איטליה ידועה באתרים הרומאיים העתיקים שלה, אבל אלה אינם האתרים היחידים שכדאי להכיר. האם ידעתם שבמאה השמינית לפנה"ס שלטו בדרום איטליה היוונים, באזור שהיום מכונה "יוון הגדולה", והותירו אחריהם את אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים במדינה? אם אתם מבקרים במחוז קמפניה, המקדשים העתיקים של פסטום הם אתר שאסור לפספס!
מבין האתרים הרבים המספרים את סיפורה של יוון הגדולה, תקופה מפוארת ומרתקת בתולדות איטליה, אחד הבולטים ביותר הוא פסטום (Paestum). האתר הארכיאולוגי ובו שלושה מקדשים יוונים עתיקים נחשב לאחד החשובים באיטליה כולה, ומושך מיליוני מבקרים מידי שנה. לאורך הדורות ביקרו בפסטום, המוגדר כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו, גם מבקרים ידועים כמו ניטשה וגתה ותיארו את חוויותיהם באריכות.
הסיבה המרכזית לחשיבותו של פסטום היא שהמקדשים בו לא נפגעו לאורך השנים. למעשה, הם נחשבים לכמה מהמקדשים היוונים (מהסדר הדורי) השמורים ביותר בעולם (אפילו יותר מיוון). עבור חובבי ארכיאולוגיה והיסטוריה, הביקור במקום הוא חוויה מיוחדת ומומלצת במיוחד.
תחילת ההתיישבות
פסטום מוכר כאתר יווני אך למעשה האזור היה מיושב כבר אלפי שנים קודם לכן, וחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום חשפו ממצאים בני עשרות ומאות אלפי שנים. בין היתר התגלו במקום כידונים, אבני צור ששימשו את הניאנדרטלים, וקברים קבוצתיים של שבטים עתיקים בשם גאודו (Gaudo) שהתמקמו באזור זה של איטליה באלף השלישי והרביעי לפנה"ס. בתקופת הברזל הפכו הישובים הארעיים של השבטים באזור ליישובים זעירים מאורגנים יותר, ואילו ההתיישבות היוונית באזור החלה ככל הנראה כאשר האכאים (אחד השבטים היוונים) הגיעו בסירות והקימו עיר בשם סיבאריס (Sibaris), לא רחוק מפסטום הנוכחית.
כמאה שנה מאוחר יותר, התרחבו תושבי העיר סיבאריס והקימו גם את פסטום, שבתחילה נקראה בשם אחר: פוסידוניה (על שם אל הים במיתולוגיה היוונית – פוסידון). מיקומה של פוסידוניה נועד להקל על קשרי המסחר בין סיבאריס ליוון, ואכן, מהרגע הראשון היא נחשבה למוקד חשוב ומשגשג כלכלית.
העיר פרחה תחת יוון, אך לאחר כמאתיים שנה נכבשה בידי שבטים לוקאניים מקומיים ובהמשך עברה לידי הרומאים. בשנת 273 לפנה"ס הפכה פוסידוניה לקולוניה רומית, ושינתה את שמה לשם בו היא מוכרת עד היום: פסטום (Paestum).
במהלך הביקור בפסטום אפשר עדיין לראות את הריסות האמפיתיאטרון וחלקים מחומות העיר, כמו גם מקטעי רחובות סלולים ושרידיהם של כמה עסקים, אך האמת היא שחלקים אלה של העיר לא השתמרו במצב טוב, ואינם מרשימים במיוחד.
גולת הכותרת, לעומת זאת, היא הביקור בשלושת המקדשים המרשימים להפליא שהשתמרו בצורה כה טובה דווקא בזכות אסון: , בימי הביניים ננטשה פסטום בידי תושביה, לאחר שהאזור סבל ממגיפות מלריה חוזרות ונשנות. כך, ללא בני אדם ומלחמות, נחסך מהעיר גורלם של אתרים ארכיאולוגיים רבים אחרים (שהוחרבו או נוצלו כחומר גלם לבניית אתרים אחרים) והיא נותרה מוגנת ומבודדת עד המאה ה-19. בזמן מלחמת העולם השנייה התנהלו קרבות מרים באזור בין הכוחות האמריקאים לכוחות הגרמנים, אך למרבה המזל המקדשים העתיקים לא הופצצו.
