מילאנו, כמו תל אביב, היא עיר ללא הפסקה. בירת הפיננסים, האופנה והתרבות של איטליה היא עיר סוערת וסואנת, שעברה מתיחת פנים משמעותית בעשורים האחרונים. אין בה אמנם את הפאר ההיסטורי והאומנותי עוצר הנשימה של רומא, אבל היא יעד מושלם למי שמתעניין בתרבות עכשווית. בכל רגע נתון מפתה מילאנו את המבקרים בה עם עשרות תערוכות, מוזיאונים חדשניים, מתחמי שופינג ומסעדות של מיטב השפים. במאמר זה נסקור את מילאנו הקלאסית – מה חובה לראות בעיר? באילו פארקים אפשר לנוח, ואיפה כדאי לטעום אפריטיבו טוב ופיצה מעולה? במאמרים הבאים בסדרה נסקור פנים נוספות (ופחות מוכרות) של העיר
את מילאנו כמעט שאין צורך להציג - המטרופולין האיטלקי הידוע מכולם, עיר אוונגרדית ומתקדמת המציעה למבקרים בה אינספור אתרים ואטרקציות חדשניות. לעיתים נדמה שהעיר כולה היא סט צילומים אחד גדול של סרט קצבי, שמתרחש לנגד עינינו ממש.
מילאנו, על 1.352 מיליון תושביה, מתפרשת על פני שטח נרחב. כל אזור ואזור מתאפיין באופי מעט שונה, ולא נדיר לשמוע מילאנזים מסבירים אחד לשני: "אני? אני מצפון מילאנו", או "אני מקאדרונה (Cadorna – רובע ידוע בעיר)". ההבדלים בין השכונות השונות הם כה בולטים, עד שלפעמים נדמה שמדובר על ערים אחרות.
בונוס! לפני שנצא לדרך, הכנתי עבורכם מדריך מזורז למי שמגיע לעיר בפעם הראשונה: איך לנוע ממקום למקום במילאנו?
אפשרויות התחבורה הציבורית והפרטית במילאנו הן מגוונות.
ראשית כל, כדאי להיעזר באפליקציות כמו גוגל מאפס (Google Maps) כדי להבין באיזה חלק של העיר נמצא כל מוזיאון – המרחקים בין האתרים יכולים להיות גדולים. בעזרת גוגל מאפס (ואפליקציית מוב – Moove - אנדרואיד / אפל) תוכלו גם לתכנן את מסלול הנסיעה המתאים ביותר בעזרת התחבורה הציבורית. רכבות הרכבת בתחתית (מטרו), האוטובוסים ורכבות הטראם מחברים כל פינה בעיר, וקל מאד לנוע בעזרתם ממקום למקום.
אין עליכם כסף מזומן כדי לקנות כרטיס? אין בעיה – תוכלו לשלוח סמס, ולקבל קוד, המשמש ככרטיס.
בנוסף, אפשר גם לקחת אובר (Uber), דרייבר (Driver) ומוניות, כמובן. כדי להגיע ממקום למקום. כדאי לזכור שבאיטליה אי אפשר להרים יד ולעצור מונית ברחוב, צריך להזמין מונית בטלפון, או בעזרת אפליקציה.
אופציה נוספת וחדשה יחסית בעיר היא קרגו (Cargo) ואנג'וי (Enjoy) – שירותי רכב משותף (car sharing) שאפשר להזמין באמצעות האפליקציה הייעודית 24 שעות ביממה. ואם לא אכפת לכם לנהוג בעצמכם ברחבי העיר, תוכלו לשכור את הרכב ולשלם לפי דקה. לחילופין – אפשר כמובן לשכור אופניים חשמליים, וקורקינטים להשכרה.
הבנתם איך אפשר לנוע במילאנו? מצוין, וכעת, אפשר לצאת לדרך!
מה כדאי לראות במילאנו?
