top of page

בולצאנו – השער אל הדולומיטים

+ באיטליה
Sunday, October 30, 2022

8 דקות

חיפוש

עודכן: 18 ביוני 2023

איכות חיים נהדרת וחוות קסומות, הרים מרשימים ומסלולי הליכה מטופחים, מבצרים עתיקים ואחד משוקי חג המולד הטובים באיטליה... אם עוד לא ביקרתם בבולצאנו, עכשיו זה הזמן! בחודשי החורף, עיר הבירה של הדולומיטים הופכת ליעד נחשק במיוחד


העיר בולצאנו הוקמה בעמק אדיג'ה בסוף המאה ה-12, ותחת פיקודו של בישוף טרנטו (Trento) הפכה למרכז עירוני חשוב עבור האזור כולו. סיפורה של בולצאנו הוא מעניין ומורכב: זוהי עיר כלאיים המשלבת עבר עתיק והווה מודרני, צומת דרכים המכונה "השער אל הדולומיטים" ובתוכו מתמזגות שתי תרבויות – האיטלקית והגרמנית.


תצפית על בולצאנו איטליה
תצפית על בולצאנו - צילום: barnyz

שתי תרבויות ושתי שפות... ואולי בעצם שלוש?

מחוז טרנטינו אלטו-אדיג'ה (Trentino Alto Adige) נהנה ממעמד אוטונומי מיוחד באיטליה. המחוז מתחלק לנפת אלטו-אדיג'ה (המוכרת גם בשם נפת טירול) ונפת טרנטו. בירת המחוז כולו היא העיר טרנטו (Trento).

תושבי בולצאנו הם אמנם איטלקים, אבל השפה המרכזית באזור היא הגרמנית (תיאורטית זוהי רק אחת מהשפות הרשמיות באזור, אך בפועל זוהי השפה המדוברת ברחוב). רוב תושבי העיר מדברים גם איטלקית, אך ככל שתצפינו ותתרחקו מהמרכז, כך ירד מספרם של דוברי האיטלקית, ואם בבולצאנו כ-70% מהתושבים מדברים איטלקית, הרי שבמראנו (Merano), לדוגמה, המספר יורד ל-50% בלבד. בבולצאנו פועלים בתי ספר איטלקיים וגרמניים, ובשניהם מתקיימים הלימודים בשתי השפות. גם התמרורים והשלטים הם דו לשוניים. בגיל 18 עליך לבחור לאיזו שפה אתה רוצה "להשתייך", ומי שמעוניין לעבוד במגזר הציבורי צריך להוציא רישיון המעיד על כך שהוא דובר את שתי השפות באופן שוטף.


שלט רחוב בבולצאנו – גם בגרמנית וגם באיטלקית
שלט רחוב בבולצאנו – גם בגרמנית וגם באיטלקית - צילום: LucasD

אבל למה בעצם מדברים גרמנית בבולצאנו? הסיבה לכך היא היסטורית, כמובן. מאז ומתמיד היה מחוז טרנטינו-אלטו אדיג'ה חלק מאוסטריה. רק בתום מלחמת העולם הראשונה, לאחר שהאימפריה האוסטרו-הונגרית הובסה, הפך המחוז לחלק מאיטליה. כך החל תהליך האיטליזציה של תושבי המקום, ונאסר עליהם לדבר בגרמנית, או לשאת שמות משפחה גרמניים, או ללמד את השפה בבית הספר.

אך לצד שתי השפות הרשמיות, תושבי רבים במחוז מדברים שפה נוספת: לדינית. הלדינית היא השפה המרכזית בשמונה מחוזות קטנים בהרים, ומדובר בשפה רומאנית שהתפתחה מהלטינית הוולגרית (בדומה לשפת הרומאנש המדוברת בשוויץ). הלדינית הייתה שפתם של תושבי המחוז העתיקים שהתיישבו בעמקים לפני מאות שנים, ולמרות ההשפעות הזרות הצליחו לשמר את תרבותם ואת שפתם. למעשה, השפה הלדינית נחשבת לשפת הדולומיטים. רוצים ללמוד לדינית? אולי תוכלו להתחיל במשפט פשוט – כדי לומר "בוקר טוב" בלדינית, יש לומר: בון דה (Bun dè).