יוון הגדולה
לפני שנדבר על האתר עצמו, כדאי להבין מהי בעצם "יוון הגדולה", או "Magna Grecia" כפי שכינו אותה הרומאים, ומה הסיבה שבגללה מלכתחילה אפשר למצוא אתרים יווניים באיטליה.
סביב המאה ה-8 לפנה"ס החלו יורדי ים יוונים להתפשט לאזורים נוספים מעבר ליוון, ובחיפושם אחר קרקעות חדשות ומקורות הכנסה הם הגיעו לדרום איטליה. יורדי הים היוונים התרכזו באזורים שהיום אנחנו מכנים בשם מחוז בזיליקטה (Basilicata), מחוז קלבריה (Calabria) מחוז קמפניה (Campania) וסיציליה. במחוזות אלה, ניתן גם היום למצוא אתרים ארכיאולוגיים יווניים מפוארים במיוחד כמו למשל האמפיתיאטרון היווני בסירקוזה שבסיציליה. רבים מהממצאים היפים שהתגלו באותם מחוזות מרוכזים במוזיאון הארכיאולוגי לתולדות יוון העתיקה (מוזיאון יוון הגדולה) שבמחוז קלבריה.
המושבות שהקימו היוונים שמרו על קשר עם "ארץ האם", והפכו לתחנות מסחר חשובות. כמה מהמושבות הללו הפכו בהמשך לערים מרכזיות במדינה – בארי (Bari) וברינדיזי (Brindisi), למשל, שתיים מערי הנמל החשובות באיטליה, הוקמו שתיהן בידי היוונים. גם נאפולי (Neapolis, או "העיר החדשה") הוקמה בידי יוונים, וכך גם סירקוזה שבסיציליה. החיבור בין אותם ערים למולדת היוונית לא היה מבוסס רק על מסחר אלא גם על תרבות, ונציגים מערי יוון הגדולה השתתפו למשל במשחקים האולימפיים וזכו לעיתים קרובות במדליות.
ההשפעה היוונית נמשכה בדרכים אלו ואחרות במשך מאות ולמעשה אלפי שנים. עד היום קיים באזור העיר לצ'ה (Lecce) דיאלקט בשם גריקו (Grico), המבוסס על שילוב בין איטלקית, יוונית עתיקה, יוונית ביזנטית. בנוסף, הנוכחות היוונית באזור איננה רק אירוע היסטורי עתיק – לאחר נפילת קונסטנטינופול בשנת 1453 היגרו לדרום איטליה תושבי ביזנטיים שהביאו עימם מחדש את התרבות והשפה היווניים לאזור (אך הפעם היתה זו יוונית ביזנטית, ולא יוונית עתיקה).
ומניין השם "יוון הגדולה" (Magna grecia)? בעקבות המלחמות הפוניות סופח האזור לרפובליקה הרומית, והיו אלה הרומאים שהעניקו לאזור את השם "מאגנה גר'צה". הם עשו זאת בדיעבד, בהתייחסם לחלק הנרחב בדרום איטליה שבו חלק משמעותי מהאוכלוסייה היה ממוצא יווני.
הסיור במתחם הארכיאולוגי של פסטום
הסיור במתחם הוא למעשה סיור בעיר: הליכה לאורך הכבישים העתיקים ובין מה שנותר מהמבנים הציבורים והפרטיים שהקימו היוונים לפני כ-2500 שנה.
בניגוד למקדשים המפוארים, שאר חלקי העיר לא השתמרו כראוי (כאמור), דורשים מהמבקרים להשתמש בדמיונם כדי להבין כיצד נראה המקום בעבר.
