בין הנפות השונות של מחוז לומברדיה מסתתרת עיר שאולי מתויירת פחות מאחיותיה, אך אפשר ליהנות מסוף שבוע נינוח בין שכיות החמדה ההיסטוריות שלה: ברשה. במאמר זה נמליץ על מסלול תיירותי בן יומיים בברשה, עיר שתי הקתדרלות ויין הפְרָנְצ'ָקוֹרְטָה, היין המשובח שקיבל את שמו מהאזור שהוא מיוצר בו.
ברשה היא העיר השנייה בגודלה בלומברדיה. העיר הוקמה לפני יותר מ־3,000 שנה, והיא זכתה לכינוי 'הלביאה של איטליה' בזכות אותם עשרה ימים שבהם נלחמה בגבורה בצבא האוסטרי בתקופת הריסורגימנטו, תקופת המאבק להקמת הרפובליקה האיטלקית באמצע המאה ה־19. את הכינוי טבע אלארדו אלארדי ב"שירי מולדת" (Canti Patrii) שלו משנת 1857, והוא התפרסם כשג'וזואה קרדוצ'י חזר עליו ביצירתו "אוֹדוֹת ברבריות".
ברשה סבלה מאין־ספור פלישות ברברים, החל בוויזיגותים וכלה בהונים, מהשבטים ההרולים ועד האוסטרוגותים. תחת שלטונו של תיאודריך הגדול, מלך האוסטרוגותים, הפכה ברשה לעיר מרכזית, ובשנת 568 קיבלה מעמד של דוכסות מממלכת לומברדיה. סגנונות אדריכליים שונים משיקים ומתכתבים זה עם זה במבני העיר, שהמורשת האומנותית שלה כוללת מבנים הן מהעת העתיקה והן מימינו.
פרנצ'קורטה: מלך יינות לומברדיה
לא רק היסטוריה ומבנים מרשימים יש בברשה, אלא גם תרבות אוכל ויין בזכות הפרנצ'קורטה, מלך השולחן, אחד המותגים האיטלקיים הראשונים. אזור הגבעות פרנצ'קורטה, שבו מייצרים את היין, משתרע לאורך 90 ק"מ בין כרמים וכפרים עתיקים. בחלק זה של לומברדיה התגלו שרידי כרמים ראשונים המתוארכים לתקופה הפרהיסטורית. הודות לתנאי האקלים הנוחים ולאדמה הדשנה התפתחה החקלאות המקומית ללא הפרעה מאז ראשיתה. יין הפרנצ'קורטה מיוצר בשיטת המסורתית של תסיסה בבקבוק, והודות למגוון סוגיו ניתן ליהנות ממנו במשך כל הארוחה.
סיור קצר בעיר - פיאצה דלה לוֹגָ'ה
כל מסלול חייב להתחיל בפיאצה דלה לוג'ה (Piazza della Loggia), השוכנת מרחק פסיעות ספורות מהחניה ומתחנת המטרו, לב ליבה של העיר. הכיכר תוכננה במלואה בתקופת הרנסנס, אך נבנתה מאוחר יותר, לקראת סוף המאה ה־15. מוסדות המינהל של העיר קבעו בה מייד את מושבם, והמועצה העירונית יושבת בה עד ימינו. "לוג'ה" באיטלקית זאת אכסדרה, והאכסדרה שעל שמה קרויה הכיכר נמצאת בחזיתו המגולפת להפליא של מבנה גדול ולבן בעל שלוש קשתות וכיפה מוארכת. סביב הכיכר ניצבים מבנים ונציאניים מהמאה ה־16. מול האכסדרה עומד מגדל השעון, הקרוי על שם השעון משנת 1546 הקבוע בו. השעון מקושט בארבעה מלאכים עשויים נחושת מוזהבת המייצגים את רוחות השמיים, ומעליו עומדים שני פסלי גברים מברונזה המכונים בניב של ברשה "המשוגעים של השעות", כלומר המכים בפטישים בפעמון פעם בשעה.
בצידה הדרומי של הכיכר עומד המבנה הקודם של "מונטה די פייטה" (הר הרחמים), בית עבוט שהפעיל השלטון למען העניים. הוא נבנה בין השנים 1484–1489, וכעבור מאה שנה הורחב, כשנבנה מונטה די פייטה החדש. בכיכר נמצאת גם אנדרטת "בלה איטליה" (איטליה היפה), שפיסל ג'ובאני בטיסטה לומברדי בתור תחליף לעמוד הוונציאני של סן מרקו שהתנוסס עליו אריה, עמוד שהמהפכנים השליכו לים בשנת 1797.