עיר אחת, 5 רובעים

העיר בולצאנו מתפרשת על פני 28 קמ"ר, ומתפרשת בין שלושת הנהרות המקיפים וחוצים אותה – נהר הטלוורה (Talvera), נהר האיזרקו (Isarco) ונהר האדיג'ה (Adige). בולצאנו מחולקת לחמישה רובעים, ולכל אחד מהם מאפיינים קצת שונים. שניים מהרובעים היו בעבר עיירות עצמאיות, והם סופחו לתוך בולצאנו רק במאה ה-20: רובע גריס (Gries) המאוכלס בצפיפות, ורובע רנצ'ו (Rencio). שלושת הרבעים האחרים הם Centro-Piani, Oltrisarco-Asalgo, ורובע Europa-Novacella, העתיק מכולם, שנקרא על שם הכנסייה המקומית (Abbazia di Novacella). זהו גם הרובע שמאחד את כל התרבויות בבולצאנו.


הכנסייה העתיקה ברובע גריס, שנבנתה בסגנון גותי טיפוסי לאזור, ומפת הרובעים של העיר


סיור בלב העיר בולצאנו

אפשר בקלות לכנות את בולצאנו "עיר איכות החיים", ואכן, בכל פעם שמתפרסם באיטליה דירוג הערים שבהן איכות החיים נחשבת לטובה ביותר, בולצאנו מככבת במקומות הראשונים ברשימה. חלק ממה שתורם לאיכות החיים הוא שבבולצאנו, שניצבת למרגלות הדולומיטים, אפשר למצוא שפע של מרכזי תרבות, מתקני ספורט (מקורים וגם באוויר הפתוח) ומתקני ספא.




מרכז העצבים של העיר הוא פיאצה וולטר (Piazza Walther), העשירה בבתי קפה ומסעדות, ולצד הקפה המשובח אפשר ללגום גם קצת היסטוריה. הפיאצה נחשבת לטרקלין של בולצאנו, והאווירה כאן מיוחדת לאורך כל השנה. בחודש דצמבר מתמלאת הכיכר בדוכנים לרגל פסטיבל חג המולד של בולצאנו, שנחשב לאחד המוצלחים באיטליה.

סרטון שצולם בעיר בולצאנו בתקופת שווקי חג המולד



המרכז הדתי הרוחני של העיר הוא הדואומו המרשים, כמובן, שנבנה על גבי הריסותיהן של שלוש כנסיות קדומות יותר: רומנסקית, מימי הביניים, ונוצרית מוקדמת. מרשים במיוחד הוא מגדל הפעמונים הגותי המתנוסס גבוה בשמי העיר. המקומיים גאים בו במיוחד, ומשווים אותו לעיתים אפילו למגדלי הפעמונים של כנסיית נוטרדאם בפריז...


פיאצה וולטר בולצאנו איטליה
הדואומו של בולצאנו ופיאצה וולטר, מרכז העצבים של העיר - צילום: Pixabay

הסגנון האדריכלי הטיפוסי לעיר בולצאנו, ובאופן כללי לעיירות הדולומיטים, הושפע מאד מסגנונן של משפחות האצולה ששלטו באזור במהלך המאה ה-17 (וביניהן גם קלאודיה דה מדיצ'י, שמלכה בחבל טירול בשם בנה, פרדיננד מאוסטריה).

