באיטליה הושקו לאחרונה שני פרוייקטים אשר החזירו לשימוש את הרכבות מן הזמנים הישנים. הפרוייקט הראשון מציע נסיעה בקווי רפאים שהוקמו לתחייה תוך צפייה בנופי איטליה בקצב האיטי שאבד מזמן. הפרוייקט השני מציע ארוחת ערב תוך כדי נסיעה בחשמלית משנות העשרים ברחבי העיר רומא. Timeless railways הפרוייקט הנקרא Timeless railways . ובו מסלולים נהדרים העוברים דרך מחוזות טוסקנה לומברדיה אברוצו וסיציליה מתאים לאלו הרוצים לחוות את איטליה באיטיות ברכבות של פעם משופצות ומשוחזרות המונעות במנועי דיזל וקיטור. הנה המסלולים: טוסקנה : במרכז איטליה בחבל טוסקנה הנה מסלול: Val D'Orica בו עוברים פסי הרכבת שנבנו בשנת 1872 המסלול עובר דרך ערים כמו סיינה וערים נוספות בסביבתה וכולל עצירות בשווקי אוכל ופסטיבלים שונים לפי האזור המחירים נעים בין 20-35 יורו לאדם למפת המסלול לומברדיה : בצפונה של איטליה בחבל לומברדיה, רכבת האגם, קיימים מספר מסלולים אחד היותר פופולאריים הוא מסלול היוצא ממילאנו ונוסע עד לאגם יזאו lago d'Iseo מסלול זה נבנה במאה ה-19 כאן ניתן להמשיך מעבר לאגם לערים כמו קרמונה פיאצנזה וטרנטו במסלול משולבים פסטיבלים ושווקים גם כן. מחירים בין 25-35 יורו למפת המסלול אברוצו : בחלקו הדרומי של מרכז איטליה, רכבת הפארק, רכבת זו אולי התיאטרלית ביותר והמסלול בה הוא הארוך ביותר, היא חוצה פארק לאומי יפיפה ועולה להרים לגובה של 1268 מטרים התחנה השניה בגובהה בכל איטליה. מחירים בין 30-35 יורו. למפת המסלול סיציליה : בדרום האי סיציליה, רכבת עמק המקדשים, רכבת זו תקח אתכם עד למקדשי היוונים העתיקים ששרדו בסיציליה ליד העיר Agrigento נופים מדהימים נשקפים מהחלון הן של הים והעמק ובו שאריות מקדשי היוונים. המחירים של מסלול זה נעים בין 20-30 יורו לאדם. למפת המסלול למעוניינים לנסוע ברכבת עתיקה באיטליה אנו ממליצים לבדוק את הזמנים והמסלולים באתר חברת הרכבות . ארוחת ערב ברומא בחשמלית (Tram) עתיקה בסרטו של וודי אלן ״חצות בפריז״ הגיבור הוא תסריטאי הוליוודי השואף להיות סופר ועוסק בכתיבת רומן. הוא מאוהב בפריז וחולם להתגורר בה. הוא הולך לאיבוד ברחובותיה ועולה על מונית נושנה אשר נוסעיה מזמינים אותו להצטרף אליהם למסיבה, במסיבה הוא מגלה שחזר בזמן ושמארחיו הם דמויות ספרותיות חשובות משנות העשרים כמו הסופר סקוט פיצ׳ג'רלד הפסנתרן קול פורטר ואחרים. ערב אחד הוא פוגש בארנסט המינגוויי שלוקח אותו לביתה של גרטרווד שטיין כדי שהיא תוכל לקרוא את כתב היד של ספרו. בטח כולנו היינו רוצים לחוות ולו לרגע מין חזרה בזמן שכזו. ברומא ניתן להתנסות במשהו דומה ולנסוע בעיר העתיקה בחשמלית משנות העשרים או החמישים לפי בחירה, תוך צפייה בנופיה של העיר כאשר בה בשעה תוגש ארוחת ערב ומדריך מוסמך יסביר על האתרים ההיסטוריים על פניהם תחלוף החשמלית. הארוחה אורכת כ-3 שעות ועלותה 60€ לאדם, זוהי דרך מקורית ורגועה לחוות את רומא. התפריט עשיר ומורכב מאנטי פסטי, מנה ראשונה, עיקרית וקינוח הארוחה מלווה ביינות אדומים ולבנים, בחלק מהנסיעות מנוגנת מוסיקה חיה. לפרטים מלאים לאתר החברה באיטלקית

