טְרֶוויזוֹ: מסע בין יין הפרוסקו לטחנות קמח

ונטו הוא מחוז בעל אלף פנים: ים, אגמים, הרים, כפרים מימי הביניים, יערות, וערים שהן מרכזי אמנות. במאמר זה נשים במוקד את העיר טרוויזו, שלרוב נותרת בצילם של ערים מוכרות יותר באיטליה. בטרוויזו נמצא אכסדראות, מבוך של טחנות מים, עולש אדום ויין פְּרוֹסֶקוֹ. טרוויזו הייתה עיר הולדתם של אמנים ידועי שם. אם יש בכם צמא לתגליות - העיר נועדה לכם.

אתרים שאסור להחמיץ בעיר

בעיר כמו טרוויזו אין להחמיץ את פיאצה דיי סיניורי (כיכר האדונים, Piazza dei Signori , אדוני העיר הראשונים היו משפחת אֶצֶליני בשנת 1237). האכסדרות, המסעדות והחנויות האלגנטיות בפיאצה מוליכות לרחוב קלמג'ורה, הרחוב הראשי המוביל לדואומו. בכיכר, לב לבה התרבותי של העיר, נמצא ארמון דיי טרֶצֶ'נטוֹ (palazzo dei Trecento, ארמון השלוש מאות על שם שלוש מאות חברי המועצה העירונית בשלהי ימי הביניים, כאשר העיר נוהלה על ידי הפּוֹדֶסטָה).הארמון הוא דוגמה נאה לאדריכלות רומנסקית, והוא נושא צלקת, עדות להפצצה בשנת 1944. הארמון מפורסם גם בזכות מזרקת "די טטה" (Dee Tete, השדיים), מזרקה עתיקה משנת 1559, אשר בעת שלטון הרפובליקה הונציאנית, התיזה יין לבן או אדום באירועים מיוחדים.

לעומת זאת הלוג'ה דיי קבליארי ( Loggia dei Cavalieri, אכסדרת האבירים) היא סמל לכוח הפוליטי שקיבלו האצילים בתקופה שהעיר הייתה עצמאית, והווסלים הוזמנו לקחת חלק בפעילות העסקית.

ראוי להזכיר את ארמון דולפין שנמצא לאורך גדת הנהר סילה, ארמון בעל חזית מרשימה מטויחת בלבן עם עיטורים מהמאה השמונה עשרה בקומה הראשית.

מאת:נדיה קרישי 

תרגום: שירלי פינצי לב

18/1/2021

כיכר האדונים בעיר טרוויזו איטליה

כיכר האדונים, Piazza dei Signori - צילום: Shutterstock

האריה המכונף של סן מרקו מגולף בראש שערי העיר העתיקים כסמל להיותה מאחז של ונציה ביבשת: שער סן טומאסו, שער סאנטי ושער אלטיניה. באותה תקופה היו השערים חלק מחומה (ניתן עדיין לראות חלקים ממנה כיום) שהקיפה את טרוויזיום, טרוויזו העתיקה.

שחזור מזרקת השדיים בעיר טרוויזו

מזרקת "די טטה" שחזור הנמצא בעיר

צילום: Public Domain

מזרקת "די טטה" ‏המקורית

מזרקת "די טטה" המקורית השמורה במוזיאון

צילום:Didier Descouens

שער סאן טומאסו טרוויזו

האריה המכונף של סן מרקו, שער סאן טומאסו- צילום: Appo92

 

הנהר והטחנות

את טרוויזו חוצה הנהר סילֶה, שהיה פעם עורק תקשורת חשוב בין טרוויזו לוונציה, הקשר היה כה הדוק עד שיש בעיר אזור המכונה 'בורנלי' (I Buranelli). ניצב בו מבנה מהמאה ה-16 שהיה ביתם ומחסנם של סוחרים מהאי בּוּרָנוֹ, בלגונה של ונציה, ששטו במעלה הנהר לצרכי מסחר. המים מהווים עדיין גורם מרכזי בעיר טרוויזו, שבעבר כונתה גם "האסם של הרפובליקה", בגלל ריבוי הטחנות שסיפקו את רוב הקמח בונציה.

כשהולכים ברחובות מוצאים פינות חמד שנראות כאילו יצאו מציור, שומעים את נהמת המים בגלגלי הטחנות, ומגלים טחנה שמלטפת את המים בדומיה. הגלגל הראשון נמצא ליד גשר סן פרנצ'סקו (Ponte San Francesco), אחד האזורים המושכים ביותר בעיר.

הטחנה השנייה נמצאת בכיוון האי פֶּשקריה (Isola della Pescheria) שענפי הערבות הסמוכים אליו יוצרים אווירה נעימה, משובבת נפש. האי הקטן נמצא במרכז טרוויזו על נתיב המים הנקרא קניין גרנדו (Cagnan Grando) ומחובר למרכז העיר בשני גשרים להולכי רגל.