מאז ימי הביניים שימשה בולצאנו כתחנת מסחר חשובה, שחיברה בין הצפון והדרום. עד היום, למעשה, נושאים רחובות רבים במרכז העיר את שמות בעלי המלאכה שפעלו בהם: ויה בוטאי (via Bottai), לדוגמה, היה הרחוב שבו פעלו ייצרני וסוחרי היין – ענף חשוב ורווחי במיוחד עבור העיר עוד מימי קדם. ברחוב זה נמצא גם מוזיאון הטבע של העיר.


בוויה קונצ'אפלי (via Conciapelli) נהגו הבורסקאים לעבד עורות, והשתמשו לצורך כך בחומרים שמילאו את האוויר בסירחון שאי אפשר היה לטעות בו... בוויה ארג'נטיירי (via Argentieri) אפשר לשער שפעלו צורפי הכסף, אך מקור השם איננו ודאי, שכן ידוע שרבים מהצורפים עבדו דווקא באזור פיאצה דל גרנו (piazza del Grano) ופיאצה דלה ארבה (piazza delle Erbe), הכיכרות שבהן התנהלו שוקי המסחר והמזון.

הארכיטקטורה המאפיינת את הרחוב מספרת את סיפורה של בולצאנו כולה: בשנת 1100 לא היה כאן רחוב אלא תעלה רחבה, וחזיתות הבתים הפונים לכיוון צפון (העתיקים ביותר) חוברו ביניהם בגשרים ומעברים שונים.


פיאצה דלה ארבה, גם כיום יש בה שוק האיכרים של  בולצאנו
פיאצה דלה ארבה, גם כיום שוק האיכרים של בולצאנו - צילום: Helgoland01

בזמן הסיור במרכז ההיסטורי של העיר, כדאי לכם לעבור גם בשוק הירקות והפירות (Il mercato della frutta), שמתקיים מידי יום בפיאצה דלה ארבה (piazza delle Erbe). לצד התוצרת החקלאית שמוכרים איכרי האזור, תוכלו למצוא כאן גם מטעמים טיפוסיים, החל מנקניקים וכלה בגבינות טעימות, פטריות טריות ומיובשות, תבלינים מרחבי העולם, וברצל (brezel) – כמובן, הבייגלה המסורתי של בולצאנו! השוק נראה בדיוק כמו שוק חג המולד, אבל הוא למעשה פועל לאורך חודשי הקיץ. מדהים לזכור שהשוק מתקיים מאז שנת 1295.



אוֹצִי – התושב המפורסם (והזקן) ביותר בבולצאנו...

אי אפשר לבקר בבולצאנו מבלי לעצור ולומר שלום לתושב הידוע ביותר בעיר: אוֹצִי (Otzi), המומיה העתיקה המוצגת היום לראווה במוזיאון הארכיאולוגי של אלטו אדיג'ה. אם מעולם לא שמעתם על אוֹצִי, זו ההזדמנות שלכם להכיר מקרוב את המומיה המרתקת הזאת, שהתגלתה במקרה ב-19 בספטמבר 1991, בהרי האלפים.

אוֹצִי חי כפי הנראה בעידן הנחושת, וגופתו השתמרה מתחת לקרח במשך לא פחות מ-5300 שנה. החוקרים שבחנו את גופתו גילו כי הוא מת ככל הנראה מפצע שנגרם על ידי פגיעת חץ כשהיה בן 46. בזכות הקור השתמרה המומיה באופן מושלם וטבעי לחלוטין, ולמעשה גם היום היא מוצגת בתוך חדר מיוחד עם בקרת אקלים בתוך המוזיאון, שנועד להגן עליה. לקריאה מלאה על אוֹצִי איש הקרח, כאן.


אוֹצִי  – התושב הפופולרי ביותר בבולצאנו
אוֹצִי – התושב הפופולרי ביותר בבולצאנו. הפסל הזה הוא רק שחזור – המומיה עצמה מוצגת בחלל שמור - צילום: Marko Forsten

מאזי – החוות המסורתיות של אזור הדולומיטים

אם תצאו מגבולות בולצאנו עצמה, תוכלו לגלות לא רק את מסלולי הטבע הנהדרים ואת אתרי הסקי, אלא גם את החוות המסורתיות של האזור, שנקראות מאזי (masi). אולי יצא לכם לשמוע בעבר על המאזו (וברבים – מאזי): זוהי חווה הממוקמת בהרים, ולעיתים קרובות מציעה גם שירותי אירוח.


