נדמה שחודש אפריל הוא ה-חודש של העיר מילאנו, עת היא מתעוררת מתרדמת החורף הארוכה ורגע לפני חום הקיץ המעיק. שיאו של החודש בין ה-17 ל-22 באפריל אז מתקיים שבוע העיצוב המפורסם אליו מגיעים כמיליון מבקרים ובמסגרתו נערכים אינספור אירועים, תערוכות וחגיגות. איפה כדאי לבקר, איזה מתחם אסור להפסיד והיכן תוכלו ליהנות מקצת גאווה ישראלית, כל המידע במדריך שכתבה עבורנו נויה פיבר לקראת אחד השבועות המיוחדים במילאנו כמו "ליינאפ" הדוק של תכנית טלוויזיה, מדי שנה בדיוק ב-1 לאפריל פורץ לו האביב במילאנו. הקור נרגע, האפרוריות מתרחקת והטבע מתעורר, העצים והפרחים כולם נקראים לדגל והכול פורח ומלבלב ומוכן בדיוק בזמן, כתפאורה עוצרת נשימה לשבוע העיצוב, אירוע מפואר וגדוש שיק המתקיים בעיר כבר יותר מ-50 שנה. אם השגתם חדר בעיר ותהיו נוכחים בחגיגה כדאי להיערך מראש ולאסוף את המידע הרלוונטי, כי ידע זה כוח (למרות, שאחרי השפריץ אפרול הראשון שתשתו וה"buonasera" הראשון שתשמעו כבר שום דבר לא יהיה באמת חשוב). ובכן, כך תחוו את שבוע העיצוב בצורה המוצלחת ביותר: האירוע מתחלק לשניים, התערוכה המקצועית המקורית Salone del Mobile המתקיימת ב-Rho Fiera Milano, "גני התערוכה" של מילאנו הנמצאים מחוץ לעיר. התערוכה פתוחה לקהל הרחב רק בשבת ובראשון ובה משתתפים יותר מ-2000 מציגים והיא מחולקת לתת קטגוריות ביניהן: טכנולוגיה וחדשנות למטבחים, עיצוב חדרי אמבטיה ומתחם מסקרן שנקרא Salone Satellite המוקדש למעצבים מתחת לגיל 35. איך מגיעים – קו מטרו אדום. מחיר הנסיעה 2.5 אירו. כדאי לקנות כרטיס הלוך ושוב כדי להמנע מהתורים ביציאה מהתערוכה.שימו לב! תעריף הנסיעה עד ל-Rho Fiera Milano יקר יותר מהרגיל וביציאה מהתחנה מחכים פקחים שבודקים כמה שילמתם. כרטיסים קונים במכונות או בחנויות "טבקי" כרגיל. הזמנת כרטיסים מראש לתערוכה- מחיר הכרטיסים באתר זול יותר מהמחיר במקום. במהלך השנים, המחירים להשתתפות בתערוכה המקצועית הפכו גבוהים מאוד ובאומנות כמו באומנות, התפתחה במקביל לתערוכה הרשמית, בתוך העיר מילאנו עצמה, סצנה אלטרנטיבית של מעצבים ואומנים המעוניינים להציג את העיצובים והרעיונות שלהם מבלי לשלם את דמי ההשתתפות הגבוהים. הסצנה הזו, שקיבלה את השם הפרקטי " FOURI SALONE " שמשמעו "מחוץ לסלון" או "מחוץ לתערוכה", חוגגת השנה 15 שנים להיווסדה והפכה עם השנים לשם דבר של ממש, כך שכיום המותגים הנחשבים והמפורסמים בעולם, בוחרים להציג דווקא מחוץ לתערוכה הרשמית, במוקדים השונים בתוך העיר. מיד עם הגעתכם לעיר מומלץ להוריד את האפליקציה של המגזין Interni הכוללת את כל המידע בנוגע לתערוכות, האירועים וכן את מפת העיר המחולקת לאזורים בזמן התערוכה. בנוסף המגזין Interni מציע קטלוג לחנויות ומפה מפורטת של העיר. ​ אפליקציה לאפל / אנדרואיד עמוד הפייסבוק בימי התערוכה העיר מתחלקת לכמה מוקדים עיקריים: רובע העיצוב במרכז העיר, בררה Brera שנחשב לבורגני וממוסד. 5VIE "חמשת הרחובות" שנמצא בחלק העתיק ביותר של מילאנו מה שהופך את חללי התצוגה ליחודים ביותר. איזור טורטנה Tortona שהוא מאסט. האזור ממזרח, למברטה Lambrate Design district וה-Ventura future בין הרחובות via Massimiano, via Ventura, via Conte Rosso המוקדש למעצבים ויזמים צעירים. מתחם BASE Milano , Corso Monforte שיוקדש השנה למותגי התאורה הגדולים. רחוב Monte Napoleone המפורסם. אזור Isola בו כדאי לבקר וגם Piazza Gae Aulenti האזור החדש בו הוקמו גורדי שחקים וגם שם יתקיימו אירועים רבים, בינהם, "שבוע העיצוב האוריינטלי" Oriental Design Week באדיבות הקהילה הסינית. כאמור, אינסוף עניינים. המלצות נוספות: מיצג מעניין שנקרא Living Nature בשיתוף עם חברת התכנון והחדשנות הבינלאומית Carlo Ratti Associati (CRA) יציג ב-Duomo חיסכון באנרגיה במתחם אשר יאפשר למבקרים בתוכו לחוות אקלים של ארבע עונות בו זמנית במעבר בין חלליו השונים. לתערוכה איכות של חוויה אייקונית אך היא מבקשת גם להפוך את העיר ל"ירוקה" יותר, לעודד חשיבה התומכת באיכות הסביבה ולהגביר את המודעות לאפשרות השימוש במשאבים טבעיים. ​ גם ענקית התוכנה גוגל תשתתף השנה באירועי שבוע העיצוב, המיצג שלה נוצר על ידי חוזה הטרנדים לי אדלקורט Li Edelkoort ואפשר יהיה למצוא אותו בגלריה רוזאנה אורלנדי המפורסמת. מיקום : Via Matteo Bandello 14 יש גם גאווה ישראלית: המותג הישראלי-סיני "אבן קיסר" המציג זו השנה השישית ישתף פעולה עם הסטודיו הניו-יורקי: Snarkitecture ויחד יציגו את Altered States ״מצבים משתנים״, תהליך עיצובי בהשראת מצבי צבירה שונים של מים כגון קרחונים, נהרות וגייזרים הבוחן את תפקידו של האי במטבח המודרני. מיקום : Palazzo dell'Ufficio Elletorale di Porta Romana ​ המעצב הישראלי עומרי רבס יציג באיזור למברטה Fuorisalone Mingardo - Separè - space divider / edition Futurdome מיקום : Via Paisiello 6 ​ הצמד הישראלי Raw Edges שקבע את בסיסו בלונדון יציג מנורות המושפעות מריקוד ההורה הישראלי מיקום : Spazio Krizia בררה. סיור במוקדים השונים של ה-Fuori Salone מעניק מכלול חוויות מרשים ומעורר השראה. ביקור בחדרי התצוגה (שואורום בלע"ז) של המותגים והמעצבים השונים, חנויות הפתוחות בשעות לא שגרתיות, מסיבות, קוקטיילים, סדנאות אוכל, הרצאות ואירועים המוקדשים כולם לנושא אחד - עיצוב. מידע מפורט תוכלו למצוא באתר. דרכי גישה: בעיר מלאה באנשים ובהתרחשויות נראה שהדרך הנוחה ביותר להתנייד היא ברגל או באמצעות התחבורה הציבורית. במילאנו פועלים מספר שירותי אופניים בשיתוף, תוכלו להוריד את האפליקציה ולדווש את דרכן ברחובות. פרטים נוספים כאן: אתר אינטרנט של bikemi (השכרת אופניים חשמליים עם רמה אדומה) אתר נוסף של ofo אופציה נוספת היא להצטרף לסיורים מאורגנים המתקיימים במהלך האירוע, האדריכלית הישראלית יפעת שמואלביץ שהתגוררה בעיר ומכירה אותה היטב עורכת סיורים בעברית למעוניינים במהלך ימי שבוע העיצוב. תוכלו ליצור איתה קשר במייל: archifat@gmail.com הטרנדים של 2017

מי אמר העצמה נשית ולא קיבל? כתבת "באיטליה" נויה פיבר בחרה עבורנו שלוש מעצבות שזכו להצלחה עצומה בשנים האחרונות והפכו למוביליות דעת קהל בתחום עיצוב חללים ומוצר. טביעת אצבע נשית בשבוע העיצוב במילאנו, בבחינת רוצו לראות: כריסטינה צ׳לסטינו- Cristina celestino במקור מן העיר פורדנונה שבצפון מזרח איטליה. ב- 2009 עברה למילאנו והקימה את המותג Attico Design לגופי תאורה וריהוט. פרצה לתודעה וביססה את המותג שלה לאחר שהשתתפה ב-2012 ב -SALONE SATELITE, מתחם המעצבים הצעירים הידוע בתוך הסלונה. צ'לסטינו הציגה שם ליין של אגרטלים העשויים בטכניקת עטיפה (wrapping). כחומרים עוטפים השתמשה בסלוטייפ, פחם, סיבי זכוכית וסוגים שונים של עץ. אחד הפרוייקטים החשובים והמסקרנים שלה נקרא, atomizers אוסף בקבוקי בושם שולחנים המיוצר על ידי seletti ומוצג באוסף הקבע של מוזיאון העיצוב במילאנו, הטריאנאלה (עוד מקום חובה לביקור). בימים אלה עבודותיה מוצגות בגלריות ומוזיאונים לעיצוב והיא משמשת כמנהלת קריאיטיב של מותגים כמו פנדי וסרג'יו רוסי. בשבוע העיצוב הנוכחי אפשר לראות את עיצוביה עבור חברות שונות: 1. Abricò - אינטרפטציה של צ'לסטינו לשנדליר עבור סרג'יו רוסי, בבוטיק של המותג ב - via montenapoleone 27 חלל שהיא אחראית גם לעיצוב הפנים שלו. 2. Coralo- הוא מייצג שעוסק בקרון טראם, באלמוגים על צבעם וצורתם ובקולנוע. קרון שעוצב על ידי צ'לסטיני מבחוץ ומבפנים יסע ברחבי רובע בררה. הכרטיסים אזלו אבל שווה לעקוב באינסטגרם. 3. Giardini delle delizie- קו של חיפויים העשויים מן "הקוטו" האיטלקי הידוע עבור Fornace Brioni (חברה שמייצרת את האריחים בעבודת יד בטכניקה המקורית) תוך מתן הפרשנות של המעצבת לאפשרות לגשר בין מסורת העבר לבין עיצוב בסגנון עכשווי. באיטליה האינטרפרטציה הזאת חיונית להישרדותם של אוּמנים המחזיקים בידע שהועבר מדור לדור במשך מאות שנים, על המסורת לקבל אל תוכה תכנים חדשים שישמרו אותה רלוונטיות. אחד הקישורים המקסימים שעושה צ'לסטיני הוא בין צורת האריחים לבין צורתם של ממתקים. 4. גם עבור Gebrunder Thonet, חברה שיוסדה במאה ה- 19 וידועה בשל הרהיטים העשויים בטכניקת bentwood אותם הייתה הראשונה לייצר בקנה מידה תעשייתי, בנתה צ'לסטיני גשר מן העבר אל העתיד. הפרשנויות המודרניות שלה כמו מביטות אל העבר במבט נוסטלגי, בעודן מצילות את היפה והטוב שבו. ניקה זופאק Nika Zupanc מעצבת פנים ומוצר סלובנית, אשר כהגדרתה הצליחה לפרוץ אל עולם העיצוב מפני שהשכילה להבין שבין מילאנו ולובליאנה מפרידות רק 4 שעות נהיגה. "אין דבר פשוט יותר מלהעמיס את תא המטען במוצרים שלך ופשוט לנסוע לשם... " זופאק היא דוגמא קלאסית למי שזכתה להצלחה בזכות שבוע העיצוב במילאנו, בכל פעם שהציגה שם קיבלה הצעות לשיתופי פעולה שקידמו את הקרירה שלה. המוצר הראשון פרי עיצובה שנקנה עבור חברה מסחרית למטרת יצור המוני היה מנורה. חברת Moooi ההולנדית קנתה את העיצוב שנקרא "לוליטה לאמפ" ומאז כל השאר פחות או יותר היסטוריה או היסטריה. זופאק עובדת כמעצבת עצמאית המעורבת על בסיס קבוע בפרויקטים המובילים והיוקרתיים ביותר בתחום, במסגרתם היא מדברת את הפואטיקה העיצובית המיוחדת לה והמזוהה מיד על ידי עוקביה. במגזין- Elle USA הגדירו את הסגנון שלה כ - "פאנק אלגנט", כלומר, פיסות מחוברות בקשרים אסוציאטיבים רופפים של תפיסות אלגנטיות שונות. ניקה מעידה על עצמה כמי ש"מאתגרת את הרציונלי, השקול והמעשי באמצעות הענקת קול לאינטואיטיבי,האקלקטי והאינטימי". חברת De Castelli, אחת מיני רבות איתן שיתפה פעולה, מנסה ללכוד חלק מן הקסם הוויזואלי שלה באמצעות המשפט "הרהיטים של ניקה מאופיינים במגע קל של תאטרליות ובאזכורים מה-"פילם נואר", ובאופן מסוים הם גורמים לאנשים להרגיש כמו שחקנים" אחד משיתופי הפעולה המענגים ביותר שלה הוא זה שנוצר בינה לבין Dior פרויקט שהביא לעולם כיסא עם משענת לולאת פרפר שהפך מפורסם ומבוקש ביותר. לולאת הפרפר, שבמקור הופיעה כהצעה להתכתבות עם הלולאה שמעטרת את צוואר בקבוק הבושם Miss Dior הפכה לצורה החוזרת על עצמה בעיצוביה השונים באינטרפרטציות נשיות משעשעות. כחלק מפרויקט של עיצוב כלי מיטה הנקרא “Love Me More” מציגה ניקה מיטה מהחלומות אזהרת סופר סטאר, שווה לעקוב באינסטוש. כדי להתעדכן במיקומים בהם היא מציגה את עבודותיה השנה יש לעקוב אחר עמוד הפייסבוק שלה ​ פודקאסט בו היא מספרת על עצמה ועל ההצלחה שלה - מומלץ לכל מי שמתכננת את עתידה בספרת העיצוב ולכל מי שמתכננת את עתידה באופן כללי. פאולה לנטי Paola Lenti מעצבת איטלקייה ילידת מחוז פיימונטה, בוגרת הפוליטכניקו Politechnico במילאנו. ב-1994 הקימה את החברה שלה המתמחה ביצור רהיטים עכשויים הכוללים שטיחים, כיסאות וריהוט חוץ. המותג נחשב, מקורי ופורץ דרך בזכות השימוש בחומרים ידידותיים לסביבה, שימוש בבדים וחומרים מן השורה הראשונה, כמו גם, צבעוניות, תחכום צורני וגיאומטרי, מלאכות יד מסורתיות וטכניקות ייחודיות של אריגה, סריגה וקליעה המזוהות מאוד עם המותג. פאולה לנטי ידועה כמי שעיצוביה מבוססים על מחקר יסודי ומעמיק בעל אופי מדעי כמעט שמהווה בסיס מוצק לעולם העיצובי שלה. ההתבוננות בעיצוביה נדמית כהתבוננות דרך זכוכית מגדלת אל פרטי הפרטים של סיבים, של פני שטח אבניים, או של טיפת מים אחת שהאור נשבר בה. הקולקציות של פאולה לנטי מוצגות ונמכרות ב-60 ארצות וביותר מ- 300 חללי תצוגה. בשבוע העיצוב במילאנו 2018 היא תציג קולקציה חדשה במרחב התעשייתי של fabrica orbia 15

מי שמגיע לונציה, מהלך בין התעלות ומשתהה כדי להביט בחזית בניין או כנסיה, מבחין לפתע שהוא מוקף עולם רצוף משמעויות, מלא בדמויות ורמיזות שכולן מספרות סיפור. סיפור הכתוב בשיש ובאבן. העלילה פתלתלה מורכבת ועשירה, כדי לפענח את כולה אנו זקוקים למפתח סימנים שיפצח את הקוד העתיק של הונציאנים ויאפשר לקרוא את הקירות, את הכיפות ואת קשתות הענק. הנה שני סימנים שכדאי לחפש. יש לעשות זאת בצעדים קטנים, בהליכה איטית, בהתבוננות תוך חלום בהקיץ במים ובבניינים לסירוגין המסכות של הארמונות בונציה לפעמים מראשה של קשת אבן, או פשוט מן הקיר, ליד חלון, מביטה מטה אל הולכי הרגל מסכת אבן מכוערת וחורשת רע. על מי הן מבקשות לאיים? בימי הבינים היתה לשטן נוכחות משמעותית בחייהם של הנוצרים. הפחד ממנו היה גדול עד כדי כך שהפך לבן בלי דמות, אפל ונוכח תמיד. בונציה ניכרת מאוד השפעתה של דמות השטן הגותית על חיי המאמינים. הארכיטקטורה הברוקית אף מסייעת לכוחות האופל ללבוש פנים וצורה. בעזרת שלל מסכות אבן המתארות את פניו של השטן, ביקשה הכנסיה להזכיר למאמינים כשהלכו ברחובות העיר או סרו להתפלל, כי הרוע קיים תמיד ובכל מקום. למן המחצית השניה של המאה הארבע עשרה, עוטרה העיר באין ספור פרצופי מסכות, בראשי הקשתות ובחזיתות הבנינים. לשטן מראה של אדם-בהמה. לפעמים צוחק ברשעות. תווי הפנים האנושיות עוותו על ידי הוספת אוזני חיה, זקן תיש, או פיות פעורים שלסתותיהן מאימות לטרוף. המסכות על הבניינים משמשות כאזהרה מאת הכנסיה למאמינה. אזהרה מפני התגלמות הרוע, מפני האפשרות להיכנע וליפול טרף לחולשה האנושית לאכזריות וערמומיות. האריות המכשפים של ונציה האריה הוא סמלו של הקדוש מרקוס, ומרקוס הוא הקדוש הפטרון של ונציה. לכן פסלי אריות רבים מקשטים את העיר. לאריה של סנט מרקוס יש זוג כנפיים והוא מופיע לרוב, כאשר בין כפותיו אחוז ספר פתוח שעל דפיו כתוב בלטינית: "שהשלום יהיה איתך מרקוס, אוונגליסט שלי" PAX TIBI MARC, EVANGELISTA MEUS. בעתות מלחמה פוסלו האריות כשהספר שהם אוחזים סגור ובין טלפיהם חרב שלופה. בתקופה מסויימת היו בונציה אריות בשר ודם. הם הוחזקו בארמונות הפרטיים ואפילו במבני ציבור. בספטמבר 1316, המליטה לביאה אשר נכלאה בחצר הפלאצו דוקאלה שגר גורים. הדבר עורר התרגשות עצומה ונתפס כאירוע המנבא כי הרפובליקה העשירה תהפוך לבעלת הון רב אף יותר. . בפיאצה סאן מרקו הוצג לראווה אריה בכלוב עשוי זהב, אך הוא מת כנראה מפני שליקק את סורגי הזהב. במהלך הקרנבל של 1762 הוצג שוב אריה חי בפיאצה סאן מארקו, אריה זה הונצח בציורו של פיטרו לונגי – “Il casotto del leoe” – בקתת האריה. בציור הוא מוקף בכלבים וחתולים מאולפים. פיטרו לונגי היה צייר ונציאני בן המאה ה- 18. ציוריו המתארים סצנות מחיי היום ומעולם התאטרון של תקופתו, משמשים כעדות לסגנון הלבוש ולמנהגים שרווחו אז. המצאתו של אריה בין חיות התאטרון, אם כן, היא אך טבעית. בימינו, האריה הידוע ביותר בונציה, הוא זה שמתנוסס על אחד משני עמודי האבן בכניסה לפיאצה סאן מרקו. מדובר בפסל עתיק שהובא כמו העמודים בספינה מיוון. אפשר לראות באריה המכונף מעין גלגול של ה"כימרה" המיתולוגית. כשתבקרו בפיאצה סאן מרקו חפשו גם את פסל האבן של האריה על שער הכניסה לפאלצו דוקלה, ארמון הדוג'ה שליט העיר, הבנוי בסגנון גוטי. האריה המכונף אוחז בספר האבן ולמולו כורעת דמותו של הדוג'ה. מתחת לפסלבנויה מרפסת אשר עליה עמד הדוג'ה, כדי לדבר עם נתיניו שהגיעו מכל קצוות האימפריה. סמל האריה צויר או פוסל לרוב בפרופיל, רובץ על ירכיו בנחת. כנפיו פרושות כמניפה; נושא הדגל של הרפובליקה הונציאנית. לא רחוק משם, בכניסה הצפון מזרחית לפיאצה סאן מרקו, נמצאת "כיכר האריות הקטנה" , Piazzetta dei leoncini, ועליה שומרים שני אריות אבן אדומים משיש. (ילדים אוהבים לטפס עליהם וכולם אוהבים להצטלם לידם) אחת מדמויות האריה המפורסמות היא זו של Campanile di s. Apolon, במקרה הזה, פיו של האריה משמש כמזרקה. המים שבקעו מפי האריה סימלו את עליונותה הצבאית של ונציה במים האירופאים. פסל זה שמור כעת במוזאון קורר עם פסלי אריות נוספים. גם בכניסה לארסנלה – Aessenale, נמצאים פסלי אריות עתיקים מאוד. מקורם לא בונציה, הם הובאו אליה דרך הים. על אחד מהם עוד נראית בקושי חריטה של כתב רוני עתיק. שני פסלים אחרים שהובאו מיוון. אחד יושב בשלווה והדר מלכותיים בקאמפו Manin ומהשני אפשר להתפעל ב- Pallazzo Ferro Fini. על הפעמון של קאמפו ס. פולו - Campo S. Polo, מגינים שני אריות מאבן מתפוררת. אחד מהם נאבק בנחש, והשנ מחזיק בין כפותיו ראש אנושי. בנוגע לזהות בעליו של הראש הדעות חלוקות, אך רבים סבורים שזהו ראשו של מאריו פליירו - Mario Faliero, הדוג'ה שבגד ברפובליקה ואשר תמונת דיוקנו בפאלצו דוקלה מכוסה עד ימים אלה בבד שחור.

לפני שלושה ימים, ב- 19 בפברואר, קבוצת אוהדי כדורגל הולנדים מהעיר רוטרדם הגיעה לרומא כדי לעודד את קבוצתם, פיינורד, במשחק שהתקיים נגד הקבוצה המקומית במסגרת ליגת האלופות. המזרקה מלאה באשפה במהלך הערב, האוהדים, שיכורים ותחת השפעת סמים, התפרעו וגרמו נזק רב למזרקת "הסירה הטובעת" – La Baraccia, במרכז רומא. הם שברו חלקים ממנה, פוצצו בתוכה חזיזים, ניפצו בקבוקים על דפנותיה ומילאו אותה באשפה. הפרדוקס המעניין של רומא הינו עובדת היותה עיר בירה של מדינה מערב אירופאית, כאשר בה בשעה פזורים בה, גלויים לעין כל, מוניומנטים עתיקים בעלי ערך שלא יסולא בפז. "החדשים" שבהם נוצרו לפני חמש מאות או שש מאות שנה בערך. את מזרקת "הספינה הטובעת" בנה ותכנן ג'ובני לורנצו ברניני מן הידועים שבפסלי רומא. בן תקופת הבארוק והמנייריזם. המזרקה בימים כתיקונם ברנני אחראי גם על השלמת בנייתה של הבזיליקה של סנט פייטרו (הותיקן) שתכנן מיכאלאנג'לו. ברניני הוא זה שעיצב את מזרקת ארבעת הנהרות שבפיצאה נבונה, והתעתד לפקח על בנייתה של 'פונטנה די טרויי' – Fontana di Trevi , אף היא מן המזרקות המרשימות והמפורסמות ברומא, אך זו נבנתה, בסופו של דבר, לאחר מותו. כל מי שמגיע לרומא ומטייל ברחובותיה נחשף ליופי המופלא של עבודותיו של ברניני. אין צורך להיכנס למוזאון. האווירה סביב המזרקות והפסלים איננה סינטטית ואיננה רחוקה מהקשרה המקורי. אין צורך לדמיין - איך זה היה פעם - אפשר עדין, ביום קיץ לוהט, לרכון אל אגן המים הצוננים להרטיב את הפנים ולשתות מן המזרקות מלאכת המחשבת. הונדליסטים ההולדנים שפגעו במזרקה, זעזעו את הרומאים בכלל ואת שוחרי האמנות בפרט. בעוד שהמעשה העלה מחדש את חרושת הדיונים התמידית המתנהלת באיטליה, אודות איך לשמר את העבר על אוצרותיו העשירים והמפוארים אשר נמצאים באיטליה בשפע רב כל כך שקשה להתמודד איתו. מי שמבקר או ביקר ברומא וצעד בליבו של הצ'נטרו סטוריקו (המרכז העתיק) שלה, נתקל בוודאי במדרגות הספרדיות ובמזרקה שלרגליהן. אולי דווקא מפני שנעשה ניסיון להזיק למזרקה ובגלל הנושא שלה, ספינה טבועה למחצה, זוהי הזדמנות להעמיק ולדעת מעט יותר על כוונת האמן, על האתגרים איתם התמודד במהלך הבניה, ועל היצירה הסופית. מי שיזם את בניתה של מזרקת הסירה - Fontana della Barcaccia היה האפיפיור אורבנו ה- 8. מפני שהיה צורך במזרקה שתאסוף את המים שזרמו במורד הגבעה שהיום בנויות עליה המדרגות הספרדיות. ברניני נבחר לביצוע המשימה בשנת 1627. לחץ המיים הנמוך במקום לא איפשר לשלב מפלים או פרצי מים חזקים בעיצוב המזרקה, בעיה שברניני פתר על ידי כך שבנה מזרקה בצורת סירה טבועה למחצה בתוך אגן מים השקוע בלב הפיאצה, כך שהמים הממלאים אותו נמצאים בגובה מדרך הרגל. הירכתיים והחרטום של הסירה זהים בצורתם ומפוסלים בפרוט רב יותר מזה של הדפנות, הנמוכות באופן מיוחד וכמו מציצות בקושי מעל קו המים של הברכה. במרכז הסירה מתגבה עמוד קטן שבראשו אגן מים, מן העמוד זורמים מים הממלאים את האגן ונשפכים ממנו אל תוך הסירה. שני פסלי שמש בעלי פרצוף אנושי מפוסלים על חלקם הפנימי של החרטום והירכתים מפיותיהם נובעים מים ויחד עם המים הזורמים מן העמוד ממלאים את הסירה עד מעבר לגדותיה ונשפכים אל הברכה שבה היא שקועה. ארבעה חורים - שניים מכל צד של הסירה - מעוצבים כלוע תותח, בצידם החיצוני של החרטום והירכתים מגירים מים ישירות אל תוך הברכה השקועה. סך הכל - ישנן שבע נקודות נביעה במזרקה. היתה זו הפעם הראשונה שבה מזרקה עוצבה בניגוד למסורת, כיצירה פיסולית גרידא, ללא התיחסות לצורה הקלאסית של בריכה או מפל. ברניני בחר כנושא סירה טבועה למחצה, כזכר לסירה שצפה עד לפיאצה בשעה שהטיבר עלה על גדותיו ושנותרה שם גם לאחר שכלו המים. אך היפותזה אחרת מיחסת את נושא העבודה לכך שהמקום שימש בזמן האימפריה הרומית כברכה מלאכותית לקרבות סירות. על כל פנים שמה של המזרקה - Baraccia, מתיחס לכלי שיט טבוע למחצה. על פי אותו עקרון במונח, Barccia השתמשו גם כדי לתאר את סוג הסירה שבה השתמשו בזמן האימפריה הרומית להובלת חביות יין. לסירה זו היו דפנות נמוכות במיוחד, כדי להקל על הפריקה והטעינה.

