הרצאה זו היא המשך לדיון שהחל בהרצאה על טינטורטו, על גדול ציירי הרנסנס הונציאני, אולי המנסח הראשוני של המנייריזם, על התקופות בחייו ופירוש ציוריו.

על חשיבות השערוריה, היופי והמוזרות של הרנסנס הונציאני ,שעזב את הדיזניו התבוני של פירנצה לטובת האינבנציו הנועז והקשר בין כל אלו וראשית המהפכה המדעית.

ההרצאה לקוחה מסדרה של הרצאות שניתנו במוזיאון תל אביב ועסקו בתולדות האמנות מהפרספקטיבה של הארוטי. היא נעה בין הספרות, הפילוסופיה, האמנות, הפוליטיקה והתאולוגיה של הרנסנס ומציגה את הטענה השערורייתית, שהרנסנס, יחד עם היותו פרוייקט פוליטי ואמנותי ואולי באופן עמוק יותר וקודם- הוא פרוייקט ארוטי. מצ׳וסר דרך בוטיצ׳לי ועד לאונרדו דה וינצ׳י, הרנסנס פותח לנו צוהר להיסטוריה של המיניות.

בואו לגלות את ההרים של עמק בּרֵמְבַּנַה במסלול בן 7 ימים אחת מפנינות החן הפחות מוכרות של איטליה, היא עמק בּרֵמְבַּנַה (Val Brembana). העמק שופע מקומות קסומים, אמנות והיסטוריה. אני לא אומרת את זה כי נולדתי שם, להיפך, חיכיתי להגיע לגיל 18 כדי לעזוב ולצערי, רבים החליטו כמוני. וכך, בשנים האחרונות יש עזיבה של התושבים ושל התיירים. בדיוק בגלל הסיבה הזו אני ממליצה לבקר בעמק, שלעיתים נשכח מהתודעה. הביקור בעמק יתרום לכלכלה המקומית ויגרום להמשכיות המסורת של תיירים מבקרים מכל העולם אז תשכרו רכב ובואו אחריי לטיול בן 7 ימים בעמק בּרֵמְבַּנַה. נוח ביותר לשכור רכב בשדה התעופה אוריו אל סריו (Orio al Serio BGY) או ממרכז ברגמו. כדי להגיע לעמק, כל שתצטרכו לעשות הוא לעקוב אחר השלטים המובילים ל: Valle Brembana. ​ אם תעדיפו לוותר על הרכב השכור, תוכלו להנות מתחבורה ציבורית נוחה שתיקח אתכם לעמק. האוטובוסים הכחולים של חברת SAB יוצאים מהתחנה המרכזית של ברגמו (מימין לתחנת הרכבת) ומגיעים למסוף של פיאצה ברמבנה (Piazza Brembana). בשעות העומס האוטובוס יוצא כל 30 דקות ובשעות העמוסות פחות כל שעה. יתכן שכדי להגיע לחלק מהיעדים תצטרכו להחליף אוטובוס. ​ עמק ברמבנה, אחד מהעמקים של נפת ברגמו, נקרא על שם הנהר בְּרֵמְבּוֹ (Brembo) שחוצה אותו, תחילתו של העמק קצת אחרי הגבול עם העיר ברגמו. אני נולדתי בסַן ג'ובאני בּיַאנקוֹ (San Giovanni Bianco), עיירה קטנה שמונה כ-5000 תושבים, בחלק הגבוה ביותר בעמק ברמבנה. החלטתי לספר לכם על החלק הזה של העמק לא רק בגלל שאותו אני מכירה הכי טוב, אלא גם בגלל שהוא העשיר ביותר בפעילויות, בין אם אתם מגיעים לטייל לבד, בזוג או כל המשפחה. יום 1 - זוֹנְיוֹ (Zogno) זוניו היא העיירה הראשונה ברמה של עמק ברמבנה והיא התחנה הראשונה במסלול. ממש בקצה פּוֹנטִי דִי סֵדרִינַה (Ponti di Sedrina - הגשרים של סדרינה) שהם יצירת אמנות אורבנית מופלאה בפני עצמה, תמצאו את עיירת ימי הביניים שגדלה בזכות ייצור הנייר. מה לראות בזוֹניוֹ מערת הפלאים - La Grotta delle Meraviglie מקום יפהפה שנמצא ממש אחרי הגשרים, מעל הדרך העירונית, ובנוי מתצורת אבני גיר הנקראת "אבני הגיר של זוּ" (Calcare di Zù). אפשר להגיע למערה בשתי דרכים: הכניסה הראשונה היא מעל הדרך העירונית המגיעה מברגמו, בה יש מנהרה מלאכותית של 73 מטרים. הכניסה השנייה, נמצאת ברַוַואנִי (Ravagnì). הדרך צרה יותר והירידה היא לאורך סדרה של בארות אנכיים עם הבדלי גובה של כ- 60 מטרים. ​ כנסיית סן לוֹרֵנצוֹ - Chiesa di San Lorenzo Martire כנסייה זו מהמאה ה-15, נבנתה כדי להחליף כנסייה קודמת שהייתה מוקדשת ללורנצו הקדוש. הכנסייה הראשונה, נבנתה על גדותיו של נהר בּרֵמְבּוֹ ונשחקה עם הזמן עד שנהרסה לחלוטין בשנת 1493. על מבנה הכנסייה החדש היו ויכוחים במשך שנים רבות בין הכנסייה לבין הנזירים שרצו להפוך אותה למנזר. על מנת להגיע לכנסייה, לכו עד קצה האזור העתיק של זוניו (בצד הנגדי לברמבו), והמשיכו בעקבות המדרגות הרחבות שמגיעות עד הכנסייה. ​ מוזיאון העמק - Museo della Valle המוזיאון, שנוסד בשנת 1969 על ידי כמה מתושבי העיירה, הוא בילוי מושלם לכל המשפחה והוא יעד מאוד פופולרי לטיולי בית-ספר. עוד בתקופתי כילדה, לפני עשרים שנה, הייתי שם עם כיתתי. המוזיאון עוסק במקצועות העבר ובאומנות שעוברת בין הדורות אצל תושבי עמק ברמבנה: נפחות, עבודות השדה, ייצור ועיבוד חלב ועוד רבים אחרים. במוזיאון ישנם קרוב ל- 2500 מוצגים. המוזיאון נמצא ב- Via Mazzini 3, במרכז ההיסטורי של זוניו. המוזיאון פתוח כל יום, פרט לימי שני, בין השעות 9:00-12:00 ובין 14:00-17:00. עלות כניסה למוזיאון היא €3.50 למבוגר, €2 לילדים עד גיל 14. איפה אוכלים בזוניו מסעדות טרטוריות ואוֹסטֵריוֹת בכל סגנון ולכל תקציב. זוניו, כמו כל עיר באיטליה כמעט, מצוידת במקומות בהם ניתן לאכול מנות מעולות מהמטבח המקומי של ברגמו. Caffè Saint Laurence – כריכים, גלידות וקפה כל היום כתובת: Via XXV Aprile 1, 24019 Zogno שעות פתיחה: 5:00 - 3:00 (בימי שני המקום נסגר בשעה 20:00) טלפון: 39034591134+ ​ Ristorante Casabaggins – סגנון כפרי. המקום מציע כריכים מסורתיים של המטבח של ברגמו. כתובת: Via Grumello de’ Zanchi 9, 24019 Zogno שעות פתיחה: צהריים 12:00-14:00. ערב 19:15-21:00 (בימי ראשון ושני המקום פתוח לארוחות צהריים בלבד) טלפון: 39034594104+ ​ Ristorante Numero 2 – מסעדת דגים כתובת: Via Ponte di Zogno 