בשנים האחרונות נכנס האי איסקיה לתודעת קוראי העברית בזכות הרומנים הנפוליטנים מאת אלנה פרנטה, אשר כמה מהאירועים הדרמטיים בהם מתרחשים על חופיו. האיטלקים גילו את הפנינה התיירותית הזו בשנות החמישים, הרבה אחרי היוונים הקדומים, שהתיישבו בו כבר לפני 3,000 שנה. זהו אי יפהפה, מוקף חופי זהב וים כחול, מעיינות חמים מפנקים, גנים מטופחים, כפרים אותנטיים, מסלולי הליכה ואווירת שלווה של קצה העולם. מה עוד אפשר לבקש מאתר נופש?

מי הים בחופי איסקיה - צילום: גירארדה סורנטינו

גיאוגרפיה וגיאולוגיה

איסקיה (Ischia) הוא אי וולקני שנוצר לפני כ־130,000 שנה, והוא תוצר של אלפי שנות התפרצויות געשיות. זהו האי האיטלקי הרביעי בשטחו, אחרי סיציליה, סרדיניה ואלבה, והשלישי בגודל אוכלוסייתו. גרים בו כ־65 אלף תושבים, שטחו הוא כ־46.3 קמ"ר ואורך קו החוף שלו הוא 43 ק"מ. האי שוכן במפרץ נאפולי היפהפה ומשתייך לארכיפלג פְלֶגריים עם האיים פרוצ'ידה, ויוָורָה ונִיסידָה.

האיים נמצאים באזור גיאולוגי המכונה "קָמְפִּי פּלֶגרֵיי" (Campi Flegrei). זהו אזור וולקני רחב ידיים, או ליתר דיוק קַלְדֶרָה, כלומר שקע גדול שנוצר בעקבות התפרצויות געשיות רבות עוצמה שהובילו להתרוקנות חלקית של תא מגמה בקוטר של 15 ק"מ לערך שנמצא צפונית־מערבית לעיר נאפולי. ההתפרצות האחרונה אירעה בסביבות שנת 1,300 לספירה, ואף שהייתה זאת אחת ההתפרצויות הקטנות בהיסטוריה הגעשית של קמפי פלגריי, היא שמה קץ ל־3,000 שנות שלווה. הפעילות הוולקנית הנוכחית בקמפי פלגריי מתבטאת בשלושה סוגי תופעות: ברדיסייסמיות, פומרולות ונביעות הידרותרמיות. ברדיסייסמיות היא התרוממות ושקיעה איטיות של הקרקע היוצרות רעידות אדמה בעוצמה קלה ובינונית (רעידות האדמה המשמעותיות האחרונות באי התרחשו בשנת 1883 ו־2017); פומרולות הן התפרצויות של קיטור ושל גזים וולקניים אחרים דרך שברים קטנים ועמוקים בפני השטח; מנביעות הידרותרמיות בוקעים מים חמים דרך סדקים באדמה, מים המכילים מינרלים שונים שהתחממו בעקבות פעילות גיאותרמית. המלה "פּלֶגרֵיי" (flegrei) נגזרה מהמילה היוונית פלגו (flègo), שפירושה "בעירה". הכוונה אינה להתפרצויות געשיות, שכן בתקופה הרומית הר הגעש היה רדום במשך מאות שנים, אלא לאין־ספור הפומרולות והמעיינות החמים, שהמים בהם על סף נקודת רתיחה.