בסוף מאי נפתח לקהל הרחב מתחם ״לבירינת מזונה״ ליד העיר פארמה. כרגע המבוך הגדול בעולם. המבוך משתרע על שטח של 32 דונם. שביליו עשויים מ - 200,000 צמחי במבוק מזנים שונים ובגבהים משתנים. הגבוה שבהם בן 5 מטרים. בניית המבוך היא יוזמה של המו״ל ואספן האמנות האיטלקי, פראנקו מריה ריצ׳י - Franco Maria Rici בהשראת ידידו, הסופר חורחה לואיס בורחס. ״מאז ומתמיד מבוכים ריתקו אותי.״ אומר ריצ׳י. ״מבוכים וגם גנים. אני רואה בהם את היצירות העתיקות ביותר של האנושות. גן העדן, היה מקום יפה כל כך שאדם וחווה שזה עתה נבראו לא חדלו להתבונן בו באהבה ובהתפעלות. הגן מגלם תמימות ושמחה. המבוך לעומת זאת מהווה הפגנה של כוח ומקור לפורענות. הוא משקף את המבוכה שמעוררת בנו המציאות. החלום לבנות מבוך נולד לפני 20 שנה, כאשר התארח בבית הכפר שלי חבר, שהיה שותף גם לעשיה המו״לית, הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס. כידוע, מבוכים, כנושא, העסיקו מאוד את בורחס. בתקופה ההיא כבר סבל מעוורון והיה מהלך סביבי בחדר בצעדים הססנים. זה גרם לי לחשוב על חוסר הודאות שבה אנחנו נעים בשבילי החיים המסועפים והמסתוריים לעיתים. השיחות איתו על הדרכים המשונות המוליכות את האדם בנבכי חייו זרעו את הרעיון ליצירת המבוך. במשך שנים תכננתי להקים את המבוך על אדמות משפחתי ליד פארמה. מפני שרציתי להשאיר עליהן את חותמי, אך הרעיון שהתחיל כמשהו אישי הפך עם השנים לרצון להותיר מורשת גם לקהילה שסביבי, לתושבי האזור שבו גדלתי״ בהתחלה נראה שקל למצוא את היציאה. אך קירות הבמבוק זהים לחלוטין זה לזה, ישנן מעט מאוד נקודות ציון, רק רוחב המעברים עוזר לפענח את המסלול הנכון. במרכז המבוך ישנו קומפלקס בינינים, בינהם מוזאון ובו אוסף האומנות של ריצ׳י הכולל 500 ציורים ופסלים וחפצי אומנות מהמאות ה- 16 עד ה- 20. בין המוצגים גם עבודות רבות של ג׳יאמבטיסטה בודוני - Giambatistta Bodoni, צייר ואמן דפוס מהמאה ה-18 מפארמה. בין הבניינים הציבוריים גם ספריה בת 15,000 ספרים על אמנות הדפוס ועיצוב גראפי. כל אלה מקיפים פיאצה ששטחה 2,000 מטרים רבועים המיועדת לקונצרטים ואירועי תרבות. ריצ׳י בנה גם קפלה המיועדת לארח טקסי נישואין אך בקשר לכך יש לו בעיות עם הכנסיה הקתולית. למן המאה ה-16 נבנו מבוכים בגני הארמונות של בני האצולה באירופה ובאיטליה. אחד המפורסמים שבהם הוא הלבירינת של סטרה - Il Labirinto di strà בריביירה של ברנטה ליד פאדובה, המכונה גם ״מבוך האהבה״. הוא שימש כמשחק משעשע לדוכסים ורוזנות אשר ניסו למצוא בו את דרכם או לעיתים קרובות יותר ללכת לאיבוד בזוגות כדי להנות מפרטיות בחסות המבוך. הלבירינת הראשון מוזכר במיתולוגיה היוונית. את בניתו יזם המלך מינוס מכרתים והוא תוכנן על ידי דאדלוס. המבוך נבנה כדי לכלוא את המינוטאור, יצור בן כלאיים שחלקו אדם וחלקו שור. מינוס האכיל את המפלצת בקורבנות אדם. צעירים וצעירות הוקרבו ונשלחו לשוטט בתוך המבוך עד שנתקלו במינוטאור שטרף אותם. לסיוט בא סוף כאשר תזאוס הרג את המינוטאור והצליח להחלץ מהמבוך בעזרת חוט זהב שנתנה לו אריאדנה בתו של המלך, ושבעזרתו סימן את הדרך החוצה. על כך אומר ריצ׳י ״המבוך נולד על מנת לשמש בית כלא למפלצת וגורל נורא לצעירים שנשלחו אל תוכו. המבוך שאני שאפתי ליצור הוא גרסה מרוככת מאוד של המבוך ״המקורי״ - מקום שאנשים יכולים לשוטט בו, ללכת לאיבוד מפעם לפעם. אך ללא סכנה. שעות פתיחה - 19:00 - 10:30 אתר האינטרנט

הפסיכאטר הידוע מוני אינך רשם פעם לפציאנט הידוע לא פחות שלו, אורסון וולס , ארבע שעות שהייה ביער ליום. אינך ביקש מהבמאי הגאון לשהות לבדו בין עצי היער כדי שנוכחותם תמלא אותו שלווה לה נזקק ביותר. הוא הסביר כי השהייה במחיצת בני-אדם מערבת מעצם טבעה הלכי רוח שונים אלה באלה, מה שגורם לתחושת “ריקון” ומגביר את התשישות. “העצים אינם רוצים דבר הם יכולים רק לתת” של סילברסטיין מחבר הספר הידוע “ העץ הנדיב ” הדגים בספרו את התזה הזאת ואף כתב את השיר הבא המתאר תשוקה לחיות בבית על עץ Tree House A tree house, a free house, A secret you and me house, A high up in the leafy branches Cozy as can be house. A street house, a neat house, Be sure and wipe your feet house Is not my kind of house at all-- Let's go live in a tree house. Shel Silverstein סילברסטיין מתאווה בשירו לחיות בבית על עץ. שם יהיה חופשי. שם תוכל אהבתו ללבלב בסבך הענפים והעלים. למעלה, יהיה הבית סודי נוח ונעים. הוא נזכר בביתו הרגיל הצופה אל הרחוב, בית חמור סבר מעט, ומשתוקק לגור אי שם בגובה הצמרת. לחזור לילדות? לחזור לטבע? לרפא את הנפש? הנה חמישה בתים על עץ בטוסקנה שאפשר ללון בהם כדי לחוות חופשה אחרת הבית אשר בעץ האלון בגבעות שמעל פיזה, במקום שנקרא מונטסקודאיו - Montescudaio, מוצע להשכרה בית על עץ אשר נבנה בצמרתו של אלון עתיק יומין. מחלנותיו נשקף הנוף הטוסקני עד לים. הבית מיועד לחופשה זוגית. מן המרפסת אפשר לצפות על היער מלמעלה. הבית שמעל הכרמים בקיאנטי במרחק עשרים דקות מפירנצה, בלב אזור קיאנטי, בין כרמי זיתים ועצי אורן טוסקני, בית על העץ המחולק לחדר שינה, מטבח, מקלחת ומרפסת ונוף עוצר נשימה. בית הסתיו בסאן ספולקרו (Sansepolcro) בחלקה הדרום מזרחי של טוסקנה בסמוך לגבול אומבריה עומד להשכרה בית על העץ שיש לחצות גשר חבלים טיבטי כדי להגיע אליו, כאן תוכלו להנות מאח עצים וממרפסת מקסימה. מקום מושלם לחופשה איטלקית בסתיו. להביט מן הצמרת על עלי השלכת בנשירתם בית על העץ עם ברכה טבעית גם באזור הפראי יותר של טוקסקנה הנקרא מארמה (Maremma) אפשר למצוא בית על עץ הטובל כולו בירוק הצמרות, בינות לכרמים, מטעי זיתים, ופרדסים. השהייה כאן היא חוויה של איחוד מושלם עם הטבע. בשילוב עם המגורים בבית על העץ אפשר לרחוץ בערוץ הנחל הזורם אל תוך בריכה טבעית. אקסטרים - לישון במיטה מחוזקת לענף ולבסוף למי שבאמת בעניין של שינה על עצים, הזדמנות של ממש לעשות בדיוק את זה: לישון על העץ, במיטות יחיד או במיטות זוגיות אשר הוצמדו לענפים ללא כל מבנה מסביבן בהן ניתן להעביר לילה בין ארץ לשמים במעבה היער. המתקן פועל בין מרץ לספטמבר בהתאם לתנאי מזג האוויר. ממוקם באגרוטוריזמו צפונית לפירנצה

אדמת דרום איטליה, היא בעלת מבנה גאולוגי חם ופעיל. על פי אתר חברת התעופה הלאומית של ישראל, אל-על, באיטליה יש יותר הרי געש מבכל מדינה אירופאית אחרת. אתר האינטרנט פוקוס ג‘וניור מספר כי באיטליה קיימים לפחות עשרה הרי געש פעילים, וכאשר הם כותבים פעילים הם מתכוונים להרים ש”התעוררו“ לפחות פעם אחת בעשרת- אלפים השנים האחרונות. ואלו הם: אתנה - ETANA סטרומבולי - STROMBOLI וזוביו - VESUVIO איסקיה - ISCHIA ליפארי - LIPARI וולקאנו - VULCANO פאנטלריה - PANTLLEERIA קולי אלבני - COLLI ALBANI קאמפי פלגרי - CAMPI FLEGREI איזולה פרדינאנדאה - ISOLA FERNINANDEA ​ שלושה מהם מתיזים מידי זמן-מה אל חלל האויר לבה רותחת ומהווים אתרי תירות. אל הרי הגעש הפעילים ניתן לטפס ולצפות בהתפרצויות או להביט בהן מרחוק בהפלגה בסירה. קיים מתחם געשי אחד אשר טרם התפרץ, אם כי הוא מעלה עשן, ומדאיג את המדענים מאוד. נדבר עליו בהמשך. מהו הר געש פעיל? בכל מקום על פני כדור הארץ, על היבשה או תחת מי הים נמצאת שכבת סלע אדירה שמפרידה בין "למעלה" קרי היבשה או הים לבין "למטה" כלומר בטן כדור הארץ הרותחת והמבעבעת. מה מבעבע? מאגמה. חומר במרקם דמוי בצק (מיונית – מאגמה - Μάγμα – בצק או משחה) חם מאוד ובעל כוח אימתני המנסה לפרוץ החוצה. שכבת הסלע שמפרידה בין "למעלה" ל-"למטה" בולמת לרוב את החומר הרותח מלהתפרץ, אלא שהיא אינה עשויה מקשה אחת. "הארץ" בנויה לוחות. לוחות המכסים את כל שטחה, מקומות המפגש בין הלוחות הם האזורים הרגישים והתנגשות ביניהם גורמת לרעידות אדמה ולעיתים להתפרצות געשית. כשהמגמה גוברת על הלוחות הבולמים אותה היא מצליחה להשתחל מבינהם ופורצת החוצה ואז מתקבל החומר שאנחנו מכירים כלאבה. לאבה היא מאגמה ששינתה מעט את תכונותיה והפכה לנוזל כתום, רותח ומבעבע. שהלאבה מתייבשת היא מתקשה לכדי גושי סלע כהים המוכרים כאבני בזלת. הרי הגעש הפעילים של סיציליה אתנה – Etna הגבוה והפעיל שבהרי הגעש באירופה, שוכן במזרח סיציליה. גובהו קצת פחות משלושה וחצי קילומטרים. חזותו מרהיבה ומבהילה. למה הכוונה? זאת אומרת שבחלקו העליון ישנה התפרצות תמידית של לאבה, אבנים מתעופפות באוויר ועשן שיוצא מלועו דרך קבע ונראה למרחוק. תיירים מכל העולם נוהרים אל ההר בהמוניהם כדי לחזות מקרוב בפלא הטבע הזה. ​ נו וזה לא מסוכן? ​ אז ככה, בדרך כלל שוררים יחסים טובים בין ההר לעיר שלמרגלותיו, קטניה - Catania, זאת למרות שהאתנה החריבה את קטניה מספר פעמים בעבר. הפעם האחרונה היתה לפני כ- 350 שנה. אז נחרבה העיר עד ליסוד ונבנתה מחדש בסגנון בארוקי יחודי באבנים בצבעי שחור לבן. זאת כתוצאה משימוש בחומרי הגלם שהותירה ההתפרצות. בחורף משמשים מורדות האתנה כאתר סקי פופולרי. וולקאנו–בסיציליאנית: Vurcanu; באיטלקית Vulcano הר געש שהוא גם אי. שייך לשרשרת האיים האיאולים הנמצאת בצפון מזרח סיציליה. שבעת האיים הם למעשה הרי געש, אך לא כולם פעילים. שמו של וולקאנו מצלצל מוכר משתי סיבות, ראשית וולקאנו הוא שמו במיתולוגיה הרומית של הפייסטוס אל הנפחות והאש, האל הפיסח מן המיתולוגיה היוונית אשר יצר את מגן אכילס, את תיבת פנדורה וחפצים נוספים ואשר יש משוררים המספרים כי סדנת הנפחות שלו נמצאת מתחת להר הגעש גורמת להתפרצותו. ניתן לבקר באי, על ידי שייט של כשעה וחצי מסיציליה. באי עצמו ניתן להשתכשך בבריכות גופרית חמות, בריאות ומבעבעות, שגם הן כמובן עדות להתרחשויות הגאולוגיות אי שם למטה. ושנית, הסיפור המיתולוגי הביא לכך שהמילה "וולקאנו" פירושה: הר- געש בשפות אירופאיות רבות. סטרומבולי – Sromboli הפעיל בין כל הרי הגעש האייולים אם אתם חסרים את חסדיה של פורטונה, אלת המזל, תאלצו לחכות אולי חצי שעה כדי לראות סילון אדיר של לאבה הניתז מפסגתו. בדרך כלל זה קורה מהר יותר. ואם תבואו ביום טוב תזכו לצפות במטח הכתום כתום הזה מידי כמה דקות. מראה מרשים ביותר. ​ כדי להגיע אל הנקודה ממנה ניתן לצפות במחזה נדרש טיפוס מאתגר אל ההר. לחילופין ניתן להגיע בשייט, אל דאגה, הקפטן ידע לעגון בדיוק במקום הנכון. ​ בחזרה ליבשת ולהר ווזוב. הווזוב אינו גדול יותר מהאטנה ואינו בעל פוטנציאל הרס גדול ממנו. לאורך הזמן גם היה פעיל פחות מהאטנה וגרם לפחות נזקים ואבדות. אבל מה? לא מספיק להרוס, צריך גם לדעת להשאיר רושם. וכאשר הווזוב התפרץ בשנת 79 לספירה הוא הרס באופן בלתי נשכח שתי ערים. את פומפיי ואת הרקולנאום. את שתיהן כיסה באפר געשי סמיך ולוהט בעובי של 20 סנטימטרים וכשהתקרר הפך אותן למעשה לקפסולת זמן. קפסולה שהתגלתה בשנת 1710 ומאפשרת לנו מאז להבין כיצד נראו החיים בערים העתיקות הללו לפני זמן רב כל כך. כל מי שיבקר במקום יוכל לספר כי ישנם שם מקומות שנראים כאילו גרו בהם עד לפני עשר דקות, למרות שלמעשה חלפו להן 1938 שנים... ​ כיום אגב, הוא רגוע ושקט. מכל פינה בעיר נאפולי נראה הווזוב ומדענים עובדים כל העת על דרכים לשפר את המערכות ההתרעה כדי לאפשר פינוי מהיר של תושבי האזור במקרה של התפרצות. נאפולי אחרי הכל, היא העיר הרביעית בגודלה באיטליה ובסביבותיה חיים יותר ממליון בני אדם. אך כפי שסיפרנו בהתחלה, בסמוך לנאפולי נמצא מתחם געשי נוסף, מערבית לווזוב, מתנשף ומחרחר "קאמפי פלגריי" Campi Flegrei - משמעות השם, "השדות הבוערים" הסיוט של המדענים. אזור זה נמצא כל הזמן תחת עינם הפקוחה מפני שאיש אינו יודע מה בדיוק הוא עלול לעשות. מה רואים שם? עשן עולה מהאדמה, בריכות גופרית מבעבעות, סלעים במגוון צבעים – מראה מרהיב ביותר אגב. הר? אין שם. כלומר, עדין. הרי געש נבנים וגדלים בשל התפרצויות חוזרות ונשנות הגורמות להתאספות של לבה הנערמת סביב לנקודת הפריצה – לוע הר הגעש – מכאן שלפני ההתפרצות הראשונה עוד אין הר בנוסף קאמפי פלגריי איננו סתם הר געש רגיל – כלומר וולקנו, כי אם מגה-וולקאנו ​ וולקאנו כמו האתנה והווזוב מסוגלים להחריב עיר או אזור, אולם מגה-וולקנו הוא מתחם געשי המסוגל לייצר אלף קילומטר מעוקב של חומר בפעילות יחידה. כלומר, מגה-וולקנו מסוגל להשפיע על כדור הארץ. להכחיד מינים, לשנות את האקלים לאורך שנים ארוכות בגלל האפר הוולקני שיסתיר את אור וחום השמש דבר שיגרום בין היתר לרעב. כמו כן ישתנה מפלס פני הים, עשויים להגרם שינויים בהרכב מי הגשם ועוד ועוד... ​ התפרצות מגה-וולקנית כזאת הכחידה בעבר 90% מהמינים על פני כדור הארץ והיוותה את יריית הפתיחה לעידן הדינוזאורים שהגיע לאחריה. כמה תועלת יש בדיבורים על מגה-וולקנו? שהרי אם אחד כזה יחליט להתפרץ, אין לנו מה לעשות בנידון. מצד שני העיסוק בתופעת המגה-וולקנו כמו העניין שיש לבני אדם בהרי הגעש מימים ימימה, קשור בשילובם של כוחות טבע אימתניים עם מראות מרהיבים ומעוררי אימה ותחושה של ידיעת הסוף. אנו נמשכים אל האש או אל האפשרות שתתקלח, לא כעש, אלה כמי שזקוקים לקתרזיס עבור תפיסת המציאות שלנו הנמצאת כמעט תמיד בהשהיה.

דווקא עכשיו בחורף, כשהיא ריקה יחסית ממיליוני התיירים הפוקדים אותה בקיץ ורגע לפני הוולנטיין דיי, זה הזמן האידאלי לסופ"ש זוגי באחת הערים היפות בעולם. איפה לטייל, לאכול ולהתפלל שלא ייגמר לעולם. מה יש בה, בפירנצה, שהופך אותה ליעד מושלם כל כך לחופשה רומנטית? אולי זו התחושה שאנחנו מסתובבים בתוך מוזיאון אחד גדול, כל פינת רחוב מפוסלת ומעוצבת לסלפי זוגי של "יש לנו אהבה/היית מאמינה/ אחרי כל המדבר הזה/ איזו נחמה" (ערן צור). ​ ופירנצה אכן מנחמת. היא מנחמת עם הפחמימות שלה, היא מנחמת עם כוסות היין והשפריץ אפרול, היא מנחמת עם רחובות העיר העתיקה הצרים, ששופעים חום גם בחורף הקריר. העיר קוראת לנו לאהוב בה, היא ממש מבקשת את זה מאתנו. אחרי שיטוט קצר בין ציורים ויצירות אומנות המדגימים היטב את גן העדן והגיהינום של כולנו, המסקנה המתבקשת היא שרחובות פירנצה הם לבטח גן העדן המובטח ואם נשכיל להתהלך בו, יד ביד במשך כמה ימים, נחזור ממנה עם ניצוצות בעיניים ממש כמו בהתחלה. הנה מסלול זוגי מומלץ בעיר: La Milkeria התחילו את הבוקר במילקריה, בית קפה חמים ונעים במרכז העיר או הדרך המהירה ביותר להזרים פחמימות מנחמות לגוף. עזבו אתכם מארוחת בוקר בריאה מלאה בסיבים ופחמימות מורכבות, אתם בחופש! במילקריה מתמחים בקרפ צרפתי ובוואפל בלגי עם תותים, קצפת, שוקולד והרבה אהבה. אל תשכחו להזמין גם את ה"שוקולטה קלדה" שהוא משקה השוקו החם האיטלקי המפורסם, כאן הוא סמיך וטעים במיוחד ותוכלו לחלוק אותו עם כפית בתקווה להצליח ולסיים אותו יחד. לאתר של המילקריה כתובת: Borgo degli Albizi 87r שעות פתיחה: פתוח כל השבוע מ 8:00 בבוקר ועד 23:30 בלילה. בימי שבת המקום פתוח עד 00:30 בלילה. טיול בעיר העתיקה לאחר ארוחת הבוקר, לכו לשוטט ברחובות העיר העתיקה. הקיפו את הדואמו מכל צדדיו ואם אין תור ארוך במיוחד, כנסו פנימה. הדואמו היא הקתדרלה המפורסמת ביותר בפירנצה והמבנה יגרום להשתאות ברגע שתתקרבו אליו. אם זיעה ומאמץ משותף עושה לכן/ם את זה, טפסו למעלה ב-463 המדרגות אל הקפלה שתכנן ברונולסקי והפרסקו המפעים של ואסארי. שימו לב: הכניסה אל הדואמו היא בחינם, אך הטיפוס במדרגות עולה 15 יורו ומקנה כניסה גם אל מוזיאון הדואמו הנהדר שחבל להחמיץ. מוזיאון הפיטי וגני בובולי רוצים לדמיין איך יראה הארמון המשותף שלכם? להתחיל לתכנן את חדרי הילדים או חדר השינה עטוף התחרה והקטיפה? ארמון ומוזיאון הפיטי הוא המקום בשבילכם. לכו בנעימים בין חדרי המוזיאון ומלבד יצירות האמנות הנפלאות של ארטימיסיה ג'נטילסקי, ורוקיו ובוטיצ'לי שאספה משפחת מדיצ'י, תוכלו לראות גם רהיטים שנשתמרו במקום, מיטות אפיריון וחדרי נשפים. כאשר סיימתן/ם את חוויית המלוכה בתוך הארמון, זה הזמן לצאת לפיקניק זוגי בגני בובולי הסמוכים שהם בעצם חצר הארמון. הגנים נמתחים לגובה ויש בהם מדשאות אינסופיות, צמחייה רבה, מזרקה ובריכה עם ברווזים וגם נוף מופלא של העיר הנשקף מהנקודה הגבוהה ביותר בהם. ​ המוזיאון והגנים פתוחים בימי שלישי-ראשון 8:15 עד 18:50 כרטיס כניסה: למוזיאון 13 יורו ולגני בובולי 7 יורו. תצפית מפיאצלה מיכאלנג'לו נסו להגיע אל התצפית היפה ביותר של פירנצה קצת לפני השקיעה וכך תוכלו להשיג את הפריים המיוחל להעלות לפייס: נשיקה וחיוך על רקע נוף פנורמי עוצר נשימה של העיר כולה. מנקודת התצפית הזו אפשר לראות בימים יפים גם את הערים השכנות! מדי פעם מתקיימים במקום גם אירועים ופסטיבלים ובאופן קבוע תוכלו למצוא שם דוכני מזכרות שאף אחד לא צריך. מומלץ להגיע אל פיאצלה מיכאלנג'לו בקו 13 (רדו בתחנת il david), תנו לאוטובוס לטפס לגובה במקומכן/ם אך להשלמת החוויה נמליץ לכן/ם לרדת את הדרך חזרה ברגל, דרך העצים, המדשאות והשלכת הרומנטית אם הגעתם/ן בתקופת הסתיו. בסוף המסלול תגיעו לנהר הארנו היפה ותוכלו לחצות את הגשר ולהוסיף גם את המנעול שלכם, שיבטיח את אהבתכם הנצחית ממש כמו בפריז. ארוחת ערב במסעדת Cibrèo Trattoria Andiamo avanti, בצדו השני של נהר הארנו נמצאת שכונת סנטה קרוצ'ה היפה. בשעה שבע בערב נפתחת לה הטרטוריה הביתית, צ'יבראו, שאסור לפספס. במסעדה הקטנה הזו יש שולחנות עץ עם אגרטלי פרחים ותפריט כתוב ביד המשתנה מדי יום, לפי החלטת השף. המנות לא גדולות, אך מגיעות עם תוספות מפתיעות המשתנות גם הן מדי יום. אל תוותרו על עוגת הגבינה המשובחת ועל הפנקוטה ברוטב הקרמל האלוהי שיזכיר לכן/ם שהגעתן/ם לגן העדן שחיפשתם/ן והדלת אליו נפתחת בכל ביס מהקינוח של מסעדת צ'יבראו הקסומה Via de’ Macci, 122r מסאג' מרגיע באסמנה Asmana Wellness World Firenze עולם הספא של אסמנה שווה את הנסיעה הקצרה אליו ממרכז פירנצה. זהו ספא שמאפשר כניסה למבוגרים בלבד ומוצעים בו טיפולים מרגיעים רבים כמו מסג' עם שמנים טבעיים, סאונה וחדרי רגיעה. במקום פועל גם חמאם תורכי גדול בו תוכלו להזיע יחד את כל הרעלים ולחזור ממנו הביתה עם אנרגיות מחודשות. אטרקציה מעניינת במקום היא חדר הקצף המיוחד, בו יש גם אמבטיית קיטור. כניסה לשעתיים עם שימוש חופשי בכל מתקני הספא עולה 20 יורו. מסאג' של 20 דקות עולה 30 יורו. ​ Via Salvator Allende, 10 ​ אתר האינטרנט לילה בפייזולה Fiesole אם תרצו להתרחק ללילה אחד מהעיר הצפופה ולפרגן לעצמכם לינה באחת מהווילות המיוחדות באזור, עם כוס יין ונוף טוסקני, פייזולה היא המקום. העלייה היפה לעבר העיירה תפרוש בפניכם כרמים ירוקים ובתים קטנים שנראים כאילו נלקח מתוך גלויית תיירות מעוצבת. דמיינו שאתם אצילים מהמאה הארבע עשרה, מכורבלים ליד האח הבוערת עם מרק חם בחורף או קינוח איטלקי אלוהי בקיץ, חסרי דאגות ומוקפים בכל האמנות האיטלקית הכי יפה. זו האווירה בפייזולה שתדביק אתכם בקיטש נעים. תהנו!

מאז שחברת התעופה ריינאייר פתחה את הקו מתל אביב אל שדה התעופה אוריו אל סריו בברגמו, העיר הפכה ליעד מסקרן שכולם מחפשים מידע אודותיו. כתבת "באיטליה" שרה פראקסטי ילידת העיר, עמלה והמציאה רשימת המלצות למקומות ש"המקומיים" אוהבים. מדריך מקורי לעיר. גסטרונומיה גבינות שמן זית יין מנות טיפוסיות לאזור מתוקים יין בתוך העיר באוויר הפתוח תרבות פסטיבלים אחרי השקיעה ספא שופינג ילדים זהו לא מדריך קלאסי ולא אתאר כאן דווקא את כל מקומות בהם חובה לבקר, אלא אכיר לכם את ברגמו שלי, העיר אותה אנחנו חיים יום יום, אנחנו המקומיים. אתן לכם עצות היכן לבקר, במקומות הכי יפים ואגלה לכם את הסודות הכי כמוסים, לא תתחרטו! הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות שמי שרה ונולדתי בפרובינציה של העיר ברגמו שהיא עיר מימי הביניים בחבל לומברדיה. מרכזה של העיר ברגמו הוא מהמיוחדים בעולם, העיר מחולקת בין העיר של מעלה לבין העיר של מטה, עילית ותחתית, ושני מרכזי הערים מאוכלסים גם היום בתושבים ומתויירים רוב השנה. האזור בו שוכנת העיר ממגוון מאוד ומצויים בו עמקים, נהרות, אגמים, אזורים הרריים ושפלה אחת גדולה, זו הפאדנית. גסטרונומיה בשביל לחיות את ברגמו כמו המקומיים אני ממליצה להתחיל במטבח, כי הצבא בהחלט צועד על קיבתו. מסורת המטבח בברגמו נעוצה בסגנון הכפרי וההררי האיטלקי, הרבה מהמוצרים המיוצרים בברגמו עשו להם שם והם מיוצאים היום לכל העולם. כך למשל, מימיו המוגזים של המותג האיטלקי המפורסם בכל העולם San Pellegrino נובעים ומתבקבקים בעמק הרמבאנה הסמוך. אם תרצו, תוכלו לבקר במפעל המים בתאום מראש לקבוצות: מאז פרוץ מגפת הקורונה הושעו הסיורים במפעל המים. גבינות גם בתחום הגבינות העיר מצטיינת, אם המון סוגים של גבינות ירדו אל העולם, ברגמו נטלה לעצמה תשעה מהם. לא כדאי לפספס את גבינת ה-Strachitunt שמקורה כבר בשנת 1300, גם הגבינות Taleggio, Branzi הן שם דבר באזור. שמן זית ליד האגם lago d'iseo מיצרים שמן זית מעולה l’Extravergine Sebino DOP. יין בגבעות של העיר מגדלים ענבים ומייצרים יין שכדאי לטעום: Valcalepio DOC גם לבן וגם אדום, ובנוסף יין מוסקט: Moscato di Scanzo DOP. יקבים מומלצים: Il Cipresso Moscato di Scanzo DOCG e Valcalepio DOC Via Cerri 2, Scanzorosciate (BG) Orari: Lun-Ven 8.30-13.30; Sab 8.30-12.00; Dom 10-13, 14.30-18 במקרה של קבוצה גדולה, כדאי להזמין מראש מקום Tenuta Castello di Grumello Via Fosse 11, Grumello del Monte Orari: Lun-Ven 8.30-12, 13-17; Sab 8.30-12; Dom chiuso ניתן להזמין סיורים וטעימות בהזמנה מראש (גם באנגלית) מנות טיפוסיות לאזור המטבח הברגמסקי הוא שם נרדף לפשטות, המרכיבים שבהם עושים שימוש הם אלו שהיו נמצאים בהישג יד בתקופות העוני בעיר. חייבים לטעום: i Casoncelli פסטה בצורת סוכריה ממולאת בבשר, גבינת פרמזן ופרורי לחם. לפי המתכון של סבתא שלי צריך להשתמש בבשר שנשאר מארוחת הצהרים של יום ראשון. איפה לאכול את המנה? לצערי אצל סבתא שלי אין מספיק מקום לארח את כולכם, אבל אל חשש: המון טרטוריות ומסעדות מציעות את המנה הטיפוסית הזו לארוחת צהריים או ערב, בטרטוריה לה טברנטה - Trattoria la Tavernetta הנכדים ממשכים לבשל את הפסטה לפי המתכון של הסבתא שלהם: Trattoria la Tavernetta via Pregaroldi 16B, Bracca 12:00-14:00 19:30-21:30 Tel: 0345 97172 לאתר המסעדה מחיר לאדם בין 20-30 אירו פולנטה בצבעה הצהוב קיימת הפולנטה על שולחנם של הברגמסקים כבר שנים רבות הרבה פעמים היוותה תחליף ללחם, היא אהובה ביותר ונאכלת כאן בכל עונות השנה. תטעמו אותה עם תבשיל בשר ציד או גבינות וחמאה הגרסה הזאת נקראת טראניה - Taragna. איפה לאכול המון מסעדות אם לא בכולן מגישים פולנטה, אבל זה לא אומר שבכל מקום תמצאו את הדבר האמיתי! הנה שני מקומות בהם תוכלו ליהנות מהמתכון המקורי, המקום הראשון זוהי טרטוריה שאליה זורמים הברגמסקים בדרך כלל בימי ראשון בצהריים ביחד עם המשפחה: Trattoria da Ornella via Gombito 15, Bergamo סגור בחמישי: 12:15-15:00 / 19:15-23:00 Tel: 035 232736 לאתר המסעדה מחירים 25-35 אירו לאדם מקום מומלץ לאכול בו את הפולנטה בגרסה עם הגבינות Taragna: La Ca’ della Taragna via Provinciale 3, Valbrembo 12:00-14:00 / 19:30-21:30 Tel: 0345 97172 לאתר המסעדה מחיר 20-30 אירו לאדם מתוק האהבה לפולנטה חצתה את גבולות המלוח ובעיר ניתן למצוא גם גרסה מתוקה לתבשיל המנחם, קינוח הנקרא “Polenta e Osèi” ובתרגום חופשי מדיאלקט "פולנטה וציפורים". הוורסיה המתוקה עשויה מקמח פולנטה, סוכר ושוקולד למעלה, תוכלו לטעום אותה בכל קונדיטוריה בעיר. אחת הקונדיטוריות המועדפת על המקומיים ללא ספק היא Balzer במרכז העיר תחתית, הכול עשוי במקום: Balzer via Portici Sentierone 41, Bergamo 07:00 - 21:00 Tel: 035 234083 לאתר הקונדטוריה גלידה גלידרייה מועדפת עליי היא Marianna בעיר העילית, הכינו את עצמכם לגביע גלידה שלא מהעולם הזה !! La Marianna Pasticceria Largo Colle Aperto 4, Bergamo 07:30 - 00:00 (ביום שני נסגר בשעה 20:30) Tel: 035 237027 לאתר הגלידריה ​ מחיר: גביעים גדולים מתחילים ב 6 אירו יין בתוך העיר על טעם וריח אין מה להתווכח, אני מעדיפה כוס יין טוב על פני קוקטייל או ספריצ או אפילו כוס בירה. כבר ציינתי מה הם סוגי היין המקומיים בברגמו, הנה שני ברי יין שחביבים עלי במיוחד: Vini & Spiriti Via Paglia 9, Bergamo 10:00 - 00:00 (סגור ביום ראשון) Tel: 035 249574 לאתר האינטרנט של הבר היין מחיר: בין 3-5 אירו לכוס יין Red - Caffè Vino Spirito Via Moroni 63, Bergamo שעות פתיחה: בכל יום: 08:00-21:00 ראשון: 17:00-21:00 שישי ושבת: 08:00-24:00 (סגור ביום שני) Tel: 035 233226 לאתר האינטרנט של בר היין מחיר: בין 3-5 אירו לכוס יין באוויר הפתוח לאלו שאוהבים פעילות "אאוטדור" הפרובינציה של ברגמו היא יעד מושלם. ההרים שבקרבת העיר הם יעד מועדף לאלו שאוהבים סקי או הליכות ספורטיביות וטיולים בטבע, טיפוס הרים, טיולים במערות וקניונינג. ​ אסור לפספס את מסלולי רכיבת האופניים הפרוסים לאורך העמקים ויש המון כאלה לרשימה המלאה , במיוחד ה: la ciclovia "דרך האופניים" שאורכה 38 ק"מ ושנבנתה מעל פסי הרכבת הישנים. המסלול מחבר את העיר ברגמו מפיאצה Brembana (שימו לב ישנו חלק לא גמור עדיין המחבר את העיר ברגמו למסלול וצריך לחצות את פארק: Parco dei Colli עד לישוב Villa d'Almè). השכרת אופניים האופציה הספונטנית והזולה היא Bike Sharing ברחבי העיר ברגמו פרוסות 23 תחנות איסוף לאופניים, משכירים דרך אפליקציה. לפרטים המלאים באנגלית ולהורדת האפליקציה כאן. להורדת פלייר הסבר בפורמט PDF ​ BikeFellas Via Giuseppe Gaudenzi, 6, Bergamo Tel: 035 0789328 השכרת אופניים וציוד. פתוח מיום שלישי עד שבת. לאתר החנות ​ Cicli Pesenti Via Fantoni, 1/A – Bergamo Tel: 035 244061 השכרת אופני עיר, הרים, אופניים חשמליות, אופניים לילדים וציוד נלווה. סגור שני בבוקר. לאתר האינטרנט של החנות Bikeme via Pontesecco 12, Bergamo Tel: 035 0632925 השכרת אופניים חשמליות מ - 20 אירו ומגיל 16 בלבד. לאתר החנות תרבות ברגמו עשירה בהצעות תרבותיות, לא רק במרכז העיר ישנם מוזאונים ותערוכות, אפשר דווקא למצוא מייצגים ותערוכות מעניינות גם מחוצה לה, בפרובינציה. כדאי לבקר במוזיאון העץ והנגרות – il Museo del Falegname , מוזיאון הדואר - Museo dei Tasso e della Storia Postale מוזאון ארלקינו - casa-museo di Arlecchino , פארק האסטרונומיה – il Parco Astronomico la Torre del Sole פסטיבלים, שווקים ותערוכות שווקים, תערוכות ופסטיבלים מתקיימים בעיר עצמה ובפרובינציה, בכל עונות השנה. בכפרים המקומיים חוגגים בהתאם לעונות השנה: באוגוסט חוגגים עם הדגים בעיירה Sedrina הבנויה על גדות נהר ה- Giongo שבהחלט שווה ביקור. בספטמבר עם הערמונים, בפסטיבל מושקע ביותר וכמובן שחוגגים גם עם הפסטה Casoncello שהוזכרה קודם. אנשי האזור מאוד מערכים את התוצרת המקומית המיוחדת ומייחסים חשיבות לחגיגות. באתר הזה תוכלו להתעדכן בנוגע לאירועים שונים המתקיימים באזור. אחרי השקיעה כמו בכל עיר המכבדת את עצמה גם בברגמו יש חיי לילה, אלו של לפני ארוחת הערב ואלו שאחרי, תוכלו לבלות ערבים נפלאים בעיר שלי. אפריטיבו דרינק לפני ארוחת ערב? אני יודעת בדיוק מה אתם מחפשים! מקום טרנדי באחד מהרחובות הראשיים של העיר התחתית: il Vox היום מהלאונג' ברים המצליחים בעיר. הקוקטיילים טעימים אבל גולת הכותרת הוא בּוּפה אכול כפי יכולתך, אחרי הדרינק ב- VOX תוכלו לדלג על ארוחת ערב. Vox Bergamo Viale Papa Giovanni XXIII 94, Bergamo 07:00 - 00:00 (יום ראשון נפתח ב 10 בבוקר) Tel: 035 4284353 אתר האינטרנט מחיר: קוקטייל מתחיל ב 5 אירו (כולל את הבּוּפה) גם מחוץ לעיר, בפרובינציה, יש מקומות מהסוג הזה. הבר המועדף עלי הוא Niniva גם כאן יש בּוּפה המלווה את המגוון העשיר של הקוקטיילים. Niniva Via Milano 42A, Almè 05:30 - 02:00 שעות פתיחה Tel: 035 638123 אתר האינטרנט מחיר: קוקטייל מתחיל ב 5 אירו (כולל את הבּוּפה) חיי לילה אם בא לכם אחרי ארוחת הערב לחגוג, אתם יכולים לחבור לרגצי מהאוניברסיטה שכל ערב נפגשים בדיסקוטק Edonè שבפאתי העיר. בין המקומות הנחשבים יותר בימים אלה בעיר: Capogiro, Setai, Bobadilla הנה הפרטים המלאים: Edonè Via A. Gemelli 17, Bergamo שעות פתיחה: משתנה לפי אירוע Tel: 392 927 1755 לאתר האינטרנט ​ Capogiro Joy Club Via Trento 14, Curno שעות פתיחה: שישי 21:30-04:00, שבת: 22:00-04:00, ראשון: 20:30-01:30 Tel: 348 441 1604 לאתר האינטרנט ​ Setai località Portico 21, Orio al Serio שעות פתיחה: שישי, שבת, ראשון 23:30- 04:30 Tel: 338 595 4367 לאתר האינטרנט ​ Bobadilla Via Pascolo 34, Bergamo שעות פתיחה: שישי ושבת 20:30 – 04:30, ראשון 19:00 – 01:00 Tel: 035 561575 לאתר האינטרנט ספא לפעמים צריך לנתק את השְׁטֶקֶר, באזור ברגמו ישנן כמה אפשרויות לעשות זאת, הכי נגיש הוא QC Terme שנמצא ב San Pellegrino Terme בנוסף ישנן גם Sant’Omobono Terme , ו גם Darfo Boario Terme . QC Terme di San Pellegrino Viale della Vittoria 53, San Pellegrino Terme שעות פתיחה: שני – חמישי 10:00 – 23:00, שישי 10:00 – 24:00, שבת 9:00 – 24:00, ראשון 9:00 – 23:00 ​ Tel: 0345 20102 לאתר האינטרנט ​ מחירים: במהלך השבוע 45 אירו, בסופי שבוע 50 אירו, בחגים: 54 אירו (כניסה יומית לאדם). שופינג חפשו את רחוב XX Settembre ואת רחוב Via Sant’Alessandro , הקרוב אליו. שני אלו הם המרכזיים בתחום עם מיטב המותגים. בוטיקים מעניינים עם דברים ייחודיים תוכלו למצוא בעיר העילית ברחוב המחבר בין הרכבל לרחוב alla Rocca. ​ בפרובינציה של העיר תוכלו למצוא את הקניונים, Oriocenter אשר ממוקם ליד שדה התעופה ונחשב לאחד הגדולים, קניון נוסף הוא - la Città Mercato a Curno , וגם il centro Le Due Torri . ילדים מיני איטליה Minitalia-Leolandia : פארק שעשועים ובו איטליה במיניאטורה - Via Vittorio Veneto 52, Capriate San Gervasio (תלוי בעונה) 10:00-18:00 שעות פתיחה: Tel: 02 9090169 לאתר האינטרנט מחיר: מתחיל ב 22 אירו לאדם גן החיות - Parco delle Cornelle: Via Cornelle 16, Valbrembo (תלוי בעונה).09:00 – 17:00 שעות פתיחה: Tel: 035 527640 לאתר האינטרנט מחיר: 15 אירו מבוגר 11 אירו לילד

