גם באיטליה היפהפייה והשלווה התרחשו כמה פשעים מזעזעים שטלטלו את הציבור והותירו חותם על מדינה שלמה. כל מי שגדל באיטליה שמע על המפלצת מפירנצה ועל הרוצחת הקניבלית, על הפרשה בוויה פומה ועל הרצח של גוצ'י. אתם מוזמנים לנעול את הדלת, להתחבא מתחת לשמיכה, ולקרוא על כמה מהסיפורים שאף אחד בארץ המגף לא מסוגל לשכוח. חלקם לא פוענחו עד היום...
המפלצת ממילאנו – הרוצח הסדרתי הראשון באיטליה
אנטוניו בוג'ה (Antonio Boggia), המוכר יותר בשם "המפלצת ממילאנו", היה הרוצח הסדרתי הראשון המתועד באיטליה ופעל בצפון המדינה באמצע המאה ה-19. הוא תואר בפסק דינם של השופטים במילאנו כאדם רגוע, המקפיד על מצוות הדת, אך כמי שחזותו המאופקת הסתירה לב אפל.
בוג'ה נולד בפרובינציית קומו, לא רחוק מהגבול עם שוויץ, והחל להסתבך עם המשטרה כבר בגיל 25. הוא נמלט לממלכת סרדיניה ונעצר שוב, והפעם באשמת ניסיון לרצח, אך הצליח להימלט מהכלא, שב צפונה, התחתן, ועבר לגור ביחד עם אשתו בביתה של מי שתהיה אחת מקורבנותיו: אסתר מריה פרוקיו. כאשר יום אחד נעלמה פרוקיו פנה בנה למשטרה, והחקירה חשפה מידע מטריד: בין חפציה של הנעדרת נמצא מסמך מזויף, לפיו פרוקיו מינתה לכאורה את בוג'ה כמנהל היחיד של נכסיה.
לאחר ששכניו סיפרו בחקירה שראו אותו סוחב שקים ומתנהג באופן חשוד באזור בזיליקת סנט'אמבורג'ו בעיר מילאנו נערך במקום חיפוש ונמצאה גופתה של פרוקיו, אך זו היתה רק ההתחלה. בחיפוש נוסף שנערך בין חפציו של בוג'ה נמצאו שני מסמכים נוספים, וכך התגלה שלא היתה זו הפעם הראשונה שבה זייף מסמך המעביר רכוש לרשותו, ואז רצח את הקורבן: במהרה נמצא גם "אישור" של אדם בשם אנג'לו סראפינו שהרשה לבוג'ה למשוך כספים בשמו (סראפינו נעלם), ושל אדם בשם פייטרו מאצה, ש"אישר" לבוג'ה למכור את החנות שלו ואת המרתף שלו בשמו (גם מאצה נעלם).
החוקרים הגיעו למרתף של מאצה וכצפוי איתרו שם את גופותיהם של סראיפנו ומאצה, אך לתדהמתם מצאו גם גופה שלישית – של ג'וזפה מרקזוטי, סוחר תבואה שנרצח גם הוא על ידי בוג'ה.
לאחר משפט קצר נידון בוג'ה, הרוצח הסדרתי הראשון באיטליה, למוות בתלייה. הוא הוצא להורג באפריל 1862, גופו הועבר לקבורה, ואילו ראשו נשלח למחלקה לאנטומיה, ומשם הועבר למחקר אצל הקרימנולוג הידוע צ'זארה לומברוזו (לומברוזו "חקר" את הראש והשתמש ב"ממצאיו המדעיים" כדי להוכיח את התאוריה שלו, לפיה ישנם אנשים שנולדים פושעים).
לאונרדה צ'אנצ'ולו – אשת הסבון והקניבלית המטורפת
אם בוג'ה נחשב לרוצח הסדרתי הראשון באיטליה, אזי צ'אנצ'ולו נחשבת לרוצחת הסדרתית הראשונה, ופשעיה, יש לציין, מחרידים במיוחד. לפני שאתם ממשיכים לקרוא – ראו הוזהרתם. סיפורה של צ'אנצ'ולו איננו מומלץ למי שסובל מקיבה רגישה...
לאונרדה צ'אנצ'ולו (Leonarda Cianciulli) נולדה בשנת 1894 בסיציליה והתפרסמה בשל העובדה שרצחה שלוש נשים בעיר קורג'ו (Correggio) שבמחוז אמיליה רומניה. כדי להיפטר מהגופות, היא המיסה אותן עם סודה קאוסטית ויצרה מהן סבונים, או שביתרה אותן ואכלה אותן.
