מי שמגיע לונציה, מהלך בין התעלות ומשתהה כדי להביט בחזית בניין או כנסיה, מבחין לפתע שהוא מוקף עולם רצוף משמעויות, מלא בדמויות ורמיזות שכולן מספרות סיפור. סיפור הכתוב בשיש ובאבן. העלילה פתלתלה מורכבת ועשירה, כדי לפענח את כולה אנו זקוקים למפתח סימנים שיפצח את הקוד העתיק של הונציאנים ויאפשר לקרוא את הקירות, את הכיפות ואת קשתות הענק. הנה שני סימנים שכדאי לחפש. יש לעשות זאת בצעדים קטנים, בהליכה איטית, בהתבוננות תוך חלום בהקיץ במים ובבניינים לסירוגין
המסכות של הארמונות בונציה לפעמים מראשה של קשת אבן, או פשוט מן הקיר, ליד חלון, מביטה מטה אל הולכי הרגל מסכת אבן מכוערת וחורשת רע. על מי הן מבקשות לאיים?
בימי הבינים היתה לשטן נוכחות משמעותית בחייהם של הנוצרים. הפחד ממנו היה גדול עד כדי כך שהפך לבן בלי דמות, אפל ונוכח תמיד. בונציה ניכרת מאוד השפעתה של דמות השטן הגותית על חיי המאמינים. הארכיטקטורה הברוקית אף מסייעת לכוחות האופל ללבוש פנים וצורה. בעזרת שלל מסכות אבן המתארות את פניו של השטן, ביקשה הכנסיה להזכיר למאמינים כשהלכו ברחובות העיר או סרו להתפלל, כי הרוע קיים תמיד ובכל מקום.
למן המחצית השניה של המאה הארבע עשרה, עוטרה העיר באין ספור פרצופי מסכות, בראשי הקשתות ובחזיתות הבנינים. לשטן מראה של אדם-בהמה. לפעמים צוחק ברשעות. תווי הפנים האנושיות עוותו על ידי הוספת אוזני חיה, זקן תיש, או פיות פעורים שלסתותיהן מאימות לטרוף.
המסכות על הבניינים משמשות כאזהרה מאת הכנסיה למאמינה. אזהרה מפני התגלמות הרוע, מפני האפשרות להיכנע וליפול טרף לחולשה האנושית לאכזריות וערמומיות.
האריות המכשפים של ונציה
האריה הוא סמלו של הקדוש מרקוס, ומרקוס הוא הקדוש הפטרון של ונציה. לכן פסלי אריות רבים מקשטים את העיר. לאריה של סנט מרקוס יש זוג כנפיים והוא מופיע לרוב, כאשר בין כפותיו אחוז ספר פתוח שעל דפיו כתוב בלטינית: "שהשלום יהיה איתך מרקוס, אוונגליסט שלי" PAX TIBI MARC, EVANGELISTA MEUS. בעתות מלחמה פוסלו האריות כשהספר שהם אוחזים סגור ובין טלפיהם חרב שלופה.
בתקופה מסויימת היו בונציה אריות בשר ודם. הם הוחזקו בארמונות הפרטיים ואפילו במבני ציבור.
בספטמבר 1316, המליטה לביאה אשר נכלאה בחצר הפלאצו דוקאלה שגר גורים. הדבר עורר התרגשות עצומה ונתפס כאירוע המנבא כי הרפובליקה העשירה תהפוך לבעלת הון רב אף יותר. . בפיאצה סאן מרקו הוצג לראווה אריה בכלוב עשוי זהב, אך הוא מת כנראה מפני שליקק את סורגי הזהב. במהלך הקרנבל של 1762 הוצג שוב אריה חי בפיאצה סאן מארקו, אריה זה הונצח בציורו של פיטרו לונגי – “Il casotto del leoe” – בקתת האריה. בציור הוא מוקף בכלבים וחתולים מאולפים. פיטרו לונגי היה צייר ונציאני בן המאה ה- 18. ציוריו המתארים סצנות מחיי היום ומעולם התאטרון של תקופתו, משמשים כעדות לסגנון הלבוש ולמנהגים שרווחו אז. המצאתו של אריה בין חיות התאטרון, אם כן, היא אך טבעית.
בימינו, האריה הידוע ביותר בונציה, הוא זה שמתנוסס על אחד משני עמודי האבן בכניסה לפיאצה סאן מרקו. מדובר בפסל עתיק שהובא כמו העמודים בספינה מיוון. אפשר לראות באריה המכונף מעין גלגול של ה"כימרה" המיתולוגית.
כשתבקרו בפיאצה סאן מרקו חפשו גם את פסל האבן של האריה על שער הכניסה לפאלצו דוקלה, ארמון הדוג'ה שליט העיר, הבנוי בסגנון גוטי. האריה המכונף אוחז בספר האבן ולמולו כורעת דמותו של הדוג'ה. מתחת לפסלבנויה מרפסת אשר עליה עמד הדוג'ה, כדי לדבר עם נתיניו שהגיעו מכל קצוות האימפריה.
סמל האריה צויר או פוסל לרוב בפרופיל, רובץ על ירכיו בנחת. כנפיו פרושות כמניפה; נושא הדגל של הרפובליקה הונציאנית.
לא רחוק משם, בכניסה הצפון מזרחית לפיאצה סאן מרקו, נמצאת "כיכר האריות הקטנה" , Piazzetta dei leoncini, ועליה שומרים שני אריות אבן אדומים משיש. (ילדים אוהבים לטפס עליהם וכולם אוהבים להצטלם לידם)
אחת מדמויות האריה המפורסמות היא זו של Campanile di s. Apolon, במקרה הזה, פיו של האריה משמש כמזרקה. המים שבקעו מפי האריה סימלו את עליונותה הצבאית של ונציה במים האירופאים. פסל זה שמור כעת במוזאון קורר עם פסלי אריות נוספים.
גם בכניסה לארסנלה – Aessenale, נמצאים פסלי אריות עתיקים מאוד. מקורם לא בונציה, הם הובאו אליה דרך הים. על אחד מהם עוד נראית בקושי חריטה של כתב רוני עתיק.
שני פסלים אחרים שהובאו מיוון. אחד יושב בשלווה והדר מלכותיים בקאמפו Manin
ומהשני אפשר להתפעל ב- Pallazzo Ferro Fini.
על הפעמון של קאמפו ס. פולו - Campo S. Polo, מגינים שני אריות מאבן מתפוררת. אחד מהם נאבק בנחש, והשנ מחזיק בין כפותיו ראש אנושי. בנוגע לזהות בעליו של הראש הדעות חלוקות, אך רבים סבורים שזהו ראשו של מאריו פליירו - Mario Faliero, הדוג'ה שבגד ברפובליקה ואשר תמונת דיוקנו בפאלצו דוקלה מכוסה עד ימים אלה בבד שחור.
