המסע בעקבות הפשעים המפורסמים והמזעזעים ביותר באיטליה נמשך, והפעם נגלה את סיפורם של נערי השמנת הנאו-נאציים שיצאו למסע רצח מטורף, המפציץ האיטלקי שהטיל אימה על מדינה שלמה, הרצח המסתורי של מרדית' קרצ'ר ופרשת היעלמותה של רוברטה רגוזה
לודוויג – ילדי השמנת הניאו-נאצים
מאחורי השם "לודוויג" התחבאו שתי מפלצות: מרקו פורלאן (Marco Furlan) האיטלקי, יליד העיר פאדובה, ווולפגנג אבל (Wolfgang Abel) הגרמני שיצאו למסע רצח בין השנים 1977-1984 וחיסלו מספר לא ידוע של קורבנות (המספר הסופי איננו ידוע שכן השניים המשיכו להכחיש את מעורבותם בפשעים, וכמו כן לא ברור אם סדרה של רציחות שהתרחשו באמסטרדם ומיוחסת להם אכן התבצעה על ידם).
כאשר התגלתה לבסוף זהותם של השניים, נותרו החוקרים המומים: מאחורי מסע הרצח עמד סטודנט לפיזיקה (ובנו של ראש היחידה לטיפול בכוויות בוורונה), וסטודנט מצטיין למתמטיקה (ובנו של בכיר בתעשיית הביטוח). המניע לרציחות התברר במהרה – השניים החליטו שברצונם "לנקות את הרחובות" מזונות, חסרי בית, סוחרי סמים, כמרים מושחתים, הומוסקסואלים, פורנוגרפיה ועוד. הם נהגו להשאיר עלון ליד גופות הקורבנות שלהם, ועליו סמלים נאו-נאציים והצהרות בדבר העונשים הראויים למי שחיים חיי חטא. על החתום: לודוויג.
הרציחות עצמן היו מחרידות ואלימות – הם השליכו בקבוקי מולוטוב לתוך המכונית שבה ישב הקורבן הראשון שלהם, אדם מכור לסמים בשם גוארינו ספינלי, דקרו למוות מלצר הומוסקסואל בשם לוצ'אנו סטפנאטו ורצחו עם גרזן זונה בשם אליצ'ה מריה בארטה. בהמשך הם הציתו קולנוע שבו הוקרנו סרטים כחולים, ושישה אנשים נספו בשריפה.
השניים נתפסו לבסוף בעת מעשה, כאשר ניסו להצית אש בדיסקוטק שבו רקדו כ-400 צעירים. למזלם הגדול של הנוכחים השטיח היה עשוי מחומרים מעכבי בערה והאחראי על הביטחון הצליח לכבות את האש. פורלאן ואבל נתפסו, חולצו על ידי המשטרה לפני שההמון שנכח במקום יבצע בהם לינץ', ונשלחו למעצר. בתום המשפט המתוקשר נגזרו על כל אחד מהם 30 שנה בכלא אך פורלאן הצליח להימלט מהכלא והסתתר במשך ארבע שנים בכרתים, עד שנתפס שוב בשנת 1995, ונשלח לכלא האיטלקי.
פורלאן שוחרר מהכלא בשנת 2010 (במהלך השנים השלים גם תואר שני במדעי המחשב). אבל שוחרר בשנת 2016.
מה קרה לרוברטה רגוזה?
סיפור העלמותה (וכנראה גם רציחתה) של רוברטה רגוזה הסעיר את התקשורת האיטלקית במשך מספר שנים (ולמעשה עדיין מייצר כותרות). הכל החל כאשר חשמלאי בשם אנטוניו לולי (Antonio Logli), תושב העיירה סן ג'וליאנו תרמה שמחוץ לפיזה, דיווח לשוטרים שאשתו רוברטה רגוזה (Roberta Ragusa) נעלמה. לטענתו רגוזה יצאה מהבית באמצע הלילה בפיג'מה ונעלי בית ומאז נעלמו עקבותיה. לולי טרח גם לספק הסבר למעשיה של אשתו: כמה ימים קודם לכן היא נפלה מסולם וחבטה את הראש, ומאז היתה מבולבלת ואיבדה חלק מזכרונה. זו הסיבה, טען הבעל, שבגללה היא יצאה מהבית באמצע הלילה ונעלמה.
