קרנבלים פרועים ואמונה דתית עמוקה, 1800 קילומטרים של חופים מרהיבים, כפרים ציוריים שקפאו בזמן, אתרים ארכיאולוגיים מרתקים, אוכל מצויין, גאווה אינסופית בתרבות המקומית ודיאלקט יוצא דופן... איך אפשר להסביר את סרדיניה? אי אפשר, למען האמת, אך בסדרת הכתבות שלפניכם אנסה בכל זאת להציג את האי המיוחד הזה ולגלות אותו יחדיו
סרדיניה היא תופעה שאין דומה לה באיטליה (ואני ממליצה לכם לקרוא את הכתבה על סרדיניה המסתורית כדי להבין עד כמה האי הזה מתנהל על פי חוקים משל עצמו...). בשפה הסרדית אפשר למצוא גם היום מילים שבניגוד לאיטלקית אינן בעלות שורשים רומיים או יוונים, אלא שרדו מאז הגירות השבטים הגדולות של התקופה הנאוליתית, לפני 6000 שנה. ותושבי האי, הסרדים עצמם, גם הם יישות נפרדת: בשל מיקומו האסטרטגי של האי אמנם נכבשה סרדיניה שוב ושוב, אך באופן מדהים למדיי, מבחינה גנטית נשארו הסרדים עם נפרד ויוצא דופן (ושונה משאר האיטלקים). מחקר מקיף שנערך באי לפני מספר שנים מיפה את הדנ"א של אלפי מתנדבים וחשף תוצאות מפתיעות: בקרב כ-45% מהנבדקים התגלה גן שנעלם בכל רחבי אירופה (מלבד בחבל הבאסקים).
סרדיניה מציעה המון, אך מעטים מכירים אותה. בסדרת הכתבות המוקדשת לאי נגלה יחדיו את היעד המפתיע והמסחרר הזה, ונבקר בנקודות המעניינות ביותר. נתחיל בקליארי, עיר הבירה, ונסקור לפי הסדר את הנקודות החשובות ביותר בדרום סרדיניה, מרכז סרדיניה, וצפון סרדיניה. מוכנים?
הדגל הסרדי – כיצד הוא נולד ומה הוא מסמל?
לפני שנצא לדרך, כמה מילים על הדגל הסרדי שתפגשו בכל מקום בזמן ביקורכם באי. הדגל הסרדי מתנופף בגאווה לא רק ברחבי האי, אלא גם, לעיתים קרובות, במסעדות סרדיות ברחבי איטליה, בפסטיבלים בהם מוצב דוכן סרדי, ועוד. הסרדים גאים מאד במסורת ובזהות שלהם, ובאי אף פועלת תנועה בדלנית התומכת בעצמאות סרדיניה.
למרבה ההפתעה, מקורו של אחד הסמלים החשובים של האי – לא לגמרי ברור. אחד ההסברים הבולטים קשור להיסטוריה הספרדית של האי. לפי תאוריה זו, היה זה פייטרו הראשון מלך אראגון שהמציא את הדגל כדי לחגוג את ניצחון צבאו בשנת 1096 על ארבעה מלכים ערבים (אי קוואטרו מורי, I quattro mori, כלומר ארבעת "הכהים"). לפי התאוריה הזו, היו אלה הסרדים שנלחמו בשליחות המלך נגד המלכים שודדי הים, ולאחר נצחונם נולד הדגל. צורתו של הדגל משלבת את ראשיהם של ארבעת המלכים המובסים עם צלב ג'ורג' (גאורגיוס) הקדוש – שלפי המסורת היה זה שסייע לסרדים בקרב. הסמל הופיע לראשונה בשנת 1281 במסמך רשמי של מלך ארגון, אבל כיכב כדגל רק באמצע המאה ה-14 בהקשר הסרדי, ואומץ כדגל סרדיניה הרשמי רק 600 שנה מאוחר יותר, בשנת 1950.
וכעת – למסלול!