צ'אנצ'ולו עברה לקורג'ו ביחד עם בעלה לאחר שביתם נחרב ברעידת האדמה שהיכתה באירפיניה בשנת 1930. בתחילה היא חיה חיים נורמליים למדיי, וניהלה חנות מצליחה, אך חייה הושפעו עמוקות מסדרה של אובדנים: אף שהיא נכנסה להריון 17 פעמים, עשרה מילדיה מתו בגיל צעיר והיא עברה שלוש הפלות. בתגובה, היא פיתחה הפרעה נפשית שגרמה לה לגונן באופן אובססיבי על ארבעת ילדיה ששרדו. כאשר הבכור עמד להתגייס לצבא החליטה צ'אנצ'ולו שהדרך היחידה להגן עליו תהיה באמצעות העלאת קורבנות אדם.
הקורבן הראשון שלה היתה אישה בשם פאוסטינה סטי, שפנתה לצ'אנצ'ולו בבקשה שתעזור לה למצוא בעל. צ'אנצ'ולו רצחה אותה במכות גרזן ביתרה את גופתה, טחנה אותה, ערבבה אותה עם קמח והכינה עוגות (כך על פי עדותה בפני בית המשפט). הקורבן השני, אישה בשם פרנצ'סקה סואבי, זכתה לגורל דומה. הקורבן השלישי, וירג'יניה קאצ'ופו, נרצחה ומגופתה הכינה צ'אנצ'ולו סבון. היא נידונה בשנת 1946 ל-30 שנה בבית הכלא, ושלוש שנים נוספות באשפוז כפוי בבית החולים לחולי נפש קרימינלים. סיפורה של צ'אנצ'ולו עדיין מפורסם באיטליה, אף שחלפו כשמונה עשורים מאז גזר הדין.
ג'ובאנה בונאנו וג'וליה טופאנה – המרעילות
טכנית, אפשר לכנות את ג'ובאנה בונאנו (Giovanna Bonanno) וג'וליה טופאנה (Giulia Tofana) הרוצחות הסדרתיות הראשונות, אבל מכיוון שהן לא הרעילו את הקורבנות בעצמן אלא מכרו את הרעל ללקוחות, הן לא הוגדרו באופן רשמי כרוצחות סדרתיות. בנוסף, בניגוד לצ'אנצ'ולו ובוג'ה, השתיים לא נשפטו בפני בית משפט מודרני - הראשונה לא נתפסה בימי חייה ואילו השנייה הואשמה בכך שהייתה מכשפה ונחקרה בעינויים, ולכן קשה לדעת היכן מסתיימת האמת והיכן מתחילה הבדיה.
ג'ובאנה בונאנו, המוכרת יותר בכינוי "גברת החומץ הזקנה" הייתה קבצנית מפלרמו שבסיציליה, ונודעה בכך שמכרה חומץ מורעל בארסן לנשים שרצו לרצוח את בעליהן. בונאנו נשפטה (היא הואשמה בכך שהייתה מכשפה), והוצאה להורג בשנת 1789.
ג'וליה טופאנה, שנולדה בתחילת המאה ה-17 ונפטרה בשנת 1651, נודעה בכך שמכרה "אקווה טופאנה" – מים מורעלים לנשים שרצו לרצוח את בעליהן. לא הרבה ידוע עליה, אבל מעריכים שהיא הייתה בתה של מרעילה ידועה אחרת בשם טופאניה ד'אדאמו, שנולדה בפלרמו, עברה לרומא, ופעלה כנראה ביחד עם נשים נוספות שמכרו רעל. תחת עינויים, טענה טופאנה שמכרה רעל שהוביל למותם של למעלה מ-600 גברים. היא הוצאה להורג בקמפו די פיורי ברומא.
המפלצת מפירנצה
אחת מהפרשות הידועות ביותר, שהחרידו במשך שנים ארוכות את האיטלקים, היא פרשת המפלצת מפירנצה (Il Mostro di Firenze).
המפלצת הטילה את אימתה על הציבור האיטלקי במשך פרק זמן ממושך, בין השנים 1968 ועד 1985. על פי ההערכות, במהלך אותן חיסל הרוצח הסדרתי חיסל לפחות 14 איש, תוך התמקדות בזוגות צעירים שהתבודדו בפינה מרוחקת כדי לקיים יחסי מין. הרציחות עצמן היו מזוויעות למדיי, ולאחר מותה של האישה נהג הרוצח (או שאולי הרוצחים – ראו בהמשך) להשחית את הגופה, ובעיקר את איבר המין.
בתחילה לא האמינה המשטרה שמדובר ברוצח סדרתי – לאחר שנרצחו שני הקורבנות הראשונים עצרה המשטרה מציצן סדרתי בטענה כי הוא האחראי למעשה. המציצן שוחרר שלושה חודשים מאוחר יותר, לאחר שזוג נוסף נרצח (בזמן שהמציצן היה בכלא) ובדיקות בליסטיות חשפו כי אותו כלי הנשק שימש את הרוצח בשני המקרים.