הרחובות הראשיים, הפלטאי (Plateai), נחצו בידי רחובות משניים שכונו סטנופוי (Stenopoi) אך לא תמיד ניתן לראות זאת מכיוון שהטופוגרפיה העירונית עברה שינויים רבים גם לאורך התקופה היוונית וגם בהמשך, כאשר רומא שלטה על האזור.
לאורך הסיור אפשר לראות בין היתר את הריסות ה-"הרון" (Heron), מעין מקדש אבן קטן שנבנה למען גיבורי העיר. במקור נבנו מקדשים מסוג זה למען ה-"גיבורים", בין שהיו חצי בני אדם וחצי אלים שביצעו מעשי גבורה, ובין שהיו בני אדם שהתפרסמו בזכות מעשה חשוב שעשו. בפסטום הגיבורים הללו היו מייסדי העיר, והמזבח שנבנה למענם נחשב לאתר קדוש שאיש לא העז לחלל. מול המזבח הוצבו מספר חפצים פולחניים וביניהם שמונה קערות ברונזה מלאות בדבש, אמפורה ועליה ציור של הרקולס הנכנס בשערי האולימפוס, וכידוני ברזל.
המקדשים של פסטום
המקדשים במקום נבנו בין השנים 450-550 לפנה"ס בשיטת האנטזיס (חלקו התחתון של העמוד רחב יותר מחלקו העליון). את אבן הטרוורטין ששימשה לבניית העמודים חצבו הפועלים באזור, וסחבו את הגושים העצומים במרכבות רתומות לשוורים אל פוסידוניה העתיקה.
העמודים במבנה הם בסדר דורי, שהתאפיין בקווים לינאריים יותר ובכותרת מעוגלת ללא בסיס, והיה הנפוץ ביותר גם ביוון עצמה וגם ביוון הגדולה - magna grecia.
מקדש אתנה
מקדש אתנה היה המקדש הראשון שנבנה בעיר, סביב שנת 580 לפנה"ס. המקדש היה מכוסה בגג, כמובן (כמו כל המקדשים) אך בניגוד לאבן ששרדה את תהפוכות הזמן, הגג, שהיה עשוי מקורות עץ ורעפי טרקוטה, נהרסו נעלם עם השנים.
בזכות העובדה שחלקי טרקוטה ועיטורים רבים שרדו, הצליחו החוקרים שפעלו בפסטום לשחזר את הגג (כפי שאפשר לראות במוזיאון הצמוד). הם הבינו שהמקדש הוקדש לאתנה מכיוון שעשרות פריטים שנחפרו באזור המקדש (קסדות ופריטים הקשורים לקרבות) היו מתנות טיפוסיות שנהגו המאמינים להעניק במתנה לאלת החוכמה והמלחמה.
מקדש נפטון
המקדש ממוקם בחלקו הדרומי של המתחם, ונחשב לגדול ולחשוב מבין השלושה: זהו מקדש דורי יפהפה, המתנוסס לגובה 18 מטרים, וידוע כאחד המקדשים מהעידן היווני הקלאסי שהשתמרו בצורה המושלמת ביותר בעולם. במקרה יצא לי להגיע לפסטום זמן קצר לאחר שביקרתי ביוון, ואני יכולה להעיד על כך שהאתר מרשים לא פחות ולמעשה יותר מרבים מהאתרים הארכיאולוגיים ביוון העתיקה.
כאשר מתבוננים במקדש כיום, רואים למעשה את השלד בלבד. כדאי לנסות ולדמיין איך הוא נראה בשיא תקופת הפאר, כאשר העמודים מאבן טרוורטין כוסו בטיח לבן ונצבעו בצבעים בוהקים וססגוניים.
בנייתו של המקדש הושלמה בשנת 460 לפנה"ס, וכאשר החוקרים הראשונים הגיעו לאזור במאה ה-18 הם אלה שהעניקו לו את השם "מקדש נפטון" מכיוון שהניחו שהמקדש הגדול ביותר הוקדש לאל שעל שמו נקראה העיר עצמה (נפטון הוא שמו הרומי של האל פוסידון). עם זאת, כיום מאמינים החוקרים כי המקדש הוקדש למעשה לאתנה, או לאפולו, או אולי לזאוס והרה, אך לאו דווקא לאל הים.
