אם אתם מתכננים לנצל את החגים כדי לבקר באיטליה, דעו ששפע של תערוכות, פסטיבלים ואירועים מתוכננים ברחבי המדינה. בכתבה שלפניכם, בחרנו כמה מהאירועים המעניינים ביותר   ספטמבר: פסטיבל היין והענבים במרינו בחודש ספטמבר חוגגת איטליה את עונת הבציר, ואם אתם באזור רומא תוכלו להצטרף לחגיגה בעיירה מרינו (Marino), המקיימת את פסטיבל היין השנתי (sagra dell’uva) מאז 1925! פסטיבל היין של מרינו הפך במרוצת השנים לאחד מפסטיבלי היין הפופולריים במחוז לאציו – זהו לא בהכרח אירוע המיועד לייננים ומבקרים, אלא גם ובעיקר לקהל הרחב, לתושבי המקום, ולכל מי שנהנה מפסטיבל ססגוני, אוכל טוב, ויין טעים. במהלך הפסטיבל המזרקה המקומית משפריצה יין במקום מים, ורחובות העיירה מתעוררים לחיים ומתמלאים במצעדים, הופעות, ודוכני אוכל מסורתי. לפרטים נוספים בדקו את האתר הרשמי.     ספטמבר: פסטיבל יין המונטפאקלו באומבריה יין מונטפלקו (Montefalco) הוא ככל הנראה היין המפורסם ביותר במחוז אומבריה – יין עז טעם, בעל גוף וניחוחות מורכבים, שמתחרה מבלי להתבייש בכמה מהיינות ה"גדולים" של איטליה (מישהו אמר בארולו?). את יין המונטפאלקו מייצרים מענבי הסגרנטינו (sagrantino), ובתקופת הבציר עורכת העיירה מונטפאלקו, שעל שמה נקרא היין, פסטיבל גדול המוקדש כולו ליין המפורסם.  כמעט כולם משתתפים באירוע – יקבים פורשים דוכנים, מסעדות בונות תפריטים מיוחדים, והקהל הגדול שנוהר לאירוע מסייר בין היוזמות השונות ולוגם בשמחה, כמובן. לפרטים נוספים על הפסטיבל, בדקו את האתר הרשמי .  ספטמבר: תערוכה מקיפה המוקדשת לאומנית האמריקאית הלן פרנקנטלר תיפתח בפירנצה ב-27 בספטמבר תפתח במוזיאון פאלאצו סטרוצי ( Palazzo Strozzi ) שבפירנצה תערוכה המוקדשת להלן פרנקנטלר (Helen Frankenthaler), ציירת אמריקאית מוערכת, שהשתייכה לזרם האקספרסיוניסטי המופשט ובהמשך לזרם אמנות שדות הצבע. פרנקנטלר נולדה בניו יורק למשפחה יהודית, ובמשך כחמישה עשורים פעלה בזירת האומנות האמריקאית.   ספטמבר: חגיגות הקדוש סן ג'נארו בנאפולי אחד האירועים החשובים ביותר במסורת הנפוליטנית  הוא חגו של הקדוש המגן של העיר, סן ג'נארו. ב-19 בספטמבר תחגוג העיר כולה את הקדוש המגן שלה בסדרה של אירועים צבעוניים ותהלוכות ססגוניות. ביום זה נשלף גם מיכל זכוכית קטן ובו דמו של הקדוש. על פי האמונה המקומית אם הדם לא משנה את מצב הצבירה שלו, אסון נוראי ייפול על העיר... לפרטים נוספים בקרו באתר  העיר נאפולי.   ספטמבר: פסטיבל הפלפל החריף בקלבריה חובבי חריף? הגעתם למקום הנכון! מחוז קלבריה ידוע בחיבתו למאכלים חריפים, כך שאין זה מפתיע שדווקא כאן נערך אחד הפסטיבלים המרכזיים במדינה המוקדשים לפלפלים חריפים (פפרונצ'ינו, peperoncino, באיטלקית) – הפסטיבל העיירה דיאמנטה (Diamante). מה צפוי למבקרים? הרבה אוכל חריף, כמובן. אבל גם הופעות, דוכני אוכל, ואווירה נהדרת. לפרטים נוספים בדקו את האתר הרשמי .  ואם כבר הגעתם לקלבריה, תוכלו לקפוץ למוזיאון הארכיאולוגי ב- Reggio Calabria, ולהינות מתערוכה מיוחדת המוקדשת לפסלי הברונזה של סן קאשאנו. פסלי הברונזה של סן קאשאנו Bronzi di San Casciano  התגלו לאחרונה במקרה באזור המעיינות החמים של באני די סן קאשאנו (bagni di San Casciano) שבדרום טוסקנה, והדהימו את החוקרים – הן בזכות המצב המצוין שבו השתמרו והן בשל האיכות האומנותית של הפסל. לאחר עבודת ניקוי ושימור הוצגו הפסלים ברומא, בהמשך בנאפולי וכעת צפויה התערוכה הנודדת להגיע לקלבריה. המוזיאון הארכיאולוגי הלאומי ברג'ו קלבריה  כבר מארח את פסלי הברונזה המפורסמים מריאצ'ה (Bronzi di Riace), וכעת, לפרק זמן קצר, ניתן יהיה לראות במקום גם את התגלית החדשה.   אוקטובר: תערוכה מיוחדת מציינת 450 שנה למותו של הצייר, האדריכל והיסטוריון האומנות ג'ורג'ו וזארי וזארי (לקריאה נוספת על וזארי בציר הזמן של איטליה, כאן ), אחת הדמויות הבולטות ברנסנס האיטלקי, נולד בשנת 1511 בעיר ארצו Arezzo ונפטר בפירנצה ב-27 ביוני 1574. לרגל חגיגות 450 שנה למותו של הצייר והאדריכל המפורסם נערכו ועדיין נערכים מגוון אירועים ברחבי טוסקנה המוקדשים למורשתו של וזארי. גולת הכותרת תהיה התערוכה "ג'ורג'ו וזארי", שתיפתח ב-30 באוקטובר 2024 ותחתום סדרה של עשר תערוכות שונות שהוקדשו לווזארי בעיר הולדתו. לפרטים נוספים כאן .     אוקטובר: שתי תערוכות בבולוניה יוקדשו לאנטוניו ליגבואה, אחד הציירים המסקרנים באיטליה במאה ה-20 בצירוף מקרים משונה אך ממוזל, תארח בולוניה  לא אחת אלא שתי תערוכות בו זמנית המוקדשות לאחד האומנים המסקרנים שפעלו באיטליה במאה ה-20: אנטוניו ליגבואה (Antonio Ligabue). תערוכה אחת תיערך ב- Palazzo Albergati  והשנייה ב- Palazzo Pallavicini , ויהיה מעניין לבקר בשתיהן גם יחד. אנטוניו ליגבואה (ציריך 1899-גואלטיירי 1965) נחשב לאחד המייצגים המרכזיים של אומנות נאיבית באיטליה,  ובשנים האחרונות גוברת ההתעניינות בדמותו ובעבודתו.   אוקטובר: הפאלאצו ריאלה שבמילאנו יארח תערוכה המוקדשת לצלם האיטלקי אוגו מולאס (Ugo Mulas) אוגו מולאס (1928-1973) היה צלם איטלקי שנודע בזכות דיוקנאות האומנים שיצר, ובזכות צילומי הרחוב שלו. הוא היה דמות בולטת בחוגי האומנות והאופנה במילאנו, ופרץ לתודעה כאשר נשלח לסקר את הביאנלה בוונציה בשנת 1954. מאז, הוא סיקר וצילם את הביאנלה במשך כמעט 20 שנה, עד 1972. הוא עבד עם המגזינים המובילים במדינה, וביניהן DOMUS ו-   VOGUE, ותיעד את סצנת הפופ ארט בניו יורק. המבקרים בתערוכה  יוכלו להתרשם מלמעלה מ-250 עבודות. תערוכה של צילומיו שהתקיימה בונציה   אוקטובר: העיר פרוג'ה תחגוג בפעם השלושים את פסטיבל השוקולד השנתי כמידי שנה, גם ב-2024 תארח העיר פרוג'ה שבמחוז אומבריה את פסטיבל השוקולד הגדול באיטליה – Eurochoclate . למעשה, הפעם מציין הפסטיבל 30 שנות הצלחה מתוקה! במתחם שיוקם יערכו אירועים מכל הסוגים, החל מטעימות וסדנאות וכלה בהרצאות מטעם מומחים בתחום. רשימת האירועים מתעדכנת באופן קבוע באתר הרשמי , כדאי להציץ ולתכנן בהתאם. הבחירה בעיר פרוג'ה איננה מקרית: פרוג'ה היא עיר הולדתה של חברת Perugina, חברת השוקולד האיטלקית המפורסמת ביותר, האחראית בין היתר לכדורי השוקולד באצ'י (Baci) המשלבים שוקולד מריר ואגוזי לוז.   אוקטובר-דצמבר: בעיר אלבה שבמחוז פיימונטה יערך פסטיבל הכמהין הבינלאומי יש מי שאוהב פטריות כמהין (טראפל, באנגלית, או טרטופו, באיטלקית) ויש מי ששונא אותן, אבל דבר אחד בטוח – אי אפשר להישאר אדישים לניחוח העמוק והמיוחד שלהן. פטריות כמהין הן אחד המוצרים היקרים ביותר שאפשר למצוא במטבח, ופטריות כמהין לבנות עולו אלפי יורו לקילוגרם. פטריות כמהין נמכרות בכל רחבי איטליה, אך אחד היעדים הידועים והחשובים ביותר עבור חובבי הז'אנר הוא העיר אלבה (Alba), שבמחוז פיימונטה. פטריות הכמהין מאלבה נחשבות ליוקרתיות במיוחד, והפסטיבל שנערך מידי שנה מתפרש על פני העיר כולה וכולל לא רק כמהין אלא מאות מוצרים נהדרים נוספים – העיר כולה הופכת לשוק אחד גדול וטעים! לפרטים נוספים כדאי לבדוק את האתר הרשמי.   אוקטובר-נובמבר: הביאנלה של ונציה הביאנלה של ונציה אמנם נפתחה כבר באביב, אך למעשה עד אמצע חודש נובמבר אפשר עדיין לבקר בביתנים ולהתרשם מאחד מאירועי האומנות החשובים בעולם. הביאנלה לאמנות בוונציה, שנחנכה בשנת 1895, היא אחד מאירועי האמנות הבינלאומיים היוקרתיים ביותר. לצד הביתנים המייצגים כל מדינה נערכות אינספור תערוכות מיוחדות, אירועי פופ אפ, הרצאות, ועוד, לפרטים נוספים בקרו באתר הרשמי  של הביאנלה.   אוקטובר: פסטיבל הקולנוע ברומא באוקטובר פסטיבל הסרטים של רומא הוא אחד מפסטיבלי הסרטים המרכזיים באיטליה. לאורך 18 שנות קיומו צעדו של השטיח האדום הענק מיטב כוכבי איטליה והוליווד, לצד בימאים אוונגרדיים המשתדלים למתוח את גבולות הקולנוע ולהציג יצירות מקוריות וחדשניות. במקביל לאירועים המיועדים לקהל המקצועי נערכות גם הקרנות הפתוחות לקהל הרחב. וכמובן שאפשר גם להגיע לאחת הפרמיירות, ולראות את הכוכבים על השטיח האדום! לפרטים נוספים כדאי לבדוק את האתר הרשמי .   דצמבר: שוק חג המולד בבולצאנו הביקור בשוקי המולד באיטליה הוא חוויה נהדרת, והקדשנו לנושא כתבה שלמה . אם יצא לכם להגיע לאיטליה בחודש דצמבר תוכלו לבקר באחד השווקים המומלצים שמנינו – בנאפולי, ברומא, באוסטיה, וגם במילאנו כמובן. מבין כל השווקים, אחד האהובים ביותר נערך בבולצאנו (Bolzano) שבמחוז אלטו אדיג'ה. רחובות מרכז העיר מתמלאים בביתני עץ, וניחוח היין המתובל והשטרודל עוטפים את הכיכר. גם אם אין לכם עץ חג מולד בבית, כיף למלא את המזוודה במזכרות בלתי שימושיות אך חינניות בעליל... לפרטים נוספים בדקו את האתר הרשמי .

דמויות חשובות, מאורעות היסטוריים מרכזיים ותמורות שפקדו את ארץ המגף ומעוז התרבות מתקופת הרומאים ועד עיצובה של איטליה בעת החדשה - כל אלה מרוכזים בציר זמן ויזואלי: פרויקט בהתפתחות מתמדת הרפובליקה האיטלקית, השוכנת באירופה המערבית על חצי אי שצורתו צורת מגף הייתה לאורך ההיסטוריה במה לאירועים משמעותיים שהשפיעו על הציוויליזציה המערבית כולה. איטליה נשלטה ונכבשה על ידי עמים עתיקים רבים, ביניהם האטרוסקים, היוונים, ואחריהם הרומאים שהיו לאימפריה ששרדה מאות שנים. באיטליה התפתחה הדת הקתולית והיא מעונו של האפיפיור, מאיטליה יצאו מגלי ארצות, משוררים, הוגים, בעלי מלאכה מהשורה הראשונה וממציאים מבריקים, איטליה היא אחד ממוקדיה ומקורותיה של האומנות המערבית כולה - אולי החשובה שבהם. התעוררותה המחודשת של אירופה בתקופת הרנסאנס התרחשה בראש ובראשונה באיטליה, שם פרחו אומנים, מוסיקאים, ובה אדריכלים הקימו מבנים מונומנטליים. ניתן לומר בבטחה כי ללא איטליה העולם היה נראה שונה לחלוטין, שהרי שורשי ההיסטוריה והתרבות האיטלקית מורגשים בכל קשת החושים עד היום. שפע האירועים וחשיבותם הוביל ליצירת פרויקט קטן ושאפתני - " ציר הזמן של איטליה ", המאפשר לראות את ההיסטוריה מונחת לפנינו על ציר מתמשך אחד. זהו פרויקט שמתפתח בהתמדה ואיטיות על מנת להנגיש באופן מקוון את הידע הרב שנצבר. ערכים מסוימים אינם קיימים כלל בעברית והם נכתבים לראשונה. חווית קריאה מהנה - אתר באיטליה.

אין שום ספק בכך שהתיירים הרבים המגיעים לאיטליה הם נכס חשוב ביותר – תעשיית התיירות תורמת לתל"ג, ופרנסתם של רבים תלויה בכך שאוהבי איטליה ימשיכו לבקר בארץ המגף. אך בשנים האחרונות, הפכה תופעת ה-OVERTOURISM ("תיירות יתר") לבעיה רצינית הפוגעת לא רק במקומיים אלא גם בתיירים עצמם. האם יצליחו הרשויות למצוא פתרון הוגן לבעיה? לצד התלונות הקבועות על החום והלחות הבלתי נסבלים, איטלקים רבים העבירו את הקיץ האחרון בלהתלונן על עניין נוסף: מספרם הגואה של התיירים המציפים את המדינה. וליתר דיוק: יעדים ספציפיים במדינה (ובראשם ונציה, רומא, פירנצה וורונה). בתום מגפת הקורונה, חוו מדינות רבות (וביניהן איטליה) נסיקה משמעותית במספר התיירים. המומחים כינו את התופעה "תיירות נקמה" – לאחר שבמשך כשנתיים נאלצנו כולנו להסתגר בבתים ולוותר על ההנאה ועל האושר שבטיולים, נדמה כי כולם רק חיכו להזדמנות לטוס שוב. כאשר הוסרו הסגרים ובוטלו ההגבלות, נפרץ הסכר ורבים יצאו מיד לדרך וטיילו ללא הכרה, בין היתר מתוך ניסיון לפצות את עצמם על הזמן האבוד. במקביל המשיכו משפיעני רשת לקדם בכוח רב יעדים מסוימים באינסטגרם ובטיקטוק, ועולם טיסות הלואו-קוסט צמח במהירות מסחררת: בזכות חברות כמו RYANAIR ו -EASYJET, גילינו שקל מאי פעם לנוע בין יעדים באירופה ולשלם עבור התענוג מחירים נמוכים במיוחד (בישראל המצב שונה כרגע, אולם סביר להניח שכאשר תסתיים המלחמה וחברות התעופה הזרות יחזרו לנתב"ג, גם המחירים ירדו בהתאם). גם מחירי הלינה נעשו תחרותיים יותר, בשל הצמיחה המתמדת במספרן של הדירות להשכרה דרך פלטפורמות כמו AIRBNB. בשנים האחרונות עברה תעשיית התיירות מהפך של ממש, אך לצד הצדדים החיוביים של התופעה (כיף לטייל, וכיף לעשות זאת במחירים הוגנים), אי אפשר להתעלם מהצדדים השליליים. גדודים של תיירים מציפים את הערים המרכזיות באירופה, ולמקומיים פשוט נמאס. לאחרונה עלו לכותרות מפגינים בברצלונה שהשפריצו מים על תיירים במסעדות בניסיון לסלק אותם, ובשלל ערים ברחבי אירופה נתלו שלטים "תיירים לכו הביתה". העיירה פוג'יקאווגוצ'יקו, למרגלות הר פוג'י, התקינה פאנלים שחוסמים את הנוף כדי למנוע מ"תיירי הסלפי" להציף את העיר ולהצטלם על רקע ההר המפורסם, וגם העיירה הציורית האלשטט שבאוסטריה נקטה במהלך דומה. בוולנסיה וערים נוספות בספרד הוחלט להגביל את בנייתם של בתי מלון, ואפילו הניו יורק טיימס פרסם מאמר דעה של ילידת בולוניה שהתלוננה על כך שהתיירים הרסו את עיר הולדתה. למרבה הצער, נראה כי תעשיית התיירות (בגרסתה המהירה והזולה) הפכה ממנוע צמיחה שכולם בעדו לחרב פיפיות. אז מה בעצם הבעיה? אין עוררין על כך שתעשיית התיירות היא מקור הכנסה חשוב ביותר עבור האיטלקים. על פי ההערכות שווי תעשיית התיירות באיטליה עולה על 100 מיליארד יורו בשנה, ומרוויחים ממנה לא רק העוסקים בתיירות באופן ישיר (סוכנויות, מדריכים, בתי מלון ונהגים) אלא גם מסעדות, משפחות שמשכירות דירות לתיירים, גלריות וחנויות מזכרות, חוות שמציעות שיעורי בישול, יקבים, ועוד. עצם הרעיון שאיטליה צריכה לפעול כדי לצמצם את מספר התיירים שמגיעים אליה מעורר חלחלה בקרב רבים בתעשייה, אך המתחלחלים והמזדעזעים נוטים להתעלם מהנזקים שתיירות מסוג MORDI E FUGGI ("תיירות נגס וברח") מסבה למדינה. תיירות ה-MORDI E FUGGI, שנעשית יותר ויותר נפוצה, מבוססת על תיירים שמגיעים ליעד, "נוגסים בו" במהירות וממשיכים הלאה. תיירים שמשתמשים בתשתיות, אבל במהלך הביקור שלהם כמעט ולא תורמים לכלכלה המקומית. במקום לאכול במסעדה, מסתפקים התיירים בסנדוויץ' מהסופר. במקום לישון במלון (שמשלם מיסים לעירייה) הם ישנים בדירת AIRBNB. במקום לבקר במוזיאון, הם רק מצטלמים מול האטרקציה אבל לא נכנסים פנימה. ומי שמשלם בסופו של דבר את החשבון הם המקומיים (דרך חשבונות הארנונה הגבוהים). המצב מורכב אף יותר כאשר מדובר על תיירים המגיעים בקרוזים. כאשר יורדים תיירי הקרוז מהספינה הם מציפים את העיר באלפיהם: דמיינו גדודי אוטובוסים, ועליהם חמשת אלפים תיירים שירדו מסירת ענק, הגיעו לוונציה, עשו בה סיור מהיר בין האטרקציות, סימנו וי, אכלו גלידה, ורצו בחזרה לסירה. ונציה, למעשה, היא אחת הערים שנפגעו בצורה המשמעותית ביותר מסוג זה של תיירות. בסופו של דבר ונציה היא עיר קטנה , והעומס על התשתיות הוא עצום – סירות האוטובוס (vaporetto) יכולות להכיל רק מספר נתון של אנשים, וכאשר עשרות אלפי תיירים צובאים על העיר, הרחובות פשוט נסתמים, במובן המילולי ביותר של המילה. התוצאה היא תורי ענק, לחץ גדול, טינופת ברחובות, ולעיתים גם נזקים לעיר. על מנת להתמודד עם העומס, החליטה ונציה להשית תשלום יומי על מבקרים שלא ישנים בעיר (מי שישן במלון בעיר משלם ממילא מס עירוני בגובה כמה יורו עבור כל לילה, ולכן פטור מהתשלום). הפיילוט זכה להצלחה מסוימת במהלך שנת 2024, אולם עד מהרה התברר כי הסכום שנגבה מכל תייר (חמישה יורו) איננו גבוה מספיק – לא כדי לכסות את ההוצאות, וגם לא כדי להרתיע את המבקרים. כעת בוחנת עיריית ונציה את הפרויקט מחדש, ורבים טוענים שיש לגבות מהמבקרים לפחות עשרה יורו ליום. יש גם מי שטוענים שהסכום צריך להיות גבוה אף יותר. כמה מאמרי דעה שהתפרסמו בעיתונות האיטלקית בחודשים האחרונים טענו כי בסופו של דבר, יאלצו יעדים מסוימים להגביל את מספר המבקרים היומי. זה כבר המצב באטרקציות מסוימות ובמוזיאונים ידועים במיוחד (למשל הסעודה האחרונה של לאונרדו, במילאנו), ויתכן שבעתיד גם ערים יבחרו לאמץ מדיניות דומה. כרגע ונציה מסתפקת במס תיירים. האם בהמשך תוטל מגבלה על מספר האנשים שזוכים להיכנס בשערי העיר? אין לדעת. תיירות היא דבר נפלא ומבורך, והלוואי שכל מי שרוצה לבקר בוונציה (ובכל יעד אחר) יוכל לעשות זאת בהנאה ובשמחה. אבל כאשר זרם התיירים גבוה משמעותית ממה שהעיר יכולה לחיות אתו באופן בר קיימא, הנזק רב על התועלת. ההשלכות השליליות של תיירות שמנוהלת בצורה שגויה הן משמעותיות, כואבות, והרסניות: הנזק הראשוני והברור מאליו הוא העומס והצפיפות, תורי ענק בכניסה לכל אטרקציה, תורים ברכבת, תורים במסעדות, לכלוך, מחירים גבוהים, וחוויית ביקור פגומה ולא אותנטית. אך המחיר שמשלמים המקומיים גבוה אף יותר: תושבי העיר לא מצליחים ללכת ברחובות השכונה שלהם משום שהרחובות עמוסים בהמון אדם. הם לא ישנים בלילות בשל הרעש שעולה מהמסעדות והפאבים שפתוחים עד מאוחר. חנויות שכונתיות נסגרות משום ששכר הדירה עבור החלל עולה, ויזמים נכנסים לתמונה והופכים את החנויות למסעדות, כדי לענות על הביקוש מצד התיירים. האם תושבי השכונה צריכים 16 מסעדות שמגישות פסטה בכל רחוב, במקום סניף דואר, סניף בנק, וסופרמרקט שכונתי? חמור אף מכך – דירות שפעם שימשו משפחות וסטודנטים עברו הסבה לדירות לתיירים, משום שהרבה יותר ריווחי ומשתלם להשכיר דירות לתיירים מאשר למקומיים. כך, נדחקים המקומיים מחוץ לעיר, משום שהם לא עומדים במחירי השכירות החדשים. סרטונים כמו זה כאן על פירנצה הממליצים על מקומות פחות מתויירים נוצרו בגלל כמות התיירים הגדולה המציפה את העיר. לכך מתווסף גם הנזק האקולוגי – פגיעה באתרים, זיהום אשפה, זיהום רעש, ועומס כבד: לאחר שאלפי תיירים החליטו להתיישב על המדרגות הספרדיות ברומא, חסמו את הגישה לרחוב והשאירו אחריהם קילוגרמים של זבל וטינופת, אסרו הרשויות על אנשים לשבת על המדרגות והחלו לתת קנסות גבוהים למי שערכו עליהן פיקניק מאולתר. למרבה ההזיה, נרשמו גם מקרים קיצוניים בהרבה, כאשר תיירים מסוימים השחיתו בפועל את העיר – בשנה האחרונה נעצרו מספר תיירים בשל פגיעה באתרי מורשת (כמה תיירים חרטו גרפיטי בקולוסיאום, אחרים נכנסו למזרקת טרווי ברומא כדי לצלם סלפי ושברו פסל שיש, אחרים קפצו לתוך התעלה בוונציה כדי לשחות...). מובן מאליו שעומס התיירים מוביל לאובדן האותנטיות שבחוויית הביקור. כולנו רוצים להרגיש שחוויית הביקור שלנו ביעד מסוים היא אמיתית ואותנטית, אבל ברור מאליו שככל שמספר התיירים עולה, כך נשחק המימד האותנטי. אחת הדוגמאות לכך היא האוכל: האוכל המקומי מוחלף לעיתים קרובות בגרסה "שמותאמת לחיך התיירים", והתחרות על כיס המבקרים גורמת לכך שכל המסעדות מציעות גרסאות דומות מאד, ומוזלות, של "תפריט איטלקי גנרי". כך נוצר מעגל שמזין את עצמו, ובסופו של דבר פוגע בכולם. אז מה עושים? כיום, רוב התיירים מתרכזים באזורים ספציפיים. לפי הנתונים הרשמיים, בשנת 2023 48% מהתיירים שהגיעו לאיטליה ביקרו בשישה יעדים: ונציה (כמעט 12% מהמבקרים), רומא (כ-10%) מהמבקרים, בולצאנו (8.4% מהמבקרים), מילאנו (6.9% מהמבקרים), פירנצה (5.6% מהמבקרים) וורונה (5.2% מהמבקרים). בשנים האחרונות החלו ערים שונות באיטליה לאמץ מדיניות מורכבת יותר, המכירה בצורך האסטרטגי לקדם תיירות בת קיימא. מאמצים רבים (אך לא מספיקים...) מוקדשים לניסיון לעודד תיירים לבקר ביעדים פחות מוכרים. בשל הפופולריות האדירה של יעדים מסוים באינסטגרם, טיקטוק ופייסבוק, הם מושכים המוני אדם. אבל האם הם בהכרח יפים יותר, מעניינים יותר או מיוחדים יותר? לא תמיד. לפעמים היעדים האלה באמת מציעים משהו שאין כדוגמתו בשום מקום אחר. ולפעמים אלה סתם יעדים שזכו ליחסי ציבור מופלאים... גם אנחנו, באתר זה, השתדלנו לאורך השנים להציע לקוראי " באיטליה " יעדים אלטרנטיביים ומיוחדים, שמתאימים לקוראים סקרנים שמחפשים חוויה אותנטית ולא תיירותית. יעדים שבמקום צפיפות – מציעים מרווח, ובמקום חוויה אחידה ותיירותית – מציעים חוויה מקורית ואמיתית. ניסינו לגוון ולחדש, ולכן ברחבי האתר תוכלו למצוא עשרות כתבות על שמורות טבע מיוחדות, מחוזות מוכרים פחות, וערים מקסימות ויפות ששווה בהחלט לגלות. למעשה גם ביעדים מפורסמים מאד, כמו רומא ונציה וטוסקנה, אפשר "לרדת מאוטוסטרדת התיירים", ולחפש מקומות קטנים יותר, מיוחדים יותר, ולא כל כך מוכרים. דרך נוספת למתן את נזקי תיירות היתר ותיירות ה"נגס וברח" היא באמצעות ביקור במדינה מחוץ לעונה. תיירים שיגיעו לאיטליה בתקופות שקטות יותר (נובמבר-מרץ) יגלו מקום אחר למדיי – רגוע יותר, נעים יותר, אותנטי יותר. בשנים האחרונות מבקרים רבים בוחרים להימנע מאיטליה בחודשי הקיץ בשל מזג האוויר הלוהט, ומגיעים לקראת סוף הסתיו. נכון, בנובמבר יורד גשם, אבל רובנו כידוע לא עשויים מסוכר, ומגשם אפשר להתגונן בעזרת מטרייה. קשה יותר להתגונן מפני חום של 40 מעלות ברומא ביולי... אסטרטגיה נוספת היא לינה במלונות קטנים המנוהלים בידי מקומיים (למשל חוות קטנות). זו דרך נהדרת להכיר את תושבי המקום, ולחוות את איטליה בצורה אמיתית יותר. זו גם דרך מצוינת לתרום לכלכלה המקומית, ולא לחברות ענק בינלאומיות. ישנם מבקרים שבוחרים למשל ללון ב- albergo diffuso, כלומר מלון מבוזר. במקום מבנה אחד מרכזי, המלון כולל מספר חדרים ברחבי הכפר. כמובן שמומלץ תמיד לנסות גם AGRITURISMI, כלומר מקומות לינה בחוות מקומיות. זו דרך מהנה להכיר את חיי הכפר, לומר בוקר טוב לחיות המשק, ולטעום מוצרים מקומיים וטריים במיוחד. האלטרנטיבה לתיירות היתר, בסופו של דבר, היא SLOW TRAVEL, כלומר תיירות איטית. העקרונות המנחים של תנועת ה-SLOW TRAVEL מעודדים את המבקרים לאמץ גישה מודעת יותר, ולוותר על הנסיעות הקדחתניות מיעד ליעד, בניסיון לדחוס כמה שיותר לתוך כל יום ולהספיק כמה שאפשר. בפועל, המרוץ הזה לא מאפשר לראות שום דבר באמת, רק לצלם, לסמן וי, להגיד שראינו, ולהמשיך מיד הלאה. ביקור קצת יותר איטי, המדגיש איכות על פני כמות, מאפשר לנו להתחבר ליעד ולהתערות בתרבות המקומית (במקום ליפול בשיטתיות לתוך מלכודות תיירים). לא חייבים להאט את כל הטיול, כמובן. אפשר לבחור ימים מסוימים, שבהם מתחשק לנו לחוות את הדברים בקצב קצת אחר – כל אחד ומה שמתאים לו. הדבר הכי חשוב, בסופו של דבר, הוא ליהנות.

חולמים לקנות בית בטוסקנה, דירה ברומא או אולי וילה באזור בולוניה? מחפשים נכס להשקעה, או מתכננים רילוקיישן לאיטליה? המדריך הבסיסי לקניית נדל"ן באיטליה יציג בפניכם את המונחים, החוקים והמסמכים החשובים שחייבים להכיר כשמתכננים לרכוש נכס באיטליה בחודשי הקיץ חלונות הראווה של סוכנויות הנדל"ן מוארים גם בלילה. לעת ערב נראים ברחובות העיירות הקטנות באיטליה מאות תיירים שזופים ולבושים בבגדי קיץ בצבעי פסטל, בדרכם לאכול את ארוחת הערב, מנסים להנות מקרירות הלילה שתוחלף עוד מעט בחומו של יום חדש. מעת לעת הם נמשכים אל החלונות המוארים, האישה נצמדת לזרועו של הגבר בעוד אחד מהם מצביע על תמונת נכס, עם בריכה, על ראש גבעה, או במרכז העיר בסמוך לפיאצה גדולה. החלום על שינוי מקום מגורים מייצג בין היתר השתוקקות לחיות חיים אחרים, או לכל הפחות להתחיל אותם מחדש במקום אחר. התיירים המתבוננים בחלונות הראווה בוודאי מדמיינים את עצמם משוחחים עם השכנים באיטלקית, מנגנים בלשונם את השפה המוזיקלית והקופצנית, ואולי אפילו משתנים בעקבות המעבר והופכים למישהו אחר – אדם שונה, אולי קליל יותר, הסופג לתוכו את העונג, התשוקה ושמחת החיים שבהם התברכה איטליה. אך התחנה הראשונה בדרך לחלום דורשת סבלנות וידע, והחיפוש אחר הבית האיטלקי המושלם הוא למעשה הרבה יותר מסובך ממה שנדמה לתיירים רבים. קניית נכס באיטליה היא משימה אפשרית לביצוע, אך מורכבת. המכשול הגדול ביותר העומד בפני הרוכשים הפוטנציאליים הוא הפיתולים הקפקאיים שמניחה לפתחם הבירוקרטיה האיטלקית הידועה. לכן, יש לגשת למשימה לאט ובסבלנות, ולזכור שכל מקרה הוא לגופו. ראשית כל, כדאי לערוך מחקר ראשוני באשר למחוז שבו תרצו לקנות – ישנם סרטונים ביוטיוב שמנתחים את המחיר למטר בערים שונות, טרנדים מרכזיים, ואת המקומות באיטליה שבהם משתלם להשקיע ברגע נתון. כמובן שלא כדאי להסתמך רק על המידע באינטרנט, אבל הסרטונים האלה בהחלט עוזרים למי שעושה את צעדיו הראשונים בתחום. בנוסף, מומלץ מאוד להכיר את המקום שבו אתם מתכוונים לרכוש נכס, ואת האנשים. במדינה שבה הבירוקרטיה אימתנית והחוק היבש סובל ממורכבות-יתר כרונית, יש להיעזר ככל האפשר במי שמכירים אותו הכי טוב. באיטליה, המושיעים שלכם יהיו סוכני הנדל"ן, האדריכלים ועורכי הדין הפועלים בעיר שבה אתם מעוניינים לרכוש את הנכס. ההיכרות שלהם עם התקנות המקומיות ואף יותר מכך עם בעלי התפקידים במקום, חשובה ביותר. לאחר שאיתרם את אנשי המקצוע המתאימים שילוו אתכם בתהליך רכישת בית החלומות, או הנכס להשקעה, תדרשו להכיר שורה ארוכה של מסמכים רלוונטיים. כך לפתע תתקלו במונחים שמעולם לא שמעתם, כמו SCIA ו-Certificato di prestazione energetica. על מה מדובר? אנחנו ממליצים לכם לקרוא בעיון את המדריך, כדי לחסוך לעצמכם כאב ראש, בלבול ועוגמת נפש. רשימת המסמכים הדרושים לקניית נכס באיטליה: ה"סנטוריה" (Sanatoria) - זהו מסמך המתייחס להסדרת מעמדן של עבודות בנייה לא מורשות שנעשו בנכס, כמו גם עבודות שלא עומדות בחוקי העירייה. במידה והנכס נבנה או שונה ללא היתרים מתאימים, או בניגוד לתקנות הבנייה, ניתן לבקש בדיעבד "סנטוריה" מחודשת. הבקשה יכולה להתקבל או להידחות. אם ה"סנטוריה" מתקבלת, היא הופכת את המבנה לחוקי. כמו כן, אם הבניין נבנה או שונה ללא אישורים מתאימים אז ברוב המוחלט של המקרים יהיה צורך ב"סנטוריה" כדי לקבל את ה - Certificato di Agibilità (אישור המגורים/שימושיות, ראה סעיף 2). תהליך השגת ה-"סנטוריה" עלול להיות מורכב וארוך, אך הוא הכרחי לצורך הסדרת הבעלות המלאה על הנכס. המוכר צריך לספק לקונה את התעודה ורצוי שתהיה ברשותו כבר בזמן הצגת הנכס. אישור שימושיות (Certificato di Agibilità) - נקרא גם: Certificato di abitabilità, מסמך זה מונפק על ידי הרשויות המקומיות באיטליה, הוא מעיד כי הנכס מתאים למגורים ועומד בכל תקנות הבריאות, הבטיחות ואיכות הסביבה הנדרשות. זהו מסמך חשוב שיש להצטייד בו לפני רכישת הנכס. הוא חיוני להשלמת הרכישה. על בעל הנכס יוטל להציגו כאשר יבקש לקבל שירותים מהעירייה כמו חיבור לחשמל, מים, פינוי אשפה וכו'. האישור תקף ל-10 שנים ויש לעדכן אותו אם נעשים שינוים גדולים בנכס. הוא מאשר שהבניין תואם לתקנות המקומיות וניתן להשתמש בו כבית מגורים. שטר בעלות (Atto di Proprietà) - זהו מסמך משפטי המוכיח בעלות על נכס, ומספק מידע על הנכס (מיקום מדויק, מידות, וכל שעבוד או הגבלה שחלים עליו). מסמך זה חיוני לרכישת נכס באיטליה שכן הוא זה שמאמת את הבעלות, ויש להעבירו לבעלים החדש כחלק מתהליך הרכישה. שטר הבעלות מוחזק על ידי משרד רישום הנכסים המקומי, בעלי עניין יכולים לבקש אותו ולבדוק אותו. רוכשים פוטנציאלים נחשבים לבעלי עניין. הבטחת העברת שטר הבעלות מהבעלים הקודמים לבעלים החדש הוא שלב מכריע בתהליך רכישת הנכס והכרחי על מנת לוודא את חוקיות ההליך ואת העברת הבעלות. "תעודת יעילות אנרגטית" (Certificato di Prestazione Energetica) – תעודה זו נדרשת על פי חוק עבור כל מבנה באיטליה, ומספקת מידע על צריכת האנרגיה של המבנה ועל העלויות הכרוכות בחימום, קירור, ותאורה של הנכס. התעודה מדרגת יחסי עלות-תועלת מבחינת צריכת אנרגיה, והדירוג נע בין A (החסכני והיעיל ביותר) ל-G (הכי פחות יעיל). יש להציג תעודה זו בכל פרסום למכירת הנכס. יש לעדכן את התעודה בכל 10 שנים ובכל פעם שנעשים שינויים במבנה. תמצית רישום נכס (Estratto Catastale) - מסמך זה מופק במרשם המקרקעין האיטלקי, ידוע גם בשם, Catasto, מספק מידע על הנכס כגון מיקומו, מידותיו, בעליו וכל שעבוד או מס שחלים עליו. מסמך זה מאמת את הבעלות והסטטוס המשפטי של הנכס. יש להשיג ולבדוק אותו לפני רכישת נכס כדי לוודא שאין שעבודים או בעיות משפטיות שעלולות להשפיע על הרכישה. בכל פעם שיש שינוי בנכס, כגון העברת בעלות או הוספת שעבוד, יש לעדכן מסמך זה. המסמך חיוני לאימות החוקיות והעברת הבעלות על נכס באיטליה. הצהרת התאמה קדסטרלית (Dichiarazione di Conformità) - מסמך טכני זה הוא חובה לפי חוק, הוא מונפק על ידי מומחים מוסמכים בתחומים שונים (מהנדס, אדריכל וכו'). ההצהרה מאשרת שהבניין תואם את חוקי הבנייה והתקנות המקומיות. את המסמך יש להשיג לפני מכירה או העברת בעלות על נכס. המסמך מאשר כי הבניין נבנה בהתאם לתוכניות מאושרות על ידי הרשות המוניציפלית ועם היתרי בנייה מטעמה, וכי הבניין עומד בתקנות ובחוקי הבנייה המקומיים. כמו כן, הוא מאשר כי המבנה מתאים למגורים ולשימוש, וכי הותקנו כל אמצעי הבטיחות הנדרשים, כגון גלאי אש ויציאות חירום והמערכות עומדות בתקנים. יש לעדכן את המסמך הזה בכל פעם שיש שינויים גדולים במבנה, כמו שיפוץ או הוספת מבנה חדש. מסמך זה מהווה חלק חשוב בתהליך רכישת הנכס באיטליה ויש להשיגו ולעיין בו לפני העברת הבעלות. הוא מסייע לאמת את חוקיות הבניין והתאמתו למגורים, ולהבטיח שהנכס שברצונכם לרכוש הוא בטוח. שיפוץ הנכס - במקרה שתרצו לערוך שיפוץ בבית או בדירה שרכשתם, תצטרכו להגיש בקשה רשמית לפני תחילת העבודות באמצעות מודד (Geometra) או אדריכל (Architetto). בהתאם לאופי העבודות, יהיה עליכם לבחור באחד מהמסלולים הבאים: מסלול 1 (CILA) - מסלול המשמש לפעולות תחזוקה רגילות, במקרים שבהם לא מתוכננות עבודות הקשורות ליסודות המבנה. מסלול 2 (SCIA ) - מסלול המשמש לפעולות תחזוקה רגילות וגם לשיפוץ ועבודות הקשורות ליסודות המבנה. מסלול 3 ( Permesso di Costruire ) - היתר בניה, מסלול זה נדרש לבניית בניין חדש או לשיפוצים שיובילו לשינוי גדול, נדרש אישור מטעם וועדה מיוחדת ומהנדס העיר. ומה עכשיו? אם מצאתם את הבית שלכם, השתכנעתם שכדאי לכם לרכוש נדל"ן באיטליה, ובדקתם שיש לבעל הנכס את כל המסמכים הדרושים, כדאי לדעת גם כמה דברים חשובים על העלויות, ועל פרוצדורת הקנייה. קניית נכס נדל"ן באיטליה צעד ראשון : נותנים הצעה על הנכס דרך סוכן הנדל"ן. ההצעה היא כתובה ומצורף אליה צ'ק בטחון שלכם או העברה בנקאית. סוכן הנדל"ן מחזיק את הצ'ק או את הכסף בנאמנות ובצמוד להצעה החתומה. ההצעה מוגבלת בזמן, היא יכולה לנוע בין 3 ימים לשבועיים, בדרך כלל. שימו לב : אם תחליטו לסגת מההצעה שהגשתם לאחר שהיא אושרה, תפסידו את דמי הביטחון. הדבר תקף עבור שני הצדדים, וגם המוכר מחויב לכם – אם הוא לא יהיה מסוגל למכור את הנכס לאחר שכבר קיבל את הצעתכם, הוא יישא בעלות של קנס מוסכם על ביטול העסקה. בדרך כלל מדובר בסכומים גבוהים שאיש מהצדדים לא מעוניין לסכן. צעד שני : ההצעה שלכם על הנכס התקבלה. מזל טוב! סוכן הנדל"ן קיבל אישור על ההצעה הכתובה שלכם והיא חתומה על ידי המוכר. צעד שלישי : את מחיר הנכס ותנאי המכירה מעגנים בהסכם מקדים (contratto preliminare) בו מסכמים את התנאים הבסיסיים. אין צורך בעו"ד לשם כך (במידה ותרצו שעורך דין יהיה מעורב בתהליך תצטרכו לשכור אחד ולשלם לו בנפרד). בדרך כלל סוכן הנדל"ן שמייצג אתכם הוא זה שיכין את ההסכם עבורכם ועבור המוכר. בהסכם ייכתבו סכום הרכישה, תנאי התשלום, ועוד. רוב סוכני הנדל"ן מעדיפים להכין את ההסכם המקדים יחד עם ההצעה על הנכס, כלומר ההצעה על הנכס היא למעשה גם ההסכם המקדים של הקניית הנכס. אך יהיו מקרים בהם שני הדברים יהיו נפרדים, בהסכם המקדים יקבעו התנאים שלפיהם הנוטריון בשלב הבא יכתוב את ההסכם הסופי, ויעביר את הבעלות. צעד רביעי : לפי מסגרת הזמן שנקבעה בהסכם המקדים יקבע תאריך להעברת הבעלות אצל נוטריון (הנוטריון הוא בעל הסמכות באיטליה בכל הקשור להעברת נכסים), במעמד שני הצדדים הנוטריון מקים "שטר מכר" לעסקה (באיטלקית "רוגיטו" - “Rogito”). הנוטריון יבקש מראש מהמוכר ומכם את כל המסמכים הרלוונטיים, ויברר את תקינותם בארכיב העירייה. במעמד המכירה ה "רוגיטו" עצמו תתבקשו להעביר את התמורה על הנכס לחשבון בעל הנכס בהעברה בנקאית מהירה עם IBAN או בצ'ק בנקאי. במעמד החתימה הנוטריון יקריא את הסכם שטר המכר בקול באיטלקית, כנקבע בחוק האיטלקי, כמו כן במידה והקונה אינו דובר איטלקית חייב הנוטוריון לדאוג לתרגם את החוזה לאנגלית ולנוכחות מתרגם במעמד החתימה על העברת הבעלות הסופית, הדבר כרוך בעלות נוספת של הקונה – ציינו את העובדה שאתם לא דוברים איטלקית מראש, וכך תוכלו לעקוב אחר ההקראה ולשאול שאלות במידת הצורך. עלויות ומיסים בקניית נכס: העלויות והמיסים הקשורים לרכישת נדל"ן באיטליה תלויים בגורמים שונים, וביניהם סוג הנכס, מיקומו ומחיר הרכישה. להלן כמה מהעלויות והמיסים האופייניים שכדאי לקחת בחשבון: מס רישום (Imposta di Registro) - מס זה משולם בגין העברת הבעלות על הנכס ומתבסס על השווי המוצהר של הנכס "ערך קדסטרלי" (ערך הנכס הנלקח מתוך מרשם חלקות הקרקע בעירייה, הערכים בעירייה לרוב אינם מעודכנים ונמוכים משמעותית ממחירי השוק הריאלים). נכון לספטמבר 2021, התעריף הסטנדרטי עבור נכסי מגורים הוא 2% עבור בית ראשון (Prima Casa) ו-9% עבור בית שני, שלישי וכו' (Seconda Casa). בכל מקרה הסכום לא יפחת מ- €1000 יורו. שימו לב : במקרה של רוכש זר ההטבה במס על הרישום בית ראשון תחול רק במקרה של תושבות איטלקית (כך דינם של כל ההטבות לבית ראשון המוזכרות בהמשך). כמו כן, יש אפשרות להצהיר בפני רשות המסים כי הרוכש יהפוך לתושב בתוך 18 חודשים מהרכישה. מומלץ לבדוק מידי פעם אם יש עדכונים לשיעורי המס מכיוון שהם עשויים להשתנות. מע"מ (Imposta sul Valore Aggiunto) - אם אתם רוכשים נכס חדש מיזם או מחברת בנייה, עשוי לחול מע"מ במקום מס הרישום. שיעור המע"מ עבור נכסים למגורים הוא בדרך כלל 4% עבור דירות ראשונות, ושיעור גבוה יותר (כיום 10%) עבור דירות שניות. מס רישום מקרקעין (Imposta Catastale) - מס זה מכסה את עלויות רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין והוא בדרך כלל סכום קבוע של: 200 € עמלת נוטריון (Onorario Notarile) - דמי נוטריון משולמים לנוטריון על העברת הזכויות בנכס ועל כך שהוא מוודא עמידה בכל הדרישות החוקיות. העמלות מחושבות לפי שווי הנכס ויכולות להשתנות מעט מנוטריון אחד לשני, בדרך כלל העמלה לא תפחת מ-1000 € או 1% מערך העסקה. הקונה הוא זה שנושא בעלויות, מומלץ לבקש הצעת מחיר משני נוטריונים לפחות על מנת להשוות ביניהן. עמלת סוכנות הנדל"ן - אם השתמשתם בסוכנות נדל"ן כדי לאתר את הנכס, הם בוודאי יחתימו אתכם על הסכם תיווך, העמלות נעות בדרך כלל בין 2% ל-5% מערך הנכס. במקרה שמעורבים שני סוכנים שונים, הקונה והמוכר משלמים כל אחד לסוכן שלו. מס משכנתא (Imposta Ipotecaria) - אם ביקשתם משכנתא למימון הרכישה מבנק באיטליה, יש לשלם מס משכנתא, שהוא אחוז מסכום המשכנתא. במקרה שמדובר על רכישת דירה ראשונה, המס הוא 0.25% מהסכום המתקבל. במקרה של בית שני, המס הוא בגובה 2% מסכום ההלוואה. אגרת רישום מקרקעין (Diritti Catastali) - אגרה זו מכסה את עלות עדכון רישומי רישום המקרקעין לאחר רכישת הנכס. 55 אירו ועוד מס בולים של 16 אירו. היא משולמת (לפעמים גם במזומן) לנוטריון. חיוני להתייעץ עם סוכן נדל"ן מקומי, הפועל באזור שבו אתם מתכננים לרכוש את הבית, וכמובן שמומלץ לעשות זאת לפני הגשת הצעה. כך תוכלו לקבל מידע מדויק ועדכני לגבי העלויות והמיסים החלים במקרה הספציפי שלכם, ולהימנע מהפתעות לא נעימות. אחרי רכישת הבית, מהם המיסים הקבועים על נכס? הנה מה שצריך לדעת: מס רכוש (IMU) - מס הרכוש האיטלקי חל על כל נכס נדל"ן באיטליה. במידה והנכס שרכשתם נרשם כבית ראשון וכמקום המגורים הראשי במרשם התושבות, ואתם גרים בו יותר מ-6 חודשים בשנה, יש לכם פטור מהמס הזה. אבל... במקרים שהבית מוגדר כבית יוקרה, או שמדובר בנכס שני באיטליה המס יחול על הנכס. חישוב המס משתנה מעיר לעיר מאחר והעירייה היא זו שגובה אותו. באופן כללי בממוצע זה 1.06% מהערך הקדסטרלי המופיע בארכיב העירייה. שימו לב : העירייה בה נמצא הנכס שלכם לא תשלח לכם חשבון הביתה אלא רק תודיע לכם על המועד השנתי בו נעשה שימוש. על מנת לבצע את החישוב ואת התשלום בפועל בעזרת טופס מס הנקרא F-24, מומלץ לדון בכך עם רואה החשבון האיטלקי. ניתן לשלם את המס בתשלום אחד או בשני תשלומים. המועד הראשון הוא ביוני ואילו השני בדצמבר. מס עירייה (TASI) - מס זה נגבה על השירותים השונים הניתנים על ידי העירייה, ("municipio"). הוא משתנה מעיר לעיר והוא לא קיים במחוז האוטונומי של טרנטינו אלטו אדיג'ה. גם כאן חישוב המס מתבסס על הערך הקדסטרלי המופיע בארכיב העירייה, במקרה הזה מדובר ב: 1 פרומיל מהערך. את המס משלמים בתשלום אחד או בשני תשלומים. המועד הראשון הוא ביוני ואילו השני בדצמבר. מס איסוף אשפה (TARI) - מס זה הוא עבור איסוף והפרדת האשפה. יש לשלם אותו רק פעם בשנה, חישוב האגרה הקבועה מתבסס על מ"ר של הבית, ומספר האנשים המתגוררים בו. עבור מס זה תקבלו מכתב ישירות לכתובת הבית שלכם. בהצגת הוכחת תשלום המס במשרדי החברה המיועדת, תקבלו את הפחים המתאימים לכל סוג אשפה אותה מפרידים. במקרה של מכירת הנכס מס ריווחי הון (Plusvalenza) - מס רווח הון או plusvalenza חל במקרה של מכירת הנכס. מס זה חל רק על המוכר. להלן שלושה היבטים שיש לקחת בחשבון לגבי מס זה: מס זה אינו חל במידה ועברו יותר מ-5 שנים מקניית הנכס. במקרה ואינכם תושבי איטליה ייתכן שתצטרכו לשלם מס שבח מקרקעין בישראל. בכל שאר המקרים תצטרכו לשלם בסביבות 26% מהרווח הנקי של הבית; כדי לחשב את המס לתשלום ניתן לקזז מהרווח את המסים, עמלות, עבודות לשיפוץ הבית ועוד. מומלץ להיעזר ברואה חשבון. בהצלחה! לדורון צויבל נסיון של 15 שנה בקניית ומכירת נכסים באיטליה. ניתן לקבוע איתו פגישת וידאו לייעוץ/ליווי ברכישת נכס באיטליה. עלות פגישת ייעוץ בת שעה: 50 אירו . על מנת לקבוע פגישה נא למלא את הטופס במאמר, בבקשה לפרט כמה שניתן על האזור המבוקש, כמו כן על סוג וגודל הנכס ומטרת השימוש המיועדת.

