אין כמעט מי שלא שמע על אגם מאג'ורה, אחד היפים שבאגמי איטליה. במאמר זה נגלה כמה מהאתרים החשובים והמעניינים ביותר באגם הפופולרי, החל מהגנים המרהיבים באיזולה בלה וכלה בטבע הפראי שבאיי בריסאגו
ברוכים הבאים לאגם מאג'ורה (Lago Maggiore), אחד הסמלים הידועים ביותר של צפון איטליה ושל מחוז לומברדיה בפרט. מבקרים מעטים יודעים ששמו האמיתי של האגם הוא למעשה אגם ורבאנו (Lago Verbano), ואף שהוא איננו האגם הגדול ביותר באיטליה (הכבוד הזה שייך לאגם גארדה), וגם לא העמוק ביותר (הכבוד הזה שייך לאגם קומו), הוא זכה בכל זאת לכינוי "האגם הגדול" (פירוש המילה מאג'ורה באיטלקית הוא "הגדול").
האגם, המוזכר גם בספר הידוע "הקץ לנשק" של ארנסט המינגוויי, גובל בפרובינציית וארזה במזרח ובפרובינציית נובארה במערב, ואילו מצפון לו נמצאת שוויץ (למעשה, חלקו הצפוני של האגם נמצא ממש בתוך שוויץ עצמה). זהו אתר תיירותי חשוב, המושך קהל מבקרים רב שבא להתרשם מאוצרות הטבע והתרבות, וגם כדי להנות מהחופים המטופחים.
אגם מאג'ורה מתפאר בלא פחות מ-12 איים המפוזרים במרכזו, ואלה מתחלקים לשתי קבוצות – האיים הבורומאיים (Borromee), ואיי בריסאגו (Brissago).
ההיסטוריה של האגם
חופיו של אגם מאג'ורה מיושבים מאז התקופה הפרהיסטורית, והראשונים שהגיעו הנה היו שבטים נוודים. רק בתקופת הנחושת החלו להופיע באזור יישובי הקבע הראשונים. בהמשך התיישבו באזור השבטים הליגורים, ואחריהם שבטים גאליים-טאוריניים (שבט אנשי השור – אותה השבטים שהתיישבו בהמשך באזור שבו ניצבת היום העיר טורינו). שירת הברבור של השבטים הגאליים-טאוריניים הגיעה כאשר כבשו הרומאים את האזור, והרחיבו את שליטתם בשטח עד לאזורים הפרה-אלפיניים. בתקופה זו זכה האגם לשם "ורבנוס לאקוס" (Verbanus Lacus), ובהמשך "לאקוס מקסימוס" (Lacus Maximus). רק לאחר שקרסה האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לפנה"ס איבדה רומא את שליטתה במקום.
בימי הביניים נולד האזור מחדש לאחר המאות האפלות של הפלישות הברבריות. מבצרים וטירות נבנו, ומשפחות אצולה השתלטו על נקודות מפתח – קודם משפחת דלה טורה (Della Torre), בהמשך משפחת ויסקונטי (Visconti) ולבסוף משפחת בורומאו (Borromeo), משנת 1445 ואילך, כאשר רכשו את פייף ארונה.
משפחות אצולה מוכרות פחות שפעלו באזור זה היו משפחת מוריג'י (Morigi), שניהלה לעיתים קרובות סכסוכי שליטה על הקרקע מול בני בורומאו, משפחת בסוצי (Besozzi), ססה (Sessa), ולואיני (Luini), וגם קציני מלחמה שוויצרים שהשתקעו במקום.
הטירות הרבות הפזורות לחופי האגם ובליבו הן מזכרת מהימים שבהם ניהלו משפחות האצולה ששלטו על האזור סכסוכים רוויי אינטריגות ודרמה. דוגמאות בולטות לכך הן טירת מסאינו ויסקונטי (Castello di Massino Visconti), לדוגמה, שהוחרבה בידי כוחותיו של מרקיז מונפראטו ונבנתה מחדש במאה ה-16, מבצר ארונה (Rocca di Arona), השוכן בחלקו הדרומי של האגם, ומבצר בורומאו בעיירה אנג'רה (Rocca Borromea di Angera), שיסודתיו עתיקים ומתוארכים לנפילת האימפריה הרומית.
סרטון ממעוף רחפן מעל מבצר בורומאו בעיירה אנג'רה ואגם מאג'ורה
בתקופת הרנסנס איבדו המבצרים את תפקידם המלחמתי והפכו לווילות מפוארות ויוקרתיות. לדעת רבים היפות מבין הווילות שבאזור הן וילה דוקאלה (Villa Ducale) הפארק הזאולוגי בווילה פלאוויצ'ינו (Villa Pallavicino) שבעיירה סטרזה (Stresa), וילה פארראג'אנה (Villa Faraggiana) שבעיירה מיינה (Meina), ווילה ג'וליה (Villa Giulia) ובית מוריג'ה (Casa Moriggia) שבעיירה ורבניה (Verbania).