מרגע שתצאו מתחנת הרכבת המלכותית למראה של מילאנו (מילאנו צ'נטראלה – Milano Centrale – אחת הגדולות במדינה), תוכלו להתחיל את הסיור בעיר. התקדמו מכאן רגלית לעבר פורטה ונציה (Porta Venezia) – הרחובות שמתחילים פה, ונמשכים עד לאזור פורטה רומאנה (Porta Romana), הם כמה מהיפים ביותר במילאנו ומשובצים בבניינים מרהיבים ואלגנטיים מהמאה ה-19. חלקם כה יפים עד שהם נראים כמו ציור. זהו גם אזור ידוע עבור חובבי שופינג, במיוחד רחוב קורסו בואנוס איירס (Corso Buenos Aires) המפורסם.
לאחר הליכה קצרה נגיע לאחד המוזיאונים המפורסמים ביותר לא רק במילאנו, אלא בכל איטליה. אני מדברת כמובן על הפינקוטקה די בררה (Pinacoteca di Brera) – חגיגה של ממש לאוהבי תרבות. הפינקוטקה היא גלריה לאומית המוקדשת לאומנות עתיקה ומודרנית, ומציגה בפני המבקרים אוסף מהולל של אומנות מצפון איטליה, בעיקר (ובמיוחד ממחוזות ונטו ולומברדיה). יצירות ידועות כמו "הנשיקה" של פרנצ'סקו אייץ, "כריסטו מורטו" (ישו המת) של אנדראה מנטניה, "ארוחת ערב באמאוס (גרסת מילאנו)" של קראווג'ו, ו-"לה פייטה" של ג'ובאני בליני ממתינות לכם, לצד יצירות נפלאות נוספות של אמנים כמו פיירו דלה פרנצ'סקה ורפאל.
ציורים של מנטניה, קראווג'ו, ורפאל בפינקוטקה - צילומים: דורון צויבל
הפינקוטקה ממוקמת בליבו של רובע בררה (Brera) – אחד האזורים המגניבים והמעניינים ביותר במילאנו. הרחובות שמסביב למוזיאון מלאים בגלריות ובבוטיקים מיוחדים. בשעות הלילה, לעומת זאת, הופך האזור למתחם בילויים מומלץ במיוחד.
הכניסה הראשית, החצר המרכזית בכניסה לפינקוטקה די בררה והכניסה למוזיאון - צילומים: דורון צויבל
בנוסף, הספרייה האמברוזיאנית (פינקוקטה אמברוזיאנה – Pinacoteca Ambrosiana), בה מוצגת יצירתו הידועה של קרוואג'ו "סלסלת הפירות", נמצאת במרחק כמה דקות הליכה מהפינקוטקה די בררה.
מכאן, נמשיך לעבר הדואומו (Duomo), הקתדרלה המרכזית של העיר. הדואומו של מילאנו הוא אחת הקתדרלות היפות והחשובות ביותר לא רק באיטליה אלא בעולם. זוהי יצירת מופת של האדריכלות הגותית, המותירה את המבקרים מתפעלים וחסרי נשימה. ביקור בכנסייה הדרמטית, הידועה בזכות מגדליה המחודדים והלבנים, הוא חובה של ממש עבור כל תייר המגיע לעיר, ולמעשה גם מילאנזים ותיקים (כך נקראים תושבי מילאנו) שעוברים במקום בדרך לעבודה, לא מתאפקים ומנציח את המבנה המפואר במצלמת הפלאפון, משום שמכל זווית ובכל שעות היום, מדובר על מבנה עוצר נשימה.