היום נבקר במוזיאוני הוותיקן, הנחשבים לכמה מהמוזיאונים החשובים ביותר בעולם, נתפעל מבזיליקת פטרוס הקדוש (בזיליקת סן פייטרו), נתאהב במצודת סנט'אנג'לו, ונעשה קצת שופינג בסביבה. אורך המסלול: בין 3 ל-5 שעות במוזיאוני הוותיקן, ו-4 שעות נוספות אחר הצהריים ברוכים הבאים לוותיקן! האם שמתם לב שנכנסתם למדינה אחרת? אמנם אין כאן ביקורת גבולות, אבל אתם כבר לא נמצאים באיטליה! קריית הוותיקן היא המדינה הקטנה ביותר בעולם, ומתפרשת על פי שטח של פחות מחצי קילומטר הממוקם בליבה של רומא. כ-800 איש מתגוררים במדינה, והשפה הרשמית בה היא לטינית. התואר "מדינה עצמאית" איננו תאורטי – לכס הקדוש יש ריבונות טריטוריאלית, ושגרירים מטעם הוותיקן מוצבים במדינות שונות ברחבי העולם (כולל בישראל, מאז שנת 1993). ואם אתם רוצים מזכרת נחמדה, תוכלו לשלוח לעצמכם גלויה ממשרד הדואר המקומי, עם בול רשמי של מדינת האפיפיור. האטרקציה המרכזית בוותיקן היא מוזיאוני הוותיקן , כמובן. על מנת להגיע אליהם, אפשר לקחת את קו A של המטרו, ולרדת בתחנת Cipro. לאחר הליכה קצרה, תמצאו את עצמכם מול מוזיאוני הוותיקן . מוזיאוני הוותיקן (או מוזיאון הוותיקן) מכילים אוסף עשיר בצורה בלתי רגילה של יצירות אומנות, המוצגים לציבור בתוך אחד המתחמים המרהיבים ביותר באיטליה. מדובר על המוזיאון השלישי בחשיבותו בעולם, לאחר הלובר שבפריז ומוזיאון המטרופוליטן שבניו יורק. לפני מגפת הקורונה, התורים שהשתרכו בכניסה היו ארוכים באופן בלתי אפשרי. כיום המצב השתפר משום שחובה להזמין מראש כרטיס באמצעות האתר הרשמי של המוזיאון, ולבקר בשעה המדויקת שהוקצתה לכם. טיפ: המוזיאון סגור בימי ראשון ובחגים נוצריים. על מנת לבקר במתחם כולו תדרשו ל-5-6 שעות לפחות. כדאי לתכנן את הביקור מראש, ואני ממליצה להתרכז בעשר יצירות מופת, שלא כדאי לפספס בשום פנים ואופן: 1. הקפלה הסיסטינית (Cappella Sistina) הקפלה הסיסטינית היא כנסייה הממוקמת בתוך ארמון האפיפיור, והמקום שבו מתאספים הקרדינלים הבכירים במהלך הקונקלווה – טקס הבחירה של האפיפיור החדש. הקפלה מעוטרת באופן מעורר השתאות בפרסקאות נהדרים שציירו אמנים ידועים כמו לוקה סיניורלי (Luca Signorelli), דומניקו גירלנדיו (Domenico Ghirlandaio), קוזימו רוסלי (Cosimo Rosselli), סנדרו בוטיצ'לי (Sandro Botticelli) ו פייטרו פרוג'ינו (Pietro Perugino) במהלך המאה ה-15. שמה של הקפלה נובע משמו של האפיפיור סיקסטוס הרביעי (סיסטו, באיטלקית), שהורה על בנייתה. בהמשך, היה זה אפיפיור אחר – יוליוס השני – שהפקיד בידי מיכלאנג'לו בואונרוטי את מלאכת ציור הפרסקו המדהים שמעטר את התקרה. התקרה היפהפיה שצייר מיכלאנג'לו הותירה את הקהל בהלם, והוא הוזמן לצייר יצירת מופת נוספת – את הפרסקו "יום הדין האחרון", המעטר את קיר המזבח של הקפלה. 2. גלריית המפות (La Galleria delle Carte Geografiche) הגלריה היא אולם באורך 120 מטרים וברוחב 6 מטרים, שמותיר את המבקרים בפה פעור. קירות הגלריה מעוטרים במפות טופוגרפיות מהמאה ה-15 של איטליה, המבוססות על מחקריו של הנזיר והגאוגרף איגנציו דנטי (Ignazio Danti), ואילו התקרה המקומרת מעוטרת בפרסקאות מרשימים. 3. החדרים של רפאל (Le Stanze di Raffaello) ארבעה חדרים המעוטרים בפאר עצום וממוקמים בארמון האפוסטולי – משכנו הפרטי של האפיפיור. האמן הדגול רפאל סנציו (Raffaello Sanzio) עיטר את החלל בתחילת המאה ה-16, והיום אפשר לבקר בחדר קונסטנינוס (La Sala di Costantino), חדר הליודורוס (La Stanza di Eliodoro), חדר השריפה (La Stanza dell’incendio nel Borgo) והידוע מכל, חדר הסיגנטורה (Salla della Segnatura), בו נמצא הפרסקו המופלא אסכולת אתונה , אחד הציורים הידועים ביותר של האומן. בציור זה תיאר רפאל את הפילוסופים והסופרים החשובים ביותר ביוון העתיקה, והשתמש במאפיינים הפיזיים ובתווי הפנים של דמויות מפורסמות מתקופתו. האם אתם מצליחים לזהות את לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו, ואת רפאל עצמו? 4. מוזיאון גרגוריאנו אטרוסקו (המוזיאון הגרגוריאני-אטרוסקי – Museo Gregoriano Etrusco) המוזיאון נפרש על פני 22 חדרים, ומציג יצירות אטרוסקיות מהמאה ה-9 לפנה"ס ועד המאה הראשונה לפנה"ס, וביניהם סרקופגנים, כדים מעוטרים, חפצי זהב ופסלים. 5. המוזיאון הגרגוריאני-מצרי (Museo Gregoriano Egiziano) המוזיאון מתפרש על פני 9 חדרים, החושפים את עומק הקשר בין רומא העתיקה למצרים העתיקה. בין השאר תוכלו להתרשם מממצאים ארכיאולוגיים ממצרים העתיקה שקיסרים רומיים הביאו לעיר, כמו לדוגמה מומיות, ופסלים שנמצאו בווילה של הקיסר אדריאנוס בעיירה טיבולי (Tivoli) הסמוכה לרומא. 6. אוסף האומנות במוזיאון פיו קלמנטינו (Pio Clementino) בין היתר תוכלו למצוא כאן את פסל לאוקואון (Laocoonte) מהמאה הראשונה לספירה, שהובא למוזיאון מהווילה של הקיסר טיטוס שעל גבעת אופיו (Oppio); את הפסל אפולו בלוודרה (Apollo Belvedere); פסל אוגוסטוס מפרימה פורטה (Augustus di Prima Porta) המציג את הקיסר הרומאי הראשון בעודו לבוש בשריון מעוטר; פסל של נהר הנילוס מהמאה הראשונה לפנה"ס, אולם המוקדש לפסלי בעל חיים, ואת הגו בלוודרה (Torso di Belvedere), פסל מהמאה הראשונה לספירה, הממוקם בגלריה מתומנת ומרהיבה המעוטרת בפרסקאות. הגו בלוודרה נחשב לאחד הפסלים האהובים על מיכלאנג'לו, ומקור השראה עבורו. 7. מזרקת הפינייה (Pigna) המזרקה והחצר שמסביבה נקראות על שם אצטרובל (באיטלקית – פינייה) עצום ממדים ועשוי ברונזה מהמאה השנייה לספירה, שהגיע כפי הנראה מווילה רומאית עתיקה, והוצב במתחם שבו פעם שכנה בזיליקת פטרוס הקדוש (סן פייטרו) הישנה. האם ידעתם שבזיליקת פטרוס הקדוש המפורסמת, שבה נבקר בהמשך המסלול, איננה הראשונה שנבנתה בעיר? הבזיליקה המקורית נבנתה במאה הרביעית לספירה במקום זה ממש, ונהרסה בשנת 1505 כדי לבנות מחדש את הבזיליקה המפוארת הנוכחית! כיום מוצגת במתחם גם יצירת אומנות מודרנית – הספרה של ארנלדו פומודורו (Arnaldo Pomodoro) משנת 1990. 8. גלריית הציורים – הפינקוטקה (Pinacoteca) הגלריה מתפרשת על פני 16 חדרים ובתוכה יצירות של מיטב האמנים האיטלקים, לצד אמנים בינלאומיים. החדרים שפשוט אסור להחמיץ הם: חדר מספר 2, ובו נמצא טריפטיך סטפאנסקי (Triptych Stefaneschi) של ג'וטו משנת 1320, חדר מספר 7, ובו יצירות של פרוג'ינו (Perugino) ופינטוריקיו (Pinturicchio), חדר מספר 8, ובו ציורים של רפאל סנציו (רפאל), חדר מספר 9 ובו היצירה הנהדרת הירונימוס הקדוש של לאונרדו דה וינצ'י , חדר מספר 12 ובו עבודות של קאראווג'ו ואמנים שהושפעו ממנו, וחדר מספר 13, בו נמצאות יצירות של פייטרו מקורטונה (Pietro di Cortona). 9. גני הוותיקן (I Giardini Vaticani) גנים מרהיבים ביופיים, הכוללים גם מתחם ובו חפירות ארכיאולוגיות המכונה ויה טריומפליס (Via Triumphalis). הגנים נשתלו לראשונה בימי הביניים, וכללו מטעי עצי פרי ויקבים. רק במאה ה-16 תוכננו הגנים מחדש בעיצוב הנוכחי, הכולל מרבדי דשא, מערות מלאכותיות, מזרקות ופסלים מלאי חן. על מנת לבקר באזור זה יש להזמין מקום מראש. 10. גרם המדרגות הספירלי המונומנטלי בעיצובו של ג'וזפה מומו (Giuseppe Momo) המדרגות תוכננו בשנות ה-20 של המאה ה-20, כגרם כפול שהעולים והיורדים בו לא יפגשו לעולם. גם אתם תזכו לחלוף בנקודה זו בדרך החוצה, בסופו של הסיור הנפלא הזה! לאחר שצללתם לתוך המעמקים ההיסטוריים והאומנותיים הבלתי נשכחים שמציעים מוזיאוני הוותיקן, בוודאי תהיו עייפים ורעבים. אם כך – בואו נלך לאכול! ישנן באזור מסעדות רבות, חנויות סנדוויצ'ים, ופאבים. אני הייתי בוחרת לשבת בלוקנדה של פייטרו ( La Locanda di Pietro ), שנמצאת בוויה סן וניירו 28 (Via San Veniero 28C), במרחק שני צעדים מהמוזיאון. כאן תמצאו גם מנות איטלקיות ורומאיות טיפוסיות וגם מנות יוקרתיות יותר, ולחם שנאפה במקום. הצוות יקבל את פניכם בחיוך, והאווירה במקום היא נעימה אבל מוקפדת. אפשרות נוספת היא אוסטריה דלה קומארי ( Osteria delle Commari ), המתמחה במטבח רומאי מסורתי, ונמצאת בוויה סנטהמאורה 28 (Via Santamaura 28), במרחק קצר מהמוזיאון. לאחר שהטענו את המצברים מחדש, נתקדם לעבר בזיליקת פטרוס הקדוש (בזיליקת סן פייטרו). אזור זה רצוף בחנויות מעניינות, ואם נלך לאורך ויה קנדיה (Via Candia), נמצא לאורכו שפע של חנויות בגדים במחירים נגישים. אם אתם חובבי עתיקות, תוכלו למצוא חנות מעניינת במספר 90: צ'יינהארט ( ChinaArt ), המתמחה בריהוט סיני וטיבטי אותנטי המיובא ישירות מסין. בסוף הרחוב תמצאו את עצמכם מול צומת גדולה – המשיכו ישר לעבר שדרת ג'וליו צ'זארה (Viale Giulio Cesare), שם תמצאו חנויות מעניינות נוספות, וביניהן לוליטה ( Lolita ), המתמחה מזה 55 שנה בפריטי אופנה בסגנון צעיר ובמחירים נגישים. כשהייתי נערה קניתי לעיתים קרובות בחנות הזאת! אם אתם מחפשים נעליים, נסו את החנות פומה (Puma), המוכרת מאז שנת 1964 מותגים איטלקיים ומחו"ל. כעת נפנה ימינה, לעבר ויה אוטביאנו (Via Ottaviano), יעד חשוב נוסף עבור חובבי השופינג ברומא. גם כאן תמצאו בעיקר חנויות בגדים ואקססוריז, אבל לא רק! נסו חנויות כמו קטנלה (Catenella) המתמחה באופנה צעירה במחירים תחרותיים, אמהשופינג (Emmeshopping) – חנות המציעה בגדים אלגנטיים לאירועים במחירים נמוכים, ואת חנויות התכשיטים, התיקים והנעליים שבאזור. אני ממליצה בחום לעצור להתרעננות בקפה קסטרוני ( Castroni Caffè ), בית קפה מצויין המוכר גם מוצרים איטלקיים איכותיים, ולאחר מכן בחנות האהובה עליי – סטוריה אה מאג'יה ( Storia e Magia ), יעד מושלם לחובבי פנטזיה והיסטוריה. כאשר תכנסו לכאן, יהיה נדמה לכם שנכנסתם ליקום אחר ממש! בקצה הרחוב נמצאת פיאצה גדולה בשם פיאצה ריסורג'ימנטו (Piazza Risorgimento). על הפיאצה ממש נמצאת אחת המאפיות האהובות ביותר באזור – פומפי ( Pompi ). אם אתם חובבי מתוקים, המקום הזה יהיה גן עדן קטן עבורכם. הטירמיסו שלהם מפורסם במיוחד, ואסור לפספס גם את המאפים המיוחדים, ואת המריטוצי (Maritozzi - מאפה רחוב רומאי מסורתי ומושחת, המורכב מלחמניית בריוש מתוקה הנחצית לשניים וממולאת במנה נדיבה מאד של קצפת מתוקה. חובה לטעום את המעדן הזה לפחות פעם אחת בזמן שאתם מבקרים ברומא!) המשיכו לאורך צד ימין של הרחוב עד שתגיעו לוויאלה דיי בסטיוני די מיכלאנג'לו (Viale dei Bastioni di Michelangelo). במספר 5 תמצאו גלידריה מעולה בשם אולד ברידג' ( Old Bridge ) שאהבתי גם כשהייתי נערה. כאן מחכים לכם טעמים מעולים, והשפע הוא מסחרר... נסו את הגלידה בטעם ריקוטה ופיסטוק, בטעם אמרטו (amaretto - עוגיות שקדים איטלקיות מסורתיות), ובטעם שוקולד וקרם, וכל זאת בזמן שאתם משקיפים על חומות הוותיקן הנמצאות מולכם ממש. עכשיו, כשהקיבה מלאה, נוכל להמשיך בביקור ולהיכנס לבזיליקת פטרוס הקדוש (Basilica di San Pietro) . נחצה את החומות ונלך מעט לאורכן. נחלוף על פני הכניסה לעיר ולמדינת הוותיקן, ונראה את חיילי המשמר השוויצרי המפורסם, הלבושים במדים שעיצב עבורם מיכלאנג'לו? זוהי טעות נפוצה, הצבעים נבחרו כנראה בהשפעת העבודות של רפאל שהכתיב את האופנה באותם ימים. בעבר שכירי החרב השוויצריים נשכרו כלוחמים על ידי מלכים ברחבי אירופה, אבל כיום נותר רק המשמר השוויצרי המשרת את האפיפיור. חיל המשמר מונה 100 חיילים בלבד והם עוברים אימונים כדי ללמוד להשתמש גם בכלי נשק מסורתיים כמו רומח וגרזן. כדי להתקבל למשמר צריך להיות נוצרי קתולי, ובגובה 174 ס"מ לפחות. נעבור את השורה הכפולה של עמודים מצד ימין, ולנגד עינינו תתגלה בזיליקת פטרוס הקדוש (בזיליקת סן פייטרו) המרהיבה. הבזיליקה האפיפיורית של פטרוס הקדוש היא אחד המבנים הגדולים ביותר בעולם, ומבנה הדת הנוצרי הגדול בתבל, המושך למעלה מ-18,000,000 מבקרים בשנה! בנייתה של הבזיליקה החלה בשנת 1506, והסתיימה רק 120 שנה מאוחר יותר, בשנת 1626. הפיאצה שמול הבזיליקה הושלמה רק בשנת 1667. אדריכלים ואמנים רבים השתתפו בבניית המבנה המפואר – הכיפה, אחד הסמלים הידועים ביותר של רומא (לצד הקולוסיאום) תוכננה על ידי מיכלאנג'לו , החזית המונומנטלית על ידי קרלו מדרנו (Carlo Maderno), ואילו השורה הכפולה של עמודים, שנדמה כאילו הם מחבקים את הכיכר משני צידיה, תוכננה על ידי ג'ובאני לורנצו ברניני (Giovanni Lorenzo Bernini). החלל הפנימי של הבזיליקה הוא מרהיב ביופיו, ובלתי אפשרי לתאר בכמה משפטים פשוטים את כל האוצרות המופלאים המעטרים אותו. מבין היצירות הרבות, אי אפשר שלא להתייחס בראש ובראשונה לאחד הפסלים המפורסמים ביותר במקום – הפייטה של מיכלאנג'לו (La pietà di Michelangelo) . מיכלאנג'לו סיים את יצירת המופת הזאת בשנת 1499 כאשר הוא היה בן 20 בלבד, וחתם עליה בשמו. בנוסף, אי אפשר להחמיץ את הבלדקינו (Baldacchino), חופה מפוסלת עצומת מימדים, הניצבת מבלב הבזיליקה, מעל פסלו של פייטרו הקדוש, ומורכבת מארבעה עמודים בגובה כ-30 מטרים המקושטים בעיטור ספירלי בעיצובו של ג'ובאני לורנצו ברניני. למעלה מ-50,000 קילוגרמים של נחושת נדרשו כדי להשלים את העיטורים, והמקור לנחושת היה לא אחר מאשר הפנתאון! ברניני השלים את הבלדקינו בשנת 1624, והפסל נחשב לאחת מיצירות המופת של הבארוק. גם הקתדרה המוזהבת של ברניני (La Cattedra di San Pietro) , המשלבת אדריכלות, ציור ופיסול בארוקיים, תותיר אתכם נפעמים, והשילוב בין האלמנטים השונים שמרכיבים את הבזיליקה יותיר אתכם חסרי נשימה ממש מרוב יופי. הכניסה לבזיליקה היא בחינם, ואפשר גם לעלות לגג כדי להנות מהנוף המרהיב שנשקף ממנה (ניתן להגיע במעלית עד למרפסת. אם תרצו להמשיך הלאה לכיפה עצמה תאלצו לרכוש כרטיס, במחיר 10 יורו). אפשר לבקר גם במוזיאון האוצר של סן פייטרו הקטן שנמצא במקום (Museo del Tesoro di San Pietro), מחיר הכרטיס עומד על 5 יורו. ניתן גם לבקר במערות הוותיקן (Grotte Vaticane), מחיר הכרטיס הוא 13 יורו. לאחר החוויה החד פעמית שהעניקה לנו בזיליקת סן פייטרו, נתקדם לעבר טירת סנט'אנגל'ו ( Castel Sant’Angelo ) . כדי להגיע לשם, נלך לאורך ויה דלה קונצ'יליאציונה (Via della Conciliazione) שנבנתה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על מנת לאפשר כניסה מרשימה יותר לכיכר. טירת (קסטל) סנט'אנג'לו נבנתה בשנת 123 לספירה כמאוזוליאום (אחוזת קבר) עבור הקיסר אדריאנוס (Adriano), ולאורך השנים שופצה פעמים רבות ושימשה בין היתר כמבצר, בית כלא, ומצודה אפיפיורית בתקופת הרנסנס. כיום הטירה היא מוזיאון פופולרי. מחיר כרטיס הכניסה הוא 15 יורו, ומומלץ (לא חובה) לרכוש כרטיסים מראש, אונליין. הביקור במקום מתחיל מהחלק העתיק ביותר במתחם, בסלה דלה אורנה (Sala delle Urne), המכונה גם או "חדר האוצר", שם קבורים אדריאנוס ובני משפחתו. עדיין אפשר לראות כאן כיתוב ושיר שכתב הקיסר. מכאן אפשר לראות את הפסאטו דל בורגו (Passetto di borgo), מסדרון ארוך שמחבר את הטירה לוותיקן, שבנה האפיפיור ניקולס השלישי. המסדרון הסודי התגלה כיעיל במיוחד בשנת 1527, כאשר האפיפיור קלמנס השביעי נמלט לטירה, והתחבא בה בזמן המצור שהטילו על הוותיקן חייליו של הקיסר קארל החמישי. המתחם כולו עשיר בחצרות רבות המעוטרות בפסלים יפים. את הקירות מעטרים ציורים של אמנים מתקופת הרנסנס ומתקופות נוספות, וביניהם לורנצו לוטו (Lorenzo Lotto), לוקה סיניורלי (Luca Signorelli), ורבים אחרים. דירות האפיפיור המרשימות נבנו במקום החל מהמאה ה-15. מראש הטירה, בנקודה שבה הוצב בשנת 1752 פסל ברונזה בצורת מלאך (אנג'לו, באיטלקית, המעניק לטירה את שמה), נשקף נוף מרהיב של העיר. ניתן גם לראות את הגשר המקסים המוביל אל הטירה – גשר סנט'אנג'לו (Ponte Sant’Angelo), המעוטר לאורכו בפסלים בסגנון הבארוק שפיסלו אמנים רבים, וביניהם גם ברניני. טירת סנט'אנגלו שימשה כמקור השראה לאֳמָנים וסופרים לאורך השנים. בין היתר מככבת הטירה בספר "מלאכים ושדים" של דן בראון, ובאופרה "טוסקה" של ג'אקומו פוצ'יני. כעת, משהסתיים הביקור שלנו, נוכל ללכת לאכול ארוחת ערב. באזור זה ישנן מסעדות רבות וביסטרו קטנים ומקסימים. מבין האפשרויות הרבות, אני ממליצה על המקום האהוב עליי – דה רומולו אלה מולה אדריאנה ( Da Romolo alla Mole Adriana ), שנמצא לא רחוק מכאן, בוויה דל קמפנילה 12 (Via del Campanile). מאת 1927 מגישים כאן מנות טיפוסיות למטבח הרומאי, ולא רק! התפריט מגוון, ובין היתר תמצאו כאן מנה מומלצת במיוחד של פסטה אלה אמטריצ'אנה (אחת הפסטות המפורסמות ביותר באיטליה, המוגשת עם רוטב שעשוי מעגבניות, גבינת פקורינו, ונקניק גוואנצ'לה – לחי חזיר מיושנת). אני בדרך כלל מזמינה כאן את הפיצה הפריכה, עם אחת מהתוספות הרבות. אם בחרתם להישאר יום נוסף ברומא אנו נתראה מחר, ונצא לסיור נוסף בעיר הנצחית!