2, 24019 Zogno שעות פתיחה: 19:00-00:00 (סגור בימי שני) טלפון: 3903451820394+ איפה ישנים בזוניו בין אם מדובר ביחיד, בזוג או במשפחה, פתרונות הלינה בזוניו הם מעטים מאוד. ישנם כמה בתי הארחה בישוב, אבל, בהתחשב בקרבה של זוניו לעיירות אחרות בעמק, אפשר לבחור ללון בהן. ​ Agriturismo B&B Casa Martina – אירוח כפרי על הגבעה בכפר עתיק. כתובת: Piazza Martina 1A טלפון: 39034593917+ אתר אינטרנט Hotel da Gianni – חדרים פשוטים ומרכז בריאות (ספא) כתובת: Via Tiolo 37, 24019 Zogno טלפון: 39034591093+ אתר האינטרנט יום 2 - סן פֵּלֵגרִינוֹ טְֵרֵמה (San Pellegrino Terme) עיירה זו היא בין העיירות המעניינות ביותר שבעמק ברמבנה. התמזל מזלה, ובעשורים הראשונים של המאה ה-20 החלו בה בניית מבנים בסגנון אר נובו . מה לראות בסן פֵּלֵגרִינוֹ טְֵרֵמה אולם הקזינו - Il Casinò בניין הקזינו הוא אחת הדוגמאות הקלאסיות של סגנון האר נובו, המבנה המפואר מחזיר את המבקרים בו לתקופת ה בל אפוק (Belle Époque מצרפתית – העידן היפה). הבניין נבנה בשנת 1907, אך חדרי המשחקים נסגרו מהר מאוד, בשנת 1926. ניתן לערוך במקום סיורים מודרכים, אך נדרשת לכך הזמנה מראש. החדרים מקושטים בפרסקאות, פסיפסים ועמודים מהשיש האדום של ורונה. כיום משמש הקזינו לאירוח אירועים פרטיים כמו חתונות וכנסים וחלקו מוקדש לתיאטרון. הקזינו של סן פלגרינו שופע רומנטיות ויוקרה ומאפשר גישה נוחה לבעלי הרכבים, שיכולים להחנות את רכבם בחניית הקזינו המונה 30 מקומות חנייה. ​ כתובת: Viale della Vittoria 51, 24016 San Pellegrino Terme כתובת מייל לתיאום ביקורים: associazioneoter@gmail.com טלפון: 393711465312+ ​ ה"גרנד הוטל" - Il Grand Hotel בצדו השני של נהר הברמבו, צעדים ספורים מגדת הנהר השמאלית, עומד הגרנד הוטל של סן פלגרינו, יצירת מופת אדריכלית. המלון נפתח לראשונה בקיץ של 1904 עם 250 חדרים הפרוסים על 7 קומות. כל החדרים היו מחוברים לתשתיות חשמל, טלפון ומי שתייה. חזית המלון, 128 מטרים, שהיום פחות מתוחזקת, הייתה אז סמל לעושר עם פסלים וקישוטים חגיגיים. ​ רבים וגדולים פקדו את מלון הגרנד הוטל, ביניהם זוכי פרס נובל, בימאים מפורסמים, אנשי אצולה, בכירים של הצבא האיטלקי ועוד. ספר האורחים המקורי נמצא בסיפרייה העירונית של סן פלגרינו (Biblioteca Comunale di San Pellegrino Terme). ​ המלון נסגר סופית ב-1979. בעשורים האחרונים התפשטו שמועות על רכישת המלון על-ידי רשת מלונות גדולה. תושבי העמק כבר משתוקקים לגלות איזו חברה תפתח מחדש את הסמל של האזור. נכון להיום, למרבה הצער, אין אפשרות לבקר בפנים המלון. ספא QC סניף סן פלגרינו - Le QC Terme di San Pellegrino המקום המושלם להירגע בו אחרי יום טיולים בסן פלגרינו. QC ספא החדש פתוח כל ימות השבוע. צוות הספא דיסקרטי ושירותי. המקום מספק גם טיפולי אסתטיקה. כרטיס הכניסה כולל גם אפריטיף באזור הספא. הכניסה למקום מותרת מגיל 14. ​ כתובת: Viale della Vittoria 53, 24016 San Pellegrino Terme שעות פתיחה: שני-חמישי 10:00-23:00 שישי 10:00-24:00 שבת 09:00-24:00 ראשון 09:00-23:00 כתובת אינטרנט איפה אוכלים בסן פלגרינו טרמה הצעות לארוחות צהריים, ערב או אפריטיף מעולה יחד עם המקומיים. ​ Briefing Café – בית קפה עם בופה מגוון. כתובת: Viale Papa Giovanni XXIII 33, 24016 San Pellegrino Terme שעות פתיחה: 07:00-23:00 (בשישי ושבת המקום נסגר ב 2:00) טלפון: 393456200529 + Taverna della Taragna - מנות קלאסיות מהמטבח של ברגמו. מנת השף: פולנטה כתובת: Viale Papa Giovanni XXIII 3, 24016 San Pellegrino Terme שעות פתיחה: 12:00-23:30 (סגור בימי שני) טלפון: 39034522716 + Ristorante Pizzeria Orizzonte - פיצרייה מקומית שמנוהלת על-ידי צעירים מקצועיים כתובת: Viale Vittorio Veneto 8, 24016 San Pellegrino Terme שעות פתיחה: 17:00-24:00 (ברביעי וראשון פתוח גם בשעות 07:00-14:00) טלפון: 39034523116+ Birrificio Via Priula - בירה מקומית ונשנושים של אחרי הארוחה כתובת: Via de’ Medici 2, 24016 San Pellegrino Terme שעות פתיחה: 18:00-02:00 (שבת וראשון פתוח החל מהשעה 12:00) טלפון: 393283170339+ איפה ישנים בסן פלגרינו טרמה למרות שמלון הגרנד הוטל סגור לקבלת קהל, סן פלגרינו מציעה מגוון רחב של פתרונות לינה. ​ Albergo Bigio – חדרים פשוטים ומוקפדים עד הפרט הקטן. כתובת: Viale Papa Giovanni XXIII 56, 24016 San Pellegrino Terme טלפון: 39034521058+ כתובת אינטרנט יום 3 - סַן ג'ובאני בּיַאנקוֹ (San Giovanni Bianco) הנה הגענו ליום השלישי בטיול. היום אנחנו עולים קצת במעלה נהר הברמבו ומגיעים למקום הולדתי, סן ג'ובאני ביאנקו, עיירה קטנטנה שבה כולם מכירים את כולם. חוץ מלהיות עיר הולדתי, סן ג'ובאני הביאה את אחת מהמסכות של הקרנבל של ונציה. ממש על גבול הכניסה ליישוב, במקום בו נגמרת סן פלגרינו טרמה יש שלט עם הכיתוב "סן ג'ובאני, היישוב של ארלקינו " (בדיאלקט המקומי - San Gioàn, òl paìs de l’Arlechì באיטלקית - San Giovanni, il Paese dell’Arlecchino) מה לראות בסן ג'ובאני מוזיאון בית ארלקינו - Casa-Museo di Arlecchino מוזיאון ארלקינו נמצא בתוך הפלאצו גרַאטַרוֹלִי (Palazzo Grataroli della Contrada Oneta di San Giovanni Bianco). המוזיאון