תחנה ראשונה: קליארי
עיר הבירה של סרדיניה איננה אחד היעדים התיירותיים המובילים באי, ורוב המגיעים לסרדיניה מתמקדים בחופים ובעיירות הציוריות, ולא בקליארי הגדולה. אבל אם יש לכם זמן, כדאי בהחלט להקדיש לה כמה שעות.
קליארי בנויה על גבי 7 גבעות, ובזכות מיקומה האסטרטגי – נקודת מפגש קריטית בין אפריקה ואגן הים התיכון – היא שימשה כמרכז מסחרי חשוב והתנקזו לתוכה עמים שונים. את הנמל הראשון בקליארי ייסדו הפיניקים במאה השביעית לפנה"ס, ולמשך תקופה שלטו פה אנשי קרתגו עד שהובסו בידי הרומאים. תחת שלטונה של רומא שגשגה קליארי, וחיזקה את מעמדה כנמל מרכזי באזור.
קליארי המודרנית בנויה מ-31 רובעים: המרכז ההיסטורי נבנה במאה ה-12 על ידי הפיזאנים וחלקים נוספים התווספו והורחבו בהמשך. כיום אפשר לחלק את העיר לשני חלקים מרכזיים – העיר העליונה (רובע קסטלו) והעיר החדשה, הקרובה לנמל.
מה כדאי לראות בקליארי?
כמו בכל עיר באיטליה, גם בקליארי ניצב דואומו, וקתדרלת סנטה מריה וסנטה צ'צ'יליה (cattedrale di Santa Maria e Santa Cecilia) מצדיקה בהחלט ביקור. הקתדרלה נבנתה במקור בתקופה שבה שלטו פה הפיזאנים, אך הורחבה משמעותית תחת ממלכת אראגון. החזית שופצה שוב במאה ה-20, בסגנון רומנסקי-פיזאני. בפנים תוכלו למצוא גם את קברו של המלך מרטינו, השליט האחרון מטעם אראגון בעיר.
רובע קסטלו כולו, על סמטאותיו הצרות והמפותלות ובתיו ה"עטופים" בחומה מבוצרת (או ליתר דיוק – מה שנותר מהחומה), מעניין מאד לביקור. זהו החלק היפה ביותר בעיר, וכאן מרוכזות רוב האטרקציות. בעבר התגוררה באזור זה הקהילה היהודית בקליארי, עד שגורשה בידי האראגונזים.
קתדרלת סנטה מריה וסנטה צ'צ'יליה, הדאומו של קליארי - Depositphotos
אתר מעניין נוסף הוא האמפתיאטרון הרומאי, החצוב כולו באבן. מתחת לאמפיתאטרון ניתן עדיין לראות את המנהרות שבהן הוחזקו חיות הפרא שנשלחו לזירה כדי להילחם בגלדיאטורים. במאה החמישית הופסקו המופעים, והאמיפתאטרון, שבשיאו אירח לא פחות מעשרת אלפים איש (כלומר מחצית מאוכלוסיית קליארי באותם הימים!) הפך למחצבה. חלקים מהאמפיתאטרון פורקו ושימשו כחומר גלם לבניית ביצורי העיר.
ואם אתם חובבי ארכיאולוגיה, כדאי לכם לבקר במוזיאון הארכיאולוגי העירוני, בו תוכלו להתרשם מאוסף הממצאים מהתקופה הנוראגית.
המוזיאון הארכיאולוגי של קליארי והענקים המסתוריים ממונטה פראמה
המוזיאון הארכיאולוגי כולו מעניין, אבל מעניינים במיוחד הממצאים ממונטה פראמה - Mont’e Prama פסלים מסתוריים של ענקים -לוחמים שהתגלו באי. הפסלים נוצרו בתקופה הנוראגית (בין סוף עידן הברונזה ותחילת עידן הברזל), והתגלו במקרה באמצע שדה חקלאי ליד מונטה פראמה, לא רחוק מאוריסטאנו, בשנת 1974. להערכת החוקרים מדובר על כמה מהפסלים האנתרופומורפיים העתיקים ביותר באזור הים התיכון, שניים רק לפסלים שנמצאו במצרים העתיקה.