בפרובינציית בולצאנו ובאופן כללי במחוז כולו, קיים משהו שנקרא מאזו קיוזו (maso chiuso), כלומר חווה סגורה. עד לפני זמן לא רב, היו חוקים מוגדרים שקבעו בדיוק מה יעלה בגורלה של החווה לאחר פטירתו של הבעלים, ובאופן ספציפי קבעו שאסור לחלק אותה. החווה עברה מדור לדור, ורק הבן הזכר הבכור ירש אותה בשלמותה. האחים האחרים יכלו לבחור לקבל פיצוי כספי, או להמשיך לגור עם האח הבכור.

כאשר מחוז טרנטינו-אלטו אדיג'ה סופח לאיטליה, החוקים האלה בוטלו אף שבפועל האוכלוסייה המקומית המשיכה לקיים אותם (למרות שכבר לא הייתה שום חובה חוקית לעשות כך). בשנת 2001 תוקן החוק, על מנת לאפשר גם לבנות (ולא רק לבנים) לרשת את החווה.


הביקור באחת החוות האלה הוא חוויה מרתקת לגדולים ולקטנים – במחוז פועלות כ-1600 חוות, ואם תעצרו לאכול באחת מהן, תשמחו לגלות שרוב המוצרים המוגשים לשולחן גודלו ויוצרו בחווה עצמה, או באחת החוות הסמוכות. זו תהיה חוויה טעימה במיוחד! והילדים ישמחו להשתתף באחת הפעילויות המיועדות להם, כמו לדוגמה איסוף פירות יער, או מפגש עם חיות המשק...


דוגמה לחווה (maso) בנפת טירול
דוגמה לחווה (maso) בנפת טירול - צילום: Michael Kranewitter

טיולים בטבע, ארמונות ורכבלים

בולצאנו היא יעד ידוע עבור חובבי הספורט, ובעיקר עבור חובבי סקי. במרחק קילומטרים ספורים מהעיר תוכלו למצוא מספר אתרים פופולריים, וקל להגיע אליהם בעזרת האוטובוסים והשאטלים שיוצאים ממרכז העיר ומבתי המלון השונים. האתרים המפורסמים מכולם הם Carezza Ski, Obereggen, ו- area sciistica alta Badia.


אם אתם מעדיפים לצאת למסלולי הליכה בטבע, כדאי לכם לנסות מסלול בשם sentieri del Durer, שנקרא על שם הצייר הידוע מתקופת הרנסנס. זהו למעשה המסלול שדורר עצמו נאלץ להשלים כאשר הגיע בשנת 1494 לאיטליה. מדובר על מסלול באורך 35 קילומטרים, החוצה יערות ואגמים.


האזור כולו הוא גן עדן לחובבי הליכה וטבע, וגם מהעיר עצמה יוצאים מספר מסלולים מעניינים שחלקם המתאימים גם לילדים. ראשית כל, כדאי לכם לעלות על הרכבל (המצוין!) שנקרא Renon Cablecar. הרכבל יוצא מלב העיר ממש, ומחבר את בולצאנו עם הרמה שמעל. מכאן תוכלו לראות נופים נהדרים, ולצאת למסלולי הליכה. אם אתם חובבי ארמונות, דעו שברחבי הדולומיטים פזורים כמעט 400 מבצרים וארמונות (קטנים וגדולים), וחלקם קרובים מאד לבולצאנו. שניים מהמיוחדים והמרשימים ביותר הם Roncolo castle (ובגרמנית: Runkelstein), ו-Maretsch castle.


