top of page

ואל ד‎’‎אוסטה – מסע במחוז ‏הקטן ביותר באיטליה

+ באיטליה

זמן קריאה

חיפוש

עודכן: 25 בדצמ׳ 2022

מחוז ואל ד'אוסטה ממוקם בצפון מערב איטליה, על הגבול עם צרפת ושוויץ ועל האלפים המערביים, וידוע בזכות הנופים הנהדרים ובזכות פסגותיהם המושלגות של שלושה מההרים המפורסמים ביותר במחוז – המונטה ביאנקו (Monte Bianco), מונטה רוזה (Monte Rosa), ומונטה צ'רבינו (Monte Cervino). זהו המחוז הקטן ביותר באיטליה


המאמר שלפניכם הוא מסע לאורכו ולרוחבו של המחוז המיוחד הזה, בין ארמונות לעיירות לשמורות טבע. זהו יעד מומלץ עבור חובבי ספורט ואוכל משובח, אבל גם עבור חובבי ההיסטוריה המפוארת של צפון איטליה. המסלול שלנו מתחיל בעיר הבירה של המחוז – אאוסטה – המכונה "רומא של האלפים", וממשיך בין העמקים והקרחונים ולאורכם של נופים מהפנטים וטבע בתולי.


נוף טיפוסי בהרי ואל ד'אוסטה - צילום: Sergio Cerrato - Pixabay

עיר הבירה אאוסטה (Aosta)

אאוסטה היא העיר עם מספר האתרים הארכיאולוגיים מהתקופה הרומית השני בגודלו באיטליה, אחרי רומא עצמה, ומכאן גם כינויה – רומא של האלפים. קשת אוגוסטוס (Arco di Augusto), פורטה פרטוריה (Porta Pretoria), התיאטרון הרומאי (teatro romano) והאמפיתאטרון הרומאי (anfiteatro romano) הם אחדים מהאתרים הידועים ביותר, כמו גם חומות העיר, שבתקופה הרומית הגנו על אוגוסטה פרטוריה (Augusta Praetoria), כפי שנקראה העיר באותם הימים. היום ניתן לסייר על החומות, הנמתחות לאורך למעלה משלושה קילומטרים. מעניין לדעת שאאוסטה היא עיר הבירה היחידה בין כל נפות המחוז. אין אף עיר אחרת באיטליה במצב דומה.

אאוסטה‏ נקראת גם רומא של האלפים - צילום: Shutterstock

טירת פניס (Castello di Fenis)

במרחק 20 דקות נסיעה בלבד מאאוסטה, נמצאת אחת הטירות המרשימות והמפוארות בעמק אוסטה כולו – טירת פניס.

הטירה המבוצרת להפליא נבנתה במאה ה-13 על ידי משפחת שלנט (Challant) – בני אצולה ששלטו באזור. מכיוון שהטירה לא ממוקמת בפסגת הר אלא באזור מישורי יחסית, נאלצו בני המשפחה לחזק אותה ולהוסיף לה מערכות הגנה נרחבות, חומות וצריחים.

כיום משמשת הטירה כמוזיאון, וניתן לבקר בה (במסגרת סיור מודרך בלבד). החללים הפנימיים מקושטים בפרסקאות מרשימים.

טירת פניס - צילום: ‏nonmisvegliate - Pixabay

עמק גרסוני (Gressoney) ואנטיקה צ'יווילטה ואלסר (Antica civiltà Walser)

עמק גרסוני הוא העמק הראשון שיופיע מולכם כאשר תגיע לאאוסטה מכיוון פיימונטה (Piemonte). העמק מתאפיין בנופים שהנשימה נעתקת מולם, ובראשם מונטה רוזה (monte rosa) ההר השני בגובהו באלפים (אחרי המון בלאן). סיור בלב העמק יחשוף בפניכם את סודותיהן של תרבויות עתיקות שפעם התגוררו בו.

