- נדיה קרישי | ספרנית בסיפריה הקפיטולרית בורונה
- לפני יום 1
- זמן קריאה 9 דקות
עודכן: לפני 12 שעות
פאביה היא יעד שכדאי לגלות – פעם בירתה של ממלכת איטליה ועירם של הלונגוברדים, היום היא מפורסמת בזכות הצ'רטוזה המרשימה שלה, ופינות החמד הרבות בעיר. לאחר ביקור קצר, גם נדיה קרישי חזרה מאוהבת...
כבר יצא לכם לבקר בפאביה (Pavia)? אם לא, אני ממליצה לכם להקדיש לה את אחד מימי החופשה שלכם בפעם הבאה שאתם באזור מילאנו. אני חושבת שהיא תפתיע אתכם לטובה! קל להתאהב ברחובות המרוצפים ובחזיתות הבניינים הצבועות בגוני טרקוטה חמים, ונעים לבלות יום נינוח בין המוזיאונים, הכנסיות, ופינות החמד שבהן מתקבצים הסטודנטים הרבים הלומדים בעיר.
סיפורה של פאביה
שורשיה של העיר בעידן הטרום-רומאי, וככל הנראה היו אלה השבטיים הליגוריים והקלטים, שהתיישבו לגדות נהר הטיצ'ינו (Ticino), שהקימו באזור זה את גרעין ההתיישבות הראשון. למעשה, במקור נקראה העיר "טיצ'ינום" (על שם הנהר), והיא נשלטה בידי רומא (אך שמרה על מעמד אוטונומי באופן חלקי, ותושביה לא נהנו מזכויות פוליטיות כמו אזרחי האימפריה).
חשיבותה המרכזית של פאביה נבעה ממיקומה על צומת דרכים חשוב ואסטרטגי – כאן חלפו סוחרים שהתקדמו רגלית על הדרך לגאליה שבצפון, וכאן חלפו גם סירות, ששטו לאורך נהרות הטיצ'ינו והפו (שני נהרות מרכזיים בצפון איטליה, המהווים נתיבים חשובים המקשרים את העיר עם אגם מאג'ורה מצד אחד, ועם הים האדריאטי מהצד השני).
בהמשך, כאשר נכבש השטח בידי הגותים, צמחה פאביה כמרכז צבאי. בשנת 489 הורה המלך תאודוריק לבנות בה ארמון, אמפיתיאטרון וחומות חדשות, אך תהילתם של הגותים הייתה קצרה: בשנת 572, בתום מצור ארוך, נאלצו הגותים לוותר על פאביה ולמסור אותם ללונגוברדים. כך, הפכה פאביה לבירת הממלכה הלונגוברדית, וזכתה לשמה החדש: פאפיה Papia.
פאביה הייתה למרכז החשוב ביותר של התרבות הלומברדית, ונוכחותם של המלכים הלונגוברדים ששכנו בה (הידועים שבהם היו אוטרארי ואגילולפו) השפיעה על העיר מבחינה עירונית, דתית ותרבותית. לרוע המזל, קשה כיום לדמיין איך נראתה פאביה הלונגוברדית: מבנים רבים מאותה תקופה אבדו ולעיתים קרובות מתקשים החוקרים לאתר אפילו את מיקומם. עם זאת, שריד חשוב אחד נותר – כנסיית סנט'אוזביו (Sant'Eusebio), שנבנתה כקתדרלה גותית, שופצה ככנסייה אריאנית לונגוברדית, ומאוחר יותר הפכה לכנסייה קתולית (רוב המבנה נהרס, ונותרה ממנו רק הקריפטה). קתדרלה זו קשורה גם לסיפורה של אחת הדמויות המפורסמות בהיסטוריה של פאביה: המלכה הלונגוברדית תאודולינדה, שפעלה רבות כדי להמיר את דתם של הלונגבורדים לקתוליות.