הדואומו בנוי בצורת צלב לטיני, ומחולק לארבעה אולמות תווך המתנשאים לגובה 45 מטרים. ייחודה של הקתדרלה הוא בשפע הפסלים המעטרים אותה, מעשה ידיהם של אומנים רבים מכל רחבי המדינה, בסגנונות המשלבים השפעות גותיות, רנסנסיות, בארוקיות ונאו-קלאסיות. סמלה של הקתדרלה, ולמעשה של העיר כולה, הוא פסלה המוזהב של המדונה, המכונה "המדונינה", וניצבת זוהרת בראש הקתדרלה, בגובה 108 מטרים. סיור 3D
בנייתו של הדואומו החלה בשנת 1386, באזור שבו ניצבו בעבר שתי כנסיות עתיקות – בזיליקת סנטה מריה מאג'ורה (Santa Maria Maggiore), ובזיליקת סנטה טקלה (Santa Tecla). שליט מילאנו, ג'אן דלאצו ויסקונטי (Gian Galeazzo Visconti) ציווה על בניית הקתדרלה המונומנטלית, בפרוייקט שנמשך מאות שנים עד שהושלם. בשל העובדה שנדרש כוח עבודה אדיר של אדריכלים, מהנדסים ואומנים כדי להשלים את הפרוייקט, הפכה מילאנו לאבן שואבת למיטב המוחות של התקופה (אפילו לאונרדו דה וינצ'י השתתף בתהליך הבנייה של הדואומו של מילאנו!). העבודה על חזית הדואומו החלה בסוף המאה ה-16, והושלמה רק כמאתיים שנה מאוחר יותר, מעט לפני הכתרתו של נפוליאון למלך איטליה (כמובן שנפוליאון בחר במיקום סימלי ודרמטי שכזה לרגל האירוע). מומלץ מאד לבקר בתוך הדואומו עצמו, ולעלות לגג המבנה (יש מעלית). הנוף הנשקף מכאן, במיוחד לקראת השקיעה, הוא נהדר.
לצד הדואומו ניצבת גלריית ויטוריו אמנואלה (Galleria Vittorio Emanuele) היפהפיה, המחברת בין הקתדרלה הראשית לתאטרון לה סקלה המפורסם. הגלריה נחנכה בשנת 1878, והפכה מהרגע הראשון לאטרקציה פופולרית, הן בזכות החנויות שבה והן בזכות הגג המפואר, העשוי ברזל וזכוכית. הגלריה נודעה כ"סלון של מילאנו", המקום שאליו הגיעו כל הנשים האופנתיות והגברים המתוחכמים כדי לראות ולהיראות. גם היום מגיעים לכאן כולם – תיירים וסטודנטים, עובדי משרדים ואמנים... חלק מהאנשים מגיעים כדי לעשות קצת שופינג, אחרים כדי להתפעל מיופיו הארכיטקטוני של המבנה, ויש גם מי שמגיע על מנת לזכות במעט מזל… על רצפת הגלריה, מול הכנסיה, ניצב פסיפס ידוע של שור (השור הוא סימלה של העיר טורינו, עיר הבירה הראשונה של ממלכת איטליה). האגדה מספרת שמי שנכנס לגלריה, מניח את עקב רגל ימין על אשכיו של השור ומסובב את הרגל שלוש פעמים, יזכה למזל טוב.
בסמוך נמצא גם מוזיאון הנובצ'נטו (Museo del 900), המוקדש לאומנות מודרנית מהמאה ה-20. למעלה מ-4000 יצירות אומנות מתארחות בקומפלקס המרשים הזה, ומסודרות בסדר כרונולוגי.
ואם אתם כבר באזור, איך אפשר שלא לעצור לביקור באחד התיאטראות המפורסמים ביותר לא רק באיטליה אלא בעולם? תיאטרון לה סקאלה (Teatro alla Scala) הוא יעד חובה לחובבי אופרה. החלל המרהיב והמלכותי נחנך בשנת 1778, ומהרגע הראשון נחשב לכתובת היוקרתית בעיר. אירוע הפתיחה של העונה מושך מאז ומתמיד את מיטב הפוליטיקאים והסלבריטאים, ובאופן מסורתי גם נשיא איטליה מכבד אותו בנוכחותו. לה סקאלה אירח לאורך השנים הפקות מופת שהפכו לאירועים איקוניים, החל מנבוקו של ורדי (1842) ועד טורנדוט של פוצ'יני (1926).
תיאטרון לה סקאלה אחד מבתי האופרה החשובים בעולם - צילומים: Depositphotos
מכאן נמשיך לעבר הקסטלו ספורצסקו (Castello Sforzesco), אחד מסמלי העיר מילאנו.
