top of page

פומפיי – העיר שקפאה בזמן

+ באיטליה

זמן קריאה

חיפוש

ברוכים הבאים לאחד מעשרת האתרים הארכיאולוגיים החשובים בעולם: פומפיי העתיקה. הביקור בעיר שנקברה תחת מפולת אלימה בעקבות התפרצותו של הר הגעש וזוב הוא חוויה מרתקת וייחודית. ואם אתם רוצים לצאת למסע בזמן ולגלות כיצד נראו חיי היום יום ברומא העתיקה, את האתר הזה אסור לכם להחמיץ

הפארק הארכיאולוגי בפומפיי מאפשר למבקרים הצצה לעבר – כיצד נראתה עיר באימפריה הרומית? איך התנהלו חיי היום יום לפני 2000 שנה? במהלך הביקור מתגלה פומפיי האמיתית – עיר שבה אנשים חיו ועבדו, רבו ואהבו, ערכו קניות וגידלו משפחות, עד ההתפרצות המזוויעה שהחריבה הכל.


שרידי העיר פומפיי וברקע הר הגעש וזוב
שרידי העיר פומפיי וברקע הר הגעש וזוב - צילום: Pixabay

סיפורה של פומפיי

פומפיי הוקמה על ידי השבטים האוסקיים במאה השביעית לפנה"ס, ונכבשה על ידי הרומאים שלוש מאות שנה מאוחר יותר, במאה הרביעית לפנה"ס. העיר שגשגה תחת רומא, בין היתר בזכות מיקומה האסטרטגי על צומת דרכים חשובה, ומשכה בעיקר אוכלוסייה מהמעמד הבינוני-גבוה.


סוחרים רבים עברו בפומפיי, והעיר נהנתה מצמיחה כלכלית, אך ברקע זמזם תמיד איום נוראי שרוב התושבים כלל לא היו מודעים אליו: הר הגעש וזוב, אחד מהרי הגעש האלימים והמסוכנים בעולם. כיום יודעים החוקרים שרעידת האדמה הקשה (7.5 בסולם ריכטר) שהחריבה חלקים מהעיר 17 שנה לפני ההתפרצות המפורסמת, ורעידות האדמה הקטנות שהתרחשו בימים שלפני ההתפרצות, היו מעין הקדמה לאסון הגדול שעמד לפקוד את העיר. האירועים הללו היו עדות לתנועות התת קרקעיות שבישרו על הדרמה המתקרבת, אולם באותם הימים, איש לא קישר בין הדברים.


איך נחרבה פומפיי

ב-24 באוקטובר בשנת 79 לספירה, מצאו עצמם תושבי פומפיי מול מציאות מחרידה. מכיוון שאיש, כאמור, לא הבין את חשיבותם של הסימנים המקדימים, המשיכו תושבי העיר לחיות את חייהם בשאננות. הם התעלמו מכמה רעידות אדמה מינוריות, ואף שראו שעשן מיתמר מהר וזוב, הם פירשו זאת כסימן מהאלים: מכיוון שבחודש אוקטובר חגגו המקומיים את חגו של האל וולקן (אל האש והרי הגעש בתרבות הרומית), הניחו תושבי פומפיי שהעשן הוא סימן לכך שהאל מרוצה מהחגיגות שנערכו לכבודו.


בשעות אחר הצהריים של אותו יום גורלי החל הר הגעש לפלוט כמות עצומה של עשן סמיך ושחור, גזים לוהטים, וסלעים געשיים, ותוך כשעה היתמר עמוד בגובה כ-12 קילומטרים, שחסם לגמרי את השמיים ונע עם הרוח המזרחית לכיוון פומפיי. המראה, מסבירים החוקרים, היה דומה מאד למה שרואים בהתפוצצות של פצצה אטומית.

התפרצות הווזוב בשנת 1944 מאפשרת לנו לדמיין כיצד נראתה ההתפרצות שקברה את פומפיי והתרחשה כ-2000 שנה קודם לכן. ההתפרצות בשנת 1944 הייתה שוות ערך בעוצמתה למאות פצצות אטום כמו אלה שהוטלו על הירושימה ונגסקי במלחמת העולם השנייה


פומפיי התכסתה בקצב מבהיל. החוקרים שחפרו את המקום חישבו ומצאו שמידי שעה, כיסתה את העיר שכבה בגובה 15 סנטימטר של אפר וולקני ואבנים, ובסך הכל כמעט חמישה מטרים. תוך 18 שעות פומפיי נחרבה לחלוטין. מעטים הצליחו להימלט, ורבים נלכדו בבתים. הגופות שמצאו החוקרים התגלו פעמים רבות כשהן מכווצות בזוויות משונות, שכן החום הקשה גרם לשרירים להתכווץ.