הפוליטיקה האיטלקית היא עניין מסועף שבמסועפים, היא דינמית ביותר, במובן שממשלות קמות ונופלות בה חדשות לבקרים. וסטטית במובן, שהכוחות הרבים שפועלים בתוכה סותרים זה את זה ובפועל משתקים את הכלכלה ואת אורח החיים. בטקסט שלפניכם שעוסק במחשבות על ההתמודדות עם החיים המודרניים, מזדמנת הצצה גם אל ההיסטוריה הפוליטית של איטליה. מאת פארידה פיצולאטו - Paride Pizzolatto תרגום: מערכת באיטליה היום השביעי לאפריל 2013. לא. השביעי למאי. (קר, בגלל זה התבלבלתי בתאריך) ג'וליו אנדראוטי מת. הוא היה הפוליטקאי האיטלקי החשוב ביותר של המאה ה- 20, אחרי מוסוליני. הוא היה מנהיגם של ה – Dorotè, זרם במפלגת הנוצרים הדמוקרטים. ה"שמאלנים" ביותר. החברים הכי טובים של הותיקן. הוא היה "מוסוליני הדמוקרטי שלנו". למוסוליני היה פגם אחד גדול – הוא רצה להיות דיקטטור; את הבחירה המגוחכת הזו הוא חייב בעיקר לתקופה בה חי. בתקופה ההיא לגברים הייתה עדיין תחושה שהם מלאי כוח, שהעולם יכול להתקדם בזכותם ובזכות מאמציהם. ​ איכרים, בעלי מלאכה, תעשיינים, אנשי רוח, מדענים, פילוסופים וחוקרים. ממש כמו בימים היפים, ימי האימפריה הרומית. אנשים התעוררו לאחר אלף ושמונה מאות שנה מזריקת ההרדמה של הכנסיה הנוצרית, והרגישו לראשונה את הרצון למות בדרך אחרת. לא בציפייה לבוא המוות, כי אם בצעדה ישירה לקראתו. ועל ידי כך, באופן אבסורדי, לסבול פחות. או לא לסבול כלל. ​ כמו גבר שרוצה באישה ואונס אותה במקום לחזר אחריה. אלימות היא קלה. הרנסאס של האלימות הפשיסטית לא נמשך זמן רב. מלחמת העולם השניה, הוכיחה לעולם שחשיבותו של האדם איננה נמדדת בכוחו, או באומץ שהוא מפגין, באמונתו בצדק או בדבקותו באידאולוגיה. לא. מי שהאמין בעצמו, הפסיד במלחמה. במהלך המלחמה נשאלה לא פעם השאלה, האם המאמץ שווה את זה? וסופה שנגמרה בוויתור על הכל. על הכל. הלוחמים שבו הביתה כדי לנסות לחיות מחדש חיים של בני תרבות. עניין קשה. מדכא ומטורף אפילו. יש לצרוך סמים בשביל לחיות כך. ברוב המקרים הסם שבשימוש הוא: חינוך ל"מצוינות". במקרים הקשים, אלכוהול ושאר הסמים העשביים. חיים ללא מאבק הם חיים לא טבעיים. אנחנו כתרבות, לא מחשיבים קושי כמופע רצוי בחיינו, אבל האנושות תחייה טוב יותר כאשר העיקרון הזה יובן. מאבק או מלחמה אפשר לערוך באופנים רבים. לא בהכרח בשטף של רציחות ואלימות נגד אנשים. אפשר גם להחליט לגדל תפוחי אדמה בשדה ולטרוח קשות מידי יום. ככה חיו האנשים עד שהתחילו לייצר טרקטורים בקנה מידה תעשייתי. כלי המלחמה היו החרמש, המזמרה, את החפירה, והפטיש. ​ אלא שבינתיים, מתוך חוסר הבנה, השאיפה היא לחיות חיים על מי מנוחות. כאלו הם אנשי המחצית השניה