מיהם בעצם האיטלקים? וממה מורכב פסיפס הזהות האיטלקית? איטליה איננה רק רומא העתיקה, וההיסטוריה של ארץ המגף דומה לפסיפס בן אלפי חתיכות, המורכב לא רק מרומאים ואטרוסקים אלא גם מעמים עתיקים אחרים ומוכרים הרבה פחות. השבטים הקלטים מילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של צפון איטליה, אבל מה ידוע לנו עליהם? ומי היו אותם לוחמים אמיצים (או ברברים אכזריים, תלוי את מי אתם שואלים...) שאף כבשו ובזזו את רומא?
כאשר מדברים על שורשי התרבות באיטליה, המחשבה נודדת מיד אל רומא העתיקה. העיר הנצחית אכן עיצבה את הזהות האיטלקית, בעבר וגם היום, אבל האמת היא שהזהות האיטלקית איננה ומעולם לא היתה רומאית בלבד. בימים שבהם רומא היתה לא יותר מאשר ישוב קטן של רועי צאן שגרו בבקתות צנועות ליד נהר הטיבר, איטליה כבר היתה מיושבת על ידי עמים עתיקים. התנועה המתמדת אליה ודרכה מעולם לא פסקה, ומיקומה האסטרטגי (בדומה לישראל) הפך אותה לנקודת מעבר חשובה. כך, ספגה איטליה לתוכה השפעות שונות מעמים קרובים ורחוקים.
באזור המוגדר כיום כ"איטליה" חיו בעבר מגוון כמעט מפתיע של שבטים עתיקים שהשפיעו, כל אחד בדרכו, על הזהות המקומית – היוונים העתיקים, הפיניקים, בני התרבות הנוראגית, האטרוסקים, האומברים, הליגורים, ואפילו הקלטים שגשגו בשטח. גם לאחר שהאזורים שבשליטתם נכבשו בידי רומא, תרבותם לא נמחקה אלא נספגה לרוב לתוך התרבות הרומאית.
מי היו הקלטים?
לרוב הקלטים מזוהים עם אזורים אחרים לגמרי בעולם, כמו אירלנד, לדוגמה – מקום בו התרבות הקלטית מהווה חלק בלתי נפרד מהזהות והמיתולוגיה של האי. עד היום מדברים אירים רבים גאלית (Gaeilge), שפה קלטית ששורשיה עתיקים ביותר. אבל האמת היא שגם לאיטליה יש שורשים קלטיים (גאליים) שמעניין להכיר.
הקלטים היו קבוצה של שבטים שהתיישבה לאורך חלקים נרחבים במערב אירופה החל מתקופת הברזל (ואולי אף קודם לכן). הם חצו את הדנובה והתפשטו בכל רחבי אירופה, ובשיא כוחם הגיעו אפילו לטורקיה וספרד. באיטליה התיישבו הקלטים על פני שטחים נרחבים בצפון.
הקלטים התפתחו מתרבות ההאלשטאט העתיקה (שהתפתחה מתרבות "שדות כדי הקבורה" הנפוצה בעידן הברונזה במרכז אירופה – התרבות כונתה כך בשל מנהגם של בני המקום לשרוף את מתיהם ולטמון את האפר בכדי קבורה).
השבטים הפרוטו-קלטים שחיו באזור האלשטאט (היום עיירה ידועה באוסטריה) נודעו ככורי מלח מצויינים ועשו שימוש נרחב בברזל. הם הקימו מצודות מבוצרות ובנו מרכזי התיישבות שוקקי חיים ומורכבים מבחינה חברתית. תרבות ההאלשטאט התפשטה דרומה ומערבה, ואנשיה הגיעו גם לחלקים מצפון איטליה. מתוך אותה תרבות התפתחה בהמשך התרבות הקלטית.
לא רק ברברים צמאי דם...
