נאפולי הסוערת, המסובכת, האלימה והיפה הציתה את דמיונם של סופרים ובימאים רבים. בעשורים האחרונים שלוש יצירות הצליחו להשפיע על הקהל הרחב באופן מיוחד, ולהפוך את נאפולי לכוכבת בלתי מעורערת – ארבעת ספרי "החברה הגאונה", רומן התחקיר הנוקב "גומורה", והסרט "יד האלוהים". במאמר זה נבקר במקומות בעיר המככבים בספרים ובסרטים
נאפולי מככבת בספרות ובקולנוע מזה עשרות שנים, אבל לאחרונה, שני ספרים במיוחד הצליחו לכבוש את המצעדים: "החברה הגאונה" מאת אלנה פרנטה, ו"גומורה" מאת רוברטו סביאנו. בספרים אלה הפכה העיר נאפולי לחלק בלתי נפרד מהסיפור. השכונות, הדיאלקט, המסורות, והטיפוסים המקומיים נוכחים בכל דף ודף. הספרים בסדרת "החברה הגאונה" והרומן הקשוח "גומורה" הצליחו לשאוב את הצופה לתוך העולם המורכב שנקרא נאפולי, וחשפו את המציאות המורכבת של העיר. לאחרונה, התווסף לרשימה הזאת גם סרטו המועמד לאוסקר של פאולו סורנטינו – "יד האלוהים", המאיר את העיר בגוון אחר.
החברה הגאונה – יצירתה של סופרת מסתורית שכבשה את העולם
סדרת ספרי החברה הגאונה נכתבה על ידי אלנה פרנטה (Elena Ferrante), הסופרת המסתורית שעד היום איש לא יודע בוודאות את זהותה (תחקיר שנערך בשנת 2016 קבע כי כפי הנראה מדובר במתרגמת אניטה ראג'ה, אבל פרנטה הכחישה). ארבעת ספרי הסדרה עובדו לסדרת טלוויזיה מצליחה בהפקת רשת HBO.
לילה ולנו הן גיבורות הסיפור שמתפרש על פני כ-60 שנות חברות, משנות ה-50 של המאה ה-20 ועד לימינו. לאורך ארבעת כרכי הסדרה מנתחת לנו באיזמל מנתחים, שלב אחר שלב, את חייה ואת הקשר החזק והמורכב עם חברתה (הגאונה) לילה. לילה, החברה המבריקה שחיה במבוי סתום, ללא דרך לחמוק מהעוני ולנו, שניזונה מחברתה, משתמשת בה כגירוי והשראה, ומצליחה לצאת החוצה מהרובע העני, ולברוח. הקשר בין השתיים הוא נדנדה של עליות ומורדות, רגעים של אהבה-שנאה, התרחקות והתקרבות מחודשת, מסלול שלאורכו הן מגלות זו את זו שוב ושוב.
נאפולי הענייה והטרגית עומדת בלב הסיפור, לכאן חוזרים כולם וממנה כולם נמלטים. המנהרה שדרכה בורחות הילדות מהרובע העני לעבר הים ממוקמת בוויה אמנואלה ג'אנטורקו (Via Emanuele Gianturco).
ליבו של הרומן מתרחש ברובע לוצאטי די ג'אנטורקו (Rione Luzzatti di Gianturco), הממוקם בפריפריה המזרחית של נאפולי, במרחק שני קילומטרים בלבד ממרכז העיר – האזור שעליו משקיפות הגיבורות תמיד מרחוק ובערגה. זהו אזור פשוט, שבו התושבים חיים בעוני בבתים משנות החמישים המקובצים יחדיו באזור המכונה דלי סטאני (degli stagni).
בין מרתפי הרובע שתי הילדות משחקות ומספרות זו לזו סודות בזמן שמסביבן מתרחשות רציחות אכזריות ובגידות, רגעים של כאב וניסים קטנים. אלנה פרנטה שאבה השראה מהחיים האמיתיים כדי לתאר את הרובע. סיפורו של מאסטרו פררו (Maestro Ferraro), שמנסה לגרום לצעירים ולילדים לפתוח ספר מבוסס על סיפור אמיתי, ולמעשה כך גם נולדה הספריה הניידת העירונית, בזכות עבודתו של פרופסור לואיג'י קולינה (Luigi Collina). בהקשר זה מומלץ לבקר גם בספריית אנדראולי (ביבליוטקה אנדראולי – Biblioteca Andreoli), שם תמצאו ציור קיר גדול ומרשים שצייר צלם הסדרה "החברה הגאונה". ואם תרגישו רעב, תוכלו להיכנס לאחד המקומות בשכונה ולהזמין פניוטלה (Pagniutelle), מאכל רחוב נפוליטני שגיבורות הספר אוכלות לעיתים קרובות.
