המוזיאון לארכיאולוגיה שבעיר בולצאנו בצפון איטליה מוקדש כולו לאדם אחד. חייו ומותו של אדם זה הם המפתח להבנת עידן הנחושת באלפים של דרום טירול.
שמו הוא אוֹצִי - Ötzi, אך החוקרים מכנים אותו בכבוד רב - ״האיש שבא מן הקרח״. סיפורו מלהיט את יצר הסקרנות באופן חריג והביקור במוזאון הופך למסע צייד אחר כל פיסת מידע
פודקאסט:
טיול בסוף הקיץ
כשמצאו את הגופה הודיעו מיד למשטרה. הם היו זוג. הלמוט ואריקה סימון. זה היה בצהרי יום חמישי בספטמבר 1991. הזוג סימון מהעיר נירנברג שבגרמניה, עסק בירידה מרכס הר שעל ההעפלה אליו שקדו כל אותו בוקר. הם היו בחופשה ואהבו לערוך טיולים רגליים ברכסי האלפים שבדרום טירול. לרגע נדמה היה להם שמצאו קיצור דרך, הם ירדו מהשביל המסומן אל ערוץ סלעי צר, מחפשים בזהירות מקומות בטוחים להניח את רגליהם. זה היה יום בהיר ושמשי, בערוץ זרמו מיי קרח נמסים למחצה ושכבות נוקשות של כפור עטפו את הסלעים ואת אדמת המדרון. הם נמצאו בגובה 3,210 מטר מעל פני הים. גבוה מאוד. למרות השמש, היה קר. למטה במורד נדמה היה שמישהו השליך שאריות מזון או בגדים בערוץ, משהו בצבע חום היה זרוק שם. הם המשיכו לרדת לכיוון בו רבץ החפץ החום, הם לא דיברו ביניהם, ניסו להקשיב, אולי ישמעו קולות אנשים מדברים. הם לא שמעו דבר. כשהיו במרחק מטרים ספורים עצרו והביטו בזעזוע במה שנגלה לעיניהם. מן הקרח ביצבצו כתפים חשופות של אדם. זרועותיו והחלק האחורי של ראשו נראו לעין. חזהו היה לחוץ אל הסלע הקפוא, לא רחוק ממנו נראו שאריות של קליפת עץ מגולגלת, שאולי היו חלק מתרמיל הגב שלו. מי הקרח התגלגלו במורד כתפיו וגבו. פניו היו כבושות בקרקע. משהתאוששו מעט מההלם הלמוט ואריקה החליטו לצלם את הגופה ולמהר לתחנת המשטרה.
חקירת משטרה
חוקרי המשטרה התבוננו בתמונה. הם לא היו מופתעים. הם ידעו כי במהלך השנים גבו פסגות ההרים מחיר כבד של חיי אדם. מטפסים רבים נעלמו מבלי שאיש ידע מה עלה בגורלם. כנהוג במקרים כאלה, בבוקר המחרת עמדו לשלוח מסוק וצוות חילוץ אל המקום. כאשר תהייה גופתו של המטייל חסר המזל בידם יקל עליהם לגלות את זהותו.
אך יום המחרת לא היה יום נאה כקודמו. שני מחלצים עבדו במשך שעות ארוכות. בזהירות בעזרת אוויר חם וקיטור, קיוו להמיס את הקרח שבתוכו היה לכוד הגוף. לשווא. הם נכשלו וחזרו בידים ריקות. רק ארבעה ימים לאחר מכן תנאי מזג האוויר איפשרו את העברת הגופה והחפצים שנמצאו לצידה במסוק אל העיר האוסטרית אינסברוק.