מכיוון שהקלטים עצמם לא השאירו עדויות כתובות, הרבה ממה שידוע לנו עליהם מתבסס על מקורות חיצוניים לתרבותם, וליתר דיוק: מה שכתבו עליהם היוונים והרומאים. אך כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, כאשר אויביך מתארים אותך, התמונה איננה מחמיאה במיוחד... למרבה המזל את העדויות הכתובות של היוונים והרומאים מלווים גם ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בעבר וממשיכים להיחשף גם היום. דבר אחד בטוח – כאשר אנחנו בוחנים את חפצי היום יום שהתגלו, ובעיקר את התכשיטים המרהיבים שעיצבו, קל לראות שהאופן שבו הציגו אותם הרומאים (כברברים אכזריים צמאי דם שנהנו בעיקר לכרות את ראשי האוייבים שלהם ולהציג אותם לראווה) אולי היה מדויק אבל לא ייצג את מלוא התמונה.
לפי המקורות הרומיים, שבטים קלטים החלו לנדוד לתוך איטליה כבר במאה השביעית והשישית לפנה"ס, ומספרם היה במגמת עלייה: במאה החמישית ההגירה כבר היתה המונית, ועוד ועוד קלטים חצו את האלפים וחדרו לאיטליה. אחד המקומות שדרכם חלפו הקלטים הוא הוואל קאמוניקה (Val Camonica) שבלומברדיה – עמק באורך 90 קילומטרים שחוצה מצפון לדרום את האלפים. העמק ידוע במיוחד בזכות הפטרוגליפים (ציורי סלע שנחרטו באבן בתקופה הפרהיסטורית) הנפלאים שהתגלו בו, וכאן גם חלפה דרך מסחר עתיקה וחשובה. באזור זה, למשל, התגלה אחד התגליפים המוקדמים ביותר של קרנונוס (Cernunnos), אל הפיריון בעל הקרניים ואחד האלים המרכזיים במיתולוגיה הקלטית.
חפצים מתרבות הקלטים - משמאל לימין: הצד האחורי המעוטר של מראת ברונזה קלטית מאנגליה, ראש אבן מצ'כיה, צווארון זהב ארד מאוסטריה
נדידת השבטים והעמים היתה חלק בלתי נפרד מסממני התקופה, ולפחות חלק מהשבטים נדדו לאיטליה בלית ברירה, בחיפוש אחר אדמה ומזון. לעיתים המפגש בין הקלטים לשבטים שקדמו להם הוביל לעימותים אלימים (כפי שקרה כאשר הקלטים פגשו לראשונה את השבטים הליגוריים הקשוחים), ולעיתים נוצרו דווקא שיתופי פעולה (כפי שקרה לרוב עם האטרוסקים).
אנחנו לא איטלקים, אנחנו קלטים!
המפגש בין הקלטים לשבט הוונטי (veneti), שגר במחוז המוכר כיום בשם ונטו, היה משמעותי במיוחד, ולדברי ההיסטוריון היווני פוליביוס הוונטים נטמעו בתרבות הקלטית והפכו לקלטים בעצמם. זו נקודה חשובה, שמשפיעה עד היום על האופן שבו אחדים מתושבי איטליה מגדירים את זהותם. כפי שקורה לעיתים קרובות, גם במקרה הזה לא תמיד ברורים הגבולות בין אמת היסטורית למיתולוגיה, והיה מי שהעדיף לעשות שימוש פוליטי בשורשים הקלטיים של צפון איטליה.
בשנות ה-90, לדוגמה, חלקים מהימין הבדלני שאפו להתנתק מאיטליה ולהקים מדינה עצמאית נטולת "דרומיים". כחלק מהמהלך מיתגו אותם אנשים את עצמם כ"בניהם של הקלטים והלונגוברדים" (עם גרמני שפלש לאיטליה והתיישב בחלקים גדולים ממנה), והתנערו מהשורשים הים תיכוניים והרומאיים.
