היום נצא לדרך מפיאצה לארגו די טורה ארג'נטינה (Largo di Torre Argentina), ונסייר באזור שנמצא משמאל לויה דל קורסו (Via del Corso). נבקר באתרים ארכיאולוגיים ומוזיאונים, נסייר בכיכרות יפות באופן שקשה לתאר, נתרשם מיצירות מופת בארוקיות, נאבד את דרכנו בכוונה בין הסמטאות הצרות המשובצות בגלריות אומנות וחנויות עתיקות, ונטעם מאכלים רומאיים במסעדות ובארים היסטוריים
אורך המסלול: שעתיים-שלוש בשעות הבוקר, ושלוש-ארבע שעות אחה"צ.
על מנת להגיע לפיאצה לארגו טורה ארג'נטינה תוכלו לקחת את אחד מהאוטובוסים הבאים: 781,170, 766, 64, 70, 40,492, 87.
נתחיל את הסיור שלנו בביקור באתר הארכיאולוגי שבלב הפיאצה. בדומה לפורום רומאנום, גם הפיאצה שלפנינו עשויה שכבות שכבות – הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בה הם עתיקים ביותר, ומשתייכים לתקופות שונות של רומא הרפובליקנית.
הקדישו מעט זמן כדי לבחון מקרוב את הכיכר – העמודים המקיפים אותה מתוארכים לשנת 106 לפני הספירה, והיו בעבר חלק מאכסדרה שלמה. המקדש שבקצה הימני נבנה במאה השלישית לפני הספירה, שופץ במאה הראשונה, והוקדש כפי הנראה ליוטורנה, אל המזרקות והבארות. בימי הביניים נבנתה כאן כנסייה, ולמרות שעם השנים היא נהרסה ברובה, עדיין אפשר לזהות כמה חלקים ממנה. המקדש המעוגל שלפניכם מתוארך למאה השנייה או הראשונה לפני הספירה, ומוקדש לפורטונה, אלת המזל. המקדש שאחריו, העתיק ביותר באתר, נבנה בין המאות החמישית והשלישית לפני הספירה והוקדש כפי הנראה לפרוניה (FERONIA) אלת השפע, חיי הבר והפוריות.
המקדש מצד ימין, הנסתר בחלקו, נבנה במאה הראשונה-שנייה לפני הספירה והוקדש למגני המלחים וסירות השיט.
אם תהיתם מיהם כל החתולים שמסתובבים בין העתיקות, כדאי לדעת שבאזור הזה ישנה מושבה של חתולים, המכונה "מושבת החתולים של טורה ארג'נטינה". אינספור חתולים מתגוררים כאן, וזוכים לטיפולם המסור של מתנדבים. אם יש לכם מזל, תוכלו לצלם כמה תמונות משעשעות של המקדשים, בכיכובם של חתולי האזור!
שימו לב במיוחד למלון ותאטרון ארג'נטינה, הנמצאים בקצה הכיכר. התיאטרון נבנה בשנת 1732 ולאורך השנים ניגנו בו מוזיקאים ידועי שם כמו גאטנו דוניצטי (Gaetano Donizetti), ג'ואקינו רוסיני (Gioachino Rossini) וניקולו פאגאניני (Niccolò Paganini), אבל הוא ידוע מסיבה נוספת – במקום זה ממש נרצח קאיוס יוליוס קיסר ב-15 במרץ לשנת 44 לפנה"ס. מידי שנה מציינת האגודה ההיסטורית הרומית את האירוע בסמוך למקום הרצח (האזור עצמו סגור לכניסה), ומעלה הפקה של המחזה 'יוליוס קיסר' מאת וויליאם שייקספיר.
חובבי שופינג לא ירצו לפספס שתי חנויות ידועות כאן בפיאצה. האחת היא טייגר (Tiger), רשת דנית המתמחה בחפצים חמודים ומצחיקים מכל סוג הנמכרים במחירים נמוכים מאד, והשנייה היא Azienda Tessile Romana, חנות היסטורית רחבת ממדים (שמונה חלונות ראווה ושלוש קומות!) המוכרת בדים באיכות גבוהה ביותר. החנות היא גם הספקית הרשמית של בדים לבניין הפרלמנט, למשכן הנשיא, ולאינספור הפקות תיאטרון וקולנוע באיטליה.
