אגם לוגאנו אולי מפורסם פחות מאגם מאג'ורה, אבל אין ספק שהוא מציע שפע של אטרקציות למבקרים: רכבלים העולים לפסגות דרמטיות, עיירות צבעוניות לחופי האגם, מסלולי הליכה, ואפילו מאובנים של דינוזאורים! במאמר זה נגלה כמה מהפינות המוכרות יותר ופחות של האגם השוויצרי-איטלקי
פרובינציית וארזה ידועה כפרובינציית האגמים של איטליה, ואחד האגמים הידועים בה הוא אגם צ'רזיו (Ceresio), המוכר יותר בשם אגם לוגאנו (Lugano). למעשה, האגם מתפרש גם לתוך שטחה של פרובינציית קומו (Como) ואפילו לתוך קנטון טיצ'ינו (Ticino) שבשוויץ. במאמר זה הייתי רוצה לתאר בפניכם את האגם ואוצרותיו ולספר לכם מדוע כדאי לכם לבקר בו.
לו היתה לאגם תעודת זהות, שמו היה מופיע בה כ"אגם לוגאנו" (על שם העיירה שוויצרית לוגאנו שבקנטון טיצ'ינו. חובבי מוזיקה אולי יודעים שכאן נערכה בשנת 1956 תחרות האירוויזיון הראשונה). אך פה בצד האיטלקי, מכנים אותו "אגם צ'רזיו".
אם נמשיך את מטאפורת תעודת הזהות, יהיה עלינו להוסיף כמה פרטים מזהים. לדוגמה: מה צורתו? לאגם לוגאנו צורה בלתי מוגדרת, כמעט כמו אות מא"ב של שפה עתיקה. צורתו המיוחדת נובעת ממיקומו של האגם, לכוד בין ההרים הקדם-אלפים האיטלקיים והשוויצרים, ומוקף בהרים בגובה שבע מאות מטרים כמו הר הג'נרוזו (Monte Generoso), הר סן סלבטורה (San Salvatore) והר ברה (Monte Brè).
ומה סוגו? אגם לוגאנו הוא אגם קרחוני, ומקורו בקרחון יבשתי שהפשיר לפני עשרת אלפי שנה. האגם משתייך לאגן הניקוז של נהר הטיצי'נו (Ticino), הנשפך לתוך נהר הפו (Po), הנהר הארוך ביותר באיטליה. ואם נסיים את המטאפורה נשאל – מה מקור שמו (האיטלקי)? התשובה היא מעט מסובכת, משום שגם היום החוקרים חלוקים בדעותיהם בנוגע לאטימולוגיה של השם "צ'רזיו". יש הטוענים שהשם מגיע מהמילה הלטינית cerasa, כלומר דובדבן, אבל אחרים טוענים שמקור השם הוא ביישוב הרומאי ceresium, שמשמעותו היא "יפה יותר מהשמיים". אפשרות שלישית היא שמקור השם הוא מהמילה קרזיוס (Keresius), בשפה הקלטית, שפירושה "מתפצל", ואכן – מתוך האגם מתפצלים נהרות שונים.
האגם נחשב כמתאים לדיג, ואפשר למצוא בו מיני דגים כמו צלופח, טרוטה, וזאב נהרות צפוני. גם ציפורים מאכלסות את האגם, ובעיקר קורמורנים, ברווזים, ברבורים וברכיות.
האזור בו נמצא האגם מיושב בצפיפות – בצידו האיטלקי נמצאת לומברדיה, המחוז המיושב ביותר במדינה, ואילו בצד השוויצרי נמצאות העיירות מלידה (Melide) וביסונה (Bissone) המחוברות ביניהן בגשר ואף בקו רכבת. קל להבין שמי האגם סובלים מזיהום מסוים בשלב הקירבה למרכזים העירוניים, אבל מצד שני יופיו הרב של האגם שימש גם כמקור השראה לסופרים שונים וביניהם אנטוניו פוגאצארו (Antonio Fogazzaro, 1842-1911), שעלילת ספרו "עולם קטן ועתיק" מתרחש לחופי לוגאנו.
