​המקרה העצוב של ונציה - VENEZIA

מערכת 27/12/2014

זמן קריאה משוער 15 דקות

ראשיתה של ונציה בהמלטות שבטי דייגים מצבא שאיים לכבוש אותם. הם ברחו אל הים. אל לב הארכיפלג. שם מתחו בין אייו גשרים ויצרו רצף עירוני במרחק מן היבשת. תנועה שברבות הימים נמצאה דו כיוונית, מפני שככל שהלכו וצברו כוח והון גבר רעבונם של אותם שבטי דייגים, עלובים לשעבר, ומנהיגיהם פנו לאחור כדי לנגוס פיסות גדולות והולכות מן היבשה שבגבם. בכך הפכו את הארכיפלג, לאימפריה. אימפריה ששוליה הגיעו כמעט עד מילאנו.

 

ונציה היתה מרכז תרבות. נוצרו בה פלאי ארכיטקטורה ציור ומוסיקה. הנמל שלה - פניו אל המזרח- היה שער לסחורות עבור מערב. עושרה של ונציה סחרר את העין, ויופייה, גם בזמננו, מתפורר ועוצר את הנשימה.

 

לעיתים נדמה כי העולם כולו מצטופף ברחובותיה. בעוד שהסדרי התיירות המודרניים אינם מאפשרים אלא הליכה ארוכה ברחובות מסומנים מסויימים. רכישת מזכרות, וחיפוש תמידי אחר שירותים ציבוריים...

בנוסף מפרסמות הרשויות חדשות לבקרים, חוקים ותקנות. קנסות נגבים מן התייר הקונה תיק מזויף ברחוב. קנסות נגבים גם ממי שעורכים פיקניק ביושבם על גדת תעלה.  

 

מידי כמה עשורים משתנה מוצאו הגאוגרפי של התייר היכול להרשות לעצמו הפלגה בגונדולה. זאת בהתאם לתנועת הגאות והשפל של הפיננסיה. בימים אלה מסיעים הגונדוליירים את משפחות האדונים מסין, הודו, ורוסיה. בעוד התיירים האמריקאים והאירופאים מנופפים להם בקנאה מן הגדות. שני הצדדים מצלמים זה את זה במסירות. תמונות וסרטונים שהמופיעים בהם לעולם לא יזכו לראות את טיב הופעתם.

 

שמועות מתרוצצות מזה שנים. שמועות על הכוונה לגבות מס כניסה אל העיר, כאילו היתה פארק היסטורי. יש הטוענים שהכסף ישמש לשיפור התשתיות. ויש הטוענים שהכסף, כנהוג באיטליה ימצא מקום מבטחים בכיסיהים של פוליטיקאים ומגיניהם בעלי הכוח והשררה, אדוני המאפיה האיטלקית, שקיומה אולי מוטל בספק.

 

הסוחרים הונציאנים היו ידועים כאכזריים והממולחים שבסוחרי העולם. פיסת זיכרון זו של ההיסטוריה אחראית למוטציה המתחוללת ברחובותיה של העיר כיום. נדמה שהמסחר, שבעבר נשא אותה על כפיים, כנושא אבן חן נדירה, אונס אותה באכזריות כיום. מכופף את ראשה אל האדמה או אל המים ומאלץ אותה לקבל אל תוכה כמות תיירים עצומה.

 

הנורמה השלטת: נהג בתייר כבשבוי. שבוי שבעוד שעות מעטות יעזוב את העיר ולעולם לא ישוב אליה. גבה כאכזרי שבגובים, כאילו אין מחר. אלא שהמחר זורח ומביא עמו תיירים רבים חדשים. בכל שנה עוברים בוונציה כ 20 מיליון תיירים.

 

אפילו בפברואר, המדכא שבחודשי השנה, מתקיים בעיר "הקרנבל". בבואתו החיוורת של קרנבל המסכות ההיסטורי שנמשך במאה השש-עשרה שישה חודשים בשנה. כשבעורקיה של העיר פעם דם החיים בשצף עז.אחר שרידיו, נחלי האכזב שלו, אנו רודפים כיום.