התפרסם תודות לשחקן הרנסנס אלברטו נַזֵלִי (Alberto Naselli), שהיה היחיד לשחק את תפקידו של ארלקינו במסע ההופעות של התיאטרון בכל אירופה. אין כל תיעוד בכתב על שהותו במקום, אך לפעמים הסיפורים שעוברים מפה לאוזן הם האמיתיים ביותר. ​ במוזיאון ניתן לראות את מבחר המסכות של הקומדיה דל'ארטה (Commedia dell'arte) ואת אוסף הבובות של חברת ריצ'ו (Compagnia del Riccio). ניתן לערוך במקום סיורים מודרכים לקבוצות או לבתי ספר. ​ כתובת: Via Oneta 1, 24015 San Giovanni Bianco שעות פתיחה: שבת וראשון 10:00-12:00 14:30- 17:30 לתיאום ביקור יש להתקשר לטלפון: 393711465312+ בית קרלו צֵ'רֵסַה - Casa Ceresa מקום נוסף שמומלץ לבקר בו בסן ג'ובאני הוא מוזיאון המוקדש לצייר המאה ה-17, קרלו צ'רסה שנולד וגדל בסן ג'ובאני ביאנקו. צ'רסה מפורסם בזכות ציוריו, שהם בעלי מוטיבים דתיים, על בדים ומזבחות הכנסייות. ברחבי מחוז ברגמו ניתן למצוא למעלה מ-300 יצירות שלו. בית קרלו צ'רסה פתוח לקהל רק כאשר ישנן תערוכות ואירועים. ניתן לבקר בו גם בזמנים אחרים, אך לשם כך יש לפנות לעיריית סן ג'ובאני ביאנקו להגשת בקשה. כתובת: Via Giuseppe Milesi 1, 24015 San Giovanni Bianco איפה אוכלים בסן ג'ובאני ביאנקו מטבח מסורתי, פיצות, מטבח אתני ועוד, את כל אלו אתם יכולים למצוא בסן ג'ובאני ביאנקו. ​ Bar Pizzeria Fracassetti – פיצות טעימות עם בצק מיוחד שנאפות בתנור עץ. כתובת: Viale Roma 1, 24015 San Giovanni Bianco שעות פתיחה: 07:00-02:00 – פיתות החל מהשעה 18:00 (המקום סגור בימי שלישי) טלפון: 39034541068+ Taverna di Arlecchino – מנות מהמטבח של ברגמו כתובת: Via Oneta 1, 24015 San Giovanni Bianco שעות פתיחה: 12:00-13:30 ו 19:30-21:00 (סגור בימי שני ושלישי) טלפון: 39034542458+ Agriturismo Grabbia – מאכלים מהמטבח של ברגמו עם חומרי גלם מקומיים כתובת: Via Grabbia 7, 24015 San Giovanni Bianco שעות פתיחה : ארוחות צהריים וערב בהזמנה מראש (סגור בימי שני ושלישי) טלפון : 39034541707+ איפה ישנים בסן ג'ובאני ביאנקו B&B Sopra il Portico אירוח כפרי עם נוף לעמק כתובת: : Via Briolo Fuori 1, 24015 San Giovanni Bianco טלפון: 393496935999+ כתובת אינטרנט B&B Luna – חדרים מיוחדים, ממוקמים במרכז היישוב כתובת: Via P. Boselli, 47, 24015 San Giovanni Bianco טלפון: 393391527796+ עמוד הפייסבוק יום 4 – עמק טַאלֵג'וֹ (Val Taleggio) ליד עמק ברמבנה, נוצרו עמקים קטנים נוספים. המפורסם והמוכר ביותר הוא עמק טאלג'ו (Val Taleggio). שמו של העמק הולך לפניו בזכות מסורת עתיקה של ייצור גבינות, המוכרת מביניהם היא, כמובן, הגבינה שנקראת על שם היישוב - טאלג'ו . השטח הטריטוריאלי שלו גובל עם לֵקוֹ (Lecco) והוא מחולק לשתי עיירות – טאלג'ו ווֵדֵסֵטַה (Vedeseta). מה לראות בעמק טאלג'ו הקַניון של עמק טאלג'ו - L’Orrido della Val Taleggio מסן ג'ובאני ביאנקו מגיעים בקלות למרכזי העמק. ברכב הנסיעה אורכת כחצי שעה. אפשר כמובן להיעזר באוטובוסים של חברת SAB שיוצאים מהתחנה של סן ג'ובאני ביאנקו, 5 פעמים ביום. בשני המקרים תוכלו ליהנות מהנוף של עמק אוֹרִידוֹ (Valle Dell’Orrido). העמק, שאורכו כשלושה קילומטרים, נוצר על-ידי נחל אֵנַה (Enna), שנפגש עם נהר הברמבו ממש ליד הכנסייה של סן ג'ובאני ביאנקו. ​ המסלול שעובר בין הסלעים קיים משנת 1902-1910 והוא ממשיך אחרי עמק טאלג'ו עד לגבול עם לֵקוֹ. אבל אנחנו רוצים להישאר בעמק ולא לחצות גבולות. כפר עצי האשור Borgo del Faggio (בּוֹרגוֹ דֵל פַאג'וֹ) הכפר הקטן והנטוש ששייך לטאלג'ו הוא יצירת מופת של הטבע. מומלץ ללכת לראות את כנסיית סן לורנצו ה- 14 העתיקה (Chiesa di San Lorenzo XIV), מבנה שמור ומוגן על ידי רשות שמורות הטבע האיטלקית (FAI). בתוך המבנה, שפעם היה מקושט בפרסקאות, נשארו רק שרידים עם דמותו של סן לורנצו. מה לעשות בעמק טאלג'ו העמק ידוע בכל העולם בזכות הגבינות שלו, אבל לא רק. העמק יעניין את כולם, מקטן עד גדול. ​ דייג הדייג הוא אחת מהפעילויות הפופולריות ביותר של תושבי עמק ברמבנה. אפילו אני, בתור ילדה, הייתי מצטרפת לאבא שלי מדי פעם. ההרים שמקיפים את עמק טאלג'ו מושלמים לטיול בנופים עוצרי הנשימה של עמק ברמבנה ושל אגם לֵקוֹ (Lago di Lecco). ​ ביציאה מפִּיצִינוֹ (Pizzino di Taleggio) מתגלים המבנים העתיקים, הבנויים מאבן שנקראת פּיוֹדֵה (piöde). מבנים כפריים אלה שימשו בעבר את תושבי העמק למגורים. מכאן אפשר ללכת לטיולים במסלולים ארוכים יותר, כמו המסלול במונטה רֵזֵגוֹנֵה (Monte Resegone) או בפּיַאנִי די אַרטַאוַאג'וֹ (Piani di Artavaggio). ​ מחלבת ארנולדי - Casearia Arnoldi מחלבת ארנולדי נוסדה בשנת 2007 הודות למיזוג של שלוש מחלבות באזור עמק טאלג'ו. עם השנים גדל ייצור הגבינות והגיע לרמות גבוהות מאוד, וכיום גבינות המחלבה נמכרות ב- 14 מדינות. בנקודת המכירה במחלבה ניתן למצוא את הגבינה המפורסמת של העמק, טאלג'ו DOP, גבינות כחולות כמו הגורגונזולה DOP מתוקות וחריפות, גבינת הסטרקיטונט DOP העתיקה ועוד גבינות שונות וטריות מחלב כבשים. כתובת: Via Arnoldi 560, Fraz. Peghera – Taleggio טלפון: 39034547550+ או 39034547068+ עמוד הפייסבוק איפה אוכלים בעמק טאלג'ו אחרי יום של טיולים בעמק, חייבים