טחנה נוספת נמצאת באזור האוניברסיטה ליד פיאצה דיי בטוטי (dei Battuti), שבה מרצפות הזכוכית יוצרות פלגי מים תחת כפות הרגליים. עד היום מחבר הסילה את טרוויזו לים אדריאטי, על גדת הסילה עובר גם שביל אופניים שממנו תוכלו ליהנות מהנוף עד לים.

האי פֶּשקריה ‏טרוויזו.jpg

האי פֶּשקריה

צילום: Christine und Hagen Graf

קניין גרנדו ‏טחנת קמח טרוויזו.jpg

טחנת הקמח של קניין גרנדו

צילום:Didier Descouens

 

ולדוביאדנה ופרוסקו

טרוויזו, או אזור ולדוביאדנה (Valdobbiadene) ליתר דיוק, הם ביתם של יין הפרוסקו המעולה, יין לבן איטלקי עם ניחוחות פירותיים ופרחוניים, ומותג היסטורי שהוכר בשנת 1969.

ההיסטוריה של יין פרוסקו מתחילה בתקופת רומא העתיקה, הוא קיבל את שמו ממגדל פרוסקו, המשקיף על מפרץ טריאסטה, שמשם מקורו. אחר כך התפשטו הכרמים בכל אזור מחוזות ונטו ופריולי, וכיום הם מרוכזים בעיקר בקונליאנו ולדוביאדנה, אזור הררי במרחק חמישים ק"מ מונציה וכמאה ק"מ מהרי הדולומיטים, שבו מגדלים את הענבים שמהם מפיקים פרוסקו מעולה, כבר יותר משלוש מאות שנה.

בשנת 1876 נוסד בעיר קונליאנו בית הספר הראשון לייננות באיטליה. אזור יצור היין הוא לב עולם הפרוסקו, בשנת 2009 סיווג משרד החקלאות האיטלקי את יין הפרוסקו כמותג מבוקר ובאחריות, כלומר ברמת האיכות הגבוהה ביותר באיטליה.

יין הדגל של ולדוביאדנה הוא הסְפּומנטה (Spumante), יין מבעבע המקציף בקלות, ששמו נגזר מהמילה ספּוּמה - קצף - באיטלקית. כדי להפיק את הבעבוע עובר היין תסיסה שנייה, שבה נוצר הפחמן הדו-חמצני שיוצר את הבועות.

פרוסקו הוא אחד היינות המפורסמים ביותר והוא מיוצא לרחבי העולם. הנתונים של שנת 2019, המתייחסים לבציר 2018, חוזים טובות גם לשנה זו, בה נאלץ גם ענף היין להתמודד עם נגיף הקורונה. בשנת 2019 יוצרו ונמכרו 92 מיליון הבקבוקים, המספר הגדול ביותר מאז הולדת המותג. ערך שוק הארצי הוא 296 מיליון יורו, לעומת 202 מיליון של השוק הבינלאומי.

בחווה קָה דל פּוֹג'ו (Ca 'del Poggio) בסן פייטרו די פאלטו תוכלו לא רק להתענג על מעדנים מקומיים וללון, אלא גם לצלם גונדולה. אכן כן: הסירה הוונציאנית הקלאסית הובאה לגבעות טרוויזו על ידי סילבנו ד'אסטה: לאחר שכל חייו השיט בה תיירים בתעלות ונציה, לא הצליח להיפרד ממנה. על השלט כתוב: המקום בו פרוסקו פוגש את הים. לאתר

חוות קָה דל פּוֹג'ו (‏Ca 'del Poggio‏) ‏

פסל לודואיגה - צילום: Wolfgang Moroder

עולש אדום עם סימון גיאוגרפי מוגן...

טרוויזו מתגאה בעוד הצטיינות גסטרונומית בעלת סימון גיאוגרפי מוגן: עולש אדום, המכונה גם פרח החורף (באיטלקית: Radicchio Rosso). גידול העולש מתועד החל מהמאה השש עשרה, והוא הושבח במחצית השנייה של המאה התשע עשרה. בשנת 1900 זכה העולש להכרה, עם הצגת התערוכה הראשונה שהוקדשה לו, תחת לוג'ה דיי גרני (Loggia dei Grani) במונטבלונה.

העולש מכיל פלבנואיד בשם קוורצטין, ומחקרים שנערכו לאחרונה הראו שהוא מסוגל לפעול על חלבון המצוי בכל הווירוסים (גם קוביד-19), כלומר מדובר בירק בסיסי לתזונה בריאה.

