המסע שלנו ברחבי האי נמשך, והפעם נבקר בעיירות בארוק מרשימות ובחופים היפים ביותר ליד סירקוזה, נטעם מאכלים סיציליאניים מופלאים על חוף הים ונגלה אתרים ארכיאולוגיים מתקופת יוון העתיקה. לא פלא שסיציליה היא אחד היעדים האהובים על המטיילים! במאמר זה, השני בסדרה, נמשיך את המסע שלנו ברחבי סיציליה – האי בים התיכון שבו תוכלו למצוא הכל מכל, ולצאת לחופשה המושלמת. הפעם נבקר בכמה אתרים חשובים במיוחד: העיר סירקוזה והפארק הארכיאולוגי שלה, הנקרופוליס (עיר המתים) של פנטליקה , העיר הבארוקית נוטו , הווילה הרומאית בקזאלה, קלטאג'ירונה (עיר הקרמיקה), ו מודיקה (עיר השוקולד). כמו כן נבקר גם בכמה מהחופים היפים ביותר באי! וילה דל קאזאלה – הווילה הרומאית המפורסמת באי לאחר שביקרנו באזור מזרח סיציליה, ובעיקר באזור קטניה וסביבותיה , הגיע הזמן להיפרד לשלום מחלק זה של האי ולנסוע דרום-מערבה. אבל בדרך לשם נעצור לרגע במרכז סיציליה, בעיירה בשם פיאצה ארמרינה (Piazza Armerina), משום שכאן נמצאת אחת הווילות הרומאיות הידועות באיטליה כולה: ווילה רומאנה דל קאזאלה (Villa romana del Casale). הווילה, שנבנתה בהמאה הרביעית לספירה, התגלתה בשנת 1950 והתפרסמה מיד בכל רחבי העולם בזכות הפסיפסים המרהיבים המקשטים אותה. למעשה, הפסיפסים בווילה הרומאית בקזאלה נחשבים לכמה מהחשובים מסוגם בעולם כולו, ומאז שנת 1997 נכללת הווילה ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. על מנת להיכנס לאתר, חובה להזמין כרטיסים מראש באתר הרשמי . טיפ קטן : הווילה מכוסה בכיפת פרספקס על מנת להגן עליה, ולכן חם מאד בפנים. מומלץ לבוא בבגדים קלים ונוחים. ישנם דברים רבים שעדיין לא ידועים על הווילה, אך ההערכה המקובלת היא שהמבנה העצום היה בבעלותו של אדם חשוב שנמנה על האצולה הרומאית של אותם הימים. להערכתם של חוקרים רבים בשלב מסויים השתייכה הווילה למרקוס אורליוס מקסימיאנוס, אחד הגנרלים הבכירים בצבא הרומי. הווילה מחולקת לארבעה מתחמים, ומתפרשת על פני לא פחות מ-3000 מ"ר. בין היתר אפשר לבקר באולם קבלת הפנים, אולם הנשפים, אולם התפילה והפולחן, ובחדרים הפרטיים ששימשו את בני המשפחה. הדבר המופלא ביותר בווילה הוא האופן שבו היא מקושטת, כמובן: פסיפסים ענקיים ומרהיבים, המתארים סצינות מחיי היום יום, מכסים את הרצפות. ידועות במיוחד הן סצינת הציד המרשימות והעשירות בפרטים, והפסיפס של הנערות המתעמלות, בו ניתן לראות נערות רומאיות בביקיני המשחקות בכדור ומבצעות אימוני כושר עם משקולות! לאחר הביקור בווילה עצמה, אני ממליצה לכם להתעכב עוד קצת באזור ולבקר גם בעיירה הסמוכה – פיאצה ארמרינה (Piazza Armerina). העיר עצמה יפה ומעניינת, ועשירה במבנים בארוקיים ונורמניים מלאי קסם. אחרי הביקור בווילה בוודאי תהיו רעבים, וזה המקום המושלם לאכול בו ארוחת צהריים, באחת מהמסעדות הרבות שנמצאות בסמוך לכנסייה הראשית של העיר (הדואומו). הדואומו של פיאצה ארמרינה הוא קתדרלה מרשימה מהמאה ה-17, המשלבת אלמנטים נורמניים, גותיים ובארוקים, ומתגאה בכיפה הגבוהה ביותר בסיציליה! אם אתם מעדיפים משהו קטן וקליל, תוכלו לעצור בבר דואומו (Bar Duomo) המשקיף על הקתדרלה ולנשנש ארנצ'ינו או שניים, או סנדוויץ' סיציליאני עסיסי. לאחר מכן, בשעות אחר הצהריים, אני ממליצה שתיסעו לכיוון העיר קלטג'ירונה (Caltagirone), שנמצאת במרחק 40 דקות בלבד מפיאצה ארמרינה. קלטג'ירונה נמנית של שמונת הישובים בעמק נוטו המוכרים כאתרי מורשת עולמית בזכות אדריכלות הבארוק המאפיינת אותם, אבל הדבר המיוחד ביותר בקלטג'ירונה הוא תעשיית הקרמיקה המפוארת שהפכה את העיר לשם דבר ברחבי העולם. בזמן שתסיירו לאורך הרחובות, תתקלו באינספור קישוטים מקרמיקה בכל פינה ועל כל בניין. גם הרחובות עצמם מקושטים, ואחת האטרקציות הידועות ביותר היא גרם המדרגות שנקרא סקלינטה די סנטה מריה דל מונטה (Scalinata di Santa Maria del Monte), ובו כל מדרגה מכוסה באריחי קרמיקה מאויירת! חלק מהמדרגות מקושטות גם באריחי קרמיקה שעליהם מופיע מגן דוד – סמל לקהילה היהודית שחיה בעיר במאה ה-15, באזור ויה לודקה (via Ludeca). בקלטג'ירונה תוכלו כמובן למצוא אינספור חנויות המוכרות כלי קרמיקה בעבודת יד. ההיצע פה הוא עצום, אינסופי ומסחרר – החל מצלחות, כוסות, אגרטלים וכלי בית וכלה באריחים, שולחנות, כסאות ותיבות. אם אתם מעוניינים לקנות פריטים גדולים במיוחד, ולשלוח אותם לישראל, כדאי לכם לפנות לאחת החנויות הגדולות שמציעות גם משלוחים, כמו לדוגמה צ'רמיקה סופיה ( Ceramiche Sofia ). סירקוזה – הפנינה העתיקה של סיציליה התחנה הבאה במסלול שלנו היא העיר סירקוזה (Siracusa), הנמצאת במרחק כשעתיים נסיעה מקלטג'ירונה. סירקוזה היא עיר עתיקה ביותר, שנוסדה על ידי יוונים מקורינתוס במאה השמינית לפנה"ס. הגרעין הקדום של העיר נמצא באי אורטיג'ה (Ortigia), המחובר לסירקוזה, ונחשב ללליבה ההיסטורי. מעניין לזכור שכל סיציליה, ולמעשה חלקים שלמים ונרחבים מדרום איטליה, נשלטו במשך תקופה משמעותית על ידי היוונים, וזכו לכינוי "יוון הגדולה" (ובלטינית: Magna Graecia). אך היוונים לא היו היחידים! מכיוון שסירקוזה נשלטה לאורך השנים בידי עמים רבים, עד היום מפארים אותה מבנים מתקופות היסטוריות שונות שנבנו על ידי תרבויות שונות. מאז שנת 2005 מוגדרת סירקוזה כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו, וידועה במיוחד בזכות הפארק הארכיאולוגי שלה, הכולל בתוכו את האמפיתאטרון הרומי , מערות עתיקות החצובות באבן הנקראות "לאטומיה" (Latomie), ואת מערת אוזנו של דיוניסוס (l’orecchio di Dioniso) – מערה מלאכותית הידועה בזכות האקוסטיקה המדהימה שבפנים. בזמן הסיור בסירקוזה עצמה תוכלו להתרשם מבניינים רבים שנבנו מאבן בהירה, בגווני חול וזהב, המשווים לעיר מראה מיוחד. מדובר על מבנים מימי הביניים, מתקופת הרנסנס ובעיקר מתקופת הבארוק. הבארוק הסיצילאני, הנפוץ לכל אורכו של החוף המזרחי של האי, לבש צורה שונה מזו של הבארוק הרומאי ומתאפיין במראה מעודן יותר. הסיבה לכך שאפשר למצוא כאן בניינים רבים כל כך בסגנון הבארוק היא שבשנת 1600 פקדה את האי רעידת אדמה נוראית, שהחריבה חלק גדול מהמבנים. תושבי סירקוזה נאלצו לבנות את עירם מחדש, וכך נבנתה סירקוזה בהשפעת הסגנון הבולט באותה התקופה – הבארוק. כמה אתרים נוספים שאסור לכם להחמיץ בזמן הביקור בעיר הם קסטלו מאניאצ'ה ( Castello Maniace ), מבצר יפהפה מהמאה ה-13 הממוקם על הים ממש, ופונטה די ארטוזה (Fonte di Aretusa), מעיין קטן המוקף בצמחי פפירוס, ומתחבא בלב האי אורטיג'ה. וכמובן שלא תוכלו לעזוב את האי מבלי שתבקרו בדואומו – הקתדרלה המרכזית והמרהיבה של סירקוזה, שנבנתה על גבי מקדש יווני עתיק מהמאה החמישית לפנה"ס. הכיכר שבה ממוקמת הקתדרלה (פיאצה דואומו – piazza Duomo) מרשימה במיוחד, ומוקפת בבניינים עתיקים ששימשו בעבר למגוריהן של משפחות אצולה. איפה אוכלים? בסירקוזה תוכלו למצוא אינספור מסעדות, ורבות מהן מעולות ממש! אחת הטובות ביותר בעיני היא מסעדת אריקריאטי ( Arricriati ), שנמצאת על קו המים, ב-Lungomare Alfeo 7. האוכל נהדר והמחירים משתלמים. אל תפספסו את מנת הדגל שלהם – דג חרב! (ובאיטלקית: פשה ספאדה pesce spada). בקרבת המבצר (קסטלו מניאצ'ה) נמצאת מסעדה מומלצת נוספת בשם Locanda Maniace . זהו מקום קטן, אלגנטי ואינטימי, שמתמחה בדגים, כמובן, כמו רוב המסעדות הסיציליאניות. עיר המתים של פנטליקה במרחק 40 דקות בלבד מסירקוזה, מתחבא אתר נוסף שלדעתי אסור לכם להחמיץ: הנקרופוליס של פנטליקה (La Necropoli di Pantalica), כלומר עיר הקברים של פנטליקה, ובה למעלה מ-5000 קברים עתיקים. מדובר על רמה המוקפת בגאיות, ששימשה בתקופת הברונזה כאתר קבורה. תושביה העתיקים של סיציליה (שהתגוררו במקום עוד לפני שהגיעו לאי השבטים האיטלקיים) חפרו את הקברים לתוך הסלע, ובמאות שלאחר מכן, בעיקר בתקופה הביזנטית ובימי הביניים, הפכו הקברים למוקד לעלייה לרגל ולפולחן. זהו מקום מרתק, אבל הביקור בו לא מתאים לכל אחד. על מנת להגיע למערות יש ללכת לאורך דרכים צרות ולפעמים תלולות, עם עליות וירידות רבות. כדאי להימנע מלבקר פה בשיא הקיץ, משום שהחום הוא בלתי נסבל, ומקשה מאד על המבקרים. החופים היפים ביותר באזור סירקוזה לאחר שחוויתם את יופיה של סירקוזה, והתפעלתם מהאדריכלות, האומנות (והאוכל!) הגיע הזמן לתפוס קצת שמש וגלים, ולגלות את החופים היפים ביותר באזור סירקוזה. החופים מסביב לסירקוזה נחשבים לכמה מהיפים ביותר בסיציליה כולה. בנוסף, רבים מהם ידועים כפחות תיירותיים (בהשוואה לחופים באזור פלרמו , לדוגמה), ובחודשי הקיץ העמוסים זה יתרון גדול... אחדים מהחופים אינם מוסדרים, ומהווים למעשה חלק משמורות הטבע של האי. כאשר החוף הוא חלק משמורה לא תמיד קל להגיע אליו. אבל מי שיצליח לפלס את דרכו בין הסלעים והצמחים, ימצא מפרצים בתוליים וים תכול ויפהפה. החוף האהוב עליי נמצא בעיירה סן לורנצו (San Lorenzo), והוא ידוע בזכות החול הדקיק והבהיר, והמים הצלולים בצבע תכלת. המקום הזה הוא קסם אמיתי! ניתן להגיע לחוף תוך כ-40 דקות מסירקוזה. לצד החופים המסודרים בתשלום, תוכלו למצוא גם חופים שפתוחים לקהל הרחב ללא דמי כניסה. אני בדרך כלל מעדיפה ללכת לחוף הפתוח שנמצא בקצה דרך מספר 3 (Strada III). אבל אם אתם מעדיפים לתפוס קצת שמש בחוף מוסדר, עם שירותים ובר, אני ממליצה לכם לנסות את לידו סן לורנצו ( Lido San Lorenzo ) או את לידו אגואה ביץ' ( Lido Agua Beach ), הנחשב לאלגנטי ויקר יותר. . חוף סן לורנצו - מגוגל מאפס אם אתם מכירים קצת את סיציליה, יכול להיות שהאזור הזה יראה לכם מוכר, ובצדק. חוף סן לורנצו נמצא במרחק קצרצר מאחת משמורות הטבע הידועות באי – שמורת ונדיקרי ( Riserva naturale di Vendicari ). על מנת לבקר בשמורה יש להחנות את הרכב בחניון המוסדר, ולהמשיך ברגל לכיוון הים. בשמורה תמצאו מספר חופים (באיטלקית חוף נקרא ספיאג'ה – spiaggia): החוף הקרוב ביותר לחניון, במרחק 300 מטרים בלבד, הוא חוף אלורו (Spiaggia di Eloro), המציע למבקרים חול דק וזהוב וממצאים ארכיאולוגיים מיוון העתיקה. חוף מריאנלי (Spiaggia Marianelli) הוא פראי ורחוק יותר, וקשה יותר להגיע אליו. זה חוף שמשמש בעיקר נודיסטים. חוף קלמוסקה (Spiaggia Calamosche) הוא הידוע ביותר, ויש לו גם חניון משל עצמו. מדובר על מפרץ יפהפה, ועל מנת להגיע למים הצלולים יש ללכת על שביל באורך כקילומטר מהחניון ועד לקו המים. החוף האחרון בשמורה, לפני שמגיעים לסן לורנצו, הוא חוף ונדיקארי (Spiaggia Vendicari) – חוף רחב ידיים ויפהפה, עם חול לבן ומים שקופים. אם תצללו למטה, תוכלו לראות את הריסותיה של הטונרה (Tonnara) – אזור ששימש לדיג דגי טונה מהמאה ה-17 ועד שנת 1945. בסמוך נמצא המגדל העתיק, שהפך לסמל החוף. חוף מפורסם נוסף, שנמצא במרחק 20 דקות בלבד מסירקוזה, הוא חוף פונטנה ביאנקה (Fontane Bianche) האהוב. זהו חוף רחב ידיים המוקף בטבע ירוק ושופע. החול פה דקיק ובהיר, והמים צלולים ואף פעם לא קרים מידי. וכאילו שכל זה לא מספיק, אפשר גם לאכול סנדוויצ'ים מעולים בקיוסקים הרבים המפוזרים לאורך החוף! נוטו – עיר הבארוק של סיציליה לאחר שנרגעתם בחופים, הגיע הזמן לחזור לאתרים החשובים באי. התחנה הבאה במסלול שלנו היא נוטו (Noto), אחת העיירות המיוחדות בסיציליה. נוטו אמנם מוכרת פחות מאשר סירקוזה, אבל עבור חובבי אומנות וארכיטקטורה, זהו יעד חובה. מאז שנת 2002 נכללת נוטו ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, ובשנים האחרונות היא הפכה לפופולרית מתמיד. הזמן האידיאלי לבקר בעיר המרשימה הזאת הוא בשעות אחר הצריים המאוחרות, כאשר הבניינים המפוארים שנבנו במאה ה-17 בסגנון הבארוק הסיציליאני מוארים באור רך וזהוב המשווה להם מראה קסום. היכנסו לנוטו דרך השער הראשי – פורטה ראלה (Porta Reale), ומכאן תוכלו להמשיך רגלית לאורך הרחוב הראשי של העיר, קורסו ויטוריו אמנואלה (Corso Vittorio Emanuele). הרחוב מלא בחנויות מזון ובוטיקים, חנויות מזכרות ושאר הפתעות. כדאי להתעכב מול הבניינים המרשימים ביותר, כמו לדוגמה קתדרלת סן ניקולו (Cattedrale di San Nicolò), פאלאצו דוצ'ציו (Palazzo Ducezio), ופאלאצו לאנדולינה (Palazzo Landolina). איפה אוכלים בנוטו? אני ממליצה לכם לעצור בבית קפה בשם קפה קוסטנצו ( Caffè Costanzo ), משום שכאן תוכלו למצוא את הגלידה הטובה ביותר בעיר! קפה קוסטנצו נמצא ב-via Silvio Spaventa 7, והטעמים שאסור לכם בשום פנים ואופן לפספס הם פיסטוק ושוקולד. אגב, גלידה בטעם פיסטוק היא מעדן סיצילאני מסורתי אמיתי, ואחד הדברים הכי טעימים ביותר שהאי הזה מציע. בנוסף, תוכלו למצוא בבית הקפה הזה מעדנים טיפוסיים נוספים, כמו קנולי (cannoli) ממולא בריקוטה ושוקולד, כמובן. זה מקום שבו כדאי לשכוח את הדיאטה, ולהתמקד בתענוגות החיים... מעבר לכך תוכלו למצוא בעיר גם אוכל סיציליאני מעולה, ובמחירים הוגנים. אם אתם מחפשים מקום איכותי לארוחת הערב, כדאי לכם להזמין מראש מקום בטרטוריה דל קרמינה ( Trattoria del Carmine ). זוהי מסעדה משפחתית, שמאז שנת 1968 מתמחה במנות סיציליאניות קלאסיות. ואם אתם מחפשים אלטרנטיבה קלילה יותר, נסו את PicNic – מקום מודרני המתמחה בסנדוויצ'ים מעולים, קוסקוס בסגנון סיצילאני, ועוד. צמחונים וטבעונים ישמחו לגלות פה שפע של מנות נטולות בשר! איזה מן מזכרות כדאי לקנות ברחוב הראשי של נוטו? אם מתחשק לכם לקנות מזכרת טיפוסית לאי, כדאי לכם לבחור את אחד הפריטים שמייצגים באופן מסורתי את סיציליה: דגם קטן של הכרכרה הסיציליאנית (carretto siciliano), מהסוג ששימש את האיכרים במאה ה-19 וקושט בקישוטים צבעוניים מאד, או מריונטות סיציליאניות (pupi siciliani), שהיו פופולריות במיוחד במאה ה-19 ובעזרתן המחיזו סיפורים פופולריים על אבירים ונסיכות, ואולי אפילו מאראנצאנו (marranzano) – כלי נגינה מקומי, בעל צליל טיפוסי. לאחר שקניתם כמה מזכרות, תוכלו להמשיך את הביקור במרכז ההיסטורי של נוטו. אם יש לכם זמן, אני ממליצה לכם להיכנס גם לתאטרון המרשים של העיר, לכנסיית סן דומניקו (La chiesa di San Domenico), וללכת לאורך רחוב ניקולאצ'י (via Nicolaci). אם במקרה יוצא לכם להגיע לנוטו בחודש מאי – הרווחתם! זו התקופה שבה נערך פסטיבל הפרחים הידוע של העיר, ובכל פינה מקושטת בפסלים מרהיבים העשויים פרחים צבעוניים. מודיקה – עיר השוקולד של סיציליה התחנה הבאה במסע שלנו היא העיירה מודיקה (Modica). מודיקה ממוקמת בחלקו הדרומי יותר של האי, במרחק קצר מראגוזה (Ragusa) היפה. גם במודיקה וגם בראגוזה תוכלו להתרשם מארכיטקטורה נפלאה בסגנון הבארוק, וממרכז היסטורי יפה במיוחד. שתיהן נמצאות במרחק של כשעה ורבע מסירקוזה, וארבעים דקות מנוטו (Noto). מודיקה מחולקת לשני חלקים – חלקה העתיק של העיר נמצא במעלה ההר, ונקרא מודיקה אלטה (Modica Alta) ואילו חלקה המודרני של העיר נמצא במורד ההר ונקרא מודיקה בסה (Modica Bassa). החלק העתיק הוא קסום במיוחד: סמטאות צרות ומתפתלות, כנסיות רומנטיות (ובמיוחד קתדרלת סן ג'ורג'ו – Cattedrale di San Giorgio), בתים אציליים ומרשימים, ויפה מכולם – הרובע העתיק המכונה "קרטלונה" (Cartellone), בו חיה בעבר קהילה יהודית זעירה בה נעשה פוגרום ב-15 לאוגוסט 1474. העיר כולה מלאה בחנויות מזכרות, אבל לא רק! מודיקה מפורסמת בזכות השוקולד שמייצרים במקום, ונחשב למשובח במיוחד. בכל רחבי המרכז ההיסטורי תוכלו למצוא בוטיקים המתמחים בשוקולד מודיקה. מה שמייחד את השוקולד המקומי הוא האופן שבו מעבדים את פולי הקקאו, והתוצאה היא שוקולד גרגירי (ולא חלק), בעל מתיקות מעודנת מאד בהשוואה לשוקולדים אחרים, ופריך מאד. זהו שוקולד שונה מאד מהשוקולדים המסחריים – כדאי לכם לנסות אותו, ולראות אם הוא לטעמכם. לא כולם אוהבים אותו... הכתובת הידועה ביותר בעיר עבור חובבי השוקולד היא Antica Dolceria Bonajuto , מפעל קטן שפועל מאז שנת 1880 וממוקם בקורסו אומברטו 159. בסמוך אליו תוכלו למצוא גם את מוזיאון השוקולד העירוני (והקטן). מעבר לשוקולד, תוכלו לטעום במודיקה מספר מטעמים מקומיים המבוססים על התוצרת הטיפוסית לאזור, כמו למשל עגבניות מסוג פאקינו (pomodoro Pachino), חצילים מעוגלים, שעועית, שקדים, וגבינת קאצ'ו'וואלו (caciocavallo). מסעדה מומלצת המתמחה במנות המסורתיות של מודיקה היא Ristorante Accursio , הממוקמת בתוך בניין עתיק והיסטורי. זוהי מסעדה אלגנטית ואיכותית, והמחירים בהתאם... אם אתם מעדיפים מקום עממי ונגיש יותר, נסו את ה- Locanda del Colonnello , או את La Sirenetta , המתמחה במנות דגים ובפיצה. כפי שאתם רואים, לא חסרים אתרים מיוחדים בסיציליה, ואפשר לבקר באי היפהפה הזה שוב ושוב ובכל פעם לגלות הפתעות חדשות. ועדיין לא סיימנו! במאמר הבא בסדרה נגלה את חופיה המערביים של סיציליה. להתראות בקרוב...