ב צ'ינקווה טרה כבר הייתם? בצפון מערב איטליה, לחופו של חלק הים התיכון הנקרא הים הליגורי, שוכנים חמשת הכפרים המפורסמים. להגיע לשם כל אחד יכול, אבל איך עושים את זה לוקאל סטייל? שלחנו את שרה פרסקאטי לסיור שטח כדי לאסוף את כל המידע הנחוץ למי כשמתכננים טיול באחד המקומות היפים והעמוסים בארץ המגף. אחד מאתרי החובה באיטליה הוא אזור צ'ינקווה טרה – Cinque Terre בתרגום ישיר לעברית, "חמש האדמות". האזור הוכר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1997. מדובר בחמישה כפרים השוכנים זה ליד זה, לאורך רצועת חוף מצוקית שבחבל ליגוריה Liguria בצפון מערב איטליה. ההתיישבות במקום החלה כבר בסביבות המאה ה-11, עת יושבי העמקים מצפון מזרח הגיעו והחלו לבנות את ביתם. פעילותם נחשבת עד היום לדוגמא ומופת בדרך בה האדם ביושבו משנה את מתווה השטח עבור צרכיו אך עושה זאת תוך שמירה על הרמוניה עם הטבע. חמשת הכפרים הם: Monterosso al Mare הצפוני מבין הכפרים והמיושב ביותר, משקיף על מפרץ קטן ובו נמצא חוף הרחצה המפורסם של האזור. Vernazza ידוע בזכות היין המקומי שלו “Vernaccia” ונחשב למרשים מבין הכפרים. Corniglia הכפר היחידי שאינו ממוקם על הים אלא על מצוק בגובה כ- 100 מטר מעל פני הים וגם בו יקבים שונים. Manarola הכפר בנוי בין צוק לערוץ היורד אל הים. Riomaggiore כפר המפורסם בזכות הבניה הייחודית שלו, בתי הכפר בנויים בצורת מגדלים. ​ הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות בין הכפרים מתפתל מסלול הליכה רגלי וכן מסילת רכבת המאפשרת גישה ומעבר מהיר בין כפר לכפר, ניתן גם להיעזר בסירה. בקיץ האזור מוצף בתיירים והחנייה בכפרים מוגבלת ומצומצמת ולכן כדאי להגיע עם הרכב עד תחנת הרכבת La Spezia Centrale שבעיר הנמל הקרובה לה ספציה, לחנות ולהגיע לכפרים ברכבת. אפשר כמובן גם ללכת את המסלול כולו ברגל אך שימו לב: לא כל המסלולים מתאימים להליכה עם טיולון! בקיץ האזור מאד מ א ד עמוס. איך להתנייד? כרטיס Cinque Terre Train card – מקנה זכות לנסיעה בלתי מוגבלת בקו הרכבת לה ספציה-לבנטו (La Spezia-Levanto), אפשרות להשתמש בשאטלים לתחנה, כניסה לכל שבילי ההליכה ואינטרנט חופשי. בקיץ כרטיס יומי למבוגר יעלה 16 אירו, ילד 10 אירו ומשפחה 42 אירו עוד נתונים: 15-20 דק' נסיעה בין הכפרים Monterosso ו- Riomaggiore נסיעת רכבת בודדת 2.20 אירו לכיוון. ניתן לקנות את הכרטיס בתחנות הרכבת או בכניסה לפארק הלאומי במרכז התיירים. חניון תחנת הרכבת של העיר לה ספציה - La Spezia centrale 8 אירו לחצי יום, 18 אירו ליום שלם. להזמנת מקום ב אתר האינטרנט מראש: סירה – אפשר להתנייד באמצעות השאטל הימי העובר בין הכפרים כרטיס יומי למבוגר 35 אירו , 25 אירו משעות אחר הצהרים ילדים 18 אירו ו- 14 אירו משעות אחה"צ (המחירים מעודכנים לשנת 2017). מסלולי ההליכה העיקריים המחברים בין הכפרים: L’Alta Via – "הדרך הגבוהה" שביל שהגישה אליו חופשית הנמתח מעל גובה פני הים לאורך החוף. ​ “Sentiero Azzurro” – " השביל הכחול " המכונה גם Via dell'Amore "שביל האהבה" המחבר בין חוף Levanto ו - Portovenere . בין ריומאג'יורה ( Riomaggiore ) לבין מאנארולה ( Manarola ) יש מסלול הנגיש גם עם עגלות גישה חד פעמית למסלול € 7.50 ספורט: טרקינג, אופני הרים, דייג בצלילה אלו רק חלק מהפעילויות שהאזור מציע, הכפר Levanto המרוחק רק 13 ק"מ צפונה, הוא גן עדן לאוהבי גלישת גלים, רוח ו- bodyboard. ים: בכפר Monterosso יש שני חופי רחצה: Fegina, הפופולרי יותר ובו שרותי חוף מלאים שמשיות ומיטות שיזוף להשכרה ו-Levanto. בשני החופים אבנים קטנות מעורבות בחול. בכפר Riomaggiore חוף רחצה עם אבנים גדולות לעומת זאת בכפרים Vernazza ו-Manarola חופים סלעיים, קרוב לכפר Corniglia תוכלו למצוא את חוף הנודיסטים המפורסם Guvano החוף Fungina Lungomare בכפר Monterosso הוא הגדול ביותר ועם הגישה הנוחה ביותר, בנוסף הוא גם אחד החופים המעטים בצ'ינקווה טרה המכוסה בחול ללא אבנים, כזה המושלם למשחקי חוף לילדים. גסטרונומיה: ההיסטוריה שופכת אור ומראה לנו שראשוני המתיישבים באזור לא היו יורדי ים כי אם אנשי הרים. המטבח המקומי הושפע באופן טבעי ממקורות אלו. כיום קיים ערבוב של מטבח העושה שימוש במוצרים מן הים והיבשה כאחד. מוצרים טיפוסים לאזור: החוף הליגורי מאוד מפורסם במספר מוצרים שתוכלו לטעום כמעט בכל מקום. לא לפספס את הפסטו ג'נובזה, פוקצ'ה, פארינטה, זיתים מקומיים, אנשובי מומלחים, עצם המחשבה עליהם מעוררת תאבון. בצ'ינקווה טרה יש גם שני סוגי יין (DOC) חשובים: יין לבן יבש הנקרא על שם האזור Cinque Terre שהולך טוב עם מאכלי ים, פ'וקצה, ופשטידות מלוחות. יין בשם Sciacchetrà שהוא יין מתוק (פסיטו) קצת מזכיר ליקר פרותיי, מתאים לקינוחים. ​ מנות מסורתיות המטבח המסורתי הוא פשוט ועושה שימוש ברכיבים מקומיים ומשלב אותם בטעמים מיוחדים, הנה כמה דוגמאות: טאלייטאלה ברוטב פסטו עשוי משמן זית ריחן, גבינת פארמז'ן וצנוברים. פריטו מיסטו – דגי ים מטוגנים. אוכל רחוב שמוגש בגביע נייר, מתאים לארוחת צהריים מהירה. המאפים כמו הפוקאצ'ה והפרינטה שהיא מעין חביתת חומוס ועוגת הקרוסטטה עם ריבת לימונים הגדלים באזור. מקומות Nessun Dorma Cinque Terre Località Punta Bonfiglio, Manarola שעות פתיחה: 11.00 - 16.00 אתר האינטרנט Ristorante Dau Cila Via S. Giacomo, Riomaggiore שעות פתיחה: 12.30 - 15.00 / 19.00 - 22.30 אתר האינטרנט מסעדה במערה החצובה בתוך ההר ופונה אל הים, מציעה מבחר מכובד של יינות שילוו באופן מושלם את הדגים הטריים שבתפריט.למסעדה יש גם מרפסת המשקיפה אל הנמל הקטן שמתחתיה, מתאימה לארוחה זוגית רומנטית. כדאי להזמין את דג הבקלה בסגנון ליגוריה - baccalà alla ligure עם תפוחי אדמה וזיתים, מעדן. בר יין ומסעדה שלו מרפסת עץ הפונה אל הים הנוף הנשקף ממנה הוא לא פחות ממקסים. מקום אופטימלי ליהנות בו מטעימות יין מקומי, מהמעדנים המקומיים ולשתות את האפריטיבו עם הנוף הכי יפה בעולם. לא ניתן להזמין מקומות מראש והתשלום במזומן בלבד. ממליצה: כוס יין לבן מקומי עם אנשובי במרינדה. ​​ L’Ancora della Tortuga Salita Cappuccini, Monterosso al Mare שעות פתיחה: 12.00 - 15.30 e 18.30 - 21.00 סגור ביום שני אתר האינטרנט אוכל רחוב איטלקי! המקום מציע מגוון רחב של מנות דגים המוגשות בקונוס נייר. המקום בניהול משפחתי והצוות ידידותי ונעים. ממליצה על מנת ה-fritto misto (מיקס מטוגן של דגים ופירות ים) או על מנה הנקראת "דגים בנייר כסף" (pesce al cartoccio) היא גם מעולה. ​ Il Pescato Cucinato Via Colombo, Riomaggiore שעות פתיחה: 11.30 - 20.30 עמוד הפייסבוק אם אתם צריכים חיזוק בעלייה התלולה של הכפר Corniglia עצרו אצל אלברטו, המקום מכין גלידות תוצרת בית וגם גרניטה בכמה טעמים וקרפים. בדיוק מה שצריכים בשביל להמשיך לצעוד. המלצה חמה: גרניטה בטעם לימון שמכינים מהלימונים המקומיים. ​ Alberto Gelateria Via Fieschi, Corniglia שעות פתיחה: 10.00 - 22.00 עמוד הפייסבוק חיי לילה: חיי לילה סוערים הם לא מנת חלקם של תושבי האזור, מעט מאוד מקומות נשארים פתוחים עד מאוחר ואלה שכן נמצאים בכפר Monterosso. אם אתם חייבים להתנועע תוכלו למצוא ב-La Spezia הקרובה לא מעט ברים ומועדונים: Papilio Club Via del Canaletto 136, La Spezia שעות פתיחה בימי שישי ושבת: 20:30 - 03:30 אתר האינטרנט

פיקו, מתחם המזון החדש של רשת Eataly שנפתח לפני כחצי שנה בפאתי העיר בולוניה, מציע למבקרים חוויה רב חושית בדמות לונה פארק גסטרונומי ענקי. ביקשנו יפה מליאתה, בלוגרית אוכל ותיירות המתגוררת באיטליה מזה עשור ובעלת "הביקינג בוטיק", לבקר שם עבורנו ולחזור עם רשמים. ליאתה חזרה מדושנת, עם חור בכיס והמלצות. פודיז, שחררו כפתורים וצאו לדרך מה לא אמרו כבר על האוכל האיטלקי? אולי ה-אוכל ה-מפורסם וה-אהוב בכל העולם, כל כך מאופיין עד שהוא נתפס כמותג. ולא סתם מותג, כי אם אחד המותגים החזקים בעולם. היה זה אך טבעי שמישהו הרים את הכפפה והקים מקדש למסורת ולתרבות האוכל המקומי של ה-Bel Paese כפי שהמקומיים קוראים לה, "הארץ היפה", ארץ מכורתם. ​ הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות כזה הוא מתחם Fico, במהלך הביקור התחושה היא כאילו החושים משלבים להילוך חמישי. העיניים מטיילות בין שפע הצבעים והאינפורמציה. עם כל צעד נקלטים ניחוחות באף, בפה משתוללת רכבת הרים של טעמים, חוש המישוש עובד שעות נוספות וברקע איטלקית נעימה מלטפת בניגונה הרומנטי. La dolce vita! Fico בפירוש מילולי: תאנה, אך גם ראשי התיבות של Fabbrica Italiana Contadina ובתרגום: מפעל החקלאים האיטלקי, אותו הקימה רשת Eataly, בבעלותו של היזם האיטלקי, Oscar Farinetti. פרינטי יליד אלבה, שפתח ב-2007 את הסניף הראשון של הרשת בעיר טורינו ומאז כבר הגיע גם לניו יורק, חרט על דגלו המסחרי את עקרונות תנועת ה-Slow Food בניגוד ל-Fast Food. תנועה גסטרונומית שמקורה במחוז פיימונטה באיטליה וחבריה הולכים ומתרבים בעולם. הרעיון מאחורי הזרם הגסטרונומי הוא לייחס לארוחה ולאוכל חשיבות ותשומת לב. לאכול לאט, להנות ולהוקיר כל טעם או ריח אך גם להתייחס לאופן בו אנחנו מגדלים את המזון, לסביבה ולקהילה המגדלת אותו. אולי רק באיטליה יכלה לצמוח תנועה כזו, הרי עוד מהיותם ינוקא ניזונים האיטלקים מאוכל מקומי המבושל על פי מסורת ארוכה המתייחסת אליו כדרך חיים. עוד לא אכלנו, עוד לא שתינו במתחם לא פחות מ-45 מסעדות, קיוסקים וברים שלפחות אחד מהם יקלע לטעמכם. החל מפיצריות ועד מסעדות דגים. באופן טבעי הוקם גם מתחם מכירה עצום של מוצרי איכות מהשורה הראשונה, שם תוכלו להצטייד במלאי מרשים או לחילופין במתנות. הריחות שממלאים את המקום במהלך הביקור יגרמו לכם להאט את הקצב, לבחון, להביט לרגע ולחשוב בעיקר על דבר אחד: מה הדבר הבא שאנחנו טועמים?משעות הבוקר ניחוחות האפייה של בצקי הפיצה והפוקצ'ה גירו את אפינו והכל היה כמו משחק חושני אינסופי: עד כמה אנחנו מסוגלים לעמוד בפיתוי? תנועת ה-Slow Food תנועה גסטרונומית שמקורה במחוז פיימונטה באיטליה המלצות L'Acetaia e Trattoria gnocco e tigelle: Trattoria Cognento בצמוד למרכז החומץ הבלסמי בו תוכלו לטעום סוגים שונים של חומץ בלסמי משובח, יש טרטוריה נחמדה המגישה אוכל טיפוסי לאזור מודנה ורג'ו אמיליה, אנחנו בחרנו במנת פולנטה מטוגנת שעליה הונחה גבינה, היה חמים ומנחם! מבשלת הבירה של Baladin מציעה מספר סוגי בירות מהחבית, הברמן החביב ישמח לשמוע מה הסוג האהוב עליכם ברגיל, ולהתאים עבורכם את הבירה. נלגמה בהנאה בירה בשם Issac, קלילה ופירותית עם 5% אלכוהול. אם אתם בעניין של נשנושים או אוכל רחוב, בחנות הגבינות תוכלו למצוא חטיף עשוי גבינת פרמיג'אנו שנמכר לפי משקל, מאוד ממכר! בקיוסקים שליד מציעים פיאדינה Piadina מלאת כל טוב, בקיוסק אחר מנת פירות טריים מה שהאיטלקים קוראים Macedonia . אל תוותרו על הגלידה המצוינת של Caprigini , ליקקנו בהנאה את טעמי הפיסטוק וה"בום בום קוקוס". אם חשקה נפשכם במאפה או בגרניטה סיציליאנית טובה המשיכו אל הפסטיצ'ריה הסיציליאנית הצמודה Palazzolo , שם תוכלו למצוא גם מרציפן איכותי ממש כמו בסיציליה. מכורים לשוקולד? אצל Venchi תוכלו לטעום שוקולד משובח בטעמים שונים, אל תוותרו על הג'אנדויוטו! ולמכורים במיוחד ישנה גם סדנה להכנת שוקולד הידעת? באיטליה 57,000 מינים של בעלי חיים, 6,700 סוגים של גידולים חקלאיים, 504 זנים של גפנים, 533 זנים של עצי זית, ו-4,886 מוצרים אלמנטריים מסורתיים וייחודיים שמקורם ב-20 המחוזות של איטליה. האיטלקי הממוצע אוכל 69 קילוגרמים של פירות בשנה, מתוכם כ-31 קילוגרמים יהיו תפוחי עץ. לשם השוואה אנחנו הישראלים אוכלים קצת יותר, כ-75 ק"ג פירות בשנה וכ-100 תפוחי עץ בשנה. סדנאות במתחם מתקיימות סדנאות שונות, אני בחרתי להשתתף בסדנה העוסקת באורז שמעבירה חברת Grandi המתמחה בסוגי אורז איכותיים. ההרשמה במקום והשתתפות עלתה 20 אירו. שדות האורז של החברה ממוקמים באדמות הפוריות של אזור הדלתא של הפו ובמהלך הסדנה מוסבר בפירוט תהליך הגידול והעיבוד של האורז. כך למדתי שבחודש אפריל מתחילה זריעת האורז ולאחר ארבעה חודשים הוא נקצר. שלושה תהליכים עוברים הגרגירים מהקציר בשדה ועד שהם נארזים ונשלחים לצרכנים, במהלך הסדנה מתבצעת הדגמה באמצעות מכונה מוקטנת, בדיוק כמו שיש במפעלי החברה. בלינק מתכון פשוט וקל לקינוח פודינג אורז! הידעת? * על פי תו התקן באיטליה, על מנת לשמור על אחידות בבישול המוצר, אחוז הגרגירים השבורים באריזה אחת יכול להיות עד 4%. בסוגי האורז שנושאים את החותמת IGP מדובר רק ב-2%! * איטלקים כמו איטלקים לא זורקים דבר, את ה"אשפה" (קליפות גרגירי האורז ואבקת הניפוי) שנוצרת מהתהליך הם מעבירים לתזונת בעלי חיים. חוויה דידקטית ברחבי המתחם פזורים שישה אולמות המוקדשים ליחסים בין האדם לאלמנטים המרכבים את סביבתו, כמו גרמי השמים, בעלי החיים, או עיסוק בשאלה מה צופן העתיד ליחסים אלה? אולם אחד למשל מוקדש להיסטורית התפתחותם של מוצרים כמו היין, הבירה ושמן הזית. בין העובדות המוצגות באולם גילינו שסימנים ראשונים להפקת שמן מפרי עץ הזית התגלו אצלנו! תשאלו איפה? בחיפה! ☺ סיפור אמיתי, על הר הכרמל שלנו לפני לא פחות מתשעת אלפים שנה! מחיר כניסה למתקן יחיד החל מ-2 אירו. ילדים מתחת לגיל 6 לא משלמים, אפשר לקנות כרטיס לכל האולמות במחיר 10 אירו לאדם, יש גם הנחות למשפחות. המידע באולמות מופיע באיטלקית ובאנגלית, ההמלצה על כניסה מגיל 3 ומעלה. לגיל הרך הילדים מלאי אנרגיה? במיוחד עבורם יש משחקייה ומיני גולף! מגיעים עם פעוטות? תמצאו את החווה הקטנה מהנה במיוחד! חזרזירים, פרות, חמורים, סוסים, עזים ותרנגולות ירתקו את הדרדקים שלכם! גם רכבת קטנה יש בפיקו, היוצאת בכל עשרים דקות. נהג הקטר יוביל אתכם בין קווי המתאר החיצוניים של המתחם, לצד הדרך תראו את בעלי החיים שבמשק ואת השטחים החקלאיים בהם שתולים עצי הפרי ומתולמות ערוגות. מלהיב פעוטות אולטימטיבי. מחיר: אירו לאדם, הנסיעה חינם במידה והגעתם עם רכבת מהירה של Trenitalia. דו גלגלי תוכלו לטייל במתחם גם ברכיבה על אופניים, ההשאלה בחינם עד שמונה שעות ויש להפקיד בתמורה תעודה מזהה, מגיל 18 ומעלה. אסור להרכיב ילדים ובעלי חיים. פרטים טכניים מתי פתוח? כל יום 10:00-00:00 הגודל: 20,000 מ"ר למי מתאים: 0-99 מיקום: Via Paolo Canali, 8, 40127 Bologna BO איך מגיעים? ברכבת: מתחנת הרכבת של בולוניה (Bologna centrale) קחו את ה-Ficobus עד למתחם. השאטל פועל בכל יום החל מהשעה 9:30 ויוצא בכל 30 דקות בימי חול, בימי שבת וחג בכל 20 דקות. מחיר נסיעת הלוך ושוב: 7 אירו לאדם. עם רכב: עקבו אחרי היציאה בולוניה פְיֶירַה (Bologna Fiera) באוטוסטרדה A14. במקום חנייה בשפע והשעתיים הראשונות חינם. מה הלו"ז? ב אתר תוכלו למצוא לוח שנה בו מופיעים כל האירועים. ניתן להזמין מקום מראש באמצעות כרטיס אשראי. הבטחות צריך לקיים פודינג אורז ברוטב תותים ושבבי פיסטוק (מבוסס על המתכון של GrandiRiso) מצרכים : 120 גרם אורז מסוג Piccolo 15 גרם חמאה 500 מ"ל חלב 3-4 כפות סוכר או דבש 600 גרם תותים 40 גרם פיסטוקים 1-2 כפיות אבקת סוכר גבעול עלי נענע אופן ההכנה : לשמן 4 תבניות אלומיניום אישיות. לחמם את החלב בסיר ולהביאו לרתיחה. להוסיף את האורז ולבשלו כ-15 דקות. להמתיק בעזרת הסוכר / הדבש. לחלק את האורז לארבעת תבניות האלומיניום. לחמם בסיר רחב ונמוך מים ולהביאם לרתיחה. לשטוף את התותים ולרסק 400 גרם מהכמות במעבד מזון בתוספת של 1-2 כפיות אבקת סוכר. להעביר את המחית במסננת ולשמור את המחית בעלת המרקם החלק בצד. לפרוס לאורך 200 גרם תותים שנותרו ולשמור בצד. לקצוץ פיסטוקים ולשמור בצד. לשטוף את עלי הנענע, לייבשם ולשמור בצד. להניח כל תבנית אלומיניום אישית כ-15 שניות בסיר, להפוך כל תבנית אלומיניום על צלחת ולשחרר את הפודינג. למזוג ממחית התותים, להניח מנת פודינג אחת, לקשט עם תותים פרוסים, שבבי פיסטוקים ועלי נענע.