המאובנים של אגם לוגאנו
כאשר מדברים על אגם לוגאנו, אפשר לדבר לא רק על החיות שעדיין ממלאות את האגם, אלא גם על המינים שנכחדו. למעשה, הגדה הדרומית של האגם מוגדרת כמרבץ מאובנים.
באזור זה, בו פעם כיסה הים את האדמה, אפשר היום למצוא מאובנים מתקופת הטריאס התיכון, כלומר מלפני כ-240 מיליון שנה. מרבץ המאובנים הזה מוכר בשם "מונטה סן ג'ורג'ו" (Monte San Giorgio), והממצא המדהים ביותר שהתגלה כאן היה ה-"besanosauro" זוחל ימי מסדרת איכתיוזאוריה שנקרא על שם העיירה בסנו (Besano), בעמק צ'רזיו. בעיירה אוסטנו (Osteno) הסמוכה, שבפרובינציית קומו, התגלו מאובנים "חדשים" יותר, בני 180 מיליון שנה "בלבד".
המאובנים הראשונים של הבסאנוזאורוס התגלו בשנת 1993, ואישרו שוב את מה שתושבי האזור תמיד ידעו – הר סן ג'ורג'ו הוא אזור עשיר בהפתעות... למעשה, מרבץ המאובנים הזה היה ידוע מאז המאה ה-19, ועורר עניין לאחר שנפוצה תאוריית האבולוציה של דרווין.
המרבץ עשיר באבנים ביטומניות (פצלי שמן) שאפשרו את תהליך ההתאבנות של בעלי החיים ששקעו לקרקעית הים בתקופת הלדיניאן והאניסיאן של הטריאס התיכון. מי שמעוניין להתעמק בנושא, יוכל לבקר במוזיאון העירוני למאובנים (מוזאו צ'יוויקו פוסילי – Museo Civico Fossili) שבלב העיר בסאנו (Besano). במוזיאון ניתן לראות שחזור של הזוחל הימי ארוך הצוואר תניסתרופאוס (שנכחד לאחר תור הטריאס), ושל הסלטריווונאטור (Saltriovenator), דינוזאור מתקופת היורה התחתון, הדומה במראהו לטירנוזאורוס רקס, ונחשף בשנת 1996 ליד העיירה סלטריו (Saltrio - ומכאן שמו). זהו למעשה המקום היחיד בעולם שבו התגלה סוג זה של דינוזאור. המוזיאון פתוח בימים שלישי, שבת וראשון. לפרטים ניתן לקרוא את המידע המופיע באתר הרשמי.
העיירות שלחופי אגם לוגאנו
העיר הידועה ביותר שלחופי האגם היא לוגאנו, כמובן. לוגאנו נמצאת בקנטון טיצ'ינו שבשוויץ, והיא יעד פופולרי במיוחד בקרב תושבי לומברדיה ומילאנו, בשל יופייה ומשום שקל מאד להגיע אליה (הנסיעה ברכבת אורכת כשעה בלבד). שורשיה של לוגאנו עתיקים, ונמתחים עד לתקופת האבן. סיפורה של העיר מצטלב עם ההיסטוריה האיטלקית בנקודות רבות, ובתקופת הריסורג'ימנטו (מלחמת העצמאות האיטלקית), לדוגמה, מהפכנים איטלקים רבים מצאו כאן מקלט.
לוגאנו היום היא עיר מודרנית, שמצליחה להקסים את המבקרים בעזרת הארכיטקטורה הנעימה והצבעונית, האגם המרהיב, ושפע החנויות שבמרכז ההיסטורי. העיר אמנם נראית במבט ראשון כעיירה מנומנמת על חופי האדם, אבל אל תתבלבלו – זהו מרכז הבנקאות השלישי בחשיבותו בשוויץ!
לוגאנו מוקפת הרים, ואחת הפעילויות המומלצות ביותר היא לעלות על הרכבל שמטפס במעלה ההר, ומגיע לנקודת תצפית מדהימה. ישנם שני רכבלים עיקריים – האחד מטפס במעלה הר ברה (Monte Brè) ואילו השני מטפס במעלה הר סלבטורה (Monte San Salvatore).
