עונת התיירות בפתח, והתיירים כבר ממלאים את רחובותיה של רומא היפה. בזמן שכולם מסיירים באתרי המפתח המפורסמים, מה יעשה מי שמעוניין לגוון את הביקור, ולטייל גם באתרים ידועים קצת פחות (אבל נפלאים ממש)? סקרנים, הרפתקנים ואוהבי רומא – הכתבה הזאת היא בשבילכם!
אין כמו רומא. באמת. זו עיר מעניינת כל כך, יפה ומורכבת כל כך, שגם אם נכתוב עליה 100 ספרים עדיין לא נצליח לספר את כל הסיפור. משום כך, ברור מאליו שביקור בן שלושה ימים (או בן שבוע) בעיר, לא באמת יאפשר לכם לראות את כל מה שיש לעיר להציע, אלא רק את את האתרים החשובים ביותר. במהלך חופשה "טיפוסית" באורך כמה ימים ברומא תספיקו בוודאי לראות את האתרים המרכזיים, לחוות את צדדיה המוכרים (והנהדרים) של העיר, ולבקר בכמה מאתרי החובה כמו למשל הקולוסיאום, הוותיקן, גלריה בורגזה וכן הלאה.
אבל מה אם מתחשק לכם ללכת קצת מעבר לכך? מה אם כבר ראיתם את מזרקת טרווי, התפעלתם מהפנתיאון, שתיתם קפה בפיאצה נבונה, הצטלמתם על רקע המדרגות הספרדיות ואכלתם פסטה בשכונת טרסטוורה? ובמילים אחרות – מה אם כבר ביקרתם בעבר ברומא, ראיתם את "אתרי החובה", ועכשיו מתחשק לכם להעמיק את החוויה ולגלות אתרים נוספים כמו למשל כנסיות מרשימות, אתרים ארכיאולוגיים מיוחדים, שווקים שוקקי חיים או פשוט משהו קצת שונה? אם זה המצב, הכתבה הזאת היא בשבילכם. הפעם נסקור חמישה מקומות יפהפיים ומעניינים על פי כל קנה מידה, שיאפשרו לכם להכיר צדדים נוספים של העיר הנצחית.
צאו למסע תת קרקעי בקטקומבות של רומא
רומא היא אחת מאותן ערים שבהן רב הנסתר על הגלוי, ומתחת לפני הקרקע מתחבא עולם שלם. בכל פעם שנערכות בעיר חפירות, בין אם משום שהתפוצץ צינור או משום שקבלן כלשהו מניח את היסודות לבניין חדש, מתגלים אוצרות חדשים. מעבר לממצאים שמתגלים במקרה, ומספרים על עברה של העיר, קיימת ברומא גם עיר תת קרקעית של ממש: הקטקומבות.
בעבר, נהגו הנוצרים הראשונים (וגם יהודי רומא) לקבור את מתיהם במחילות תת קרקעיות הידועות בשם "קטקומבות". בזמן שהדת הנוצרית עדיין נחשבה לבלתי חוקית באימפריה הרומית, היו הנוצרים הראשונים חשופים לרדיפות על רקע דתי ונאלצו לקבור את מתיהם באופן סמי-פיראטי, מחוץ לתחומי העיר. כאשר הפכה הנצרות לדת חוקית, ואז לדת הרשמית של האימפריה, הצורך בקטקומבות התייתר. בהמשך ציווה האפיפיור להעביר את שרידי המתים מהקטקומבות לכנסיות בעיר, וכיום המחילות התת קרקעיות עדיין עומדות, אך לרוב הן ריקות משרידי אדם (כמובן שלא כל השרידים הועברו וחלק מהקברים עדיין חתומים). המחילות הללו מסתעפות על פני שטח עצום, באורך קילומטרים רבים, ולא ניתן לבקר בהן ללא מדריך (וגם לא כדאי - איך תמצאו את דרככם החוצה?).
