כפר זעיר ובו תעלות מים רומנטיות וטחנות קמח עתיקות, פארק בוטני מרהיב עם מבוך עצום ועצים נדירים מכל העולם, ומבצר מרשים ובו רוח רפאים זועמת... הפעם נבקר בעיירה ואלג'ו סול מינצ'ו, בכפר הקסום בורגטו, ובפארק סיגורטה המפורסם
על קו הגבול שבין שני מחוזות – ונטו (Veneto) ולומברדיה (Lombardia), במרחק קצר מוורונה וממנטובה ומדרום לאגם גארדה, נמצאת העיירה ואלג'ו סול מינצ'ו (Valeggio sul Mincio). העיירה המקסימה ממוקת במרכזו של אמפיתאטרון שיצר הטבע – מוקף בגבעות המורנה, ומשקיף על הפיאנורה פאדנה (Pianura Padana).
ואלג'ו מוגדרת כ"עיר אומנות" (צ'יטה ד'ארטה – città d’arte) בזכות העושר התרבותי והאומנותי שבה, ועמק מינצ'ו (לה ואלה דל מינצ'ו – La valle del Mincio) שחוצה את הכפר, הוא נתיב מים מתפתל בין שדות ואזורי מחייה של מינים רבים של ציפורים. במרחק קצרצר מוואלג'ו נמצא גם הכפר הקסום בורגטו, אחד היעדים האהובים ביותר על המטיילים. האזור כולו מציע אטרקציות רבות למי שמעוניין לבלות יום נעים בין אתרי טבע ותרבות, ולטעום מטעמים אותנטיים.
המבצר ורוח הרפאים שגרה בתוכו...
האטרקציה הידועה ביותר בעיר – מבצר סקליג'רו (קסטלו סקליג'רו – Castello Scaligero) – מתנשאת מעל העיירה ואלג'ו, והזמן הרב שחלף מאז שנבנה לא עמעם את עוצמתה. החלק שפתוח לקהל נקרא "הרוקה" (la rocca), וכדי להיכנס פנימה יש לחצות גשר מתרומם.
מצד שמאל ניתן להתרשם ממגדל עתיק בצורת פרסה, המכונה "לה טורה טונדה" (la torre tonda), או המגדל המעוגל. זהו כל מה שנותר ממבנה האחוזה שנבנה פה במאה העשירית ונרחב ברעידת האדמה שפקדה את האזור בשנת 1117.
המבצר הוקם בנקודה אסטרטגית כדי להשקיף על עמק המינצ'ו – נהר שבאותו התקופה סימן את הגבול בין האימפריה הרומית הקדושה לבין מרקיזות טוסקנה. לאחר שמסטינו דלה סקלה (Mastino della Scala), מנהיג משפחת סקליג'רו המפורסמת מוורונה תפס את השלטון, החלו בשנת 1262 העבודות לבניית חומת הגנה אדירת ממדים באורך 16 ק"מ שכונתה "ביצורי סקליג'רו". החומה החלה במבצר שבוואלג'ו, הגיעה למבצר שבעיירה וילפרנקה (castello di Villafranca), ונמשכה עד לשדות שבעיירה נוגארולה רוקה (Nogarole Rocca) הפרויקט נעצר כאשר הגיעה לאזור מגיפת הדבר השחור. רק שנים מאוחר יותר היה זה ג'אן גאלאצו ויסקונטי (Gian Galeazzo Visconti), דוכס מילאנו, שציווה על בניית החפיר והגשר שחובר למבצר.
כיום משמש המבצר לאירועים תרבותיים, ובחודשי הקיץ נערכים בו מופעים שונים. ואם אתם מבקרים בשעות הלילה, פיקחו עיניים והיזהרו... מספרים שעד היום מסתובבת במגדל רוח הרפאים של אנדריולו דה פארמה (Andriolo da Parma), אציל שהוצא להורג באשמת בגידה. דה פארמה הואשם בכך שרצה למסור את המגדל לידי כוחות ונציה, והוצא להורג באמצעות מכת חרב. הוא מעולם לא סלח לרוצחיו על העונש האכזרי, וגם היום רוח הרפאים שלו משוטטת חסרת מנוחה בין הריסות המגדל, ומחפשת נקמה.
מגדל הפעמונים הסקאליג'רי (la torre campanaria scaligera)
חומת הביצורים של מסטינו דלה סקלה שנבלמה
בידי הדבר השחור הייתה אמורה להקיף גם את חלקו הדרום-מזרחי של ואלג'ו – הנקודה שבה ניצב פתח הכניסה היחיד לעיר. לפי התוכנית אמור היה להיות מוצב שם גשר מתרומם שישלוט על העורק הראשי של אותם הימים – הוויה פוסטומיה (via postumia).