סצינה מתוך העונה הראשונה של הסדרה, שצולמה ברובע לוצאטי
לילה ולנו מתבגרות ברובע העני, והנאפולי שבה הן חיות רחוקה שנות אור מאזור המרג'לינה (Margellina), המקום שאליו הן חלמו להגיע כילדות בכל פעם שחצו את המעבר התחתי המחבר את הרובע לעיר. הנאפולי שהן מכירות היא אלימה ומטונפת, ואם יש משהו שבזכותו עלינו להכיר לאלנה פרנטה תודה, זה בזכות העובדה שהיא הצליחה להסביר לקהל בספריה את חלקיה הפחות מוכרים של העיר בצורה בלתי נשכחת, שקשה למצוא במקום אחר.
לנו, שיכולה להרשות לעצמה לרכוש השכלה, מתיישבת על ספסל הלימודים בפורטה אלבה (Port’Alba). לילה, לעומתה, ממציאה את עצמה מחדש כאשת עסקים. אם תרצו לראות היכן זה קרה, תוכלו לבקר ברובע קיאיה (Chiaia) האופנתי ושוקק החיים. בלב הרובע, בפיאצה דיי מרטירי (Piazza dei Martiri), פעלה חנות הנעליים שניהלה לילה, בתו של סנדלר שדחפה את החנות של בעלה סטפנו להצלחה מסחררת, והפכה את היצירות שלו לנחשקות ביותר בנאפולי. ואילו בקורסו אומברטו הראשון (Corso Umberto I), רחוב ישר וארוך המלא בחנויות, לילה רוכשת את שמלת החתונה שלה. הפער בין העוני המחוספס של שכונת ילדותן של הגיבורות לרחובות האלגנטיים ומלאי הבוטיקים שבאזור זה מדגים היטב את חוויית החיים של הגיבורות, ואת הפער בין המציאות שבה חיו למציאות שאליה השתוקקו.
אם תרצו לבקר במקום שבו התחתנה לילה, תוכלו לבקר בפאלאצו דונה אנה אה פוזיליפו (Palazzo Donn’Anna a Posillipo), גבעה ירוקה ועליה וילות. העומדים כאן יכולים ללכוד במבט אחד בלבד את הנוף המרהיב של מפרץ נאפולי כולו.
לונגומארה קראצ'ולו (Lungomare Caracciolo) הוא הרחוב המהודר שבו הגברות פוסעות – הרחוב שלילה מסתכלת עליו בהערצה, ואילו לנו בלעג. בגלריה אומברטו הראשון (Galleria Umberto I) מתנגשים עולמותיהן של הנערות העשירות והעניות, ובזמן שלילה רוצה ובוחרת להישאר ברובע, לנו חולמת לברוח, ולהגיע לפיאצה קרלו השלישי (Piazza Carlo III), ויה פוריה (Via Foria) וטולדו (Toledo).
בספר השני האי איסקיה (Ischia) וחוף מארונטי (Spiaggia dei Maronti) משמשים כרקע לעלילותיהן של לנה ולילו. האי איסקיה משמש כגשר עבור לנו, שבתחילה בורחת מנאפולי בחיפוש אחר שמש ואוויר נקי אבל אז נאלצת לשוב לעיר כדי להציל את חברתה לילה מבעיות משפחתיות ואהבה נכזבת. צופי הסדרה בוודאי זוכרים את הסצינה שבה רואים את לנו על המזח, לפני שהיא מסובבת את גבה אל הרובע, ומביטה אל אי החלומות שלה.