חובבת הרים ידועה ומנוסה כמו מרגריטה מלכת איטליה (la Regina Margherita) בחרה בעמק הזה כעמק האהוב עליה ואף ציוותה לבנות כאן את קסטל סבויה (Castel Savoia), הטירה שממנה יצאה לסיורים ארוכים לאורך הקרחונים. לעיתים קרובות אף לבשה המלכה במהלך חופשותיה את הבגד המסורתי של נשות העמק, המעוטר ברקמה ססגונית.


עמק גרסוני שונה מעמקים אחרים באזור משום שהאוכלוסייה בו היא ממוצא גרמני. אבות אבותיהם של תושבי העמק התיישבו פה לפני למעלה מ-800 שנה, והצליחו להפוך את אדמת ההר הנוקשה למזמינה ופורחת.

מומלץ במיוחד לבקר בכפרים אלפנצו פיקולו (Alpenzu piccolo) ואלפנצו גרנדה (Alpenzu grande), המתאפיינים בארכיטקטורה מיוחדת. בתי העץ והאבן של אלפנצו וכפרים אחרים באזור נותרו סימן ההיכר של העמק, כמו גם הדיאלקט המקומי – טיטש (Titsch), או טיך, ששורשיו בשפה הגרמנית וממשיך לשמש את התושבים בחיי היום יום.


כפר מומלץ נוסף הוא פונטאינמורה (Fontainemore), כפר ואלסר (מוצאם האתני של התושבים וניב מיוחד לאזור, המזכיר מאד את השפה הגרמנית השוויצרית). הכפר מתפרש על פני שטח נרחב בלב היער, וכולל מספר כנסיות האבן העתיקות. בליבו של הכפר ניצבת קפלה מהמאה השבע עשרה הידועה בשם קפלת סן רוקו (Cappella di San Rocco). כוחו המרשים של הטבע ניבט מכל פינה – יערות עצי מחט, אגמים וקרחונים נמצאים במרחק קליק אחד בלבד של המצלמה.


ארמון סבויה (Castel Savoia) ומבצר בארד (Forte di Bard)

ארמון סבויה, שכבר הזכרנו בפסקה הקודמת, נמצא בגרסוני (Gressoney), לאורך מעבר קולה רנזולה (Colle Ranzola), בישוב שנקרא בלוודרה (Belvedere). משמעות השם "בלוודרה" באיטלקית היא "נוף יפה", והשם אכן מתאים במיוחד, משום שמנקודה זו נשקף נוף מרהיב, וביום בהיר ניתן לראות גם את קרחון ליסקאם (Lyskamm).

אבן הפינה של הטירה הונחה ב-24 באוגוסט 1899 במצוותה של המלכה מרגריטה ובנוכחותו של המלך אומברטו הראשון, אך המלך נרצח שנה אחת לאחר מכן ולא זכה לראות את השלמת הפרויקט.

הטירה אירחה את המלכה בזמן הביקורים הקיציים שלה עד שנת 1925. לאחר מותה היא נקנתה על ידי התעשיין המילאנזי אטורה מורטי (Ettore Moretti). בשנת 1981 עברה הטירה לידי מחוז ואל ד'אוסטה, והפכה למוזיאון ציבורי (מחיר כרטיס הכניסה עומד על 5 יורו, הכניסה חינם לצעירים עד גיל 25).


לאחר שתלבשו כיסוי מיוחד לנעליים כדי להגן על הרצפות המקוריות תוכלו לסייר בין החדרים העתיקים, ולהתפעל מקומת הקרקע, בה נמצא בין היתר מזבח נייד שהורכב במיוחד כדי לקיים את המיסה בזמן ביקוריה של המלכה. גם הקומה הראשונה תותיר אתכם ללא מילים מול העושר המרשים של גרמי המדרגות המעוטרים העשויים מעץ, והחדרים המעוטרים בפרסקאות.