אבל בלה איטליה אינה הפסל היחיד בכיכר: ניצבים בה גם "הפסלים המדברים". מדובר בקבוצת פסלים שתושבי ברשה נהגו להצמיד אליהם מסרי ביקורת אנונימיים נגד השליטים. פסל האישה המכונה לוֹדוֹאִיגָה היה הפופולרי ביותר; היא ניצבת באכסדרת הלוג'ה, ובעבר נחשבה ל"דוברת" של תלונות העם. האגדה מספרת שהפסל הציג ניגוד מתריס ל"משוגעים של השעות" החולשים על הכיכר מלמעלה ונחשבים לסוכני השלטון.
פיאצה דיי דאומי
המסלול ממשיך לפיאצה דיי דאומי (Piazza dei Duomi). "דאומי" ברבים ולא "דאומו" ביחיד, מכיוון שניצבות בה שתי כנסיות גדולות. קתדרלת הקיץ של סנטה מריה אסונטה מכונה "הדאומו העתיק", וקתדרלת החורף של סנטה מריה אסונטה מכונה "הדואומו החדש". בהנחה שהדואומו החדש הוא הכנסייה החשובה ביותר בעיר, הכנסייה הישנה, שהוקמה בשנת 1100, היא המקדש הרומנסקי העגול הגדול ביותר מאז ומעולם. בכנסייה שמורים פסיפסים מהבזיליקה הנוצרית הקדומה ושרידי בית מרחץ. בניית הדואמו החדש החלה בשנת 1604, והיא כללה חזית בארוק וכיפה שהיא השלישית בגודלה באיטליה, אחרי הכיפות של סן פייטרו ברומא ושל סנטה מריה דל פיורה בפירנצה.
קפיטוליום
מאז 2011 יש בברשה אתר מורשת של אונסק"ו: הקפיטוליום, או מקדש קפיטולינו, שנבנה בשנת 73 לספירה. המקדש, הממוקם במתחם חורבות מבני הציבור הרומאים, היה ליבו של המרכז הרומי בבּרִיקסיה, אחת הערים החשובות בצפון, בזכות מיקומה על ויה גאליקה, הדרך הרומית העתיקה. הקפיטוליום הוקדש לאלים הרומיים יופיטר, יונו ומינרווה. הקפיטוליום נמצא בתוך הפארק הארכיאולוגי של ברשה, ברחוב מוזֶאִי 55 (via Musei 55), והוא פתוח ביום שלישי עד שישי בין השעות 9:00–17:00, ובשבת ובראשון בין השעות 9:00–18:00.
גם טירה יש בברשה
בביקור בטירת ברשה אפשר ללמוד קצת על ההיסטוריה של העיר: הטירה הייתה זירת ההתרחשות של עשרת הימים של ברשה, ובשנת 1945 נורו בטירה כמה מחברי מחתרת הרסיסטנצה. הטירה פתוחה בכל יום בין השעות 7:00–22:30. הכניסה חופשית. מוזיאון הנשק הסמוך פתוח ביום שלישי עד שישי בין השעות 9:00–17:00, ובימי שבת וראשון בין השעות 9:00–18:00. מחיר כרטיס מלא הוא 5 אירו; יש הנחה לקטינים, לסטודנטים ולקשישים מעל גיל 65.
מוזיאון סנטה ג'וליה
אין ספק שכל מי שיודע משהו על ברשה שמע על מוזיאון סנטה ג'וליה, אתר המורשת השני של אונסק"ו בעיר. המוזיאון משתרע על פני 14 קמ"ר, והוא מכיל בזיליקה לומברדית, כנסייה מהמאה ה־16 ושרידי דומוס, שהם בתי מגורים רומיים מפוארים. במוזיאון מוצגים 11 אלף ממצאים מהתקופה הפרהיסטורית ועד ימינו. בין הממצאים הרומיים אפשר למצוא פסל ברונזה יחיד מסוגו מהמאה הראשונה לספירה שהשתמר באופן מושלם. הוא הוסתר בגומחה בקיר הקפיטוליום כדי להצילו מהרס הסמלים הפגאניים בידי הנוצרים לאחר שהנצרות נקבעה הדת הרשמית. זהו פסל של אישה בעלת כנפי מלאך וגלימה המכונה "הניצחון המכונף של ברשה". שעות הפתיחה ומחירי הכרטיסים זהים לאלו של הטירה. ניתן לקנות כרטיס משולב הכולל את הפארק הארכיאולוגי, הטירה, המוזיאון והגלריה. אתר האינטרנט.