הביקור בקטקומבות של רומא הוא חוויה מרתקת, שתאפשר לכם לרדת לבטן האדמה וללמוד מקרוב על מנהגי התקופה. ישנן מספר קטקומבות מומלצות לביקור: הקטקומבות של סן סבסטיאנו (San Sebastiano) מתפרשות על פני 12 קילומטרים ומוקדשות לסבסטיאן הקדוש. הקטקומבות של סן קליסטו (San Callisto) הן בין הגדולות ביותר, וניתן לבקר בהן במסגרת סיור מודרך מעניין (יש להזמין מקומות מראש). הקטקומבות של פריסילה (Priscilla) ידועות בזכות הפרסקאות היפים שמעטרים חלקים מהן ואילו הקטקומבות של דומיטילה (Domitilla) הן אתר פופולרי, ונחשבות למעניינות במיוחד. למרבה הצער לא נערכים כרגע סיורים קבועים בקטקומבות היהודיות.
התפעלו מיצירותיו של מיכלאנג'לו
הבטחתי שהפעם לא נדבר על אתרי החובה, כלומר על הקפלה הסיסטינית, ואני עומדת מאחורי ההבטחה (וממילא לקפלה הסיסטינית הקדשנו מאמר נפרד…) אבל מה לגבי שאר יצירות המופת של מיכלאנג'לו ברומא? הקשר בין הפסל הגאון לעיר הנצחית היה עמוק, ושלוש מיצירותיו החשובות ביותר של מיכלאנג'לו בואונרוטי נמצאות בעיר (כאמן. מעבר לכך מיכלאנג'לו היה גם אדריכל, והשתתף בבנייתם של מספר מבנים חשובים בעיר אך לנושא זה נקדיש מאמר נפרד בהמשך).
ראשית כל: הפייטה (Pieta) המרגשת להפליא שבבזיליקת פטרוס הקדוש, לב ליבו של הוותיקן. מיכלאנג'לו היה שותף לתכנון הבזיליקה ובנה את הכיפה המפוארת שלה, כמובן, אך הוא גם עיטר את החלל באחת מעבודותיו האהובות ביותר: פסלה של מריה, האוחזת ברוך בגופתו של בנה, ישו המת, לאחר שהורד מהצלב. מדהים לחשוב שמיכלאנג'לו היה בן 24 בלבד כשהשלים את העבודה המרגשת, הנחשבת ליצירה הראשונה החתומה על ידו.
ומהוותיקן הלאה אל רומא עצמה: בבזיליקת San Pietro in Vincoli תוכלו למצוא את הפסל המפורסם "משה", המעטר את קברו של האפיפיור יוליוס השני. הפסל אמור היה להיות חלק ממונומנט בן למעלה מ-40 פסלים שהאפיפיור הזמין ממיכלאנג'לו, אך הפרויקט נקטע לאכזבתו המרה של מיכלאנג'לו, ורק חלקים ממנו הושלמו לפני שהאפיפיור ציווה על האמן המתוסכל להפנות את מרצו לאפיק אחר: הקפלה הסיסטינית. הפסל המרשים מתאר את משה בעודו אוחז בלוחות הברית, ומראשו צומחות שתי קרניים קטנות (כפי הנראה הייתה זו פרשנות מוטעית לפסוק התנכ"י "כי קרן עור פניו").
התחנה האחרונה היא בכנסיית Santa Maria Sopra Minerva, במרחק צעדים ספורים מהפנתיאון, שם תוכלו למצוא פסל מוכר מעט פחות של מיכלאנג'לו – ישו הקם לתחייה.
קנו מוצרים טריים וטעימים בשוקי האוכל של רומא
מה יותר מהנה מלטעום את רומא בשווקים מלאי החיים של העיר? התחנה הראשונה שבה כדאי לכם לבקר היא גם המרכזית ביותר, בלב ליבה של העיר. מי שמחפש שוק אוכל ססגוני המוקף במסעדות, ייהנה בשוק היומי שנערך בשעות הבוקר בקמפו די פיורי (Campo di Fiori). הכיכר אמנם הומה בתיירים, ומלצרים סמי-נואשים שמציעים לעוברים ושבים להתיישב לארוחה דווקא במסעדה שלהם, אבל אם תצליחו להתעלם מכל זה, קל להתמסר לחוויה הצבעונית. העגבניות, צמחי התבלין, הפירות הטריים, הירקות מכל הסוגים, הפסטה והממרחים שמוצעים למכירה בדוכנים טעימים כנשנוש ומושלמים בחומרי גלם לכל ארוחה שתבחרו להכין. את כל מה שאי אפשר למצוא בדוכני השוק עצמו, אפשר למצוא בחנויות שמסביב לכיכר.