במכון הפתולוגי סקרו חוקרי המשטרה את הגופה ואת שרידי החפצים שנמצאו סביבה. משהו נראה היה להם מוזר. וכשהבינו מהו הדבר, לא האמינו למראה עיניהם. בין החפצים השחוקים שנשאו את סימני הזמן, היה גם גרזן בעל כת עץ ולהב מתכתי. את התעלומה הזו לא יכול היה לפתור שום חוקר משטרה. למקום הוזעק ארכיאולוג. קונרד ספינדלר, ארכיאולוג אוסטרי, ספינדלר בחן את הגרזן ואמר ״האדם הזה חיי לכל הפחות לפני 4000 שנה״
סנסציה עולמית
ספינדלר החל משתמש בטכנולוגיה מודרנית המסייעת לאריכאולוגים לבדוק את גילו של חומר אורגני. ממצאיו הכו את העולם בתדהמה. הגופה מן ההר היתה השריד האנושי היחיד שהתגלה אי פעם מעידן הנחושת. גופתו של אוטצי עברה תהליך חניטה טבעי ועל כן השתמרה. הקרח שימר גם את בגדיו, נעליו וחפציו האישיים.
ספינדלר למד שאוטצי חי בין 3350-3100 לפני הספירה. כלומר, לפני 5000 שנה לערך. מה שאומר שהוא כבר היה חנוט על ראש ההר בתוך הקרחון במשך 600 שנים כאשר הפרעונים הורו להתחיל לבנות את הפירמידות.
מה גרם לכך שהגופה נחנטה ונשמרה? ככל הנראה שכבה של שלג כיסתה את גופו של אוטצי כמו גם את כל חפציו (דבר שמסביר את מציאתם לידו בדיוק כפי שהניח אותם, מבלי שהרוח סחפה אותם הרחק) שכבת השלג אפשרה לאוויר לחדור בעדה ויצרה סביבה שהיתה שילוב של קפאון, יובש ואווריריות. באלפי השנים שבאו לאחר מכן, עטף הקרחון את שכבת השלג ואת אוטצי תחתיה והביא את תהליך החניטה לכדי סיום.
במותו היה אוטצי כבן 45, גובהו היה 160 ס״מ - גובהם הממצוע של בני התקופה הנאוליטית. הוא היה רזה. שקל 50 ק״ג בערך. עיניו היו חומות. שערו היה מתולתל וצבעו היה שחור, הוא הגיע עד כתפיו. בנוסף היה לו זקן ארוך למדי. מצב בריאותו לא היה טוב במיוחד. הצד השמאלי של הלסת העליונה היה שחוק כמעט לגמרי. אוטצי ובני תקופתו השתמשו בשיניהם כדי לעבד עור, עץ, עצמות, וגידים. במהלך חייו סבל מפציעות אחדות. נמצאו שתי צלעות סדוקות, שהחלימו היטב, שבר באף, וטפילי מעיים.
כדי לשמר את הממצא הנדיר הוכן תא קרח אשר בתוכו נשמרו טמפרטורה ותנאי לחות זהים לאלו שעל ההר. כל חודשיים רוססה הגופה במים מעוקרים כדי למנוע את התיבשותה. לחוקרים נדמה היה שהם מכירים את גופו של אוטצי טוב משהם מכירים את גופם שלהם. עד שבוקר אחד, הבחין מישהו בחור קטן בחלק האחורי של הכתף השמאלית. סדרת בדיקות מחודשת נערכה במהירות והעלתה ממצא נוסף. בתוך גופו של אוטצי, קרוב ללבו, היה טמון ראש חץ קטלני. אוטצי לא היה חסר מזל שאיבד את דרכו בהרים, הוא היה קורבן רצח. תעלומה חדשה ביקשה פתרון - מי רצח את אוטצי ולמה?
מי הרוצח?
שלוש תאוריות עיקריות מציעות פתרון לתעלומה
חיסול פוליטי הגרזן שנמצא לידו ושהיה החפץ שבעזרתו זוהה, היה גם סמל סטטוס בחברה הנאוליטת. מי שנשא גרזן שכזה שהיה אדם בעל השפעה פוליטית ובעל הון. כזכור אוטצי היה מבוגר, בסוף חייו ממש על פי תוחלת החיים בתקופה הנאוליטית. על כן יתכן שנלקח אל מעבר ההרים המבודד על ידי טוען לכתר צעיר שירה בו שם למוות. הבדיקה של הפצע מראה שהחץ נשלף מגופו של המת לאחר שנורה ורק ראש החץ נותר בתוך הגוף. החצים היו מזוהים עם בעליהם וככל הנראה נעשה כאן נסיון להעלים ראיות. על פי אותו הגיון, גם הושאר הגרזן המפואר ליד הגופה, כדי שהרוצח לא יזוהה על ידי החפץ של הנרצח.