נמשיך כעת לאורך שדרת קורסו ויטוריו (Corso Vittorio). באזור זה כדאי לשוטט מעט, לפנות גם לתוך רחובות צדדיים, ולגלות סמטאות צרות שמובילות לכיכרות נסתרות ויפהפיות.
לאחר מכן נעבור מול כנסיית סנט אנדראה דלה ואלה (Sant’Andrea della Valle) שנבנתה בין המאות ה-16 וה-17, ונתפעל מחזיתה הבארוקית. נמשיך ונגיע עד למוזיאון באראקו (Museo Barracco) שנמצא בסמוך. זהו מוזיאון קטן המוקדש לאומנות עתיקה, וניתן לבקר בו בחינם (הכניסה למוזיאון מומלצת).
נחזור אחורה לכיוון הכנסייה, נחצה את הכביש, נפנה לעבר קורסו רינשימנטו (Corso Rinascimento), ונמשיך עד שנגיע לכנסיית סן איבו אלה סאפיינצה (Sant’Ivo Alla Sapienza), הממוקמת בחלקה האחורי של כיכר קטנה. הכנסייה המרהיבה, שפיסל פרנצ'סקו בורומיני (Francesco Borromini) בשנת 1660 נחשבת ליצירת מופת של האדריכלות הבארוקית, וידועה בזכות המגדל הספירלי שלה, היחיד מסוגו בעולם.
נצא מהכיכר ונמשיך לעבר ויה סטאדרארי (Via Staderari). באזור זה נמצאים רחובות רבים שנקראים על שם החנויות העתיקות ובעלי המלאכה שפעלו פה במאה ה-15. מצד ימין ניצבת מזרקה ייחודית – מזרקת הספרים, שנבנתה בשנת 1927. שימו לב לסמלים שעל המזרקה – ארבעת הספרים מסמלים את אוניברסיטת לה ספיינצה הידועה, שנמצאת לא רחוק מכאן, ואילו ראש הצבי שבמרכז המזרקה הוא סמלו העתיק של הרובע שבו אנחנו נמצאים – רובע סן אאוסטקיו (San Eustachio).
נמשיך קדימה ונגיע לפיאצה קטנה ומקסימה בשם סן אאוסטקיו (SAN EUSTACHIO). אל תלכו מכאן לפני שעצרתם בבר סן אאוסטקיו (BAR SAN EUSTACHIO) וטעמתם את הקפה המפורסם ביותר ברומא. מכינים כאן את הקפה בטכניקה מיוחדת, והתוצאה היא קפה מתוק וטעים, עם קצף עשיר.
לאחר ששתינו ונהנינו, נמשיך ללכת לאורך הרחוב, נחלוף על פני כנסיית סן אאוסטקיו, וכעבור מספר רגעים נמצא את עצמנו מול אחד המונומנטים העתיקים והחשובים ביותר ברומא – הפנתאון (Pantheon).
כדאי מאד להתעכב כאן, ולהקדיש מעט זמן למבנה המרהיב הזה, שטומן בחובו אוצרות של ממש.
הפנתאון - מקדש כל האלים - נבנה בשנת 27 לפנה"ס לפי הוראותיו של מרקוס איפסניוס אגריפה, חתנו של הקיסר אוגוסטוס, כפי שאפשר ללמוד מכיתוב בלטינית המופיע בחלקו העליון של המקדש. בשנת 124 לספירה שופץ הפנתיאון במצוותו של הקיסר אדריאנוס. בעבר שימש הפנתאון לא רק כמקדש אלא גם כמקום מפגש עבור הסנאט הרומי. במאה השביעית הוא הוסב לכנסייה נוצרית, ובזכות העובדה הזאת נשמרה צורתו העתיקה שלמה וללא פגע.