מבצר Maretsch castle
מבצר Maretsch castle - צילום: Vollmond11

מסורות וחגיגות בבולצאנו

בבולצאנו, אירועי התרבות והחגיגות הפולקלוריסטיות מתקיימים לאורך כל השנה. אבל אם תבקרו במקום בסתיו, תוכלו להשתתף באחת החגיגות המסורתיות ביותר: ה – Torggelen הוא מסורת של ממש, וכולל יציאה למסלול הליכה שנמשך יום שלם, מהזריחה ועד השקיעה, במטרה לקבל את פני הסתיו. המסלול יוצא לדרך מהעיר ועולה אל ההרים, ולאורכו אפשר לעצור ולטעום כל מיני מטעמים טיפוסיים...


בסוף חודש אוקטובר נערך בעיר פסטיבל התפוחים, וב-6 בדצמבר חוגגים בבולצאנו (ובכל הדולומיטים) את חגו של סן ניקולה (San Nicola), המוכר יותר בשם סנטה קלאוס... סן ניקולה נוהג לבקר בדוכני שוק חג המולד בשעות אחר הצהריים, כשהוא מלווה במלאכים וגם בקרמפוס (Krampus), יצורים חצי אנושיים ומיתולוגיים שתפקידם להפחיד עם מסיכות ופעמונים רועשים את הילדים הקטנים שלא התנהגו יפה לאורך השנה... וכמובן שאי אפשר לשכוח את שוק חג המולד בבולצאנו, המושך עשרות אלפי מבקרים מידי שנה, ונחשב לאחד הפופולריים באיטליה.


הידעתם? כמה עובדות מפתיעות על בולצאנו

האם ידעתם שקזנובה העביר שישה ימים קצרים אך משמעותיים בבולצאנו...

סיפור ביקורו של ג'אקומו קזנובה (המאהב הידוע) בעיר הוא קצר אבל בעל משמעות עבור המקומיים. ב- 31 באוקטובר 1756 הצליח קזנובה להימלט מהכלא הוונציאני (לאחר שנכלא שם בשל חטאים מוסריים...). המאהב רב התושייה הצליח לברוח לכיוון מינכן, ובדרך לשם הגיע לבולצאנו, עייף וחסר כל. מכיוון שלא היו לו לא כסף וגם לא בגדים, הוא התחבא בפונדק בשם Il Sole בעיר, עד שאדם מהימן שהסכים לסייע לו יביא לו כסף מוונציה. מספרים שמרוב פחד בזמן ששהה בפונדק הוא לא פתח את הדלת לאף אדם – אך ורק לחייטים שעמלו על בגדיו החדשים. מאותם שישה ימים בבולצאנו נותרה עדות אחת קצרה – מכתב בן 9 שורות, לצד כמה מטבעות וקלפי משחק שקזנובה השאיר אחריו. זה לא הרבה, אבל זה הספיק לתושבי בולצאנו כדי לאצור תערוכה ב-2011 ולכלול את ביקורו של קזנובה ברשימת ה"פרטים מסקרנים" שאי אפשר לפספס בעיר...


איפה אוכלים?

והנה הגענו לנושא הטעים מכולם! מה אוכלים בבולצאנו? ואיפה?

לפני שנדבר על המקומות המומלצים, הערה קטנה בנוגע לאוכל עצמו: המטבח המקומי הוא מעולה, אבל גם עשיר מאד. השילוב הקבוע במטבחים בעיר כולל חמאה, לחם מלא, ונקניק בשם ספק (speck). המנה הפופולרית ביותר היא קאנדרלי (canederli): קציצות העשויות לחם, חלב, נקניק ספק, ביצים, מלח ופלפל, המבושלות בציר בשר בתיבול עירית קצוצה. קנדרלי מככבים גם בגרסאות אלטרנטיביות, עם גבינה, פטריות או תרד. הפטריות הטיפוסיות לאזור זה הן פטריות שנטרל, והן לרוב מוגשות כשהן מטוגנות או צלויות על הגריל, או בתוך ריזוטו עדין.