גרסתו של לולי לא התקבלה, ותרמו לכך מעשיו מיד לאחר שרגוזה נעלמה: הוא הכניס את הרכב שלו לטיפול במוסך וביקש מהמאהבת שלו (הבייביסיטר של שני ילדיהם של בני הזוג) למחוק את כל ההודעות והמיילים שהעידו על הרומן בין השניים. במקביל מצאו החוקרים את היומן הסודי של רגוזה שחשף את מצבה המורכב – היא ידעה על הרומן של בעלה אבל מכיוון שכל הרכוש של הזוג היה משותף, היא חששה שאם תעזוב את הבית, לא תוכל לכלכל את עצמה.
התפנית הדרמטית הגיעה כאשר שני שכנים העידו במשטרה שראו אדם שנראה כמו לולי, גורר לתוך רכב אישה לבושה בפיג'מה וורודה. על בסיס עדות זו השיגו התובעים את ההרשעה המיוחלת, אך גופתה של רגוזה מעולם לא נמצאה. המשולש הרומנטי, גילה הצעיר של המאהבת והעובדה שילדיו של לולי עמדו לצידו והתראיינו לעיתונות המקומית בטענה שאמם פשוט קמה והלכה באמצע הלילה הוסיפה שמן למדורה. מידי פעם צצו מכתבים אנונימיים ששלחו "יודעי דבר" בהם נטען שגופתה של רגוזה נקברה בשדות שמסביב לביתם של של השניים, או בבית הקברות של פיזה (בעזרתו של עובד מקומי שהתאבד בינתיים) אך דבר לא הוכח. בשנת 2019 הורשע לולי באופן סופי ונשלח ל-20 שנה בכלא. בשנת 2020 הוא התחתן בכלא עם המאהבת הצעירה שלו, שרה קאלצולאיו.
הרצח בוויה פומה
כבר 33 שנים שפרשת הרצח ברחוב פומה (via Poma) שברומא לא נותנת לאיטלקים מנוח, ולמרות שחלפו כמה וכמה שנים, מידי פעם ממשיכות להתפרסם כתבות העוסקות בפרשה. לאחרונה ממש (2023) נחשף ממצא חדש – דגימת דנ"א שלא שוייכה לאף אחד מהעצורים המקוריים, והדבר הוביל לחידוש החקירה.
הכל החל בשנת 1990, כאשר בחורה צעירה בשם סימונטה צ'זארוני (Simonetta Cesaroni) נרצחה בדקירות סכין במשרד שבו עבדה, בוויה פומה. האלימות שבתקיפה זעזעה את דעת הקהל – צ'זארוני נדקרה 29 פעמים, בכל חלקי גופה – פניה הושחתו (היא נדקרה גם בעיניה), וכך גם גופה.
בזה אחר זה עצרה המשטרה מספר חשודים וביניהם שוער הבניין שבו עבדה צ'זארוני והבוס שלה במשרד בו עבדה, אך כולם שוחררו בסופו של דבר, משלא הצליחו החוקרים להוכיח את אשמתם. במהלך החקירה התגלה גם כי צ'זארוני סיפרה לאמה שמישהו נהג להתקשר אליה למשרד, ממספר טלפון אנונימי, וכי השיחות האלה הפחידו אותה.
ניתוח הדנ"א שנמצא על החזייה של צ'סארוני חשף כי התוקף היה ממין זכר, אבל גם לאחר שהמשטרה אספה דוגמאות דנ"א מכ-30 חשודים אפשריים, וביניהם גם בן הזוג של צס'ארוני, רניירו בוסקו, לא נמצאה כל התאמה. בנוסף נבדקו כל החפצים על גופה של צז'ארוני, בחיפוש אחר ממצאים נוספים, אך ללא הצלחה. כמה שנים מאוחר יותר, בדיקות דנ"א מתקדמות יותר פסלו את כל 29 החשודים שנתנו דגימות מלבד בן הזוג. לטענת אחותה של הקורבן, סימונטה לבשה בגדים תחתונים נקיים ביום שבו נרצחה ולכן הדנ"א שלו לא אמור היה להיות על החזייה. על בסיס העדות הזאת בוסקו נשפט והורשע, אך בהמשך הוא ערער, וזוכה.
השנים שחלפו ניפחו את מספרן של תאוריות הקונספירציה הקשורות לרצח, וככל שהתרבו סימני השאלה כך גדל מספרן של התאוריות, מופרכות יותר ופחות, שהפילו את האשמה על שלל חשודים אפשריים. גם היום, שלושה עשורים לאחר הרצח האכזרי, איש אינו יודע מה קרה לסימונטה צ'זארוני.
