מחוז אברוצו (Abruzzo) הוא אחד המחוזות המעניינים והחבויים מעינו של המטייל הממוצע באיטליה. רבים שגילו את אברוצו גם היו רוצים שזה יישאר כך, ומקפידים לא לגלות את הסוד כדי שיישאר התום הלא מתוייר של המחוז הזה אליו מגיעים במקרה הטוב איטלקים שעוברים "על הדרך" או כאלו המגיעים לחקור את המולדת לעומק
כתבה וצילמה: ליאתה בלוג - liata baking boutique
מחוז אברוצו נמצא במרכז איטליה, בירתו היא ל'אקווילה (L'Aquila), עיר שעברה מספר רב של רעידות אדמה, זו הזכורה לנו מהשנים האחרונות התרחשה באפריל 2009 וגרמה לנזק רב בנפש וברכוש. מחצית מהבתים בעיר העתיקה נחרבו, רוב בתי העיר ניזוקו.
ג'ורג' קלוני, חובב איטליה ידוע, הגיע לבקר בל'אקווילה לאחר רעידת האדמה ואמר כי הוא מתכוון לצלם סרט באיזור ואכן בשנת 2010 יצא לאקרנים סרטו "האמריקאי" שחלקים ממנו צולמו בסולומונה ובקלאציצ'יו.
מה יש בה באברוצו שמושך את הלב ושעוד לא התקלקל והפך תיירותי? רצועת חוף קצרה (131 ק"מ בלבד), גבעות, הרי האפנינים ושלוש שמורות טבע מרשימות מאוד, ובין לבין מנקדים את כל אלה ישובים וערים עם בתי אבן עתיקים. זו איטליה האמיתית שעוד לא התקלקלה, עם מחירים שווים לכל נפש, אנשים טובים ומסבירי פנים ואם זו האיטליה עליה אתם חולמים, סעו לאברוצו!
יש לי יום יום חג!
סולמונה (Sulmona), היא מהערים העתיקות במחוז. היא שוכנת בסמוך לאחד הפארקים המפורסמים באברוצו, הפארק הלאומי של מג'לה (Parco nazionale della Majella). כמו בערים איטלקיות גדולות ממנה גם בסולמונה כיכרות ורחובות על שם גדולי האומה. ביציאה מכיכר גריבלדי (Piazza Garibaldi) בחלקה המערבי נמצאת אמת המים של ימי הביניים (Acquedotto medievale). בסולומונה הייתה אמת מים עוד בתקופה הרומית, אך זו שאנו עדים לה כיום מתוארכת למאה ה-13. היא נוצרה בכדי להוביל מים מאיזור הר פצ'נטרו (Pacentro) עד למישור פרטולה פלינייה (Pratola Peligna). בהמשך, רחוב אובידיוס (Corso Ovidio), הרחוב הראשי במרכז העתיק של סולמונה, שקרוי על שם המשורר המפורסם בן העיר, שחי בימי שלטון הקיסר אוגוסטוס, והוא עשיר בבניינים מקסימים בסגנון הבארוק. בהליכה לאורכו תתגלה כיכר ה-20 בספטמבר (Piazza XX Settembre) בה ניצב הפסל של אובידיוס מאת האמן אטורה פררי (Ettore Ferrari). בדרככם תבחינו לבטח בחנויות המוכרות קונפטי, (מוכר בישראל כ-דְרָזֶ'ה), אלו הם ממתקי שוקולד מצופים סוכר, הקלאסיים הם שוקולד בציפוי סוכר או כאלו שבמרכזם שקד. מי מכם שמתעניין בהיסטוריה ובהכנת הקונפטי יוכל לבקר במוזיאון הקונפטי של משפחת פלינו (Pelino) ביציאה מהעיר. משפחת פלינו המפורסמת מייצרת סוגים שונים של קונפטי משנת 1783. במתחם תמצאו תמונות, וכלים באמצעותם מייצרים את הקונפטי ויש גם חנות שבה ניתן לטעום מהתוצרים המשווקים באיטליה ולרחבי העולם. כיום יש אריזות קונפטי בכל סופרמרקט גדול, אבל להיות בסולמונה ולא לרכוש לפחות פרח קונפטי אחד זה קצת חטא.
הידעת? באיטליה ממתקי הקונפטי מקבלים מקום של כבוד בכל אירוע משמח, למשל באירועים דתיים כמו הטבלת תינוק, חתונה, וגם בחגיגות קבלת תואר אוניברסיטה. בחגיגות אלה יחולק שקיק בד צבעוני בו מספר אי זוגי של קונפטי, אליו יוצמד פתק בו יצויין שם בעל השמחה והתאריך. זאת התשורה שתינתן לחברים וקרובי משפחה שבאו לחגוג איתך.
הציפורים שרות לי בוקר טוב
עצרנו ללון בקיאטי (Chieti), שלסיפור הולדתה יש יותר מגירסה אחת. לפי המיתולוגיה אכילס הקים את העיר בשנת 1181 לפני הספירה, הוא קרא לה תאטה על שם אמו תטיס (בלטינית Teate). העיר תאטה הייתה בירתם של אנשי שבט המארסים (מרוצ'יני, באיטלקית Marrucini).