"קָמְפִּי פּלֶגרֵיי" (Campi Flegrei) צילום: Depositphotos

היסטוריה

האי איסקיה נחשב להתיישבות היוונית העתיקה ביותר באיטליה, החל מהמאה השמינית לפני הספירה. סביר להניח שזו לא הייתה קולוניה יוונית במובן הצר, אלא קהילת סוחרים שרובם היו יוונים, אך חיו בה גם מתיישבים אטרוסקים ופניקים (ואולי אפילו פונים) רבים. היא החלה בתור מרכז סחר רב לאומי והפכה לקולוניה שרוב אוכלוסייתה יוונית. עדות להתיישבות היוונית התגלתה בסוף האלף הקודם באזור כף קיָארִיטוֹ (Punta Chiarito), כאשר נחשפו יסודות חווה יוונית של חקלאים אמידים, כפי שניתן להסיק מאיכות הכדים שנמצאו, כדים המתוארכים ל־780–790 לפני הספירה. מפרץ סוֹרגֶ'טוֹ (Sorgeto), הנמצא למרגלות כף קיאריטו, מציע מחסה אידיאלי לספינות, בעיקר מפני רוחות המיסטרל הנושבות באזור, ולכן מצאו אותו היוונים מתאים למיקום המזח.

מקור השם

לא מעט אגדות מהתקופה הקלאסית התרחשו בארכיפלג פּלֶגרֵיי. המפורסמת בהן קשורה למיתוס הקרקופים ולשם שכינו בו היוונים את האיים הפליגריים – פּיתָקוּזה, שמשמעותו "ארץ הקופים". האגדה מספרת שהקרקופים היו שני אחים, שאומנם הוריהם היו האלה תֵיאַה והטיטאן אוקיאנוס, אך הם עצמם היו צמד שודדים שהתפרסמו בזכות יכולתם לשקר, להוליך שולל ולגנוב. יום אחד נתקלו באדם שנח בשולי הדרך ושדדו ממנו את נשקו ואת חפציו. הם לא הביאו בחשבון שזה היה הראקלס (הרקולס במיתולוגיה הרומית), בנו של זאוס. הגיבור ניצח בקלות את השניים, תלה אותם הפוך מרגליהם משני צדי מוט והעמיס אותם על כתפיו. כשראשם מטה הבחינו השניים בישבנו השחור והשעיר (סמל לגבריות) של הראקלס. בילדותם התנבאה אימם שגבר ושמו מלמפיגו (מילולית – הישבן השחור) יביס אותם יום אחד. לכן, כשראו הקרקופים את אחוריו השזופים של האל למחצה, הם פרצו בצחוק. הראקלס שאל אותם מה הסיבה לעליצות הזו, ותשובתם שעשעה אותו כל כך עד ששחרר אותם. אולם, גם אחר כך לא היטיבו הנוכלים את דרכם, וזאוס הזועם הפך אותם לקופים וגירש אותם לאי פּיתָקוּזה (ביוונית "קוף"). למעשה, לטענת חלק מההיסטוריונים, המונח "פיתקוזאי", החוזר שוב ושוב בטקסטים קדומים בנוגע לאיסקיה ולשאר האיים במפרץ נאפולי, מצביע על יחס המתיישבים היוונים לאוכלוסייה המקומית ומבטא את תחושת העליונות שלהם כלפי תושבי הקולוניה. ​ על פי מיתוס יווני אחר, זאוס נלחם בשני טיטאנים, טיפאוס ומימס, הביס אותם ובתור עונש קבר אותם תחת שני גושי סלע –את טיפאוס מתחת לאיסקיה ואת מימס מתחת לפרוצ'ידה. זה היה ההסבר של היוונים הקדמונים למסתורין הוולקני של האזור כולו – לתנודות הקרקע הבלתי פוסקות אחראים האלים הכלואים מתחת לאיים.

אפשרות נוספת למקור השם היא המילה היוונית פָיטוֹס, כלומר כד או אמפורה, כמו כלי החרס שיוצרו באי. ואכן, ההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן כתב במאה הראשונה לספירה בספרו Naturalis Historia ("תצפית על הטבע") ששם המקום פּיתָקוּזה מגיע מהמונח היווני פיטוי, הקשור לייצור כלי טרקוטה, שכן תושבי המקום הקדומים ניצלו את שפע החומר במקום להכנת כלי קרמיקה. על פי מקורות היסטוריים, זכתה תוצרתם להערכה רבה ואף נסחרה תמורת ברזל שנכרה במחצבות האי אלבה. אין־ספור ממצאי החומר שמורים כיום במוזיאון הארכיאולוגי בווילה ארבוסטו (Villa Arbusto) באיסקיה ובמוזיאונים אחרים, כמו המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי בנאפולי. ​ את האי איסקיה כינו הרומאים "אֶנָריה" (Aenaria), שם המזוהה עם "קופים", או עם אַינֵיאָס (בנה של אפרודיטה, שאת קורותיו סיפר וירגיליוס באַינֵאִיס), שהצי שלו עגן באי, או עם המילה "אנוס", כלומר מתכת בלטינית, המתייחסת לבתי יציקת העופרת והפח שנמצאו בחוף המזרחי, באזור קָרטָה רוֹמָנָה (Carta Romana).