הקלטים הגיעו גם לנקודות נוספות – היישוב הראשוני שממנו התפתחה בהמשך העיר מילאנו נוסד על ידי הקלטים משבט האינסוברי (Insubri. הישוב נקרא Medhelan), והנוכחות הקלטית הייתה חשובה ומשמעותית מאד באזורים שהתפתחו בהמשך לערים ברשה, טורינו, ורונה, ובולוניה.
במה האמינו הקלטים?
התשובה לשאלה הזאת מורכבת, משום שהקלטים לא היו קבוצה אחידה אלא מגוונת מאד, ואמונותיהם של בני השבטים השתנו לפי המקום והתקופה. פנתיאון האלים הקלטיים כלל למעלה מ-300 אלים (לפי שהשבטים התנצרו, כמובן), אך רוב המידע עליהם ועל מערכת האמונה הקלטית אבד עם השנים. כך, המסורות הקלטיות המזוהות עם אזור אירלנד, לדוגמה, לאו דווקא משקפות את תרבותם של השבטים הקלטים שחיו באיטליה.
כאמור, רוב מה שידוע לנו היום על הקלטים הפוליתאיסטים הוא מה שמופיע בכתביהם של היוונים והרומאים שתיעדו את מנהגי השבטים (למעשה אפילו המילה "קלטים" היא יוונית, ונקבעה כנראה ככינוי לשבטים שבהם נתקלו היוונים כשהגיעו לאזור שהיום מוכר כמרסיי). הבעיה היא שהבנתם של היוונים והרומאים את התרבות הזרה להם היתה מוגבלת, והמידע כולו לוקה בחסר. בעיה נוספת שהמפגש בין התרבויות התנהל לעיתים קרובות רק בזמן מלחמה בין הצדדים. אחד ממקורות המידע, לדוגמה, הוא ספרו של יוליוס קיסר, "מלחמות גאליה", שנכתב על מסע המלחמה לכיבוש השטחים הגאליים (קלטים) בין השנים 49-58 לפנה"ס וכולל בתוכו גם סקירה אתנוגרפית של השבטים. מן הסתם, עמדתו של קיסר היתה משוחדת קלות...
אבל כמה דברים ידועים לנו בעל זאת: ידוע למשל שלכל שבט היו האלים משלו, אבל היו כמה אלים קדומים שנכללו בפנתיאון הכללי: לוגוס (Lugus), טאראניס (Tarannis, אל השמיים והרעם, שסומל בידי צורת גלגל ושוורים), טוטאטיס (Toutatis, האל האב, אל המלחמה והעושר), סוקלוס (אל החקלאות), קרנונוס (Cernunnos), אל הטבע, דאנה (Dana), אלת הפוריות והחוכמה, ואחרים.
לדברי היסטוריונים יווניים (כמו פלוטרכוס) הקלטים היו לוחמים, וגם הנשים הקלטיות השתתפו בקרבות ומילאו תפקידים פוליטיים. היסטוריונים רומאיים נטו להזדעזע קלות מהאופן החופשי יחסית שבו התייחסו הקלטים ליחסי מין (החברה הרומית, בדומה לחברה היוונית, הייתה סגורה ושמרנית בהרבה, ומעמדן של הנשים היה נחות בהשוואה לתרבויות עתיקות אחרות, כמו למשל התרבות האטרוסקית).
דיווחים רבים הוקדשו ללוחמים הקלטים, ולדברי ההיסטוריון הרומאי טיטוס ליוויוס הקלטים נהגו לכרות את ראשיהם של האוייבים שהכריעו בקרב, ובמקרה אחד ערפו את ראשו של גנרל רומי, ציפו את הגולגולת בזהב והשתמשו בה כגביע ליין. לא היגייני במיוחד, אבל האפקט הוויזואלי ברור.
