top of page

פזארו – עיר המוזיקה ובירת התרבות של איטליה לשנת 2024

+ באיטליה
Friday, June 23, 2023

7 דקות

חיפוש

בלב מחוז המארקה, על שפת הים האדריאטי, נחה בשלווה פזארו. לרוב זהו לא יעד שנמצא על כוונת המטיילים, אבל בשנה הקרובה המצב צפוי להשתנות: פזארו נבחרה לכהן כבירת התרבות של איטליה לשנת 2024, וזרם המבקרים צפוי לגדול. אם אתם סקרנים לגלות את עיר הולדתו של רוסיני, לנוח קצת על החוף ולגלות אזור בלתי מוכר, פזארו מחכה לכם...


האם אי פעם שמעתם על פזארו? סביר להניח שהתשובה היא שלילית, אני יודעת. אבל אולי בתום קריאת הכתבה הזאת, יתעורר בכם רצון להגיע לביקור קצר.

אם אתם מחפשים עיר חוף מעניינת להעביר בה חלק מהחופשה שלכם, פזארו (Pesaro) שבמחוז מארקה (Marche) תשמח לארח אתכם. המרכז ההיסטורי של פזארו עשיר באתרים מעניינים, ובזכות העובדה שכאן ממש נולד המלחין הידוע ג'ואקינו רוסיני (Gioacchino Rossini) התפרסמה פזארו כעיר המוזיקה. ואם כל זה לא מספיק, דעו לכם שבזכות החופים היפים ומגוון אתרי האומנות בעיר, נבחרה פזארו לבירת התרבות של איטליה לשנת 2024 (ראו בהמשך).


החופים של פזארו
החופים של פזארו - צילום: Depositphotos


כמה מילים על עברה של העיר...

מי שרוצה לדבר על ההיסטוריה של פזארו, צריך להתחיל מממצא חשוב ומיוחד, שמספר רבות על ההיסטוריה של העיר: האסטלות של נובילרה, כמובן (la stele di Novilara). האסטלות (לוחות זיכרון העשויים מאבן) נבנו מאבן חול, והתגלו בעיירה נובילרה (Novilara) הסמוכה לפזארו – אזור שיושב כבר בתקופת הברזל, במאה התשיעית לפנה"ס.


שלוש אסטלות התגלו והתפרסמו בזכות עיטוריהן הייחודיים: הראשונה מכוסה בכתב יד עתיק, ולדעת החוקרים זהו כתב היד הנכחד של אזור פיצ'נום (Picenum) במרכז איטליה. אסטלה זו מוצגת כיום במוזיאון האתנוגרפי ברומא. האסטלה השנייה, המוצגת במוזיאון הארכיאולוגי באנקונה (Ancona), מכוסה בתחריטים המתארים קרבות ימיים ולוחמים. והאסטלה השלישית, העתיקה ביותר, מוצגת במוזיאון הארכיאולוגי בפזארו. לדברי החוקרים הא"ב העתיק המופיע על האסטלות הגיע מהיוונית ארכאית, עובדה המדגימה שבתקופה שבה כבשו היוונים ערים שונות לחופי הים התיכון הם הגיעו גם לאזור המארקה (Marche). בהמשך אומץ הכתב גם בידי עמים עתיקים נוספים וביניהם האטרוסקים.


בהמשך, בשנת 184 לפנה"ס, התיישבו הרומאים באזור והקימו את העיר פיזאורום (Pisaurum). העיר נבנתה על הוויה פלמיניה (via Flaminia) והפכה למרכז מסחרי חשוב, בין היתר בזכות גילדות הסחר שפעלו בה (החל מהנגרים וכלה בקדרים). בימי הביניים שלטו בפזארו משפחות אצולה, ובמשך מאות שנים עברה פזארו מיד ליד: משליטתם של בני מאלטסטה (Malatesta), אדוני רימיני, לידיהם של בני ספורצה (Sforza), שהשתלטו על העיר בשנת 1445, ובהמשך לידי שושלת דלה רוברה (Della Rovere). תחת שליטתה של משפחה זו, בין השנים 1513-1631, נהנתה פזארו משיא תהילתה.


