סרדיניה איננה רק חופים מרהיבים – האם ידעתם שהאי עשיר גם באתרים ארכיאולוגיים מרתקים? אם תרצו לדעת מי היו הסרדים העתיקים ומה הקשר בינים לבין הכנענים וסיסרא, מהי התרבות הנוראגית ומי בנה את אלפי מבני האבן המסתוריים המפוזרים ברחבי האי, הגעתם למקום הנכון. המסע לליבה של סרדיניה נמשך...
מטיילים רבים המגיעים לסרדיניה מתמקדים בחופים בלבד, אבל לסרדיניה יש עוד הרבה מה להציע. המסלול המתואר בכתבה זו – השנייה בסדרת הכתבות המוקדשת לאי – מתמקד בכמה מהפינות המעניינות ביותר במרכז סרדיניה, ובעיקר באתרי התרבות הנוראגית העתיקה. לפני שנתחיל את המסלול עצמו, כדאי להקדים ולומר כמה מילים על התרבות המסתורית שעיצבה את האי (ואולי גם הגיעה לישראל...).
מהי התרבות הנוראגית, והאם הסרדים היו גויי הים המתוארים בתנ"ך?
רב הנסתר על הגלוי כאשר מדובר על התרבות הנוראגית העתיקה, וגם היום החוקרים חלוקים ביניהם בנושאים רבים. סרדיניה יושבה לראשונה לפני כ-40,000 שנה, ובמוזיאונים הארכיאולוגיים באי מוצגים כיום ממצאים שהתגלו מתרבויות פרה-נוראגיות, חלקם בני למעלה מ-10,000 שנה. חלקים נרחבים באי יושבו בתקופה הנאוליתית, בעיקר על ידי בני תרבות האוזיירי (Ozieri) והבונאנרו (Bonnanaro). באותה תקופה החלו לצוץ באי גם מבנים מגליתיים (שהיו נפוצים באותם הימים בכל רחבי אירופה). בהמשך, החלו לצוץ גם הנוראגי (Nuraghi), וחלקם הגיעו לגדלים מרשימים ולגובה 30 מטרים. המודל הנפוץ ביותר היו נוראגי מסוג THOLOS (הנפוצים גם ביוון) ונבנו מאבני בזלת במשקל מאות קילוגרמים שסותתו באופן מושלם. באותה התקופה החלו להיבנות גם המבנים המוכרים כ"קברי הענקים" (tombbe dei Giganti), ובתוכם נקברו עשרות ולעיתים מאות אנשים.
"קברי הענקים" מימין שרידים, משמאל הדמיה של הקבר.
אחד הדברים המעטים שאנחנו יודעים על אנשי הנוראגי הוא שהם התמחו בסיתות אבנים וידעו גם כיצד ליצוק נחושת וברזל. ידוע לנו גם, בזכות פסלוני ברונזה קטנים שנמצאו באתרי החפירות, שבחברה הנוראגית היו לוחמים, ציידים, חקלאים, כורים, מוזיקאים, ומנהיגים (שפוסלו כאנשים עוטי גלימה ומחזיקים בחרב). הנוראגים ניהלו קשרי מסחר ענפים, ולדברי חוקרים אחדים היה להם את הידע הטכני לבנות סירות אף באורך 15 מטרים, שאפשרו להם להגיע גם למרחקים גדולים.
אף כי החוקרים אינם יודעים בוודאות מי היו השבטים באותם הימים בסרדיניה, כתביו של ההיסטוריון הרומאי פיליניוס הזקן מהווים מקור היסטורי חשוב, ומהם עולה כי שלושה שבטים מרכזיים אכלסו את האי: בדרום גרו האיליאנסי (Iliensi), במרכז הבאלארי (Balari), ובצפון סרדיניה הקורסי (Corsi). חלקם לפחות היגרו לסרדיניה סביב שנת 2000 לפנה"ס מהאזור שהיום מהווה חלק מספרד וצרפת.
