הם היו הבנקאים של האפיפיור ובזכות תמיכתם לבלב הרנסנס בפירנצה. הם שלטו בכוח ובתחכום בטוסקנה במשך ארבע מאות שנה ושינו את פני העולם. הם היו סוחרים, מנהיגים, אנשי תרבות ולעיתים גם דיקטטורים. מי היו בני משפחת מדיצ'י, השושלת המפורסמת ביותר באיטליה?
אי אפשר לדבר על הרנסנס מבלי לדבר על פירנצה, ואי אפשר לדבר על פירנצה מבלי לדבר על שושלת מדיצ'י, שליטי העיר ופטרוני הרנסנס, שסיפורם מסעיר את דמיון המבקרים.
משפחת מדיצ'י אמנם לא יכלה להתגאות בשורשים אציליים, אבל בזכות תחכומה וערמומיותה, ומהלכיה המבריקים בזירה הפוליטית והכלכלית, היא הצליחה לתפוס עמדת כוח משמעותית בהיסטוריה האירופאית.
לאט לאט ובנחישות הצליחו בני מדיצ'י לצבור הון עתק, בזכות הבנק שייסדו. אך לא היה זה רק הבנק שהפך אותם לדמויות היסטוריות משמעותיות אלא התפקיד שמילאו כפטרוני אומנות. אהבתם ותשוקתם לאומנות הפכו את שושלת מדיצ'י לפטרוני אומנות חשובים ביותר, ותמיכתם הכלכלית והפוליטית איפשרה למעשה לרנסנס לפרוץ בפירנצה.
סיפורה של שושלת מדיצ'י
עמק מוג'לו הוא פינה קסומה במיוחד בטוסקנה, וכאן, בין הגבעות והיערות, החל סיפורה של השושלת הידועה. שורשי המשפחה מהעיירה קונטדו דל מוג'לו (Contado del Mugello), ושם המשפחה, "מדיצ'י", שפירושו "רופאים", הגיע כנראה מאחד מאבות המשפחה שעסק ברפואה או ברוקחות. בני מדיצ'י היו סוחרים, ופעלו באזור המוג'לו כבר במאה ה-13, אך במובנים רבים סיפורם החל עם בן מדיצ'י אחד ספציפי: ג'ובאני די ביצ'י דה מדיצ'י (Giovanni Bicci), שהפך מעובד זוטר בבנק הקטן שייסד דודו, לבנקאי בכיר שטיפל באופן אישי בחשבונות הבנק של האפיפיור והכנסייה הקתולית, והפך את משפחת מדיצ'י מסוחרי צמר מצליחים לבנקאים רבי כוח. בשנת 1397 ייסד ג'ובאני מדיצ'י באופן רשמי את בנק מדיצ'י, שהפך תוך מספר שנים לתאגיד בינלאומי, עם סניפים בכמה מערי המדינה החשובות ביותר.
העובדה שבני מדיצ'י נבחרו לשמש כבנקאים האישיים של האפיפיור העניקה להם כוח פוליטי משמעותי, ומועצת העיר פירנצה בחרה בג'ובאני לשמש כאחד מתשעת הנציגים ששלטו בפועל בעיר. העובדה שג'ובאני המשיך להחזיק גם בעסק משגשג (תעשיית הצמר בפירנצה היתה ענף חשוב במיוחד באותם הימים, וצמר איכותי מהעיר נשלח לכל רחבי אירופה), בהחלט תרמה למעמדו.
ג'ובאני דה מדיצ'י התעניין פחות בפוליטיקה ויותר בעסקים, אבל הוא ייחס חשיבות אדירה לשם המשפחתי, ופעל בכל צורה לבסס את כוחה של השושלת שהקים. הוא גם מילא תפקיד חשוב במערכת השלטון המקומית, ושינה בין היתר את מערכת המיסוי על הנכסים, כך שהעשירים שילמו יותר ומילאו את קופות העירייה בכסף שהופנה בחלקו לסיוע לעניים. כך נוצר לו מוניטין של "מגן העם". בנוסף דאג ג'ובאני דה מדיצ'י לבנות את כנסיית סן לורנצו (בעיצובו של פיליפו ברונלסקי, האדריכל הידוע), שהפכה לכנסייה המשפחתית, ומימן יצירות אומנות רבות.