היום נבקר באתר ארכיאולוגי ייחודי, בגן ורדים עתיק, וברובע אופייני ומפורסם מאד של רומא – רובע טרסטוורה (Trastevere) נתחיל את המסלול שלנו במרחצאות קרקלה (טרמה די קרקלה – Terme di Caracalla ), אחד מהאתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בעיר הבירה. ניקח את קו B של המטרו, ונרד בתחנת Circo Massimo. נחצה את הרחוב, נפנה שמאלה, ואז ימינה: הגענו לוויאלה דלה טרמה די קרקלה (Viale delle Terme di Carcalla), והכניסה לאתר היא במספר 52. לא חובה להזמין מראש מקום, ומחיר כרטיס הכניסה הוא 10 יורו (או 15 יורו אם תרצו לשכור גם מדריך קולי מוקלט). המרחצאות, המתוארכים למאה השלישית לספירה, הם היחידים בעולם בגודל כזה והשתמרו לאורך השנים במצב מצוין. בנייתם החלה בתקופתו של הקיסר ספטימוס סווריוס (Settimio Severo), אבל היה זה בנו, קרקלה (Carcalla), שחנך אותם. הקיסרים שבאו בעקבותיו הרחיבו את המרחצאות והוסיפו לקישוטים המפוארים שבמקום. במהלך השנים השתמשו במתחם לצרכים שונים, וחלק מהקישוטים שעיטרו את המרחצאות – כמו כיסויי השיש המפוארים, הפסלים, העמודים והפסיפסים – נתלשו ונלקחו. חלק מהקישוטים אבדו, ואילו אחרים אפשר למצוא היום מפוזרים במספר מוזיאונים ובווילות של משפחות אצולה. פריטים אחרים זכו לחיים חדשים ושולבו במבנים ברחבי רומא ובמזרקות בעיר. מאז המאה הראשונה לפנה"ס נהגו הרומאים לבנות מרחצאות רבים בכל רחבי אירופה, בזכות היכולות ההנדסיות והאדריכליות שלהם, והיכולת להוביל מים על פני מרחקים משמעותיים. המרחצאות הציבוריים היו מקום חשוב מאד עבור הרומאים ברומא העתיקה, ושימשו לא רק כמקום רחצה וטיפוח, אלא כמקום מפגש תרבותי של ממש: במרחצאות רבים, אחרי הרחצה עצמה, אפשר היה ליהנות ממסאז' עם שמנים ריחניים, לבצע פעילות ספורטיבית, ואפילו לצפות במופע תיאטרון או לקרוא בספריה הציבורית שבמקום. הכניסה הייתה לרוב בחינם, ומותרת לכולם. נשים וגברים נכנסו בשעות נפרדות. דמיינו לעצמכם שאתם חוזרים 1800 שנה אחורה בזמן. לו הייתם מבקרים אז במרחצאות הייתם נכנסים דרך כניסה מפוארת ברוחב ארבע דלתות, ומיד הייתם מתפעלים למראה הפסלים, השיש, והבריכה הגדולה שמולכם. הייתם מתפשטים בחדרי ההלבשה בני שתי הקומות, שרצפתם מעוטרת בפסיפס, ואז הייתם יכולים לבחור אם ללכת להתאמן באחד משני חדרי הכושר או להתמקד בביקור הסטנדרטי במרחצאות, ולהיכנס לפריג'ידריום (frigidarium), חלל שבו בריכה ובה מים קרים, לקלדריום (caldarium), ובו בריכת מים חמים, או לטייפידריום (tiepidarium), כדי לטבול במים חמימים-פושרים. כמו רוב המרחצאות הרומיים, הכניסה למקום היתה בחינם, אבל השירותים הנוספים, כמו לדוגמה חדר הלבשה, מגבות ועוד, היו בתשלום. במרחצאות קרקלה היה מערך שלם של חדרים תת קרקעיים ששימשו לניהול המרחצאות, והחוקרים שערכו חפירות במתחם מצאו אפילו מיטראו (Mitreo), כלומר חלל דתי שהוקדש למיתרה, אל מהמיתולוגיה הפרסית וההודית שחדר גם למיתולוגיה הרומית וזכה להערצה רבה במאה השנייה לספירה. גם כיום משמשים המרחצאות כמקום מפגש תרבותי, ומאז שנות ה-30 של המאה ה-20 נערכים פה (כמעט) מידי קיץ קונצרטים קיציים של בית האופרה של רומא. לאחר שביקרנו באתר המופלא הזה, נמשיך לעבר הלונגוטברה (Lungotevere), השדירה הרחבה שלאורך הנהר. נחלוף על פני הקירקוס מקסימוס (Circo Massimo) שכבר ראינו במהלך היום הראשון שלנו ברומא, ונראה שמצד שמאל, למרגלות גבעת אוונטינו (אחת משבע הגבעות של רומא) נמצא אתר מרשים ואלגנטי – גן הוורדים של רומא, הידוע בשם איל רוזטו (Il Roseto ). הגן היפהפה הזה, המשקיף על נוף מקסים במיוחד, פתוח בסתיו ובאביב בלבד. ניתן לבקר בו רק באמצעות סיור מודרך שיש להזמין מראש (מחיר הכרטיס – 5 יורו). כיום מוצגים במקום למעלה מאלף (!) זנים של ורדים מכל רחבי העולם, אבל במאה השלישית לפנה"ס עמד כאן מקדש שהוקדש לפלורה, אלת הפרחים. בין השנים 1645 עד 1934 שימש המקום את הקהילה היהודית בעיר, קודם כגינת ירק ובהמשך כבית קברות, ונודע בשם אורטו דלי אבריי (Orto degli Ebrei). בהמשך עבר בית הקברות היהודי לווראנו (Verano), והקהילה נתנה לעיר רשות לבנות במקום את גינת הוורדים, בשנת 1950. על מנת להודות לקהילה הוצב בכניסה שלט, והשבילים שבין שיחי הוורדים עוצבו בצורת מנורה בת שבעה קנים. לאחר שהשתכרנו מניחוח שיחי הוורדים, נלך לכיוון טרסטוורה (Trastevere). נעבור בין המקדשים שבפורו בואריו (Foro Boario), שראינו כבר במהלך היום הראשון, ונגיע עד ללונגוטוורה (Lungotevere). נחצה את גשר פלטינו (Ponte Palatino), ונציץ לעבר גשר אמיליו (Ponte Emilio) הסמוך, הנקרא גם פונטה רוטו (Ponte Rotto), או הגשר השבור. הוא נבנה במאה השלישית לפנה"ס ושופץ מספר רב של פעמים, אך העמודים שאתם רואים הם העמודים המקוריים. האי הקטן שלפניכם נקרא איזולה טיברטינה (Isola Tibertina), ושורשיו עתיקים מאד. במאה השלישית לפנה"ס ניצב כאן מקדש אסקולאפיו (Tempio di Esculapio), אל הרפואה, והיום עומד כאן בית חולים. נלך לאורך הגשר ונגיע לשכונת טרסטוורה (Trastevere) , אחת השכונות העתיקות והטיפוסיות ביותר בעיר הבירה, סמל של ממש לאורח החיים הרומאי, וערש הדיאלקט הרומאי (ועל כך עוד נרחיב בהמשך, כשנשב מול מנה יפה של פסטה במסעדת טברנה טרילוסה – Taverna Trilussa , מסעדה מפורסמת מאד שנפתחה בשנת 1910 ומציעה מנות בטעם של פעם). מאז ימי הביניים טרסטוורה היא ערב רב של רחובות מתפתלים וסמטאות צרות, שבהן ארמונות האצילים המפוארים ניצבים לצד שיכוני העניים. זהו ביתם של אנשים עיקשים, ערמומיים אבל עם לב ענק, גאים ובעלי חוש הומור אירוני ומפותח – אלה הם המאפיינים של הרומאים האמיתיים. האווירה כאן מיוחדת, וניתן להבין אותה רק כאשר הולכים בכוונה לאיבוד בין הסמטאות. זו הדרך הטובה ביותר לגלות את הפינות הציוריות ואת הפיאצות הרומאיות הטיפוסיות שצצות לפתע מול עיניכם לאחר שפניתם ימינה או שמאלה. ההתיישבות הרומית ברובע טרסטוורה העתיק החלה במאה החמישית לפנה"ס, ורבים מהמתיישבים באזור היו מהגרים יהודים. למעשה, הרובע כונה " פלטיאה יודיאורום ". עם השנים שגשג הרובע והפך למקום מועדף על העשירים שבנו בו את הווילות שלהם, ואפילו יוליוס קיסר בנה בו את ביתו. בימי הביניים נבנה הרובע בצפיפות, ואינסוף הסמטאות הצרות והמתפתלות והצבעוניות נותרו בו עד היום. בלילה, יפה כאן אפילו יותר מאשר בשעות היום. אך בזמן שנמתין ללבנה שתעלה, נלך לבקר בכמה מהאטרקציות המרכזיות בשכונה הקסומה הזאת! על מנת להגיע למסעדת טברנה טרילוסה , נפנה ימינה אחרי הגשר ונלך לאורך הלונגוטוורה (Lungrotevere) לכיוון צפון. על מנת להתקרר מעט לאורך הדרך, נוכל לטעום גרניטה, שברומא נקראית גרטקקה (grattachecca), בקיוסק של הגברת מירלה (Mirella). הגרניטה פה עשויה מקרח שמגורר על המקום ברגע ההזמנה, סירופ, ופירות. ישנם קיוסקים רבים כמו זה ברחבי רומא, והם כולם מקומות היסטוריים. הקיוסק של מירלה נפתח לראשונה בשנת 1915, וכמו האחרים הוא אהוב על הרומאים שמחפשים דרך להצטנן מעט בחודשי הקיץ הלוהטים. נתקדם לעבר פסל השיש של המשורר הרומאי בן המאה ה-19, ג'וזפה ג'ואקינו בלי (Giuseppe Gioachino Belli), שכתב שירים בדיאלקט רומאי. נפנה שמאלה אל ויה אנטונייטי (via Antonietti) ואז ימינה לויה של פוליטאמה (via del Politeama). במספר 23 מחכה לנו המסעדה, בה נוכל ליהנות מארוחת צהריים טעימה. בזמן שתאכלו את אחת המנות הטיפוסיות לאזור, בוודאי תשימו לב שהרומאים שמסביבכם מדברים בדיאלקט מיוחד, שנקרא רומאנסקו (Romanesco) ונשמע קצת שונה מהאיטלקית הרגילה. הדיאלקט הרומאי נחשב ל"צבעוני" במיוחד, והרומאים משתמשים בשפת היומיום בביטויים וקללות שיגרמו לרובכם לפעור את הפה בהלם. אבל זה חלק מהקסם של רומא! לאחר הביקור במסעדה נוכל להמשיך ללכת לאורך הלונגוטוורה (Lungotevere) ולהגיע בקלות לפיאצה טרילוסה (Piazza Trilussa ). כאן, מתחת למזרקת צ'נטו פראטי (Fontana dei Cento Frati), כלומר מזרקת מאה הנזירים, נפגשים מידי ערב עשרות צעירים. מעניין לדעת שהמזרקה נבנתה בשנת 1613, אבל במקור היא נבנתה בצד השני של הנהר. בעקבות הצפה דרמטית במיוחד שהתרחשה בשנת 1870 נבנו חומות הגנה, והמזרקה שופצה והועברה למקומה הנוכחי. לא רחוק משם ניצב פסל המוקדש למשורר טרילוסה (Trilussa), שכתב שירים בדיאלקט רומאי, ומכאן ניתן להשקיף גם על גשר סיסטו (Ponte Sisto), שנבנה בשנת 1479 על הריסותיו של גשר רומאי עתיק שנודע בזכות עיצובו המיוחד (במרכזו של הפסל נפער חור שדמה בצורתו לעין). כעת נחזור על עקבותינו, לעבר המסעדה, נפנה לויקולו דלה רנלה (viccolo della Renella) ואז שמאלה לוויה דל מורו (via del Moro), הרחוב שיוביל אותנו לפיאצה סנטה מריה אין טרסטוורה (Piazza Santa Maria in Trastevere) . כאן, במספר 59, נמצאת אחת החנויות הייחודיות באזור – פולברה די טמפו ( Polvere di Tempo ), ובתרגום מילולי – אבק הזמן. החנות מלאה בחפצים מיוחדים כמו שעוני חול, מצפנים, ועוד. אם נשוטט לאורך מבוך הסמטאות נמצא בעיקר חנויות מיוחדות כמו זו – חנויות עור, בוטיקים של אמנים, חנויות בגדים וחנויות וינטג' הממוקמות בתוך בניינים עתיקים, וגלריות אומנות. נתקדם ונגיע עד לפיאצה סנטה אפולוניה (Piazza Santa Apollonia) ושם, מצד ימין, נראה במרכז הכיכר את אחת המזרקות העתיקות ביותר ברומא, המתוארכת למאה ה-15, אבל לפי חוקרים אחדים נבנתה כבר במאה השמינית! המים הגיעו למזרקה באמצעות אמת המים טראיינה (Acqua Traiana) שנבנתה במאה הראשונה לספירה. לאורך השנים שופצה המזרקה מספר פעמים. הכנסייה שבכיכר, בזיליקת סנטה מריה אין טרסטוורה (Santa Maria in Trastevere), נוסדה במאה השלישית לספירה, והיא נחשבת לכנסייה הפתוחה לציבור העתיקה ביותר ברומא. כאשר הכנסייה שופצה במאה ה-12, השיפוץ בוצע בין היתר גם באמצעות חומרי גלם שנלקחו ממרחצאות קרקלה. חזית הכנסייה מקושטת בפסיפס מהמאה ה-13, וגם בראש מגדל הפעמונים ניצב עיטור עשוי פסיפס. התקרה המעוטרת והחלל הפנימי של הכנסייה, המעוטר בפסיפסים מוזהבים שיצר הצייר והאמן פייטרו קוואליני (Pietro Cavallini), יותירו אתכם בפה פעור, והיצירה הידועה ביותר היא הפסיפס המעטר את המזבח, המתוארכת למאה ה-12-13. מכאן נמשיך לאורך ויה דלה פליה (via della Paglia), ואז נפנה ימינה לפיאצה די סן אג'ידיו (Piazza di San Egidio). כאן ממוקם מוזיאון רומא אין טרסטוורה (Museo di Roma in Trastevere ), המציג לא רק מגוון יצירות אומנות אלא גם מאפשר הצצה לחיי היומיום ולמסורות הרומאיות במאות ה-18 וה-19, ומתאר את "רומא של פעם" – מנהגיה, חגיה ומסורותיה של העיר. הכניסה למוזיאון עולה 6 יורו (המחיר גבוה יותר כאשר מתקיימות במקום תערוכות זמניות), ויש להזמין כרטיסים מראש באתר הרשמי . מכאן, נלך לאורך ויה דלה סקלה (via della Scala), שתוביל אותנו לעבר פיאצה סנטה מריה דלה סקלה (Piazza Santa Maria della Scala) . כאן נמצאים שני אתרים מעניינים: כנסיית סנטה מריה דלה סקלה (Chiesa di Santa Maria della Scala) – מבנה בסגנון בארוקי שמעוטר בעיטורי שיש מרהיבים בגוני ורוד, ואטרקציה נוספת, ייחודית מאד ולא מוכרת במיוחד – חנות התבלינים העתיקה " אנטיקה ספצייריה די סנטה מריה דלה סקלה " ( L’Antica Spezieria di Santa Maria della Scala ) הממוקמת בתוך מה שהיה פעם מנזר עתיק. החנות נמצאת בקומה הראשונה, והיא נחשבת לבית המרקחת העתיק ביותר באירופה. היא נוסדה על ידי נזירים במאה ה-16, ונפתחה לציבור במאה ה-17. התקרה מקושטת כולה בפרסקאות, ובחלל המרכזי ניצבים עדיין רהיטים מאותה התקופה. מהמדפים יציצו אליכם שפע של מכשירים שנועדו לזקק תמציות, מכלים מסתוריים, מאזניים עתיקים שנועדו לשקול את התרופות, ועוד. בספרי בית המרקחת שמורים עדיין מתכונים עתיקים, כמו המתכון לתרופה בשם טריאקה (Theriaca) – תרופה נגד רעל המכילה 57 מרכיבים שונים, והומצאה, כך טוענים, על ידי הרופא הפרטי של הקיסר נרון (Nerone). לאחר המסע הקצר הזה אחורה בזמן, נמשיך בסיור ונבקר בפאלאצו קורסיני ( Palazzo Corsini ), אחד משני המבנים המאכלסים את הגלריה נאציונאלה די ארטה אנטיקה (Galleria Nazionale di Arte Antica ) – הגלריה הלאומית לאומנות עתיקה. כדי להגיע לגלריה נלך לאורך ויה דלה סקלה עד שנגיע לויה די פורטה סטימיאנה (via di Porta Settimiana), שם נוכל להתפעל משער סטימיאנה (Porta Settimiana), שנבנה במאה השלישית לספירה. נמשיך ישר לאורך ויה דלה לונגרה (via della Lungara). במספר 12 ניצב בניין מפואר מהמאה ה-16 המשמש כמוזיאון, ומאכלס ציורים נהדרים ויצירות של קרוואג'ו , מטיה פרטי (Mattia Preti), גואידו רני (Guido Reni), פיטר פול רובנס (Peter Paul Rubens), סימון וואה (Simon Vouet) ורבים אחרים. מחיר כרטיס הכניסה עומד על 12 יורו. בשלב זה כבר שקעה השמש, ורחובות טרסטוורה הומי אדם ושקקי חיים. הסמטאות מתמלאות ברומאים ובתיירים הנוהרים למסעדות ולברים הרבים. בפיאצות תוכלו לראות אמני רחוב ורוכלים, מוזיקאים ודוכנים מכל המינים... הרובע הזה הופך לקסום לאחר השקיעה, וכעת הגיע הזמן לאכול ארוחת ערב. מבין האפשרויות הרבות מספור, אמליץ לכם על שתי מסעדות במיוחד: אפשרות אחת היא טונרלו ( Tonnarello ), בוויה דלה סקלה 1-3 (Via della Scala 1-3). כאן תוכלו לטעום מנות רומאיות טיפוסיות וגם את הפינסה (pinsa) הרומאית, הפיצה הטיפוסית לאזור רומא. חומרי הגלם כאן מעולים, והשרות נעים. אפשרות שנייה היא קקו אר קרטיירה ( Checco er carettiere ), מסעדה שנפתחה בשנת 1935 ומתמחה במנות אזוריות טיפוסיות. המסעדה נמצאת בויה בנדטה 10 (via Benedetta 10). כעת תוכלו להמשיך לסייר בין הרחובות והכיכרות, ואולי גם לעצור וללגום בירה ארטיזנלית באחד מהפאבים והברים באזור, כמו לדוגמה בפאב מה קה סייטה ונוטי אה פאר ( Ma che siete venuti a fa ), הנמצא בוויה בנדטה (Benedetta) 25. שני מקומות מומלצים נוספים הם אלמלו ( Almalù ), הנמצא בויה דלה סקלה מספר 77, ואון דה רוקס ( On the Rox ), במספר 43. המסע שלנו בלב רומא מסתיים כאן... אלא אם כן מתחשק לכם להישאר בעיר יום נוסף, ולהקדיש אותו לשופינג ולבילויים! במקרה שכזה, אני ממליצה לכם לשכור רכב (מאחת מחברות השכרת הרכב המוכרות כמו הרץ-HERTZ או אאורופקאר-EUROPCAR או כל חברה אחרת), לוודא שהוא מצוייד בג'יפיאס (לחילופין תוכלו להשתמש בגוגל מאפס או בווייז בפלאפון שלכם) ולנסוע לכיוון קניון האאוטלט מקארת'ור גלן – Outlet Mall McArthur Glen Castel Romano שבעיירה קסטל רומאנו, במרחק כ-30 קילומטרים דרומית לרומא. כאן יקדמו את פניכם למעלה מ- 150 חנויות של כל המותגים הכי אהובים ומוכרים, במחירים זולים ב-30% בהשוואה לחנויות הרגילות. בתקופת הסאלדי (saldi) – כלומר המכירה המיוחדת המשכת כחודש ונערכת בחנויות באיטליה פעמיים בשנה, בחורף (החל מה-6 בינואר) ובקיץ (החל מה-7 ביולי) – ההנחות מגיעות אפילו ל-70% מהמחיר הנקוב! לצד החנויות תמצאו גם בארים, מסעדות, וחניה בחינם, כמובן. זה המקום שאליו אני מגיעה כדי לעשות שופינג, ובהנאה רבה! בין החנויות האהובות עליי כאן: פופה (Pupa) – מותג איטלקי המתמחה באיפור ומוצרי קוסמטיקה, סוורובסקי (Swarowsky) המתמחה בתכשיטים, גס (Guess), המתמחה באופנה, תיקים ונעליים, דסיגואל (Desigual) המתחה באופנה צבעונית בסגנון צעיר, קלצדוניה (Calzedonia), המתמחה בהלבשה תחתונה, ונייק (Nike), מותג הספורט הידוע. אבל לצד החנויות האלה, תמצאו כמובן מותגים רבים ונוספים! בשעות אחר הצהריים תוכלו ללכת ולבלות בצ'ינצ'יטה וורלד ( Cinecittà World ), לונה פארק בהשראה קולנועית, ובו למעלה מ-40 מתקנים מלהיבים. זהו אתר מושלם למשפחות, ובין היתר תמצאו כאן את פארק המשחקים המקורה הגדול ביותר באירופה, אזור המוקדש לדינוזאורים, רכבת הרים עם מספר הסלאלומים הגבוה ביותר באירופה (10!) , ועוד. המתחם האהוב עליי הוא זה שמוקדש לרומא העתיקה. כעת הגיע הזמן להיפרד מכם, אבל אני מקווה שאזכה להוביל אתכם בעתיד לאורך מסע נוסף לגילוי הפנינים האיטלקיות!

600 שנה לאחר בניית כיפת הקתדרלה של סנטה מריה דל פיורה, אנו חוזרים אל קורותיו של פיליפו בּרוּנֶלֶסקי (1377–1446), מהנדס ופסל פלורנטיני קשה עורף וקשה אופי שידע לפלס את דרכו בתקופה שבה החלו לחשוב אחרת על האדם ועל העולם ברונלסקי המציא את הפרספקטיבה של נקודת המגוז היחידה, והוא נחשב לאדריכל המודרני הראשון ולאחד מחלוצי הרנסנס הפלורנטיני, לצד דונטלו ומזאצ'ו. למעשה, הוא היה נקודת הייחוס שלהם, שכן היה מבוגר מהם. הוא נולד וגדל בפירנצה, בנה כמעט רק בעירו, אך יצירותיו, מבנים חדשניים ומתוחכמים, מוכרות ומוערכות בכל העולם. בראש ובראשונה צורף פיליפו ברונלסקי נולד למשפחה אמידה. אביו היה נוטריון, ובילדותו ציפו שילך בעקבותיו, אך הוא הפגין עניין נלהב באומנות ובציור כבר בנעוריו. בשנת 1398 הצטרף ברונלסקי לגילדת סוחרי המשי, ובשנת 1404 נרשם בתור צורף. בשנת 1400 ו־1401 שהה בפּיסטויָה לצורך השלמת המזבח של סן יקופו, חפץ פולחן יקר ערך העשוי כסף ושמור עד ימינו בכנסיית סן זנו. דמויות מסוימות על המזבח נחשבות למעשה ידיו: אוגוסטינוס הקדוש, כותב הבשורה היושב, וצמד פסלי החזה של ירמיהו ושל ישעיהו. ברונלסקי השתתף בתחרות לעיצוב התבליטים על אריחי דלתות בית הטבילה של פירנצה. המתחרים התבקשו ליצור אריח ארד המתאר את עקדת יצחק. ברונלסקי וגיבֶּרְטי סיימו בתיקו, אבל גיברטי סירב לשתף פעולה עם ברונלסקי בגלל הבדלי האופי והשיטות ביניהם. בסופו של דבר, נמסרה העבודה לגיברטי בלבד. פיליפו התאכזב מתוצאות התחרות. הוא עבר עם דונטלו לרומא לתקופה קצרה, ושם הם התחקו אחרי אוצרות קבורים. ברומא כינו אותם "ההם מהאוצר". ​ כשחזר ברונלסקי לפירנצה היו הפיסול והאדריכלות בראש מעייניו, והוא הרבה להתעמק במבנה הדואומו של ארנולפו די קמביו. התחרות על הכיפה זמן קצר לאחר שובו מרומא גילה ברונלסקי שהוכרזה תחרות על תכנון כיפת הדואומו. היה מדובר באחד האתגרים האדריכליים הגדולים בעולם – כיפה שתסמל את ההוד וההדר של העיר. ברונלסקי הציג את תוכניתו: כיפה בקוטר של 43 מטר בהשראת הפנתיאון ברומא. קורות עץ לתמיכה במשקל הכיפה לא נכללו בתוכניתו, והדעה הרווחת הייתה שהוא השתגע, אך לאיש לא היה רעיון טוב יותר. כך זכה בתחרות, למרות הסעיף שחייב אותו, בניגוד לרצונו, לחלוק את העבודה עם יריבו גיברטי. העבודות החלו ב־7 באוגוסט 1420. היה מדובר בהקמת שתי כיפות, אחת פנימית ואחת חיצונית. לכיפה החיצונית היה תפקיד מבני, והפנימית תהיה מוגנת מפני פגעי מזג האוויר. הכיפה החיצונית הגדילה עוד יותר את העבודה. לכל קרן של הכיפה המתומנת תוכננו צלעות תמיכה משיש. אך כיצד יעלו את חומרי הבניה הכבדים לגובה של יותר משישים מטרים? למטרה זו המציא ברונלסקי כננת בעלת שלוש מהירויות ואת ה"טירה" (מעין מנוף המרים משאות כבדים לגבהים גדולים). בסך הכול הורמו חומרי בניה במשקל 31,750 טונות. אך כיצד למנוע את קריסת הכיפה תחת העומס הזה? ההשראה של ברונלסקי הגיעה מטכניקה רומאית המכונה 'פיתול אדרת הדג', שיש בה ניצול מתוחכם של הזוויות ושל החיכוך, כך שהעומס מתפזר לכמה כיוונים, ולא רק כלפי מטה. כדי למנוע את התמוטטות הלבנים הוא למד כיצד להשתמש בחישוקי אבן וברזל לחיזוק, ואף ניצל את השלב המאתגר הזה כדי להיפטר מהעמית הבלתי רצוי. ברונלסקי הִתְחַלָּה, וכך נאלץ גיברטי לעבוד לבד על הקמת חישוקי החיזוק. כשחזר, ביקר בפומבי את עבודתו של גיברטי, משוכנע שייאלץ להתחיל מחדש. גיברטי המושפל יצא מהתמונה. כך זכה ברונלסקי באפשרות להשלים את עבודתו בלי שייאלץ להתעמת עם אחרים. לאחר 16 שנות עבודה הושלמה הכיפה. היא נעשתה מוקד הקתדרלה כולה, סמלה של פירנצה, עיר השושן. בימים אלו ממש מלאו לה 600 שנים. בתום העבודות היה אמור ברונלסקי להתחיל בתכנון הלָנטֶרנָה, מגדל השיש מעל הכיפה. אולם, הוכרזה תחרות חדשה. ברונלסקי מצא עצמו מתמודד מול עמיתיו ויריביו משכבר הימים, בהם שותפו לעבודה אנטוניו מאנטי וגיברטי. הוועדה, שבה ישב גם קוזימו דה מדיצ'י, אישרה את הדגם של פיליפו בזכות קלילותו, גאוניותו ויופיו. כרגיל, הוא תכנן את העבודה לפרטי פרטיה, אך הבנייה עצמה החלה רק בשנת 1446. חודש לאחר תחילת הבניה מת ברונלסקי, ואת העבודה השלים תלמידו מיקֶלוֹצו. בראש הלָנטֶרנָה הוצב כדור זהב מעוטר בצלב, שבנה וֶרוֹקיו. לילה אחד בינואר 1601 פגע ברק בכדור, והוא ניתק ונפל לכיכר הדואומו. כיום מוצב לוח שיש לבן עגול בדיוק בנקודה שהתגלגל אליה. המצאת הפרספקטיבה המתמטית וכמה מעבודותיו המצאת הפרספקטיבה המתמטית נזקפת לזכותו של ברונלסקי, עיקרון שעליו הסתמכו בהמשך אומנים ואדריכלים בכל העולם. הפרספקטיבה המתמטית היא עדיין כלי בעל פוטנציאל יצירתי עצום: היא מאפשרת לתאר מודלים אדריכליים תלת־ממדיים בעבודה על משטח דו ממדי, כמו דף או בד. שני לוחות של ברונלסקי, שלמרבה הצער אבדו בינתיים, תיארו את פיאצה דלה סיניוריה ואת בית הטבילה, והסבירו בעזרתם את התכנסות קווי העומק הנמתחים מנקודת מגוז יחידה. צורות טהורות הן מאפיין מובהק של עבודתו של ברונלסקי. עבודתו הכילה רכיבים קישוטיים מועטים, ונעשה בה שימוש באבן האפורה המכונה פייטרה סֶרֶנָה לצורך הבלטת הרכיבים האדריכליים על רקע הקירות הבוהקים. סן פייטרו די אורסנמיקלה פסל סן פטרוס הוא אחד מ־14 פסלים המוצבים בגומחות בכתלים החיצוניים של הכנסייה. עד היום אין תשובה ודאית לחידה מי פיסל אותו. בספר 'חיי האמנים' מאת וזארי מסופר שהעבודה הוזמנה מברונלסקי ומדונטלו. פרטים אחדים שכנעו את מבקרי האומנות שזוהי יצירה של ברונלסקי. אחד הנימוקים המשכנעים מבחינתם הוא איכות הביצוע הגבוהה. אפשר למצוא בפסל הדים רבים לאומנות הקלסית שבה התעמק ברונלסקי במהלך שהותו ברומא. הקדוש עצמו לבוש בבגדים המזכירים את בגדי הרומאים הקדומים. כאשר משווים את ראש הפסל לדמויות על המזבח של סן יקופו, מבחינים בדמיון בקמטי המצח ובחיטובי האף. כיום מוצג בחוץ העתק של הפסל, והמקור נמצא בתוך מוזיאון אורסנמיקלה. בית החולים של התמימים אחת היצירות האדריכליות הראשונות של ברונלסקי הוזמנה על ידי גילדת סוחרי המשי, כשנחשב עדיין לצורף. מדובר בבית היתומים המכונה בית החולים של התמימים (ספדלה דלי אינוצ'נטי). לכל המבנים השונים של בית החולים יש אכסדרה קלאסית בעלת עמודים קורינתיים בחזית. זהו המרכיב האדריכלי המלכד אותם. חותם סגנונו האישי של ברונלסקי ניכר באותן אכסדראות, שתוכננו בהשראת בית הטבילה של פירנצה. כל מרכיב במבנה פרופורציונלי לאחרים, וקוטר העמודים אחיד בכולם. מאפיין נוסף של האדריכלות של ברונלסקי הוא השימוש בשני צבעים. ברונלסקי נטש את העבודה על בית החולים בשנת 1427, ולפני חנוכת המבנים נערכו בהם כמה שינויים. יחד עם זאת, ניכר במערכת המבנים שהיא יצירה של ברונלסקי.

לכל תייר ישראלי השוכר רכב באיטליה כדאי מאוד לדעת איך עובדת השיטה בכבישי המדינה. לא להסתמך על הידע מישראל, מערכת האכיפה באיטליה יעילה ביותר הנהג האיטלקי למרות שהנהג האיטלקי חסר סבלנות באופיו, עבור הישראלי יראה הנהג האיטלקי (מרומא וצפונה) כנהג אדיב שמשתלב ונותן להשתלב בתנועה, רוב הנהגים הם בעלי מיומנות נהיגה בסיסית גבוהה יחסית. הנהג האיטלקי אינו אוהב לעצור במעברי חצייה, אך יכבד את רוב חוקי התנועה, במיוחד באוטוסטרדות בהן הנהיגה מהירה ומסוכנת. מרומא ודרומה נדמה שהכללים הם המלצה בלבד, ואכן בכבישי הדרום הנהיגה יותר מתוחה, במיוחד בערים כמו נאפולי הנחשבת לעיר כאוטית במיוחד. רוב האיטלקים עדיין נוהגים במכוניות עם גיר רגיל, בערים העתיקות הם יעשו שימוש במכוניות קטנות המיועדות לערים איתן קל להתנייד בכבישים צרים ולמצוא חנייה. באו נצא לדרך... האזנה למדריך רשיון נהיגה בין לאומי איטליה מכירה ברשיון הישראלי הממוחשב עם התמונה וניתן להשתמש בו למשך 12 חודשים מיום הכניסה למדינה. באתר משרד התחבורה הישראלי נמצא ההסבר הבא נכון לשנת 2022: רישיון נהיגה בינלאומי מקנה את הזכות לנהוג במדינות זרות בהתאם לדרגות רישיון הנהיגה ומותנה בכך שיוצמד אליו רישיון ישראלי קבוע (פלסטיק) בר תוקף. כל בעל רישיון נהיגה ישראלי, מחויב בהוצאת רישיון בינלאומי טרם היציאה לחוץ לארץ. לא ניתן לנהוג במדינות זרות עם רישיון ישראלי בלבד. הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו "איטליה למכורים" לטיפים ועצות חברות השכרת הרכב דורשות לרוב רשיון בינלאומי וכך גם חלק מחברות הביטוח. על כן אנו ממליצים להגיע לאיטליה מצויידים בשני רשיונות. ישראלי בתוקף , ובינלאומי אותו מנפיקים עוד בארץ בחנויות האופטיקה או בחברת ממסי. לרשימת החנויות לחצו כאן . השירות כרוך בתשלום אגרה בסך 8 שקל ובאילת 6 שקל (ללא מע"מ). התהליך עצמו לוקח פחות מרבע, רשיון נהיגה בינלאומי תקף רק כאשר מוצמד אליו רשיון נהיגה ישראלי בר תוקף ודרכון. הוא אינו מונפק לנהג חדש. החל מ- 1/09/2021 תוקף רישיון הנהיגה הבינלאומי הוא 3 שנים או עד פקיעת תוקף רישיון הנהיגה הישראלי, המוקדם מבינהם. הימנעו מבעיות בעת מסירת הרכב השכור: שימו לב שרשיון הנהיגה הישראלי שלכם בתוקף, גם במידה וברשותכם רישון בינלאומי. ודאו שכרטיס האשראי שלכם פעיל ובעל מסגרת מספקת לבטחון עבור ההשכרה, וכמובן שברשותכם דרכון. שימו לב : אם מאיזו שהיא סיבה החלטתם לנהוג באיטליה ללא רשיון נהיגה בינלאומי (לא מומלץ) הקפידו לקרוא את פוליסת ביטוח הנסיעות שלכם (במידה ועשיתם) על מנת לוודא שהיא מכסה גם ללא רישון בינלאומי. - זהירות לא להתבלבל בין ”ביטוח נסיעות“ והביטוח של חברת השכרת הרכב. הגבלת מהירות באוטוסטרדות של איטליה המהירות המותרת היא 130 קמ"ש כמו כן אסור לעצור לטרמפיסטים או לתפוס טרמפים. בכבישים בין עירוניים ראשיים היא 110-90 קמ"ש בכבישים בין עירוניים משניים היא בין 90-70 קמ"ש בכבישים עירוניים המהירות היא 50 קמ"ש , ישנם אזורי מגורים בהם אסור לעבור את ה 30 קמ"ש . מכמונות מהירות בוטל הביטול – מכמונת TUTOR חוזרת לפעול באוטוסטרדות! בתאריך ה 16/8/2019 ביטל בית משפט עליון החלטה קודמת על הפרת הפטנט של מכמונות המהירות TUTOR, ולכן הן חוזרות לפעול באופן מלא באוטוסטרדות, המערכת הבודקת את המהירות הממוצעת של מכונית מנקודה לנקודה. כמו כן בכל סוגי הכבישים באיטליה משטרת התנועה עושה שימוש במכמונות ניידות ובמערכת מכמונות קבועות. מאחר והחוק האיטלקי מחייב הצגת שילוט המתריע על הצבת מכמונת, תוכלו לדעת על קיומן לפני הגעתכם אליהן (כל סוגי המכמונות) וכך תוכלו להאט, השילוט הוא באיטלקית בלבד. באתר של המשטרת התנועה האיטלקית תמצאו את רשימת המיקומים הקבועים של המכמונות הקבועות באוטוסטרדות. אפליקציות הניווט: Waze, Google Maps מתריאות על המכמונות הקבועות, וויז מציינת גם כניסה לכביש בו פועלת מערכת Tutor (לקריאה בהמשך), הנה הרשימה המלאה מעודכנת לשנת 2022, כאן . כנכתב לעיל גם בכבישים הקטנים והפנימיים כמו למשל בעליות להרים כמו באוטוסטרדות נהוגה שיטת האכיפה של מצלמות ומכמונות מהירות. בכבישים אלה במידה ואין ברשותכם אפליקציית ניווט מומלץ לעכוב אחרי אופן נסיעתם של המקומיים היודעים כבר היכן ממוקמות המצלמות או כמובן להשתמש באפליקציות בהן יש התראה על מכמונות מהירות. לנוחותכם - מצורפות כמה תמונות לדוגמא המתריעות על קיומן של מערכות שונות למדידת מהירות. המכמונות הכתומות בערים חלקן הגדול הוא מסוג דמה, אך אין דרך אמינה שאנו יכולים להמליץ עליה להבחין בין האמיתיות לדמה גם לא וייז, כך שמומלץ להאט, בתמונה מכמונת כתומה פעילה עד 50 קמ"ש. השכרת רכב וניווט GPS באיטליה השכרת רכב יכולה להיות דבר יקר, לכן אנחנו ממליצים לבחור את הרכב עוד בארץ דרך מנועי חיפוש המיועדים לכך. לא מומלץ לעשות זאת עם הנחיתה ביעד! על מנת לחסוך ובמידת האפשר קחו והחזירו את הרכב באותה נקודה והימנעו מחיובים נוספים. באזורים שונים יש חברות השכרה קטנות עם מחירים מתחת למחירי השוק, שימו לב שמדובר בחברה המציעה שירותי גרירה, ביטוח וכ"ו. בכל הקשור לניווט בכבישי איטליה... אנו רגילים כבר שנים להשתמש באפליקציות הניווט המקובלות דרך הטלפונים הניידים שלנו. גם באיטליה שיטה זו עובדת מצויין. אנחנו ממליצים להשתמש באפליקציית גוגל מפות אליה ניתן גם להוריד את המפות לאפליקציה לפני היציאה לדרך, זה טוב למקרה שאין אינטרנט, אם זה מחוסר קליטה או בגלל שחבילת הגלישה הסתיימה. להוראות התקנה לאנדרואיד , ל- IOS . לעומת זאת אפליקציית וייז המתבססת על טכנולוגית שיתוף בזמן אמת עובדת טוב בערים הגדולות (למשל: רומא, מילאנו) בהן היא נפוצה יותר, פחות מומלץ להשתמש בה באזורים מרוחקים, משתמשים מספרים על פעמים בהם היא מובילה ליעדים בדרכים ארוכות משמעותית, מדובר במקרים בודדים אמנם. אזורי ZTL (אזור תנועה מוגבל) מצלמות קיימות בכניסות לכל מרכזי הערים כמו למשל רומא , מילאנו , פירנצה , ורונה ועוד. אלו מצלמות שנועדו לחסום את הכניסה של מכוניות (במיוחד אלו שלא עומדות בתקן האירופי המתעדכן) למרכזי הערים על מנת למנוע זיהום אויר וכמובן להגדיל את קופת הערייה המקומית. האזורים נקראים ZTL אזורי תנועה מוגבלת, הם מסומנים בשילוט ברור בכניסה אליהם, השילוט הוא לרוב אלקטרוני ומתעדכן לפי זמנים המשתנים בכל עיר באופן שונה. לתיירים אשר שוהים בבתי מלון הכניסה מותרת, אך את לוחית הזיהוי יש למסור לבית המלון אשר יעביר אותה מראש למערכת הממוחשבת כדי שלא ירשום קנס אוטומטי - יש להסדיר כל זאת לפני הגעתכם למלון. ישנם גם חניונים בתשלום בתוך האזורים המוגבלים שמעניקים את השירות כלול במחיר של שיגור לוחית הרישוי למערכת, מומלץ לברר באינטרנט או בטלפון עם החניון לפני הכניסה לאזור. המלצה : לא להסתמך על הכיתוב באנגלית בלבד או על צבע השלט, למשל ירוק. הרעיון לעקוף מערכות אלו יסתיים תמיד ברע, המערכת ממוחשבת ולא מוותרת, כבר נשמעו מקרים על אנשים שהצליחו לקבל שני קנסות בהפרש זמן של 15 דקות על כניסה ויציאה באזורים שונים של העיר בזמן שחיפשו חניה, לכן מומלץ בכניסה לערים לחפש את השילוט לחניונים בתשלום הקרובים ביותר ליעד המובקש. חשוב לדעת: ניווט ב -GPS בעזרת האפליקציות השונות לרוב אינו מתריע על כניסה לאזורי ZTL, אפליקציית הניווט וייז Waze היא היחידה שהוסיפה התראה אך לא בכל המקרים, מומלץ לחפש את השילוט הברור בכניסה לאזור כזה. מילאנו אזור סי (Area C) בעיר מילאנו אזור המרכז ההיסטורי מוגדר כאזור C, למרות שמדובר באזור ZTL , ניתן ומותר להיכנס עם הרכב לאזור ולחנות ברחוב (ראו במאמר זה חניות בערים) או בחניונים אך חובה לשלם מס לאותו היום בלבד (בין 3-5 אירו, תלוי היכן קונים). קונים כרטיס בחנויות הטבק Tabaccheria לעיתים הם נמכרים גם בחניונים עצמם. לא מספיק לקנות כרטיס! לפי ההוראות הכתובות על גבי הכרטיס, מתקשרים או שולחים SMS למספר שכתוב על הכרטיס ומשייכים את לוחית רישוי הרכב למספר הכרטיס. האזור פעיל מיום שני עד שישי בין השעות 7:30 ל- 19:30. האזור אינו פעיל בימים שבת, ראשון ובחגים לאומיים. רכב שיכנס לאזור C ללא כרטיס כניסה משוייך יקבל קנס כמו בכל אזור ZTL. אזור ZTC בשדות תעופה בכל הנוגע להורדת נוסעים בשדות תעופה במסלול הקרוב לטרמינל, בהרבה שדות תעופה הותקנו מצלמות על מנת למנוע ממכוניות להאריך את פרק זמן השהיה בסמוך לטרמינל וליצור פקקים ועומס, בשדות תעופה כמו מילאנו, רומא, נאפולי, ונציה ועוד. פרק הזמן שניתן לשהות בחניית ההמראות במסלול הסמוך לטרמינל יכול להשתנות ונע בין 7-15 דקות. בכניסת הרכב למסלול מצולמת לוחית הרישוי ובמידה ועבר הזמן המותר ישלח דו״ח תנועה לבעל הרכב. קנסות - כיצד והאם לשלם? בכל הנוגע לקנסות באיזורי ZTL, מהירות ואפילו קנסות על חנייה הדין הוא שווה. תייר השוכר רכב וביצע עבירה, יקבל את הקנס בדואר לתשלום, במידה ולא ישולם הקנס על ידי השוכר יבוצע התשלום על ידי חברת השכרת הרכב שמחזיקה כבטחון במספר כרטיס האשראי של השוכר, על הטיפול תגבה החברה עמלה בגובה של 45-50 יורו על כל קנס בנפרד. ​במידה והקנס הגיע אליכם תוכלו לשלם אותו באינטרנט לבדוק את סוג העבירה, אתר האינטרנט יהיה כתוב על גבי הקנס עצמו (בו תמצא תמונה של מכוניתכם עם השעה והתאריך במקרה של ZTL). אם מצאתם קנס על חנייה על גבי שמשת הרכב, מומלץ לשלמו מיידית בסניף דואר קרוב ולחסוך את ההנחה הרשומה עליו. חשוב לדעת: הקנסות יכולים להגיע גם כמה חודשים אחרי החזרת הרכב, אם הקנס לא ישולם בזמן עד למועד המצוין בו הסכום יצבור ריביות, קנסות נוספים ודמי טיפול, וימשיך להשלח אליכם לארץ. חניות בערים אם אתם אוהבים סיכונים מחושבים, ומעדיפים להסתובב עם הרכב בערים, בטוחים בעצמכם שלא תכנסו לאזורי ZTL ורוצים לחפש חנייה ברחוב על מנת לחסוך מעט כסף במקום לחנות בחניון, אז נהגו בהתאם: חונים בלבן - חינם, צריך לכוון את השעון המודבק לשמשה הקידמית על שעת ההגעה, לבדוק את התמרור המורה על הגבלת הזמן המוצב בראש הרחוב. חונים בכחול - בתשלום, לפי השעות המצוינות בתמרור המוצב בראש הרחוב. כתום/צהוב - רק לדיירי האזור, במידה ומשולב עם הכחול, רק לדיירי האזור בשעות מסוימות, לפי התמרור. ברוב הערים יש מדחנים שאמצעותם ניתן לשלם ולשים את ספח התשלום בתוך המכונית בצורה גלויה על לוח המכוונים, בחלקם יש צורך להזין חלק ממספר לוחית הרישוי. אנו ממליצים להשתמש באפליקציית EASY PARK (טובה לערים נוספות באירופה) אותה טוענים בכרטיס אשראי או PayPal ומשלמים בדיוק לפי זמן השהייה מה שחוסף מעט כסף, ניתן גם להאריך את השהייה מרחוק במידה ומתעקבים, האפליקציה יודעת את התעריף המדוייק ומתי שאין צורך בתשלום. בנוסף טוב לדעת שברוב איטליה בימי ראשון או בימי חג, החניה היא חינם גם בסימון כחול. אבל... חוק זה לא תקף בכל אזורי העיר ולא בכל הערים! אפליקציית easy park מעודכנת, נסו לקרוא את הכתוב בשלט בתחילת הרחוב או לשאול מקומי. עם השנים השתנה החוק בחלק מהערים, במיוחד במרכזי הערים נגבה תשלום, בערים מסויימות החניה עולה בכל ימות השנה, וכך גם באזורים מאוד מתוירים. התנהגות באוטוסטרדות כאמור לאורכה ולרוחבה של איטליה פרוסה מערכת כבישים מהירים בתשלום הנקראת ״אוטוסטרדות״ הנסיעה בהן חוסכת זמן רב ומומלץ להשתמש בכבישים אלו כאשר צריך לעבור מרחקים גדולים או כדי לחסוך בזמן. ​ השילוט באיטליה המוביל לאוטוסטרדות הוא ירוק (ולא כחול כמו בצרפת למשל). קיימות שלוש שיטות שונות של אוטוסטרדות: ​ " השיטה הסגורה" היא שיטה הנהוגה ברוב האוטוסורדות ומבוססת על תחשיב של מרחק הנסיעה, שיטת התשלום והגבייה יחסית ישנה אבל עובדת מצוין, בכניסה עוברים בנקודת ביקורת עם מחסום ובה לוקחים כרטיס אותו צריכים לשמור היטב ליציאה (לוקחים כרטיס גם אם המחסום מורם), על הפתק תצוין שם נקודת הביקורת בה נכנסתם תאריך ושעת כניסה (במקרה של אובדן יגבה תשלום מלא על כל אורכה של אוטוסטרדה ספציפית זו) התשלום מתבצע ביציאה. אפשר לשלם במזומן, או בכרטיס אשראי. יש לשים לב לשילוט אשר יכוון אתכם לעמדת התשלום המתאימה לאמצעי התשלום שבחרתם. שימו לב : קיים נתיב המסומן בצהוב מוקדש למנויים בלבד - Telepass הזהרו לא להכנס אליו. במידה ואינכם מנויים תאלצו לנווט את דרככם בזהירות לאחור מן התור שנוצר מאחוריכם. בצפון איטליה כל עמדות התשלום ממוחשבות, והן בשרות עצמי ובכרטיס אשראי והן במזומן, קיימות עדיין עמדות בהן ישנו עובד אוטוסטרדה שיגבה ויחזיר עודף. המחיר של האוטוסטרדות נגבה על פי המרחק בין יציאה אחת לשניה ולא על פי מספר היציאות שעברתם בדרך. "השיטה הפתוחה" שיטה הנהוגה בחלקים קטנים של אוטוסטרדות, בה קיימת נקודת ביקורת עם מחסום בכניסה או ביציאה ובה משלמים סכום קבוע מראש לאותו מקטע. יתכן מצב ובו לא יגבה תשלום על חלק מהמקטע כאשר הכניסה והיציאה יהיו לפני או אחרי המחסום. ניתן לשלם במזומן, או בכרטיס אשראי. יש לשים לב לשילוט אשר יכוון אתכם לעמדת התשלום המתאימה לאמצעי התשלום שבחרתם. "שיטת ה Free Flow" הנהוגה גם בישראל בכביש 6, היא מבוססת תחשיב מרחק וכשמה כן היא ללא מחסומים, לוחית הרישוי של הרכב מצולמת בצומת בה הוא נכנס לכביש ובזאת שעזב, יש לשלם את הנסיעה באתר האינטרנט עד 15 יום מיום הנסיעה. השיטה מיושמת בצפון איטליה בין מילאנו לשוויץ. כמה דברים שכדאי לדעת: אסור לעצור לטרמפים באוטוסטרדה, ובמקרה של עצירה דחופה צריך להשתמש במפרצי ה SOS הקיימים לאורכה כל כמה קילומטרים, אסורה לחלוטין העצירה בשוליים. השילוט האלקטרוני באוטוסטרדות למרות היותו לרוב באיטלקית - מלווה באיורים, הוא אמין ומתעדכן בזמן אמת. בכניסות לאוטוסטרדה וגם בתוך הכבישים עצמם יהיו דיווחים על תאונות, פקקים, האטות, חפצים הזרוקים במסלולים ועוד.​ טיפ נוסף לגבי נהיגה באוטוסטרדות : באוטוסטרדות באיטליה המסלול השמאלי מיועד לנסיעה מהירה או לעקיפה בלבד. במסלול האמצעי נוסעים במהירות הממוצעת ובמסלול הימני נוסעים כלי הרכב הכבדים, האיטיים או מי שקרב ליציאה מן האוטוסטרדה. חשוב לדעת : בכניסה לאוטוסטרדה חייבים לקחת כרטיס מהמכונה, לרוב המחסום סגור ורק לאחר לקיחת כרטיס יפתח המחסום האוטומטי, קיימים מצבים שהמחסום מקולקל ומורם וניתן להיכנס לאוטוסטרדה ללא כרטיס. כניסה לאוטוסטרדה ללא כרטיס תגרום לחיוב על כל אורכה של האוטוסטרדה! אותו הדבר יקרה גם במקרה של אובדן הכרטיס, במקרה של אחד מהשניים תינתן ביציאה חשבונית לתשלום (Mancato Pagamento), אותה ניתן לשלם באינטרנט תוך 14 יום, או במרכזי השירות של האוטוסטרדה הנקראים Punto Blu הם נמצאים בחלק מהיציאות של האוטוסטרדה. למפת ה: Punto Blu נכים – זכויות והתנהלות אזורי ZTL לפי החוק האיטלקי הכניסה לאזורי ZTL מורשית לנכים בכל איטליה. יש בעייתיות בכל נושא ניהול תו נכה לתושבים ו במיוחד לתיירים . מערכת המצלמות האוכפות את כניסת הרכבים לאזורי ה: ZTL בכניסה לערים מנוהלות ע"י המשטרה העירונית של העיר עצמה. כאשר מדובר בתייר המשטרה המקומית של כל עיר ועיר באיטליה אינה יכולה לדעת שאותו רכב שכור ספציפי שנכנס לאזור ZTL הוא בשימוש של נכה. לכן יש צורך לעדכן את המערכת, איך עושים זאת? דבר ראשון : בעת קבלת הרכב השכור מומלץ לעדכן את חברת ההשכרה על תו הנכה, זה לא יכול להזיק למקרה שיגיעו דוחות אחרי החזרת הרכב. דבר שני : צריך להודיע באופן עצמאי למשטרה המקומית של כל עיר אליה מתכוונים להיכנס עם הרכב לאזור ZTL ולדווח על מספר לוחית הרישוי של הרכב. במידה ושוהים בבית מלון בדרך כלל הם עושים את השירות הזה עבור הלקוח, אם נכנסים עצמאית אמורים לבצע את הפעולה לבד. איך מוצאים את מספר הטלפון של המשטרה המקומית ? מחפשים בגוגל: ZTL polizia locale _______ (במקום הריק כותבים את שם העיר). בחלק מהערים יכול להופיע מספר טלפון מתחת לשלט האיסור בכניסה לעיר. לאורך השנים קמו להן אפליקציות שאפשרו לעדכן את העיריות השונות לפני כניסה לערים ובכך לחסוך זמן יקר, אך אף אחת מהן לא פועלת נכון לכתיבת שורות אלו. חניות לנכים באיטליה מקומות החניה לנכים מצויים בכל חנייה מוסדרת של העירייה, לאורך המדרכות או בחניונים מוסדרים. חניה לנכים תהיה זמינה גם בחניונים פרטיים של מרכזי קניות, בקרבת המעליות. נכים בעלי תו נכה חונים בחינם בכל איטליה בסימון הכחול (הוא בתשלום לכולם, ראו פרק חניות). הסיבה לכך מעבר להוצאות הנוספות שיש לנכה על רכב מיוחד היא העובדה שלא יהיה לו/לה צורך ללכת להוציא פתק לחניה. ילדים ברכב בכל האמור בבטיחות הילדים הנוסעים ברכב באיטליה, לפי החוק האיטלקי המעודכן חלים הכללים הבאים: כל ילד מיום היוולדו חייב להיות חגור בעזרת כיסא מיוחד המתאים לגילו ומשקלו, כל זאת עד שיגיע למשקל 36 קילו. עריסה / סל קל – במצב שכיבה מלאה או חלקי, ניתן לשימוש לתינוקות עד גיל שנתיים או עד משקל שאינו עולה על 13 קילו. כיסא לילד – מגיל שנתיים ועד גיל 6 חייבים לעשות שימוש בכיסא לילד, עד משקל 25 קילו בלבד. בוסטר – מגיל 6 ואילך. אם הילד שוקל 25 קילו לפני גיל 6, עוברים לבוסטר. אזעקה לכיסא התינוק - החל מה 7 לנובמבר 2019 נכנס לתוקף חוק התקנת "אזעקת שכחתי את הילד" החוק מורה על התקנת מכשיר האזעקה לכל כסאות ילדים עד לגיל 4, החוק חל על כל המכוניות בעלות לוחית זיהוי איטלקית (גם רכב שכור), קנסות על אי התקנה ינועו בין: 81-326 אירו, הממשלה הקימה קרן למימון המכשירים עבור התושבים שתזכה בהנחה של 30 אירו על כל קניה. בנוסף חשוב לדעת! עד משקל 9 קילו הכיסא חייב להיות מוצב נגד כיוון הנסיעה, מומלץ למקמו במושב האחורי של הרכב אבל אין איסור על מיקומו מקדימה בתנאי שמנגנון כרית האוויר מבוטל או שהרכב אינו מצויד בכריות אוויר. הסטנדרט של החגורות במכוניות מותאם לגובה של 1.50 ס"מ (בערך גיל 12) הבוסטרים לפי התקן יכולים לשאת עד מקסימום 36 קילו. ​מעל 10 קילו מותר לכיסא להיות בכיוון הנסיעה. ​אין לקשור ילד לכיסא מבלי לקבע הכיסא בעזרת החגורה לרכב. ​כל כיסא חייב להיות קשור לפי הוראות הקשירה המפורטות והמיוחדות לו. * אתר באיטליה אינו אחראי להבנת התוכן ו/או ישמו בפועל על ידי הקורא. ​ צמיגי חורף באיטליה חלה חובה בין ה -15 לנובמבר ועד ה- 15 לאפריל להתקין צמיגים המיועדים לנהיגה בחורף, או לחלופין להחזיק ברכב שרשראות התואמות את גודל הצמיגים של הרכב למקרה של כבישים מושלגים או קפואים. הצמיגים המיועדים לשלג יקנו אחיזת כביש טובה משמעותית מאלה הקייצים, הם טרמיים רכים וגמישים יותר בתנאים של קור, לעומת זאת שימוש בהם בקיץ מעל טמפרטורה מסויימת יגרום לשחיקה מרובה של הצמיג, לכן הדבר אינו מומלץ. חשוב לדעת: יש תחליף לשרשראות בצורת בד נגד החלקה הנצמד לצמיג (גרבי שלג לצמיג), אביזר זה אינו מהווה תחליף לשרשראות על פי החוק האיטלקי. במקרה של אוטו שכור האחריות היא על החברה המשכירה את הרכב, ברוב המקרים חברות ההשכרה הגדולות עומדות בתקנים. אנו ממליצים לשאול בשביל הבטיחות במיוחד אם היעד הוא סקי, בעידן הלאו קוסט קיימות חברות השכרת רכב קטנות המנסות לחסוך בעלויות. קיים סוג צמיגים מורשה המתאים ל-4 עונות ויש חברות השכרה העושות שימוש בו על מנת לחסוך בעלויות. לא בכל המדינות הגובלות באיטליה כמו למשל צרפת או שוויץ חל החוק בצורה דומה לזה שבאיטליה, לכן רכב איטלקי היוצא את גבולות איטליה עם צמיגי חורף יעמוד בכל התקנים הרצויים של כל המדינות השכנות. תחנות דלק ומחירים מחירי הדלק באיטליה הם מהגבוהים באירופה. הסיבה לכך היא שעבור הממשלה העלאת מחיר הדלק היא דרך נוחה לגבות מיסים עבור מצבים לאומיים מיוחדים - כמו שיקום אזור שבו התרחשה רעידת אדמה למשל.. משעשע ומרגיז לדעת שמיסים שכאלה ”נשכחים“ על ידי הממשלה וכתוצאה מכך נוצר מצב אבסורדי שמיסים שהוטלו לפני כ 30 שנה בגלל מצב חירום זה או אחר שכבר חדל מלהתקיים עדיין משולמים כל יום על ידי האזרחים כל פעם שהם מתדלקים. דווקא בשנת 2023 בגלל מלחמת רוסיה-אוקראינה ומאחר שמחירי הדלק הרקיעו שחקים, החליטה הממשלה באיטליה (כמו שנהגו גם במדינות אחרות) להוריד חלק מהמיסים, הדבר הוגבל בזמן וכל פעם נשקל מחדש בהתאם למצב מחיר הדלק העולמי. חציית הגבול לחלק מהמדינות מגלה הפרשים חדים של עד כ 30% במחירי הדלק. בסופו של דבר מחיר הדלק באיטליה דומה לישראל. האיטלקי מחפש מן הסתם לשלם כמה שפחות על מילוי טנק הדלק שלו, ובמהלך השנים האחרונות קמו להן באיטליה תחנות דלק פרטיות רבות המוכרות במחירים תחרותיים לאין שיעור ביחס לרשתות הגדולות, בכדי לגלות את מיקומן של תחנות אלו קיימות אפליקציות רבות העוזרות להשוות את מחירי הדלק בזמן אמת והן אפליקציות המבוססות על רשת חברתית ובה המשתמשים מעדכנים את המחירים. אפשר לחסוך כך כסף רב אך צריך לשים לב למרחק של תחנת הדלק המצויין באפליקציה ממקומכם ולא מומלץ לצאת לנסיעה מיוחדת ליעד שלמעשה תגנוב את כל החיסכון, עדיף כמובן למצוא תחנה שתהיה במסלול הנסיעה המתוכנן. לאפליקציה: גוגל / אפל רק בשביל השוואה הנה דוגמא ממוצעת של חיסכון: טנק דלק: 50 ליטר דיזל מחיר יקר: 1.55 יורו לליטר דיזל מחיר מוזל: 1.29 יורו לליטר חיסכון: 0.26 אגורות לליטר סיכום: 50 ליטר טנק דלק כפול 0.26 החסכון = 13 יורו חיסכון על טנק דלק מלא. בהחלט לא מעט ! המחירים הם לדוגמא בלבד ומשתנים על בסיס יומי אך ההפרשים נשארים ועלולים גם לגדול בהשוואה לתחנות דלק יקרות במיוחד באוטוסטרדות. באטוסטרדות המחירים באופן טבעי יקרים יותר מאשר בתחנות בכבישים הבין עירוניים ובערים. כמעט בכל תחנת דלק באיטליה תהיה חלוקה לשני סוגים של משאבות דלק, בשרות עצמי ובשרות עובד, קיים הבדל ניכר במחיר הדלק בין השניים, יחד עם זאת רוב התחנות עברו לשיטת "שירות עצמי ממוחשב" כתוצאה מכך ניתן לתדלק 24 שעות ביממה, (כאשר נוכח עובד לרוב התשלום יבוצע במשרד הצמוד) ניתן לשלם במזומן אך לא בכל תחנות הדלק עוברים כל סוגי כרטיסי אשראי. יציאה מאיטליה למדינות אחרות למי שמתכנן נסיעה ברכב מאיטליה למדינות אירופאיות אחרות כדאי לקחת בחשבון שיש מדינות שדורשות תשלום מס עבור השימוש בכבישי המדינה, התשלום מבוצע בכניסה אליהן, התחמקות מתשלום זה יכול להביא לקנסות. בחלק מהמדינות אין מחסום עם נקודת תשלום כמו באוסטריה למשל והאחריות לתשלום היא על הנהג, לא בכל המדינות יש צורך בתשלום כלל כמו בגרמניה ובחלקן נהוגה השיטה כמו באיטליה של תשלום ביציאות כמו בצרפת. רשימת המדינות שגובלות באיטליה בהן חייבים לשלם בכניסה: אוסטריה : מדבקה חייבת להיות מוצמדת לשמשת המכונית. את המדבקה יש לקנות בתחנות הדלק באוטוסטרדה לפני חציית הגבול. מחירים: מחיר ל-14 חודשים הוא €84.40 מחיר ל- 60 יום €25.30 מחיר ל-10 ימים , €8.70 שוייץ : השוויצרים מחייבים כל רכב לקנות מדבקה ולהדביקה על שמשת הנהג מחירה הוא 40 פרנקים תוקף המדבקה הוא 14 חודשים לוקחים את ינואר ודצמבר בחשבון של שנה קודם ושנה אחרי כלומר אם הגעתם בדצמבר היא תספיק עד סוף ינואר של שנה הבאה, רכבים עם נגרר ממשלמים מחיר כפול. הקנס למי שלא קנה הוא 100 פרנקים. סלובניה : גם בסלובניה נהוגה שיטת המדבקה על שמשת הנהג וניתן לרכוש אותה לפני חציית הגבול מאיטליה, המחירים הם: €110 לשנה, €30 לחודש, 15€ לשבוע. רכבים בעלי גובה ואורך לא סטנדרטי משלמים מחירים גבוהים יותר, יש להתעדכן מול המוכר בתחנת הדלק. רשימת המדינות שאינן גובלות באיטליה אך גם בהן חייבים לשלם בכניסה: הונגריה, רומניה, סלובקיה, רפולבליקת צ׳כיה, בולגריה. זהירות גניבות מרכבים! גניבות: תופעת גניבות מרכבים היא תופעה מכוערת אך קיימת באיטליה. צריך לדעת כיצד להתגונן מפניה מפני שאין דבר שיכול להרוס חופשה יותר מאשר לגלות שכל המזוודות נעלמו ברגע אחד. מרומא ודרומה מספרים מטיילים שרכביהם נפרצו על ידי שבירת החלונות ברכב, במיוחד באזור נאפולי והסביבה, אפילו בחניות של בתי מלון. שיטת פריצה נוספת שמתרחשת גם היא בתחנות דלק, בחניונים של סופרמרקטים וכו' היא לפתוח את הדלת האחורית כשיש אנשים שיושבים ברכב מקדימה ובלי שישימו לב לקחת את התיקים או המעילים שנמצאים במושב האחורי. איך מתגוננים? מומלץ לא להשאיר מזוודות באוטו בשום מצב! תמיד עדיפה שמירת החפצים במלון. אם נמצאים בדרכים אז משאירים מישהו באוטו שנועל את הדלתות, מומלץ לתכנן את הטיול בצורה כזאת שהמזוודות יהיו רוב הזמן במלון. פניות שמאלה מי שרגיל לכבישים בישראל או במדינות אירופאיות אחרות עשוי להיות מופתע מהעובדה שבאיטליה בהרבה מפניות השמאלה בכבישים בערים חוסמת התנועה הנגדית את האפשרות לפנות שמאלה. באיטליה לא קיים תמיד מסלול שמוקדש לפניה שמאלה או רמזור שעוצר את התנועה לשם כך. כאשר נוהגים בכביש בעל שני נתיבים נעשה שימוש בנתיב השמאלי לטובות הפונים שמאלה, הנוסעים מהנתיב הנגדי ואלו הפונים שמאלה לשניהם רמזור ירוק יחד, הם יאלצו לנווט בעזרת ההיגיון, זה יוצר שתי בעיות עיקריות בזרימת התנועה במיוחד למי שלא רגיל לכך. הפונים שמאלה נאלצים לעצור בחצי הדרך כאשר הרמזור מאחוריהם ולחכות מפני שגם התנועה הנגדית מתחילה לנסוע בירוק, ורק כאשר תסתיים ניתן יהיה לפנות, גם אם כבר למעשה אדום וחלקם לא רואים זאת. בהרבה מקרים המסלול השמאלי משמש גם לנסיעה ישר ואלו שפונים שמאלה עוצרים את התנועה, לכן מומלץ לנוסעים ישר להשתמש בנתיב הימני. ​​בשנים האחרונות ישנה מגמה של מעבר בכבישי איטליה למעגלי תנועה, כמו כן מונהגת שיטת השהייה של כמה שניות ברמזור התנועה הנגדית מה שמעניק זמן ומאפשר לכמות קטנה של מכוניות הפונות שמאלה לעבור לפני שתתחיל זרימת המכוניות ממול. עליות, וכבישים צרים באיטליה קיימים כבישים צרים רבים בהם יכולה לעבור רק מכונית אחת. אלו כבישים מסוכנים למי שאינו מכיר מספיק טוב את המכונית בה הוא נוהג, צריך להיזהר במיוחד עם רכבים גדולים כמו קראוונים, השימוש בנווטי GPS עלול להוביל לרחובות צרים. לאורך כבישים אלו ממוקמים מפרצים כל כמה מטרים בהם ניתן לעצור ולפנות את הכביש למעבר המכונית שבאה ממול. כאשר הכביש ממוקם בירידה או עליה, נשאלת השאלה מי צריך לפנות את הדרך המכונית שעולה או זה שיורדת? אז ככה (גברת זליבנסקי) במקרה כזה על פי החוק זכות הקדימה ניתנת לרכב שעולה. הרכב היורד צריך לאפשר מעבר, כלומר במידת הצורך לחזור אחורה עד למציאת מקום רחב יותר בו עוברות שתי המכוניות. אתר באיטליה מאחל לכל המטיילים, שהייה נעימה, בטוחה ונטולת עוגמת נפש בארץ המגף.

