על המסכה אמר פיטרו גראדניגו, הדוג'ה- 49 של ונציה: "דבר יפה היא המסכה, מפני שהיא גורמת לכל אדם בכל גיל תחושה של שוויון מול האחרים. כשהם לבושים מעיל שחור ומסכה לבנה, לבני שני המינים ניתנת האפשרות להתנהל בחופשית ולהביא את רעיונותיהם לכדי מימוש. אשמה יישא רק מי שיבלבל בין הטוב לרע באמצעות השימוש בחפץ אשר כשלעצמו הוא חסר פניות"
ב - 1268 תועד בונציה לראשונה, חוק האוסר על שימוש במסכה. החוק אסר על גברים במסכות להשליך ביצים שרוקנו ומולאו במיי ורדים על נשים שטיילו ברחובות. עוד קודם לכן, בתרבות הונציאנית המונח "מסכה" שימש כדי לתאר את מי שהדביק על עצמו זקן ושפם מזוייפים. "מסכה" היה גם כינוי לנשים או גברים שהתלבשו בבגדי המין השני כדי להסוות את זהותם. המילה "מסכה" יצגה את הצורך להתמסר ולשקוע במשחק, בתעלול, או באשליה. משמעות ההתחפשות בדמות אחר הייתה הכרזה על חגיגה, על שבירת מוסכמות והתנהגות פרועה.
בראשית המאה ה- 14 הלכו והתרבו חוקים שנועדו להגביל את חרותם של הונציאנים ואת השימוש שעשו במסכות. בראש ובראשונה במטרה לעצור את ההתדרדרות המוסרית של תושבי העיר, כוננה הרפובליקה את הקרנבל. כלומר, חוקקה חוקים שהגבילו את השימוש בתחפושות ומסכות רק לתקופתו. מיום סנטו סטפנו ועד חצות הלילה של "יום שלישי השמן" – Martedì Grasso. כמו כן נאסרה נשיאת נשק והתקוטטות המונית בציבור.
נאסר על זונות להשתמש במסכות ועל חבישת מסכות בבתי הקזינו, לשם היו מגיעים גברים מחופשים על מנת להתחמק מבעלי חובם.
בשלב זה ברור היה כי השימוש במסכה נועד להסתרת הזהות על מנת לנהל עסקים מפוקפקים או יחסים בינאישים בעלי אופי מסויים. ההרגל הונציאני להתחפש, הוליד מוצר חדש - "המסכה הונציאנית", אלו נעשו (ונעשות גם היום) מעיסת נייר. הן יוצרו בדגמים שונים, בצבעים שונים וקושטו באבנים טובות, בדים, וסרטים. עם המוצר התפתח המקצוע – "בונה מסכות" ואל משלח יד זה הצטרפו גם,בוני מיניאטורות, מעצבים ואמני נייר.
באופן מפתיע ב – 1773 היו בונציה רק 12 בתי מלאכה רשמיים לבניית מסכות. מספר מועט, אם חושבים על הביקוש מצד המקומיים והתיירים. אופייני לוונציאנים ליצר מסכות בסתר, בסנדאות שקיומן לא דווח לשלטונות, כדי להמנע מתשלום מיסים. בתי המלאכה והסדנאות יצרו מקומות עבודה לאנשים רבים והצליחו להפיץ את "המסכה הונציאנית" בכל רחבי אירופה.
במאה ה- 17 נעשה השימוש במסכות נפוץ כל כך עד ש"מועצת ה- 10", הגוף השלטוני של הרפובליקה, החמיר מאוד את העונשים שחלו על החובשים מסכות שלא כחוק.
ב – 1776 נחקק חוק אשר דווקא חייב את השימוש במסכה ונועד להגן על כבוד המשפחה - נאסר על נשים ללכת לתאטרון מבלי לעטות מסכה או מטפחת פניהן.
אחר נפילת הרפובליקה והעברת השליטה על ונציה לאימפריה האוסטרו הונגרית, לא התיר השלטון האוסטרי שימוש במסכות כלל. (מחוץ לאירועים פרטיים יוצאי דופן) ובכך למעשה חוסל כמעט לחלוטין הקרבנל. מאוחר יותר, התירו האוסטרים מחדש את השימוש במסכות בזמן הקרנבל אך בפעם הזאת גילו הונציאנים חשדנות ולא שמחו לשתף פעולה, אחרי הכל ונציה לא היתה עוד "עיר הקרנבל" אלא רק עיר קטנה בירכתי האימפריה, ועל כן, לא עוד חופשיה.