שעון השמש שמפאר את חזית הטירה נבנה בשנת 1922, ועליו מופיע המשפט "שכל שעה תהיה מוזהבת עבור המולדת", אבל האירועים הדרמטיים שהתרחשו באיטליה באותה השנה ממש (ובראשם המצעד על רומא – צעדה רבת משתתפים, רבים מהם חמושים, שארגנה המפלגה הפשיסטית במטרה להשיג את השליטה בממשלה) הפכו בדיעבד את הברכה לריקה מתוכן.

גם מצודת בארד (Forte di Bard) הסמוכה נבנתה מחדש בידי משפחת סבויה במאה ה-19. לאחר שעמדה נטושה במשך שנים רבות היא שופצה לחלוטין בשנת 2006 ונפתח למבקרים. כיום המצודה מארחת תערוכות מתחלפות של אומנות עתיקה ומודרנית, ותערוכות צילום.


ארמון סבויה בשלג - צילום: MAGDALONG

הפארק הלאומי גראן פרדיסו (Parco Nazionale Gran Paradiso) ומסעות הציד של המלך

הפארק הלאומי גראן פרדיסו (Gran Paradiso) הוא הוותיק ביותר באיטליה, ונוסד בדצמבר 1922, בין מחוז ואל ד'אוסטה למחוז פיימונטה. הפארק מתפרש על פני למעלה מ-700 קמ"ר, ומציע למבקרים מופע מרהיב של צמחייה ובעלי חיים.

היה זה המלך הצעיר ויטוריו אמנואלה השני שרצה להכריז על האזור הזה כעל שמורת ציד מלכותית, לאחר שהסתקרן מסיפוריו של אחיו, פרדיננדו (Ferdinando), שלא הפסק להלל את מספרם של בעלי החיים באזור.

נדרשו מספר שנים עד שהפקידים של בית סבויה הצליחו להשיג את החוזים שהעניקו למשפחת המלוכה זכויות ציד בלעדיות עבור מספר חיות ובראשן צפיר האלפים (חיה ממשפחת היעלים, נפוצה ברכסי ההרים בדרום ומרכז אירופה) וציפורים. הבעיה הייתה שעל תושבי העמק עצמו נאסר הציד מזה כשלושים שנה, אך בסופו של דבר הסכימו התושבים, משום שהם ידעו שהנוכחות של משפחת המלוכה באזור תביא תועלת ורווחה גם למקומיים עצמם. שמורת הציד נחנכה רשמית בשנת 1856, והמלך ביקר בה בחודש אוגוסט, בדרך כלל, מלווה ב-250 איש. גם יורשיו המשיכו במסורת ויצאו למסעות ציד, אבל ב-3 בדצמבר 1922, בימיה הראשונים של ממשלתו של מוסוליני, חתם המלך ויטוריו אמנואלה על צו שייסד את הפארק הלאומי גראן פרדיסו וקבע כי מטרת הפארק היא לשמר את הצמחייה ואת בעלי החיים ואת התצורות הגאולוגיות הייחודיות שבמקום. מסעות ציד או דיג נאסרו.

בתוך הפארק אפשר למצוא ריפוג'י (rifugi) רבים – בקתות קטנות המשמשות מטיילים המסיירים בין ההרים וזקוקים למקום ללון בו.

הפארק עשיר ביערות, ביצות ואתרים גיאולוגיים, כמו גם מינים רבים של צמחים ובעלי חיים, ונחשב לאחד היפים באיטליה כולה. אחד המאכלים הטיפוסיים לפארק נקרא מוצ'טה (mocetta) – נקניק מבשרו של צפיר האלפים. גם תעשיות העור, הנחושת, והברזל ממשיכות להתקיים באזור. בפארק פועל שירות השאלת אופני שטח (bike sharning) הגדול באירופה, וניתן לשכור אופניים שמתאימים לסיורים. ישנם עשרות מסלולי הליכה בפארק, וקיים גם מסלול מיוחד המותאם לעיוורים וכבדי ראייה. לפרטים על הפארק: www.pngp.it


הפארק הלאומי גראן פרדיסו – שמורה מוגנת בה חיים צפיר האלפים ויעל האלפים‎ ‎- צילום: Sergio Cerrato - Pixabay

קורמאיור (Courmayeur) וצ'רוויניה (Cervinia): שני אתרי סקי חשובים

עיירת הסקי קורמאיור היא פנינה קטנה הנמצאת למרגלות ההר הגבוה ביותר באלפים – המון בלאן, או מונטה ביאנקו, באיטלקית (Monte Bianco).