הידעת? המארסים היו קהילה שחיה בטריטוריה לאורך רצועת החוף האדריאטית, באיזור שבו נמצא היום מחוז אברוצו. שורשיהם מתוארכים למילניום הראשון לפני הספירה. הם חיו בקונפליקט עם הרפובליקה הרומית מסוף המאה ה-4 לפני הספירה. המארסים שמרו על אוטונומיה למשך זמן רב (כ-300 שנה), עד שהוכרעו על ידי הצבא הרומאי וחתמו על ברית איחוד עם רומא. האחרונה הפכה אותם ועמים נוספים לכפופים לרפובליקה, וכתוצאה מכך הם הוכרחו לעבור תהליך התאמה אליה ולמבנים הפוליטיים-תרבותיים שלה.
לכל עיר באיטליה יש צלילים ואווירה משלה. בקיאטי יש יונים בכל פינה, זאת אינה גוזמה. כמות היונים שם מדהימה עד כדי כך שכדאי להצטייד במגבונים לחים. אם לא תזכו בלשלשת ציפורים על ראשכם, אתם ברי מזל! קיאטי מתעוררת לחיים לאיטה, מנומנמת מעט, ובשעת בוקר מוקדמת תשמעו רק את המיית היונים. פה ושם יצוצו להם תושבים והעיר תתחיל למתוח זרועות ולפהק קלות לקראת עוד יום עבודה. בימי שני עד שבת מתקיימים שווקים שונים בקיאטי, השוק של יום שישי נחמד מאוד, הוא מתחיל ברחוב מרוצ'ינו (Corso Marrucino) וממשיך עד סוף הרחוב ועוד קצת. תוכלו למצוא בו כל מה שתרצו ואף מעבר לכך. אחד האתרים החשובים לביקור בקיאטי הוא הדואומו, הקתדרלה של ג'וסטינו הקדוש (Cattedrale di San Giustino), שהיא מבנה בסגנון רומנסקי שנבנתה במהלך המאה ה-9, ולאורך השנים עברה שיפוצים רבים, חלקם בעקבות רעידות אדמה הרסניות שהתרחשו באיזור. הבנייה המחודשת של הקתדרלה מתוארכת לסביבות המאה ה-13.
איפה שמים את הראש?
במרכז קיאטי נמצא B&B משפחתי, קטן ופשוט בשם CIVICO 35 - להזמנות בטריפ אדויזר המקום חדש לחלוטין, מספר חדרים קטן והשירות מינימלי אך טוב. ה-B&B אינו מתאים למי שמוגבל בתנועה. בעל הבית סיפר לנו שהתיירות כאן מצומצמת מאוד ורוב מי שמגיע לעיר הם אנשים שגרים בצפון איטליה ועוצרים ללילה כאשר הם מדרימים בחופשות כדי לבקר את משפחותיהם. קיבלנו ממנו המלצה על טרטורייה מצויינת במרחק הליכה, שמה Trattoria Taverna Teate. תמצאו כאן את המטבח האברוצזי בשיאו, בצורת ברוסקטות עם ממרחים טעימים, פסטה טרייה בעבודת יד בליווי גרגירי חומוס או כיסונים במלית דג עם רוטב עגבניות שמשתלב היטב בעדינותו עם טעמי הדג הדומיננטים. למי שלא יכול בלעדיהן - יש גם פיצות!
לאן? לים!
למחוז אברוצו רצועת חוף לא ארוכה במיוחד ביחס למחוזות איטלקיים אחרים. פסקרה (Pescara) היא אחת הערים המרכזיות במחוז היושבת על קו המים. במקור שימשה כנמל לעיר תאטה (היא קיאטי של היום), והיוותה פתח לקשרי מסחר ענפים עם המזרח במשך מאות שנים. בחופים שלה ובאלו הסמוכים לה תמצאו חול רך וזהוב, גרגירים קטנים קטנים ומים כחולים שמזמינים אתכם לטבול בהם. לאורך הטיילת חופים מסודרים עם שירות למתרחצים (כסאות נוח ושמשיות) כמו גם קיוסקים ומסעדות. למי שמגיע עם כל המשפחה בחלק מהחופים יש משחקיות המיועדות לקטנטנים.
בלב הטיילת בכיכר ה-1 במאי (Piazza I Maggio) מוצב אחד המונומנטים של פסקרה, "ספינת השיש" של האמן פייטרו קאשלה (Pietro Cascella), משנת 1986. זהו פסל בצורת ספינת חתירה המשמש זיכרון לאסירי העיר שתפקידם היה לחתור בסירות.
עם מה לחזור הביתה?
יין מונטהפולצ'ינו ד'אברוצו (Montepulciano d'Abruzzo Colline Teramane).
ממתק טורונה שוקולד רך עם אגוזי לוז מל'אקווילה.
זעפרן מל'אקווילה.
קונפטי מסולמונה.
צמת שום אדום מסולמונה, שיהיה לבישול או לתלות במטבח נגד עין הרע.