גומורה: רומן חקירה שהפך לסדרה וסרט
רוברטו סביאנו (Roberto Saviano) בחר לספר באמצעות הרומן שלו, "גומורה" (Gomorra) צד מושתק של נאפולי. זהו רומן חקירה, שעוסק בפשע המאורגן ובארגון המאפיה הידוע בשם "הקאמורה" – נושא שעד לאותו הרגע דיברו עליו כמעט אך ורק בחדשות, במאמרים ובראיונות. שם הספר מהדהד את שמה של המאפיה השולטת באזור, ומבוסס על השם האיטלקי לעיר "עמורה" בעברית (סדום ועמורה). לאורך השנים מכר הספר מיליוני עותקים, באיטליה ובחו"ל.
הקאמורה הוא ארגון הפשע העתיק ביותר באיטליה, ושורשיו במאה ה-17. בשונה מהמאפיה הסיצילאנית, המבנה הארגוני של הקאמורה מבוסס על קבוצות קטנות, המכונות "קלאן" (שבטים, באיטלקית), שבראש כל אחד מהם עומד בוס. הקלאנים נמצאים במלחמות אינסופיות זה מול זה, ועוסקים בעיקר בסחר בסמים, זנות, סחורה מזוייפת, נשק, הלבנת הון, וסחיטה באיומים.
בעקבות ההצלחה הגדולה של הספר החליט הבימאי מתאו גארונה (Matteo Garrone) לעבד אותו לסרט, שזכה בפרסים רבים. בהמשך עובד הסרט גם לסדרת טלוויזיה מצליחה ששודרה בלמעלה מ-190 מדינות. מיליוני צופים נמשכו לתיאורים הריאליסטיים ולעיתים אכזריים של החיים בשוליים האלימים של נאפולי.
גומורה עוסק במלחמה בין קלאנים שונים של הקאמורה, והדמויות הראשיות הן צ'ירו די מארציו (Ciro di Marzio) המכונה האלמותי, וג'נארו (ג'ני) סווסטאנו (Gennaro Savastano), הבן של הבוס פייטרו סווסטאנו (Pietro Savastano). המקומות שבהם הסדרה צולמה הפכו ליעדים המושכים אליהם תיירים – מטיילים שרוצים לראות לא רק את האוצרות של העיר, אלא גם את הפריפריה מעוררת הפחד.
שם, בפריפריה של נאפולי, נמצא רובע סקמפיה (Scampia), ובאופן ספציפי פרוייקט ברובע שנולד כתוכנית פוטוריסטית והפך לבסוף לגטו – לה ולה די סקמפיה (le vele di Scampia), האזור שעומד בליבם של הספר והסרט. הפרוייקט תוכנן במקור על ידי האדריכל פרנץ די סלבו (Franz di Salvo) כמיזם מודרני הכולל חללים ציבוריים, אזורי מסחר ושירותים, אבל הפך במהרה לשכונת פשע, יעד לפולשים, ופיתרון מגורים זמני-קבוע עבור תושבי העיר אירפיניה (Irpinia) הסמוכה שאיבדו את בתיהם ברעידת האדמה הקשה שהחריבה את העיר בשנת 1980 ונאלצו להתפנות.
לאורך השנים הפך הרובע לאזור אלים, שבו נמכרו סמים קשים לאור יום בכל סימטה ורחוב. כיום זהו אזור סגור וכמעט משוריין, שבו מתנהל סחר בלתי חוקי מכל סוג אפשרי. כאן, בסקמפיה, אחזה ואוחזת הקאמורה בחיי התושבים באגרוף ברזל.
המפעל שבו פסקואלה מנסה ללמד את הפועלים הסינים איך לעבוד ואיך לייצר בגדים באופן בלתי חוקי נמצא בטרציניו (Terzinio). שני צדדים הפוכים של המציאות נפגשים במקום המסובך הזה, שבו מצד אחד המאפיה הסינית פועלת ללא הפרעה, ומצד שני ידוע בזכות תעשיית העגבניות והיין המסורתי של האזור. זהו אזור קשה, שבמשך שנים ארוכות שימש כמזבלה לא חוקית, ובו ננטשו פסולת תעשייתית ושאר חומרים מסוכנים ומסרטנים שאם יקובצו יחדיו יוכלו ליצור הר רעיל בגובה 14600 מטרים.
