top of page

סוף שבוע מושלם במחוז פריולי

+ באיטליה

זמן קריאה

חיפוש

לפעמים נדמה לאנשים שמחוז פריולי נמצא בקצה העולם, אבל אל תתנו למרחק להרתיע אתכם – זהו אחד המחוזות היפים והמעניינים באיטליה. במרחק שעה וחצי מוונציה מתחבאים נופים יפהפיים, מסורות עתיקות, וערים עשירות באומנות שמרחיבה את הלב. קדימה, לפריולי!


לאחר שבמאמר הקודם הסברתי לכם איך אפשר לבלות סוף שבוע נעים בין גבעות פרוסקו והאזור שמסביב לעיירה ולדוביאדנה, הגיע הזמן לדבר על אזור מקסים נוסף, שמתאים במיוחד לחובבי יין ותרבות. מקסים, אבל לא מאד מוכר!

אם עוד לא יצא לכם לשמוע על מחוז פריולי (Friuli), ועל עיר הבירה שלו – אודינה (Udine) – באמת שכבר הגיע הזמן. בנוסף, במאמר זה נדבר גם על צ'יווידאלה דל פריולי (Cividale del Friuli), ששימשה כבירת הדוכסות הלומברדית הראשונה בשנת 568, ונוסדה על ידי המלך אלבוין. בואו נמצא לדרך...


אודינה – Udine

אודינה היא העיר השנייה הכי מאוכלסת במחוז פריולי-ונציה-ג'וליה (את המקום הראשון תופסת טריאסטה, כמובן). היא שימשה כעיר הבירה ההיסטורית של המחוז, ומקום מושבם של שליטי אקוויליה. ההיסטוריה שלה מתפרשת על פני כ-3000 שנה, והחלה עם המתיישבים הראשון בעידן הברונזה שהקימו ישובים קטנים על הגבעות.

אודינה, על ביצוריה היפים והפאלאצי העתיקים והמרשימים בסגנון ונציאני, איננה יעד שזוכה להערכה שמגיעה לו, לטעמי. אולי משום שהיא מרוחקת יחסית, אולי משום שרבים לא שמעו עליה, תהיה הסיבה אשר תהיה, אי אפשר להכחיש את קסמה של העיר החיננית והאלגנטית הזאת שבה  קל במיוחד לבלות כאן יום גדוש ביופי.


אז מה כדאי לעשות ולראות בעיר? הדבר הראשון שצריך לעשות כשמבקרים באודינה הוא לצאת לסיור רגלי בין הרחובות העתיקים שבמרכז ההיסטורי. אם תרימו את הראש תראו את המצודה שמשקיפה על העיר (Castello di Udine – ראו בהמשך), ומיתמרת מעל, בראש הגבעה. לפי האגדה, הגבעה הזאת נבנתה במיוחד על ידי ההונים כדי שאטילה ההוני יוכל לשבת ולצפות בעיר אקוויליה (Aquileia) ​​בוערת לאחר שבזז אותה (אטילה ההוני כבש את אקוויליה במהלך מסעו דרומה לכיוון רומא ב-18 ביולי 452).

הרחוב היפה ביותר באודינה, לדעתי לפחות, הוא ויה מרקטו וקיו (via Mercatovecchio), ובתרגום מילולי: "רחוב השוק העתיק". הרחוב נבנה בימי הביניים, ושימש, כפי שאפשר להבין מהשם, כרחוב הסוחרים. לכאן הגיעו תושבי האודינה הראשונים שירדו לעמק מהגבעות, וכנהוג באותם הימים הם בנו בתים ששילבו מגורים ומסחר: בקומת הקרקע פעלה בחנות, ובקומות שמעל התגוררו בני המשפחה.


למעשה, הרחוב הזה שימש כמרכז העיר כבר בתקופת היישוב הרומי במקום ואנחנו יודעים זאת משום שבבניין מספר 24 (בית סאבאדיני casa Sabbadini) אפשר עדיין לראות שסמלו של האל יופיטר הוטבע באבן. בתים חשובים אחרים ברחוב המרכזי הם פאלאצו בריגו (palazzo Brigo) וקפלת סנטה מריה דל מונטה (cappella di sAnta Maria del monte), שסגורה לרוב ונפתחת רק מספר פעמים בשנה.

פיאצה ליברטה (Piazza libertà) ומגדל השעון (la torre dell’orlogio).