של המאה העשרים: "די למאבקים. אנחנו רוצים לחיות חיים קלים" לדעתי עדיף למות ירויים מאשר לחיות חיים ארוכים וחסרי דאגות. ​ אני מוקף, מסביבי כולם שונאים קשיים. זו אופנה. זה וירוס. זה הכיוון שאליו "נוטה" האנושות. כמו לעשות סקס בלי אהבה, יש לזה אפקט אחר. מקבלים אורגזמות בלי להזיל דמעות. או כמו להאמין באלוהים שבעיניו כל מה שאתה עושה הוא טוב ונכון. אתה חופשי! אלוהים יסלח לך תמיד: די בכך שאתה תשאר אתה והוא ישאר הוא; כלומר, אתה אידיוט ולא יכול לעשות כלום בקשר לזה, והוא לא. הוא אלוהים ועל כן הוא צודק תמיד. תמיד. זו נקראת עליונות על טבעית, וזו הגרסה הנוצרית שלה. אנדראוטי רצה חיים ארוכים למפלגה שלו. ה –D.C, משמעות ראשי התיבות היא Democrazia Cristiana – "דמוקרטיה נוצרית" או Dio Can, "אלוהים הוא כלב". בלי לפגוע באף אחד מהצדדים. דמוקרטיה ונצרות הם שני רעיונות הפוכים ביסודם. האמת היא שאנדראוטי רצה להשאר בשלטון רק ואך ורק מפני שהוא אהב להיות שם. למעלה. בראש האומה. גבוה מעל כולם, נעלה. מבלי שהאחרים ירגישו שהוא מתאמץ, מבלי שהם ירגישו את המשקל שהוא נושא. אחד מיתרונותיו היה שהוא לא הצליח לעורר יותר מקנאה קלושה, כי איך אפשר לקנא קנאה של ממש בגיבן? באדם בעל איברים מעוותים? במיוחד כאשר מבינים מיד שבדבריו הוא לא מנסה להגיד שום דבר רציני, שום דבר חשוב, שום דבר שיכול לפגוע באף אחד, אפילו לא לדגדג. כלום! הוא היה שליט האפטיה הלוגית. לאנדראוטי היה רק כשרון אחד. להישאר במקום שבו הוא היה: ראש המפלגה החזקה ביותר באיטליה. הוא היה שם. כל השאר מתחתיו. ההישג הושג. כדמוקרט טוב, או אם לדייק, דמוקרט נוצרי טוב, הוא הבין שכדי לקבל כבוד מאנשים, כלומר, את הקול שלהם בבחירות, אל לו לעולם לעשות "מעשים רעים", או להיות בעל דימוי של מי שאחראי לטעויות. כאשר היה צורך לנקוט פעולות כאלה, אנדראוטי ידע איך לגלגל אותן אל פתחם של אחרים. ​ בראשית שנות השבעים, הבוחרים רצו הכל ומיד. הפוליטיקה (לא רק האיטלקית) נטתה לגישה הקינסייאנית של הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס. תאורית הכלכלה שלו התגבשה אחרי השפל הכלכלי של שנות השלושים. אחד מעקרונותיו גרס כי על מנת להבטיח צמיחה יש צורך בהתערבות ממשלתית פעילה בשוק. למעשה "כלכלת החוב הלאומי". ממשלת CRAXI, ממשלת מיעוט של מפלגת Suciausta הייתה הממשלה הראשונה באיטליה שהדפיסה אגרות חוב ממשלתיות בשם B.O.T. במקום להדפיס עוד שטרות. בדרך זו למעשה ניקזו את חלק הארי של כספי האזרחים, אל האוצר הלאומי. זה היה תרגיל מלוכלך. האזרח שקנה 'אגרת חוב' מהממשלה סבר שעשה השקעה כלכלית נבונה, אך למעשה ממשלת איטליה השתמשה בכסף באופן שלא איפשר לה לחזיר אותו. וכך יצרו את החוב הלאומי האיטלקי, שהוא מהגבוהים בעולם. על אף שהחזיק מעמד כמעט שלוש שנים בשלטון, קראקסי הופל לבסוף בעזרת מפלגתו שלו ובעזרתו של שופט אחד. אך היה זה