אם אתם עולים במעלה הר ברה, כדאי להתעכב ולבקר גם בעיירה ברה עצמה, המשקיפה על נוף מרשים.
בזמן הסיור בלוגאנו כדאי לבקר בקתדרלה של סן לורנצו (San Lorenzo) שנבנתה במאה ה-11, בכיכר הראשית (Piazza Reforma), וברחובות הססגוניים שמסביב לה. אם יש לכם זמן, תוכלו להיכנס גם לכנסיית סן קרלו בורומאו, המוקדשת לקדוש הידוע. אם יוצא לכם להגיע לעיר בימי שלישי ושישי (בשעות הבוקר), כדאי לכם להתעכב מעט ולבקר בשוק החקלאי שנערך בפיאצה רפורמה. כאן תוכלו לקנות את מיטב תוצרת האזור.
מלוגאנו עצמה תוכלו לצאת למספר מסלולים מקסימים במיוחד: יעד אחד הוא העיירה הצבעונית גאנדריה (Gandria), השוכנת לחופי האגם ולמרגלות הר ברה. זהו כפר דייגים ציורי, וניתן להגיע אליו גם ברגל. מומלץ לסייר במרכז ההיסטורי, ולהיכנס גם לכנסיית סן ויג'יליו (San Vigilio) המרשימה, המעוצבת בסגנון בארוקי.
לא תוכלו להחמיץ גם את כפר הדייגים מורוקוטה (MORCOTE), שממוקם לחופי האגם ממש, ונבחר לאחד הכפרים היפים ביותר בשוויץ. מעניין לסייר בין הבתים המפוארים שבנו העשירים שהפכו את הכפר ליעד נופש פופולרי, ואם אתם בכושר טוב, תוכלו לטפס גם במעלה 404 המדרגות שמובילות לראש מגדל הקפיטן, המשקיף על האגם. פארק שרר (Schrrer Park) הוא היעד המועדף על חובבי טבע, ועל מי שמחפשים מקום יפה, פורח ושלו.
חובבי שוקולד לא ירצו להחמיץ את הביקור במפעל ALPROSE, בו מיוצר השוקולד השוויצרי הידוע.
גם בצידו האיטלקי של האגם מסתתרות כמה הפתעות. אם יש לכם זמן, תוכלו לבקר בכמה מהעיירות הקטנות שבפרובינציית וארזה, השוכנות גם הן לחופי האגם. ברוסימפיאנו (Brusimpiano) וקמפיונה ד'איטליה (Campione d’Italia) הן כפי הנראה המעניינות ביותר עבור תיירים.
בברוסימפיאנו (Brusimpiano) ניתן להתרשם ממספר ממצאים ארכיאולוגיים, כמו קבר הענק (לה טומבה דל ג'יגאנטה – la tomba del gigante), קבר גאלי-רומאי הנקרא כך בשל ממדיו הגדולים של השלד שנמצא בתוכו. ואפשר כמובן לבקר גם במבנים הדתיים, כמו כנסיית סנטה מריה נשנטה (Santa Maria Nascente) מהמאה ה-17, שיסודותיה העתיקים מתוארכים לתקופה הלונגוברדית. זוהי עיר בעלת רקע דתי וסגפני, וכאן למעשה חי הנזיר פרנצ'סקו קוליו (Francesco Coglio), יליד המאה ה-17.
בנוסף למקומות הקדושים, יש בברוסימפיאנו מספר מבנים נאים בסגנון בארוקי מהמאה ה-17 כמו Casa Battaglia, לדוגמה, או Casa Bagattini Branca – מבנה שעשוי לעניין חובבי אדריכלות הודות למערכת הקשתות המשולשת המעטרת אותו. מרשים הוא גם Palazzo Sormani, הנקרא על שם ניקולו סורמאני, אינטלקטואל בן המאה ה-17 ומנהל הספרייה האמברוזיאנית. אתר נוסף שעשוי לעניין חובבי אדריכלות הוא האנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה, אשר פוסלה ב-1924 על ידי דנטה פאריני (Dante Parini, 1890 - 1969).