על מנת לתצפת על תנועת האנשים המתקרבים לעיר הוקם מגדל בסגנון דומה לשאר המגדלים שבנתה משפחת סקליג'רו. לאחר שאבד עם השנים תפקידו הצבאי של המגדל, הוא "סופח" לכנסיית סן פייטרו אין קתדרה (San Pietro in Cattedra) והפך למגדל הפעמונים של הכנסייה.
בשנת 1886 שופץ המגדל והוגבה על מנת לפנות מקום עבור הפעמונים – תשעה במספר – כל אחד בגודל שונה. בשנת 1964 חוברו הפעמונים למערכת החשמל, אבל רעידת האדמה שפגעה בשנת 1976 במחוז פריולי (שבצפון מזרח איטליה, במרחק
כ-300 קילומטר מוואלג'ו) הורגשה היטב גם כאן. הנזקים שנגרמו למגדל היו משמעותיים, וכמה חודשים מאוחר יותר, ב-21 בינואר 1977, קרס המגדל לתוך עצמו (למרבה המזל לא היו נפגעים). היום, מסביב להריסות המגדל, ניצב פסל אלגנטי ממתכת שנתרם על ידי חברת קורדיולי (Cordioli) לרגל יום השנה ה-30 לקריסה. לתוך הפסל שובצו תשעת הפעמונים של המגדל.
גם כנסיית סן פייטרו אין קתדרה (Chiesa di San Pietro in Cattedra) הסמוכה סבלה מחוסר מזל. הכנסייה נבנתה על גבי הריסותיה של כנסייה מוקדמת יותר – כנסיית סן ג'ורג'ו (chiesa di San Giorgio), והושלמה בשנת 1782. אבל בשל ויכוחים אינסופיים בין מנהלי הפרויקט, העירייה וגורמים אחרים, התקציב אזל באמצע העבודות. העירייה מעולם לא הצליחה לסיים את הפרויקט, והכנסייה נותרה ללא חזית.
בניין העירייה בפיאצה קרלו אלברטו
אם נמשיך מהכנסייה לאורך ויה רומא (via Roma), נגיע לפיאצה קרלו אלברטו (piazza Carlo Alberto), שם נוכל להתפעל מהבניין ההיסטורי המשמש כיום כבניין העירייה (פאלאצו מוניצ'יפאלה – palazzo municipale). חזית הבניין מתאפיינת בשער כניסה גבוה המוקף משני צדדיו בעמודי אבן, ואלו תומכים במרפסת הנפתחת אל אולם העירייה רחב הידיים.
המבנה הנאו-קלאסי והאלגנטי עבר תהפוכות בזמן שהצרפתים שלטו על האזור (בין השנים 1805-1815). באותם הימים קומת הקרקע הופקדה בידי אנשים פרטיים, שהפכו אותה לבתים ולחנויות. בהמשך גם נפתח שם בית הקפה הראשון בעיר.
בניין העירייה בפיאצה קרלו אלברטו
בורגטו
בורגטו סול מינצ'ו (Borghetto sul Mincio) הוא כפר ימי ביניימי קטן ורומנטי הנמצא במרחק כקילומטר אחד מהעיירה ואלג'ו (Valeggio). ניתן להגיע אליו ברגל או ברכב, אם הולכים או נוסעים לאורך גשר ויסקונטי (פונטה ויסקנטאו – Ponte Visconteo). בורגטו מוכר אף יותר מוואלג'ו, בשל העובדה שמדובר בכפר שקפא בזמן, ולא השתנה כלל במאות השנים האחרונות. מידי שנה מככב בורגטו ברשימת העיירות היפות ביותר באיטליה.
הכפר נבנה על גדות הנהר, ושימש בעברו הרחוק כנקודת מעבר ותשלום דמי מעבר על גשר העץ בכניסה. כיום ניתן לסייר בו רגלית, או לשלב אותו במסלול נסיעה מהנה באופניים. ישנן מספר חנויות המשכירות אופניים לפי שעה או ליום שלם, ואחד המסלולים הפופולריים ביותר, שנקרא "צ'יקלאבילה דל מינצ'ו" (ciclabile del Mincio) מחבר את בורגטו למנטובה, ואפילו לאגם גארדה.
