את פירנצה, סיינה ופיזה כולם מכירים. אבל האם כבר יצא לכם לבקר בסן ג'ימיניאנו ובוולטרה, שתיים מהעיירות היפות והמעניינות ביותר בטוסקנה? המסלול שלפניכם יוביל אתכם בין סמטאות עתיקות ונופים מרהיבים, מוזיאונים חשובים ויינות משובחים. ובדרך נגלה כמה דברים גם על אחד העמים העתיקים ביותר בטוסקנה: האטרוסקים.
סן ג'ימיניאנו – המנהטן של ימי הביניים
קל להתאהב בסן ג'ימיניאנו, אחת מהעיירות היפות והפופולריות בטוסקנה. מיקומה האסטרטגי של העיר, והאדמה הפורייה שמקיפה אותה, הפכו אותה ליעד נחשק כבר לפני אלפי שנים. האטרוסקים (העם העתיק והמסתורי ששלט בטוסקנה ובחלקים נוספים מאיטליה) התיישבו באזור לפני למעלה מ-2000 שנה וגם הרומאים בנו כאן מאחז, אבל באותם הימים נקראה העיירה הקטנה בשם אחר: סילביה (Silvia).
איך נולדה, אם כן, סן ג'ימיניאנו? במאה החמישית תקפו את האזור השבטים האוסטרוגותים בהנהגתו של המלך טוטילה ולפי האגדה היה זה בישוף בשם ג'ימיניאנו שהציל את העיר. כך הוחלט לשנות את שם הכפר, ולהפוך את ג'ימינאנו לפטרון הרשמי.
עד שנת 1099 הייתה סן ג'ימיניאנו כפר קטן תחת שליטתו של בישוף וולטרה, אבל בימי הביניים כוחה גדל מספיק והיא הכריזה על עצמה כעיר עצמאית. בהמשך היא הפכה לכוח מקומי של ממש, בזכות מיקומה האסטרטגי – סן ג'ימיניאנו ניצבה בדיוק על הדרך שהובילה צליינים לרומא.
המסלול שלנו בעיר מתחיל בכניסה הראשית לסן ג'ימיניאנו – שער סן ג'ובאני (Porta San Giovanni) המתוארך למאה ה-13. מכאן, התקדמו לאורך ויה סן ג'ובאני (via San Giovanni), רחוב שוקק חיים ומלא בחנויות תיירותיות אבל מעניינות. תוך דקות ספורות תמצאו את עצמכם בכיכר מפורסמת ויפהפייה בשם פיאצה דלה צ'יסטרנה (piazza della cisterna).
הפיאצה נקראת על שם הבאר (צ'יסטרנה) הגדולה שבמרכזה, ובמשך מאות שנים שימשה כליבה הפועם של העיר – לכאן הגיעו התושבים כדי לשאוב מים, לשוחח ולרכל.
הבניינים הגבוהים והמרשימים שמקיפים את הפיאצה (ונקראים באיטלקית קאזה טורה, casa torre, כלומר בית-מגדל) נבנו על ידי המשפחות החזקות והעשירות ביותר בעיר, כדרך להדגים את כוחן הכלכלי במיקום המרכזי והנחשב ביותר בעיר. בתי מגדל אחרים שימשו כאכסניות (רווחיות מאד!) ששיכנו את הצליינים הרבים שעברו בעיר, וחיפשו ארוחה חמה ומקום ללון בו.
כאן נמצאת גם אחת הגלידריות המפורסמות בטוסקנה – גלידריית דונדולי (Gelateria Dondoli) – חובה כמובן לעצור ולטעום את הגלידה המעולה!
המשיכו ישר ותוך פחות מדקה תמצאו את עצמכם בפיאצה דואומו (Piazza Duomo). בפיאצה דל דואומו ניצב הדואומו כמובן, ופאלאצו דל פודסטה (Palazzo del Podesta), שבמשך שנים ארוכות שימש כמשכנם של שליטי העיר. במגדל שמאחורי הפאלאצו נכלאו האסירים..