להחזיר אנרגיה לגוף. פה תוכלו למצוא את המאכלים הכי טעימים מהמטבח המסורתי של עמק ברמבנה. ​ Ristorante dell’Angelo – מנות פשוטות ואווירה ביתית כתובת: Via Centro 42, 24010 Vedeseta טלפון: 39034547073+ איפה ישנים בעמק טאלג'ו כדי להחזיר עוד אנרגיה לגוף אחרי יום טיולים ארוך, צריך לתת לו לנוח. ​ Hotel il Borgo Zen – מלון ומסעדה וספא כתובת: Via Roma 110, 24040 Taleggio טלפון: 39034547006+ כתובת אינטרנט Rifugio Casari – מגוון חדרי אירוח שממוקמים בהרים, התשלום כולל נסיעות במזחלות שלג במידת הצורך כתובת: Piani di Artavaggio, Lecco טלפון: 390341996552 + כתובת מייל: rifugiocasari@libero.it יום 5 – קַמֵרַטַה קוֹרְנֵלוֹ (Camerata e Cornello dei Tasso) עברנו את מחצית המסע שלנו בעמק ברמבנה, עמק מולדתי. כדי להגיע לקַמֵרַטַה קוֹרְנֵלוֹ (Camerata e Cornello dei Tasso) צריך לחזור חזרה מטאלג'ו לסן ג'ובאני ביאנקו. מכאן ממשיכים על הכביש המהיר (Strada Statale- SS) לכיוון פיאצה ברמבנה (Piazza Brembana), קַמֵרַטַה קוֹרְנֵלוֹ יהיה הישוב הראשון אחרי כמה מנהרות. יש לי חיבור מיוחד עם העיירה הזו. משפחתה של אמא שלי מגיעה ממנה. העיירה קטנה מאוד וכמעט לא מוכרת לתיירים, אבל לא חסרים בה מקומות מעניינים. מה לראות בקמרטה קורנלו חלק משטחה של העיירה כולל גם את קוֹרנֵלוֹ דֵי טַאסוֹֹ (Cornello dei Tasso) כפר מימי הביניים, מקום לידתם של המשפחה שהמציאה לראשונה את מערכת הדואר באיטליה. מוזיאון הדואר של די טאסו - Museo della Posta dei Tasso אחד הטיולים המרתקים ביותר, שכולנו, בתור ילדים היינו מחכים לו, היה הטיול למוזיאון הדואר של די טאסו. המוזיאון נוסד בשנת 1991, ומציג אומנות וחפצים של משפחת טַאסוֹ שהגיע במקור מקורנלו. בין החפצים המעניינים אפשר למצוא מכתב משנת 1840 חתום בבול הראשון בהיסטוריה – הפֵּנִי השחור (Penny Black). המוזיאון נמצא באחד המבנים העתיקים ביותר בכפר והוא מחולק לארבעה חדרי תצוגה: ההיסטוריה והשורשים של משפחת טַאסוֹ. הארגון המבני של הדואר (בנוסף ניתן לראות שם כמה גלויות-דואר מהשנים 1700-1800). חייהם של שניים מבני המשפחה, המפורסמים ביותר, הסופרים בֵּרנַרדוֹ וטוֹרְקוֹאַטוֹ (Bernardo e Torquato) אולם מרקטורום (La Sala Mercatorum) שמוקדש כולו לתצוגות עכשוויות. הכניסה למוזיאון היא ללא עלות למבקרים עצמאיים, אך לקבוצות מאורגנות בהזמנה מראש הכניסה עולה 3 אירו לאדם וכוללת סיור מודרך. שימו לב! כפר ימי הביניים קורנלו די טאסו, מוכר באופן רשמי כאחד הכפרים היפים ביותר באיטליה והכניסה אליו היא רגלית בלבד. ישנן שתי דרכי הגעה אפשריות, האחת דרך הכביש המהיר והשנייה ממרכז היישוב קַמֵרַטַה. כתובת: Via Cornello, 24010 Camerata Cornello שעות פתיחה: 10:00-12:00 ו 14:00-18:00 (המוזיאון סגור בימי שני ושלישי) טלפון: : 39034543479+ אתר האינטרנט של המוזיאון טיול בהרים ורחיצה בנהר כבר בתחילת שיטחה השיפוטי של קַמֵרַטַה קוֹרנֵלוֹ אפשר למצוא מגוון מסלולי הליכה ולהתחיל לגלות את עמק בּרֵמבַּנַה. אפשר לבחור, למשל, את המסלול שמוביל לרובע פּוֹרטְיֵרַה (Portiera) או לפּרדִינַרקוֹ (Pradinarco). אפשר להגיע לאזור שנקרא פּארִינַה (Parina), שם יצר הנהר מעין בריכה גדולה, שמושכת אליה את הילדים והמבוגרים בימי הקיץ החמים, להשתכשך במים הצלולים ולטפס על הסלעים הגבוהים. תושבי האזור אף קוראים לו חוף פארינה. איפה לאכול בקמרטה קורנלו Agriturismo al Maso – מבנה עץ, אירוח מזמין ותפריט משתנה על-פי הזמנה. כתובת: Via Bretto 16, 24010 Camerata Cornello שעות פתיחה: פתוח רק לפי הזמנה מראש. טלפון: 393393226964+ ​ Trattoria Alimentare di Camozzi - מנות מהמטבח המסורתי שעוברות כבר שלושה דורות כתובת: Via Cornello 11, 24040 Camerata Cornello שעות פתיחה: 09:00-23:00 (הבר פתוח בכל השעות רצוף, המטבח פתוח בשעות הארוחות, המקום סגור בימי שני ושלישי) טלפון: 39034541306+ כתובת אינטרנט איפה לישון בקמרטה קורנלו B&B La Tana del Tasso עיצוב חדרים פשוט ומודרני בכפר עתיק ומקסים כתובת: Via Cornello 19, 24040 Camerata Cornello טלפון: 393385303832+ כתובת אינטרנט ​ Agriturismo Le More עיצוב חדרים פשוט עם נוף לעמק כתובת: Via Lavaggi 30, 24040 Camerata Cornello טלפון: 393392214910+ יום 6 – פּיַאצַאטוֹרֵה (Piazzatorre) פּיַאצַאטוֹרֵה הוא אתר סקי מוכר בקרב תושבי עמק ברמבנה, אך הוא מוכר גם בכל חבל לוֹמבַּרדיַה וכן גם באזורים השכנים. לא רק ספורט החורף הוא זה שהופך את פּיַאצַאטוֹרֵה ליפה. בחודשי הקיץ הצפיפות ביישוב נמוכה יותר, אך הוא מספק עניין לא פחות מאשר בחודשי החורף. מה לראות בפּיַאצַאטוֹרֵה מרכז הספורט העירוני של פּיַאצַאטוֹרֵה - Centro Sportivo Comunale di Piazzatorre במרכז הספורט של פּיַאצַאטוֹרֵה תמצאו אתר סקי הכולל סוגי סקי שונים: סקי אלפיני , סקי למרחקים (Cross-country) , מסלולי מרוצים ואזור אימונים עבור הגולשים. מרכז הספורט ידוע בעיקר בשל משטח ההחלקה על הקרח שלו אליו מועדוני ספורט רבים מגיעים להתאמן, ובו היו מתאמנים זוג המחליקים האמנותיים פּוֹלי ומַרגַליוֹ פוּסַר (Fusar Poli e Margaglio), לפני שזכו בתואר אלופי העולם בהחלקה אמנותית לזוגות בשנת 2001. בחורף, ניתן להשכיר ציוד גלישה ולצאת