את טוסקנה כבר עשית? שרה פראקסטי כתבת מקומית של אתר "באיטליה" הכינה עבורנו מסלול לביקור ראשון בטוסקנה. קבלו לשימושכם האישי: 10 מקומות ב-10 ימים! על הפרק נופים עוצרי נשימה, אוכל טוב, יין משובח ואנשים שכל הטוב הזה נראה להם מה זה בסיסי... שימו חגורות, המפתחות בפנים. האזינו לפודקאסט מסלול ל - 10 ימים בטוסקנה אַרֵצו ֹ(Arezzo) מ-val di chiana עד ל-קורטונה מוֹנְטֵפּוּלְצַ'אנוֹ (Montepulciano) מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ (Montalcino) סְיֵינַה (Siena) סַאן גִ'ימִינְיַאנוֹ (San Gimignano) פְּרַאטוֹ (Prato) פִּיסְטוֹיַה (Pistoia) לוּקַה (Lucca) פִּיזַה (Pisa) הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות יום 1 – אַרֵצו ֹ(Arezzo) תחנה ראשונה, העיר ארצו (Arezzo). ארצו ממוקמת על גבעה ומציעה קלאסיקה איטלקית במיטבה: פלאים ארכיטקטוניים, מוזיאונים, וכנסיות האוצרות בתוכן אפרסקאות פרי מכחולם של הגדולים שבציירי הרנסנס,כמו פיירו דלה פרנצ'סקה וצִ'ימְבּוּאֶה. כדאי לבקר בקתדרלת סן פרנצ'סקו ולהתבונן בגומחת המקהלה שעל קירותיה אפרסקאות מאת פיירו דלה פרצ'סקה (יש להזמין כרטיסים לביקור מראש). ​ אל תחמיצו גם את מבצר מדיצ'י, מראשית המאה ה-16 ואת הנוף היפה הנשקף ממנו. ​ בארצו צולמו סצנות רבות מהסרט "החיים יפים", חפשו את החלון של מריה! ​ במטבח האופייני לארצו נעשה שימוש בחומרי גלם מקומיים כמיטב המסורת הטוסקנית. תוכלו לטעום פסטה טריה ברוטב ברווז,ואת טורטלי תפוחי האדמה של קסנטינו. מומלץ לטעום גם מתבשיל הבשרים המעורב, שנקרא "סקוטיליה" ושמקורו בימי הביניים. מנות אחרות אשר גם הן תולדת המסורת הן אקווה קוטה (Aqcuacottta) – ציר ירקות מעורבים – אופייני מאוד למַרֵמַה (Maremma). לאכול : L’Agania Via Giuseppe Mazzini, 10, 52100 Arezzo AR 0575 295381 http://www.agania.it/ La Tagliatella Viale Giotto, 45, 52100 Arezzo AR 0575 21931 http://www.ristorantelatagliatella.it/ לישון : Il Cipresso Azienda Agricola srl 62, Localita' Rigutino, Arezzo, AR 52100 0575 97122 www.ilcipresso.com/ Bed and Breakfast Cento Passi Dal Duomo Via Montetini, 13, 52100 Arezzo AR 331 761 7655 https://www.centopassidalduomo.it/ יום 2 – חוצים את עמק קיאנה (Val di Chiana) עד קורטונה (Cortona) עמק קיאנה הוא מהמפורסמים בטוסקנה, הוא נמצא בחלק המערבי של המחוז, הרחק מחוף הים ועל כן מאופיין בתרבות המבוססת בעיקרה על הקשר לאדמה. גם מסורת הבישול של האזור מפורסמת ביותר, בייחוד ידוע באיכותו בשר הבקר המקומי, ה"קיאנינה" (chianina). העיירה קורטונה המשקיפה על העמק, מוכרת וזכורה מהסרט " תחת שמש טוסקנה " מרשימה במתיקותה והינה יעד מועדף על תיירים מכל העולם. כדאי מאוד לראות את ציור "הבשורה" ואת טריפטיך "השיחה הקדושה" מאת בֵּאַטוֹ אנג'ליקו (Beato Angelico). ​ במרחק שלושה קילומטרים מן העיר נמצאת כנסית סנטה מריה דל קלצ'ינאיו שכיית חמדה אדריכלית מתקופת הרנסנס (1485-1513) שתוכננה בסגנונו של ברונלסקי. עיצוב המבנה מצטיין באיזון פרופרציונלי האופייני לרנסנס. מעל חלל הפנים האוורירי והאלגנטי מתנוססת כיפה.מן הפתח הקבוע בקדקודה זורם אל הפנים אור טבעי. כדאי לבקר גם בפארק הארכיאולוגי של קורטונה שבו ממצאים עתיקים מן המתקופות האטרוסקית והרומית. במסעדות כדי לנסות את מרק העגבניות (papa al pomodoro), את הריבוליטה (ribollita) או את הפּיצִ'י אַל אַליוֹנֵה (pici all'aglione) ולא להחמיץ בשום מצב את הסטייק מבקר הקיאנינה, מלווה בירקות שלוקטו בעמק ובתוספת בקבוק יין אדום טוסקני טוב. לטעום יין Santa Cristina Via Case Sparse, 52A, 52044 Centoia AR +39 055 23595 https://www.santacristina.wine/ לאכול La Loggetta Piazza Pescheria, 3, 52044 Cortona AR 0575 630575 www.laloggetta.com/it Osteria del Teatro Via Giuseppe Maffei, 2, 52044 Cortona AR 0575 630556 www.osteria-del-teatro.it/ לישון Hotel Villa Marsili Viale Cesare Battisti, 13, 52044 Cortona AR 0575 605252 https://www.villamarsili.net/ Agriturismo Borgo il Melone Località Sodo, 38, 52044 Sodo AR 0575 603330 www.borgoilmelone.it/ יום 3 – מוֹנְטֵפּוּלְצַ'אנוֹ (Montepulciano) המסלול שלנו ממשיך באזור וַאל דְ'אוֹרְצַ'ה (Val d'Orcia) נשים פעמינו אל הגבעה שבראשה נמצאת העיירה מוֹנְטֵפּוּלְצַ'אנוֹ. עיירה מימי הביניים, אשר נוף כפרי מרהיב של כרמים ושדות סובב אותה. כדאי לבקר בפיאצה גרנדה (Piazza Grande) המרכזית, בפַּלַאצוֹ קוֹמוּנַלֵה (Palazzo Comunale) מהמאה ה-14 בעל הצריח הפנורמי. לא לוותר כמובן על הדואומו של מונטפולצ'יאנו. סמל למצוינות של העיר הוא המגדל של פולצ'ינלה ( la Torre di Pulcinella) , מגדל שבראשו שעון מעוטר במסכה היפה של פונצ'ינלה, המשרתת הפוחזת מן הקומדיה דל'ארטה. ​ מונטפולצ'יאנו מפורסמת במיוחד בזכות היין האדום שלה "איל נובילה די מונטפולצ'יאנו" (il Nobile di Montepulciano). היין מצוין כמלווה למנות כמו הפיצ'י (פסטה עבה במיוחד שאופיינית לאזור סיינה) ברוטב ראגו. אל תוותרו עלהמנות המסורתיות ה"עניות" כמו סלט הפַּנְצַנֵלַה (Panzanella) – סלט ירקות טריים, תבלינים, ולחם של אתמול. בין חומרי הגלם האופייניים למונטפולצ'יאנו נמצאת גבינה מעולה, דומה מאוד לקאצ'ו אך טיפה רכה יותר, בשם, רַוַואג'וֹלוֹ (Ravagiollo), מושלמת עם קרוֹסְטיני -פרוסות לחם קלוי בשמן זית ונקניקים טוסקניים. לטעום יין Cantina Contucci Via del Teatro, 1, 53045 Montepulciano SI 0578 757006 https://www.contucci.it/it/ Salcheto Srl Via Villa Bianca, 15, 53045 Montepulciano SI 0578 798046 http://www.salcheto.it/ :להתפנק בספא ומעיינות חמים Terme di Chianciano Via delle Rose, 12, 53042 Chianciano Terme SI http://www.termechianciano.it/ לאכול Trattoria di Cagnano Via dell'Opio Nel Corso, 30, 53045 Montepulciano SI 0578 758757 https://www.trattoriadicagnano.it/ Osteria Acquacheta Via del Teatro, 22, 53045 Montepulciano SI 0578 717086 https://www.acquacheta.eu/ לישון Bed and Breakfast Vicolo dell’Oste Vicolo dell'Oste, 1, 53045 Montepulciano SI 0578 758393 https://www.vicolodelloste.it/ Etruria Resort & Natural Spa Via Elio Bernabei, 32, 53045 Montepulciano SI 0578 757082 http://www.etruriaresort.it/ יום 4 – מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ (Montalcino) בקצה וַאל דְ'אוֹרְצַ'ה נמצאת העיירה היפה מוֹנְטַלְצִ'ינוֹ . היא נודעת בכל העולם בשל היין שלה "ברונלו די מונטלצ'ינו", שהוא אחד היינות המעולים (!) באזור, אם לא באיטליה כולה. כאן תוכלו לטעום מן היין המפורסם במחיר מצחיק שלא תמצאו בשום מקום אחר. הקדישו את הבוקר לביקור במנזר סנט אנטימו (Abbazia di Sant’Antimo), במוזיאון האזרחי ובדאומו של מונטלצ'ינו ולבסוף התיישבו לארוחת צהריים קלילה באחת המסעדות המגישות טעימות של יין ופרוסות נקניקים וגבינות. בארוחת הערב אתם מוזמנים לנסות מהמנות האופייניות של העיר, הפינצ'י (שם אחר לפיצי), מרק שעועית ופטריות, פפדרלה ברוטב ארנבת ותבשיל חזיר בר. בנוסף לברונלו האלוקי, אפשר למצוא גם יינות נוספים אופייניים לאזור כמו מוסקרדלו (Moscardello) ו-סנט אנטימו (Sant’Antimo). להתפנק ספא ומעיינות חמים Terme di Petriolo Strada Provinciale di Petriolo, 53015 Monticiano SI 0577 160 6059 http://www.termedipetriolo.it/ לטעום יין Azienda Agricola Casanova di Neri 53024 Montalcino SI 0577 834455 http://www.casanovadineri.it/ Poggio Antico Loc. Poggio Antico, 53024 Montalcino SI 0577 848044 https://www.poggioantico.com/ לאכול Osteria Porta al Cassero Via Ricasoli, 32, 53024 Montalcino SI 0577 847196 La Taverna di Baietto Via Giacomo Matteotti, 20, 53024 Montalcino SI 0577 849566​ לישון Scalette di Piazza B&B Via Bandi, 6, 53024 Montalcino SI 329 937 6641 http://www.scalettedipiazza.it/ יום 5 – סְיֵינַה (Siena) המסע בטוסקנה ממשיך ב סיינה , עיר גדולה יותר מן העיירות שביקרנו בהן עד כה.סיינה מפורסמת מאוד בזכות חגיגות הפאליו (Palio) המסורתי המתקיימות פעמיים בשנה במהלך הקיץ. הפאליו הוא מרוץ סוסים הנערך בכיכר המרכזית של העיר, פיאצה דל קמפו (Piazza del Campo), מזה מאות שנים. כל אחד מן הסוסים המתחרים מייצג שכונה (קונטרדה) משכונות העיר והתחרות ביניהן מעוררת רגשות עזים בקרב המקומיים. גם בימי שגרה תוכלו ליהנות מפיאצה דל קמפו (Piazza del Campo) המרשימה. הפיאצה בנויה בצורת צדפה ויש אדריכלים המכנים אותה "הפיאצה הסקסית בעולם", הביטו בבנייני העיר המקיפים אותה אלה הבנויים בסגנון ימיי הביניים, המתאפיין בלבנים אדומות.כדאי מאוד להתאמץ ולעלות על הטורה דל מנג'ה (Torre del Mangia) משם תוכלו לצפות בנוף מרהיב. מנות כוכבות של המטבח הסינאזי הן הפיצ'י, פסטה בצורת ספגטי עבה במיוחד ברטבים שונים: ראגו ארנבת או חזיר-בר עם פטריות וכמהין, תפוחי אדמה ושעועית. לשחק, פעילויות לילדים San Galgano e la Spada nella Roccia http://www.sangalgano.info/spada_it.html Bambimus - Museo d’Arte per bambini Piazza del Duomo, 2, 53100 Siena SI http://www.terresiena.it/en/museums/item/museo-d-arte-per-bambini להתפנק, ספא ומעיינות חמים Terme Antica Querciolaia Via Trieste, 22, 53040 Rapolano Terme https://www.termeaq.it/ לאכול Ristorante gli Orti di San Domenico Viale Curtatone, 13, 53100 Siena SI 0577 288234 http://www.gliortidisandomenico.com/ La Taverna di San Giuseppe Via Giovanni Duprè, 132, 53100 Siena SI 0577 42286 tavernasangiuseppe.it לישון B&B Siena in Centro Via Stalloreggi, 16, 53100 Siena SI 0577 48111 http://www.bbsienaincentro.com/ B&B Quattro Cantoni Via S. Pietro, 30, 53100 Siena SI 0577 222613 http://www.quattrocantonisiena.it/web/ יום 6 – סַאן גִ'ימִינְיַאנוֹ (San Gimignano) עיירה עתיקה שהוכרה כאתר מורשת לאומי על ידי אונסק"ו. סאן ג'ימיניאנו בנויה על גבעה וניתן להבחין כבר מהכביש המהיר ב-13 המגדלים המתנוססים מעליה, שארית מ-72 המגדלים שנבנו בה בימי הביניים. מרכז העיר העתיקה בנוי סביב פיאצה צ'יסטרנה (Piazza Cisterna)בה ממקומות היום חנויות, מסעדות, גלריות לאמנות ובתי מלאכה של אומנים. כדאי לבקר בכנסיית סנט אגוסטינו ובפורטה סאן ג'ובאני (Porta San Giovanni). וֵרְנַצַ'ה (Vernaccia) הוא שמו של היין המקומי, יין לבן שאפשר ומקובל לשתות בארוחה אך נחשב מוצלח יותר לשמש כמרינדה לבשר חזיר-בר או ארנב. את הזעפרן הצהוב בעל הטעם הייחודי, שמחירו יקר והוא גדל בגבעות הקרובות לסן ג'ימיניאנו, אפשר למצוא בסוגי הריזוטו השונים, במרקים ואפילו בקינוחים. לאכול Ristorante Le Vecchie Mura Via Piandornella, 15, 53037 San Gimignano SI 0577 940270 http://www.vecchiemura.it/ Ristorante il Pino Via Cellolese, 6, 53037 San Gimignano SI 0577 940415 http://www.ristoranteilpino.it/ לישון I Coppi Via Dante 12, 53037 San Gimignano SI 0577 941597 www.icoppi.com/ Palazzo Buonaccorsi Dimora storica del 1200 Via S. Matteo, 95, 53037 San Gimignano SI 349 807 9349 https://www.palazzobuonaccorsi.it/it/ יום 7 – פְּרַאטוֹ (Prato) העיר השנייה בגודלה בטוסקנה, בה יש מוזיאונים רבים וגלריות לאמנות. כדאי לבקר במרכז לאמנות עכשווית ובמוזיאון הטקסטיל, המורשת האמנותית של פראטו וסביבתה כוללת ארמונות ו-וילות של משפחת מדיצ'י, כמו ווילת מדיצ'י של פַּוֹג'וֹ בקַיַאנוֹ (Villa Medici di Poggio a Caiano) המתהדרת בגנים מרשימים בסגנון איטלקי ומאוצר יצירות אומנות עתיק השמור בה. בין מנות האופייניות לפראטו, סלרי ממולא בשר, או מנת פסטה עם שעועית. הפַרִינַטַה, שהיא מין חביתה עשויה קמח חומוס בתוספת קייל (הקרוי באיטליה כרוב שחור) וטורטלי תפוחי האדמה, גם הם מאכלים מקומיים אופייניים. כדי להתמוגג מחוויה מושלמת מומלץ לצרף לארוחה כוס יין פינו נואר מקומי. לאכול Ristorante Logli Mario Via di Filettole, 1, 59100 Prato PO 0574 23010 www.ristorantelogli.it/ Ristorante La Baracchina - Passaparola Viale Galileo Galilei, 8, 59100 Prato PO 0574 468350 https://www.ristorantepassaparola.it/ לישון B&B Profumo d’Estate Via Panaro, 43, Agliana, PT, 51031 Agliana PT 338 100 4791 Agriturismo Le Vigne Via Logli, 6, 51037 Tobbiana PT 348 408 5287 www.agriturismolevigne.net/ יום 8 – פִּיסְטוֹיַה (Pistoia) פיסטויה (בטוסקנית, אקדח). הכנסיות המצויות בעיר זו משמשות אכסניה ליצירות אומנות חשובות. בקתדרלה די סאן זֵנוֹ (la Cattedrale di San Zeno‎) המזבח המצופה כסף רקוע בסיפורים מכתבי הקודש, וידוע בחשיבותו כעבודת אומנות מלאכת מחשבת. חפשו בצדו הימני של המזבח את סיפור בריאת אדם וחווה, את הגירוש מגן העדן, חטא קין ועושנו, תיבת נוח ועוד. בקרו גם בקפלת טַאוּ (la Chiesa del Tau) כנסיה קטנה, בה תוכלו להינות מציורי קיר בסגנון גוטי. מקור המילה טאו היא באות T - טאו ביוונית שעיטרה את גלימות הנזירים ממסדר ההוספיטלרים שהתגוררו בה במאה ה- 14. את אחר הצהריים כדאי להקדיש לביקור במוזיאונים: מוזיאון פיסטויה התת קרקעית, מושלם לחובבי הטבע והארכיאולוגיה(Museo della Pistoia sotterranea) ומוזיאון המאה ה-20 לחובבי ההיסטוריה. המנה הקלאסית במסעדות היא "מרק האסירים" (la zuppa del carcerato), מנה "עניה" שנולדה בבתי הכלא בעיר. כדאי לנסות גם את הקוֹנְצַ'ה ואת מרק השעועית והקייל, הנקרא באיטלקית, "כרוב שחור" - cavolo nero בקרבת פיסטויה יש מקום נהדר להעביר בו יום עם ילדים – פארק קולודי (il Parco di Collodi) בו התגורר בעבר הסופר קרלו קולודי שכתב את "פינוקיו". תושבי הכפר הקימו במקום פארק שעשועים ברוח הסיפור בו ניתן לפגוש דמויות המופיעות בו. לשחק, פעילות לילדים Parco di Pinocchio - Giardino Garzoni - Butterfly House Via san Gennaro, 3, 51017 Collodi, Pescia PT 0572 429342 www.pinocchio.it/ לאכול Trattoria la Fontana Via del Canneto, 1, 59100 Prato PO 0574 27282 La Bettola Via Porta S. Marco, 69, 51100 Pistoia PT 0573 29662 לישון Agriturismo La Torricella Via Montalese, 60, 51100 Pistoia PT 0573 479421 https://www.agriturismolatorricella.it/ B&B Verdeparadiso Piazza della Resistenza, 15, 51100 Pistoia PT 0573 26861 www.verdeparadiso.com/ יום 9 – לוּקַה (Lucca) את הדרך מפיסטויה ללוקה היפה תוכלו לנצל כדי לבקר בעיירת הספא מוֹנְטֵקַטִינִי (Montecatini). מחוז טוסקנה כולו עשיר במעיינות חמים רבים, מונטקטיני הוא אחד המקומות המקובלים בקרב האיטלקים כיעד לחופשת ספא ורבים מעשיריה וממפורסמיה של ארץ המגף מגיעים לכאן על מנת להשתכשך במים המרפאים. לוקה הקטנה קרובה לפיזה המפורסמת, העיר העתיקה מוקפת חומות מתקופת הרנסנס. תוכלו לשתות קפה בפיאצה דל אנפיתיאטרו (Piazza dell’Anfiteatro) או להסתובב בשוק המקומי. בקרו במגדל גְוִוינִיגִ'י (Torre Guinigi) ובקתדרלת סן מרטינו - דוגמה לארכיטקטורה הגותית בטוסקנה. מנות אופייניות למטבח בלוקה שאסור לפספס הן, הגַרְמוּגַ'ה (garmugia) – מרק אביבי עם בשר וקטניות, הטורדלי (tordelli) – פסטה ממולאת בבשר והמַטוּפִי (matuffi) – טרין עם שכבות פולנטה, רוטב ופטריות, מנות פשוטות אך טעימות מאוד. להתפנק, ספא ומעיינות חמים Terme di Montecatini Viale Giuseppe Verdi, 41, 51016 Montecatini Terme PT 0572 7781 www.termemontecatini.it/ לאכול Buca di Sant’Antonio Via Cervia, 3, 55100 Lucca LU 0583 55881 www.bucadisantantonio.com/ Trattoria da Giulio Via delle Conce, 45, 55100 Lucca LU 0583 55948 לישון Al Porto di Lucca B&B Via Lorenzo Nottolini, 10, 55100 Lucca LU 0583 53516 https://alportodilucca.com/ Agriturismo La Conte San Donato, Via di Villa Alfieri, 1197, 55100 Lucca LU 329 062 4297 www.agriturismolaconte.it/ יום 10 – פִּיזַה (Pisa) מסלול עשרת הימים ב טוסקנה מסתיים בעיר המפורסמת בעלת המגדל הנטוי. פיזה היא עיר קטנה ולכן כל האטרקציות נמצאות במרחק הליכה. התחילו בפיאצה די מירקולי (Piazza dei Miracoli): מכאן תוכל לראות את מגדל פיזה המתנשא לגובה 56 מטרים, בנוי משיש לבן וכמובן נוטה על צידו מאז בנייתו במאה ה-14. בקרו גם בקמפוסטנו (Camposanto), בבטיסרו (Battistero) ובדואומו של פיזה. פיזה נמצאת בסמוך לים הליגורי אף שאינה בנויה לחופו. במרחק נסיעה קצר יש לה מרינה חביבה עם מסעדות וחופים לרחוץ בהם. מנות אופיינית שכדאי לטעום בפיזה הן מרק נוסח פיזה (bordatino alla Pisana) – מרק קטניות, קייל וקמח תירס, או את הפַּלֵטֵה (pallette) – סוג של פולנטה עם ראגו בשר, וכמובן המנה הקלאסית – פסטה וגרגירי חומוס. לאכול Ristorante Galileo Via S. Martino, 6, 56125 Pisa PI 050 28287 www.ristorantegalileo.com/ לישון Agriturismo La Pisana Via N. Paganini, 6, 56017 San Giuliano Terme PI 050 870442 https://www.lapisana.it/ B&B Dei Cavalieri Piazza Sant' Antonio, 4, 56125 Pisa PI 050 991 0597 https://www.deicavalieri.pisa.it/

שרשרת הרי הדולומיטים עוברת במחוזות ונטו טרנטינו אלטו- אדיג'ה ופריולי. בתרבות העולמית אבל גם בזו העברית, יש מקום של כבוד להרי הדולומיטים. שלל דימויים מציפים את התודעה בהקשר שלהם. ראשית ישנו המושג העתיק "בית מרפא" אליו הלכו התשושים מתלאות החיים, לנוח. בית המרפא - שיובא למדינת ישראל שנים מאוחר יותר, אבל במסגרת הצנע כונה בית הבראה - היה שייך לעולם בו נהגו בעלי מעמד מסויים לנסוע בתקופת הקיץ לכמה חודשים, למקום יפיפה ורוגע, למשל אל הרי הדולומיטים. האזינו לפודקאסט בספרות העברית אפשר לציין למשל את ספרו של דוד פוגל "בבית המרפא" בו אדם בשם אימרֶה אורניק , וינאי ממוצא הונגרי, מגיע לבית מרפא בעיירת נופש בדרום טירול. החולים משתזפים בשמש, ממולם השלג שעל ההרים, הנוף הוא מהיפים בעולם והם עסוקים רוב זמנם בגסויות ובפלירטוט ובעגבים. ​ הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות גם גוסטב מאהלר המלחין הנודע אהב את הדולומיטים אם כי שם במידה רבה איבד את אהבת אשתו. בעשור הראשון של המאה ה-20 הגיעו גוסטב ואלמה מאהלר לעיירה טובלאך (Toblach) , שנמצאת למרגלות הדולומיטיים. מדובר בתחילת המאה העשרים, והאיזור הזה עוד נמצא בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. הזוג מאהלר הגיע למקום בין השנים 1910-1908 ובילה שם את חודשי הקיץ. אלמה מאהלר היתה אשת חברה אוסטרית יפיפייה, מבריקה וצעירה מבעלה בעשרים שנה. הם שכרו בקתת עץ ובה יצר מאהלר כמה מיצירותיו הגדולות ביותר למשל את הסימפוניה השמינית המונומנטלית, את הסימפוניה התשיעית וגם את “שיר הארץ”. בזמן שמאהלר היה עסוק בהלחנה, אלמה פגשה את מי שלימים יהפוך לאדריכל מפורסם, מחלוצי הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי, היא פגשה את ואלטר גרופיוס . היא גם התחתנה איתו בסופו של דבר אבל זה כבר סיפור אחר. אבל לא רק בתי מרפא. רבים הם אנשי התרבות שמצאו עצמם נהנים ממה שהדולומיטים יכולים להציע. סופרים רבים נהגו לבוא לדולומיטים כדי לכתוב בשקט הפסטורלי של המקום הזה. למשל ארנסט המינגווי. אחרי שאשתו איבדה מזוודה ובה כתבי יד שלו, בתחנת הרכבת בפריז, המינגווי היה הרוס. כדי להתאושש נסע לעיירה קורטינה שם כתב את הסיפור הקצר Out of Season ובו הוא מתאר זוג שיוצא לנופש בדולומיטים. ראינו את הדולומיטים גם בסרטים לא מעטים שצולמו במקום. ביניהם קלאסיקות כמו "הפנתר הורוד", "ג'יימס בונד", ומערבון הספגטי הנחשב לטוב ביותר בסוגו "השתיקה הגדולה". הנה כי כן, הגעתם לדולומיטים. אתם מחוייבים ליופי הזה. מדובר בשרשרת הרים השייכת להרי האלפים. שלושה מחוזות יש בדולומיטיים, ונטו וטרנטינו ופריולי ובשנת 2009 הוכרזה שרשרת ההרים הזאת כאתר מורשת טבע עולמית על ידי אונסק”ו , בגלל היותם רכס ההרים מהיפים בעולם. ​ העיר הראשונה עליה נספר היא סן קַנדִידוֹ שנמצאת במחוז טרנטינו בקרבת העיר בּוֹלזצאנוֹ (Bolzano) , ממש בקצה מדרון הסקי של מוֹנטֵה בַּרַאנצִ'י (Monte Baranci) . בעיירה סן קַנדִידוֹ (San Candido) , ישנו אתר נופש תיירותי מפורסם הממוקם בשמורת הטבע טרֵה צִ'ימֵה (Tre Cime) . מקורו של הישוב בימי הביניים, והארכיטקטורה שלו מספרת על מאורעות אותה תקופה. בשנת 1303 הוענקה לעיירה הזכות להפוך לעיירת-שוק על-ידי המלך אלברטו הבסבורג הראשון, מלך גרמניה (למשמעות הזכות הזאת היה היבט כלכלי משמעותי. התושבים נהנו מהטבות כלכליות כמו מונופול על מכירת מוצר מסוים או כמקור אספקה יחיד של חומר גלם). הגישה לסן קנדידו קלה, הן ברכב והן ברכבת ה" ואל פוסטריה אקספרס " שמאפשרת גישה נוחה לרוכבי האופניים. שביל האופניים המפורסם מוביל ללִיאֵנז (Lienz) דרך מקומות קסומים. ​ העיירה סן קנדידו חוצה את נהר הדרַוַוה (Drava), והיא היהלום שבכתר העמק הקרוי ואל פּוּסטֵרִיַה (Val Pusteria) ,היא מציעה אפשרויות רבות לאלו הרוצים טיולים רגליים, וגם לאלו המעדיפים לקחת הפסקה ולהתענג על מאכלים אופייניים של האזור. ​ ברחוב פיטר פול ריינר, בנוסף לחנויות המזכרות וחנויות המזון (ביניהן מאפיית וואצ'לר (Wachtler), שבה נוצצות העיניים למראה תצוגה מרהיבה של ממתקים וחפצים), נמצא מוזיאון הדולומיטים, שבו תוכלו להתפעל מהחי והצומח של האזור באמצעות מסע בזמן שיוביל אתכם מן האגדות העתיקות ועד היום: http://www.dolomythos.com/it /. ​ הליכה ברחוב תוביל אתכם לכניסה של כנסיית סן מיקלה (San Michele) . ארכיטקטורת המבנה היא ביטוי מובהק של הבארוק הטירולי, עם חלונות מקושתים ופסלים בתוך נישות בחזית הראשית. אי אפשר לבקר בסן קנדידו מבלי להיכנס לקוֹלֵגַ'אטַה (Collegiata), שהפך למנזר הבנדיקטים של סן קנדידו סביב שנת 1143. סגנון הבנייה המונומנטלי מזכיר בצורתו מבצר, שהרי הכנסייה חייבת הייתה להדמות למבצר של אלוהים. ​ אחרי הסיור אפשר להירגע וליהנות מאוכל אזורי טעים במסעדת גסטהוף ויסטהלר (Gasthof Wiesthaler). ​ בחורף סן קנדידו לובשת לבן, ובינואר ברחובות הכפר נערכת תערוכת פסלי קרח. דמויות מוזרות ומרשימות למדי משעשעות את התושבים ואת המבקרים. ​ http://www.snow-festival.com /. הנהר, הרחובות שטופי השמש, ההרים מסביב, אזורי ההתרעננות, מדרונות הסקי הנוחים, תחנת הרכבת שנמצאת במרחק מטרים ספורים מהמרכז, הופכים את סן קנדידו ליעד מושלם. ​ אנחנו עוברים ל עמק גַארדֵנַה (Val Gardena) . בגובה של 1563 מטרים, למרגלות רכס ההרים הנקרא סלה, בלב הפועם של הדולומיטים, נמצאת סלבה די ואל גרדנה (Selva di Val Gardena) , עיר שיש בה אפשרויות רבות, גם לספורטאים, עם מגוון מתקני ספורט שניתנים לשימוש בכל ימות השנה (מגרשי החלקה, מגרשי גולף, בתי ספר לרכיבת סוסים ומועדון טניס), וגם עבור אלו שרוצים לשהות באחד ממלונות הספא הרבים בעיר. השבילים מובילים להרים דרך יערות רחבים ושדות פורחים. כדאי לבקר את טירת וולקנשטיין, או ליתר דיוק, את שרידיה, המצויים ליד החומה הסלעית העוברת לצד הוואלונגה (Vallunga), וממנה נשקף נוף עוצר נשימה.. https://www.valgardena- groeden.com/it/cultura-e-territorio/castelli/castel-wolkenstein/. בסלבה נמצאים גם כמה אוצרות דתיים, ביניהם הקפלה להנצחת הקורבנות של ההר, עם ספר נחושת גדול בו מוטבעים שמותיהם של מטפסי הרים שהיו קורבנות של תאונות; וכנסיית הרובע של סנטה מריה ניווס (Chiesa Parrocchiale Santa Maria ad Nives), שהורחבה מספר פעמים במהלך השנים משום שהפכה יעד עליה לרגל. ​ פטרונה של העיר ושל גידולי הבקר הוא סן סילבסטר, אליו מתפללים התושבים שייתן ברכה ליבול. הקפלה בוואלונגה (Vallunga) בה נמצאו ציורי קיר בני 300 שנה המתארים את חייו והפסיון של ישו, מוקדשת לו. טיולים בכרכרות סוסים, טיולים ליליים אל הצריפים העתיקים ביותר ומסלולי שלג לאור ירח. רחוב מייסולס (Meisules), הוא רחוב שופינג, עם ריחות מאפים מתוקים ולחמים ונמצא בו בר סאלטוס (Saltos). זהו בר אופייני לסצנת ה"אפרה סקי" (Après Sky). בסלבה ניתן למצוא פתרונות לינה לחופשות משפחתיות, מלונות יוקרה, ודירות נופש משפחתיות. ​ איך להתנייד בעיר? כרטיס נסיעה "ואל גרדנה " (Val Gardena Mobil Card), שניתן לאורחי העיר מאפשר נסיעה חופשית באוטובוסים בתחנות שבין אורטיסיי (Ortisei) וסלבה ובפנים הערים. ​ העמקים של הדולומיטים עשירים במסורות, חגיגות, חגים ומנהגים. התלבושות המסורתיות עשויות ממשי, סרטים, תחרה ותכשיטים שמאז ימי קדם מבקרי העולם הגדול היו מביאים איתם מארצות רחוקות. ​ תושבי עמק גארדנה הם פסלים מצוינים שעובדים בעץ. הפסלים הגארדנים - פסלי הקודש והאמנות - ידועים בעולם כולו. עיבוד העץ עבורם היה עיסוק לחורף, דרך להתגבר על ימים ארוכים וקרים.גם כך נוצרת אמנות. https://www.val-gardena.net/it/scultori-e-artisti.a sp.. ​ איך תדברו? כ- 90% מהאוכלוסייה בדולומטים דוברת לדינו, שפה רומאנית שנולדה לפני יותר מ- 2000 שנה, וכדי לברך ביום טוב את האנשים תוכלו לומר "בּוּן דֵה" (Bun dé). ​ והנה, הגענו ל ונטו (Veneto) , כי אי אפשר לדבר על הדולומיטים מבלי להזכיר את קוֹרטִינַה ד'אַמפֵּצוֹ (Cortina d’Ampezzo) המהוללת. היא נמצאת בנפת בלונו (Belluno), וקיבלה את התואר "מלכת הדולומיטים". זוהי עיר עשירה בהיסטוריה, במיוחד זו הקשורה במלחמת העולם הראשונה. בהרי קורטינה נכתב פרק חשוב בהיסטוריה של המלחמה הזאת. תחת סמל העיר כתוב המוטו: "אני חי בשלווה ומנוחה" ואכן זאת התחושה השורה על המבקר בעיר. בין האטרקציות העיקריות שלה: כנסיות וארכיטקטורה צבאית. בקורטינה תוכלו לראות את הטירה של זאנה (castello de Zanna), הממוקמת במיון (Majon), או את הטירה של בוטסטניו ( Botestagno). http://www.cortinadolomiti.eu/IT/sentiero-castello-di-bodestagno /. ​ קורטינה ממוקמת בעמק שימשי, וברקע העיירה שממוקמת למרגלות העמק, נמצא מונטה קריסטלו (Monte Cristallo). ​ אחד המאפיינים של העיר, כמו במקומות אחרים בדולומיטים, הוא ההזדמנות לגלות את נפלאותיה ברגל או באופניים, בשבילים המיועדים לכך. הנוכחות של רכבלים ומעליות שונות מאפשרת גישה נוחה ומהירה לנקודות תצפית כמו פַלוֹריַה (Faloria). מרכז העיירה הוא בין קורסו איטליה וויה דל מרקטו. כאן, בצלו של מגדל הפעמון של בזיליקת הקדושים פיליפו וג'יאקומו, נמצאת נקודת המפגש לכל המטיילים. ​ קורטינה נחשבת ל" מילאנו הקטנה ". היא אלגנטית ומפוארת, והיא הסמל לחיים הגשמיים בדולומיטים. ברים, מועדוני לילה ומסעדות הופכים אותה לאחד המקומות המתאימים ביותר לקהל צעיר. בין המפורסמים יותר נמצאים " מולו פאב " (Molo pub) ו"הבֵּקַלֵן " (El Becalen). ​ הכיכר המרכזית בעיירה היא מחווה ל אנג'לו דיבונה (Angelo Dibona), מטפס הרים שנולד בעיירה בשנת 1879, ונחשב לחלוץ מטפסי הדולומיטים. תושבי העיירה זוכרים אותו כמיתוס של מיומנות. בפרובינציה של טרנטו נמצאת מוֹאֵנַה (Moena). עיר זו היא חלק מהלאדיניה (Ladinia) ואחת מאחת עשרה ערים המרכיבות את הקהילה המפוארת של פִיֵאמֵה ( Magnifica Comunità di Fiemme ). היא שוכנת למרגלות הדולומיטים של קטינצ'יו, וסופחה לממלכת איטליה בשנת 1921, בתמורה להצטרפותם למלחמת העולם ה- 1 לצד האנגלים. גם עיר זו מלאת מונומנטים היסטוריים ודתיים. ​ הכנסייה של סן ויג'יליו בעלת הסגנון הגותי, המשקיפה על האזור המיושב, מעניקה לה קסם שאין דומה לו. ​ מבצר סומדה (Forte Someda) הוא מבצר אוסטרו-הונגרי שנבנה ב -1898. בסמוך נמצא מוזיאון המוקדש לקרבות העקובים מדם שידע האזור במהלך מלחמת העולם ה-1. המוזיאון מכיל ממצאים מן המלחמה שנאספו בשדות הקרב. גם כאן ההיסטוריה והתרבות מתקיימות זו לצד זו, שכן המכון לתרבות הלדינו אחראי על שימור המנהגים של העיר. ​ מואנה היא אתר תיירות חשוב בחורף והיא ידועה בעיקר לחובבי הסקי למרחקים. למעשה, כאן נמצאת נקודת הזינוק של המארצ'לונגה (Marcialonga) – "הצעדה הארוכה" באיטלקית, אחת מן התחרויות החשובות ביותר של ענף הסקי קרוס קאנטרי. בנוסף, מתקיימת במסלול המארצ'לונגה תחרות ריצה באביב ובסתיו. חובבי רכיבת האופניים יתענינו לדעת שרחובות מואנה לעיתים קרובות הן חלק ממסלול הג'ירו ד'איטליה (Giro d'Italia). ​ המרכז העתיק של מואנה מכונה אנתיקו ריאונה (Antico Rione). לאורכו זורם נהר האוויסיו (Avisio). הרחובות בעלי אופי של עיירת נופש הררית. אדני החלונות עמוסים פרחי גרניום כתומים בקיץ והארכיטקטורה כובשת לב ונראית לעיתים כמו ציור פרי עטו של מאייר מאולפני דיסני. ​ מן העיר נראה רכס הקטינצ'יו (גן ורדים). במהלך העונה המושלגת מאדים הרכס כמסמיק בשעת השחר ובשעת הדמדומים. את תופעת הטבע הזאת משייכים המקומיים לאגדת המלך לאורינו. ​ למלך לאורינו הייתה גלימה שכאשר היה מתכסה בה, הייתה הופכת אותו לרואה ואינו נראה. יום אחד נרדף על ידי גדוד אבירים אל ארמונו. הוא ניסה לנצח אותם אך הם גברו עליו. מיד השליך את הגלימה על כתפיו וכשהוא רואה ואינו נראה דילג בין הוורדים שבגן הארמון בניסיון להימלט. חבורת האבירים אמנם לא ראתה את המלך אך הם הצליחו לתפוס אותו מפני שהבחינו בוורדים שנעו על פי נתיב בריחתו של המלך. ​ המלך לאורינו זעם וקילל את גנו "שעין אדם לא תחזה עוד ביופייכם, לא ביום ולא בלילה!". חבל ששכח להזכיר את דמדומי השחר ואחר הצהרים... מאז מאדימות הפסגות רק בשעות אלה. ​ http://www.bolzano.net/it/leggenda-re-laurino.html ​ סן ויג'יליו די מארבה (San Vigilio di Marebbe), אוברגן (Obereggen) וקורברה (Corvara). הפנינים של הדולומיטים מוכנות להדהים אתכם. תרבות, אמנות, היסטוריה, שמש ושלג. והנה לכם הסיור המושלם. גולשים בין העמקים. כבר סיפרנו עד כמה עמק הנוֹן (Val di Non) עשיר בהיסטוריה, מסורות ואגדות. ממש בהמשך עמק הנון נמצא עמק הרַבִּי (Val di Rabbi) . מסופר כי לפני אלפיים שנה בערך, קבוצה של יהודים מהעיר זדראקארטה אשר בפרס, נעצרה באזור זה כדי להתפלל וממש בעמק זה אפשר היה למצוא את ראשי הקהילה היהודית, מכאן השם עמק הרבי. לא הרחק משם, בואל די סולה הסמוכה (Val di Sole), נמצאת העיר הראשית " מלא " ( Malè ), שמה של העיר בוודאי שמתם לב מצלצל את השפה העברית. יש כמה עיירות בדולומיטים בהן ניתן לראות עדויות עתיקות לקיומם של חיים יהודיים באיזור. למשל בציורי קיר במנזר של ברסנונה (Bressanone) או בכנסיית סנטה ג'ודיטה (Santa Giuditta‎) בטרמנו (Termeno). נשים לב לציורים בהם אנשים חובשים כובע מחודד, פניהם מעוטרים בזקן עבות ובפאות האופייניות. זהו סימן ההיכר של בגדי היהודים שמעידים על היסטוריה של נוכחות יהודית במקומות הללו. ​ היהודים היו המממנים של הגוף האחראי על הטיפול והתחזוקה של העבודות הציבוריות באדיג'ה (Adige), וכן של בניית הרכבלים והפוניקולרים (רכבל על הקרקע); אחרים ניהלו מפעלים או עסקו בבנקאות ובבתי מלון. הדולומיטים וסביבתם הפכו אם כך, גם לנוף המשלב בין תרבויות שונות.

