נדמה כי מידי שנה גדל מספרם של התיירים שמבקרים באיטליה, ומציפים את היעדים המפורסמים במדינה. האתגר, אם כך, הוא למצוא פינות מיוחדות שאינן מלאות במבקרים... חובבי היעדים הבלתי מוכרים יהנו מאד במחוז לה מארקה: הנופים מרשימים לא פחות מגבעות טוסקנה ואומבריה, העיירות העתיקות בנויות מאבן, והקרבה לים מבטיחה שפע של הזדמנויות לבטן-גב בחופים נסתרים. בשתי הכתבות שלפניכם נתמקד באתרים המרכזיים במחוז

תיירים רבים מדלגים לחלוטין על מחוז לה מארקה (Le Marche), ולו מהטעם הפשוט שאין להם מושג שהוא קיים. זהו פספוס גדול, משום שמחוז לה מארקה, שבלב איטליה, הוא באמת יעד יפהפה. המחוז גובל באמיליה-רומאניה, אומבריה, לאציו ורפובליקת סן מרינו העצמאית, ומתפרש גם לחופי הים האדריאטי. נדמה שיש כאן הכל: עיירות בנויות מאבן, גבעות מכוסות גפנים, אוכל מצויין, יינות מעולים, מוזיאונים מעניינים, כנסיות יפהפיות, ושפע של מסלולי טבע בשמורות מטופחות. מה עוד אפשר לבקש? מי שמחפש טיול בקצב קצת אחר, ורגוע יותר, יגלה שמחוז לה מארקה הוא מקום נהדר להירגע בו ולחוות את איטליה של פעם.

מכיוון שיש לא מעט דברים לעשות כאן, חילקנו את המידע לשתי כתבות. ומכיוון שעל אנקונה, בירת מחוז לה מארקה, כבר דיברנו בכתבה נפרדת שהוקדשה לתולדות הקהילה היהודית בעיר, הפעם נתמקד ביעדים אחרים. ממילא עבור תיירים רבים, האטרקציה האמיתית איננה עיר הבירה אלא הכפרים הקטנים והעיירות הקסומות המפוזרות ברחבי המחוז.

אך לפני שנתחיל במסע עצמו, כדאי לדעת כמה דברים על המחוז שבו נבקר. שמו החריג של המחוז (פירוש השם "לה מארקה" באיטלקית הוא – "מחוזות מארקה", כלומר ברבים ולא ביחיד), מגיע מהמילה הגרמנית העתיקה "מרקה" ששימשה לציון גבולותיהם של ערים ומחוזות תחת האימפריה הרומית הקדושה. בהמשך אוחדו הערים והפרובינציות, אך השם המודרני ממשיך לשקף את עברו המורכב של האזור. עיר הבירה, כאמור, היא אנקונה (מהמילה "אנקון", כלומר מרפק ביוונית עתיקה, שפתם של יורדי הים העתיקים שייסדו את העיר), והיא שוכנת למרגלות הר קונרו (Conero). מחוז לה מארקה מחולק לחמש נפות: נפת אנקונה, נפת אסקולי פיצ'נו, נפת פרמו, נפת מצ'רטה, ונפת פזארו ואורבינו.

מחוז לה מארקה מתגאה גם בכמה בנים ידועים במיוחד – צייר הרנסאנס רפאל (רפאלו סנציו) היה יליד המחוז, וגם המשורר הידוע ג'אקומו לאופרדי נולד כאן. האדריכל הידוע דונטו בראמאנטה (Donato Bramante), שאחראי על תכנון חלקים מבזיליקת פטרוס הקדוש הוא יליד לה מארקה, וכך גם המצביא והמושל פדריקו דה מונטפלטרו (Federico da Montefeltro). והרשימה נמשכת: גם המחנכת מריה מונטסורי, המלחין ג'ואקינו רוסיני, והקרטוגרף מתאו ריצ'י (Matteo Ricci) נולדו במחוז.

מריה מונטסורי

דונטו בראמאנטה

פדריקו דה מונטפלטרו

ג'ואקינו רוסיני

מחוז לה מארקה מיושב עוד מתקופת הברזל, אז אוכלס השטח בידי השבטים הפיצ'נים. בהמשך כבשה האימפרית הרומית כבשה את השטח, ואחרי הרומאים הגיעו הגותים, וקרל הגדול (שארלמאן). בימי הביניים סופח רוב האזור למדינות האפיפיור, אך המלחמה בין משפחות אצולה אזוריות נמשכה ועיצבה את הפוליטיקה והתרבות במקום. מבין הכוחות שפעלו כאן דוכסות אורבינו (Urbino) היא הידועה ביותר, והתפרסמה כאחד ממרכזי הרנסאנס החשובים באיטליה. דוכסות אורבינו נותרה עצמאית עד שעברה באמצע המאה ה-17 לשליטת מדינות האפיפיור. 