מבואת הכניסה הקדמית של הפנתאון מורכבת משמונה עמודים קורינתיים עצומים. החלל הפנימי המעוגל מחופה בשיש צבעוני יפהפה, ומעליו מתנוססת כיפה עצומה שבמרכזה נפער פתח, הנקרא אוקולוס, ומאפשר לאור טבעי לחדור לחלל.
הכיפה עצמה, העשויה מבטון רומאי, היא הגדולה ביותר מסוגה בעולם (43.2 מטרים), ונחשבת לדוגמה מצוינת לגאונותם של מהנדסי רומא העתיקה. למעשה, מתקופת הרנסנס ואילך, הגיעו אדריכלים ואמנים מכל רחבי איטליה כדי לחקור את הכיפה, והתבססו עליה כדי לתכנן את כיפות המבנים שלהם. אבל היה סוד אחד שאיש מהם לא הצליח לפענח – ממה עשוי הבטון הרומאי המרכיב את הכיפה?
הבטון הרומאי, או אופוס קמנטיקיום, נחשב במשך שנים לתעלומה של ממש. במשך כאלפיים שנה לא הצליחו החוקרים להבין איך יתכן שהרומאים יצרו חומר כל כך יציב, ומה המרכיבים שממנו הוא עשוי. רק לפני מספר שנים הצליחו מספר חוקרים לפענח את הסוד, וגילו שהבטון הרומאי עשוי מתערובת של חומרים וביניהם גבס, סיד, אפר וולקני ומי ים, שמקנים לו יציבות מיוחדת.
בתוך הכנסיה קבורים מספר אמנים בעלי שם וביניהם רפאלו סנאציו (המוכר יותר בכינוי "רפאל") ואגוסטינו קאראצ'י, האדריכל ג'אקומו בארוצי דה ויניולה, ושליטים כמו המלך ויטוריו עמנואלה השני ואומברטו הראשון ואישתו מרגריטה. הכניסה לפנתאון היא בחינם.
מול הפנתאון ניצב אחד משלושה עשר האובליסקים של רומא, המכונה פשוט "אובלסיק הפנתאון". הוא נבנה בתקופתו של רעמסס השני (שנת 1200 לפנה"ס) במצרים העתיקה, הובא לרומא על ידי הקיסר דומיטיאנוס, אבד עם השנים, נמצא שוב במאה ה-14, והוצב מעל המזרקה שבכיכר בשנת 1711.
מכאן, נמשיך לסייר בסמטאות המקיפות את הכיכר. אם נפנה שמאלה ואז מיד ימינה, נמצא את עצמנו בוויה דל סמינריו (Via del Seminario), רחוב נאה שיוביל אותנו לפיאצה יפה בסגנון הרוקוקו בשם פיאצה סנט איגנציו (Piazza Sant’Ignazio). הפיאצה המעוגלת, שנבנתה בתחילת המאה ה-17, תחומה בשלושה מבנים בעלי חזית קעורה מצד שמאל, ומצד ימין בכנסיית סן איגנציו (Chiesa di Sant’Ignazio) הבארוקית. אל תהססו להיכנס פנימה – החלל הפנימי של הכנסייה ידהים אתכם ביופיו! מעבר לקישוטים העשירים בכל פינה בכנסייה, אחד הדברים המרשימים ביותר הוא סדרת הפרסקאות של אנדראה פוצו (Andrea Pozzo), שיוצרים תעתועים אופטיים בזכות השימוש המתוחכם בפרספקטיבה. אם תתבוננו מקרוב, תראו שיש אפילו כיפה מזויפת בין הציורים! ניתן לבקר בכנסייה ללא תשלום, אבל הכניסה אסורה בזמן תפילת המיסה, וכאשר נערכים טקסים דתיים אחרים.