המעשים זעזעו את הציבור האיטלקי ולחץ גדול הופעל על המשטרה שתלכוד את הרוצח אך החקירות התמקדו ברובן באנשים שהכירו את הקורבנות, וביניהם קרובי משפחה שונים. רק בהמשך התגבש כיוון חדש, והמשטרה עצרה חשוד בשם פייטרו פאצ'אני (Pietro Pacciani). פאצ'אני ריצה בעבר מספר שנים בכלא, בשל אונס ורצח, אבל החקירה העלתה רק ממצא פיזי אחד – כדור אקדח בגינת ביתו, מאותו יצרן כדורים שבהם השתמש המפלצת מפירנצה. הממצא הקלוש הזה הספיק כדי להרשיע את פאצ'אני בשנת 1994, אך הוא ערער, וההרשעה בוטלה בשנת 1996.
לאחר מכן החל משפט חדש, נגד שני חשודים נוספים: מרקו ואני (Marco Vanni) וג'אנקרלו לוטי (Giancarlo Lotti). השניים הכחישו את ההאשמות וואני טען שהוא היה בסך הכל "חבר לארוחת עשר" של פאצ'אני וכי לא היה לו קשר לרציחות. לוטי היה במקור עד במשפט נגד פאצ'אני, וטען כי הוא ראה את ואני ואת פאצ'אני מבצעים את אחד ממעשי הרצח. הוא גם טען שהרציחות בוצעו תחת הוראותיו של רופא מאזור פירנצה, שאסף איברי מין של נשים לצורך טקסים שטניים. השניים הורשעו בשנת 2000, אך רבים מאמינים שההרשעה נועדה רק להרגיע את דעת הקהל, וכי השניים לא היו הרוצחים (וגם אם היו, הרי שמעורבים בה אנשים נוספים שמעולם לא נתפסו). עיתונאים רבים ניסו לחקור את סיפורו של המפלצת מפירנצה באופן עצמאי אך איש לא הצליח להגיע לתוצאות של ממש, ואף שאצבעות מאשימות הופנו לכל כיוון, גם היום נראה כי מספרן של השאלות עולה על מספר התשובות, וסיפורה של המפלצת מפירנצה נותר פתוח עבור רבים.
רציחתו של מאוריציו גוצ'י – הפשע שהפך לסרט
בסיפור הזה יש הכל: כסף, כוח, רוצחים שכירים, ומספיק טירוף ודרמה כדי להצדיק סרט על הפרשה, בכיכובם של ליידי גאגא ואדם דרייבר.
מאוריציו גוצ'י, נכדו של גוצ'ו ג'וצי (מייסד המותג) עמד בראש חברה האופנה הידועה מאז שנת 1983. הוא היה אחת הדמויות הידועות במילאנו, וידועה לא פחות הייתה אשתו – פטריציה רג'אני (Patrizia Reggiani). השניים נפגשו במסיבה בשנת 1972, והתחתנו למרות התנגדותו הנמרצת של אביו של גוצ'י. הנישואים הגיעו אל קיצם בשנת 1994 אך רג'אני ראתה בעצמה חלק אינטגרלי מהמשפחה והמשיכה להשתמש בשם "גוצ'י" בטענה שהיא הגוצ'י האמיתית יותר מכולם.
ב-27 במרץ 1995 הגיע גו'צי כמידי יום למשרדי החברה במילאנו, אך הפעם חיכתה לו הפתעה מרה – רוצח שכיר שהתחבא בין הצללים וירה בו ארבע פעמים (הירייה האחרונה, בראש, היא שהכריעה אותו). החקירה שנפתחה הובילה את החוקרים להבין שהמניע לרצח לא היה עסקי אלא אישי, ואישתו לשעבר של גוצ'י הפכה לחשודה העיקרית במעשה.
בהמשך התברר כי רג'אני אכן שכרה את שירותיו של רוצח שכיר בשם בנדטו צ'ראולו (Benedetto Cerrauolo) כדי שיתנקש בחייו של בעלה לשעבר. החוקרים הצליחו להוכיח את מעורבותה של רג'אני בזכות מודיע משטרתי: אל החוקר הראשי בתיק הגיע טיפ ממודיע קבוע, שסיפר כי השומר במלון קטן במילאנו, אדם בשם איבאנו סאביוני (Ivano Savioni) נהג להתפאר בכך שהיה מעורב בפרשת הרצח, והתלונן על כך שהשכר שקיבל היה מועט מידי.
החוקרים החליטו לארגן מפגש מיוחד: הם שלחו את המודיע לפגישה עם סאביוני וצירפו אליו שוטר סמוי שהתחזה לסוחר סמים קולומביאני והבטיח לסאביוני שיוכל לעזור לו להשיג תשלום משופר. השיחות הוקלטו, ובמהלכן נחשף גם האופן שבו נוצר קשר בין השניים – דרך פינה אאוריאמה (Pina Auriemma), אשת עסקים ומארגנת סיאנסים, שהיתה חברה קרובה של רג'אני.
