רוב התיירים מכירים את סיציליה כיעד מושלם לחובבי טבע וחופים, ארכיאולוגיה והיסטוריה, ואוכל משובח, כמובן. אבל מה שרוב המבקרים לא יודעים הוא שמתחת לפני השטח מסתתרת היסטוריה יהודית מפתיעה ומרתקת. הפעם נצא למסע בעקבות הקהילה היהודית העתיקה שבעיר סירקוזה, ונבקר במקווה שהתגלה במקרה וחשף את עברה המורכב של העיר
מאמר אורח: ג'וזפה פוצ'ו
בכל רחבי איטליה נמצאים אתרים יהודים חשובים, וביניהם גטאות, בתי כנסת ובתי קברות.
ערים כגון רומא וונציה מפורסמות במיוחד בזכות ההיסטוריה היהודית שלהן – מעטים התיירים שלא שמעו על הגטו היהודי בוונציה ועל הקהילה היהודית ברומא. אבל מה שמבקרים רבים לא יודעים, ולמעשה רוב האיטלקים בעצמם לא יודעים, הוא שדווקא בדרום איטליה שגשגה פעם קהילה יהודית גדולה ומפוארת.
הקהילה היהודית באי סיציליה הייתה חשובה וגדולה במיוחד, וחלק גדול מבני הקהילה בחרו להתיישב בעיר סירקוזה – אחת הערים העתיקות והחשובות באי.
סירקוזה, הידועה כעירו של הממציא היווני ארכימדס, נוסדה לפני כ-2800 שנה כמושבה יוונית. היהודים הראשונים הגיעו לעיר כבר לפני כ-1500 שנה בתקופת האימפריה הרומית. הקהילה גדלה משמעותית בימי הביניים, ועמדה בקשרי מסחר עם קהילות אחרות ברחבי הים התיכון. מכתבים ששלחו תושבי היהודים של סירקוזה נמצאו גם בגניזת קהיר. במאות ה-10 וה-11 הקהילה המשיכה לצמוח, ובמאה ה-15 מספרם של תושבי העיר היהודים הגיע לכ-35,000 איש, אך בשנת 1492 אירוע דרמטי הביא לסופה של הקהילה: צו הגירוש שהוציא מלך ספרד (באותם הימים סיציליה הייתה תחת שליטת ספרד) הוביל לסילוקם של כל היהודים משטח האי. רובם היגרו למחוז קלבריה שבדרום איטליה, ליוון או לרומא.
במשך שנים רבות איש כמעט לא שמע על הקהילה היהודית בסיציליה. אבל בשנים האחרונות מספר תגליות ארכיאולוגיות עוררו עניין מחודש בקהילה העתיקה.
לפני מספר שנים החליטה אשת אצולה סיציליאנית בשם אמליה דניאלי (Amalia Danieli) לשפץ מבנה עתיק ששייך למשפחתה ולהפוך אותו לחנות.
במהלך העבודות היא שמה לב שישנו חלל תת קרקעי מלא בהריסות, שלא הופיע בתוכניות המתאר של המבנה. המבנה של הגברת דניאלי ממוקם ברובע העתיק שבדרום מזרח האי אורטיג'ה (Ortigia), במרכז ההיסטורי של סירקוזה. האזור כונה "לה ג'ודקה" (La Giudecca), ושימש ככל הנראה כרובע היהודי של העיר החל מהמאה העשירית ועד 1492.
הפועלים של המרקיזה דניאלי חפרו ופילסו את דרכם פנימה, וגילו להפתעתם שהחדר המסתורי היה חדר מדרגות, שהוביל לעומק 10 מטרים מתחת לפני האדמה היישר לתוך אולם מרובע ובו עמודים מרובעים ותקרות מקומרות. חלקן העליון של דלתות הכניסה היה מקושת – צורה טיפוסית לאדריכלות היהודית המקומית.
נדרשו כמה וכמה משאיות כדי לפנות את הפסולת שהצטברה לאורך השנים במבנה, אבל בסופו של דבר הוא פונה, ואז נחשפו בו שלוש בריכות בחלל המרכזי ושני חדרים קטנים יותר, שגם בהם ניצבו בריכות – כולן מחוברות למים זורמים.
לנציגי העירייה, שהוזעקו על ידי האצילה, לא היו ספקות: מדובר על מקווה מהמאה החמישית לספירה – בריכת טבילה יהודית ששימשה לטקסי טהרה. לדברי המומחים, מדובר היה על אחד המקוואות החשובים באגן הים התיכון.