לטיול בשלג, בסקי או בהליכה ברגל בנעליים מתאימות. ​ מסלולי הליכה בהר מוֹנטֵה סֵקו - Escursione al Monte Secco בקיץ פני השטח משתנים לחלוטין, המרחבים המושלגים הופכים לכרי דשא ומרעים ירוקים. אני מאוד ממליצה על הליכה רגלית במונטה סקו, בין שלל הפעילויות שיש לפיאצאטורה להציע. ​ חשוב לדעת שהמסלול לא מתאים לילדים קטנים או למבוגרים מאוד, במיוחד בגלל שעות ההליכה הארוכות, אבל תמיד אפשר ללכת רק חלק מהמסלול, כך שיתאים לכולם . איפה לאכול בפּיַאצַאטוֹרֵה מומלץ להזמין את המאכלים הקלאסיים ביותר מהמטבח של ברגמו שמוגשים חמים, כדי להתחמם במזג האוויר הקר של האזור. ​ Ristorante Hotel Le Pinete – מטבח מסורתי ומצרכים מקומיים כתובת: Via Montesecco 27, 24010 Piazzatorre טלפון: 39034585096+ כתובת אינטרנט ​ Ristorante Pizzeria Rustica – מטבח פשוט עם מאכלים עונתיים כתובת: Via Zappata 2, 24010 Piazzatorre שעות פתיחה: 19:00-22:00 (בימי שבת וראשון בלבד פתוח מהשעה 12:00 לארוחות צהריים) טלפון: 39034585155+ כתובת אינטרנט איפה לישון בפּיַאצַאטוֹרֵה Hotel Milano Piazzatorre חדרים ומרכז בריאות באווירה ירוקה כתובת: Via Centro 19, 24010 Piazzatorre טלפון: 39034585027+ כתובת אינטרנט יום 7 – רוֹנקוֹבֵּלוֹ והטחנה של בַּארֵזִי - Roncobello את הטיול שלנו בעמק ברמבנה השקט והיפה נסיים באחד המקומות בהם תמיד אהבתי לבקר בילדותי. כשיוצאים מפּיַאצַאטוֹרֵה, צריך לחזור אחורה עד לפיאצה ברמבנה (Piazza Brembana), משם לוקחים את הכביש שעובר לעמק הבא (כביש SP2), רונקובלו נמצאת במרחק של כ 30 דקות נסיעה. תוכלו להמשיך עם הכביש עד סופו ליישוב פוֹפּוֹלוֹ (Foppolo), שהוא תחנה של אתר סקי עם המון מדרונות לירידה במרחקים שונים ודרגות קושי שונות. המרחק מפיאצטורה לפופולו הוא כ- 50 דקות נסיעה ברכב. מה לראות ברונקובלו רונקובלו הוא אחד המקומות הטובים ביותר לאוהבי הטבע שנמצאים באזור. זהו האזור של ה - Prealpi Orobie - רכס הרים באזור הדרומי של האלפים. מסלול הליכה במערת "בּוס דֵה קַאסטֵל" “Bùs de Càstél" מערכת המערות התגלתה בשנות ה- 50, ועד היום זה נחשב לאחת מאטרקציות הטבע המעניינות ביותר באזור ברגמו. מדובר בסוג של תהום המגיעה לעומק של 422 מטרים ומשתרעת על שטח כולל של כ- 1700 מטרים (אנכיים בעיקר). זהו מכלול של מערות ונהרות תת קרקעיים היוצרים מפלים יפהפיים. למרבה הצער, כיום, לא ניתן להיכנס לתוך קומפלקס המערות עצמו, אך בהחלט ניתן להסתובב באזור, שמלא בטבע ויופי עוצר נשימה. תוכלו להמשיך על השביל מפתח המערה ולפגוש מפלי מים מרהיבים. מסלול הליכה ב"אגמים התאומים" Escursione ai Laghi Gemelli רונקובלו מספקת מגוון מסלולי הליכה שבהם אפשר ליהנות ולהתרשם מההרים המרהיבים של עמק ברמבנה. ​ היעד הבא נמצא במרחק של כ- 15 דקות נסיעה. צאו מרונקובלו וסעו לכיוון הבתים של מֵצֵנוֹ (Baitedi Mezzeno), שם נמצא מסלול ההליכה. ישנה חנייה קטנה קצת לפני תחילת המסלול בעלות סמלית של 2 אירו. ההליכה לאגם (שפעם היה מחולק לשניים ועל כן שמו), לוקחת כשעה וחצי. גובה השיא של המסלול הוא 2148 מטר מעל מני הים, והוא נמצא קרוב לקו האמצע של המסלול, שם ניתן לעשות הפסקה קלה, לפני שממשיכים הלאה לכיוון האגם. הטחנה של בַּארֵזִי Mulino di Baresi הטחנה של ברזי היא אחת האטרקציות שתמיד אהבתי, ותמיד אוהב. הטחנה, מבנה משנת 1672, שימשה במשך שנים לייצור מוצרי חלב, לעבודות נפחות וכמאפייה. המבנה המופלא הזה שוחזר ושופץ בשנת 2005 תודות לתרומות שנאספו דרך ה – FIA (עמותה שלא למטרות רווח, שמטרתה להגן ולשפר את המורשת האמנותית והטבעית של איטליה). ​ ניתן לצפות בפעילות הטחנה המשמשת לטחינת קמח, ולהפקת שמן מאגוזים. המכבש, שעובד עד היום, שימש לייצור שמני אגוזים, ששימשו הן למאכל והן כשמן בעירה (בעיקר ללפידים). השטח הסובב את הטחנה עשיר בממצאים עתיקים מתקופת הברונזה, והוא נמצא תחת חסותו של משרד התרבות האיטלקי בשל חשיבותו ההיסטורית, האמנותית והאנתרופולוגית. שעות פתיחה: שבת 14:00-18:00 (בחודשים: אפריל, מאי, יוני, ספטמבר ואוקטובר) שבת 10:00-18:00 וראשון 14:00-18:00 (בחודשים יולי ואוגוסט) מחיר כניסה: מבוגר – 2 אירו ילד עד גיל 14 - 1 אירו כתובת אינטרנט איפה לאכול ברונקובלו Ristorante Vecchio Larice מנות מסורתיות עם נגיעה של חדשנות כתובת: Via Monica 70, 24010 Roncobello טלפון: 39034584035+ המסעדה סגורה באופן סופי. Ristorante Pizzeria La Sorgente – מטבח מקומי (פיצות רק בסופי שבוע) כתובת: Via Ronchetto 7, 24010 Roncobello שעות פתיחה: 8:30-23:00 (בימי שלישי המסעדה סגורה) טלפון: 39034584256+ איפה לישון ברונקובלו Hotel Orobie Resort מלון מודרני עם ספא ומסעדה "וֵקיוֹ לַרִיצֵ'ה" (Vecchio Larice) כתובת: Via Monica 70, 24010 Roncobello כתובת אינטרנט Romantiche Orobie B&B – מקום אידיאלי למי שמחפש רוגע ונוף מושלם. כתובת: Via Oro 24, 24010 Baresi טלפון: 393461365977+ כתובת אינטרנט Rifugio la Valle del Drago – למי שמתכנן מסלולי הליכה כתובת: Via Stella Alpina 36, 24010 Baresi טלפון: 39034584099+ אתר אינטרנט הטיול בן שבעת הימים הגיע לסיומו, יחד הגענו לשיאים, אכלנו מנות מסורתיות וטעימות וגילינו מקומות קסומים. אתם מוכנים לצאת לדרך? נסיעה טובה!