לאורך השנים התחוללו כאן קרבות ידועים, וב-30 במאי 1796 הביס כאן נפוליאון את האוסטרים, אך כיום קשה לדמיין שאי פעם התחוללו כאן מלחמות, משום שהכפר הוא אחד המקומות השלווים והרגועים ביותר שאפשר לדמיין. בכל פינה יקדמו את פניכם גשרים קטנים וחנויות זעירות, ברווזים השטים בנחת, סמטאות צרות ומקסימות וטחנות מים עתיקות, שגלגלי התמסורת שלהן עדיין עובדים!
בזמן שיטוטיכם תתקלו גם בכנסיית סן מרקו האוונגליסט (chiesa di San Marco Evangelista). שימו לב למגדל הפעמונים של הכנסייה – בראשו תלוי אחד הפעמונים העתיקים ביותר באזור ורונה, המתוארך לשנת 1381.
אירועים מיוחדים בבורגטו
ביום שלישי השלישי בחודש יוני נערך בבורגטו פסטיבל בשם "לה פסטה דל נודו ד'אמורה – La Festa del Nodo d’Amore", כלומר חגיגת קשר האהבה. במהלך הפסטיבל נערך שולחן (כה ארוך עד שהוא כיכב בספר השיאים של גינס!) שעליו מוגשים טורטליני לכ-4000 סועדים.
בימים הראשונים של חודש דצמבר, לעומת זאת, נחנך בכפר עץ חג המולד מסוג מיוחד. במקום אשוח רגיל, מקשטים התושבים עץ מזן מטסקוויה (מקור העץ ממחוז סצ'ואן שבסין, ובאיטלקית הוא מכונה גם "אשוח המים"). זהו זן נדיר, ולמעשה עד שנות ה-40 של המאה ה-20 חשבו החוקרים שהוא נכחד.
פארק סיגורטה (Sigurtà)
החל מה-6 במרץ מידי שנה, ניתן לבקר בפארק סיגורטה (Parco Sigurtà) המרהיב. זהו פארק עם סיפור היסטורי מעניין. תחילתו בחווה פשוטה שנוהלה לפי הוראותיו של האציל ניקולו קונטריני (Nicolò Contarini), ובהמשך רכשה את השטח משפחת גואריינטי (Guarienti), שהחלה להגדיל את הפארק לאט לאט, עד שנמכר למשפחת מאפיי (Maffei). באופן ספציפי היה זה האציל אנטוניו מאפיי שהחליט לחבר את הפארק לנהר המינצ'ו, וכך להרחיב אותו.
פארק סיגורטה - צמחים נדירים
מאז שנת 1941 שייך הגן למשפחת סיגורטה, שהחלה בפרוייקט הגרנדיוזי של שיפוץ והרחבת הפארק, עד שצמח לפארק המפואר שאנו רואים היום. במהלך העבודות נחשפו צמחים בני מאה שנה שנשכחו, כמו גם אלפי עצי תאשור. עם השנים צמח הפארק משטח של 22000 מטרים מרובעים לכ-60,000 מטרים מרובעים. במרכז הפארק חולפת שדרה באורך כקילומטר שלאורכה נשתלו 30,000 ורדים – כרטיס הביקור של הפארק, ללא ספק. אבל אחת מפינות החמד המעניינות ביותר של הפארק היא המבוך בגודל 2500 מטרים מרובעים, שנחנך בשנת 2011. אי אפשר לבקר בפארק מבלי ללכת בו לאיבוד (בכוונה, כמובן!)
לאכול ולשתות בוואלג'ו סול מינצ'ו
מיד כשתגיעו לפיאצה הראשית בוואלג'ו, פיאצה קרלו אלברטו (piazza Carlo Alberto), תמצאו את "פאוזה קפה" (Pausa caffè) ואת מסעדת טרה קורונה (Osteria Tre Corone) הממוקמת באותו מבנה. זה מקום מצוין לאפריטיבו, וכאן תוכלו ליהנות מכוס יין בזמן שאתם משקיפים על הפיאצה ומתפנקים במתאבנים קטנים הכלולים במחיר הקוקטייל.
מומלץ לנסות את היין המקומי, שנקרא קוסטוצה (Custoza), ובמיוחד את היין שמייצר יקב מקומי בשם "לה מורלייה" (Le Muraglie) הנמצא בוואלג'ו ממש. משפחת ויצ'נטי (Vicenti) מטפחת את הגפנים שביקב מזה מספר דורות, ודוגלת בשימוש בטכניקות ששומרות על הניחוחות המיוחדים של ענבי הקוסטוצה (Custoza) הלבנים.