מלכה ונציאנית שעברה לאודינה – כך אפשר לתאר את הפיאצה המרשימה הזאת. הוונציאנים התיישבו באזור הזה לאחר שהפטריארכים של אקוויליה העבירו להם את המושכות בשנת 1420, ואכסדרת ליונלו (Lionello) נבנתה כמקום מושבה החדש של העירייה. גם היום זהו אחד המבנים המפורסמים בעיר, אבל מה שניצב לפניכם הוא למעשה רק שחזור של המבנה, שכן מבנה המקורי נהרס בשריפה בשנת 1876. בימי קדם נקראה הכיכר פיאצת היין (Piazza del Vino) ובהמשך Piazza Contarena. בשנת 1866, לאחר שפריולי סופחה לאיטליה, שונה שמה של הכיכר בפעם השלישית והיא נקראה על שמו של מלך איטליה – ויטוריו אמנואלה השני. לאחר שהוכרזה הרפובליקה האיטלקית, שונה שמה שוב בהתאם לרוח התקופה, והפעם ל"פיאצה ליברטה", כלומר "כיכר החופש".


פיאצה ליברטה. צילום: נדיה קרישי
פיאצה ליברטה. צילום: נדיה קרישי

 

מצידה השני של פיאצה ליברטה ניצב מגדל השעון, ועליו האריה של סן מרקו, סמלה של הרפובליקה הוונציאנית ועדות לכך ששלטה באזור זה. בעבר ניצבו כאן שני אריות נוספים, אבל הם הושמדו בתקופה שבה כוחותיו של נפוליאון שלטו באזור ורצו למחוק כל זכר לשליטים הוונציאנים הקודמים. האריה הזה הוחבא מתחת לסלעים ולבנים על מנת שהחיילם לא ימצאו אותו, וכך הוא שרד.


מגדל השעון בפיאצה ליברטה. צילום: נדיה קרישי
מגדל השעון בפיאצה ליברטה. צילום: נדיה קרישי

 

הדואומו של אודינה (Il Duomo)

אפילו הקתדרלה של העיר הזו היא תיבת אוצרות. אל תתנו לחזית החמורה מימי הביניים להרתיע אתכם – החלל הפנימי מפואר ומרשים, ולו רק בשל העובדה שיצירות נהדרות של טייפולו מעטרות אותו. בניית הקתדרלה החלה בשנת 1236 והסתיימה בשנת 1335, כאשר הוענק לה השם כנסיית סנטה מריה מג'ורה. לאורך השנים ספגה הקתדרלה מהלומות רבות וביניהן מלחמות ורעידות אדמה. היא שרדה, אך האירועים הללו השאירו בה חותם. למעשה, הקתדרלה הנוכחית איננה המבנה המקורי אלא שחזור שבוצע על ידי דומניקו רוסי בשנת 1735, ובהזדמנות זו גם שונה שמה של הקתדרלה ל"סנטה מריה אנונציאטה" (Santa Maria Annunziata). הקפלות הפנימיות מוקדשות לקדושים שונים ומעוטרות בפרסקאות מאת ג'ובאני מרטיני (Giovanni Martini) ומפאו ורונה (Maffeo Verona). שתי הקפלות הידועות ביותר הן הקפלה המוקדשת לקדושים ארמקורה ופורטונטו (Santi Ermacora e Fortunato) והקפלה המעוטרת בפרסקאות מאת ג'ובמבטיסטה טייפולו (Giovanni Battista Tiepolo).


חזית הדאומו של אודינה. צילום: נדיה קרישי
חזית הדאומו של אודינה. צילום: נדיה קרישי


גלריית טייפולו – Galleria di Tiepolo

אודינה היא יעד מעניין עבור חובבי אומנות, וליתר דיוק – עבור מי שאוהב ומעריך את עבודתו של ג'ובאני בטיסטה טייפולו, בין החשובים באמני הרוקוקו באיטלקי. מאז שנת 1995 מארח משכנו של פטריארך אודינה את הגלריה המוקדשת לטייפולו – אוסף של למעלה מ-700 עבודות (ובכלל זה גם הפרסקאות המעטרים את הקירות עצמם). בשנת 1726 הוזמן טייפולו לעטר בפרסקאות את תקרת האולם המרכזי, ובחר לצייר את "נפילתם מהשמיים של המלאכים המורדים" – יצירה עזה בסגנון בארוקי. פרסקאות נוספים מעטרים את הקומות האחרות. לפרטים נוספים על האוסף המלא, כדאי לבדוק את האתר הרשמי.