בתקופת הברזל התרבות הנוראגית התפתחה, וחפירות חשפו כי בכפר הממוצע נבנו בקתות, ובמרכז הוקם מבנה אבן מרכזי ששימש כנראה כמקום התכנסות. אל סרדיניה הגיעו גם מתיישבים פיניקים רבים. אך ככל שהחברה המקומית צמחה ושגשגה, כך הפכה סרדיניה למטרה נחשקת עבור עמים שכנים. בסביבות שנת 540 לפנה"ס תקף צבא קרתגו (היום תוניס) את האי, והצליח להשתלט על רובו (מלבד כמה ישובים מבודדים בלב סרדיניה). לאחר שקרתגו הובסה על ידי רומא, עבר האי לשליטת הרומאים.
מקור השם והבניינים המסתוריים
התרבות נקראת על שם המבנים המסתוריים שנבנו בכל רחבי האי – כ-7000 מבנים מעגליים, הנקראים נוראגי –Nuraghi (וביחיד: נוראגה Nuraghe), ועשויים אבן. הנוראגי הראשונים נבנו סביב שנת 1500 לפנה"ס, בבנייה יבשה, המבוססת על סיתות בלבד ללא שימוש במלט כלשהו.
בתחילה הניחו רוב החוקרים כי מדובר על אתרי קבורה, אולם בהמשך התברר כי הנוראגי שימשו גם כמבצרים ובנקודות שונות בזמן קבוצות של אנשים אף חיו בתוכם. על חלק מהקירות נמצאו שאריות של ציפוי שעם (האם מטרתו הייתה לבודד את החלל? איננו יודעים) ושרידי צבע, המעידים על כך שהחלל הפנימי עוטר. עד היום לא לגמרי ברור מה היה תפקידם של המבנים המסתוריים. האם הם שימשו לטקסים דתיים? כמגדלי שמירה? קבר עבור מנהיגי הקהילה? מקום לאחסון מזון? סביר להניח שהתשובה היא: גם וגם וגם וגם. הנוראגי שימשו למגוון דברים לאורך ההיסטוריה.
הקושי המרכזי העומד בפני החוקרים הוא שהתרבות הנוראגית לא השאירה אחריה מסמכים כתובים, ולכן רב הנסתר על הגלוי. התרבות הנוראגית הייתה תרבות פרה-היסטורית, ומשום כך אין לנו תיעוד כתוב ישיר אלא רק את מה שכתבו הרומאים, הפיניקים והיוונים. מה שכן נותר הם הממצאים הארכיאולוגיים הפיזיים – הנוראגי, וחללי הקבורה הגדולים המכונים בשמות הפואטיים "קברי הענקים" ו-"בתי הפיות" (דומוס דה יאנאס – Domus de Janas).
האם קיימים נוראגי גם בארץ ישראל, והאם סיסרא היה סרדי?
הארכיאולוג, החוקר והסופר הישראלי אדם זרטל ז"ל, האמין שהאתר המכונה "אל אחוואט", שבאזור השומרון, הוא למעשה נוארגה, וכי הוא נבנה על ידי מי שמכונים בתנ"ך "גויי הים" (ראו בהמשך), שהתיישבו גם בארץ ישראל ובנו מבנים לפי תרבותם. זרטל העריך כי אל אחוואט היה למעשה מקום מושבו של סיסרא, שר הצבא של מלך כנען, מנהיגם של גויי הים בארץ. לדבריו של זרטל סיסרא היה ממוצא סרדי, מאזור העיר סאסארי, ומשם שמו (לפני טענה אחרת מקור המילה "סיסרא" הוא מהמילה הסרדית העתיקה סרא, שפירושה "קצין"). טענתו של זרטל עוררה הדים בסרדיניה, וזכתה לתמיכתם של חוקרים יידועי שם שהצביעו על כך שקשה להתעלם מהדמיון המדהים בין סגנונות הבנייה בין המבנה בישראל והנוראגי בסרדיניה. ארכיאולוגיים אחרים הסתייגו מהתאוריה, וטענו כי החומות המקיפות את אל אחוואט בישראל נבנו בתקופה מאוחרת יותר.