האסטלה מנובילרה
האסטלה מנובילרה - צילום: Public domain

ג'ואקינו רוסיני – בנה המפורסם ביותר של פזארו

אין אף חובב מוזיקה בעולם שלא שמע על רוסיני, מלחינן המוכשר של כמה אופרות ידועות במיוחד כמו למשל "הספר מסיביליה".



רוסיני נולד בשנת 1792 ונחשב לפזארזה (Pesarese, כלומר יליד פזארו) מבטן ומלידה. בנם של זמרת ונגן בתזמורת, הוא גילה כישרון מוזיקלי מגיל צעיר. בזכות קולו הערב היו מי שהציעו לסרס אותו, כדי לשמר את קולו המיוחד (מנהג נפוץ באותם הימים) אך אימו התנגדה בתוקף. רוסיני היה ונותר התושב המפורסם ביותר בפזארו, וכיום התאטרון בפיאצה לזריני, שבמקור נקרא תאטרון השמש, נקרא על שמו. התאטרון שופץ ועוטר בסגנון נאו-קלאסי, ונחנך מחדש בשנת 1818. בערב הפתיחה בוצעה אופרה של רוסיני, כמובן, בשם "עורב הנחלים" (la gazza ladra).


בָּמָת האולם המפואר של תאטרון רוסיני בעיר פזארו



מוזיאון רוסיני

במרחק קצר מהתאטרון ניצב מוזיאון רוסיני, בתוך פאלאצו אנטלדי (Palazzo Antaldi) המפואר, המעוטר בפרסקאות עשירים. כאן ניתן לערוך מסע לאורך תחנות חייו של המלחין ולהתרשם מפסלים, מהפסנתר המקורי של רוסיני, ומסרטוני וידאו שיאפשרו למעריצים לצלול לעומק חייו של האיש. אם תרצו להשלים את החוויה תוכלו לבקר גם בבית שבו נולד רוסיני, ב-29 בפברואר 1792.



מאז שנת 1900 מוגדר הבית כאתר לאומי, והמבקרים בו יכולים להתרשם מקטעי מולטימדיה המתארים את חייו של המוזיקאי, ומציורים שונים המוקדשים לו (וביניהם גם ציור של גוסטב דורה המתאר את רוסיני על ערש דווי). עובדה מעניינת: לאורך הדרך המובילה מהכיכר הראשית של פזארו – פיאצה דל פופולו – אל ביתו של רוסיני משובצים אריחי קרמיקה המעוטרים בסמלים מוזיקליים. בזמן הביקור שלכם בעיר, נסו למצוא אותם...


ה"כדור" של פומודורו

אם תבקשו ממישהו הוראות ניווט בפזארו, סביר מאד להניח שהוא ישתמש ב"פאלה די פומודורו" כנקודת ציון. הפאלה היא האנדרטה המפורסמת ביותר בעיר, מיצב שבנה האמן ארנלדו פומודורו בשנת 1998, אך יש לדעת שזהו למעשה רק עותק, והיצירה המקורית נמצאת ברומא, בכניסה למשרד החוץ. הכדור המתכתי המוקף במים נועד לתאר את כפל המציאות – חלקה מבחוץ אך מורכבת ומתגלה כמלאה במנגונים סבוכים ברגע שמציצים פנימה. היצירה מזמינה אותנו לגלות מה מתחבא בקרביים של מה שמבחוץ נראה לכאורה מושלם.


