סן רמו היא העיר הידועה ביותר בריביירה האיטלקית – עיר חוף שמשית, הממוקמת בקצה מחוז ליגוריה היפה, ומפורסמת בזכות פסטיבל המוזיקה האיטלקית (פסטיבל סן רמו) שמתקיים בה מידי שנה.
מה כדאי לראות במהלך ביקור בעיר? מבנים דתיים ועיירות מימי הביניים, גנים בוטניים ומתכונים ליגוריים טיפוסיים – במאמר הזה תמצאו טיפים ורעיונות שיאפשרו לכם לבקר את עיר הפרחים (והמוזיקה!) הידועה. ואם תהיתם מדוע נקראת סן רמו "עיר הפרחים", הסיבה היא פשוטה – באזור זה מלבלבת אחת מתעשיות הפרחים החשובות באיטליה, ומחוץ לסן רמו תמצאו אינסוף חממות ובהן פרחים מרהיבים.
קתדרלת סן סירו והכנסייה הרוסית
קתדרלת סן סירו (Cattedrale di San Siro) היא המבנה הדתי העתיק ביותר בסן רמו, ונבנתה בשנת 811 לספירה. האגדה מספרת שסירו, בישוף העיר ג'נובה, שהוכר בהמשך כקדוש, נהג לערוך כאן את טקס המיסה. שתי הדלתות הצדדיות, המקושטות בתבליטים, הן החלק העתיק ביותר במבנה, ובתוך הקתדרלה עצמה תוכלו להתרשם מיצירות של אנטון מריה מרלייאנו (Anton Maria Maragliano), ומצלב שחור של אמן בלתי ידוע מהמאה ה-15.
המבנה הדתי הידוע ביותר בסן רמו הוא הכנסייה הרוסית (Chiesa Russa Ortodossa di Sanremo). במשך שנים רבות שימשה העיר סן רמו כיעד נופש מועדף עבור האצולה הרוסית, ואצילים רבים נהגו להעביר את חופשותיהם בבתי המרפא שבאזור. לאחר שהקהילה הרוסית בעיר צמחה ומספרם הגיע לכ-1000 איש, נבנתה הכנסייה בשנת 1912. הכנסייה הרוסית ממוקמת בתחילת טיילת הקיסרית (La passeggiata dell’imperatrice), שנקראה כך לכבוד הצארית מריה אלכסנרובנה (Maria Alezandrovna), ומאופיינת בכיפות מעוגלות, הטיפוסיות לאדריכלות האורתודוקסית. בלב הכנסייה עצמה תוכלו להתרשם משני פסלים, של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי (Vittorio Emanuele III), ושל אשתו אלנה די מונטנגרו (Elena di Montenegro).
הקזינו (Casinò) ותאטרון אריסטון (Teatro Ariston)
על ויאלה מטאוטי (Viale Matteotti), השדרה המרכזית שנמצאת במרחק צעדים ספורים מפיאצה קולומבו המרכזית, נמצא אחד התיאטראות המפורסמים ביותר באיטליה – תיאטרון אריסטון. כאן מתקיים מידי חודש פברואר פסטיבל השירים האיטלקי (Il Festival della Canzone Italiana), המוכר לרוב בשם "פסטיבל סן רמו".
פסטיבל סן רמו הוא אחד מפסטיבלי המוזיקה המפורסמים בעולם, ונערך מידי שנה מאז 1951. הפסטיבל היווה גם השראה לתחרות האירוויזיון.
היוזמה התרבותית, שנולדה כדי לעודד את הכלכלה ואת מצב הרוח אחרי מלחמת העולם השנייה, הפכה לאירוע בינלאומי – טובי הזמרות והזמרים באיטליה, החל ממיה מרטיני ולוצ'ו דלה וכלה בלאורה פאוזיני וארוס רמאצוטי הופיעו בפסטיבל, ואמנים רבים נוספים התארחו בו, כולל סוני ושר, לואי ארמסטרונג, מדונה, בריטני ספירס, ואפילו אחינועם ניני ועופרה חזה!
רבים מהשירים שהושמעו בפסטיבל סן רמו לראשונה, בעיקר בשנות ה-60 וה-70, הפכו ללהיטים בינלאומיים.
בתקופת הפסטיבל, שנמשך חמישה ימים ומשודר בשידור חי בטלוויזיה האיטלקית וזוכה לרייטינג עצום, מתעוררת סן רמו לחיים. העיר כולה מתמלאת באומנים, וצלילי המוזיקה נשמעים מכל פינה בעיר. אם סיירו לאורך הטיילת לכיוון מערב, תתקלו בפסל של המנחה הוותיק והמיתולוגי של התחרות, מייק בונגו'רנו (Mike Bongiorno), ובזה אחר זה תוכלו לגלות גם את שמות השירים שעיצבו את ההיסטוריה של הפסטיבל – מעין שדרת הכוכבים של הוליווד, אבל בגרסה איטלקית.