המצודה המרשימה נבנתה בשנת 1358 על ידי משפחת ויסקונטי, שבאותה התקופה היתה שושלת האצולה העשירה והחזקה ביותר ושלטה ללא מיצרים בעיר. בתחילה שימש הקסטלו כמבצר, ונועד להגן על מילאנו מפני מתקפות של ונציה, האוייבת המסוכנת ממזרח.
כיום מארח הקסטלו ספורצסקו בשטחו מספר מוזיאונים, וביניהם המוזיאון לאומנות עתיקה (ובו פרסקאות של המשפחה, ופסלים מרשימים), אוסף ממצאים פרהיסטוריים, המוזיאון לאומנות דקורטיבית, פינקוטקה (ובה למעלה מ-1500 יצירות אומנות מהמאות ה-13 ועד ה-18), ומוזיאון כלי נגינה ובו כלים מכל רחבי העולם.
טיפ: בחודשי הקיץ נערך בקסטלו ספורצסקו פסטיבל בשם "ל'אסטטה פורצסקה" (L’estate sforzesca) – סדרה של אירועים, מופעים ותערוכות המושכים קהל רב. מומלץ מאד לבדוק את התוכנית השנתית, ולהשתתף בחגיגה!
במרחק כעשר דקות הליכה משם, ממתינה לכם אטרקציה חשובה נוספת: "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. אם אתם מעוניינים להתרשם מיצירת אומנות שתרגש אתכם באופן עמוק, אני ממליצה לכם לבקר בכנסיית סנטה מריה דלה גרציה (Piazza di Santa Maria delle Grazie). כאן, על קיר הרפקטוריום שבמנזר הדומניקני שבכנסייה, מצויירת אחת מיצירות האומנות המפורסמות ביותר בעולם: "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י.
ציור מופתי זה, המוגדר מאז שנת 1980 כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, נמצא בסכנה קבועה – דה וינצ'י צייר את הסעודה האחרונה תוך שימוש בטכניקות ציור חדשות שניסה לפתח, אך הניסיונות נכשלו, והיצירה החלה לדהות ולהתפרק עם השנים הן בשל הלחות, הן בשל הנזק שגרמו לציור הנזירים במקום, הן בשל הנזק שנגרם כאשר פצצה פגעה במבנה בזמן מלחמת העולם השנייה, והן בשל הכשלים בחומרי הגלם שבהם השתמש דה וינצ'י עצמו. בעשרות השנים האחרונות נערכו מאמצי שיפוץ רבים, והיום ניתן לבקר במקום (יש לרכוש כרטיסים מראש!).
מילאנו המודרנית – גורדי השחקים של האדריכלים החשובים בעולם
במעבר חד מהעבר המפואר להווה הסוער, אני ממליצה לכם לסטות לרגע מהמסלול התיירותי הקבוע, ולפני שתמשיכו לכיוון כנסיית סנט'אמברוג'ו ללכת לכיוון האזור המודרני של העיר, שהוא למעשה פסיפס אינסופי של גורדי שחקים. חלק זה של העיר מכונה "אזור שלושת המגדלים" (La zona delle tre torri), בשל נוכחותם של כמה מגדלים ידועים במיוחד שעוצבו בידי שלושה מהאדריכלים המפורסמים ביותר בעולם: מגדל חדיד, המכונה גם "העקום" ותוכנן על ידי זאהה חדיד, מגדל ליבדסקינד (Torre Libeskind) המכונה גם "המעוגל" ותוכנן על ידי דניאל ליבסקינד, ומגדל איסוזאקי (Isozaki) המכונה גם "הישר" ותוכנן על ידי אראטה איסוזאקי.
שלושת המגדלים המפורסמים של מילאנו
כעת, נשוב על עקבותינו. במרחק קצר מהכנסייה בה מוצגת הסעודה האחרונה נמצאת כנסיית אמברוזיוס הקדוש (סנט'אמברוג'ו). אמברוג'ו (Sant’Ambrogio) הוא הקדוש המגן של מילאנו הוא והעיר מציינת את חגו ב-7 בדצמבר מידי שנה. הביקור בכנסייה המוקדשת לו הוא עצירת חובה, משום שמדובר על אחת הכנסיות היפות ביותר בעיר.