טוסקנה היא לא רק מה שאנחנו מדמיינים כשאנחנו חושבים על טוסקנה. לא רק טוסקנה מהספר "תחת שמש טוסקנה", לא רק בתי חווה, אחוזות, רצפות טרה קוטה וכפרים פסטורלים הטובלים בירוק. לא. יש עוד טוסקנה, שונה למדי מזו שאנחנו מדמיינים, מוכרת פחות ופראית. במידה שהיא נסתרת מעיניי התיירים כך היא אהובה על התושבים. מאת: טומי דומאני - כתב אורח טוסקנה הפראית נמצאת באזור שבין לוּקַה (Lucca) ומַסַה-קַרַרַה (Massa-Carrara) שם, בסמוך לחוף הים רובצים רכסי הרים תלולים. תלילותם היא שהעניקה להם את הכינוי " האלפים האַפּוּאַנִים" (AlpiApuane). שלא כמו אצל האלפים ה"אמיתיים" של צפון איטליה, גובה הפסגות אינו עולה על 2000 מטרים. הגאיות עמוקים ומוקפים צוקים סלעיים המיתמרים לגובה מאות מטרים. הפסגות משוננות ומלכותיות למראה עד כדי כך שבכמה תמונות שצולמו בחורף, אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שמדובר בפסגות ההימלאיה המושלגות. ההרים עשויים אבן גיר אשר בתנאי התמרה מסוימים הופכת לשיש. ייתכן שזו הסיבה שהאַפּוּאַנִים, שחיו באזור בתוך המערות עזבו אותן לבסוף, שכן ממערות אלה חוצבים גם כיום את השיש הלבן היקר ביותר בעולם, זה המשמש לפיסול, זה שממנו פיסל מיכאלאג'לו את דוד. ​ מונטה סַאגרוֹ (Monte Sagro), שלמרגלותיו שוכנת העיר קַרַרַה (Carrara), נחשב לקודש הקודשים של כריית השיש. מחצבותיו הן אחד המקורות העתיקים בעולם, הפעילים עדיין, לכריית המחצב האצילי. הקירות הלבנים המפותלים עשויים קוביות, קוביות ונראים כאילו עוצבו על ידי אמן הסוריאליזם ההולנדי, מאוריץ קורנליס אֶשֶר . גם המערות הפנימיות על חלליהן הריקים העצומים המסוגלים להכיל בתוכם אמפיתיאטרון רומי מתבררות כחזיון תאווה לעיניים. ​ השבילים אשר שימשו בעבר להובלת גושי השיש הגדולים מן המחצבות שבהר אל הרוכשים בעיר, בטרם נסללו הכבישים והומצאו רכבי ההובלה, הם השבילים המשמשים את המטיילים כיום. ​ בכל שנה, בחודש אוגוסט, בפסטיבל שהפך לחלק מן המסורת המקומית משחזרים הכורים את שיטות ההובלה הישנות, המסוכנות והיצירתיות שבאמצעותן הצליחו לשנע את השיש במורד ההר. לא רחוק משם נמצאת העיירה פּיֵיטרַסַנטַה ( Pietrasanta ) מעוז הפַּסַלים עוד מתקופת הרנסנס. פַסַלים ידועי שם בחרו ובוחרים גם כיום בעיר כמקום מושבם. ביניהם: בּוֹטֵרוֹ (Botero), ארנאלדו פומודורו (Arnaldo Pomodoro), ג'ואן מירו (Joan Mirò), ו-מיטוֹרַיְי (Mitoraj).חלקם תרמו מיצירותיהם לעיירה כך שברחבי הפיאצה המרכזית אפשר למצוא תמיד עבודות פיסול חשובות בנות תקופתינו. מגדל הפעמון הידוע של העיר מתהדר בגרם מדרגות שבלולי עטוף מסתורין. השמועה אומרת כי מי שתכנן אותו היה לא אחר מאשר מיקלאנג'לו בכבודו ובעצמו, אולי מפני ששהה בעיר באותן השנים בהן נבנה במגדל. ​ לתאום סיור גלריות וטעימות יין בפייטרסנטה במרחק נסיעה קצרה מן העירה פייטרסנטה נמצא הים. החופים יפיפיים ולא מאוד עמוסים. קצת צפונה משם מתחיל חבל ליגוריה עם חמש האדמות המפורסמות, הלוא הן הצ'ינקוואה טרה (Cinque Terre). אם, לעומת זאת, נוסעים מזרחה אל פנים היבשת מגיעים לאגם מַסַאצ'וּקוֹלִי (Massaciuccoli). במקום זה התגורר המלחין ג'אקומו פוצ'יני (Giacomo Puccini), ופה גם הלחין את יצירותיו המפורסמות ביותר: מאדאם באטרפליי (Madame Butterfly) וטוסקה (Tosca). האגם הוא שמורת טבע לציפורים נודדות. ניתן לטייל מעל המים ובין קני הסוף על מזח העץ וכך לראות מקרוב את החי והצומח. ​ לשים בוויז : Via del Porto 6 loc. Massaciuccoli 55054 Massarosa LU ההרים מונטה פּרוֹצִ'ינטוֹ (Monte Procinto) ומונטה פוֹרַאטוֹ (Monte Forato) הנמצאים סמוך זה לזה הם אתר חובה לביקור. מונטה פרוצ'ינטו הוא מונוליט המתנשא לגובה של כמה מאות מטרים ואשר נסיבות היווצרותו אינן ברורות. מונטה פוראטו הוא קשת סלע טבעית הנראית בברור על רקע השמים. האסוציאציה המידית המתעוררת היא כמובן זו של הפאלוס אל מול היוני (איבר המין הנקבי) דמיון זה היה ברור גם לתושביו הקדומים של המקום אשר עדות לטקסי הפולחן שערכו בו אפשר למצוא בתחריטים הרבים, שגילם אינו ידוע, המופיעים על גבי הסלעים. אותה הילת מסתורין מורגשת גם כיום. צפייה בזריחה בבוקרו של היום הארוך בשנה מן העיירה פּרוּנוֹ (Pruno) מגלה מראה חריג ומקסים, השמש נראית כבוקעת הישר מן העיגול התחום סלע וקרן האור הנשלחת משם כמו מציתה את השמים. בעיירה נערכות חגיגות בלילה שלפני, חגיגות הכוללות ציפייה משותפת תוך שירה ושתיית יין. מראה השמש הלכודה בעיגול הסלע אינו המחזה הפלאי היחידי המתגלה לעיני המבקרים בהרי האַפּוּאַנִים. מראה פנטסטי לא פחות הוא זה של הזריחה מעל מונטה פַּאניה (Pania), מלך האלפים האפואנים. המטיילים הפוקדים את המקום מטפסים במעלה ההר במהלך הלילה ומגיעים עם שחר אל הפסגה שם הם נהנים מזריחה אשר במהלכה מטיל ההר צל פירמידי ענק על הים שמאחוריו. לתאום סיור ​ סך כל ההרים אינו מסתכם בהתגבהות רכסיהם ובפסגתם, מתחת לסלע מסתתרת מערכת המערות הגדולה ביותר באיטליה המושכת מזה שנים את תשומת ליבם של חוקרים ומדענים מכל רחבי המדינה. חלק מהמערות פתוחות גם לקהל הרחב ובהן מומלץ מאוד לבקר. שתי מערות בולטות במיוחד בהודן והדרן, גרוֹטַה דֵל וֵנטוֹ (Grotta del Vento) ואַנטְרוֹ דֵל קורְקְיַה (Antro del Corchia), בשתיהן מתקיימים סיורים מודרכים משובחים החושפים בפני המטיילים את הקסם יוצא הדופן של בטן האדמה. ​ סיור במערות​ עוד סיור במערות הרי האפואנים נבחרו לא אחת להיות אתר לצילומי סרטים. אחד המקומות שהתבררו כיעד מועדף למטרה זו, הוא קַמפּוֹקַטינוֹ (Campocatino), אחו עתיק יומין המשתרע בקרבת הצוק התלול של מונטה רוֹקַנדַגַ'יה (Monte Roccandagia), שם צולם בשנות התשעים המערבון הכושל Il Mio West, הפקה איטלקית יקרה ויוקרתית בהשתתפות הארווי קיטל (!) ודיויד בואי (!!) ​ אוהבים לקרוא ולדבר על איטליה? הצטרפו לקבוצת הפיסבוק שלנו "איטליה למכורים" ​ על רמת ההר שוכן מבנה אבן עתיק ששוחזר. מכאן, במהלך הקיץ, יוצאת התהלוכה שמובילה את הקדוש המקומי, סן ויויאנו (San Viviano), במורד ההר ועד לקפלה המוסתרת בתוך היער. בסוף הקיץ התהלוכה חוזרת ומשיבה את הקדוש למקומו בקַמפּוֹקַטינוֹ. לא רחוק משם נמצא ה"הרמיטאז' של קלומיני" (Eremo di Calomini), מנזר הבנוי על סלע אנכי, תלוי בין שמים וארץ ממש כאילו היה קן עיטים. המנזר פעיל ומאוכלס בנזירים גם כיום והוא פתוח למבקרים. ​ ולסיום, מובן שאי אפשר לדבר על שום טריטוריה איטלקית מבלי להזכיר אוכל, בטרטוריה הקטנה הסמוכה למנזר אפשר להתוודע אל מאכלי המטבח המקומי, ביניהם מנת דג פורל (טרוטה) אפוי שנמשה מהנהר הסמוך. Antica Trattoria dell'Eremita ביקור באלפים האפואנים הוא זכות שנפלה בחלקם של מעטים שמסיבות שונות הגיעו אל המקום, אבל מרגע שנפלה בחלקכם הזכות הזאת, לא תשכחו אותם. מומלץ גם לדמיין את הנוף דרך עיניהם של אמנים כליאונרדו דה ויצ'י ורפאל שכן אלה המראות שנגלו לעיניהם בילדותם.

טיול מקיף בטוסקנה בחודשי הקיץ החמים מחייב גיחה לעיירות החוף והכפרים הצמודים לים הליגורי שגובל במזרח המחוז. הצטיידו בבגד ים, קרם הגנה ומצלמה וצאו לבקר ולספוג את טוסקנה שעל הים אוכל טוב, תרבות וים בסטייל. בקסטיליונצ'לו (Castiglioncello) עיירת חוף קטנה, חלק מעיריית רוזיניאנו מריטימו (Rosignano Marittimo), כ - 25 ק"מ מהעיר ליבורנו – Livorno , המשלבת תרבות, רוגע ונופים פנורמיים עוצרי נשימה הרחק מהכבישים הראשיים. אל האזור מומלץ להגיע ברכב , על מנת שתוכלו גם לצאת מ - בקסטיליונצ'לו אל העיירות הצמודות ולמקסם את החוויה. כמו כן, ניתן להגיע אל עיירת החוף ברכבת שיוצאת מפירנצה או מפיזה. חופי הים Chioma, Castiglioncello ו- Rosignano Solvay Castiglioncello היא עיירת נופש ידועה בכל רחבי העולם בזכות חופי הים המיוחדים שלה, בהם יש לרוב מפרצונים סלעיים המוקפים עצי אורן ורציפים המזמינים לשכב בנוחות וליהנות מהשמש והנוף. מי הים ששוטפים את החופים צלולים ונקיים, במידה ואתם חובבי צלילה ושנורקלינג, המפרצים של Chioma, ו- Rosignano Solvay ,העיירות השכנות, יאפשרו לכם הזדמנות נהדרת לפעילות בים, להזמנות שייט, צלילה עם מדריך, חוויות מים נוספות באזורים אלו תוכלו למצוא בלינק זה . בקסטיליונצ'לו תוכלו למצוא חופים חופשיים וגם כאלה בתשלום הממוקמים במפרצים מוגנים עם כל השירותים לאורחיהם, אלה הם האידיאליים במיוחד למשפחות עם ילדים. ​ כמו כן, דרומה יותר ב - Rosignano Slovay , תוכלו לבקר בחופים הלבנים המפורסמים שבשנים האחרונות הפכו למוקד עלייה לרגל לתיירים מכל העולם, בניגוד לרוב קו החוף של מחוז טוסקנה שמאופיין במים כהים. בחוף זה החול לבן והמים הכחולים, החול מקבל את הגוון המבריק שלו מפליטה של חומרים (לא מסוכנים) כמו גבס ואבן גיר ממפעל סמוך לחוף. על אף שנוצרו בצורה מלאכותית החופים מרהיבים ובהחלט שווים לפחות תמונה אחת למזכרת תרבות לא רק חופי הים המרגיעים מושכים תיירים אל העיירה קסטליונצ'לו, שכן היא יעד תיירותי גם בקרב חובבי התרבות והאמנות. העיירה הייתה אתר הנופש החביב על מספר אישים מפורסמים מעולם הקולנוע אשר בחרו לבלות בה את חודשי הקיץ ביניהם מרצ'לו מסטרויאני ואלברטו סורדי , בעיר מתקיים פסטיבל מחול, ומוענק מידי שנה פרס לספרות איטלקית הנושא את שם העיירה קסטיליונצ'לו - Costa degli Etruschi בפרס זכתה בעבר הסופרת האיטלקייה ממוצא יהודי נטליה גינזבורג ועוד רבים אחרים, האירועים מתקיימים בחודשים אוגוסט וספטמבר. עוד מקום קסום ומוקד תרבותי מלא חיים בו תוכלו לבקר, זוהי טירת פסקוויני (Pasquini Castle) שבמרכז העיר, אשר הונצחה באומנות תנועת מקיאולי ( Macchiaioli movement ) , תנועה של ציירים איטלקיים אשר פעלו באזור העיר פירנצה במחצית השניה של המאה ה19 והתאפיינו בכך ששברו את המוסכמות באקדמיה לציור של אותה התקופה, הדגישו את גווניו הרבים של הטבע וניסו לתפוס את צבעיו הטבעיים של האור והצל, בעיקר בעזרת פרקטיקת ציור ב"כתמים" של צבע. כיום, הטירה מארחת מדי שנה אירועי תרבות, תערוכות מחול, פרסי ספרות וכנסים בינלאומיים. בנוסף, מומלץ לבקר גם במוזאון פלאצו בומברדיירי (Palazzo Bombardieri Museum) שבעיירה הסמוכה Rosignano Marittimo שחושף כמה היבטים על שימושים, מנהגים וחיים בתקופת הרומאים. לזמני פתיחה וכרטיסים לחצו כאן פארק Pineta Marradi במרכז העיירה נמצא פארק Pineta Marradi ממוקם בתוך יער אורנים שמקיף את המקום. בשעות הערב אחרי שהחום מעט יורד, זו הזדמנות נהדרת לטיול נהדר בין הדוכנים הפרושים לאורך השדרה, בין הדוכנים תוכלו למצוא מציאות יד שניה ווינטג', יצירות אמנות מקוריות של אמנים מקומיים, תכשיטים, ביגוד, ויש גם מוכר ספרים נחמד מאוד עם דוכן גדול של ספרי יד שניה לילדים ומבוגרים (באנגלית ואיטלקית), כמו כן גם תקליטים ממוינים לז'אנרים מכל הזמנים לחובבי נוסטלגיה משובחת, תיאטרון בובות ומרפסת גדולה המשקיפה אל הים. בנוסף, בפארק ישנן אטרקציות נוספות כמו מיני גולף, טניס, קולנוע באוויר הפתוח (באיטלקית), אטרקציות לילדים, ובעיקר מרחב פתוח עם נוף יפיפה להליכה רגועה או פיקניק על הדשא עם גלידה טעימה מהגלידריה הגדולה שבמרכזו המציעה שילובי טעמים ייחודיים ומפנקים, אגב, טעמי ה Pineta Marradi , גלידת דובדבני אמרנה, מוס שוקולד ורום זו ההמלצה האישית שלי.

בין הנפות השונות של מחוז לומברדיה מסתתרת עיר שאולי מתויירת פחות מאחיותיה, אך אפשר ליהנות מסוף שבוע נינוח בין שכיות החמדה ההיסטוריות שלה: ברשה. במאמר זה נמליץ על מסלול תיירותי בן יומיים בברשה, עיר שתי הקתדרלות ויין הפְרָנְצ'ָקוֹרְטָה, היין המשובח שקיבל את שמו מהאזור שהוא מיוצר בו. ברשה היא העיר השנייה בגודלה בלומברדיה. העיר הוקמה לפני יותר מ־3,000 שנה, והיא זכתה לכינוי ' הלביאה של איטליה ' בזכות אותם עשרה ימים שבהם נלחמה בגבורה בצבא האוסטרי בתקופת הריסורגימנטו, תקופת המאבק להקמת הרפובליקה האיטלקית באמצע המאה ה־19. את הכינוי טבע אלארדו אלארדי ב"שירי מולדת" (Canti Patrii) שלו משנת 1857, והוא התפרסם כשג'וזואה קרדוצ'י חזר עליו ביצירתו "אוֹדוֹת ברבריות". ברשה סבלה מאין־ספור פלישות ברברים, החל בוויזיגותים וכלה בהונים, מהשבטים ההרולים ועד האוסטרוגותים. תחת שלטונו של תיאודריך הגדול, מלך האוסטרוגותים, הפכה ברשה לעיר מרכזית, ובשנת 568 קיבלה מעמד של דוכסות מממלכת לומברדיה. ​ סגנונות אדריכליים שונים משיקים ומתכתבים זה עם זה במבני העיר, שהמורשת האומנותית שלה כוללת מבנים הן מהעת העתיקה והן מימינו. פרנצ'קורטה: מלך יינות לומברדיה לא רק היסטוריה ומבנים מרשימים יש בברשה, אלא גם תרבות אוכל ויין בזכות הפרנצ'קורטה, מלך השולחן, אחד המותגים האיטלקיים הראשונים. אזור הגבעות פרנצ'קורטה, שבו מייצרים את היין, משתרע לאורך 90 ק"מ בין כרמים וכפרים עתיקים. בחלק זה של לומברדיה התגלו שרידי כרמים ראשונים המתוארכים לתקופה הפרהיסטורית. הודות לתנאי האקלים הנוחים ולאדמה הדשנה התפתחה החקלאות המקומית ללא הפרעה מאז ראשיתה. יין הפרנצ'קורטה מיוצר בשיטת המסורתית של תסיסה בבקבוק, והודות למגוון סוגיו ניתן ליהנות ממנו במשך כל הארוחה. סיור קצר בעיר - פיאצה דלה לוֹגָ'ה כל מסלול חייב להתחיל בפיאצה דלה לוג'ה (Piazza della Loggia), השוכנת מרחק פסיעות ספורות מהחניה ומתחנת המטרו, לב ליבה של העיר. הכיכר תוכננה במלואה בתקופת הרנסנס, אך נבנתה מאוחר יותר, לקראת סוף המאה ה־15. מוסדות המינהל של העיר קבעו בה מייד את מושבם, והמועצה העירונית יושבת בה עד ימינו. " לוג'ה " באיטלקית זאת אכסדרה, והאכסדרה שעל שמה קרויה הכיכר נמצאת בחזיתו המגולפת להפליא של מבנה גדול ולבן בעל שלוש קשתות וכיפה מוארכת. סביב הכיכר ניצבים מבנים ונציאניים מהמאה ה־16. ​ מול האכסדרה עומד מגדל השעון, הקרוי על שם השעון משנת 1546 הקבוע בו. השעון מקושט בארבעה מלאכים עשויים נחושת מוזהבת המייצגים את רוחות השמיים, ומעליו עומדים שני פסלי גברים מברונזה המכונים בניב של ברשה "המשוגעים של השעות", כלומר המכים בפטישים בפעמון פעם בשעה. בצידה הדרומי של הכיכר עומד המבנה הקודם של "מונטה די פייטה" (הר הרחמים), בית עבוט שהפעיל השלטון למען העניים. הוא נבנה בין השנים 1484–1489, וכעבור מאה שנה הורחב, כשנבנה מונטה די פייטה החדש. בכיכר נמצאת גם אנדרטת "בלה איטליה" (איטליה היפה), שפיסל ג'ובאני בטיסטה לומברדי בתור תחליף לעמוד הוונציאני של סן מרקו שהתנוסס עליו אריה, עמוד שהמהפכנים השליכו לים בשנת 1797. אבל בלה איטליה אינה הפסל היחיד בכיכר: ניצבים בה גם "הפסלים המדברים". מדובר בקבוצת פסלים שתושבי ברשה נהגו להצמיד אליהם מסרי ביקורת אנונימיים נגד השליטים. פסל האישה המכונה לוֹדוֹאִיגָה היה הפופולרי ביותר; היא ניצבת באכסדרת הלוג'ה, ובעבר נחשבה ל"דוברת" של תלונות העם. האגדה מספרת שהפסל הציג ניגוד מתריס ל"משוגעים של השעות" החולשים על הכיכר מלמעלה ונחשבים לסוכני השלטון. פיאצה דיי דאומי המסלול ממשיך לפיאצה דיי דאומי (Piazza dei Duomi). "דאומי" ברבים ולא "דאומו" ביחיד, מכיוון שניצבות בה שתי כנסיות גדולות. קתדרלת הקיץ של סנטה מריה אסונטה מכונה "הדאומו העתיק", וקתדרלת החורף של סנטה מריה אסונטה מכונה "הדואומו החדש". בהנחה שהדואומו החדש הוא הכנסייה החשובה ביותר בעיר, הכנסייה הישנה, שהוקמה בשנת 1100, היא המקדש הרומנסקי העגול הגדול ביותר מאז ומעולם. בכנסייה שמורים פסיפסים מהבזיליקה הנוצרית הקדומה ושרידי בית מרחץ. בניית הדואמו החדש החלה בשנת 1604, והיא כללה חזית בארוק וכיפה שהיא השלישית בגודלה באיטליה, אחרי הכיפות של סן פייטרו ברומא ושל סנטה מריה דל פיורה בפירנצה. קפיטוליום מאז 2011 יש בברשה אתר מורשת של אונסק"ו: הקפיטוליום, או מקדש קפיטולינו, שנבנה בשנת 73 לספירה. המקדש, הממוקם במתחם חורבות מבני הציבור הרומאים, היה ליבו של המרכז הרומי בבּרִיקסיה, אחת הערים החשובות בצפון, בזכות מיקומה על ויה גאליקה, הדרך הרומית העתיקה. הקפיטוליום הוקדש לאלים הרומיים יופיטר, יונו ומינרווה. הקפיטוליום נמצא בתוך הפארק הארכיאולוגי של ברשה, ברחוב מוזֶאִי 55 (via Musei 55), והוא פתוח ביום שלישי עד שישי בין השעות 9:00–17:00, ובשבת ובראשון בין השעות 9:00–18:00. גם טירה יש בברשה בביקור בטירת ברשה אפשר ללמוד קצת על ההיסטוריה של העיר: הטירה הייתה זירת ההתרחשות של עשרת הימים של ברשה, ובשנת 1945 נורו בטירה כמה מחברי מחתרת הרסיסטנצה. הטירה פתוחה בכל יום בין השעות 7:00–22:30. הכניסה חופשית. מוזיאון הנשק הסמוך פתוח ביום שלישי עד שישי בין השעות 9:00–17:00, ובימי שבת וראשון בין השעות 9:00–18:00. מחיר כרטיס מלא הוא 5 אירו; יש הנחה לקטינים, לסטודנטים ולקשישים מעל גיל 65. מוזיאון סנטה ג'וליה אין ספק שכל מי שיודע משהו על ברשה שמע על מוזיאון סנטה ג'וליה, אתר המורשת השני של אונסק"ו בעיר. המוזיאון משתרע על פני 14 קמ"ר, והוא מכיל בזיליקה לומברדית, כנסייה מהמאה ה־16 ושרידי דומוס, שהם בתי מגורים רומיים מפוארים. במוזיאון מוצגים 11 אלף ממצאים מהתקופה הפרהיסטורית ועד ימינו. ​ בין הממצאים הרומיים אפשר למצוא פסל ברונזה יחיד מסוגו מהמאה הראשונה לספירה שהשתמר באופן מושלם. הוא הוסתר בגומחה בקיר הקפיטוליום כדי להצילו מהרס הסמלים הפגאניים בידי הנוצרים לאחר שהנצרות נקבעה הדת הרשמית. זהו פסל של אישה בעלת כנפי מלאך וגלימה המכונה "הניצחון המכונף של ברשה". ​ שעות הפתיחה ומחירי הכרטיסים זהים לאלו של הטירה. ניתן לקנות כרטיס משולב הכולל את הפארק הארכיאולוגי, הטירה, המוזיאון והגלריה. אתר האינטרנט . ובעניין הגלריה באוסף של הגלריה "מרטיננגו" יש 480 ציורים ופסלים של היוצרים החשובים ביותר מתחילת המאה ה־13 ועד סוף המאה ה־17, ממובילי הרנסנס ועד לנציגי המאה ה־19, כדוגמת אנטוניו קנובה ופרנצ'סקו אַייֶץ. במרכז האוסף ציורים מתקופת הרנסנס שצוירו בברשה, אך בין העבודות שאסור להחמיץ נמצאת "המדונה של הציפורנים" של רפאל משנת 1520 (זהו העתק מדוייק לציור המקורי הנמצא בלונדון שצוייר בידי תלמידיו של רפאל). המסלול מתפתל בין 21 אולמות תצוגה, שהיצירות מוצגות בהם בהתאמה מושלמת בינן לבין עצמן. סנט'אגאטה פרט לשני הדואומי, גם לכנסיית סנט'אגאתה יש מה להציע לעיניהם הדרוכות של שוחרי האומנות. בנייתה החלה במאה ה־14, ויש בה הרמוניה מושלמת בין סגנונות המאה ה־15 וה־16, וכן ציורי קיר נפלאים משנת 1643. ברשה מפורסמת גם בזכות האופרה התיאטרון הגדול של ברשה הוא מבנה לאומי שנוסד בשנת 1640. הועלו בו האופרות האיטלקיות המפורסמות ביותר, כולל הבכורה של "מדאם באטרפליי" מאת פוצ'יני. ניתן לבקר בתיאטרון בתיאום מראש. בעת הביקור תוכלו להתפעל מהאולם הגדול שצבע הבורדו של השטיחים שולט בו, מחמש הקומות של היציעים המקושתים, מהמבואה ומאולם שישה עשר הפסלים. סטנדל, שהתגורר זמן מה בפלאצו ריימונדי, טען שזהו אחד התיאטראות היפים ביותר באיטליה. לביקורים: promotion@teatrogrande.it אם תרצו לגלות עוד ברשה התת־קרקעית הוא מסלול החושף את מה שנמצא מתחת למפלס הרחוב, את הנהרות ואת התעלות, את מרתפי הטירה, את המנהרות ואת הביצורים, אך לא רק אותם; בסיורים אלה אפשר לבקר גם במחסני הדלק, במאגרי המים ובמבצורי חומרי הנפץ. למידע על־אודות סיורים מודרכים, פרטיים או בקבוצות של עד 15 אנשים, חייגו: 39-349-0998697+. פיליפ דָבֶריוֹ: "החבר של ברשה" מבקר האומנות פיליפ דבריו, שנפטר בספטמבר 2020, זכה לכינוי "החבר של ברשה". הוא היה אדם דגול בעל יכולת תקשורתית נפלאה שעמד בראש עשרות כנסים בבירת לומברדיה, והפעם האחרונה שעשה זאת הייתה ביריד הספרים Librixia בשנת 2019. מבחינת הפרופסור היקר הייתה ברשה אנציקלופדיה אורבנית קטנה, העיר בעלת הריבוד ההיסטורי המשמעותי ביותר בצפון איטליה. במהלך השנים הוא יצר מערכת יחסים של הערכה וידידות גם עם אנשי ברשה, שהלכו בעקבותיו בכל הזדמנות שהופיע בעיר. בשנת 2017 עמד דבריו בראש כנס בכנסיית סן ג'ובאני אוונג'ליסטה שכותרתו "ברשה: מעיר על פרשת דרכים לעיר בירה", ובו, בדרכו האירונית והישירה, הילל את ברשה ואת מורשתה, שלטענתו נדחקה שלא בצדק בעת איחוד איטליה. האם אפשר לעזוב את ברשה בלי לטעום כלום? אי אפשר שלא לטעום כמה מנות מסורתיות אופייניות: פולנטה טרניה עם כוסמת; מלפטי, כופתאות לחם עם תרד ואגוז מוסקט; קזונסיי, רביולי תוצרת בית ממולא בבשר או בירקות. בקונדיטוריה "ונטו" של איג'ינו מסארי הקונדיטור הטוב באיטליה תוכלו לטעום בֹּוסוֹלָה, עוגת חמאה בצורת כעך. ​ נראה שמבשלת הבירה הראשונה באיטליה נוסדה בברשה. מבשל הבירה פרנץ קסבייר ווהרר מרחוב טריאסטה הבין בשנת 1829 את הפוטנציאל הטמון במבשלת בירה בעיר שהוצבו בה חיילים רבים של האימפריה ההבסבורגית. השילוב הפופולרי של פיצה ובירה נולד בברשה. ​ מאכל מסורתי מפורסם נוסף הוא ריזוטו אל פרנצ'קורטה, שהולך טוב עם יין פרנצ'קורטה Pas Dosè DOC. הנה כמה המלצות: RISTORANTE AL FRATE DI FRANCESSO ZANE Via dei Musei, 25, Brescia Tel.+39 030 3770550 Caffè Margherita Piazza del Mercato, Brescia 030 375 6015 Ca Noa Via Branze 59 Brescia 030 419 9402