הפאלה (כדור) של פומודורו
הפאלה (כדור) של פומודורו - צילום: Antoghine

פיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo)

זה אולי נשמע מצחיק, אבל המבנה היפה ביותר בפיאצה דל פופולו, הכיכר הראשית של העיר, המבנה הראשון שימשוך את מבטכם, הוא בניין הדואר המרכזי של פזארו... סניף הדואר נבנה בתוך כנסייה לשעבר (כנסיית סן דומניקו), ומדובר על פאלאצו מתקופת הרנסנס עם חזית נפלאה שקשה לפספס. בסמוך אליו ניצב הפלאצו דוקאלה (Palazzo Ducale) שמשמש כיום כבניין ממשלתי ובעבר היה מוקם מושבם של שליטי העיר. הפאלאצו דוקאלה נבנה במאה ה-14, לפי הוראותיו של אלסנדרו ספורצה. סיור בין מסדרונות המבנה מאפשר למבקרים להפליג על כנפי הדימיון, ובניסיון להבין כיצד נראו האולמות לפני 600 שנה, בזמן ששימשו את השליטים רבי העוצמה שערכו בהם משתאות, נשפים ופגישות פוליטיות חשובות.


במרכז הפיאצה דל פופולו בולטת המזרקה היפהפיה, שנבנתה לפי הוראותיו של פרנצ'סקו מריה דלה רוברה השני. המזרקה בנויה משיש אדום מוורונה ואבן לבנה מאיסטריה, והשילוב בין השניים מרשים. למרבה הצער, זהו רק עותק של המקור – המזרקה המקורית הושמדה על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.


פאלאצו דוקאלה והמזרקה בלב פיאצה דל פופולו, פזארו
פאלאצו דוקאלה והמזרקה בלב פיאצה דל פופולו, פזארו - צילום: Lino M


פיאצה מוסקה

פאלאצו מוסקה (Palazzo Mosca), המבנה שנקרא על שם המשפחה שהורתה על בנייתו באמצע המאה ה-16, ניצב בלב כיכר מוסקה ומאכלס כיום את המוזיאון העירוני. בין האולמות אפשר למצוא כמה יצירות מופת, וביניהן "הכתרת הבתולה" של ג'ובאני בליני (Giovanni Bellini) לצד עבודות של טינטורטו, גואידו רני (Guido Reni) ופאלמה הצעיר (Palma il Giovane). בכיכר עצמה, המכונה על ידי המקומיים "הסלון של פזארו", אפשר למצוא את פסליו של ג'וליאנו ואנגי (Giuliano Vanghi), המוקדשים לדמויות שעיצבו את סיפורה של פזארו ושל מחוז מארקה, החל מפדריקו די מונטפלטרו (Federico di Montefeltro) ועד למשורר ג'אקומו לאופרדי (Leopardi) והצייר רפאל (יליד אורבינו).


הפסלים המעטרים את פיאצה מוסקה



הכתרת הבתולה, מאת ג'ובאני בליני
הכתרת הבתולה, מאת ג'ובאני בליני - צילום: Public domain


מטרו האופניים של פזארו

אם יצא לכם לטייל בעיר גדולה, בוודאי נעזרתם במטרו, ואתם יודעים שכדי להגיע ממקום למקום יש לבחור את הקו המתאים (כל קו מסומן בצבע נפרד). גם בפזארו המצב דומה, אבל במקום קווי מטרו תת קרקעיים תמצאו מסלולי אופניים נרחבים, המחברים את כל חלקי העיר. חלקם כבר נבנו, אחרים בשלבי בנייה, אבל המטרה ברורה – להפוך את פזארו לעיר המושלמת עבורי הולכי רגל ורוכבי אופנים. נחמד לבקר כך בעיר, במיוחד אם אתם מטיילים עם ילדים. ה"ביצ'יפוליטנה" (bicipolitana, הלחם של המילים ביצ'י, כלומר אופניים, ומטרופוליטנה, כלומר מערכת המטרו) תושלם עד שנת 2024, כאשר פזארו תוכתר כבירת התרבות באיטליה לאותה השנה.


הביצ'יפוליטנה – מערכת ה"מטרו" של פזארו



ספריית סן ג'ובאני

אם אתם חובבי תרבות, או שסתם מתחשק לכם לקחת הפסקה קצרה, עצרו לביקור קצר בספריית סן ג'ובאני (La biblioteca di San Giovanni). הספריה מתפרשת על פני כ-2000 מ"ר ומכילה למעלה מ-9000 מסמכים, ספרים, עיתונים וגם סרטים. בספריה אפשר למצוא גם בית קפה ספרותי וגינה, שבהם תוכלו להתרווח בניחותא ולהירגע קצת.