כנסיית סנט'אמברוג'ו נבנתה בין השנים 379 ו-386 לפי הוראותיו של אמברוג'ו עצמו, ששימש באותם הימים כארכיבישוף של העיר. לאחר מותו, הכנסייה נקראה על שמו והורחבה.
כאשר תכנסו פנימה, סביר להניח שתיוותרו בפה פעור מול גודלו ועוצמתו של שער הכניסה, המכונה "ארבע-הדלתות" המוביל לכנסייה. ניתן גם להבחין בשני מגדלי פעמונים חיצוניים, המכונים "דיי מונצ'י". בפנים, חלונות הויטראז'ים יוצרים משחקי אור צבעוניים המרקדים בחלל ותורמים לאווירה המיסטית שבמקום.
מזבח הזהב, שיצר וולווינו (Volvino) הוא ידוע במיוחד, ומרתק הוא גם "עמוד השטן", שבשמו נקשרה אגדה. מספרים שבמהלך קרב קשה בין השטן לאמברוג'ו הקדוש, נתקעו קרניו של השטן בעמוד, והשאירו בו שני חורים שאפשר לראות עד היום. ההיסטוריונים, לעומת זאת, טוענים שהחורים נוצרו על ידי שער שפעם הותקן במקום, ואז הוסר. אתם מוזמנים להחליט לאיזו גרסה להאמין...
איפה כדאי לאכול במילאנו? המלצות לרעבים!
לאחר הביקור במוזיאונים ובאתרים ההיסטוריים, בכנסיות ובפארקים, אין ספק שיתעורר בכם רעב. אל דאגה – מילאנו מציעה מבחר רחב (שלא לומר אינסופי...) של מסעדות.
ארוחת בוקר:
כדי להתחיל את הבוקר כמו שצריך, אני מציעה לכם לגשת לארומה נפולטנו (Aroma Napoletano), בוויה טראו 2 (via Traù), לא רחוק מתחנת הרכבת הראשית של מילאנו. קורנטי (הגרסה האיטלקית לקרואסון), מאפין ובריוש (מעין לחמניות מתוקות) כה גדולים עד שצריך שתי ידיים כדי לאחוז בהם – אלה המטעמים שהפכו את בית הקפה הנפולטני הזה למפורסם בכל רחבי העיר. עבור תיירים שעומדים לצאת ליום ארוך של ביקורים ושופינג במילאנו, זה המקום האידיאלי לתדלק בו את הגוף לפני הסיור.
לחילופין, נסו את אנטיקה פסטיצ'ריה סיצ'יליאנה (Antica Pasticceria Siciliana), בוויה קרלו מטאוצ'י 4 (via Carlo Matteucci). כאן תוכלו למצוא מטעמים בניחוח פיסטוק שכל מילאנו מכירה (ואוהבת).
ואיך אפשר לעמוד בפני המאפים המפתים של מרלה (Marlà), בקורסו לודי 15 (Corso Lodi 15)? זוהי אחת המאפיות המהוללות ביותר בעיר, והם מצליחים לתחרות גם במאפים של אופים-סלבריטאים כמו ארנסט קנם (Ernst Knam). הדרך הכי טובה להחליט מי הכי מוצלח, היא לטעום את המאפים בשני המקומות... המאפיה של ארנסט קנם ממוקמת בוויה אנפוסי 10 (via Anfossi). במרחק קצר מכאן נמצא מקום מומלץ נוסף: קורטינוויניס (Cortinovis), בוויה ג'ובאני צ'נה 21 (via Giovanni Cena), מאפיה שמצליחה לגרום למילאנזים לשבור את הדיאטה שלהם כבר 40 שנה.
ארוחת צהריים וערב:
אוסובוקו, קוטולטה אלה מילאנזה (מעין שניצל מילאנזי), ריזוטו צהוב (בתיבול זעפרן) – אלה המנות הידועות ביותר בעיר, שאסור לפספס.