מסורות עתיקות וסיפורים מבעיתים, קרנבלים פרועים במיוחד ומירוצי סוסים מאתגרים – התרבות הסרדית היא מיוחדת, סוערת, ושונה לחלוטין משאר איטליה. באי הקשוח הזה נותרו שרידים לתרבויות עתיקות שנעלמו כבר מזמן משאר חלקי ארץ המגף, ומי שיגיע לכאן בעיתוי המתאים, יגלה עולם נשכח... מבין כל מחוזות איטליה, מחוז סרדיניה הוא המסתורי והקשה ביותר לפענוח. מי שיבקר רק בחופים (המרהיבים) יטעה לחשוב שמדובר על יעד קיץ קלאסי, ותו לא. אבל ברגע שתתרחקו מעט מהים ותעשו את דרככם לעומק האי, תבינו מיד שסרדיניה מתנהלת לפי חוקים אחרים. התרבות המקומית לא דומה לזו שתמצאו בשום חלק אחר באיטליה, והמסורות העתיקות עדיין משחקות תפקיד חשוב בזהות האי. כפרים מסויימים קפאו בזמן, היריבויות העתיקות חזקות ומרות בדיוק כפי שהיו בעבר, והשפה הסרדית היא זו ששולטת, לא האיטלקית. אמונות עתיקות ותפלות בסרדיניה סרדיניה היא ביתם של לוחמים עתיקים ורועי צאן קשוחים, פיות ושדים, מנזרים דתיים וקרנבלים, אמונות תפלות, מוזיקה מסחררת, ומסורות דתיות רבות עוצמה שנארגו לתוך הדנ"א של התושבים. כאן שולטים סיפורים על טורקו (Torco), בנו של נפטון אל הים, חצי אדם וחצי דג, שהגן על הסרדים מפני מתקפות שודדי הים, ועל הענקים (Gentiles), יצורין גבוהי קומה ולעיתים בעלי עין אחת בלבד (כמו הקיקלופים – המסורות הסרדיות הושפעו מאד מהמיתולוגיה היוונית), שהפחידו את רועי הצאן. זהו אי שבו עדיין מספרים על כרכרת המתים (su carru e’ sa morti), הרתומה לארבעה סוסים כרותי-ראש שדוהרים בלילות ומבשרים לחסרי המזל על מותם הקרב. נפוצים הם גם הסיפורים על המכשפות, הקוגאס (Cogas), שנולדו עם זנב קטן וצלב שעיר על הגב. הטרף האהוב על המכשפות האלה היו תינוקות רכים, ולכן נהגו האימהות לפזר מסביב לעריסה גרגירי אורז. לפי האמונה הפופולרית המכשפות לא ידעו לספור מעבר לספרה שבע, ובזמן שניסו לספור את הגרגירים התבלבלו, ולא פגעו בתינוק. ואיך אפשר לשכוח את הפיות (Janas)? הפיות המסתוריות שאכלסו את מערות האי, או כך לפחות מספרים... היאנאס (או ז'אנאס, בדיאלקט המקומי) הן פיות קטנטנות ויפות באופן עוצר נשימה. שמלתן אדומה, את פניהן מכסה רדיד רקום בחוטי כסף וזהב, והן מעבירות את ימיהן בטוויית יריעות זהב. מתי תוכלו לראות אותן? לעיתים נדירות – הן יוצאות מהמערה רק בלילות ירח מלא... עדיף היה לפגוש פיה מאשר להזדקק ל- accabadora – כוהנות המוות שתפקידן היה להביא את המוות לפתחם של מי שייחלו למותם בשל מחלה קשה או גססו תוך סבל רב. האקבדורה נהגו להרוג את החולים במגוון דרכים, אך השיטות הנפוצות ביותר היו חנק או מכה לראש עם פטיש עץ. לא ברור האם מדובר על דמות אמיתית – לדברי חוקרים אחדים האקבדורה היו בסך הכל נשים שסעדו חולים במצב קשה, ובוודאי שלא הרגו אותם, אך המיתוס השתרש בכל האי. הן "עזרו" לנפש להשתחרר מהגוף החולה בשלל דרכים: הן רוקנו את חדרו של החולה מכל חפציו (על מנת שהנפש תבין שתפקידה הסתיים) או שטיהרו את החלל ושרפו עשבים ריחניים. הסיפור הכעיס מאד את הכנסייה, כמובן, שהבהירה שכל ניסיון "לעזור" לאדם לעזוב את העולם הזה הוא חטא גדול שעונשו מוות. ואלה אינם הסיפורים היחידים. סרדים רבים שמעו מאז שהיו ילדים על תהלוכת המתים, הראולה (reula) המפחידה, ויחשבו פעמיים לפני שיבקרו בנוראגי בשעות הלילה מחשש שיתקלו בתהלוכה שכזו. בזמן התהלוכה המתים יוצאים לדרך כשהם לבושים בסדינים לבנים, כדי לכפר על חטאיהם. אם במקרה יתקלו בעובר אורח הם יתקפו אותו, ויכסו את גופו בסימנים כחולים (המכונים "צביטות המתים"). הדרך היחידה להינצל היא אם אותו ברנש אומלל מזהה במקרה את אחד המתים כקרוב משפחה, ומבקש ממנו לשמור עליו. לחילופין, אפשר לומר במהירות את תפילת תריסר המילים הקדושות של סן מרטינו, טכניקה ידועה להרחקת שדים (השיטה עובדת, טוענים, גם נגד השטן וסופות מסוכנות. אתם מוזמנים לבדוק ולדווח). רבים גם יזהירו אתכם מפני ה-ogu pigau (עין הרע). כל אחד יכול להטיל עין הרע, אך את הקללות המסוכנות ביותר, מספרים, הטילו הכמרים והעיוורים, והקורבנות שסבלו יותר מכל היו הילדים. כדי להגן על הילדים אפשר היה לתלות מסביב לצווארם פיסה מקרן צבי, שבורכה בברכה מיוחדת המכונה ברבוס, Berbus. הברבוס, למקרה שתהיתם, הוא לחש המורכב ממילים בעלות כוח מאגי, שיכולות להגן על האדם מפני שלל צרות ואסונות. זו איננה תפילה רגילה, אלא חלק מטקס שלם המורכב ממעשים ומילים. דוגמה מעניינת (ומשעשעת...) לברבוס שנהגו לומר רועי הצאן נגד הבזים שתקפו את עדרי הצאן שלהם הייתה "נשר נשר, רגליך מדשדשות, אני אכרות אותן בשבילך. שתהפוך לנטל, שתהפוך לצרור של סרפדים, לך לעזאזל". הקרנבלים והפסטיבלים של סרדיניה אם תוכלו לבקר בסרדיניה בזמן שהמקומיים חוגגים את אחד הפסטיבלים או הקרנבלים הידועים באי – הרווחתם. ישנם עשרות אירועים במהלך השנה, קיבצנו למענכם את המרכזיים והמעניינים שבהם: סה סארטיליה – Sa Sartiglia כשהסרדים חוגגים, הם חוגגים ברצינות. מרוץ הסארטיליה משלב שלל חגיגות פרועות בניחוח ימי ביניימי (תהלוכות, תחפושות מוזיקה ואוכל), ואם מזדמן לכם להגיע לאזור אוריסטאנו בתקופת הקרנבל, שווה להשקיע מאמץ ולהשתתף בחגיגה. בכל רחבי איטליה קיימים אירועים דומים, המשלבים מירוצים ( כמו הפאליו ) עם משחקי מלחמה. הטורנירים האלה הפכו לחלק מחיי האצולה במאה ה-11, ושימשו כדרך אפקטיבית ומלהיבה לאמן את האבירים והחיילים באומנות הרומח והכידון. התיעוד הראשון של הסארטיליה הוא מאמצע המאה ה-16, אך קרוב לוודאי שמדובר על אירוע עתיק אף יותר שנולד כתוכנית אימונים צבאית והפך סביב תקופת הרנסנס לשעשוע עבור האצילים. המתחרים לבושים בבגדים מסורתיים ובמסכות לבנות, ודוהרים במהירות לעבר כוכב תלוי. עליהם לנעוץ את חרבם בדיוק במרכז, ולתלוש את הכוכב. בעבר, האמינו תושבי העיר שאם יצליחו הרוכבים, סימן שהקציר יהיה מבורך. הקרנבל של גאבוי – Il Carnevale di Gavoi העיירה גאבוי ממוקמת באחת הפינות הנסתרות ביותר של סרדיניה – מחוז בארבאג'ה (הכלל הידוע עבור איים תקף שבעתיים בסרדיניה – ככל שמתרחקים מקו החוף ומתקדמים לעומק האי, כך מאטים מחוגי הזמן, ונחשפות מסורות עתיקות שחשבנו שנכחדו מן העולם...). שורשיו של הקרנבל של גאבוי עתיקים, והחגיגות מבוססות במידה רבה על פולחן האל דיוניסוס (מהמיתולוגיה היוונית). עם השנים עוצבו המסורות מחדש ולבשו גוון נוצרי, וכיום החגיגות מתחילות ביום חמישי ה"שמן" (giovedi grasso), כאשר מאות בני העיירה מתאספים בכיכר הראשית כשהם אוחזים בתופי מרים בעבודת יד, העשויים מעור כבש. התופים, כיאה לחברה חקלאית, נבנו מחומרי גלם שהיו זמינים בכל חווה, ובסיס העץ שלהם הורכב מקערות העץ ששימשו להכנת גבינת הפקורינו הסרדית (sos malunes, בדיאלקט המקומי). כמה סוגי מסכות מכסים את פני המשתתפים: מסיכת ה-Zizzarone, מסיכת ה-Marieddu ומסיכת ה-Marianna Frignoza. החגיגות נמשכות עד יום שלישי השמן (Martedi grasso). הקרנבל של מאמויאדה (Carnevale di Mamoiada) הקרנבל במאמויאדה הוא ללא ספק אחד הקרנבלים הגדולים והססגוניים באי. כ-2400 תושבים מתגוררים במאמויאדה הזעירה, ולא נגזים אם נאמר שרובם ככולם משתתפים בחגיגה הסוערת, לצד אינספור תיירים ומבקרים המגיעים למקום במיוחד. החגיגות במקרה הזה מתחילות מוקדם, כבר ב-17 בינואר, יום חגו של אנטוניו הקדוש (S. Antonio abate), אבל רגע השיא האמיתי מגיע ביום שלישי השמן (המוכר יותר בכינוי הצרפתי "מארדי גרא"), היום האחרון של חגיגות הקרנבל. ביום שלמחרת, יום רביעי של האפר (Mercoledi delle ceneri) מתחילה תענית ה"לנט", שנמשכת עד פסחא . בכיכר המרכזית בעיר מתאספים ההמונים, חבושים במסיכות ולבושים בבגדים מסורתיים, מאמויאדה כולה נשטפת בגל של צהלות וטירוף, ויין הקנונאו זורם כמו מים . מרתק לראות כיצד מבצעים תושבי המקום את הריקוד המסורתי, ה-Ballo tondo. אחד מאירועי השיא הוא תהלוכת המאמוטונס (Mamuthones), דמויות מסתוריות הלבושות במסכות מפחידות ובפרוות העשויות צמר כבשים. על הגוף נקשרים עשרות פעמונים כבדים (המכונים קאריגה – carriga). לצידם פוסעים האיסואדורס (Issohadores), הלבושים בבגדים אדומים ומסיכות לבנות ומלווים את המאמוטונס. מקורם של המאמוטונס איננו ברור או ודאי. המאמותונס נולדו בעיירה מאמויאדה, המסיכות נוצרו כפי הנראה במאות הראשונות לספירה, והמצעדים הראשונים מתוארכים למאה התשיעית לספירה. לדברי אחדים מדובר בטקסים פאגאניים, נוראגיים, המתחברים לפולחן השור שהיה נפוץ בחברה החקלאית העתיקה. לדברי אחרים, הטקסים נוצרו בהשפעת פולחן דיוניסוס, שהיה נפוץ בחלקים נרחבים של אגן הים התיכון, אך אין לתיאוריות השונות סימוכין. הקרנבל של אוטאנה (Il Carnevale di Ottana) אחד הקרנבלים הסוערים בסרדיניה מתרחש באוטאנה – התושבים חובשים את המסיכות הידועות, ה-sos merdules, לצד מסיכות של חיות (שוורים וכבשים). שורשיו של הפסטיבל עתיקים, ומבוססים על חגיגות פגאניות שערכה אוכלוסיית החקלאים ורועי הצאן. ההערצה לשור בקרב החברות החקלאיות היתה נפוצה, גם בסרדיניה כמובן. מסיכות השור הדרמטיות הן אחד מהסימנים המזהים של הפסטיבל, ובמהלך התהלוכות "רודפים" השומרים (su merdule) אחר השוורים (su boe) ומנסים לתפוס אותם ו"להשתלט" עליהם. חגו של אפיזיו הקדוש (Festa di Sant’Efisio) לכל עיר באיטליה יש את הסיפור שלה על הקדוש שהציל את התושבים בזמן המגיפה, וכמובן שגם קליארי מתגאה באגדה דומה. מספרים שכאשר מגיפת הדבר השחור היכתה בעיר בשנת 1652, התפללו פרנסי העיר לעזרת הקדוש והבטיחו שאם יעזור לעיר הם יארגנו למענו תהלוכה דתית מפוארת מידי שנה. אפיזיוס הקדוש (אחד מהפטרונים המגנים של העיר) השתכנע כפי הנראה, ונרתם למשימה. מעניין לדעת, אגב, שעצמותיו של אפיזיוס קבורות בפיזה , ולא בקליארי. התהלוכה של אפיזיוס הקדוש היא החגיגה הדתית החשובה ביותר באי, והיא נמשכת ארבעה ימים (!), מהאחד במאי ועד הארבעה במאי. במהלך אותם ארבעה ימים הולכים המאמינים לאורך 65 קילומטר, מקליארי ועד נורה (Nora), במה שמוגדר כתהלוכה הדתית הארוכה ביותר באגן הים התיכון. על אף שמוקד החגיגה הוא בקליארי, בפועל מגיעות לעיר משלחות מכל רחבי סרדיניה – למעלה מ-5000 איש לבושים בבגדים הצבעוניים והרקומים המסורתיים לאזור הולדתם. התהלוכה כוללת גם טראקאס (traccas) – עגלות מקושטות הרתומות לשוורים, צלבים, וכמובן שגם את פסלו של הקדוש המגן. פסטיבל סן סימפליצ'ו (Festa di San Simplicio) החגיגות שנערכות לרגל יומו של הקדוש המגן של העיר אולביה (Olbia) הן בין הגדולות באי, וסיבה מספקת להגיע לעיר (בימים כתיקונם אולביה איננה יעד מעניין במיוחד). האלמנט הדתי משמש כמעטפת לסדרה של אירועים, החל ממרוצי סוסים וכלה בפסטיבלי אוכל, ואלפי תיירים נוהרים למקום כדי להשתתף בחגיגה. בשיאו של האירוע , ב-15 במאי, צועדים עשרות מתושבי העיר בלבוש סרדי מסורתי לעבר הבזיליקה המוקדשת לסימפליצ'ו הקדוש. פסטיבל ס'ארדיה (Festival S’Ardia) מהו מירוץ הסוסים הסרדי האולטימטיבי? מירוץ ס'ארדיה , כמובן. כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן מקור החגיגה הוא דתי, ומטרת הפסטיבל היא לציין את חגו של קונסטנטינוס הקדוש. אך בפועל, מדובר על אחד המרוצים הפרועים (והמסוכנים) באי. לא כל אחד יכול להשתתף – רשימת המתחרים הפוטנציאליים שנרשמו למירוץ מוכרזת ב-16 בינואר, יומו של אנטוניו הקדוש, ובזמן המירוץ בוחר ראש המירוץ את מי שיהיה חלק מ"צבאו" של קונסטנטין. הקרנבל של בוזה (Il Carnevale di Bosa) זהו אירוע שמח במיוחד, הסוחף את כל תושבי העיירה (ואלפי תיירים) – ילדים ומבוגרים יוצאים לרחובות עטויים במסיכות ואוחזים בכלי נגינה, מבצעים תעלולים ובאופן כללי פורקים כל עול. חלק נכבד מהמסיכות הן בעלות משמעות סמלית ומתייחסות למוות, ללידה, לטבע ולמסורות רעיית הצאן. באחד מרגעי השיא של הפסטיבל, ביום שלישי השמן, יוצאים התושבים לרחובות ורוקדים את ריקוד הכיסאות המסורתי (ballu de sas kaderas), אוכלים ושותים. בשעות הערב הם עוטים סדינים לבנים, ויוצאים לרדוף אחד אחרי השני ולהתהולל.

פרויקט היינות האיטלקיים נמשך, והפעם אנחנו בסרדיניה. האי הפראי והיפהפה הזה מתגאה בכמה מהחופים המרהיבים ביותר באיטליה, אבל זו לא הסיבה היחידה להגיע לביקור. סרדיניה היא יעד נהדר גם עבור חובבי יין, שכן תנאי האקלים והשטח הייחודיים של האי מאפשרים את יצירתם של כמה יינות מפתיעים ומוצלחים במיוחד. סקרנים? בואו ללגום איתנו! לא פשוט להסביר את סרדיניה. לא פלא שהמחוז הזה זכה למעמד אוטונומי באיטליה, שכן הוא באמת לא דומה לשום מקום אחר במדינה. לכאורה זהו יעד תיירותי קלאסי: החופים מרהיבים , האוכל מצויין ומסלולי ההליכה מרתקים. אבל האמת היא שיש משהו אחר ומסתורי בסרדיניה. זהו יעד קשה לפענוח וקשה עוד יותר להבנה, המושפע באופן עמוק ממסורות בנות אלפי שנה הממשיכות להתקיים בפינות נסתרות של האי. סרדיניה מציעה למבקרים בה גם טבע מפואר וגם אתרים ארכיאולוגיים מרתקים, גם עיירות צבעוניות ומיוחדות וגם אוכל טעים. ומה לגבי היין? טוב ששאלתם. היין הסרדי נהדר, והגיע הזמן להקדיש לו את תשומת הלב לה הוא ראוי. במאמר זה נסקור כמה מהיינות הבולטים באי, ונגלה כמה פנינים לא מוכרות. לפני שנתחיל, הערה טכנית: בעברית האי סרדיניה נקרא, כאמור, סרדיניה. באיטלקית, לעומת זאת, האי נקרא סַרְדֶנְיָה (Sardegna). מכיוון ששמם של רבים מהיינות פה כולל גם את שם האי, הכיתוב בעברית ישקף תמיד את שם היין באיטלקית (לדוגמה: מוניקה די סרדניה Monica di Sardegna DOC ולא מוניקה די סרדיניה). קאנונאו די סרדניה (Cannonau di Sardegna DOC) הקאנונאו הוא ללא ספק אחד היינות הסרדים המפורסמים והנפוצים ביותר. כדי להבין את היין האיקוני הזה, יש להבין את זן ענבים שממנו הוא מיוצר – זן שנושא את אותו השם (קנונאו). ענבי הקנונאו הם קרובי משפחה של ענבי הגרנאש (Grenache) הצרפתיים, ונחשבים לענבים העתיקים ביותר באזור הים התיכון – חפירות אריכאולוגיות שנערכו בסרדיניה גילו שזן הקנונאו צמח פה כבר לפני כ-3000 שנה. ענבי הקנונאו משמשים כבסיס למספר יינות, והידוע מבניהם הוא ה-Cannonau di Sardegana DOC – יין קטיפתי ועוצמתי המתאפיין בניחוחות מורכבים (צמחי תבלין, תבלינים מתוקים). על פי חוק מותר לייצר את הקנונאו בכל רחבי האי, אבל ברור מאליו שטעמו של היין משתנה באופן משמעותי בהתאם לאזור שבו הוא יוצר. מבט זריז במפה יבהיר שפני השטח באי משתנים באופן דרמטי בין אזור לאזור, וכך קורה שגם אם שני יקבים ישתלו את אותו הזן, יין הקנונאו שיתקבל יהיה שונה למדיי. בהחלט יתכן שתטעמו שני בקבוקי קנונאו כה שונים בטעמם זה מזה, עד שתשאלו את עצמכם: האם מדובר באמת על אותו היין? אם זה נשמע לכם מוזר, דעו שאינכם היחידים שמסתייגים מהשיטה. החלוקה המשונה הזאת מעוררת ביקורת גם בקרב היצרנים והמבקרים, וכבר שנים שהאיטלקים מנהלים דיון (ארוך...) על הצורך לארגן מחדש את מחוזות היין באי. מי יודע, אולי יום אחד זה גם יקרה... עד אז, תוכלו להתנחם בעובדה שקיימים כבר היום שלושה תת-אזורים המייצרים יין קנונאו מעניין במיוחד: Nepente di Oliena, ו-Capo Ferrato, ו-Jerzu. תחת הקטגוריה "יין קנונאו" תוכלו למצוא מספר יינות: קנונאו רוזה, קנונאו אדום, קנונאו אדום קלאסיקו, קנונאו אדום ריזרבה, יין קינוח מתוק (liquoroso) ויין קינוח יבש וארומטי במיוחד. על פי חוק, על מנת לקרוא ליין Cannonau di Sardegna DOC יש להשתמש בלפחות 85% ענבי קנונאו (הגדלים באי, כמובן), וליישן את היין במשך שנתיים (או יותר). לטעמי כמה מיינות הקנונאו הטובים ביותר מגיעים מחלקו הדרומי של האי, וליתר דיוק מפרובינציית נואורו (Nuoro), וממזרח האי, מאזור אוליאסטרה (Ogliastra). היינות האלה, הזוכים לתואר "קלאסיקו", מבוססים על לפחות 90% ענבי קנונאו, ומתאפיינים בניחוחות מפתים במיוחד. מעניין לדעת שהיין המיוצר ספציפית כאן זכה לפרסום רב לא רק בזכות טעמו (המצויין) אלא גם בזכות תרומתו המשוערת לאורך חייהם של התושבים. האי סרדיניה מוגדר כ-" BLUE ZONE ", כלומר אזור בעולם שבו אחוז גבוה מהתושבים מאריכים ימים וזוכים להגיע לגיל 100 (ואף למעלה מכך). הנושא מעורר עניין רב בקרב החוקרים, ונדמה כי לצד פקטורים גנטיים, גם התזונה הים-תיכונית המאוזנת (הכוללת יין קנונאו, כמובן, העשיר בפוליפנולים), שפע של פעילות גופנית וקשרי משפחה חזקים תורמים כולם לחייהם הארוכים של התושבים. ואם אתם זקוקים לסיבה נוספת כדי להגיע לביקור, דעו לכם שהחופים באזור הזה יפים במיוחד! איפה אפשר לטעום יינות קנונאו מצויינים? נסו את היינות הנהדרים שמייצר יקב GIUSEPPE SEDILESU ורמנטינו די סרדניה (Vermentino di Sardegna DOC) ו-ורמנטינו די גאלורה (Vermentino di Gallura) היין הנפוץ והנלגם ביותר בסרדיניה, כיאה לאי שבו החיים מתנהלים ברובם על קו המים, הוא הוורמנטינו, כמובן. ענבי הוורמנטינו משמשים כבסיס למספר יינות, אך השניים האיכותיים והמפורסמים ביותר הם ורמנטינו די סרדניה, וורמנטינו די גאלורה. את הוורמנטינו די סרדניה ניתן לייצר בכל רחבי האי, והיין אכן מיוצר בפרובינציות קליארי, אלגרו, ססארי ואוריסטאנו. כמובן שאיכות היין וטעמו משתנים בהתאם לאזור הייצור, אך באופן כללי ניתן לומר שהוורמנטינו די סרדניה הוא יין לבן יבש ונעים, המתאים מאד לאפריטיבו קליל (או אפילו כיין המלווה דגים על הגריל). הקרבה לים היא יתרון משמעותי, והבריזות המלוחות לא רק טוענות את היינות במינרליות נעימה אלא גם מגנות על הגפנים ומאזנות את הטמפרטורות הקיצוניות בחודשי הקיץ. חובבי הוורמנטינו (ואני בהחלט נמנית עליהם) מכירים בוודאי את היינות המיוצרים מהענב המצויין הזה באזור טוסקנה וליגוריה, אבל כדאי לדעת ש"ממלכת" הוורמנטינו האמיתית נמצאת בסרדיניה, ויינות הוורמנטינו של האי הם מיוחדים בהחלט. בניגוד לקנונאו, ענבי הוורמנטינו אינם סרדים מקוריים, והחוקרים חלוקים בדעתם בשאלה כיצד הגיעו לאי. יש מי שטוען שהענבים הגיעו מצפון איטליה, אחרים מאמינים שהגיעו מצרפת. יהיה המקור אשר יהיה, כיום הוורמנטינו הוא אזרח סרדי של כבוד. על פי חוק היין יש לייצר את יין הוורמנטינו מכמות מינימלית של 85% ענבי ורמנטינו (ועוד 15% ענבים לבנים לא ארומטיים). הוורמנטינו די סרדניה מתאפיין בניחוחות פרחים לבנים, פירותיות נעימה, וסיומת מרירה עדינה מאד. היין קיים גם בגרסה מבעבעת. הוורמנטינו די גאלורה (Vermentino di Gallura), לעומת זאת, משחק בליגה אחרת. זהו היין היחיד בסרדיניה שזכה למעמד DOCG, ונחשב ליין הלבן האיכותי ביותר המיוצר באי (ואחד הלבנים הטובים באיטליה). זהו יין מרשים ואלגנטי, מינרלי באופן נהדר, ובעל גוף שמתאים לליווי מנות "רציניות" יותר כמו דגים ופירות ים. איפה אפשר לטעום ורמנטינו די סרדניה מצויין? נסו את היינות של CANTINA SURRAU קאריניאנו (Carignano del Sulcis DOC) אחד היינות האדומים הטובים באי מגיע מהקצה הדרומי ביותר של סרדיניה, מאזור סולצ'יס (Sulcis). יין הקריניאנו מוכר הרבה פחות מהקנונאו, אבל שווה לגלות אותו! היין האדום הזה לוכד בתוכו את טעמי הים והצמחייה המקומית, הוא מינרלי ובעל גוף, ועשיר בטעמים מפתים של פירות וריבה וניחוחות תבלינים. אין ספק שזהו אחד היינות הסרדים המועדפים עליי (חבל רק שקשה למצוא אותו בחנויות מחוץ לאי...). איפה אפשר לטעום יינות קריניאנו מצויינים? נסו את היינות האיכותיים של CANTINA DI SNATADI מוניקה די סרדניה (Monica di Sardegna DOC) יין אדום נוסף שכמעט ולא מוכר מחוץ לאיטליה, הוא יין המוניקה. את המוניקה מייצרים מענבים הנושאים את אותו השם (מוניקה) והתוצאה היא יין בעל גוף בינוני, המתאפיין בטאנינים מעוגלים וניחוחות של פרי ופרחים (דובדבנים ופירות יער, בעיקר). זהו יין פשוט יותר מהקרינאנו או הקנונאו, ומתאים ללגימה לצד ארוחת צהריים קלה בקרב המשפחה. היכן אפשר לטעום יין מוניקה איכותי? נסו את היינות של יקב SANTA MARIAL LA PALMA רומנג'ה (Romangia IGT) לא כל היינות האיכותיים מוגדרים בהכרח כ- DOC או DOCG, וכדי לגלות את הפנינים הנסתרות כדאי להרחיב (מטאפורית) את החיך ולנסות גם דברים קצת אחרים. הרומנג'ה הוא יין נהדר, המיוצר באזור ססארי (Sassari), אך בהשוואה ליינות הידועים של האי הוא סובל מאנונימיות כמעט מוחלטת. יינות רומנג'ה קיימים במספר גרסאות (אדום, לבן, מבעבע ועוד), ועשויים משילוב של זנים טיפוסיים לאזור. איפה אפשר לטעום יין רומנג'ה מצויין? נסו את היינות המיוחדים והבלתי נשכחים של יקב TENUTA DETTORI טוריגה (Turriga IGT) ו-ISOLA DEI NURAGHI IGT אחד היינות החשובים בסרדיניה הוא הטוריגה, המיוצר באזור ISOLA DEI NURAGHI, מענבי קנונאו, קריניאנו, בובאלה סארדו (Bovale Sardo) ומלבזיה נרה (Malvasia nera). זהו יין שלא מתבדח: בעל גוף, נוכחות ובוקה עשיר, אלגנטי וכמעט דרמטי, הייתי אומרת, מסוג היינות שמביאים במתנה לארוחה חשובה או אירוע (צפו לשלם לפחות 80 יורו לבקבוק, כלומר מחיר דומה לבקבוק אמרונה או ברונלו... ). איפה אפשר לטעום את יין הטוריגה המצויין? הטוריגה מיוצר על ידי יקב ARGIOLAS בלבד. זהו יין חד פעמי, ומחירם של בקבוקים מבצירים נחשקים מטפס מעלה מעלה... אם לא מתחשק לכם לשלם סכום שכזה, נסו את "אחיו הצעיר" של היין הזה: ISOLA DEI NURAGHI ROSSO IGT של יקב TANI – יין נהדר ממש, ומעט יותר זול (כ-50 יורו לבקבוק). היקב הזה, יש לדעת, מייצר באופן כללי כמה מהיינות הסרדים הטובים ששתיתי, והם באופן קבוע קוטפים פרסים בתחרויות. יינות ISOLA DI NURAGHI IGT קיימים בכמה גרסאות (אדום, לבן, מבעבע...) ומיוצרים בכל רחבי האי, אבל כמובן שהאיכות לא אחידה. השם הרומנטי – אי הנוראגים – מתייחס למבני האבן המגליתים הפרהיסטוריים (נוראגה - nuraghe) הטיפוסיים לאי סרדיניה. הדרך הנכונה ביותר לטעום את היינות האלה היא לצד המאכלים הסרדיים המסורתיים. למאמר על המאכלים החשובים והטעימים ביותר בסרדיניה, לחצו כאן!