אנדראוטי שעזר לקראקסי להשיג את הכוח הפוליטי שאפשר לו להקים ממשלה מלכתחילה. למרות שלמפלגה הסוציאליסטית של קראקסי היו רק חמישה עשר אחוזים מהקולות ול-D.C ארבעים אחוזים. לכן על פי ההיסטוריה הרשמית, האשמה ב"חוב הלאומי" מונחת לנצח על כתפיו של קראקסי. קראקסי מת. ומפלגתו בוטלה על ידי בית המשפט בלחץ של ה – D.C. בדרך זו הצליחה ה- D.C לרצות את הבוחרים – לבזבז, לייצר, לצרוך, להנות מתחושה של שגשוג כלכלי. הם עשו זאת על ידי שימוש בחסכונות של המעמד הבינוני, מבלי שיהיה צורך להדפיס עוד כסף. במציאות החוב הלאומי הוא תוצאה של מהלך פוליטי. הדרך שנמצאה על ידי ה- D.C,לשמור על תמיכת העם תוך גלגול האשמה על פלג של מפלגת שמאל קטנה. כאמור, הדבר החשוב ביותר בשבילם היה להישאר בשלטון. מרוצים מהכוח שצברו. חבורה של אידיוטים. אני חושב שאידיוטיות היא הדבר שהכי קשה לא לבוא אתו במגע. בשביל כל אדם. לכן אני חיי לבד. אני מנסה. עד עכשיו נראה לי שאני מצליח רק להיות אידיוט בודד. לצפייה בשעון החוב הלאומי האיטלקי בזמן אמיתי

לחובבי הטראקים בכל דרגות הקושי, איטליה על רכסי ההרים הרבים המקיפים וחוצים אותה, מציעה מסלולים רבים. בצפון איטליה נמצאים הרי הדולומיטים בהם אפשר לטייל במסלולים שאורכם ממספר שעות עד מספר ימים. ריפוג'י - מקלטים הישנים בשטח יכולים להתאכסן בריפוג'י - Rifugi (מקלטים) המפוזרים לאורך המסלול, מדובר באכסניות פשוטות חלקן ללא תשלום, בחלקן יש גם מסעדות או בתי קפה. לאורך המסלולים ניתן להתרשם מנופים עוצרי נשימה, לשבת לחופי נחלים ואגמים שניתן להגיע אליהם רק רגלית, ולחזות בצמחייה יחודית ובעלי חיים שזהו ביתם. מומלץ להיות מורגלים להליכות ארוכות ולצטייד בהתאם למסלול המתוכנן במפות, ולבוש המתאים לשינוים קיצוניים במזג האויר. צפו בוידאו ותקבלו מושג במה מדובר. לאתר של מסלול ברנטה טרק

האם שמתם לב ששני המאכלים המייצגים את איטליה; הפסטה והפיצה, הינם לא יותר מפלטפורמה. פלטפורמה המאפשרת לכל איטלקי להציג על גביה את זהותו בהתאם למיקומו הגאוגרפי. הפלטפורמה הרבה לפני שסטיב ג׳ובס המציא את הפלטפורמה שלו לאפליקציות כבר התקיימה פלטפורמת הפ"פ. האפליקציה המפורסמת ביותר לפסטה היא ״פומודורו״ רוטב העגבניות. ולפיצה, אנסמבל המרגריטה: מוצרלה, עגבניות ועיטור עלי ריחן. ואולם, בעולם הפסטה ווהפיצה האפשרויות הן אין סופיות, בדיוק כמו באפליקציות הדיגיטליות. מדינת איטליה הארוכה והצרה היא חצי אי מבחינה גאוגרפית. ארבעה ימים מקיפים אותה, הים הטירני הים האדריאטי הים הליגורי והים האיאוני. מצפון לדרום, ההבדלים בין המנהגים, אורחות החיים ואפילו השפה משמעותיים כמו בין מדינות שונות. כך גם בכל מה שנוגע לאוכל. במהלך טיול באיטליה, מרתק למדי להשקיע זמן בטעימה ובנסיון לאמוד את ההבדלים בין אזור לאזור. המזון מושפע מתוואי השטח, וממזג אוויר. המטבח האיטלקי המטבח האיטלקי, מציית עדיין