נאפולי עיר השמש, חיה ותזזיתית, כאוטית וצבעונית. כדאי לשים אליה לב גם כשהשמש שוקעת, הערב יורד ומתחילים חיי הלילה שלה.
הבמאי הגדול ויטוריו דה סיקה ("מצחצחי הנעליים", "גונבי האופניים", "הגן של פינצי קונטיני"), ממייסדי הזרם הנאו ריאליסטי האיטלקי, קרא לה העיר הקסומה.
דה סיקה גדל בנאפולי והיה שחקן ובמאי נערץ, הוא היה כריזמטי, אומרים שנשים וגם גברים התאהבו בו, שהוא יכול היה להשתיק אנשים במילה, במבט.
פעם, כשצילם בנאפולי את הסרט זוכה האוסקר "אתמול, היום ומחר", קמה מהומה שלמה ברחוב ואי אפשר היה לשמוע את השחקנים. אנשי נאפולי הסוערים גם כך, התרגשו מדה סיקה והוא פנה אליהם במגאפון ואמר להם כך: "כאן ויטוריו דה סיקה המדבר אליכם. עלי לצלם סצנה לסרט הבא שלי עם הגברת סופיה לורן והאדון מרצ'לו מסטרויאני. אני זקוק לשלוש דקות של שקט בבקשה". זה עבד, הרחוב השתתק מיד. דה סיקה צילם את הסצנה שלו ובסופה הרים את המגאפון ואמר להם מילה אחת, תודה. אנשי נאפולי, לא טיפוסים ממושמעים בדרך כלל, ענו לו פה אחד "בבקשה".
נאפולי, היא עיר השמש, היא חיה ותזזיתית, היא כאוטית וצבעונית, וכדאי לשים אליה לב גם כשהשמש שוקעת והערב יורד ומתחילים חיי הלילה שלה. היא העיר השלישית בגודלה באיטליה, אחרי רומא ומילאנו. היא בירת החבל האיטלקי דרומי קמפניה, וחיים בה כמיליון תושבים. ביניהם כתשעים אלף סטודנטים, שלומדים באחת מ—13 הפקולטות של האוניברסיטה של נאפולי. זוהי,אם כן, גם עיר סטודנטיאלית והמרכז ההיסטורי שלה שוקק צעירים בכל יום מימות השבוע, וצעירים משמעותם חיי לילה שוקקים. הערב הנפוליטני מתחיל בסביבות השעה שמונה, זמן האפריטיף (המשקה של לפני ארוחת הערב) ובסופי השבוע הוא נמשך עד השעות הקטנות של הלילה. היא מציעה שלל סגנונות בילוי, מברים ומסעדות ומופעי רחוב בככרות ועד מועדונים לקלאברים חובבים.
אחד ממקומות המפגש העיקריים של הנפוליטנים הצעירים היא פיאצה בֵּלִינִי, שנמצאת בין רחוב ויה דֵי טרִיבּוּנַלִי המפורסם לבין אחד מרחובות הקניות הארוכים ביותר בנאפולי, ויה טוֹלֵדוֹ.אם יש דבר כזה, נשמה של עיר, בפיאצה בליני אפשר לפגוש את הנשמה של נאפולי. הנאפוליטינים לבביים ופתוחים וכבר אחרי הליכה קצרה באזור, ירגיש המשוטט כמו בבית. ייתכן אף שימצא עצמו מדבר עם אנשים שפגש לראשונה כאילו היו מכרים ותיקים. מי שרוצה להכיר את נאפולי האמיתית, העממית, הפרועה, לא יחמיץ את הכיכר הזאת. היא מוקפת ברים בהם אפשר לקנות משקה במחירים נמוכים. הצעירים בדרך כלל שותים את המשקה שלהם ברחוב, בליווי מוסיקה הבוקעת מהברים. אחד המקומות הפופולריים ביותר הוא האלטר אגו (Alter Ego). זהו לאונג' בר קטן ובו להקה שמנגנת ג'אז. בימי רביעי בוחרים הבליינים עצמם את המוסיקה מתוך ג'וּקְבּוֹקְס בסגנון שנות החמישים. זהו מקום שמתאים לבילוי של לפני ארוחת הערב או אחריה. למידע נוסף.