סרדיניה איננה רק יעד יפה מאד, אלא גם טעים מאד. אם עשיתם בשכל והזמנתם כרטיס טיסה לאחד האיים המיוחדים ביותר בים התיכון, כדאי לכם להכין את הקיבה לקראת כל המאכלים הטעימים שמחכים לכם... האוכל הסרדי הוא שונה ומפתיע, וגם אוהבי איטליה ותיקים נוטים להתבלבל מול המנות הסרדיות המסורתיות. אם אתם תוהים מה זה בכלל פרגולה ומהם מאלורדוס וקולרג'ונס, הכתבה הזאת היא בשבילכם מזל טוב! הגעתם לסרדיניה, טיילתם ושחיתם, ביקרתם וחקרתם, התיישבתם במסעדה טובה ועכשיו אתם תוהים – מה כדאי להזמין? הרשימה שלפניכם כוללת 12 מנות חובה שמומלץ ואף רצוי לטעום בזמן הביקור באי: 1. פרגולה סרדה (Fregola Sarda) אחת הפסטות הנפוצות ביותר בסרדיניה היא למעשה מעין הכלאה משונה בין קוסקוס לפתיתים. את הפרגולה מכינים משלושה מרכיבים בלבד: סולת מחיטת דורום (סמולינה), מלח, ומים. מדובר על פסטה עתיקה במיוחד, המתועדת כבר מהמאה ה-14, ומקור השם הוא מהמילה הלטינית frisare, כלומר "לקצוץ" או "לפורר". בעבר נהגו להכין את הפרגולה בימות השבוע בלבד, בימים שני עד שישי. הפרגולה משמשת כבסיס למספר מנות פופולריות, כמו לדוגמה Fregola con I Frutti di mare (פרגולה עם פירות ים), fregola con le arsele (פרגולה עם סוג של צדפות מוארכות), fregola al pomodoro (פרגולה ברוטב עגבניות), ופרגולה עם ירקות, כמובן. פרגולה סרדה פסטה הולכת עם הכל, בשר, דגים וירקות - צילומים: Depositphotos 2. דגים ופירות ים כיאה לאי (ולא סתם אי – האי השלישי בגודלו בים התיכון!), סרדיניה מציעה אינספור מנות המבוססות על דגים ופירות ים. אני עדיין זוכרת איך בביקור הראשון שלי בקליארי עמדתי בפה פעור מול חלון הראווה של אחת המסעדות ליד הנמל, והבטתי בדגי ענק מסוגים שעד לאותו יום לא זכיתי להכיר. מסורת הדיג היא חלק חשוב מהזהות המקומית, ועבור חובבי מאכלי ים, סרדיניה היא אושר קולינרי צרוף. אז מה כדאי לנסות? למנה ראשונה: פסטה עם בוטרגה (ראו בהמשך), ספגטי עם צדפות (spaghetti con le vongole), ואם תגיעו בעונה – פסטה עם קיפודי ים (spaghetti con I ricci di mare), כמובן. בדומה לבוטרגה, גם קיפודי הים לא מתאימים לכל חיך. יש מי שמאוהב בטעמם הימי ובמרקם הקרמי, ויש מי שנרתע ממנו. אני מתארת לעצמי שאתם יכולים לנחש לאיזה מחנה אני משתייכת. קיפודי ים לא זמינים כל השנה, משום שעל פי חוק מותר לדוג אותם רק בתקופות מסויימות. באזורים מסויימים נפגעה אוכלוסיית קיפודי הים בשל דיג מוגזם וכתוצאה מכך הוטלו כל הדייגים מגבלות שונות (בפוליה, לדוגמה, הוכרז לאחרונה איסור מוחלט על דיג קיפודי ים בשלוש השנים הקרובות, עד 2026). בסרדיניה למרבה המזל אפשר עדין למצוא את המעדן הזה, ובערים מסוימות, כמו קסטלסרדו (Castelsardo), עיירת חוף יפה הממוקמת בחלקו הצפון-מערבי של האי, זו מנת חובה. ומה לגבי המנה העיקרית? למנה העיקרית, או "סקונדו" (secondo) באיטלקית, נסו את אחת ממנות הדגל של העיר אלגרו (Alghero) – ארגוסטה אלה קטלאנה (aragosta alla Catalana), כלומר לובסטר בסגנון קטלאני. ולמה דווקא בסגנון קטלאני? משום שבמשך מאות שנים נשלט רוב האי על ידי ממלכת אראגון (היום ספרד), ועד עתה ההשפעות ההיספניות בולטות באי – באזורים מסויימים הדיאלקט הסרדי כמעט זהה לשפה הקטאלנית (המדוברת בברצלונה), ובמטבח המקומי נעשה שימוש אינטנסיבי בחזיר (השפעה ספרדית ברורה). 3. זעפרן – הזהב האדום של סרדיניה סרדיניה היא אחת מיצרניות הזעפרן הבולטות באיטליה, והזעפרן שמגיע מהאי נהנה ממעמד רשמי: zafferano di Sardegna DOP. מאז המאה ה-16 (לפחות) מגדלים תושבי העיירה סן גבינו (San Gavino) את פרחי הכרכום יקרי הערך. מחירו הגבוה של הזעפרן (קילו זעפרן יעלה כמעט 10,000 יורו) נובע מהקושי שבהפקתו: מכל פרח ניתן לקטוף (ידנית) רק שלוש צלקות, המשמשות להפקת התבלין. לאורך ההיסטוריה שימש הזעפרן לא "רק" כתבלין אלא גם כתרופה, סם אהבה, מרכיב בבשמים וקישוט שצבע את ארוחותיהם של אצילים בזהב. כיום משמש הזעפרן לתיבול שלל מאכלים, החל ממאלורדוס (malloreddus, כלומר ניוקי סרדי, ראו בהמשך) ברוטב זעפרן, עבור בפאנאדה (panada, מעין פשטידה מבשר חזיר, אפונה, עגבניות מיובשות וזעפרן) וכלה ב- Macarronis de spos, כלומר מקרוני החתן, מנה שהוגשה באופן מסורתי בחתונות ו- Caboniscu arrubiau cun tzafaranu, כלומר עוף צלוי בזעפרן. 4. פאנה קאראסאו (Pane Carasau) הלחם המזוהה ביותר עם סרדיניה הוא הפאנה קרסאו. זהו לחם עתיק במיוחד, ולפי הארכיאולוגים שערכו חפירות באי הפאנה קאראסאו הראשון נאפה באי לפני כ-3000 שנה לפחות (ואולי אף קודם לכן). תהליך הכנת הלחם הדקיק והמסורתי הזה נחשב לטקס של ממש באי. השלב הראשון, שנקרא S'inthurta, מתחיל עם הנץ החמה וכולל את הכנת הבצק (העשוי מקמח, מים ושמרים). השלב השני, שנקרא Cariare כולל את מתיחת הבצק ושיטוחו בעזרת ידיים ואגרופים. לאחר מכן יש להניח לבצק לתפוח, ואז לקרוץ ממנו עיגולים גדולים המונחים על מתקן מיוחד, עטופים בשמיכת צמר. לאחר ממשיכים לעבד את הבצק ולשטח אותו בעזרת האצבעות ופטישי עץ קטנים, ואז מעבירים אותו לתנור המוסק בגזרי עץ. במהלך האפייה מתנפח הלחם ונוצרות שתי שכבות שנפרדות זו מזו (כמו בפיתה). בשלב זה מוציא האופה המיומן את הלחם מהתנור, מפריד בזהירות רבה בין השכבות (בעזרת סכין חדה), ועובר לשלב האחרון, שנקרא קאראסארה (carasare): כל שכבה נאפית באופן נפרד, עד שהיא מגיעה לדרגת הפריכות הנדרשת. המתכון המסובך נולד מתוך הכרח: הסרדים היו זקוקים ללחם שיחזיק מעמד, והקאראסאו התאים מאד למשימה. אם מגנים עליו מפני רטיבות, לחם הקאראסאו יכול להחזיק מעמד חודשים רבים ואפילו שנה שלמה, ושימש כצידה הכרחית לרועי הצאן הסרדים שנדדו עם העדרים שלהם. תהליך הכנת הפאנה קרסאו, מהבצק, הרידוד עד הלחם המוכן - צילום: Depositphotos 5. טלה עם ארטישוקים (Agnello con i Carciofi) הארטישוק הסרדי הוא מעדן ידוע באיטליה. במדינה המתגאה בכמה וכמה זנים של ארטישוקים , המשמשים לסוגים שונים של תבשילים, הארטישוק מסרדיניה נהנה ממעמד של כוכב. השילוב בין בשר הטלה (כזכור סרדיניה היא אי של רועי צאן) והארטישוק שצומח בכל פינה הפך לאיקוני, ומוגש בכל מסעדה (בעיקר בתקופת חג הפסחא, אבל לא רק). אי אפשר לאכול מבלי ללגום משהו ליד, והשילוב המתבקש במקרה הזה הוא עם הוורמנטינו די גאלורה (Vermentino di Gallura), אחד מיינות הדגל של סרדיניה . 6. סאדה (או סבאדה) – Seada (Sebada) זוהי אחת המנות הפשוטות והמפתות ביותר במטבח הסרדי: עיגולי בצק עדין ופריך, ממולאים בגבינה, ומכוסים בזילוף נדיב מאד של דבש (רצוי דבש מפרחי עץ הערמון). זה טעים כמו שזה נשמע! למרבה הצער, גם כאן, כמו ברוב הבצקים בסרדיניה, נעשה שימוש בשומן חזיר (ולא בחמאה) על מנת להעניק לבצק את הפריכות הטיפוסית שלו. למעשה מקור המילה סבאדה הוא במילא SEU, שבדיאלקט הסרדי פירושה "שומן חיה". השילוב בין מתיקות הדבש למליחות הגבינה הופך את הסבאדה לאחת המנות הפופולריות בסרדיניה. 7. מאלורדוס (malloreddus) והפסטה הסרדית הנכחדת מחוז סרדיניה מתגאה בלמעלה מתריסר סוגי פסטה ייחודיים לו, החל מהפרגולה סרדה (fregula Sarda) שעליה כבר דיברנו בסעיף הראשון וכלה במאלורדוס (malloreddus), ניוקי סרדי – הפסטה המפורסמת ביותר באי. המתכון שלנו לניוקי סרדי המתכון לפסטה ללא ביצים ממנו מכינים את הניוקי סרדי את המאלורדוס אפשר למצוא בשפע של גרסאות, והגרסה המפורסמת ביותר נקראית malloreddus con il sugo alla Campidanese – ניוקי סרדי ברוטב עגבניות ונקניקיות מסוג סלס'יצה . כדי לייצר את הצורה הייחודית, נהגו נשות סרדיניה למעוך את קונכיות הפסטה הקטנות בעזרת מכשיר שנקרא צ'ולירי (ciuliri). הפסטה הפופולרית הזאת מוגשת בליווי רטבים נוספים – אם תגיעו לאזור החוף תוכלו למצוא מאלורדוס עם דג חרב (פשה ספדה pesce spada), ולעיתים גם את הגרסה הפשוטה ביותר, שאכלו האיכרים העניים – עם ירקות ושעועית. פסטה מסורתית נוספת היא הלוריגיטאס (lorighittas) – מעין טבעות פסטה מבצק סולת, שבאופן מסורתי הכינו ב-1 בנובמבר, חג כל הקדושים האיטלקי. הרוטב שליווה את הפסטה היה תלוי במעמדה הכלכלי של המשפחה – העניים הסתפקו ברוטב עגבניות, מי שיכול היה להרשות זאת לעצמו הוסיף גם בשר עוף לרוטב. העשירים ביותר אפילו שחטו חזיר. פסטות ידועות נוספות הן המקרונס דה בוסה (Maccarones de busa) – הגרסה המקומית לפסטה בוקאטיני, עם חור במרכז האטרייה, והקולורג'ונס (culurgiones) כמובן, אך להם נקדיש סעיף נפרד. אחד מסוגי הפסטה המעניינים ביותר הוא Su filindeu, או פשוט filindeu, פסטה דקיקה ומוארכת שאת שמה אפשר לתרגם כ"חוטי האלוהים". טכניקת ההכנה של הפסטה הזאת, המבוססת על יצירת חוטים דקיקים-דקיקים (בעובי מחט) מבצק סולת, נחשבת לאומנות נכחדת. למעשה, חוקרי קולינריה מגדירים אותה כפסטה הנדירה ביותר בעולם. בשל כמות העובדה העצומה הנדרשת כדי להכין את הפסטה, כיום רק בנות משפחה אחת בסרדיניה (בעיר נואורו Nuoro) ממשיכות לייצר אותה בשיטה המסורתית. בעבר נהוג היה להגיש את הפסטה הזאת לצליינים, ולבשל אותה בציר כבש עם פקורינו מגורר מעל. פסטת "חוטי האלוהים" נדירה ביותר ומשתמשים בה למרק 8. פורקדו (porcheddu) המטבח הסרדי הוא מטבח טעים להפליא אבל גם מחוספס בקצוות, ורוב המנות הן מנות איכרים שעברו התאמה מסויימת (לעיתים קרובות מינימלית) לחיך המודרני. הפורקדו – חזיר צלוי – היא מנה פופולרית מזה מאות שנים: חזיר צעיר (במשקל עד 6 קילו) צלוי שלם על שיפוד. לאחר צלייה איטית מאד מוגש החזיר על מצע של עלי הדס, בליווי כוס (או שתתים, או שמונה...) של יין אדום בעל גוף כמו יין הקריניאנו (Carignano) , לדוגמה. 9. קולרג'ונס (Culurgiones) נתחיל עם השאלה המתבקשת – איך הוגים ומאייתים את שמה של המנה המפורסמת ביותר בסרדיניה? והתשובה היא: תלוי איפה אתם נמצאים באי, משום שישנן לפחות 7-8 דרכים לכתוב את שם המנה... לצורך הכתבה הזאת בחרתי בדרך המלך, ובהגייה הנפוצה ביותר: קולורג'ונס (culurgiones). הקולורג'ונס הם הגרסה המקומית לרביולי, ונולדו במרכז סרדיניה, באזור אולייסטרה (Ogliastra), כמנה טיפוסית שאכלו רועי הצאן. מקור השם הוא כפי הנקראה מהמילה קולאוס (culleus), כלומר שק עור. זו מנה שמשקפת את החיבור העמוק והחזק בין תושבי סרדיניה לאדמה: צורת הפסטה, עם הקצוות ה"משוננים" אמורה להזכיר את צורתה של שיבולת החיטה (שממנה מכינים את הבצק), ואילו המילוי מורכב מחומרי גלם סרדיים טיפוסיים: תפוחי אדמה, פקורינו סרדו (pecorino sardo – סוג מקומי של גבינה עזת טעם מחלב כבשים), ועלי נענע (מנטה). באופן מסורתי נהגו להכין את המנה לקראת סוף תקופת הקציר, אבל כיום היא מוגשת לאורך כל השנה. הקולורג'ונס זכו למעמד רשמי באיטליה, ומוגדרים כמוצר IGP, כלומר מוצר טיפוסי למחוז, שמותר לייצר רק באזור גאוגרפי מוגדר, לפי המתכון המוכרז. את הבצק יש להכין עם סולת מקמח דורום והמילוי יכול להיות מבוסס על תפוחי אדמה וגבינה, או על גבינה בלבד (לדוגמה גבינת פיסקידו fiscidu, פקורינו טרי ומלוח). למתכון שלנו לקולורג'ונס 10. ספגטי עם בוטרגה (Spaghetti con la bottarga) את המנה הפשוטה אך מרהיבה הזאת אפשר למצוא בכל רחבי איטליה, אבל כדאי לדעת שסרדיניה היא מעצמת בוטרגה ורוב הבוטרגה במדינה מגיעה מהאי. ראשית כל – מה זה בוטרגה? הבוטרגה היא שק ביצי דגים של דג מסוג מולית (cefalo או muggine באיטלקית), או בורי, או טונה כחולת-ספיר, העובר תהליך של כבישה במלח וייבוש. התוצאה היא מעדן בעל טעמי אוממי עמוקים, ניחוח שאו שאוהבים או ששונאים, ומרקם שנמס על הלשון. את הבוטרגה מגררים (במתינות) מעל מנת הפסטה החמה, ומניחים לה להתמוסס לתוך האוכל ולעטוף אותו ברוך. בסרדיניה האובססיה לבוטרגה כה גדולה עד שמקובל לגרר אותה גם על פיצת פירות ים (בדיוק כפי שמגררים גבינה). הבוטרגה מככבת גם במגשי האנטיפסטי, לעיתים קרובות בשילוב עם גבינת ריקוטה טרייה. 11. זופה גאלורזה (zuppa gallurese) למרות השם (פירוש המילה זופה באיטלקית הוא מרק), מדובר למעשה על מעין לזניה, או פשטידה (אבל במקום עלי פסטה, משתמשים בפרוסות לחם). זהו אחד מהמאכלים הבסיסיים שהופיעו על השולחן של כל משפחה, וכמו רוב המאכלים בסרדיניה, גם כאן נעשה שימוש במוצרים מחלב ובשר צאן: את הלחם יש לבשל בציר כבש, והמילוי מורכב מגבינות מחלב כבשים (קאזיצולו casizolu, ופקורינו סרדו Pecoridno Sardo). 12. פארדולאס (Pardulas) והעוגיות הסרדיות סרדניה היא גן עדן לחובבי עוגיות, ומגוון העוגיות על בסיס שקדים (בעיקר) הוא מסחרר. אז מה כדאי לטעום? ראשית כל, את הפארדולאס כמובן (יש המכנים אותן פורמג'לה formagelle, ובצפון סרדיניה הן נקראות קסדינאס casadinas): עוגות ריקוטה קטנטנות העטופות בבצק פריך, שמקובל להגיש לרגל חג הפסחא . מומלץ לנסות גם את האמרטי סרדי (amaretti Sardi) – עוגיות פריכות ואווריריות העשויות קצף חלבון, שקדים וסוכר, וגם את הפיסטוקוס (pistoccus), הגרסה המקומית לעוגיות סבויארדי (המשמשות כבסיס לעוגת הטירמיסו), ואת הטורונה סרדו (torrone Sardo) העשוי פירות יבשים ודבש (והדבש בסרדיניה, כדאי לדעת, מעולה!). חובה לנסות את טיריקה (tiricche) – עוגיות יפהפיות מבצק שקדים המעוצבות בצורת כתר משונן וממולאות במגוון מילויים (המילוי המקורי היה יין מבושל, אבל כיום אפשר למצוא גרסאות נוספות עם ריבה, דבש ועוד), מוסטאצ'ולי (mostaccioli) מאזור העיר אוריסטאנו (Oristano) – עוגיות עדינות המזוגגות בסוכר (גלאסה), פבאסינאס (pabassinas) – עוגיות מבצק פריך עם פירות יבשים (אגוזים, שקדים, צימוקים) וזיגוג סוכר... כבר אמרנו שהשפע מסחרר, לא? את העוגיות אפשר לטעום לצד הקפה, או עם כוסית של הליקר המפורסם ביותר בסרדיניה: ליקר מעלי הדס (ראו סעיף הבא). בונוס: ומה שותים? ליקר מירטו (Liquore di Mirto)! את הליקר הריחני והטעים הזה, העשוי מעלי ופרחי ההדס, תוכלו למצוא בכל פינה (וזו גם מזכרת נחמדה להביא איתכם ארצה אחרי הביקור. כך, עם כל לגימה, תוכלו להיזכר בסרדיניה...). הליקר קיים בשתי גרסאות – כהה, ובהירה (בהתאם לסוג ההדס בו משתמשים). הגרסה הכהה נפוצה יותר. אני מקווה שמיצי הקיבה כבר פועלים במרץ, ושתוך כדי קריאה הזמנתם כרטיס טיסה. סרדיניה מחכה לכם!

קרנבלים פרועים ואמונה דתית עמוקה, 1800 קילומטרים של חופים מרהיבים, כפרים ציוריים שקפאו בזמן, אתרים ארכיאולוגיים מרתקים, אוכל מצויין, גאווה אינסופית בתרבות המקומית ודיאלקט יוצא דופן... איך אפשר להסביר את סרדיניה? אי אפשר, למען האמת, אך בסדרת הכתבות שלפניכם אנסה בכל זאת להציג את האי המיוחד הזה ולגלות אותו יחדיו סרדיניה היא תופעה שאין דומה לה באיטליה (ואני ממליצה לכם לקרוא את הכתבה על סרדיניה המסתורית כדי להבין עד כמה האי הזה מתנהל על פי חוקים משל עצמו...). בשפה הסרדית אפשר למצוא גם היום מילים שבניגוד לאיטלקית אינן בעלות שורשים רומיים או יוונים, אלא שרדו מאז הגירות השבטים הגדולות של התקופה הנאוליתית, לפני 6000 שנה. ותושבי האי, הסרדים עצמם, גם הם יישות נפרדת: בשל מיקומו האסטרטגי של האי אמנם נכבשה סרדיניה שוב ושוב, אך באופן מדהים למדיי, מבחינה גנטית נשארו הסרדים עם נפרד ויוצא דופן (ושונה משאר האיטלקים). מחקר מקיף שנערך באי לפני מספר שנים מיפה את הדנ"א של אלפי מתנדבים וחשף תוצאות מפתיעות: בקרב כ-45% מהנבדקים התגלה גן שנעלם בכל רחבי אירופה (מלבד בחבל הבאסקים). סרדיניה מציעה המון, אך מעטים מכירים אותה. בסדרת הכתבות המוקדשת לאי נגלה יחדיו את היעד המפתיע והמסחרר הזה, ונבקר בנקודות המעניינות ביותר. נתחיל בקליארי, עיר הבירה, ונסקור לפי הסדר את הנקודות החשובות ביותר בדרום סרדיניה, מרכז סרדיניה , וצפון סרדיניה . מוכנים? הדגל הסרדי – כיצד הוא נולד ומה הוא מסמל? לפני שנצא לדרך, כמה מילים על הדגל הסרדי שתפגשו בכל מקום בזמן ביקורכם באי. הדגל הסרדי מתנופף בגאווה לא רק ברחבי האי, אלא גם, לעיתים קרובות, במסעדות סרדיות ברחבי איטליה, בפסטיבלים בהם מוצב דוכן סרדי, ועוד. הסרדים גאים מאד במסורת ובזהות שלהם, ובאי אף פועלת תנועה בדלנית התומכת בעצמאות סרדיניה. למרבה ההפתעה, מקורו של אחד הסמלים החשובים של האי – לא לגמרי ברור. אחד ההסברים הבולטים קשור להיסטוריה הספרדית של האי. לפי תאוריה זו, היה זה פייטרו הראשון מלך אראגון שהמציא את הדגל כדי לחגוג את ניצחון צבאו בשנת 1096 על ארבעה מלכים ערבים (אי קוואטרו מורי, I quattro mori, כלומר ארבעת "הכהים"). לפי התאוריה הזו, היו אלה הסרדים שנלחמו בשליחות המלך נגד המלכים שודדי הים, ולאחר נצחונם נולד הדגל. צורתו של הדגל משלבת את ראשיהם של ארבעת המלכים המובסים עם צלב ג'ורג' (גאורגיוס) הקדוש – שלפי המסורת היה זה שסייע לסרדים בקרב. הסמל הופיע לראשונה בשנת 1281 במסמך רשמי של מלך ארגון, אבל כיכב כדגל רק באמצע המאה ה-14 בהקשר הסרדי, ואומץ כדגל סרדיניה הרשמי רק 600 שנה מאוחר יותר, בשנת 1950. וכעת – למסלול! תחנה ראשונה: קליארי עיר הבירה של סרדיניה איננה אחד היעדים התיירותיים המובילים באי, ורוב המגיעים לסרדיניה מתמקדים בחופים ובעיירות הציוריות, ולא בקליארי הגדולה. אבל אם יש לכם זמן, כדאי בהחלט להקדיש לה כמה שעות. קליארי בנויה על גבי 7 גבעות, ובזכות מיקומה האסטרטגי – נקודת מפגש קריטית בין אפריקה ואגן הים התיכון – היא שימשה כמרכז מסחרי חשוב והתנקזו לתוכה עמים שונים. את הנמל הראשון בקליארי ייסדו הפיניקים במאה השביעית לפנה"ס, ולמשך תקופה שלטו פה אנשי קרתגו עד שהובסו בידי הרומאים. תחת שלטונה של רומא שגשגה קליארי, וחיזקה את מעמדה כנמל מרכזי באזור. קליארי המודרנית בנויה מ-31 רובעים: המרכז ההיסטורי נבנה במאה ה-12 על ידי הפיזאנים וחלקים נוספים התווספו והורחבו בהמשך. כיום אפשר לחלק את העיר לשני חלקים מרכזיים – העיר העליונה (רובע קסטלו) והעיר החדשה, הקרובה לנמל. מה כדאי לראות בקליארי? כמו בכל עיר באיטליה, גם בקליארי ניצב דואומו, וקתדרלת סנטה מריה וסנטה צ'צ'יליה (cattedrale di Santa Maria e Santa Cecilia) מצדיקה בהחלט ביקור. הקתדרלה נבנתה במקור בתקופה שבה שלטו פה הפיזאנים , אך הורחבה משמעותית תחת ממלכת אראגון. החזית שופצה שוב במאה ה-20, בסגנון רומנסקי-פיזאני. בפנים תוכלו למצוא גם את קברו של המלך מרטינו, השליט האחרון מטעם אראגון בעיר. רובע קסטלו כולו, על סמטאותיו הצרות והמפותלות ובתיו ה"עטופים" בחומה מבוצרת (או ליתר דיוק – מה שנותר מהחומה), מעניין מאד לביקור. זהו החלק היפה ביותר בעיר, וכאן מרוכזות רוב האטרקציות. בעבר התגוררה באזור זה הקהילה היהודית בקליארי, עד שגורשה בידי האראגונזים. קתדרלת סנטה מריה וסנטה צ'צ'יליה, הדאומו של קליארי - Depositphotos אתר מעניין נוסף הוא האמפתיאטרון הרומאי , החצוב כולו באבן. מתחת לאמפיתאטרון ניתן עדיין לראות את המנהרות שבהן הוחזקו חיות הפרא שנשלחו לזירה כדי להילחם בגלדיאטורים. במאה החמישית הופסקו המופעים, והאמיפתאטרון, שבשיאו אירח לא פחות מעשרת אלפים איש (כלומר מחצית מאוכלוסיית קליארי באותם הימים!) הפך למחצבה. חלקים מהאמפיתאטרון פורקו ושימשו כחומר גלם לבניית ביצורי העיר. ואם אתם חובבי ארכיאולוגיה, כדאי לכם לבקר במוזיאון הארכיאולוגי העירוני, בו תוכלו להתרשם מאוסף הממצאים מהתקופה הנוראגית. המוזיאון הארכיאולוגי של קליארי והענקים המסתוריים ממונטה פראמה המוזיאון הארכיאולוגי כולו מעניין, אבל מעניינים במיוחד הממצאים ממונטה פראמה - Mont’e Prama פסלים מסתוריים של ענקים -לוחמים שהתגלו באי. הפסלים נוצרו בתקופה הנוראגית (בין סוף עידן הברונזה ותחילת עידן הברזל), והתגלו במקרה באמצע שדה חקלאי ליד מונטה פראמה, לא רחוק מאוריסטאנו, בשנת 1974. להערכת החוקרים מדובר על כמה מהפסלים האנתרופומורפיים העתיקים ביותר באזור הים התיכון, שניים רק לפסלים שנמצאו במצרים העתיקה. במקור התנשאו הפסלים לגובה 2.5 מטרים. הם נשברו לאלפי חתיכות לאורך השנים, ורק לאחר עבודת שחזור מדוקדקת הורכבו מחדש. לצד הענקים מצאו החוקרים פסלים נוספים – ראשים, מודלים מוקטנים של מבני נוראגי, ודמויות לוחמים. הפסלים והענקים נמצאו ליד הנקרופוליס, והחוקרים עדיין חלוקים בדעותיהם סביב השאלה מה ייצגו הפסלים. האם הם שימשו לפולחן? האם ייצגו את אבותיהם הקדומים של הנוראגים? מלכים ולוחמים? השאלות עדיין עולות על התשובות, והמחקר נמשך. פסלי הענקים המסתוריים ממונטה פראמה חופים באזור קליארי גם באזור קליארי תוכלו למצוא כמה חופים מומלצים. החופים המדהימים ביותר נמצאים במרחק כשעת נסיעה לכיוון מערב (ראו בהמשך), אבל גם אם תנועו מזרחה תוכלו למצוא כמה חופים נפלאים ונגישים, מבלי שתצטרכו לבזבז שעות רבות מאחורי ההגה. המים צלולים, החול דקיק לבן-זהוב, והמסעדות מגישות מנות דגים ופירות ים שישמחו לב אנוש. כמה מהחופים הטובים ביותר הם Cala Sinzias, Punta Molentis, ו-Spiaggia delle Ginestre (Costa Rei). חוף פונטה מולנטיס, לא רחוק מקליארי - Depositphotos פולה (Pula) התחנה השנייה במסלול היא פולה. קשה למצוא מילים לתאר את יופיו של החוף בפולה (Pula) – דיונות חול לבן ודקיק, צמחייה ים תיכונית המפיצה ניחוח עדין, מים מושלמים, אווירה שלווה... מסוג המקומות שבהם תרצו להישאר לנצח. או לפחות כמה ימים. החוף בפולה מתפרש על פני לא פחות מעשרה קילומטרים, ומחולק למספר מתחמים וביניהם Stella Marina ו-La Pineta הידועים. בשיא העונה לא פשוט למצוא פה פינה אינטימית הרחק מההמונים. לא פשוט, אבל אפשרי, בזכות גודלו של החוף. כל מה שצריך זה קצת מוטיבציה, ונכונות להתרחק מהאזורים המרכזיים! יופיו של הטבע איננו הסיבה היחידה להגיע לכאן – במרחק כ-20 קילומטרים מקו המים תוכלו למצוא גם אתר היסטורי חשוב: הפארק הארכיאולוגי נורה ( Parco archeologico di Nora ). הממוקם בנקודה אסטרטגית בה חלפו הפיניקים והרומאים לפני אלפי שנים. לפני שאתם מגיעים למקום, תוכלו להקדים ולערוך סיור וירטואלי ולהתרשם ממה שיש לאתר להציע. העיר העתיקה נורה (Nora) הוקמה על ידי שבטים סרדיים אך החלה לשגשג באמת בזמן הכיבוש הפיניקי ובהמשך תחת שליטת קרתגו. לאחר שהרומאים הביסו את קרתגו עברה נורה בשנת 238 לפנה"ס לידי רומא. חלקים מהעיר שקעו עם הזמן וקבורים כעת מתחת לפני הים, אך חלקים אחרים, וביניהם האמפיתאטרון וחלק מהריסות הווילה הרומאית העצומה שנבנתה במקום (להערכת החוקרים הווילה התפרשה על פי כ-900 מ"ר!) עדיין עומדים ופתוחים למבקרים. החופים של קיאה (Chia) התחנה הבאה במסלול שלנו היא קיאה, והמילה המתאימה ביותר לתיאור החופים באזור העיירה קיאה היא "וואו". עבור חובבי טבע וים זהו יעד מושלם: החופים מאובזרים וישנם גם אזורים המתאימים לגלישה, פינות נסתרות ומסלולי אופניים והליכה. ובקיצור: כל מה שנדרש עבור חופשה שמטעינה את המצברים ועוזרת לכם להתנתק מלחצי היום יום. אחד החופים היפים ביותר באזור זה (ולמעשה בסרדיניה כולה) הוא חוף Su Giudeu, ובו המים התכולים בוהקים מוקפים בדיונות חול זהובות-לבנות. הבילוי בחיק הטבע נוטה לעורר את התאבון, כמובן. אם אתם מחפשים מקום מוצלח להשביע בו את הרעב, נסו את מסעדת S’antigu conventu . האוכל טרי, פשוט, ומצויין. כמו בכל מסעדת האזור, הדגש כאן הוא על דגים ופירות ים. סנט'אנטיוכיו (Isola di Sant’Antiochio) התחנה הבאה היא האי סנט'אנטיוכיו, המחובר ליבשה באמצעות לשון אדמה צרה (שבנו כפי הנראה הפיניקים). זהו האי הרביעי בגודלו בים התיכון, והוא מציע נופים יפהפיים וחופים מושלמים. העיר המרכזית היא סנט'אנטיוכיו עצמה – פנינה קטנה שבה תוכלו לספוג את האווירה הסרדית. אחת האטרקציות המעניינות היא המוזיאון המקומי המוקדש לבדים העשויים משי ים (bisso באיטלקית, או byssus באנגלית). הביסו הוא בד דקיק וחסר משקל כמעט, המיוצר בטכניקה עתיקה וייחודית מחוטים שמפרישות צדפות מסוג פינה נוביליס (ובעברית: מניפנית אצילה). החוטים משמשים את הצדפות כדי להיצמד לסלע, ועל מנת לאסוף 100 גרם של משי ים, יש לצלול למעלה מ-150 פעמים כדי לקצור את החוטים. תהליך העבודה עדין ומפרך, וכיום רק אישה אחת בעולם, בשם קיארה ויגו, עדיין עוסקת במלאכה . ויגו, אגב, מגדירה את עצמה כיהודיה, ומתפללת פעמיים ביום לפי טקסטים בסרדית ובעברית. מומלץ לבקר גם בקתדרלה המרכזית, ובקטקומבות האבן שחצובות מתחתיה. מעניין לבקר גם בכפר העתיק (Villaggio Ipogeo) – כפר תת קרקעי המהווה חלק מהנקרופוליס הפיניקי . כמובן שגם בסנט'אנטיוכיו מחכים לכם חופים יפים, ואחד המומלצים ביותר באזור זה נקרא Cala Lunga. כשתגיעו, תבינו מיד מדוע הים בסרדיניה נחשב לאחד היפים באיטליה ולמה החוף הזה נכנס לרשימת החופים היפים באי. טיפ : אם אתם אמיצים, סעו לחוף (המרהיב!) Cala Grotta, יעד חביב במיוחד על בני נוער שמטפסים על הצוק ומזנקים ממנו למי הטורקיז הבוהקים והצלולים. ואם תרצו להדרים מעט, תוכלו לבקר גם בעיירה הזעירה מאלאדרושיה (Maladroxia) הידועה בזכות החוף המרהיב שכל כולו חול לבן ודקיק, והמים צלולים ובצבע תכלת וטורקיז (החיסרון היחיד הוא שבשיא העונה, עמוס פה מאד). כדי לטעום את המעדנים המקומיים, ובעיקר דגים ופירות ים באיכות גבוהה, נסו את מסעדת Il Tamarindo . כאן תוכלו למצוא גם מנות קלאסיות כמו פרגולה לצד מנות יצירתיות ומודרניות יותר. קרלופורטה והאי סן פייטרו התחנה הבאה במסלול היא העיירה קרלופורטה (Carloforte), וניתן להגיע אליה בקלות בעזרת מעבורת מסנט'אנטיוכיו. קרלופורטה מקסימה, ומככבת גם ברשימת "הכפרים היפים ביותר באיטליה": מבוך מקסים של בתי אבן נמוכים וצבעוניים, סמטאות מתפתלות שמזכירות את סמטאות הכפרים בליגוריה , גגות רעפים אדומים שמהם נשקף הים האינסופי ומסעדות מלאות במעדנים סרדים – יש שפע של סיבות לבקר בקרלופורטה! הדמיון לליגוריה איננו מקרי – העיירה נוסדה לפני כ-400 שנה בידי סוחרים ליגוריים באישורו של המלך קרלו אמנואלה השלישי לבית סבויה (על שמו נקראית העיירה). ברור מאליו שהאי הקטן מתגאה בחופים רבים, וחלקם מציעים אטרקציות נוספות, כמו שיעורי צלילה (נסו את חוף Punta delle Ocche המשמש צוללנים רבים), ואל תשכחו לטעום את האוכל המקומי המצויין, כמובן! מסעדת Mistral , לדוגמה, מציעה תפריט מסורתי אך עשוי היטב, המשלב פסטה ומנות דגים טריות במיוחד. איגלסיאס (Iglesias) וסביבותיה התחנה האחרונה במסלול היא איגלסיאס, שבמשך שנים נודעה בעיקר בזכות המכרות העשירים שפעלו במקום אך כיום זהו יעד תיירותי פופולרי. במקור נקראה העיר וילה די קייזה (Villa di Chiesa) אך שמה שונה לאחר שנכבשה בידי כוחות ממלכת אראגון (פירוש המילה "Iglesia" בספרדית הוא כנסיה). תחת הכיבוש הארגונזי שעיצב את האי פרחו באזור זה מסורות קתוליות שהובאו מספרד. עד היום חגיגות השבוע הקדוש (לפני חג הפסחא) שנערכות באיגלסיאס הן כמה מהדרמטיות והמפוארות ביותר באיטליה. מומלץ לבקר בקתדרלה של איגלסיאס – כנסיית סנטה קיארה (Santa Chiara) שנבנתה במאה ה-13, וגם בכנסיית סן פרנצ'סקו המפוארת שנבנתה בסגנון גותי-קטלאני. אם יצא לכם להגיע לאזור בחודש אוגוסט, תוכלו להתרשם מהתהלוכות הססגוניות שעורכים התושבים, הלבושים בבגדים מימי הביניים. הרובעים ההיסטוריים מתחרים ביניהם והעיר כולה לובשת חג. כאמור, חלק גדול מעושרה של איגלסיאס הגיע ממכרות העופרת והכסף שפעלו כאן. אם תרצו לחפור לעומק היסטוריית המכרות של העיר תוכלו לחבוש קסדה צהובה ולצאת לביקור (מודרך בלבד) במוזיאון המכרות ( Museo dell’Arte Mineraria ) של איגלסיאס והסביבה. במרחק קצר מאיגלסיאס נמצאת עיירה מעניינת נוספת – פורטו פלביה (Porto Flavia) , יעד מושלם לאוהבי ים. החוף כאן יפהפה, ומשקיף על הצוקים הגבוהים ביותר באיטליה (גבוהים אף יותר מהצוקים המפורסמים שמול האי קפרי ) – I Faraglioni di Mausa e Pan di Zucchero. צמד הצוקים מתנוסס לגובה 132 מטרים ומעניק נופך דרמטי לביקור במקום. החוף עצמו נפלא, ומציע שפע של מפרצונים קטנים ואינטימיים שבהם תוכלו לשחות במי האיזמרגד הצלולים. ואם כבר מדברים על קפרי, דעו שגם האזור הזה מתגאה במערה תכולה משל עצמו, ואפשר לשוט אליה בקיאק ! מדובר על חוויה בלתי נשכחת. המסע שלנו בחלקו הדרומי של האי הסתיים, לחצו על הכפתור כדי לעבור לכתבה השנייה בסדרה – מסע במרכז האי.