אורבינו Urbino

איך אפשר שלא להתחיל את המסע בלה מארקה באורבינו? זו פנינה של ממש, ולדעת רבים היעד היפה ביותר במחוז (בנוסף זוהי וגם עיר הולדתו של רפאל). אורבינו היתה אחת הערים החשובות ברנסאנס האיטלקי, וחצרו של פדריקו די מונטפלטרו שקקה חיים, אומנות ומוזיקה. המרכז ההיסטורי של אורבינו הוכר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, והסיור בין סמטאותיו הוא מעין מסע בזמן. תחת הנהגתו של פדריקו דה מונטפלטרו (Federico de Montefeltro), שהיה לא רק מצביא חשוב אלא גם דיפלומט מוכשר ופטרון אומנות וספרות, נהנתה אורבינו מתור זהב של ממש. מונטפלטרו היה זה שהורה על בנייתו של ארמון הדוכס (Palazzo Ducale) – התחנה הראשונה שבה כדאי לבקר בעיר.

הפוליטיקה המורכבת של העיר הובילה לכך שהשליטה בה עברה מיד ליד: בהמשך השתלטו על אורבינו משפחת בורג'ה ואז משפחת דלה רוברה, עד שהעיר לבסוף סופחה, כמו שאר האזור, למדינות האפיפיור (וב-1870 הפכה לחלק ממלכת איטליה).

ארמון הדוכס (Palazzo Ducale) עוצב בהשראתם של מבני רנסאנס חשובים בפירנצה, ומשמש כיום כמקום מושבה של הגלריה הלאומית של מחוז לה מארקה. כאן תוכלו להתרשם מאחד מאוספי אומנות הרנסאנס החשובים בעולם. לפרטים נוספים על הגלריה, מומלץ לבדוק את האתר הרשמי.

כמובן שאי אפשר להחמיץ ביקור בדואומו המרשים להפליא של אורבינו (Duomo di Urbino), סיור רגלי לאורך הדרך הפנורמית (Camminamento panoramico), וביקור במצודת אלבורונץ (Fortezza Albornoz) שבנו בני רוברה כחלק ממאמציהם לבצר את העיר.

ארמון הדוכס (Palazzo Ducale) - צילום: Depositphotos

אופידה Offida

באמצע הדרך בין אסקולי פיצ'נו לחופי הים האדריאטי, בין ריביירת הדקלים להרים הסיביליניים, מתחבאת העיירה אופידה. אופידה נכללת ברשימת ה-borghi più belli d’Italia  (רשימה המונה כמה מאות כפרים ועיירות שנחשבים ליפים במדינה), ובצדק. אז מה כדאי לראות כאן? כל ביקור בעיר יתחיל בפיאצה הראשית המרשימה, הבנויה בצורת משולש, וימשיך בסיור רגלי לאורך הסימטאות ובין החנויות. כדאי לבקר גם באתר מיוחד הממוקם מחוץ למרכז ההיסטורי: כנסיית סנטה מריה דלה רוקה (Santa Maria della Rocca), היא אתר חובה, ונהנית ממיקום מרהיב במיוחד – בקצה צוק צר, מוקפת מכל עבר בנוף מדהים של גבעות מכוסות גפנים. הצורה הייחודית מזכירה מעט את המנזרים המפורסמים של מטרה (ביוון). המיקום איננו מקרי – הכנסיה נבנתה על גבי מבצר שמירה ותצפית מהתקופה הלונגוברדית, ואפשר עדיין לראות עדות לכך – המדרגות העתיקות המובילות לכניסה הצדדית נבנו במאה השביעית לספירה, וצורתן הייחודית (רחבות ונמוכות מאד) מעידה על כך שהן שימשו את האבירים שרכבו במעלה המדרגות על גבי הסוסים שלהם כדי להיכנס למבצר.

אם יש לכם זמן, מומלץ לבקר גם בכנסיית סנט אגוסטינו (Sant’Agostino), שנבנתה במאה ה-14. בלב הכנסייה ניצב ה-SACRARAIO, שבו, טוענים המאמינים, התרחש לפני מאות שנים נס, במהלכו הפך הלחם המייצג את בשרו של ישו במיסה לבשר של ממש. מידה שנה נפתח ה-SACRARIO (לא פחות מ-14 מפתחות נדרשים כדי לפתוח אותו) לרגל חגיגות הצלב הקדוש.