הדואומו, המוקדש לסנטה מריה אסונטה (Santa Maria Assunta), הוא אמנם קטן למדיי אבל נחשב לאחד היפים בטוסקנה, ומומלץ מאד לקנות כרטיס ולהיכנס פנימה. בין היתר תוכלו להתרשם מציור של ג'ימינאנו הקדוש (שהציל את העיר מהאוסטרוגותים), ומקפלה יפה במיוחד המעוטרת בפרסקאות שצייר דומניקו גילרנדאיו (Domenico Ghirlandaio). הפרסקאות מתארים את חייה של סנטה פינה (santa fina), הקדושה הפטרונית השנייה של העיר.
פינה הייתה נערה צעירה שנפטרה בגיל 15 לאחר חיים רצופי סבל ומחלות. לאחר מותה, מספרים המקומיים, לוח העץ שעליו היא שכבה כל חייה (ומוצג בדואומו) התכסה באופן פלאי בסיגליות צהובות, ואלה הפכו לפרח הרשמי של סן ג'ימיניאנו.
מהפיאצה תוכלו גם לראות כמה מ-14 המגדלים שניצבים היום בסן ג'ימיניאנו, כמו גורדי שחקים מימי הביניים. ואם 14 נשמע לכם כמו מספר גבוה, דעו שבעבר, כשסן ג'ימיניאנו היתה מעין מנהטן של ימי הביניים, פיארו את העיר לא פחות מ-72 מגדלים!
המגדלים נבנו בין המאות ה-12 וה-14 על ידי המשפחות העשירות בעיר שהתחרו זו בזו והשתמשו במגדלים כדי להכריז על כוחן הפוליטי והכלכלי. אחד המגדלים הגבוהים בעיר נבנה על ידי משפחת סלבוצ'י (Salvucci), משפחה גיבלינית שעזקה בבנקאות ובהלוואות בריבית. האויבים המושבעים שלהם היו משפחת ארדינגלי (Ardinghelli), שנמנו על המחנה הגואלפי (כלומר תומכי האפיפיור ומתנגדי הקיסר), והסכסוכים בין שתי המשפחות גלשו לעיתים קרובות לעימותים אלימים.
לאחר שהמתח הפוליטי בעיר החל לצאת מכלל שליטה ואיים על יציבות השלטון, קבעו מנהיגי סן ג'ימיניאנו שאף משפחה לא רשאית לבנות אף מגדל שיהיה גבוה יותר מהמגדל הראשי של העיר – הטורה גרוסה (Torre Grossa). ואכן, הטורה גרוסה נשאר המגדל הגבוה ביותר בסן ג'ימיניאנו. גם היום אפשר לטפס עליו, ולהשקיף על הנוף המרהיב של עמק אלזה (Elsa) המקיף את העיר – שדות רחבים וגבעות תלולות, עצי זית בני מאות שנים, יקבים ויערות.
מה עוד כדאי לראות בסן ג'ימיניאנו?
ישנן מספר אטרקציות נוספות בעיר (סן ג'ימיניאנו קטנה מאד, וניתן להגיע לכל מקום במרכז תוך דקות ספורות): חובבי העינויים ומחזות הזוועה ישמח לגלות שסן ג'ימיניאנו מתגאה בשני מוזיאונים שונים המוקדשים לשיטות עינויים מימי הביניים (מוזאו דלה טורטורה – Museo della tortura). לחילופין תוכלו לבקר במוזיאון הארכיאולוגי הזעיר, במוזיאון סנטה פינה המוקדש לאמנות הרוקחות, ובגלריות לאומנות מודרנית הפזורות ברחבי העיר. לפרטים נוספים ניתן לפנות למשרד התיירות שנמצא בפיאצה דואומו.
ורנצ'ה די סן ג'ימיאנו – היין הלבן שאפיפיורים העריצו והציל את הכלכלה המקומית
טוסקנה איננה ידועה לרוב בזכות היינות הלבנים שלה, אבל ישנו יין אחד יוצא מן הכלל. יין שהיה אהוב במיוחד על אפיפיורים ומשפחות אצולה, ובזכות המבנה המינרלי והטעם המורכב שלו הצליח לכבוש את לב הקהל. אני מתכוונת ליין ורנאצ'ה די סן ג'ימיניאנו (Vernaccia di San Gimignano), כמובן.
משפחות רבות בסן ג'ימיניאנו התעשרו לא רק בזכות תעשיית המלונות והבנקאות בעיר, אלא גם בזכות תעשיית היין המשגשגת.