ההנחה היא ששמו הנוכחי של האי התגלגל מהמונח הלטיני לאי "אינסולה", שהפך בהמשך לאיסקלה, ובסופו של דבר לאיסקיה. העדות הראשונה לשם הופיעה במכתב של האפיפיור לאו השלישי משנת 812, שבו הוא דיווח לקיסר קרל הגדול על החורבן באזור וכינה את האי "איסְקְלה מאיור". למעשה, לאחר נפילת האימפריה הרומית איסקיה היה קורבן לביזות הברברים. לאחר תקופה קצרה תחת שלטון הדוכסות הביזנטית של נאפולי, בסביבות המאה השישית לספירה, נחשף האי לפשיטות של סָרָצֶ'נִים (מוסלמים), כמו הפשיטה של אוגוסט 812 שנזכרה במכתבו של האפיפיור. אנשי איסקיה פיתחו שיטות התנגדות שונות להתקפות הבוזזים, בעיקר סביב הטירה המבוצרת, שהוקמה כבר במאה החמישית לפני הספירה. כאשר נראו סירות סרצ'נים באופק, תקעו התושבים בקרן, בית אחר בית, וכך התפשטה האזהרה בכפר, והתושבים מצאו מחסה בטירה או במערות שנחפרו בטוף. ככלל, אפשר לומר שגורל האי היה כרוך בגורלה של נאפולי, ומי ששלט בה שלט גם באי.