עוד מקום בעל שם מצויין בפיאצה בליני הוא ה"פפה שפריץ" (Peppe Sprits), בר המציע את ה"שפריץ" הפופולרי (האיטלקים אומרים ספריץ מהפועל spruzzare שמשמעותו להשפריץ). השפריץ הוא קוקטייל על בסיס פרוסקו ואפרול וכאן אפשר לשתות אותו במחיר של שני אירו בלבד. את השפריץ המפורסם אפשר למצוא גם ב"קמרוטה" (Cammarota), מקום קטן וזול מאוד, שנמצא ברובע הספרדי באחת מהסמטאות היוצאות מרחוב ויה טולדו (https://m.facebook.com/PepiVintageRoom/). עוד כיכר אהובה במיוחד על הצעירים הנפוליטאנים היא פיאצה סאן דומניקו שנמצאת בלב ליבה של נאפולי, ברחוב שמכונה "ספאקנפולי" (Spaccanapoli) שמשמעותו המילולית היא "חוצה נפולי". משמעות המילה Spaccare באיטלקית היא לחלק או לחצות לשניים. הוא זכה לכינוי הזה משום שמדובר ברחוב צר וצפוף, אורכו יותר מקילומטר, והוא אכן חוצה את העיר לשניים. חוץ ממשקאות, יודעת נאפולי להציע גם מתוקים נפלאים. אחת הקונדיטוריות המפורסמות שלה היא "סקטורקיו" (Scaturchio) שם אפשר למצוא קינוחים נפוליטנים קלאסיים כמו הבאבא (babà), עוגה אישית שהצרפתים קוראים לה סברין ואצל הישראלים הפכה לסברינה, או הספוֹליַאטֵלַה, קונכייה העשויה מרעפים של עלי בצק דקיקים וממולאת בריקוטה מתוקה. מי שחפצה נפשו בגלידה איכותית, ימצא אותה בגלידריית "לַה שִימיַה" ("הקוף", על שם קוף ידידותי שבאמת הוחזק כחיית מחמד אצל מייסדי המקום אי אז) הותיקה שקיימת אז שנת 1922 (La Scimmia). כך יכול להיראות השיטוט בפיאצה סאן דומניקו: ביד אחת משקה השפריץ אפרול, ביד השנייה ספוליאטלה; העיניים מביטות בכנסיית סאן דומניקו שנראית כמו טירה מימי הביניים; האוזניים שומעות את מופעי הרחוב המתקיימים בכיכר, חלק מהנגנים ינגנו מוסיקה נפוליטנית מסורתית, חלקם האחר מוסיקה עכשווית.
במרחק כמה דקות הליכה מהכיכר נמצא בר קוקטיילים בשם "פפה וינטאג' רום" (Pepe Vintage Room). זהו מקום עם תשוקה לקצוות. מצד אחד תשוקה לוינטאג' ומצד שני למודרניות מוחצנת. איך מתחברים שני הקצוות הללו? אולי בזכות הקהל של משוגעים על אספנות לצד קהל של אניני טעם שבאים בגלל הקוקטיילים המושקעים ומייצרים ביחד אווירה לא קונבנציונלית. במקום תוכלו לשתות קוקטיילים המשלבים ליקרים עם תבלינים שונים ועשבי תיבול ארומטיים. (https://m.facebook.com/PepiVintageRoom/) גם את מי שמחפש מקומות מעודנים יותר, נאפולי לא משאירה מחוץ למשחק כי היא לא רק עממית ופרועה. אזור הברים של סן פסקואלה (baretti di San Pasquale) בקיאייאה (Chiaia), נמצא במרחק קילומטר אחד מפיאצה דל פלבישיטו (piazza del Plebiscito), ובמרחק הליכה מהעיר העתיקה. באיזור הזה ישנם מקומות בילוי קטנים שבהם אפשר לשבת בבר או לקנות משקה ולשתות אותו בחוץ כשברקע המוסיקה הבוקעת מהברים. צעירי האזור לבושים תמיד בצעקה האחרונה של עולם האופנה, עוברים בין הברים, עליזים וידידותיים ומוכנים תמיד לפצוח בשיחה עם זרים גמורים. בימי חמישי ושישי הקהל במקום מבוגר יותר מאשר בימי שבת המאופיינים בקהל הצעיר. ערבי הבילוי במועדונים ובברים אמנם מתחילים סביב השעה 22:00 