בשלב זה, כדאי לעצור להפסקת צוהריים. האזור שבו אנחנו נמצאים עשיר במסעדות, והן כולן מצוינות. אמליץ לכם על שתיים במיוחד, הנמצאות שתיהן בוויה דל סמינריו (Via del Seminario): המסעדה הראשונה נוסדה בשנת 1821, והיא נקראת L’antica Trattoria Due Colonne, כלומר "מסעדת שני העמודים", על שם שני עמודים עתיקים שנמצאים בלב המתחם. האווירה כאן היא פשוטה ונעימה, והמנות הן ברובן טיפוסיות למטבח הרומאי, בעיקר מנות הפסטה, המתוקים, והפיצה. תפריט היינות כולל מבחר יינות אורגניים ובירות מקומיות ממבשלות קטנות. המסעדה השנייה נקראת Taverna del Seminario, ומאז שנת 1924 היא משמחת את המקומיים עם תפריט רומאי ואיטלקי מסורתי. גם פה תפריט היינות הוא מצוין.
מכאן, נמשיך לאורך הרחוב שמוביל לפנתאון. נוכל לעצור לקפה בבית הקפה ההיסטורי La Tazza d’oro שנפתח בשנת 1944, וגם לקנות מגוון תערובות של קפה טחון טרי באיכות גבוהה ביותר. אם איכשהו נותר לכם עדיין קצת מקום בבטן, גלידריית Venchi הסמוכה היא המקום המושלם לטעום בו גלידה טובה (ובמיוחד את אחת מגלידות השוקולד שלהם!).
נמשיך ללכת לאורך הרחוב שמשמאל לפנתאון, עד שנמצא את עצמנו מול בזיליקת סנטה מריה סופרה מינרווה Santa Maria Sopra Minerva – הכנסייה הגותית היחידה מימי הביניים ברומא. הבזיליקה ידועה לא רק בזכות יופייה הרב, אלא גם משום שזהו מקור קבורתם של קתרינה הקדושה מסיינה והצייר פרה אנג'ליקו, ומשום שכאן אילצה האינקוויזיציה את גלילאו גליליי לעמוד מול הקהל בשנת 1633 ולהתכחש לתאוריות המדעיות שלו.
תהליך הבנייה של הבזיליקה החל בשנת 1280, והסתיים רק חמש מאות שנה מאוחר יותר. אל תחמיצו את התקרות המוצלבות המעוטרות בפרסקאות יפהפיים בצבע כחול עמוק, ומקושטות בכוכבים מוזהבים, ואת הפרסקאות היפהפיים שצייר פיליפינו ליפי.
מול הבזיליקה ניצב אובליסק נוסף, שעומד על פסל שיש בצורת פיל משנת 1667. המקומיים נוהגים לספר סיפור משעשע על הפסל, שפיסל ג'ובאני לורנצו ברניני. לפי האגדה, הפסל לא מצא חן בעיני הנזירים הדומניקנים מהמנזר הסמוך והם התלוננו על היצירה. ברניני נעלב, וכדי ללמד אותם לקח, הוא החליט להציב את הפסל עם הישבן של הפיל מופנה לעבר המנזר!
נחזור על עקבותינו, נחלוף שוב על פני הפנתיאון (הזדמנות טובה להתפעל ממנו בשנית!), נפנה לתוך סמטה צרה בשם Salita de Crescenzi, ואז נפנה לתוך Via della Dogana Vecchia. לאחר מספר רגעים נמצא את עצמנו מול כנסייה בארוקית נוספת ועשירה באוצרות אומנות – כנסיית סן לואיג'י דיי פרנצ'זי (San Luigi dei Francesi), הכנסייה הלאומית הרשמית של צרפת ברומא מזה למעלה מ-450 שנה. כדאי לכם מאד להיכנס פנימה - באחת הקפלות הצדדיות של הכנסייה (קפלה קונטרלי - Cappella Contarelli) מסתתרות שלוש יצירות מופת של קרוואג'ו, המוקדשות למתאו הקדוש.