אתר המקווה התגלה בסמוך לכנסיית סן ג'ובאנלו (San Giovannello) הממוקמת בפיאצטה דל פרקורסורה (piazzetta del Precursore) – כנסייה שלפי היסטוריונים רבים שימשה בעברה, בימי הביניים, כבית הכנסת הראשי של הרובע. ההשערה הזאת התחזקה לאחר שנמצאו במקום משפטים בעברית שנחרטו באבן.
החלל הפנימי והחיצוני של כנסיית סן ג'ובאנלו
המבנה הצמוד למקווה משמש היום כבית אירוח (בשם קאזה ביאנקה – Casa Bianca), ועומד בסמוך לרחוב שחצה את השכונה מצפון לדרום, ונקרא עד היום "ויה דלה ג'ודקה – Via della Giudecca", כלומר רחוב היהודים. בנוסף, המבנה ניצב על רחוב מקביל לוויה דלה ג'ודקה, בשם ויה אלגונה (via Alagona), אבל כדי להיכנס לחצר הפנימית שמובילה למבנה עצמו, יש לחצות סמטה צרה שבימי הביניים נקראה "רואה דלי באני – Rua delli bagni", כלומר – רחוב המרחצאות.
המקווה של קאזה ביאנקה נהנה ממיקום אקסקלוסיבי ומיוחד, ולא רק משום שאפשר להיכנס ולבקר בו כמעט תמיד (שעות הפתיחה הן גמישות מאד, אבל יש לתאם את הביקור מראש). המקווה נמצא במרחק קצרצר מהאטרקציות המרכזיות של רובע הג'ודקה ואורטיג'ה כולה: פיאצה דואומו (Piazza Duomo), ויה אנדולינה (Via Andolina), טיילת אלפאו (Lungomare Alfeo), פיאצה ארכימדה (Piazza Archimede), פסל דיאנה (la statua di Diana), מעיין ארטוזה (לה פונטה די ארטוזה – la fonte di Aretusa), ארמון מאניאצ'ה (קסטלו מאניאצ'ה – Castello Maniace), מוזיאון בלאומו (מוזיאו בלאומו – Museo Bellomo), מוזיאון המריונטות הסיציליאניות (מוזאו דיי פופי סיצ'יליאני – Museo de
i Pupi Siciliani), ומקדש אתנה (טמפיו די אתנה – Tempio di Atena).
גם ה"נאפוליס" (Neapolis), כלומר האתר הארכיאולוגי שבלב העיר ובו התיאטרון היווני העתיק ופסל "האוזן של דיוניסוס" (אורקיו די דיוניסיו – Orecchio di Dionisio) נמצאים במרחק הליכה קצר. ובמילים אחרות – הג'ודקה של סירקוזה נמצאת באחד המקומות העתיקים ביותר באירופה.
החיים היהודים בסיציליה
עד שנת 1492 מנתה הקהילה היהודית בסיציליה כ-5000 איש באזור סירקוזה לבדה, והגיוני להניח שלפחות מחציתם גרו באי אורטיג'ה, מכיוון שהאי היה מקום ההתיישבות המרכזי באזור.
התושבים היהודים היו חרוצים, מעורבים בחיי העיר, ודאגו בעצמם לצרכיהם. כל בתי העסק שנדרשו על מנת לקיים את חיי היום יום של הקהילה תפקדו היטב, והקהילה ניהלה מאפיות, קצביה, חנויות מסוגים שונים, טחנת קמח, שוק לתושבי הרובע, ואפילו מרפאה.
ככל הנראה פעלו במקום מספר בתי כנסת, ולא רק אחד. בית הכנסת שעמד בפיאצה דל פרקורסורה (Piazza del Precursore) היה כפי הנראה המרכזי שבהם, ומשך אליו מספר גדול יותר של מתפללים. כפי הנראה שם גם ישב הרב. לא ידוע היכן בדיוק ניצבו שאר בתי הכנסת.
האם ישנם עוד מקוואות נסתרים בסירקוזה?
לאור הנוכחות הידועה והמוכרת של קהילה יהודית גדולה בסירקוזה, מוזר ומפתיע שאיש לא ידע על המקווה, עד שהוא התגלה במקרה על ידי המרקיזה עמליה דניאלי. אבל האם זהו המקווה היחיד בסירקוזה?