הפארק הזאולוגי בווילה פלאוויצ'ינו - ללטף חיות ביופי מושלם
בעידן המודרני הפך אגם מאג'ורה ליעד תיירותי שוקק. גם היום שטות עליו סירות רבות – הן סירות תיירים, והן סירות מסחר. האזור שבו ממוקם האגם הוא אזור מתועש מאד, ומסיבה זו שיחק האגם תפקיד באירועים רבים בזמן מלחמת העצמאות השנייה של איטליה בשנת 1859 וגם במלחמת העולם השנייה (האזור הופצץ בין ה-25 ל-26 בספטמבר 1944 על ידי בעלות הברית, וכ-60 בני אדם נהרגו).
היום מפעילה חברת השיט הממשלתית את הסירות החוצות האגם, ולצד הסירות המודרניות ניתן גם למצוא ארבע אוניות היסטוריות, וביניהן אוניית הקיטור פיימונטה משנת 1904.
מה אפשר לעשות באגם מאג'ורה?
בשל מיקומו הפרה-אלפיני, רוחות נושבות באופן קבוע לאורך האגם – הן רוחות המגיעות מההרים ויורדות אל המים, והן רוחות העולות מהמים אל ההרים. מסיבה זו, אגם מאג'ורה (ובעיקר חלקו הצפוני) הוא יעד מועדף על חובבי ספורט ימי כמו גולשי רוח, גלישת עפיפונים וסירות מפרש. אחד המקומות שבהם ניתן להתנסות בגלישה הוא בית הספר "לה דרסנה" (La Darsena Windsurf e Kitesurf) שבעיירה טרונצנו (Tronzano). לפרטים יש להתקשר לטלפון מספר 00-39-3392962927.
אם תרצו ללמוד איך להשיט סירת מפרש, תוכלו לפנות לבית הספר "Scuola Vela 2 Nodi" שבעיירה לג'ונו (Leggiuno). לפרטים יש להתקשר לטלפון מספר 00-39-3472414469. לחילופין תוכלו ליצור קשר עם בית הספר "Tomaso Sail and Surf" שבעיירה קנוביו (Cannobio).
האיים שבהם כדאי לבקר
האיים הבורומאיים, שבמחוז פיימנוטה, ממוקמים מדרום לעיירה ורבניה (Verbania) באזור המכונה מפרץ בורומאו, שהוגדר בשנת 2019 על ידי הניו יורק טיימס כאחד מעשרת המקומות המקסימים ביותר בעולם.
על מנת להגיע לאיים יש לקחת את המעבורת מסטרזה (Stresa) או מלאבנו-מומבלו (Laveno-Mombello).
האיים עברו לשליטת משפחת בורומאו במאה ה-14, אז החליטה המשפחה להפוך את הארכיפלג לאתר יפה באופן מעורר קנאה. אז בנו בני בורומאו את הבתים והגנים המפוארים המעטרים את איזולה בלה ("האי היפה") ואת איזולה מאדרה ("אי האם"). אלה שניים מהאתרים התיירותיים החשובים ביותר באגם, ויעד שאסור להחמיץ!
שריד נוסף לשלטונה של שושלת בוראומאו הוא שלושת האיים הזעירים הניצבים לחופי העיירה קנרו ריביירה (Cannero Riviera) ומכונים "טירות קנרו" (Castelli di Cannero). על הגדול שמבין השלושה מתנוסס מבצר מבצר ויטליאנה הזעיר, שנבנה בשנת 1518 לפי הוראותיו של לודוביקו בורמאו (Ludovico Borromeo). על הסלע הקטן שבקבוצה ניתן למצוא את הריסות מגדל השמירה, המכונה כיום "פריג'וני" (Prigioni, כלומר בתי כלא).
ידוע למדיי הוא האי המכונה מלגונארו (Melgonaro), אי סלעי זעיר הממוקם בסמוך למאקאניו (Maccagno) שבצפון האגם, שיופיו והצמחים העיקשים שגדלים עליו ריתקו סופרים וציירים רבים. אי ידוע נוסף הוא האי של סן ג'ובאני (Isolino di San Giovanni), הנמצא מול חופי העיירה ורבניה (Verbania). בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 נהג מנצח התזמורת הידוע ארתורו טוסקניני (Arturo Toscanini) להתארח בטירת שבנתה משפחת בורומאו על האי במאה ה- 17.
אי ידוע נוסף של המשפחה הוא אי הדייגים – איזולה דיי פסקטורי (Isola dei Pescatori), המיושב עד היום באופן קבוע, ונחשב ליעד תיירותי פופולרי.