כאשר נעצרה רג'אני, היא התייצבה בתחנת המשטרה לבושה במעיל פרווה ומיטב תכשיטיה והכחישה את מעורבותה אך העדויות נגדה נערמו. רג'אני נשלחה לכלא ל-29 שנה (מתוכן היא ריצתה בסופו של דבר 18 שנים, ובשנים האחרונות אף החזיקה בין כתלי הכלא חמוס מחמד שאירח לה לחברה). הפרשה המטורפת הציתה את דמיונו של הבמאי רידלי סקוט, שביים בעקבותיה את הסרט House of Gucci בכיכובם של ליידי גאגא, אדם דרייבר, ג'ארד לטו, אל פאצ'ינו, ואחרים.
לאן נעלמה דניז?
סיפורי העלמות של ילדים קטנים מצליחים תמיד לזעזע את הקהל. מיליוני אנשים ברחבי העולם שמעו על מדלן מקלן, הילדה הקטנה שנעלמה במהלך חופשה משפחתית בפורטוגל, ואילו באיטליה אין מי שלא שמע על דניז הקטנה.
תחילת הפרשה ב-1 בספטמבר 2004, אז נעלמה דניז פיפיטונה (Denise Pipitone) בזמן ששיחקה מחוץ לביתה של סבתה בעיר מאזארה דל ואלו (Mazara del Vallo) שבסיציליה.
ככל שהתקדמה החקירה, כך הסתבכה הפרשה: התברר כי אביה הביולוגי של הילדה לא היה הגבר לו היתה נשואה האם, אלא אדם אחר בשם פייטרו פוליצי. בנוסף, כלבי הגישוש הצליחו לאתר את ריחה של דניז ליד מעונו של בן הזוג של בתו של פוליזי, שגר במרחק מטרים ספורים מדודתה של דניז.
היעלמותה של הילדה זכתה לסיקור נרחב, ואינספור דיווחים מצד אזרחים שטענו שראו את דניז זרמו למשטרה – איש ביטחון במילאנו טען שראה ילדה שדומה לדניז מסתובבת עם חבורה של צוענים, וטען שהאישה פנתה אל הילדה בשם "דאנאז". נערה רוסיה השתתפה בתוכנית טלוויזיה ברוסיה וטענה שהיא נחטפה בילדותה על ידי צוענים ושהיא דניז האבודה אבל תוצאות בדיקות הדם שנערכו הוכיחו כי סוג הדם שלה היה שונה מזה של דניז.
אחד מכיווני החקירה המשמעותיים ביותר היה נגד ג'סיקה פוליצי, בתו של פייטרו פוליצי (אביה הביולוגי של דניז). לטענת החוקרים היא זו שחטפה את הילדה, מתוך קנאה, ולאחר מכן מסרה אותה לידיהם של אנשים בלתי ידועים. המשפט נמשך שלוש שנים, אך פוליצי זוכתה בשל מחסור בראיות.
ב-19 השנים שחלפו לא הפסיקה האם, פיירה מאג'ו, לחפש את בתה. עד היום לא ידוע מה עלה בגורלה של הילדה האבודה.
הבת שרצחה את משפחתה – הפשע בנובי ליגורה
מקרה נוסף שזעזע את איטליה זכה לכינוי הפשע בנובי ליגורה (Novi Ligure), על שם העיירה המנומנמת שבה התרחש. הכל החל בערב קפוא אחד, בחודש פברואר שנת 2021. אריקה דה נארדו, אז בת 17, רבה במשך תקופה עם הוריה בשל הציונים הנמוכים שקיבלה. באותו ערב היא והחבר שלה, מאורו "עומאר" פאבראו רצחו ב-97 דקירות סכין את אמה של אריקה, ואת אחיה הקטן בת ה-11. אביה של אריקה לא היה בבית באותו הערב, ולכן ניצל.
בתחילה ניסו אריקה ומאורו לטפול את האשמה על פועלים זרים שפרצו לבית, וכתוצאה מכך התעורר גל של כעס כלפי מהגרים, בליבוי מפלגות ימין שקפצו על המציאה. אך לאחר חקירה משטרתית, נחשפה האמת. מאורו פאבארו נשלח ל-14 שנה בכלא, ואריקה ל-16 שנה. היא שוחררה מהכלא בשנת 2011, וגם בזמן שהייתה כלואה היא שמרה על קשר עם אביה ואף עם סבתה מצד אמה.
אם תרצו לקרוא על פרשות נוספות, וביניהן רציחתה של מרדית' קוצ'ר, פרשת היעלמותה של רוברטה רגוזה ומסע הרצח המטורף של לודוויג, לחצו כאן.
תגובות