הצד ה"אפל" של סרדיניה – מי הוביל למשבר עידן הברונזה?
משבר עידן הברונזה היה רגע מפתח בהיסטוריה העתיקה – תקופה בין המאה ה-13 והמאה ה-12 לפנה"ס שבה העולם כולו, כך נדמה, חרב. הרגע שבו הגיע הקריסה היה מפתיע, שכן העולם נהנה, כך נדמה, משגשוג יוצא דופן שהתבסס על שיפור היכולות הטכנולוגית, קשרי מסחר ענפים, ואימפריות בינלאומיות חזקות. אך בעקבות סדרה של רעידות אדמה ובצורות קשות שהובילו לרעב גדול, אימפריות ותרבויות (כמו לדוגמה האימפריה החיתית והתרבות המיקנית) קרסו, כוחה של מצרים נפגע (והיא איבדה את אחיזתה בכנען), ממלכות נפלו, עמים נדדו בחיפוש אחר משאבים, הסדר החברתי התמוטט והמסחר והתרבות ספגו פגיעה אנושה.
אחד הגורמים שתרמו למשבר היה הפלישה (או ההגירה) של עמים המכונים גויי הים (The sea people).
מי היו אנשי הים?
השם הקולקטיבי "אנשי הים" או "גויי הים" מתייחס לקבוצה של עמים ממקומות שונים. אחד מאותם עמים היה פלשת (כפי הנראה הפלישתים, שגרו באזור ארץ כנען). עם אחר שזהותו ידועה (קרוב לוודאי) הוא הלוקה (Lukka), תושבי אזור אנטוליה. חוקרים נוספים טוענים שאחד העמים הנוספים, השקלש (Shekelsh) הגיעו מסיציליה. ובאופן מעניין במיוחד, רבים טוענים שהעם הנוסף היו השרדן (Sherden או Shardana), ששימשו בעבר כשכירי חרב עבור ממלכת מצרים (בתקופתו של רעמסס השני, לדוגמה).
האם יש קשר בין השרדנה לבין סרדיניה?
לדברי חוקרים רבים – כן. אחד המקורות שעליהם מתבססים החוקרים המזהים את תושבי סרדיניה עם השרדן הוא אבן נורה (The stone of Nora) – אבן שעליה נכתב בכתב פיניקי השם "שרדנה" – שמו הפיניקי של האי. האבן מוצגת כיום במוזיאון הארכיאולוגי בקליארי.
רבים מאמינים שיש קשר בין שתי המילים, שכן הטקסט נכתב בכתב פיניקי, המשמיט אותיות אהווי, וברור שלשתי המילים שורש זהה. בנוסף, בטקסטים מצריים עתיקים מתקופתו של רעמסס השלישי מסופר על יורדי שם בשם "שרדן" SHERDEN או SHARDANA (שרדן—סרדן—סרדיניה). אנשי הים עוררו אימה במצרים העתיקה ובממלכות נוספות, ותוארו כמו שתקפו ללא רחמים בעודם מצוידים בכלי נשק מתקדמים יותר (מברזל), החריבו ושרפו ערים, ובמעשיהם הצליחו לערער את הסדר הפוליטי באזור כולו. ניסיונותיו של מלך החיתים לעצור אותם – נכשלו, ואילו רעמסס השלישי הצליח אמנם להדוף את מתקפותיהם, אך המחיר ששילם היה גבוה והנזק שנגרם לממלכת מצרים היה נרחב.