סרדיניה איננה רק חופים מרהיבים – האם ידעתם שהאי עשיר גם באתרים ארכיאולוגיים מרתקים? אם תרצו לדעת מי היו הסרדים העתיקים ומה הקשר בינים לבין הכנענים וסיסרא, מהי התרבות הנוראגית ומי בנה את אלפי מבני האבן המסתוריים המפוזרים ברחבי האי, הגעתם למקום הנכון. המסע לליבה של סרדיניה נמשך... מטיילים רבים המגיעים לסרדיניה מתמקדים בחופים בלבד, אבל לסרדיניה יש עוד הרבה מה להציע. המסלול המתואר בכתבה זו – השנייה בסדרת הכתבות המוקדשת לאי – מתמקד בכמה מהפינות המעניינות ביותר במרכז סרדיניה, ובעיקר באתרי התרבות הנוראגית העתיקה. לפני שנתחיל את המסלול עצמו, כדאי להקדים ולומר כמה מילים על התרבות המסתורית שעיצבה את האי (ואולי גם הגיעה לישראל...). מהי התרבות הנוראגית, והאם הסרדים היו גויי הים המתוארים בתנ"ך? רב הנסתר על הגלוי כאשר מדובר על התרבות הנוראגית העתיקה, וגם היום החוקרים חלוקים ביניהם בנושאים רבים. סרדיניה יושבה לראשונה לפני כ-40,000 שנה, ובמוזיאונים הארכיאולוגיים באי מוצגים כיום ממצאים שהתגלו מתרבויות פרה-נוראגיות, חלקם בני למעלה מ-10,000 שנה. חלקים נרחבים באי יושבו בתקופה הנאוליתית, בעיקר על ידי בני תרבות האוזיירי (Ozieri) והבונאנרו (Bonnanaro). באותה תקופה החלו לצוץ באי גם מבנים מגליתיים (שהיו נפוצים באותם הימים בכל רחבי אירופה). בהמשך, החלו לצוץ גם הנוראגי (Nuraghi), וחלקם הגיעו לגדלים מרשימים ולגובה 30 מטרים. המודל הנפוץ ביותר היו נוראגי מסוג THOLOS (הנפוצים גם ביוון) ונבנו מאבני בזלת במשקל מאות קילוגרמים שסותתו באופן מושלם. באותה התקופה החלו להיבנות גם המבנים המוכרים כ"קברי הענקים" (tombbe dei Giganti), ובתוכם נקברו עשרות ולעיתים מאות אנשים. "קברי הענקים" מימין שרידים, משמאל הדמיה של הקבר. אחד הדברים המעטים שאנחנו יודעים על אנשי הנוראגי הוא שהם התמחו בסיתות אבנים וידעו גם כיצד ליצוק נחושת וברזל. ידוע לנו גם, בזכות פסלוני ברונזה קטנים שנמצאו באתרי החפירות, שבחברה הנוראגית היו לוחמים, ציידים, חקלאים, כורים, מוזיקאים, ומנהיגים (שפוסלו כאנשים עוטי גלימה ומחזיקים בחרב). הנוראגים ניהלו קשרי מסחר ענפים, ולדברי חוקרים אחדים היה להם את הידע הטכני לבנות סירות אף באורך 15 מטרים, שאפשרו להם להגיע גם למרחקים גדולים. אף כי החוקרים אינם יודעים בוודאות מי היו השבטים באותם הימים בסרדיניה, כתביו של ההיסטוריון הרומאי פיליניוס הזקן מהווים מקור היסטורי חשוב, ומהם עולה כי שלושה שבטים מרכזיים אכלסו את האי: בדרום גרו האיליאנסי (Iliensi), במרכז הבאלארי (Balari), ובצפון סרדיניה הקורסי (Corsi). חלקם לפחות היגרו לסרדיניה סביב שנת 2000 לפנה"ס מהאזור שהיום מהווה חלק מספרד וצרפת. בתקופת הברזל התרבות הנוראגית התפתחה, וחפירות חשפו כי בכפר הממוצע נבנו בקתות, ובמרכז הוקם מבנה אבן מרכזי ששימש כנראה כמקום התכנסות. אל סרדיניה הגיעו גם מתיישבים פיניקים רבים. אך ככל שהחברה המקומית צמחה ושגשגה, כך הפכה סרדיניה למטרה נחשקת עבור עמים שכנים. בסביבות שנת 540 לפנה"ס תקף צבא קרתגו (היום תוניס) את האי, והצליח להשתלט על רובו (מלבד כמה ישובים מבודדים בלב סרדיניה). לאחר שקרתגו הובסה על ידי רומא, עבר האי לשליטת הרומאים. מקור השם והבניינים המסתוריים התרבות נקראת על שם המבנים המסתוריים שנבנו בכל רחבי האי – כ-7000 מבנים מעגליים, הנקראים נוראגי –Nuraghi (וביחיד: נוראגה Nuraghe), ועשויים אבן. הנוראגי הראשונים נבנו סביב שנת 1500 לפנה"ס, בבנייה יבשה, המבוססת על סיתות בלבד ללא שימוש במלט כלשהו. בתחילה הניחו רוב החוקרים כי מדובר על אתרי קבורה, אולם בהמשך התברר כי הנוראגי שימשו גם כמבצרים ובנקודות שונות בזמן קבוצות של אנשים אף חיו בתוכם. על חלק מהקירות נמצאו שאריות של ציפוי שעם (האם מטרתו הייתה לבודד את החלל? איננו יודעים) ושרידי צבע, המעידים על כך שהחלל הפנימי עוטר. עד היום לא לגמרי ברור מה היה תפקידם של המבנים המסתוריים. האם הם שימשו לטקסים דתיים? כמגדלי שמירה? קבר עבור מנהיגי הקהילה? מקום לאחסון מזון? סביר להניח שהתשובה היא: גם וגם וגם וגם. הנוראגי שימשו למגוון דברים לאורך ההיסטוריה. הקושי המרכזי העומד בפני החוקרים הוא שהתרבות הנוראגית לא השאירה אחריה מסמכים כתובים, ולכן רב הנסתר על הגלוי. התרבות הנוראגית הייתה תרבות פרה-היסטורית, ומשום כך אין לנו תיעוד כתוב ישיר אלא רק את מה שכתבו הרומאים, הפיניקים והיוונים. מה שכן נותר הם הממצאים הארכיאולוגיים הפיזיים – הנוראגי, וחללי הקבורה הגדולים המכונים בשמות הפואטיים "קברי הענקים" ו-"בתי הפיות" (דומוס דה יאנאס – Domus de Janas). האם קיימים נוראגי גם בארץ ישראל, והאם סיסרא היה סרדי? הארכיאולוג, החוקר והסופר הישראלי אדם זרטל ז"ל, האמין שהאתר המכונה "אל אחוואט", שבאזור השומרון, הוא למעשה נוארגה, וכי הוא נבנה על ידי מי שמכונים בתנ"ך "גויי הים" (ראו בהמשך), שהתיישבו גם בארץ ישראל ובנו מבנים לפי תרבותם. זרטל העריך כי אל אחוואט היה למעשה מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של מלך כנען, מנהיגם של גויי הים בארץ. לדבריו של זרטל סיסרא היה ממוצא סרדי, מאזור העיר סאסארי, ומשם שמו (לפני טענה אחרת מקור המילה "סיסרא" הוא מהמילה הסרדית העתיקה סרא, שפירושה "קצין"). טענתו של זרטל עוררה הדים בסרדיניה, וזכתה לתמיכתם של חוקרים יידועי שם שהצביעו על כך שקשה להתעלם מהדמיון המדהים בין סגנונות הבנייה בין המבנה בישראל והנוראגי בסרדיניה. ארכיאולוגיים אחרים הסתייגו מהתאוריה, וטענו כי החומות המקיפות את אל אחוואט בישראל נבנו בתקופה מאוחרת יותר. הצד ה"אפל" של סרדיניה – מי הוביל למשבר עידן הברונזה? משבר עידן הברונזה היה רגע מפתח בהיסטוריה העתיקה – תקופה בין המאה ה-13 והמאה ה-12 לפנה"ס שבה העולם כולו, כך נדמה, חרב. הרגע שבו הגיע הקריסה היה מפתיע, שכן העולם נהנה, כך נדמה, משגשוג יוצא דופן שהתבסס על שיפור היכולות הטכנולוגית, קשרי מסחר ענפים, ואימפריות בינלאומיות חזקות. אך בעקבות סדרה של רעידות אדמה ובצורות קשות שהובילו לרעב גדול, אימפריות ותרבויות (כמו לדוגמה האימפריה החיתית והתרבות המיקנית) קרסו, כוחה של מצרים נפגע (והיא איבדה את אחיזתה בכנען), ממלכות נפלו, עמים נדדו בחיפוש אחר משאבים, הסדר החברתי התמוטט והמסחר והתרבות ספגו פגיעה אנושה. אחד הגורמים שתרמו למשבר היה הפלישה (או ההגירה) של עמים המכונים גויי הים (The sea people). מי היו אנשי הים? השם הקולקטיבי "אנשי הים" או "גויי הים" מתייחס לקבוצה של עמים ממקומות שונים. אחד מאותם עמים היה פלשת (כפי הנראה הפלישתים, שגרו באזור ארץ כנען). עם אחר שזהותו ידועה (קרוב לוודאי) הוא הלוקה (Lukka), תושבי אזור אנטוליה. חוקרים נוספים טוענים שאחד העמים הנוספים, השקלש (Shekelsh) הגיעו מסיציליה. ובאופן מעניין במיוחד, רבים טוענים שהעם הנוסף היו השרדן (Sherden או Shardana), ששימשו בעבר כשכירי חרב עבור ממלכת מצרים (בתקופתו של רעמסס השני, לדוגמה). האם יש קשר בין השרדנה לבין סרדיניה? לדברי חוקרים רבים – כן. אחד המקורות שעליהם מתבססים החוקרים המזהים את תושבי סרדיניה עם השרדן הוא אבן נורה (The stone of Nora) – אבן שעליה נכתב בכתב פיניקי השם "שרדנה" – שמו הפיניקי של האי. האבן מוצגת כיום במוזיאון הארכיאולוגי בקליארי . רבים מאמינים שיש קשר בין שתי המילים, שכן הטקסט נכתב בכתב פיניקי, המשמיט אותיות אהווי, וברור שלשתי המילים שורש זהה. בנוסף, בטקסטים מצריים עתיקים מתקופתו של רעמסס השלישי מסופר על יורדי שם בשם "שרדן" SHERDEN או SHARDANA (שרדן—סרדן—סרדיניה). אנשי הים עוררו אימה במצרים העתיקה ובממלכות נוספות, ותוארו כמו שתקפו ללא רחמים בעודם מצוידים בכלי נשק מתקדמים יותר (מברזל), החריבו ושרפו ערים, ובמעשיהם הצליחו לערער את הסדר הפוליטי באזור כולו. ניסיונותיו של מלך החיתים לעצור אותם – נכשלו, ואילו רעמסס השלישי הצליח אמנם להדוף את מתקפותיהם, אך המחיר ששילם היה גבוה והנזק שנגרם לממלכת מצרים היה נרחב. וכעת, לאחר ההקדמה הארוכה הזאת, ולאחר שראינו שיש סיכוי לא רע שתושבי סרדיניה העתיקים מילאו תפקיד מרכזי ומכריע בהיסטוריה של העת העתיקה, ואולי גם הגיעו לישראל, הגיע הזמן לצאת למסלול עצמו! סו נוראז'י (Su Nuraxi) המסלול הפעם מתחיל בתחנה מרתקת במיוחד עבור חובבי היסטוריה וארכיאולוגיה: הפארק הארכיאולוגי Su Nuraxi (סו נוראז'י) הממוקם ליד העירה בארומיני (Barumini). המתחם הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ונודע כאחד מהכפרים הנוראגיים הגדולים בסרדיניה. המבנים בו מתוארכים לשנת 1500 לפנה"ס, ומסביב למגדל הראשי והמגלים השמניים ניתן למצוא את הריסות הכפר עצמו, שהורכב מכ-50 מבני אבן (להערכת החוקרים גרו בכפר עד אלף איש, חלק מהבתים נהרסו עם הזמן). מדהים לשוטט בין המבנים, ללכת לאורך המנהרות הצרות שנחצבו באבן בתוך המצודה המרכזית (שנבנתה מאבני בזלת והתנוססה במקור לגובה כ-19 מטרים) ולדמיין כיצד חיו ועבדו כאן אנשים לפני 3500 שנה וכיצד הם הקימו מבצר מוגן שעמד בפני מתקפות אויבים. אוריסטאנו (Oristano) וחופי קבראס (Cabras) בסמוך לעיירה אוריסטאנו, וליתר דיוק – מפרץ אוריטסאנו – מסתתרים כמה מהחופים היפים ביותר בסרדיניה. אם אתם באזור, אל תחמיצו את חוף Is Arutas ואת חוף Putzu Idu. חוף Is Arutas נראה כאילו נשלף היישר מגלויה מהקריביים: חול לבן ואבני קוורץ זעירות לבנבנות-ורודות, מים צלולים להדהים (היזהרו – הם נעשים עמוקים כמעט מיד), ונופים סלעיים עוצרי נשימה. זהו גם יעד מצויין לשנורקלינג. בחודשי הקיץ אמנם עמוס פה, אבל המראה מצדיק את הביקור. למעשה, מגזין וניטי פייר בחר את החוף הזה לאחד היפים בעולם. בוזה (Bosa) האזור שבו ניצבת כיום העיירה המקסימה בוזה יושב לראשונה עוד בעידן הפרהיסטורי, כפי שעולה מקברים עתיקים ביותר שנמצאו במקום, והנוכחות במקום נותרה רציפה גם לאורך התקופה הנוראגית, הפיניקית והרומאית. במאה ה-13 עברה העיר לשליטת משפחת מלאספינה (Malaspina) שגם בנתה את המבצר העצום. בשנת 1297 ייסד האפיפיור בונפיקוס השמיני את ממלכת סרדיניה וקרוסיקה, והעביר את השליטה בה לממלכת אראגון, מהלך שיצר לא מעט מתחים פוליטיים מול משפחת מאלאספינה שבסופו של דבר ויתרו על השטח. בהמשך עברה בוזה לשליטת ממלכת ארבוראה ואז שוב לידי האראגונזים. במאה ה-18 עבר האזור לידי בית סבויה. כיום זוהי עיירה יפה, הידועה בעיקר בזכות בתיה הצבעוניים והססגוניים, והמרכז ההיסטורי שלה אהוב במיוחד על המטיילים. מומלץ לשלב את הביקור במקום עם העיירה הזעירה טינורה (Tinnura), שרבים מבתיה מכוסים בציורי קיר צבעוניים ומקסימים. אחד הרגעים המיוחדים ביותר להגיע לביקור בבוזה הוא בזמן הקרנבל – Il Carnevale di Bosa. לפרטים על הקרנבל, ועל שאר הקרנבלים המיוחדים והייחודיים של סרדיניה, קראו את הכתבה שהכנו על המסורות העתיקות של סרדיניה המסתורית . אוטאנה (Ottana) ומאמיואדה (Mamoiada) שניים מהקרנבלים המרתקים והסוערים ביותר בסרדיניה נערכים בעיירות האלה – אם אתם מגיעים בעונה המתאימה – אל תפספסו אותם! נואורו (Nuoro) ואטזארה (Atzara) נואורו (Nuoro) ידועה לאו דווקא בשל יופייה, אלא בשל המוזיאונים שבה. המתיישבים הראשונים הגיעו למקום לפני למעלה מ-6000 שנה, וגם היום אפשר לבקר ב"בתי הפיות" קברים עתיקים בני כ-5000 שנה. מומלץ לבקר בבית הולדתה של הסופרת זוכת פרס הנובל גרציה דלדה (Grazia Deleda), ובמוזיאון האתנוגרפי המוקדש לאורחות חייהם של הסרדים. אוסף התלבושות העתיקות מעניין במיוחד. במרחק קצר מנואורו, בלב האי, מתחבאת אטזארה (Atzara), עיירה עתיקה שחיה לפי קצב וחוקים משל עצמה (אפילו הדיאלקט המקומי כאן שונה מהשפה הסרדית הרגילה). אטזארה נמצאת בלב הרי הבארבג'ה (Barbagia), אזור שנותר נוראגי גם לאחר פלישות הפיניקים, והמשיך לשמר במשך מאות שנים מסורות עתיקות ומסתוריות. הביגוד המסורתי של אטזארה מפורסם בכל רחבי האי, ובאופן מדהים למדיי גם היום אפשר למצוא נשים מבוגרות הלובשות את הבגדים הצבעוניים והעתיקים. הסיור בין רובעי המרכז ההיסטורי מגלה בתים נמוכים מאבן גרניט בסגנון קטאלני (עדות לשליטה ארוכת השנים של ממלכת אראגון באזור זה). ישנן סיבות רבות להגיע לכאן, אבל המרכזית היא כדי לטעום את יינות האזור. תנאי השטח והאקלים כאן מתאימים במיוחד לגידול ענבי הקנונאו (שמהם מייצרים את יין הקנונאו Cannonau DOC – היין הסרדי המפורסם ביותר), אבל אפשר למצוא באזור מספר יקבים המתמחים גם ביינות נוספים וחשובים כמו ה-mandrolisai DOC המיוצר מענבי בובאלה (Bovale) וקנונאו. היין, המכונה "היין השחור", הוא מקור הגאווה המרכזי של יקב Fradiles , יקב משפחתי המתגאה בתוצרת איכותית במיוחד, המגיעה מגפנים בנות למעלה מחמישים שנה. אם יוצא לכם להגיע לאזור באמצע חודש מאי, תוכלו להשתתף בפסטיבל היין הגדול שעורכת העיר. מפרץ אורוזיי (Golfo di Orosei) כמה מהחופים היפים בסרדיניה מתחבאים במפרץ הקסום הזה, הממוקם בצידו המזרחי של האי, לא רחוק מהעיר נואורו (Nuoro). נקודות קסומות כמו Cala Gonone ו-Cala Luna יותירו אתכם בפה פעור. הדרך הטובה ביותר לטייל כאן היא לשלב גיחות לחופים עם סיורים בסירות – רק כך תוכלו להגיע למפרצים נסתרים ולמערות שאינן נגישות דרך היבשה. ואפרופו מערות – אחת מהמערות הידועות ביותר באיטליה נמצאת כאן ממש – La grotto del Bue Marino. על מנת להגיע אליה תצטרכו לעלות על אחד מסיורי הסירות. חוף מומלץ נוסף, המתאים במיוחד למי שמחפש טבע פרוע (ונטול המוני אדם) הוא חוף Ziu Martine (החוף נגיש לסירות בלבד).