היכנסו למשל ל- I Formaggi di Gianna e Paola שבסמטה הצמודה לכיכר (vicolo del gallo 8) כדי לקנות גבינות טובות, או למאפיה הפופולרית Forno Campo de 'Fiori (שעל הכיכר ממש) כדי לקנות לחמים ומאפים טריים וריחניים. בחנויות האזור קל למצוא צלפים, גבינת פקורינו, נתחי פרושטו, ושאר מעדנים שיהפכו אפילו את הפיקניק הפשוט ביותר למעדן הראוי לקיסר רומא. כל מה שנדרש מכם הוא לארוז פיקניק איכותי, ולאתר ארוחה טעימה באחד הגנים היפים של רומא.
אם לא אכפת לכם להרחיק מעט, נסו גם את השוק של טסטאצ'ו (Mercato di Testaccio). אולי שמעתם על שכונת טסטאצ'ו, שכונת פועלים קשי יום שהפכה לאתר טרנדי ומדובר בשנים האחרונות. זו השכונה שבין רחובותיה המחוספסים מיקמה אלזה מורנטה את גיבורי ספרה (המופלא) "אלה תולדות", אך כיום מאכלס את השכונה קהל שונה למדיי. בית המטבחיים (mattatoio) הוסב מזמן למוזיאון, גלריות נפתחו, חיי הלילה צמחו, והשוק המסורתי שפעם משך בעיקר עקרות בית שחיפשו ירקות הפך לשוק אוכל מודרני ומלא בחנויות וינטג' לא זולות בכלל, ודוכני אוכל רחוב זוכי פרסים. אם כבר הגעתם, מה כדאי לטעום?
כמה מהמאכלים הרומאיים הקלאסיים, כמובן, כמו למשל הפיצה הרומאית שנמכרת בכמה וכמה דוכנים בשוק. הפיצה הרומאית שונה מהפיצה הנפוליטנית, ובעוד שהפיצה בנפאולי מתגאה בשוליים עבים ותפוחים, הפיצה הרומאית היא דקיקה ופריכה מאד. אפשר לטעום אותה בגרסה ה"נקייה" שהיא למעשה פוקצ'ה, או לחילופין עם תוספות - החל מרוטב עגבניות ומוצרלה (כלומר מרגריטה קלאסית) וכלה בשלל המצאות מקוריות (סטראצ'אטלה ופרחי זוקיני, קייל ותפוחי אדמה, ועוד…). אל תסתפקו רק בפיצה, נסו כמובן גם את הסנדוויצ'ים. לשם מה התכנסנו אם לא כדי לבלוס? את הסנדוויצ'ים אפשר למלא בכל טוב הארץ, כמו למשל קציצות בשר רומאיות ברוטב עגבניות, ארטישוקים, נקניקים למיניהם, גבינות ועוד.
אם שכרתם דירה ברומא, תוכלו לקנות גם מוצרים שדורשים בישול כמו למשל ארטישוקים רומאיים שמהם תוכלו להכין את אחת ממנות הדגל של העיר: ארטישוקים מטוגנים בסגנון יהודי. אם לא מתחשק לכם לטגן בזמן שאתם בחופשה (ובצדק!) דעו שממילא תוכלו למצוא את המנה הזאת בכל מסעדה רומאית שמכבדת את עצמה. בשוק תוכלו גם לקנות פסטה טרייה (רגילה או במילוי - נסו למשל את הרביולי במילוי גבינת ריקוטה), ובשרים באיכות גבוהה. למעשה, בעזרת חומרי הגלם הנכונים תוכלו לשדרג את הכישורים הקולינריים שלכם ולנסות להכין מנות טעימות להפליא כמו פסטה עם קאצ'ו ופפה, למשל. כל מה שנדרש הוא פסטה טרייה מסוג טונארלי (tonnarelli), גבינת פקורינו רומאנו עזת טעם, ופלפל שחור. המנה הזאת, כמו מנות רבות כל כך במטבח האיטלקי, לא מבוססת על חומרי גלם נדירים או מתוחכמים אלא על יישום מדויק של טכניקת הבישול הנכונה, וזה משהו שאפשר ללמוד ולשכלל בעזרת הסרטונים הרבים ביוטיוב.