המון בלאן הוא אחד ההרים הידועים בעולם, ויעד אהוב במיוחד על מטפסי הרים, תיירים, וחובבי סקי, כמובן.

זהו מקום שבו היופי הנשקף מכל פינה הוא מעבר לכל דימיון. בעיירה קורמאיור נמצאים כמה מאתרי הסקי המפורסמים בעולם, וגם אם אינכם חובבי סקי, תוכלו לעלות על הרכבל סקייוויי (SkyWay), המעניק לנוסעים תצפית מדהימה על הפסגות הידועות ביותר, ונחשב לאטרקציה שאסור להחמיץ. האזור הזה נחשב לבירה העולמית של מטפסי ההרים, ומקום מושבה של אגודת מטפסי ההרים האיטלקית הראשונה במדינה.


צ'רוויניה (Cervinia) היא עיירה יפה כמו גלויה, המשתייכת מבחינה מוניציפלית לעיר וולטורנש (Valtourneche), וממוקמת בגובה 2050 מטר מעל פני הים. התיירות במקום החלה להתפתח לקראת סוף המאה ה-19, כאשר מטפסי הרים רבים (אלפיניסטי, או alpinisti, באיטלקית) החלו להגיע לעיר בניסיון לכבוש את פסגת אחד ההרים הידועים באזור – מונטה צ'רווינו (Monte Cervino). מתקני הסקי הידועים ביותר נבנו בשנת 1934 על ידי כמה יזמים ממחוז פיימונטה מחברת צ'רווינו (Cervino), ששמו להם למטרה להפוך את העיירה ליעד חשוב עבור חובבי סקי. בנוסף, נבנה גם רכבל בשם רכבל ברייל פלאן מזון (funivia Breuil Plan Maison) שאפשר למטיילים להעפיל לגובה 2555 מטרים מעל פני הים.

גם היום נחשבת צ'רוויניה ליעד פופולרי ביותר עבור חובבי סקי, בין היתר משום שהאתר הוא אחד הגבוהים באירופה, ומבטיח כמות נאה של שלג בעונה.

ניתן לבקר במוזיאון צ'רווינו (Museo del Cervino) ובבקתה של הנסיך ומטפס ההרים לואיג'י אמדאו די סבויה (Luigi Amedeo di Savoia), הממוקמת על רכס צר בגובה 3840 מטרים.


מונטה צ'רווינו ‏ - צילום: softcodex Pixabay

אגמים ומסלולי הליכה במחוז ואל ד'אוסטה

ואל ד'אוסטה מתגאה בלמעלה מ-100 אגמים אלפינים, שמעשירים את הנוף המרשים ממילא. צבעם של האגמים הבתוליים משתנה לפי העונה, ובזכות השמיים וההרים המשתקפים בהם. אגם ארפי (Lago d’Arpy), הממוקם בגובה 2066 מטרים על רכס סן קרלו (San Carlo), הוא אחד האגמים המצולמים ביותר במחוז. זהו אגם קרחוני (מקור המים בו הוא מקרחון יבשתי שהפשיר). בין הגלים משכשכים דגים ממינים שונים, והר הגרנד יוראסס (Grandes Jorasses) משתקף בו.


