עוד רגע מגיע חודש הקרנבלים ובעוד לנו יש את אסתר ומרדכי ולברזילאים יש את ריו, לאיטלקים יש את קרנבל הניוקי, יחי ההבדל הקטן! עזבו אתכם מהמסכות של ונציה ובואו לקרנבל המסורתי של העיר ורונה: “El Bacanal del Gnoco!”
פברואר הוא חודש הקרנבלים בכל העולם, המנהג לחגוג "עד דלא ידע" מקורו בנצרות בימי הביניים (כן אנחנו העתקנו מהם!) אז הקתולים באירופה היו נוהגים להתנזר מבשר ומכל הנאה גופנית אחרת במשך 40 יום לפני חג הפסחא, כהזדהות עם סבלו של ישו (שאנחנו גרמנו, ששש..). לפני צום הבשר התקיימו חגיגות זלילה וחטאים, כשהמילה עצמה "קרנבל" משמעותה "סילוק הבשר" או "פרידה מהבשר" (מלטינית: carni = בשר, vale = פרידה).
למה התכוון המשורר? או פילוסופיה בגרוש:
הוגה הדעות הרוסי מיכאיל בכטין מתאר את מהות חגיגות הקרנבל כחציית הקווים המוכרים והפיכת הסימנים על פיהם, השולי הופך למרכזי: פעולות הגוף והפרשותיו נהיים מוקד עניין, המעמדות הנמוכים תופסים את מרכז הזירה, העבד מוכתר למלך. בכטין ייחס לקרנבל משמעות עמוקה על חיי הקהילה בהציבו אלטרנטיבה פרועה, משוחררת ומאתגרת לשגרת היומיום, המאופיינת בהיררכיה ובניכור חברתי. ה"אחר" משתחרר ותופס את מרכז הבמה. הכנסייה ומוקדי הכוח הפיאודליים הופכים ליעד של בוז, לעג ופרודיה. הקרנבל מאופיין על ידי מופעי ראווה חזותיים, קומדיה ופרדוקסים מילוליים. כל המחסומים החברתיים הרגילים נפרצים, הבדלי מין, גזע וגיל נמחקים. נוצרת תקשורת חדשה בלתי פורמאלית המבוססת על "מגע חופשי ומוכר".
כאן בארץ המגף
גם באיטליה כאמור, מציינים את המנהג בחגיגות ובמצעדים ססגוניים, עם אוכל אופייני, תחפושות והרבה "מגע חופשי". כמעט בכל עיר או כפר ברחבי המדינה תוכלו למצוא סביב ה-11 לפברואר אירועים לציון החג המסורתי, אך בעוד כולם שמעו על הקרנבל המפורסם בוונציה, הנה הצעה לקרנבל קטן ואינטימי אך מרשים לא פחות שאתם בטח לא מכירים: בורונה כבר חגגתם?! קרנבל הניוקי של ורונה מתקיים פעם בשנה מאז 1531 והוא מתחיל ביום שישי האחרון שלפני תחילת התענית הנוצרית. שמו הרשמי של הקרנבל באיטלקית Gnocolar Venerdi ובתרגום חופשי: "יום שישי של הניוקי" והמקור לשם הוא באגדה המקומית כי באותו היום הגיעה לסופה תקופת רעב קשה שהיתה בעיר עקב עליית מחירי הקמח והלחם. הרעב הוביל למהומות ברובע העני של ורונה San Zeno ועל מנת להשיב את השקט, החליט רופא ידוע ומעשירי העיר, טומאסו ויקו, לחלק לתושבים באותו היום "יום שישי המנחם" ובאיטלקית ה"קונסולר", תפוחי אדמה, קמח, חמאה, גבינה ויין מהם מכינים את הניוקי ולורונזים היתה שמחה וצהלה. את ההכרה בגיבור המקומי מציינים עד היום התושבים ופותחים את חגיגות הקרנבל במצעד, אותו מוביל Gnocco di Papa ובתרגום חופשי "אב הניוקי" כאשר הוא אוחז במזלג גדול שבקצהו ניוקי.