מרכז היסטורי עתיק בן שבע מאות שנה, ארמון אפיפיורי מרשים, פארק רחב ידיים ובו פסלים מסתוריים מתקופת הרנסנס... אם עוד לא ביקרתם בעיר ויטרבו ובסביבותיה, זה הזמן לארוז מזוודה ולצאת למסע מיוחד ויטרבו (Viterbo) היא אחת הערים המפתיעות במרכז איטליה, ויעד חובה למי שמתכנן טיולי כוכב מרומא. ויטרבו ממוקמת בלב מחוז לאציו שבמרכז איטליה, וידועה בכינוי " עיר האפיפיורים " משום שבמשך תקופה ממושכת היא שימשה כמשכן לאפיפיורים (במקום רומא ). הסיבה למעבר הדרמטי מרומא לויטרבו נבעה מתהפוכות בזירה הפוליטית האיטלקית. באותם הימים (המאה ה-12 וה-13) המלחמה בין שני פלגים פוליטיים יריבים בשם ה"גואלפים" (guelfi) וה"גיבלינים" (ghibellini) הגיעה לשיאה. מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של הסכסוך שעיצב במידה רבה את הפוליטיקה האיטלקית במשך מאות שנים, אפשר לומר בקצרה שהגואלפים תמכו באפיפיור ובערי המדינה העצמאיות של איטליה, ואילו הגיבלינים תמכו בקיסר (ששלט על האימפריה הרומית הקדושה). כאשר השתלטו כוחות גיבלינים על רומא, מעמדו של האפיפיור היה בסכנה. כך הוחלט להעביר את כס האפיפיורות במהרה לויטרבו הסמוכה, שהייתה עדיין תחת שליטה גואלפית ונחשבה לבטוחה יותר. אבל העבר האפיפיורי של ויטרבו איננו הסיבה היחידה שבגללה מבקרים בה חובבי אומנות ויופי. ויטרבו נוסדה על ידי האטרוסקים, והייתה עיר חזקה ועשירה במיוחד לאורך ימי הביניים. למעשה, בין המאה ה-13 למאה ה-14 שגשגו בה כמעט 50 ארמונות ומבצרים, וחומה מפוארת הקיפה אותה. המרכז ההיסטורי של ויטרבו נחשב לגדול ביותר באירופה, וחלקים נכבדים ממנו לא השתנו כלל ב-700 השנים האחרונות. הביקור בכיכרות האבן ובסמטאות העתיקות שלה מאפשר למבקרים לחזור אחורה בזמן. במהלך הביקור בעיר ובסביבותיה תוכלו לגלות את עברה של ויטרבו במוזיאון דל קולה (Museo del colle), להתרשם מקסמו של רובע סן פלגרינו (San Pellegrino) העתיק, ולטעום את האוכל המקומי המשובח. במרחק קצר מהעיר מחכה לכם אטרקציה מיוחדת נוספת – הפסלים המסתוריים והמוזרים בפארק בומארצו (Parco di Bomarzo). הקסטרום ויטרבי (Castrum Viterbi) במעלה הגבעה שעליה ניצב הדואומו (הקתדרלה הראשית של ויטרבו) עומד מבצר שנבנה על ידי הלונגוברדים במאה החמישית, כדי לחזק את אחיזתם בממלכה שהקימו (בעיקר באזור הגבול עם רומא). מנקודה זו התרחבה בהמשך העיר, ונוספו לה רבעים נוספים וחומה. בסמוך לגבעה חלפה הוויה קסיה (via cassia), הדרך העתיקה שבנו הרומאים, והפכה בהמשך לוויה פרנצ'יג'נה (Via Francigena) המפורסמת. צליינים רבים שהשלימו את מסלול הוויה פרנצ'יג'נה מצאו מחסה ומקום לינה בעיר קסטרום ויטרבי (Castrum Viterbi), שממנה נגזר שמה של ויטרבו המודרנית. גם היום חולפים בויטרבו צליינים ומטיילים המשלימים את המסלול בן ה-1800 קילומטר, המתחיל בקנטרברי שבאנגליה ומסתיים ברומא. הארמון האפיפיורי (פאלאצו דיי פאפי – Palazzo dei Papi) האוצר הראשון והמרשים ביותר בויטרבו הוא הארמון האפיפיורי, כמובן, הניצב בלב הרובע העתיק של העיר, על כיכר סן לורנצו השקטה. ניתן להגיע למבנה בעזרת מעלית שעולה מעמק פאול (וואלה פאול – valle Faul), ונמצאת ליד החניון. לחילופין, ניתן להגיע לארמון ברגל – יש לעבור דרך המרכז ההיסטורי, ולחצות את גשר הדואומו (פונטה של דואומו - Ponte del Duomo). הארמון האפיפיורי הוא הסמל הבלתי מעורער של ויטרבו, ומקום נהדר לצלם בו תמונות וסרטוני וידאו. הוא נבנה בשנת 1257, כאשר האפיפיור אלסנדרו הרביעי העביר את כס האפיפיורות לויטרבו. אולם גדול נבנה בארמון כדי לקיים בו מפגשים ושימועים, וזכה לשם סלה דל קונקלווה (sala del conclave), "אולם האסיפה" בלטינית. שם זה ניתן לאולם בשל אירוע דרמטי שהתרחש בו – שם נערך הקונקלווה (אירוע בחירת האפיפיור החדש על ידי מועצת הקרדינלים) הארוך ביותר בהיסטוריה, שנמשך 33 חודשים ויום אחד, בשל חוסר ההסכמה על זהות המועמד. בסופו של דבר התפשרו הקרדינלים ובחרו אפיפיור חדש אחרי שתושבי העיר ויטרבו איבדו את הסבלנות, כלאו את הקרדינלים בארמון, הסירו את הגג, ומנעו כניסה של מזון ומים למבנה. הלחץ ה"מתון" עבד, והקרדינלים בחרו באפיפיור גרגוריוס העשירי. מבחינה אדריכלית, הארמון האפיפיורי של ויטרבו נחשב ליצירה מפוארת במיוחד. הקישוטים הרבים הופכים את המבצר הזה לאחד הבניינים האלגנטיים ביותר בעיר. באותם הימים, בתקופה שנחשבה לתור הזהב של ויטרבו, נבנו מבנים מרשימים וחשובים נוספים בעיר, כמו לדוגמה כנסיית סנטה מריה אין גראדי (Chiesa di Santa Maria in Gradi) וארמון השלטון – הפאלאצו דיי קונסילי (Palazzo dei Consigli). הדואומו (Duomo) אפשר להתייחס לכנסיית סן לורנצו (קייזה די סן לורנצו – Chiesa di San Lorenzo), הלא היא הדואומו, כבניין המשלים לארמון האפיפיורי. הוא נבנה כבר במאה ה-12 אבל הפך למבנה חשוב ומשמעותי רק באמצע המאה ה-13, כאשר האפיפיור עבר לעיר. נוכחותם של האפיפיורים בארמון הסמוך הפכה את הדואומו למרכז ההתרחשויות ומקום מושבם של אירועים דתיים ופוליטיים חשובים, כמו לדוגמה הנידוי של קונרד השלישי רב העוצמה, והבחירה של שבעה אפיפיורים שונים. שלוש דלתות ברונזה בעיצובו של רוברטו יופולו (Roberto Joppolo) ניצבות בכניסה המפוארת, והדלת המרכזית נקראית "דלת האור" (לה פורטה דלה לוצ'ה – La porta della luce") ומתארת את הקדושים המגנים של ויטרבו: סנטה רוזה (Santa Rosa) וסן לורנצו (San Lorenzo). בתוך הדואומו עצמו תוכלו להתפעל מהפרסקאות שבקפלת סנטה קתרינה (cappella di Santa Caterina). במרכז