המלכה תאודולינדה הייתה בתו של הדוכס הבווארי גריבלד ונצר לשושלת לונגוברדית חשובה מצד אמה. היא נישאה למלך הלונגוברדי אוטארי (Autari) על מנת לחזק ולהבטיח את הברית בין הבווארים ללונגוברדים. יפה ואינטליגנטית, חזקה ומתוחכמת מבחינה פוליטית, תאודולינדה בנתה לעצמה מוניטין כמלכה לכל דבר, ולא רק כרעייתו של המלך. השפעתה המרכזית הייתה, כאמור, בזירה הדתית: ידידותה עם האפיפיור גרגוריוס הראשון (הנחשב למייסד מוסד האפיפיורות של ימי הביניים) הובילה לכך שהלונגוברדים נטשו את האמונה האריאנית לטובת הקתוליות, על כל המשתמע מכך. כמובן שהמהלך לא היה רק דתי, אלא גם (ובעיקר) פוליטי.
עם מות בעלה השני, אגילולף (Agilulf), תאודולינדה מלכה בעצמה על ממלכת הלונגוברדים בשמו של בנה, הקטין, עד שיוכל לתפוס בעצמו את השלטון. תחת הנהגתה נהנתה הממלכה הלונגוברדית מתקופת שלום ושגשוג, ואינטלקטואלים ואמנים חסו בחצרה. היא קבורה בקתדרלה של מונצה (Monza).
מה כדאי לראות בזמן הביקור בעיר?
פיאצה דלה ויטוריה (piazza della vittoria)
פיאצה דלה ויטוריה (מילולית: כיכר הניצחון), הידועה גם בשם פיאצה גרנדה, ממוקמת בין קורסו קאבור (Corso Cavour) לקורסו מאציני (Corso Mazzini), ונחשבת ללב ליבו של המרכז ההיסטורי של פאביה. כאן חלף פעם הדקומנוס מקסימוס (decomanus maximus), כלומר הרחוב המרכזי בעידן הרומאי, ובסמוך לו הפורום. בימי הביניים הפך המתחם למקום מושבן של משפחות שליטות, כמו למשל משפחת בקריה (Beccaria) רבת העוצמה.
הבתים המבוצרים שניצבו כאן בעבר הוחרבו בשנת 1356 בזמן המלחמה בין פסיה למילנו, בעקבות המצור על פאביה שהטילו חייליו של ויסקונטי. לאחר שפונו ההריסות, נבנתה הכיכר לבקשתו של גלאצו השני לבית ויסקונטי (Galeazo II Visconti), והפכה במהרה למרכז העיר ומקום שבו מילאו את האוויר צהלות שמחה ופחד, לסירוגין: כאן חגגו תושבי העיר אירועים גדולים, וכאן גם הוצאו להורג פושעים מול הקהל השואג.
הכיכר מוקפת ברצף ארוך של פורטיצ'י (כלומר מסדרונות מקורים, המגנים על הולכי הרגל מפני הגשם). הברולטו (Broletto), שבו נערכו ההוצאות להורג, עבר הסבה, ולאחר תקופה שבה שימש כבית העירייה הוא הפך לאחד מבנייני האוניברסיטה בעיר. אם תכנסו פנימה, תוכלו לראות ששולבו במבנה מקטעים מהמבצר המקורי, שנבנה במאה ה-13, והורחב במאה ה-16.
הדואומו של פאביה: קתדרלת סנטו סטפנו (Cattedrale di Santo Stefano)
הדואומו של פאביה (קתדרלת פאביה) הוא תחנת חובה למבקרים בעיר: מבנה מרשים הבנוי בצורת צלב יווני ולו שלוש ספינות המוקפות בקפלות. סיפורו של הדואומו אמנם מתחיל בשנת 1488, אז הונחה האבן הראשונה, אך העבודה עליו הסתיימה רק כ-400 שנים מאוחר יותר, בשנות ה-30 של המאה ה-20! אמנים יידועי שם השתתפו בבנייתו לאורך השנים, וביניהם גם לאונרדו דה וינצ'י והאדריכל דונטו ברמנטה (Donato Bramante). הכיפה המרכזית של הקתדרלה, הניצבת בגובה 97 מטרים, נחשבת לרביעית בגודלה באיטליה, ובתוך הקריפטה שמורים שרידיו של סן סירו (San Siro), הבישוף הראשון והקדוש הפטרון של העיר. בקריפטה שמור חפץ קדוש נוסף – קופסה מכסף וקריסטל המכילה לדברי המאמינים קוצים מכתר הקוצים של ישו.