לאחר ששבעתם מיופיין של היצירות, תוכלו להמשיך בסיור. צאו מהכנסייה, פנו ימינה, התקדמו לאורך Via del Salvatore, חצו את Corso Rinascimento, ופנו לרחוב צר בשם Corsia Agonale שיוביל אתכם לאחת הכיכרות הידועות ביותר בעולם – פיאצה נאבונה (Piazza Navona) היפהפייה. קחו את הזמן כדי לסייר כאן בנינוחות. אם תרצו, תוכלו להתיישב מול אחד מציירי הקריקטורות הרבים שבכיכר, ולבקש שיצייר את הפורטרט שלכם.
לפיאצה נאבונה צורה ייחודית, משום שהיא נבנתה על הריסותיו של איצטדיון – האיצטדיון של הקיסר דמיטיאנוס – שחלקים ממנו נמצאים עדיין בחלקה הצפוני של הכיכר. באותם הימים, נערכו פה ממש מירוצי סוסים פרועים, קרבות ימיים ותחרויות אתלטיקה. כיום, תוכלו להציץ לתוך העבר ולבקר במה שנותר מהאצטדיון במתחם הארכיאולוגי שמתחת לפני הקרקע. מחיר הכרטיס הוא 13 יורו, ויש לרכוש אותו מראש, אונליין.
בחלקה הצפוני של הכיכר נמצאת גם אחת מחנויות הצעצועים ההיסטוריות והמיוחדות ברומא – Al Sogno" שנפתחה לראשונה בשנת 1945. כשהייתי ילדה היו לוקחים אותי לחנות הזאת לפני חג המולד משום שברחבה שמול החנות הוצבו דוכני משחקים, פרסים וממתקים. הייתי נצמדת עם האף לזגוגית עד שההורים שלי נאלצו לגרור אותי משם!
פיאצה נאבונה שינתה את מראה לאורך השנים. במאה ה-16, משפחת פמפילי (Pamphilij) האצילה הפקידה בידי הפסלים והאדריכלים ג'ובאני לורנצו ברניני ופרנצ'סקו בורומיני מספר פרויקטים. בין השאר היה עליהם לבנות את בית המשפחה המפואר, את כנסיית אנייזה הקדושה (Sant’Agnese) ומספר מזרקות. הידועה שבהן היא המזרקה המרכזית שבפיאצה - מזרקת ארבעת הנהרות (La Fontana dei Quattro Fiumi). המזרקה, בתכנונו של ברניני, מייצגת את ארבעת הנהרות החשובים בעולם – הנילוס, הגנגס, הדנובה, והריו דלה פלטה. מספרים שכל אחד מהפסלים המרכיבים את המזרקה מרים את היד, כאילו הם מתגוננים מפני כיעורה של הכנסייה שבנה בורומיני, יריבו של ברניני. אבל הסיפור איננו נכון – הכנסייה נבנתה רק אחרי שהמזרקה הושלמה!
נצא מהכיכר דרך הצד הצפוני, נלך לאורך Via Agonale, ונפנה שמאלה אל Via dei Coronari, רחוב הידוע בזכות חנויות העתיקות וגלריות האומנות הרבות שבו. אם תקף אתכם רעב, אני ממליצה על מקום בשם: I Supplì dei Coronari, במספר 25. כאן תוכלו למצוא סנדוויצ'ים במגוון מילויים, מאפים מתוקים, פיצה רומאית אמיתית (הנקראית Pinsa), ובעיקר מאכל בשם סופלי (suplì) - מעין קציצת אורז עם ראגו בשר ומוצרלה (ישנן גם גרסאות נוספות, ללא בשר), המטוגנות בשמן רותח ומוגשות חמות חמות. כאשר אתם נוגסים בסופלי שלכם, היזהרו מהגבינה הנמסה והלוהטת שבפנים!
למתכון שלנו לסופלי כאן.