אגם גובר (Lago di Gover) שבמרכז גרסוני הוא אגם מלאכותי, וממוקם בנקודה מרהיבה, שממנה אפשר ליהנות מתצפית על מונטה רוזה (Monte Rosa). בחודשי החורף הופך האגם לרחבת החלקה על הקרח, ובחודשי הקיץ אפשר לדוג בו. מכאן אפשר גם לצאת למסלול הליכה קצר שנקרא פסג'טה דלה רג'ינה (passeggiata della Regina), או "המסלול של המלכה", שיוביל אתכם תוך חצי שעה לטירת סבויה (Castel Savoia).


אגם לאייט (Lago Layet), הוא האגם התיירותי מכולם – הוא מוקף בעצי אורן בני למעלה ממאה שנים, מוזן על ידי מי תהום, ותמיד צלול להפליא. הוא ידוע בכינוי "האגם הכחול" (Lago blu) בשל האצות שבקרקעית האגם, ומעניקות לו את צבעו המיוחד.

מסלול ההליכה המוביל לאגם מסומן היטב ונטול מכשולים, ומתאים לכולם. הדרך אליו מתחילה ליד הכביש הסמוך. גם חובבי הטרקים לא יתאכזבו, משום שישנם באזור אינספור מסלולים פשוטים יותר ופחות: אפשר בין היתר להגיע עד לריפוג'ו מזלמה (rifugio mezzalama) בעמק דאייס (val d’Ayas) – מסלול המתאים למטיילים מנוסים ובכושר טוב.

יעד פופולרי נוסף הוא ריפוג'ו די קוניי (rifugio di Cuney) – בקתת ההרים הגבוהה ביותר באירופה (2652 מטרים!), המוקפת בנוף אלפיני יפהפה.

נקודת המוצא של המסלול היא בכפר פורליוד די ליניאן (Porliod di Lignan), ומהחנייה מתחיל שביל פרדות צר שיוביל אתכם עד לגובה של 2656 מטרים תוך כשעתיים וארבעים וחמש דקות.

‏"האגם הכחול" ‏- צילום: Lars Schlageter - Pixabay

הקרחונים של מחוז ואל ד'אוסטה

מחוז ואל ד'אוסטה ממוקם בחבל ארץ הררי לגמרי, בין שתיים מחגורות ההרים החשובות באירופה, ומספר גבוה של קרחונים יבשתיים מעצבים את פני השטח שלו. רוב הקרחונים בעמק אוסטה הם קטנים למדיי, אבל ישנם גם כמה קרחונים גדולים, כמו קרחון ליס (Lys) לדוגמה. בעבר התפרסו הקרחונים על פני שטח גדול בהרבה, אבל עם השנים, בשל שינויי האקלים, הם נסוגו והתכווצו. כיום ישנם 209 קרחונים במחוז, המכסים שטח בגודל 135 קמ"ר. הקרחונים מהווים מקור חשוב למים, אבל הם משמשים גם את תעשיית התיירות, ואת תעשיית האנרגיה (הפקת אנרגיה באמצעות תנועת המים).


כנסיית נוטרה דאם דה לה גריסון (Il Santuario di Notre Dame de la Guerison)

לא רחוק מקורמיור (Courmayeur) מסתתרת כנסייה קטנה שמאמינים רבים עולים אליה לרגל. הכנסייה ממוקמת למרגלות קרחון ברנווה (Brenva), ונדמה כמעט שהיא צומחת מתוך האבן והקרח עצמם, ומהווה חלק בלתי נפרד מהנוף שמקיף אותה. נוטרה דם דה לה גריסון נבנתה במאה ה-19 על מנת לשמר את שרידיו של פסל של המדונה (אימו של ישו). שרידי הפסל הונחו בקפלה קטנה, אך זו נהרסה עם השנים, ככל שהקרחון נסוג. הפסל נחשב לבעל כוחות ניסיים, והפך ליעד לעלייה לרגל עבור המטיילים ומטפסי ההרים שהגיעו לאזור בניסיון לטפס לפסגת המונטה ביאנקו. במהלך ביקוריהם הם השאירו אחריהם מזכרות הידועות בשם "אקס ווטו" (ex voto) – חפץ שנתרם במתנה לקדוש כלשהו, בתמורה להגנה או רפואה שלמה. גם היום אפשר עדיין לראות כמה מהמתנות שמקשטות את קירות הכנסייה. מספרים שכל מי שמבקר במקום הזה, חווה חוויה מיוחדת. הכנסייה הייתה גם יעד מועדף על האפיפיור יוחנן פאולוס השני.