כנסיית סן פייטרו אין צ'ל ד'אורו Chiesa di San Pietro in Ciel d’Oro
מילולית, משמעות שמה של הכנסייה הוא "כנסיית פטרוס הקדוש בשמיים הזהובים", ואם יוצא לכם להגיע לפאביה, אני ממליצה לכם לא להסתפק רק בביקור קצר בדואומו אלא לבקר גם בבזיליקה היפה הזאת.
כנסיית סן פייטרו הראשונה נבנתה במקור בתקופה הלונגוברדית, במאה ה-8 לספירה, אך המבנה שלפנינו חדש יותר: הכנסייה נבנתה מחדש במאה ה-12 ונחנכה על ידי האפיפיור אינוקנטיוס השני בשנת 1132. חזית הגמלון, העשויה מלבנים אדומות ואבן חול, אופיינית לתקופה. אגני הקרמיקה לעומת זאת ייחודיים למדיי, והובאו ככל הנראה מהמזרח התיכון בידי עולי רגל במסעותיהם לאורך הוויה פרנצ'יג'נה (via Francigena). דלת הכניסה מעוטרת בפסלים המייצגים יצורים אמיתיים ופנטסטיים, ובקריפטה שמורים שרידיו של הפילוסוף סרפינו בואזיוס (Serafino Boezio), שהיה למשך תקופה אחד מיועציו הקרובים ביותר של המלך הגותי המיתולוגי תאודוריק, אך בהמשך הורשע בקשירת קשר נגד המלך והוצא להורג.
הבזיליקה הזאת מופיעה גם בדקאמרון של בוקאצ'ו (בסיפורם של טורלו וסלאח א-דין), ומוזכרת בהערכה רבה גם במכתב ארוך שכתב המשורר פטררקה לידידו בוקאצ'ו. למרבה הצער במהלך הפלישה הנפוליאונית חוללה ונבזזה הכנסייה, ולאחר ההרס שגרמו החיילים היא קרסה ונותרה עזובה ונרקבת במשך שנים ארוכות.
בית קפה על המזח של פאביה - Imbarcadero
"l’imbarca", כפי שקוראים לו תושבי פאביה, הוא בית קפה ייחודי: הוא צף ומתנדנד לו על הנהר, במרחק קצר מהגשר המקורה של פאביה (ראו בהמשך), ומציע נוף מרהיב על נהר הטיצ'ינו. כדאי לכם להגיע לכאן לקראת השקיעה – כל שעליכם לעשות הוא לעקוב אחר הנורות הקטנות המובילות אל הכניסה, ומעניקות לבית הקפה הילה קסומה ועליזה. אם תגיעו מוקדם תספיקו לתפוס את אחד השולחנות שבחוץ – נקודת תצפית מושלמת לערב נינוח על המים. ואם אתם תוהים מה כדאי להזמין מהתפריט, אני אישית ממליצה על כוס של יין בונארדה אולטרפו פאבזה (Bonarda dell’Oltrepo pavese), שתוכלו ללגום בנחת בזמן שהמים
מסביב מערסלים אתכם...