לעונות השנה, ולתוצרת מקומית. כלומר, לא כל המוצרים נגישים לאורך כל השנה או נגישים בכלל. מקור הפיצה בעיר נאפולי. גרסתה הקלאסית היא זכר לביקור מלכותי שנערך בעיר. לכבוד המלכה מרגריטה הוכנה מנה הכוללת את ששלושת צבעי הדגל האיטלקי. בנאפולי משתמשים בגבינת מוצרלה די בופלה. גבינת מוצרלה מחלב בופאלו. ואילו הבצק עובר תהליכי תפיחה ארוכים שמשכם ימים אחדים. כתוצאה מכך הבצק עבה יחסית ומרקמו ספוגי יותר מאשר פריך. לעומת זאת בצפון הפיצה דקה ונוטה להתפצח בפה. בדרום התוספות שעל הפיצה יהיו ירקות ואו דגים, ובצפון בשרים משומרים, גבינות קשות, ופטריות. ההבדלים בין הצפון לדרום כך גם במה שנוגע לפסטה. בדרום, באופן מסורתי תהיה עשויה מבצק שאין בו ביצים ותוגש ברטבים שבסיסם שמן זית, עשבי תיבול ירקות, דגים ופירות ים . בצפון הפסטה המקומית היא מה שאנחנו מכירים כפסטה טרייה, שהבצק שלה עשוי מקמח וביצים. הרטבים על בסיס חמאה ושמנת, או הראגו הבשרי הידוע בעולם כרוטב בולונז, כלומר, שהוכן בעיר בולוניה. הפסטה הטריה, שמכילה קמח וביצים מקורה בצפון בעוד שהפסטה היבשה על שלל צורותיה מגיעה מהדרום. עלי הלזניה העטופים ברוטב בשאמל השמנתי מקורם כמובן בצפון. כך גם הרביולי והטורטליני. חידושים באיטליה בשנים האחרונות מחפשים באיטליה דרך בריאה יותר להתמודד עם הרגלי התזונה עתירי הגלוטן והסוכר, שמכילים בצקי הפיצה והפסטה, לשם כך משתמשים במחמצת שעור להתפחת הבצק במקום בשמרים, עוברים לשימוש בקמח מלא, קמח קמוט וקמח סויה. כיום אפשר למצוא פסטה מקמחים אלטרנטיבים בכל סופר מרקט.

עד כמה אנחנו בקיאים במנהגי חגי הנוצרים? לפני כמה שנים הוזמנו לארוחת חג המולד בבית של מכר איטלקי. התלבשנו יפה, קנינו בקבוק יין וזר פרחים ובערך בשבע בערב התיצבנו בפתח הדלת. איש לא נענה לצלצול הפעמון. במשך זמן מה עמדנו שם נבוכים. שיחת טלפון אל המארחים העמידה אותנו על טעותנו. חג המולד בישראל סעודת חג נעשית תמיד בערב החג, זאת מפני שהיממה על פי היהדות מתחילה ונגמרת בערב. באיטליה הקטולית סעודות חג נערכות בצהרים, למעט חגיגת ראש השנה שנערכת בלילה. לדוגמא, הארוחה השבועית המשפחתית שבישראל נערכת לרוב בערב שישי, מתקיימת באיטליה בימי ראשון בצהרים. בצהרי יום ראשון, מסעדות מסוימות עורכות שולחן ליותר מעשרים איש. ארוחת הצהרים של חג המולד, אם כן, היא ההתכנסות המשפחתית החשובה בשנה. בערב שלפני, אסור לפי הדת והמנהג לאכול בשר. התפריט כולל מאכלים האופיינים לאזור. הנה מפה בקנה מידה רחב, של תפריטים אפשרים. חשוב לציין, את העובדה הכמעט בלתי נתפסת, המאכלים משתנים משמעותית מידי חמישים או מאה קילומטרים. צפון איטליה לפי מחוז: ליגוריה : מפורסמים הרביולי הממולאים במרך צח. ונטו : נקניקי הסופרסה, ביגולי ברגו ברווז, או פולנטה עם דג בקלה, לומברדיה : רביולי ממולאים בדלעת, או תרד ברוטב חמאה ומרווה. טרנטינו אלטו אדיגה : מפורסמים