​

​

הפסל "דָּוִד" של האמן מיכלאנג'לו בואונרוטי המתנשא לגובה חמשה מטרים, הוא פסל משיש קררה אשר מיכלאנג'לו יצר בפירנצה בין השנים 1501–1504. הפסל נחשב לפסגת היכולת האנושית בפיסול. כך כתב עליו הביוגרף ג'ורג'ו וזארי "ובאמת שהעבודה הזו הסירה את קול הצעקה מעל כל הפסלים המודרניים והעתיקים גם יחד, בין אם היווניים או הלטינים, ובאשר הם בכלל".

גוש השיש הגדול ננטש על ידי שני פסלים לפניו. הפסל במקור יועד לעמוד בקצה החזית של הדאומו בפירנצה (לכן הפרופורציות בפסל אינן מדויקות במכוון) אך כאשר הוצג לראשונה עורר הפסל התלהבות גדולה, לכן הוקמה וועדה מיוחדת בה היו חברים לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי ופיליפינו ליפי, תפקידה להחליט היכן להציב אותו, הוחלט להציב את הפסל ליד הכניסה לפאלאצו וקיו סמל העיר פירנצה, דוד יהיה מגנה של העיר.

בשנת 1873 הועבר הפסל אל האקדמיה לאמנות של פירנצה, על מנת להגן עליו מפגיעות, ולמניעת ארועי זדון, לאחר שבשנת 1527 במהלך מהומות בכיכר נשברה ידו השמאלית.

מוניקה ויטי, הייתה אחת השחקניות הדגולות של הקולנוע האיטלקי, שיחקה בסרטים רבים של הבמאי מיכלאנג'לו אנטוניוני אבל לא רק, אורית יודוביץ ומאוריציו דה בוניס משוחחים בקצרה על הקריירה הענפה שלה, כשהתחילה כשחקנית תיאטרון ועד שכבשה את ליבם של המבקרים על המסך הגדול, סרטים שעיצבו את פני הקולנוע כפי שאנו מכירים אותו היום.

​

במסגרת הסלון הוירטואלי של באיטליה, מפגש בין מיטב כותבי האתר, בשיחה לא פורמלית על פרימו לוי, ניקולו מקיאוולי, וארטמיזיה ג'נטילסקי. ספרות, ציור, פילוסןפיה וההבדלים בין הדרום לצפון. בהשתתפות:
מאיה קציר - היסטוריונית