וכעת, לאחר ההקדמה הארוכה הזאת, ולאחר שראינו שיש סיכוי לא רע שתושבי סרדיניה העתיקים מילאו תפקיד מרכזי ומכריע בהיסטוריה של העת העתיקה, ואולי גם הגיעו לישראל, הגיע הזמן לצאת למסלול עצמו!
סו נוראז'י (Su Nuraxi)
המסלול הפעם מתחיל בתחנה מרתקת במיוחד עבור חובבי היסטוריה וארכיאולוגיה: הפארק הארכיאולוגי Su Nuraxi (סו נוראז'י) הממוקם ליד העירה בארומיני (Barumini). המתחם הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ונודע כאחד מהכפרים הנוראגיים הגדולים בסרדיניה. המבנים בו מתוארכים לשנת 1500 לפנה"ס, ומסביב למגדל הראשי והמגלים השמניים ניתן למצוא את הריסות הכפר עצמו, שהורכב מכ-50 מבני אבן (להערכת החוקרים גרו בכפר עד אלף איש, חלק מהבתים נהרסו עם הזמן).
מדהים לשוטט בין המבנים, ללכת לאורך המנהרות הצרות שנחצבו באבן בתוך המצודה המרכזית (שנבנתה מאבני בזלת והתנוססה במקור לגובה כ-19 מטרים) ולדמיין כיצד חיו ועבדו כאן אנשים לפני 3500 שנה וכיצד הם הקימו מבצר מוגן שעמד בפני מתקפות אויבים.
אוריסטאנו (Oristano) וחופי קבראס (Cabras)
בסמוך לעיירה אוריסטאנו, וליתר דיוק – מפרץ אוריטסאנו – מסתתרים כמה מהחופים היפים ביותר בסרדיניה. אם אתם באזור, אל תחמיצו את חוף Is Arutas ואת חוף Putzu Idu.
חוף Is Arutas נראה כאילו נשלף היישר מגלויה מהקריביים: חול לבן ואבני קוורץ זעירות לבנבנות-ורודות, מים צלולים להדהים (היזהרו – הם נעשים עמוקים כמעט מיד), ונופים סלעיים עוצרי נשימה. זהו גם יעד מצויין לשנורקלינג. בחודשי הקיץ אמנם עמוס פה, אבל המראה מצדיק את הביקור. למעשה, מגזין וניטי פייר בחר את החוף הזה לאחד היפים בעולם.
בוזה (Bosa)
האזור שבו ניצבת כיום העיירה המקסימה בוזה יושב לראשונה עוד בעידן הפרהיסטורי, כפי שעולה מקברים עתיקים ביותר שנמצאו במקום, והנוכחות במקום נותרה רציפה גם לאורך התקופה הנוראגית, הפיניקית והרומאית. במאה ה-13 עברה העיר לשליטת משפחת מלאספינה (Malaspina) שגם בנתה את המבצר העצום.
בשנת 1297 ייסד האפיפיור בונפיקוס השמיני את ממלכת סרדיניה וקרוסיקה, והעביר את השליטה בה לממלכת אראגון, מהלך שיצר לא מעט מתחים פוליטיים מול משפחת מאלאספינה שבסופו של דבר ויתרו על השטח. בהמשך עברה בוזה לשליטת ממלכת ארבוראה ואז שוב לידי האראגונזים. במאה ה-18 עבר האזור לידי בית סבויה.
כיום זוהי עיירה יפה, הידועה בעיקר בזכות בתיה הצבעוניים והססגוניים, והמרכז ההיסטורי שלה אהוב במיוחד על המטיילים.
מומלץ לשלב את הביקור במקום עם העיירה הזעירה טינורה (Tinnura), שרבים מבתיה מכוסים בציורי קיר צבעוניים ומקסימים.
אחד הרגעים המיוחדים ביותר להגיע לביקור בבוזה הוא בזמן הקרנבל – Il Carnevale di Bosa. לפרטים על הקרנבל, ועל שאר הקרנבלים המיוחדים והייחודיים של סרדיניה, קראו את הכתבה שהכנו על המסורות העתיקות של סרדיניה המסתורית.