ההמלצה השלישית אולי תישמע מעט מפתיעה, אבל זהו פתרון נוח לנוסעים. תחנת הרכבת של טרמיני עברה מתיחת פנים משמעותית בשנתיים האחרונות, ועכשיו מדובר על מעצמה קולינרית קטנה. בלתי אפשרי להישאר פה רעבים, שכן מגוון דוכני האוכל מסחרר למדיי. בתחנה עצמה אפשר למצוא מסעדות, בתי קפה ודוכני אוכל למיניהם (כולל מתחם של EATALY), אבל האטרקציה האמיתית שוכנת במרחק כ-400 מטר מהכניסה לרציפים, בעומק התחנה (ליד דוכני השכרת הרכב): שוק האוכל של טרמיני (Mercato Centrale di Termini), שמזכיר בסגנונו את הקומה העליונה של שוק האוכל בפירנצה.
כאן תוכלו למצוא ייצוג נאמן למגוון מעדנים איטלקיים קלאסיים: אם לא הספקתם לאכול מריטוצי (maritozzi) בזמן הביקור שלכם ברומא, כאן תוכלו להשלים את החסר. אם לא דגמתם פטריות כמהין, אל דאגה כאן תמצאו סניף של אחד מיצרני הכמהין המובילים במדינה - סאביני טרטופי (Savini Tartufi), מטוסקנה.
לצד הפיצות והגלידות (כמובן) תוכלו לנסות גם אוכל אסייתי, ואפילו דוכן בשרים ובו ישמחו לצלות עבורכם על הגריל נתחים רציניים שלרוב אפשר למצוא במסעדות ולא בשוק אוכל. וכמובן שלא חסרים כאן גם קפה משובח, בירות, ויין איטלקי.
בקרו במוזיאון מפתיע: תחנת כוח שעברה הסבה למוזיאון אלגנטי
כאשר עוזבים את מרכז רומא, קורים לפעמים דברים מעניינים. כך, בשכונת אוסטיינסה (Ostiense, שלאט לאט משנה את פניה ומתעוררת לחיים), פועל מוזיאון מעניין בשם צ'נטרלה מונמרטיני (Centrale Montemartini) במיקום בלתי שגרתי: תחנת הכוח (לשעבר) של רומא, שהחל משנת 1912 ייצרה חשמל עבור העיר כולה. תחנת הכוח התרמו-חשמלית הוקמה ביוזמתו של ראש העיר דאז, ארנסטו נתן (בן למשפחה יהודית) שרצה להעניק לעירו את היכולת לייצר חשמל באופן עצמאי ולשבור את המונופול בו החזיקה חברה אחרת באותם הימים. התחנה פעלה עד שנות ה-60 של המאה ה-20.
בשנות ה-90 הועברו למוזיאון מספר פסלים ופסיפסים עתיקים מהמוזיאונים הקפיטוליניים, והשילוב בין הסביבה התעשייתית (בוכנות ענק, מנועים וצינורות) לפסלי השיש העדינים והעתיקים הוא לא רק מפתיע אלא גם יפהפה. בקומה השנייה אפשר לראות מוצג מפתיע נוסף – הרכבת ששימשה את האפיפיור פיוס התשיעי במסעותיו ברחבי אירופה. בקומה התחתונה אפשר לראות מוצגים עתיקים מהתקופה הרפובליקנית המקודמת של רומא, ואילו בחדר המנועים לשעבר מוצבים מוצגים שנחפרו מאזור המקדש ב-Largo Argentina, פסלים מהעידן האימפריאלי של רומא, וגם כמה מוצגים מפומפיי.
גלו שתיים מהכנסיות המדהימות ביותר ברומא
רומא משופעת בכנסיות עוצרות נשימה, זה ידוע. אבל שפע מסחרר מוביל לתחרות, וכך קרה שדווקא בגלל ההיצע, כנסיות מרשימות ביותר נדחקות לתחתית הרשימה ומפוספסות לגמרי בידי המבקרים.