אב הפסטה המנחמת מוביל אחריו מצעד ססגוני ברחבי העיר בו משולבות תחפושות ומוסיקה ובסופו כמובן ניוקי לכל. האדם שיזכה לככב בדמות האב ולהוביל את המצעד נבחר כחודש לפני הקרנבל על ידי תושבי העיר בבחירות דמוקרטיות, המנהג של חלוקת אוכל לתושבים לעומת זאת, לא שרד את הזמן.
מה הלו"ז?
המצעד מתחיל כאמור ביום שישי בשעות אחר הצהריים המוקדמות ב Corso Porta Nuova ומסתיים בכיכר סן זנו, שבה יכריזו על עגלות הזוכים של התחרות ולאחר מכן תמשך המסיבה עד לשעות הקטנות. בשבת מתקיים ה- Regatta שייט מסורתי על נהר האדיג'ה Adige החוצה את העיר. השייט מייצג את השתייכותה של ורונה לממלכת ונציה (ונטו) ולרפובליקת סאן מרקו שהתקיימה בוונציה. ביום זה מוקד החגיגות מתקיים בשכונת Filippini שנמצאת בגדה הימנית של הנהר .
ביום ראשון, החגיגות חוזרות למרכז העיר והפעם פיאצה ברא והטיילת המפורסמת שלאורך הכיכר לצד הארנה הנקראת ליסטון. אירוע מאורגן על ידי הוועדה של Gnoco Bacanal במרכז האירוע מספר דמויות עם מסכות מיוחדות מחלקים שונים בעיר. בשעות אחר הצהריים, החגיגות ממשיכות אל מחוץ לורונה.
יום שני Luni Pignatar, החגיגה המסורתית של סנטו סטפנו והמיתולוגיה מאחורי החגיגה מספרת על דוכס שהתעשר כאשר מצא מטבעות זהב ביער אורנים ובעקבות האוצר שמו הפך לדוכס פיגנטה (יער אורנים). סביב הסיפור המיתולוגי נמכרות מנות טיפוסיות, מוסיקה וריקודים.
יום שלישי השמן - Martedì Grasso, היום האחרון והמסכם של הקרנבל. החגיגות מתקיימות בשכונת סן פאנקרציו - San Pancrazio עד שעות הלילה המאוחרות.
עוד לא אכלנו
המנה המזוהה ביותר עם הקרנבל היא כאמור צלחת ניוקי, במהלך תקופת הקרנבל הניוקי מבושלים למעשה כמעט בכל הבתים בעיר והמנה נמצאת בכל תפריט של המסעדות בעיר. הניוקי, אלו המוגשים בפיאצה סן זנו, מוגשים לעיתים קרובות עם רוטב העשוי מבשר סוס לא עלינו, אבל לא רק. ישנם גם רטבים אחרים, שפויים יותר, כמו רוטב חמאה ומרווה ורוטב עגבניות פשוט. בנוסף יש כמה מאכלים שאוכלים ביום מסוים של הקרנבל, כמו מרק המינסטרונה minestrone אשר מוגש ביום שני פיגנאטר באזור סנטו סטפנו או דג הרינג המוגש ביום רביעי (היום הראשון של הצום) בכפר פארונה. עוד מנות מסורתיות לתקופת הקרנבל הן סופגניות שטוחות מטוגנות ומתוקות הנקראות פריטלה, הן מוגשות בווריאציות רבות וגם בגרסה המקומית הנקראת גלאני, ממולאות בקרם, ריבה ושוקולד. מדובר במתוקים פופולריים מאוד בכל איטליה בתקופת הקרנבל והם בדיוק כמו שהם נשמעים מאוד מסוכנים. פרטים נוספים תוכלו למצוא באתר הקרנבל
