פאדובה היא העיר שלי. לא נולדתי בה, אבל בעיר הזו אני גרה מאז שהייתי בת חמש. כאן הלכתי לבית הספר. כאן נמצאים החברים שלי. ולבטח זוהי העיר שאני מכירה טוב יותר מכל עיר אחרת בעולם
מאמר אורח מאת: פאולה פוצאטו - Paola Pozzato
היא נמצאת במחזו ונטו – Veneto, בצפון מזרח איטליה. מיקומה אסטרטגי למדי עבור מי שרוצה לבקר באזור זה. היא נמצאת במרחק 36 קילומטרים מונציה, כחצי שעה ברכבת. ומרחק שעה במכונית מורונה. אפשר גם לערוך טיולים אל הים ביזולו – Jesolo, או לטפס להרים אל העיר אזיאגו – Asiago. שני המקומות מרוחקים כשעה נסיעה מן העיר. השיקול שיכריע את הבחירה צריך להיות מה שמתחשק לאכול. דגים ופירות ים או בשר צייד וגבינות.
לו הייתי צריכה לחשוב על פאדובה כעל אישה, הייתי מדמיינת אותה אלגנטית ואינטלגנטית, קצת בישנית אולי, ומסוגרת. מסוג הנשים שצריך סבלנות כדי להכיר אותן באמת.
ואכן האלגנטיות של "פראטו דלה ואלה" – Prato della valle, אחת הפיאצות הגדולות באירופה, מותירה רושם בל ימחה. ואל מול "הבאזיליקה של סאן אנטוניו" – Basilica di S. Antonio, מתעוררת רוחניות גדולה. חמישה מיליון צליינים עולים אליה לרגל מידי שנה. לבסוף העיר כובשת את המבקר בעזרת "הקאפלה דלי סקרובני" – Cappella dgli Scrovegni, שקירותיה מכוסים בפרסקאות של ג'יוטו. הפרקסאות מצויירים בצבעים חזקים כמו ה–“Blu oltremare” , שפירוש שמו, "כחול עז" ,מחירו יקר שביקרים והוא עשוי מאבקת לאפיס לאזולי. המראה עוצר נשימה.
כשחברים מחוץ לעיר באים לבקר אותי, אני אוהבת לקחת אותם לאכול ארוחת בוקר ב"קפה פדרוקי" – Caffè Pedrocchi, כדי שיהיו מוקפים בתחושה ובאווירה היסטורית. בית הקפה הוקם בשנת – 1831, יש בו שלושה אולמות בשלושה צבעים שונים: לבן, ירוק ואדום. האולם הירוק שבו אח גדולה ומבוערת, היה מיועד מאז ומתמיד לסטודנטים או לכל מי שרצה לשבת ולקרוא באולם מחומם, מבלי להזמין דבר. מעבר לכך ברחבי בית הקפה האלגנטי צעדו תמיד אינטלקטואלים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים אשר תרמו כולם להיסטוריה של איטליה. משם אני לוקחת אותם לשוטט ברחובות ה- Centro - המרכז, של העיר העתיקה. פאדובה היתה בעבר מוניקיפיום רומאי ולאחר מכן בימי הבינים, עיר. אנו מגלים אותה לאט: הדואומו – Il Duomo, פיאצה דאי סניורי – Piazza dei Signori, פיאצה דלה ארבה – Piazza delle Erbe, ופאלצו דלה רג'ונה – Palazzo della Ragione, המכונה גם – הסלונה – Salone מקום מושבו הישן של בית המשפט האזרחי של פאדובה. גגו מעוצב כתחתית הפוכה של ספינה. כאן גם מתחיל הסיור הקולינרי שלנו. מתחת לפאלצו דלה רג'יונה נמתחות שתי אכסדראות אשר בחסותן אפשר למצוא מעדניות בוטיק מקסימות. זוהי חגיגה של ממש לחוש הריח. ריחות הנקניקים מתערבבים באלו של התבלינים כתווי שיר.
לדעתי דבר לא מתעלה על השילוב בין אוכל טוב ותרבות. היסטוריה של עיר בהכרח מורכבת גם מהמאכלים שלה ופרקים חדשים נכתבים מידי יום אם מצרפים ליצירתיות האנושית את חומרי הגלם האזוריים. וכך אין טוב מסיבוב ערב לחיך באוסטריות כדי לחתום את הביקור בפאדובה.
כדאי להתחיל עם אפריטיבו - Aperitivo או ספריצ – Spritz, אשר הומצא בפאדובה עצמה והוא מזיגה בין יין לבן או יין מבעבע לליקר מסוג ביטר כמו קמפארי או אפרול, וסודה. אחר כך לפי החשק המשיכו כך, כאנטי פאסטי: נקניק סופרסה – Soppressa או נקניק סלמה - Salame אפשר גם, פרושוטו אווז – Prosciutto d’oca או רצועות בשר מירך סוס – Sfilacci di cavallo, מאכל ממשפחת הנקניקים שמכינים מבשר הירך הרזה של סוס. מיבשים במלח במשך שבועיים ואז חודש נוסף מעל האח. בסופו של התהליך כשהבשר יבש, חובטים בו בפטיש עד שהוא מתפורר לשערות מוכיות וטעימות. מאכל נוסף הוא, Folpetti אלו הם תמנונים זעירים. הדייגים קוראים להם מוסקרדיני, Moscardini. נהוג לבשל אותם במים בליווי עגבניות או לטגן בשמן זית. אחר כך למנה ראשונה ביגולי – Bigoli, פסטה ארוכה עבה וצינורית האופיינית מאוד לצפון איטליה. או ריזוטו – Risotto, גם מאכל זה, המוכר מאוד גם מחוץ לאיטליה, אופייני לכל החלק הצפוני של לשון היבשה והוא סימן היכר שלה יותר מהפסטה. למנה עיקרית בוליטו – Gran bollito con il Cren, נתחי בשר שונים המבושלים במים רותחים עם ירקות חורף שונים ומוגשים בליווי רטבי - חזרת. ולבסוף לקינוח עוגיות זאלטי – Zaleti , שהן עוגיות מבצק פריך עם צימוקים ואגוזים, או לחילופין, Fugassa, עוגה מסורתית גבוהה שנהוג היה להכין בחג הפסחא או לכבוד הצעת נישואין. משפחת החתן נהגה לטמון בתוך העוגה טבעת. את שני הקינוחים חובה ללוות בכוס יין, מהגבעות הסמוכות.