עבור קנג'י אלבאני, העיר וארזה שבמחוז לומברדיה היא אחד היעדים המפוספסים במדינה. רבים לא מכירים אותה, ולא כולם מבינים את קסמה, אך מי שמבין – נכבש בו מיד. אולי אלה הווילות המרשימות שמזמינות ביקור ואולי אלה האגמים שמפתים את הלב, אולי זה האוכל הטעים ואולי דווקא שפע הגנים המוריקים. דבר אחד בטוח: וארזה היא יעד שכדאי לגלות...   וארזה, עיר לומברדית יפה הממוקמת צפונית למילאנו וממערב לקומו , מציעה למבקרים בה כמה וכמה אטרקציות תיירותיות ראויות. למרבה הצער, לעיתים התיירים שמגיעים לאיטליה לא מייחסים להן חשיבות רבה, וחבל. לדעתי וארזה היא יעד שעשוי להפתיע אתכם, ואני מקווה שהמאמר הזה, ביחד עם המאמרים הקודמים שכתבתי על העיר, ישכנעו אתכם להתבונן בווארזה דרך עיני. אולי אפילו תסתקרנו ותחליטו לגלות בעצמכם את אוצרות העיר?   וילה מיראבלו Villa Mirabello בתוך מתחם גני אסטנזי (Giardini Estenesi) תוכלו למצוא את וילה מיראבלו האלגנטית, הנקראת כך על שם הגבעה שעליה נבנתה. המביט במתחם מבחוץ יתרשם שמדובר בבית מגורים אנגלי, אך זוהי אשליה: בתוך הווילה רחבת-הידיים מסתתר המוזיאון הארכיאולוגי של וארזה, וגם אחד מאגפי המוזיאון העירוני – אגף הריסורג'ימנטו, המוקדש לתנועת ההתעוררות הלאומית האיטלקית. לא במקרה נמצא הבניין בבעלות עיריית וארזה מאז סוף שנות ה-40 של המאה ה-20.   הווילה מהווה מוקד משיכה לחוקרים איטלקים וזרים העוסקים בארכיאולוגיה פרהיסטורית, בזכות האוסף מעורר-הקנאה של ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופה שבה תושבי האזור חיו בבקתות עץ על כלונסאות, בלב אגם וארזה. רבים מהממצאים כאן משויכים לתרבות הגולסקה (Golasecca), וביניהם למשל כוס קרמיקה מתקופת הברזל שנמצאה בססטו קלנדה (sesto Calende) שבנפת וארזה, חפצי קבורה של לוחם מהמאה ה-6 לפנה"ס, ואסטת קבורה שהתגלתה בעיירה ורג'אטה (Vergiate). לצד התצוגה הקבועה, המוזיאון מארח גם תערוכות מתחלפות. מבקרים שיגיעו לכאן עד לחודש יוני 2025, למשל, יוכלו להתרשם מתערוכה בשם "מפגשים עם עולמות רחוקים", העוסקת במסעותיהם באפריקה של האחים החוקרים אנג'לו ואלפרדו קסטיליוני (Castiglioni) שיצאו למסעות מחקריים ביבשת השחורה בסוף המאה ה-19. התערוכה נערכת בחסות שגרירות אריתראה. וילה מיראבלו ממוקמת בפיאצה דלה מוטה 4 (piazza della Motta 4), והיא פתוחה מיום שלישי ועד יום ראשון בין השעות 9:30-12:30 ומ-14:00 עד 18:00. הווילה (והמוזיאונים שבתוכה) סגורה בימי שני, בחגים לאומיים, ובשבועיים האחרונים של אוגוסט. טלפון: 0332-255845, www.museivarese.it  . טירת מאסנאגו  לאחר הביקור במוזיאון הארכיאולוגי, נוכל לעבור לתחנה הבאה! האם ידעתם שברחוב קולה די רייצנו (via Cola di Rienzo 42), בלב רובע מאסנאגו (Masnago) יש טירה? טירת מאסנאגו (Masnago) הייתה פעם בבעלות משפחת קסטיליוני, ושמה הרשמי הוא "טירת קסטיליוני-מנטגאצה" (Castello Castiglioni Mantegazza). בתחילה הוקם כאן מגדל שמירה במאה ה-12, ורק בהמשך הורחב המתחם בידי משפחת קסטיליוני (אין קשר לאחים החוקרים שהוזכרו קודם לכן): במאה ה-15 נבנתה כאן טירה, וזו הוסבה לווילה. גם ציורי הקיר המעטרים את הקירות מתוארכים לתקופה זו, אך לא ידוע מי צייר אותם.   במאה ה-18 הפך המרקיז ג'וזפה קסטיליוני את הטירה לאחוזת נופש, ולאור תפקידו החדש של המבנה הוא עוצב מחדש, וביחד אתו עוצבו גם הגנים בסגנון איטלקי (בהמשך הם זכו למתיחת פנים נוספת, לפי האופנה האחרונה, והפכו לגנים אנגליים). הסימן האחרון שנותר בווילה לתקופה שבה שלטו פה ​​בני הזוג קסטיליוני הוא צמד אריות האבן הניצבים על גבי עמודי הכניסה. בשנת 1934 מכרה משפחת קסטיליוני את הווילה לאנג'לו מנטגאצה (Angelo Mantegazza). במהלך עבודות השיפוץ שערך מנטגאצה נחשפו ציורי הקיר הגותיים המאוחרים שעיטרו את הקירות (וכוסו בטיח במהלך השנים). בשנת 1981 רכשה עיריית וארזה את המבנה, ובשנת 1995 נפתחה הווילה לציבור בתפקידה החדש: מקום משכנו של המוזיאון העירוני לאמנות מודרנית ועכשווית (אם כי רוב העבודות באוסף מתוארכות לטווח הזמן שבין המאה ה-16 ועד המאה ה-19). הטירה (והמוזיאון שבתוכה) פתוחה לקהל מיום שלישי ועד ראשון בין השעות 9.30-12.30 ובין השעות 14.00-18.00. הטירה סגורה בימי שני ובחגים לאומיים. ניתן לרכוש כרטיס משולב המקנה כניסה לטירת מאסנאגו ולווילה מיראבלו (בתוספת של חמישה יורו). הכניסה חינם לילדים ובני נוער מתחת לגיל 18. ניתן לארגן ביקורים מודרכים, בתיאום מראש. יש להתקשר לטלפון: 328.8377206, או לכתוב למייל: nfo@archelogistics.it .   ההר הקדוש של וארזה וכעת, לתחנה הבאה! הם תרימו את המבט, תוכלו לראות שהר גדול מתנוסס מאחורי וארזה: זהו הר קמפו דיי פיורי (Campo dei Fiori), ובאמצע הדרך בין וארזה להר מתחבא ישוב קטן – סנטה מריה דל מונטה (Santa Maria del Monte) שבו כדאי לכם מאד לבקר. כאן נמצא אחד האתרים החשובים ביותר במחוז (ואולי אף בלומברדיה כולה) – ההר הקדוש של וארזה  (sacro Monte di Varese). ישנם מספר הרים קדושים באיטליה, בעיקר באזור שבין איטליה לשוויץ, אבל ההר הקדוש של וארזה הוא מיוחד במינו. על מנת להגיע אליו יש לקחת רכבל (רכבל Vellone-Sacro Monte). מרגע שהגעתם למעלה, תוכלו לסייר רגלית במתחם ולבקר בין היתר בבית-מוזיאון של הצייר והפסל לודוביקו פוגליאגי (Lodovico Pogliaghi), שנולד בשנת 1857 ונפטר בשנת 1950. פוגליאגי בנה אוסף מרשים של יצירות אומנות וממצאים ארכיאולוגיים מהתקופה היוונית-רומית, ובסך הכל תוכלו למצוא כאן לא פחות מאשר 1500 יצירות אומנות וכ-150 ממצאים ארכאולוגיים. לפרטים נוספים בדקו את האתר הרשמי של המוזיאון: www.casamuseopogliaghi.it/ . במתחם זה נמצא גם מוזיאון בארופיו (Baroffio), ובו יצירות אמנות מהמאה ה-20 וממצא יוצר דופן – "הדרקון של ברנו", תנין ענק שניצוד בעיירה שוויצרית במאה ה-17 והפחיד את התושבים עד כדי כך שהם כינו אותו "הדרקון" ופחלצו את גופתו המוצגת עד היום. לפרטים נוספים ניתן לבקר באתר המוזיאון www.museobaroffio.it/ . אם הביקור בשלושת האתרים המעניינים האלה עורר בכם רעב, אל דאגה! וארזה מלאה במסעדות טעימות המגישות אוכל טיפוסי לאזור. נסו למשל את הפיצרייה   Premiata Pizzeria della Motta , הנקראת על שם כיכר העיר (פיאצה) שבה היא נמצאת. בנוסף לפיצה המעולה שלהם, הם מגישים גם ספגטי, טירמיסו, ופנקוטה קרמית במיוחד.   ברובע Masnago תוכלו למצוא את מסעדת Al Posto Giusto  ב-via Amendola 7 המציעה פלטות נקניקים המוגשים עם לחם מטוגן, שלל מנות פסטה מצוינות, דגים מטוגנים ובשר על האש (אל דאגה, יש גם תפריט צמחוני). מסעדה מומלצת נוספת היא Osteria del Tortellino , הממוקמת ב-via Crispi 110. זוהי למעשה רשת (יש להם סניפים גם באמיליה רומניה) והם מתמחים, כפי שבוודאי הבנתם מהשם, בטורטליני. כוכבי התפריט הם הטורטליני בעבודת יד – גם יפים וגם טעימים מאד!   אי אפשר לסיים את ההמלצות מבלי להציע מסעדה הנמצאת ליד ההר הקדוש של וארזה – מסעדת מילאנו (Ristorante Milano), שב-via dell’Assunzione 7 ביישוב Santa Maria del Monte, ומסעדת Montorfano שב-via del Santuario 74 הן שתי מסעדות מצוינות, המציעות לא רק אוכל ברמה גבוהה אלא גם נוף מרשים (זהו אזור המאוכלס בעיקר בידי משפחות בעלות אמצעים, ולכן גם המחירים במסעדות יקרים יותר). וכך, כמעט, סיימנו את המאמר. למה כמעט? משום שהייתי רוצה להמליץ על דבר אחד אחרון: יין מקומי. מאז שנת 2008 פועלת בווארזה עמותה בשם "יינות מווארזה" (vini Varesini), המאגדת בתוכה את כל היקבים באזור, מאזור אנג'רה (Angera) ועד וארזה עצמה. ב-Masnago וב-Lissago למשל פועל יקב בשם Valle Luna, המתמחה בענבי סירה, ומפיק מהם יינות אלגנטיים ומאוזנים, העשירים בניחוחות של תבלינים ואוכמניות ומשתפרים ככל שהם מתיישנים.   אחד היינות הטיפוסיים לאזור זה הוא ה- Ronchi Varesini IGT, הנקרא כך על שם ה-ronchi, כלומר הטרסות ששימשו את חקלאי האזור לגדל גפנים עוד מימי קדם. אפשר למצוא כאן גם יינות לבנים, המתאפיינים בתווים פרחוניים ורמזים של פרי בשל, ומלווים בצורה נהדרת מנות המבוססות על דגי אגם, וארוחות צוהריים קיץ קלות. היינות האדומים של וארזה מלווים לרוב מנות בשר אדום, ופולנטה. אני מקווה שהמאמר הזה עורר בכם רצון להכיר את וארזה קצת יותר. להתראות בביקור הבא!

אנו שמחים להציע לכם את הסיורים המודרכים שלנו בעברית בעיר פירנצה. שני הסיורים נבנו יחד עם מדריכת הטיולים לי טפרברג-קנאי , הסיור הראשון הוא סיור הכרות והוא מתאים בעיקר לאלו שמבקרים בעיר בפעם הראשונה אבל גם למי שטייל בה בעבר ורוצה להעמיק את הידע. הסיור מתאים ומותאם גם לילדים כך שפירנצה תשאר בזכרונם כחוויה מהנה מהטיול לאיטליה. הסיור השני הוא סיור במוזיאון האופיצי , אחד המוזאונים החשובים בעולם ונקודת ביקור חובה למבקרים בעיר. ההזמנות לסיורים עם לי טפרברג בפירנצה מושעות עד להודעה חדשה. ניתן לערוך גם סיורים מותאמים אישית פרטיים או זוגיים לפי בקשה מיוחדת. לי טפרברג-קנאי - מדריכת תיירים מוסמכת באיטליה זה כמה שנים שאני מתגוררת בפירנצה, שאליה הגעתי בעקבות התאהבות נושנה בנוף הגגות האדומים, באומנות, בארכיטקטורה, בשפה, באוכל ובשפע הסיפורים שמתחבאים בסמטאות. ​ כשהגעתי לפירנצה לא הייתה לי עבודה, והסתובבתי ימים ארוכים ברחובות ללא מטרה. הסקרנות הוליכה אותי בין הרחובות הצרים, הכנסיות הקטנות ובתי המלאכה. שוחחתי באיטלקית עם המקומיים, יצרתי חברויות חדשות, טעמתי את האוכל המקומי ולמדתי על ההיסטוריה ועל האומנות המקומית. כעבור זמן מה הבנתי שאני רוצה לגרום לאנשים להתאהב בפירנצה כמוני ולחוות אותה דרך כל החושים. החלטתי להפוך את התשוקה שלי למקצוע. קיבלתי הכשרה אינטנסיבית וכיום אני מדריכה מורשית ומוסמכת מטעם מחוז טוסקנה ומוזיאון הוותיקן ומובילה סיורים מודרכים בעברית ואנגלית בפירנצה וברומא, לקבוצות וליחידים. ​ אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסע שנובע כולו מהסקרנות שלי לאומנות כזירה לפולמוס דתי וחברתי וכמדיום להעברת סיפורים אנושיים, שהם למעשה פיסות של פאזל תרבותי ענק. אני מזמינה אתכם לחוות את הטיול שלכם דרך העיניים סיור הכרות בפירנצה כיכר סנטה מריה נובלה - כיכר הדאומו - בית הטבילה - כיכר הרפובליקה - כנסיית אורסנמיקלה - כיכר הסניוריה - כנסיית סנטה קרוצ'ה. ​ משך הסיור: כ-3 שעות עלות ההדרכה: 50 אירו למשתתף בקבוצה (מינימום של 4 איש, להדרכה פרטית אנא צרו איתנו קשר) מתאים גם למשפחות עם ילדים. גודל קבוצה: בין 4-12 איש פירנצה, פנינת מחוז טוסקנה, נחשבת לאחת הערים היפות בעולם. כבר בימי הביניים הייתה העיר חלוצה בתחומי תעשייה וכלכלה ושימשה בית אנשי רוח – משוררים, פילוסופים, ממציאים, ארכיטקטים, ציירים ופסלים – והם הובילו שינויים עמוקים בתפיסה התרבותית והאומנותית של אירופה. בעיר שבה כל בניין הוא יצירת אומנות אפשר לטייל ברחובות ולהתפעם מיופיים. במהלך הסיור נבקר בכמה מהכיכרות היפות והחשובות ביותר בפירנצה ונשמע סיפורים על פוליטיקה, על כלכלה, על מסורות מקומיות וכמובן על האומנים הגדולים ששוטטו כאן לאורך מאות שנים והעניקו לעיר את אוצרותיה. הסיור יתחיל בכיכר סנטה מריה נובלה, הסמוכה לתחנת הרכבת של פירנצה. לכנסייה שניצבת בכיכר נודעה חשיבות רבה בפירנצה, ומיכלאנג'לו אף כינה אותה "הכלה שלי". במרחק כמה דקות הליכה משם נגיע אל הקתדרלה המפוארת של פירנצה, ושם נשמע סיפורים על התחרות ששיגעה את העיר – בניית הדלתות של בית הטבילה, שזכו לכינוי "דלתות גן העדן". נמשיך דרך הסמטאות אל כיכר הסיניוריה הציורית, ושם נפגוש את ההעתק המדויק של הפסל "דוד", מקום מושבה של רפובליקת פירנצה וזירה למאבקי כוח בין בעלי השררה. משם נפנה אל הכיכר המרשימה של כנסיית סנטה קרוצ'ה, המשמשת עד היום חלק חשוב במסורת הפיורנטינית העתיקה של כדורגל היסטורי שקיימת עוד מהמאה ה־16. אני מזמינה אתכם להצטרף אליי ולגלות את סודותיה של פירנצה. מסלול הסיור: כשאתם מתכננים את הביקור שלכם בפירנצה, אל תוותרו על הפנינה המפורסמת של העיר – מוזיאון האופיצי. מדובר באחת מגלריות האומנות החשובות בעולם, המחזיקה באוסף ציורים ופסלים שאין שני לו. במסדרונות הגלריה מוצגת תערוכת קבע של פיסול רומי עתיק, ואת הקירות של חדרי הגלריה מעטר אוסף ציורים של האומנים הגדולים ביותר, דוגמת לאונרדו דה וינצ'י, סנדרו בוטיצ'לי, רפאל ומיכלאנג'לו. משך הסיור : כ־4 שעות. עלות ההדרכה : 50 יורו למשתתף (מינימום 4 אנשים; להדרכה פרטית אנא צרו איתנו קשר). עלות כרטיס כניסה למוזיאון : בהתאם למועד הסיור ולזמינות הכרטיסים (רכישת הכרטיסים נעשית באופן עצמאי ואנו מסייעים ברכישה). *בקבוצות של 8 איש ומעלה תתווסף עלות של 1.5 יורו למשתתף עבור אוזניות שמע ומיקרופון להדרכה. במהלך הסיור נשמע את הסיפורים שמאחורי היצירות ונגלה את התהליכים ההיסטוריים שהובילו לשינויים מרחיקי לכת בעולם האומנות. הסיור יסייע לכם להתבונן באופן רחב יותר ביצירות אומנות, כך שבין אם אתם חיות מוזיאונים מנוסות ובין אם זהו עולם חדש עבורכם – זו תהיה חוויה עשירה וייחודית.

במהלך יום הסיור שלפניכם נגלה מספר אוצרות בלתי נשכחים הנמצאים במרחק קצר מרומא: נבקר בווילה של קיסר רומאי ידוע, נסייר בגן רנסנסי הנחשב ליפה ביותר באירופה, ונתרווח במעיינות חמים מודרניים. אורך המסלול: 3-4 שעות בשעות הבוקר, שעתיים אחר הצהריים, וזמן חופשי במעיינות החמים. כל ביקור ברומא עצמה הוא חוויה ייחודית ובלתי נשכחת, שנשארת לנצח בליבם של המבקרים. אבל גם מסביב לעיר הבירה, ולמעשה בכל רחבי מחוז לאציו (Lazio), תוכלו למצוא מקומות נדירים ביופיים, שכדאי מאד לבקר בהם. היום ניסע לאחד מהמקומות האלה – לעיירה טיבולי, המציעה למבקרים בה עושר מסחרר של אטרקציות. העיירה טיבולי (Tivoli), או טיבור העתיקה (Tibur) מתגאה בשורשים עתיקים במיוחד – עתיקים אפילו יותר מרומא עצמה. טיבולי נוסדה ככל הנראה על ידי הסיקולי (Siculi – שבט עתיק שגר במזרח סיציליה בתקופת הברזל), או על ידי מתיישבים יוונים, ומפורסמת בזכות שני אתרים חשובים שהוכרו כאתרי מורשת עולמית על ידי אונסק"ו: וילה אדריאנה (Villa Adriana) – משכנו של הקיסר אדריאנוס, ווילה ד'אסטה (Villa d’Este), אחוזה מפוארת עם גן בסגנון איטלקי שנחשב ליפה ביותר באירופה. בנוסף, ידועה העיר בזכות ספא מעיינות חמים מודרני בשם "לה תרמה די רומא" (Le Terme di Roma), שנבנה על גבי מערכת של מעיינות חמים העולים מבטן האדמה. כאן יכולים המבקרים לטבול בבריכות עשירות בגופרית, וליהנות משלל טיפולי בריאות ויופי. איך מגיעים? טיבולי נמצאת במרחק כ-25 קילומטרים מרומא, וניתן להגיע אליה במספר דרכים: באוטובוס: יציאה מתחנת פונטה מאמולו (Ponte Mammolo) הנמצאת על קו B של המטרו. לאחר מכן יש להחליף לאוטובוס COTRAL, קו רומא-טיבולי-ויה פרנסטינה (via prenestina). האוטובוס עוצר במרחק כ-300 מטרים מווילה אדריאנה. מחיר הנסיעה הוא 1.30 יורו, וניתן לרכוש כרטיסים בכל בר, דוכן עיתונים, וחנות סיגריות (טאבאקאיו, באיטלקית – Tabaccaio). ברכבת: יש לקחת את הרכבת לפסקרה (Pescara) מתחנת רומא טיבורטינה (Roma Tiburtina) ולרדת בתחנת טיבולי צ'נטרלה (Tivoli Centrale). ניתן לקנות כרטיסים לרכבת (מחיר הכרטיס 2.60 יורו) בתחנת הרכבת, בדוכני העיתונים, ובחנויות הסיגריות. מתחנת הרכבת יש לקחת את אוטובוס מספר 4, המגיע לווילה אדריאנה עצמה. ברכב פרטי: זו האופציה הפשוטה, הנוחה, והמומלצת ביותר, משום שהתחבורה הציבורית באזור זה פועלת בתדירות נמוכה, וסובלת מביטולים תכופים. ניתן לשכור רכב פרטי ברומא דרך מגוון חברות פרטיות, כמו לדוגמה הרץ (Hertz) ויורופקאר (Europcar). וילה אדריאנה – Villa Adriana היעד הראשון שלנו נמצא מעט לפני העיר טיבולי עצמה. וילה אדריאנה מופיעה ברוב מכשירי הניווט והאפליקציות כ"Tivoli Villa Adriana", והכתובת המדוייקת היא Largo Marguerite Yourcenar 2, Tivoli, Roma. מחיר כרטיס הכניסה הוא 10 יורו, וניתן לרכוש כרטיסים במקום, או להזמין אותם מראש דרך אתר האינטרנט הרשמי של הווילה. פובליוס איליוס טראיאנוס אדריאנוס (או אדריאנו, Adriano, באיטלקית) נולד באיטליקה (באזור שכיום נמצא בספרד) בשנת 76 לספירה. לאחר שאביו נפטר הוא אומץ בידי הקיסר מרקוס אולפיוס נרווה טראיאנוס. לאחר שאדריאנוס עלה לשלטון בשנת 117 לספירה הוא עמד בראש הצבא, וניצח על שלל מערכות. הוא פתר מספר סכסוכים טריטוריאליים והגה אסטרטגיה ששמרה על גבולות האימפריה ופישטה את המערכת הבירוקרטית. תחת שלטונו שגשגה האימפריה, ובעיני האיטלקים הוא נחשב לאחד מ"חמשת הקיסרים הטובים", אבל במסורת היהודית זכה אדריאנוס למוניטין מפוקפק בהרבה, ונודע כקיסר שדיכא ביד ברזל את מרד בר כוכבא (שבמהלכו ובסופו נהרגו מאות אלפי יהודים, עשרות אלפים נמכרו לעבדות, ועל היהודים נאסר להיכנס לירושלים). אדריאנוס ניהל גם מערכה אכזרית כדי לקטוע אחת ולתמיד את ההתנגדות היהודית לשלטון רומא, והטיל סדרה של גזירות (הידועות בשם "גזירות אדריאנוס") על תושבי ישראל, במטרה לעקור מהשורש לא רק את התודעה הלאומית אלא גם את התודעה היהודית; בין היתר נאסר על היהודים לקיים ברית מילה ולשמור את השבת. הרבנים שהמשיכו במאבק ושמרו מצוות הוצאו להורג (אחד הידועים שבהם היה רבי עקיבא). אדריאנוס נודע כקיסר משכיל, שביקר בכל חלקי האימפריה ולמד ללא הרף – הוא אהב שירה ואומנות, ונהג להזמין לווילה שלו אנשי ספרות ופילוסופים. הוא בנה מבנים מונומנטליים כמו חומת אדריאנוס באנגליה, דאג לשיפוץ הפנתיאון ברומא, והורה על בנייתם של מקדשים אחדים, וביניהם גם מקדש ונוס בפורום הרומאי. הוא נפטר ממחלת ריאות בגיל 62, ונקבר במאוזוליאום שהפך לאחד האתרים המרכזיים ברומא – מצודת סנט'אנג'לו (קסטל סנט'אנג'לו – Castel Sant’Angelo), המכונה גם "לה מולה אדריאנה", או "המאוזוליאום של אדריאנוס". הווילה המלכותית של אדריאנוס נחשבת לגדולה ביותר מבין כל הווילות של כל קיסרי רומא, ומתפרשת על פני כ-12 קמ"ר (מתוכם 4 קמ"ר פתוחים לקהל הרחב). הווילה נבנתה בין השנים 118-133 לספירה, על גבי הריסותיה של וילה רומאית מוקדמת יותר, מהתקופה הרפובליקנית, שהייתה שייכת לוויביה סבינה (Vibia Sabina), אשתו של הקיסר. וילה אדריאנה הייתה עיר לכל דבר, עם גנים, בריכות, מזרקות, שערים, מרחצאות, חדרי כושר, ספריות (הקיסר היה אדם משכיל מאד), היפודרום, אצטדיון, תיאטראות, מקדשים, מגורי צוות, וילות עבור האורחים, אולמות לקבלת קהל, ומגורים עבורי בני משפחתו של הקיסר. אדריאנוס הפך את הווילה למקום המגורים הרשמי שלו בשנת 128 לספירה, ובשנותיו האחרונות שלט מכאן על האימפריה כולה. התוכנית של אדריאנוס, שהיה אדריכל בעצמו, הייתה לשחזר בתוך מתחם הווילה מבנים בעלי חשיבות מרחבי האימפריה שלו, שבהם הוא ביקר במהלך מסעותיו. המבנים נבנו עם כמה התאמות אישיות, לפי טעמו של הקיסר. המבנים שאסור להחמיץ הם: 1. בריכת הקאנופוס (Canopo): מבנה זה הושפע מעיר מצרית עתיקה שראה אדריאנוס. מדובר על תעלה ארוכה (המדמה את הנילוס) שמוקפת בפסלים (המושפעים בחלקם מאלים מצריים) ובסופה ניצב מבנה. המבנה, שנקרא איל סרפאו (Il Serapeo), מקושט בפסלים של אלים רומאיים ובמזרקה המתיזה סילוני מים. כאן נהג הקיסר לערוך ארוחות ערב בלילות הקיץ החמים. הביקור במבנה הזה הותיר אותי נפעמת, ובהזדמנות אחת זכיתי לצפות פה במופע תיאטרון יפה עד כאב בשם "זיכרונותיו של אדריאנוס", שהתבסס על הרומן ההיסטורי שכתבה הסופרת הצרפתיה מרגריט יורסנאר (Marguerite Yourcenar). הספר תורגם גם לעברית, ויצא לאור בשנת 1987 בהוצאת זמורה ביתן. 2. התאטרון הימי (Teatro Marittino): זה מקום מיוחד שאני אוהבת במיוחד, בשל צורתו המעוגלת וההרמונית: שורת עמודים מחבקת את האגם, שבמרכזו ניצב אי מלאכותי ועליו הווילה שבה מצא הקיסר מפלט כאשר רצה להתבודד. 3. המרחצאות הקטנים והגדולים (Le grandi e piccole Terme): הרומאים העתיקים הבינו כבר בתקופה הרפובליקנית את חשיבותם של המרחצאות כמקום שבו אדם יכול להירגע ולטפל בעצמו, ובנו מרחצאות בכל רחבי האימפריה. בווילה של הקיסר נבנו כמובן שני מרחצאות – אחד עבור הקיסר ואחד עבור העובדים והאורחים. 4. התיאטרון היווני (Il Teatro Greco): תיאטרון קטן ופרטי, ששימש אורחים קרובים. 5. הספרייה היוונית והספרייה הלטינית (La biblioteca greca e la biblioteca latina): אדריאנוס היה קיסר משכיל, והורה על בנייתן של שתי ספריות גדולות מאד: אחת בגובה שלוש קומות, שחוברה לתיאטרון הימי; ואחת בגובה שתי קומות. שתיהן ניצבות מול גינה, שבמרכזה ניצבת מזרקה. 6. פיאצה ד'אורו (Piazza d’Oro): הפיאצה נמצאת בגבולו הדרומי של המבנה, ושימשה כחלל לאירוח רשמי. בין השאר היו כאן בריכה, נימפאום (מקדש רומאי עתיק שבו התקיים פולחן הנימפות) עם מזרקה שהשפריצה סילוני מים, ופורטיקו (מבנה שער מקורה עם עמודים). בנוסף לאתרים האלה ישנם אוצרות רבים שכדאי לגלות, וביניהם גם המוזיאון שבו שמורים כמה מהפסלים המקוריים שהתגלו בזמן החפירות הארכיאולוגיות שנערכו באזור. פסלים אחרים מהווילה מפוזרים במוזיאונים בכל רחבי העולם. בתום הביקור התרבותי הנהדר הזה, נלך לאכול ארוחת צוהריים במרכז טיבולי. המטבח המקומי הוא איכרי מאד באופיו, ומבוסס על מאכלים פשוטים ואותנטיים. בין המעדנים הטיפוסיים לאזור: אובה פיצוטלו (uva pizzutello) – זן ענבים בעלי צורה מוארכת ומיוחדת, דג הטרוטה, שחי בנהר האניינה (Aniene) ובאגמים הסמוכים לטיבולי, סקפטה (scafata), מנה המבוססת על ירקות כמו פול, אפונה, תפוחי אדמה, בצל ושום, פיצה קרשוטה (pizza cresicuta) – סוג של קינוח המתובל באניס, פירות הדר וליקר אדום בשם אלקרמס (alchermes), ופנג'לו (pangiallo) – מאפה מתוק עם דבש, פירות יבשים, צימוקים, קקאו ותפוזים. הכניסו למכשיר הניווט של הרכב שלכם את הכתובת של חניון (פרקג'ו) פיצה מאסימו (Parcheggio Piazza Massino), ושם נשאיר את הרכב (מחיר שעת חנייה 1 יורו). מכאן נמשיך ברגל לאורך ויה רומא, ואז לאורך ויה דל פונטה גרגוריאנו (via del Ponte Gregoriano). כאן תוכלו להתפעל מהגשר שנבנה במאה ה-19 מאבן טוורטין, ושוחזר לאחר הפצצות בעלות הברית בשנת 1944. תוכלו גם לראות את המפלים והגנים של וילה גרגוריאנה (villa Gregoriana), שנבנו בידי האפיפיור גרגוריוס ה-16 במאה ה-19. הגנים המקסימים ממוקמים ליד מפל מרשים (השני בגובהו באיטליה). האתר סגור כרגע למבקרים. מהגשר נמשיך לאורך ויקולו דלה סיבילה (Vicolo della Sibilla), ואז נפנה ימינה ונמשיך לאורך וויה דלה סיבילה עד שנגיע למספר 50 (via della Sibilla 50). אם אתם נעים בעזרת התחבורה הציבורית, עליכם לקחת מווילה אדריאנה את קו מספר 4, לחזור לתחנת טיבולי, ללכת 15 דקות לאורך ויאלה מאציני (Viale Mazzini), ומשם להמשיך לאורך וויה דל פונטה גרגוריאנו. הגענו אל היעד שלנו – מסעדת סיבילה (Sibilla), מסעדה אלגנטית וייחודית, שנפתחה לראשונה בשנת 1720, ואירחה לאורך השנים אורחים ידועי-שם ורבי מעלה כמו פרידריך וילהלם השלישי (מלך פרוסיה ואחיינו של נפוליאון), הירוהיטו קיסר יפן, יוקו אונו (אשתו של ג'ון לנון), ניל ארמסטרונג (האיש הראשון שהלך על הירח) ועוד רבים אחרים. המסעדה ממוקמת למרגלות שרידיהם של שני מקדשים עתיקים, כך שבזמן שנהנה מהמנות הטעימות נוכל גם להתפעל מיופיים של המונומנטים החשובים האלה, ומקסמו של הנוף ההרמוני שמסביבם. המקדש הראשון הוא מקדש סיבילה (Tempio della Sibilla) מהמאה השנייה לפנה"ס. כיום נותרו מהמקדש רק עמודים אחדים, וקיר. המקדש השני הוא מקדש וסטה (Tempio di Vesta), בעל צורה מעוגלת (בדומה למקדש וסטה שבפורום הרומאי ברומא), וגם הוא נבנה במאה השנייה לפנה"ס. לאחר שטעמתם את המנות המעולות שהכין השף, נמשיך רגלית לעבר וילה ד'אסטה (Villa D’Este), הנמצאת במרחק 10 דקות בלבד מהמסעדה. על מנת להגיע לווילה נלך לאורך ויה דלה סיבילה עד שנגיע לפיאצה טרנטו (Piazza Trento). ניתן לרכוש כרטיסים במקום, או אונליין. מחיר הכרטיס עומד על 10 יורו (13 יורו אם מתקיימת במקום תערוכה). וילה ד'אסטה הגנים של וילה ד'אסטה הוכרו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות יופיים וייחודים: שילוב של מזרקות, מערות, ומקדשי נימפאום המתיזים סילוני מים המקיפים את הווילה. הגנים המפורסמים נבנו בתקופת הרנסנס, ומתפרשים על פני שטח בגודל 400 מ"ר. היה זה הקרדינל איפוליטו ד'אסטה שהפקיד את מלאכת התכנון בידי האדריכלים הטובים של זמנו, החל משנת 1550. העבודות נמשכו כעשרים שנה, ובהמשך שופץ המתחם מספר פעמים. כיום ניתן לבקר לא רק בגנים המפורסמים אלא גם בווילה ד'אסטה האלגנטית והמקושטת בפרסקאות, ששימשה כמשכנו של הקרדינל. המזרקות שבגני הווילה הן יהלום אדריכלי אמיתי, בזכות התחכום ההנדסי שלהן. הפסלים ומשחקי המים (חלקם מלווים במוזיקה) יוצרים אוירה הרמונית ואלגנטית. כמה מהמזרקות החשובות ביותר הן: -לה רומטה (La Rometta), או "מזרקת רומא בזעיר אינפין", ובה ניצבים העתקים של כמה מהפסלים הידועים ברומא. -לה פונטנה דל ביקיירונה (La Fontana del Bicchierone) או "מזרקת הספל הגדול" שפיסל ג'ובאני לורנצו ברניני -לה גרנדה פונטנה דל'אובאטו (La Grande Fontana dell’Ovato) או "המזרקה הסגלגלה", הניצבת בקצה שדרת "מאה המזרקות" -לה פונטנה די פרוסרפינה (La Fontana di Proserpina), או "מזרקת פרוסרפינה" הכוללת נימפאום -לה פונטנה די נטונו (La Fontana di Nettuno), או "מזרקת נפטון" -המזרקות ה"מוזיקליות": מזרקת הציפורים (לה פונטנה דלי אוצ'לי – La Fontana degli Uccelli) ומזרקת העוגב (לה פונטנה דל,אורגנו – La Fontana dell’Orgnao). בעבר קושטו גני הווילה בפסלים עתיקים רבים, אבל היום הפסלים מפוזרים במוזיאונים ברחבי העולם. לה טרמה די טיבולי – מרחצאות המעיינות החמים של טיבולי לאחר שצללנו לתוך עולם הטבע והאומנות, נחזור לרכב (או לתחנת הרכבת) וניסע לכיוון מרחצאות טיבולי – לה טרמה די טיבולי (Le Terme di Tivoli), הנמצאים בוויה טיבוריטנה ולריה (Tiburtina Valeria), בקילומטר 22,700. המרחצאות האלה ידועים בזכות מי המעיינות "המבעבעים", המלאים בבועות. המים החמימים (בטמפרטורה קבועה של 23.8 מעלות) נחשבים כמרפאים בזכות הריכוז הגבוה של גופרית, המשמשת כחומר מחטא ואנטי-דלקתי. מי המעיינות נחשבים כמסייעים בטיפול בבעיות דרמטולוגיות, בעיות נשימה, בעיות בדרכי השתן, ובעיות מפרקים. במרחצאות תוכלו למצוא ארבע בריכות באוויר הפתוח (שתי בריכות המותאמות לילדים ושתיים למבוגרים), ומפלים קטנים שאפשר לעמוד מתחתיהם ולעסות את הכתפיים בשלווה מוחלטת. הבריכות פתוחות מיוני ועד ספטמבר, ומחיר כרטיס הכניסה משתנה לפי העונה (ניתן להתעדכן באתר המרחצאות). בחודשי החורף ניתן להזמין כאן סדרה של טיפולים בבוץ ובמי המעיינות עצמם. ניתן כמובן לרכוש גם מוצרים המבוססים על מי המעיינות. אם תרצו להישאר באזור, תוכלו להעביר את הלילה במלון ויקטוריה הממוקם בתוך מתחם המרחצאות ממש. ואם אתם מחפשים מקום מוצלח לאכול בו ארוחת ערב במרכז העיר טיבולי, תוכלו לנסות את פיצרייה דה ג'רמנו (Pizzeria da Germano), שמציעה אומנם תפריטים "אחידים" לתיירים על בסיס דגים או בשר, אבל נותנת תמורה מצוינת למחיר.

