לפני שלושה ימים, ב- 19 בפברואר, קבוצת אוהדי כדורגל הולנדים מהעיר רוטרדם הגיעה לרומא כדי לעודד את קבוצתם, פיינורד, במשחק שהתקיים נגד הקבוצה המקומית במסגרת ליגת האלופות.
המזרקה מלאה באשפה
במהלך הערב, האוהדים, שיכורים ותחת השפעת סמים, התפרעו וגרמו נזק רב למזרקת "הסירה הטובעת" – La Baraccia, במרכז רומא. הם שברו חלקים ממנה, פוצצו בתוכה חזיזים, ניפצו בקבוקים על דפנותיה ומילאו אותה באשפה.
הפרדוקס המעניין של רומא הינו עובדת היותה עיר בירה של מדינה מערב אירופאית, כאשר בה בשעה פזורים בה, גלויים לעין כל, מוניומנטים עתיקים בעלי ערך שלא יסולא בפז. "החדשים" שבהם נוצרו לפני חמש מאות או שש מאות שנה בערך. את מזרקת "הספינה הטובעת" בנה ותכנן ג'ובני לורנצו ברניני מן הידועים שבפסלי רומא. בן תקופת הבארוק והמנייריזם.
המזרקה בימים כתיקונם
ברנני אחראי גם על השלמת בנייתה של הבזיליקה של סנט פייטרו (הותיקן) שתכנן מיכאלאנג'לו. ברניני הוא זה שעיצב את מזרקת ארבעת הנהרות שבפיצאה נבונה, והתעתד לפקח על בנייתה של 'פונטנה די טרויי' – Fontana di Trevi , אף היא מן המזרקות המרשימות והמפורסמות ברומא, אך זו נבנתה, בסופו של דבר, לאחר מותו. כל מי שמגיע לרומא ומטייל ברחובותיה נחשף ליופי המופלא של עבודותיו של ברניני. אין צורך להיכנס למוזאון. האווירה סביב המזרקות והפסלים איננה סינטטית ואיננה רחוקה מהקשרה המקורי. אין צורך לדמיין - איך זה היה פעם - אפשר עדין, ביום קיץ לוהט, לרכון אל אגן המים הצוננים להרטיב את הפנים ולשתות מן המזרקות מלאכת המחשבת. הונדליסטים ההולדנים שפגעו במזרקה, זעזעו את הרומאים בכלל ואת שוחרי האמנות בפרט. בעוד שהמעשה העלה מחדש את חרושת הדיונים התמידית המתנהלת באיטליה, אודות איך לשמר את העבר על אוצרותיו העשירים והמפוארים אשר נמצאים באיטליה בשפע רב כל כך שקשה להתמודד איתו.
מי שמבקר או ביקר ברומא וצעד בליבו של הצ'נטרו סטוריקו (המרכז העתיק) שלה, נתקל בוודאי במדרגות הספרדיות ובמזרקה שלרגליהן. אולי דווקא מפני שנעשה ניסיון להזיק למזרקה ובגלל הנושא שלה, ספינה טבועה למחצה, זוהי הזדמנות להעמיק ולדעת מעט יותר על כוונת האמן, על האתגרים איתם התמודד במהלך הבניה, ועל היצירה הסופית. מי שיזם את בניתה של מזרקת הסירה - Fontana della Barcaccia היה האפיפיור אורבנו ה- 8. מפני שהיה צורך במזרקה שתאסוף את המים שזרמו במורד הגבעה שהיום בנויות עליה המדרגות הספרדיות. ברניני נבחר לביצוע המשימה בשנת 1627. לחץ המיים הנמוך במקום לא איפשר לשלב מפלים או פרצי מים חזקים בעיצוב המזרקה, בעיה שברניני פתר על ידי כך שבנה מזרקה בצורת סירה טבועה למחצה בתוך אגן מים השקוע בלב הפיאצה, כך שהמים הממלאים אותו נמצאים בגובה מדרך הרגל. הירכתיים והחרטום של הסירה זהים בצורתם ומפוסלים בפרוט רב יותר מזה של הדפנות, הנמוכות באופן מיוחד וכמו מציצות בקושי מעל קו המים של הברכה. במרכז הסירה מתגבה עמוד קטן שבראשו אגן מים, מן העמוד זורמים מים הממלאים את האגן ונשפכים ממנו אל תוך הסירה. שני פסלי שמש בעלי פרצוף אנושי מפוסלים על חלקם הפנימי של החרטום והירכתים מפיותיהם נובעים מים ויחד עם המים הזורמים מן העמוד ממלאים את הסירה עד מעבר לגדותיה ונשפכים אל הברכה שבה היא שקועה.
ארבעה חורים - שניים מכל צד של הסירה - מעוצבים כלוע תותח, בצידם החיצוני של החרטום והירכתים מגירים מים ישירות אל תוך הברכה השקועה. סך הכל - ישנן שבע נקודות נביעה במזרקה. היתה זו הפעם הראשונה שבה מזרקה עוצבה בניגוד למסורת, כיצירה פיסולית גרידא, ללא התיחסות לצורה הקלאסית של בריכה או מפל.
ברניני בחר כנושא סירה טבועה למחצה, כזכר לסירה שצפה עד לפיאצה בשעה שהטיבר עלה על גדותיו ושנותרה שם גם לאחר שכלו המים. אך היפותזה אחרת מיחסת את נושא העבודה לכך שהמקום שימש בזמן האימפריה הרומית כברכה מלאכותית לקרבות סירות. על כל פנים שמה של המזרקה - Baraccia, מתיחס לכלי שיט טבוע למחצה. על פי אותו עקרון במונח, Barccia השתמשו גם כדי לתאר את סוג הסירה שבה השתמשו בזמן האימפריה הרומית להובלת חביות יין. לסירה זו היו דפנות נמוכות במיוחד, כדי להקל על הפריקה והטעינה.