אוטאנה (Ottana) ומאמיואדה (Mamoiada)
שניים מהקרנבלים המרתקים והסוערים ביותר בסרדיניה נערכים בעיירות האלה – אם אתם מגיעים בעונה המתאימה – אל תפספסו אותם!
נואורו (Nuoro) ואטזארה (Atzara)
נואורו (Nuoro) ידועה לאו דווקא בשל יופייה, אלא בשל המוזיאונים שבה. המתיישבים הראשונים הגיעו למקום לפני למעלה מ-6000 שנה, וגם היום אפשר לבקר ב"בתי הפיות" קברים עתיקים בני כ-5000 שנה. מומלץ לבקר בבית הולדתה של הסופרת זוכת פרס הנובל גרציה דלדה (Grazia Deleda), ובמוזיאון האתנוגרפי המוקדש לאורחות חייהם של הסרדים. אוסף התלבושות העתיקות מעניין במיוחד.
במרחק קצר מנואורו, בלב האי, מתחבאת אטזארה (Atzara), עיירה עתיקה שחיה לפי קצב וחוקים משל עצמה (אפילו הדיאלקט המקומי כאן שונה מהשפה הסרדית הרגילה). אטזארה נמצאת בלב הרי הבארבג'ה (Barbagia), אזור שנותר נוראגי גם לאחר פלישות הפיניקים, והמשיך לשמר במשך מאות שנים מסורות עתיקות ומסתוריות. הביגוד המסורתי של אטזארה מפורסם בכל רחבי האי, ובאופן מדהים למדיי גם היום אפשר למצוא נשים מבוגרות הלובשות את הבגדים הצבעוניים והעתיקים.
הסיור בין רובעי המרכז ההיסטורי מגלה בתים נמוכים מאבן גרניט בסגנון קטאלני (עדות לשליטה ארוכת השנים של ממלכת אראגון באזור זה).
ישנן סיבות רבות להגיע לכאן, אבל המרכזית היא כדי לטעום את יינות האזור. תנאי השטח והאקלים כאן מתאימים במיוחד לגידול ענבי הקנונאו (שמהם מייצרים את יין הקנונאו Cannonau DOC – היין הסרדי המפורסם ביותר), אבל אפשר למצוא באזור מספר יקבים המתמחים גם ביינות נוספים וחשובים כמו ה-mandrolisai DOC המיוצר מענבי בובאלה (Bovale) וקנונאו. היין, המכונה "היין השחור", הוא מקור הגאווה המרכזי של יקב Fradiles, יקב משפחתי המתגאה בתוצרת איכותית במיוחד, המגיעה מגפנים בנות למעלה מחמישים שנה. אם יוצא לכם להגיע לאזור באמצע חודש מאי, תוכלו להשתתף בפסטיבל היין הגדול שעורכת העיר.
מפרץ אורוזיי (Golfo di Orosei)
כמה מהחופים היפים בסרדיניה מתחבאים במפרץ הקסום הזה, הממוקם בצידו המזרחי של האי, לא רחוק מהעיר נואורו (Nuoro). נקודות קסומות כמו Cala Gonone ו-Cala Luna יותירו אתכם בפה פעור. הדרך הטובה ביותר לטייל כאן היא לשלב גיחות לחופים עם סיורים בסירות – רק כך תוכלו להגיע למפרצים נסתרים ולמערות שאינן נגישות דרך היבשה. ואפרופו מערות – אחת מהמערות הידועות ביותר באיטליה נמצאת כאן ממש – La grotto del Bue Marino. על מנת להגיע אליה תצטרכו לעלות על אחד מסיורי הסירות. חוף מומלץ נוסף, המתאים במיוחד למי שמחפש טבע פרוע (ונטול המוני אדם) הוא חוף Ziu Martine (החוף נגיש לסירות בלבד).