את ליגוריה כולם אוהבים בזכות הנופים עוצרי הנשימה והכפרים הצבעוניים (כמו הצ'ינקווה טרה, למשל). אבל האם ידעתם שלמחוז הזעיר הזה יש גם תעשיית יין משגשגת? אם מתחשק לכם ללגום יין טוב בזמן הביקור במחוז, הכתבה שלפניכם היא נקודת התחלה מצויינת ליגוריה היא מחוז קטן, אבל כוח עולה בסצינת היין המקומית. אמנם, הכמויות המיוצרות כאן הן מצומצמות ביותר (המחוז כולו מייצר בסך הכל 5.5 מיליוני בקבוקים בשנה, כאין וכאפס בהשוואה למחוזות אחרים) אך דווקא בשל כך זוכה ליגוריה לתשומת לב מיוחדת מצד מבקרי היין. בשנים האחרונות הצליחו היינות הליגוריים, המגיעים מאחד האזורים המאתגרים ביותר באיטליה לגידול גפנים, לכבוש יותר ויותר לבבות ברחבי העולם. למעשה, בתקופה שבה יקבים אחרים באיטליה מתמודדים עם ירידה קטנה בייצוא, היקבים הקטנים של ליגוריה מדווחים דווקא על עלייה בכמויות שהם מייצאים. תעשיית היין בליגוריה, יש להבין, לא דומה בשום צורה שהיא לטוסקנה (המחוז הגובל בה מדרום) או לפיימונטה (המחוז הגובל בה מצפון). טוסקנה ופיימונטה מתגאות בתעשיית יין מפותחת מאד, ועשירה בזנים ואזורי גידול. בליגוריה לעומת זאת ההיצע הוא מצומצם להפליא, השטח זעיר, וכל אחד מהיינות (המעטים) במחוז מיוצר בידי קבוצה קטנה מאד של אנשים. זה לא דבר שלילי, כמובן, שכן ההקפדה (שלא לומר נוקדנות...) והמחוייבות לזנים המקומיים הפכו את היין בליגוריה למוצר מובחן. בנוסף, בשנים האחרונות נרשמו מספר ניסיונות להציל זנים עתיקים שנשכחו (בין אם משיקולי מרקטינג, בשל מחוייבות אמיתית למגוון אקולוגי, או כדרך להתמודד עם שינויי האקלים שזורעים הרס במחוז) ובינתיים מסתמן כי המהלך רושם הצלחה. אחד הקשיים, בעיני, הוא העובדה שהיינות הליגוריים נותרו אנונימיים כמעט לגמרי עבור הקהל הרחב. מחוז ליגוריה אמנם מושך מספרים גבוהים של תיירים מידי שנה, אך מעטים הם המבקרים שגם מודעים לתעשיית היין המקומית, ומעטים אף יותר הם התיירים שיזמינו יין ליגורי כדי ללוות את הארוחה. זה פספוס, לדעתי, משום שבימי הקיץ החמים אין יין מתאים יותר מאשר ורמנטינו שמח ומלא חיים כדי ללוות את המנות על בסיס דגים ופירות ים הטעימות של האזור. כפי שתראו בהמלצות בהמשך הכתבה הכוכב הבלתי מעורער של ליגוריה הוא ענב  הוורמנטינו, אבל כמובן שהוא לא הענב היחיד. בשנים האחרונות מתמקדים יקבים רבים גם בענב הפיגאטו (Pigato), שמפגין פוטנציאל מרשים ליצור יינות מעניינים ומהנים, ובמיוחד יינות מבעבעים שזוכים לפופולריות בימים אלה. אז מה שותים, והיכן? בואו נתחיל. היינות של הצ'ינקווה טרה יננים יש בכל רחבי ליגוריה, אך אין ספק שחייהם של מגדלי הגפנים בצ'ינקווה טרה מסובכים במיוחד. הגפנים בחמשת הכפרים הצבעוניים והאהובים על המטיילים נשתלו בשיפועים בלתי אפשריים על טרסות באזור הררי, וכדי לנוע ממקום למקום נדרשת סיבולת לב ריאה מרשימה (ושרירים רציניים!). אין דרך להיעזר בטרקטורים כמובן, כך שכל העבודה (כולל הבציר) היא ידנית. לא פלא שסוג של זה גידול גפנים מכונה באיטלקית VITICOLTURA EROICA, כלומר יננות הרואית. זה בפירוש לא לכך אחד... אם יצא לכם לבקר בצ'ינקווה טרה, וללכת לאורך אחד מעשרות מסלולי ההליכה באזור, תוכלו לקראות את טרסות הגפנים שבאזור מנרולה וריומאג'ורה, למשל. למרות האתגרים הרבים, מיוצר כאן יין שזכה למעמד DOC: CINQUE TERRE DOC. את היין הלבן והיבש הזה מייצרים מענבים מזני בוסקו (Bosco), אלברולה (Albarola) וורמנטינו (vermentino), והוא מייצג נאמנה את האזור הגיאוגרפי שבו הוא מיוצר: בועט בפה, מינרלי, ומלא בחמיצות רעננה. אם תעצמו את העיניים, תוכלו ממש לטעום את הרוח המלוחה שעולה מהים ומצליפה יום ולילה בגפנים. כחלק מתהליך הייצור נח היין על שמריו במשך חמישה חודשים, ועובר יישון במיכלי נירוסטה בלבד (ללא מגע עם עץ). זהו יין שמקובל לשדך למנות פסטה עם פירות ים, או לדגי האנשובי שדייגי הצ'ינקווה טרה מעלים בחכתם. כמובן שיין הצ'ינקווה טרה מתאים מאד גם למנות דגים מטוגנים. בלתי אפשרי לגדל כאן גפנים ולייצר יינות ללא עזרה, וכך נולד בשנת 1973 קואופרטיב הייננים של הצ'ינקווה טרה. באמצעות שיתוף הפעולה בין היקבים הזעירים החלה התעשייה המקומית להתקדם ולפלס את דרכה בשוק. מעבר לאהבה ליין, אחת המטרות הרשמיות היתה למנוע מהצעירים לעזוב את המקום ולנטוש את השטח, שהיה ונותר קשה מאד לעיבוד. באמצעות מיתוג מחודש ותמיכה, צמח היין המקומי למותג מוכר שנמכר גם בחו"ל. תחת הקטגוריה המכונה Cinque terre מיוצרים שני יינות – היין הלבן היבש, ויין קינוח מיוחד ויוקרתי בשם שאקטרה (Sciacchetrà). את השאקטרה מכינים מהענבים המשובחים ביותר של הבציר. האשכולות עוברים תהליך יבוש, שבסופו ריכוז הסוכר בהם עולה. צבעו של היין ענברי וזהוב, והוא מדיף ניחוחות של פירות יבשים, דבש ועשבי תבלין. איפה טועמים? ביקב הקואופרטיב, כמובן. לפרטים נוספים, בדקו את המידע באתר הרשמי שלהם. קולי לי לוני – Colli di Luni DOC אזור מוכר נוסף הוא הקולי די לוני, המתפרש על פני חלקו הדרומי ביותר של מחוז ליגוריה וגולש גם לתוך מחוז טוסקנה (אזור מסה-קררה Massa-Carrara). היין זכה למעמד DOC רשמי בשנת 1989 אך ממצאים ארכיאולוגיים מוכיחים שתעשיית היין המקומית החלה כבר בשנת 177 לפנה"ס, כאשר האזור נשלט בידי רומא העתיקה. למעשה ייתכן שהשבטים הליגוריים שיישבו את האזור עוד לפני הרומאים למדו את סודות הגפנים אף קודם לכן, וגידלו פה גפנים. כוכב האזור הוא ענב הוורמטינו (vermentino), המהווה בסיס ליינות לבנים אהובים בכל רחבי איטליה. היין שיוצר כאן זכה להצלחה גדולה בימי הביניים, והיה פופולרי בקרב הבישופים רבי-העוצמה שמשלו באזור. על פי חוקי הקונסורציום המקומי על ה-Colli di Luni DOC להכיל לפחות 90% ענבי ורמנטינו. מבקרי יין מסכימים שתנאי האקלים באזור זה מתאימים במיוחד לזן, והתוצאה היא יין נעים בעל מניפת ריחות עשירה, שהדרך הטובה ביותר להגדירו, לעיתים קרובות, היא "פשוט כיפי" (זו לא הגדרה מדעית, אני יודעת, אבל אני עומדת מאחוריה...  הוורמנטינו הוא יין מושלם לאפריטיבו קיצי). עם זאת לצד היינות ה"כיפיים", ישנם גם בקבוקי ורמנטינו מורכבים ומתוחכמים יותר. חובה למשל לטעום את ה- Colli di Luni Vermentino Etichetta Nera של יקב Lunae Bosoni. היין מיוצר מ-100% ענבי ורמנטינו, ולא פלא שלאורך השנים הוא זכה במספר פרסים. הבציר נעשה באופן ידני, לקראת אמצע ספטמבר. התירוש נח עם הקליפות במשך יומיים, והתסיסה מתקיימת במיכלי נירוסטה עם מערכת בקרת אקלים עד חודש אפריל. התוצאה היא יין בעל גוף ועוצמה (וניחוחות נפלאים), שמצליח ללוות בהצלחה לא רק מנות פסטה אלא גם מנות עיקריות על בסיס דגים ופירות ים. קולינה די לבאנטו - Colline di Levanto DOC היינות באזור העיירה לבאנטו מתגאים בהיסטוריה עתיקה במיוחד. המעמד הרשמי של היין ניתן לו רק בשנת 1995, אבל בפועל ידוע שכבר היוונים העתיקים – יורדי ים שהגיעו לחופי ליגוריה בעת העתיקה – הביאו עימם גפנים והחלו את מסורת הגידול בשטח. ניתן לייצר מספר יינות שנכנסים תחת קטגוריית ה-DOC המקומית: המומלץ מביניהם הוא הקולינה די לבאנטו ורמנטינו (Colline di Levanto Vermentino יין יבש ועשיר בניחוחות פרי ופרחים, ובו אחוז ענבי הורמניטו חייב להיות גבוה מ-85%). ניתן לייצר גם יינות אדומים באזור זה, אבל הם הרבה פחות מעניינים, יש להודות. איפה טועמים? את היינות הטובים ביותר באזור זה מייצר יקב Cà du Ferrà הממוקם מחוץ לעיירה בונאסולה (Bonassola). היקב ידוע גם בזכות פעילותו לשימור זנים עתיקים באזור, כמו למשל זן ה-Ruzzese.  מענבים אלה נהגו בעבר תושבי המקום להכין יינות שמזכירים מאד את היין הידוע ביותר בליגוריה – השאקטרה. יין ה- Luccicante שלהם הוא חגיגה לאוהבי הוורמנטינו: לצד ניחוחות הפרי והפרחים (קמומיל, שקדים, אפרסקים ותפוחים צהובים) יין הלוצ'יקאנטה מתאפיין גם במליחות נעימה (בזכות הבריזה מהים) ומינרליות בולטת (הגפנים באזור זה נשתלו על אדמה וולקנית). ריביירה ליגורה די פוננטה – Riviera Ligure di Ponente DOC בחלקה המזרחי של ליגוריה, בנפות ג'נובה סבונה ואימפריה, אפשר למצוא יין מעניין נוסף – Riviera Ligure di Ponente DOC. מכיוון שהשטח הגאוגרפי מגוון מאד, גם היינות שמגיעים מהריביירה שונים מאד זה מזה. יקבים הממוקמים על הגבעות הנמוכות הפונות לים ויקבים ששתלו גפנים על מדרונות תלולים בגובה רב מייצרים יינות שונים למדיי. הזנים הנפוצים הם ה-Rossese, ה-Pigato ו-Granaccia, ענב מושלם לייצור יינות צעירים ונעימים, פירותיים וקלים. איפה טועמים? אחד היקבים המצטיינים באזור הוא Fontanacota. מומלץ לנסות גם את היינות הלבנים שלהם (ורמנטינו, מן הסתם, אבל גם את היינות על בסיס פיגאטו!). מבין האדומים כדאי מאד לנסות את היינות על בסיס ענבי אורמאסקו (Ormeasco) – ראו בהמשך. אורמאסקו די פורנאסיו – Ormeasco di Pornassio DOC ענבי אורמאסקו (Ormeasco) הם למעשה ענבי דולצ'טו (dolcetto), אבל לעיתים קורה ששם הענב משתנה בהתאם למיקום הגיאוגרפי וכך קרה גם כאן. מקורו של הזן הזה הוא ממחוזות פיימונטה וליגוריה, וכנראה שמקור השם (באיטלקית פירוש המילה דולצ'טו הוא "מתקתק") נובע מהעובדה שבהשוואה לענבים אחרים באזור פיימונטה, כמו ענבי הנביולו והברברה למשל, הדולצ'טו הוא עדין ורך יותר. באזור פיימונטה נהנים ענבי הדולצ'טו מתנאים אידיאלים המאפשרים להם לשגשג, אך גם בליגוריה ישנם כמה אזורים שבהם הדולצ'טו מרוצה להפליא. יינות על בסיס אורמאסקו מתאפיינים בתווים פירותיים ופרחוניים עזים (דובדבנים, פטל שחור, שזיפים) ומבנה רך – מסוג היינות שכיף לשתות. חובבי היינות הצעירים יהנו מהגרסה הרגילה של היין, המשמרת טעמים חזקים של פרי (היין לא עובר יישון בעץ, ותהליך הייצור כולו מתרחש במיכלי נירוסטה). אבל אם כבר טועמים, כדאי לנסות גם את אחיו הגדול:  ה-Ormeasco di Pornassio Superiore DOC. בנגיוד לקודמו זהו יין בעל גוף ונוכחות, העובר יישון בחביות עץ במשך 18 חודשים ומתאפיין בניחוחות שזיף ודובדבנים שחורים, ורדים וסיגליות. הבציר נעשה באופן ידני והכמויות הן זעירות. יקב פונטנקוטה, שעליו המלצתי בסעיף בקודם, מייצר כ-1000 בקבוקי אומאסקו סופריורה בשנה בלבד. רוסזה די דולצ'אקואה – Rossese di Dolceacqua DOC בנפת אימפריה (Imperia) שבמערב ליגוריה גדל אחד הזנים העתיקים ביותר בליגוריה – זן מקומי אמיתי, המזוהה באופן כמעט בלעדי עם המחוז. ענבי הרוסזה מהווים את הבסיס ליין המיוצר סביב היישוב המקסים דולצ'אקווה (Dolceacqua – יישוב עתיק שזכה להיכנס לרשימת "הכפרים היפים באיטליה"). זהו אזור שכיף לטייל בו, ומומלץ להשלים את החוויה ולטעום גם את היין המקומי. איפה טועמים? נסו את יקב Gajaudo, למשל. אביסי – היין שמתיישן בין הגלים אחד הבקבוקים המפורסמים ביותר בליגוריה הוא אביסי (abissi, מילולית: מעמקים) המיוצר בידי יקב Bisson. מדובר על בקבוק יין שמתיישן בעומק 60 מטר מתחת לפני המים, לחופי העיירה ססטרי לבאנטה (Sestri Levante). הטמפרטורה הקבועה (15 מעלות) מאפשרת ליין להתיישן בתנאים יציבים, ואילו טלטולי הגלים מערבבים באופן קבוע את המשקעים, ומעניקים, לדברי ינני היקב, טעם וארומה ייחודיים. לא פשוט להשיג בקבוק מקולקציית המבעבעים שמתבגרים בעומק הים, אבל אם תצליחו – הרווחתם. בנוסף, מומלץ לנסות גם את היינות האחרים של יקב Bisson – יין הפיגאטו (Pigato) שלהם מוצלח, כמובן שגם הוורמנטינו. היינות המבעבעים של ליגוריה אחד הטרנדים הבולטים (והמוצלחים) של השנים האחרונות הוא שיקבים רבים בליגוריה החלו לייצר יינות מבעבעים. חלקם מאמצים את השיטה הקלאסית (בסגנון שמפניה), אחרים משיגים את התסיסה בעזרת השיטה האיטלקית, וכמה יקבים גילו מחדש זנים ארומטיים שמתאימים במיוחד לייצור יינות לבנים ויינות מבעבעים שמשקפים באופן מיוחד את האזור כמו למשל מוסקטלו די טאג'ה (Moscatello di Taggia). אם אתם מחפשים משהו קצת יותר מעניין מהממוצע, נסו את U Bertu של יקב Calleri. כל היינות פה מצויינים, ואחד הטובים ביותר הוא היין המבעבע שלהם המיוצר בשיטת שמפנואז, מ-100% ענבי פיגאטו, ללא דוסאז'. הניחוחות ילוו אתכם לאורך הערב כולו! ואם כבר מדברים על הפיגאטו, וכדאי לציין כמה יקבים שמייצרים יינות מעניינים על בסיס הענב המקומי הזה: Poggio dei Gorleri, בעיירה Diano Marina" מציע מגוון יינות לבנים מוצלחים, אך הפיגאטו שלהם מוצלח במיוחד. גם יקב BioVio מציע פיגאטו מצטיין, עז ניחוח (פירות צהובים, משמשים, אפרסק). שמן זית ליגורי - הזהב הנוזלי מהריביירה ונסיים בהערת אגב: אם אתם מבקרים בליגוריה, חובה לטעום את שמן הזית המקומי. למעשה, כמה מהשמנים האיכותיים ביותר באיטליה מגיעים מהריביירה, והחוות המשפחתיות שמתמחות בהפקת שמן בית מזיתי טאג'סקה מציעות כמה שמנים נהדרים ממש. נסו למשל את שמן הזית של Sommariva, בלנד הכולל בתוכו זיתים ממספר שנים טיפוסיים לאזור: טאג'אסקה כמובן, אבל גם פיניולה, מרלינה, קולומברה, לצ'ינה ופרנטויה. זהו בית בד בניהול משפחתי המתגאה בוותק של למעלה מ-100 שנה, וכל המוצרים שלהם, החל משמני הזית וכלה בממרחים ובפסטו, באיכות גבוהה ביותר. במתחם פועל גם מוזיאון קטן המוקדש כולו לשמן זית.

נדמה כי מידי שנה גדל מספרם של התיירים שמבקרים באיטליה, ומציפים את היעדים המפורסמים במדינה. האתגר, אם כך, הוא למצוא פינות מיוחדות שאינן מלאות במבקרים... חובבי היעדים הבלתי מוכרים יהנו מאד במחוז לה מארקה: הנופים מרשימים לא פחות מגבעות טוסקנה ואומבריה, העיירות העתיקות בנויות מאבן, והקרבה לים מבטיחה שפע של הזדמנויות לבטן-גב בחופים נסתרים. בשתי הכתבות שלפניכם נתמקד באתרים המרכזיים במחוז תיירים רבים מדלגים לחלוטין על מחוז לה מארקה (Le Marche), ולו מהטעם הפשוט שאין להם מושג שהוא קיים. זהו פספוס גדול, משום שמחוז לה מארקה, שבלב איטליה, הוא באמת יעד יפהפה. המחוז גובל באמיליה-רומאניה, אומבריה, לאציו ורפובליקת סן מרינו העצמאית, ומתפרש גם לחופי הים האדריאטי. נדמה שיש כאן הכל: עיירות בנויות מאבן, גבעות מכוסות גפנים, אוכל מצויין, יינות מעולים, מוזיאונים מעניינים, כנסיות יפהפיות, ושפע של מסלולי טבע בשמורות מטופחות. מה עוד אפשר לבקש? מי שמחפש טיול בקצב קצת אחר, ורגוע יותר, יגלה שמחוז לה מארקה הוא מקום נהדר להירגע בו ולחוות את איטליה של פעם. מכיוון שיש לא מעט דברים לעשות כאן, חילקנו את המידע לשתי כתבות. ומכיוון שעל אנקונה, בירת מחוז לה מארקה, כבר דיברנו בכתבה נפרדת שהוקדשה לתולדות הקהילה היהודית בעיר, הפעם נתמקד ביעדים אחרים. ממילא עבור תיירים רבים, האטרקציה האמיתית איננה עיר הבירה אלא הכפרים הקטנים והעיירות הקסומות המפוזרות ברחבי המחוז. אך לפני שנתחיל במסע עצמו, כדאי לדעת כמה דברים על המחוז שבו נבקר. שמו החריג של המחוז (פירוש השם "לה מארקה" באיטלקית הוא – "מחוזות מארקה", כלומר ברבים ולא ביחיד), מגיע מהמילה הגרמנית העתיקה "מרקה" ששימשה לציון גבולותיהם של ערים ומחוזות תחת האימפריה הרומית הקדושה. בהמשך אוחדו הערים והפרובינציות, אך השם המודרני ממשיך לשקף את עברו המורכב של האזור. עיר הבירה, כאמור, היא אנקונה (מהמילה "אנקון", כלומר מרפק ביוונית עתיקה, שפתם של יורדי הים העתיקים שייסדו את העיר), והיא שוכנת למרגלות הר קונרו (Conero). מחוז לה מארקה מחולק לחמש נפות: נפת אנקונה, נפת אסקולי פיצ'נו, נפת פרמו, נפת מצ'רטה, ונפת פזארו ואורבינו. מחוז לה מארקה מתגאה גם בכמה בנים ידועים במיוחד – צייר הרנסאנס רפאל (רפאלו סנציו) היה יליד המחוז, וגם המשורר הידוע ג'אקומו לאופרדי נולד כאן. האדריכל הידוע דונטו בראמאנטה (Donato Bramante), שאחראי על תכנון חלקים מבזיליקת פטרוס הקדוש הוא יליד לה מארקה, וכך גם המצביא והמושל פדריקו דה מונטפלטרו (Federico da Montefeltro). והרשימה נמשכת: גם המחנכת מריה מונטסורי, המלחין ג'ואקינו רוסיני, והקרטוגרף מתאו ריצ'י (Matteo Ricci) נולדו במחוז. מחוז לה מארקה מיושב עוד מתקופת הברזל, אז אוכלס השטח בידי השבטים הפיצ'נים. בהמשך כבשה האימפרית הרומית כבשה את השטח, ואחרי הרומאים הגיעו הגותים, וקרל הגדול (שארלמאן). בימי הביניים סופח רוב האזור למדינות האפיפיור, אך המלחמה בין משפחות אצולה אזוריות נמשכה ועיצבה את הפוליטיקה והתרבות במקום. מבין הכוחות שפעלו כאן דוכסות אורבינו (Urbino) היא הידועה ביותר, והתפרסמה כאחד ממרכזי הרנסאנס החשובים באיטליה. דוכסות אורבינו נותרה עצמאית עד שעברה באמצע המאה ה-17 לשליטת מדינות האפיפיור. אורבינו Urbino איך אפשר שלא להתחיל את המסע בלה מארקה באורבינו? זו פנינה של ממש, ולדעת רבים היעד היפה ביותר במחוז (בנוסף זוהי וגם עיר הולדתו של רפאל). אורבינו היתה אחת הערים החשובות ברנסאנס האיטלקי, וחצרו של פדריקו די מונטפלטרו שקקה חיים, אומנות ומוזיקה. המרכז ההיסטורי של אורבינו הוכר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, והסיור בין סמטאותיו הוא מעין מסע בזמן. תחת הנהגתו של פדריקו דה מונטפלטרו (Federico de Montefeltro), שהיה לא רק מצביא חשוב אלא גם דיפלומט מוכשר ופטרון אומנות וספרות, נהנתה אורבינו מתור זהב של ממש. מונטפלטרו היה זה שהורה על בנייתו של ארמון הדוכס (Palazzo Ducale) – התחנה הראשונה שבה כדאי לבקר בעיר. הפוליטיקה המורכבת של העיר הובילה לכך שהשליטה בה עברה מיד ליד: בהמשך השתלטו על אורבינו משפחת בורג'ה ואז משפחת דלה רוברה, עד שהעיר לבסוף סופחה, כמו שאר האזור, למדינות האפיפיור (וב-1870 הפכה לחלק ממלכת איטליה). ארמון הדוכס (Palazzo Ducale) עוצב בהשראתם של מבני רנסאנס חשובים בפירנצה, ומשמש כיום כמקום מושבה של הגלריה הלאומית של מחוז לה מארקה. כאן תוכלו להתרשם מאחד מאוספי אומנות הרנסאנס החשובים בעולם. לפרטים נוספים על הגלריה, מומלץ לבדוק את האתר הרשמי. כמובן שאי אפשר להחמיץ ביקור בדואומו המרשים להפליא של אורבינו (Duomo di Urbino), סיור רגלי לאורך הדרך הפנורמית (Camminamento panoramico), וביקור במצודת אלבורונץ (Fortezza Albornoz) שבנו בני רוברה כחלק ממאמציהם לבצר את העיר. אופידה Offida באמצע הדרך בין אסקולי פיצ'נו לחופי הים האדריאטי, בין ריביירת הדקלים להרים הסיביליניים, מתחבאת העיירה אופידה. אופידה נכללת ברשימת ה-borghi più belli d’Italia  (רשימה המונה כמה מאות כפרים ועיירות שנחשבים ליפים במדינה), ובצדק. אז מה כדאי לראות כאן? כל ביקור בעיר יתחיל בפיאצה הראשית המרשימה, הבנויה בצורת משולש, וימשיך בסיור רגלי לאורך הסימטאות ובין החנויות. כדאי לבקר גם באתר מיוחד הממוקם מחוץ למרכז ההיסטורי: כנסיית סנטה מריה דלה רוקה (Santa Maria della Rocca), היא אתר חובה, ונהנית ממיקום מרהיב במיוחד – בקצה צוק צר, מוקפת מכל עבר בנוף מדהים של גבעות מכוסות גפנים. הצורה הייחודית מזכירה מעט את המנזרים המפורסמים של מטרה (ביוון). המיקום איננו מקרי – הכנסיה נבנתה על גבי מבצר שמירה ותצפית מהתקופה הלונגוברדית, ואפשר עדיין לראות עדות לכך – המדרגות העתיקות המובילות לכניסה הצדדית נבנו במאה השביעית לספירה, וצורתן הייחודית (רחבות ונמוכות מאד) מעידה על כך שהן שימשו את האבירים שרכבו במעלה המדרגות על גבי הסוסים שלהם כדי להיכנס למבצר. אם יש לכם זמן, מומלץ לבקר גם בכנסיית סנט אגוסטינו (Sant’Agostino), שנבנתה במאה ה-14. בלב הכנסייה ניצב ה-SACRARAIO, שבו, טוענים המאמינים, התרחש לפני מאות שנים נס, במהלכו הפך הלחם המייצג את בשרו של ישו במיסה לבשר של ממש. מידה שנה נפתח ה-SACRARIO (לא פחות מ-14 מפתחות נדרשים כדי לפתוח אותו) לרגל חגיגות הצלב הקדוש. אם אתם מחפשים מזכרות, תעשיית הרקמה המסורתית של אופידה ידועה בכל רחבי איטליה, וניתן עדייל למצוא פריטים עדינים בעבודת יד. המומחיות כאן היא רקמת סלילים. מומלץ לבקר בקיץ, אבל גם בחודשי החורף אופידה היא יעד מומלץ – מידי שנה, ב-17 בינואר חוגגת אופידה את הקרנבל העירוני המפורסם. אזנטוליה Esanatoglia אזנטוליה היא עיירה עתיקה ויפהפיה, המוקפת בחומת הגנה מרשימה. שמה המקורי של העיירה היה סנט'אנטוליה (Sant’Anatolia), על שם הקדושה הפטרונית של העיירה, אך שם זה שונה במאה ה-19. למה כדאי להגיע לכאן? משום שמקסים להסתובב בין הבתים העתיקים הבנויים מאבן. אחד המפורסמים שבהם הוא הבית בן שלוש הדלתות (La casa delle tre porte) – דלת אחת שימשה את דרי הבית באופן יומיומי, דלת אחרת נקראה דלת "הנשואים" ודרכה נכנסו החתן והכלה בפעם הראשונה לבית, ואילו הדלת השלישית היתה דלת שפתחו במיוחד בקיר הבית בכל פעם שמישהו נפטר – זו היתה "דלתו של המת". מסורת "דלת המת" (La porta del morto) הייתה נפוצה בכל רחבי איטליה. מחות למרכז ההיסטורי מתחבא אתר מומלץ נוסף – מנזר סן קטלדו (San Cataldo), שנבנה בראש צוק, באזור מבודד. אין ספקר שהנזירים שהגיעו למקום כדי להתבודד ולהתפל בכוונה רבה נהנו גם מנופים בלתי נשכחים... מונטקאסיאנו Montecassiano העיירה הקטנה (כ-6500 תושבים בלבד) והיפה מונטקסיאנו, שבנפת מצ'ראטה, היא תחנת מומלצת נוספת במסע בין פינות החמד של מחוז לה מארקה. אזור זה היה מיושב כבר בתקופה הרומית (אז נודע בשם Castrum Montis). בימי הביניים היתה העיר מעורבת, בדומה לאלפי יישובים אחרים, במלחמות בין הגואלפים והגיבלינים שקרעו את אירופה לגזרים. בהמשך השתלטה מדינת האפיפיור על השטח כולו. כיום נכלל מונטקסיאנו ברשימת הכפרים היפים ביותר באיטליה, ונעים לשוטט בין הסימטאות העתיקות ולהתפעל מהנופים. מצ'רטה  Macerata מצ'רטה זכורה כיום בעיקר בשל רעידת האדמה הקטלנית שפגעה בה, אך כמובן שזו לא הסיבה היחידה לבקר בעיר. אם אתם באזור ויש לכם זמן, כדאי לעצור כאן ביקור קצר. כדאי לבקר בכיכר הראשית – פיאצה דלה ליברטה (Piazza della Libertà), בקתדרלה (Duomo di San Giuliano), ובמוזיאון היפה שבפאלאצו בואונאקורסי (Palazzo Buonaccorsi). הארמון הקטן של משפחת האצולה בואנקורסי, שנבנה באמצע המאה ה-18 והוסב למוזיאון ובו אוסף מגוון של יצירות אומנות, מרכבות, ועוד. לפרטים נוספים ניתן לבדוק את האתר הרשמי. אם במקרה נערך קונצרט ב-Sferisterio, מומלץ להזמין כרטיסים. ב-Sferisterio הוא מעין זירה חצי אליפטית, ששימשה בעבר כאצטדיון לסוג מיוחד של משחק כדור שהיה פופולרי באיטליה בין המאות ה-16 וה-19 ואילו כיום מארח הופעות וקונצרטים (האקוסטיקה פה מצוינת). מידי שנה נערך במתחם גם פסטיבל האופרה של מאצ'רטה. כמה מילים על רעידת האדמה שהיכתה במצ'רטה למרבה הצער, אי אפשר שלא לכתוב כמה משפטים על רעידת האדמה שגרמה נזקים לעיר (ולערים נוספות באזור), בעיקר מכיוון שלא היתה זו רעידת אדמה אחת, אלא סדרה של רעידות אדמה שהחרידו את מרכז איטליה בין השנים 2016 ו-2017. ב-30 באוקטובר 2016, בשעה 7:40 בבוקר, הכתה רעידת אדמה בעוצמה 6.5 בסולם ריכטר (החזקה ביותר באיטליה מאז רעידת האדמה שהחריבה את אירפיניה Irpinia ב-1980). מוקד הרעידה היה בין הערים מצ'רטה ונורצ'ה (Norcia, במחוז אומבריה) והרעש גרם לנזקים אדירים בשטח משמעותי שהתפרש על פני מחוזות לה מארקה, אומבריה, לאציו ואברוצו (הדפים משניים הורגשו גם בצפון איטליה ואפילו באזור אוסטריה ומדינות הבלקן). כתוצאה מהאסון נותרו עשרות אלפי איש ללא קורת גג, ולמעלה מחצי מיליון איש הושפעו בדרך זו או אחרת מהאירועים. אך כאמור, לא היתה זו הרעידה היחידה: קדמו לה רעידת אדמה מפחידה ב-24 באוגוסט 2016, שפגעה באברוצו ובמארקה בשיא עונת התיירות. כתוצאה ממנה נחרבו (בין היתר) העיירה אמאטריצ'ה (Amatrice) והכפר ארקוואטה דל טרונטו (Arquata del Tronto שבמחוז לה מארקה). העיירה אמאטריצ'ה (Amatrice), שבמחוז לאציו, היתה הקורבן הגדול ביותר של רעידת האדמה, וכאן נהרגו 237 מתוך 299 קורבנות הרעידה. אמטריצ'ה מעולם לא התאוששה לגמרי מאותה רעידת אדמה. ב-26 באוקטובר היכו שתי רעידות אדמה נוספות באזור אומבריה-מארקה, וגרמו לנזקים משמעותיים נוספים. ב-18 בינואר חזר על עצמו הסיוט, וארבע רעידות אדמה נוספות הרעידו את מחוז אברוצו (אך הורגשו כמובן גם במחוזות השכנים). רקאנאטי - Recanati נסיים את החלק הזה של הכתבה עם המלצה על רקאנטי. זוהי עיר נעימה לביקור, אך הסיבה העיקרית שבגינה אנשים מגיעים אליה איננה בזכות המונומנטים או הכנסיות שבעיר, אלא משום שכאן נולד אחד מהמשוררים החשובים ביותר באיטליה: ג'אקומו לאופרדי. ג'אקומו לאופרדי (Giacomo Leopardi, 1798-1837) נודע לא רק כמשורר איטלקי רומנטי בולט, אלא כאחד מחשובי הכותבים במדינה. הוא נולד ברקאנטי למשפחת אצולה, וזכה לחינוך קפדני ומגוון. מספרים כי הוא נהג להעביר שעות רבות לבדו, בספריה, בעודו מתעמק בכתבי פילוסופיה ואומנות, אסטרונומיה ומדעי הטבע. הוא היה ילד ונער חלש מבחינה פיזית, וסבלת מאסתמה ועקמת, אך עולמו הפנימי היה עשיר וסוער. בשנת 1817, כשהיה בן 19, החל לאופרדי לפרסם את ה - Zibaldone, אוסף שירים ומחשבות בן למעלה מ-4000 עמודים, שהקנה לו תהילה ומעמד כמשורר לירי חשוב. השירים שכתב בתקופה שבה שקע בדיכאון הקנו לו תהילה וקבעו את מקומו כאחד מבכירי המשוררים בהיסטוריה האיטלקית ועד היום שיריו נלמדים בתיכונים ברחבי המדינה. חובבי לאופרדי יוכלו לבקר בבית הולדתו של לאופרדי, שהוסב למוזיאון. אם תרצו לקרוא על יעדים נוספים במחוז לה מארקה, לחצו כאן כדי להגיע לחלקה השני של הכתבה.