במקור התנשאו הפסלים לגובה 2.5 מטרים. הם נשברו לאלפי חתיכות לאורך השנים, ורק לאחר עבודת שחזור מדוקדקת הורכבו מחדש. לצד הענקים מצאו החוקרים פסלים נוספים – ראשים, מודלים מוקטנים של מבני נוראגי, ודמויות לוחמים. הפסלים והענקים נמצאו ליד הנקרופוליס, והחוקרים עדיין חלוקים בדעותיהם סביב השאלה מה ייצגו הפסלים. האם הם שימשו לפולחן? האם ייצגו את אבותיהם הקדומים של הנוראגים? מלכים ולוחמים? השאלות עדיין עולות על התשובות, והמחקר נמשך.
פסלי הענקים המסתוריים ממונטה פראמה
חופים באזור קליארי
גם באזור קליארי תוכלו למצוא כמה חופים מומלצים. החופים המדהימים ביותר נמצאים במרחק כשעת נסיעה לכיוון מערב (ראו בהמשך), אבל גם אם תנועו מזרחה תוכלו למצוא כמה חופים נפלאים ונגישים, מבלי שתצטרכו לבזבז שעות רבות מאחורי ההגה. המים צלולים, החול דקיק לבן-זהוב, והמסעדות מגישות מנות דגים ופירות ים שישמחו לב אנוש. כמה מהחופים הטובים ביותר הם Cala Sinzias, Punta Molentis, ו-Spiaggia delle Ginestre (Costa Rei).
חוף פונטה מולנטיס, לא רחוק מקליארי - Depositphotos
פולה (Pula)
התחנה השנייה במסלול היא פולה. קשה למצוא מילים לתאר את יופיו של החוף בפולה (Pula) – דיונות חול לבן ודקיק, צמחייה ים תיכונית המפיצה ניחוח עדין, מים מושלמים, אווירה שלווה... מסוג המקומות שבהם תרצו להישאר לנצח. או לפחות כמה ימים. החוף בפולה מתפרש על פני לא פחות מעשרה קילומטרים, ומחולק למספר מתחמים וביניהם Stella Marina ו-La Pineta הידועים. בשיא העונה לא פשוט למצוא פה פינה אינטימית הרחק מההמונים. לא פשוט, אבל אפשרי, בזכות גודלו של החוף. כל מה שצריך זה קצת מוטיבציה, ונכונות להתרחק מהאזורים המרכזיים!
יופיו של הטבע איננו הסיבה היחידה להגיע לכאן – במרחק כ-20 קילומטרים מקו המים תוכלו למצוא גם אתר היסטורי חשוב: הפארק הארכיאולוגי נורה (Parco archeologico di Nora). הממוקם בנקודה אסטרטגית בה חלפו הפיניקים והרומאים לפני אלפי שנים. לפני שאתם מגיעים למקום, תוכלו להקדים ולערוך סיור וירטואלי ולהתרשם ממה שיש לאתר להציע.
העיר העתיקה נורה (Nora) הוקמה על ידי שבטים סרדיים אך החלה לשגשג באמת בזמן הכיבוש הפיניקי ובהמשך תחת שליטת קרתגו. לאחר שהרומאים הביסו את קרתגו עברה נורה בשנת 238 לפנה"ס לידי רומא. חלקים מהעיר שקעו עם הזמן וקבורים כעת מתחת לפני הים, אך חלקים אחרים, וביניהם האמפיתאטרון וחלק מהריסות הווילה הרומאית העצומה שנבנתה במקום (להערכת החוקרים הווילה התפרשה על פי כ-900 מ"ר!) עדיין עומדים ופתוחים למבקרים.