כמה מהיעדים הנחשבים והנחשקים ביותר בסרדיניה מתחבאים בחלקו הצפוני של האי: פורטו צ'רבו (עיר הנופש המועדפת על המיליארדרים), קאסטלסרדו המקסימה ואיי המדלנה שקשה לתאר את יופיים במילים. המסע שלנו לסרדיניה נמשך... אלגרו (Alghero) – ברצלונה הקטנה תחילתו של המסלול באלגרו, המוכרת גם בכינוי "ברצלונה הקטנה". בשל מיקומה האסטרטגי, נחשקה אלגרו בידי רבים: הג'נובזים הקימו כאן מגדלי שמירה מבוצרים כדי להגן על העיר והפיזאנים הסתערו עליה פעם אחר פעם, אבל מי שהשפיעו יותר מכל על אלגרו, וגם עיצבו את דמותה, היו הקטאלנים. עד היום, ליבה ונשמתה של אלגרו הם קטאלנים, וכזה הוא גם הדיאלקט העירוני. נעים ומעניין לסייר באלגרו, ולהתרשם מהבתים הצבעוניים, הסימטאות הרומנטיות, וחנויות התכשיטים המוכרות פריטים מאלמוגים (אם אתם נמנים על חובבי הז'אנר, דעו שבעיר פועל גם מוזיאון המוקדש כולו לתחום – Il museo del corallo). כמובן שמומלץ לבקר גם בקתדרלה הראשית – Cattedrale dell’immacolata concezione. הביקור לא יהיה שלם מבלי שתטפסו על חומות העיר כדי להינות מהנוף, ותעצרו לאפריטיבו טעים על הטיילת מול הים, או בכיכר הראשית של אלגרו – פיאצה צ'יוויקה (piazza civica). טיפ : במרחק קצר מהעיר מתחבאת אטרקציה נוספת – מערות נטיפים בשם מערות נפטון (grotte di Nettuno). לרוב מקובל להגיע לכאן באמצעות סירה (סיורים מאורגנים יוצאים מנמל אלגרו) אבל אם אתם בכושר נהדר ומלאים במוטיבציה תוכלו גם לרדת לכאן רגלית, במורד גרם המדרגות החצוב בסלע (654 מדרגות "בלבד". קטן עליכם!). סאסארי (Sassari) התחנה השנייה במסלול היא גם העיר השנייה בגודלה בסרדיניה (אחרי קליארי). סאסארי נולדה מתוך הכרח, והוקמה בימי הביניים כתוצאה ממתקפות שודדי הים על פורטו טורס הסמוכה (ראו בהמשך). כך, החליטו התושבים למצוא מחסה בנקודה מרוחקת מהחוף, ובחרו רמה גבוהה ומוגנת כמיקום לעירם החדשה. אף שסאסארי עצמה היא עיר "צעירה" במונחים איטלקיים, בת כמה מאות שנים בלבד, חפירות אריכאולוגיות גילו כי האזור יושב כבר בתקופה הפרה-נוראגית. למעשה, בכל רחבי השטח ניתן למצוא "בתי פיות" (הכינוי המקומי לקברים העתיקים שנחפרו בסלע) והאתר הארכיאולוגי החשוב ביותר מאותם ימים עתיקים הוא מונטה ד'אקודי ( Monte d’Accodi ), מהתקופה הפרה-נוראגית (!) שנחפר על ידי בני תרבות האוזיירי (Ozieri). לא פחות מ-150 נוראגי נבנו כאן בתקופה הנוראגית, ועשרות בורות מקודשים וקברים התגלו בזמן החפירות הארכיאולוגיות שנערכו לאורך השנים. סאסארי עצמה אמנם איננה מתפארת במונומנטים חשובים, אבל מעניין לבקר בכנסיה המרכזית בעיר – קתדרלת סן ניקולה (Cattedrale di San Nicola), ולעצור לארוחה טובה. אם תרצו לטעום את המטבח המקומי, נסו את מסעדת Il Cenacolo המצויינת. האתרים המעניינים ביותר באזור נמצאים דווקא קצת מחוץ לעיר: כנסיית סנטיסימה טריניטה -- Santissima Trinità di Saccargia, הכנסייה החשובה והידועה ביותר בכל סרדיניה נמצאת במרחק קצר מסאסארי, על ראש גבעה המשקיפה על רמת סקארג'ה (Saccargia). רצינית, מרשימה, ומסתורית למראה, זו פנינה רומנסקית שחובבי אומנות לא ירצו לפספס. אם עיצובה של הכנסיה מזכיר לכם את הכנסיות בטוסקנה – אתם צודקים, והדימיון איננו מקרי. היו אלה הפיזאנים שבנו את הסנטיסימה טריניטה (בין המאות ה-11 וה-12, התקופה שבה שלטו באזור), והלוקזים (אנשי לוקה Lucca) שהשלימו את המלאכה במאה ה-13. קצת קשה לדמיין זאת כיום, אבל לפני כ-1000 שנה פעל כאן קומפלקס עצום בגודלו שהיה שייך לנזירים הקמלדולזים, והכנסייה היתה רק חלק אחד מהמתחם. הפרסקאות הצבעוניים מימי הביניים המעטרים את החלל הפנימי השתמרו בצורה כמעט מושלמת, ונדמה שהם לבדם מצדיקים את הביקור במקום. אתר מרתק נוסף הוא הנוראגה סנטו אנטינה ( Nuraghe Santu Antine a Torralba ). האתר ממוקם במרחק כ-40 דקות דרומית לסאסארי, ובו תוכלו להתרשם ממבני אבן המתוארכים לשנת 1800 לפנה"ס, ובעיקר מ"בית המלך" (Sa domu de Su Re) וממגדל השמירה המתנשא לגובה 24 מטרים. לצד הממצאים מהתקופה הנוראגית, ניתן לראות גם ממצאים רומיים. (לפרטים נוספים על מבני האבן ועל התרבות הנוראגית המסתורית, קראו את הכתבה השנייה בסדרה ). אחד הרגעים המוצלחים ביותר לביקור בסאסארי הוא בזמן הקוואלקטה סרדה ( La Cavalcata Sarda ), הנערכת מידי שנה ביום ראשון שלפני באחד במאי. במהלך הארוע צועדים ורוכבים תושבי העיר במרכז סאסארי בעודם לבושים בבגדים רקומים ועונדים תכשיטים מפוארים. לצד הסוסים ניתן למצוא גם טראקאס (traccas) – כרכרות סרדיות מסורתיות. כדאי ומומלץ לשלב את הביקור בעיר עצמה עם יום על החוף, כמובן. החופים הידועים ביותר בסאסארי הם Porto Ferro וחוף Argentiera. בנוסף, במרחק קצר מהעיר נמצא גם חוף La Pelosa, שהוכתר לא פעם ולא פעמיים כאחד היפים באי כולו! פורטו טורס (Porto Tores) פורטו טורס העתיקה ממוקמת במפרץ אסינארה, ובתקופה הרומית נודעה כאחד המרכזים החשובים באיטליה (אז היא נקראה פורטה יוליה, על שם יוליוס קיסר). בימי הביניים שימשה כבירת ממלכת טורס (אחת מארבע הממלכות, או ליתר דיוק – ג'ודיקאטי, או "שופטויות" באי ). כיום זוהי עיר נמל ותעשייה מרכזית (אם כי מאז שנת 2007 המרכזים התעשייתיים הולכים ומצטמצמים לטובת התיירות). בתקופת מלחמת העולם הראשונה פעל בעיר מרכז כליאה צבאי ידוע לשמצה (התנאים במקום היו קשים, ומתוך כ-23,000 שבויי מלחמה למעלה מ-8,000 איש נפטרו ממחלות שונות). במהלך הביקור במרכז ההיסטורי של העיר מומלץ לבקר בקתדרלה המרכזית – בזיליקה די סן גאבינו (Basilica di San Gavino) – שנבנתה במאה ה-11 בסגנון רומנסקי ונחשבת לגדולה ביותר בסרדיניה, ובאתר הארכיאולוגי Domus de Janas , האתר העתיק ביותר בסרדיניה, המתוארך לאלף הרביעי לפני הספירה (!) סטינטינו (Stintino), האי אזינארה (Isola Asinara) ובאדזי (Badesi) סטינטינו (Stintino) היא עיירה מקסימה, ומומלץ בהחלט לעצור בה לביקור. היא החלה את דרכה ככפר דייגים זערורי וצבעוני, והתפתחה לא מעט בזכות תעשיית התיירות (אך עדיין משמרת את קסמה המקורי). רבים מתושביה המקוריים של סטינטינו הגיעו מהאי אזינארה (ראו בהמשך), ופונו משם על ידי ממשלת איטליה לאחר שהוחלט להפוך את האי למושבת עונשין. גם היום אחד ממקורות ההכנסה החשובים באזור הוא דיג, ואפשר עדיין לראות את הטונארה (tonnare) העתיקות, ששימשו לדיג טונה (tonno, באיטלקית). יותר מכל דבר אחר, סטינטינו מפורסמת בזכות החופים המרהיבים שלה, ואחד הידועים והאהובים שבהם הוא החוף המכונה Spiaggia de la Pelosa. זהו אחד החופים המפורסמים בסרדיניה, ואם אתם מגיעים לאזור חובה לעצור כאן לביקור. האי אזינארה הוא מקום מרתק: פעם כלא ידוע לשמצה, מעין אלקטרז איטלקי, ואילו היום – שמורת טבע יפהפיה. זוהי פינה פרועה ונשכחת, הנמצאת במרחק קצר (בסירה) מפורטו טורס, ואפשר בקלות להעביר כאן יומיים מהנים מאד. אחד החופים הידועים באזור הוא Calla Rossa. כמובן שאי אפשר לעזוב את האזור מבלי שתבקרו בחופים במופלאים של באדזי (Badesi). האזור כולו זכה לכינוי "הקליפורניה של סרדיניה", בין היתר בזכות רוחות המיסטרל שנושבות פה והופכות את רצועת החוף ליעד אהוב במיוחד על חובבי גלישה. מבאדזי ניתן להשקיף על מפרץ אזינארה, וליהנות מהמים הצלולים להדהים. החוף המרכזי כאן הוא Li Junchi, אבל ישנם כמובן חופים רבים נוספים שתוכלו לגלות... אחד הבילויים המומלצים הוא לצאת לשיט בסירה לאורך המפרץ, או מסביב לאי. אם אתם הרפתקנים ומחפשים פעילות קצת יותר אקטיבית, תוכלו לשכור קאנו ולשוט בעצמכם לאורך נהר Coghinas. לקראת השקיעה, מומלץ לנסוע לכפר הסמוך, שנקרא איזולה רוסה (Isola Rossa), בשל האדמה האדומה שעליה נבנה. כשהשמש שוקעת הצבעים כאן מתחדדים אף יותר, והמראה מיוחד מאד. טיפ : בחודשי הקיץ נערך כאן הקרנבל הקיצי המפורסם של באדזי – Carnevale estivo di Badesi , אירוע שמושך קהל רב. כמובן שהאזור מציע גם מאכלים טעימים ויינות טובים – אל תעזבו מבלי שתנסו את יין הוורמנטינו די גאלורה המפורסם . אחד החופים ביפים ביותר באזור זה הוא חוף Poltu Biancu. קסטלסרדו (Castelsardo) התחנה הבאה במסלול היא קסטלסרדו, אחת העיירות היפות ביותר בסרדיניה. אף שהאזור היה מיושב כבר מהתקופה הפרה-נוראגית, העיירה עצמה הוקמה רק במאה ה-12 על ידי משפחת דוריה מג'נובה ששלטה באזור ובנתה את המבצר המרכזי (שנקרא באותם הימים קסטל ג'נובזה – Castel Genovese). רומנטית ומסתורית אך בו זמנית גם מסורתית וקסומה, קסטלסרדו מאפשרת הצצה לסרדיניה של פעם. המסורות העתיקות של האי השתמרו כאן היטב, וגם ביקור קצר בלב המרכז ההיסטורי יקח אתכם למסע אחורה בזמן. אחת התקופות המעניינות ביותר לבקר בקסטלסרדו היא בזמן חג הפסחא , והאירועים שנערכים בעיר לרגל השבוע הקדוש נחשבים לכמה מהדרמטיים ביותר באיטליה. בנוסף, בחודשי הקיץ מקיימים התושבים פסטיבל ססגוני במיוחד – Rio de Frijaneiro. בזמן הביקור בקסטלסרדו מומלץ לעצור גם בקתדרלה (Cattedrale di sant’Antonio Abate), הבנויה בסגנון גותי-קטאלני (הקתדרלה נבנתה בידי הספרדים במאה ה-16). מעבר ליופיו של המבנה עצמו, מיקומה של הקתדרלה מצדיק ביקור בזכות הנוף הנשקף ממנה. אם אינכם מתעצלים לטפס במעלה הגבעה, מומלץ לבקר גם במצודה שבנו הג'נובזים (כיום פועל בתוך החלל מוזיאון ). בתום הביקור אפשר לשבת לארוחת צהריים או ערב המבוססת על דגים טריים ופסטה בעבודת יד ב- Antica Pensione Pinna ולהשקיף על המפרץ בזמן שאתם נהנים מהאוכל שלכם. מקום מומלץ נוסף, המתמחה בדגים ופירות ים באיכות גבוהה, הוא מסעדת L’imperfetto . וכמובן שאי אפשר לסיים את הפרק על קסטלסרדו מבלי להתייחס לחופים היפהפיים באזור. האפשרויות הן רבות, אבל אם יש לכם זמן לבקר בחוף אחד בלבד, אל תפספסו את Li Cossi (במרחק כשעה מקסטלסרדו, לכיוון סנטה תרזה). סנטה תרזה גאלורה (Santa Teresa Gallura) העיירה הצפונית ביותר בסרדיניה היא יהלום קטן ואלגנטי ומצדיקה בהחלט ביקור. סנטה תרזה נוסדה בשנת 1808 על ידי המלך ויטוריו אמנואלה הראשון לבית סבויה , ונקראה על שם אישתו, מריה תרזה מאוסטריה. כיאה לעיירה שנוסדה על ידי מלך איטליה בכבודו ובעצמו, סנטה תרזה מתגאה בבתים אלגנטיים ורומנטיים למראה, נמל שוקק חיים, ושפע של מסעדות, חנויות ומקומות בילוי. לצד החופים היפים (כמו חוף Rena Bianca המרהיב), תוכלו גם לעשות שנורקלינג, לצאת למסלולי הליכה מעניינים ב"עמק הירח" (vale della luna), שנקרא כך בשל תצורות הסלעים המרהיבות שממלאות אותו, ולבקר גם במגדלור המפורסם של העיר (הגדול ביותר בסרדיניה) שנבנה על ידי האראגונזים במאה ה-16. בחודשי הקיץ נערכים כאן שפע של אירועים, ואחד הבולטים שבהם הוא פסטיבל הג'ז הידוע Musica sulle Bocche. בסמוך לסנטה תרזה מתפרש מקטע חוף מפורסם (ותיירותי מאד) המכונה "Costa Paradiso". הנופים והחופים כאן נפלאים, אבל גם עמוסים. כמה מהפופולריים ביותר הם Le Sorgenti, ו- Li Tamerici. ארכיפלג איי המדלנה (La Maddalena) נתחיל מהסוף – זהו אחד המקומות היפים ביותר באיטליה, נקודה. ואף שקשה מאד לבחור את החוף היפה ביותר בסרדיניה, אין ספק שמדובר במתחרה רציני מאד. איי המדלנה מציעים פיסה קטנה של גן עדן בקצה הצפוני ביותר של סרדיניה – טבע בתולי, חופים נפלאים, צמחייה ים תיכונית שצובעת את הנוף בגונים רכים של ירוק ואת האוויר בניחוחות מתוקים, ואווירה של חופש מוחלט. הארכיפלג מורכב מכ-60 איים קטנים, ומוגדר כשמורת טבע. שבעת האיים המרכזיים פה הם: לה מדלנה (La Maddalenna) – האי הגדול והמיושב ביותר, קפררה (Caprera), סנטו סטפנו (Santo Stefano), סנטה מריה (Santa Maria), ספארג'י (Spargi), בודלי (Budelli) וראצולי (Razzoli). כיף לסייר בין הסמטאות הצרות והרומנטיות של לה מדלנה, ולעצור לכוס יין איכותי בנמל קלה גאווטה (Porto di Cala Gavetta). אם יש לכם זמן, תוכלו לשלב את הביקור כאן עם גיחה לאי קפררה, יעד שמתאים במיוחד לחובבי מסלולי הליכה. כאן, באי השלו הזה, העביר ג'וזפה גריבלדי ( Giuseppe Garibaldi ) את העשורים האחרונים לחייו, והווילה שלו נחשבת לאתר ההיסטורי הפופולרי ביותר בסרדיניה כולה. כמובן שהאי הוא יעד מושלם לאוהבי שחייה: למעלה מ-40 קילומטרים של קו חוף פראי ויפהפה, מים צלולים להדהים ופינות נשכחות של טבע מפעים. שניים מהחופים הידועים ביותר הם Punta Tegge ו-Cala Spalmatore, אבל כדאי ואף מומלץ להתרחק מעט ולחפש חופים נסתרים, נטולי מבקרים, שבהם תוכלו להרגיש שהאי כולו שייך רק לכם. אחד החופים המרהיבים ביותר באי קפררה הוא Cala Coticcio, וכשתבקרו כאן תרגישו שאתם נמצאים באיים המלדיביים ולא בסרדיניה. חוף נפלא נוסף הוא Capocchia du Purpu. חוף ידוע נוסף (כיום סגור למבקרים, מומלץ לבדוק האם נערכים סיורים במקום בזמן הגעתכם) מתחבא באי בודלי הוא החוף הוורוד (La spiaggia Rosa), שנקרא כך משום שהחול בו נדמה ורוד בשל הקונכיות המנקדות אותו. חוף האיזמרגד – לה קוסטה זמרלדה (La Costa Smeralda) ברוכים הבאים לאזור היוקרתי ביותר בסרדיניה, ופיסת הנדל"ן היקרה ביותר לא רק באי אלא בסרדיניה כולה (תג המחיר הממוצע למ"ר אחד עומד על כ-20,000 יורו). חוף האיזמרגד, או חוף הברקת, בעברית, מתפרש על פני כ-55 ק"מ בצפון מזרח סרדיניה ונחשב מזה שנים רבות ליעד המועדף על מיליונרים, כוכבי קולנוע כמו ג'ורג' קלוני וזמרות בינלאומיות כמו ביונסה, פוליטיקאים וטייקונים הזקוקים לשירותים כמו מנחתים פרטיים להליקופטרים שלהם, מגרשי גולף מטופחים ומועדוני לילה יוקרתיים. לסילביו ברלוסקוני יש כאן וילה "צנועה" בגודל 4500 מ"ר המתפרשת על פני לא פחות מ-126 חדרים ושווה כ-260 מיליון יורו. לאחרונה נמכרה וילה אחרת בעיירה למשקיע סיני. תג המחיר: 80 מיליון יורו. האזור החל לשגשג ולמתג את עצמו מחדש בשנות ה-60 של המאה ה-20 כאשר הנסיך כארים אגא חאן, ביחד עם קבוצת משקיעים, התאהב באי והחליט לפתח את מתקני הנופש המקומיים. העיירה המפורסמת ביותר במקום היא פורטו צ'רבו (Porto Cervo) והמקום כולו נראה כאילו נשלף מתוך מגזין אדריכלי. בין תחנות החובה במקום: כנסיית סטלה מריס (Stella Maris) היפה והמודרנית, חוף הנסיך (spiaggia del Principe) – הנקרא כך על שם כארים אגא חאן עצמו, חוף פברה (spiaggia del Pevere) המרשים, והבוטיקים הרבים המזכירים את החנויות היוקרתיות בקפרי . מידי שנה, בין מאי לספטמבר, נערכת כאן תחרות שיט חשובה ומאות סירות מפרש מתחרות ביניהן. שתי עיירות ידועות נוספות על חוף האזמרגד הן ארצקנה (Arzachena) וקאניג'ונה (Cannigione). קאניג'ונה הוא כפר דייגים מתוק, ונעים מאד לסייר לאורך הנמל, להשקיף על הים ועל האיים, ולהביט במים התכולים המערסלים את הסירות הלבנות העוגנות במזח. בדומה לרוב החופים באזור, גם האזור הזה מתאים מאד לשנורקלינג או סיורי שיט. ארצקנה היא חלק בלתי נפרד מהקוסטה זמרלדה, אבל האווירה כאן רגועה מעט יותר בהשוואה לפורטו צ'רבו. רגועה, אבל לא כדאי להתבלבל – זהו יעד יוקרתי לכל דבר, ומספיק להציץ בבוטיקים המאכלסים את הסימטאות הציוריות כדי להבין מיהו קהל היעד של המקום. חובבי היסטוריה ירצו אולי לבקר גם בפארק הארכיאולוגי היפה ARZACHENA המורכב משמונה מתחמים, הבולט שביניהם הוא ה- NURAGHE LA PRISGIONA.

נָחַתֶּם באיטליה, אתם מתרגשים ומוכנים לצאת לדרך, אבל רגע! האם אתם מכירים את כל החוקים הבלתי כתובים של ארץ המגף? לפני שאתם מתרגזים מהאיטלקים ומהכללים ה"ביזאריים" שלהם, מומלץ לקרוא את המדריך הזה. אין ספק שהוא יחסוך לכם עצבים ומבוכה, ויעזור לכם ליהנות ולהבין את המקומיים... אוכל באיטליה שעות הפתיחה במסעדות אולי בעצם עדיף לקרוא לסעיף הזה "שעות הסגירה" של המסעדות... בניגוד לישראל, המסעדות באיטליה לא עובדות רצוף: רוב המסעדות יפתחו לצוהריים בשעה 12:30-13:00 ויסגרו בשעה 15:00 (שימו לב – לרוב לא יושיבו אתכם אחרי השעה 14:00). ארוחת הערב מוגשת משעה 19:00 ועד 22:00 בלילה (אבל לא יושיבו אתכם אחרי 21:00, ברוב המקרים). סדר אכילה המנות במסעדה, או: למה לא מגישים את כל המנות ביחד? האיטלקים אוהבים לאכול והם אוהבים לעשות את זה לאט (דרך אגב – זה גם יותר בריא). ארוחה איטלקית מורכבת מכמה מנות שחייבות להגיע לפי סדר מסוים. לא מגישים הכל ביחד, ובטח שלא מגישים הכל בצלחת אחת. הארוחה היא תהליך מסודר והגיוני, היא בנויה ממנות קטנות בשביל לא לגרום לתחושת עומס ואוי ואבוי למי שמנסה לנפץ אותו. את הארוחה מתחילים עם אנטיפסטי, לאחר מכן תוגש המנה הראשונה (פרימו – ראו הסבר בסעיף הבא), לאחר מכן המנה השנייה (סקונדו) ובסוף הקינוח ולאחריו הקפה. מה זה אפריטיבו ומה זה פרימו? הנה הטרמינולוגיה שעליכם להכיר: אפרטיבו (aperitivo): משקה אלכוהולי המוגש עם נשנושים, לפתיחת התאבון. אנטיפסטי (antipasti): מתאבנים (לעיתים קרובות יוגשו גבינות, נקניקים, ברוסקטות עם ממרחים, ועוד). פרימו פיאטו (primo piatto): מנה ראשונה – מרקים או פחמימות, כמו פסטה, ריזוטו, ניוקי, טורטליני ועוד. סקונדו פיאטו (secondo piatto): מנה עיקרית – מנות חלבון, בשר או דגים (או צמחוני). קונטורנו (contorno): תוספות המוגשות עם מנות עיקריות – ירקות, קטניות או תפוחי אדמה. דולצ'ה (dolce): קינוח מתוק, כמו לדוגמה פירות, גלידות, עוגות. גבינות (formaggi): מוגשות כאנטיפסטי לרוב, ובמסעדות יוקרה גם כקינוח, עבור מי שמעדיף לסיים בטעם מלוח. קפה (Caffè): מוגש בתום הארוחה כדי לשמור את הגוף ער. שימו לב: לא קפוצ'ינו אחרי האוכל! האיטלקים יזמינו אך ורק אספרסו, או מקיאטו. אמרו (amaro): דיז'סטיף סופר אלכוהולי המסייע לעיכול הארוחה. מוגש לאחר הקפה, בדרך כלל גראפה או ליקר עשבים. מה אוכלים? אוכל מקומי, כמובן! המטבח האיטלקי מפורסם בכל העולם, אבל פעמים רבות המנות ה"איטלקיות" המוגשות מחוץ לאיטליה (בעיקר בארצות הברית) שונות מאוד מהמטבח האיטלקי הטיפוסי. ההצעה שלנו: איפה שאתם נמצאים, נסו את המטבח המקומי. השתדלו להזמין מנות טיפוסיות לאזור, גם אם מעולם לא טעמתם אותן בעבר. אל תהססו להיות אמיצים והרפתקנים – זו הדרך הכי מוצלחת והכי טעימה לגלות את המטבח האיטלקי האמיתי, וגם אם המנה לא תמצא חן בעיניכם, לפחות ניסיתם משהו חדש ואותנטי, בטעמים חדשים. במקביל, לכו על המנות הקלאסיות לאזור ואל תתחכמו: בנאפולי , לדוגמה, אוכלים פיצה. זה ברור מאליו, וזו המנה שחייבים לנסות בעיר. בפירנצה נסו את הסטייק פיורנטינה (Bistecca Fiorentina), או פסטה עם ראגו חזיר בר. במילאנו הזמינו קוטולטה אלה מילאנזה (cotoletta alla Milanese) או ריזוטו זעפרן , בסיציליה פסטה אלה נורמה (pasta alla norma) או פסטה עם סרדינים ו קנולו או קסאטה לסיום, וכך הלאה. מתכונים איטלקים - בערוץ המתכונים של אתר באיטליה . צילומים: Depositphotos ארוחת הבוקר האיטלקית היא מתוקה ארוחת הבוקר האיטלקית הקלאסית היא מתוקה ובדרך כלל לא שופעת: קפוצ'ינו וקורנטו (הגרסה האיטלקית לקרואסון) או בריוש זו הקלאסיקה. יש מי שנסחף ומוסיף גם טוסטים עם מעט ריבה וחמאה, אבל שם עובר הגבול. ישראלי ממוצע אוהב לאכול ארוחות בוקר מלוחות וכבדות יותר (סלטים, ביצים, גבינה וכו'), ובתי מלון שעובדים עם תיירים מחו"ל כבר התרגלו לדרישה והחלו להגיש ארוחות בוקר עשירות יותר, אבל אם תבקשו ארוחת בוקר שכזאת במקום איטלקית טיפוסית במקום שלא מגישים, המקומיים ירימו גבה. אוהבים יין אבל לא יודעים מה לבחור? בקשו את יין הבית או עצה מהסומלייה מה לעשות, לא כולנו מומחים ליין. לא פשוט לנווט את דרכנו בסצנת היין האיטלקית (המתגאה בלמעלה מ-700 זנים רשמיים ו-46,000 יצרנים שונים), ולפעמים בחירת בקבוק היין במסעדה מתגלה כמשימה קשה. אז מה עושים? אפשרות אחת היא להמר על יין אקראי מהרשימה (אל דאגה, זה מה שעושים 99% מהתיירים, וברוב המקרים זה עובד ותקבלו יין לא רע). אפשרות נוספת היא להתייעץ עם המלצר שלכם. תתפלאו לגלות עד כמה המלצרים במסעדות יכולים לעזור בדברים האלה ואם יש סומלייה במסעדה בכלל זכיתם. האפשרות השלישית היא לבחור ביין הבית (וינו דלה קאזה – vino della casa). זהו היין הזול ביותר בתפריט, שמגיע היישר מהחבית. אם זו מסעדה ברמה בינונית ומעלה הוא גם יהיה טעים. רוב המסעדות מציעות גם יין הבית אדום וגם יין הבית לבן. אל תבקשו לשנות או להחליף מנות בארץ אולי מקובל או אפשרי לבקש מהמטבח לשנות מנה מסויימת, אבל באיטליה זה מאד לא מקובל. למעשה, זה נחשב למשהו שפשוט לא עושים. ההמלצה שלנו היא ללכת מלכתחילה למסעדה שבה יש מה שאתם מחפשים, במקום לנסות לשנות מנות. האיטלקים גאים באוכל שהם מכינים, וכל מנה, גם אם היא לא לטעמכם האישי, מוגשת כפי שהיא מוגשת מסיבות מדוייקות (בין אם מדובר על מסורת, או על טעמו האישי של הטבח). מה כן אפשר לבקש מבלי להסתכן בהתקף עצבים של השף? אם אתם מטיילים עם ילדים ונכנסים למסעדה, אפשר לשאול אם יש להם פסטה עם רוטב עגבניות פשוט אולי גם ראגו. אם אתם צמחוניים אפשר לבקש להסיר מרכיב בשרי ממנה (בהנחה שהמרכיב הזה איננו חלק בלתי נפרד מהרוטב. לדוגמה: אפשר לבקש פיצה ללא תוספת פרושוטו). אל תנסו להחזיר מנה כי לא טעים לכם, זה מתכון לצרות יכול להיות שהמנה שהזמנתם לא לטעמכם, אבל אלא אם כן משהו ממש לא תקין ואף חריג בה, לא תוכלו להחזיר אותה למטבח. אם תנסו להחזיר את המנה תדרשו להסביר מדוע – הרי הטבח יודע בדיוק מה הוא עושה ומדוע. במקרים מסויימים, כמו למשל סטייק שלא עשוי במידה הנכונה או פסטה עשויה מידי או אוכל קר – המנה תוחלף. אבל אם מדובר על עניין של טעם, קחו בחשבון שזהו קרב אבוד. ולמען האמת, האיטלקים לא בהכרח טועים. עצרו רגע לחשוב – אולי לא טעים לכם משום שאתם פשוט רגילים למשהו אחר? אחד הסיכונים בלטעום אוכל חדש ומקומי הוא שהאוכל לאו דווקא ימצא חן בעיניכם, וזה בסדר. אבל לא כדאי לנסות "לחנך" את האיטלקים שישנו את האוכל שלהם לכבוד התיירים. זמן לאפריטיבו! האפרטיף, או "אפריטיבו" באיטלקית, הוא מנהג שנולד ב-1786 בטורינו והתפשט בכל רחבי איטליה. זוהי יריית הפתיחה לאירועי הערב, החימום לקראת הארוחה. בזמן האפריטיבו נהוג לשתות כוס יין או קוקטייל (בדרך כלל אפרול, קמפרי, פרוסקו או נגרוני), וללוות את המשקה בכמה נשנושים פריכים: זיתים, תפוצ'יפס, בוטנים, וכן הלאה. הזמן הנכון ביותר עבור האפרטיבו הוא בסוף היום, אבל יש גם מי שמגישים אפריטיבו לפני ארוחת הצהריים. המטרה העיקרית של האפריטיבו היא להירגע בסוף היום, ולבלות קצת עם החברים. החשבון לא בכל מסעדה מביאים את החשבון לשולחן, אבל זה לא אומר שהמלצרים מתעלמים מכם. יש מקומות שבהם ניגשים לשלם ישירות בקופה, ויש מקומות שבהם המלצר ישאיר פתק על השולחן, ועם הפתק הזה עליכם לגשת לקופה. איך יודעים מה צריך לעשות? שואלים! על מנת לבקש את החשבון יש לומר: "איל קונטו, פר פאבורה" (il conto per favore), והמלצר כבר יסביר לכם איפה משלמים. טיפ / תשר במסעדות באיטליה אין חובה לתת תשר במסעדה. בחשבון הארוחה תמצאו שורה שנקראת coperto, המכסה גם את השירות. אם תרצו, תוכלו תמיד להשאיר טיפ נוסף (אם לדוגמה היה לכם מלצר נהדר ממש), אבל זה לא נחוץ. לשתות קפה באיטליה כולנו מכירים את הקפה האיטלקי המפורסם. כדאי לדעת שאת הקפה באיטליה שותים בארוחת הבוקר, ובסיום הארוחה. הפורמט של בתי הקפה האיטלקים הועתק גם לישראל, וכמו כל דבר באיטליה, גם כאן יש חוקים בלתי כתובים שאסור לשכוח. כדי להקל על חייכם, הכנו רשימה קצרה עם מונחי בסיס, וכמה טיפים יעילים. ואל תשכחו – מה שאתם מכירים מהארץ לא בהכרח רלוונטי לבתי הקפה באיטליה! קפה (caffè) = אספרסו. אם תבקשו באיטליה "קפה", ההנחה האוטומטית היא שאתם מבקשים אספרסו, וזה מה שיגישו לכם. אם אתם לא רוצים אספרסו, חשוב לפרט איזה מן קפה אחר אתם רוצים. קפה לונגו (caffè lungo) = קפה אספרסו ארוך קפה דופיו (caffè doppio) = קפה כפול ריסטרטו (ristretto) או קורטו (corto) = קפה אספרסו קצר במיוחד מקיאטו (macchiato) = קפה "מוכתם" עם מעט חלב וקצף קפוצ'ינו (cappuccino) = קפה אספרסו עם חלב מוקצף. אמריקנו (americano) = קפה עם תוספת מים חמים קפה קורטו ( caffè corretto) = קפה מתוקן עם אלכוהול לייף סטייל איטלקי איך מתלבשים? אל תנסו להתלבש כמו האיטלקים, זה קרב אבוד מראש. האיטלקים סופגים את הסטייל האיטלקי עוד בבית, והם (לרוב) לא שופטים את התיירים שמתלבשים אחרת מהם. איטליה מלאה בתיירים רוב השנה, והאיטלקים כבר התרגלו לראות את האאוטפיטים הכי מגוונים שאפשר לדמיין. זה נכון שהאיטלקים אוהבים להתלבש בסטייל , אבל הסגנון שלהם לא מוגזם כפי שאיטליה מוצגת לעתים בתקשורת. אולי רק במרכזי אופנה, כמו מילאנו, תוכלו למצוא אנשים בביגוד דרמטי במיוחד. רוב הזמן האיטלקים נוטים להתלבש בסגנון מאופק, אלגנטי, ומוקפד. הם יגהצו את הבגדים, ילבשו חולצה מכופתרת בערב אבל עם כמה כפתורים פתוחים, הנעלים איך לא? מעור תוצרת איטליה, לא תתפסו אותם יוצאים עם שיער רטוב מהבית, רוב הנשים יעשו פן מושקע. בכניסה לשבוע האופנה במילאנו - Depositphotos ההמלצה שלנו היא להביא עמכם בגדים שאתם מרגישים בהם בנוח, ושיתאימו לכל המצבים. לא צריך להסתובב עם שמלת נשף או טוקסידו, כמובן, אבל כדאי גם להינמע מבגדים פשוטים מידי ומכפכפי אצבע. קחו את הזמן.. . אי אפשר לראות הכל באיטליה. הסיבה שבגללה מגיעים לאיטליה 46 מיליון תיירים מדי שנה היא משום שארץ המגף מתפקעת ממש מרוב אטרקציות יפהפיות. איטליה מלאה באומנות , יין , אוכל ו מוזיאונים , זו ארץ מדהימה וגם גם חיים שלמים לא יספיקו כדי לגלות את כולה. כדאי לוותר מראש על הניסיון לדחוס כמה שיותר דברים לתוך טיול באורך שבוע. זה קרב אבוד, וההתעקשות הזאת רק תהרוס לכם את החווייה. האטו את הקצב, התענגו על היופי, העריכו את מה שאתם רואים, ותנו לעצמכם לשקוע בקצב האיטלקי. ברכה לשלום עם שתי נשיקות או שלוש? באיטליה מקובל לברך חברים בשתי נשיקות, תחילה על הלחי הימנית ולאחר מכן על הלחי השמאלית. דרך ברכה זו נפוצה בין שתי נשים או כאשר גבר ואישה נפגשים או נפרדים, בעוד ששני גברים שנפגשים בפעם הראשונה יעדיפו לרוב ללחוץ ידיים. הנשיקות אינן פלירטוט, אל דאגה. רק זכרו: קודם ימינה ואז שמאלה, כדי למנוע אי הבנות מצחיקות. באירועים מיוחדים – כמו חג המולד, ראש השנה או יום הולדת – יתנו האיטלקים שלוש נשיקות במקום שתיים, למזל טוב. מותר לשתות ברחוב, אבל זכרו להתנהג בצורה מכובדת מותר לשתות ברחוב באיטליה, ולא תקבלו על כך קנס. ניתן לשתות בירה, יין, קוקטיילים או משקאות חריפים, אבל זכרו: תרבות השתייה באיטליה היא מכובדת. האיטלקים אמנם שותים הרבה (במיוחד יין) אבל לא אוהבים להיות שיכורים בפומבי, ויסתכלו בזלזול גדול על מי ששותה באופן מוגזם. כוס או שתיים זה בסדר, אבל שמרו על השליטה העצמית שלכם, ואל תמשכו את תשומת הלב של המשטרה. האיטלקים מדברים בקול רם, אל תיבהלו האיטלקים, כמו הישראלים, מדברים לעיתים קרובות בווליום גבוה. מה שבתרבויות אחרות עלול להיחשב כ"דיבור כועס", מתגלה לעיתים קרובות בסך הכול כשיחה נלהבת על משחק כדורגל או על טעם הפיצה. אם מישהו "צועק" עליכם, סביר להניח שהוא רק מנסה למשוך את תשומת ליבכם. תנועת היד המפורסמת בישראל, כאשר מקפלים את אצבעות כף היד פנימה ומזיזים את היד למעלה ולמטה, זו תנועה שמשמעותה: "חכו רגע, רק שנייה". אבל באיטליה משמעות התנועה הזאת שונה לגמרי... כאן הכוונה היא ל-"מה את/ה רוצה?" (בכעס), או אפילו "חכה ותראה מה אני אעשה לך...". מכיוון שהתנועה נחשבת לאגרסיבית, מומלץ לא להשתמש בה בזמן שאתם מטיילים במדינה. צפון איטליה ודרום איטליה – כמו שתי מדינות שונות צפון המדינה ודרומה שונים זה מזה באינספור מובנים כאילו מדובר בשתי מדינות נפרדות, אם תהיו מודעים להבדלים האלה, תוכלו לתכנן את הטיול שלכם בצורה נכונה יותר. הנה כמה ההבדלים שכדאי לזכור: טבע : הצפון הוא גן עדן לאוהבי הרים, הדרום הוא גן עדן לאוהבי הים. זמן : בצפון הדברים מגיעים בזמן, בדרום... פחות. הנמיכו את הציפיות והיפטרו מהשעון, קצב הדברים בדרום שונה לגמרי. אנשים : בצפון איטליה רוב האנשים מסוגרים יותר, ואילו בדרום רוב האנשים פתוחים וחברותיים יותר ולעיתים יצאו מגדרם כדי לעזור לכם. חנויות : בצפון החנויות נפתחות ב-08:00 בבוקר ונסגרות ב-19:00. בדרום הן פועלות בין השעות 10:00-21:00 (או 20:00), עם הפסקות צוהריים באמצע. ארוחת ערב : בצפון ארוחות הערב מתחילות ב-19:00, בדרום אוכלים הרבה יותר מאוחר, בסביבות 21:00. אקלים : דרום איטליה נהנית מאקלים ים תיכוני שבדרך כלל חם יותר ב-5-10 מעלות מהצפון. - לטייל באיטליה - הזמינו כרטיסים למוזיאונים באינטרנט בעונת התיירות רוב המוזיאונים מלאים, ולכן מומלץ מאוד להזמין כרטיסים מראש באינטרנט (כשאפשר) בכדי לחסוך זמן ועמידה בתור. במוזיאונים רבים, כמו האופיצי לדוגמה, יש כניסה נפרדת עבור מי שכבר קנו את הכרטיסים מראש. הקפידו להזמין את הכרטיסים באתר הרשמי של המוזיאון ולא באתרים אחרים (במקרה הטוב – יגבו מכם עמלה מיותרת. במקרה הרע – מדובר על אתרים מזוייפים). מוניות באיטליה לא מקובל לקרוא למונית באמצעות נפנוף ותנועות, למרות שלפעמים זה יכול לעבוד. לא ניתן לעצור מוניות כשהן חולפות ברחוב. אז איך משיגים מונית? יש להתקשר לתחנת המוניות, או להזמין מונית באמצעות האפליקציה. אפשר גם ללכת ברגל לאחת מעמדות המוניות ולעלות שם על רכב. היזהרו מהונאות תיירים בערים הגדולות החדשות הרעות הן שרמאים, למרבה הצער, הם בעיה נפוצה בערים באיטליה. החדשות הטובות הן שקל יחסית להימנע מהם. כל מה שעליכם לעשות הוא להיות מודעים לטריקים הנפוצים, ולהשתמש בשכל הישר. איך תוכלו להגן על עצמכם מפני הונאות ורמאויות בטיול באיטליה? אל תתפתו לקבל "מתנות" מאנשים שאתם לא מכירים (במיוחד בתחנות ובכיכרות מרכזיות) אל תתנו כסף כדי לעזור למישהו להשיג כרטיס רכבת אל תסכימו לקבל עזרה בהנפקת כרטיסים לרכבת. אם אתם לא מצליחים לרכוש כרטיסים במכונה האוטומטית, גשו לדוכן הכרטיסים. אל תקנו ורדים מעוברי אורח אל תקנו ציורים (או כל דבר אחר ברחוב!) כדי לתמוך בארגוני צדקה ודאו שאתם עולים על מוניות רשמית עם מונה אל תקנו מותגי יוקרה אם המחיר נראה זול מידי. אל תקנו בשום פנים ואופן מותגי יוקרה מזוייפים מאנשים שמוכרים אותם ברחוב. אם שוטר יראה אתכם, אתם מסתכנים בקנס של עד 10,000 יורו. כן כן, זו לא טעות. עשרת אלפים יורו. שימו לב: אתם, ולא המוכר, מסתכנים בקנס העצום הזה. איטליה נלחמת בכל הכוח נגד תעשיית הזיופים. שימרו את הארנק בכיס הקידמי, והיזהרו מכייסים בתחנות הרכבת ובמקומות הומי אדם. השאירו מזוודות ותיקים במלון בשמירת חפצים ככלל, אין ממה לחשוש בנסיעה לאיטליה. זו מדינה בטוחה וידידותית. אל תחשדו יתר על המידה, לפעמים אנשים באמת עשויים לרצות לעזור. אבל כן חשוב להפעיל קצת היגיון בריא, ולשמור על עצמכם. אין טעם לשכור רכב כדי לבקר בערים ביקור בערים איטלקיות ברכב זה לא רעיון מבריק במיוחד. מאחר ורוב הכבישים נבנו לפני מאות או אלפי שנים כשעדיין לא היו מכוניות, התנועה יכולה להיות איטית. הכבישים יכולים להיות משובשים, ומציאת חניה יכולה לקחת הרבה זמן. רוב המרכזים העירוניים מכוסים במערכת מצלמות ZTL (אזורי תנועה מוגבלים) שרק לתושבים יש גישה אליהם ואם תכנסו לתוכם תקבלו באופן אוטומטי דו"ח. לקרוא בהרחבה כאן . מימין שלט ומצלמות בכניסה לאזור ZTL, משמאל רחוה טיפוסי בעיירה בטוסקנה - Depositphotos כדי לשמור על שפיותכם, עשו לעצמכם טובה: כאשר אתם מבקרים בערים, לכו ברגל. אפשר כמובן גם לרכוב על אופניים, או להשתמש בתחבורה הציבורית. קנו כרטיסים לתחבורה ציבורית בקיוסקים מרכזי הערים באיטליה מלאים בקיוסקים ודוכני עיתונים. כאן תוכלו למצוא את עיתוני היום, מגנטים זולים, גלויות, סיגריות ועוד. אבל מה שזרים לרוב לא יודעים, הוא שהקיוסקים האלה מוכרים גם כרטיסים לרכבת התחתית, לרכבות ואוטובוסים. אם אינכם יודעים מאיפה להשיג כרטיסים, פשוט שאלו בקיוסק הקרוב. כרטיסים נמכרים גם ברוב חנויות ה: Tabacchi המפוזרות בעיר. באיטליה יש באמת ארבע עונות בשנה, תכננו את הטיול בהתאם! כאשר אתם מתכננים את הביקור שלכם באיטליה, קחו בחשבון את מזג האוויר. אביב (מרץ-מאי): זהו זמן מצוין לבקר כמעט בכל ארץ המגף – הטמפרטורות נעימות מאד, הפרחים פורחים, ואפשר אפילו להתחיל לרחוץ בים (בדרום איטליה, כמובן. לא בצפון). קיץ (יוני-אוגוסט): זה הזמן בו זרם התיירים הבינלאומי מגיע לשיאו ורוב האיטלקים גם יוצאים לחופשות. זו התקופה הנכונה לגלות את הטבע ולהנות מהחיים הטובים: חופים, ים, טיולים באלפים ובאגמים... הערים, לעומת זאת, מזמינות הרבה פחות, ובחודשי הקיץ הן נעשות חמות במיוחד, צפופות מדי, ויקרות יותר. בחודש אוגוסט חנויות מקומיות רבות נסגרות לרגל חופשה. סתיו (ספטמבר-נובמבר): עונה מצוינת לביקור בערים. המחירים משתלמים יותר והטמפרטורות הנוחות הופכות את ההליכה לקלה ומהנה יותר. זו עונה נהדרת גם לסיורים בטבע משום שזו התקופה שבה נערכים בציר אשכולות הענבים ומסיק הזיתים. חורף (דצמבר-פברואר): החורף באיטליה נע בין קר לקפוא. ההליכה ברחובות אינה נעימה, יורד גשם לעתים קרובות, ובאופן כללי אנשים מעדיפים לבלות את זמנם בבית. בחורף, האטרקציות האיטלקיות העיקריות הן ללא ספק הפסגות המושלגות של הרי האלפים ואינספור אתרי הסקי שמתעוררים לחיים מדי חורף. אטרקציה חורפית נוספת היא ביקור בשוקי חג המולד כמובן! אין להיכנס לאתרים דתיים בלבוש חשוף איטליה גדושה בקתדרלות, כנסיות ובזיליקות מרהיבות, ומומלץ מאד לבקר בהן. אבל אם תרצו להיכנס פנימה, שימו לב למה שאתם לובשים או שהשומרים יעצרו אתכם בכניסה (בעיקר באתרים מרכזיים כמו הוותיקן). הכללים פשוטים: אין כניסה במכנסיים קצרים יותר מקו הברך, ובגופיות עם זרועות חשופות. גם חולצות בטן ומחשופים עמוקים מידי אינם מקובלים. ישנם מקומות שבהם יקפידו גם על הנעליים, ולא יאפשרו לכם להיכנס עם כפכפי אצבע. מובן מאליו שאף אחד לא יתן לכם להיכנס לאתר דתי אם תגיעו לבושים בבגדי ים/חוף. מי שתייה בחינם בברזיות הציבוריות הברזיות הציבוריות באיטליה נמצאות בכל מקום ממש (במיוחד בפארקים ובכיכרות מרכזיות) וכולם משתמשים בהן. המים שבהן נקיים וטריים, וחינם לגמרי. אם יש לכם בקבוק פלסטיק רב-פעמי, מומלץ למלא אותו במים בכל הזדמנות (בעונה החמה זה חובה!). אבל לפני שאתם שותים את המים, בדקו שלא מופיעות על המזרקה המילים: "NON POTABILE" שפירושן "לא מי שתייה". אין מה לעשות – איטליה יפהפייה, אבל לוקח זמן ללמוד איך לפענח את האיטלקים... טיול נעים!