בחלקה הראשון של הכתבה סקרנו כמה מהאתרים מומלצים ביותר במחוז לה מארקה: אזור יפהפה, ולא מאד מוכר באיטליה. בחלק השני של הכתבה נמשיך את המסע, ונגלה אוצרות טבע, עיירות עתיקות, חופים מומלצים, ואת אחת ממערות הנטיפים החשובות באיטליה המסע בין אוצרות מחוז לה מארקה נמשך, והתחנה הבאה היא שמורת טבע מומלצת ביותר. מערות פרסאסי (Grotte di Frasassi) מערות פראסאסי הן מערות הנטיפים המפורסמות ביותר באיטליה – מערות קרסטיות  מרשימות ביותר ועצומות בגודלן, המושכות מאות אלפי מבקרים מידי שנה. דבר קיומן של המערות התגלה לראשונה בשנת 1948, במהלך סיור בשטח של כמה חברים במועדון הספלולוגי של אנקונה, אך רק בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלו החוקרים להבין את גודלן העצום של המערות, ואת ייחודן. לאורך השנים הם העניקו לחללים השונים במערות כמה שמות פואטיים למדיי – החלל הראשון, למשל, באזור הכניסה, מכונה "תהום אנקונה" והוא גדול מספיק כדי להכיל בתוכו את הדואומו של מילאנו! חללים נוספים הם "מערת העטלפים" (הנקראית כך על שם מושבת העטלפים הגדולה שבתוכה), "מערת הרוח", ו-"חדר הנרות" (הנקרא כך בשל הזקיפים הרבים המזכירים בצורת נרות ענק, חלקם בגובה 20 מטרים). המערות הן בנות כ-150 מיליון שנה, ומתפרשות על פני למעלה מ-30 קילומטרים. רק כ-1.5 קילומטרים פתוחים לקהל הרחוב, ומתחם נוסף באורך דומה פתוח בפני מי שמחפש הרפתקה קצת יותר מאתגרת. כאן עומדים לרשות המבקרים שני מסלולים אפשריים: המסלול הכחול, שמתאים למשפחות, והמסלול האדום, שמתאים למטיילים מנוסים עם רקע בספלולוגיה. לפרטים נוספים, ולרכישת כרטיסים מראש, בדקו את האתר הרשמי. מבצר גראדרה – Castello di Gradara המצודה בגראדרה, המתנוססת בראש גבעה בגובה 142 מטרים מעל פני הים, היא אחת המרשימות במרכז איטליה. למעשה, זהו האתר המתוייר ביותר במחוז לה מארקה כולו, יעד מעניין גם מבחינה היסטורית וגם מבחינה אדריכלית. מצודת גראדרה נבנתה בידי משפחת דה גריפו (De Griffo) במאה ה-12, ושופצה והורחבה לאורך השנים בידי השליטים הפיאודליים השונים שמשלו באזור, החל ממשפחת מאלאטסטה (Malatesta) וכלה במשפחת דלה רוברה (della Rovere). מעבר לתפקידה הראשי (המצודה נבנתה לצרכים צבאיים), היא שימשה גם כטירת מגורים, והחדרים הפנימיים קושטו ביצירות אומנות רבות. כיום הוסבו החדרים למוזיאון, וניתן לבקר ב-14 חדרים המרוהטים בריהוט עתיק ומקושטים ביצירות אומנות מרשימות ובציורי קיר של אומנים ממרכז איטליה. החדר הידוע ביותר הוא חדרה השינה של פרנצ'סקה, שאת סיפורה הטרגי הנציח דנטה בקומדיה האלוהית – בין חומות מבוצרות אלה מתו פאולו ופרנצ'סקה, שני נאהבים שנרצחו בידי בעלה הקנאי של פרנצ'סקה, ג'אנצ'יוטו. עברה ההיסטורי של המצודה מעניין לא פחות – במאה ה-13 הייתה זו משפחת מאלאטסטי (Malatesti) שמשלה ללא עוררין באזור זה לאחר שהאביר-הלוחם מטלסטה השני מוורוקיו (Malatesta II da Verucchio) נלחם על מנת להרחיק מהאזור את הכוחות הגיבלינים (שהתנגדו לאפיפיור) וקיבל בתמורה אישור מיוחד מהכס הקדוש לשלוט באזור. לאחר שנפטר ירש בנו הבכור את מקומו, ואילו בנו השני, ג'אנצ'וטו (Gianciotto) הוא זה שרצח בהתקף קנאה את פרנצ'סקה ואת מאהבה (ובן דודו), פאולו. אחד מתושביה הידועים ביותר של המצודה היה סיגיזמונדו פאנדולפו מאלאטסטי (Sigismondo Pandolfo Malatesti). מלסטסטי התפרסם כאחד הלוחמים החשובים באיטליה בזמנו, אך גם איש משכיל שניהל חצר תרבות פורחת. הוא נישא לג'ינברה ד'אסטה (Ginevra d’Este) ולאחר מותה נישא בשנית לפוליסנה ספורצה (Polissena Sforza) ממשפחת ספורצה הידועה, אך האהובה מכולן היתה אישתו השלישית, איזוטה דלי אטי (Isotta degli Atti). לאורך חייו ניהל מאלאטסטי קרבות מרים נגד משפחה שולטת חשובה אחרת – משפחת מונטפלטרו (Montefeltro) המפורסמת, אך בשנת 1463 הצליח פרדיקו די מונטפלטרו לכבוש את המצודה והעביר אותה לידי משפחת ספורצה ששלטה על חלקים נרחבים ממרכז איטליה (אף שמקום מושבה המרכזי היה כמובן במילאנו) וניהלה קשרי גומלין משמעותיים עם שושלת מונטפלטרו. בהמשך נקשר גם שמה של משפחת בורג'ה הידועה (לשמצה) למצודה, כאשר ג'ובאני ספורצה, מצאצאי השושלת, נישא ללוקרציה בורג'ה, אחותו של צ'זארה בורג'ה ובתו של האפיפיור אלסנדרו השישי והמצודה עברה לרשות המשפחה (הנישואין בוטלו לאחר ארבע שנים בלבד, מכיוון שאביה של לוקרציה לא היה מרוצה מהברית ותכנן להשיא את בתו לבעל חזק יותר, שיקדם אותו בצורה פוליטית וצבאית). מומלץ לבקר כאן בסיור מודרך (ניתן להירשם מראש דרך האתר הרשמי) ולבקר במצודה עצמה, לסייר על החומות, וגם להיכנס למוזיאון. הביקור יאפשר לכם לא רק לראות את האוסף המוצג במקום, אלא גם ליהנות מגישה למתחם התת קרקעי המתפרש מתחת למצודה. אסקולי פיצ'נו Ascoli Piceno אסקולי פיצ'נו היא יעד שאסור להחמיץ (ולא רק בשל המאכל המקומי המפורסם – זיתים ממולאים) – המרכז ההיסטורי, שנבנה בחלקו הגדול מאבן טרוורטין, הוא אחד מהמרשימים ביותר במחוז. התחילו את הביקור עם אספרסו טוב בקפה מלטי (caffe Meletti), אחד מ-100 בתי הקפה ההיסטוריים באיטליה, שיושב ממש על פיאצה פופולו (Piazza Popolo), הנקראית על שם מבנה שליטי העיר – Palazzo dei Capitani del Popolo (המבנה המרשים עם המגדל הגבוה, שצמוד לבית הקפה). זהו ליבה הפיזי והמטרפאורי של אסקולי – כאן חוגגים את הקרנבל, וכאן נערכת ה-Quintata, חגיגת ימי-ביניימית הכוללת שחזורי קרבות, אבירים רכובים על סוסים, תהלוכות צבעוניות ומוזיקה. כמו בערים רבות כל כך באיטליה – הפיאצה המרכזית נבנתה בימי הביניים אך שורשיה עתיקים בהרבה – בתקופה הרומית ניצב כאן הפורום (המרכז המסחרי של העיר). את צורתה הנוכחית היא קיבלה רק במאה ה-16, בעקבות עבודות שיפוץ נרחבות וכיום היא נחשבת לאחת הפיאצות היפות במרכז איטליה. לאחר הקפה תוכלו לצאת לסיור בין הסימטאות, ולבקר בדואומו (הכנסיה הראשית של העיר) – הקתדרלה המוקדשת לאמידיו הקדוש (Cattedrale di Sant'Emidio). שאריות גופתו של הקדוש טמונות במתחם תת קרקעי מתחת לקתדרלה, וניתן לבקר במקום. כדאי לבקר גם במקדש הזעיר Sant'Emidio alle Grotte, החצוב בסלע באזור שכבר לפני 2000 שנה שימש לקבורה. המקדש נחצב לתוך מערה (אך החזית היא בארוקית), ונבנה כדי להודות לאמידיו הקדוש, שלפי המקומיים הגן על העיר בזמן רעידת האדמה של שנת 1703. אדריכל המבנה, ג'וזפה ג'וספאטי (Giuseppe Giosafatti) קיבל השראה למקדש מעבודותיו של גדול אדריכלי התקופה – ברניני. אסקולי פיצ'נו מכונה גם "עיר מאה המגדלים", וזה אולי נשמע הרבה אך מספרם בעבר היה למעשה גבוה אף יותר ועמד על כמאתיים. לפחות מחציתם נהרסו במהלך המאה ה-13 ורבים אחרים פורקו עם השנים. אם יש לכם זמן, תוכלו לבקר גם במוזיאון ה-Pinacoteca Civica, אחד החשובים במחוז. כמובן שאי אפשר לעזוב את אסקולי פיצ'נו מבלי שטעמתם את המאכל המפורסם ביותר בעיר (ואחד הידועים בלה מארקה) – זיתים ממולאים, או בשמם המלא: Olive all’Ascolana. אחד המקומות המומלצים בעיר הוא La Bottega dell’Oliva Ascolana. כפי שאפשר להבין מהשם, הם מתמחים במעדן הזה ובו בלבד! יזי – Jesi עיר הולדתו של פרידריך השני, ותחנת חובה לחובבי יין בין אם מקור שמה של יזי (Jesi) מגיע ממלך עתיק בשם אזיו, משם הנהר הסמוך (אזינו) או משמו של האל הקלטי אזו, תהילתה של העיר כיום נובעת מהיין הידוע המיוצר בסביבותיה. יזי נוסדה בידי שבטים אומברים, ובהמשך נכבשה בידי הקלטים  ובהמשך בידי הרומאים שהפכו את האזור כולו למשגשג במיוחד. הכיכר המרכזית, המוקדשת כיום לפרידריך השני (ראו בהמשך) היתה בעבר הפורום הרומאי. תהילתה של יזי הגיעה בימי הביניים: לאחר התפרקות האימפריה הרומית המערבית נכבשה יזי בידי האוסתרגותים אך בהמשך נכבש השטח בידי הביזנטים והוכפף לראוונה. לאחר מכן שלטו פה הלונגוברדים ואז הפרנקים. בשנת 756 העביר מלך הפרנקים, פפין הגוץ, את השליטה לידי האפיפיור, ויצר כך את מדינת האפיפיור – מדינה ששרדה במשך כאלף שנה, עד לאיחוד איטליה. במאה ה-12 הפכה יזי לעיר מדינה, ופרחה תחת שלטון עצמאי.  לאורך המאה ה-12 היא התנגשה עם רפובליקות וערי מדינה סמוכות (כמו למשל רפובליקת אנקנונה, עימה היא נאבקה על השליטה בשטח). האירוע המכונן בהיסטוריה של העיר התרחש ב-26 בדצמבר 1194, כאשר קוסטנצה ד'אלטאווילה (Costanza d’Altavilla) עברה בעיר וכרעה ללדת. כך, דווקא בייזי, בא לעולם בנה – פרידריך השני, לימים קיסר האימפריה הרומית הקדושה. בזכות לידה זו זכתה יזי למעמד מיוחד וניתנו לה זכויות יתר היסטוריות (כמובן שכאשר נקשר כך גורלה בזה של הקיסר, התערערו משמעותית היחסים עם מוסד האפיפיורות, יריבו ההיסטורי של הקיסר).  באמצע המאה ה-15 חזרה יזי לשליטת האפיפיור, ואז גם החלה תקופת בנייה וצמיחה נוספת. אחד המבנים הידועים ביותר בעיר, ה-Palazzo della Signoria ששימש את שליטי העיר, הוא עדות לאותה תקופה מפוארת של התרחבות וצמיחה. יזי אף זכתה להכרה מטעם אונסק"ו עבור האופן שבו בניינים מתקופות היסטוריות שונות משתלבים באופן הרמוני בעיר. בזמן הסיור בייזי מומלץ להקדיש זמן לחומות המפוארות שתכנן האדריכל והמהנדס פרנצ'סקו די ג'ורג'ו מרטיני (Francesco di Giorgio Martini), לכיכר הראשית – פיאצה פדריקו II (על שם הקיסר פרידריך), וכמובן שגם ליקבים מחוץ לעיר המתמחים ביין Castelli di Jesi המצויין. לה מארקה לחובבי טבע אם אתם מחפשים מסלולי הליכה ונופים מרשימים, סלעי ה Lame Rosse המכונים "הגרנד קניון של לה מארקה" יקלעו לטעמכם. אמנם הכינוי "גרנד קניון" הוא מוגזם לגמרי, אבל הנופים כן מרשימים מאד. הסלעים ניצבים מעל אגם פיאסטרה (Fiastra), ומסלול ההליכה, באורך כ-7 קילומטר, מתאים למטיילים בכושר טוב (אל תשכחו להביא נעלי הליכה רציניות). מומלץ לבקר גם באגם פילאטו (Lago di Pilato), האגם הטבעי היחיד במחוז, ולצאת למסלולי הליכה לאורך השבילים שבהרים הסיביליניים (Monti Sibillini), שהגבוה שבהם, הר וטורה (Monte Vettore) מתנוסס לגובה 2476 מטרים. ההרים נקראים על מערת הסיביל – לפי האגדה התגורר בהם נביא שנמלט מידי רודפיו הנוצרים. החופים היפים של לה מארקה רצועת החוף המחברת את העיר אנקונה עם העיר נומנה (Numena) זכתה לכינוי הפואטי "ריביירת קונרו" (Riviera del Conero) על שם הר קונרו שלמרגלותיה יושבת אנקונה. כמה מהחופים היפים ביותר באזור נמצאים כאן, ואחד הידועים שבהם הוא "חוף שתי האחיות" (La spiaggia delle due sorelle) ומפרצים מקסימים כמו פורטונובו (Portonovo).  לפרטים נוספים על החופים המומלצים במחוז, ניתן לבדוק את אתר הריביירה: www.rivieradelconero.info/it/ בנוסף, תוכלו לבקר בערי חוף ידועות שיושבות לאורך החופים הרחבים שזכו לכינוי "ריביירת הדקלים" (riviera delle Palme) כמו למשל Grottamare, San Benedetto del Tronto, Cupra Marittima. זהו אזור מושלם לחובבי הבטן-גב, וקל למצוא כאן חופים מוסדרים ונוחים.

אחחח, מחוז פריולי, איזה מחוז מוצלח אתה... גם נופים יפים, גם ערים מרשימות, גם יינות מצויינים, מה עוד אפשר לבקש? אוכל, כמובן! ומכיוון שעל הנופים והאתרים כבר דיברנו במאמרים הקודמים, וגם על היינות, הגיע הזמן לדון ברצינות במאכלים הטיפוסיים במחוז הצפוני הידוע מחוז פריולי מתפרש על פני אזורים שונים באופן מהותי – הרים, גבעות וים, כך שמטבע הדברים התפריט המקומי משתנה מאד בהתאם לאזור שבו אתם נמצאים. גארדו, למשל, היושבת לשפת הים האדריאטי, ידועה בזכות תבשילי הדגים הטריים שלה, ואילו באלפים הפריולאנים יגישו לכם מנות דשנות הטיפוסיות לבקתות שבהרים. אז מה כדאי לאכול, ואיפה? גבינת מונטזיו – Montasio למחוז פריולי יש מסורת גבינות מפוארת, בעיקר בזכות הגבינות שמגיעות מהחוות בהרים האלפים. הדוגמה הטובה ביותר היא גבינת מונטזיו, המכונה לעיתים קרובות הזהב המקומי, ומככבת בשלל מנות (הגבינה מאוייתת לעיתים גם כך: גבינת מונטסיו). זהו מוצר איכותי, מסורתי, העשוי מחלב פרות שרועות באחו ולכן עשיר בטעמים וארומות. החלב לא עובר פסטור, ולכן גם לא מאבד את טעמיו היחודיים. גבינת המונטזיו קיימת בכמה גירסאות: טרייה (יישון עד 120 יום), בינונית (5-10 חודשים) ומיושנת (מעל עשרה חודשים). גבינה שיושנה מעל 100 חודשים זוכה לכך שיוטבע עליה הסמל "Quality Gold". זו גבינה מזינה ואיכותית, שמשתלבת בשפע של מנות. ניתן להגיש אותה פרוסה לפרוסות (כאנטיספטי) או לגרר אותה מעל הפסטה – המונטזיו טעימה בכל גרסה! קאלסונס – Cjalsons גרסה טעימה במיוחד של רביולי, ואחת המנות הקלאסיות של מחוז פריולי. גרסה מוקדמת של המנה הזאת מופיעה כבר בכתביו של אחד השפים האיטלקיים הראשונים – מאסטרו מרטינו, שבישל עבור הקרידנל מאקוויליה במאה ה-15 (ספר המתכונים של מאסטרו מרטינו הוא מקור מידע חשוב עבור היסטוריונים וחוקרי תרבות). הקאלסונס קיימים במספר גרסאות, והמילוי משתנה מאזור לאזור. בכמה כפרים קטנים נותרה אפילו הגרסה שמזכירה את הטעמים מימי הביניים, עם מילוי הוא חמוץ-מתוק הכולל גם פירות מסוכרים או צימוקים, ועשיר מאד בתבלינים כגון קינמון ואגוז מוסקט. גם כיום, לאחר שהמנה עברה עיבוד קל שהתאים אותה לחיך המודרני, נותרה בה מתיקות רבה. סוג המילוי משתנה, אבל באופן כללי מקובל למלא את הקאלסונס למלא בעלים ירוקים (תרד או עשבים שלוקטו בשדה), תפוחי אדמה, תפוחי עץ, אגסים, או ריקוטה מעושנת. יש מי שמוסיפים קינמון או קקאו, כדי להעצים את המתיקות. את הבצק מכינים משילוב של קמח חיטה וקמח תפוחי אדמה, ומעל יש למזוג חמאה רותחת. אני יודעת ששילוב הטעמים הזה נשמע אולי הזוי, אבל תנו לקאלסונס צ'אנס, יש סיכוי לא רע שתופתעו לטובה. פרושטו די סן דניאלה (Prosicutto di San Daniele) זהו הפרושוטו השני הכי מפורסם באיטליה (אחרי פרושוטו די פארמה, שנהנה מיחסי ציבור ברמה בינלאומית), וללא ספק אחד הנקניקים האיכותיים ביותר במדינה. המוצר העדין והמאוזן הזה זכה למעמד DOP כמובן, ומיוצר בשיטות מסורתיות וטבעיות תחת פיקוח הדוק. בכל מסעדה במחוז תוכלו למצוא את הפרושוטו מסן דניאלה מככב על מגשי האנטיפסטי. כדאי לדעת שהפרושוטו איננו הנקניק היחיד באזור. כמו בכל שאר המחוזות האיטלקיים, גם בפריולי-ונציה-ג'וליה ישנה רשימה ארוכה של נקניקים ידועים שזכו למעמד חוקי רשמי, ולתואר DOC המעיד על כך שהם מוצרים מסורתיים המיוצרים בשיטות מסורתיות באזור גיאוגרפי ספציפי אחד בלבד. מפורסמים במיוחד הם הסלמי הפריולאני (salume friulano), הפרושוטו מהעיירה קורמונס (Cormons), הפיטינה (Pitina) – מעין שילוב בין קציצה לנקניק שמגיע מאזור ההרים האלפים ויוצר בעבר מבשר צאן וציד, ופרושוטו מסוג פראג (prosciutto di praga) המתאפיין בכך שהוא עובר תהליך בישול ועישון קל. טוק אין בראיידה - toc’ in braide הנה ההגדרה לתבשיל שכל כולו מזון נחמה: פולנטה חמה ורכה, שמתווספת לה כמות נדיבה מאד של חמאה וגבינה. המעדן המושלם לחודשי החורף הקפואים, שהציל לא פעם את האיכרים. תושבי צפון איטליה ידועים באהבתם לפולנטה, שמככבת גם במטבחים של לומברדיה, ונטו, ועמק אוסטה (בין היתר). על מנת להכין פולנטה יש להשתמש בקמח תירס (צהוב או לבן). בזכות תוספת הגבינה, הופכת המנה לתבשיל מזין המכיל גם חלבון ושומן, ומספקת לאיכרים את האנרגיה הדרושה כדי לעבוד בשדות ובקור. תהליך הבישול הוא פשוט, ואם תרצו תוכלו להכין את המעדן הזה בעצמכם, בבית. החלק המעייף ביותר בתהליך ההכנה הוא הערבוב: כדי להכין פולנטה כמו שצריך, תצטרכו לערבב אותה ידנית במשך כחצי שעה... לאחר שהפולנטה מוכנה, הכינו בסיר נפרד פונדו המורכב מסוגים שונים של גבינות קשות (ברור מאליו שאחת הגבינות האלה חייבת להיות מונטזיו) ושמנת. לאחר מכן הכינו את הציפוי הפריך: טגנו במחבת מעט קמח תירס בחמאה, עד שנוצרים פירורים זהובים ופריכים. כל מה שנותר לכם כעת הוא להרכיב את המנה: ראשית יש להניח את הפולנטה, מעליה יש למזוג את פונדו הגבינה, ולבסוף יש לפזר את פירורי קמח התירס הפריכים. למה אתם מסתכלים עליי ככה? מעולם לא אמרתי שזו מנה דיאטתית... בלקס – Blecs מסוג המנות שלכל משפחה יש גרסה שלה, שעוברת מדור לדור. כמו רוב המנות, גם זו פשוטה ומנחמת ומבוססת על אטריות העשויות קמח כוסמת, קמח חיטה וקמח תירס, קרועות ביד. שמה של המנה מגיע מצורתן הלא אחידה של האטריות: משמעות השם "בלקס" הוא טלאים, כמו פיסות הבד בגדלים שונים שבהן התמשו כדי להטליא את הבגדים הקרועים. את האיטריות החמימות מצפים בחמאה, מרווה, פירורי קמח תירס פריכים, אבל אפשרויות הרוטב מגוונות: ראגו בשר, גולאש, פרושוטו, ועוד. סטוקפיסו אלה קאפוצ'ינה - Stoccafisso alla cappuccina כאמור, מחוז פריולי הוא מגוון מבחינה גאוגרפית וכולל תבשילים בשריים המגיעים מאזור ההר, ותבשילי דגים המגיעים מאזור הים. אבל הסטוקפיסו הוא מקרה קצת חריג – מדובר כאן על דג בקלה מיובש, שהגיע לאיטליה בזכות סוחרים ונציאנים שנתקלו במאכל הזה בזמן מסעותיהם בצפון הרחוק, כאשר הם שטו בסמוך לנורבגיה. מכיוון שהסרניסימה הוונציאנית שלטה על ונטו ועל פריולי, מנות המבוססות על סטוקפיסו ובקלה התפשטו בכל רחבי הצפון, ועד היום ניתן למצוא שפע של מנות בקלה בוונציה, ורונה, ויצ'נצה, ופריולי. הפופולריות רק גדלה לאור העובדה שמדובר במתכון שאפשר לאכול לאורך כל השנה (הדג המיובש נשמר היטב, ולפי עקרונות הדת הקתולית ניתן לאכול דגים גם בימים שבהם אסור לאכול בשר). את הסטוקפיסו (stoccafisso) אפשר לבשל בשלל דרכים, והמתכון המקומי נדמה כמעט ימי ביניימי בסגנונו. אבל אל תרתעו מהשילוב בין דגים לצימוקים וקינמון: התוצאה הרבה יותר טעימה ממה שנדמה לכם! מסעדות רבות כיום משתמשות בבקלה (דג משומר במלח) ולא בסטוקפיסו (דג משומר באמצעות ייבוש), אבל התוצאה דומה. בוֹרֶטוּ אלה גראיזאנה - Boreto alla graisana ואם כבר דיברנו על דגים – הנה מנה קלאסית מהעיירה (היפהפיה!) גראדו, שלחופי הים האדריאטי. לצרפתים יש את הבויאבז, ולתושבי גארדו יש את הבורטו שלהם, מרק דגים (נטול עגבניות), המבוסס על השפע שעלה ברשתות הדייגים. המנה נולדה במטבחיהם של תושבי הלגונה, שניצלו את שאריות הדגים כדי להכין מרק מזין ומעשיר והגישו אותו לצד תוספת נדיבה של פולנטה (כמובן...). מאז שודרג המרק, וכיום המנה כוללת מספר סוגי דגים ((צלופח, בורי, דניס, וכו'). עם זאת, הכוכב האמיתי הוא דג הטורבוט – דג שטוח הנחשב למעדן (באיטלקית נקרא הדג pesce rombo). לרוב ניתן למצוא בה גם דג נוסף – שד הים (אחד הדגים המפחידים והטעימים שאפשר למצוא בשוק האיטלקי). המרק הפך כיום למעין רוטב סמיך, ומקובל להוסיף לו כמות מכובדת מאד של פלפל שחור – תזכורת נוספת לכך שבמתכונים רבים בפריולי, נותרו סימנים רבים מימי הביניים... פריקו – Frico כמה פשוט, ככה טעים. הפריקו הוא מאכל פריולאני מסורתי, מעין לביבה גדולה, או פנקייק העשוי מתפוחי אדמה, בצל, וגבינה טיפוסית למחוז (כמו מונטזיו, למשל). כמו אינספור מנות אחרות, גם הפריקו נולד במטבחי העניים, ובמקרה הזה במטבחיהם של החקלאים והרועים. כיאה למנה שמגיע מהצפון הקפוא, הפריקו עשיר בחמאה וגבינה (יש להודות שהוא לא בדיוק דל בכולסטרול), ומחמם את הבטן ואת הלב. מספרים שהמנה נולדה כאשר הקדוש המגן של אודינה (Udine), ארמקורה (Ermacora) הקדוש, טיפס במעלה האלפים וכשהגיע מותש לפסגה ביקש מרועי הצאן במקום שיגישו לו מנה שתעזור לו להתאושש. הפלא המוזהב הזה הוא גם תבשיל פשוט למדיי, כל עוד שיודעים להקפיד על טכניקת הבישול הנכונה: לאחר שפרסתם את תפוחי האדמה והבצלים יש להקפיץ אותם בחמאה עד שהם רכים וזהובים. לאחר מכן מערבבים את תפוחי האדמה והבצל עם גבינה מגוררת ומוסיפים כמה ביצים. הסוד לפריקו מוצלח הוא טיגון איטי, כך שחלקו החיצוני של התבשיל נעשה פריך ואילו החלק הפנימי נותר רך ומבעבע. את הפריקו אפשר להגיש עם תוספת לבחירתכם, אבל ברור לכולנו מה תהיה התוספת המועדפת על תושבי פריולי. מי שניחש שהתשובה היא "פולנטה", ניחש נכון. ברובאדה אה מוזט - Brovada e muset מנת איכרים פשוטה מאד, אבל פופולרית, שהפכה לאחד מהסמלים של המטבח הפריולאני. ה"מוזט" הוא נקניק חזיר מבושל, המורכב בעיקר מפיסות בשר מראש החזיר. ה"ברובאדה" היא התוספת – עלי לפת כבושים, המקבלים גון סגול בזכות התירוש המשמש כנוזל כבישה. כדי לכבוש את העלים, יש להניח שכבות של לפת בתוך מיכל ולמזוג מעל תירוש (האזור ידוע בזכות היינות שלו, כך שענבים לא חסרים...). בתום כחודשיים מסתיים תהליך התסיסה, והברובאדה מוכנה להגשה – חיה או מבושלת. בזכות תהליך התסיסה מספקת הברובאדה כמות מכובדת של ויטמינים ומינרלים – דרך מצויינת להעשיר את המטבח העני של איכרי פריולי. כיום מוגדרת הברובאדה כמאכל DOP, הזוכה באיחוד האירופאי להגנה חוקית. כדי להכין את המנה הרשמית נהוג לטגן את עלי הלפת בשומן חזיר, אבל גם תבחרו לדלג על השלב הזה, וגם אם לא תרצו לטעום אותו בליווי הנקניק המסורתי, עלי הלפת הכבושים הם טעימים כתוספת בפני עצמה! ניוקי די סוזינה – Gnocchi di susine כפי שכבר כתבתי בעבר, למטבח האוסטרו-הונגרי היתה השפעה נרחבת על המטבח הפריולאני, בעיקר באזורים הקרובים לגבול שספגו לתוכם אלמנטים נרחבים מהתרבות האוסטרית (והסלובנית, כמובן).  אחד התבשילים האהובים עליי באופן אישי הוא הניוקי במילוי שזיפים, הדומים מאד לכופתאות השזיפים המוכרות מהמטבח ההונגרי, הצ'כי, והסלובני. את הניוקי מכינים מקמח תפוחי אדמה, וממלאים בתערובת מתוקה-חמצמצה ועסיסית של שזיפים. אם הניוקי מוגשים כמנה הראשונה, ימזגו מעליהם חמאה חמה. ואם כקינוח, יפזרו עליהם סוכר וקינמון (יש גם מי שמוזג כמה טפיות של ליקר ומגיש אותם בגרסת הפלמבה – מומלץ!). לה יוטה – La Jota מרק איכרים פשוט ומחמם, שנותר פופולרי גם היום במסעדות ברחבי פריולי. רשימת המרכיבים קצרה ובסיסית: שעועית, כרוב, תפוחי אדמה. הגרסה המוכרת ביותר מגיעה מהעיר טריאסטה, שם מוקבל להגיש את היוטה עם כרוב כבוש וצלעות חזיר. מרק איכרים נוסף, ואהוב במיוחד באזור טריאסטה, הואzuppa de bobici המבוסס על תירס. צ'באפצ'יצ'י – Cevapcici מנה נפוצה ברומניה, באזור הבלקן, בקרואטיה וגם בחלקים ממחוז פריולי. למרות השם שובר השיניים, מדובר בסך הכל בקבב רומני! פאפארוט – Paparot מרק נזיד נוסף, המבוסס גם הוא על אחד המרכיבים הנפוצים ביותר במטבח הפירולאני: קמח תירס, כמובן. בשונה מפולנטה, כאן המתכון כולל כמות נאה של עלי תרד, ויש לבשל את המרכיבים ביחד. המנה נפוצה במיוחד באזור פורדנונה, ויש מי שמשדרג אותה ומגיש אותה עם תוספת נקניקיות מסוג סלסיצ'ה, למשל. גולאש – Gulasch ואיך אפשר שלא להתייחס לגולאש? מנה נפוצה במיוחד באזורים הקרובים לגבול עם אוסטריה וסלובניה, אבל פופולרית למעשה גם בחלקים נוספים של פריולי-ונציה-ג'וליה. המנה ההונגרית הקלאסית מבוססת על בשר בקר ושפע של פפריקה, וזכתה להצלחה גדולה גם במזג האוויר האלפי הקר שבפריולי. בשונה מהגרסה ההונגרית הקלאסית, בפריולי רבים מוסיפים לתבשיל גם טריפה trippa, כלומר קיבת פרה ופולנטה כמובן. מנה פופולרית נוספת המושפעת מאד מהשכנים מצפון וממזרח היאporzina con capuzi, כלומר חזיר מבושל בתוספת כרוב כבוש. פוטיצה – Putizza בלי מתוקים אי אפשר, ולמרבה השמחה רשימת העוגות ועוגיות שמגיעות ממחוז פריולי ארוכה למדיי. העוגה המפורסמת ביותר באזור טריאסטה, למשל, היא הפוטיצה (putizza), המוכרת לנו, הישראלים, בתור עוגת שמרים במילוי שוקולד... שורשי המנה הם אוסטרים, כמובן, ומספרים שהיא הגיע לטריאסטה כאשר אורחים אוסטרים הוזמנו למסיבה במצודת מיראמארה בשנת 1864, והציגו את הקינוח בפני הנסיך מסימיליאנו ואישתו קרלוטה. מימין הנסיך מסימיליאנו ואישתו קרלוטה, משמאל הפוטיצה (putizza), המוכרת לנו, הישראלים, בתור עוגת שמרים במילוי שוקולד... פרסניץ – Presnitz גם כאן, הצליל הזר מעיד על מקורו של המאפה, שחצה את הגבול מסלובניה והשתלב באופן חלק בתפריט הפריולאני. מדובר על מאפה מגולגל, במילוי טעים של אגוזים, שקדים, תאנים מיובשות, ושפע של תבלינים. מקובל במיוחד להגיש את הפרסניץ בתקופת חג הפסחא, ואומרים שצורתו של המאפה מזכירה את כתר הקוצים שחבש ישו על הצלב. גובאנה – Gubana ואיך אפשר שלא לדבר על הגובאנה? מאפה שמרים במילוי אגוזים, צימוקים, גאפה ותבלינים מתוקים, טיפוסי לאזור צ'יווידאלה דל פריולי. ואם המאכל הזה מזכיר לכם את הקובנה התימנית, אתם לא היחידים... אבל מקור המילה גובאנה הוא מהפועל gubati בסלובנית, שפירושו "לקפל". מספרים שמדובר על מאפה עתיק במיוחד, שהופיע כבר במאה ה-15, בחצרו של האפיפיור גרגוריוס השניים-עשר. המאפה הפופולרי הזה מוגש תמיד בחגים (חג המולד, למשל, אבל גם בפסחא ובאירועים משפחתיים מיוחדים), ויש במחוז אפילו ביטוי "מלא כמו גובאנה", כדי לתאר אדם עשיר.