כשאתם חושבים על איים יפים באיטליה, אתם ודאי חושבים על סרדיניה או על סיציליה. אך לצד אלה יש איים יפים לא פחות שאינם זוכים לפרסום דומה. הפלגה לא ארוכה במיוחד מנאפולי לעבר ארכיפלג קמפנו תביא אתכם לכמה איים יפים במיוחד שיש סיכוי רב שלא שמעתם עליהם, וגם אם כן – ייתכן שטרם הגעתם אליהם. מבנים מרשימים מימי הביניים? חופים זהובים? נופים עוצרי נשימה? כל זאת ועוד בכתבה מאת ג'רארדה סורנטינו תושבת נאפולי. פּרוֹצ'ידה (Procida), ויוָארה (Vivara) וניסידָה (Nisida) הם שלושת האיים הקטנים המרכיבים את ארכיפלג קָמפָּנוֹ. אומנם פרוצ'ידה רחוקה מהיבשת פחות מעשרה קילומטרים, אך היא משרה תחושה של מקום אחר ושל זמנים אחרים, הרחק מטירוף החיים המודרניים. ​ פּרוֹצ'ידה (Procida) פרוצ'ידה נחשבת לאחד היישובים היווניים הראשונים בקמפניה. ממצאים ארכיאולוגיים מעידים עלל כך שהיא הפכה לקולוניה יוונית כבר במאה השמינית לפני הספירה. למעשה, שמה נגזר מהמילה היוונית prochetai, שמשמעותה 'להשתרע'. השם משקף את צורת האי, שנראה רובץ בפישוק איברים על המים. בתקופה הרומית לא התברכה פרוצ'ידה במזלה הטוב של איסקיה , שקרצה לחברה הבינונית־גבוהה של תקופתה בזכות המעיינות החמים, או במזלה של קאפרי, שקסמה לגבירים ולקיסרים והתעלתה למעמד של מושב מלכותי.​ מאז ומעולם התבססה כלכלת האי על חקלאות, ובעיקר על דיג. בימי הביניים המוקדמים עברה על תושביה תקופה חשוכה במיוחד, שכן פרוצ'ידה נותרה ללא חסות ממשית והיא נבזזה לעתים קרובות, תחילה בידי ברברים ואחר כך בידי שודדי ים סָרָצֶ'נִים (ערבים). בין הפשיטות העקובות מדם זכורה במיוחד זו של שודדי ים מוסלמים בהנהגתו של ברברוסה המפורסם. תושבי האי ניסו להגן על עצמם כמיטב יכולתם: הם בנו מגדלי שמירה לאורך חלק גדול מהחוף, נטשו את בתי הדייגים על החוף ובנו את בתי החווה הרבים הפזורים בלב האי, אף שהבתים על החוף מזוהים עם האִי גם כיום. תושבי פרוצ'ידה עברו לגור בראש צוק המכונה טרה מוּרָטָה (Terra Murat), שממרומי תשעים המטרים שלו הוא הנקודה הגבוהה ביותר באי, וכן הנקודה היחידה בה יכלו תושבי האי להגן על עצמם. ​ טרה מורטה נראה ממש כמו מבצר: מצד אחד הוא מוגן על ידי קירות תלולים מעל לים, ומצידו האחר על ידי חומות מבוצרות (שמהן נגזר שמו "מורטה", כלומר 'מוקפת חומה' באיטלקית) שנבנו בשנת 1500 לערך, לאחר שהתושבים עזבו כבר את החוף ועברו לצוק בעקבות הפלישות הברבריות. לפני בניית החומות הבתים עצמם שימשו מגן: הם נבנו מאבני טוף גדולות (סלע משקע ממקור וולקני הנפוץ מאוד בקָמְפִּי פּלֶגרֵיי ) שהוצמדו זו לזו ללא רווחים, וכמעט ללא פתחים כלפי חוץ. עד היום צידו החיצוני של טרה מורטה מותיר רושם מנוכר ועוין. במשך אותה תקופה מסוכנת עסקו תושבי האי בעיקר בעיבוד הקרקע ופחות בדיג. צלצול הפעמונים במגדלי השמירה התריע על פשיטות מתקרבות וסימן לכל מי שעבד בשדות לחזור לבתים הממוגנים. אזור האי שנועד למגורים כונה באותה תקופה טרה קָסָטָה ('אדמת משפחה' באיטלקית). ​ כאמור, מערכת הגנה בסיסית זו החזיקה מעמד במשך מאות שנים. חומות ההגנה של העיר נבנו רק במהלך המאה השש־עשרה הודות למשפחת ד'אבלוס, משפחה ספרדית אצילה שקיבלה את האי ממלך נאפולי אלפונסו החמישי, מלך אראגון, והפכה אותו לנחלתה. עד היום קסטלו ד'אבלוס (Castello d’Avalos) הוא אחד הארמונות המפורסמים ביותר בפרוצ'ידה, הוא נבנה עם חומות המצודה שעל הצוק. החל מאותה תקופה נכרך גורל האי בתהפוכות השלטוניות בעיר נאפולי. קסטלו ד'אבלוס (Castello d’Avalos) פרוצ'ידה הפכה ליעד תיירותי מצליח רק לאחרונה. מיוני עד ספטמבר האי הוא אחד מאתרי חופשות החוף המבוקשים במחוז קמפניה. מכיוון שהאי קטנטן ואורכו של קו החוף 16 קילומטרים בלבד, ניתן לבקר בכל האתרים המרכזיים ביום אחד. עם זאת, כדי ליהנות באופן מלא מאווירת האי ולגלות את השבילים והאתרים הנסתרים ואת הטבע הפראי, דרושים כמה ימים נוספים. בתוך הכפרים או בין אתרים סמוכים מומלץ ללכת ברגל כדי לא להחמיץ את הנופים המרתקים והמגוונים של האי ושל הים. נוסף על כך, קיימת רשת אוטובוסים עירוניים המקשרת בין האזורים השונים, והיא זמינה ברגע שיורדים מהמעבורת. ​ כבר בעת העגינה במרינה גרנדה (Marina Grande), הנמל המסחרי היחיד באי, אפשר להבחין בארכיטקטורה של האי כולו, המשוכפלת שוב ושוב באזורי החוף. בנמל תקדם את פניכם שורת בתים קטנים וצבעוניים בגווני פסטל חמים – ללא ספק תמונת "הגלויה" של פרוצ'ידה. ארמון מונטיפוסקו (Palazzo Montefusco) מזדקר בין הבתים. הוא צבוע בוורוד־כתום כדי שיראה היטב מהים. קל לזהות אותו על פי חרכי הירי המקיפים את מרפסת הגג שלו, ולכן הוא מכונה גם פלצו מֶרלָטוֹ – ארמון חרכי הירי. הארמון נבנה במאה השתים־עשרה, ובמשך מאות שנים היה בית הקיץ של מלכי ממלכת נאפולי, במאה השבע־עשרה הפך למנזר, וכיום הוא מקום מושבה של מחלקת המנהל הציבורי של העיר, שרכשה אותו מבעליו הקודמים בתור חלק מפרויקט שיקום והשבחה נרחב של שטח הנמל. ​סירות קטנות ובתים נמוכים, ססגוניים ובעלי גגות שטוחים הצמודים זה לזה, זו התמונה האופיינית שצצה בראש כשחושבים על כפר דייגים. מתחת למזח שהדייגים קושרים אליו את הסירות חבויה שורת מערות שנחצבו בטוף. בעבר שימשו המערות מחסה לסירות מפני סופות, ובימינו הן הפכו למחסנים. לא רחוק מהנמל נמצא חוף סילורנזה (Silurenza), המוכר בזכות הצוק המכונה "תותח", מכיוון שבעבר הוצב בתוכו תותח. כיום הפכו הצעירים את הצוק למקפצה אל המים. חוף סילורנזה אהוב מאוד על משפחות בזכות הנגישות הטובה שלו והחול הדק. ​ במרינה גרנדה שוכן גם מוזיאון הים (Museo del Mare), המחזיק בשטח התצוגה הקטן שלו מכשור ימי שנעשה בו שימוש על סיפוני ספינות מפרש עתיקות, סירות דיג וספינות סוחר. במוזיאון מוצגים קשרים וחבלים, כרונומטרים, מצפנים וכדומה. המוזיאון ממוקם במבנה ההיסטורי של המכון הימי קָרָצ'וֹלוֹ (Caracciolo), שהוא בית הספר הימי העתיק ביותר באירופה. המוזיאון הוקם רק לאחרונה, ונועד בתחילה רק לתלמידי בית הספר. הוא אף כולל דגמי סירות שהכינו תלמידי המכון הימי. ​ לא רחוק משם נמצא חוף לינגואה (Lingua), שעל אף קרבתו לנמל לא איבד מקסמו הפראי, הודות ל"הגנה" המספקת רצועת סלע המכוסה בצמחייה המפרידה בינו לבין הנמל. חוף לינגואה, 'לשון' באיטלקית, קבל את שמו מכף געשי הפונה צפונה ובנוי מחלוקי אבן. הים שם עמוק למדי ולעיתים קרובות סוער יותר מאשר במפרצים אחרים באי, כי הוא גובל בתעלת פרוצ'ידה, רצועת ים שבה עוברת התחבורה הימית מהיבשת, מול צוק מונטה די פרוצ'ידה, הנמצא ביבשת. ניתן להגיע לחוף לינגואה דרך רחוב רומא, הרחוב הראשי של מרינה גרנדה, או דרך גרם מדרגות היורד לאורך הרכס הסלעי, שניתן להגיע אליו מאחד הצמתים בעלייה לטרה מורטה. בקצה לשון היבשה ניצב צלב ברזל לזכר ספינות המפרש הברבריות שהוטבעו במאה השבע־עשרה. ​ החוף התפרסם הודות לתיאורו בספר "האי של ארתורו", שכתבה אלזה מורנטה , אחת הסופרות החשובות במחצית השנייה של המאה העשרים שספריה תורגמו ונקראו ברחבי העולם. נוסף על כך, ניתן לעסוק כאן בדיג תת־מימי. בחוף יש כמה חנויות לחובבי צלילה שבהן תוכלו לקנות או לשכור את הציוד הדרוש. הן מארגנות גם הפלגות בסירה אל אתרי הצלילה היפים ביותר שבהם שפע מגוון של דגים, רכיכות ואלמוגים. ​ עצירה חובה נוספת בפרוצ'ידה היא בכפר טרה מורטה, שהוזכר כבר. כאשר פוסעים בתוך המבצר חשים צורך עמום בהגנה. זהו מקום הנושא מזכרות מעבר סוער – סימני מאבק ההישרדות שלו. בולט ביניהם מנזר סן מישל ארקנג'לו (Abbazia di San Michele Arcangelo), כנסייה שנבנתה לראשונה כבר בשנת 1000 לספירה, ומאז נהרסה והוקמה מחדש כמה פעמים. המבנה הנוכחי נבנה במאה השש־עשרה. כנסייה היא מקום של אמונה, אך מבחינת תושבי פרוצ'ידה היא בעיקר מקום של תקווה המביע את אמונתם החזקה והיציבה בהגנה האלוהית, שבזכותה המנזר נבנה בכל פעם מחדש. המבנה אינו מפואר במיוחד, אך ראוי לציין את תקרת העץ המגולפת בעלת עיטורי הזהב עתירי הפרטים. בקומה התחתונה שוכנת ספרייה ובה שמונת אלפים ספרים וכתבי יד עתיקים. ​ גם טירת ד'באלוס ראויה לתשומת לב: היא נבנתה עם החומות בהוראת משפחת האצולה הספרדית, ולאחר ששלטונם הפיאודלי הסתיים בסביבות שנת 1700, הטירה, שהייתה מעונם, הפכה במאה הבאה לכלא. המהפך מארמון אצולה לאחוזה חסרת בעלים, ובהמשך לבית כלא, השאיר טעם מריר, שאפשר לחוש בו עד היום כשמתפעלים מהמבנה. הכלא נסגר סופית רק בשנת 1988. כיום, אגב, ניתן לראות את הארמון רק מבחוץ . הבניין הספיק לאבד את ההדר של מעון פאר, וייתכן שבהשפעת הגלגול האחרון שלו הוא נראה עוין כמעט לצופים בו, שאולי יהרהרו בינם לבין עצמם על האסירים, שלפחות נהנו מנוף הים... ​ כשמשקיפים ממרומי הצוק מייד תופס את עינינו מרינה קוריצ'לה (Marina Corricella), כפר הדייגים העתיק ביותר באי: המוני בתים נמוכים וססגוניים במפלסים שונים, רשת של סמטאות, אין־ספור סירות דייגים עוגנות זו לצד זו בים ורשתות דיג הנערמות על המזח. יש באזור שפע מסעדות המציעות בעיקר דגים ומאכלים מקומיים, והן מלאות תמיד מהבוקר ועד הלילה. היעדרם המוחלט של כלי הרכב הופך את הכפר לאותנטי ולמבודד עוד יותר משאר העולם. החוף הסמוך אהוד במיוחד בזכות הנוף הנשקף ממנו. על המפרץ מגן צוק, שהוא בעצם קטע קטן מתוך דפנות מכתש של הר געש כבוי ששקע בים. ניתן להגיע לכפר רק דרך גרם מדרגות ארוך שנחצב בטוף. ​ קאיוללה (Chiaiolella), חוף הרחצה הארוך ביותר בפרוצ'ידה, הוא עוד חוף אהוד מאוד, הממוקם בצידו המערבי של האי. חוף קאיוללה הוא חוף מסודר ומאורגן בעל רצועות חול, מסעדות, מלונות וברים. הוא אחד החופים הפופולריים ביותר באי הודות לים הכחול הצלול. החוף ידידותי גם לילדים בזכות המים הרדודים. מהחוף נשקף נוף יפהפה של האיים ויוָארה ואיסקיה, ואסור להחמיץ את מופע השקיעה שמעלה כאן הטבע. ליד קאיוללה נמצא חוף צ'ירָצ'ו (Ciraccio), חוף יחיד במינו שאחת האטרקציות היפות ביותר באי מצויה בו: פָרָליוני (Faraglioni). כלומר, לא רק קאפרי יכולה להתגאות בעמודי סלע מפורסמים המזדקרים מתך המים. הפָרָליוני של פרוצ'ידה הם צמד סלעי טוף אדירים שנוצרו בעקבות מפולת, חרוטים ומחורצים, כמו מעגלים קונצנטריים של גזע עץ עתיק. דומה שהסלעים התרוממו ממעמקי הים ואז התקרבו לחוף כדי להציץ ברוחצים. אך יש להודות שהם עצמם מחזה מרהיב שאסור להחמיץ, בעיקר בעת השקיעה. ​ חוף קיאיה (Chiaia) הוא אחד החופים היפים ביותר באי, מעבר למרינה די קוריצ'לה (Maria di Corricella), בצד הנגדי לצוק טרה מורטה. זהו חוף חולי זהוב, ששתי לשונות יבשה סלעיות מגנות עליו מהים (פונטה די פיצאקו ופונטה דיי מונאצ'י). הודות להן המפרץ שקט מאוד, עד כדי כך שבקיץ נערכים בו קורסי שחייה לילדים. החוף מוקף במצוקי טוף אופייניים: טוף חשוף בחלקם התחתון וצמחייה ירוקה בחלקם העליון. מכיוון שהחוף ממוקם בצידו המזרחי של האי וקירות הסלע חולשים עליו כמעט לגמרי, בשעות אחר הצוהריים החוף מוצל. ככלל, עדיף לבקר בחוף בחודשים המתוירים פחות; באוגוסט הוא נמצא תחת מתקפת רוחצים וסירות העוצרות במפרץ ומסתירות את הים הצלול. לחוף קיאיה ניתן לרדת דרך גרם מדרגות ארוך. ​ פונטה די פיצאקו (Punta di Pizzaco) הסמוכה הוא אחד מאתרי הצלילה היפים באי, חלק משמורת הטבע הימית "ממלכת נפטון" (Regno di Nettuno). השמורה הוקמה בשנת 2007, והים המקיף את ארכיפלג פּלֶגרֵיי נכלל בשטחה. ויווארה היא החלק השמור ביותר באי; רק טבע פראי מותר כאן במטרה לשמר את הבידוד הפראי המיוחד, מכיוון שזהו אתר מזון אסטרטגי וקריטי להישרדותן של מיליוני ציפורים נודדות קטנות, שלא תגענה לאזורי הרבייה שלהן אילו ייתקלו בסביבה רוחשת בני אנוש. ​ עושרה של "ממלכת נפטון" נובע ממיקומה; היא נמצאת בגבול בין צפון הים התיכון לבין החלק הדרומי שלו, גבול אקלימי שנפגשים בו המינים שמושבם בדרום הים התיכון ואלה מהדרום הרחוק המעדיפים אקלים קר יותר. התוצאה היא נוכחות בו־זמנית של כמעט כל המינים המצויים בים התיכון, תכונה ששכנעה את אנטון דוהרן, חוקר גרמני וידידו של צ'ארלס דרווין, להתמקד במחקריו בשטח שבין נאפולי לאיסקיה ולבנות בשנת 1872 את המכון הראשון בעולם לביולוגיה ימית, מכון שעד ימינו נחשב לאחד המכונים היוקרתיים ביותר. ​ הים וקרקעיתו בממלכת נפטון נותנים מחסה למגוון גדול של מיני צמחים, כמו אלמוגים אדומים, אלמוגים שחורים, אלמוגים שחורים "מזויפים" ג'רארדיה סוואליה (הנמצאים למרגלות האי הקטן סנט'אנג'לו, הצמוד לאיסקיה), ספוגים מכל הסוגים, סרטנים גדולים, סוסוני ים, סוגים שונים של דגים כסופים ודיונונים ודגי טונה קטנים. האזור נחשב לאחד האזורים בעלי הצפיפות הגדולה ביותר של יונקים ימיים בים התיכון. באזור מרינה קומה, הכפר ואהתר ארכיאולוגי החשוב בקָמְפִּי פּלֶגרֵיי הנמצא ביבשת מול פרוצ'ידה, שוכנת המשפחה החשובה בים התיכון של דולפין מצוי קצר־חוטם, שלמרות שמו נכלל ברשימה האדומה של מינים בסכנת הכחדה. בקרקעית הים נחים גם שרידי סירות עתיקות. כשחוצים את האי לרוחבו מחוף קיאיה מגיעים לחוף פּוֹצוֹ וֶקיוֹ (Pozzo Vecchio). החוף התפרסם בזכות הסרט "הדוור" בכיכובו של מאסימו טרואיזי, מכיוון שסצנות רבות מהסרט המצליח צולמו בחוף זה. פוצו וֶקיו הוא אחד מחמשת המכתשים הוולקניים שהולידו את פרוצ'ידה. האדמה הוולקנית, העשירה ברקבובית, יצרה כאן נוף מוריק. בסביבת החוף נמצאים הרבה מאוד מערות קטנות ומפרצונים שניתן להגיע אליהם דרך הים. החוף מכונה גם "איל פוסטינו", הדוור, וניתן להגיע אליו ברגל מהנמל בהליכה רגלית בת חצי שעה, באוטובוס או במונית. ​ המגדלור, איל פארו (Il Faro) , הוא עדיין אחד המקומות המקסימים ביותר בפרוצ'ידה. בעבר נשאו הוא ומגדלור קאפו מיזנו במשימה החשובה של אזהרת הספינות העוברות בתעלת פרוצ'ידה. לאחר שהושבת הפך המגדלור לאטרקציה תיירותית. הנוף מהמצוק יפהפה. ניתן לראות ממנו את נמל מרינה גרנדה, את מונטה די פרוצ'ידה, שנראה בהישג יד אף שהוא על היבשת, מצידה האחר של התעלה, וגם ספינות קטנות וגדולות שבמשך הקיץ גודשות את התעלה כמו מכוניות בצומת עמוס במרכז נאפולי. כאמור, פרוצ'ידה הייתה אתר הצילום של סרטים מפורסמים, בהם "הדוור" בכיכובו של פיליפ נוארה ומאסימו טרואיזי, וכן "הכישרון של מר ריפלי" בכיכובו של מאט דיימון. ​בכל שנה, החל משנת 1939, נערך ביולי־אוגוסט אירוע מעניין: מעין תחרות יופי בהשראת הרומן "גרציאלה" מאת המשורר והסופר הצרפתי אלפונס דה למרטין. בתחרות נבחרת גרציאלה (צעירה בת פרוצ'ידה) בת ארבע־עשרה עד עשרים ואחת, הראויה ללבוש את תלבושת האי המסורתית הרקומה בזהב לכבוד סיפור האהבה האוטוביוגרפי המסופר ברומן. אפשר להגיע בקלות לפרוצ'ידה מנאפולי באמצעות מעבורות ורחפות. המעבורות מפליגות מנמל קלטה פורטה די מסה (Calata Porta di Massa), והרחפות ממולו בּוֹוֶורלו (Molo Beverello). ההפלגה ברחפות אורכת מעט יותר מחצי שעה, והן יוצאות בתדירות גבוהה. ניתן לרכוש כרטיסים בקופות הנמל או באינטרנט. מתוך הסרט "הדוור" (1994) ויוָארה (Vivara) לעומת זאת, אל האי ויווארה ניתן להגיע רק מפרוצ'ידה. האי ויווארה מחובר לפרוצ'ידה באמצעות גשר שנבנה לאחרונה בצמוד לצינור המים משנות החמישים. לגשר תפקיד כפול: גישה לויווארה ואספקת מים לאי איסקיה . בעבר היה האי ויווארה מחובר לפרוצידה בצוק קטן, אך הוא שקע לפני כאלפיים שנה, והפיצוצים במהלך בניית הגשר לא הותירו ממנו זכר כמעט. ברמה המנהלית ויווארה שייכת לעיירה פרוצ'ידה. זהו אי בלתי מיושב בעל צורה יוצאת דופן: סהר. אורך קו החוף כולו הוא שלושה קילומטרים בלבד. הוא נראה כמו גבעה קטנה, והנקודה הגבוהה ביותר בו נמצאת בגובה 110 מטרים. קו החוף מפונטה דלה פלומברה (Punta della Palombara) בקצה הדרום מערבי של פרוצ'ידה יוצר עם ויווארה חצי עיגול, שהוא בעצם מכתש וולקני שהגיח מהים לפני כשבעים אלף שנה המכונה מפרץ גֶ'ניטו (Genito). ​ המבנה המשמעותי היחיד באי הוקם במאה השבע־עשרה, אז נבנתה וילה בהוראת הדוכס מתוך כוונה להשתמש בה בתור בסיס לציד בחורש הפראי המשגשג של האי. שפע בעלי החיים משך גם את מלך נאפולי קרלו די בורבונה. הוא הפך את האי לשמורת הציד שלו והביא אליו, בין השאר, פסיונים, ארנבות ואיילים. במאה התשע־עשרה עברה ויווארה ליד עיריית פרוצ'ידה, והיא מכרה אותה לאנשים פרטיים. סקוטו לה קיאנקה, הבעלים החדשים, נטע גפנים ועצי זית נוסף על הצמחייה הייחודית לאי והחל לייצר יין ושמן מקומיים. בשנת 1940 עברה הבעלות על האי לידי בית החולים של פרוצ'ידה. לבסוף, בשנת 2015, לאחר התדיינות משפטית ארוכה, הוחזר האי ליורשי סקוטו לה קיאנקה. ​ ויווארה הייתה סגורה לציבור במשך עשרות שנים, בין השאר בגלל ציד בלתי חוקי, ונדליזם והיעדר גוף ניהול ואבטחה באי. נכון לעכשיו האי כולו הוא שמורת טבע, והביקורים בו מוגבלים לשעות קבועות מראש ולסיורים מודרכים. כאמור, הגישה לויווארה מפרוצ'ידה נעשית דרך גשר הולכי רגל שאורכו מאה מטרים. בכניסה לאי יש גרם מדרגות שנבנה לכבוד ביקורה של הוד מלכותה מארי ז'וזה, אשתו של אומברטו השני לבית סאבויה ומלכת איטליה האחרונה לפני הכרזת הרפובליקה. כאשר ממשיכים בשביל הראשי בכיוון מרכז האי, נתקלים בקבוצת בתים כפריים, בבית חווה ובווילה מהמאה השבע־עשרה. כשממשיכים דרומה מוצאים מבנה שנקרא "הבית העגול" בגלל צורתו, ויש ממנו תצפית מרהיבה על מפרץ נאפולי כולו. ​ ויווארה היא המקום האידיאלי לטיול רגוע בטבע. אפשר להתערסל ברחש העצים המתערבב בנהמת גלי הים המתנפצים על הצוק ולהשתכר מניחוח הצמחייה העבותה המהול בריח המלח של ים שנוקה מספינות. לטיפים ומידע - הירשמו לקבוצת הפייסבוק של אתר באיטליה: איטליה למכורים האי ויוָארה (Vivara) ניסידָה (Nisida) ואחרון חביב – האי הקטן הנושא את השם בעל הנופך הקסום והמיתולוגי: ניסידה (Nisida). למעשה, הסיפור שעומד מאחורי האטימולוגיה של השם רחוק מכל פנטזיה: מקורו במילה היוונית 'נסיס' (nesis), שמשמעותה 'אי' או 'נסידה', כלומר אי קטן. ​ מנקודת מבט מנהלית האי שייך לבניולי, שכונה בשוליה המערביים של נאפולי. ניסידה מחוברת ליבשת באמצעות גשר, בדיוק מול גבעת פוזיליפו (Posillipo). הגשר נבנה בשנת 1936, ומכיוון שהוא מתאים לכלי רכב, הוא מערער על מעמדה של ניסידה בתור אי. מבנה האי מעיד על אופן היווצרותו: האי הוא עיגול כמעט שלם בקוטר חמש מאות מטרים המתאים ללוע עתיק של הר געש. המכתש, בעל פתח באורך של כמאה מטרים אל הים, מכונה 'מאר', מונח המציין לוע הר געש המתמלא חלקית במים בעקבות פיצוץ שנגרם מהמגע בין המגמה למי התהום. האי היה גבוה יותר בעבר, ולמעשה בסריקות של קרקעית הים התגלו כמה מבנים מעשה ידי אדם, כמו מזח רומי. הקרקע שקעה במידה משמעותית בגלל תופעות של ברדיסייסמיות חיובית, אחת הפעילויות הגעשיות הבולטות באזור קָמְפִּי פּלֶגרֵיי . האי נעשה "שטח ציבורי" רק במאה התשע־עשרה; עד אז הוא עבר מיד ליד בין עשירים כאלו ואחרים. ​ בין שלל האנקדוטות הקשורות להיסטוריה של ניסידה נמצא גם אחד האירועים המפורסמים ביותר בתולדות רומא – רצח יוליוס קיסר. קיקרו כתב במכתביו על פגישתו באי עם מרקוס יוליוס ברוטוס (שהיה לו כנראה בית מגורים בניסידה). בפגישה זו הם דנו בקנוניה נגד יוליוס קיסר. הוא מספר שההכנות לקנוניה נערכו באותו מקום חשאי. נוסף על כך, המשורר הרומי מרטיאליס, באפיגרמה שהוקדשה לפורקיה, אשתו בת האצולה של ברוטוס, תיאר את מותה בבית בניסידה. היא התאבדה שם על ידי בליעת גחלים בוערות לאחר שנודע לה על תבוסת בעלה בקרב בפיליפי נגד מרקוס אנטוניוס. חייה הטרגיים של פורקיה הסתיימו באותה דרך נוראה שבה הסתיימו גם חייו של אביה, קאטו – שניהם התאבדו. אף שהסיבות היו שונות מאוד, אצל שניהם קיצם היה קשור ליוליוס קיסר. קאטו, שהיה נואם רומאי מפורסם, סופר, שופט ופוליטיקאי שם קץ לחייו בעקבות תפיסת השלטון על ידי אויבו יוליוס קיסר, כדי לא לחזות באחריתם של הערכים הרפובליקניים של רומא. ​ על פי ויקטור ברארד, חוקר צרפתי של השירה ההומרית, ניסידה הייתה "אי העיזים" המפורסם הנזכר באחד השירים האפיים החשובים ביותר של התרבות המערבית הקלאסית. כך הוא מתואר באודיסיאה של הומרוס: ​ "נֹכַח מִפְרַץ-הַיָּם לְיַד אֶרֶץ עַם-הַקִּיקְלוֹפִּים / אִי מִשְׂתָּרֵעַ תָּחוּחַ, לֹא סָמוּךְ וְלֹא רָחוֹק מֵאֶרֶץ, / נֶחְפֶּה יְעָרוֹת וְכָבֵד בְּעִזִּים שֶׁגָּדְלוּ שָׁם פֶּרֶא,/ יַעַן אֵין אֵימַת בְּנֵי-אָדָם עֲלֵיהֶן לְהַפְחִידָן". (תרגום שאול טשרניחובסקי, שיר תשיעי, שורות 116-119) ניסידה היא הארץ שבה עגן אודיסאוס בשובו ממלחמת טרויה, או ארץ הקיקלופים, שבה חיסל פוליפמוס, הענק בעל העין היחידה, כמה מאנשי הצוות של אודיסאוס. שתי האבנים שזרק פוליפמוס, שהיה מטורף מזעם כאשר הבין שאודיסאוס הכניע אותו והוא אפילו לא הצליח למנוע את בריחתו עם ציו, הפכו לשני הצוקים בצורת צריחים הנמצאים משני צדיה של ניסידה המכונים לבנטה (Levante) ופוננטה (Ponente). ברארד זיהה גם את מערת הקיקלופים – מערת סייאנו (Grotta di Seiano) הארוכה, מנהרה שנבנתה בתקופה הרומית ונמצאת בפארק הארכיאולוגי הסמוך של פוזיליפו, ובהתחשב בגודלה הייתה יכולה בהחלט להתאים למגורי ענק. ​ למעשה, ישנם כמה מיתוסים נפוליטניים הנוגעים לאודיסאוס, כמו סיפורו של גיבור האודיסיאה והסירנות. לא במקרה כינו המטאורולוגים בשם 'פוליפמוס' את גל החום הלוהט של קיץ 2017 שפגע בנאפולי , גל חום הזכור לרעה בגלל השרפה ההרסנית שהתפשטה במדרונות הווזוב. ​ בימי הביניים שכן באי מנזר. במאה הארבע־עשרה מלכת נאפולי ג'ובאנה השנייה ד'אנג'ו בנתה על האי וילה, והיא שימשה מעון הקיץ שלה. הווילה הוסבה לאחר מכן למבצר שהיה אמור לשמש את חיל מצב כנגד הצי של לואי השני ד'אנג'ו, שטען לכתר נאפולי. באותה תקופה נבנה גם מגדל ההגנה של האי. גם במאות הבאות המבצר של המלכה ג'ובאנה היה בסיס הגנתי חשוב בחוף נאפולי. ​ לאחר מכן עברה הבעלות על האי מיד ליד בין נסיכי האזור. במאה השבע־עשרה הפכה ניסידה נטולת ההגנה למאורת פיראטים. באותו זמן דון פדרו דה טולדו, המשנה למלך נאפולי מטעם קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, השתלט על האי והשתמש בו בתור בסיס צבאי נגד פשיטותיו של שודד הים ברברוסה. קל לנחש שהוא היה זה שיזם את בניית רחוב טולדו במרכז נאפולי. ​ על האי הקטן צ'יופינו, הממוקם בין ניסידה לקאפו פוזיליפו, נבנה במחצית הראשונה של המאה השבע־עשרה לזרטו (Lazzaretto), בית מצורעים. עד היום המונח לזרטו מציין באיטלקית בית חולים. הגשר המחבר את היבשת לניסידה מתחיל מהאי לזרטו. ​ באותה תקופה קנו הבורבונים את האי במטרה להפוך אותו לשמורת ציד. בתחילת המאה התשע־עשרה ז'ואקים מירא, מלך נאפולי ומרשל מטעם האימפריה של נאפולאון בונפרטה, התאים את מבנה המגדל לשימוש בתור בית כלא. שהו בו אסירים פוליטיים, בהם קרלו פוריו, פוליטיקאי איטלקי מפורסם וליברל מתון, שהיה תומך גדול בשלטון החוק ובחוקה. ​ כלא ניסידה נודע לשמצה בעבודות הפרך שנכפו על האסירים ובתנאים הבלתי אנושיים שחיו בהם. לאחר מלחמת העולם השנייה שכנה לתקופה קצרה באי האקדמיה לאווירונאוטיקה, השוכנת כיום בפוצואולי. ניסידה הייתה גם בסיס של נאט"ו. בשנת 1934 נפתח בה בית סוהר לנוער שעדיין פועל בה, ושוהים בו כחמישים נערים ונערות. זו הסיבה שלתיירים אין גישה לניסידה. כמה פעמים עלתה הצעה להעביר את בית הסוהר לנוער לבניולי ולהפוך את הבניינים הקיימים למבני אירוח כדי שהאי יהיה נגיש לציבור וכולם יוכלו ליהנות מיופיו. ​ זהו אי בצורת סהר השופע ירק, והוא טומן בחובו צוקי סלע המשקיפים לים ותצפית רחבה על מפרץ נאפולי והאיים האחרים שבו. זהו אי פראי ומרתק שיהיה אתר תיירות יפהפה. האי ניסידָה (Nisida)