היין של סן ג'ימיניאנו כבש את חצר האפיפיור כבר בימי הביניים, ואחד הדברים שאני נהנית במיוחד להראות למבקרים במהלך סיורי היין שאני עורכת באזור הוא עד כמה שום דבר לא באמת השתנה ב-700 השנים האחרונות... שיטות הייצור השתנו מעט, אבל לא באופן מהותי – הגבעות הן אותן גבעות, השדות הם אותם שדות, היין הוא אותו היין והתבלינים הם אותם תבלינים. במובן זה, סן ג'ימיניאנו והיינות הנהדרים שלה ממשיכים להיות פיסה חיה ובועטת של היסטוריה טוסקנית אמיתית.
חלק מהיקבים מנוהלים כיום על ידי משפחות ידועות שם, כמו לדוגמה יקב גוויצ'רדיני סטרוצי (Guicciardini Strozzi), השייך למשפחת אצולה טוסקנית עם קשרים למונה ליזה. יקב מומלץ נוסף הוא צ'זאני (cesani). נעים במיוחד לשבת על מרפסת הפנורמית שלהם וליהנות מטעימת היינות המודרכת של מגוון היינות שהם מייצרים.
איפה כדאי לאכול בסן ג'ימיניאנו?
סן ג'ימיניאנו היא מקום שישמח כל חובב אוכל ויין. אם אתם מחפשים חווייה קולינרית רצינית, נסו את אחת משתי המסעדות זוכות כוכבי מישלן שבעיר (שתיהן מנוהלות על ידי אותם בעלים): קום קוויביס (Cum Quibis) היא מסעדה מעולה, והאהובה עליי באזור. התפריט הוא מודרני אבל מזמין מאד, ותוכלו ליהנות ממנות כמו ספגטי עם בוטרגה ובייבי קלמרי צרובים, לשון עגל עם כמהין, ואווז עם אגוזים. המסעדה השנייה היא תוספת חדשה יחסית לסצנה הקולינרית המקומית, ונקראית לינפה (Linfa). התפריט פה מודרני וניסיוני יותר, וכולל מנות כמו אוייסטרים עם שומן חזיר, יונים עם קוויאר וכמהין, כרישה עם אספרגוס ים וגרגירי חומוס ועוד. בשני המקרים חובה להזמין מקום מראש.
אם אתם מעדיפים מקום מסורתי יותר, נסו את מסעדת לה ווקייה מורה (Le Vecchie Mura) ואל תשכחו להזמין מקום בחוץ, מול הנוף הנהדר. התפריט הטוסקני הקלאסי כולל מנות כמו טלייאטלה עם ראגו חזיר בר, ריבוליטה (נזיד טוסקני טעים מאד), ניוקי עם גבינת פקורינו ושבבי פטריות כמהין, פפוזו (peposo – הגרסה הטוסקנית לבף בורגיניון), ומגשים יפים של נקניקים טוסקניים וגבינות מקומיות משובחות.
לאחר שאכלתם ושבעתם הגיע הרגע להמשיך ליעד הבא שלנו – וולטרה, העיר האטרוסקית העתיקה.
וולטרה (Volterra)
תאורטית, וולטרה נמצאת במרחק חצי שעה בלבד מסן ג'ימיניאנו. בפועל, המסע אל וולטרה יקח אתכם כ-2600 שנה אחורה בזמן.
וולטרה איננה מוכרת כמו סן ג'ימיניאנו, אבל מדובר על יעד מרתק שכדאי מאד להקדיש לו לפחות כמה שעות, מכיוון שבמרכז ההיסטורי של העיר השתמרו באופן מושלם שרידים מרשימים מתרבויות עתיקות.
יותר מכל עם אחר, וולטרה מזוהה עם האטרוסקים שהקימו אותה.
בעבר הייתה וולטרה, או כפי שנקראה פעם – וולטרי (Veltri) או וולאטרי (Veathri) – אחת מ-12 ערי המדינה האטרוסקיות שביחד הרכיבו את הקונפדרציה האטרוסקית ששלטה על ממלכת אטרוריה.
אטרוריה התפרשה על שטח שחופף באופן חלקי לטוסקנה של היום, אך בשיא כוחה היא הגיעה עד למחוז לומברדיה שבצפון איטליה ועד למחוז קמפניה שבדרום המדינה.