אי הדייגים – איזולה דיי פסקטורי, נחשב ליעד תיירותי פופולרי
איזולה מאדרה ואיזולה בלה – שני היהלומים של אגם מאג'ורה
באיזולה מאדרה ניתן להתרשם מהגן הבוטני שראשיתו במאה ה-16, ושטופח באהבה במשך מאות שנים בידי שושלת גננים לבית דלה טורה (Della Torre), שחיו במקום עד תחילת המאה התשע-עשרה. לאחר עזיבתה של משפחת דלה טורה, הפך הגן הבוטני לגן בסגנון אנגלי המשתרע על גבי שמונה דונם. כיום זהו כבר לא ביתם של אצילים ובכירים בכנסייה, אלא של פסיונים, תוכים וטווסים. בלב הגן ניצבת טירת בורומאו, ובצמוד אליה הקפלה האצילית שנבנתה ב-1858. הגנים והטבע כאן לא פחות ממדהימים.
במרחק קצר ממנו ניצב איזולה בלה. "האי היפה" כשמו כן הוא, וזהו היעד הפופולרי ביותר בארכיפלג. האטרקציה המרכזית במקום היא הגן המעוצב והמטופח בסגנון איטלקי, המושך מאות אלפי מבקרים מידי שנה. הטירה שבלב הגן, בעיצובו של האדריכל קרלו פונטנה (1638-1714), איננה רק אתר מקסים ורב חן, אלא גם יעד היסטורי: כאן נחתמו הסכמי סטרזה, באפריל 1935. קשה לתאר את יופיו של האי – כדאי לכם פשוט להגיע לכאן, ולהתרשם בעצמכם!
את טירת בורומאו שבאי מעטרים ציורים של צ'ראנו (Cerano), לוקה ג'ורדאנו, ואמנים אחרים מתקופת הבארוק. חובבי ארכיאולוגיה ישמחו לגלות שניתן לבקר במתחם בו מוצגים שרידים מהתקופה הפרהיסטורית, של תרבות הגולסקה (Golasecca) – שבטים שהגיעו למקום בסוף תקופת הברונזה. אך החלק המפורסם ביותר באי הוא הגן הבוטני כמובן, ובו אלפי זנים של פרחים אקזוטיים. הגן שימש כרקע ותפאורה לאינספור מופעים סוערים ששעשעו את בני האצולה בימים שבהם שושלת בורומאו שלטה באזור.
איי בריסאגו
שני איי בריסאגו נמצאים בשטחה של שוויץ. האחד נקרא סן פנקרציו (Isola di San Pancrazio), או "האי הגדול" (Isola Grande) ומעטר אותו גן בוטני. השני נקרא איזולה די סנט'אפולינר (Isola di Sant’Apollinaire), אבל רבים מכירים את האי בזכות הכינוי שלו – אי הארנבים (Isola dei congili), והוא איננו מיושב.
באי הגדול (סן פנקרציו) התגוררה קהילה נוצרית עוד מתקופת הרדיפות הרומאיות. בימי הביניים פעלו כאן נזירות ממסדר ההומילטי, אך כאשר ביטל האפיפיור את המסדר בשנת 1571, נותר האי נטוש. בסוף המאה ה-19 נרכש הארכיפלג על ידי הברונית הרוסייה אנטואנט דה סנט לז'ר (Antoinette de Saint Léger), שבנתה פה וילה, וניצלה את מזג האוויר האידיאלי על מנת לשתול ברחבי האי עצים מכל פינה, ולו הנידחת ביותר, ברחבי הגלובוס.
בשנת 1927 נקלעה הברונית לקשיים ופיננסיים ומכרה אי האיים לסוחר מהמבורג בשם מקס אמדן (Max Emden), שהרס את הווילה ובנה במקומה טירה בת 30 חדרים. כאשר נפטר אמדן בשנת 1940, בנו הנס אריך ירש את האיים, ובשנת 1949 מסר אותם לממשלת שוויץ.
על מנת להגיע לאיי בריסאגו יש לקחת את המעבורת מאחד מהנמלים השווייצריים כמו לוקארנו (Locarno), או מהעיירה האיטלקית ארונה (Arona).
בדרום האגם, במפרץ אנג'רה, ניצב אי נוסף – האי פרטגורה (Partegora), הנדמה כסלע שהגיח מהמים במרחק כמה עשרות מטרים מהחוף. האי הזעיר מוקף בקני סוף, ולצידו ניצב סלע לא יציב ושקוע למחצה. שלל אגדות נקשרו באי פרטגורה: כאן חלפו האחים (והקדושים הנוצרים) ג'וליו וג'וליאנו במאה השלישית לפנה"ס וכאן נמצאה גופתו של אריאלדו הקדוש, עשרה חודשים לאחר שנרצח (הגופה הייתה במצב מושלם, מספרת האגדה). כאן חלף גם המדען אלסנדרו וולטה (Alessandro Volta), שבשנת 1776 גילה את המתאן שהשתחרר מהבוץ שבאי.