הקפלה ניצבת גם רוזטה, שבמקור הוצבה בחזית הכנסייה. מכאן תוכלו להמשיך לקפלה הסמוכה, קפלת בונאפרטה (Cappella Bonaparte), שם שמור אפרה של לטיציה כריסטינה בונפארטה, אחייניתו של נפוליאון. רובע סן פלגרינו (Quartiere di San Pellegrino) רובע סן פלגרינו הוא ליבה של ויטרבו – רובע מהמאה ה-13, שהכניסה אליו עוברת דרך פיאצה סן קרלוצ'ו (piazza San Caluccio) המקסימה. אחד המאפיינים הראשונים שקופצים לעין הוא העובדה שלבניינים כאן יש גרמי מדרגות חיצוניים המובילים אל הקומות העליונות. בעבר אלו היו קומות המגורים, ואילו בקומות התחתונות היו חנויות. בנוסף, אי אפשר שלא להתרשם מבתי-המגדלים הצרים, שנבנו כדי להגן על הרובע בתקופה שבה חומות העיר לא הספיקו כדי לשמור על התושבים מפני מתקפות אלימות. שניים מהמבנים המרכזיים ברובע הם כנסיית סן פלגרינו (Chiesa di San Pellegrino) שנבנתה בשנת 1045, ופאלאצו דלי אלסנדרי (Palazzo degli Alessandri) היפהפה, שהיה מיועד להריסה אבל ניצל על ידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי שקבע כי מדובר במבמנה בעל ערך היסטורי ואומנותי נכבד. הפיאצה עצמה והמבנים שסביבה בנויים כולם מאבנים וולקניות מסוג פפרינו (סוג של טוף) ובזלת, המעניקות להם מראה אלגנטי והומוגני. רובע סן פלגרינו מהמאה ה-13 מוזיאון דל קולה דל דואומו (Museo del Colle del Duomo) המוזיאון נחנך בשנת 2000 ביוזמת הארכיבישוף של ויטרבו, וכיום הוא נכלל בכרטיס המשולב המאפשר לתיירים לבקר במוזיאון עצמו, בדואומו, ובארמון האפיפיורי. המוזיאון מחולק לשלושה אגפים: האגף הארכיאולוגי, האומנותי, ואומנות קדושה (חפצי קודש נוצריים). בחלק הראשון ניתן לעקוב אחרי ההיסטוריה של העיר מלידתה בעזרת ממצאיכם ארכיאולוגיים מהתקופה האטרוסקית, הרומית ומימי הביניים. באגף השני ניתן לגלות את האומנות המקומית, כולל יצירות מהמאה ה-13 שהגיעו מכנסיית המדונה דלה קרבונרה (Madonna della Carbonara) - הכנסייה המפורסמת שהייתה שייכת למסדר הטמפלרי, ועברה בהמשך לידיו של מסדר אבירי מלטה. בחלקו השלישי של המוזיאון, המכונה אוצר האפיפיורים, אפשר להתרשם מחפצים קדושים ותשמישים המדגימים את חשיבותה של ויטרבו כמרכז דתי לאורך המאות. אוצר האפיפיורים מעניין במיוחד, וכולל פריטים כמו צלב מכסף טהור שמספרים עליו שהוא מכיל שבבי עץ מהצלב של ישו, וחפצים שונים ששימשו את האפיפיורים עצמם. המוזיאון מציע למבקרים מדריך קולי מוקלט, ופעילויות אומנותיות מודרכות לילדים. לפרטים כאן . הפארק הקדוש של בומארצו (Il Sacro Bosco di Bomarzo) פארק (או יער) בומארצו הוא מתחם מונומנטלי שעוצב ותוכנן על ידי הארכיטקט פירו ליגורי (Piro Ligori), במצוותו של הנסיך פייר פרנצ'סקו אורסיני (Pier Francesco Orsini). אורסיני, דוכס בומארצו ובן לאחת ממשפחת האצולה החזקות במרכז איטליה, ביקש מהארכיטקט לבנות עבורו מקום שבו ליבו השבור יוכל להתאושש לאחר מותה של אשתו האהובה, ג'וליה פרנזה (Giulia Farnese). בומארצו הוא פארק רחב ידיים המעוטר בפסלי בזלת עצומים מהמאה ה-16, המתארים חיות מיתולוגיות, אלים ומפלצות. זהו פארק הפסלים העתיק ביותר בעולם המודרני, ומשתרע על שטח של כ-3 קמ"ר. זהו לא הגן האיטלקי הקלאסי, עם השבילים המטופחים והמסודרים. להיפך! זהו פארק בסגנון מנייריסטי וביזארי, שכבש את ליבם של מבקרים רבים לאורך השנים, וביניהם גם את הצייר המפורסם סלבדור דאלי. מחקרים אינספור הקודשו לפארק בומארצו, וניסו לפענח את משמעותו האניגמטית, המשלבת אומנות, ספרות ומאגיה. ועדיין – אלמנטים מסוימים בפארק נותרו בלתי מובנים גם היום. כנראה שהפארק נועד להישאר מסתורי, ולהצית את דמיונו של כל מבקר בצורה קצת אחרת. הפארק נמצא בצמוד לעיירה בומארצו, לא רחוק מויטרבו. ניתן להגיע אליו ברכב פרטי, באוטובוס, או לשכור רכב עם נהג שיוביל אתכם לפארק. פארק בומארצו פתוח לאורך כל השנה. לפרטים כאן . מעיינות האפיפיורים (Terme dei Papi) בימי הביניים היו המעיינות התרמיים (מעיינות חמים) שבקרבת ויטרבו יעד מועדף על אפיפיורים רבים. האפיפיור גרגוריוס התשיעי החל את המסורת בשנת 1235, והאפיפיור בוניפקיוס התשיעי קיבל בשנת 1404 את הזמנתם של ראשי הכנסייה בויטרבו והגיע למעיינות כדי לטפל בכאבי העצמות הקשים שלו בעזרת המים המרפאים והבוץ שבמקום. המעיינות מתפרשים לאורך למעלה מ-11 ק"מ, במקביל לוויה קסיה (Via Cassia), הדרך העתיקה שבנו הרומאים – אחד עשר קילומטרים של סדקים בקרום האדמה, שדרכם עולים מים עשירים במלחים ובגופרית. מבין המעיינות, מעיין אחד הוא הידוע מכולם – מעיין בוליקאמה (Sorgente Bullicame) הוא למעשה בריכה גבוהה ועמוקה מאבן גיר לבנה, והמים המבעבעים בה ידועים בכל האזור. בקומדיה האלוהית של דנטה, בחלק "התופת", מתאר דנטה את מעיין בוליקאמה. גם מיכלאנג'לו בונארוטי, הצייר והפסל הידוע, שעבר במעיינות האלה בדרכו לרומא, הופתע לטובה מיופיים של המעיינות ואף צייר אותם. שני הציורים של מיכלאנג'לו שמורים כיום במוזיאון ויקאר דה ליל (Vicar de Lille) בצרפת. אם תרצו להתפנק כמו האפיפיורים, תוכלו להזמין טיפול במתחם הספא היוקרתי הפועל במקום, לטבול בבריכות השונות, ולהתרווח במערת האבן (אומרים שהשהות במערה עוזרת לדרכי הנשימה). לפרטים כאן . המעיינות החמים של האפיפיורים מה לאכול בויטרבו וסביבותיה? ויטרבו נמצאת במחוז לאציו, והמטבח של לאציו הוא ללא ספק אחד הידועים באיטליה. כמה מהמנות הטיפוסיות ללאציו התפרסמו ברחבי העולם, וגם העיר ויטרבו עצמה מתגאה בעושר קולינרי שישמח את החך. מנות כמו