האטרוסקים היו עם עתיק ומסתורי, שהישגיו מסעירים את הדמיון. דברים רבים עדיין לא ידועים עליהם, והחוקרים עדיין מנסים לפענח את שפתם, ומאין בדיוק הם באו.
מה שכן ידוע הוא שהאטרוסקים פיתחו מערכת שלטונית מקיפה, וידעו להפיק ברזל מהאדמה וסחרו בו (ובחומרים נוספים) לאורך נתיבי מסחר שהם פיתחו ברחבי הים התיכון. תרבותם ודתם של האטרוסקים הושפעה מאד מהיווניים העתיקים, אבל החברה האטרוסקית הייתה שוויונית יותר, ונשים נהנו בה מזכויות רבות יותר. כאשר התעצם כוחה של האימפריה הרומית נטמעו האטרוסקים באופן הדרגתי לתוכה, ובניגוד לעמים רבים אחרים שנכבשו ונהרסו, לאטרוסקים הוענקה אזרחות רומית.
מה כדאי לראות בוולטרה?
כדאי להתחיל את הסיור בוולטרה בכיכר הראשית שבלב העיר – פיאצה דיי פריורי (piazza dei Priori). כאן תוכלו לראות את הפאלאצו דיי פריורי (Palazzo dei Priori) מהמאה ה-13, בניין העירייה העתיק ביותר בטוסקנה. מכן ניהלו את ה"פריורי" (כלומר – ה"ראשונים", משפחות האצולה) את ענייני העיר. האולם הראשי של הפאלאצו מעוטר בפרסקאות יפהפיים, ומשמש גם היום לישיבות העירייה, בדיוק כפי שהיה לפני כ-700 שנה.
אם אתם לא סובלים מפחד גבהים, תוכלו לעלות במדרגות התלולות המובילות למגדל הפעמונים של הפאלאצו, וליהנות מהנוף המרהיב הנשקף מסביב.
נתקדם מכאן לאורך המרכז ההיסטורי, ונוכל להתרשם מהסמטאות הצרות העשויות אבן שלא השתנו בכלל ב-800 השנים האחרונות, ומהחומות הרחבות שביצרו את העיר.
חלק מהחומות נותרו מהתקופה האטרוסקית, וחלק "חדשות" יותר, ונבנו בימי הביניים.
משם נמשיך לתיאטרון הרומאי (תאטרו רומאנו – Teatro Romano) מהמאה הראשונה לספירה. זהו אחד
המונומנטים החשובים ביותר בוולטרה, ובשיאו הוא אירח כ-3000 צופים. שלט קטן (באיטלקית) בכניסה לתיאטרון מספר סיפור דרמטי – בחפירות הארכיאולוגיות שחשפו את התיאטרון השתתפו גם מאושפזים מבית החולים הפסיכיאטרי של וולטרה (שנסגר מאז).
המוזיאון האטרוסקי המפורסם של וולטרה – מוזאון גוארנאצ'י (Museo Guarnacci) הוא יעד מומלץ מאד לביקור, ומכיל אוסף מרתק של ממצאים באיכות גבוהה, בעיקר מהתקופה האטרוסקית, כמובן. המוזיאון סגור כרגע לשיפוצים (פברואר 2022) וצפוי להיפתח מחדש בהמשך השנה.
נמשיך לעבר פורטה אל ארקו (Porta all’Arco) – אחד השערים המקוריים שנשארו מהתקופה האטרוסקית. השער נבנה בין המאות הרביעית והשלישית לפני הספירה מאבני טוף גדולות, ועדיין עומד היום, ללא פגע. מדהים לעמוד מתחת לשער הזה ולחשוב על כל האנשים שחלפו תחתיו לאורך אלפי השנים מאז שהוקם. שלושה ראשים עשויים אבן מקשטים את הכניסה, והחוקרים מעריכים שמדובר על האל טיניה (המקביל האטרוסקי לאל היווני זאוס), ושני בניו זאוס.
חובבי אומנות יהנו מביקור גם בפינקוטקה (Pinacoteca) הקטנה של וולטרה. האוסף פה מצומצם, אבל יצירת מופת אחת מצדיקה את מחיר כרטיס הכניסה – ציור הצליבה מאת רוסו פיורנטינו (Rosso Fiorentino).