אין מי שלא שמע על טוסקנה ועל סיציליה, על אמלפי ועל אומבריה, אבל מה לגבי פריולי? מתי בפעם האחרונה יצא לכם להיתקל בהמלצה על המחוז המיוחד הזה? ובכן – הגיע הזמן לתקן את העוול המתמשך, משום שמחוז פריולי הוא אחד המעניינים והמיוחדים באיטליה! ברוכים הבאים לפריולי, רבותיי, אני שמחה שהחלטתם לבקר פה. בשל מיקומו הגאוגרפי, בקצה הצפון מזרחי של המדינה, פריולי זוכה לרוב להתעלמות המבקרים וזה פספוס של ממש. אם אתם מחפשים יעד קצת פחות מוכר, עשיר בהיסטוריה ותרבות, ומושלם ממש עבור חובבי יין – מחוז פריולי הוא המחוז בשבילכם. במאמר זה אנסה לעורר בכם קצת סקרנות, ולפתוח את התיאבון. מי יודע, אולי בתום הקריאה יזנק מחוז פריולי לראש רשימת האתרים שבהם יתחשק לכם לבקר?... ראשית כל - קצת רקע היסטורי. מחוז פריולי, או ליתר דיוק פריולי ונציה ג'וליה (Friuli Venezia Giulia – זה השם המלא של המחוז) הוא אחד מחמשת המחוזות האוטונומיים של איטליה. פריולי ממוקם על הגבול בין איטליה לאוסטריה וסלובניה, והשפעתן של שתי המדינות האלה על התרבות במחוז משמעותית מאד (כפי שנראה בהמשך). שמו המלא של המחוז חושף מעט מההיסטוריה המורכבת שלו: השם "ונציה-ג'וליה" מתייחס לאזור היסטורי בעל זהות מובחנת המוכר באנגלית בשם "Julian march" ומתפרש כיום על פני שלוש מדינות: קרואטיה, סלובניה ואיטליה. השפות הרשמיות של המחוז הן איטלקית, כמובן, אבל גם סלובנית, גרמנית, ופריוליאן (שפה לדינית המשמשת למעלה מחצי מיליון תושבים). אף שהמחוז יושב כבר בתקופה הפרה-היסטורית, ושימש כבסיס לשבטים הקלטיים, שורשיו ההיסטוריים מיוחסים לתקופה הרומית, התקופה שבה נוסדו רבים מהישובים המרכזיים באזור, כמו למשל אקוויליה (Aquilea), שנחשבת כיום לאחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בצפון איטליה. בתקופה הרומית, ובמיוחד תחת שלטונו של הקיסר אוגוסטוס, פרח האזור וחלפה בו דרך מסחר חשובה. בין היתר התיישבו באזור אמנים וסוחרים יהודים שהתמחו בעיבוד חפצי זכוכית ועסקו במסחר. בתקופה הלונגוברדית גדלה חשיבותו של האזור כאשר אחת מהערים המרכזיות בפריולי – צ'יווידאלה דל פריולי (Cividale del Friuli) הפכה לעיר הבירה של הממלכה הלונגוברדית. בימי הביניים הפכו כמה מהערים המרכזיות באזור, כמו גוריציה וטריאסטה, לערי מדינה חופשיות, ומשנת 1420 ועד לשנת 1797 שלטה באזור הסרניסימה, כלומר רפובליקת ונציה, והשפעתה של זו בולטת עד היום. בכל פינה כמעט אפשר למצוא את סמלה של ונציה, הלוא הוא האריה המכונף. כיום מחולק מחוז פריולי לארבע נפות: פורדנונה (Pordenone), גוריציה (Gorizia), אודינה (Udine) וטריאסטה (Trieste) ובכולן ניתן למצוא אתרים מרתקים, נופים נהדרים ואוכל משובח. טריאסטה (Trieste) לטריאסטה היפה, אחת הערים המרשימות בצפון איטליה, הקדשנו כבר מאמר נפרד. אבל איך אפשר לכתוב כתבה על האתרים המומלצים בפריולי מבלי להתייחס לפנינה הזאת? טריאסטה היא מעוז אינטלקטואלי, בירת המחוז, ואטרקציה שאסור לפספס אם אתם מגיעים לפריולי. אתרים כמו מצודת מיראמארה (Castello di Miramare) ופיאצה אוניטה ד'איטליה (piazza unità d'Italia) ניצבים בראש הרשימה של כל מבקר. אודינה (Udine) מבקרים רבים תוהים האם כדאי להם להקדיש כמה שעות לאודינה, והתשובה היא – בהחלט! שורשיה של אודינה עתיקים, ולמרות שצמחה והפכה לעיר מודרנית עם השנים, המרכז ההיסטורי המטופח והאלגנטי משמר את הקסם והניחוח של ימים עברו. כדאי לשוטט בין הסימטאות העתיקות, לבקר בפיאצה דלה ליברטה (Piazza della Liberta - הכיכר המרכזית) ולהתרשם מבניין העירייה המפואר המכונה לוג'ה דל ליונלו (Loggia del Lionello) העשוי שיש לבן וורד ובנוי בסגנון ונציאני-גותי. מומלץ לבקר גם במצודת אודינה (Castello di Udine) שהפכה ממבצר צבאי למקום מושבם של המוזיאונים העירוניים. וכמובן שאי אפשר לפספס את הביקור בקתדרלה של אודינה, המוקדשת למריה הבתולה - Duomo di Santa Maria Annunziata. לפרטים נוספים על העיר, כדאי לכם לקרוא את המאמר שכתבה נדיה קרישי בעקבות ביקורה באזור. סן דניאלה פריולאנו (San Daniele Friulano) אם יצא לכם לשוחח עם איטלקי ולומר לו שאתם מתכוונים לנסוע לעיירה סן דניאלה שבפריולי, אני מבטיחה לכם שהשאלה הראשונה שהוא ישאל אתכם תהיה: בגלל הפרושוטו? ובצדק. הנקניק המפורסם ביותר באיטליה הוא הפרושוטו (prosciutto), ושני הסוגים הידועים של פרושוטו הם פרושוטו די פארמה (Prosciutto di Parma) ופרושוטו די סן דניאלה (Prosciutto di San Daniele). העיירה סן דניאלה מונה פחות מ-8000 תושבים, ונחבאת למרגלות האלפים הפריאולנים המרשימים. תנאי האקלים היחודיים כאן הם שהפכו את האזור למתאים במיוחד ליישון נקניקים בשיטות המסורתיות. אף שהעיירה עצמה איננה מעניינת במיוחד מבחינה תיירותית, נחמד לעצור כאן ולרכוש כמה מוצרים טיפוסיים אם אתם באזור. באתר האינטרנט הרשמי של קונסורציום יצרני הפרושוטו תוכלו גם למצוא רשימה של יצרנים שמארגנים ביקורים מודרכים (הכוללים טעימות, כמובן). ואם אתם מחפשים מסעדה מצויינת המגישה את מיטב נקניקי האזור, הזמינו מראש שולחן ב- L’Osteria. טיפ: בכל פינה ופינה תמצאו התייחסות לנקניק שפירסם את סן דניאלה בכל רחבי העולם, אבל אם אתם נמנעים מבשר חזיר, דעו שהעיירה ידועה גם בזכות דגי הטרוטה שחיים בנהר טליאמנטו הסמוך. ואם כבר ציינתי את הנהר – זוהי אטרקציה בפני עצמה! נהר הטליאמנטו הוא אחד הארוכים באיטליה, ובזכות מימיו הנקיים, הוא משמש את תושבי המקום כאתר שחייה לכל דבר. והתצפית על הנהר מהעיירה ומההרים שבאזור – לא פחות ממרהיבה. מימין לשמאל העיירה סן דניאלה, הפרושוטו המפורסם, שלט בכניסה לעיירה עם הכיתוב עיר הפרושוטו - צילומים: Depositphotos אגמי פוזינה (Laghi di Fusine) חובבי טבע לא ירצו להחמיץ בשום פנים ואופן את אגמי פוזינה. הנופים מזכירים מאד את הדולומיטים – הרים נישאים טובלים בירוק עמוק, אגמים נרחבים, ואוויר כה צלול עד שהראש מסתחרר. האמיצים ביותר מטפסים על ההרים האפורים שמסביב, אבל אפשרות נגישה יותר היא לצאת לסיור רגלי רגוע לאורך אחד מעשרות מסלולי ההליכה שבאזור. מסלול נעים במיוחד מוביל ל- Zacchi Refuge. המסלול מוגדר כבעל דרגת קושי בינונית, אבל דעו לכם שהנופים המרהיבים מפצים על המאמץ הפיזי – לא לחינם הוגדר השביל הזה כאחד היפים במחוז! ביקור בחוות העתיקות המייצרות גבינת מונטזיו (Montasio) החוות ההרריות העתיקות נקראות מלגה (Malaghe), וגם אם אתם לא חובבי גבינה מושבעים, שווה להגיע לכאן ולו בשל הטבע המרהיב וחוויית הביקור בחווה מסורתית. מסלולי ההליכה חולפים בין הרים ומפלים, צמחיה עשירה ובעלי חיים. לפרטים נוספים של גבינת המונטזיו הידועה, קראו את המאמר שלנו על המאכלים הטיפוסיים של מחוז פריולי. לפרטים נוספים של מסלולי ההליכה בהרים האלה ניתן לבדוק את המידע באתר התיירות הרשמי, ולבחור את אחד ממסלולי ההליכה שמתאימים לכם (דרגות הקושי משתנות בהתאם למסלול, כמובן). מימין האלפים והחוות, משמאל גבינת מונטזיו הידועה - צילום: Depositphotos צִ'יוִידַאלֶה דל פריולי (Cividale del Friuli) לצ'יווידאלה המקסימה הקדשנו מאמר נפרד, אבל אי אפשר שלא לכתוב עליה כמה מילים גם כאן. זוהי אחת הערים העתיקות והיפות בפריולי, כיאה למי ששימשה כעיר הבירה של הממלכה הלונגוברדית העתיקה באיטליה. המרכז ההיסטורי קטן ומקסים ממש, וזכה למעמד של אתר מורשת עולמי מטעם ארגון אונסק"ו. בין האתרים שחובה לבקר בהם תוכלו למצוא את "גשר השטן" המפורסם, את המקדש הלונגוברדי (Tempietto Longobardo), ואת אתר הקבורה הקלטי העתיק (Ipogeo Celtico), לצד אתרים נוספים. צ'יווידאלה יכולה לשמש כבסיס לסיורים באזור, כעצירה טובה למי שמעוניין לקנות כמה מזכרות, וגם כמקום שבו תוכלו לאכול ארוחה טובה. אקוויליה (Aquileia) כמעט קשה להאמין שהעיירונת השלווה הזאת היתה לפני כ-1800 שנה מטרופולין שוקק חיים ואחת הערים הגדולות ביותר לא רק באימפריה הרומית אלא בעולם כולו (אוכלוסיית המקום עמדה על כמאה אלף תושבים!). אקוויליה היתה גם מוצב צבאי חשוב (שנועד להגן על האימפריה מפני פלישות הברברים מהצפון) וגם נתיב סחר מרכזי (בין השאר עבור ענבר, זכוכית, ברזל, ועוד). אקווילה נחרבה כמעט לגמרי בעקבות התקפותיו של אטילה מלך ההונים, התאוששה באופן חלקי, אך נחרבה שוב כאשר פלשו אליה הלונגוברדים במאה השישית. החרבתה הובילה לצמיחתן של ערים אחרות: "בזכות" העובדה שתושביה נטשו אותה וחיפשו מקום חדש לבנות בו את ביתם, נבבו ערים חדשות כמו גראדו (ראו בהמשך) וגם ונציה. אף שאיבדה את מעמדה הצבאי והכלכלי, נותרה אקווילה מרכז דתי בעל חשיבות לאורך ימי הביניים. המבקרים במקום מגיעים על מנת לראות את האתרים הארכיאולוגיים שנחפרו עד כה (יש לציין שרוב העיר עדיין נותרה קבורה מתחת לפני האדמה). אין ספק שאקוויליה, המוגדרת כאתר מורקשת מטעם אונסק"ו, מסתירה עדיין סודות רבים! כיום אפשר להתרשם מהפורום, מהפסיפס המרשים והעצום שעל רצפת הבזיליקה היפה, ממה שנותר מהנמל הרומאי ומהמוזיאון הארכיאולוגי. לפרטים נוספים, בדקו את האתר הרשמי. פלמאנובה (Palmanova) העיירה המרשימה הזאת נבנתה כמצד כוכב, כלומר כמצודה מבוצרת בעל מבנה טיפוסי ומיוחד, שהתפתח בתקופת הרנסאנס באיטליה בתגובה לכניסתם של תותחים ואבק שריפה לשדה הקרב. חומות מצד הכוכב היו נמוכות ועבות, ונבנו כך שניתן היה להגן עליהן מכמה כיוונים גם מול מתקפת תותחים. מסביב הקיפה את הביצורים תעלה, שצופתה בחומר חלקלק שגרם לכדורי התותח להחליק מטה. שיטה זו עבדה היטב עד הופעת הפגזים במאה ה-19. פלמאנובה היתה עיר הביצורים האיטלקית האידיאלית, כפי שתוכננה בידי הוונציאנים ששלטו, במאה ה-16 על האזור. מלאכת התכנון הופקדה בידיו של אחד האדריכלים החשובים ביותר של התקופה (שני בחשיבותו רק לאנדראה פאלאדיו) – וינצ'נצו סקמוצי Vincenzo Scamozzi. אף שהתכנון היה צבאי, סקמוצי שילב אלמנטים הומניסטיים בולטים בתכנון, והעיר זכתה לכינוי "העיר האדיאלית", שבה התגלמו באופן מושלם עקרונות הארכיטקטורה ההומניסטית. למרבה הצער תחכומה של העיר לא משך את הציבור, וונציה נאלצה לתת לאסירים משוחררים לגור בה מכיוון שסוחרים ובעלי מקצועות חופשיים לא ששו להתיישב במקום. האתר המרכזי שבו ניתן לבקר כיום הוא הדואומו, והשערים המונומנטלים הקבועים בתשע פאות החומה. העיירה, המוגדרת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, נמנית על מערך הביצורים הונציאני (הכולל גם את החומה המפורסמת של ברגמו) ונחשבת לאחד הכפרים היפים באיטליה. לפרטים נוספים, בדקו את האתר הרשמי. גראדו (Grado) איזו עיירת חוף מקסימה היא גראדו! לחופי הים האדריאטי שוכנת אחת הפנינים היפות ביותר של מחוז פריולי. גראדו ידועה ככפר דייגים וגם כעיירת ספא, ומכונה לרוב "אי השמש". היא נבנתה בלגונה (עוד לפני ונציה) ולמעשה נותרה מנותקת מהיבשה במשך שנים רבות עד לשבסוף חוברה לאדמה באמצעות גשר. הדבר שהכי כדאי לעשות בגרדאו הוא פשוט לשוטט ולספוג את האווירה, בעיקר באזור הנמל (Porto Mandracchio), אבל כמובן שישנם גם "אתרים רשמיים" שבהם כדאי לבקר. הקתדרלה (Basilica of Sant'Eufemia), ובית ההטבלה העתיק מהמאה החמישית הם תחנוה מומלצות במסע, וכך גם כנסיית בארנבה (Barnaba) שנמצאת על אי קטן בלגונה, וניתן להגיע אליה באמצעות סירה בלבד. המערות הקרסטיות של פריולי מחוז פריולי, כבר אמרנו, הוא יעד מושלם לחובבי טבע. בקיץ אפשר לצאת לסיורים וטרקים בשמורות הטבע היפות ובחורף חובבי הסקי יהנו מהמסלולים והנופים. אבל מתחת לפני הקרקע מתחבאות כמה הפתעות נוספות... האזור עשיר בתופעות קרסטיות, ושני אתרים זכו לפרסום מיוחד: המערה הענקית (La Grotta Gigante), וערוץ פראדיס (Grotte di Pradis). המערה הענקית זכתה לשמה משום שהחלל המרכזי בה הוא עצום בגודלו – מעין "אולם" בגובה 100 מטרים שבליבו מיתמר זקיף עצום בגובה 12 מטרים בן 200,000 שנה. המערה נכנסה לספר השיאים של גינס תחת הקטגוריה "האולם הטבעי הגדול ביותר". 500 מדרגות יובילו אתכם לעומק כמאה מטרים מתחת לפני האדמה. ערוץ פראדיס, לעומת זאת, הוא מתחם הכולל בתוכו ערוץ החולף בין הסלעים ומערת נטיפים מרשימה (מערת המדונה – grotta della Madonna). ההליכה בערוץ היפה תאפשר להכם להתרשם משלל תופעות גיאולוגיות מרתקות. לפרטים נוספים בדקו את האתר הרשמי. דרך היין של פריולי בפריולי מיוצרים כמה מהיינות הלבנים הטובים ביותר באיטליה, נקודה. שתי הקטגוריות הידועות ביותר הן קוליו Collio ופריולי קולי אוריינטלי (Friuli Colli Orientali). ביקור בין היקבים הנהדרים שבאזור הזה יאפשר לכם לטעום יינות משובחים באמת. לדעתי, מי שטוען שיינות לבנים אינם לטעמו פשוט עדיין לא טעם יין לבן איכותי באמת. לפרטים נוספים על היינות של פריולי, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר המוקדש לנושא. ביקור באתרים הקשורים למלחמת העולם הראשונה הקרבות שהתנהלו במחוז פריולי במהלך מלחמת העולם הראשונה היו בין הקשים ביותר באיטליה, וגם היום המחוז עשיר באנדרטאות, מוזיאונים ואתרים המספרים את סיפורה של "המלחמה הגדולה" שהשפיעה באופן מהותי על איטליה ועל האיטלקים. מבין האתרים החשובים, כמה בולטים במיוחד: מבצר אוזופו (Il Forte di Osoppo) – מוזיאון "פתוח" (כלומר תחת כיפת השמיים) הכולל בתוכו מתחם ארכיאולוגי ומסלולי הליכה מעניינים. כאן תוכלו לראות את הריסות הבונקרים, חפירים, ומנהרות תת קרקעיות (אל תשכחו לבוא מצויידים בפנס!) מבצר קול באדין (Forte di Col Badin) – מערכת מרתקת של בונקרים ומנהרות שנבנו בשנת 1904 לאורך הגבול האוסטרי-איטלקי. על מנת להשלים את החווייה יש לבקר במוזיאון הצמוד (Great Mountain War Museum). בונוס: בחודשי הקיץ ניתן להישאר לישון במקום! אם תמיד רציתם לישון בתוך מצודה צבאית, תוכלו להזמין מראש מקום. קחו בחשבון שחוויית הלינה לא תהיה נוחה כמו במלון ארבעה כוכבים... מוזיאון קולובארט ( Museo all'aperto Monte Kolovrat) – כאן נערכו כמה קרבות דרמטיים במיוחד ובניהם קרב קפורטו, שנודע כאחד ההפסדים הצבאיים המרים ביותר של הצבא האיטלקי. כיום, מה שנודע בעבר כ"קו ההגנה השלישי של איטליה" הפך למוזיאון פופולרי וחשוב. אנדרטת הזיכרון רדיפוליה (Sacrario di Redipuglia) – זהו מתחם הזיכרון הגדול ביותר באיטליה, ומידי שנה ב-4 בנובמר נערך כאן טקס לזכרם של 651,000 החיילים האיטלקים שנפלו בקרבות מלחמת העולם הראושנה. מונטה לוסארי (Monte Lussari) הכפר הזעיר שבאלפים הפריאולנים הוא אמנם פצפון אך מלא חיים, ומצטיין בנופים יפים במיוחד ואווירה קסומה. על מנת להגיע לכאן תוכלו לנהוג ברכב או להיעזר ברכבל שיוצא לדרך מהיישוב הסמוך (campoross) ומטפס עד לגובה 1789 מטרים. האוויר הצלול, הנופים היפים, האוכל המסורתי וחנויות המזכרות – כל אלה מבהירים מדוע קל כל כך להתאהב במונטה לוסארי. הכפר הזעיר מונטה לוסארי בקיץ ובחורף - צילומים: Depositphotos גוריציה (Gorizia) העיר גוריציה, בירת נפת גוריציה, ניצבת על הגבול עם סלובניה ומתאימה במיוחד למי שמתכנן לחצות את הגבול ולבקר גם במדינה השכנה (למשל ביעד הבונוס המופיע בסוף המאמר). האטרקציה המרכזית כאן היא המבצר הענק Castello di Gorizia, ששופץ לאחרונה. בשל קרבתה לגבעות קוליו (שבהן מיוצר היין המפורסם), היא מתאימה מאד גם לחובבי גסטרונומיה. יעד בונוס... בסלובניה! מערות פוסטוינה ומבצר פוסטוינה (Predjama castle and caves) מה דעתכם לבקר במערות נטיפים מרשימות ובמבצר שנחצב לתוך אבן ההר? לשוטט במקום שנראה כאילו נלקח מתוך אגדה מימי הביניים? מחוז פריולי נמצא, כאמור, על צומת דרכים ובמרחק קצרצר מסלובניה. אם אתם מסיירים באזור עם רכב, כדאי לקפוץ ליום לסלובניה השכנה ולבקר גם במבצר פוסטוינה המרהיב (בסך הכל 50 דקות מטריאסטה). המתחם נבנה בגובה 123 מטרים מעל פני הים, הישר לתוך ההר – פלא אדריכלי בן 800 שנה. מכיוון שהמבצר כולל בתוכו גם חלק ממערות הנטיפים הסמוכות הוא מוגדר כמבצר-המערה הגדול בעולם (לפי ספר השיאים של גינס).

הוא אחד הוונציאנים המפורסמים בהיסטוריה, ומסעותיו לאורך דרך המשי וסין הלהיבו את דמיונם של אלפים. מי היה מרקו פולו, הסוחר וחוקר הארצות שהשפיע על דורות של מטיילים? במאמר זה נדבר על מרקו פולו, נוסע וסוחר איטלקי שבוודאי יצא לכם להכיר. דיווחיו של פולו על מסעותיו במזרח הרחוק עוררו את סקרנותם של קוראים וחוקרים במשך מאות שנים, והשנה, כאשר איטליה מציינת 700 שנה למותו של המטייל הידוע, אפילו הקרנבל הגדול של ונציה, עיר הולדתו של פולו, הוקדש לבן העיר המפורסם. מרקו פולו, הסוחר וחוקר הארצות, נולד בוונציה ב-1254 וגם נפטר בה בשנת 1324 (הוא נקבר בכנסיית סן לורנצו שברובע קסטלו) לאחר חיים מלאי תהפוכות. בניגוד לאמונה הפופולרית מרקו פולו לא התפרסם בגלל ש"גילה" את סין (אחרים הגיעו עוד לפניו לארץ רחוקה זו) וגם לא משום שהביא לאיטליה פסטה מסין (הפסטה היתה מוכרת באיטליה מאות שנים לפני שמרקו פולו נולד). תהילתו של פולו נוסעת מכך שהיה הראשון שתיעד באופן מקיף את מסעותיו, והשאיר אחריו מידע מרתק ואינספור אנקדוטות שריתקו דורות שלמים והעניקו השראה לרבים, וגם למגלי ארצות כמו כריסטופר קולומבוס, למשל. מסעו של פולו נמשך 24 שנים (1271-1295), והוא נערך לצד אביו ניקולו (Niccolò) ודודו מאפאו (Maffeo). השלישיה ההרפתקנית עשתה את דרכה לאורך דרך המשי ועד שהגיעו לאסיה. בין אם המסע כולו התרחש באמת ובדיוק כפי שפולו מתאר אותו, ובין אם מרקו פולו המציא חלק מהדברים שטען שראה בסין ובמונגוליה (כפי שטוענים חוקרים אחדים), אין ספק שסיפוריו מהווים השראה עד היום... כיצד הכל החל... מרקו פולו נולד למשפחה של סוחרים מצליחים שנהגו לצאת למסעות עסקיים באסיה. הוא איבד את אמו בגיל צעיר, ומכיוון שאביו ניקולו נעדר לעיתים קרובות בשל עבודתו גדל פולו הצעיר בבית דודיו. ילדותו עברה בין התעלות והגשרים של ונציה, העיר שמשכה אליה מידי יום סוחרים מרחבי הים התיכון, וסיפוריהם של יורדי הים הלהיבו את הילד הצעיר שנשבע שיום יבוא וגם הוא יצא למסע משל עצמו. כשהיה בן שבע עשרה שבו אביו ודודו מהמסע שערכו באסיה, במהלכו הגיעו לחצרו של הקובלאי חאן (נכדו של גינגיס חאן, ראש האימפריה המונגולוית ומייסד שושלת יואן).  כאשר החליטו לצאת שוב לדרך, ולשוב אל חצרו של הקובלאי חאן, החליט מרקו פולו להגשים את החלומו ולהצטרף אליהם למסע. כך, יצאו השלושה לדרך לכיוון קתאי (Cathay, כך כונתה סין באותם הימים בידי תושבי איטליה). אחת התחנות הראשונות המסע היתה בעכו, אז תחת שליטת הצלבנים, שם הם התקבלו אצל תבאלדו ויסקונטי, שכיהן כארכיבישוף בעיר (בלב השוק של עכו העתיקה ניצב רחוב שנקרא על שמו – רחוב מרקו פולו). הם ביקרו גם בירושלים, ועצרו בקברו של ישו כדי למלא בקבוק בשמן מהמנורה שבקבר הקדוש כמתנה לאישתו של הקובלאי חאן, שהיתה נוצריה. בזמן ביקורם בעיר שמעו שתבאלדו ויסקונטי נבחר בידי מועצת הקרדינלים לשמש כאפיפיור (תחת השם גרגוריוס העשירי) והם שבו אליו, וקיבלו ממנו מכתב עבור הקובלאי חאן. האפיפיור החדש ביקר מהם לנצל את מסעם על מנת להפיץ את בשורת הנצרות ושלח עימם, לבקשתו של הקובלאי חאן, גם קבוצה של מיסיונרים ונזירים דומניקנים. מארץ הקודש המשיכה השלישיה לכיוון מונגוליה וסין אך הדרך אל היעד הנכסף היתה מלאה בסכנות ובשלב מסויים נקלעה השיירה שלהם לאזור קרבות בין אנשיו של קובלאי חאן למונגולים. חלק מהמיסיונרים שהצטרפו למסע העדיפו לשוב על עקבותיהם, אך פולו, אביו ודודו המשיכו במשימה. מסעם של השלושה הואט בשל קשיים ומגפות, והם נאלצו לוותר על ההפלגה ולהמשיך דרך היבשה. הודות לעיקוף זה הם נתקלו בכמה תגליות מרתקות עבורם וראו לראשונה את החומר שפולו תיאר בהמשך כ"זהב שחור" (נפט). הם המשיכו בדרכם לאורך ההרים המושלגים של מרכז אסיה, ולאורך השבועות שחלפו העמיקה הבנתו של פולו במנהגי המונגולים שפגשו בדרך. הם חלפו גם על פני מדבר גובי, אותו כינה מרקו פולו בסיפוריו "מדבר הרי החול הלוחשים", בשל האפקט הקולי שמשמיעה הרוח הנושבת בין דיונות החול. כאשר הגיעו לבסוף לחצרו של הקובלאי חאן הם התקבלו באהדה אצל השליט, שהיה מרוצה מכך שאביו ודודו של פולו עמדו בהבטחתם, ושבו. הקובלאי חאן התרשם לטובה גם ממרקו פולו הצעיר, מינה אותו לתפקיד רשמי והפקיד בידיו משימות שונות. אחת המשימות הראשונות שלו הייתה לנסוע לדרום סין כשליח השליט, ולפקח על עבודתם של פקידי החאן במקום. בהמשך נסע פולו גם להודו, בורמה, אינדונזיה וסרי לנקה, והמשיך לעבוד עבור הקובלאי חאן במשך 17 שנה. פולו נמשך מאוד לעולם המרתק שגילה באסיה, ולידע הרב שבו החזיקו המלומדים במקום. הוא התרשם מיכולתם להשתמש באבק שריפה ומהעובדה שהתשתמשו בשטרות כסף מנייר (רעיון חדשני עבור אירופאי באותם הימים) אך עם חלוף השנים הגעגועים הכריעו אותו, והוא רצה לשוב למולדתו. בקשתו לעזוב את חצר הקובלאי חאן נדחתה מספר פעמים, ורק בשנת 1291 אושרה לבסוף, ופולו השלים את המסע בן 24,000 הקילומטרים בחזרה לוונציה, עמוס באוצרות רבים. הוא שב לעירו בשנת 1295. גם לאחר ששב פולו לוונציה, רוח ההרתפקנות עדיין סערה בו. באותם הימים ונציה וג'נובה נלחמו ביניהן על השליטה בים התיכון ועל נתיבי הסחר, ופולו התגייס לצי הוונציאני. הוא נפל בשבי, ונלקח לכלא בג'נובה. במהלך מאסרו הוא פגש באדם בשם רוסטיקלו דה פיזה (Rustichello da Pisa), ובמהלך השעות הארוכות שהשניים העבירו יחדיו בתא הכלא החשוך הוא סיפר לו על מסעו הארוך למזרח ועל כל הדברים המופלאים שראה בדרך. מסיפורים אלה נולד הספר הידוע – סיפורו של מרקו פולו. לאחר ששוחרר פולו מהכלא בשנת 1299 הוא שב לוונציה, והמשיך לעבוד בה כסוחר. הוא זכה להצלחה כלכלית גדולה, וכפי הנראה לא עזב את העיר עד שנפטר בשנת 1324. ספרו של מרקו פולו רוסטיקלו דה פיזה לא תמיד היה מספר מהימן, אבל השילוב בין יכולות הכתיבה שלו (דה פיזה היה סופר) וסיפוריו המרתקים של פולו הפך את מעלליו של הסוחר שחצה את העולם לטקסט מרתק שנודע בתחילה כ-"תיאור המפורט של העולם", ובהמשך כונה ברחבי איטליה "המיליון". אין שום דרך לקבוע מהו הטקסט המקורי והוודאי שכתבו השניים, שכן קיימות כ-150 גרסאות שונות מעט זו מזו (השוני בין הגרסאות נובע מכך שהטקסטים תורגמו והועתקו ידנית, ונפלו בהם טעויות שונות). הייחוד והמורכבות של הספר שכתב פולו נובעות מהעובדה שהוא לא רק דוח מסע הרפתקני, אלא אינציקלופדיה של ממש למקומות ותרבויות, מנהגים ומעשים, מעין אנתולוגיה של הגיאוגרפיה והתרבות באסיה בימי הביניים. מטיילים הסתמכו על הטקסט הזה במשך זמן רב, עד כדי כך שהוא נחשב לטקסט בסיסי עבור מגלי ארצות וגיאוגרפים למרות שכיום מסכימים החוקרים שלעיתים כתב פולו על ארצות ומקומות שבהם לא ביקר בעצמו אלא רק שמע עליהן, כמו למשל רוסיה, סיביר ויפן (שכונתה אז צ'יפנגו). ועדיין, המידע שהציע מרקו פולו לקורא היה נרחב, וזהו אחד הספרים הראשונים המבוססים על תצפית ולא על מקורות עתיקים ולא מאומתים. הוא כתב בין היתר על ממלכתו של קובלאי חאן ומערכת היחסים בין הממלכות המונגוליות, על המאכלים והמנהגים שבהם נתקל, ועל תעלת בייג'ינג (הגדולה בסין). הוא תיאר גם את העיר סמרקנד שעל דרך המשי, ואת כלכלת מחוז קתאי המאופיינת בייצור משי, מצרך יקר שלסינים היה מונופול עליו. דרך המשי שלאורכה נמשך מסעו של פולו היא למעשה מערך שלם של מסלולים הנמשכים לאורך כ-8000 קילומטרים, ציר קריטי שלאורכו נפגשו תרבויות המזרח והמערב. לאחר שנפטר מרקו פולו המשיך ספרו לזכות למעמד של רב מכר. רפובליקת ונציה העניקה עותק במתנה לנסיך אנריקה מפורטוגל, ששלח עשרות ספינות למערב אפריקה ולאוקיינוס האטלנטי.  סיפורו של מרקו פולו ריתק גם סופרים מודרניים לאורך המאה ה-20, וביניהם גם איטלו קלווינו שקיבל השראה מהסיפור בזמן שכתב את "הערים הנסתרות מן העין". הסופר היהודי הידוע פרימו לוי (מחבר הספר "הזהו אדם?") סיפר בספרו "החיפוש אחר השורשים" כי ספרו של מרקו פולו כולל כמה קטעים שאהובים עליו במיוחד, כמו למשל התיאורים של החיות ה"אקזוטיות" שפגש, ובהן סלמנדרות ותנינים. ונציה חוגגת את אחד מבני העיר הידועים ביותר ונציה כבר קראה לנמל התעופה הבינלאומי שלה על שמו של פולו לפני שנים רבות, והשנה (2024), כאשר איטליה כולה מציינת 700 שנה למותו של המטייל הידוע, נערך פסטיבל ונציה המפורסם בסימן מרקו פולו, כמובן. מבין ערפילי החורף הסמיכים שעוטפים את העיר בחודש פברואר בלטו הקישוטים הצבעוניים שעוצבו במיוחד לרגל האירוע. החיבור בין מרקו פולו לוונציה הוא מסע פנטסטי המזמין את המטייל להפנות את מבטו אחורה, אל עברה המפואר של העיר, ואז להרחיק את מבטו מעבר לים, אל תרבויות מרתקות ובלתי מוכרות. בהשראת פולו, שיצא למסע בלתי נשכח, גם הקרנבל חצה גבולות וחיבר בין תרבויות, והכל בסגנון הדקדנטי והטיפוסי לאירוע האהוב שמגדיר את הזהות הוונציאנית. בפאלאצו Ca' Vendramin Calergi נערך ארוע שכונה "בחצרו של הקאן הגדול", בעיצובה של אחת הסטייליסטיות הידועות בוונציה (ובאיטליה בכלל) – אנטוניה סאוטר, החתומה על רבות מהתלבושות האיקוניות המככבות מידי שנה בנשפי הריקודים של הפסטיבל. כך תוכנן מסע דמיוני המתחיל ברגע בו פוגש מרקו פולו לראשונה את קובלאי חאן, ומשלב לתוכו גם בגדים בהשפעה סינית ומונגולית, ותבלינים ומאכלים מהתקופה והאזור. גם מי שלא יכול היה להשתתף בקרנבל, יוכל לבקר בתערוכה המוקדשת למרקו פולו בארמון הדוג'ה (Palazzo Ducale) שתפתח ב-6 באפריל 2024 ותינעל ב-29 בספטמבר 2024. התערוכה "עולמותיו של מרקו פולו" תתפרש בין אולמות הפאלאצו המפואר ותכלול למעלה מ-300 יצירות שקובצו לרגל האירוע מאוספים ונציאניים וממוזיאונים בינלאומיים. התערוכה מציעה למבקרים בה את ההזדמנות לחוות בצורה בלתי אמצעית את מסעו של מרקו פולו, ולהבין את המסלול שלאוכו התקדם מבחינה גיאוגרפית, פוליטית ותרבותית, תוך התייחסות לאמונות ולדתות שפגש פולו במהלך מסעותיו. לפרטים נוספים, היכנסו לאתר התערוכה הרשמי. ספרו של מרקו פולו עשיר בפרטים על מסעותיו, וכאמור לא כולם האמינו לסיפוריו. היה גם מי שטען בלעג ששם הספר (המיליון, באיטלקית) מתייחס לכך שפולו בוודאי שיקר מיליון פעמים בספרו. אך פולו תמיד עמד מאחורי סיפוריו. האגדה מספרת שכאשר שכב פולו על ערש דווי, ניגש אליו כומר והפציר בו שיתוודה על חטאיו ויודה שהמציא את הפרטים בספר. בתשובה ענה פולו: "לא כתבתי אפילו חצי מהדברים שראיתי!". מה בדיוק ראה מרקו פולו ולאן הגיע – זאת לעולם לא נדע. אך אין ספק שסיפורי המסעות שלו הם חלק בלתי נפרד מההיסטוריה והתרבות שלנו. ואתם מוזמנים לבקר בוונציה, ולחגוג ביחד עם תושבי העיר את יום השנה ה-700 לפטירתו של אחד מהוונציאנים המפורסמים ביותר בעולם... .

עכשיו (ממש עכשיו) זו העונה המושלמת לבקר במחוז קמפניה. עדיין לא חם מידי, התיירים עדיין לא מציפים את האתרים, והיופי האביבי מרחיב את הלב. השאלה היחידה היא: לאן כדאי ללכת? והתשובה אולי תפתיע אתכם. חוף אמלפי איננו היעד היחיד ששווה לגלות, ואנחנו מקווים שהכתבה הזאת תיתן לכם כמה רעיונות נוספים… חוף אמלפי הוא אחד האזורים האהובים ביותר על מבקרים באיטליה, ולא קשה להבין מדוע: יפהפה פה! הנהיגה לאורך כביש החוף המתפתל, הסיור בין סימטאות קפרי, הדואומו של אמלפי, החנויות הקטנות, הגרניטות הנהדרות, השקיעות הרומנטיות, השיט לקפרי, הלילות בסורנטו… כל אלה הופכים את אזור אמלפי ליעד נחשק במיוחד, ובעיקר עבור חופשות בירח דבש. עם זאת, כדאי לדעת שמחוז קמפניה הוא עשיר באטרקציות, ולצד יעדים אהובים כמו קפרי, אמלפי, סורנטו ופוזיטאנו ישנם עוד כמה מקומות שכדאי לגלות. אם יש לכם כמה ימים נוספים באזור, תוכלו לצאת להרפתקה מגוונת מעט יותר, ולגלות צדדים נוספים של המחוז. ההמלצות אמנם ממוספרות, אך המספור נועד רק להקל על הקריאה ולא מתייחס לדירוג כלשהו. לכל אתר יש יתרונות וחסרונות, והשיקול המרכזי הוא טעמכם האישי. 1. בקרו בווייטרי סול מארה - פנינה קצת פחות מוכרת על חוף אמלפי רוב התיירים נוטים להתרכז בחלק המערבי של אמלפי, באזור שנמתח בין סורנטו לאמלפי עצמה. זהו אזור יפהפה, אין ספק, אבל לא כדאי לשכוח את החצי השני של הדרך הפנורמית… אם תמשיכו לכיוון העיר סאלרנו (Salerno) תחלפו על פני כמה עיירות מקסימות, ומוכרות מעט פחות. אחת מהן, במרחק כעשרים דקות בלבד מסאלרנו, היא וייטרי סול מארה (Vietri Sul Mare). מה הופך את וייטרי ליעד מומלץ? השילוב המקסים בין הנופים הנהדרים, בתי הקפה הנעימים על קו המים, והעובדה שהכפר עצמו הוא פנינה של ממש - הסימטאות המפותלות מארחות עשרות חנויות לייצור קרמיקה, וגולת הכותרת היא קירות העיירה עצמם, שרבים מהם מקושטים בפסיפסים מקרמיקה. כך, הפך הכפר כולו למעין מוזיאון באוויר הפתוח. את הביקור בעיר כדי להקדיש לשוטטות חופשית בין החנויות השונות, וכדי לרכוש מזכרות יפות העשויות בעבודת יד. אפילו כיפת הכנסייה הראשית (הדואומו, המוקדש ליוחנן המטביל, Chiesa di San Giovanni Battista), שנבנתה במאה ה-18, מקושטת בפסיפס צבעוני ומקסים של אריחי מיוליקה (קרמיקה צבעונית עם גלזורה) בסגנון נפוליטני. לפני שאתם עוזבים, אל תשכחו לקנות פסלון קטן של חמור, הנחשב לקמע המביא מזל טוב. בעבר, חמורים היו הדרך היחידה לנוע בדרכים הצרות והתלולות שחיברו בין הכפרים. וייטרי היא גם מקום מתאים במיוחד לאפרטיבו המשקיף על הים, או לארוחה טובה במסעדה המתמחה במנות על בסיס דגים ופירות ים, כמובן. מסעדה בשם Le delizie del mare היא אחת האופציות המומלצות לטעמי – המחירים סבירים והאיכות לא רעה בכלל (בוודאי בהשוואה לכמה מהמסעדות התיירותיות והלא כל כך טובות שמתמחות בעיקר בלגבות מחירי עתק מתיירים…). התפריט, כפי שאפשר להבין משם המסעדה (בתרגום מאיטלקית: "מעדני הים") מבוסס על דגים ופירות ים. חלק גדול מהמרכיבים מגיעים מהאזור, והמסעדה עובדת באופן צמוד עם דייגים מקומיים. אם תרצו לטבול במים, תוכלו לנסות את אחד החופים הפתוחים לקהל הרחב או לחילופין לבחור בחוף מוסדר (נוח הרבה יותר, אבל לא זול) כמו למשל חוף Crestarella. טיפ: מומלץ לעלות עם הרכב לכפר הזעיר אלבורי (Albori) שניצב מעל וייטרי כדי ליהנות מנוף מרהיב אפילו יותר! 2. בקרו באחד היקבים המפורסמים של האזור תיירים רבים לא ממש מכירים את תעשיית היין המקומית, ומתקשים לדמיין שדווקא המחוז הזה מפורסם בזכות היינות שלו. אבל זו טעות… למעשה, דווקא כאן במחוז קמפניה מייצרים כמה יינות מעניינים ומוצלחים במיוחד, החל מהטאורזי (Taurasi) העוצמתי ובעל הגוף וכלה ביינות הלבנים המינרליים מאזור הר הגעש וזוב. אם מתחשק לכם לבקר באחד היקבים המפורסמים וההיסטוריים באזור, הזמינו מראש סיור וטעימות ביקב Cantine Bonaparte ההיסטוריה של היקב מעניינת במיוחד ושזורה בזו של שתי משפחות מלוכה: בורבון, ובונפרטה. כאשר המלכה קרוליין בונפרטה (אחותו של נפוליאון) ביקרה באזור היא התרשמה במיוחד מזן ענבים טיפוסי למחוז - אספריניו (Asprinio), שגדל לגובה. היא כתבה לבעלה, ג'ואקינו מוראט מלך נאפולי, ותיארה בפניו את הענב הייחודי הגדל על גפנים הנעזרות בעצים כתומכות, ומצליחות לטפס גם לגובה של 10-15 מטרים. מכיוון שהגפנים צומחות לגובה רב, נדרשים סולמות ארוכים וצרים וכישורי אקרובטיקה מסוימים על מנת לגזום את הגפן וכמובן שגם על מנת לבצע את הבציר (מבלי ליפול או להיפצע). היינות עצמם טובים, והיקב מפורסם גם בזכות הליקרים שהם רוקחים ומזקקים (מזכרת מתאימה במיוחד למי שרוצה לקנות בקבוק אבל לאו דווקא מעוניין ביין). יקב מומלץ נוסף, ושונה לחלוטין מקודמו, הוא cantina del Vesuvio הממוקם כפי שאפשר להבין מהשם באזור הר הגעש וזוב. זהו יקב משפחתי, שנבנה במורדות הר הגעש, ומתמחה בזן ספציפי שגדל באזור זה: הלקרימה כריסטי (lacryma cristi, מילולית: הדמעה של ישו). מעניין לראות כיצד המשפחה עובדת בתנאים המורכבים שעל ההר. היינות עצמם, מגפנים שגדלות על האדמה הוולקנית העשירה, מפתיעים בהחלט. אם תרצו לבקר במקום, יש להזמין סיור מראש. 3. צאו למסלול הליכה עם נוף בלתי נשכח אזור אמלפי מלא במסלולי הליכה נפלאים, שייקחו אתכם לאורך קו החוף, או לחילופין בין שבילים תלולים המתפתלים בין עצי לימון (ומי לא שמע על הלימונים הדשנים והעסיסיים של אמלפי?). המסלול המפורסם ביותר נקרא מסלול האלים path of gods, והוא מומלץ בחום. מדובר על מסלול הנמשך במקביל לקו החוף, לאורך דרך פנורמית במיוחד מעל קו החוף של אמלפי. אבל זה לא המסלול היחיד! מעל אמלפי, פוזיטאנו וסורנטו מתפתלים מסלולים נוספים, שיפתו אתכם עם נופים מרהיבים, עצי לימון עצומים וניחוחות מרחיבי אף ולב. מסלול מוצלח לדוגמה הוא המסלול שמוביל ל-Punta Campanella, נקודה הסמוכה לעיירה Massa Lubrense, ומשקיפה על אי הסירנות (האי שבו גרו, לפי האגדה, הסירנות שניסו לפתות עם שירתן את אודיסאוס). מסלול הליכה יפה נוסף הוא "דרך הלימונים" (Path of Lemons), המתפתל בין מטעי הלימונים, יוצא לדרך מהעיירה המתוקה מאיורי (Maiori) ומתקדם בין צמחייה עשירה וריחנית, עצי זית וחרוב, וגפנים מטפסות. היצע המסלולים באזור זה הוא נרחב – מומלץ לעבור בלשכת התיירות המקומית, ולרכוש מפה מפורטת שתאפשר לכם לבחור את המסלול המתאים ביותר לסוג הדברים שמעניין אתכם לראות, ולרמת הכושר שלכם (שימו לב שרוב המסלולים באזור זה מתאימים למטיילים בכושר טוב יחסית, ומעלה). 4. שוטו בסירה בנהר תת קרקעי, בלב מערת נטיפים אם אתם הרפתקנים, חובבי טבע, ומחפשים משהו באמת שונה לעשות, הטיול הזה יהיה מושלם עבורכם. מערת PERTOSA-AULETTA היא מערכת מערות נטיפים בהרי אלבורני (Alborni), בלב הפארק הלאומי Cilento שבמחוז קמפניה. האטרקציה המרכזית כאן היא שמעבר לסיור ה-"רגיל" במערות, אפשר גם לצאת לשיט בנהר התת קרקעי, הזורם בלב המערה עצמה. כאן תוכלו לשוט בחלל החשוך, לאורך נתיב שהטבע עיצב במשך עשרות אלפי שנים, להתפעל מהקירות המוארים באורות צבעוניים רכים, ולשקוע ברחש המים ובשאון המפל התת קרקעי. אין ספק שזו חוויה חד פעמית.  הסיורים במקום הם מודרכים בלבד, ויש להזמין מקום מראש דרך האתר הרשמי. הסיור כולל את השיט, וביקור רגלי מודרך במערות הנטיפים. 5. בקרו בארמון ורסאי האיטלקי (ארמון קזרטה) ואיכלו את אחת הפיצות הטובות באיטליה לצרפתים יש את ורסאי, ולאיטלקים? לאיטלקים יש את ארמון קזרטה. ארמון קזרטה נמצא במרחק כ-35 קילומטרים בלבד צפונית לנאפולי, כך שזהו יעד קל ונוח לטיול יומי. הארמון המפואר, שנחשב לשירת הברבור של עידן הבארוק והוכרז כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, נבנה על ידי האדריכל הידוע לואיג'י ונוויטלי (Luigi Vanvitelli) עבור שושלת בורבון, שמלכו על ממלכת נאפולי. זהו הארמון המלכותי הגדול בעולם, ומתפרש על פני לא פחות מאשר שני מיליון מטרים רבועים, אז אל תבנו על ביקור זריז…  1200 חדרים, 34 גרמי מדרגות ו-1742 חלונות – מדובר על ארמון שהותיר את המבקרים בו בפה פעור, וירשים כנראה גם אתכם. הפארק תוכנן בסגנון הבארוק, כמובן, והנופים שנשקפו מחלונות הארמון היו אחד ממקורות הגאווה המרכזיים של המלך. הפארק הושפע גם הוא מוורסאי, ונעים לסייר בין המזרקות המפוארות והשונות, המעוטרות בסצינות מהמיתולוגיה היוונית והרומאית. הבנייה החלה בשנת 1752, והמלך שארל החמישי, שרצה ליצור מעון מפואר ועוצר נשימה, עבד באופן צמוד עם ונוויטלי על מנת להגשים את החזון. הוא לא זכה לראות את הארמון הגמור ובוודאי היה מתאכזב לדעת שבנו, פרדיננד הרביעי, לא מילא את חזונו והשלים את הארמון באופן חלקי בלבד. הארמון תוכנן כך שיהיה עיר בפני עצמה: מוקד פוליטי, חצר מלכות, מרכז תרבותי ומתחם שיתן מענה לכל צורך ממשלתי. למרות ההשראה הברורה מוורסאי, ונוויטלי והמלך הושפעו גם מהארמון המלכותי במדריד, ומארמון שרלוטנבורג שבברלין. למרות ההשפעות השונות זהו מבנה הרמוני יותר מקודמיו, ונפרד בעיצובו. זהו גם לא הארמון היחיד שהקימה שושלת בורבון, אך למרות שהם כבר ניהלו ארמון בנאפולי, הקרבה לים ולעיר הסוערת נתפשו כסכנה בטחונית ואילו הארמון הנרחב נתפש כפיתרון בטוח ומרשים בהרבה. לאורך השנים שימש ארמון קזרטה למגוון שימושים: היה זה משכנו של מלך איטליה, וכאן פעלה גם אקדמיית הטייס הלאומית במשך כ-20 שנה. בזמן מלחמת העולם השנייה בעלות הברית הקימו פה את מטה הפעילות שלהם, וכיום זהו אחד האתרים התיירותיים החשובים באיטליה. לאורך השנים צולמו כאן גם מספר סרטים וביניהם מלחמת הכוכבים (1998), משימה בלתי אפשרית (2006), מלאכים ושדים (2009), ועוד. טיפ: האם ידעתם שגני קזרטה עוצבו בצורת כינור? צילומים - Depositphotos 6. צאו למסע בזמן באתרים הארכאולוגיים החשובים במחוז מחוז קמפניה משופע באתרים ארכיאולוגיים, ואין זה מפתיע שחובבי היסטריה נוהרים לכאן בהמוניהם. שניים מהאתרים החשובים והאהובים ביותר הם פומפיי והרקולנאום, ולשני אלה כבר הקדשנו כתבות נפרדות. אין ספק שמדובר על אתרים מרתקים, ומומלץ מאד לבקר בשניהם, וגם במוזיאון הארכיאולוגי בנאפולי על מנת להשלים את החוויה. אבל אם יש לכם את האפשרות להרחיב מעט את הביקור, כדאי לדעת שפומפיי והרקולנאום אינם הפארקים הארכיאולוגים היחידים באזור… האם אי פעם שמעתם על האמפיתאטרון בסנטה מריה קפואה וטרה (Santa Maria Capua Vetere)? סנטה מריה קפואה וטרה ניצבת על חורבות עיר עתיקה בהרבה – קפואה (Capua), שהיתה מרכז צבאי חשוב עבור הרומאים. כאן גם ניצב עד היום האמפיתאטרון השני בגודלו ובחשיבותו אחרי הקולוסיאום שברומא. הביקור במקום מרתק, ומומלץ מאד להיכנס גם למוזיאון הצמוד, המוקדש לחייהם של הגלדיאטורים שנלחמו במקום (אחד הגלדיאטורים המפורסמים בהיסטוריה, ספרטקוס, מנהיג מרד העבדים, למד בבית ספר לגלדיאטורים באזור זה). בשנת 840 שרפו שודדי ים סרצנים את קפואה העתיקה עד היסוד, והעיר הנוכחית נבנתה בעקבות החורבן. לפרטים נוספים על הקולוסיאום של קפואה, ניתן לבדוק את האתר הרשמי. צילומים - Depositphoto 7. רדו מתחת לפני האדמה בנאפולי עד כה הקדשנו מספר כתבות לנאפולי, אחת הערים הסוערות, הדינמיות, המיוחדות והמפתיעות באיטליה. בשנים האחרונות נהנית נאפולי מפריחה תיירותית רצינית, ובזכות נהר התיירים שזורם אל העיר חל גם שיפור משמעותי בתשתיות, בניקיון, ובתחושת הביטחון האישי בעיר. כיום נאפולי היא יעד מומלץ, וכדאי מאד להקדיש לה מספר ימים. מעבר לאטרקציות שתיארנו בכתבות הקודמות, כדאי להתמקד גם באטרקציה נוספת, והיא נאפולי התת קרקעית. סיור מודרך (גם באנגלית) יקח אתכם אל בטן האדמה, אל מחילות אינסופיות שנחצבו ידנית (!) בידי עבדים לצורך אספקת מים לעיר ושימשו בהמשך גם כמקום מחסה לתושבי העיר בזמן ההפצצות במלחמת העולם השנייה. את הסיור יש להזמין מראש, משום שהוא פופולרי מאד. 8. בקרו בחווה שמייצרת מוצרלה די בופאלה (אמיתית!) אין כמו גבינת מוצרלה איכותית, אבל קחו בחשבון שגבינת מוצרלה אפשר להכין גם מחלב פרה, וגם מחלב בופאלו. כדי ליהנות מ-"הדבר האמיתי", מומלץ לנסות פעם אחת לפחות גבינת מוצרלה מחלב בופאלו, באזור באטיפליה (Battipagli), עיר הבירה של המוצרלות באיטליה. ישנן עשרות חוות שפועלות באזור, ואחת הגדולות והמוצלחות ביותר היא Tenuta Vannulo. המחלבה מציעה לא רק גבינות מצויינות אלא גם יוגורט, גלידה ושלל קינוחים על בסיס חלב בופאלו. אין מה לומר - טעים פה מאד! טיפ: באטיפליה נמצאת במרחק קצרצר מפסטום, אתר ארכיאולוגי מרשים בצורה בלתי רגילה! לקראת הכתבה על פסטום, לחצו כאן. 9. טפסו לראש הווזוב עד כה דיברנו על הנזקים שחולל הר הגעש וזוב: בהתפרצות המפורסמת בשנת 79, אבל גם בהתפרצות הקצת פחות מפורסמת, והקטלנית ביותר, בשנת 1944. אבל האם ידעתם שאפשר לטפס במעלה ההר, ולהגיע ממש עד ללוע הר הגעש? בפארק הלאומי וזוב ממתינים לכם מספר מסלולי הליכה, שיקחו אתכם לנקודות שונות במתחם. חשוב להיצמד למסלולים המסומנים, על מנת להימנע מתאונות מצערות. השביל הפופולרי ביותר הוא השביל הפנורמי - שביל מספר 5. קחו בחשבון שעל מנת להשלים את המסלול תזדקקו לארבע שעות לפחות, והמסלול לא קל מאד (כושר בינוני ומעלה). בנוסף ניתן לבקר גם במוזיאון הצמוד. לפרטים נוספים בקרו באתר הרשמי. 10. בקרו באחד משני האיים האהובים ביותר: איסקיה או פרוצ'ידה מעבר ליופיו המשכר של אזור אמלפי, וקפרי כמובן, ישנם עוד כמה איים נהדרים שבהם מומלץ מאד לבקר. שתי האופציות האהובות והיפות ביותר הן איסקיה (Ischia), ופרוצ'ידה (Procida). איסקיה הוא הגדול מבין השניים, ומפורסם בין היתר בזכות המעיינות החמים שלו, שעל גביהם נבנו מספר מתחמי ספא מפנקים. פרוצ'ידה הוא אי דייגים קטן וצבעוני, מתוק להפליא, שקל לבקר בו ביום מרוכז אחד. אל שני האיים ניתן להגיע במעבורת מנאפולי (שימו לב שלאיסקיה ניתן להגיע עם רכב וליהעזר בו אחרי שירדתם מהמעבורת, אבל בפרוצ'ידה הכניסה לרכבים אסורה ויש להשתמש רק בתחבורה המקומית). טיול נעים!