מלחמה אוטצי חי בתקופה שבה יבשת אירופה החלה משתחררת מעידן האבן. השבטים למדו לזהות מרבצי נחושת, למדו כיצד להתיכה ואיך להכין ממנה כלי נשק וכלי בית. הגילוי החדש הפך את מרבצי הנחושת ליקרי ערך ועל כן התנהלו מלחמות על הבעלות עליהם. יתכן שאוטצי השתתף בקרב שארך ימים מספר, קרב שהתחיל למטה בעמק ושבמהלכו ברח לבדו במעלה ההר ושם נתפס ונורה.
קורבן מעמד רם בחברה הניאולטית היה שמור גם לשמאנים, הרופאים. מחקר האמונה והקודש בתרבויות הרריות עתיקות, מסביר, שבתקופה המדוברת הפסיקו בני האדם לנדוד והחלו להקים מושבי קבע. הנוף המקיף אותם הלך וצבר חשיבות לגביהם. במקרים רבים החלו לסגוד לפסגות ההרים. בגלל שהגופה נמצאה בדיוק במעבר בין שני הרים, בנקודה הגבוהה ביותר באזור, מסיקים החוקרים כי המקום נבחר בכוונה תחילה. אוטצי טיפס על ההר מרצונו או בכפיה ושם הוקרב קרבן לאלים. בתאוריה זו תומכות ראיות כמו החיצים שהיו ברשותו שהיו חסרי ראשי אבן ונוצות. הטלת מום בחפץ אישי היא סממן פולחני כמו גם השארת הגרזן בקרבת הגוף כדי לאפשר לבעליו לקחת אותו אל העולם הבא.
כל אחת מהתאוריות סותרת באופנים מסויימים את התאוריות האחרות ועל כן נשארת תעלומת הרצח ללא פתרון חד משמעי.
על גופו של אוטצי נתגלו כתובות קעקע רבות ובקרב חובבי הקעקועים הוא נחשב למקועקע הראשון.
עוד שאלה אחת נותרה ללא מענה - של מי אוטצי? הערוץ הסלעי שבו נמצא על ידי הזוג סימון הוא המקום הפיזי שבו עובר כיום הגבול בין איטליה לאוסטריה. מפני שקשה לקבוע במדוייק היכן עובר קו הגבול בגובה כה רב ובתוואי שטח פראי מאוד, התעוררה מחלוקת בין שתי המדינות בימים שלאחר התגלית. לאחר בדיקות מדוקדקות נקבע כי אוטצי נמצא בטריטוריה איטלקית ועל כן הועבר המחקר והמוזאון לעיר האיטלקית ׳בולצאנו׳ אשר שוכנת קרוב לגבול עם אוסטריה. אך שאלת השייכות אינה מסתיימת כאן.
הזוג אריקה והלמוט סימון תבעו ממשלת איטליה להכיר בהם כמוצאי המומיה ולציין את שמם בהקשר זה. אולם עורך דין שפנה אליהם מיוזמתו הפנה את תשומת ליבם לכך שהם זכאים ליותר. הם זכאים לבעלות על על אוטצי וזכאים לבקש להחזיקו ברשותם. בתחילה הציע להם ממשלת איטליה 5,000 יורו ולאחר מאבקים משפטיים העלו את ההצעה ל- 50,000 יורו. המשפט הסתיים בסופו של דבר לאחר מותו של הלמוט, ואריקה סימון קיבלה מממשלת איטליה 150,000 יורו.
המוזאון נמצא כאמור בעיר הקטנה בולצאנו המוקפת בפסגות האלפים של דרום טירול. הוא פתוח בכל שבוע מיום שלישי עד ראשון בין השעות 18:00 -10:00 (כניסה אחרונה בחמש וחצי) אתר המוזאון