משתמשים בעולש במאכלים רבים, ביניהם גם תה צמחים ובירה. אך המפורסם מכולם הוא ריזוטו העולש האדום. במתכון המקורי מכינים אותו מנצרי עולש, שצורתם מאורכת, ועליהם אדומים עם עורקים לבנים. ניתן לטעום את הריזוטו במסעדת "אל מיגו"(Al Migò) רחוב קוללטו 26 (Collalto 26), במרכז העיר.

 

ריזוטו עם עולש אדום - Risotto al radicchio rosso

טרוויזו היא עיר הולדתם של ג'ורג'ונה וקנובה

טרוויזו היא עיר של אמנות ותרבות לא רק בזכות הפעילות שבתחומה, אלא גם מפני שהיא מקום הולדתם וביתם הראשון של שניים מהאמנים האיטלקים הידועים והמהוללים ביותר.

בשנת 1478 נולד במחוז טרוויזו ג'ורג'ו דזורזי, המוכר בשם ג'ורג'ונֶה. הוא היה אמן כה חמקמק ומסתורי, שאפילו גבריאלה ד'נונציו הגדיר אותו כמיתוס ולא כאדם. ג'ורג'ונה לא חתם אף פעם על יצירותיו, ולכן הן שנויות במחלוקת בקרב חוקרים עד היום. במהלך קצת יותר מעשר שנות קריירה הוא הצליח להשאיר לעולם כמה יצירות (מאלה שנוצרו על ידו ללא ספק) שהן מהאיקוניות ביותר בעולם. בציור "הסערה" הצליח לתפוס את עוצמת הטבע, המופיע כדמות ראשית למרות שלוש הדמויות האנושיות בחזית.

 
ג'ורג'ונה פרוטרט עצמי

ג'ורג'ונה דיוקן עצמי - צילום: Public domain

ג'ורג'ונה - הסערה - צילום: Public domain

אנטוניו קנובה נולד אף הוא במחוז טרוויזו. הוא נחשב למייצג המובהק ביותר של הפיסול הניאו-קלאסי, וכונה פידיאס החדש. הוא התחנך בוונטו, בעיר ונציה, אך זכה לתהילה ברומא. מספרים שגאונותו נולדה בארוחת ערב של אצילים ונציאנים: מכיוון שהיה חסר עיטור במרכז השולחן, פיסל קנובה הצעיר את האריה של סן מרקו בחמאה.

בפוסאניו, עיר הולדתו, ניתן לבקר במוזיאון הבית, שבו נמצאים דגמי גבס של כל פסליו המוצבים ברומא. שמורות שם עדויות רבות לאמנותו: תבליטים, רישומים וציורים. ההיכל, שהוא תכנן בתור כנסיית הכפר, ממוקם במרחק צעדים ספורים מהבית.

אנטוניו קנובה 1792.jpg

אנטוניו קנובה דיוקן עצמי - צילום: Public domain

אנטוניו קנובה - פאולינה בורגזה בדמות ונוס

 צילום: Public domain

גאונותו של אנדראה פלדיו נוכחת גם בטרוויזו

כידוע, המסורת האדריכלית של ונטו מפורסמת ברחבי העולם, בזכות סדרת עבודות שיצר אמן אשר במהלך הקריירה שלו העניק לאזור מורשת אדריכלית עשירה. אנחנו מדברים על אנדראה פלדיו (Andrea Palladio) והווילות שלו, דוגמאות מושלמות למיזוג של אדריכלות עם נוף. מדובר בחוות חקלאיות פעילות, עם מבנה מרכזי שיועד למגורים. עשרים וארבע מהווילות שתכנן הוכרזו כאתרי מורשת מטעם אונסקו.

בפאנזולו (Fanzolo) שוכנת וילה אֶמוֹ, אחת הדוגמאות הטובות ביותר של 'וילה פטוריה', כלומר וילה שהיא גם חווה חקלאית. קווי מתאר החיצוניים שלה ישרים ונוקשים, בפנים היא מעוטרת בציור קיר עגול צבעוני מעשה ידי זלוטי, המתאר את היחסים בין המשפחה לעובדים באחוזה. הווילה סגורה זמנית לציבור (לעת כתיבת שורות אלה) בגלל הגבלות הקורונה, אך בימים רגילים ניתן לבקר בה כל יום, כרטיס הכניסה עולה 7 אירו.

 

וילה אמו - מבט לחזית  צילום: Mhwater

וילה אמו מבט מהצד -  צילום: Hans A. Rosbach

וילה ברברו בעירה מָסֶר (Maser), נראית שונה מהאחרות, לא כווילת חווה טיפוסית, אלא יותר כווילה רומאית, אולי בשל צרכי מזמין המבנה, דניאל ברברו, אדם משכיל שנזקק למרחב מחקר. עם זאת, היו בה גם שטחים חקלאיים, שבהם מיוצר עד היום יין מעולה. סדרת ציורי הקיר של פאולו ורונזה נמנית בין הציוריים המפורסמים ביותר מהמאה השש עשרה. בתנאים רגילים פתוחה הווילה בחודשי החורף רק בסופי שבוע, מחיר הביקור 9 אירו, עם אפשרות לטעימות מודרכות מיינות האחוזה.