את טקסי הדת ניהלו כוהני הדת, הדרואידים, שתוארו גם על ידי יוליוס קיסר בסיפרו. מידע רב עדיין חסר על מנהגי הדת הקלטיים, אך ידוע שהדרואידים ערכו טקסים באתרי טבע מקודשים והעלו קורבנות – לרוב חיות אבל לעיתים גם קורבנות אדם – באתרים מקודשים המכונים נמטון (nemeton). האתרים לא היו מקדשים בנויים (כמו המקדשים הרומיים) אלא אתרי טבע שזכו למעמד מקודש. הנמטה (צורת הרבים של המילה נמטון) תועדו בכל המקומות שבהם התגוררה אוכלוסייה קלטית. בכתביו של פליניוס הצעיר, המשפטן והפילוסוף הרומאי, מתוארת אמונתם של הקלטים באלוהיותם של הטבע והעצים, וכיצד חתכו הכהנים הדרואידים ענף עץ בעזרת לב מוזהב ביום השישי של מולד הירח כחלק מהטקסים שערכו. גם יוליוס קיסר תיאר את מנהגי הדת של הקלטים, אבל השתמש במונחים רומאיים כדי לתאר את שמות האלים שלהם, והשמיט את השמות המקוריים.
את המעט שידוע לנו על מנהגי הקבורה אפשר ללמוד מערי המתים (נקרופוליס): אחד מהשבטים הקלטים הידועים באיטליה היה הסנונים (Senoni), ואלה נהגו לקבור את מתיהם עם חפצים שישמשו אותם בעולם הבא (קערות, כלי אוכל, כסף, זהב...). את הגופה הניחו הסנונים בתוך תיבות עץ, כאשר פני המנוח מופנות כלפי מערב. רוב הקברים הסנונים שהתגלו הם קבריהם של לוחמים.
השבטים הקלטיים באיטליה – כל אזור והשבט שלו
השבטים הקלטיים באיטליה אמנם חלקו שפה ותרבות, במידת מה, אך כל שבט היה נפרד במהותו. בין השבטים נפוצים היו ה-Lepontii, שהשתלטו על העיר הידועה כיום בשם דומודוסולה (Domodossola), ה-Insubri, ששלטו באזור לומברדיה, ה-Cenomani, שגרו מצפון לנהר הפו (Po) ובניגוד לשבטים קלטיים אחרים סירבו להילחם נגד רומא ואף סייעו לרומא במלחמתה נגד חניבעל, וה-Senoni, שגרו באזור רומניה ומחוז לה מארקה והתנגשו לעיתים קרובות עם רומא. הם אף ניצחו אותה במספר קרבות, אך ככל שרומא התחזקה מאזן הכוחות השתנה. בשנת 225 לפנה"ס, בעקבות קרב תלמון (Thelamon), הצליחו הרומאים להביס קואליציה של שבטים קלטים ובני בריתם ולהשתלט על חלקים מצפון איטליה.
האזור שבו חיו השבטים הקלטים נודע בשם הקולקטיבי גאליה קיסאלפינה Gallia Cisalpina, שהפכה בהמשך לפרובינקיית גאליה קיסאלפינה (לאחר שסופחה על ידי רומא). השטחים הקלטיים (גאליים) שמעבר להרי האלפים, לעומת זאת, כונו פרובינקיה טרנסאלפינה.
גאליה (כלומר האזור שבו גרו השבטים הקלטים הידועים בשם "גאלים") היתה שטח הרבה יותר גדול ממה שרבים מתארים לעצמם, והתפרשה על פני חלק נכבד מצפון איטליה (ונטו, לומברדיה ועוד). גם לאחר שהקלטים נוצחו במלחמה, והרומאים סיפחו את האזור, הפרובינקיה נותרה בניהול עצמאי עד שנת 42 לפנה"ס.