אם יש לכם זמן לביקור בשתי כנסיות "קצת פחות מוכרות" (ואני בכוונה משתמשת במירכאות, משום שהכנסיות מוכרות מאד, הן פשוט לא "סלבריטאיות" בסדר הגודל של בזיליקת פטרוס הקדוש), בקרו בבזיליקת San Giovanni in Laterano, ובכנסיית San Paolo Fuori Le Mura.
בזיליקת סן ג'ובאני אין לאטראנו (San Giovanni in Laterano) ידועה גם כ-"קתדרלה של רומא" והיא למעשה כנסיית האם של רומא (ולא בזיליקת פטרוס הקדוש, כפי שמקובל לחשוב). בראש הכנסייה הזאת עומד לא פחות מאשר האפיפיור עצמו (כבישוף וראש הדיוקסיה), והמתחם נהנה למעשה מהגנה דיפלומטית (כמו שגרירות) ולא נחשב לחלק מאדמת איטליה. בנוסף, זוהי אחת מארבע הבזיליקות הראשיות של רומא, ואתר צלייני חשוב. בצמוד לכנסיה ניצב אתר נוסף, אותו פוקדים בעיקר צליינים נוצרים: המדרגות הקדושות, שעל פי האגדה היו המדרגות שעליהן פסע ישו ביום מותו, ושהועברו לרומא במצוותה של הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטין.
המבנה הנוכחי ניצב על גבי כנסיה מוקדמת בהרבה, שנחנכה כבר בשנת 324. בימי הביניים התדרדר מעמדה של הכנסייה בזמן שהאפיפיורות עברה לאביניון שבצרפת, ושתי שריפות פגעו קשות במבנה. במאה ה-17 הופקד האדריכל הידוע פרנצ'סקו בורומיני על שיקום המבנה, ואת החזית תכנן האדריכל הפיורנטיני אלסנדרו גלילאי. בהמשך התווספו לבזיליקת יצירות אומנות רבות: בנישות הרבות שבנה בורומיני הוצבו פסלי קדושים, ומעליהם פרסקאות ופסיפסים רבי-רושם. התוצאה היום היא לא פחות ממרהיבה, והביקור במקום מומלץ ביותר. לפרטים נוספים ניתן לבדוק את האתר הרשמי.
הבזיליקה השנייה שבה כדאי לבקר היא בזיליקת פאולוס הקדוש שמחוץ לחומה (Basilica di San Paolo fuori le Mura). זו הכנסייה השנייה בגודלה ברומא (אחרי בזיליקת פטרוס הקדוש) היא ממוקמת מחוץ למרכז ההיסטורי, לא רחוק ממוזיאון צ'נטרלה מונמרטיני (כרבע שעה ברגל). הכנסייה הראשונה במקום זו הוקמה כבר במאה הרביעית בידי הקיסר קונסטנטין, אך נשרפה כמעט כליל במשנת 1823. המבנה שלפניכם הוא פרי יצירתו של האדריכל לואיג'י פולטי (Luigi Poletti) יליד מודנה, מחשובי האדריכלים האיטלקיים של המאה ה-19. במקור נבנתה הכנסייה כמשכנו האחרון של פאולוס הקדוש (שאול התרסי, אחד משליחיו של ישו שנקרא גם "שליח הגויים" ותרם משמעותית להפצת הנצרות בקרב תושבי יוון ורומא). חלקים משרידיו קבורים לפי האגדה בקריפטה שמתחת למבנה. הכנסייה עצומה בגודלה ומפוארת ביותר. הכניסה ללא תשלום, אך אם תרצו לבקר גם במתחם הארכיאולוגי שמתחת לכנסיה תצטרכו לרכוש כרטיס כניסה במחיר סמלי. בחנות המזכרות ניתן לרכוש מוצרי קוסמטיקה המיוצרים על פי מתכונים עתיקים של הנזירים שחיים במנזר הצמוד (כיום מתגוררים במנזר רק כ-20 נזירים). לפרטים נוספים ניתן לבדוק את האתר הרשמי.