רגלו של טיפאוס לכודה תחת האי איסקיה - צילום: ויקימדיה

תיירות – רקע

עד לפני כמה עשרות שנים התפרנסו תושבי האי בעיקר מחקלאות, מדיג ומחיות משק. כיום איסקיה הוא אחד היעדים התיירותיים האיטלקיים הפופולריים ביותר; בממוצע מבקרים בה יותר מחמישה מיליון תיירים בשנה, הצלחה גדולה שזכתה לה רק לאחרונה. יש לזכור שתיירות חופים היא המצאה, או מנהג האופייני לעידן המודרני. נפלאות הרחצה בים התגלו ביולי 1789, כאשר המלך האנגלי ג'ורג' השלישי טבל במימי תעלת למנש כדי להירגע מעט וגילה את הנאת הרחצה בים. על פי האנקדוטה, האצילים הקרובים אליו הפיצו את בשורת הבילוי החדש שלו, וכך נולדה תיירות החופים. בזכות המלך ג'ורג' החלו לבנות מתקנים המאפשרים ליהנות מהים, תחילה לעשירים ואחר כך גם לפשוטי העם, והופיע מושג החופשה על שפת הים כפי שהוא מוכר בימינו. ​ מבחינה תיירותית, המעיינות החמים באי איסקיה היו מוכרים עוד בעת העתיקה. הפעילות הוולקנית הפכה את איסקיה לאחד ממרכזי מעיינות המרפא הגדולים באירופה. הממצאים הארכיאולוגיים מעידים על כך שהמתיישבים היוונים העריכו את מי המעיינות החמים של האי והשתמשו בהם. הם השתמשו במים החמים לחיזוק הגוף והנפש ולריפוי פצעי מלחמה, שכן למים ולקיטור שבקעו מהאדמה יוחסו כוחות על־טבעיים. בקרבת מעיינות חמים רבים אף שכנו מקדשים לאלים. אך היו אלו הרומאים שהאדירו את המים החמים בתור כלי לריפוי ולהרפיה ובנו את המרחצאות הציבוריים. בניגוד למעיינות חמים במקומות אחרים, לא נבנו באי מרחצאות מפוארים, ככל הנראה בגלל התופעות הגעשיות ורעידות האדמה שזעזעו את האי לעתים קרובות. עם שקיעת האימפריה הרומית ננטשו המעיינות החמים למשך כמה מאות שנים. רק בתקופת הרנסנס זכו מחדש תכונות המרפא של המעיינות להערכה בזכות הרופא יָסולינו, פרופסור מאוניברסיטת נאפולי, שפרסם מאמרים בדבר תכונותיהם המועילות של מעיינות איסקיה. בתחילה נותרו המרחצאות החמים פריווילגיה של אצילים, ואחר כך נבנו בקרבת המעיינות החמים החשובים ביותר מרחצאות ובתי הארחה, שהפכו את האי איסקיה לאתר בריאות מוכר. בין הדמויות המפורסמות שנהנו ממנו אפשר למצוא את ג'וזפה גריבלדי (שנסע לשם לאחר קרב אספרומונטה כחלק מהמערכה לאיחוד איטליה), הרוזן קמילו בנסו די קאבור והמנצח האקסצנטרי ארטורו טוסקניני. ​ ובכל זאת, עד שנת 1951 נותרה איסקיה יעד תיירותי לא מוכר כמעט לרוב האיטלקים. נקודת המפנה הגיעה כאשר אנג'לו ריצולי, מפיק סרטים ומייסד אחד מבתי ההוצאה הגדולים באיטליה, נפש באי. היזם העשיר הוקסם כל כך מהאי עד שמייד החל להשקיע בו משאבים עצומים. בזכותו נבנו מלונות פאר, מרחצאות נופש ואפילו בית חולים הנושא את שמו. "רג'ינה איזבלה", מלון היוקרה הראשון באי, הוא פרי יוזמתו. המלון נבנה בתור הרחבה של המרחצאות היווניים־רומיים העתיקים שנמצאו בלאקו אָמֶנוֹ (Lacco Ameno). מייד עם השקתו דורג המלון בין שלושים המלונות הטובים בעולם. ריצולי פרסם את המלון באיסקיה בכתבי העת שלו, שהופצו ברחבי העולם, ואולפני הקולנוע שלו צילמו בו סרטים שהציגו את יופיו להמונים. ריצ'רד ברטון, ליז טיילור, אווה גרדנר, צ'רלי צ'פלין והדוכסים מווינדזור היו בין המבקרים המפורסמים ביותר באי. אנשי איסקיה עדיין מכירים תודה לריצולי, ולראיה – פסלו מוצב במרכז העיירה לאקו אמנו, ובמוזיאון הפיתקוזי, ששוכן בוילה ארבוסטו (ביתו של המו"ל הגדול), הוקדש לו אגף שלם.

כיום מחולק האי לשש עיריות (ארגון מנהלי של השטח): איסקיה, כולל האזורים המפורסמים איסקיה פורטו (Ischia Porto) ואיסקיה פונטֶה (Ischia Ponte); קָזָמיצ'וֹלה טרמה (Casamicciola Terme); לאקו אמנו, פוֹריוֹ (Forio); סֶרָרָה פונטנה (Serrara Fontana), שהכפר והאי הקטן סנטאנג'לו (Sant’Angelo) הוא חלק ממנו; ובָּרָנו ד'איסקיה (Barano d’Ischia) עם מָרוֹנְטי (Maronti), חוף הרחצה הגדול באי. בעבר עלו קריאות להקמת מרכז מנהלי אחד, אך התושבים דחו אותן.