על אף שפומפיי היא העיר המפורסמת ביותר שנהרסה באותה התפרצות, היא איננה היחידה. ארבע ערים שונות ספגו את זעמו של וזוב: פומפיי, הרקולנאום, סטביה ואופלונטיס. הרקולנאום (Hercolaneum) נפגעה בעוצמה כזאת שקו החוף של העיר התעוות. נחשולים פירוקלסטיים זרמו לעבר העיר ותוך 24 שעות נקברה הרקולנאום תחת למעלה מ-70 מטרים של סלעים. אלפים מתו – מהגזים הרעילים, מהטמפרטורות הגבוהות ומנחשולי הסלעים. גם הרקולנאום היא יעד מרתק עבור המבקרים, וגם בה נערכות היום חפירות.


סרטון אנימציה הממחיש את האסון בפומפיי וסביבתה, וחשיבות פומפיי מבחינה היסטורית


מתי בעצם התפרץ ההר?

במשך שנים רבות נחלקו ביניהם החוקרים סביב תאריך ההתפרצות המדויק. היו שהאמינו שההר התפרץ בחודש אוגוסט, ואילו אחרים טענו שההר התפרץ בחודש אוקטובר. גילויים חדשים הכריעו לטובת האחרונים. ראשית, בין ההריסות נמצאו פירות כמו רימונים, שאינם טיפוסיים לחודש אוגוסט אלא אוקטובר. שנית, הרוח שנשבה באותה התקופה, והובילה את העשן והסלעים לעבר פומפיי, לא הייתה רוח טיפוסית לקיץ אלא רוח סתווית, שנשבה לכיוון מזרח במקום מערב. ההוכחה הסופית התקבלה כאשר החוקרים שמצאו גרפיטי באחד הבתים (בתים רבים בפומפיי היו תחת שיפוצים באותה התקופה, בשל אותה רעידת אדמה מפורסמת שהחריבה חלקים מהעיר), ובו חרט אחד הפועלים על הטיח הרטוב את התאריך: 24 באוקטובר.


איך גילו את העיר

החפירות הרציניות והרשמיות הראשונות בפומפיי נערכו בשנת 1748, תחת הוראותיו של קרלוס השלישי לבית בורבון, אך מכיוון שמטרת החפירה לא הייתה לחשוף את האתר אלא למצוא חפצים יקרים ומיוחדים שיעשירו את אוצר המלך, בפועל גרמה החפירה ללא מעט נזקים. האופן שבו טיפלו חוקרי המלך באתר לא היה אידיאלי, אך את ההרס האמיתי למקום גרמו שודדי קברים, שחפרו מנהרות באופן ברוטלי במטרה לאתר גופות ולהסיר מהן חפצים בעלי ערך (תכשיטים, בעיקר) ותוך כדי עבודה השמידו ממצאים רבים.


לאחר שאיטליה זכתה לעצמאותה, מונה ג'וזפה פיורלי (Giuseppe Fiorelli) לעמוד בראש האתר. פיורלי היה גם זה שהציע את השיטה המהפכנית לשימור גופות המתים: הוא יזריק גבס נוזלי לחלל שנותר במקום שבו הייתה הגופה, וכך יצור "העתק" של האדם שנקבר שם. בזכות השיטה שפיתח, ניתן לראות היום את "גופותיהם" של רבים מתושבי העיר שנלכדו במהלך ההתפרצות.


המתים של פומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
המתים של פומפיי. צילום: אריאלה בנקיר

תהליך הזרקת גבס נוזלי ליצירת העתקים מגופות שנשארו בפומפיי


למרות חשיבותו העצומה של האתר, הפארק הארכיאולוגי בפומפיי סבל לאורך המאה ה-20 מהזנחה פושעת שהובילה במקרים רבים להרס הממצאים. רק בעשור האחרון התעוררו שוב האחראים, וברגע האחרון ממש התערבו והצליחו להציל את פומפיי מפני קריסה. כיום חזר האתר להיות פנינה בכתר האיטלקי, ומקור משיכה למיליוני תיירים מידי שנה.

