בהתבוננות באומנות איטלקית גבוהה, לעיתים קרובות מפליא אותי הטיפול העדין בפרטים. פרטים זה עניין צנוע, לא כולם צריכים לדעת הכל כל הזמן. כמה קשה יכולה להיות ההחלטה מה להגיד ומתי לשתוק. איך ייתכן שמה שמרגיש כמו צל עמוק, הוא בכלל לא כהה. בציור הזה, מרוב שתיקה, אפשר להשאיר שומר בלי רגליים, בלי שאף אחד ירגיש, רק כדי לא לפגום בקומפוזיציה. זוכר פנינים כאלה אצל הדוכסית מאורבינו. לא מכל דבר צריך להקים צעקה. זוכר את האוניות בנמל ואת בעלך עם האף השבור והכובע.
מאת: עמיר רובין
באחד הימים בסאן ספולקרו, ניגש אלי שומר ממתיק סוד: ״זה בעצם ציור של השלטון הטוב והשלטון הרע, אתה יודע״. אני ראיתי רק את הציור ואילו מגרונו נשמעה צעקת המהפכנות.אוהד סבונרולה. הנוף הצחיח לעומת הנוף הירוק אמור היה לייצג את ההבדל בין שלטון השמיים להיעדרו, אלא שהשומר שייך את הציור למסורת של ״השלטון הטוב והשלטון הרע״ ולא ל״תחייתו של ישו״, איטליה שייכת לעם ולא לקיסר. יש צורות שונות של ציור מעולה. כמו שבמוזיקה יש טריו וקווארטט או פוגה וסימפוניה, כך בציור מהתבוננות. יש אמא וילד, אבא אמא וילד, צליבה, תחייה, פיאטה, השלטון הטוב והשלטון הרע, נוף, עירום, אישה כך ואיש אחרת. הנושא באמת נושא משהו, הוא לא עובד אצל הלוואי, גם לא אצל מילות התואר. צייר עוסק בהתבוננות באור שנותן צורה לעולם כמו שמוזיקאי מקשיב. בהיותי רחוק מהאמונה הנוצרית וקרוב לציור, השחקנים השונים בציורים לא העסיקו אותי יותר מדי מבחינה תיאולוגית. ישנתי במנזר שהציע חדרים בזול. מסדרונות ארוכים, חלונות גבוהים עם וילונות כבדים ואוויר שלא מוחלף. כשנכנסתי לחדר הורדתי את הצלב הגדול ושאר האיקונות ושמתי במגירה. גם את כל הבשמים המוזרים שאיטלקים שמים בחדרים לא מאווררים סגרתי עד יעבור זעם. בזמן שהייתי במנזר פתחתי את כל החלונות כמה פעמים. עד שחזרתי מיום עבודה תמיד סגרו בחזרה שמא פתית אבק יפגוש באור כלשהו.
בהזדמנות אחרת, ניגש אלי שומר במוזאו סאן-מארקו שסיפר לי כמה הוא מזדהה עם סבלו של פטר מוורונה שמופיע תמיד עם פצע מדמם או סכין קצבים תקוע בראשו. הזדהיתי גם עם כאבו, גרזן בראש זה לא פשוט. לצורך כתיבת דברים אלו, הייתי חייב לבדוק סוף סוף מי זה הבחור הזה עם סכין הקצבים תקוע בראשו. הספיק לי כבר קודם האימאג׳. אני לא אוהב לדעת את הדברים האלה. לא תמיד צריך לדעת הכל.
בקרנבל העממי בכפר הגדול שלידי, עמדה במה קטנה ומולה כסאות לא מעטים. סביב הבמה דיוקנאות של קארל מארקס, גדולים ויפים, מתנופפים על דגלים ברוח. אנשים אחדים נאמו ואחרים הקשיבו. כמה מהם השתתפו בדיון בערנות. בביתן האוכל יכולת לרכוש בכסף דבר אחר דמוי כסף, שאותו יכולת להחליף תמורת אוכל באופן שוויוני למהדרין.