אזור נוסף המופיע בסרט ובסדרה הוא וילאג'ו קופולה. כשראה במאי הסרט והסדרה מתאו גארונה את האקס-וילאג'ו קופולה (l’Ex villaggio Coppola) הוא הבין מיד שזהו לוקיישן מושלם לסצינות המראות את כוחה של הקאמורה בפריפריות הנטושות. אלה אזורים שנפלו קורבן להזנחה מתמשכת, ונשלטים כבר שנים ארוכות על ידי ארגוני הפשע. גם הרובע הזה, בדומה לוולה די סקמפיה, נולד מתוך כוונות טובות – הוא אמור היה להיות כפר נופש, עם בריכות ומתחמי ספורט, ונבנה באופן שאמור היה לייצר מרקם חברתי שוקק. בפועל, ההצלחה היחסית של הפרוייקט בתחילת דרכו עוררה את עניינה של המאפיה, והיא הזדרזה להניח עליו ידיים ולהפוך אותו לשלה.
לוקיישן נוסף שבו צולמו סצינות הוא פארק סרצ'נו די פינטאמארה (Parco Saraceno di Pinetamare) – המקום שבו מרקו וצ'ירו חולמים על חיים אחרים, כמו באמריקה.
מעריצי הסדרה בוודאי זוכרים גם את פיצרייה קאפאסו (Pizzeria Capasso) שמנהלת כרמלה. הפיצריה האמיתית ממוקמת ברובע פורצ'לה (Forcella). זהו לא אזור תיירותי, וכמעט שלא מגיעים הנה מבקרים, אבל בשנים האחרונות המצב השתנה מעט, ומספר הולך וגדל של סקרנים מגיעים גם לכאן, כדי להציץ.
בעונה השנייה והשלישית של הסדרה, רוב הסצינות מצולמות ברובע שנקרא ריונה סניטה (Rione Sanità). אחד האזורים התיירותיים החשובים של נאפולי. המתחם הזה מכונה "המייל הקדוש" (il miglio sacro) ומתפתל בין אתרים מרתקים כמו הקטקומבות של נאפולי וכנסיית הגולגלות הידועה.
בעיר כמו נאפולי, כמה מהרובעים המסוכנים ביותר הם דווקא אלה שצמודים לרובעים העשירים, כמו לדוגמה רובע פוזיליפו (Posillipo) העשיר (המככב גם בספרי החברה גאונה) ורובע וומרו (Vomero) העני שצמוד אליו. בעונה הרביעית מככבים שני הרובעים האלה, המשמשים כרקע לסיפור ההולך המסתבך ולמתחים בין אלה שיש להם, לאלה שאין להם. אם תסיירו באזור זה, תזהו בוודאי כמה מהסימטאות ששימשו כתפאורה ורקע לשלל מעשי רצח ואיומים, ומאבקי כוח בין הקלאנים השונים.
רובע פורצ'לה בנאפולי – אחד הרובעים שבהם צולמה הסדרה גומורה
ההצלחה התקשורתית המשמעותית של הספר, הסדרה והסדרה עוררו דיונים קשים באיטליה, וגם בקרב תושבי נאפולי עצמה, שחששו מהזיהוי שנוצר בין העיר לבין הפשע המאורגן.
אין ספק שרוברטו סביאנו, מחבר גומורה, שילם מחיר כבד על ההחלטה לחשוף את נאפולי במערומיה, ולהראות לעולם את הפשע ששולט בעיר. סביאנו בן ה-42 חי כבר 15 שנה תחת הגנה משטרתית, בשל האיומים הרבים על חייו מצד הקאמורה. חייו אינם חיים רגילים, והוא ממשיך להסתתר, להחליף דירות וחברים, ולנוע ממקום למקום עם מאבטחים חמושים. הוא התוודה בראיונות שהוא יודע שהעתיד לא ודאי ובמוקדם או במאוחר יהרגו אותו. בראיון אחר הוא הכריז שהעובדה שזכה לחגוג את יום הולדתו הארבעים היא ניצחון על הקאמורה.