לאחר מותו של ג'ובאני, תפס בנו קוזימו את המושכות. קוזימו כונה "איל וקיו" (Il Vecchio), כלומר הזקן, או המייסד. תחת הנהגתו הצליחה משפחת מדיצ'י לא רק לשמור על הרווחים שגרף ג'ובאני, אלא אף להגדיל משמעותית את כוחה ואת הונה. למעשה, ההיסטוריונים מעריכים שקוזימו דה מדיצ'י היה אחד האנשים העשירים ביותר בתקופתו, מעין ביל גייטס או אלון מאסק של אותם הימים.
כוחו העצום של קוזימו דה מדיצ'י לא מצא חן בעיני משפחות האצולה היריבות של העיר, וביניהן משפחת אלבריצי (Albrizzi) ומשפחת סטרוצי (Strozzi) שהאשימו אותו בכך שהוא מנסה לבנות דיקטטורה בעיר. בסדרה של מהלכים פוליטיים דרמטיים הצליחו המשפחות לכלוא את קוזימו בבית הכלא שבמגדל הפאלאצו וקיו ולהשתלט על פירנצה, אך קוזימו הצליח להימלט לגלות בונציה.
בפועל, נצחונם של מתנגדיו התגלה כחרב פיפיות: לאחר שעזב קוזימו דה מדיצ'י את פירנצה הוא לקח עימו הון עתק, ויחד איתו גם תומכיו הוציאו מהעיר סכומים משמעותיים עד כדי כך שהכלכלה התערערה באופן מסוכן. שנה מאוחר יותר בוטל עונשו, והוא חזר לפירנצה ואף שתאורטית לא החזיק בשום תפקיד רשמי, בפועל ניהל קוזימו הזקן את ענייניה של העיר מאחורי הקלעים.
בניגוד לאביו, קוזימו דה מדיצ'י התעניין יותר בעולם האומנות, ומימן יצירות רבות: הוא זה שהזמין את בניית הכיפה המפורסמת שעל הדואומו בפירנצה (הכיפה שתכנן ברונלסקי נחשבת עד היום ליצירת מופת אדריכלית) והוא זה שהורה על בניית פאלאצו מדיצ'י. בנוסף הוא טיפח כמה מהאומנים המוכרים והאהובים ביותר, המזוהים עד היום עם הרנסנס האיטלקי, וביניהם פרה אנג'ליקו, דונטלו, ומזאצ'ו. הוא פעל במרץ להפוך את פירנצה למרכז תרבותי עולמי, ובזכות קשריו החזקים עם האפיפיור אף הצליח במשימה.
כיפת הדאומו סמלה של העיר פירנצה (מימין), קוזימו דה מדיצ'י (משמאל)
אין ספק שקוזימו דה מדיצ'י נחרת בזיכרון הקולקטיבי כדמות בלתי רגילה ובעלת השפעה אדירה, אך למרבה הצער בנו פיירו לא זכה להצלחה דומה. פיירו דה מדיצ'י, שכונה "פיירו בעל השיגרון" סבל ממחלות רבות מגיל צעיר, שריתקו אותו למיטתו והקשו עליו לזוז. למרבה המזל התחתן פיירו עם לוקרציה טורנבואוני, בת לאחת ממשפחות האצולה החזקות בעיר, ואישה בעלת תבונה פוליטית רבה. היא סייעה לבעלה לנווט בין המצבים המורכבים שטלטלו את שלטונו, ובנם המשותף, לורנצו, ניחן בתכונות אופי דומות יותר לאמו ולסבו, קוזימו. לורנצו דה מדיצ'י היה זה שתפס את השלטון לאחר חמש שנים שבהן נאנקה העיר תחת הנהגתו המהוססת של פיירו.