מה כדאי לראות בפומפיי?

ישנם עשרות סיורים מודרכים בחפירות פומפיי, וקל מאד להצטרף לאחד מהם (אפשר להצטרף במקום, או בהרשמה מראש אונליין). אפשר כמובן גם לסייר באופן עצמאי (אבל אם אתם מתכוונים לסייר לבד, מומלץ מאד להיעזר לפחות במדריך אודיו, על מנת להבין על מה אתם מסתכלים).


כמה מהאתרים המרכזיים שכדאי לבקר בהם:

אם תיכנסו מכיוון השער הראשי בוויה מרינה (Marina), שנמצא ליד תחנת הרכבת, אחד האתרים הראשונים שבהם תיתקלו יהיה המרחצאות. המרחצאות הציבוריים (terme) היו חלק חשוב מחיי היום יום ברומא העתיקה. כולם הגיעו לשם, גברים ונשים, כדי להתרחץ, לקשקש, ולהירגע. לאחר שהתפשטו (אפשר עדיין לראות את החלל ששימש כחדר הלבשה, ובו השאירו האורחים את בגדיהם בכוכים קטנים שנחפרו לתוך האבן), הם נכנסו לחלל הראשון – הפריג'ידריום (frigidarium), ובו מים קרים. משם עברו לטפידריום (tepidarium), ובו מים פושרים, ומשם לקלידריום (calidarium), ובו מים חמים. על מנת לחמם את המים, השתמשו הרומאים במערכת מורכבת של צינורות שהובילו אוויר חם.


המרחצאות בפומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
המרחצאות בפומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
כמו בחללים רבים אחרים, גם במרחצאות אפשר היה למצוא ציורי קיר ארוטיים... צילום: ‏אריאלה בנקיר
כמו בחללים רבים אחרים, גם במרחצאות אפשר היה למצוא ציורי קיר ארוטיים... צילום: ‏אריאלה בנקיר
צינור המים הזה מחוץ למרחצאות אולי נראה מודרני, אבל מדובר בצינור עופרת בן 2000 שנה, מהתקופה הרומאית! צילום: אריאלה בנקיר
צינור המים הזה מחוץ למרחצאות אולי נראה מודרני, אבל מדובר בצינור עופרת בן 2000 שנה, מהתקופה הרומאית! צילום: אריאלה בנקיר

הפורום של פומפיי

מכאן, המשיכו לעבר הפיאצה הראשית של העיר. הפורום הגדול של פומפיי נבנה באורך כ-140 מטרים וברוחב כמעט 40 מטרים. כאן התנהל חלק נכבד מהפעילות הציבורית בעיר, וכאן ניצבו גם מוסדות השלטון המקומיים. בצידו הצפוני של הפורום עמד הקפיטול ובו מקדש לאלים הקפיטולינים: יופיטר, מינרווה ויונו. בקצה הכיכר ניצבה הבזיליקה, שהייתה המבנה הציבורי החשוב בעיר ושימשה כמקום כינוס, ובתוכה פעל גם בית המשפט. משפטים נערכו מול הקהל הרחב, והיו אירוע המוני שמשך אינספור סקרנים.


הפורום של פומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
הפורום של פומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
הבזיליקה של פומפיי. המבנה האזרחי החשוב ביותר בעיר. צילום: אריאלה בנקיר
הבזיליקה של פומפיי. המבנה האזרחי החשוב ביותר בעיר. צילום: אריאלה בנקיר

לצד הפורום אפשר לראות את המאקלום (macellum) – השוק של פומפיי. בשוק התנהל מסחר ענף לא רק בפירות וירקות אלא גם ובעיקר בחיות, וחלק חשוב מהממצאים במקום היו עצמות בעלי חיים ודגים, המלמדים אותנו לא מעט על התפריט הנפוץ באותם הימים.

בקצה השוק ניתן לראות מתקנים גדולים ובהם מאופסנות אלפי אמפורות שנחפרו במקום. זהו למעשה רק אחוז מזערי ממה שהתגלה בפומפיי לאורך השנים: מאות אלפי חפצים התגלו בחפירות, וחלק גדול מהם מוצגים (או מאופסנים) במוזיאון הארכיאולוגי בנאפולי, שנחשב לאחד המוזיאונים הארכיאולוגיים החשובים בעולם.