אחד מאולמות הספריה



הקתדרלה של פזארו וטרנציו הקדוש

סן טרנציו (San Terenzio) היה הבישוף הראשון של פזארו, והוכתר לקדוש המגן של העיר. גופתו שמורה עד היום בקתדרלה של שם סנטה מריה אסונטה (Cattedrale di Santa Maria Assunta). הקתדרלה שופצה בשנת 1503, לאחר שצ'זארה בורג'ה (Borgia) הידוע לשמצה החריב את מגדל הפעמונים, ובמהלך השיפוצים הורחב המבנה. בשנת 1865 נערך שיפוץ נוסף, ובמהלכו נחשפה בזיליקה נוצרית מוקדמת מתחת למבנה. חזית הקתדרלה נחשבת לדוגמה היחידה בעיר של אדריכלות רומנסקית. אמנים שונים השתתפו בעיטור הקתדרלה, אבל אחד מהם היה מוכר במיוחד – להערכת החוקרים הפרסקו בתחתית הספינה השמאלית נוצר בידי מספר אמנים מאורבינו, ואחד מהם היה רפאל הצעיר!


פרסקו המעטר את אחד המזבחים – כפי הנראה אחד הציירים שהשתתפו ביצירה היה רפאל
פרסקו המעטר את אחד המזבחים – כפי הנראה אחד הציירים שהשתתפו ביצירה היה רפאל

הקהילה היהודית בפזארו

נראה כי העדויות הראשונות לנוכחותה של קהילה יהודית בפזארו הן משנת 1214, ולדברי אחרים – משנת 1300. במשך תקופה התגוררו בעיר בני משפחת סונצ'ינו (Soncino), חלוצי הדפוס שפעלו במאות ה-15 וה-16 והיו הראשונים שהדפיסו ספר תנ"ך שלם ומנוקד בעברית.

הקהילה חיה בשלווה (יחסית) תחת שלטונן של שושלות מלטסטה (Malatesta) וספורצה (Sforza), ונהנתה מחופש דת, אך במקביל הוטלו עליה מגבלות שונות והיהודים נאלצו ללבוש סימני זיהוי ולעסוק במספר מצומצם מאד של מקצועות.


המצב השתנה לרעה עם הגעתם של השליטים החדשים – שושלת דלה רוברה (Della Rovere). שליטי העיר אמנם קלטו לתוכה יהודים שנמלטו מערים אחרות בעקבות רדיפות, אך במקביל גם הטילו על יהודי העיר מגבלות שונות. כאשר עברה פזארו לשליטת הכנסייה בשנת 1631 נבנה בה הגטו, ויהודי העיר אולצו לגור בו. שלושה בתי כנסת נבנו בתוך הגטו, אך ככל שמעמדה של פזארו כעיר מסחר ירד, כך גם הצמטצמה הקהילה היהודית שהתגוררה בה.


כאשר כבשו את האזור כוחותיו של נפוליאון שוחררו היהודים מהגטו, אך לאחר שפזארו שבה לשליטה איטלקית בשנת 1846 שוב הוטלו על היהודים מגבלות. רק בשנת 1860 זכו היהודים לאמנציפציה, ועזבו את הגטו (שנהרס ברובו בתחילת המאה ה-20). כיום ניתן לבקר באחד מבתי הכנסת שעדיין עומד על תילו. שעות הפתיחה מצמומצמות מאד, ולרוב בית הכנסת פתוח בימי חמישי בשעות אחר הצהריים בלבד.