תושבי נאפולי, ובמיוחד אלה שגרים באזורים שעליהם מדבר סביאנו, לקחו את הנאמר בספר בצורה קשה. אחרים תקפו את הספר מסיבה אחרת – בשל החשש שצעירים יקראו על הקאמורה והמלחמות בין הקלאנים, יתלהבו וירצו לחקות את הכתוב. ואכן, לא מדובר על חשש דימיוני – בעקבות הצלחת הסדרה צעירים רבים החלו לאמץ את אוצר המילים ושפת הגוף של הדמויות בסדרה, ומה שנולד כספר-תחקיר על הפשע שמחריב את דרום איטליה תרם במידה מסויימת לרומנטיזציה ומיסטפיקציה של עולם הפשע, והפך את המאפיה לתופעה תרבותית הזוכה לחיקוי והערצה.
התגובה של סביאנו ושחקני הסדרה לא איחרה לבוא – מי שמחקה את הסדרה, ומי שמחקה את עולם הפשע בעקבות הצפייה בסדרת טלוויזיה, עושה זאת משום שהוא כבר חי בתוך המציאות הזאת. המציאות היא זו שיוצרת את המציאות. לא הקולנוע.
יד האלוהים – נאפולי של פאולו סורנטינו
פאולו סורנטינו הוא אחד הבמאים המובילים כיום באיטליה, וסרטו החדש, "יד האלוהים", הצליח לרגש צופים רבים. הסרט, המועמד לאוסקר, מתאר את סיפור התבגרותו של הבמאי בנאפולי של שנות ה-80. ארוחות משפחתיות סוערות בכפר, נופים שמרחיבים את הלב, וסיפור מותם הטרגי של הוריו של הבמאי משולבים זה בזה ליצירה בלתי נשכחת.
אם תרצו לסייר בעקבות הנאפולי המוצגת בסרט – תמימה, חמה ואוהבת יותר מאשר הנאפולי הענייה, אלימה והמחוספסת המופיעה בשתי היצירות האחרות – כדאי לכם לבקר בכמה יעדים:
ויה סן דומניקו (Via San Domenico) הוא הרחוב שבו גדל הבמאי, בלב שכונת וומרו (Vomero), בדירה קטנה שבה כולם ראו את כולם, וכל השכנים התיישבו במרפסות כדי לצפות ביחד במשחקי הכדורגל. מעניין לדעת שהדירה בסרט אמנם איננה דירת ילדותו של סורנטינו, אבל הבניין שבו נערכו הצילומים הוא כן אותו בניין.
בגלריה אומברטו פרימו (Galleria Umberto I) מתאהב סורנטינו הצעיר בעולם הקולנוע, בעקבות מפגש מקרי עם הבמאי אנטוניו קאפואנו (Antonio Capuano), שצילם במיקום המרשים סצינות מתוך אחד מסרטיו. שם, בחלל המפואר שעיצב האדריכל אמנולה רוקקו בשנת 1890, ניצתה בסורנטינו התשוקה לאומנות.
סצינת הפתיחה של הסרט, בה מופיעה בעירום מלא דודתו של הבימאי, צולמה בפיאצה פלבישיטו (Piazza Plebiscito) הידועה, ואילו בוויה אוראציו (via Orazio) סורטינו הצעיר רואה את הכדורגלן המיתולוגי דייגו מרדונה, בזמן שהוא תקוע בפקק תנועה (סיפור שקרה באמת, כפי שסיפר הבמאי בראיונות לעיתונות). הסצינות בבית החולים לחולי נפש שבו מאושפזת דודתו האהובה של סורטינו לא צולמו בבית חולים פסיכאטרי אמיתי אלא באיסטיטוטו מרטושלי (Istituto Martuscelli), מרכז סיוע ולימוד לעיוורים.
הסצינות בים צולמו ברובן באזור פוזיליפו (Posillipo) היפה, או מחוץ לנאפולי עצמה – באזור אמלפי, קפרי, סטרומבולי (Stromboli) ובפונטה קמפנלה (Punta Campanella) לא רחוק מסורנטו (Sorrento).
ולבסוף, אחת הסצינות הידועות בסרט – הארוחה המשפחתית הסוערת בווילת המשפחה שבכפר – צולמה בווילה דל קארדינלה (Villa del Cardinale) הממוקמת בעיירה טורה דל גרקו (Torre del Greco).
אזהרה - המקומות המוזכרים במאמר עלולים להיות מסוכנים לטיול, אתר באיטליה אינו ממליץ לטייל בהם ומסיר כל אחריות ממי שבוחר לעשות כן.