לטיפים ומידע - הירשמו לקבוצת הפייסבוק של אתר באיטליה: איטליה למכורים

פארק מעיינות חמים באיסקיה - צילום: ויקימדיה

תיירות – כיצד והיכן

אפשר להגיע בקלות אל האי מנמל נאפולי – מולו בּוֹוֶורלו (Molo Beverello) קלטה פורטה די מסה (Calata Porta di Massa) מרג'לינה (Mergellina) או פּוצוּאוֹלי (Pozzuoli) – באמצעות מעבורות ורחפות, שלפי פרסומי החברה מגיעות לאיסקיה פורטו, לפוריו או לקזָמיצ'וֹלה. המעבורות מפליגות רק מקלטה פורטה די מסה, ונדרשת כשעה וחצי כדי להגיע לאיסקיה פורטו. הרחפת היא האמצעי המהיר ביותר – ההפלגה בה נמשכת 50 דקות בלבד. בחודשי הקיץ ההפלגות תכופות למדי. אפשר להגיע לנמל נאפולי משדה התעופה או מהתחנה המרכזית באוטובוס של Alibus. אפשר לשלב בקלות טיול בעיר נאפולי עם חופשה המוקדשת לים ולטבע באיסקיה. כדי לחוות את האי במלואו ולהתפעל מיופיו נדרש לפחות שבוע. אולם, אם זמנכם קצר יותר, תוכלו לבחור עצירות בהתאם לתחומי העניין האישיים שלכם ולגלות, לפחות חלקית, את האי המופלא הזה. ​ באשר ללינה, ישנם אין‏־ספור מלונות ובתי נופש המתאימים לכל טעם. ברוב המלונות יש מרכזי בריאות ובריכות מקורות ופתוחות של מי מעיינות חמים. בדרך כלל המחירים נוחים בהשוואה לאתרי תיירות חופים אחרים באיטליה. מקובל להתארח בתנאי חצי פנסיון, מכיוון שבדרך כלל המחיר גבוה רק במעט בהשוואה ללינה בלבד. את התעריף הזול ביותר, אגב, תוכלו להשיג לרוב בפנייה ישירה למלונות. האזורים המבוקשים ביותר הם פוריו ואיסקיה פורטו, והם גם התוססים ביותר. סנטאנג'לו ומרונטי מרוחקים יותר מהמרכזים הצפופים, ולכן מתאימים יותר למי שמחפש יותר שלווה או למשפחות. קָזָמיצ'וֹלה ולאקו אמנו, השוכנות בין העיירות איסקיה ופוריו, הן פשרה מצוינת. ​ בתוך האי אפשר להתנייד באוטובוסים מקומיים (קיימות עסקאות חסכון שונות בעלות פחותה מ־15 יורו למשך שבעה ימים, אך לעיתים קרובות הם עמוסים מדי במהלך הקיץ), מוניות (רצוי לנהל משא ומתן על המחיר מראש) או רכבים להשכרה (טוסטוסים הם אמצעי התחבורה השימושי ביותר לזוג או לחברים. מכונית עלולה להיות לא נוחה בגלל הרחובות הצרים והקושי במציאת חניה).