במרחק צעדים ספורים מכאן נמצאת מסעדת "רה דל טורטלינו" (Re del Tortellino), כלומר – "מלך הטורטלינו". ברור מאליו שמנת הדגל של המסעדה הזאת היא טורטליני... בוואלג'ו הטורטליני מכונים גם אניוליני (Agnolin) ונודו ד'אמורה (nodo d’amore), כלומר "קשר האהבה", בשל אגדה עתיקה ורומנטית:
המקומיים מספרים שהמאכל נולד בשל סיפור אהבתם הבלתי אפשרי של סילביה, נימפה שגרה בנהר, וחייל בשם מאלקו. באותם הימים צבאו כוחותיו של דוכס מילאנו, ג'אן גאלאצו ויסקונטי, על הכפר. באחד הלילות, בזמן שחיילו של ויסקונטי ישנו, עלו מהנהר נימפות ורקדו בין החיילים, וביניהם גם מאלקו. מאלקו התעורר, ונדהם מיופיה של הנימפה. השניים התאהבו, ועוררו את קנאתה של אישה בשם איזבלה, שהייתה מאוהבת בסתר במאלקו. איזבלה הפגועה החליטה לנקום וסיפרה לכל תושבי העיר שסילביה הנימפה היא בעצם מכשפה, וזוג הנאהבים נאלץ להימלט. הם החליטו לברוח לתוך מי הנהר, כאשר בעקבותיהם דולקים כוחותיו של ויסקונטי, וזינקו פנימה. כאשר הגיעו החיילים הם מצאו על המים רק מטפחת משי קשורה, שסימלה את אהבתם של הזוג שלא הסכים להיפרד. את סיפור האהבה הזה הפכו המקומיים לתבשיל, והקשר של המטפחת הפך לקשר הסמלי של הטורטלינו.
מומלץ לנסות את מנת היום (טורטליני, כמובן!) במגוון מילויים, כמו לדוגמה עולש ופנצ'טה. מנה מומלצת נוספת היא מנת הטריו של המסעדה, הכוללת לצד הטורטליני גם טלייאטלה פאלייה אה פיינו (paglia e fieno) – סוג של פסטה העשוי מקמח ותרד. הטלייאטלה מוגשות עם מגוון רטבים. כדאי לטעום גם את התרנגול הממולא ואת עוגת הוורד המסורתית, הרכה והחמאתית ובזוקה באבקת סוכר.
השווקים של ואלג'ו סול מינצ'ו
ואלג'ו מציעה מספר אטרקציות מעניינות לחובבי השווקים. ראשית כל, הכפר כולו הוא למעשה יעד וינטג' בנשמתו, והחנויות הקטנות בו מקסימות במיוחד. שנית, כדאי לבקר בעיירה בשבת בבוקר, משום שאז נערך כאן השוק השבועי הקלאסי, עם דוכני אוכל מקומיים. בנוסף, מידי יום ראשון הרביעי בכל חודש חוזרת ואלג'ו אחורה בזמן, והרחובות מתמלאים בעתיקות לרגל אחד משוקי העתיקות הידועים באזור. בהזדמנות זו תוכלו למצוא פריטים מסוגים שונים, החל מכלי בית וספרים וכלה במכשירי רדיו עתיקים ובובות...
שוק העתיקות של ואלג'ו סול מינצ'ו מתקיים ביום ראשון הרביעי מידי חודש
דמויות מפורסמות שיצאו מוואלג'ו סול מינצ'ו
גם ואלג'ו יכולה להתגאות בכמה אנשים מפורסמים שיצאו מהעיירה, וביניהם יאקופו פורוני (Jacopo Foroni), מלחין ומנצח תזמורת שפסל לזכרו ניצב ברחוב מרסלה בלב העיר. פורוני נולד בוואלג'ו בשנת 1824, והתפרסם באיטליה בשנת 1878 כאשר התזמורת של תאטרון לה סקאלה התארחה בטרוקדרו בפריז וביצעה שתי אוברטורות של המלחין. דמות נוספת היא איוונה ספנייה (Ivana Spagna), זמרת איטלקיה שנולדה ב-1954 נבחרה בשנת 1994 על ידי אלטון ג'ון לשיר את הקול הנשי בשיר "Circle of Life" כחלק מפס הקול של הסרט "מלך האריות".
כמה אנקדוטות על ואלג'ו סול מינצ'ו
בכל רחבי ואלג'ו תמצאו חלונות ראווה ובהם אינסוף טורטליני בכל גודל וצורה. במסעדות אחדות אפשר אפילו למצוא כלים עתיקים ששימשו להכנת הטורטליני, וכיום מוצגים לראווה כיצירות אומנות.