הגשר המקורה של פאביה – il Ponte coperto
הגשר המקורה של פאביה (המכונה גם "הגשר הישן") הוא אחת מפינות החמד המפורסמות והמצולמות ביותר בצפון איטליה, ואי אפשר לבקר בעיר מבלי לחלוף פה. הגשר בעל חמש הקשתות מקורה לחלוטין, חוצה את נהר הטיצ'ינו, ומחבר את המרכז ההיסטורי לבורגו טיצ'ינו (borgo Ticino) – רובע עתיק הצמוד לעיר. לעיתים קרובות מצולם הגשר בשעות הבוקר או הערב, כאשר הוא "בוקע מתוך הערפל" הסמיך שעוטף את פאביה, וההילה המסתורית שמשווה לו הערפל תרמה לפופולריות שלו בקרב המטיילים.
הגשר אמנם נראה עתיק, אבל המבנה שניצב בפנינו היום הוא למעשה שחזור משנת 1949 (זהה כמעט לחלוטין למקור) – הגשר המקורי נחרב למחצה בהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה, ורק הקפלה, הממוקמת באמצע הגשר ומעוטרת בפסל של הקדוש יאן מנפומוק, שרדה. אגב, לא היתה זו הפעם הראשונה שהגשר הותקף... כבר בשנת 1796, במהלך המערכה האיטלקית שניהל נפוליאון בצפון איטליה, מלכדו חיילים אוסטריים את הגשר במטרה להרוס את דרכי הגישה לעיר, אך מסיבות לא ידועות המטען לא התפוצץ והגשר נותר שלם.
לאחר שתחצו את הגשר, תמצאו משמאלכם את ויה מילאצו (Via Milazzo), רחוב המפורסם בזכות בתיו הצבעוניים. כאן נהגו הכובסות להתייצב מידי בוקר, ולכבס את בגדי תושבי פאביה. לכבודן, נבנה פסל ברונזה המייצג אותן במלאכתן.
הצ'רטוזה של פאביה (La Certosa di Pavia)
פירוש המילה "צ'רטוזה" הוא מנזר, וליתר דיוק מנזר של מסדר הקרטוזיאנים, שנוסד על ידי סנט ברונו בתחילת המאה ה-11, והצ'רטוזה של פאביה נחשבת לאחת הידועות מסוגה בצפון איטליה. הצ'רטוזה נבנתה במאה ה-14 לאורך הדרך המחברת בין פאביה למילאנו (עירה של שושלת ויקסונטי), ואחת הסיבות שהצ'רטוזה הזאת מפוארת כל כך, היא בשל יריבות קטנונית... באותה התקופה שלטה משפחת ויסקונטי במילאנו, ופרויקט הקמת הדואומו של מילאנו היה בשיאו. אך בנאי הדואומו סירבו להפוך את הקתדרלה ליצירה המפארת את משפחת ויסקונטי. כך, החליט ג'אן גלאצו ויקסונטי (Gian Galeazzo Visconti) להשקיע את מאמציו ואת כספו במקום אחר – בצ'רטוזה המפוארת שתשמש גם כמאזוליאום למשפחתו.
עושרה יוצא בדופן של הצ'רטוזה מחייב את המבקר בה להאט את קצב הביקור, על מנת לקלוט ולהבין את הפרטים הרבים המקיפים אותו. החזית היא אנתולוגיה של מיטב הפיסול הלומברדי, והקלויסטרים (החלק החשוב ביותר במנזר קרטוזיאני) מזמינים את המבקרים להאט את הקצב ולשוטט בהם באיטיות – ראשית כל בקלויסטר המרכזי (ובו תאי הנזירים) ולאחר מכן גם גם בקלויסטרים הקטנים, המעוטרים בפסלי טרקוטה, בהם התנהלו חיי היום יום של הנזירים. אי אפשר שלא להתרשם גם מהפרסקאות הנהדרים וממושבי המקהלה המגולפים בעץ – מלאכת מחשבת של ממש.
תיאטרון פרסקיני Teatro Fraschini
תיאטרון פרסקיני, שנקרא במקור תיאטרון דיי קוואטרו נובילי קוואליירי (Teatro dei quattro Nobili Cavalieri) כלומר תיאטרון ארבעת האבירים האצילים, הוא המרכז החשוב בפאביה לתרבות התיאטרון והמוזיקה. מאז שנת 2003 הוא מוגדר כ-"תיאטרון מסורתי" (כלומר תיאטרון הנהנה ממעמד מוכר בידי משרד התרבות האיטלקי, ומקבל מימון על מנת לקדם את תרבות המוזיקה בעיר ובמחוז).