השוק של פומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
השוק של פומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
ברחבה שבמרכז השוק ניצבה בריכה ובה מכרו דגים. צילום: אריאלה בנקיר
ברחבה שבמרכז השוק ניצבה בריכה ובה מכרו דגים. צילום: אריאלה בנקיר

מכן תוכלו להמשיך ולסייר ברחובות עצמם. ברחבי העיר תוכלו לראות את המזרקות העתיקות, את הדרכים מרוצפות האבן (שימו לה לאבנים הגדולות שבאמצע הכביש, ששימשו כמעין גשר קטן, כדי להקל על אנשים לחצות מצד לצד) ואת המבנים ששימשו כחנויות. בקצה המזרחי של העיר אפשר לראות גם את האמפיתיאטרון, שיכול היה לארח עד 20,000 איש! האמפיתיאטרון השתמר במצב מצויין, ונערכו בו מופעים טיפוסיים לתקופה כמו קרבות גלדיאטורים, שחזורי קרבות מפורסמים מההיסטוריה הרומאית, וגם הופעות תיאטרון.


 אחת הדרכים הראשיות בפומפיי. צילום: אריאלה בנקיר
אחת הדרכים הראשיות בפומפיי. צילום: אריאלה בנקיר

במהלך הסיור תוכלו לראות בתי עסק שונים בפומפיי, ואפילו מכבסה. למעשה, היו לא פחות מ-15 מכבסות בעיר, והן נחשבו עסק מכניס במיוחד (להערכת החוקרים, מכבסה הרוויחה סכום המקביל ל-20,000 ש"ח בחודש, במונחים של היום).

על מנת לכבס את הבגדים ולהסיר את הלכלוך השתמשו הרומאים בשילוב של מים ואמוניה, שהגיעה משתן. באותם הימים השתן היה מצרך חשוב, גם עבור המכבסות אבל גם כחומר דשן ואפילו עבור תעשיית עיבוד העורות. סוחרים עודדו אנשים להטיל את מימיהם בכדי חרס גדולים בכניסה לחנויות (כדי שיוכלו להשתמש בו לצרכיהם) ומס הוטל על השימוש בבתי שימוש ציבוריים. מקור הביטוי "לכסף אין ריח" (pecunia non olet) מגיע מציטוט של הקיסר טיטוס פלאביוס אספסיאנוס, שהטיל מס על השתן (במסורת היהודית מוכר אספסיאנוס בעיקר בשל העובדה שדיכא באלימות קשה את המרד הגדול של היהודים ברומאים). אספניאנוס אמנם לא היה הראשון שהטיל מס על שתן – נירון קיסר הקדים אותו – אך הוא זה שחידש את המס העתיק.


חיי היום יום בפומפיי

אחת הסיבות העיקריות שבזכותן התפרסמה פומפיי, היא שפע המידע המרתק שהעיר שקפאה בזמן יכולה לספק לנו על חיי היום יום ברומא העתיקה. האם ידעתם לדוגמה שלא פחות מ-120 טרטוריות (מסעדות עממיות) פעלו בפומפיי, ולצידן כמעט 100 קיוסקים קטנים שמכרו מאכלים פשוטים? המסעדות, שנקראו בלטינית thermopolium, הציעו לפעמים יותר משירות אחד... באחת מהמסעדות המפורסמות ביותר, התרמופוליום של אסלינה (Asselina), פעל בקומה העליונה בית בושת פופולרי. כמה פופולרי? נאמר זאת כך – מועמדים לתפקידים פוליטיים ביקשו את תמיכתה של אסלינה לקראת הבחירות, והיא נהגה לכתוב גרפיטי על קירות בית העסק שלה, שבו הכריזה על תמיכתה במועמד זה או אחר.


תרמופיליום – אחת המסעדות של פומפיי. בתוך מיכלי החרס התבשל המזון, ואת הקירות כיסו פרסקאות צבעוניים ששימשו כמעין תפריט מאויר: אפשר היה להזמין מנה של בשר תרנגול, לדוגמה, או דגים. העניים יכלו להרשות לעצמם רק אוכל פשוט בהרבה, כמו דייסת דגנים. צילום: אריאלה בנקיר
תרמופיליום – אחת המסעדות של פומפיי. בתוך מיכלי החרס התבשל המזון, ואת הקירות כיסו פרסקאות צבעוניים ששימשו כמעין תפריט מאויר: אפשר היה להזמין מנה של בשר תרנגול, לדוגמה, או דגים. העניים יכלו להרשות לעצמם רק אוכל פשוט בהרבה, כמו דייסת דגנים. צילום: אריאלה בנקיר
גרפיטי על הקירות – צורת התקשורת הפופולרית בעיר בעתיקה. צילום: אריאלה בנקיר ‏
גרפיטי על הקירות – צורת התקשורת הפופולרית בעיר בעתיקה. צילום: אריאלה בנקיר ‏