 

המצודה – Castello di Udine

אי אפשר לסיים את הביקור בעיר מבלי לעלות למצודה. מצודת אודינה, אחד הסמלים הידועים של מחוז פריולי, שימשה את שליטי העיר (מטעם רפובליקת ונציה) עד שהפכה בשנת 1906 למוזיאון. כיום אפשר למצוא בחלל הפנימי את מוזיאון הריסורג'ימנטו (Museo del Risorgimento), המוזיאון הארכיאולוגי, ספריה עשירה, וגלריית אומנות ובה גם ציורים של קראוואג'ו וטייפולו.


המצודה נבנתה בקצה הגבעה בתוך המרכז ההיסטורי ממש, ואף שחוקרים טוענים שהגבעה (בגובה 138 מטרים) נוצרה כתוצאה מהצטברות חומרי בנייה ופסולת שהושלכה במקום, האגדה מספרת שאטילה ההוני בנה אותה במיוחד כדי שיוכל לצפות בעיר אקוויליה בוערת לאחר שהשמיד אותה. המצודה שעומדת לפניכם כיום היא למעשה שחזור נאמן למקור, שנבנה בשנת 1511, שכן המצודה המקורית נהרסה ברעידת אדמה. העבודה נמשכה כחמישים שנה, וגם תלמיד של רפאל – ג'ובאני מאודינה (Giovanni da Udine) השתתף בעבודה. בתום הביקור באודינה נמשיך ליעד הבא – צ'יווידאלה דל פריולי!

 

צ'יווידאלה דל פריולי (Cividale del Friuli)

צ'יווידאלה השכנה, המשתייכת לפרובינציית אודינה, היא יעד מושלם להעביר בו כמה שעות מהנות. העיר נוסדה על ידי הרומאים, שרצו ליישב את נקודת המעבר האסטרטגית הזאת, ותחת הוראותיו של יוליוס קיסר הם היו אלה שבנו במאה השנייה לספירה את הקאסטרום (castrum) שהפך בהמשך לעיר. כאן פעל השוק (פורום forum), שכונה פורום לולי (forum lulii) שממנו הגיע שמו של המחוז כולו (פריולי).

בשנת 568 המלך אלבינו (re Albino) בחר בצ'יווידאלה לשמש כעיר הבירה של הממלכה הלונגוברדית הראשונה, והקים בה מבנים מרשימים וכנסיות חשובות. בזכות נוכחותו בעיר של פטריארך אקוויליה (שמצא בה מחסה לאחר שנמלט מפני הפלישה הביזנטית בשנת 737), הפכה צ'יווידאלה למרכז דתי חשוב אף יותר באותה התקופה.


בזמן מלחמת העולם הראשונה נפגעה העיר בהפצצות, ולאחר התבוסה בקרב קפורטו (Caporetto) היא נכבשה על ידי האוסטרו-גרמנים. בשנת 1918 היא נכבשה מחדש על ידי איטליה, בעקבות הניצחון בקרב ויטוריו ונטו. אם תרצו ללמוד עוד על האירועים הללו תוכלו לבקר במוזיאון המוקדש למלחמת העולם הראשונה (המכונה לעיתים קרובות "המלחמה הגדולה") שממוקם ב-viale Guglielmo Marconi. זהו מוזיאון עשיר במידע וסיפורים, חלקם טרגיים וחלקם סיפורי גבורה, ומי שמתעניין בנושאים האלה יוכל בקלות להעביר כאן לפחות שלוש שעות...

 

ההיפוגאום הקלטי (Ipogeo celtico)

מקום מעניין נוסף, לדעתי, הוא ההיפוגאום הקלטי. היפוגאום הוא מבנה תת קרקעי ששימש בתקופה הפרה-נוצרית לקבורה או כבית מקדש. כדי להגיע להיפוגאום בצ'יווידאלה תצטרכו לרדת במדרגות התלולות עד שתמצאו את עצמכם עמוק מתחת לפני הקרקע, ואז תוכלו לסייר בין סדרה של חללים תת-קרקעיים שנחפרו בסלע. הקירות מעוטרים בגומחות רבות ורוב המרתקים מרותקים לשלוש מסיכות אבן גדולות שנמצאו כאן, ושלאורך השנים נכתבו עליהן אינספור פרשנויות ואגדות... למה הן שימשו? האם היו אלה דוגמאות לאומנות קבורה קלטית? או אולי סממנים שנשארו מתקופה מאוחרת יותר, כאשר המתחם התת קרקעי שימש ככלא לונגוברדי? לא ידוע, אבל מספרים שהאסירים שנכלאו כאן השתגעו למראה ההעוויות המוזרות שהוטבעו בסלע...