תאטרון אריסטון משמש במהלך שאר חודשי השנה כבית קולנוע, כך שאם במהלך הביקור שלכם בעיר יתחשק לכם לצפות בסרט, אני ממליצה לכם להיכנס לכאן, כדי שתוכלו ליהנות לא רק מהסרט אלא גם מהאווירה המיוחדת במקום. כדאי רק לזכור שרוב הסרטים באיטליה מדובבים לאיטלקית...
בקצה ויאלה מטאוטי (Viale Matteotti) יופיע לנגד עיניכם הקזינו ההיסטורי והמרהיב. המבנה, בסגנון אר נובו, תוכנן על ידי האדריכל הצרפתי אאוג'ניו פרט (Eugenio Ferret), ששימש גם בתור המנהל הכללי של הקזינו בשנתיים הראשונות לפעילותו. הקזינו נפתח בשנת 1905, ונסגר מאז רק לתקופה קצרה, בזמן מלחמת העולם השנייה. ניתן להיכנס פנימה, גם אם אתם לא רוצים להמר אלא רק להתרשם מהארכיטקטורה היפה, אבל הכניסה מותרת לבגירים בלבד.
אתר נוסף בעיר קשור לאחד מתושביה המפורסמים ביותר של העיר. ממציא הדינמיט ומייסד הפרס המפורסם ביותר בעולם – אלפרד נובל, גר בסן רמו עד סוף המאה ה-19. הוא עבר לעיר משום שאהב את איטליה ומשום שחיפש מקום עם אקלים נוח ובריא. הוא העביר גם את הסטודיו שלו לעיר, וכיום הווילה שבה התגורר, וילה נובל (villa Nobel) היא מוזיאון הפתוח לציבור הרחב, ומרכז תרבותי חשוב: www.villanobel.it
רובע לה פינייה (La Pigna)
קסמה הימי ביניימי של סן רמו נשמר במלואו ברובע "לה פינייה" העתיק (רובע האצטרובל, בתרגום מילולי), שנקרא כך על שם המבנה הייחודי שלו. כאן תמצאו ערב רב של סמטאות ומדרגות וקשתות דרמטיות, המסודרות בצורת ספירלה, שמטפסת ועולה מבסיס הגבעה ועד לראשה, שם נמצאים הגנים הציבוריים על שם המלכה אלנה (Giardini Regina Elena). מנקודה זו תוכלו לנוח בין הדקלים הרבים, ליהנות מתצפית פנורמית ולהשקיף על העיר ועל הנמל, ועל המים התכולים הממסגרים את עיר הפרחים.
אגב, האם שמתם לב שבעברית נקראת העיירה סן רמו, אבל באיטלקית השם נכתב בצורה קצת משונה – סןרמו (ללא רווח)? רבים חושבים שמקור השם הוא קדוש בשם סן רמו, שגר באזור הזה. אבל זו לא האמת. למעשה, הקדוש המקומי נקרא סן רומולו (San Romolo), שהפך במאה ה-11 לקדוש המגן של העיר. בדיאלקט הליגורי המקומי הוגים את שמו בצורה קצת אחרת – "סן רומיו San Romiu" – ועם השנים השם שובש והתעוות, עד שהפך לסןרמו. מסורת מעניינת נוספת נוגעת לכינוי של התושבים עצמם.
לתושבי כל עיר באיטליה יש כינוי ספציפי המבוסס על שם העיר. תושבי פיזה, לדוגמה, נקראים פיזאנים. תושבי פירנצה – פיורנטינים. תושבי מילאנו – מילאנזים. ותושבי סן רמו? לתושבי סן רמו יש שני סוגים של כינויים: סןרמסקי (Sanremaschi) הם אלה שנולדו בסן רמו ממש, ואילו סןרמזי (Sanremesi) הם אלה שאמנם גרים בעיר, אבל נולדו במקום אחר...
לאחר שסיימתם לבקר בסן רמו עצמה, הגיע הזמן לצאת לביקור בעיירות הציוריות ובכפרים הצבעוניים שמקיפים אותה.
בוסנה וקיה (Bussana vecchia) היא מושבת אמנים שהוקמה על הריסותיו של כפר ימי ביניימי נטוש, על גבעה מאחורי סן רמו. בשנת 1887 פגעה רעידת אדמה באזור, והחריבה כמעט לחלוטין את בוסנה. הכפר נותר נטוש עד שבתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הגיעו אליו כמה אומנים מכל רחבי העולם, החיו אותו מחדש, והפכו אותו למרכז רב תרבותי ויצירתי. תוכלו להגיע לבוסנה הציורית ברגל או בעזרת התחבורה הציבורית, ולבקר לא רק בסטודיו זה או אחר אלא גם ליהנות ממרכז המוזיקה שהוקם במקום.