רציחתה של מרדית' קרצ'ר
אחד הפשעים הידועים ביותר בעשרים השנים האחרונות באיטליה הוא סיפור רציחתה של מרדית' קרצ'ר שהסעיר את התקשורת ודעת הקהל במשך שנים ושימש כבסיס למספר סרטים. נדמה שכל המרכיבים הקלאסיים שיוצרים סיפור טוב ושערוריית-על התקבצו לתוך הסיפור הזה: מסיבות סקס בין סטודנטים, רוצחת (לכאורה) צעירה ויפה (אמנדה נוקס המפורסמת), ואורחים מסתוריים. העובדה שהקורבן היתה סטודנטית בריטית ואחת מהנאשמות ברצח היתה סטודנטית אמריקאית הפכו את הסיפור כולו לסקנדל בינלאומי.
הכל החל בשנת 2007, בעיר פרוג'ה שבמרכז איטליה. פרוג'ה היא לא רק עיר עתיקה בעלת עבר היסטורי מפואר, היא גם עיר אוניברסיטאית ולפחות רבע מתושביה הם סטודנטים (רבים מהם זרים, המבלים כמה סמסטרים באיטליה). מרדית' קרצ'ר, סטודנטית בריטית בת 21, נמצאה מתה על רצפת חדר האמבטיה בדירה השכורה שאותה חלקה עם שתי שותפות איטלקיות ועם שותפה אמריקאית (אמנדה נוקס Amanda Knox). ליד גופתה נמצאו מספר טביעות אצבעות מוכתמות בדם, שזוהו בהמשך כטביעות האצבעות של רודי גואדה (Rudy Guede), מהגר מחוף השנהב שהיה מיודד עם קבוצת סטודנטים שגרו בקומה מתחת לקרצ'ר. במקביל המשטרה עצרה את אמנדה נוקס האמריקאית ואת בן זוגה, סטודנט איטלקי בשם רפאלה סולצ'יטו (Raffaele Sollecito).
לטענת נוקס וסולצ'יטו, נוקס חזרה לדירה ב-2 בנובמבר ומצאה טיפות דם בחדר האמבטיה, חלון שבור ואת דלתה של קרצ'ר נעולה. היא הזעיקה את סולצ'יטו ומשהשניים לא הצליחו לפתוח את דלתה של קרצ'ר הם התקשרו למשטרה ולשאר השותפים. בשלב זה החשד היה שמדובר בפריצה לדירה בלבד, והמשטרה סירבה לפתוח בכוח את דלת חדרה של קרצ'ר. רק לקראת שעות הצהריים פתחו השותפים בעצמם את הדלת, וגופתה של קרצ'ר התגלתה על הריצפה.
הנתיחה שלאחר המוות חשפו שהיא הותקפה מינית לפני שנרצחה.
החשד נפל על גואדה, שאומץ בידי משפחה איטלקית בגיל 17, חי את רוב חייו באיטליה ושיחק כדורסל עם הסטודנטים מהדירה בקומה למטה. הוא הסתבך בעבר עם המשטרה והואשם בכך שפרץ למספר משרדים. ביום הרצח הוא יצא לבלות במועדון לילה, וכשהחלה החקירה הוא עזב במהירות את איטליה וברח לגרמניה. לאחר שטביעות האצבעות שלו נמצאו בזירת הרצח, הוא נעצר בגרמניה והוסגר לאיטליה.
הגרסה של גואדה היתה שהוא פגש את קרצ'ר במועדון הלילה, הם חזרו לדירה והתמזמזו אבל לא קיימו יחסי מין משום שלא היו להם קונדומים. הוא ניגש לשירותים ובזמן שהיה בשירותים שמע את קרצ'ר צורחת וכשנכנס בחזרה לחדר מצא דמות עם סכין גוהרת מעל קרצ'ר, ושהאיש הביט בו, אמר באיטלקית: "מצאת אדם שחור, מצאת את האשם. בואו נלך", והסתלק.