התיאטרון נבנה בזכות כספים שהותירו בצוואתם ארבעה אצילים מפאביה שרצו להקים תיאטרון חדש, שיתחרה בתיאטרון שניהל אציל אחר – ג'אקומו אומודאי (Giacomo Omodei), אדם רב גחמות שהטיל מגבלות שונות ומשונות על קהל הצופים שהגיע לתיאטרון שבבעלותו.
התיאטרון החדש נחנך בשנת 1773 ונותר בידי אותם ארבעה אצילים במשך כמאה שנים, עד שנקע לקשיים כלכליים ונמכר לעיריית פאביה. אז גם שונה שמו של התיאטרון, וכיום הוא נקרא על שם זמר האופרה יליד העיר – גאטנו פרסקיני (Gaetano Fraschini).
טירת ויסקונטי Il Castello Visconteo
טירת ויסקונטי, ופארק הציד הצמוד אליה, נבנו בשנת 1360 לבקשתו של גלאצו השני לבית ויסקונטי (Galeazzo II). הטירה החלה את דרכה כמבצר צבאי, ושופצה על מנת שתוכל לארח בנוחות את חצר האצולה של משפחת ויסקונטי, שעברה לפאביה. הטירה נותרה בידי המשפחה עד שנת 1413. הפארק העצום השתרע על פני לא פחות מ-12 קמ"ר, וכאן התנהל אחד הקרבות החשובים בהיסטוריה של העיר: קרב פאביה בשנת 1525. הפארק הנוכחי קטן בהרבה מהפארק המקורי שבנה ויסקונטי (חלק גדול מהשטח הוסב לאורך השנים לבנייני מגורים או שדות חקלאים).
הטירה נרכשה ושופצה בידי העירייה בשנות ה-20 של המאה ה-20, ולאחר מלחמת העולם השנייה הפכה למקום מושבם של המוזיאונים העירוניים של פאביה. חללי התערוכה כוללים את גלריית האמנות מלאספינה (Pinacoteca Malaspina), המתהדרת ביצירות מופת כמו "מדונה וילד" מאת ג'ובאני בליני ו"הירונימוס חוזר בתשובה" מאת פאולו ורונזה, את המוזיאון הרומנסקי ואת מוזיאון הרנסנס, ואת מוזיאון הריסורג'ימנטו (Risorgimento) – מלחמת העצמאות האיטלקית.
פאביה – עיר 100 המגדלים
לעיתים קרובות מכונה פאביה "עיר 100 המגדלים" אך מתוך עשרות המגדלים שעיטרו את פני הרקיע של העיר במאות ה-11 וה-12, רק חמישה נותרו בפועל. קרוב לוודאי שהמגדלים שימשו בעיקר כסמל לכוחן של המשפחות ששלטו בעיר, ולאו דווקא לצרכי הגנה (שכן הם אינם מבוצרים). המגדלים נבנו מגרניט ואבן חול, והוקמו בגבולות הרבעים שאליהם חולקה העיר. לאחר שנכבשה פאביה בידי משפחת ויסקונטי, הם איבדו את תפקידם הממשי והסימלי, ורבים מהם "הונמכו", ובהמשך גם פורקו. שלושה מבין חמשת המגדלים ששרדו עומדים כיום בפיאצה לאונרדו דה וינצ'י, והגבוה שבהם – טורה דל מאינו (Torre del Maino) מתנוסס לגובה 51 מטרים.
מה לאכול, והיכן
אם מתחשק לכם ערב שונה מהרגיל, אני ממליצה לכם להזמין מקומות לארוחת הערב בטברנה ג'נטילורקו (Gentilorco), כלומר "פונדק הטרול הג'נטלמני"... כבר בכניסה תבחינו בייחודיות המסעדה, הפועלת בתוך מתחם ששימש בעבר כמועדון לילה מפורסם.