למען האמת, ישנם ברובע אורטיג'ה עוד שני אתרים ארכיאולוגיים שעשויים להיחשב כבריכות טהרה, כלומר כמקוואות, אבל גם החוקרים וגם בכירים בעירייה טוענים שלא יתכן ששני המבנים האלה היו שייכים לקהילה היהודית בסירקוזה, ושלא סביר שהם שימשו כמקוואות. גם הקהילה היהודית באיטליה שותפה לדעה זו. כפי הנראה, מדובר היה בשני בורות מים רגילים, בריכות הדומות מאד בצורתן למקוואות, אבל לא כאלה ששימשו לטבילה וטהרה. בריכה אחת נמצאת מתחת לכנסיית סן פיליפו אלה ג'ודקה (San Filippo alla Giudecca), ואילו השנייה נמצאת מתחת לבית ברחוב ויקולו דל'אוליבה (Vicolo dell’Oliva).
איך נראה המקווה העתיק בסירקוזה?
הכניסה אל המקווה של קאזה ביאנקה נעשתה ברגליים יחפות. ההוכחה לכך היא שבתום 52 המדרגות המובילות למקווה ישנה מעין בריכה זעירה ומרובעת, שכפי הנראה הייתה מלאה במים, ושימשה את המאמינים כדי שיוכלו לשטוף את הרגליים לפני הכניסה למתחם.
חלל המקווה עצמו היה מרובע, ובגודל כ-30 מ"ר. ניצבו בו שלוש בריכות טבילה, עם מדרגות שאפשרו לאנשים להיכנס ולצאת מהן, ובריכה רביעית שמעולם לא הושלמה (כנראה בשל חוסר מקום).
כל בריכת טבילה הייתה בעומק של כ-1.40 מטר, וזכתה לאספקת מים קבועה וטרייה בזכות תעלה שהובילה מים פנימה ותעלה שהובילה מים החוצה (שתי התעלות חוברו למאגר המים התת קרקעי של העיר – האקוויפר של סירקוזה). ברור מאליו שאם תושבי המקום טרחו וחפרו מקווה בעומק 10 מטרים מתחת לפני האדמה, הסיבה לכך הייתה אחת ויחידה: על מנת שיוכלו לחבר אותו לאקוויפר, כדי שיזין באופן ישיר את בריכות המקווה.
מהחדר המרכזי ניתן להיכנס באמצעות שני מסדרונות זעירים לשני חדרים קטנים יותר, שבכל אחד מהם ניצב בור טבילה. הבחירה לעצב את המקווה בצורה כזאת נובעת מרצון לכבד את המרחב האינטימי של המשתמשים במקווה. יכול גם להיות שהנשים שטבלו במקווה השתמשו בבריכות הקטנות והאישיות כדי לזכות בפרטיות.
בנוסף, גילו החוקרים במהלך החפירות מעין תעלה שחיברה את המבנה עם פני השטח. תפקידה, כפי הנראה, היה לא רק להאיר את החלל באור טבעי אלא גם כדי להבטיח אוויר נקי, ואולי גם, כפי שטענו אחדים מהחוקרים, על מנת להוסיף בתקופות מסוימות מים חמים למקווה.
סירקוזה היא אחת הערים העתיקות בעולם, לא פחות מרומא ומטרנובה (Terranova). ידוע שמתחת לפני האדמה מסתתרים גם היום אוצרות רבים שעדיין לא התגלו. למעשה, אין ספק שמתחת לעיר המודרנית מסתתרת עיר נוספת: בזכות מיקומה האסטרטגי של סירקוזה היא נכבשה שוב ושוב, והייתה יעד לקולוניאליזם. בנוסף, רעידת האדמה הדרמטית שהחריבה כמעט את כל העיר בשנת 1693 הובילה לכך שסירקוזה נבנתה בפועל מחדש לאורך המאה ה-18, וחלקים שלמים מעברה נותרו נסתרים מתחת לפני הקרקע. פרטים רבים לא ידועים לנו עד היום. מסיבה זו, בכל פעם שמתנהלת חפירה ארכיאולוגית בעיר, נחשפים עוד ועוד אוצרות נסתרים.
אולי בעתיד יתגלו אוצרות נוספים של הקהילה היהודית העתיקה בעיר. ובינתיים, עד שזה יקרה, גם הקהילה היהודית הקטנה שגרה בעיר מתחילה להתעורר. בשנים האחרונות החלה הקהילה לפעול מחדש, וכיום היא מונה כ-40 איש.
Comentários