מפת גוגל בעברית בה מסעדות, מזנונים, מרכולים ובתי קפה טבעוניים וצמחונים בכל איטליה. המפה היא כלי עזר שימושי לטיול באיטליה, היא מתאימה במיוחד לטבעונים ולצמחונים, אך גם אוכלי כשר יכולו להפיק ממנה תועלת לחצו במפה על הסמל כדי לראות את פרטי המקום בעברית בסלולרי הגדילו את המפה על ידי לחיצה על המרובע בצד ימין כך שהמפה תפתח באפליקציה של גוגל

באיטליה נהוג להזמין את עובדי המשרד או החברה, בסוף דצמבר, לפני חג המולד ולקראת סוף השנה, לארוחה במסעדה. זוהי דרך להודות לצוות העובדים על העבודה המשותפת במהלך השנה. ​האווירה הנכונה, אוכל, יין ומוסיקה יכולים להוציא מקליפתם גם את האנשים הכי סגורים מה לובשים? בדרך כלל ממשיכים מהעבודה ישר אל המסעדה. לכן, הגברים צריכים להגיע לבושים באופן אלגנטי כבר מהבוקר. הנשים מביאות מהבית בגדים להחלפה, כמו נעלי עקב מרשימות או שמלה סקסית. תלוי בבחירת המסעדה ואופי המשרד. על מה מדברים? חשוב יותר, על מה לא. הארוחה אמורה להיות מפגש חברתי, כלומר, כלל ברזל: לא מדברים על עבודה! אך, זה גם בהחלט לא הזמן להשתפך בפני קולגה או הבעלים על עניינים אישיים. מאידך יש להיזהר מיתר רשמיות. שביל הזהב הוא הפעלת מיומנות שיחה בענייני דיומא. שוב, בלי לספר על החיים האישיים. אלכוהול? באיטליה יין, וכל סוגי האפרטיבים והדז'יסטיפים הם חלק בלתי נפרד מהארוחה, אך זה לא אומר שלגיטימי להשתולל. השתכרות פרועה תשאיר רושם רע על הסובבים ותפגע ביחסי העבודה. מקובל לשתות מעט יין, רק כדי לסייע בהתפתחות שיחה מעניינת. בלוגרים איטלקים, ממליצים להמנע מרכילות במהלך הארוחה ומשאלות קיטבג : מתי נגמר? מי בחר את המקום? והתפריט? באותה נשימה הם ממליצים על הארוחה כזמן מושלם ליצירת קבוצות. הזדמנות להכיר טוב יתר את אנשים שביום יום הקשר איתם רופף. זה הזמן לדבר, לשבת לידם, לפתוח בשיחה, ליצור אווירת אחדות ולזרוע זרעים חיוביים לשנה הבאה.

השנה מארחת העיר מילאנו את היריד העולמי ה - EXPO. ה – EXPO, הוא האירוע הבינלאומי השלישי בחשיבותו בעולם מבחינת השפעה כלכלית ותרבותית, קודמים לו גביע העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים ליריד משמעות עצומה עבור מילאנו ואיטליה, בגלל שהמדינה נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי חריף. היריד העולמי, ידוע כמקור הכנסה גבוהה למדינה בה הוא מתקיים. מוקד המשיכה העיקרי של התערוכה הבינלאומית, הוא הביתנים שאותם מקימות המדינות המשתתפות בעלויות של עשרות מליוני יורו. כל אחת מהמדינות מציגה בביתן את הקשר בינה ובין הנושא בו עוסק היריד. במילאנו השנה יציגו כ-147 מדינות, וצפויים להגיע כ – 20 מיליון מבקרים. זוהי הפעם השניה בה איטליה מארחת את היריד העולמי הפעם הראשונה היתה בשנת 1906. הנושא הנבחר של היריד Feeding the planet, energy for life - יצור מזון וקיימות. היריד יעסוק בטכנלוגיה, המצאות, תרבות, מסורת, יצירה בהקשר של אוכל ותזונה. כמו כן ימשיך ויעסוק היריד בנושא המיים שהוצג ב 2008 ביריד סרגוסה בספרד, עם דגש חזק על הזכות למקורות מזון בריא, בטוח ומספק לכל תושבי העולם עד כה נמכרו כ- 8.5 מיליון כרטיסים. הניו יורק טיימס ועיתונים משפעים נוספים המליצו לשלב ביקור באקספו יחד עם טיול לאיטליה, וההערכות הן שכמליון אמריקאים קנו כרטיסים ליריד בעקבות זאת. על אף המשבר ישנה נהירה של מסעדנים ושפים למילאנו הפותחים מסעדות חדשות לקראת הארוע, כל בתי המלון במילאנו עצמה כבר מוזמנים מראש. בשל המחסור בחדרי מלון והפקעת המחירים במרכז העיר מומלץ ללון בערים שכנות כגון בולוניה או טורינו ולהגיע לאקספו בעזרת שרות הרכבות המהירות – freccia שמגיעות עד מרכז מילאנו בפחות משעה. קו רכבות בשם איטלוItalo מופעל נון סטופ ומגיעה ב- 44 דקות מטורינו למרכז מילאנו, חברת הרכבות האיטלקית מציעה כ- 37 רכבות מהירות כל יום ומחברת את מילאנו עם כל אירופה. הרעיון האיטלקי הוא לקשר בין השם מילאנו לבין המילה , 'אוכל' Food באותו אופן שבו העיר מקושרת למילה, אופנה, Fashion, משהו שירשם בזכרון הקולקטיבי של המבקרים וישאר גם לאחר סיום היריד. האיטלקים מקווים לצאת מהמשבר הכלכלי בעזרת האקספו. במהלך ששת חודשי היריד מילאנו תעשה הכל על מנת לצאת מגדרה ותציע מבחר גדול של אטרקציות בכל התחומים למבקרים השונים. מעבר לדאומו של מילאנו, והפרסקו הסעודה האחרונה של של דה וינצ'י , ניתן יהיה לבקר בתאטרון האופרה לה סקאלה שברגיל סגור בתקופת הקיץ. מתוכננות להתקיים בו 140 הצגות יומיות במהלך ששת החודשים. בעיר תתקיים תערוכת ענק לעבודותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, ותערוכה נוספת המוקדשת לג'יוטו. כמו כן תערוכה גדולה של אמנים מכל העולם בשם ״האמא הגדולה" - the great mother שתציג 80 עבודות מהמאה ה 20 בנושא אמהות. בככר הדאומו יתקיימו הופעות פופ ורוק חיות בחינם וכמו כן בכל הפארקים בעיר. בנוסף יערכו שווקים לספרים ועתיקות. לאתר האקספו עצמו מבנה של עיר רומאית עם צלב במרכזה, כדי ליצג את איטליה. לא לכל המדינות יהיו ביתנים עצמאיים. חלקם יחלקו בינהם באזורים המשותפים. המדינות שמציגות לבד, מקימות ביתני ענק מפוארים ובהן כאמור, כל מדינה תציג את עצמה ואת הקשר שלה למזון, ולקיימות. הנה כמה דוגמאות לביתנים בתערוכה: הביתן הגרמני – הביתן הגדול ביותר 5000 מטרים מרובעים מעוצבים כמו שדות בחבל בואריה שבדרום גרמניה. בנוסף הגרמנים משחקים על הקלף הטכנולוגי וכל מבקר יוכל להשתמש בגאדג'ט בעזרתו יוכל לראות את העתיד הטכנולוגי של החקלאות הגרמנית. הביתן כולל גם מסעדות ואוכל גרמני מסורתי, המנסה לשבור את הסטיגמה אודות המטבח הגרמני. הביתן האסטוני - הביתן הכי ממוחזר אסטוניה מעוניינת ליצור לעצמה גם בימים כתיקונים, תדמית של מדינה צעירה, מתקדמת טכנולוגית ועסוקה במחשבות על העתיד. גם הביתן שלה מכוון לשם. הביתן נבנה מ-50% חומרים ממוחזרים ומעץ נורדי, הדגש החזק ביותר בביתן האסטוני הוא הטכנולוגיה, הם מתגאים בעובדה שתוכנת סקייפ הומצאה בארצם למשל. כדי לקשר בכל זאת את הביתן עם נושא התערוכה, מוצעת למבקרים ארוחה קלה ארוחה באריזת טייק אווי, שהרי לא על הווי פיי לבדו יחייה האדם. הביתן הצרפתי - הכי יצוגי ביתן מעץ בצורת שוק מקורה בנוי כך שניתן לפרקו ולהעבירו לשימוש נוסף. בפנים אפשר לטעום סוגים שונים של אוכל צרפתי מברסארי עד אוכל גורמה ישירות מהעם שהמציא את הכוכבים והמזלגות שמוענקים למסעדות. הביתן הישראלי - הכי ירוק יציג את אופייה המיוחד של מדינת ישראל והשיגיה בתחום החקלאות המתקדמת והמורשת החקלאית מתקופת המקרא ועד ימינו. השדות של מחר והמאבק הטכנולוגי ברעב ואקולוגיה בעתיד. בירוק ובשלושה מימדים. נפאל - הביתן הרוחני הביתן הנפאלי בנוי בצורת בית נפאלי טיפוסי מעץ בדיוק כמו למרגלות ההימאליה, צורתו מיצגת את מעגל החיים. בתוכו ידובר הרבה על מים ורעב ועל כך שלמרגלות ההימאליה הגידולים המקומיים אינם מספיקים,כדי להזין את כל התושבים. שוויץ - הביתן החינוכי השוויצרים היו הראשונים להודיע שהם משתתפים ביריד ובנו ביתן ובו ארבעה מגדלים שמיצגים מאגרי מזון. השוויצרים רוצים ללמד איך צורכים מזון בצורה חכמה. גם כאן הדגש הוא על רעב עולמי ועל הדרכים למנוע אותו. איך לפעול כדי שיהיה מזון טרי זמין לכל תושבי הפלנטה. הביתן האמריקאי עוצב על ידי הארכיטקט זוכה הפרסים, ג'ימס ביבר ומציג את מסורת החלקאות ארוכת השנים של ארצות הברית. חלק מהביתן בנוי כשדות אופקיים, בנויים לגובה, אשר קציר יערך בהם באופן יומיומי. בנוסף האמריקאים רוצים להציג את טרנד הפוד טראק הרווח בארצם, וקרונות מזון אמריקאים יגישו אוכל מסורתי כמו גם אתני ופיוז'ן. בכל יום חמישי תערך ארוחת חג הודיה מסורתית. הביתן האיטלקי - הביתן ששורד את הזמן האיטלקים, מפני שהמשחק הוא במגרש הביתי שלהם, קיבלו שני בנינים. ה"קארדו" ו "פאלצו איטליה" מטרתם היא להציג עמדה חד משמעית: כשמדובר בתוצרת המקומית של איטליה, כמו גם במסורת הבישול ובמוצרים המוגמרים, מדובר על הטוב ביותר. איטליה=מצויינות בתחום המזון וחומרי הגלם. כבתחומים אחרים הם שואפים לטבוע באופן ברור, גם בתחום המזון, את המושג Made in Italy. להחזיר לו את עטרתו שזוהרה הועם עם המעבר העולמי ליצור בסין. כרטיסים למזמינים מראש אפשר למצוא כאן €32 מבוגר, €41 מבוגר וילד, 69€ שני מבוגרים וילד, 54€ מבוגר + 2 ילדים, 82€ זוג מבוגרים ו 2 ילדים אקספו - יום אחרון - סיכום הגענו לקו הסיום. היום האחרון של היריד העולמי במילאנו בנושא המזון, אחרי 183 ימים של חגיגות, כנסים, דיונים על איך להזין את כדור הארץ והמון אוכל היריד נושם את נשימתו האחרונה. מה קרה באקספו עד עכשיו? נחצה רף של 20 מיליון מבקרים, נאפתה הפיצה הארוכה בעולם: קילומטר וחצי אורכה, ביקרו בו כמעט כל ראשי מדינות העולם או נשותיהם ומפורסמים אחרים כמו למשל בונו, שרון סטון, מישל אובאמה ועוד. זמן ההמתנה בכניסה לביתן היפני עמד על 10 שעות, יותר מטיסה ליפן... מקבץ תמונות מהיום היום האחרון בהחלט של אקספו 2015

על המסכה אמר פיטרו גראדניגו, הדוג'ה- 49 של ונציה: "דבר יפה היא המסכה, מפני שהיא גורמת לכל אדם בכל גיל תחושה של שוויון מול האחרים. כשהם לבושים מעיל שחור ומסכה לבנה, לבני שני המינים ניתנת האפשרות להתנהל בחופשית ולהביא את רעיונותיהם לכדי מימוש. אשמה יישא רק מי שיבלבל בין הטוב לרע באמצעות השימוש בחפץ אשר כשלעצמו הוא חסר פניות" ב - 1268 תועד בונציה לראשונה, חוק האוסר על שימוש במסכה. החוק אסר על גברים במסכות להשליך ביצים שרוקנו ומולאו במיי ורדים על נשים שטיילו ברחובות. עוד קודם לכן, בתרבות הונציאנית המונח "מסכה" שימש כדי לתאר את מי שהדביק על עצמו זקן ושפם מזוייפים. "מסכה" היה גם כינוי לנשים או גברים שהתלבשו בבגדי המין השני כדי להסוות את זהותם. המילה "מסכה" יצגה את הצורך להתמסר ולשקוע במשחק, בתעלול, או באשליה. משמעות ההתחפשות בדמות אחר הייתה הכרזה על חגיגה, על שבירת מוסכמות והתנהגות פרועה. בראשית המאה ה- 14 הלכו והתרבו חוקים שנועדו להגביל את חרותם של הונציאנים ואת השימוש שעשו במסכות. בראש ובראשונה במטרה לעצור את ההתדרדרות המוסרית של תושבי העיר, כוננה הרפובליקה את הקרנבל. כלומר, חוקקה חוקים שהגבילו את השימוש בתחפושות ומסכות רק לתקופתו. מיום סנטו סטפנו ועד חצות הלילה של "יום שלישי השמן" – Martedì Grasso. כמו כן נאסרה נשיאת נשק והתקוטטות המונית בציבור. נאסר על זונות להשתמש במסכות ועל חבישת מסכות בבתי הקזינו, לשם היו מגיעים גברים מחופשים על מנת להתחמק מבעלי חובם. בשלב זה ברור היה כי השימוש במסכה נועד להסתרת הזהות על מנת לנהל עסקים מפוקפקים או יחסים בינאישים בעלי אופי מסויים. ההרגל הונציאני להתחפש, הוליד מוצר חדש - "המסכה הונציאנית", אלו נעשו (ונעשות גם היום) מעיסת נייר. הן יוצרו בדגמים שונים, בצבעים שונים וקושטו באבנים טובות, בדים, וסרטים. עם המוצר התפתח המקצוע – "בונה מסכות" ואל משלח יד זה הצטרפו גם,בוני מיניאטורות, מעצבים ואמני נייר. באופן מפתיע ב – 1773 היו בונציה רק 12 בתי מלאכה רשמיים לבניית מסכות. מספר מועט, אם חושבים על הביקוש מצד המקומיים והתיירים. אופייני לוונציאנים ליצר מסכות בסתר, בסנדאות שקיומן לא דווח לשלטונות, כדי להמנע מתשלום מיסים. בתי המלאכה והסדנאות יצרו מקומות עבודה לאנשים רבים והצליחו להפיץ את "המסכה הונציאנית" בכל רחבי אירופה. במאה ה- 17 נעשה השימוש במסכות נפוץ כל כך עד ש"מועצת ה- 10", הגוף השלטוני של הרפובליקה, החמיר מאוד את העונשים שחלו על החובשים מסכות שלא כחוק. ב – 1776 נחקק חוק אשר דווקא חייב את השימוש במסכה ונועד להגן על כבוד המשפחה - נאסר על נשים ללכת לתאטרון מבלי לעטות מסכה או מטפחת פניהן. אחר נפילת הרפובליקה והעברת השליטה על ונציה לאימפריה האוסטרו הונגרית, לא התיר השלטון האוסטרי שימוש במסכות כלל. (מחוץ לאירועים פרטיים יוצאי דופן) ובכך למעשה חוסל כמעט לחלוטין הקרבנל. מאוחר יותר, התירו האוסטרים מחדש את השימוש במסכות בזמן הקרנבל אך בפעם הזאת גילו הונציאנים חשדנות ולא שמחו לשתף פעולה, אחרי הכל ונציה לא היתה עוד "עיר הקרנבל" אלא רק עיר קטנה בירכתי האימפריה, ועל כן, לא עוד חופשיה.

האם שבריר מן ההיסטוריה היהודית נמצא בעמק קטן וחבוי בצפון איטליה? האם יתכן שבעבר הרחוק מאוד, מבקרים מן המזרח התיכון, שאפשר לכנותם כמעט 'בני מלוכה', נחרתו בזכרונם של איכרים פשוטים, משרתים, וכובסות, בעודם רחוקים כל כך ממולדתם? התשובה היא, יתכן בהחלט. שהרי כך הם פני הדברים תחת אדמת ורונה המכוסה כרמים, המתקמרת לגבעות מוארות באור שמש ומתולמת בשבילים כפריים, מונצח סיפורם של שלושה צעירים יהודים מהמאה ה-3 לספירה. הם מתוארים על גבי ציורי קיר של היפוגאום עתיק בעמק ואלפנטנה - Valpantena. ונדמה כאילו בחרו במקום זה לבית. ואכן מכל הבחינות לא יכלו להיות מונצחים בדברי ימי התרבות, אלא שם. במקדש המציין את ביתם "של כל האלים", VALPANTENA , אשר פירושו, pan=כל Theon=אלים . מדוע צוירו דווקא בורונה? זוהי חידה המנסה לבוא על פתרונה מאז המאה ה- 17. משנות ה-60 עם זאת קיים הסבר היסטורי אשר מתמקד במאות הראשונות של העידן-החדש שאנחנו מכירים גם בשם, נצרות. הדברים התרחשו כך בראשית שנות ה- 60, על קירותיו של מקדש תת קקרעי בכפר ממזרח לורונה, התגלה ציור קיר ובו דמויותיהם של שלושה צעירים יהודים הצועדים על אדמת מסופוטמיה. הציור ניזוק באופן חמור בשל הלחות. ועל כן הובא הדבר לתשומת ליבה של ועדת מורשת התרבותית האיטלקית, אשר יזמה פעולות שחזור. במקור היה המקדש התת קרקעי מערה ובה מוקד נביעה של נחל. בתקופה הפרה - רומאית שימשה לפולחן פגאני (pagos –מסע) לאלוהות המים ולפוריות הנשית, כלומר ל'לימפות' ו'לנינפות'. המערה והמעיין שבה אשר מאמינים פקדו אותה מזה אלפיים שנה, הורחבה בתקופה הרומאית והפכה למקדש תת קרקעי. בנישה לרגלי מדרגות הכניסה הוצב פסלו של קורנליאנו, פטרון המקדש הרומאי. אלה שאז, בין המאה ה- 4 וה-5 לספירה, כמתבקש מן האמונה הרשמית החדשה - הנצרות - עברו החללים שינוי איקונוגרפי פתאומי. ציורי הקיר צריכים היו להתאים כעת לתאורי הברית החדשה ועל המקום היה להפוך קודש לפולחן פלאו-נוצרי. ציורי הקיר שמקשטים את הקירות מאז הם חשובים ביותר מסוגם בצפון איטליה. השינויים שנערכו, ושהתבטאו במראה וביעוד, הפכו את ההיפוגאום מאתר של פולחן פגאני לאתר לפולחן נוצרי. הפרסקו מרהיב. עיני הנערים מצוירות באופן יחודי והן דוגמא ומופת לאסטטיקה שמציגה איחוד בין הברית הישנה לחדשה. במבט העיניים ישנה עצמה כמו גם תמימות גדולה. ומבען משקף אושר שלם, למראה הנס שבזכותו ניצלו מרודנותו הרצחנית של נבוכדנצר; אחד מן המתנגדים הרבים להיות העם היהודי חלק מן העמים המרכיבים את האנושות. בציור מופיע גם נבוכדנצר, מראהו מופתע כמעט עד שיתוק, והוא מסייע בשפלות רוח למלאך השומר אשר נשלח על ידי אלוהים, לצנן את כבשן האש אליו התכונן להשליך את שלושת הצעירים. המלאך נגד האש, דו-קרב אזוטרי. התאור הגרפי; הציור, מפליא לספר את הנרטיב הידוע. מטרת הצייר היתה לחנך את העניים בני המקום, בתקופה שבה דת מונוטאיסטית חדשה, תפסה את מקומם של האלים מן העת העתיקה. על אותם אלים היה להשכח, לשקוע לאבדון בריק התודעות הפרטיות. כדאי לבקר במקדש ולהתבונן בעיניהם מלאות ההקלה של שלושת הנערים החוזים בנס ההתערבות האלוהית, ולבקר ב'דומוס' שלהם, שהינו אחד האוצרות השמורים והלא ידועים של ואלפנטנה. ירידה בחמש עשרה מדרגות תלולות לכיון טבור הגבעה מובילה אל מסדרון צר שאורכו כעשרים מטרים ומסתיימת במספר חללים תת קרקעים גדולים. שם מתגלה האפרסקו המרהיב, מצוייר ברגישות יוצאת מגדר הרגיל. הציורים על הקיר השמאלי שמורים עד היום במצב מצויין: דמויותיהם של המלך נבוכדנצר ושלושת הצעירים העומדים להיות מושלכים אל הכבשן ולהשרף באש. כך מונצח על קירות הקפלה שבהיפוגאום, פלא ההשגחה העליונה, החיים שניצלו מזועת המוות. הפרסקאות בשאר החלל כמו כדי להדגיש רעיונות של שיתוף ואחוות אחים בין הדת היהודית והנוצרית, אחווה שטרם הוכתמה בתסבוכת של פילוג וסגידה לכוח, הם צירוף רב קסם של דמויות נוצריות עתיקות, שמספרות תוך שהן משרות אווירת המשכיות, את סיפורה של 'ישראל' כזו, שיכולה להיות מקור אוניברסלי לתרבות, אהבה, וכבוד מקודש לקיום. מקור העומד כנגד מהללי אי הצדק, רצח-עם, והתעללות. אולי זה המסר החזק שדיוקן הצעירים המהלכים על אדמת מסופוטמיה, ממשיך להדהד לאורך מאות השנים, הישר מגומחת השמחה התת קרקעית בסנטה מריה אין סטלה בורונה.