השבטים הקלטיים הגיעו לאיטליה ממקומות שונים: הסנוני (Senoni) הגיעו מאזור שהיום מהווה חלק מצרפת, ונקראו על שם העיר העתיקה סנס (Sens), ששימשה כבירתם. הם חצו את האלפים, נדדו דרומה, והתיישבו לאורך החוף המזרחי בנקודה אסטרטגית מבחינה מסחרית. הם אלה שייסדו את העיירה שנודעה בהמשך כ-Sena Gallica, והפכה לסניגליה (Senigallia) המודרנית – עיר נופש פופולרית לא רחוק מאנקונה (Ancona), בירת המחוז (את אנקונה, אגב, דווקא לא ייסדו הקלטים אלא היוונים שהגיעו מסירקוזה שבסיציליה). מעניין אם התיירים שמגיעים להשתזף על החופים של סניגליה מודעים לעברה הקלטי והסוער של העיר...
היום שבו שהקלטים כבשו ובזזו את רומא
כאמור, מערכת היחסים בין רומא לשבטים הקלטים לא היתה חיובית במיוחד, ואחד מרגעי המפתח התחולל כאשר הקלטים הסנונים תקפו את קיוזי (Chiusi, כיום עיר בטוסקנה), ותושביה החליטו להזעיק את רומא שתבוא לעזרתם. באותם הימים רומא עדיין לא היתה מעצמה אבל מנהיגיה כבר כיוונו רחוק וגבוה, ונעתרו לבקשה.
המפגש הראשון בין הקלטים לרומאים הסתיים בהשפלה רומאית – הרומאים הופתעו מתחכומם של כלי המלחמה הקלטים, ומהחרבות הקצרות בעלות להב כפול, שהכינו חרשי ברזל מנוסים. הקלטים גם הסתערו בקרב עם קרניקס (Carnyx), חצוצרת מלחמה עשויה ברונזה שעוצבה כמו ראש של חיית פרא, ונועדה להפחיד את הצד השני. כך, בקרב על הנהר אליה (Allia), שנערך בשנת 387 לפנה"ס, טבחו הקלטים ברומאים, וזו היתה רק ההקדמה. ההפסד המר איפשר לכוחות הקלטים להתקדם דרומה ולפלוש לרומא – קואליציית השבטים הסנונים (Senoni) בהנהגתו של המלך ברנו (Brenno) הצליח לחדור לעיר ולבזוז אותה באחד האירועים המשפילים בתולדות רומא (The sack of Rome).
בסופו של דבר נאלצו הרומאים לשלם 329 ק"ג זהב כפידיון, ורק אז עזבו הכוחות קלטים-גאליים את העיר. לקח לרומאים למעלה ממאה שנה עד שהצליחו להביס את השבטים הגאליים באזור – רק בשנת 284 לפנה"ס הפכה סניגליה (שממנה הגיעו השבטים הסנונים) למושבה רומאית.
איפה אפשר לראות ממצאים קלטיים?
למרבה הצער, ממצאים רבים לא שרדו – מבצרים ושרידי התיישבות הוחרבו על ידי הרומאים או שנהרסו עם הזמן, ורובם של הפסלים לא שרדו, משום שהקלטים היו אנשי היער, ונהגו לפסל בעץ ולא באבן. מה שכן שרד היה עשוי ממתכת – תכשיטים, בעיקר.
ועדיין, ישנם כמה מקומות שבהם אפשר לראות פריטים מהתקופה הקלטית. רוב הממצאים מרוכזים במוזיאונים הארכיאולוגיים בצפון איטליה, במקומות שהיו בעבר קלטים בעצמם. המוזיאון הארכיאולוגי בבולוניה, לדוגמה, כולל כמה וכמה ממצאים מעניינים במיוחד. במוזיאון הארכיאולוגי בפארמה אפשר לראות ממצאים קלטיים מהאזור שנשלט על ידי שבט הבוי (Boi). ממצאים נוספים אפשר לראות במוזיאונים הארכיאולוגיים בברגמו ובברשיה.