כנסיית נוטרה דאם דה לה גריסון ‏- צילום: Franco56

אירועים ופסטיבלים בפרובינציית אאוסטה

בוואל ד'אוסטה נחגג אחד הקרנבלים העתיקים ביותר: קרנבל הקומבה פריידה (Coumba Freida). זוהי חגיגה הקשורה לאירוע היסטורי – הרגע שבו נפוליאון וצבאו חצו את מעבר קולה דל גראן סן ברנרדו (Colle del Gran San Bernardo), ובמסגרתה מחיים המקומיים מידי שנה מסורות היסטוריות אהובות. הקרנבל נודד בין עיירות שונות בעמק גראן סן ברנרדו, וביניהן גם העיירה דוס (Doues). כוכבות האירוע הן המסיכות, המכונות "לנצטה" (Landzette), המהוות חלק בלתי נפרד מהתהלוכות שחולפות ברחובות העיירה.


בעיירות נוספות ברחבי המחוז מתקיימות חגיגות קרנבל נוספות, ואלו מלוות לעיתים בפסטיבלים טעימים. מידי שנה בעיירה פונט-סן-מרטין (Pont-Saint-Martin), בזמן שהתושבים ממתינים שיחלו חגיגות הקרנבל, מתקיימת ה"פג'ולטה" (fagiolata) המסורתית, שבמהלכה מתבשל מרק שעועית מסורתי בסירים גדולים על אש פתוחה בלב הפיאצה הראשית. כל התושבים מוזמנים להתייצב, עם סיר קטן בידיהם, כדי לטעום את המעדן המקומי הטיפוסי הזה.


המאכלים הטיפוסיים לוואל ד'אוסטה

מתכננים טיול לוואל ד'אוסטה, ותוהים מה כדאי להזמין מהתפריט במסעדות המקומיות? תוכלו לבחור בין מספר מעדנים טיפוסיים לאזור, וביניהם הפונדו המסורתי, העשוי גבינת פונטינה ואלדוסטנה (Fontina Valdostana DOP) מומסת, שתענוג לטבול בה פיסות לחם, פולנטה קונצ'ה (polenta concia) – סוג של פולנטה מקמח תירס המוגשת בליווי חתיכות של גבינת פונטינה וחמאה מומסת, וקוסטולטה אלה ולדוסטנה (costolette alla valdostana), מעין גרסה מקומית לקורדון בלו, המורכבת מפרוסות דקות של עגל במילוי פרושוטו וגבינת פונטינה המטוגנות בחמאה. כמו כן תוכלו לטעום את הצ'יווט די קמושו (civet di camoscio), נזיד חריף העשוי בשר ציד (צפיר היעלים), טגולה (tegole) – מעין עוגיות דקיקות טיפוסיות לאזור, וקפה אלה ולדוסטנה (caffè alla valdostana) – קפה המועשר בגראפה, סוכר וקליפת תפוז ולימון, שמקובלת לשתות ביחד, ממתקן רחב בעל צורה ייחודית שנקרא לה קופה דל'אמיצ'יציה (la coppa dell’amicizia), או "כוס החברות".


קפה המועשר בגראפה, סוכר וקליפת תפוז ולימון, שמקובל לשתות ביחד - צילום: ‏Italy Chronicles Photos
פולנטה קונצ'ה - צילום: Public Domain

2,021 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

עשוי לעניין אותך

1

מתעניינים

עליך להתחבר על מנת לצפות בתוכן זה

ההרשמה לאתר בחינם.

התחברות | הרשמה
bottom of page