לוקרציה טורנבואוני (מימין), פיירו דה מדיצ'י (משמאל)
לורנצו דה מדיצ'י ואחיו ג'וליאנו זכו לא רק להשכלה פוליטית אלא גם להשכלה הומניסטית ענפה ומקיפה, כיאה למי שייצגו הלכה למעשה את תקופת הרנסנס. לורנצו, שכונה "המפואר", היה תומך נלהב באומנות ובשירה, והפך את ביתו לסלון פעיל שמשך את מיטב היוצרים. הוא נשא לאישה את קלאריצ'ה אורסיני, ואף שאלה לא היו נישואים מאושרים, הם כן היו נבונים מבחינה פוליטית, שכן אורסיני היתה בת לאחת ממשפחות האצולה החזקות בטוסקנה עם שורשים עמוקים ברומא.
לורנצו וג'וליאנו זכו לפופולריות גבוהה בקרב העם, וזכו לכינוי "התאומים", על שם רמוס ורומולוס, התאומים המיתולגיים שייסדו לפי האגדה את רומא. לאחר שנפטר קוזימו הזקן, בשנת 1469, מצא לורנצו את עצמו עומד בראש הסיניוריה, הפרלמנט שמשל בפירנצה. בליבו היה לורנצו דה מדיצ'י איש שלום, לא מלחמה, חובב אומנות ומחבר שירה: "כמה יפים הם הנעורים, הנמלטים כהרף עין! מי שרוצה לשמוח – שישמח, אין לדעת מה יביא יום המחר..." הוא כתב.
הוא נודע בזכות המסיבות המפוארות שערך בפאלאצו פיטי (Palazzo Pitti), משכנה הרשמי של המשפחה, שאליהן לעיתים הוזמנו גם פשוטי העם. חשוב במיוחד היה תפקידו כפטרון האומנויות, ותמיכתו באומנים כמו לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי ומיכלאנג'לו בואונרוטי אפשרה את יצירתן של עבודות אומנות מופלאות שעד היום מיליוני בני אדם נוהרים לפירנצה כדי לראות. בשנים שבהן עמד לורנצו המפואר בראש המשפחה הוא נהנה אמנם מפופולריות גדולה, אך כמנהל כישוריו בוודאי לא השתוו לאלו של סבו. למעשה, כשנפטר לורנצו הוא הותיר את הבנק המשפחתי במצב נוראי, ועל סף קריסה.
ג'וליאנו, אחיו של לורנצו, אמנם לא מילא את תפקיד השליט אך הוא היה מעורב מאד במהלכים הפוליטיים של המשפחה. מסיבה זו גם הוא שימש כמטרה למתנקשים, שיצאו להרוג את השניים במהלך קונספירציית פאצי הידועה.
לורנצו דה מדיצ'י (מצד ימין) וג'וליאנו דה מדיצ'י (מצד שמאל)
הכל החל בשנת 1478, אז קשרה משפחת פאצי, משפחת בנקאים שנודעה כיריבה מרה במיוחד של משפחת מדיצ'י, קשר נגד השליטים. התוכנית הייתה להתנקש בחיי לורנצו וג'וליאנו לאחר המיסה, ולהתחיל בכך מהפיכה בפירנצה. במהלך האירוע נהרג ג'וליאנו אך לורנצו הצליח להימלט. ידידו של לורנצו, פרנצ'סקו נורי, נעמד כמגן אנושי בינו לבין התוקפים, ואילו ידיד אחר, המשורר פוליצאנו, סייע לחלץ אותם. ניסיון ההפיכה נכשל, ומכיוון שלורנצו וג'וליאנו נהנו מפופולריות רבה בעיר, הם מצאו מחסה לאחר המתקפה, בזמן שההמון הזועם ערך לינץ' במבצעי ניסיון ההתנקשות.