ניתן לסייר בהיפוגאום באמצעות סיורים מודרכים בלבד, המתקיימים בין ה-15 ביולי ועד ה-30 בספטמבר. מומלץ מאד להזמין את הסיור מראש. במהלך הסיור תקבלו קסדת מגן, והמדריך המומחה יספק לכם את כל ההסברים הטכניים הנחוצים (ושפע של סיפורים ואנקדוטות על המקום, כמובן). לפרטים נוספים יש לכתוב ללשכת התיירות המקומית: turismo@cividale.net informacitta@cividale.net


אחת ממסיכות האבן המפחידות בהיפוגאום הקלטי. צילום: נדיה קרישי

 

גשר השטן (Ponte del diavolo)

סמלה של העיר צ'יווידאלה הוא גשר השטן (il ponte del diavolo). זהו האתר המצולם ביותר בעיר, ומאז ומתמיד מעורר סקרנות רבה. הגשר נבנה מאבן בשנת 1442, מעל נהר נטיסונה (Natisone), הנהר שחוצה את העיר. גובהו כ-22 מטרים, ומה שמיוחד בו הוא העובדה שהוא בנוי בצורה א-סימטרית, כתוצאה מהבסיס שעליו הוא נשען. במקור נבנה הגשר מעץ, אך עם השנים התמוטט גשר העץ (שלא הצליח להחזיק מעמד מול עוצמת מי הנהר) ולא הייתה ברירה אלא להחליף אותו במבנה מוצק יותר, מאבן כבדה. בשנת 1917, במהלך קרב קפורטו, בניסיון היה לעצור את התקדמות האוסטרו-גרמנים, נהרס הגשר אך הוא נבנה מחדש בשנת 1918. שמו של הגשר נובע מאגדה מקומית לפיה ביקשו תושבי צ'יווידאלה מהשטן שיסייע להם לבנות את הגשר מחדש. בתמורה, דרש השטן לקבל את נשמתו של האדם הראשון שיעבור שם. התושבים הסכימו לעסקה, ובעזרתו של השטן נבנה הגשר תוך לילה אחד בלבד. אך לאחר שהגשר נבנה דאגו התושבים שהראשון שיחצה את הגשר יהיה חזיר, לא אדם, והשטן נאלץ להסתפק בנשמתה של החיה... 


גשר השטן. צילום: נדיה קרישי
גשר השטן של העיר צ'יווידאלה. צילום: נדיה קרישי

 

המקדש הלונגוברדי – Il Tempietto Longobardo

האתר החשוב ביותר בעיר, מבחינה היסטורית, הוא המקדש הלונגוברדי, שנמצא במרחק הליכה מהפיאצה המרכזית. המקדש המרתק הזה אפוף במסתורין, ואף שהחוקרים מעריכים שהוא נבנה סביב שנת 760, עדיין לא ידוע בוודאות מי בנה אותו ומתי. בימי הביניים הפך המקדש הלונגוברדי לליבו של מנזר בנדיקטיני, ושמו שונה ל- Oratorio di Santa Maria in Valle. בשנת 1893 תרמו הנזירות את המבנה לעיר, וכעת ניתן לבקר במקום. המתחם עוטר בפרסקאות רבים אך עם השנים אלה "נקרעו" מקירותיו והועברו לתצוגה במוזיאון הסמוך. עבודות נערכות כאן כל הזמן, ובשחזורים האחרונים נמצאו במקום אלמנטים עשויים מסטוקו, והסמל המרכזי שחזר על עצמו שוב ושוב היה ענף ספירלי של גפן. המנזר והמקדש הוכרזו כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו בשנת 2011. לפרטים נוספים, בדקו את האתר הרשמי (האתר משותף לשתי האטרקציות שבמקום – המקדש הלונגוברדי, והמנזר).