הטברנה נראית כמו מערה, ורבים מהסועדים הם צעירים שמגיעים למקום לשחק משחקי תפקידים (cosplay). התפריט כאן הוא בהשפעה "אלפית" ברורה, ושואב השראה מסאגות קולנועיות כמו שר הטבעות, ומימי הביניים. המנות מוגשות בכוסות ובצלחות חרס, ומזכירות את אורח החיים של אותה תקופה. חובה לטעום את היין האדום והמתובל שהם מגישים!
אם מתחשק לכם מקום קצת יותר מסורתי, נסו את אחת המסעדות הקלאסיות של פאביה, המגישות מנות כמו ריזוטו (בפאביה אוהבים מאד אורז, והוא מככב גם בקינוחים!), או מוניגילי (munighili) – כדורי בשר המכילים גם נקניק מורטדלה וגבינת גראנה פאדנה, המוגשים עם תפוחי אדמה. מנה פופולרית נוספת מהמטבח הפאבזי היא בשר מבושל המוגש עם רוטב ירוק. ואיך אפשר לשכוח את ה"זופה אלה פאבזה" (zuppa alla Pavese)? זו מנה העשויה מלחם יבש, ביצים, חמאה וגבינה, המככבת במטבחי האזור עוד מהמאה ה-16. מספרים שהמנה הומצאה בשנת 1525 עבור המלך פרנסואה הראשון. מספרים שהמלך נלקח בשבי במהלך קרב פאביה, והובא לבית חווה באזור. האיכרה ששהתה במקום הכינה לו ארוחה ערב ממה שהיה לה בבית, והמתכון כל כך מצא חן בידי המלך שהוא המשיך להגיש אותו גם לאחר ששוחרר ממאסרו. כאשר הוגש המתכון בחצר המלך בצרפת, הוא זכה לשם " soupe a la pavoise".
כמה אנקדוטות על פאביה...
האוניברסיטה של פאביה: האוניברסיטה של פאביה היא אחת העתיקות והיוקרתיות באיטליה, ופועלת ברצף מאז שנת 1361. לאורך השנים חלפו במסדרונות האקדמיה לא מעט דמויות ידועות, כמו למשל כריסטופר קולומבוס, שלמד כאן בשנת 1465. ומריה פלגרינה אמורטי (Maria Pellegrina Amoretti), האישה הראשונה באיטליה שהשלימה לימודי משפטים (והשלישית שקיבלה תואר אקדמי). גם היום נחשבת פאביה לעיר אוניברסיטאית חשובה.
הרחובות הצרים: בזמן שתסיירו בעיר, בוודאי תשימו לב לכך שישנם בעיר כמה וכמה רחובות צרים להדהים. אמנם, ידוע שבימי הביניים היה מקובל לבנות בכוונה רחובות צרים כדי להאט את תנועתם של אויבים שפלשו לעיר, אך בפאביה תיתקלו בכמה מקרים מוזרים באמת: בבורגו טיצ'ינו, למשל, ישנה סמטה המכונה "הטומבינה" (Tombina), והיא מכונה כך משום שרוחבה פחות ממטר, ושני אנשים לא יכולים לעבור בה בו זמנית... וזו איננה הדוגמה היחידה! סמטת האמפיתיאטרון, שמובילה לשער הכניסה לעיר (פורטה פאלאנסה Porta Palacense) רחבה רק במעט.
מתי לבקר בעיר?
אחד הרגעים המהנים לביקור הוא בתחילת ספטמבר, כאשר פאביה חוגגת את פסטיבל טיצ'ינו ( Festa del Ticino). זהו אירוע מסורתי ש"נועל" מדי שנה את עונת הקיץ, ובמהלכו העיר מתמלאת במוזיקה, דוכנים, ואירועי תרבות שונים. לפרטים כאן.
Comments