דניאלה ברברו - דיוקן - פאולו ורונזה צילום: Public domain

פנרומה של וילה ברברו -  צילום: Public domain

טרוויזו ועולם הטקסטיל

טרוויזו היא גם ציר מרכזי בתעשיית הטקסטיל. יזמים כמו קלאודיו בוזיול הקימו בה חברות שלאחר מכן נודעו ברחבי העולם. החברה שלו, Fashion Box, הוקמה בשנת 1978 וכוללת את המותגים Replay ו-Replay&Sons. השחקן הראשי בקולקציה הוא הג'ינס, גם בזכות תהליך שחיקה מיוחד של הבד, שהומצא על ידי בוזיול עצמו. יש לחברה יותר מ- 1100 עובדים והכנסות של 300 מיליון יורו. עם מותו של בוזיול בשנת 2005, עברה החברה לידיה של אשתו, פאולה דמטו.

 

חברת סירטסילה (Siretessile) יושבת אף היא בטרוויזו, והיא מייצרת טקסטיל באיכות גבוהה החל משנת 1978. החברה, בה עובדים 250 איש, עוסקת בטוויה, אריגה, הדפסה ותפירה. יש לה מחויבות חברתית באזור, והיא תומכת בסביבה המקומית והארצית, באמצעות תמיכה כלכלית ותכנונית.

 

כנראה המותג המפורסם ביותר הוא 'בנטון' הוא נוסד בשנת 1965, בעיירה פונצנו ונטו, מתוך רעיון של האחים בנטון. המותג הפך למילה נרדפת ל"צבע", החברה קידמה מאז ומעולם את הרב-גזעיות במסעות הפרסום שלה. כמו כן היא יצאה במסעות פרסום פרובוקטיבים בהם נראו מתנשקים דמויות פוליטיות או דתיות כמו נשיאי מדינות, האפיפיור ועוד תמכה באלימות בקמפיינים נגד אלימות בכלל ולנשים בפרט.

 

אם לא די בכך, המותג סטפנל (Stefanel) הוקם בשנת 1959 כסריגי פיאבה בעירה פונטה די פיאבה, ואז הפך לסטפנל בשנת 1980. באותן השנים של נסיקה ובום כלכלי הוא נהנה מרווחים של מיליונים, אך מאוחר יותר החל לסבול מהאטה בגלל הולדת המותגים הזולים. כיום הצטרף המותג סטפנל לקבוצת מותגי היוקרה Easy.

 

קמפיין בנטון להפסקת אלימות נגד בנשים

זוטות...

טירמיסו הוא אחד הקינוחים המפורסמים ביותר בעולם והוא הומצא במסעדה בטרוויזו. במסעדת בֶּקֶרִיֶה (Beccherie) תוכלו לאכול את הטירמיסו העתיק ביותר בהיסטוריה. גם כשמתחלפת ההנהלה הטירמיסו מוגש תמיד בדרך המסורתית, עם ביסקוויטים של סבויארדי, קפה ממותק קלות, ביצים ומסקרפונה.

 
טירמיסו.jpg

טירמיסו - צילום: דוד שושן

"המשפט של וֶצָ'ה על הסילה"

כבר חמישים שנה, באמצע ימי התענית לפני חג הפסחא, נערך ליד גשר דנטה אירוע שהפך למסורת. בחוף גריבלדי, על שפת הנהר, מוקמת במה עם חבר מושבעים שמחליט אם "וצ'ה" (בובה בצורת אדם) ראויה להישרף על המוקד ולהיזרק לנהר הסילה. זהו אירוע פולקלור המשלב בין קודש לחול, והוא אחד האירועים המוכרים ביותר של העיר.

אנחנו מבטיחים לא להעביר את המייל שלכם לאף אחד, מידי פעם נשלח לכם עדכונים על איטליה שיוכלו לשמש אתכם 

מבקרים יקרים באתר. הנהלת האתר באיטליה עושה מאמץ שלא לפגוע בזכויות יוצרים של יצירות המועלות באתר. היה ובכל זאת והועלתה יצירה אשר עלולה לפגוע בזכויות יוצרים הנכם מתבקשים לפנות מיידית למערכת באיטליה בכדי שנוכל לטפל בעניין.

בברכה מערכת באיטליה

© INITALIA All rights reserved  

noun_sunny_1604932.png
noun_magnifier_2525286.png
0