לצד האל המרכזי, התקיים במקום פולחן נוסף: בחדרים פנימיים משניים הוצבו פסלים של אלים אחרים להם סגדו תושבי המקום – זאוס, דמטר, ארטמיס ואפרודיטה. כיום אנחנו רואים את השלד של המקדש והקירות נעלמו מזמן, אך בימי קדם המקדש היה חלל סגור, ובמרכזו, באזור שנחשב לקדוש מכולם, הוצבו הפסלים הקדושים ביותר. דלתות המקדש נפתחו רק מספר פעמים בשנה, לחגיגות דתיות.
מקדש הרה ("הבזיליקה")
מקדש זה נבנה במשך 40 שנה, ובנייתו הושלמה בשנת 520 לפנה"ס בעקבות מספר תיקונים שנערכו בחללים הפנימיים שבהם אוכסנו פסלי האלים.
הרה מילאה תפקיד חשוב בפנתאון האלים היווניים, והמקדשים שהוקדשו לה נבנו לרוב בסמוך לאתרי טבע שנחשבו לקדוש כבר קודם לכן (כמו למשל מעיין קדוש, הר קדוש ועוד). במקרה הזה, המקדש נבנה בסמוך לנהר שחצה את המישור ונחשב למקודש מכיוון שאפשר את פוריותה של האדמה.
הרה הייתה אלת הנישואין והלידה, אשתו ואחותו של זאוס, והמקדש שנבנה לכבודה הוא יפהפה. גם במקרה זה, ה-"שלד" הוא ששרד, ויש להפעיל את הדמיון (ולהציץ בספרי ההיסטוריה) על מנת להבין כיצד נראה המקדש בעבר.
הטקסים
הטקסים שנערכו מחוץ למקדשים היו לב המסורת של הקהילה. הכניסה למקדשים הייתה אסורה, מלבד באירועים מיוחדים. תהלוכות המלוות במוזיקה נערכו לכבוד האלים, ומקהלות של ילדים וילדות שרו בליווי כלי נגינה יווניים עתיקים. לרגל האירועים הושארו דלתות המקדש פתוחות, על מנת שהאלים יוכלו לראות (באמצעות הפסל שסימל אותם) את הכבוד שחלקו להם בני האדם ואת האירוע שארגנו לכבודם.
בטקסים שולבו גם מים מרפאים מהמעיינות הטרמליים שנבעו באזור הדרומי של המתחם. אזור זה במדינה עשיר בנביעות טרמליות, וכבר בעת העתיקה ידעו תושבי המקום כי למים העשירים בחומרים שונים ישנו אפקט מרפא. אלמנטים אלה שולבו בטקסים הדתיים, ועל אחד המקדשים נמצאה הקדשה לכיירון, הקנטאור (חצי אדם וחצי סוס) בן האלמוות שייסד לפי המיתולוגיה היוונית את מדע הרפואה ושימש כמורו של אסקלפיוס (אל הרפואה).
המוזיאון הארכיאולוגי של פסטום
כאמור, שלושת המקדשים הם האטרקציה המרכזית אך הביקור כאן לא יהיה שלם מבלי שתבקרו גם במוזיאון הקטן אך העשיר במוצגים מעניינים שניצב בהמשך הכביש.
במוזיאון ניתן לראות ממצאים רבים שנחפרו במקום, אך למרבה הצער אחד הממצאים הידועים ביותר, פרסקו עתיק הידוע בשם "הצוללן", איננו מוצג כרגע בפני הקהל ולא ידוע מתי חדר התצוגה יפתח מחדש. הפרסקו מתוארך למאה החמישית לפנה"ס, תור הזהב היווני, ומתאר צוללן צעיר המזנק לתוך המים.
למרות שה"צוללן" לא זמין, המוזיאון מעניין (וכלול ממילא במחיר הכרטיס). לצד הממצאים השונים, מצפה למבקרים הפתעה מעניינת במיוחד בקומה התחתונה של המוזיאון: קבר שלם ומרהיב, שהוחרם בידי המשטרה האיטלקית משודדי קברים ונבנה מחדש במוזיאון.