ובעניין הגלריה
באוסף של הגלריה "מרטיננגו" יש 480 ציורים ופסלים של היוצרים החשובים ביותר מתחילת המאה ה־13 ועד סוף המאה ה־17, ממובילי הרנסנס ועד לנציגי המאה ה־19, כדוגמת אנטוניו קנובה ופרנצ'סקו אַייֶץ. במרכז האוסף ציורים מתקופת הרנסנס שצוירו בברשה, אך בין העבודות שאסור להחמיץ נמצאת "המדונה של הציפורנים" של רפאל משנת 1520 (זהו העתק מדוייק לציור המקורי הנמצא בלונדון שצוייר בידי תלמידיו של רפאל). המסלול מתפתל בין 21 אולמות תצוגה, שהיצירות מוצגות בהם בהתאמה מושלמת בינן לבין עצמן.
סנט'אגאטה
פרט לשני הדואומי, גם לכנסיית סנט'אגאתה יש מה להציע לעיניהם הדרוכות של שוחרי האומנות. בנייתה החלה במאה ה־14, ויש בה הרמוניה מושלמת בין סגנונות המאה ה־15 וה־16, וכן ציורי קיר נפלאים משנת 1643.
ברשה מפורסמת גם בזכות האופרה
התיאטרון הגדול של ברשה הוא מבנה לאומי שנוסד בשנת 1640. הועלו בו האופרות האיטלקיות המפורסמות ביותר, כולל הבכורה של "מדאם באטרפליי" מאת פוצ'יני. ניתן לבקר בתיאטרון בתיאום מראש. בעת הביקור תוכלו להתפעל מהאולם הגדול שצבע הבורדו של השטיחים שולט בו, מחמש הקומות של היציעים המקושתים, מהמבואה ומאולם שישה עשר הפסלים. סטנדל, שהתגורר זמן מה בפלאצו ריימונדי, טען שזהו אחד התיאטראות היפים ביותר באיטליה. לביקורים: promotion@teatrogrande.it
אם תרצו לגלות עוד
ברשה התת־קרקעית הוא מסלול החושף את מה שנמצא מתחת למפלס הרחוב, את הנהרות ואת התעלות, את מרתפי הטירה, את המנהרות ואת הביצורים, אך לא רק אותם; בסיורים אלה אפשר לבקר גם במחסני הדלק, במאגרי המים ובמבצורי חומרי הנפץ. למידע על־אודות סיורים מודרכים, פרטיים או בקבוצות של עד 15 אנשים, חייגו: 39-349-0998697+.
פיליפ דָבֶריוֹ: "החבר של ברשה"
מבקר האומנות פיליפ דבריו, שנפטר בספטמבר 2020, זכה לכינוי "החבר של ברשה". הוא היה אדם דגול בעל יכולת תקשורתית נפלאה שעמד בראש עשרות כנסים בבירת לומברדיה, והפעם האחרונה שעשה זאת הייתה ביריד הספרים Librixia בשנת 2019. מבחינת הפרופסור היקר הייתה ברשה אנציקלופדיה אורבנית קטנה, העיר בעלת הריבוד ההיסטורי המשמעותי ביותר בצפון איטליה. במהלך השנים הוא יצר מערכת יחסים של הערכה וידידות גם עם אנשי ברשה, שהלכו בעקבותיו בכל הזדמנות שהופיע בעיר. בשנת 2017 עמד דבריו בראש כנס בכנסיית סן ג'ובאני אוונג'ליסטה שכותרתו "ברשה: מעיר על פרשת דרכים לעיר בירה", ובו, בדרכו האירונית והישירה, הילל את ברשה ואת מורשתה, שלטענתו נדחקה שלא בצדק בעת איחוד איטליה.
האם אפשר לעזוב את ברשה בלי לטעום כלום?
אי אפשר שלא לטעום כמה מנות מסורתיות אופייניות: פולנטה טרניה עם כוסמת; מלפטי, כופתאות לחם עם תרד ואגוז מוסקט; קזונסיי, רביולי תוצרת בית ממולא בבשר או בירקות. בקונדיטוריה "ונטו" של איג'ינו מסארי הקונדיטור הטוב באיטליה תוכלו לטעום בֹּוסוֹלָה, עוגת חמאה בצורת כעך. נראה שמבשלת הבירה הראשונה באיטליה נוסדה בברשה. מבשל הבירה פרנץ קסבייר ווהרר מרחוב טריאסטה הבין בשנת 1829 את הפוטנציאל הטמון במבשלת בירה בעיר שהוצבו בה חיילים רבים של האימפריה ההבסבורגית. השילוב הפופולרי של פיצה ובירה נולד בברשה. מאכל מסורתי מפורסם נוסף הוא ריזוטו אל פרנצ'קורטה, שהולך טוב עם יין פרנצ'קורטה Pas Dosè DOC.
הנה כמה המלצות:
Via dei Musei, 25, Brescia
Tel.+39 030 3770550
Piazza del Mercato, Brescia
030 375 6015
Via Branze 59 Brescia
030 419 9402