ונמשכים עד השעות הקטנות של הלילה, אבל קודם לכן צריך לאכול ארוחת ערב והאזור מציע מגוון רחב של מסעדות בהן מוגש מיטב המטבח הנפוליטני במחיר השווה לכל כיס. אוהבי היין, כדאי שינסו את חנות היינות הותיקה "אֵנוֹטֵקַה בֵּלֵדוֹנַה" (Enoteca Belledonne). מדובר בנווה מדבר אינטימי ושלו, חנות יין שהיא גם מסעדה, בתוך האזור התוסס. אפשר ליהנות שם מכוס יין משובח, גבינות מקומיות, ומסעדה בסגנון קלאסי. למידע נוסף: www.enotecabelledonne.com מקום נוסף שכדאי לפקוד הוא ה"בריל" (Barril) – לאונג' בר שמעוצב בריהוט גן עם תשומת לב לפרטים הקטנים ומציע קוקטיילים במחירים הנעים בין 10-14 אירו. למידע נוסף :http://www.barril.it/ במרחק קילומטר וחצי מקיאיאה לא רחוק מפיאצה אמדאו (piazza Amedeo) , נמצא ה- "לֵה סטַנצֵה" (Le Stanze), ביסטרו בר בסגנון רטרו, בו אפשר ליהנות מארוחת ערב טובה או רק ללגום קוקטייל. במקום מספר חדרים, וכל אחד מהם מעוצב בסגנון שונה, אבל בכולם אווירה רומנטית ונעימה. מומלץ להזמין מקום מראש, במיוחד בימי שבת. המחיר הממוצע לארוחה הוא 40 אירו. הגישה למקום נוחה, דרך קו מס' 2 במטרו של נאפולי בתחנות מרכז העיר מוטנסנטו (Montesanto) וקאבור (Cavour). למידע נוסף.
ומה עם הים? הו! הים! אי אפשר לבקר בנאפולי ולא ללכת לחוף הים במפרץ המפורסם ביותר בדרום איטליה. החוף יפיפה באור היום ומלא קסם רומנטי בלילה. בלילה בחוף הים אפשר לראות את הים מצד אחד, את המלונות המפוארים מצד שני, את אורות הכפרים השוכנים על מורדות הוזוב (הר הגעש שהחריב בשנת 79 לספירה את העיר פומפיי), וגם את האורות של פוסיליפו (Posillipo) העשירה, היוקרתית והקסומה. וכמובן בתוך הנוף הציורי הזה לא נשכח את קסטל דל'אובו (Castel dell'Ovo), הטירה המשתרעת על הים ומוקפת בברים ובמסעדות המציעות מנות מיוחדות שמבוססות על דגים טריים. זהו מקום מושלם לארוחה עם ריח ים, בין הסירות העוגנות לבין המבצר העתיק. בהמשך הדרך מקסטל דל'אובו, ברחוב פרטנופה (via Partenope) ישנם ברים, פאבים, מסעדות ופיצריות בשפע. רק צריך לבחור.
נאפולי כפי שהבטחנו מציעה גם מגוון רחב לקלאברים. המועדונים במרכז נאפולי פועלים בעיקר בחורף ואילו בקיץ מפזזים כולם באזור החוף. "תיאטרו פוסיליפו" (Teatro Posillipo) הוא אחד הפופולריים ביותר. הוא נמצא על גבעת פוסיליפינה המפורסמת. המקום הוקם בשנות ה-50 כבית קולנוע ותיאטרון, ומאוחר יותר הפך למועדון. זהו מקום ורסטילי ואלגנטי המורכב משני אולמות גדולים, בכל אחד מהם סגנון מוסיקה אחר ויש בו גם מסעדה. המועדון מושך אליו רבים, צעירים ומבוגרים כאחד, שלכולם תשוקה לריקוד ולחיים והוא פתוח כל השנה. כרטיס כניסה עולה 20 אירו - כולל משקה. (http://www.teatroposillipo.it/) הדרך הקלה ביותר להגיע למקום היא במונית מאחר והתחבורה הציבורית לא מגיעה לאזור בשעות הללו. מחיר הנסיעה במונית הוא בין 20-25 אירו ובסוף הערב תמיד קל למצוא מישהו לחלוק איתו מונית חזרה. הזמנות למונית ניתן לבצע באמצעות טל' מס' 390810101+ או דרך האתר http://www.radiotaxilapartenope.it/ רוב