אם תרצו לטעום את המטבח המקומי, נסו את Trattoria Cavallino Bianco, הממוקמת בלב בולצאנו. משפחת אנרטר מנהלת את המסעדה הפופולרית הזאת מאז שנת 1957, מה שהופך אותה למסעדה הוותיקה בעיר. המסורת מכתיבה את הקצב והטעמים, וכל פרט ופרט מעוצב בסגנון טירולזי, כולל המדים של המלצרים.


התבשילים המוגשים במקום הם קלאסיקות מאזור טירול כמובן, החל מקנדרלי עם נקניקיות וכלה בנזיד בשר חזיר מעושן עם כרוב כבוש. החיסרון היחיד הוא שהם שקשה למצוא פה מקום פנוי, ולכן אני ממליצה לכם להזמין מקום מראש! מקום מומלץ נוסף הוא Osteria Hopfen – כאן תוכלו לטעום צלעות נהדרות העשויות על הברביקיו, המבורגר ושטרודל תפוחים מצוין (אין כמו השטרודלים של בולצאנו!).


שטרודל תפוחים
שטרודל תפוחים - צילום: Sara Sason

ומה לגבי היין המקומי? אסור לנו לשכוח את הגוורצטרמינר (Gewurtztraminer), כמובן! הזן הארומטי הזה, שהגיע למחוז בזכות סוחרים מאלזס וגרמניה, הוא אחד מהיינות הלבנים הפופולריים בטרנטינו-אלטו אדיג'ה ולמעשה בכל איטליה. אבל הגוורצטרמינר (או טרמינר, כפי שהוא מכונה כאן לעיתים קרובות) איננו היין היחיד שכדאי לגלות. היינות המיוצרים בדולומיטים נחשבים לאיכותיים במיוחד, וזוכים באינספור פרסים מידי שנה. אם אתם חובבי יין, כדאי לכם לנסות גם את הפינו נרו (Pinot Nero) המיוצר באזור זה, את הריזלינג ואת הקרנר (Kerner), המגיע היישר מהאלפים. יין נוסף הוא הלגריין (Lagrein). זהו יין שאיננו מוכר מספיק, וחבל – זהו יין אדום מצוין.


בכל מקום תוכלו לראות גם פירות מיובשים. בעבר, מול כל בית במחוז (שנקרא רנון – RENON) נהגו לשתול עץ אגסים. את הפירות העסיסיים ייבשו תחת קרני השמש לקראת חודשי החורף הקרים. האגסים המיובשים נקראו kloatze, ומדובר על מעדן שהמקומיים עדיין אוהבים ומכינים באופן קבוע.

1,142 צפיות0 תגובות

Comments


הדולומיטים, קצת אחרת: סופשבוע בעמק האגמים בטרנטינו
Thursday, September 14, 2023
25 שמורות הטבע והפארקים הלאומיים היפים ביותר באיטליה – חלק ראשון
Wednesday, May 31, 2023
כדאי לטייל באיטליה בחורף? בוודאי! הנה חמישה מקומות נהדרים לבקר בהם
Tuesday, January 10, 2023
חופשת סקי באיטליה – לאן כדי לנסוע?
Sunday, January 1, 2023
בולצאנו – השער אל הדולומיטים
Sunday, October 30, 2022
העיר טרנטו וסביבתה – היכן לבקר ומה לראות
Sunday, September 19, 2021
זה רק ספורט – סקי ופעילויות ספורט נוספות בדולומיטים
Monday, June 11, 2018
פניני הדולומיטים - ערים בהרים
Sunday, June 3, 2018
חורף חם בדולומיטים
Thursday, December 3, 2015

עשוי לעניין אותך

נדיה קרישי | ספרנית בסיפריה הקפיטולרית בורונה

תרגום: אריאלה בנקיר