אם אתם מחפשים מזכרות, תעשיית הרקמה המסורתית של אופידה ידועה בכל רחבי איטליה, וניתן עדייל למצוא פריטים עדינים בעבודת יד. המומחיות כאן היא רקמת סלילים. מומלץ לבקר בקיץ, אבל גם בחודשי החורף אופידה היא יעד מומלץ – מידי שנה, ב-17 בינואר חוגגת אופידה את הקרנבל העירוני המפורסם.

הפיאצה הראשית - צילום: Depositphotos

אזנטוליה Esanatoglia

אזנטוליה היא עיירה עתיקה ויפהפיה, המוקפת בחומת הגנה מרשימה. שמה המקורי של העיירה היה סנט'אנטוליה (Sant’Anatolia), על שם הקדושה הפטרונית של העיירה, אך שם זה שונה במאה ה-19.

למה כדאי להגיע לכאן? משום שמקסים להסתובב בין הבתים העתיקים הבנויים מאבן. אחד המפורסמים שבהם הוא הבית בן שלוש הדלתות (La casa delle tre porte) – דלת אחת שימשה את דרי הבית באופן יומיומי, דלת אחרת נקראה דלת "הנשואים" ודרכה נכנסו החתן והכלה בפעם הראשונה לבית, ואילו הדלת השלישית היתה דלת שפתחו במיוחד בקיר הבית בכל פעם שמישהו נפטר – זו היתה "דלתו של המת". מסורת "דלת המת" (La porta del morto) הייתה נפוצה בכל רחבי איטליה.

מחות למרכז ההיסטורי מתחבא אתר מומלץ נוסף – מנזר סן קטלדו (San Cataldo), שנבנה בראש צוק, באזור מבודד. אין ספקר שהנזירים שהגיעו למקום כדי להתבודד ולהתפל בכוונה רבה נהנו גם מנופים בלתי נשכחים...

מרכז העיר אזנטוליה - צילום: Depositphotos

מונטקאסיאנו Montecassiano

העיירה הקטנה (כ-6500 תושבים בלבד) והיפה מונטקסיאנו, שבנפת מצ'ראטה, היא תחנת מומלצת נוספת במסע בין פינות החמד של מחוז לה מארקה. אזור זה היה מיושב כבר בתקופה הרומית (אז נודע בשם Castrum Montis). בימי הביניים היתה העיר מעורבת, בדומה לאלפי יישובים אחרים, במלחמות בין הגואלפים והגיבלינים שקרעו את אירופה לגזרים. בהמשך השתלטה מדינת האפיפיור על השטח כולו. כיום נכלל מונטקסיאנו ברשימת הכפרים היפים ביותר באיטליה, ונעים לשוטט בין הסימטאות העתיקות ולהתפעל מהנופים.  

מרכז מונטקסיאנו - צילום: Depositphotos

מצ'רטה  Macerata

מצ'רטה זכורה כיום בעיקר בשל רעידת האדמה הקטלנית שפגעה בה, אך כמובן שזו לא הסיבה היחידה לבקר בעיר. אם אתם באזור ויש לכם זמן, כדאי לעצור כאן ביקור קצר. כדאי לבקר בכיכר הראשית – פיאצה דלה ליברטה (Piazza della Libertà), בקתדרלה (Duomo di San Giuliano), ובמוזיאון היפה שבפאלאצו בואונאקורסי (Palazzo Buonaccorsi). הארמון הקטן של משפחת האצולה בואנקורסי, שנבנה באמצע המאה ה-18 והוסב למוזיאון ובו אוסף מגוון של יצירות אומנות, מרכבות, ועוד. לפרטים נוספים ניתן לבדוק את האתר הרשמי. אם במקרה נערך קונצרט ב-Sferisterio, מומלץ להזמין כרטיסים. ב-Sferisterio הוא מעין זירה חצי אליפטית, ששימשה בעבר כאצטדיון לסוג מיוחד של משחק כדור שהיה פופולרי באיטליה בין המאות ה-16 וה-19 ואילו כיום מארח הופעות וקונצרטים (האקוסטיקה פה מצוינת). מידי שנה נערך במתחם גם פסטיבל האופרה של מאצ'רטה.