רחפת בדרכה לאיסקיה - צילום: ויקימדיה

אתרים

אין ספק שהים הוא האטרקציה המרכזית באיסקיה. האי הקטן יכול להתגאות במגוון חופים ובמים שצבעם נע בין כחול עז, תכלת שמים, ירוק אזמרגד וטורקיז בגוונים שקשה לתאר וקשה עוד יותר לשחזר. החופים מרופדים בגרגרי חול, בינוניים וגסים, ובחלוקים קטנים, שצבעם נע בין זהב, חום והשחור האופייני לסלעים געשיים. ​ פוריו ומרונטי הם חופי הרחצה הגדולים. האחרון נמתח לאורך של שלושה קילומטרים, והוא אחד המקומות היפים ביותר באי, הן בזכות המים הצלולים והן בזכות הנוף הקסום של הים, עם הסירות העוגנות בעומק הים כמעין קו הגנה על החוף, עם המצוק של סנטאנג'לו ועם הגבעות הירוקות. מקור השם נובע מהמילה הלטינית "מרונטיס", שפירושה "מקום שקט", כיאה לשלוות המקום. מחוף מרונטי אפשר להגיע לאחד המעיינות החמים באי המכונה פומרולס (Fumaroles), שבימי קדם נאמר ששם "יוצאת נשיפתו של טיפאוס ממעמקי האדמה". באזור זה נפלטת מתחת לפני הקרקע אנרגיה תרמית גדולה המשחררת ענני קיטור לאוויר ובועות גז בטמפרטורה של 100 מעלות בים. אפשר לצפות בהן במסכת צלילה במרחק מטרים ספורים מהחוף. נהוג לבשל כאן באמצעות אנרגיה טבעית ולעשות את הדבר המכונה סָבּיָטוּרה, אמבטיות חול, כלומר קבורה בחול הרותח כשרק הראש נשאר בחוץ. ​ כשממשיכים לפוריו, אפשר לבלות בצ'יטָרָה (Citara), החוף המפורסם באזור, ולחזות בצוקי כף אימפרטורה (Punta Imperatore), המסוככים על המים הצלולים ועל החול הרך על רקע נופי טבע ים תיכוני בתולי. כאן נמצאת אחת האטרקציות המרכזיות של האי: גני פוסידון (Giardini di Poseidon), פארק המעיינות החמים היפה ביותר באי. מבין הסלעים על החוף שלמרגלות הפארק, בקצהו המערבי של מפרץ צ'יטרה, חופרים את "בוץ איסקיה" המפורסם, מורחים אותו על העור עד שהוא מתקשה לחלוטין ולאחר מכן נשטפים במי ים ונשארים עם עור רך, נקי וקטיפתי. כשמתרחקים ממרכז פוריו מגיעים למפרץ סן פרנצ'סקו (San Francesco). הנקודה היפה ביותר בו נמצאת מתחת לצוק הגבוה המפריד בין פוריו לסנטאנג'לו, ובה המים צלולים וקרקעית הים מרוצפת בסלעים גדולים. אפשר להתפעל מרחוק מנמל פוריו ומהסמל המסחרי של העיירה – המגדל המואר בלילה בצבעים מסנוורים. ​ אסור להחמיץ את המפרץ הקטן של סן מונטנו (San Montano): חול רך וזהוב, מים צלולים וקרקעית סלעית, שפע דגים ואתר מושלם לחובבי שנורקלינג. המפרץ מוקף בצמחייה ים תיכונית צפופה המכסה סלעים גבוהים המזדקרים מהים, כאילו הם עצמם רוצים לחוש את צלילות המים. לא רחוק ממנו נמצאים גני נגומבו (Giardini Negombo) המפורסמים, פארק בוטני מרהיב נוסף הכולל בתוכו מעיינות חמים. ​ המפרץ הקטן של קרטרומנה (Cartaromana) מומלץ אף הוא. זהו החוף המושלם לחובבי ארכיאולוגיה ולצוללים: אפשר לצאת מכאן לצלילות אל קרקעית הים כדי להתפעל משרידי כפר רומי קדום שקוע. גם לרומנטיקנים חשוכי מרפא אסור להחמיץ את המקום, שכן הנוף של טירת אראגונזה (Castello Aragonese) לא יסולא בפז בכל שעה ובכל עונה. נוסף על כך, בקרבת החוף נמצאות בריכות סלע טבעיות שנובעים מהן מים חמים המתערבבים במי הים, וכך נשמרת בהן טמפרטורה קבועה של כ־38 