המשטרה טענה שהסימנים לפריצה, לכאורה, היו מזוייפים, ובהמשך עצרה את נוקס, ששהתה בקרבת מקום בליל הרצח. לטענת התביעה גואדה, נוקס וסולצ'יטו ביצעו את התקיפה המינית והרצח ביחד. הם הורשעו, ונידונו לעונשי מאסר ממושכים (26 שנה לנוקס, 25 לסולצ'יטו). במשפט החוזר שנערך טענה ההגנה שלא היתה שום ראיה של הדנ"א של נוקס על כלי הרצח, ושכמות הדנ"א המינימלית של סולצ'יטו שנמצאה על החזייה של קרצ'ר נבעה מזיהום הזירה והטעויות הרבות שערכו החוקרים שאספו ממצאים. השניים זוכו בשל חוסר ראיות. נוקס ריצתה בכלא שלוש שנים בשל ניסיונה להאשים באופן שקרי אדם בשם פטריק לומומבו (הבעלים של פאב שבו נהגו הסטודנטים לבלות) בטענה שהוא בוודאי הרוצח (לומומבו שוחרר לאחר שבועיים בכלא).
במשפט החוזר שנערך שוב הורשעו השניים, למרות שהתביעה לא הגישה הוכחות פיזיות. בערעור לבית המשפט העילון, בשנת 2015, נקבע שנוקס וסולצ'יטו היו זכאים, ושום ראיה פיזית לא קשרה אותם לזירת הפשע (ממצאים ביולוגיים, דנ"א ועוד). רודי גואדה הורשע בשנת 2008 בתקיפה מינית ורצח, ונשפט ל-16 שנה בכלא. הוא שוחרר מהכלא בשנת 2021. מספר ספרים נכתבו על הפרשה, וביניהם גם ספר של נוקס עצמה. חובבי הז'אנר יתעניינו בוודאי גם בסרט העוסק בנוקס וברציחתה של קרצ'ר, (זמין לצפייה בנטפליקס).
המפציץ האיטלקי – הרוצח המטורף
רבים שמעו על היונבומבר (unaibomber) האמריקאי, הטרוריסט ששלח 16 חבילות נפץ לאנשים ברחבי ארצות הברית. אבל האם ידעתם שהיה גם יונבומבר איטלקי? דונטו בילאנצ'ה (Donato Bilancia), שכונה "וולטר", נודע כמפציץ האיטלקי ורצח 17 איש (אף שבפועל הוא לא הפציץ אף אחד – היה זה כינוי שהצמידה לו התקשורת). עבור פשעיו הוא נשלח ל-13 מאסרי עולם.
בילאנצ'ה החל להסתבך עם המשטרה כבר כנער, ונעצר בשל גניבות. הוא פיתח התמכרות להימורים, ושני הקורבנות הראשונים שלו היו מהמרים כבדים כמוהו, אותם האשים בכך שגנבו ממנו כספים.
במהירות מדהימה שקע בילאנצ'ה בתוך טירוף רצחני: בין אוקטובר 1997 לינואר 1998 הוא רצח שבעה בני אדם, ומצבו הנפשי המשיך להתדרדר. במרץ 1998, הוא רצח שישה בני אדם – ארבע זונות ושני שומרים. בחודש אפריל הוא החל לרצוח אנשים באופן אקראי על הרכבת, וירה למוות בשלוש נשים וגבר אחד תוך שמונה ימים.
המהירות והאקראיות של הפשעים הקשתה על תפיסתו, אף שבידי המשטרה היה מידע חלקי בדבר זהותו וקלסתרון המבוסס על עדותה של אחת מקורבנותיו, זונה ניגרית בשם טסי אדודו, שהצליחה להימלט. העזרה הגיעה מכיוון לא צפוי, שכן בילאנצ'ה עשה שתי טעויות. הטעות הראשונה היתה שהוא נהג להימנע מתשלום באוטוסטרדה על ידי כך שנצמד לרכב שלפניו. כך, הוא הצליח אמנם לעבור את המחסום, אבל המצלמות תיעדו את מעשיו ושלחו קנס לבעלי הרכב. רצה הגורל והקנסות הגיעו לבעלים הקודם של הרכב, שניגש למשטרה כדי להתלונן על כך שהבעלים החדש של הרכב עובר על החוק, ואילו הקנסות מגיעים דווקא אליו.
כאשר בחנו השוטרים את רשימת המקומות שבהם התחמקה המכונית מתשלום הם נדהמו לגלות שמדובר באותם המקומות שבהן התרחשו הרציחות. הטעות השנייה של בילאנצ'ה היתה גדולה אף יותר: לאחר שרצח את אחת מקורבנותיו ברכבת, הוא אונן על גופתה. זה אפשר לשוטרים להשוות דוגמאות דנ"א מיד לאחר שעצרו אותו, ולגלות התאמה מלאה. הוא מת בשנת 2020, כאסיר, בזמן מגיפת הקורונה, לאחר שחלה בווירוס ונזקק לאשפוז במחלקת ריאות אך סירב לטיפול.