החופים של קיאה (Chia)
התחנה הבאה במסלול שלנו היא קיאה, והמילה המתאימה ביותר לתיאור החופים באזור העיירה קיאה היא "וואו". עבור חובבי טבע וים זהו יעד מושלם: החופים מאובזרים וישנם גם אזורים המתאימים לגלישה, פינות נסתרות ומסלולי אופניים והליכה. ובקיצור: כל מה שנדרש עבור חופשה שמטעינה את המצברים ועוזרת לכם להתנתק מלחצי היום יום. אחד החופים היפים ביותר באזור זה (ולמעשה בסרדיניה כולה) הוא חוף Su Giudeu, ובו המים התכולים בוהקים מוקפים בדיונות חול זהובות-לבנות.
הבילוי בחיק הטבע נוטה לעורר את התאבון, כמובן. אם אתם מחפשים מקום מוצלח להשביע בו את הרעב, נסו את מסעדת S’antigu conventu. האוכל טרי, פשוט, ומצויין. כמו בכל מסעדת האזור, הדגש כאן הוא על דגים ופירות ים.
סנט'אנטיוכיו (Isola di Sant’Antiochio)
התחנה הבאה היא האי סנט'אנטיוכיו, המחובר ליבשה באמצעות לשון אדמה צרה (שבנו כפי הנראה הפיניקים). זהו האי הרביעי בגודלו בים התיכון, והוא מציע נופים יפהפיים וחופים מושלמים. העיר המרכזית היא סנט'אנטיוכיו עצמה – פנינה קטנה שבה תוכלו לספוג את האווירה הסרדית. אחת האטרקציות המעניינות היא המוזיאון המקומי המוקדש לבדים העשויים משי ים (bisso באיטלקית, או byssus באנגלית).
הביסו הוא בד דקיק וחסר משקל כמעט, המיוצר בטכניקה עתיקה וייחודית מחוטים שמפרישות צדפות מסוג פינה נוביליס (ובעברית: מניפנית אצילה). החוטים משמשים את הצדפות כדי להיצמד לסלע, ועל מנת לאסוף 100 גרם של משי ים, יש לצלול למעלה מ-150 פעמים כדי לקצור את החוטים. תהליך העבודה עדין ומפרך, וכיום רק אישה אחת בעולם, בשם קיארה ויגו, עדיין עוסקת במלאכה. ויגו, אגב, מגדירה את עצמה כיהודיה, ומתפללת פעמיים ביום לפי טקסטים בסרדית ובעברית.
מומלץ לבקר גם בקתדרלה המרכזית, ובקטקומבות האבן שחצובות מתחתיה. מעניין לבקר גם בכפר העתיק (Villaggio Ipogeo) – כפר תת קרקעי המהווה חלק מהנקרופוליס הפיניקי.
כמובן שגם בסנט'אנטיוכיו מחכים לכם חופים יפים, ואחד המומלצים ביותר באזור זה נקרא Cala Lunga. כשתגיעו, תבינו מיד מדוע הים בסרדיניה נחשב לאחד היפים באיטליה ולמה החוף הזה נכנס לרשימת החופים היפים באי.
טיפ: אם אתם אמיצים, סעו לחוף (המרהיב!) Cala Grotta, יעד חביב במיוחד על בני נוער שמטפסים על הצוק ומזנקים ממנו למי הטורקיז הבוהקים והצלולים. ואם תרצו להדרים מעט, תוכלו לבקר גם בעיירה הזעירה מאלאדרושיה (Maladroxia) הידועה בזכות החוף המרהיב שכל כולו חול לבן ודקיק, והמים צלולים ובצבע תכלת וטורקיז (החיסרון היחיד הוא שבשיא העונה, עמוס פה מאד).
כדי לטעום את המעדנים המקומיים, ובעיקר דגים ופירות ים באיכות גבוהה, נסו את מסעדת Il Tamarindo. כאן תוכלו למצוא גם מנות קלאסיות כמו פרגולה לצד מנות יצירתיות ומודרניות יותר.