מעלות. טירת אראגונזה, השוכנת על אי קטן באמצע הים, היא ללא ספק שכיית החמדה המרתקת והמיוחדת ביותר באיסקיה. היא מרהיבה מכל צד שנביט בה. חוף הדייגים הוא המקום האידיאלי לנקודת מבט קצת אחרת: מצד אחד הטירה, מהצד האחר בתיהם הצבעוניים של הדייגים, והרחק ברקע צלליות האיים פרוצ'ידה וויבארה. ​ תצפית מקסימה נוספת מקבלת את פני התיירים בחוף סנטאנג'לו, המתאים מאוד למשפחות בזכות המים הרדודים, החוף המסודר והפעילויות המוצעות בו, כמו שכירת סירות פדלים עם מגלשות וקאנו, וכן הדרכות שיט המותאמות גם לילדים. אל תחמיצו את הנוף עוצר הנשימה הנשקף מהאי הקטן ואת השקיעה, שהיא היפה ביותר באיסקיה. חוף קוָוה גראדו (Cava Grado) הסמוך מוערך בעיקר בזכות הים הצלול, שכאילו נחצב מתוך הסלע הלבן. מגיעים אל החוף הזעיר בטור מדרגות היורדות מהדרך המובילה אל הכפר העתיק סנטאנג'לו. ​ אחד המפרצים המפורסמים ביותר באיסקיה הוא מפרץ סורג'טו היחיד מסוגו. זהו פארק מעיינות חמים הפתוח כל השנה, ובחינם. המים בוקעים מהקרקע בטמפרטורה של 90 מעלות, והמקומיים משתמשים בהם לרחצה גם בחורף, ואף מבשלים קלחי תירס, תפוחי אדמה וביצים בגומחות קטנות החצובות בסלע. אפשר להגיע אליו באמצעות סירות־מונית מהכפר סנט'אנג'לו הסמוך או לרדת ברגל מגבעת כף קיָארִיטוֹ, המשקיפה על המפרץ, בשביל בן יותר מ־250 מדרגות. השביל אינו קל, אבל הנוף השמימי המתגלה בהדרגה מפצה עליו: נדמה שהעדן מתמזג בתופת, סילוני קיטור בוקעים מהקרקע ובעונות הקרות נוצרת אווירה מיסטית ומעורפלת. ​ הקפת האי בסירה היא אחת החוויות התיירותיות המסעירות ביותר: אפשר להצטרף לסיור מאורגן, לשכור סירת גומי או סירה קטנה שאין צורך ברישיון כדי להשיט אותה. הקפת האי אורכת כמה שעות, וכדאי לעצור במפרצים היפים ביותר, שרבים מהם אינם נגישים דרך היבשה, לערוך פיקניק על הסירה או לעצור באחת המסעדות על שפת הים שנועדו במיוחד לסירות. אסור בשום אופן להחמיץ את מפרץ סן פנקראציו (San Pancrazio). הים הכחול האופייני לאי משנה את גונו לירוק אזמרגד שאי אפשר לעמוד בפניו. נדמה שהצוקים המקיפים את המפרץ הקטן מבקשים להגן על פינת גן העדן הקטנה מפני הכאוס בחוץ ומזמינים בדממה לעצור ולהתערסל בחיבוק נעים ומרגיע. הטבילה במי הבדולח הירוקים למרגלות כף סן פנקראציו מרוממת את הנפש ומרגיעה את הרוח. לא כדאי לוותר על עצירה במערת הקוסם (Grotta del Mago). על פי האגדה שמספרים תושבי המקום, זוג שייטים איבד את דרכו בעת סערה בים ומצא מקלט במערה. לפתע ראו השניים קוסם יורד מחור שנחצב בתקרת המערה. הקוסם הבטיח את אהבתם לנצח והגן עליהם מפני זעפו של הים. לאחר שנרגע הים הראה להם הקוסם את הדרך. יש הטוענים שאלו הנודרים אהבה בתוך המערה יזכו בברכת הקוסם ואהבתם תימשך לנצח. המערה פעורה בתוך קיר סלע גבוה, ואפשר לזהות בתוכה את שכבות הסלע שמהן נוצר לאיטו האי. האור החודר מבעד לחלון הסלע יוצר קשת רבת צבעים המשתקפת על פני המים וגווניה משתנים בהתאם לשעה ביום. נדמה שהציטוט מהרומן "החוף הלוהט" מאת וילבר סמית' מיטיב לתאר את התחושה במקום: "המים זרחו בלהבות מעולם אחר, הדממה מסגרה את החיזיון הקסום, דממה