אם תרצו לאכול משהו טיפוסי לאזור, ישנן כמה מסעדות טובות בעיר. מסעדת Osteria al Cantonaccio, לדוגמה, מתפקדת גם כמלון, ומציעה תפריט עשיר ומקומי. גם Trattoria Al Grottino, הממוקמת מחוץ לעיר (חובה להזמין מקומות מראש) מתמחה במנות מקומיות החל מאנטיפסטי עם נקניקים מבשר ציד, שומן חזיר עם דבש ואגוזים וקרפצ'ו, וכלה בריזוטו עם פטריות פורצ'יני טריות, פולנטה עם תבשיל עגל, וגבינות טיפוסיות לאזור.
העיירה קמפיונה ד'איטליה (Campione d’Italia) מצטיינת, קודם כל, בשם מקורי (קמפיונה באיטלקית פירושו אלוף, כך שנדמה שהעיירה נקראית "אלוף איטליה"). העיירה בת 1880 התושבים שבמחוז קומו, מוקפת כולה בטריטוריה שוויצרית, והיא למעשה מובלעת איטלקית בקנטון טיצי'נו השוויצרי. שמה הביזארי של העיירה נובע מהעובדה שבתקופה הרומית המאוחרת ניצבה בה טירה שנקרא "קמפילו", או "קמפיליונום" (Campilionum). השם "קמפיונה ד'איטליה" נקבע בתקופת השלטון הפשיסטי, כשהלאומיות האיטלקית הייתה בשיאה.
למרות שמדובר בעיירה איטלקית, בפועל מתנהלת העיירה כאילו היא חלק משוויץ – כתובות האינטרנט של אתרים רבים במקום מסתיימות בסיומת CH ולא IT, והתושבים נהנים מהקלות מס למיניהן.
קמפיונה ד'איטליה יכולה להתגאות בכמה מבנים מרשימים מבחינה ארכיטקטונית: כדאי לבקר בכנסיית סן זנונה (San Zenone), המתוארכת לימי הביניים המוקדמים, שהפכה בשנת 1967 לגלריית אומנות. במקום אותה כנסייה נחנכה כנסייה אחרת, הנושאת את אותו השם, והיא זו המשמשת את הקהילה כיום. אך מדובר על מבנה מודרני משנות ה-60, שהקשר היחיד שלו עם הכנסייה הקודמת הוא הוא נוכחותו של אגן הטבילה מ-1576 שהועבר לכאן.
כנסיית סנטה מריה דיי גירלי (Santa Maria dei Ghirli) היא יעד עלייה לרגל עבור מאמינים קתוליים. קתולי. "Ghirli" בניב המקומי פירושו "סנוניות", וזוהי מטפורה לאומנים הרבים תושבי העיירה שכמו סנוניות היגרו ממנה למקום אחר, ואז חזרו הביתה. הכנסייה ניצבת על מרפסת המשקיפה על האגם, וניתן להגיע אליה באמצעות טיפוס במעלה גרם מדרגות מונומנטלי. החלל הפנימי מעוטר בפרסקאות מהמאה ה-13 ועד המאה ה-18, חלקם בסגנון גותי לומברדי.
אך המבנה המפורסם ביותר בעיר הוא הקזינו, שנחנך בשנת 1917. סיפורו של המבנה, שכונה "הקיזנו הגדול ביותר באירופה", רצוף טלטלות ומשברים. בשנים האחרונות נסגר הקזינו, נפתח שוב, נסגר, ונפתח שוב לאחרונה. המבנה המודרני בן תשע הקומות בו ממוקם הקזינו מעניק לו מראה כמעט פוטוריסטי.
גם בקמפיונה ד'איטליה תוכלו למצוא מסעדות מעניינות כמו לדוגמה Ristorante Da Candida המתמחה בכבד אווז ומנות ים תיכוניות בניחוח סיציליאני. בפיאצה רומא לעומת זאת תמצאו את Ristornate Taverna – מסעדה המשקיפה על האגם ומתמחה במנות בשר ודגים באיכות גבוהה.