בית הכנסת של פזארו



פזארו – בירת התרבות של איטליה לשנת 2024

מידי שנה נבחרת עיר אחרת לשמש כבירת התרבות של איטליה, ובשנת 2024, כאמור, תהיה זו פזארו. הערים נבחרות בזכות ייחודן התרבותי והאומנותי, ואין ספק שפזארו מציעה עבר עשיר שמעניין לגלות. תחת הכותרת "פזארו 2024" קובצו עשרות אירועים שיערכו לאורך כל השנה ברחבי העיר, וזאת לצד שלל האירועים שנערכים בה מידי קיץ, בעיקר על קו החוף, כמו למשל "נרות תחת הכוכבים" (Candele sotto le stelle), שנערך מידי שנה ב-10 באוגוסט, ובמהלכו למעלה מ-20,000 נרות מאירים את הבמות שעליהן נערכים פסטיבלים וקונצרטים. הקהל כולו לבוש בלבן, והאווירה מחשמלת.

מידי שנה נערך בעיר גם פסטיבל קולנוע (Mostra nazionale del nuovo cinema) ועשרות הופעות במסגרת פסטיבל המוזיקה (festa della Musica) ופסטיבל אופרה על שם רוסיני (Rossini opera festival). מומלץ ליצור קשר עם משרד התיירות לקראת הביקור שלכם בעיר, ולברר מה מתוכנן בזמן שהותכם.


ומה אוכלים?

כמובן שאי אפשר להתעלם מהמסורות הקולינריות של העיר. גם פזארו מתגאה במנות הייחודיות לה, והאובססיה המקומית היא למרכיב אחד: ביצים. כמעט בכל מתכון טיפוסי לפזארו מככבות הביצים, אפילו בקפוצ'ינו המוגש לארוחת הבוקר! כן כן, בפזארו מוגשת גרסה של קפוצ'ינו המכונה cappuccino con lo zaba, כלומר קפוצ'ינו עם קרם זביונה (המכיל ביצים). בזמן האפריטיבו יוגשו לכם פיצות קטנות עם פרוסות של ביצים קשות ומיונז – הפיצות האלה אמנם מכונות "רוסיני", אך רוסיני המקורי נודע כגרגרן והדוניסט, וסביר להניח שלא היה מתרשם במיוחד מהמנה...


פיצה רוסיני – פיצות קטנות או גדולות עם ביצים קשות ומיונז
פיצה רוסיני – פיצות קטנות או גדולות עם ביצים קשות ומיונז - צילום: Alebech

לארוחת צהריים נסו מנה מקומית בשם טלייאטלה עם שעועית מנובילרה (tagliatelle con I fagioli di Novilara) – במקור הפסטה לא הכילה ביצים, שכן אלה שימשו כמטבע בין הסוחרים, אבל כיום מקובל להכין את הטלייאטלה עם ביצים, ואחת המסעדות המתמחות במנה המסורתית הזאת היא Il Pergolato di Maria. מנת פסטה ידועה נוספת היא ה-Cappelletti alla pesarese, מעין רביולי ממולאים בשלושה סוגי בשר: בשר בקר, חזיר, ועוף. רוסיני העניק את שמו למנה נוספת בעיר – קנלוני בסגנון רוסיני. במקרה הזה הפסטה ממולאת בתערובת של בצל, מרווה, כבד עוף וכבד בקר.



כיאה לעיר שיושבת לחופי הים האדריאטי, בפזארו קל למצוא גם תבשילי דגים ופירות ים. נסו לדוגמה את ה- Brodetto di Pesce alla pesarese (מרק דגים טיפוסי לאזור).

אם אתם מעדיפים בשר, נסו את הפסטיצ'טה (pasticciata) – צלי בקר בבישול ארוך עם תבלינים ורוטב עגבניות. זו מנה המוגשת באופן טיפוסי לארוחת הצהריים של יום ראשון, לצד ירקות מרירים שנאספו בשדה, ופיאדינה (piadina) – לחם שטוח שסופג את הרוטב.


פסטיצ'טה – תבשיל בקר טיפוסי לפזארו



155 צפיות0 תגובות

פוסטים קשורים

עשוי לעניין אותך

נדיה קרישי | ספרנית בסיפריה הקפיטולרית בורונה

תרגום: אריאלה בנקיר

1

מתעניינים

עליך להתחבר על מנת לצפות בתוכן זה

ההרשמה לאתר בחינם.

התחברות | הרשמה
bottom of page