שהייתה הצצה לעולמם של החירשים, נוף מרהיב המשתק את החושים". ​ הקפת האי שופעת חזיונות קטנים ונפלאים של צוקים וכפים הבוקעים מהים, הלובשים ופושטים צורות וצבעים ללא הרף כמו סלעי הנאהבים (Scogli degli Innamorati), זוג סלעים לבנים המזדקרים ממעמקי מהים הכחול בחיבוק מסוגנן. זוהי יצירה שנוצרה בכוחו הבלתי מרוסן של הים, המפסל מבנים וצורות כאילו היה האומן בן זמננו היצירתי ביותר. כאמור, יש באיסקיה פארקים רבים של מעיינות חמים. הגדולים בהם הם גני פוסידון וגני נגומבו, והם כוללים בתוכם אין־ספור בריכות בגדלים שונים שבהן מים חמים יותר וחמים פחות, תוכניות בריאות, מזרקות מסך, סאונות ומרחצאות טורקיים טבעיים. בפארק פוסידון נמצאת מערת "תופת" החצובה מסלע וולקני שחור, המכונה "לוע התופת". טמפרטורת המים בה מגיעה ל־80 מעלות. ​ גן לה מורטלה (Giardino la Mortella) נפלא אף הוא. זהו פארק בוטני מטופח הכולל מגוון צמחים, הבולטות שבהם הן נימפות הענק, וכן כ־150 סוגים שונים של אלוורה מרחבי העולם. הנוף ממרפסת התצפית של הפארק עוצר נשימה. בערבים נערכים קונצרטים של מוזיקה קלאסית, והמיקום הקסום מבטיח ערב בלתי נשכח. ​ לחובבי הירוק והטבע מציע איסקיה גם מסלולים רגליים מעניינים. ראש ההר אפומאו (Epomeo) במרכז האי הוא הנקודה הגבוהה ביותר – 788 מטרים. מבחינה גיאולוגית ההר הוא הוֹרְסְט, כלומר גוש מקרום כדור הארץ שהתרומם ביחס לסביבתו בעקבות דחיפת מגמה. האזור מאופיין בצמחייה ים תיכונית ובאבני טוף ירוק, סלע וולקני המרכיב גם את "סלעי הנאהבים" ואת סלע "הפטרייה" (Fungo) המפורסם במרכז מפרץ לאקו אמנו, הנקרא כך בשל צורתו. הצבע הירוק נוצר במשך עשרות אלפי השנים שבהן היה הטוף שקוע בים לאחר ההתפרצות הגעשית. הטוף הירוק הוא אחד מאוצרות הטבע של האי: הניקוז המעולה של אדמת הטוף הנקבובית טוב לחקלאות ונוח לבנייה, בייחוד בנייה "יבשה" ללא מלט, כמו הבתים וכמו גדרות האבן התוחמות את החלקות, ועל מדרונות אפומאו אף נחצבו כנסיות בסלע הטוף הירוק. ​ אבל לא רק טבע יש באיסקיה. החיים לא נעצרים עם שקיעת החמה, ויש לא מעט מקומות בילוי. המרכז השוקק ביותר באי נמצא באיסקיה פורטו, היעד המועדף על הצעירים, ובו שפע ברים, פאבים, מסעדות, גלידריות וחנויות, שרובן פתוחות עד מאוחר בערב. אבל הוא לא היחיד – אפשר לצאת גם למרכז פוריו בכפר העתיק של סנט'אנג'לו ולהסתובב בין הבוטיקים המתוחכמים שלו; ובקאסמיקוצ'לה טרמה ובלאקו אמנו תוכלו לסעוד ממטעמי המטבח המקומי בארוחת הערב וליהנות מטיול רגוע בין בתים טיפוסיים וחנויות מוצרים מקומיות.

איסקיה מפורסם גם בזכות ליקר הרוֹקֶט שלו, רוּקוֹלינו, ובזכות היין שלו. במשך תקופות ארוכות כרמים היו הבסיס של כלכלת האי. כבר בשנת 1500 היה ייצוא של יין לבן בכדים ליבשת ולשווקים איטלקיים ואחרים עד לדלמטיה. החקלאות באי משתרעת מהחופים ועד למורדות ההרים התלולים, שבהם טרסות המחוזקות בקירות אבן טוף ירוק ללא מלט המאפשרות גידול גפנים. מהחוף אפשר לראות את הכרמים "הדבוקים" לגבעות, שבהם גם טיפוח הגפנים וגם הבציר ידניים לחלוטין. ועכשיו רק נותר לארגן את החופשה הבאה שלכם!

Giardini la Mortella