נחזור כעת לאחור, ונמצא את עצמנו שוב מול צידה הצפוני של פיאצה נאבונה. נמשיך לאורך צד שמאל של הכיכר, ונגיע לפיאצה נוספת בשם פיאצה סנט אפולינרה (Piazza Sant’Apollinare). כאן ניצב Palazzo Altemps, אחד מארבעת המתחמים המרכיבים את המוזיאון הרומאי הלאומי. המוזיאון ממוקם בתוך מבנה רנסנסי מרשים מהמאה ה-15, והוא ידוע בזכות האוסף הארכיאולוגי המדהים שלו, הכולל פריטים נדירים מרומא העתיקה. מחיר כרטיס הכניסה הוא 8 יורו, וניתן לרכוש אותו במקום. חובה להציג בכניסה למוזיאון (כמו בכל מוזיאון אחר באיטליה), תו ירוק.
נחזור כעת אחורה ונלך לאורך Via Zanardelli, עד שנגיע לשדרה שלאורך הנהר, ה- Lungotevere. כאן נמצא לפנינו את המוזיאון הנפוליאוני – Museo Napoleonico, מוזיאון קטן אך מרתק ובו מגוון של חפצי אומנות ומזכרות מהתקופה הנפוליאונית. האוסף נתרם על ידי צאצאי משפחת בונפרטה, ונועד לחשוף בפני הציבור את הקשר העמוק של נפוליאון לרומא. הכניסה למוזיאון היא בחינם, וניתן לשכור מדריך קולי ב-5 יורו.
אם נמשיך לאורך Via Zanardelli ו – Corso Rinascimento, נחזור ל- Corso Vittorio Emanuele, נחצה את הכביש וניכנס ל- Via dei Baullari, שתוביל אותנו לפיאצה מפורסמת נוספת: קמפו דה פיורי (Campo de’ Fiori). משמעות השם היא "כיכר הפרחים", והיא נקראת כך משום שבימי הביניים, עמד כאן שדה פתוח ופורח. הפיאצה שלפניכם מעוצבת כיום בסגנון המאה ה-19, אבל שורשיה עתיקים בהרבה והיא נבנתה במאה ה-15. לאורך השנים נודעה הכיכר כמקום שבו בוצעו הוצאות להורג, ובשנת 1600 הועלה כאן על המוקד ג'ורדנו ברונו (Giordano Bruno), פילוסוף ונזיר דומניקני שהואשם בכפירה. ברונו נחשב לקדוש מעונה חילוני, וסמל למחשבה חופשית. כיום ניצב בלב הכיכר פסל לזכרו. אירוע חשוב נוסף שהתרחש בכיכר זו הוא שריפת התלמוד בידי אנשי כנסייה, בשנת 1553.
לאחר מכן כדאי להקדיש מעט זמן כדי לשוטט לאורך הסמטאות הציוריות שמסביב לפיאצה, ולעשות קצת שופינג, כמובן. בין החנויות הרבות שבאזור תמצאו בוטיקים המוכרים מוצרי עור, גלריות אומנות, וגם כמה סניפים של רשתות פופולריות כמו LUSH לדוגמה, המוכרת מוצרי קוסמטיקה טבעיים.
לארוחת הערב, תוכלו לבחור באחת מהאפשרויות הרבות והטעימות שבאזור. על הפיאצה עצמה תמצאו את Osteria Virgillio, המתמחה כבר משנת 1952 בפיצות רומאיות קלאסיות, ומאכלים טיפוסיים נוספים לאזור. אפשרות נוספת היא מסעדת La Carbonara ההיסטורית, שנפתחה בשנת 1912 ומגישה מאז מנות רומאיות אותנטיות ומצוינות. אם הגעתם הנה, אתם חייבים לטעום את הספגטי קרבונרה, כמובן.
למתכון שלנו לקרבונרה רומאית, כאן.
אם אתם מעדיפים לצאת לאפריטיבו באווירה מודרנית, נסו מקום בשם Taba Cafè. ואם אתם מעדיפים להשתולל קצת, ולשתות נהרות של בירה לצידם של סטודנטים אמריקאים, לכו ל – The Drunken Ship, אחד הפאבים המפורסמים ביותר ברומא. אבל אל תלכו לישון מאוחר מידי...
מחר נצא לסיור נוסף, בליבה של רומא היפה!