אחת הטרטוריות הידועות ביותר בעיר שבהן אפשר לטעום את המעדנים המסורתיים האלה היא דה מרטינו (Da Martino), בוויה קרלו פאריני 8 (via Carlo Farini).
הקוטולטה אלה מילאנזה ומנת האוסובוקו עם הריזוטו זעפרן, מנות הדגל של מילאנו - צילומים: Depositphotos
כתובת מומלצת נוספת היא אמיצ'י מיי (Amici Miei), בוויאלה בליניי 36 (viale Bligny), ומסעדת אלה גרנדה (Alla Grande), בוויה דלה פורצה ארמטה 405 (via delle Forze Armate) מצדיקה גם היא ביקור. כאן, גם החיך וגם הארנק יהיו מרוצים: איכות גבוהה, מחירים שפויים, ושובע מובטח!
מקום מומלץ נוסף לארוחת צהריים בסגנון מילאנזי אמיתי הוא טרטוריה סן פיליפו נרי (Trattoria San Filippo Neri), בוויה מריו פיקי 105 (via Mario Pichi). זהו מקום למקומיים בלבד, אל תצפו למצוא תיירים (או תפריט באנגלית...)
איפה מתחבאת הפיצה הטובה ביותר במילאנו?
כיאה לעיר הבירה של הפודיז באיטליה, מילאנו מתגאה בכמה מהפיצריות הטובות במדינה. אחת הידועות ביותר היא אסיי (Assaje), הפועלת בשלושה מיקומים ברחבי העיר (הפופולרי ביותר נמצא בוויה טראו 2 – via Traù). הבצק כאן הוא נפוליטני, התוספות נדיבות, והפיצה היא יצירת מופת שגולשת מעבר לשולי צלחת. תשאירו מקום לקינוח – אסיי מפורסמים גם בזכות הטירמיסו המיתולוגי שלהם, שמוגש בתוך מקינטה לקפה.
רשת הפיצריות ברברה (Berberè) היא פיתרון טעים נוסף. הבצק כאן קצת שונה – נמוך ופריך יותר מאשר באסיי, אבל טעים במיוחד. כדאי גם לנסות את הפיצריות של רשת פיציום (Pizzium) – אחת הכתובות האהובות על מקומיים.
אם אתם מחפשים פיצריה קלאסית, המגישה פיצה עם שוליים גבוהים ותוספות עשירות (שלא לדבר על הקינוחים המצויינים!) נסו את פיצריה פרה דיאבולו (Pizzeria Fra Diavolo), בוויה אגוסטינו ברטאני 2 (via Agostino Bertani).
ואם אתם רעבים במיוחד, נסו את פיצריית טרופי & קו (Pizzeria Tropi & Co) – כאן יגישו לכם פיצה ללא הגבלה, עד שתתפוצצו ותגידו די, אנחנו שבעים!
חובבי פיצות הגורמה לא ירצו להחמיץ את דריי מילאנו (Dry Milano) פיצרייה זוכת פרסים שהתברגה לעשרת המקומות הראשונים ברשימת 50 הפיצריות הטובות באיטליה.
אפריטיבו במילאנו
האפריטיבו (או ""אפה" – Ape, כמו שהמקומיים קוראים לו) הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית. ישנן אלפי מקומות בעיר שבהם תוכלו לשתות כוס יין או קוקטייל וללוות את המשקה בכמה נשנושים: בחלק מהמקומות יציעו לכם בופה מרשים, ואילו במקומות אחרים יגישו לכם את הצלחות עם המתאבנים לשולחן.
נתחיל עם המקום החשוב ביותר: הנאבילי של מילאנו הם המקום, ב-ה' הידיעה, לאפריטיבו אופנתי. כאשר השמש שוקעת, אי אפשר להחמיץ את הקסם של המקום.