בנוסף, תוכלו לעצור גם לביקור זריז באחד מבתי-המוזיאון היפים באזור – פאלאצו ויטי (Palazzo Viti). ג'וזפה ויטי (Giusepee Viti) היה סוחר אלבסטר מצליח שעשה הון לא קטן בדרום אמריקה במאה ה-19, והבית שבנה בעיר הולדתו, וולטרה, הפך לסמל משפחתי. האחוזה בת 12 החדרים שייכת עדיין למשפחת ויטי (צאצאי המשפחה מתגוררים באחד האגפים) וניתן להתרשם מהריהוט המפואר, העתיקות יקרות הערך, ומההצצה לחיים כפי שהיו בביתם של העשירים והיפים לפני 200 שנה.
אם יש לכם מעט זמן תוכלו לטפס במעלה הגבעה לעבר האקרופולי (acropoli) של וולטרה – הנקודה המיושבת הראשונה בעיר. כיום מתנהלות במקום חפירות ארכיאולוגיות, ואין כאן אטרקציות של ממש, אבל אפשר לראות מנקודה זו את המבצר הגדול שהקימו בני משפחת מדיצ'י בשנת 1472, לאחר שהשתלטו על וולטרה. כיום המבצר משמש כבית כלא.
אלבסטר – האבן שעיצבה את גורלה של וולטרה
בזמן הסיור בעיר בוודאי תשימו לב שבכל פינה ישנן חנויות המוכרות מוצרי אלבסטר, ובוטיקים של אמנים המעבדים את האבן הלבנה והיפה. האלבסטר (ובעברית – בהט) הוא מינרל יפהפה ששימש במשך מאות שנים לעיצוב חלונות, פסלים וחפצי חן שעיטרו את בתיהם של מלכים ואצילים. כבר במאה השלישית לפנה"ס הצליחו האטרוסקים לחצוב ולעבד את האבן, אבל עבור האטרוסקים האלבסטר שימש בעיקר לבניית סרקופגים, כדי קבורה ואחוזות קבר. בהמשך התפתחה התעשייה, ומכרות האלסבטר של וולטרה נודעו כחשובים ביותר לא רק באיטליה אלא באירופה כולה, ומילאו תפקיד מכריע בכלכלת העיר.
עד היום פועלים מסביב לעיר מכרות חשובים, ואמנים רבים מפסלים מהאלבסטר יצירות יפהפיות. ניתן לבקר בסדנאות האמנים (בתיאום מראש), לקנות מזכרות עשויות אלבסטר, ולבקר גם במוזיאון האלבסטר המקומי (מוזאו דל'אלבסטרו - Museo dell’Alabastro). אם אתם מחפשים בוטיק מרשים במיוחד לחפצי אלבסטר ולפסלים עדינים, נסו את אלי אלבסטרו (Ali Alabastro) בפיאצה מארטירי דלה ליברטה (piazza Martiri della Libertà).
מה אוכלים?
האוכל בוולטרה הוא איכרי בסגנונו. ובמילים אחרות – מטבח של פעם... בין השאר תוכלו למצוא כאן הרבה מאד מנות בשריות, בעיקר בשר ציד, בשר ארנבת וחזיר בר, נקניקים מכל סוג אפשרי, גבינות פקורינו מצויינות (מחלב כבשים) ופסטה ברטבים שונים.
מנה טיפוסית של אנשי המקום שהיו יוצאים לעבוד בשדות הייתה זופה וולטרנה (zuppa volterrana) – נזיד ירקות סמיך עם שעועית. המרק החם נמזג על פרוסות לחם בנות יום או יומיים, ומעוטר בזילוף נדיב מאד של שמן זית טרי. מנה אהובה נוספת היא פיצ'י, סוג טיפוסי של פסטה הנפוץ בכל האזור. אם אתם מחפשים מקום טיפוסי ומסורתי לטעום בו את המטבח המקומי, נסו את מסעדת דון בטה (Don Beta). הם מפורסמים בזכות הסטייקים והפסטות שלהם, ומומלץ לנסות גם את מגשי האנטיפסטי וללוות את הארוחה עם ליטר או שניים של יין הבית – סנג'ובזה צעיר ושמח!