סן רמו היא העיר הידועה ביותר בריביירה האיטלקית – עיר חוף שמשית, הממוקמת בקצה מחוז ליגוריה היפה, ומפורסמת בזכות פסטיבל המוזיקה האיטלקית (פסטיבל סן רמו) שמתקיים בה מידי שנה. מה כדאי לראות במהלך ביקור בעיר? מבנים דתיים ועיירות מימי הביניים, גנים בוטניים ומתכונים ליגוריים טיפוסיים – במאמר הזה תמצאו טיפים ורעיונות שיאפשרו לכם לבקר את עיר הפרחים (והמוזיקה!) הידועה. ואם תהיתם מדוע נקראת סן רמו "עיר הפרחים", הסיבה היא פשוטה – באזור זה מלבלבת אחת מתעשיות הפרחים החשובות באיטליה, ומחוץ לסן רמו תמצאו אינסוף חממות ובהן פרחים מרהיבים. קתדרלת סן סירו והכנסייה הרוסית קתדרלת סן סירו (Cattedrale di San Siro) היא המבנה הדתי העתיק ביותר בסן רמו, ונבנתה בשנת 811 לספירה. האגדה מספרת שסירו, בישוף העיר ג'נובה, שהוכר בהמשך כקדוש, נהג לערוך כאן את טקס המיסה. שתי הדלתות הצדדיות, המקושטות בתבליטים, הן החלק העתיק ביותר במבנה, ובתוך הקתדרלה עצמה תוכלו להתרשם מיצירות של אנטון מריה מרלייאנו (Anton Maria Maragliano), ומצלב שחור של אמן בלתי ידוע מהמאה ה-15. המבנה הדתי הידוע ביותר בסן רמו הוא הכנסייה הרוסית (Chiesa Russa Ortodossa di Sanremo) . במשך שנים רבות שימשה העיר סן רמו כיעד נופש מועדף עבור האצולה הרוסית, ואצילים רבים נהגו להעביר את חופשותיהם בבתי המרפא שבאזור. לאחר שהקהילה הרוסית בעיר צמחה ומספרם הגיע לכ-1000 איש, נבנתה הכנסייה בשנת 1912. הכנסייה הרוסית ממוקמת בתחילת טיילת הקיסרית (La passeggiata dell’imperatrice), שנקראה כך לכבוד הצארית מריה אלכסנרובנה (Maria Alezandrovna), ומאופיינת בכיפות מעוגלות, הטיפוסיות לאדריכלות האורתודוקסית. בלב הכנסייה עצמה תוכלו להתרשם משני פסלים, של מלך איטליה ויטוריו אמנואלה השלישי (Vittorio Emanuele III), ושל אשתו אלנה די מונטנגרו (Elena di Montenegro). הקזינו (Casinò) ותאטרון אריסטון (Teatro Ariston) על ויאלה מטאוטי (Viale Matteotti), השדרה המרכזית שנמצאת במרחק צעדים ספורים מפיאצה קולומבו המרכזית, נמצא אחד התיאטראות המפורסמים ביותר באיטליה – תיאטרון אריסטון. כאן מתקיים מידי חודש פברואר פסטיבל השירים האיטלקי (Il Festival della Canzone Italiana), המוכר לרוב בשם "פסטיבל סן רמו". פסטיבל סן רמו הוא אחד מפסטיבלי המוזיקה המפורסמים בעולם, ונערך מידי שנה מאז 1951. הפסטיבל היווה גם השראה לתחרות האירוויזיון. היוזמה התרבותית, שנולדה כדי לעודד את הכלכלה ואת מצב הרוח אחרי מלחמת העולם השנייה, הפכה לאירוע בינלאומי – טובי הזמרות והזמרים באיטליה, החל ממיה מרטיני ולוצ'ו דלה וכלה בלאורה פאוזיני וארוס רמאצוטי הופיעו בפסטיבל, ואמנים רבים נוספים התארחו בו, כולל סוני ושר, לואי ארמסטרונג, מדונה, בריטני ספירס, ואפילו אחינועם ניני ועופרה חזה! רבים מהשירים שהושמעו בפסטיבל סן רמו לראשונה, בעיקר בשנות ה-60 וה-70, הפכו ללהיטים בינלאומיים. בתקופת הפסטיבל, שנמשך חמישה ימים ומשודר בשידור חי בטלוויזיה האיטלקית וזוכה לרייטינג עצום, מתעוררת סן רמו לחיים. העיר כולה מתמלאת באומנים, וצלילי המוזיקה נשמעים מכל פינה בעיר. אם סיירו לאורך הטיילת לכיוון מערב, תתקלו בפסל של המנחה הוותיק והמיתולוגי של התחרות, מייק בונגו'רנו (Mike Bongiorno), ובזה אחר זה תוכלו לגלות גם את שמות השירים שעיצבו את ההיסטוריה של הפסטיבל – מעין שדרת הכוכבים של הוליווד, אבל בגרסה איטלקית. תאטרון אריסטון משמש במהלך שאר חודשי השנה כבית קולנוע, כך שאם במהלך הביקור שלכם בעיר יתחשק לכם לצפות בסרט, אני ממליצה לכם להיכנס לכאן, כדי שתוכלו ליהנות לא רק מהסרט אלא גם מהאווירה המיוחדת במקום. כדאי רק לזכור שרוב הסרטים באיטליה מדובבים לאיטלקית... בקצה ויאלה מטאוטי (Viale Matteotti) יופיע לנגד עיניכם הקזינו ההיסטורי והמרהיב. המבנה, בסגנון אר נובו, תוכנן על ידי האדריכל הצרפתי אאוג'ניו פרט (Eugenio Ferret), ששימש גם בתור המנהל הכללי של הקזינו בשנתיים הראשונות לפעילותו. הקזינו נפתח בשנת 1905, ונסגר מאז רק לתקופה קצרה, בזמן מלחמת העולם השנייה. ניתן להיכנס פנימה, גם אם אתם לא רוצים להמר אלא רק להתרשם מהארכיטקטורה היפה, אבל הכניסה מותרת לבגירים בלבד. אתר נוסף בעיר קשור לאחד מתושביה המפורסמים ביותר של העיר. ממציא הדינמיט ומייסד הפרס המפורסם ביותר בעולם – אלפרד נובל, גר בסן רמו עד סוף המאה ה-19. הוא עבר לעיר משום שאהב את איטליה ומשום שחיפש מקום עם אקלים נוח ובריא. הוא העביר גם את הסטודיו שלו לעיר, וכיום הווילה שבה התגורר, וילה נובל (villa Nobel) היא מוזיאון הפתוח לציבור הרחב, ומרכז תרבותי חשוב: www.villanobel.it רובע לה פינייה (La Pigna) קסמה הימי ביניימי של סן רמו נשמר במלואו ברובע "לה פינייה" העתיק (רובע האצטרובל, בתרגום מילולי), שנקרא כך על שם המבנה הייחודי שלו. כאן תמצאו ערב רב של סמטאות ומדרגות וקשתות דרמטיות, המסודרות בצורת ספירלה, שמטפסת ועולה מבסיס הגבעה ועד לראשה, שם נמצאים הגנים הציבוריים על שם המלכה אלנה (Giardini Regina Elena). מנקודה זו תוכלו לנוח בין הדקלים הרבים, ליהנות מתצפית פנורמית ולהשקיף על העיר ועל הנמל, ועל המים התכולים הממסגרים את עיר הפרחים. אגב, האם שמתם לב שבעברית נקראת העיירה סן רמו , אבל באיטלקית השם נכתב בצורה קצת משונה – סןרמו (ללא רווח)? רבים חושבים שמקור השם הוא קדוש בשם סן רמו, שגר באזור הזה. אבל זו לא האמת. למעשה, הקדוש המקומי נקרא סן רומולו (San Romolo), שהפך במאה ה-11 לקדוש המגן של העיר. בדיאלקט הליגורי המקומי הוגים את שמו בצורה קצת אחרת – "סן רומיו San Romiu" – ועם השנים השם שובש והתעוות, עד שהפך לסןרמו. מסורת מעניינת נוספת נוגעת לכינוי של התושבים עצמם. לתושבי כל עיר באיטליה יש כינוי ספציפי המבוסס על שם העיר. תושבי פיזה, לדוגמה, נקראים פיזאנים. תושבי פירנצה – פיורנטינים. תושבי מילאנו – מילאנזים. ותושבי סן רמו? לתושבי סן רמו יש שני סוגים של כינויים: סןרמסקי (Sanremaschi) הם אלה שנולדו בסן רמו ממש, ואילו סןרמזי (Sanremesi) הם אלה שאמנם גרים בעיר, אבל נולדו במקום אחר... לאחר שסיימתם לבקר בסן רמו עצמה, הגיע הזמן לצאת לביקור בעיירות הציוריות ובכפרים הצבעוניים שמקיפים אותה. בוסנה וקיה (Bussana vecchia) היא מושבת אמנים שהוקמה על הריסותיו של כפר ימי ביניימי נטוש, על גבעה מאחורי סן רמו. בשנת 1887 פגעה רעידת אדמה באזור, והחריבה כמעט לחלוטין את בוסנה. הכפר נותר נטוש עד שבתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הגיעו אליו כמה אומנים מכל רחבי העולם, החיו אותו מחדש, והפכו אותו למרכז רב תרבותי ויצירתי. תוכלו להגיע לבוסנה הציורית ברגל או בעזרת התחבורה הציבורית, ולבקר לא רק בסטודיו זה או אחר אלא גם ליהנות ממרכז המוזיקה שהוקם במקום. בגינה הממוקמת בין ההריסות העתיקות שבלב הכפר, תמצאו קקטוסים וצמחים אחרים שאחת מתושבות המקום – גברת לואיזה – מטפחת באהבה. תוכלו גם לקחת איתכם צמח קטן, אם תבטיחו לטפל בו היטב! טריורה (Triora) ודולצ'אקווה (Dolceacqua) במרחק כשעה מסן רמו, בלבה של ליגוריה, נמצא הכפר טריורה (Triora). טריורה מכונה גם "סיילם האיטלקי", על שם העיירה סיילם שבארצות הברית בה נערכו משפטי המכשפות האכזריים והידועים לשמצה. הכינוי דבק בטריורה בשל אירוע שקרה לקראת סוף המאה ה-16, כאשר כמה נשים מקומיות הואשמו בכך שהן מכשפות, והועמדו לאחד ממשפטי הראווה המפורסמים שנערכו באיטליה. לזכר אותם אירועים נוסד חג המוקדש למכשפות וכישופים, שנחגג מידי שנה ביום ראשון הראשון אחרי ה-15.8. בכניסה לעיירה נמצא מוזיאון אתנוגרפי, המתעד את ההיסטוריה של טריורה, עיירה שנדמה שהזמן בה קפא, ושום דבר לא השתנה לאורכם של הרחובות הצרים המטפסים במעלה ההר ובחזותם של הבתים קטנים, שאחדים מהם מקושטים בתמונות ופסלים של מכשפות. שלושה מסלולי הליכה קצרים יובילו אתכם לאורך הדרכים שבהן הלכו פעם המכשפות עצמן, ועד לאתרים המרכזיים של טריורה. "מסלול הילדים" (percorso kids) מתאים למשפחות, והוא גם פשוט יותר וגם מפחיד פחות מהמסלולים האחרים. עיירה נוספת באזור סן רמו היא דולצ'אקווה (Dolceacqua), הנקראת גם בורגו דיי דוריה (Borgo dei Doria), בשל הטירה בלב העיירה שהייתה שייכת למשפחת דוריה העתיקה. גם כאן תוכלו למצוא מסלולי הליכה ציוריים לאורך הרחובות הצרים והמתפתלים, ולגלות בוטיקים קטנים, אמנים, וחנויות מזון ויין. דולצ'אקווה מתהדרת בייחוס מיוחד – זהו מקום הולדתו של מיקלה נובארו (Michele Novaro) שהלחין את ההמנון האיטלקי. אירועים מיוחדים וחגיגות מסורתיות אחד האירועים הידועים ביותר בסן רמו נקרא "סן רמו פורחת" (Sanremo in Fiore), ורגע השיא של החגיגה הוא התהלוכה הפורחת (il corso fiorito). האירוע מתקיים מידי שנה ביום ראשון שלפני מרוץ האופניים מילאנו-סן רמו. מדובר על הגרסה המקומית לקרנבל, חגיגה שבמהלכה סדרה של עגלות ענקיות מעוטרות בפרחים נוסעות במורד הרחוב הראשי, מול קהל של למעלה מ-60,000 צופים. הקרנבל נולד לראשונה בשנת 1904, תחת השם פסטה דלה דאה פלורה (festa della Fea Flora), או "החגיגה של האלה פלורה", ובאותם הימים היו אלה כרכרות מקושטות בפרחים שנסעו במרכז העיר. בשנות ה-30 הופיעו העגלות הראשונות, וכאשר הן חלפו על פני הצופים, השליכו עליהן פרחים. למעשה, סן רמו נקראת "עיר הפרחים" גם בשל הקרנבל המיוחד הזה, שבשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה העניק לתושבים מעט שמחה וצבע לחיים. מסורת דומה, אגב, ממשיכה להתקיים בעיר השכנה לסן רמו – ונטימילייה (Ventimiglia). המאכלים המסורתיים של סן רמו וסביבותיה אם הגעתם לאזור זה של איטליה אתם חייבים לטעום כמה מהמעדנים הטיפוסיים לאזור, כמו לדוגמה סוג מיוחד של פסטה בשם טרנטה (trenette) עם פסטו, ופנסוטי (pansoti) – פסטה ממולאת וטיפוסית לאזור ליגוריה, הדומה בצורתה לרביולי או טורטליני, ומוגשת עם רוטב אגוזים. נסו כמובן גם את הפרינטה (farinata) – מעין פנקייק שטוח מקמח חומוס ושמן זית, ואת הפניסה (panissa) – קרם חומוס חתוך לקוביות ומטוגן בטיגון עמוק. והכי חשוב, נסו את הסרדנאירה (Sardenaira) – פוקצ'ה עבה עם רוטב עגבניות, בצלים ואנשובי מומלחים. מנה עתיקה נוספת היא הטורטה וורדה (torta verde), מעין קיש ירקות ואורז, וברנדקויון (brandacujum), כמובן, תבשיל מסורתי העשוי מדג בקלה, תפוחי אדמה, שמן זית ופטרוזיליה.

מָטֵרַה היא אחת הערים העתיקות באיטליה, ואילו אלברובלו היא עיירה המפורסמת בזכות בתי הטרולי שבה. אתם מוזמנים להצטרף למסע מיוחד בין בתי-מערה חצובים באבן לנופים יוצאי דופן, סיפורים אנושיים בלתי נשכחים וכמה מהמאכלים הטעימים ביותר בדרום איטליה ערים רבות מפרסמות את עצמן כ"יעד בלתי נשכח". אבל במקרה של מָטֵרַה (Matera), לקרוא לה "בלתי נשכחת" תהיה לשון המעטה. מָטֵרַה היא אחת הערים העתיקות והמיוחדות לא רק באיטליה, אלא בעולם. עיר שבה החיים עצמם חצובים לתוך סלעי ענק, ויופי גדול ועוני קשה מעורבבים זה בזה באופן בלתי ניתן להתרה. עיר קשוחה ויפה, שנודעה בעבר כ"בושה הלאומית" של איטליה והפכה בעשור האחרון ליעד תיירותי נחשק ולאתר מורשת מוכר מטעם ארגון אונסק"ו. הסיור שלפניכם יוביל אתכם בנפתולי מָטֵרַה אל האתרים המרכזיים שאסור לפספס. בדרך נעצור גם לאכול במסעדות מעולות, נבקר בכנסיות עתיקות, נקנה מעדנים אותנטיים וטיפוסיים לאזור, ונצלם תמונות מדהימות בנקודות הפנורמיות המרשימות ביותר בעיר. בואו נצא לדרך ! נתחיל את הביקור באחת הכיכרות המרכזיות בעיר – פיאצה ויטוריו ונטו (Piazza Vittorio Veneto). כאן תוכלו להצטייד במידע ובמפות מאחד ממשרדי התיירות הפרטיים שיושבים פה, וליהנות מתצפית ראשונה ומרשימה מאד על הרובע העתיק של מָטֵרַה, המכונה "סאסי" (sassi). בלב הכיכר ניצב מבנה עתיק, הפאלומבארו (palombaro) – מאגר מים חצוב בסלע, ששימש לאגירת מי הגשמים בעיר (מחיר כרטיס הכניסה עומד על 3 יורו). פיאצה ויטוריו ונטו מוקפת בבניינים מפוארים, ואחדים מהם, כמו לדוגמה בניין הממשל העצום בגודלו (פאלאצו דל גוברנו – palazzo del governo) היו בעבר מנזרים, שהוחרמו מהכנסייה בתקופת שלטונו של נפוליאון והפכו למבני ממשלה. שימו לב לפסלים המפוזרים כאן, ובמיוחד לפסל של פיל עם רגליים מוארכות – זהו פסל מקורי של סלבדור דאלי, אחד מתוך 15 שמוצבים ברחבי העיר. מכאן נמשיך לאורך ויה דל קורסו (via del corso) על מנת להגיע לפיאצה פסקולי (piazza pascoli) , נקודת תצפית מרשימה נוספת. לאחר שתתפעלו מהנוף, תוכלו לרדת לתוך ה"סאסי" עצמם ולסייר בין הסמטאות והבתים העתיקים החצובים בסלע. ה"סאסי" (sassi) – מערות פרהיסטוריות ששימשו במשך מאות שנים למגורי אדם – מתחלקים לשני חלקים: סאסו קאבוזו (Sasso Cavoso) וסאסו באריזאנו (Sasso Barisano). המראה התנכ"י והפוטוגני להפליא של העיר הפך אותה גם ליעד פופולרי עבור בימאים, ולאורך השנים צולמו בה מספר סרטים, החל מ"הבשורה על פי מתי" של פייר פאולו פאזוליני ו"הפסיון של ישו" מעורר המחלוקת בבימויו של מל גיבסון וכלה בסרט האחרון בסדרת ג'יימס בונד – "לא זמן למות" (No time to die). אם אתם סקרנים לראות כיצד נראו הבתים החצובים לתוך האבן, התחנה הבאה במסלול תראה לכם איך בדיוק נראו החיים באותם הימים: קאזה גרוטה (Casa Grotta), בוייה פיורנטיני 251 (via Fiorentini), הוא אחד המוזיאונים בעיר הבנויים בתוך בתי-המערה של העיר, ומציגים כיצד חיו בעבר המשפחות המקומיות (עד שנות ה-60 של המאה ה-20!). ספרים רבים נכתבו לאורך השנים על מָטֵרַה והחיים המורכבים בתוך הסאסי, אבל הראשון שתיאר את העוני, הייאוש והתנאים הקשים היה הרופא, הצייר והסופר היהודי-איטלקי קרלו לוי (Carlo Levi). לוי נולד וחי בטורינו שבצפון איטליה, והוגלה לדרום איטליה על ידי המשטר הפשיסטי, כפי שקרה לאנשי תרבות רבים שהפשיסטים רצו להשתיק. כאשר הגיע לוי לדרום (לכפר בשם אליאנו Agliano, לא רחוק ממָטֵרַה) הוא נדהם לגלות את התנאים המחפירים שבהם גרו התושבים. בביקור במָטֵרַה ראה לוי את המערות הפרהיסטוריות, ששימשו כפי הנראה כמקום מגורים כבר בתקופת האדם הקדמון, בהן הצטופפו משפחות מרובות ילדים. המשפחות באותם הימים מנו לפחות 6 ילדים, והממוצע עמד על 10. לתוך המערות החשוכות והמחניקות נדחסו ההורים והילדים ביחד עם החיות שגידלה המשפחה, כמו תרנגולות וחזירים. משפחות מעטות נחשבו לברות מזל במיוחד, משום שהיה להן מספיק כסף לקנות חמור או פרד שיעזרו בעיבוד השדות. הפרד והחומר חיו ביחד עם המשפחה, בפינה מיוחדת בתוך המערה, ליד מיטות הילדים. למעשה, אחת העבודות שמילאו הילדים הייתה לגרוף מידי יום את הגללים של החיות, ולשמור אותם בחדר נפרד במערה. זו לא הייתה פסולת מבחינתם, אלא דשן יקר ערך. בעיר כמו מָטֵרַה, הבנויה כולה על סלעים, כל דרך אפשרית להעשיר את האדמה ולהקל על גידול התבואה הייתה חשובה. בתי המערות עצמם היו צרים וחשוכים, ונבנו לרוב בשיפוע, כדי שהאור, שהגיע ממקור אחד בלבד (דלת הכניסה), יצליח לחדור פנימה. מים היו משאב נדיר, וכולם אגרו את מי הגשמים בעזרת מערכת של צינורות חצובה באבן. מָטֵרַה הייתה עיר שבה העשירים חיו מעל העניים, במובן המילולי ביותר שאפשר לדמיין – העניים חיו בבתי מערה מתחת לפני הקרקע, ואילו העשירים, שיכלו להרשות לעצמם בתים של ממש, גרו במבנים שנבנו מעל פני הקרקע. לוי המזועזע תיאר את מה שראה בספר " ארץ שכוחת אל " (במקור נקרא הספר קריסטו סי אה פרמאטו אה אבולי – Cristo si è fermato a Eboli). ולא חסך בתיאורים. הספר יצא לאור בשנת 1945 לאחר נפילת המשטר הפשיסטי והכה גלים באיטליה. ממשלת איטליה החליטה לפנות את תושבי מָטֵרַה לבתים חדשים ומודרניים יותר, אבל תהליך הפינוי לא היה פשוט. משפחות רבות ניסו שוב ושוב לחזור לבתים שהכירו, למרות התנאים הירודים ששררו בהם. לבסוף נאלצה העירייה לחסום את הכניסה למערות עם לבנים ומלט, וגם היום אפשר לראות כמה בתים נטושים וחסומים, בפינות נסתרות בעיר. נמשיך בסיור הרגלי שלנו לעבר היעד הבא: במרחק הליכה קצר מהקאזה-גרוטה ניצב מנזר סן אגוסטינו (Convento di San Agostino) המרשים. בסמטאות היפות שמסביב למנזר צילמו את סצנות המרדף הדרמטיות בסרטו האחרון של ג'יימס בונד. בזמן שתשוטטו באזור זה, לא תוכלו שלא להתפעל מהנופים ומהאדריכלות היפהפייה. תהליך השיפוץ המסיבי שעברה מָטֵרַה בשנים האחרונות הפך אותה לפנינה של ממש. ההזנחה והזוהמה נעלמו, והיום העיר מטופחת ושמורה, ונעים להסתובב בה. בשעות הערב, כאשר האורות נדלקים ומאירים את מבוך סמטאות האבן, הופכת מָטֵרַה ליעד קסום במיוחד. מתי כדאי לבקר במָטֵרַה? מָטֵרַה היא יעד מתאים לביקורים לאורך כל השנה, בין היתר משום שמתקיימים בה אירועי תרבות מידי חודש כמעט. אבל אם אתם מעוניינים לצפות באירוע בלתי נשכח, בואו ב-2.7, בזמן שמתקיים אחד הפסטיבלים המטורפים – ה"אסלטו אל קארו" (Assalto al Carro). זהו רגע השיא של החגיגות שנערכות בעיר לכבוד המדונה ברונה (Madonna Bruna), הקדושה המגינה של מָטֵרַה. האירוע מתקיים מזה 600 שנה, ובמהלכו מתקיפים התושבים כרכרה מקושטת, ותולשים ממנה קישוטים וחלקים שלפי האגדה יביאו מזל טוב למי שהצליח להשיג אותם. לאחר שסיירתם ברחבי העיר, כדאי לעצור לארוחת צוהריים. האוכל במָטֵרַה מעולה, ומגוון מטעמים יתחרו על תשומת ליבכם. אבל לפני שנדבר על המסעדות המומלצות בעיר, כדאי להקדיש כמה מילים למאכלים הטיפוסיים למָטֵרַה. ישנן חנויות רבות בעיר המוכרות מעדנים מקומיים, ואין תענוג גדול יותר מאשר למלא את המזוודה במעדנים איכותיים, ולבשל כשחוזרים הביתה לישראל ארוחה איטלקית אמיתית עם מצרכים איכותיים ואותנטיים שאין שום סיכוי להשיג כמותם בארץ. אז מה כדאי לקנות? ראשית כל, טאראלי (taralli), כמובן. טראראלי הם מעין עוגיות מלוחות ופריכות (המזכירות מעט את עוגיות עבדי המפורסמות). בכל רחבי דרום איטליה תמצאו גרסאות מקומיות למאכל, אבל הטאראלי הפולייזים (ואני מכלילה את מָטֵרַה בהגדרה הזאת, למרות שטכנית מָטֵרַה לא נמצאת בפולייה אלא במחוז בזיליקטה) הם כנראה הטעימים ביותר. נסו את הטראלי הרגילים, וגם עם תוספת זרעי שומר (semi di finocchio) או פלפל חריף (peperoncino). מומלץ גם לטעום את הלחם המקומי והמעולה – פאנה די מָטֵרַה (pane di matera), העשוי מקמח חיטת דורום, ונחשב לגאוות העיר. בעבר נהגו להכין את הלחם בעזרת שמרים שהפיקו מפירות מותססים, וכל הכיכרות נאפו ביחד בתנור המשותף שבלב השכונה. כדי שכל אישה תדע בדיוק איזה לחם שייך לה, לכל משפחה הייתה מעין חותמת עשויה עץ ועליה ראשי התיבות של שמו של ראש המשפחה, שבאמצעותה סימנה את כיכר הלחם. גם היום אפשר למצוא בעיר חנויות מזכרות המוכרות חותמות עץ מעוטרות לסימון הלחם. בנוסף, חובה כמובן לקנות את הפסטות היבשות בעבודת יד, החל מפסטת אורקייטה הטיפוסית לאזור פולייה (orecchiette) , ואת הגבינות הטיפוסיות לאזור כמו גבינת פרובולנה (provolone) מתוקה-חריפה ובוראטה (burrata) עשירה וקרמית. חפשו גם מעדן מקומי ידוע בשם פפרוני קרוסקי (peperoni cruschi) – פלפלים ארוכים, מיובשים בשמש ומטוגנים קלות. מקובל להוסיף את הפלפלים האלה למנות פסטה רבות, והם מוסיפים עומק טעם שקשה להסביר במילים, וקשה לשכוח אחרי שטועמים. חובה לקנות גם כמה בקבוקי יין, כמובן, ובראש ובראשונה יין פרימיטיבו (primitivo), ויין אלייאניקו (Aglianico), אחד המפורסמים והאיכותיים באזור. אם במקרה נשאר לכם קצת מקום במזוודה, דחסו פנימה בששון גם את העוגיות המיוחדות של מָטֵרַה, ואת הריבות בעבודת יד, ובמיוחד את ריבת התאנים ואגוזים (פיקי אה נוצ'י - ficchi e noci). לאחר שהצטיידתם בכמות מוגזמת של מעדנים אותנטיים, אפשר ללכת לאכול באחת המסעדות המומלצות בעיר. מסעדת קבאוזו (Caveoso) ממוקמת במרחק קצר מפיאצה פסקולי (Piazza Pascoli) המרכזית, ומציעה תפריט פשוט אבל מעולה של אוכל מטראני אמיתי. נסו את האנטיפסטו דל קזארו (antipasto del casaro) המורכב ממגוון גבינות טיפוסיות למחלבות האזור, סטרשינטה קון צ'ימה די ראפה (strascinate con cime di rape) – מנת פסטה נהדרת עם ירק טיפוסי לדרום איטליה (דומה מעט בצורתו לברוקולי), פפרוני קרוסקי (פלפלים מיובשים ומטוגנים), שום ופירורי לחם, אורקייטה אלה מאטרנה (orecchiette alla materana) – פסטת אורקייטה עם נקניקיית חזיר דשנה, פטריות מלך היער (קרדונצ'לי, באיטלקית) עזות טעם ועגבניות, או סטייק מפרה מזן פודוליקו (podolico), זן בקר הטיפוסי לדרום איטליה. אם אתם מחפשים מסעדה עם מרפסת שמשקיפה על הסאסי של מָטֵרַה, נסו את רג'ה קורטה (Regia Corte - Restaurant & Lounge Terrace). המחירים כאן גבוהים יותר ממסעדות אחרות בסביבה אבל האוכל הוא מתוחכם ומעודן, והנוף הנשקף מהמרפסת יהפוך כל ארוחה לחוויה רומנטית ובלתי נשכחת. שימו לב – רג'ה קורטה היא אחת המסעדות המבוקשות בעיר, כך שמומלץ מאד להזמין מקומות לפחות כמה ימים בראש. אל תשכחו לבקש שולחן קרוב ככל האפשר לנוף! לאחר שאכלנו ושבענו, אפשר להמשיך בסיור. התחנה הבאה היא ה דואומו של מָטֵרַה (Duomo di Matera) המוקדש למריה הבתולה ולאוסטתיוס הקדוש. הדואומו נבנה במאה ה-13 בסגנון רומנסקי, וניצב בנקודה הגבוהה ביותר בעיר, על הרכס שבין שני הסאסי. הנוף הנשקף מנקודה זו, כמובן, הוא מרשים במיוחד. כעת הגיע הזמן לבקר באחת מהכנסיות המפורסמות ביותר במָטֵרַה. ברוב הערים באיטליה הדואומו הוא הכנסייה הידועה ביותר, אבל במקרה של מָטֵרַה ישנה כנסיה אחרת שגונבת את הבכורה. כנסיית סנטה מריה דה אידריס (Santa Maria de Idris) היא כנסיה עתיקה שנחצבה לפני כאלף שנה, במאה ה-12, בתוך הסלע. החלל הפנימי מקושט בפרסקאות עתיקים, ומומלץ מאד לרכוש כרטיס ולבקר בה. המשיכו לסייר באופן חופשי לאורך הסמטאות המרוצפות באבן, על מנת להתרשם מהאדריכלות הייחודית של העיר. רובם הגדול של בתי האבן העתיקים והעלובים שופץ והוסב למלונות יוקרה ומסעדות מתוחכמות, אבל מידי פעם תוכלו עדיין לראות בית עתיק שנאטם בלוחות ועדיין לא שופץ, ומשמש תזכורת לחיים שהתקיימו פה בעבר. לאחר שתעלו בחזרה מהסאסי לכיוון מרכז העיר, תוכלו להתפעל גם מהכנסיות המרשימות והמפוארות שנבנו בסגנון הבארוק בכל רחבי מָטֵרַה, כמו לדוגמה כנסיית סן פרנצ'סקו (קייזה די סן פרנצ'סקו – Chiesa di San Francesco) היפהפייה, הממוקמת בכיכר סן פרנצ'סקו המרכזית, וכנסיית סנטה לוצ'יה המפוארת, הממוקמת לאורך ויה דל קורסו (Via del Corso), אחד מהצירים המרכזיים של העיר. סיורי יום ממָטֵרַה מָטֵרַה יושבת במרחק כשעת נסיעה מכמה מהאטרקציות האהובות והפופולריות ביותר במחוז פוליה (Puglia), וקל מאד לצאת ממנה לטיולי כוכב. אם יש לכם שלושה ימים להקדיש לאזור, תוכלו לבקר ביום הראשון במָטֵרַה עצמה, ביום השני באלברובלו (Alberobello) ובאוסטוני (Ostuni) וביום השלישי בבארי (Bari) ובאחת מערי החוף הקסומות הנמצאות לא רחוק ממנה, כמו מולפטה (Molfetta) או מונופולי (Monopoli), לדוגמה. טיפ: אחת השאלות הקבועות שמטיילים מפנים אליי היא האם צריך לשכור רכב, או לא. ישנם אזורים באיטליה שבהם אני ממליצה להימנע מרכב שכור ולטייל בעזרת התחבורה הציבורית, אבל במקרה הזה, אני חד משמעית ממליצה לשכור רכב. התחבורה הציבורית בדרום איטליה בעייתית, וקשה לנוע ממקום למקום ללא רכב צמוד. אלברובלו (Alberobello) אלברובלו (Alberobello), שיושבת בלב עמק איטריה (Itria), ידועה בתור עיר הטרולי (trulli) – מבנים עתיקים וייחודיים לאזור זה, שנראים כאילו נלקחו היישר מסיפור אגדה. טיפ: אם אתם מתכוונים לישון באזור, מומלץ מאד להזמין חדר באחד המלונות שממוקמים בתוך הטרולי עצמם! הסיבה לצורת הבנייה הייחודית הזאת איננה לגמרי ברורה, אבל האגדה מספרת שהטרולי העשויים אבן נבנו סביב מוט ראשי, ללא שימוש במלט, כדי להתחמק מתשלום מיסים על הבית. כאשר הגיעו גובי החוב משכו התושבים את המוט, הטרולו התפרק, והם לא נאלצו לשלם דבר. אוסטוני (Ostuni) אוסטוני ידועה כ"עיר הלבנה" של פוליה, בזכות הבתים הנמוכים שלה, הצבועים כולם בלבן. נעים מאד לבקר בעיר, שנראית כמו גלויה קטנה. אין אטרקציות גדולות ומפורסמות באוסטוני, והכיף האמיתי הוא לשוטט בין חנויות הבוטיק והגלריות, להתפעל מהנוף הנהדר, לאכול את האוכל הטעים המקומי, ופשוט להנות מהחיים. בארי (Bari) בארי היא עיר הבירה של מחוז פוליה, והמרכז ההיסטורי של העיר מציע כמה אטרקציות מעניינות למטיילים. טיפ: בארי אמנם שופעת קסם, אבל בניגוד לשאר הערים המתוארות במסלול הזה, חלקים ממנה יכולים להיות מסוכנים. בזמן שאתם מסיירים במרכז ההיסטורי של העיר, הידוע בכינוי בארי וקייה (Bari vecchia), מומלץ להיצמד לרחובות הראשיים ולאטרקציות המרכזיות, ולא ללכת לאיבוד בסמטאות הקטנות והצדדיות. הביקור בבארי יכלול כמובן עצירה בקתדרלה המפורסמת של העיר - בזיליקה די סן ניקולה (Basilica di San Nicola) המוקדשת לקדוש המגן של העיר, ביקור בקסטלו נורמנו-סבבו (Castello Normanno-Svevo) – הארמון המבוצר העצום שבלב העיר ונבנה במאה ה-13, וסיור לאורך רחוב האורקייטה (סטרדה דלה אורקייטה – strada delle orecchiette) , סמטה שהתפרסמה בכל העולם בזכות הנשים המבוגרות שיושבות בחוץ לאורך הרחוב, מכינות פסטת אורקייטה מול העוברים והשבים, ומשוחחות בצעקות זו עם זו. מולפטה (Molfetta) ומונופולי (Monopoli) מולפטה ומונופולי הן שתי ערי חוף קסומות הנמצאות במרחק קצר מבארי. בדומה לאוסטוני הקסם כאן לא נובע מאי אלו אטרקציות ידועות שם, אלא מהקסם הפשוט והיופי כובש הלב. מה מומלץ לעשות פה? להוריד הילוך, קודם כל. ואז לספוג את הקסם הפולייזי, לסייר בנחת בין הסמטאות הלבנות, להתפעל מהחיים שמתנהלים בקצב איטי כמו פעם, לשבת לכוס יין לבן בנמל העתיק, ולטעום את האוכל המקומי והמעולה. חוף הים בפוליה, יש לדעת, נחשב לאחד המשובחים באיטליה, וכמעט בכל פינה תמצאו מפרצונים נהדרים וחופים יפהפיים לטבול בהם.