המועדונים הטובים ביותר של נאפולי והסביבה נמצאים קרוב לים. במהלך היום הם משמשים כחופי רחצה עם מיטות, ספות, גזיבו ושימשיות ובערב הם הופכים למועדוני לילה. בין המועדונים האלה, ה"ארנילה" (Arenile) בולט במיוחד. הוא מוקף בים של בניולי (Bagnoli) , רובע בפרברים של נאפולי ומציע אווירה פרועה ומלאת חיים. לעיתים מארגן המועדון ערבי נושא או הופעות של זמרים מפורסמים, בעיקר איטלקים. המקום פתוח כל השנה. בחורף המסיבות מתקיימות בתוך הבניין ובקיץ על החוף, באוויר הפתוח. מחירי הכניסה משתנים, אך הממוצע הוא 15 אירו. דרכי ההגעה למקום משתנים גם הם ותלויים בשעות. את הנסיעה הלוך אפשר בקלות לעשות ממרכז העיר במטרו בקו מס' 2 או ברכבת עד לתחנת בניולי. בדרך חזרה, מומלץ לקחת מונית. למידע נוסף ולוח אירועים: http://www.areniledibagnoli.it/ אם רוצים לצאת קצת מהעיר, בבַּקוֹלִי (Bacoli), עיירת דייגים קטנה שנמצאת 15 קילומטר מערבית לנאפולי, יש מועדוני לילה רבים, הבולט ביניהם הוא ה"נַבִּילַה" (Nabilah) - אחד המועדונים המפורסמים ביותר בקמפאניה (Campania). המקום פתוח מעונת האביב ועד הסתיו. בקיץ הוא עמוס בליינים ולעיתים הדי ג'י המקומי מארח די ג'יי איטלקי או בינלאומי, לשמחת הבליינים. המיקום שלו יפהפה, במיוחד בשקיעה שצובעת את השמיים ואת הים בכתום. העיצוב מעודן, הריהוט בגוון לבן, הספות פזורות לאורך הבריכה. במקום יש שלושה ברים פתוחים עם מבחר גדול של קוקטיילים והסלקציה בכניסה קפדנית כדי להבטיח שהאווירה הרגועה והקסם יישמרו. מחיר הכניסה משתנה ונע בין 10-20 אירו ומחירי הקוקטיילים נעים סביב ה- 10 אירו. בכל יום ראשון המקום מגיש ארוחות בראנץ' שמתחילות בסביבות 15:00 ומסתיימות בערב. גם ל"נבילה" דרכי גישה בתחבורה הציבורית. כדי להגיע יש לקחת את קו מס' 2 במטרו ולאחר מכן רכבת נוספת שמחברת את העיירות סביב נאפולי (Cumana), יש לרדת בתחנת בַּקוֹלִי. אם בחרתם להשתמש בתחבורה הציבורית (ולא ברכב שכור), עדיף להשתתף באירוע הבוקר, מאחר והתחבורה הציבורית מפסיקה את שירותיה לאזור בשעה 22:00 ומחיר המוניות חזרה לנאפולי יכולים להגיע ל60 אירו ויותר.
לא ידוע מי הראשון שטבע את הביטוי "לראות את נאפולי ולמות". יש גרסאות רבות להיסטוריה של המשפט הזה. גתה המשורר וההוגה הגרמני הגדול כתב ביומני המסע שלו כי "אינך יכול להיות עצוב לאחר שהיית בנאפולי". השחקנית היפיפייה סופיה לורן, שהפכה בכל העולם לסמל של איטליה אמרה פעם "אני יכולה להתקיים רק בגלל שבתוכי מעל הכל אני נפוליטאנית. נאפולי מתקיימת בתוכי ותמיד תתקיים בתוכי. למזלי בתוכי יש את האוצר הזה, כשאני זקוקה לו אני שולפת אותו החוצה". והסופר הצרפתי גוסטב פלובר אמר עליה שהיא פריז הים-תיכונית. לביקור בעיר הזאת אפשר גם לקחת את אחד מהספרים בסדרת "הרומנים הנאפוליטניים" של הסופרת אלנה פרנטה, שהם סיפור על חברות בין שתי נשים, אבל הם גם שיר הלל לנאפולי ואנשיה.
כך או כך, אם נסעתם לנאפולי והלכתם לאחד מהמקומות עליהם המלצנו, או אם בחרתם ללכת למקומות אחרים, נשמח לשמוע על החוויה העממית והפרועה שלכם.