בעולם התיירות איטליה ידועה בעיקר כמקום שכדאי לבקר בו בשביל לחזות ביצירות אומנות ארכיטקטוניות מן העבר, שרידים רומים עתיקים – כמו פומפי או הקולסאום, אדריכולות רנססית ונאו קלאסית, קתדרלות גוטיות, ובינינים בסגנון הברוק. אך אחת הסיבות העיקריות לבקר ב "מוזה" – Muse, המוזאון למדע וטבע בעיר טרנטו, היא יופיו, יחודיותו וגאוניותו האדריכלית של הבניין שנבנה עבורו, ושצורתו קשורה קשר הדוק לתוכנו את הבניין תכנן האדריכל, רנזו פיאנו. רנזו פיאנו הוא "אדריכל כוכב", ממתכנני מרכז פומפידו בפריז. הוא ידוע בעולם "כאדריכל המוזאונים", זאת משום שידו אמונה על בנייתם של לא פחות מעשרים וחמישה פרוייקטים מוזאלים. למעשה מאז שנת 1995 בנה הסטודיו לאדריכלות שלו מוזאון אחד בשנה. הישג חסר תקדים בעולם הארכיטקטורה. את חיבתו לתכנון מוזאונים הוא מסביר לניו יורק טיימס כך: " אני אוהב לעצב בניין מוזאלי; הוא ישנה את החיים של אנשים לכמה מאות שנים. בניין משרדים יכול להיהרס בעוד 50 שנה, אבל מוזאון בדרך כלל נשאר לנצח" העיר טרנטו נמצאת בצפון מזרח איטליה, לא רחוקה מאוד מהגבול האוסטרי, ומהווה חלק מן המחוז העצמאי טרנטינו אלטו אדיג'ה, אשר מתאפיין בזהות התרבותית של חבל טירול האוסטרי. היא אינה שוכנת בהרים כי אם בתוך קניון, העמק של נהר האדיג'ה, אשר משני צידיו מתנשאים לגובה צוקי הדולומיטים. בשל כך, לנגד עיניהם של תושבי העיר והאזור לעולם אינם נפרשים מישורים. הצוקים הגבוהים והדומיננטים משני צידי עירם מלווים את חייהם כגרם שמים נוסף. מן המצוקים, מפכפכים מפלי מים רבים מגובה עצום, והנהר הגדול עובר בשטחה של העיר, וליד המוזאון. המוזאון נבנה כחלק מפרוייקט גדול יותר, רובע חדש בשם – "עצי הצפצפה" – Le Albere אשר כולל גם שטחי מגורים, משרדים, פרק ציבורי, אולם כנסים, ובית מלון. כולם תוכננו תוך הקפדה ושימת דגש על בניה אקולוגית ברת קיימא. עיצוב בנין המוזאון מבקש לכלול בתוכו את תמצית הקו המנחה על פיו תוכנן הרובע כולו. במבט ראשון המוזה בנוי מסדרה של חללים שנדמה שאינם מקיימים כל קשר זה עם זה, אך למעשה קיים בינהם הגיון פנימי, מערך הסיור במוזאון, כמו גם חיצוני, הקשר עם הנוף הטבעי והעירוני. האלמנט המאחד המשליט סדר הוא המים, אשר הינם המתנה החשובה ביותר שמעניק ההר וכן הבסיס לקיומה של כל צורת חיים על פני כדור הארץ. המבנה עשוי סדרה של משטחי זכוכית ואלומיניום שנראים שבורים. הם מגיחים מראי המים: הנהר הרחב הזורם בסמוך, ומשתקפים זה בזה ובכך משיגים חיות יוצאת דופן, כמעט חריגה. לצידם מתנשאות מאסות אבניות עשיות משיש ורדלו שעבר תהליך של חספוס עד ליצירת פני שטח מחוררים, כדי לתאר את הקשר ההרמוני הקיים בין מים ואדמה – קרחון וצוק סלע – או במילים אחרות, ההר. האדריכל מקדיש את המוזאון "לכל מי שגילה, גם אם באיחור מה, עד כמה שברירית ופגיעה היא האדמה" בתוך המבנה למבקר יש ההרגשה של שהייה בתוך הר חלול. נגטיב של הר. אפשר לערוך את הסיור במוזאון בשתי צורות: המסלול האופקי מסב את תשומת הלב לנושאים הקשורים לגלובליזציה. חללים רבים מוקדשים למעבדות וסדנאות ואלו מאפשרים חווית למידה מקורית דרך התנסות ישירה, שימוש במיצגי וידאו ומולטימדיה. וכמו כן, ביקור בחממת הענק אשר הינה למעשה חלקת יער טרופי לכל דבר. הנרטיב המאונך לעומת זאת מתחיל מן הנקודה הגבוהה ביותר של הבניין, הטרצה שעל הגג – משם אפשר להביט על ההר ולהתוודע אל המפגש בין השמש והקרח. הקומה ה- 4 מפנה את תשומת הלב להבטים ביולוגים וזאולוגים של הסביבה האלפינית. גם כאן משחק תפקיד התכנון הארכיטקטוני, הגובה, העובדה שהקומות אינן מופרדות בינהן על ידי תקרות ורצפות, המבנה הפירמדי של הבניין, כולם תורמים להרגשה שהמבקר נמצא על פסגת הר. התחושה מתעצמת כאשר נכנסים ל"מערת הקרחון" ומתנסים בחוויה אמיתית של ריחוף מעל האלפים. הקומה- 3 מוקדשת לחיים על פני ההר. האלפים והדולומיטים הם בית גידול מגוון ביותר. פסיפס של צמחים ובעלי חיים אשר סביבתם מתאימה להם בדיוק כפי שתכונותיהם עשויות במיוחד על מנת לחיות באותה סביבה. הסיור כאן הוא מעין טיול בטבע הפראי, מפגש עם חיות בר, הקשבה לקולותיהם, צפיה בטורף בשעת פעולה או מעקב אחר טקס חיזור. התצוגה עושה שימוש בשיטות מסורתיות כמו חיות מפוחלצות וכן במגוון של טכניקות וירטואליות ואינטראקטיביות. הקומה ה- 2 – מוקדשת לגאולוגיה – האלפים והדולומיטים הם יחודיים בעולם בשל המבנה הגאו-פלאונטולוגי שלהם ויופיים הטבעי. הם אף נכללים באתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. המוצגים בקומה זו מגלים את הידע אשר נאסף לאורך שנות המחקר אודות התפתחות ההרים. גם כאן, לצד תצוגת מולטימדיה חדשנית, מוצג אוסף אשר נבחר בקפידה של ממצאים גאולוגים- אבנים, מינרלים, ומאובנים. תהליך היווצרות ההר, דחיסת השכבות, התרוממות הקרקע מגובה קרקעית הים אל הגובה העצום מעליו. הקומה ה- 1 - מוקדשת לחיי האדם הקדמון באלפים – מבנה ספירלי מזמין את המבקר אל תוך העולם הפרה היסטורי, מוצגים הממצאים החשובים של המוזאון מתקופת האדם הקדמון באזור ומודגמים השלבים העיקרים בהתפתחות התרבות, הכלכלה, והחברה. קומת הקרקע – באולם זה, שהוא גולת הכותרת של המוזאון – לתצוגה אין כל משמעות אלא אם כן מישהו נוגע בה או מפעיל אותה. כאן צפויה למבוגרים וילדים התנסות חושית מסחררת ומרגשת. כאן יכולים הילדים לעשות את מה שהם כל כך טובים בו: לגעת, להזיז, לפרק, להריח, להסתכל. להיווכח ולהתנסות באופן פעולתם של חוקי הטבע וגילויי המדע דרך החושים. זהו ללא ספק החדר המהנה ביותר במוזאון. קומה – 1- הביקור בקומת המרתף מחזיר את המבקר בזמן, אל רגע הופעתן של המולקולות הראשונות ומשם מתקדם עד להופעת הדינוזאורים והיונקים. בעוד שאולמות אחרים מציגים את תהליכי היוצרות הקרקע באולם זה נסגר המעגל על ידי תאור התהליכים שהביאו ליצירת חיים. אין כל ספק שטיול באזור הצפון מזרחי של איטליה, לא יהיה שלם בלי ביקור בעיר טרנטו ובמוזאון המופלא שנבנה בה. במדינה שבה כה מעטים הם החידושים הארכיטקטונים ושתהילת העולם שלה, בתחום זה, מבוססת באופן מוחלט על עברה, מרענן ומרגש ביותר לראות פרוייקט אשר מקים לתחייה את היצירתיות עוצרת הנשימה, כושר ההמצאה, והייחודיות של העיצוב האיטלקי המודרני, גם בתחום הארכיטקטורה. לאתר המוזאון

בנאפולי בשנת - 1753 השלים הפסל הנפוליטני הצעיר ג׳וזפה סאנמארטינו (Giuseppe Sanmartiono) את הפסל שהוזמן ממנו, ״ישו המכוסה״ בבד שקוף קליל ומרפרף עשוי שיש. ״הפסל שהונח במרכז הקאפלה של סאנסברו (Sansevero) נעשה לשביעות רצונו המלאה של הפטרון שהזמין את העבודה, הנסיך ריימונדו די סנאגרו ממשפחת סאנסברו. הנסיך היה טיפוס נלהב. הוא היה נחוש בדעתו למלא את הקפלה המשפחתית ביצירות אומנות רבות ויקרות. לא פעם התערב בשיקולי העבודה של האמנים ונטה ״לביים״ בעצמו את תנוחות הפסלים.״ בהזמנת העבודה שנמסרה לג׳וזפה סאנמרטינו הצעיר נכתב: ״פסל את אדוננו ישו, מת, בגודל טבעי מכוסה תכריך שקוף אשר יפוסל מאותו גוש שיש שישמש ליצירת שאר הפסל״ השיש שימש לעיצוב חמש מהיות שונות: יריעת בד שקופה מזרן וכרית, גמישים ורכים למראה גופת אדם על כובדה והאורגניות שלה נזר קוצים צבת ומסמרי מתכת ששימשו לצליבה התכריך השקוף המכסה את הגוף הוא הפריט המכה את הצופה בתדהמה ומאלץ גם את חדי העין לבחון אותו שוב ושוב. הבד עוטף את הגוף בתנועה וברכות מלאות רחמים. תנוחת הקפלים על פניה של הדמות נושאת מקצב עוויתי וחושפת הבעה חדורת יסורים. העיבוד הגאוני של השיש יוצר את הרושם הפרדוקסלי כי הבד מסייע למבטו של הצופה ו׳מראה׳ לו את הגוף העירום באופן ברור יותר מאשר לו היה נגלה לו ללא הכיסוי. את המצח חוצה וריד נפוח, בית החזה שקוע ומשוחרר מן הסבל, ההקלה שהביא המוות נראית בברור. על כפות הידים והרגלים מוצגים לראווה הפצעים שנפערו בהם כתוצאה משליפת המסמרים וההורדה מן הצלב. ולבסוף ׳רוקם׳ בדקדקנות ג׳וזפה סאנמרטינו הצעיר בשולי התכריך, קישוט תחרה. התוצאה היא יצירת מופת של פיסול בארוקי רב רגש. כניעה מוחלטת של החומר לידיו ולכלי עבודתו של היוצר. אנטוניו קאנובה , גדול הפסלים של הסגנון הנאו-קלאסי, ניסה לקנות את הפסל והכריז שהיה מוותר על עשר שנים מחייו לו יכול היה להיות האמן שיצר אותו. הקאפלה היתה לאתר צליינות שוקק עד סוף המאה ה-19. המרקיז דה סאד כתב בספר הזכרונות ממסעותיו: ״התאור המדוייק של התכריך, אופן נפילת קפלי הבד, היופי, הארגון, היחסים הפרופורציונלים הנפלאים בין כל המרכיבים…״ חבר האקדמיה הצרפתית, הקטור ביאנצ׳וטי , על הבד: ״פרוש ובהיר פשר, ספוח אל חללו של הגוף האסיר. דק כהינומה המכסה תלוליות שלג…״ תאורית הקונספירציה או מעשה הנס של יצירת הבד השקוף פטרון העבודה, רימונדו די סנגרו - הנסיך מסאנסברו, היה ידוע כאלכימאי וכמי שערך ניסויים הרפתקנים בתחום זה. במשך זמן רב השתרשה סברה כי הבד המפוסל הנדמה שקוף, הוא תוצאה של תהליך אלכימי שעבר השיש. אך למעשה קיימות הוכחות רבות המעידות כי אין ממש בשמועה זו. הפסל כולו, כפי שאפשר לראות מהתבוננות מדוקדקת בו, עשוי יחידה אחת של שיש. קיימים לפחות שלושה מסמכים בהם מצהיר הנסיך בכתב, כי הפסל נמסר לידיו, בדיוק כפי שהזמין אותו, עשוי מגוש אחד של שיש. הקאפלה קפלה סאנסברו נחשבת לאחד המוזאונים החשובים של העיר נאפולי. היא נבנתה כדי לשמש אחוזת קבר למשפחת הנסיכים של סאנסברו. רבות מן העבודות המוצגות בה הוזמנו בימיי חייו של הנסיך, במחצית המאה ה-18. המבנה ועבודות האמנות שנאספו בתוכו הם דוגמא מובהקת לסגנון הבארוק הנאפוליטני. מצג של דרמטיות המנסה לשבות ולהקסים את עין המתבונן. רב ניגודים ותנועה ועמוס בפרטים ברכת השלום של הנסיך על דלת הקאפלה כתב הנסיך את המסר הבא: ״מי שלא תהיה, עובר אורח, בן העיר, בן הכפר או זר. הכנס והקדש את כל כולך ליצרת המופת המופלאה והעתיקה. מקדש האצילים שיוחד זה מכבר לבתולה, לגבהי גבהים רומם על ידי נסיך סאנסברו דון רימונדו די סנגרו רב הלהט. לתפארת אבותיו וכדי לשמר לנצח את אפרו ואפרם של קרוביו בשנת 1767. התבונן בתשומת-לב ובהערצה בכדי האפר של הגיבורים עטורי התהילה. הרהר בעונג ביצירת הפאר הכבודה והבלתי נשכחת. הרהר במנוחים. ולאחר שתחלוק להם את הכבוד העמוק לו הם ראויים חשוב על כך עוד ואז פנה והתרחק״ שעות פתיחה: ימי חול: 09:30-18:30 יום ראשון וחגים: 09:30-14:00 כניסה אחרונה 20 דקות לפני שעת הסגירה סגור בימי שלישי אתר קפלה סאנסברו

כשחושבים על מילאנו, הדברים הראשונים שעולים לראש הם אופנה, מודרניות והעולם הגדול. בדיוק בגלל זה המוזיאון הראשון בכתבה הוא "מוזיאון המאה ה-20" (il museo del ‘900). המוזיאון שופץ לאחרונה בשנת 2010, ומשתרע על פני כמה קומות שכל יום מארחות אלפי אנשים - סטודנטים, ילדים ותיירים - לטיול חוצה תרבויות שאין כמותו במוזיאון 4500 מטרים של חללי תצוגה, כולל שטח תצוגה לתערוכות המציגות יצירות עכשוויות. כל זה נמצא בויה גוליילמו מרקוני 1 (via Guglielmo Marconi 1) במרחק הליכה מהדואומו המרהיב. מוצגים בו קרוב ל- 400 יצירות אמנות איטלקיות מהמאה ה-20, שטח נרחב מוקדש ל פוטוריזם , ואחד החדרים, המשקיף לפיאצה דואומו (piazza Duomo), מוקדש כולו ל לוצ'יו פונטנה שמנורת ניאון שלו תלויה מהתקרה. במה לוליינית מובילה אל האולמות השונים של המוזיאון. אחד מהאולמות אליהם ישנה כניסה חופשית מוקדש לחוד החנית: ציור "הממלכה הרביעית" (Il quarto stato ) משנת 1901, של ג'וּזֵפֵּה פֵֵּּלִִיצַַה דַַה ווֹלְפֵּדוֹ (Giuseppe Pellizza da Volpedo). הציור, שנפרס על פני 15 מטרים רבועים, משאיר את הצופה בו נפעם מהפאר. הציור מייצג את עליית מעמד הפועלים בחיי החברה במדינה. שמו המקורי של הציור היה "דרכם של הפועלים" (“il cammino dei lavoratori”). ג'וזפה פליצה, כמו אמנים רבים באותה העת, רצה להעמיד את עצמו במבחן השאלה החברתית, ובכך, ציור זה פונה אל העתיד כמו גם העובדים שבציורו, הצועדים אל עבר המחר שלהם. במוזיאון ישנן יצירות חשובות נוספות של אמנים מזרם הפוטוריזם. אחת מעשר יצירות המופת שאסור בהחלט לפספס היא "גמישות" (“Elasticità” ) של אוּמבֵּרטוֹ בּוֹצ'וֹנִי (Umberto Boccioni). האמן הצעיר העלה תיאוריה לגבי הדינמיות הפלסטית של הדמויות, ובציורו זה משנת 1912 ניסה לממש את חזונו. לפי בוצ'וני, האמנות צריכה להציג את התנועה האורגנית והמכנית. וכך המציא את הז'אנר "הפלסטיות הסימולטנית" (plasticismo simultaneo) שבו דמויות ורקע מתמזגים יחד בתנועה אחת. למרות שבוצ'וני מוכר בקרב האמנות הפלסטית והדינמית, הוא היה גם איש של סדנאות עבודה, ובסדנא הרומית של גַ'אקוֹמוֹ בַּלַה (Giacomo Balla) , הוא מצא עצמו מתקרב לגישה של צילום מציאותי. בסדנה הזו הוא צייר ב-1905 את הדיוקן " העלמה וירג'יניה" (Signora Virginia). במוזיאון נמצאות גם יצירות של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico), שייסד את סגנון האמנות המטאפיזי, שהפך לימים לסגנון הסוריאליסטי, עם דמויות חסרות פנים ודמויות מגבס. יצירתו מהמאה ה-20 " הבן האובד" (Il figliol prodigo ) המוצגת במוזיאון היא דוגמא לסגנונו של ג'ורג'ו, בה הוא מציג חיבוק בין אב ובן. אפשר לספר עוד הרבה על המוזיאון , היריעה קצרה מלהכיל. אם אתם באזור, מומלץ להישאר לסוף שבוע בעיר וליהנות מיצירות האמנות של המאה ה-20 שיש למקום להציע. מידע שימושי אתר אינטרנט: http://museodelnovecento.org/en ​ שעות פתיחה: מוזיאון המאה ה-20 נמצא ב- via Marconi 1 a Milano לפתוח בכל ימות השבוע בשעות 9:00-19:30. *המוזיאון סגור בימי שני בבוקר *בימי חמישי ושבת המוזיאון נסגר בשעה 22:30 מחירים: כרטיס רגיל - 10€ כרטיס מוזל - 8€ ( מגיל 65 ומעלה וסטודנטים ובני 18-25) מנקודת מבט אמנותית, יש למילאנו הרבה מאוד מה להציע. מוזיאון נוסף שאסור להחמיץ הוא "הגלריה לאמנות מודרנית" (Galleria d’arte moderna (GAM)). התצוגה ממוקמת בוילה מסוף המאה ה-18 שנבנתה עבור הרוזן לוֹדוֹבִיקוֹ בַּרבִּיאַנוֹ (Lodovico Barbiano), שרצה אותה במיקום אסטרטגי בין מרכז העיר וקורסו ונציה (corso Venezia), כניסה פיזית וסימבולית למי שמגיע מוינה. הוילה היא יצירה מופת של הניאו-קלאסיזם של מילאנו. האחראי על היצירה הוא לֵאוֹפּוֹלדוֹ פּוֹלַק (Leopoldo Pollak), שבולט מאוד ברציונליות ובאלגנטיות מאופקת. פנים וחוץ המבנה מעוטר חרוזים דקורטיביים והגן מעוצב בסגנון אנגלי. מסלול התערוכה מורכב מכמה אוספים מהמאה ה-19, אוסף "גראסי" (Grassi) ואוסף "ויסמארה" (Vismara ) – הם אוספים של ארבעים יצירות שנתרמו לעיריית מילאנו על-ידי אשתו של האספן ג'וזפה ויסמארה ( Giuseppe Vismara). לאחרונה שני האוספים אוחדו והם מוצגים בקומה השנייה של המוזיאון, כך, מופיעים יחדיו ציורים של רנואר , מאטיס , מודיליאני וואן-גוך . גם הגלריה לאמנות מודרנית מחולקת לחדרים, 40 חדרים בשתי קומות. המסלול שבקומה הראשונה נע בין הניאו-קלאסיזם לבין הרומנטיקה ומסתיים בציוריו הסימבוליים של ג'ובאני סגנטיני (Giovanni Segantini). את אחת מיצירות המופת שלו, "האהבה במקור החיים" (L’amore alla fonte della vita) , הוא צייר כמה שנים לפני מותו במלויה (Maloya), כפר קטן באלפים של גראובינדן . האוספים גראסי-ויסמארה כוללים גם יצירות ייחודיות של מונה וגוגן. גוגן, שהיה מהזרם האימפרסיוניסטי, חיפש משהו חדש, שלימים ימצא בשהותו בטהיטי. כדי למצוא את מבוקשו, עבר גוגן לצרפת, שם, מוקף בטבע, קיבל השראה לציורו משנת 1885 "כפר בברטאן" (Paesaggio in Bretagna) . גם מילאנו, בין משולש האופנה , האורות והתנועה יכולה, בסוף שבוע אחד, להתגלות כתיבת אוצר יקרה של אמנות. בין הדברים המעניינים הרבים שיש למוזיאון להציע, בין מסלולי לימוד וסיורים מודרכים, קיים מסלול אחד שמיועד לעיוורים ונקרא "לראות עם הידיים" (“Guardare con le mani”), בשיתוף עם ארגון "אמנות יחד" (Arte Insieme), שמספק סיורי מישוש מודרכים עבור אלו הסובלים מלקויות ראיה, בחינם. את הסיורים המיוחדים ניתן להזמין דרך: ASSOCIAZIONE ARTE INSIEME - Volontari per l'Arte Onlus טלפון: 02.67625503 המזכירות עובדת בימי רביעי בשעות 15:00-18:00 טלפון נייד: 366.2394221 / 338.8111463 ימים ב'-ו' בין השעות 9:00-12:00. כתובת דוא''ל : info@arteinsiememilano.it אתר האינטרנט: www.arteinsiememilano.it ​ מידע שימושי אתר האינטרנט של המוזיאון: http://www.gam-milano.com/en/home שעות פתיחה רביעי - ראשון: 9:00-17:30 ( כניסה אחרונה שעה לפני הסגירה) המוזיאון סגור בימי שני וימים 25/12, 1/1, יום שני של פסחא ו 1/5. מחירים כרטיס רגיל : 5€ כרטיס מוזל: 3€ ( מגיל 65 ומעלה, סטודנטים ובני 18-25) *כניסה חינם בימי שלישי הראשון והשלישי של כל חודש החל מהשעה 14:00 וכן כל יום ראשון הראשון של כל חודש. (*ילדים מתחת לגיל 18, נכה+ מלווה אחד).