הקנדרלי שהם מאין קניידלך אבל כפולים בגודלם עשויים מלחם ממולאים בגבינות ובשר נקניק. ונטו: נקניקי הסופרסה ונטו: ביגולי ברגו ברווז ונטו: דג בקלה לומברדיה: רביולי ממולאים בדלעת טרנטינו אלטו אדיגה: קנדרלי מרכז איטליה לציו : קפלאטי (טורטליני ממולאים) במרק בשר, ודגים ממים מתוקים. טוסקנה : המנה העיקרית מבוססת על בשר ציד עם יין קיאנטי לה מרקה : כמנה עיקרית צלי חזיר או הודו בתנור אברוצ'ו : מרק ירקות עשיר עם בשר וקטניות לציו : קפלאטי (טורטליני ממולאים) במרק בשר, ודגים ממים מתוקים. דרום איטליה ואיים בזיליקטה : פסטה טרייה בצורת צילנדרים קטנים עם רוטב בשר, או פסטה מטוגנת עם דגיגים ממשפחת הסרדינים. מוליזה : דג בקאלה מתובל בביצה ופטרוזילה. פוליה : לראשונה פסטה עם רוטב דגים, עיקרית כבש או הודו בתנור או מיקס של דגים מטוגנים. סיציליה : פסטה עם סרדינים, פוקצ'ה ממולאת בירקות ובשר. קלבריה : ארטישוקים, דג חרב בתנור עם עגבניות, בצל, זיתים, צימוקים, צלפים. סרדניה : לראשונות רביולי ממולאים בגבינת עיזים, פראולה שהיא פסטה (מזכיר קוסקוס) ברוטב צדפות, לעיקרית כבש מבושל ביין עם תפוחי אדמה. סיציליה: פסטה עם סרדינים

כשנכנסים לפיצריה לא מצפים שיקרה משהו מיוחד. בדרך כלל הן מצייתות לכלל - ראית אחת ראית את כולן. הריטואל גם הוא שיגרתי-אוכלים פיצה ושותים בירה. בשנים האחרונות נוספו בצקים מקמחים מגוונים, למשל כוסמין - Farro או קמוט - Kamut או סויה - Soia וכמובן בצק מקמח מלא Farina Integrale. המשימה העיקרית העומדת בפני הסועד עם פתיחת הארוחה, עם כן, היא לבחור בצק ושילוב תוספות, שיהיה או אחד מעשרות השילובים המוצעים על ידי הפיצריה, או לפי טעם ודמיון אישי. יתכן שתהליך הבחירה נמשך זמן רב מזה שנדרש לאכילת הפיצה. אלוף העולם גם בפיצריה על הכביש הקטן המוביל מהעיר ורונה לויצ'נזה הכל היה נראה רגיל וגם נדוש. מפות מסיבי נייר שמדמות בד, מקלות גריסיני שמקורם בסופר מרקט והם ארוזים באריזות פלסטיק ותחובים כמברשות שיניים בכוסות גבוהות. ואותו מדף מפורסם עמוס גביעי זכיות, שגם הוא מראה נפוץ בפיצריות. בתי העסק האלה תומכים לרוב בקבוצות הספורט המקומיות של בתי הספר, כדור-רגל, כדור-עף, וכהנה. אלא, שמבט משועמם שהתעקב במקרה על מדף הגביעים גילה שהם הוענקו לפיצריה, עבור, ובכן, הצטיינות בהכנת... פיצה! ויותר מכך, הזכיה היא באליפות העולם בהכנת פיצות. כן, כן, ה ע ו ל ם. פיצה מרטינה השאלה היכן מתקיימת התחרות? מטעם מי היא נערכת? ומי הם המתחרים, נותרה עלומה. אך שמה של הפיצה הזוכה הוא, "מרטינה" והיא בהחלט מקורית וטעימה. האווירה הפשוטה במקום נעימה מאוד. המחירים זולים כמו שאפשר עדיין למצוא במקומות מסויימים באיטליה. אפשר לקרוא למקום, סוד מקומי קטן ופשוט. פיצריה לה רודה La Roda Via Chiesa Almisano, 1, 36045 Lonigo VI יציאה מהאוטוסטרדה montebello A4 טלפון: 0444-831848