פוליניאנו אה מארה היא סוד שתיירים רבים עדיין לא מכירים: סמטאות צרות וחיים בקצב של פעם, חופים מכשפים וים צלול בצבע כחול טורקיז, אוכל משובח ופינות חמד רומנטיות. ברוכים הבאים לאחת הפנינים של פוליה! במהלך אחת מהחופשות הרבות שביליתי בפוליה התמזל מזלי וביקרתי בפוליניאנו אה מארה (Polignano a mare), עיר החוף הידועה הנמצאת במרחק כ-30 קילומטר מבארי (Bari). פוליניאנו היא פנינה קטנה וצבעונית, וביתם של 18,000 תושבים בלבד. היא מתאפיינת ברחובות מרוצפים בחלוקי אבן ובחופים הנמצאים במרחק כה קצר עד שאפשר להושיט את היד ולגעת בהם. זהו יעד שאסור לפספס, בזכות החופים המושלמים, המרפסות הפנורמיות, הציטוטים מתוך שירים המפוזרים בכל רחבי העיירה, האווירה המיוחדת, והאוכל הנהדר. במאמר זה נגלה את עברה של העיר, את המרכז ההיסטורי שלה, את מוזיאון פינו פסקלי (Museo Pino Pascali), את החופים, המאכלים, והסיפורים הקטנים המייחדים את פוליניאנו. בואו נתחיל מההתחלה: סיפורה של פולינאנו אה מארה שורשיה של פוליניאנו עתיקים להפליא, אבל יש מספר מחלוקות סביב זהותם של מייסדי העיר, וסביב מקור השם שלה. לדברי אחדים, העיר נוסדה על ידי יוליוס קיסר לאחר שהוא החריב את המבצר שבנה המצביא והמדינאי גאיוס מריוס מארפינו (Caio Mario d’Arpino), וניצב איפה שהיום עומדת פוליניאנו. לדברי אחרים, היה זה גאיוס מריוס עצמו שייסד את העיר, בדיוק בגלל שקיסר החריב את המבצר שבנה. אבל הסברה המקובלת ביותר היא שהעיר נוסדה על ידי דיוניסוס השני, טיראן העיר סירקוזה שבסיציליה. גם מקור השם עצמו הצליח לבלבל את החוקרים. יש הטוענים שמקור השם "פוליניאנו" בא מהאלה פולימניה (Polymnia), ואילו אחרים מאמינים שהשם נובע דווקא משמה של מושבה ימית עתיקה בשם נאפוליס (Neapolis), שניצבה במקום שבו עומדת כיום פוליניאנו. המרכז ההיסטורי עם תרמיל על הגב וזוג נעלי הליכה נוחות, יצאתי לסייר במרכז ההיסטורי של פוליניאנו אה מארה, ומיד לאחר שחציתי את שער הכניסה מאבן (פורטה גרנדה Porta Grande, המכונה גם ארקו מרקזלה Arco Marchesale), מצאתי את עצמי מול מבוך של סמטאות מרתקות ובתים לבנים. בשנים האחרונות התמלאו הרחובות בחנויות בוטיק קטנות, המוכרות בעיקר בגדים ומזכרות מקומיות בעבודת יד. כששוחחתי עם אחד מבעלי החנויות, גיליתי שבעבר ניצב לצד השער גשר מתרומם, ושער ברזל הגן על הכניסה. חביות גדולות הוצבו בראש השער, ומולאו בשמן רותח כדי להשליך על פולשים ותוקפים, במידת הצורך. התחלתי את הסיור שלי בפיאצה פולביה מיאני (Fulvia Miani), כיכר המאופיינת בכך שהבניינים שסביבה מקיפים אותה בצורת מעגל, והמשכתי לויה מוליני (via Mulini), הרחוב שבו נמצאת הספרייה העירונית וביתו של בישוף העיירה בישלייה (Bisceglie) – מונסיניור פומפאו סארנלי (Pompeo Sarnelli) – שעל שמו גם נקרא הרחוב הראשי של העיר. בפיאצה ויטוריו אמנואלה השני (Piazza Vittorio Emanuele II) נתקלתי בפאלאצו דל אורלוג'יו (Palazzo dell’Orlogio) – בניין העירייה מאז שנת 1837. המבנה מתפרש על פני שלוש קומות, ועדיין ניתן לראות את שעון השמש העתיק שהוצב בחזיתו. בראש הבניין עומד מגדל פעמונים קטן. על הכיכר ניצבת גם הכנסייה הראשית של העיר, המוקדשת לסנטה מריה אסונטה אין צ'לו (Santa Maria Assunta in Cielo), כלומר לחג עלייתה של מריה, אימו של ישו, לשמים. המבנה הזה משלב מספר סגנונות אדריכליים – גותי, רומנסקי ובארוק. המזבח הראשי של הכנסייה נבנה במאה ה-17, וכולל בתוכו את קפלת סן ויטו (Cappellone di San Vito) שבה שמורים שרידיו של ויטו הקדוש – פיסה מעצם הזרוע שלו, וחלק מפיקת הברך שלו. הסיור בין סמטאות המרכז ההיסטורי של פוליניאנו הוא מהנה מאד בזכות החנויות המגוונות, המסעדות והברים, והאווירה ההיסטורית שממלאת את המקום. אבל החוויה שהותירה אותי חסרת נשימה באמת הייתה הביקור בבאלקונאטה (balconate) – המרפסות הנרחבות שמשקיפות על הים. כאן מתמזגים השמים והים זה אל תוך זה, ומסביבם מצוקים גבוהים הממסגרים את הנוף שאין לו מתחרים. בנקודה זו תוכלו לצלם תמונות פנורמיות, או להניח בצד את הטלפון ולספוג כל פרט ופרט עם העיניים בלבד. צלמים רבים מסתובבים באזור, ויציעו לכם להנציח את הביקור שלכם ושל אהובכם / אהובתכם (האם קיים מקום רומנטי יותר מזה?), או של קבוצת החברים שלכם. כעת הגיע הזמן להאט, ולקרוא את השירים המפוזרים בכל פינה כמעט של המרכז ההיסטורי: על המדרגות, על הקירות, על הדלתות העתיקות של הבניינים... האמן גווידו לופורי (Guido Lupori), הידוע בכינוי "איל פלנור" (il Flaneur) הוא שעומד מאחורי היוזמה הייחודית הזאת, והוא הפך עם השנים לדמות מוכרת לא רק עבור תושבי המקום, אלא גם בקרב התיירים. אם תשאלו אותו מדוע הוא כותב על הקירות, הוא יענה שהוא עושה זאת על מנת לקרב את הצעירים אל יופייה הנסתר של הספרות. השירים שלו חוגגים את יופיים של הים והאהבה, ואת כוחה של שמחת החיים. פונדציונה מוזאו פינו פסקלי ( Fondazione museo Pino Pascali) מי שמעוניין להעמיק את ידיעותיו בתרבות המקומית, לא יכול לוותר על הביקור במוזיאון לאומנות מודרנית המוקדש לפינו פסקלי (Pino Pascali). המוזיאון ניצב במיקום מעורר קנאה, מול הים, בתוך מבנה שפעם שימש כמשחטה העירונית. תמורת כרטיס כניסה במחיר נמוך במיוחד (5 יורו) תוכלו לחנות בחינם ולבקר בתערוכות המגוונות של האמן. שעות הפתיחה נוחות מאד, והמוזיאון פתוח עד 21:00 (כניסה אחרונה ב-20:30). פינו פסקלי נולד ב-19.10.1935 בעיר בארי (Bari), להורים שבאו במקור מפוליניאנו אה מארה. הקריירה האומנותית שלו הייתה קצרה ומסנוורת – הוא סיים את לימודיו באקדמיה לאומנות ברומא בשנת 1959, ובנה לעצמו מוניטין, כמעט מיד, כצייר נופים. הוא צייר בין השאר גם תפאורה עבור תוכניות טלוויזיה כמו "קארזלו" (Caresello – תוכנית מערכונים ששודרה בטלוויזיה האיטלקית בשנות ה-50 של המאה העשרים). בשנת 1965 זכה פסקלי לתערוכת היחיד הראשונה שלו, בגלריית "לה טרטרוגה" (La Tartaruga) הנחשבת, ברומא. תוך שלוש שנים הוא הצליח ללכוד את תשומת ליבם של מבקרי האומנות החשובים באיטליה (ויוואלדי – Vivaldi, קאלווזי – Calvesi, רוביו Rubiu, בואטו – Boatto, בוקרלי - Bucarelli, ודה מרקיס -De Marchis), ולעורר את עניינם של גלריסטים אוונגרדים כמו סרג'נטיני (Sargentini), ספרונה (Sperone) ויולאס (Iolas). בקיץ 1968 הוא השתתף, לאחר שהוזמן באופן אישי, בביאנלה ה-35 לאומנות בוונציה, אך זמן קצר לאחר מכן, ב-11.9.1968 הוא נהרג בתאונת אופנוע ברומא, והוא בן 33 בלבד. כיום, מוענק מידי שנה פרס לאומנות על שם פינו פסקלי, והפרס כולל תערוכה אישית, הוצאה לאור של קטלוג, ורכישה של יצירה של האומן הזוכה (היצירה מתווספת לתערוכה הקבועה במוזיאון פסקלי שבעיר). במהלך הטקס שנערך לכבוד הזוכה מוענק לו גם פסל מקרמיקה לבנה: רפרודוקציה של הפסל "זנב הלווייתן" של פסקלי. הפסל מיוצר על ידי האקדמיה לאומנות בבארי. לפרטים: www.museopinopascali.it החופים של פוליניאנו אה מארה לאחר שיצאתי מהמרכז ההיסטורי של העיר, והמשכתי רגלית לכיוון מזרח, נתקלתי בחוף קטן וסלעי, המכוסה באבנים קטנות וחלקות, ומוקף במצוקים גבוהים. הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שלא נשבה במקום רוח. בזכות המיקום המיוחד, הים כאן תמיד שקט. החוף ידוע בשני שמות – קאלה פורטו (Cala Porto ), או לאמה מונאקילה (Lama Monachile) , והכניסה אליו היא ללא תשלום. מקור השם המיוחד נובע מכך שבעבר נצפו כאן כמה כלבי ים מסוג נזירי ים תיכוני (הנקראים באיטלקית foca monaca). לאחר מכן זכיתי להשקיף מלמעלה על החוף היפה, כאשר טיפסתי אל גשר לאמה מונאקילה, שנבנה במאה ה-19 על ידי שושלת בורבון ששלטה באזור, במטרה לחבר את העיר בארי (Bari) לעיר לצ'ה (Lecce) לאורך הדרך הקונסולרית של פוליה. במרחק קצר מחוץ לעיר נמצא חוף סלעי נוסף, המכוסה כולו באבנים לבנות, ונקרא לידו קאלה פאורה (Lido Cala Paura) . זהו מקום מופלא בשעות היום, וקסום בשעות הלילה. קל להגיע הנה, וחניון ציבורי גדול עומד לרשות המבקרים. בחודשי הקיץ תוכלו לשכור סירת פדלים או קיאק, ולצאת לסיבוב פנורמי בים, כדי לגלות את המערות היפהפיות שמסתתרות לאורך קו החוף. תוכלו להגיע לחוף עם כסאות ושמשייה משלכם, או לשכור מקום ישיבה ושמשייה בחוף המוסדר (המחיר נע סביב 18 יורו). בקיוסק הקטן שעל החוף תוכלו לטעום סנדוויץ' מדהים עם תמנון מבושל. קאלה גרוטונה (Cala Grottone) הוא מפרץ סלעי המשקיף על מים צלולים במיוחד – גן עדן של ממש לחובבי הקפיצות הדרמטיות למים! קל להגיע הנה ברגל ממרכז העיר: כל שעליכם לעשות הוא ללכת לאורך הטיילת על שם דומניקו מודוניו (Lungomare Domenico Modugno), שם גם ניצב פסלו של הזמר האיטלקי הידוע, ואז לרדת במורד המדרגות המובילות לחוף. חוף פורטו קאוואלו (Porto Cavallo) , בעיירה סן ויטו (San Vito) הצמודה לפוליניאנו, הוא מקום קסום במיוחד בחודשי הסתיו והחורף, כאשר שקט מוחלט יורד על האזור. החול פה דק ולא בהיר במיוחד, אבל המים נקיים וצלולים. אין כאן חופים מוסדרים, אלא רק חוף חופשי ופתוח לכולם, ובמרחק הליכה קצר נמצא גם חניון ציבורי. בשעות הערב זהו מקום רומנטי במיוחד, ואם תגיעו חמושים בשמיכה, נרות וסלסילת פיקניק, תוכלו לאכול על קו המים ממש, ולהתערסל לצליל הרוח והגלים. חוף פונטה לאפילי (Spiaggia di Ponte Lapilli) הוא חוף אבנים לבנות, אבל בעזרת קצת סבלנות, תוכלו בסופו של דבר לנעוץ את השמשייה שלכם באדמה. החניון הציבורי פתוח ללא תשלום, ונמצא במרחק שני צעדים מהים. המים צלולים (כמו בכל החופים באזור), ורוב המבקרים כאן הם לא תיירים אלא תושבי העיר בארי (Bari) הסמוכה. מומלץ להגיע עם סנדלים המתאימים להליכה על סלעים רטובים (הסנדלים נקראים באיטלקית סקרפטה פר לי סקוליי – scarpette per gli scogli וניתן לקנות אותם בחנויות ספורט כמו דקתלון). איפה כדאי לאכול בפוליניאנו אה מארה? כמו בכל מקום בפוליה, גם פוליניאנו אה מארה מתאפיינת במטבח עשיר וטעים. התמזל מזלי וזכיתי לטעום מגוון רחב של מעדנים, החל מפוקצ'ות וכלה בפנצרוטי (panzerotti – כיסוני בצק ממולאים הדומים לקלצונה, ומטוגנים בשמן עמוק), פיצות מעולות, דגים טעימים, וכמובן שגם את אחד המאכלים הטיפוסיים הידועים באזור – כריך עם תמנון מבושל (פאנינו קון איל פולפו – panino con il polpo). ממש מחוץ לעיר העתיקה ישנו בר, לא גדול במיוחד, שהתפרסם בכל רחבי פוליה בזכות הגלידה המעולה שהם מכינים. המקום נקרא "איל סופר מאגו דל ג'לו" (Il super mago del gelo ), הוא פועל מזה למעלה מ-100 שנה, והגיעו לכאן דמויות מפורסמות רבות, וביניהן גם דומניקו מודוניו (Domenico Modugno – זמר, שחקן, גיטריסט ובהמשך גם פוליטיקאי איטלקי). ניסיתי כאן את הגלידה בטעם "קפה ספצ'אלה" (Caffè Speciale), המשלבת קפה, שמנת מתוקה וקליפת לימון, עוגיות אמרטו מעולות וגרניטות מצוינות. הגרניטה הטובה ביותר הייתה הגרניטה איי ג'לסי (granita ai gelsi, גרניטה בטעם תות עץ). כל אחד מהמטעמים האלה לוכד בתוכו לא רק טעמים נהדרים אלא גם זיכרונות – ערב מלא צחוק עם החברים, גלידה שאכלת ביחד עם המשפחה במהלך טיול בערב יום ראשון לאורך הטיילת... הגלידריה הזאת תמיד מלאה באנשים, אבל השירות הוא מהיר, והצוות יעיל. במרחק מטרים ספורים מהגלידריה הידועה ביותר בפוליניאנו אה מארה עומד מוסד קולינרי נוסף, חדש יותר אבל מפורסם לא פחות. ב" פסקריה " ( Pescaria ) טעמתי אחת אחד הסנדוויצ'ים הטעימים ביותר שאכלתי בחיי. בכל נגיסה הרגשתי את כל טעמי הים, ואת טעמם של לילות הקיץ החמים של דרום איטליה. תוכלו לבחור אם לשבת ולאכול ליד השולחן, או לארוז את המעדנים לטייק אווי, כדי לאכול אותם בכל מקום שתבחרו (על חוף הים, למשל...). זה הפתרון המועדף עליי, משום שכך אני יכולה לאכול על אחת המרפסות הפנורמיות הרבות שבעיר, ולהאזין לצלילם הרומנטי של הגלים המתנפצים על הסלעים. מקום נוסף שמגיש סנדוויץ' תמנון (panino al polpo) מעולה הוא מסעדת איל פסקאטו ( Il Pescato ) – מקום קטן שהיה לי המזל הטוב לגלות במקרה בזמן שסיירתי במרכז העיר. הדגים כאן טריים להפליא, הצוות מסביר פנים, והיחס בין האיכות למחיר המנות הוא נהדר. כל פרובינציית בארי מפורסמת, ובצדק, בזכות הפוקצ'ות המעולות שלהם, והפנצרוטי, כמובן. גם בפוליניאנו אה מארה תוכלו לטעום את המעדנים המקומיים האלה, במקום שנקרא פוקצ'ריה דל קורסו ( Focacceria del Corso ). האוכל פה מעולה, השירות טוב, והניקיון מושלם. נסו את הפוקצ'ה הטיפוסית לבארי – פוקצ'ה בארזה (focaccia barese), מבצק שטוח למדיי, ופריך. ואל תשכחו להזמין כמובן גם פנצרוטו מטוגן. את כל התענוג הזה חובה ללוות בבירה קרה, כמובן. אין שום סיכוי שלא תתאהבו באוכל המקומי! אם תרצו להעביר ערב רומנטי, תוכלו לבחור במסעדת גרוטה פאלאצזה ( ristornate Grotta Palazzese ) המפורסמת. היתרון המשמעותי ביותר של המסעדה הזאת הוא המיקום שלה – חצובה לתוך הצוק, ומרחפת כמעט על המים. הנוף הנשקף מהמסעדה נחשב לאחד היפים בדרום איטליה, ואם תבחרו לסעוד כאן תהנו מתצפית בלתי נשכחת, בריזה נעימה, ומוזיקה טובה, באדיבות הסקסופוניסט שמנעים את זמן הסועדים. חשוב לא פחות הוא התפריט, כמובן. תפריט הטעימות איננו זול, ועולה כ-190 יורו לאדם, לא כולל יינות (ארבע כוסות יין המתאימות למנות הארוחה יעלו כ-80 יורו נוספים), אבל המיקום מצדיק הכול. על מנת להגיע למסעדה תוכלו להיעזר בשאטל ללא תשלום שמביא את האורחים מהחניון הראשי למסעדה, וחזור. כמה אנקדוטות על פוליניאנו אה מארה... פוליניאנו אה מארה היא מקום הולדתו של אחד הזמרים האיטלקים הידועים ביותר בעולם – דומניקו מודוניו (Domenico Modugno), מחבר השיר Volare. בשנת 2011 הקדישה העירייה לאמן הנערץ את הטיילת הראשית – טיילת דומניקו מודוניו (Lungromare Domenico Modugno), והפסל הארגנטינאי הרמן מייר (Hermann Mejer) פיסל פסל בגובה 3 מטרים ובו מופיע הזמר כשזרועותיו פתוחות לרווחה, התנוחה שבה התפרסם כאשר ביצע את השיר האהוב. בימאים איטלקים רבים נכבשו בקסמה של פולינאנו אה מארה, והחליטו לצלם בה את הסרטים שלהם. בין היתר צולמו כאן כמה קומדיות איטלקיות אהובות במיוחד (רובן לא הוקרנו בישראל, למרבה הצער): " סי ויוה אונה וולטה סולה " (Si vive una volta sola) בבימויו של קרלו ורדונה (Carlo Verdone) בשנת 2020, " קה בלה ג'ורנטה " (Che bella giornata) ו" קאדו דאלה נובי " (Cado dalle nubi) בכיכובו של הקומיקאי קקו זאלונה (Checco Zalone) בשנת 2011 ו-2009 בהתאמה, " לה צ'נה די נטאלה " (La cena di Natale) בבימויו של מרקו פונטי בשנת 2016, וסרטים רבים נוספים... מידי שנה נערכת בפוליניאנו אה מארה תחרות הזינוק ממצוקים של חברת רד בול – Red Bull cliff diving, תחרות של קפיצות מדהימות ואפיות, שמושכת אלפי צופים, המתיישבים לצפות באירועים גם ביבשה וגם מתוך סירות העוגנות במים. הנשים קופצות למים מגובה 21 מטרים, ואילו הגברים קופצים מגובה 27 מטרים – אדרנלין לא חסר פה! הכניסה לאירוע היא בחינם, ואפשר לראות את הקפיצות ממגוון מיקומים. לרגל האירוע תוכלו להחנות את הרכב באחד מהחניונים הרבים שפזורים ברחבי העיר (תשלום לפי שעה, או כרטיס יומי). לפרטים: https://www.redbull.com/it-it/events/red-bull-cliff-diving-polignano-a-mare איך להגיע לפוליניאנו אה מארה: בטיסה : אחת הדרכים הפשוטות ביותר להגיע לפוליניאנו אה מארה היא באמצעות טיסה לנמל התעופה שבעיר בארי (Bari). משום ניתן להגיע לפוליניאנו ברכב פרטי, במונית, או בתחבורה הציבורית. ברכבת : התחנה המרכזית של פוליניאנו אה מארה ממוקמת בוויאלה טרייסטה (Viale Trieste), במרחק הליכה קצר ממרכז העיר. ניתן לקנות כרטיס לרכבת טרנאיטליה (Trenitalia), המחברת בין בארי לבין פוליניאנו אה מארה. מחיר הכרטיס עומד על כ-2.50 יורו, הרכבת הראשונה יוצאת לדרך מבארי בשעה 04:31, והרכבת האחרונה בשעה 22:50. כדי לנוע בין פוליניאנו אה מארה לערים אחרות בסביבה, יש להשתמש ברכבות של חברת הרכבות הפרטית פרובייה סוד-אסט (Ferrovie Sud-Est). ברכב פרטי : האוטוסטרדה שמובילה לבארי היא אוטוסטרדה מספר A14, המתחברת בהמשך לאוטוסטרדת A2 (רומא-נאפולי) ואוטוסטרדת A16 (נאפולי-קנוסה). כדי להגיע מבארי לפוליניאנו אה מארה יש לנסוע לאורך הכביש הבינעירוני SS16. כביש זה מחבר את פוליניאנו אה מארה גם לערי החוף הסמוכות, כמו מונופולי (Monopoli). באוטובוס : מספר חברות פרטיות באיטליה מפעילות קווי אוטובוס המגיעים לפוליניאנו אה מארה. לפרטים: פליקסבוס – www.flixbus.it , איבוס – www.ibus.it , צ'יפולה גרופ – www.cipollagroup.it .