מי לא שמע על פומפיי, אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בעולם? אבל פומפיי איננה העיר היחידה שנחרבה בהתפרצות המחרידה של הר הגעש וזוב. לא רחוק ממנה שוכנת הרקולנאום – יעד מפתיע שמרתק חובבי היסטוריה. הביקור בהרקולנאום, ובמוזיאון הארכיאולוגי (המדהים!) שבנאפולי הסמוכה, מציע למטיילים יום מרתק. מוכנים לצאת למסע בזמן? בואו נצא לדרך אם קראתם את הכתבה המוקדשת לפומפיי, העיר שנקברה בעקבות התפרצותו האלימה של הר הגעש וזוב, ומאז ממשיכה להסעיר את דמיונם של חוקרים ומבקרים, בוודאי שמתם לב לכך שהתייחסתי בה לעיר נוספת שנחרבה באותה התפרצות: הרקולנאום. לא כולם יודעים זאת, אך פומפיי איננה היעד היחיד שבו אפשר לבקר באזור. והרקולנאום, ששכנה (ועדיין שוכנת) ממש למרגלותיו של הר הגעש, היא יעד פופולרי ומעניין מאד. הדרך המומלצת ביותר להבין באמת את האתר היא לשלב את הביקור בפארק הארכיאולוגי עם ביקור במוזיאון הארכיאולוגי של נאפולי, שנמצא במרחק כחצי שעה בלבד מהרקולנאום. המוזיאון בנאפולי הוא אחד החשובים באיטליה, ואחד המרשימים ביותר שראיתי (שני ביופיו למוזיאון המצרי בטורינו, ומעניין יותר מהמוזיאון ברומא, לדעתי). מכיוון שרבים מהאוצרות שנחפרו בפומפיי והרקולנאום הועברו למוזיאון בנאפולי, הגיוני לשלב את שני האתרים האלה ולזכות בביקור שלם ומלא יותר. סיפורה של הרקולנאום לפי האגדה, היה זה הרקולס שייסד את העיר (ומכאן שמה). בפועל, כנראה שהיו אלה השבטים האוסקנים מאזור לאציו וקמפניה שהקימו את עיר הנמל במאה ה-7 או ה-6 לפנה"ס. בהמשך הגיעו לאזור האטרוסקים, ואחריהם היוונים, אך העיר הגיעה לשיא פארה בתקופה הרומית, אז היוותה בית לכ-5000 רומאים עשירים. העיר בנויה באופן קלאסי, עם רחובות הנמתחים מצפון לדרום (דקומן) וממזרח למערב (קרדו) שחוצים אותה שתי וערב. בנקודות המפגש ישנם בניינים, אינסולה, ובמהלך הסיור במתחם ניתן לראות את הבתים הפרטיים (דומוס) של עשירי העיר, כמו גם חנויות, מרחצאות, בתי מזון (קלים לזיהוי בזכות מיכלי הטרקוטה הגדולים ששימשו לאחסון מזון), ועוד. חלק מהבתים מעוטרים עדיין בפסיפסים מרשימים, וחלקם בפרסקאות, אך חלקים רבים אחרים עדיין קבורים מתחת לפני האדמה. בניגוד לפומפיי, בהרקולנאום הפורום והמקדשים עדיין נסתרים. בזמן הביקור באתר מומלץ להיכנס גם למוזיאון הקטן שבמתחם, ובו חלק מהפריטים שנחשפו במקום (כולל תכשיטים מרהיבים ממש, שמדהים לראות עד כמה הם מזכירים תכשיטים בעיצוב מודרני). התפרצות הר הגעש שהחריבה את הרקולנאום מפאת מחסור במקום לא אחזור כאן שוב על סיפור התפרצותו של הר הגעש וזוב, אני מזמינה אתכם לקרוא את הכתבה על פומפיי על מנת להבין את ההקשר, ואת עוצמת ההרס והחורבן. אציין רק שהתפרצות הווזוב קברה את הרקולנאום תחת עשרות מטרים של אפר וולקני וסלעים. ההתפרצות הייתה כה חזקה עד כי קו החוף עצמו השתנה, וזז קדימה. חלק גדול מהתושבים הספיקו להתפנות (הרקולנאום נפגעה אחרי פומפיי), אך אחרים נלכדו בזרם הפירוקסלטי שנע במהירות של 160 קילומטרים לשעה. כמה עשרות שלדים ניצבים בנקודה שבה היה פעם החוף, ומי שנהרגו בזמן שחיכו לחילוץ עם סירה מהים נהרגו כנראה מיידית, מהחום הרותח (כ-500 מעלות צלזיוס) של הזרמים הפירוקלסטיים. סך הכל כ-340 שלדים אותרו במתחם. כיום, רוב העיר נמצאת עדיין מתחת לפני האדמה (חלק נחפר גם בתקופה הפשיסטית אך הרוב נותר נסתר), ומעליה שוכנת העיר ארקולנו (Ercolano) המודרנית, ממש למרגלות הווזוב, אדישה לאסון שהיה ושיכול בקלות לחזור על עצמו. בניגוד לפומפיי, שבה אפשר לראות רק את יציקות הגבס המפורסמות (החוקרים שפכו גבס נוזלי לחלל שהותירו הגופות, וכך שחזרו את גופותיהם של תושבי פומפיי) בהרקולנאום ניתן לראות את השלדים (האמיתיים) של חלק מהקורבנות. לא ניתן לגשת אל השלדים, אך ניתן לראות אותם ממרחק ויש לציין שלראות את השלדים, מתוך ידיעה של טיבו של האסון שקרה כאן, זו חוויה מצמררת. בעיקר משום שבמרחק מטרים ספורים בלבד מהפארק הארכיאולוגי ניצבים בתים מודרניים, מאוכלסים, שבהם חיות משפחות בדיוק כמו המשפחות שנהרגו בפיצוץ, והן אדישות לחלוטין לסכנה שמיתמרת מעליהן (וזוב נחשב גם היום לאחד מהרי הגעש הפעילים המסוכנים בעולם. לא ידוע מתי יתפרץ שוב). לפרטים נוספים על הפארק הארכיאולוגי, מומלץ לבדוק את האתר הרשמי. גילויה של הרקולנאום העתיקה בעקבות ההתפרצות המפורסמת בשנת 79 הרקולנאום נותרה קבורה תחת ההריסות עד שיום אחד, בשנת 1709, איכר בשם אמברוג'ו לוצ'ריני חפר בחצר ביתו בור וחשף במקרה עמודי שיש יקרים (בדיעבד התברר שהוא גילה את שרידיו של תיאטרון רומאי עתיק). האיכר דיווח על הממצא לבעליו של השטח, דוכס אלבוף (Elbeuf) ששלט באזור מטעם קיסר האימפריה הרומית הקדושה. התגלית הייתה מקרית, אך מפתיעה באופן חלקי למדיי: הדוכס, חובב ארכיאולוגיה והיסטוריה עתיקה, מלכתחילה רכש את השטח בתקווה למצוא בו חפצים עתיקים (מזה שנים רבות שתושבי האזור סיפרו סיפורים על פריטים עתיקים שהתגלו מידי פעם, והדוכס קיווה שגם הוא יצליח למצוא במוקדם או במאוחר עתיקות מעניינות. מה שבפועל התגלה, עלה כמובן על כל דמיון…) הדוכס התלהב מהממצא של האיכר, והחל לקיים באזור חפירות ראשוניות ושיטתיות. את הממצאים שמצא (ספורים, בשלב זה) הוא שלח לבתי מלוכה ברחבי אירופה. כך החל להתעורר עניין ראשוני בעיר האבודה בקרב חצרות המלכות של אירופה. כ-30 שנה מאוחר יותר, החלו במקום חפירות מאורגנות בהוראתו של מלך נאפולי שארל השלישי לבית בורבון. היה זה מבצע החפירות החשוב והגדול ביותר באותם הימים (ואחד הגדולים בהיסטוריה), והוא נערך תחת ניהולו של מהנדס צבאי ספרדי  בשם רוק דה אלקוביירה (Roque Joaquín de Alcubierre), שבהמשך ניהל גם חלק מהחפירות בפומפיי השכנה. באותם הימים מקצוע הארכיאולוג עדיין לא היה קיים, ומי שניהלו את מבצעי החפירות היו מהנדסים מטעם המלך. הבעיה היא שלמהנדסים יש אמנם את הידע הטכני לארגן חפירה, אבל אין להם את הידע לחפור באופן שיגן על הממצאים ולא יגרום נזקים לאתר. ואכן, הנזקים שגרמו החפירות השגויות היו משמעותיים. בנוסף, המהנדסים ששלח המלך לא היו מנוסים בחפירה באבן וולקנית, מה שרק החמיר את הנזקים. בהמשך, כאשר הגיע לשטח האדריכל והמהנדס השוויצרי קרל וובר (Karl Weber) השתנה המצב לטובה. הגישה של וובר הייתה שונה מזו של המהנדס הספרדי, שנכנס לשטח בשיטות דומות לשיטות שבהן נוקטים שודדי קברים, והצליח אמנם למצוא ממצאים יפהפיים, אך גם פגע באתר עצמו. במהלך עבודתו שרטט וובר את ממצאיו, ושרטוטיו וחריטותיו, שכונסו לספר בן שמונה כרכים בשם "עתיקות הרקולנאום נחשפות" (Le antichità di Ercolano esposte) עורר הדים ברחבי אירופה. לו הייתה הרקולנאום עיר ענייה, סביר להניח שהממצאים היו מרשימים הרבה פחות. אבל מכיוון שהרקולנאום הייתה דווקא עיר עשירה, והתגוררו בה סוחרים אמידים רבים, הממצאים היו מרשימים במיוחד – רצפות משיש במגוון צבעים, פרסקאות מפוארים על קירות רבים, ופלסי ברונזה נהדרים. כך, התגליות ריתקו והדהימו את בתי האצולה ברחבי אירופה. למעשה קשה להפריז באפקט שהיה לחפירות האלה על הציבור: הן הפכו את איטליה ליעד נחשק ומעניין, העלו את העניין הציבורי בעברה העתיק של המדינה, ותרמו רבות ליצירת הזרם הנאו-קלאסי באומנות. פומפיי והרקולנאום היו ליעד נחשק שהסעיר את דמיונם של רבים והפכו לחלק בלתי נפרד מהגרנד טור (Grand Tour), הסיור הקבוע של אצילים צעירים באירופה, כחלק מהשכלתם הכללית. וילה דה פאפירי הווילה הייתה אחת מהתגליות החשובות ביותר של קרל וובר בהרקולנאום, ולמעשה אחת החשובות במאה ה-18: וילה מפוארת, מעוטרת בפרסקאות מרהיבים, ובה פסלי ברונזה יקרים ואוסף של ספרים ומגילות פפירוס שהשתמרו באופן מדהים (ומכאן שמה של הווילה – וילת הפפירוסים). למרבה התדהמה, דווקא אסון ההתפרצות היה מה ששימר את המגילות – התערובת של אפר וולקני פירוקלסטי יצרה מעין מכסה בטון קשיח, שהגן על הפפירוסים וסייע לשמר אותם במשך כ-1700 שנה. המגילות הפכו לחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים הקלאסית של כל מלומד שכבד את עצמו, וסיפקו לחוקרים שפע של מידע על העולם העתיק. הפפירוסים הם אחת התגליות המעניינות ביותר מהווילה, ומלאכת השחזור שלהם היא משימה קשה שעדיין נמשכת. הפפירוסים מכילים טקסטים יווניים, ומהווים למעשה ספרייה עתיקה, היחידה שהשתמרה בשלמותה. הבעיה היא שיש למצוא דרך לקרוא אותם מבלי להרוס אותם, וזהו אתגר טכנולוגי שממשיך להקשות על החוקרים גם היום. למרבה הצער, כאשר התגלו הפפירוסים לראשונה חלקם הושלכו לפח בידי החוקרים המוקדמים שלא ראו ערך בפפירוסים המפוחמים, ולא דמיינו לעצמם שיום יבוא ובני האדם יפתחו טכנולוגיה שתאפשר לקרוא את תכנן של המגילות. אחרים נהרסו בניסיון לפתוח אותם ולקרוא את תוכנם. אחרים נפתחו באמצעות שיטה קצת פחות הרסנית שהמציא כומר בשם אנטוניו פיאג'ו (Antonio Piaggio), שנעזר בחוט משי כדי לערוך סביבו את המגילות. לפי ההערות, מתוך כ-1800 פפירוסים, 340 נותרו במצב שלם ואילו האחרים נפגעו באופן חלקי או מלא. מה זה כל העירום הזה? לצד העניין וההתלהבות, הממצאים עוררו גם הלם. הדגש המשמעותי שניתן באומנות הרומית (גם בהרקולנאום וגם בפומפיי) על עירום גברי ולעירום בכלל, לא עלה בקנה אחד עם אמות המוסר האירופאיות של המאה ה-18. הפרסקאות שתיארו סצנות מין מפורטות זעזעו אנשים, ולמעשה אפילו העובדה שהתגלו במקום פריטים לשימוש יומיומי, ולא רק פריטי מלחמה ופולחן, הפתיעה אנשים. הפריטים היומיומיים לא התיישבו עם התדמית הדרמטית של רומא העתיקה, כמקום נשגב שבו אלים ולוחמים העבירו את ימיהם בתפילה וקרבות ואף פעם לא אכלו, או שתו, או הלכו לזונות, או טחנו קמח, או התרחצו במרחצאות. כך, הצנזורה נכנסה לפעולה. חלקים שלמים בחפירות כוסו מחדש משום שנחשבו לבלתי צנועים, ואילו את הפסלים והיצירות ה"בוטים" ביותר לקחו מהאתר והחביאו בארונות סגורים בארמון המלכותי שבעיר פורטיצ'י (Portici) שמחוץ לנאפולי. המוזיאון הארכיאולוגי בנאפולי חלק בלתי נפרד מהייחוד של הרוקלנאום הוא אוסף הפסלים המרהיבים שהתגלו במקום, פסלי ברונזה באיכות בלתי רגילה שקשה להפריז בהשראה שהעניקו לאמני המאה ה-18 ואילך. מסיבה זו, ביקור בהרקולנאום לא יכול להיות שלם מבלי שתבקרו במוזיאון הארכיאולוגי בנאפולי, שם מוצגים רבים מהפסלים. הגיע הזמן להיכנס בחזרה לרכב, ולנסוע לתחנה הבאה… מכיוון שהמוזיאון הארכיאולוגי של נאפולי הוא כה גדול, ועשיר מאד במוצגים, כדאי לתכנן את הביקור מראש, ולסמן מוצגים וחדרים שמעניינים אתכם במיוחד. זמן הביקור המינימלי במוזיאון הוא כשעתיים, אך בפועל כדאי להקדיש למקום לפחות שלוש שעות, כדי לראות את הדברים בנחת. על דבר קיומו של המוזיאון הזה יש להודות למלך צ'רלס השלישי לבית בורבון, חוקר עתיקות נלהב שקידם את החפירות בפומפיי והרקולנאום, הקים את המוזיאון הארכיאולוגי בנאפולי, ואף העביר אליו חלק מאוסף פארנזינה שירש מאמו, אליזבת' פארנזה. בתחילה שכן המוזיאון במיקום שונה אך בהמשך הוא עבר למיקומו הנוכחי (החלל שימש בעבר את חיל הפרשים המלכותי). עם השנים, ובעיקר לאחר איחוד איטליה, הורחב האוסף בצורה משמעותית. מה כדאי לראות? לצד המוצגים מפומפיי והרקולנאום ישנם כמה חלקים מרתקים נוספים שכדאי לגלות. ראשית, האוסף המצרי. זהו אחד האוספים המצריים העשירים במדינה. שנית, אוסף פארנזה. מדובר על אוצר בלום של מוצגים שנאספו בידי משפחת פארנזה (משפחת אצולה רומאית רבת ממון וכוח) לאורך הרנסנס. אלסנדרו פארנזה (בהמשך אפיפיור פאולוס השלישי) החל את האוסף, שכולל בין היתר שפע של מוצגים מרהיבים מרומא (פסלי שיש ממקדשים, מוצגים ממרחצאות קרקלה, ועוד). בין היצירות הידועות ביותר: Ercole Farnese (הרקולס מאוסף פארנזה), פסיפסים מהכניסה למרחצאות בפומפיי, פסיפס של המשוררת סאפו, חפצי יום יום מאזור פומפיי, והחדר הסודי, בו נשמרו אותם מוצגים שנחשבו "פורנוגרפיים" ולא ראויים לקהל הרחב. בנוסף ניתן למצוא כאן גם את המוצגים מוילה פאפירי, כולל פסלי ברונזה יפהפיים. חלק נוסף, שרבים מדלגים עליו ואילו אני בהחלט ממליצה לבקר בו, הוא האגף שבו שוחזר באופן מלא מקדש איזיס, כולל הפרסקאות. המקדש נחפר בשנת 1764 והיה למקדש הראשון שנחפר במלואו בפומפיי. הציורים במקדש השתמרו בצורה מופלאה, וכמעט בלתי יאמן שמדובר ביצירות בנות 2000 שנה – הן בשל האיכות והן בשל הסגנון, שנראה מודרני להדהים, לעיתים. לפרטים נוספים על המוזיאון ועל התערוכות המתקיימות בו, כדאי לבדוק את האתר הרשמי. מה אוכלים? כמנהגי בקודש, אסיים בהמלצה לנשנוש, משום שאם כבר הגעתם לנאפולי הרי שבלתי אפשרי שלא לעצור לקפה ומשהו מתוק. במרחק שתי דקות הליכה מהמוזיאון יושב בית קפה ומאפיה מעולה ממש, בשם Pasticceria Poppella. חובה בעיני לעצור כאן לכוס קפה (אין כמו הקפה של נאפולי!) ולמאפה מתוק, כמו למשל ספוליאטלה ריצ'ה, או באבה ספוגה ברום, או מאפה ממולא בריקוטה רכה. טעים, טעים, טעים. ובזכות מנת הקפאין והסוכר לווריד, בוודאי יהיה לכם כוח לבקר באתר הבא…

לאיטליה היפהפיה יש גם צדדים קשים, ואחד האכזרי שבהם הוא ארגוני הפשע המאורגן הפועלים במדינה. המאפיה הסיציליאנית ("קוזה נוסטרה"), המאפיה הקלברזית ("נדרנגטה") והמאפיה הנפוליטנית ("קמורה") הצמיחו מתוכן כמה וכמה מאפיונרים מסוכנים במיוחד, שהטילו אימה על מאות אלפים. על מי מהם כבר שמעתם? 1. ברנרדו פרובנצאנו ברנרדו פרובצאנו (Bernardo Provenzano), המוכר גם בכינוי "Binnu u tratturi" (ברני הטרקטור) ו-"u ordiniere" (רואה החשבון), היה אחד המאפיונרים האיטלקים הבכירים ב"קוזה נוסטרה" (המאפיה הסיציליאנית). הוא התפרסם בקרב הציבור בזכות העובדה שהצליח לרדת למחתרת ולהתחמק מהשוטרים במשך כ-43 שנה, עד שנתפס בשנת 2006. פרובנצאנו נולד ב-1933 למשפחת איכרים ענייה בקורלאונה (Corleone), אחת הערים הנגועות ביותר בסרטן המאפיה, ומגיל צעיר נחשף לאחיזתה של הקוזה נוסטרה בחיי התושבים. הוא נטש את בית הספר בגיל מוקדם והחל לעבוד בשדות לצד אביו, אך במהרה מצא דרכים רווחיות יותר להרוויח את לחמו והצטרף למאפיה כחייל של המאפיונר לוצ'אנו ליג'ו. בשלב האלימות הקשה שבה נקט הוא זכה לכינוי "הטרקטור" ו-"החיה". לאחר שליג'ו נעצר, הפך פרובנאצנו לאחד המאפיונרים הבכירים באזור. שיטותיו של פרובנצאנו היו מגוונות: הוא שמר על פרופיל נמוך ותיקשר עם נאמניו באמצעות פתקים, על מנת שהמשטרה לא תוכל להאזין לו. את הפתקים הוא נהג לתבל בביטויים דתיים, אך במקביל פילס את דרכו לצמרת באלימות חסרת מעצורים. לאחר שגם המאפיונר סלבטורה רינה (Salvatore Riina) נעצר בשנת 1993, והמאפינור לאולוקה באגארלה (Leoluca Bagarella) נעצר בשנת 1995, הפך פרובנצאנו לבוס הבכיר, או "הבוס של הבוסים". דם רב נשפך על ידי פרובנצאנו, שעשה הון ממעשי אלימות וסחיטה. לאחר מעצרו הוא חלה בסרטן, וניסה להתאבד פעמיים. הוא נפטר בכלא בשנת 2016, בגיל 83. על ידיו נותר דמם של עשרות אנשים שרצח לאורך השנים. 2. סלבטורה רינה אחד המאפיונרים האלימים, האכזריים והמתועבים ביותר שפעלו באיטליה היה סלבטורה רינה (Salvatore Riina, 1930-2017), הידוע גם בכינוי טוטו רינה, ומי שעמד מאחורי מסעות רצח המוניים שכללו בין היתר את רציחתם פוליטיקאים, קציני משטרה ושופטים-חוקרים שניסו להיאבק בפשע המאורגן. רינה, שכונה גם "החיה" (la Belva) בשל אכזריותו, נולד למשפחה ענייה בעיר קורלאונה (Corleone). הוא הרג אדם לראשונה כשהיה בן 19 (בקטטה), וכשהשתחרר מהכלא בשנת 1956 השתלב בחיי הפשע בעיר. בדומה לברנרדו פרובנצאנו גם הוא עבד עבור לוצ'אנו לג'ו (Luciano Leggio), הבוס הגדול דאז, ומילא תפקיד מרכזי בהגדלת כוחו של שבט קורלאונה. בדרכו לצמרת הוא נקט במדיניות של אדמה חרוכה, ולא היסס לרצוח לא רק את מתחריו אלא גם נשים, ילדים, וכל מי שמותו היה עשוי להועיל לו. על פי ההערכה היה מדובר במאות בני אדם. לאחר שלג'ו נעצר (באשמת רציחתו של הבוס הקודם, מיקלה נווארה), רינה תפס את מקומו בשנת 1974. במסגרת המשפט הענק (ה-"מקסי פרוצ'סו") נגד חברי המאפיה שהחל בשנת 1986 הוא נשפט שלא בנוכחותו למאסר עולם, אך במשך שנים ארוכות חי במחתרת. כאשר המאפיונר תומאזו בושטה חצה את הקווים והחל לשתף פעולה עם חוקריו ולמסור מידע על פעלותיו של השבט, יצא רינה למסע רצח במטרה להסיט את תשומת הלב ומשאבי המשטרה לכיוונים אחרים, והניח פצצה ברכבת שנסעה בערב חג המולד (23 בדצמבר 1984) שהובילה למותם של 17 איש ולפציעתם של כ-270. בהמשך הוא גם עמד מאחורי רציחתם של שניים מהשופטים החוקרים היודעים ביותר באיטליה: ג'ובאני פאלקונה ופאולו בורסלינו. הוא נתפס לבסוף רק בשנת 1993, ובעקבות מעצרו יצאו נאמניו למסע טרור ורצח, שנועד להפחיד את כלי התקשורת מלעסוק בפרשה, ולהשתיק מאפיונרים אחרים שחשבו אולי לשתף פעולה עם החקירה. נכסים בשווי כ-125 מיליון דולר הוחרמו ממנו, והווילה שבה התגורר בפלארמו הוסבה לתחנת משטרה. בשל מסוכנותו הוא הוחזק בבידוד בכלא עד למותו בשנת 2017. הוא היה נשוי לאחותו של מי שבפועל ירש את מקומו - לאולוקה בארג'לה (Leoluca Bargella). 3. מתאו מסינה דנארו מתאו מסינה דנארו (Matteo Messina Denaro, 1962-2023) היה מבכירי המאפיה הסיצילאנית בדור שהגיע אחרי ברנארדו פרובנצאנו, והפך לבוס הגדול של המאפיה הסיציליאנית – הקוזה נוסטרה. הוא התפרסם גם בזכות העובדה שחי במחתרת במשך 30 שנה, ונחשב לאחד מעשרת הפושעים המבוקשים ביותר בעולם. הוא נתפס לאחר מרדף בן עשרות שנים כאשר התייצב תחת שם בדוי בקליניקה פרטית בפאלרמו, כדי לעבור טיפול כימותרפיה (הוא סבל מסרטן המעי). הוא נפטר 9 חודשים לאחר מעצרו. דנארו נולד למשפחה של מאפיונרים, והשתלב בארגון כבר מגיל צעיר, כרוצח. הוא נודע בחיבתו לאלימות, מכוניות מהירות, נשים ומותגי יוקרה איטלקיים וייצג את הדור החדש של המאפיונרים, שלא ניסו לקדם שמרנות ומראית עין משפחתית מהוגנת. הוא הרוויח הון עתק מסחיטת בעלי עסקים, גביית פרוטקשן, וייבוא סמים בשיתוף עם ארגוני פשע בינלאומיים. לאחר שסלבטורה רינה נעצר, דנארו מילא תפקיד מרכזי בקמפיין הטרור שהמאפיה ניהלה במטרה לשבש את המשפט ולהרתיע את רשויות החוק. עבור מעשים אלה הוא נשפט שלא בנוכחותו למאסר עולם בשנת 2002. לאחר שנעצר, הוחרמו נכסיו האישיים שהגיעו לסכום אסטרונומי של 4 מיליארד יורו. 4. אנטוניו פלה אנטוניו פלה (Antonio Pelle, 1932-2009) הגיע מלב ליבו של האזור המזוהה ביותר עם הנדרנגטה - הכפר העני סן לוקה, באזור חקלאי, מוקף ביערות סבוכים השורצים מאפיונרים. הוא שימש כ-"קאפו קרימינה" (capo crimine), ראש הנדרנגטה עד למותו (מנסיבות טבעיות) בשנת 2009. שורשיו היו צנועים ביותר (כילד הוא עבד כרועה צאן) אך הוא הוכיח את נאמנותו לבוסים המקומיים וטיפס במעלה סולם הדרגות. במהרה הפך פלה לדמות מפתח וייבא סמים מלבנון ומאמסטרדם. עד מהרה הוא הפך לאחד הבוסים הבכירים ביותר בנדרנגטה. הנדרנגטה, המאפיה הקלברזית, נחשבת כיום למאפיה החזקה בעולם וידועה בכך שהיא בנתה תשתית בינלאומית נרחבת של סוחרי סמים ונשק המשתפים פעולה עם קרטלים בדרום אמריקה ומגלגלת עשרות מיליארדי דולרים בשנה. אין ספק שהנדרנגטה עשתה דרך ארוכה מהימים שבהם היתה מאפיה מקומית בזעיר אינפין, שהתבססה בעיקר על גניבת בקר וצאן וסחיטת בעלי עסקים מקומיים. כיום אפיקי הרווח העיקריים הם סחר בסמים, נשק, הלוואות, סחיטה והלבנת הון ולנדרנגטה יש תשתית בינלאומית ונוכחות חזקה לא רק באיטליה אלא גם ברחבי אירופה, ארצות הברית, דרום אמריקה ואוסטרליה. הקפיצה הגדולה הושגה בזכות השתלטות על פרוייקטים לאומיים – הנדרנגטה הצליחה לזכות במכרזי בנייה מוטים, בזכות שיתופי פעולה עם פוליטיקאים מושחתים, ואילו הכסף למימון הפרוייקטים הגיע מאפיק אכזרי ורווחי במיוחד: מעשי חטיפה. במשך כ-25 שנה, בין שנות ה-60 וה-80, נחטפו מאות אנשים והוחזקו על ידי המאפיה בתנאי קשים בתמורה לכופר. החטיפות היו כה נפוצות עד שהוקדש להן דף כמעט קבוע בעיתונות. בין היתר נחטפו ילדים, נשים וגברים, והיו גם מי שהוחזקו במשך פרקי זמן ארוכים (למעלה משנה). רוברטו סביאנו מחבר רב המכר "גמורה" מסביר מי היה אנטוניו פלה הבוס (תרגום באנגלית): 5. רוקו מוראביטו עד שנתפס, נחשב רוקו מוראביטו ( Rocco Morabito, 1966) למבוקש השני בחשיבותו באיטליה, ואחד המבוקשים הבכירים בעולם, שני ברמת מסוכנותו רק למתאו מסינה דנארו. הוא נולד בעיר אפריקו (Africo) שבקלבריה, קרוב משפחה של הבוס המקומי ג'וזפה מורביטו שצמח והפך לבכיר ב-"נדרינה מוראביטו" - Nadrina Morabito (ה-"נדרינה" היא היחידה הבסיסית במאפיה הקלברזית, המקבילה של "משפחה" במאפיה הסיציליאנית) הוא השתלב בעסקי הקוקאין בסוף שנות ה-80 ותוך שנים ספורות טיפס במעלה סולם הדרגות והפך למלך הקוקאין של מילאנו. בהתאם לשיטת העבודה החדשה של הנדרנגטה הוא עבד ישירות מול סוחרי הסמים הקולומביאנים. בשנת 1994 הוא נשפט ל-30 שנים בעוון סחר בסמים וירד למחתרת, באורוגוואי. הוא נלכבד במונטווידאו בשנת 2017, אך הצליח להימלט מהכלא (לטענת החוקרים הוא עשה זאת באמצעות תשלום שוחד בגובה 50000 יורו לסוהרים). לאחר שנתיים נלכד מלך הקוקאין בברזיל, והוסגר לאיטליה. כיום הוא מוחזק בבית כלא תחת שמירה צמודה. ההסגרה מברזיל לאיטליה 6. פרנצ'סקו פלה פרנצ'סקו פלה (Francesco Pelle, 1977), המכונה גם "צ'יצ'ו פקיסטן" (ciccio Pakistan, בשל צבע עורו הכהה) כיכב במשך שנים ברשימת המבוקשים ביותר באיטליה ונחשב לאחד המסוכנים שבהם. הוא נולד למשפחה שהיתה מעורבת מזה שנים בעסקי הנדרנגטה והתפרסם בזכות תפקיד המפתח שמילא בסכסוך הרצחני בין שני קלאנים יריבים: ה-pelle-Vottari וה--Nirta-Strangio.  פלה נעצר בשנת 2008 ונשפט למאסר עולם בשנת 2014 בשל העובדה שהזמין את רציחתו של ראש הקלאן היריב, ג'ובאני לוקה נירטה, אך בירי נפגעה אישתו של נירטה, מריה סטראנג'ו. לאחר שהושם במעצר בית הוא נעלם וירד למחתרת. הוא נתפס בשנית בשנת 2021 בקליניקה פרטית בליסבון, פורטוגל, שם אושפז לאחר שחלה בקורונה. תפיסתו של פרנצ'סקו פלה בליסבון 7. סלבטורה לו פיקולו סלבטורה לו פיקולו (Salvatore Lo Piccolo, 1942), או "הברון", כפי שהוא כונה, נולד בפאלרמו ב-1942 והחל את הקריירה שלו כפועל בניין וכנהג עבור אחד הבוסים החזקים בעיר, רוזאריו ריקובונו (Rosario Riccobono). לאחר מותו של הבוס עברה נאמנותו של לו פיקולו לשבט קורלאונה שהלך והתחזק בשנות ה-80 תחת הנהגתו של טוטו רינה. בניגוד לרבים אחרים, לו פיקולו נהג לפעול מאחורי הקלעים ובין הצללים. הוא טווה מהלכים בערמומיות ובתחכום, וקידם את האינטרסים של הקוזה נוסטרה. לאחר שטוטו רינה נעצר בשנת 1993, פעל לו פיקולו ביחד עם ברנראדו פרובנצאנו לחזק את הצד הכלכלי של הקוזה נוסטרה – הוא בחר שלא להתעמת ישירות עם הרשויות ולא למשוך תשומת לב מיותרת עם מעשי אלימות והפצצות (כמו קודמיו), אלא עסקר בעיקר בסחר בסמים ובגביית פרוטשקן מעסקים קטנים. את רווחי העתק מעסקיו המפוקפקים הוא השקיע בנדל"ן. לו פיקולו חי במחתרת במשך למעלה מ-20 שנה, אך לאחר שמהשטרה עצרה את אחד מהחיילים שלו והצליחה להשיג מידע פנימי הוא נתפס לבסוף בשנת 2007 ונותר כלוא מאז בבידוד. 8. פאולו די לאורו פאולו די לאורו (Paolo di Lauro, 1953), הוא אחד המאפיונרים המפורסמים והאלימים באיטליה, ומי ששלט באגרוף ברזל באזור נאפולי. הוא גדל באזור עני, ומגיל צעיר החל לעבוד כרוכל של מוצרים מזוייפים וגנובים. לאחר שהחל לעבוד עבור אחד הבוסים החזקים והאכזריים בשכונה (אניילו לה מוניקה), החל לטפס במעלה הסולם החברתי. הוא זכה לאמון מוחלט מצד הבוס שלו, ושימש בתפקיד הרגיש של מנהל החשבונות של הקלאן. כאשר בשנות ה-80 נכנסה הקאמורה לעולם הסחר בסמים, תחום רווחי להדהים במדינה שבה אחוז המשתמשים בהרואין, באותה התקופה, היה אחד הגבוהים בעולם המערבי. די לאורו השתלט על אזור סקמפיליה והפך אותו לרובע הידוע לשמצה שהוא היום. הוא חיסל את אניילו לה מוניקה, הבוס שהיה לו כמו אב (מכיוון שהוא התנגד למעבר לתחום הסמים), ועבר מהרואין לקוקאין, תחום רווחי בצורה בלתי רגילה. בזכות הקשרים שטיפח עם הקרטלים בקולומביה הוא הצליח לקנות ולמכור ישירות, ללא מתווכים, ולגזור מהסחר בקוקאין בלבד רווחים על סך כ-15 מיליון יורו בחודש. לאורו טיפח תדמית מיתולוגית מכיוון שהוא חי בין הצללים, סגור בביתו. מעטי מעטים זכו להיכנס לווילה המפוארת שבנה בפלרמו, והוקפה באמצעי הגנה נרחבים. כאשר החלה המשטרה לסגור עליו, ירד די לאורו למחתרת. הוא נעלם לחלוטין ואפילו לא התייצב להלוויה של אחד מבניו, שנהרג בתאונת אופנוע ב-2004. הוא נתפס לבסוף בשנת 2005, ומרצה מאז את עונשו בכלא שמור ובתנאי בידוד. 9. פליצ'ה מאניירו פליצ'ה מאניירו (Felice Maniero, 1954) כונה גם "פני מלאך", ועמד בראש ארגון הפשע "מאלה דל ברנטה" (Male del Brenta) שהטיל את אימתו על מחוז ונטו שבצפון איטליה לאורך שנות ה-70. לאורך ה"קריירה" שלו כפושע הוא ביצע מעשי שוד ורצח, ועסק בסחר בסמים ונשק. הוא נולד ב-1954 בקמפולונגו מאג'ורה שבצפון איטליה למשפחה בעלת אמצעים צנועים. כאשר פתחו הוריו טריטוריה קטנה בעיר הולדתם, הפך המקום במהרה למקום מפגש מועדף על פושעי האזור. בתחילה הצטרף מאניירו לדודו ועסק בפשיעה בסדר גדול קטן (גניבת בקר, גניבת קפה) אך במהרה צמח לכיוונים רווחיים בהרבה וייסד קבוצת שותפים שעסקה במעשי שוד מזויינים. לאחר שיצר קשרים עם המאפיות בדרום המדינה, הוא הפך לכוח של ממש באזורו והתמקד במעשי שוד וסחיטה של בעלי עסקים בוונציה וסביבותיה. הוא נעצר אך ניסה לשחד את שומריו ולברוח, ובהמשך גם ניסה לגנוב חלק מהפסל של אנטוניו הקדוש בפדובה, כדי לאלץ את המדינה לשחרר את בן דודו מהכלא. בשנת 1995 הוא חצה את הקווים, החל לשתף פעולה עם המשטרה והעיד נגד שותפיו לשעבר. כך, הגיע סופה של החבורה. הוא שוחרר ב-2010 והפך לאיש עסקים, לאחרונה החליט להשקיע ביוזמת סטארט אפ העוסקת במיקרו פלסטיק. 10. גרציאנו מזינה גרציאנו מזינה (Graziano Mesina, 1942), הידוע גם בכינוי Gratzianeddu, הוא דמות חריגה מעט ברשימה זו. רוב המאפיונרים ברשימה משתייכים למאפיה הסיציליאנית, הקלברזית או הנפוליטנית, אך מזינה הוא שונה. הוא נולד בסרדיניה בשנת 1942 למשפחה של רועי צאן, וגדל בעוני. כבר מגיל צעיר הוא טיפל לעצמו מוניטין מפוקפק כאדם אלים, ונעצר לראשונה בגיל 14באשמת החזקת נשק בלתי חוקי. התקריות שבהן היה מעורב המשיכו להצטבר, וכאשר רועה צאן באזור הרג את הכלבה שלו בטענה שזו גנבה ממנו ענבים הוא פתח את גופתה של הכלבה, בדק שאין בקיבתה ענבים, ומשהוכיח שהכלבה לא גנבה דבר תקף את רועה הצאן ונמלט להרים כדי שלא להיעצר שוב באשמת תקיפה. בזמן שחי במחתרת אחיו נרצח, והוא שב לעיר הולדתו ורצח את מי שרצח את אחיו. מזינה נודע כמנהיג החשוב ביותר של כנופיית השודדים הסרדית שניהלה מבצעי חטיפות רבים בשנות ה-60 וה-70. לאחר ששוחרר מהכלא הוא שימש כמתווך בפרשת חטיפה נוספת (בשנת 1992) - זו של הילד פארוק קאסם בן ה-7, בנו של מנהל מלון חשוב באי. הוא ניסה להימלט מהכלא 22 פעמים, ובעשר פעמים מתוך ה-22 גם הצליח. הוא שוחרר מהכלא בשנת 2004 לאחר שזכה לחנינה מנשיא איטליה, ופצח בקריירה שניה כמדריך טיולים – רוב המסלולים שהציע כללו ביקור במקומות שבהם ביצע את פשעיו. ב-2013 נעצר שוב, והפעם באשמת סחר בסמים ותכנון חטיפה נוספת. הוא נשפט ל-30 שנה, אך בגיל 78 שנה נעלם וירד למחתרת. הוא נתפס שוב בשנת 2021, וכיום הוא מרצה את עונשו בכלא.