 

כנסיית הבתולה המבורכת מקסטלמונטה (Santuario Beata Vergine di Castelmonte)

מעל צ'יווידאלה מתנשאת הכנסייה המפורסמת שבמרום הגבעה, יעד שאליו תוכלו להגיע גם ברגל (כל עוד שתצאו לדרך חמושים בנעלי הליכה נוחות...). הלונגוברדים היו אלה שבחרו בגבעת קסטלמונטה כדי לבנות את הכנסייה הראשונית שבמקום, כנסיה שלאורך מאות השנים בוצרה והורחבה עד שהפכה לכפריר ממש. בכניסה לכפריר ניצבה דלת גדולה אחת שננעלה מידי ערב כדי להגן על התושבים ועל עולי הרגל הרבים שמצאו מחסה בכפריר המבוצר. הכנסייה בקסטלמונטה משמשת גם היום כיעד עלייה לרגל עבור מאמינים נוצרים, אבל מבקרים רבים מגיעים גם בזכות הערך ההיסטורי של המקום, היות וזו הכנסייה העתיקה ביותר בפריולי.


הכפר המבוצר קסטלמונטה. צילום: נדיה קרישי
הכפר המבוצר קסטלמונטה. צילום: נדיה קרישי

 

הג'אולי – הגמדים המקומיים

לאורך המסע בין מחוזות פריולי לוונטו, אולי יצא לכם להיתקל ב"ג'אולי" – מעין גמדי עץ סימפטיים העשויים מעץ אורן, מעשה ידיו ויצירי מוחו הקודח של האומן מאורו אוליבוטו (Mauro Olivotto), שהחליט להקדיש את עבודותיו לאבותיהם המיתולוגיים של אנשי הדולומיטים הפריולאניים. הג'אולי הם חצי גברים וחצי עצים (נדרשות לא פחות ממאה שעות עבודה כדי לגלף כל דמות!), והם מתאפיינים באוזניים מחודדות וארבע אצבעות בכל יד. הם מתקשרים זה עם זה באמצעות טלפתיה, והם חסינים בפני מחלות וטמפרטורות קיצוניות. עבודותיו של ג'אולי מוצגות במקומות שונים ברחבי המחוז. 




מה אוכלים?

הנקודה האחרונה שאליה צריך להתייחס היא נקודה חשובה במיוחד... מה כדאי לכם לאכול בזמן הביקור בפינה הקטנה הזאת בפריולי?


  • פריקו (il frico): זהו תבשיל העשוי מתפוחי אדמה, גבינה, פירורי ורך, שקיים בשתי גרסאות – עם תפוחי עץ, או עם נקניק מסוג ספק (speck). זוהי אחת המנות הטיפוסיות המפורסמות ביותר במחוז פריולי.

  • קארז'ונס (Cjarsons): הפסטה הממולאת הזאת, שמזכירה אניולוטי, היא אחת המנות הידועות ביותר במחוז. המילוי לא עשוי מבשל אלא מתערובת מתוקה ומלוחה הכוללת גם עוגיות אמרטי, צימוקים, שוקולד, ותבלינים. מעל, מפזרים ריקוטה מגוררת וחמאה. התוצאה היא מעדן!

  • גובאנה וסטרוקי (gubana e strucchi): זהו הקינוח הטיפוסי ביותר לאזור, והוא קיים גם בגרסה העוגיה, וגם כעוגה (הבסיס הוא זהה). הסטרוקי הם מעין כיסים קטנים וממולאים – הבצק כולל תערובת אגוזים, צנוברים, צימוקים, לימון, ווניל. קיימת גם גרסה בתוספת גראפה.


פריקו – אחת המנות הטיפוסיות לאזור פריולי. צילום: נדיה קרישי
פריקו – אחת המנות הטיפוסיות לאזור פריולי. צילום: נדיה קרישי

 

אם אתם מעוניינים לגלות מנות נוספות ממחוז פריולי, כדאי לכם להציץ במאמר שלנו על המאכלים של המחוז. ואם אתם חובבי יין, הכנו גם מאמר על היינות של מחוז פריולי (האם ידעתם שהיינות הלבנים מפריולי נחשבים לטובים באיטליה?)


126 צפיות0 תגובות

עשוי לעניין אותך

תרגום: אריאלה בנקיר

1

מתעניינים

עליך להתחבר על מנת לצפות בתוכן זה

ההרשמה לאתר בחינם.

התחברות | הרשמה
bottom of page