 

אולי למוסד שקירותיו ספוגים בדברי ימיה של התרבות המערבית, כ"קפה פלוריאן" אפשר לסלוח כאשר הוא גובה כ-100 יורו על שש כוסות אספרסו, שהרי גם מעט מרוחם של תומס מאן, הנרי ג'ימיס וצ'רלס דיקנס בלולה בקצפו של המשקה. אך לאורך המסלול המסומן על ידי שלטונות העיר ושבו צועדים גדודי התיירים, תיירים המבקרים בונציה ליום אחד; מפני שאינם יכולים לשלם את מחירם המופרז של בתי המלון, פזורים מאות בתי קפה ומסעדות המגישים מזון שהוא עלבון למטבח האיטלקי ולמעשה לכל מטבח באשר הוא.

 

מדוע לא יכולים האיטלקים לנהוג בונציה כפי שנוהגים הצרפתים בפאריז, האוסטרים בוינה, והאנגלים בלונדון? כל בר דעת המבלה בעיר יותר מכמה שעות, מבין כי התחזוקה לקויה והסדרי התיירות גרועים. דבר שגורם לתופעה המכוערת של התייר המותש והמבולבל משיטוט בעיר, הלוקה לעיתים קרובות בקיבתו מפני שהוגש לו מזון באוש. בזכרונו נותרת צעדת אינסוף ברחובות לחים במקום זיכרון מונציה המפוארת, ונציה המסתורית ומלאת התשוקה, אשר יופיה, כאשר הוא מתפרץ ונגלה לעין, פועל על הנשמה כפי שאמור יופי לפעול, משנה את האדם, מרומם אותו, מקרב אותך מעט אל האלוהי והנשגב.

אפשר היה לשמור על העיר באמצעות איסור מכירת מוצרים מיובאים. חיקויים של זכוכית מורנו, של תחרת בורנו, של המסכות הונציאניות. אפשר היה לסבסד את מחירי הכניסה למוזיאונים ולדאוג לתאורה ולתחזוקה. כך עושות יתר מדינות אירופה. דבר זה היה מאפשר לאוהבי האמנות להינות מן המורשת העצומה שהותירו הציירים הונציאנים 'המאסטרים הגדולים' באופן שמכבד את הצופים ואת האמנים כאחד.

למרבה האירוניה, שיטוט תמים בונציה כיום, משול לצעדה אל תוך שדה קרב. מציאת שלווה והשראה או מפגש מקרי עם המוזות שבוודאי פקדו ופוקדות את העיר, הוא עניין בלתי אפשרי במצב הנוכחי, התייר העוזב את ונציה אינו יכול שלא לחוש מובס ועייף.

 

לאור העובדה שהעיר הולכת ומתרוקנת מתושבים מקומיים ולובשת צביון של עיר רפאים, אי אפשר שלא להעלות על הדעת שמדובר בבדיחה פנימית ואכזרית באדיבות רוחותיהם של ראשי משפחות האצולה שניהלו אי אז את העיר. הם, אותם יצורי פרא רפאיים, תאבי כוח, בעלי חוש הומור משונה ויכולת לערוך מסיבה שמשכה שישה חודשים.   

 

מקום ממומלץ לאכול לשתות בו ולהתאבל:

 

Da Marisa - Cannaregio 652b | Fondamenta di San Giobbe, Venezia,

אנחנו מבטיחים לא להעביר את המייל שלכם לאף אחד, מידי פעם נשלח לכם עדכונים על איטליה שיוכלו לשמש אתכם 

  • Facebook quadrato nero
  • Instagram - Black Circle

© INITALIA All rights reserved  

noun_event_434902.png
noun_sunny_1604932.png
noun_magnifier_2525286.png