ניסיון ההפיכה נעשה בידיעתו ובתמיכתו של האפיפיור דאז, סיקסטוס הרביעי. אך הניסיון לרסן את כוחה של משפחת מדיצ'י רבת העוצמה נכשל. רק בשנים שלאחר מכן, עלה יריב רב עוצמה שהצליח לא בכוח הזרוע ולא בכוח הכסף, אלא בכוח הרעיונות, לסלק לתקופה את משפחת מדיצ'י מכס השלטון: הנזיר והמטיף הקיצוני ג'ירולאמו סבונארולה.
האפיפיור סיקסטוס הרביעי (מימין), הנזיר הקיצוני ג'ירולאמו סבונארולה (משמאל)
ילדים רבים נולדו ללורנצו המפואר ולאשתו חמורת הסבר קלריצ'ה אורסיני, ואף שתפקיד ממשיך השושלת יועד לבן אחר, עם מותו של לורנצו תפס פיירו, שזכה לכינוי "חסר המזל", את השלטון. כפי שניתן להבין מהכינוי שדבק בו, הוא לא זכה להצלחה מסחררת ותוך שנתיים סולק מהעיר ונשלח לגלות.
קלריצ'ה אורסיני (מימין) פיירו חסר המזל (משמאל)
תוך זמן קצר מחק פיירו את אידיאל השלום והשלווה שטיפח אביו במשך זמן רב, ולשלטון עלה אדם שנוא: אלסנדרו לבית מדיצ'י, שמונה אישית על ידי האפיפיור קלמנס השביעי (גם הוא בן המשפחה). אך אלסנדרו נתפס כדיקטטור, ומשום כך הוא נרצח על ידי בן דודו לורנצאצ'ו, שתכנן להשתלט על העיר. כך למעשה נכרת הענף הראשון והמרכזי של משפחת דה מדיצ'י, והשלטון עבר לידיו של קוזימו הראשון לבית דה מדיצ'י, נינו של קוזימו הזקן, מייסד השושלת.
אלסנדרו לבית מדיצ'י (מימין), האפיפיור קלמנס השביעי (משמאל)
קוזימו הראשון היה בן 18 בלבד כאשר מצא את עצמו עומד בראשה של אחת הערים החשובות בעולם באותה התקופה, אך הגיל לא היה לו למכשול. חכם, מוכשר וכריזמטי להפליא, הוא הצליח לבסס את מעמדו ולהיפטר מאויביו במהירות מרשימה. הוא הגן במבצע צבאי על העיר מפני ניסיונות פלישה שארגנו מתנגדיו, ופעל להרחיב ולבסס את כוחה של פירנצה על ידי כך שריסק את כוחן של ערי המדינה שגבלו בה (כמו סיינה ופיזה). כמובן שהמנהיג המתוחכם ביסס את כוחו גם באמצעות בריתות פוליטיות דרך נישואין, ובשנת 1539 נשא לאישה את אלאונורה מטולדו, בתו של המשנה למלך נאפולי. בשנת 1569 זכה קוזימו הראשון לתואר דוכס טוסקנה.
אלאונורה מטולדו ובנם ג'ובאני (מימין), קוזימו הראשון (משמאל)
שושלת דה מדיצ'י המשיכה לשלוט במשך שנים רבות נוספות בטוסקנה ובפירנצה, ובזה אחר זה עלו על הכס שליטים ודוכסים מוכשרים יותר או פחות. ראוי לציון מיוחד הוא פרדיננדו הראשון, בנו של קוזימו הראשון, שהורה על בניית קפלת הנסיכים וקפלת מדיצ'י בעיר (אתר שלא כדאי לכם להחמיץ אם אתם מבקרים בפירנצה!).