מהם בעצם הנאבילי (Navigli)? מדובר על שני אפיקי מים המתפצלים מתוך נהר הטיצ'ינו (Ticino) שחוצה את מילאנו: הנאביליו הגדול (Naviglio Grande) והנאביליו הקטן (Naviglio Piccolo). שניהם מקיפים את האזור המכונה דארסנה (Darsena) – מתחם שבעבר שימש למסחר וגביית מיסים והיום הפך לאזור בילוי שוקק חיים שמושך אלפים מידי ערב. באזור הנאבילי (Navigli) מומלץ לנסות את מאיה (Maya) ואת סטים פקטורי (Steam FactorY), המצטיינים שניהם בבופה עשיר המלווה את הקוקטיילים.
באזור פורטה רומאנה (Porta Romana) תמצאו כמה מקומות שחביבים במיוחד על סטודנטים, כמו מדיירה (Medeira), למשל, בוויאלה מונטה נרו 3 (viale Monte Nero). בהמשך אותו הרחוב, במספר 51, תמצאו את מום (Mom).
יעד פופולרי נוסף הוא פיקיו (Picchio), באזור פורטה ונציה (Porta Venezia).
במרכז העיר, לא רחוק מהארקו דלה פאצ'ה (Arco della Pace), מומלץ לנסות את בנגרבר (Bhangrabar).
אם אתם מחפשים מקומות אופנתיים יותר, נסו את דאוס (Deus), בוויה ג'נובה טהון די רבל 3 (Via Genova Tahon di Revel) – מקום נוטף שיק בעיצוב מודרני, המעוטר באינספור צמחים.
ואם אתם ושאפים להתחכך בכל המי ומי, נסו את רדטצקי (Radetzky), אחת הכתובות הנחשבות בעיר. כדי להיכנס תצטרכו להתלבש בצורה מתאימה – עם בגדים ממותגים ועקבי סטילטו, כמובן. לכאן מגיעים האח"מים– שחקני כדורגל, שחקנים ומשפיעני רשת למיניהם.
פארקים במילאנו – איפה אפשר לנוח קצת?
לפעמים, צריך קצת הפסקה מההמולה. ואם ההליכה הממושכת בין אתרים ומסעדות התישה אתכם, תוכלו לעצור באחד הפארקים הרבים של העיר! מילאנו אמנם נתפשת עיר לא סואנת ומוטרפת, אבל יש בה למעשה מספר גבוה באופן מפתיע של פארקים מקסימים.
במרחק כמה דקות הליכה מהדואומו, ובסמוך לקסטלו ספורצסקו (Castello Sforzesco) נמצא פארק סמפיונה (Parco Sempione). כאן מחכים לכם קילומטרים על גבי קילומטרים של דשא ירוק, אגמים קטנים, ושלווה נהדרת.
פארק אינדרו מונטנלי (Indro Montanelli) הוא אחד הידועים ביותר באזור פורטה ונציה (Porta Venezia), ומקום מפגש מועדף על סטודנטים וספורטאים, תושבי השכונה ותיירים, שמגיעים לכאן כדי לתפוס כמה קרני שמש ולמתוח את השרירים.
פארק גואסטאלה (Parco Guastala) המלכותי ממוקם לא רחוק מפארק מונטנלי הוא אמנם קטן יותר מהאחרים, אבל בליבו ניצב אגם גדול.
רוצים לראות ברבורים, סנאים ומרבדי פרחים? אם יש לכם רכב תוכלו לנסוע מחוץ לעיר, לכיוון פארקו דלה קאבה (Parco delle Cave).
בחודשי האביב והקיץ תוכלו לראות לעיתים קרובות קבוצות שלמות של אנשים שמגיעים לפארקים עם גיטרות וכלים אחרים, ומנגנים ושרים ביחד באוויר הפתוח.
ואם חשבתם שבמילאנו יש שפע של פארקים כדי לכפר על העובדה שלעיר אין חוף ים משל עצמה, אתם טועים... למילאנזים אמנם אין ים, אבל הם לא נותנים לעובדה הקטנה הזאת להפריע להם. הפיתרון שהם מצאו הוא ההידרוסקאלו (Idroscalo), הממוקם במרחק 8 קילומטר בלבד מהמרכז. כאן תוכלו למצוא הכל: בריכות, משחקים, ועוד. לא לחינם המקומיים מכנים את ההידרוסקלו "הים של של מילאנו..."