מדובר על מתחם קבורה שלם בשם נקרופוליס ספינאצו (Spinazzo), הכולל קירות מעוטרים, שנגנב על ידי שודדי קברים. המתחם מתוארך למאה השלישית לפנה"ס (התקופה הרומית של פסטום). הגניבה אותרה בשנת 1976, ולאחר עבודת שחזור ממושכת נפתח הקבר לקהל המבקרים. על הקירות ניתן לראות סצנות מפתח כמו למשל את האדם שלכבודו נבנה הנקרופוליס מגיע לעולם הבא, ושם מחכה לו אדם מבוגר שיוביל אותו במשעולי החיים שלאחר המוות.
פסטום הרומאית
לאחר הכיבוש הרומי בשנת 273 לפנה"ס עברה פסטום מספר שינויים אך התשתית היוונית הבסיסית נותרה על כנה. הרומאים, כהרגלם בקודש, לשפר את העיר מיד בשלל דרכים: הם בנו את הרחוב הראשי - הפורום - באזור שבו ניצבה האגורה (השוק המרכזי) היוונית, וסללו כבישים שחיברו את העיר לדרכים המרכזיות כמו הוויה אפיאה (via Appia).
הרומאים העשירים ביותר במקום התיישבו בסמוך למקדשים הרומיים, ובבתים אלה מצאו החוקרים רצפות שיש ופסיפס מפוארות, וסימנים לגנים היפים שנבנו בווילות (שכללו לעיתים אמבטיות פרטיות במרכז הגן). לעיתים קרובות שימשו הבתים לא רק למגורים, אלא גם לאירוח ולמפגשים עסקיים.
החפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום חשפו גם כמה מהעסקים שפעלו בפסטום. דוגמה לכך היא חנות הבשמים, בה מצאו החוקרים אבן ריחיים ששימשה לטחינה וסחיטה של חומרי גלם שונים שמהם הופקו הבשמים. בחברה הרומית הבשמים שימשו תפקידו קריטי – לא רק לצרכי פולחן אלא גם לשימוש אישי, ובזכות תעשיית הוורדים המקומית, סביר להניח שבפסטום ייצרו בשמי ורדים איכותיים שיוצאו לכל רחבי האזור.
פסטום לאחר האימפריה הרומאית
לאחר תקופה ארוכה של שגשוג החלה הדעיכה סביב המאה השביעית לספירה, ובימי הביניים, כאמור, פסטום בפועל ננטשה. הביצות באזור ומחלת המלריה, כמו גם המתקפות הקבועות מצד שודדי ים סרצנים, הפכו את האזור למסוכן. רק בתחילת המאה ה-17 וה-18 החלו המבקרים והמטיילים לגלות את האזור מחדש. פסטום התפרסמה שוב בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר כוחות הברית נחתו באזור במהלך הפלישה לאיטליה.
איפה אוכלים?
לאחר ששבעתם ממקדשים ומוצגים עתיקים הגיע הזמן לאכול.
בעיר הסמוכה תוכלו למצוא מספר מסעדות טיפוסיות, ולא רעות בכלל. נסו למשל את Nonna Sceppa, המתמחה בתבשילי האזור, בדגש על דגים ופירות ים.
לחילופין, תוכלו להזמין שולחן ב- Amadeus Spaghetteria Trattoria con merende, מקום פשוט אך חביב מתמחה בפסטות טעימות.
וטיפ אחרון וחשוב: פסטום נמצאת במרחק כמה דקות בלבד מהעיר באטפליה (Battipaglia), הידועה גם כבירת המוצרלות של איטליה. אם מתחשק לכם לטעום מוצרלה מחלב בפאלו, כדאי לכם מאד לבקר כאן, ולהיכנס לאחת מעשרות המסעדות והמחלבות המציעות מוצרלות טריות מחלב באפלו איכותי.