כאשר ביקר הסופר הצרפתי הגדול סטנדל באיטליה בשנת 1817 הוא תיאר חוויה שלימים נקראה תסמונת סטנדל. סטנדל כתב על ביקורו בפירנצה בבזיליקה של סנטה קרוצ'ה, וכתב על תחושת אקסטזה שהרגיש כשעמד מול יצירות האמנות בבזיליקה. הוא כתב על קוצר נשימה שהרגיש, על דפיקות לב מואצות, על תחושה שהוא עומד ליפול יותר ממאה וחמישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1989, כתבה פסיכיאטרית מפירנצה על תצפיות שערכה על 106 מבקרים בעיר שנזקקו לאשפוז, חלקם במחלקה פסיכיאטרית. רובם הגיעו לבית החולים באמבולנס מביקור בגלריות ובמוזיאונים של העיר. התסמינים שלהם כללו סחרחורות, דפיקות לב, הזיות, בלבול, אובדן זהות, ותשישות גופנית. תסמונת סטנדל כך אומרים, נגרמת אחרי חשיפה מרוכזת לכמות גדולה של יצירות אומנות. אפשר לקרוא לזה מינון יתר שגורם לחלק מהאנשים, לחוויה עד כדי כך עוצמתית. תסמונת סטנדל מכונה גם היפר-קולטורמיה (אומנותיות-יתר) או תסמונת פירנצה. אבל לא אנשים כמונו שמסתובבים חופשי בירושלים בלי חשש מסינדרום ירושלים, יבהלו מאמנות. הנה כמה הצעות לאמנות המוצגת בונציה דווקא. על שם ונציה אמנם אין תסמונת אבל יש לה את הביאנלה לאמנות ואת "מוות בוונציה" של תומאס מאן. והתעלות כמובן. הנה כמה המלצות למוזיאונים בעיר התעלות. גלריית האקדמיה (Le Gallerie dell’Accademia) מוזיאון ונציאני שנמצא ברובע דוֹרסוֹדוּרוֹ (Dorsoduro) שמתחבר לרובע סן מרקו (San Marco) באמצעות הגשר של המוזיאון. זהו מוזיאון לאומי שמכיל את אוסף האמנות הטוב ביותר בונטו, ומתוארך בין המאה ה-14 למאה ה-18. המתחם הגדול מורכב מכמה מבנים: כנסיית סנטה מריה דֵלַה קַארִיטַה (Santa Maria dellaCarità), מנזר הלַטֵרַנִים , והסקואולה גרנדה- "בית הספר הגדול" (Scuola Grande). המוזיאון נוסד כדי לתעד את ההיסטוריה של העיר והוא נחשב לאחד מהמוזיאונים הפוליטיים החשובים ביותר. בחדרי המוזיאון מוצגות יצירותיהן של טינטורטו (Tintoretto) ו טיֵיפּוֹלוֹ (Tiepolo) ובאירועים מיוחדים, ברי המזל יוכלו לצפות באחת מיצירותיו המוכרות ביותר של ליאונרדו דה וינצ'י- " האדם הוויטרובי " . המוזיאון מחולק לשתי קומות וכל קומה מחולקת לחדרים ובסך הכל כולל המוזיאון 24 חדרים. בין יצירות המופת שאסור לפספס נמצאת יצירתו של טְיֵיפּוֹלוֹ (Tiepolo) - ונציאני מלידה ואחד היוצרים הגדולים ביותר במאה ה-18. שם היצירה הוא "תפארתו של הצלב האמיתי" (L’esaltazionedella Vera croce) , והיא מוצגת בחדר מספר 2 בקומה הראשונה. באותו החדר ניתן למצוא גם את הסקיצה של אותה יצירה ממש. בין אמני הרנסנס הגדולים של ונציה, אי אפשר שלא להזכיר את טִיצִיאנו וֶצֵ'לִי ואת יצירותיו המפוארות שהוצגו במוזיאון " יוחנן המטביל"(San Giovanni Battista) ו"הרחמים" (la Pietà) עבודותיו האחרונות משנת 1576, אותן סיים פַּלמַה אִיל ג'וֹבַנֵה (Palma il Giovane) לאחר מותו של טיציאנו. היצירה תוכננה לקשט את הקפלה של הבזיליקה של סנטה מריה גלוֹריוסה דֵי פְרַרִי (Basilica di Santa Maria Gloriosa dei Frari), שם קיבל הצייר רשות להיקבר. בחדר מספר 23, בקומה הראשונה, נמצאת יצירה שמצליחה לרגש את כל מי שמביט בה – "הסערה", (La Tempesta) ציור משנת 1502 שחולק כבוד לטבע, יצירתו של ג'וֹרג'וֹנֵה - ג'וֹרג'יוֹ גַספַּרִינִי , (di Giorgio Gasparini) צעיר מהיישוב קסטלפרנקו ונטו (Castelfranco Veneto). למרות נוכחותם של פרטים רבים בקדמת הציור, דווקא הכפר הוא גיבור הציור. הגלריות, מלבד יצירות וציורים על בד, מתהדרות בתבליטים רבים כמו גם מגוון גדול של פסלים. בין הפסלים הרבים ניתן למצוא את פסליו של אנטוניו קנובה "האריות" ו "קְרֵאוּגַנטֵה" (il Creugante ), האחרון נתרם למוזיאון על ידי קנובה בעצמו. דיוקנאותיהם של לואיג'י קְרֵספִּי (Luigi Crespi) ופרנצ'סקו אַיֵיץ (Francesco Hayez) מציצים מהחדר הראשון של קומת הקרקע. לקראת אמצע המאה ה- 16, צייר טינטורטו סדרה של ציורי בד, לאולם הראשי בפלאצו דֵי קַמֵרְלֵנְגִי (Palazzo dei Camerlenghi) שמשקיף על התעלה הגדולה . אחד מהציורים בסדרה מציגים את סנט אַנְדְרֵאַה (Sant’Andrea) והירונימוס (San Girolamo) וכיום היא שמורה במוזיאון הגלריה. מידע שימושי מתי ואיך ניתן לבקר במוזיאון? בהזמנה מראש באמצעות האינטרנט או בטלפון. היכנסו לקישור המצורף ותוכלו לסדר לעצמכם את הביקור במוזיאון. בנוסף, תוכלו למצוא באתר מידע לגבי אירועים מיוחדים כמו גם שינויים ביצירות המוצגות. כתובת להזמנת ביקור: http://www.gallerieaccademia.it/prenotazioni כתובת אתר המוזיאון באנגלית : http://www.gallerieaccademia.it/en שעות פתיחה: שני: 08:15-14:00 (מכירת כרטיסים מתאפשרת עד השעה 13:00) שלישי- ראשון: 08:15-19:15 (מכירת כרטיסים מתאפשרת עד השעה 18:15). *המוזיאון סגור בתאריכים: 25/12 , 1/1 , 1/5. מחירים: 12 יורו(+ 1.5 יורו עמלת הזמנה)– כרטיס כניסה מלא 6 יורו (+ 1.5 עמלת הזמנה) –לאזרחים של האיחוד האירופי בני 18-25 כניסה חינם (+1.5 עמלת הזמנה) - ילדים מתחת לגיל 18, נכה והמלווה שלו (מותנה בהצגת תעודה) אם אתם נמצאים בעיר, נצלו את הזמן ותיהנו מטיול בדפי ההיסטוריה של ונציה, בין ציוריהם של האמנים המפורסמים ביותר. סיור המוזיאונים שלנו לא נגמר בגלריית האקדמיה. בכיכר סן מרקו נימצא מוזיאון נוסף, מוזיאון קורר (Museo Correr). האוספים מוצגים באגף הנפוליאוני (Ala Napoleonica), שנבנתה בתקופה בה ונציה הייתה חלק מממלכת איטליה, שהייתה אז בשליטתו של נפוליאון. הבניין הוא מעין ארמון מודרני, בו הצייר ג'וּזֵפֵּה בּוֹרסַטוֹ עיטר את החדרים באינטרפרטציה אישית שלו לסגנון העיצוב הקיסרי ( stile impero ). המוזיאון מציע מסלולים שונים, אחד מהם מוקדש לקיסרית אליזבת (סיסי), נסיכת בוואריה , שנהגה להתארח בו בזמן שהותה בעיר; החדר מעוצב בריפוד אדום-זהב, ריהוט אימפריאלי מקורי ונברשת מזכוכית מוראנו. אחד המסלולים המרתקים ביותר נקרא ''הקוואדריה'' ( משמעות המילה היא ''אוסף ציורים''), נמצא בקומה השנייה. באולם זה נמצאים, בין השאר, ציורים מהמאה ה-15 ומתחילת הסגנון הגותי הבינלאומי. התרחבותה של ונציה באיטליה איפשרה קשרים ויחסי מסחר עם ערי בירה אירופאיות נוספות שהשפיעו רבות על תרבותה של ונציה. בנוסף, אמנים כמו ג'נטילה דה פבריאנו (Gentile da Fabriano) ופיזנלו (Pisanello), שעבדו בחדרי הסדנאות בפלאצו דוקלה (Palazzo Ducale), תרמו רבות להופעתו של הסגנון הגותי הבינלאומי. אחת היצירות הבולטות בסגנון הזה היא ''המדונה עם תינוק'' (la Madonna con Bambino) של מיקאלה ג'יאמבונו (Michele Giambono), בו המדונה עטופה בצעיף כחול. הוכחה לקשרים של ונציה עם צפון אירופה היא כמות הציורים המיוחסים לציירים הפלמיים,שנאספו במאה ה-19 על-ידי תאודורו קורר( Teodoro Correr). במסלול ה''קוואדריויה'' ( “Quadrivia”) חדר שלם מוקדש כולו לסגנון האמנותי הזה, הידוע בפרטים הקטנים שלו, עד כדי כך שיש צורך בזכוכית מגדלת כדי לתפוס חלק מהם. בין הציורים בולטת "הערצת חכמי הקדם" מאת פיטר ברויגל (Pieter Brueghel) . מסלול חשוב נוסף הוא זה המשמר את האוסף של אנטוניו קנובה . המסלול המוקדש לפסל מתחיל מאולם הנשפים, מקום קסום ואגדי עם לוג'יות המוקפות עמודים קורינתיים. המוזיאון מחזיק בנוסף לפסליו, גם רישומים אוטוביוגרפיים. בין יצירותיו החשובות ביותר נמצא ''דדלוואיקארו" (DedaloedIcaro) עבודת המופת הראשונה שלו, שממחישה את הניגודיות בין הסגנון הקלאסי לנטורליזם של המאה ה-18. ואם אנחנו עוסקים במוזיאון קורר, אי אפשר שלא לדבר על ג'ובאני בליני (Giovanni Bellini), שעל עבודתו, ''הצליבה'', המוצגת במוזיאון, לא קיים מידע טרם הגעתה לאוסף תאודור קורר. היצירה נחשבת יצירה מנטנייסטית בשל ההשפעה הניכרת של אנדראה מנטניה ולכן מתוארכת לאמצע המאה ה-15. הזמינו כרטיסים ותשריינו לכם כמה ימים לעיר הלגונה היפהפייה הזו, שתשאיר לכם פינה חמה בלב אליה תוכלו לחזור בכל רגע שתחפצו להעלות זיכרונות. מידע שימושי: אתר האינטרנט של המוזיאון: http://correr.visitmuve.it/en/home שעות פתיחה: בין ה- 1 בנובמבר עד ה- 31 במרץ: 10:00-17:00 ( כניסה אחרונה בשעה 16:00) בין ה- 1 באפריל עד ה- 31 באוקטובר: 10:00-19:00 ( כניסה אחרונה בשעה 18:00) לינק לרכישת כרטיסים: https://muve.vivaticket.it/ita/tour/ingresso-ai-musei-di-piazza-san-marco/570 *הזמנת כרטיס מוזל באינטרנט אפשרית לילדים בגילאי 6-14 , לתלמידים וסטודנטים בגילאי 15-25 ומעל גיל 65. *לכרטיסים מוזלים נוספים ולכניסה חינם, יש צורך להגיע לקופת הכרטיסים עם תעודה רלוונטית. ​ מחירון: כרטיס רגיל : 20 יורו כרטיס מוזל : 13 יורו. כרטיס מוזל ניתן ל: *ילדים בגילאי 6-14. *תלמידים וסטודנטים בגילאי 15-25. *מלווים (מקסימום 2) של קבוצות תלמידים או סטודנטים ( לפחות 15 אנשים). *בני 65 ומעלה. כניסה חינם ל: *ילדים עד גיל 5 * נכים + מלווה * מדריכי תיירים ( בתפקיד) ניתן לרכוש כרטיס Museum Pass בעלות של 32€ לכרטיס רגיל או 26€ לכרטיס מוזל. הכרטיס תקף ל: פלאצודוקאלה (Palazzo Ducale) ולמסלול משולב במוזיאון קורר. המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה (MuseoArcheologicoNazionale), האולם המונומנטליים של הספרייה הלאומית של מַרְצַ'אנַה (Biblioteca Nazionale Marciana). הכרטיס תקף לשלושה חודשים ולכניסה אחת לפלאצו דוקאלה ולמסלול המשולב. פרטים נוספים על הכרטיס בלינק: https://www.venice-museum.com/venice-museum-pass.php

חג המולד, הוא אחת התקופות השמחות, המאושרות, הרומנטיות והמוארות בשנה. תחילתו כחגיגה דתית, אך עם השנים הוא התפשט בכל העולם ויש החוגגים אותו ללא קשר לדת חג המולד, הוא אחת התקופות השמחות, המאושרות, הרומנטיות והמוארות בשנה. תחילתו כחגיגה דתית, אך עם השנים הוא התפשט בכל העולם ויש החוגגים אותו ללא קשר לדת. נתחיל עם קצת היסטוריה. בנצרות, חג המולד מציין את הולדת ישו, אך נראה שהמקורות לכך הם עתיקים יותר משום שהחג הזה לא היה קיים בנצרות בתחילתה. היסטוריונים רבים מאמינים כי האזכורים לחג החלו סביב שנת 360 לספירה (אם כי מחקרים שנעשו לאחרונה מכחישים את הנתונים הללו). יתרה מזאת, בברית החדשה אין עיסוק בנושא לידתו של ישו, ולכן ההנחה היא כי בחירת התאריך היא שרירותית ונעשתה על ידי הקיסרים באותה תקופה, ככל הנראה כדי להקל על ההטפה. ​ למעשה, בחודש דצמבר, ברומא העתיקה, חגגו את הולדתו של "האל הבלתי מנוצח" ( מלטינית Dio Sole Invitto). וחגיגות אלה היו החגיגות האהובות ביותר על התושבים. אם כך, יש להניח כי באותה העת, זו הייתה נראית בחירה חכמה ומתוכננת לקשור את הולדתו של ישו לחגיגות שהיו כבר מוכרות, במועד בשנה בו חגגו ממילא. כדי להראות את הקשר בין החגיגות, מוצג ישו במקרים רבים כשהוא מוקף בשמש או כשהוא מוקף ברקע מוזהב, הצגה שראשיתה בתקופה הניאו-נוצרית. ​ ממקורות היסטוריים אנחנו יודעים שלמרות כניסתו של חג המולד הנוצרי, העמים הפגאניים הקשורים לחגיגות השמש, המשיכו להתקיים עוד שנים רבות, עד כדי כך שבחג המולד של שנת 460, האפיפיור, לאו הראשון הצהיר כך: " דת זו של השמש כה מוערכת, עד כי כמה נוצרים, לפני כניסתם לבזיליקת פטרוס הקדוש שבוותיקן, לאחר העלייה במדרגות, פונים לכיוון השמש, מכופפים ראשיהם וקדים לכבודו של הכוכב הזוהר. אנחנו מוטרדים וכאובים מאוד בשל התנהגות זו שמתחקה אחר ההתנהגות הפגאנית. הנוצרים חייבים להימנע מכל מראה של מתן כבוד לפולחן האלים. " (מתוך דרשת חג המולד של שנת 460). מהצהרה זאת אנחנו יכולים להבין את התמזגות המסורת הנוצרית עם זו הפגאנית, וחג המולד הוא כנראה הדוגמא המשמעותית ביותר לחגיגות פגאניות ישנות שנלקחו על-ידי הנצרות וקיבלו משמעות חדשה. החג לכבוד האלים של השמש, שהפך לחג לכבוד האל הבלתי מנוצח (אל השמש), נלקח מחגיגות עתיקות עוד יותר, חגיגות הסַאטוּרְנַלְיַה (Saturnali) לכבודו של אל החקלאות והקציר, סטורן (Saturno). אחד המקדשים שהוקדשו לו נמצא ברומא בפוֹרוֹ רוֹמַאנו (foro romano) וממנו נשארו כמעט ללא פגע, עמודי גרניט יפהפיים. חג זה נחגג בין ה-17 ל- 23 בדצמבר. החגיגות לכבוד אל השמש נקבעו ל- 25 בדצמבר, כחג שנועל את חגיגות הסַאטוּרְנַלְיַה. ​ חג המולד מזכיר בהרבה מובנים את הסַאטוּרְנַלְיַה. כמה מסורות בולטות זהות לשניהם, למשל החלפת מתנות ועץ חג המולד. ​ בתקופה שקדמה לנצרות, כאשר נקודת היפוך החורף (סולסטיס – בחורף ב- 21 בדצמבר) התקרבה והצמחייה דעכה, הפאגנים נהגו להביא הביתה זרים מצמחייה ירוקת עד, כאות לקסם הנועד להגן על תמצית החיוניות של הצמחים עד האביב. מנהג זה אומץ על-ידי הצפון אירופים, ולבסוף הפך המנהג למה שאנחנו מכירים כיום כעץ חג המולד. כמו שבחגיגות הסַאטוּרְנַלְיַה נהוג היה להחליף מתנות בין בני משפחה וחברים, כך נהוג גם כיום בחג המולד. ​ כמו שכבר הוזכר, בין העמים הלא נוצריים, חג זה נחשב כחג חילוני, שקשור למשפחה, לדמויות פולקלוריות כמו סנטה קלאוס ולחילופי מתנות. לחילופי המתנות יש משמעות גם במובן הכלכלי. בארה"ב בלבד, ההערכה היא כי כמעט רבע מההוצאות האישיות מתבצעות סביב תקופת החג, ועסקים גדולים מקשטים עצמם ברוח החג. האם היו הרומאים אלו שייסדו את חג המולד? ​ בתמונה, פסלו של ג'אמבולוניה המוצב בפיאצה לה סיניורייה בפירנצה, על האגדה המיתולוגית של חטיפת הנשים הסביניות. אחד מסיפורי ייסוד האימפריה הרומית. בסלרנו (Salerno), תוכלו לחוות את רוח החג באופן משמעותי. סלרנו (Salerno) היא עיר חוף במרחק של כשעה נסיעה ברכבת מנאפולי. העיר התפרסמה מאוד בשנים האחרנות בעקבות "מופע האורות האמנותי" (“Luci d’artista”), שמתקיים בכל שנה מתחילת חודש נובמבר ועד סוף ינואר, ובמהלכו העיר כולה מתמלאת אורות מרהיבים שמעוצבים על-ידי אמנים חשובים וטכנאי אורות. המופע מזמין לעיר תיירים רבים, איטלקיים וזרים כאחד. האווירה בעיר בתקופה זו קסומה, מאושרת ורומנטית ומכניסה את הנמצאים בה למצב רוח מרומם ולנסיעה למחוזות הפנטזיה. ​ מופע האורות עוסק בנושאים שונים שמתחלפים משנה לשנה. אחד החלקים היפים ביותר של המופע הוא זה הממוקם בוילה העירונית (villa comunale) שהיא פארק ציבורי קטן, קרוב לעירייה. שם מוקם גן קסום עם דמויות מהאגדות המוכרות ביותר. המקום אהוב מאוד על ילדים ומבוגרים כאחד. בשנה שעברה היו אלה האגדות של סינדרלה, אליס בארץ הפלאות ופיטר פן שכיכבו וכללו כרכרה וסוסים, ארנב לבן, ספינת פיראטים ועוד. ​ האורות משנים את פני העיר והופכים אותה למרתקת, כאילו גל גדול של אופטימיות ובהירות שוטף אותה, מהסמטאות של העיר העתיקה ועד לסלעים שבים. המופע על הסלעים הוא קבוע בכל שנה, מונחת עליהם מושבת פינגווינים מוארים. . גם כל כיכרות העיר מעוטרות אורות נוצצים שבמהלך השנים ציירו בשמיים את הזוהר הצפוני, דרקונים, פנסים סיניים השטיח המעופף של אלאדין ורבים אחרים. מופע האורות מלווה בשווקי חג המולד שפזורים הן בעיר העתיקה והן לאורך קו החוף. דוכני העץ בעלי הגגות המשופעים מציעים מגוון רחב של אוכל איטלקי מסורתי ומאכלים אתניים נוספים, החל בממתקים שאופייניים לתקופת החג ועד חומרי גלם מקומיים: שוקולדים, חטיפי נוגט, עוגות פְַנֵטוֹנֵה, דבש וקונפיטורות בעבודת יד, אוכל רחוב כמו דגים קטנים מטוגנים או כריכים בסגנון דרום אמריקאי, ערמונים קלויים ועוד מאכלים מיוחדים. העיניים נהנות משלל האורות והצבעים, הרחובות מלאים באנשים, במופעי רחוב ובשירי החג המרגשים, החך נהנה ממאכלים שקשה למצוא במקום אחר, ריחות של אוכל מבושל במקום בשילוב ריחו המלוח של הים, במיוחד כשהרוח מנשבת בין הדוכנים, וכל זה יכול להיות נעים עוד יותר כשאתה אוחז בידו של יקירך. מטיול ברחבי נאפולי, אי אפשר לומר שהיא יכולה להתחרות עם האורות של סלרנו, אבל גם בה אפשר לנשום אוויר נעים, חמים וחגיגי של רוח חג המולד המתחיל בחודש דצמבר ונמשך עד המחצית הראשונה של חודש ינואר. בשנים האחרונות, העיר מתמלאת תיירים בתקופת החג. היעדים המועדפים הם ויה די טריבונַלי (via dei Tribunali) וסן גרֵגוֹריוֹ ארמנו (San Gregorio Armeno) שהוא הרחוב בו מוצגות "סצינות המולד" הטובות ביותר. האמנים ברחוב זה מפורסמים בכל העולם בשל עבודתם. מייצג "סצינת המולד" (Presepe) הוא אחד מסמלי חג המולד הנוצרי. במסורת המקורית הוא ייצג את המערה בה ישו נולד. עם השנים הוא הועשר בפרטים עד כדי שיחזור של כפרים שלמים עם בתי מלאכה, בתי מגורים, רועים וגבעות. המומחים בבניית המייצגים מכינים הכל בעבודת יד ומגלפים כל פרט קטן. לאחרונה זכתה נאפולי להירשם בספר השיאים של גינס על המייצג הקטן ביותר בעולם. בשנה שעברה, נדד המיצג בתערוכה בערים רבות באיטליה. המיצג נבנה בגרעין של דובדבן וניתן לצפות בו מבעד לזכוכית מגדלת. זוהי יצירה מקורית וייחודית ביותר. כדי לבקר במקום מומלץ להגיע לפני השעה 10:00 בבוקר, בשעה מאוחרת יותר, בשל הקהל הרב, הליכה של כמה מטרים עשויה להימשך למעלה משעה, מבלי שאפשר יהיה לראות הרבה. ניתן לרכוש גם מזכרות ייחודיות כמו פסלונים קטנים של דמויות היסטוריות או עותקים "חיים" של יצירות אמנות מוכרות כמו הפיצאיולו (מכין הפיצות) ש"ממשיך להכניס פיצות לתנור" או הטווה שאורגת את הבד. תקופת החג באיטליה מתחילה ב-22 בדצמבר ונמשכת עד ה- 6 בינואר. במהלך החג, בכל עיר מוצעים קונצרטים של שירי החג בכנסיות הגדולות ובתיאטראות, בנוסף להצגות רבות ברוח החג, כמו "מפצח האגוזים" שעולה בכל שנה בתיאטרון סן קרלו (Teatro San Carlo). השנה המופע יעלה בין ה-29 בדצמבר ל- 5 בינואר, אם תהיו בנאפולי בתאריכים אלו, מומלץ מאוד לבקר בו החג השני המוכר ביותר, אחרי ה-25 בדצמבר (חג המולד), הוא ה-1 בינואר, ראש השנה. מרבית חגיגות השנה החדשה נחגגות בליל ה-31 בדצמבר. בפיאצה פְּלֵבִּישִיטוֹ (piazza Plebiscito) בנאפולי, כמו גם בכיכר המרכזית של סלרנו, מתקיימים קונצרטים גדולים, לרוב של אמנים איטלקיים והזיקוקים שנורים, בדרך-כלל בקרבת הים, מבשרים על בואה של השנה החדשה. ​ אחד השירים המפורסמים ביותר של עונת החג אומר כך: "בחג המולד אתה יכול לעשות את מה שאתה לא יכול אף פעם לעשות". עבור אנשים רבים זה אכן כך, הם מנצלים את תקופת החג לעשיית דברים שאלמלא החג, לא היו עושים. הם הופכים נדיבים יותר, יוצרים בסיס טוב ולבבי יותר ומראים חיבה לסובבים אותם, ולא רק דרך המתנות, שהן כאמור, חובה!

בתקופה שלפני חג המולד ובמהלך חופשת חג המולד, שמתחילה ב - 23 בדצמבר ונמשכת עד ה - 6 לינואר מתקיימים בכל ערי וכפרי איטליה שווקים לכבוד החג. בשווקים אפשר למצוא מוצרי מזון מתוצרת מקומית כמו גבינות, לחם, דבש, נקניקים, וממתקים. כמו גם מתנות לחג בעבודת יד - לרוב אלו יצירות של אומנות שימושית מבד או מעץ, או אף אומנות פלסטית בנוסף אפשר למצוא גם סחורות זולות מתוצרת סין, או פטנטים לניקוי חלונות, תבניות סיליקון לאפיה מושלמת, ומכשירי פלא לחיתוך ירקות. הסיור בשוק נחשב לחלק ממסורת החג. ככל שמצפינים יותר האוירה הופכת הררית, הדוכנים עשויים קורות אורן עבות ויין חם ומתובל נמכר בקרנות הרחוב. השווקים הללו נועדו לחמם את הלב והבטן ולשפר את מצב הרוח הירוד בשל שעות החשכה הרבות והקור העז. פגאני גם מבלי להתיחס למשמעות הדתית של החג, למי שאיננו נוצרי, אפשר להרחיק עד מקורותיו הפגאנים. מקור החגיגות הפגאניות הוא היום הקצר בשנה, ה -21 בדצמבר. בו כמהו אל האור והחום וכיבדו את שני האלמנטים במשתאות ובנשפים, בציפיה לזריחתם המחודשת. אחד השוווקים המפורסמים ביותר, נמצא בעיר, בולזאנו, Bolzano, ושוק נוסף מוצלח לא פחות, אפשר למצוא בעירה הקטנה יחסית, Bassano del Grappa. שתי הערים נמצאות בצפון מזרח איטליה. כדי להנות מהשוק, חובה להתלבש בבגדים חמים טיפ חשוב: בגדים חמים הם עניין של שכבות. לא של עובי המעיל. ככל שתלבשו יותר שכבות בגדים צמודים לגוף יחם לכם יותר. חמש חולצות הן מספר השכבות המומלץ לפלג הגוף העליון. הכנסת החולצות למכנסיים יחוללו פלאים בכל מה שנוגע לשימור החום. גטקס ומכנסיים בצירוף מגפים טובים יחממו את השאר. מגפיים טובים פירושם, מגפיים בעלי סוליה עבה ומבודדת בצירוף גרבי צמר. למי שמטייל באיטליה או באירופה בחורף שווה להשקיע כסף ולקנות נעלים טובות ומחממות באירופה עצמה. שכן בארץ לא תמצאו נעלים שיוכלו לקור האירופאי. בנוסף לא לשכוח, צעיף, כובע, וכפפות. החום, נמצא בפרטים הקטנים. לעיתים אלו נעלמים ממי שנולד ורגיל לאקלים חם. כדי להנות מהשוק, חובה להתלבש בבגדים חמים. כדי להנות מהשוק, חובה להתלבש בבגדים חמים.

על מנת לעודד תיירות בתקופה פחות פופולרית של השנה, בה רבים ממקומות האירוח נותרים ריקים אחרי הקיץ העמוס, נולד באיטליה ב-2008 רעיון "שבוע הברטר" כיוזמה של פורטל האינטרנט המקומי Bed and Breakfast . עקרון הברטר העומד מאחורי השבוע, הוא בעצם סחר החליפין, שיטת המסחר העתיקה ביותר המבוססת על החלפת סחורות ושירותים בין בעלי עניין ללא שימוש בכסף. באירוע שמתקיים השנה זו הפעם התשיעית, צפויים להשתתף כ-10,000 מטיילים וכ-3000 מקומות אירוח ברחבי איטליה, שיפתחו את שעריהם לתיירות ההחלפה. כך למשל, במקום להעביר תשלום בעבור הלינה בחווה הטוסקנית, תוכלו להציע לבעליה שיעורי אנגלית, סיוע בעבודות הגינון או שיפוץ ותיקון של רהיטים. שבוע הברטר מאפשר WIN-WIN SITUATION בו המטיילים מצד אחד יכולים לצאת לחופשה בתקציב נמוך ובעלי מקומות האירוח מהצד השני יכולים ליהנות משירותים או מוצרים ללא עלות ואפילו ביקור במקומות אחרים. נדמה כי בעידן בו יזמות חברתית הופכת לדרך חיים, עקרון ההחלפה הזה מעניק ערך מוסף לקהילה, על ידי עידוד תיירות אלטרנטיבית, המבוססת על תקשורת חברתית מעצימה, כזו הפותחת אפשרויות רבות וחוויות אותנטיות בפני המטיילים ובעלי מקומות האירוח שאינן מבוססות על כסף. השילוב המתגלה כנוסחה מנצחת יהפוך השנה, בפעם הראשונה, לאירוע בינלאומי הפתוח להשתתפות גם מעבר לגבולות המגף ומעוניינים מכל העולם יכולים להצטרף למסחר. באתר settimanadelbaratto.it תוכלו להירשם גם כבעלי מקום לינה וגם כמטיילים. ההרשמה לאתר פשוטה וחינמית, לאחריה תוכלו לבחור את הקטגוריה לסחר החליפין אותה תרצו להציע, כדוגמת שירותים, מזון ושתייה, מחשבים וכו', תתבקשו לתאר בקצרה את השירות או המוצר אותו אתם מציעים, בחרו העדפה למיקום, המחוז או האזור בו חשקה נפשכם לבקר וזהו. מברוק, הצטרפתם לשוק הווירטואלי! עם מקומות האירוח איתם תהיו מעוניינים להחליף ולהתארח, תוכלו ליצור קשר דרך האתר על מנת להגיע להסכמה ולתאם את הפרטים. כמובן שהמוצר או השרות אותו תציעו בתמורה חייב להיות שווי ערך ללינה במקום, וכאן כמובן נכנסים לפעולה כישורי המיקוח האישיים שלכם. גם בעלת הצימרים רוצה חופשה! מהדורת החדשות של ערוץ RAI פרסמה לקראת השבוע המתקרב נתונים לפיהם כ- 25% מבעלי האכסניות, נוהגים לבקש בתמורה ללינה חופשה במקום אחר, חילופי בתים, 19% מבקשים סיוע בעבודות ידיים שונות ו-15% מעוניינים בסיוע, הקמה או תחזוקה לאתר האינטרנט שלהם. רבים מעוניינים למצוא צלמים מקצועיים היכולים לצלם ולהפיק תמונות וסרטוני תדמית למקום, אולם, עם קצת דמיון ורצון טוב, נראה כי כל אחד יכול למצוא דבר מה להציע שהאחר יכול לרצות. יצירתיות היא שם המשחק כשזה נוגע לסחר החליפין השמיים הם הגבול, שיטוט באתר מעלה הצעות מגוונת וייחודיות מהתמחויות ועבודות יד שונות, דרך תוצרי חקלאות ייחודיים, תרגולי יוגה, פילאטיס או ריקוד, בקשות לתרגום טקסטים לשפות שונות, הדפסת חולצות עם לוגו ועוד אמצעים לקידום העסק ואפילו בקשות למעדנים גסטרונומיים מקומיים ממחוז בואם של המטיילים (אולי מישהו ירצה חומוס אסלי מארץ הקודש? לכו תדעו..). יש שמבקשים יעוץ ממעצבי פנים, חיות משק שונות, אנשי במה המסוגלים להקים מערכת הגברה לצורך קיום מופע ועוד שאר ירקות. אולגה בעלת B&B מרומא מספרת על חילוף מוצלח בשבוע החליפין הקודם בו, דרך האתר, היא מצאה אדם המתמחה בתיקון רהיטים, "היו לנו כמה כורסאות בעלות ערך סנטימנטלי רב, מצאנו בחור שמרפד רהיטים ובתמורה לאירוח הוא תיקן לנו אותן. זה הרגיש מאוד אינטימי ושמחתי שיש באפשרותי להציע לו לינה ואת השירות של האכסניה שלנו בתמורה". השנה למשל, מציע B&B I tre arcangeli בוורונה חופשה קצרה בעיר בתמורה לפסל בעבודת יד של מלאך, משום שבביתם ישנו אוסף של פסלי מלאכים של אומנים מכל העולם. המודעה מופיעה בקטגוריית "אספנות" באתר. כדאי לקחת בחשבון כי לא תמיד יהיה ניתן לבצע את החלפת הסחורות בתקופת שבוע הברטר וכמובן שאת מועד הביצוע יש לתאם בין הצדדים תוך כדי תהליך ההתקשרות. לעיתים התהליך לוקח זמן וכדאי לקחת את העניין בחשבון, אין ספק כי על מנת להוציא את המיטב מסחר החליפין דרושה גמישות ונכונות משני הצדדים - דבר המאפיין את רוח השבוע כולו. מצד יוזמי האירוע אין סינון של בקשות או הצעות באתר, על מנת לאפשר חופש מוחלט למשתתפים והזדמנויות מגוונות. מתאים : אלה שאוהבים לנצל הזדמנויות שהיקום מעניק לנו לא מתאים: אימהות באירוע נדיר של חופשה נטולת ילדים