הרצח בקון
כל מעשה רצח הוא מזעזע, אך כאשר הקורבן הוא ילד קטן, נדמה שהזוועה גדולה במיוחד. כזה היה אחד ממקרי הרצח הידועים באיטליה – הפשע בקון (Il delitto di Cogne), כפי שכינתה התקשורת האיטלקית את רציחתו של סמואלה לורנצי (Samuele Lorenzi) בן השלוש.
הכל התחיל ב-20 בינואר, כאשר אמו של סמואלה לורנצי, אנה-מריה פרנצוני, הזעיקה אמבולנס לבית המשפחה בעיירה קון (Cogne) שבוואל ד'אוסטה משום שהילד, לטענתה, הקיא דם. בינתיים הגיעה למקום גם רופאת הילדים הקבועה של סמואלה הקטן, שראתה את הפציעה העמוקה בראשו של הילד וניסתה לטענתה לעזור על ידי כך ששטפה את פניו והזיזה אותו החוצה, על גבי אלונקה מאולתרת (ובכך שיבשה את זירת הפשע). כאשר הגיעו כוחות ההצלה התברר כי הפציעה בראשו של הילד היתה מכוונת, והמשטרה התערבה. כשעה מאוחר יותר נפטר הילד, והנתיחה שלאחר המוות חשפה כי הוא הוכה 17 פעמים בראשו בעזרת חפץ קהה שהכיל מתכת (לדעת החוקרים מדובר היה במצקת, או בחפץ דומה).
החשודה היחידה היתה אימו של סמואלה והחקירה שנערכה גילתה כי היא שטפה בכמויות גדולות של חומר מחטא את הפיג'מה שלה, שעליה נמצאו בכל זאת שרידים של דנ"א, דם, ופיסות מוח. דם נמצא גם על נעלי הבית של האם. טענותיה של האם כי היה זה גבר זר שפרץ לדירה ופגע בילד הופרכו בשל העובדה כי לא נמצאו שום סימנים פיזיים או אחרים לפריצה, או לנוכחות של אדם אחר בבית.
בסופו של דבר הורשעה האם, ריצתה את עונשה, ושוחררה בשנת 2018. סימני השאלה נותרו רבים, אם כי ההנחה המקובלת היא שהאם, שהיתה מטופלת באותה תקופה בכדורים נוגדי דיכאון, סבלה מצורה זו או אחרת של דכאון לאחר הלידה. הפרשה הפכה לסקנדל תקשורתי שלם, האם הרוצחת כתבה ספר על הפרשה והתראיינה לתוכניות טלוויזיה פופולריות רבות.
אלסיה פיפרי – האישה חסרת הלב
בימים אלה ממש (2023) מתנהל משפטה של פיפרי, המואשמת בכך שרצחה את בתה. קשה לקרוא את סיפורה של אלסיה פיפרי (Alessia Pifferi) מבלי להזדעזע ממעשיה האכזריים כלפי תינוקת חסרת ישע, ואף שזהו כמובן לא המקרה הראשון של פגיעה בילדים, נסיבות הרצח הן שזעזעו את הציבור באיטליה – בחודש יולי 2022 מתה דיאנה פיפרי בת 18 החודשים מרעב וצמא. על פי התביעה, השאירה אלסיה את בתה התינוקת לבד בבית במשך ימים, ונסעה צפונה כדי לבלות עם בן זוגה. התברר כי דיאנה הקטנה סבלה מהזנחה מתמשכת, ובמהלך החקירה התגלה שלעיתים קרובות ביקשה פיפרי הלוואות, לכאורה כדי לכסות את הוצאות הטיפול בילדה, אך בפועל כיסו הכספים את הוצאותיה שלה. במהלך הנתיחה שלאחר המוות התגלו שאריות סמים בשערה של הילדה, ומגבונים לחים במערכת העיכול שלה. פיפרי עבדה לעיתים בזנות, אך השתמשה בכסף כדי לקנות לעצמה בגדי ערב מפוארים, וביום שבו נטשה את בתה היא שכרה לימוזינה ושילמה 536 יורו עבור הנסיעה ברכב המפואר, כדי להגיע לבן זוגה.
משפטה של פיפרי מתנהל בימים אלה, בגין רצח בכוונת תחילה. בני משפחתה התנערו ממנה והיא מוחזקת בבידוד כדי להגן עליה מפני תקיפות של אסירות אחרות המכנות אותה "רוצחת הילדים".