שליטת המשפחה בטוסקנה באה לסופה לאחר 400 שנות שלטון בשנת 1737, כאשר גורלה של הדוכסות נחרץ במהלך משא ומתן בין מלכי אירופה, וטוסקנה עברה לשליטת בית הבסבורג. השושלת עצמה נכרתה בשנת 1743, כאשר אנה מריה לואיזה דה מדיצ'י, בתם היחידה של קוזימו השלישי דוכס טוסקנה ומרגריט לואיז מאורלאן, נפטרה ללא יורשים.
כמה עובדות מפתיעות על בני מדיצ'י...
האם ידעתם שקוזימו הזקן דחה את הפרוייקט שהכין עבורו פיליפו ברונלסקי? בתחילת המאה ה-15 היה פיליפו ברונלסקי האדריכל הסלבריטאי הידוע מכולם, וכולם רצו שיתכנן עבורם מבנה בסגנונו הייחודי. אבל טעמו של קוזימו הזקן היה אחר. כאשר הוא החליט לבנות את בית המשפחה (פאלאצו מדיצ'י) הוא העדיף את העיצוב הצנוע והרציני יותר שהציע האדריכל מיקלוצו, על פני העיצוב המפואר והדרמטי שהציע ברונלסקי. מיותר לציין שברונלסקי נעלב עד עמקי נשמתו...
שני בני מדיצ'י הפכו לאפיפיורים!
אם היה לכם ספק כלשהו בנוגע לעוצמת כוחם של בני מדיצ'י, העובדה ששני בנים מהשושלת הגיעו לתפקיד הפוליטי והדתי הבכיר מכולם, תמחוק בוודאי את כל הספקות. מטרתם של בני מדיצ'י היה להרחיב את כוחם ולהגיע עד לרומא, ובכך הם הצליחו. גם בנו של לורנצו המפואר, וגם בן דודו, הפכו שניהם לאפיפיורים רבי השפעה.
המדען הידוע גלילאו גלילאי שימש כמורה בבית מדיצ'י
הפיזיקאי והאסטרונום היה המורה הפרטי של קוזימו השני, ואף הקדיש לתלמידו הצעיר את ארבעת ירחי כוכב הלכת צדק.
אביו של קוזימו הראשון השליך אותו מהחלון
ג'ובאני דלה בנדה נרה, אביו של קוזימו הראשון, רצה לבדוק אם בנו חסין ועמיד באופיו, ומוכן לתפוס את השלטון. השיטה שבה בחר היתה להשליך את בנו מהחלון. קוזימו הצעיר שרד, והוכיח כפי הנראה שהוא קורץ מהחומר המתאים לשמש כשליט טוסקנה.
שתי נשים משושלת מדיצ'י הפכו למלכות צרפת
קתרינה דה מדיצ'י ומריה דה מדיצ'י נישאו שתיהן למלכים: קתרינה התחתנה עם הנרי השני, ואילו מריה התחתנה עם הנרי הרביעי. הגעתן של הנשים לחצר המלוכה בצרפת יצרה טלטלות רבות, והן הביאו עימן לצרפת מנהגים רבים וחדשניים כמו מאכלים חדשים עבור הצרפתים, וביניהם גם גלידה.
סמל שושלת מדיצ'י הוא שישה כדורים
בכל מקום בפירנצה, וגם בערים נוספות בטוסקנה שהיו תחת שליטת השושלת, אפשר עדיין למצוא את סמל המשפחה: חמישה כדורים אדומים וכדור אחד כחול שעליו מצויירים פרחי השושן הצחור. שלל גרסאות נפוצו עם השנים בנוגע לסמל המשפחה: יש הטוענים שהכדורים מסמלים את משלח ידה של השושלת (בנקאות) ויש הטוענים שמדובר בכדורי תרופות, שכן בתחילה עסקו בני מדיצ'י ברפואה ורוקחות. נשאיר להיסטוריונים את הוויכוחים בדבר ההסבר האמיתי...