קרלופורטה והאי סן פייטרו
התחנה הבאה במסלול היא העיירה קרלופורטה (Carloforte), וניתן להגיע אליה בקלות בעזרת מעבורת מסנט'אנטיוכיו. קרלופורטה מקסימה, ומככבת גם ברשימת "הכפרים היפים ביותר באיטליה": מבוך מקסים של בתי אבן נמוכים וצבעוניים, סמטאות מתפתלות שמזכירות את סמטאות הכפרים בליגוריה, גגות רעפים אדומים שמהם נשקף הים האינסופי ומסעדות מלאות במעדנים סרדים – יש שפע של סיבות לבקר בקרלופורטה!
הדמיון לליגוריה איננו מקרי – העיירה נוסדה לפני כ-400 שנה בידי סוחרים ליגוריים באישורו של המלך קרלו אמנואלה השלישי לבית סבויה (על שמו נקראית העיירה).
ברור מאליו שהאי הקטן מתגאה בחופים רבים, וחלקם מציעים אטרקציות נוספות, כמו שיעורי צלילה (נסו את חוף Punta delle Ocche המשמש צוללנים רבים), ואל תשכחו לטעום את האוכל המקומי המצויין, כמובן! מסעדת Mistral, לדוגמה, מציעה תפריט מסורתי אך עשוי היטב, המשלב פסטה ומנות דגים טריות במיוחד.
איגלסיאס (Iglesias) וסביבותיה
התחנה האחרונה במסלול היא איגלסיאס, שבמשך שנים נודעה בעיקר בזכות המכרות העשירים שפעלו במקום אך כיום זהו יעד תיירותי פופולרי. במקור נקראה העיר וילה די קייזה (Villa di Chiesa) אך שמה שונה לאחר שנכבשה בידי כוחות ממלכת אראגון (פירוש המילה "Iglesia" בספרדית הוא כנסיה).
תחת הכיבוש הארגונזי שעיצב את האי פרחו באזור זה מסורות קתוליות שהובאו מספרד. עד היום חגיגות השבוע הקדוש (לפני חג הפסחא) שנערכות באיגלסיאס הן כמה מהדרמטיות והמפוארות ביותר באיטליה.
מומלץ לבקר בקתדרלה של איגלסיאס – כנסיית סנטה קיארה (Santa Chiara) שנבנתה במאה ה-13, וגם בכנסיית סן פרנצ'סקו המפוארת שנבנתה בסגנון גותי-קטלאני. אם יצא לכם להגיע לאזור בחודש אוגוסט, תוכלו להתרשם מהתהלוכות הססגוניות שעורכים התושבים, הלבושים בבגדים מימי הביניים. הרובעים ההיסטוריים מתחרים ביניהם והעיר כולה לובשת חג.
כאמור, חלק גדול מעושרה של איגלסיאס הגיע ממכרות העופרת והכסף שפעלו כאן. אם תרצו לחפור לעומק היסטוריית המכרות של העיר תוכלו לחבוש קסדה צהובה ולצאת לביקור (מודרך בלבד) במוזיאון המכרות (Museo dell’Arte Mineraria) של איגלסיאס והסביבה.
במרחק קצר מאיגלסיאס נמצאת עיירה מעניינת נוספת – פורטו פלביה (Porto Flavia), יעד מושלם לאוהבי ים. החוף כאן יפהפה, ומשקיף על הצוקים הגבוהים ביותר באיטליה (גבוהים אף יותר מהצוקים המפורסמים שמול האי קפרי) – I Faraglioni di Mausa e Pan di Zucchero. צמד הצוקים מתנוסס לגובה 132 מטרים ומעניק נופך דרמטי לביקור במקום. החוף עצמו נפלא, ומציע שפע של מפרצונים קטנים ואינטימיים שבהם תוכלו לשחות במי האיזמרגד הצלולים. ואם כבר מדברים על קפרי, דעו שגם האזור הזה מתגאה במערה תכולה משל עצמו, ואפשר לשוט אליה בקיאק! מדובר על חוויה בלתי נשכחת.
המסע שלנו בחלקו הדרומי של האי הסתיים, לחצו על הכפתור כדי לעבור לכתבה השנייה בסדרה – מסע במרכז האי.