אכסנדרת הסוחרים בפיאצה דלה ליברטה - צילום: Frarsk

כמה מילים על רעידת האדמה שהיכתה במצ'רטה

למרבה הצער, אי אפשר שלא לכתוב כמה משפטים על רעידת האדמה שגרמה נזקים לעיר (ולערים נוספות באזור), בעיקר מכיוון שלא היתה זו רעידת אדמה אחת, אלא סדרה של רעידות אדמה שהחרידו את מרכז איטליה בין השנים 2016 ו-2017.

ב-30 באוקטובר 2016, בשעה 7:40 בבוקר, הכתה רעידת אדמה בעוצמה 6.5 בסולם ריכטר (החזקה ביותר באיטליה מאז רעידת האדמה שהחריבה את אירפיניה Irpinia ב-1980). מוקד הרעידה היה בין הערים מצ'רטה ונורצ'ה (Norcia, במחוז אומבריה) והרעש גרם לנזקים אדירים בשטח משמעותי שהתפרש על פני מחוזות לה מארקה, אומבריה, לאציו ואברוצו (הדפים משניים הורגשו גם בצפון איטליה ואפילו באזור אוסטריה ומדינות הבלקן). כתוצאה מהאסון נותרו עשרות אלפי איש ללא קורת גג, ולמעלה מחצי מיליון איש הושפעו בדרך זו או אחרת מהאירועים.

אך כאמור, לא היתה זו הרעידה היחידה: קדמו לה רעידת אדמה מפחידה ב-24 באוגוסט 2016, שפגעה באברוצו ובמארקה בשיא עונת התיירות. כתוצאה ממנה נחרבו (בין היתר) העיירה אמאטריצ'ה (Amatrice) והכפר ארקוואטה דל טרונטו (Arquata del Tronto שבמחוז לה מארקה). העיירה אמאטריצ'ה (Amatrice), שבמחוז לאציו, היתה הקורבן הגדול ביותר של רעידת האדמה, וכאן נהרגו 237 מתוך 299 קורבנות הרעידה. אמטריצ'ה מעולם לא התאוששה לגמרי מאותה רעידת אדמה. ב-26 באוקטובר היכו שתי רעידות אדמה נוספות באזור אומבריה-מארקה, וגרמו לנזקים משמעותיים נוספים. ב-18 בינואר חזר על עצמו הסיוט, וארבע רעידות אדמה נוספות הרעידו את מחוז אברוצו (אך הורגשו כמובן גם במחוזות השכנים).

קורסו אוברטו באמאטריצ'ה לפני רעידת האדמה של 2016 - צילום: Mario1952

רקאנאטי - Recanati

נסיים את החלק הזה של הכתבה עם המלצה על רקאנטי. זוהי עיר נעימה לביקור, אך הסיבה העיקרית שבגינה אנשים מגיעים אליה איננה בזכות המונומנטים או הכנסיות שבעיר, אלא משום שכאן נולד אחד מהמשוררים החשובים ביותר באיטליה: ג'אקומו לאופרדי.

ג'אקומו לאופרדי - Public domain

ג'אקומו לאופרדי (Giacomo Leopardi, 1798-1837) נודע לא רק כמשורר איטלקי רומנטי בולט, אלא כאחד מחשובי הכותבים במדינה. הוא נולד ברקאנטי למשפחת אצולה, וזכה לחינוך קפדני ומגוון. מספרים כי הוא נהג להעביר שעות רבות לבדו, בספריה, בעודו מתעמק בכתבי פילוסופיה ואומנות, אסטרונומיה ומדעי הטבע. הוא היה ילד ונער חלש מבחינה פיזית, וסבלת מאסתמה ועקמת, אך עולמו הפנימי היה עשיר וסוער. בשנת 1817, כשהיה בן 19, החל לאופרדי לפרסם את ה - Zibaldone, אוסף שירים ומחשבות בן למעלה מ-4000 עמודים, שהקנה לו תהילה ומעמד כמשורר לירי חשוב. השירים שכתב בתקופה שבה שקע בדיכאון הקנו לו תהילה וקבעו את מקומו כאחד מבכירי המשוררים בהיסטוריה האיטלקית ועד היום שיריו נלמדים בתיכונים ברחבי המדינה. חובבי לאופרדי יוכלו לבקר בבית הולדתו של לאופרדי, שהוסב למוזיאון.

אם תרצו לקרוא על יעדים נוספים במחוז לה מארקה, לחצו כאן כדי להגיע לחלקה השני של הכתבה.

לחלק השני של המאמר