בגינה הממוקמת בין ההריסות העתיקות שבלב הכפר, תמצאו קקטוסים וצמחים אחרים שאחת מתושבות המקום – גברת לואיזה – מטפחת באהבה. תוכלו גם לקחת איתכם צמח קטן, אם תבטיחו לטפל בו היטב!
טריורה (Triora) ודולצ'אקווה (Dolceacqua)
במרחק כשעה מסן רמו, בלבה של ליגוריה, נמצא הכפר טריורה (Triora). טריורה מכונה גם "סיילם האיטלקי", על שם העיירה סיילם שבארצות הברית בה נערכו משפטי המכשפות האכזריים והידועים לשמצה. הכינוי דבק בטריורה בשל אירוע שקרה לקראת סוף המאה ה-16, כאשר כמה נשים מקומיות הואשמו בכך שהן מכשפות, והועמדו לאחד ממשפטי הראווה המפורסמים שנערכו באיטליה. לזכר אותם אירועים נוסד חג המוקדש למכשפות וכישופים, שנחגג מידי שנה ביום ראשון הראשון אחרי ה-15.8.
בכניסה לעיירה נמצא מוזיאון אתנוגרפי, המתעד את ההיסטוריה של טריורה, עיירה שנדמה שהזמן בה קפא, ושום דבר לא השתנה לאורכם של הרחובות הצרים המטפסים במעלה ההר ובחזותם של הבתים קטנים, שאחדים מהם מקושטים בתמונות ופסלים של מכשפות.
שלושה מסלולי הליכה קצרים יובילו אתכם לאורך הדרכים שבהן הלכו פעם המכשפות עצמן, ועד לאתרים המרכזיים של טריורה. "מסלול הילדים" (percorso kids) מתאים למשפחות, והוא גם פשוט יותר וגם מפחיד פחות מהמסלולים האחרים.
עיירה נוספת באזור סן רמו היא דולצ'אקווה (Dolceacqua), הנקראת גם בורגו דיי דוריה (Borgo dei Doria), בשל הטירה בלב העיירה שהייתה שייכת למשפחת דוריה העתיקה.
גם כאן תוכלו למצוא מסלולי הליכה ציוריים לאורך הרחובות הצרים והמתפתלים, ולגלות בוטיקים קטנים, אמנים, וחנויות מזון ויין. דולצ'אקווה מתהדרת בייחוס מיוחד – זהו מקום הולדתו של מיקלה נובארו (Michele Novaro) שהלחין את ההמנון האיטלקי.
אירועים מיוחדים וחגיגות מסורתיות
אחד האירועים הידועים ביותר בסן רמו נקרא "סן רמו פורחת" (Sanremo in Fiore), ורגע השיא של החגיגה הוא התהלוכה הפורחת (il corso fiorito). האירוע מתקיים מידי שנה ביום ראשון שלפני מרוץ האופניים מילאנו-סן רמו. מדובר על הגרסה המקומית לקרנבל, חגיגה שבמהלכה סדרה של עגלות ענקיות מעוטרות בפרחים נוסעות במורד הרחוב הראשי, מול קהל של למעלה מ-60,000 צופים. הקרנבל נולד לראשונה בשנת 1904, תחת השם פסטה דלה דאה פלורה (festa della Fea Flora), או "החגיגה של האלה פלורה", ובאותם הימים היו אלה כרכרות מקושטות בפרחים שנסעו במרכז העיר. בשנות ה-30 הופיעו העגלות הראשונות, וכאשר הן חלפו על פני הצופים, השליכו עליהן פרחים. למעשה, סן רמו נקראת "עיר הפרחים" גם בשל הקרנבל המיוחד הזה, שבשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה העניק לתושבים מעט שמחה וצבע לחיים. מסורת דומה, אגב, ממשיכה להתקיים בעיר השכנה לסן רמו – ונטימילייה (Ventimiglia).
המאכלים המסורתיים של סן רמו וסביבותיה
אם הגעתם לאזור זה של איטליה אתם חייבים לטעום כמה מהמעדנים הטיפוסיים לאזור, כמו לדוגמה סוג מיוחד של פסטה בשם טרנטה (trenette) עם פסטו, ופנסוטי (pansoti) – פסטה ממולאת וטיפוסית לאזור ליגוריה, הדומה בצורתה לרביולי או טורטליני, ומוגשת עם רוטב אגוזים. נסו כמובן גם את הפרינטה (farinata) – מעין פנקייק שטוח מקמח חומוס ושמן זית, ואת הפניסה (panissa) – קרם חומוס חתוך לקוביות ומטוגן בטיגון עמוק. והכי חשוב, נסו את הסרדנאירה (Sardenaira) – פוקצ'ה עבה עם רוטב עגבניות, בצלים ואנשובי מומלחים. מנה עתיקה נוספת היא הטורטה וורדה (torta verde), מעין קיש ירקות ואורז, וברנדקויון (brandacujum), כמובן, תבשיל מסורתי העשוי מדג בקלה, תפוחי אדמה, שמן זית ופטרוזיליה.