הרומאים העתיקים היו חובבי גרפיטי, וזו הייתה למעשה צורת תקשורת נפוצה במיוחד – מעין לוח מודעות עירוני שבו אנשים הביעו בפומבי את דעתם וחתמו גם בשמם. כך אפשר למצוא החל מכיתובים פשוטים על הקירות בסגנון "גאיוס היה כאן" ועד עלבונות ("קורנליוס, לך תתלה את עצמך", "אפאפראס, אתה קירח") לצד איחולים ומסרים פוליטיים.

בזמן הביקור בחפירות פומפיי, מומלץ לבקר גם בבתים הפרטיים של כמה מתושבי העיר. בית מנאנדרוס (Meandro), לדוגמה, נחשב לאחד המבנים הפרטיים המפוארים ביותר בעיר, ומאפשר הצצה לאורח חייו של אציל עשיר שהחזיק ככל הנראה גם בתפקיד פוליטי. הבית התפרש על פני לא פחות מ-1800 מ"ר, וכלל מרחצאות נרחבים ועיטורים מרהיבים. זהותו של בעל הבית איננה ידועה, ושם המבנה נגזר מפרסקו של המחזאי היווני מנאנדרוס שהתגלה באחד החדרים.


בית מנאנדרוס Meandro – אחד הבתים המפוארים והעשירים בפומפיי.


אחד הדברים המדהימים ביותר בפומפיי, הוא שלא מדובר על פארק ארכיאולוגי שהעבודה בו כבר הושלמה, אלא על אתר שעדיין נמצא בחפירות, וכמעט מידי שבוע מתגלים בו ממצאים חדשים ומרגשים. רוב העיר למעשה עדיין לא נחפרה, ובפני הארכיאולוגים שעובדים במקום עומדת עדיין דרך ארוכה לפני שיגלו את כל סודותיה.

חלק מהממצאים שהתגלו בשנים האחרונות הצליחו לעורר כותרות ברחבי העולם – בשל יופיים, ייחודם, או בזכות המידע הייחודי שהם מספקים לנו על החיים ברומא העתיקה. בשנת 2021, לדוגמה, התגלה במהלך החפירות דוכן אוכל רחוב בפומפיי, שהשתמר במצב נהדר אחרי שהעיר נחרבה, ולאחרונה התגלתה גם מרכבה מרהיבה ששימשה את אצילי העיר בזמן טקסים חשובים. בשנים הקרובות, יש להניח, יתגלו ממצאים רבים נוספים.


פרסקאות שהתגלו בפומפיי


הביקור בפומפיי הוא חוויה מרתקת, ומומלץ מאד להקדיש לפחות כמה שעות לסיור באתר הייחודי הזה. חובבי היסטוריה לא יסתפקו רק בפומפיי, וירצו לבקר גם בהרקולנאום – יעד מוכר פחות, אבל עשיר מאד בממצאים. אם תחליטו לשבת אחרי הביקור לכוס קפה או גלידה בעיר פומפיי המודרנית, לא תוכלו שלא להרהר במצב הבלתי אפשרי שנוצר פה היום: מאות אלפי אנשים נמצאים בסכנה חיים מיידית אם ההר יתפרץ שוב.


הר הגעש וזוב נותר אחד המסוכנים בעולם, ואין לדעת מתי יתפרץ. תושבי מפרץ נאפולי אדישים לסכנה: מסוכן ככל שיהיה, האזור שמסביב להר משך מאז ומתמיד מתיישבים רבים שכן האדמה פה פורייה מאד, וקל מאד לגדל פה פירות וירקות באיכות גבוהה. על הסכנה שבוערת מתחת לרגליהם, מעדיפים המקומיים לא לחשוב....

3,064 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

עשוי לעניין אותך

1

מתעניינים

עליך להתחבר על מנת לצפות בתוכן זה

ההרשמה לאתר בחינם.

התחברות | הרשמה
bottom of page