אתר נוסף שעשוי לעניין מבקרים הוא מנזר סנטה קתרינה דל סאסו, הנמצא בעיירה לג'ונו (Leggiuno). מדובר על שלושה מבנים מהמאה ה-12, המרכיבים יחדיו את מתחם המנזר. מדובר על פינת חמד קנה ושקטה, המעוטרת כולה בפרסקאות וצופה על מי האגם השלווים. כיום מנהלים את המקום נזירים מהמסדר הדומניקני. ניתן לבקר במקום בימים שני עד שישי (13:30-18:00) ובסופי שבוע (9:30-19:30). שעת הפתיחה עשויות להשתנות בחודשי החורף. על מנת להגיע למנזר ניתן להיעזר במעלית (במחיר יורו אחד), או לטפס במעלה 268 המדרגות המובילות למקום.
אתר מעניין נוסף הוא הר גיפה הקדוש (Sacro Monte di Ghiffa), שהוכרז ביחד עם הרים קדושים נוספים בצפון איטליה כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. זהו ההר הקדוש הקטן ביותר מבין ההרים באזור, והוא מורכב משלוש קפלות שמהן נשקף גם נוף נהדר של הרים, יערות עצי ערמון, והאגם עצמו, כמובן.
אי אפשר לסיים את הביקור באגם מאג'ורה מבלי לעצור לביקור אצל "סנקרלונה", כמובן (Sancarlone). הפסל המונומנטלי של קרלו בורומאו הקדוש (San Carlo Borromeo) הארכיבישוף של מילאנו שהוכרז כקדוש בשנת 1610 ומילא תפקיד חשוב בתנועת הקונטרו-רפורמציה הקתולית. הפסל עשוי מיריעות נחושת שחוברו ביניהן במסמרים, מתנשא לגובה 35 מטרים, וניצב על ההר הקדוש של ארונה (Monte Sacro di Arona).
אחת מנקודות התצפית הידועות והיפות ביותר באגם כולו היא מהרכבל העולה במעלה הר המוטרונה (Mottarone), הידוע בכינוי "ההר שבין שני האגמים", מכיוון שהוא ממוקם בין אגם מאג'ורה לאגם אורטה (Orta). בחודשי החורף אפשר לצאת מכאן לסקי, ובחודשי הקיץ – להליכה לאורך המסלולים. משפחות אוהבות את האתר הזה במיוחד בזכות הפארק האתגרי שפועל במקום.
מה אוכלים?
לבקר באיטליה פירושו גם לטעום את המאכלים הטיפוסיים והמסורתיים, ולכן הייתי רוצה להמליץ לכם על כמה מקומות שבהם כדאי לעצור. נתחיל בקצה המזרחי של האגם, בעיירה לאבנו-מומבלו (Laveno-Mombello). כאן כדאי לכם לנסות את הוסטריה דל גולפו (Hostaria del Golfo) שב-piazza Marchetti 2. המסעדה נמצאת במרחק שתי דקות מתחנת הרכבת, קרוב מאד לקו המים, ובמרחק מאה מטרים בלבד מהרכבל שעולה במעלה ההר הצמוד לעיירה (Monte Sasso del Ferro). כאן תוכלו לאכול דגים היישר מהאגם, ניוקי תפוחי אדמה, רביולי במילוי ברווז ונקניק בשם ספק (speck), ופילה עגל עם פטריות פורצ'יני. המסעדה פתוחה בימים רביעי עד שישי בשעות הערב בלבד. בסופי השבוע המקום פתוח גם בצהריים.
בעיירה ססטו קאלנדה (Sesto Calende), בנקודה שבה מי האגם נפגשים עם נהר הטיצ'ינו (Ticino), נמצא מלון-מסעדה בשם סולה (Albergo-Ristorante Sole), השוכן במבנה מהמאה ה-18 בלב המרכז ההיסטורי. (via rugo del porto Vecchio 1). המסעדה מתמחה במנות דגים וריזוטו.
בוורבניה (Verbania), בוויה פאולו טרובצקוי (via Paolo Troubetzkoy 128) תוכלו למצוא את מסעדת Antica Osteria del Monte Rosso. התפריט כולל מנות דגים, סלט רוסי, ריזוטו עם גורגונזולה, וטלה. בתפריט הקינוחים מככבים מעדנים כמו קסטה סיציליאנית, ג'אנדויוטו פיימנוטזה, טירמיסו, וסמיפרדו.