לומבריקלי (lombrichelli) – פסטה מקמח ומים המבושלת ברוטב חריף העשוי חזיר בר, או ברוטב אמטריצ'אנה או עם נקניקיות שמנמנות בשם סלסיצ'ה (salsiccia); אקוואקוטה אלה מרמאנה (Acquacotta alla maremmana) – מרק עגבניות, לחם וביצים שנולד במחוז מארמה שבטוסקנה; ולה פינייטצ'ה (la pignataccia) – מנה טיפוסית לאזור העשויה מקיבת פרה ותפוחי אדמה, המבושלים בקדירת חרס. המאכל המסורתי הזה מוגש לרוב כחלק מהחגיגות שנערכות לכבודה של הקדושה הפטרונית של ויטרבו, סנטה רוזה. גם מתוקים לא חסרים בויטרבו, ושניים מהידועים שבהם הם הפרנייצ'ה (fregnacce) – מעין קרפ מתוק או מלוח, המוגש בעיקר בתקופת הקרנבל של ויטרבו, וצ'אמבלה אל אניצ'ה (ciambelle all’anice) – סופגניות מטוגנות בניחוח אניס. אם אתם מחפשים מסעדה טובה לטעום בה כמה מהמעדנים המקומיים הטיפוסיים, נסו את איל גרגולו (Il Gargolo ), מסעדה קטנטנה ומודרנית, המתמחה במנות מסורתית ונמצאת במרחק קצר מארמון האפיפיורים. בין המנות המומלצות במקום הן הפיינו (fieno), פסטה מקומית הדומה לטלייאטלה, ומגשי האנטיפסטי הנדיבים, הכוללים שילוב של גבינות ונקניקים מקומיים. חגה של רוזה הקדושה מתי הכי כדאי לבקר בויטרבו? בזמן שהעיר חוגגת את חגה של רוזה הקדושה, כמובן! מזה 750 שנה שבלילה של ה-3 בספטמבר חוגגים תושבי ויטרבו את חגה של סנטה רוזה – רוזה הקדושה, פטרונית העיר. על מנת לכבד את סנטה רוזה, מארגנת העיר מצעד לאורך רחובות ויטרבו ששיאו בהצבת מגדל בגובה 30 מטרים ובמשקל 5000 קילוגרם, המקושט בעשרות לפידים, בפיאצה הראשית. 100 איש סוחבים על גבם את המגדל (המכונה – לה מאקינה La macchina) לאורך קילומטר. הם מכונים "פאקיני" (סבלים, באיטלקית) לבושים בבגדים לבנים ואדומים, וראשם מכוסה בממחטת בד. לפני שהם ניגשים להתמודד עם האתגר העצום, הם זוכים לברכה מהבישוף של ויטרבו. מאז שנת 2013, התהלוכה ונשיאת המגדל נכנסו לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו. המסורת המלאה בפאתוס, המחברת בין אמונה דתית ושואו דרמטי, מושכת מידי שנה מבקרים מכל רחבי העולם. בין השאר השתתפו בחגיגה לאורך השנים האפיפיור יוחנן פאולוס השני, הנסיך צ'רלס מהאנגליה, ראשי ממשלה באיטליה, שחקנים ואמנים. בשנה שבה התקיימה תערוכת האקספו במילאנו, המגדל המעוטר נשלח למילאנו והוצב באירוע הבינלאומי.

היא חוותה מקרוב שתי מלחמות עולם, הייתה בית לאחד הסופרים הידועים בעולם ויכולה לזקוף לזכותה את מזקקת הגראפה הראשונה. כיום העיירה המקסימה משופעת במוזיאונים, באתרים היסטוריים ובמסעדות משובחות. הכירו את בסאנו דל גראפה איטליה, כידוע, מלאה בעיירות קטנות שאומנם אינן ערים מרכזיות, אך יש להן מקום בספרי ההיסטוריה בזכות מאפיינים היסטוריים ותרבותיים ייחודיים. בָּסאנו דל גראפּה, אחת מאותן עיירות, שוכנת במחוז וונטו, בפרובינציה של ויצ'נצה. המונח טֶרִיוֶונֶטוֹ (או שלוש ונציות) מציין את האזור הגיאוגרפי, הכולל, נוסף על מחוז ונטו, את השטח ההיסטורי של " ונציה טרידֶטינָה", כלומר שטחי המחוזות טרנטו ו בולצאנו של ימינו, ואת "ונציה אֶאוּגָנֶאָה", כלומר אותו חלק של מחוז פְריוּלי שנותר בידי איטליה לאחר מלחמת העולם השנייה. בעיר בסאנו חיים כארבעים ושלושה אלף תושבים, והיא מוכרת בעיקר בגלל האירועים המצערים שהתרחשו בה בשתי מלחמות העולם. יחד עם זאת, היא מפורסמת גם בזכות הגשר שלה , בזכות מזקקת הגראפה העתיקה ביותר באיטליה ובזכות המסירות של היחידה הצבאית האלפינית שלה – האלפיני (Alpini). העיר נוסדה בתחילת האלף השני לספירה בתור כפר מבוצר שהיה עדיין מוקף בחומות מימי הביניים. היא נוסדה תחת שלטון הרפובליקה של ונציה , שכונתה ה"סֶרֶניסימָה", כלומר השלווה ביותר, בתקופת פריחתה, תקופה של צמיחה כלכלית ותרבותית. מאמר זה מוקדש לבסאנו וידון בהיסטוריה, בגראפה ובפרס נובל. בסאנו ומלחמות העולם לרוע מזלה של בסאנו, במלחמת העולם הראשונה התקרבה החזית אל האזורים המיושבים והטביעה את חותמה על המקום ועל התודעה. בין השנים 1917–1918 התרכזה בבסאנו רוב ההתנגדות לכוחות האימפריה האוסטרו־הונגרית, כוחות האויב. הצבא האוסטרו־הונגרי ניסה להבקיע שוב ושוב את קווי ההגנה האיטלקיים ולפלוש אל המישורים הוונציאנים. המלחמה שיתקה את העיירה – כל הפעילות הופסקה. כוחות האימפריה האוסטרו־הונגרית החריבו עד היסוד את העיר הסמוכה אָסיאגוֹ והשליכו ממנה רימונים לעבר בסאנו. ​ לאחר התבוסה האיטלקית בקרב קפורטו באוקטובר 1917 נותרה העיר בקו הראשון. 7,000 איש פונו, ואלפי חיילים ואזרחים ברחו מהאזור המכונה "מישור שבע הערים", רמה בתוך הרי האלפים הוונציאנים, בין מחוז ויצ'נצה לאזור הדרום־מזרחי של מחוז טרנטו, אשר בעבר חולקה לשבע נפות שאוחדו לפדרציה אחת. בעבר חיו בה הקימברים, מיעוט אתני שצאצאיו דוברים עד היום את הדיאלקט הגרמני העתיק ביותר. באנדרטה הצבאית בהר גראפה קבורים 23,000 חיילים שנהרגו בקרב על ההר במלחמת העולם הראשונה. בעקבות הקרב הוחלף בשנת 1928 שמה של העיירה מבסאנו ונטו לבסאנו דל גראפה . ​ עיטור "צלב מלחמה על גבורה צבאית" הוענק לעיר הודות לפעולות שהיו כרוכות בהקרבה עצמית במהלך מלחמת העולם הראשונה. גם במהלך מלחמת העולם השנייה בסאנו הייתה בחזית, והיא נעשתה לאחד ממרכזי הארגון המהוללים ביותר של ההתנגדות. בתאריך 26 בספטמבר 1944 התרחש אחד האירועים הקשים ביותר, שבו שלושים ושניים פרטיזנים נתלו ברחובות בסאנו. העיר קיבלה מדליית זהב על גבורה צבאית הודות למאבק תושביה למען השחרור. חתן פרס נובל והמוזיאון שלו: ארנסט המינגווי בשנת 1918 וילה אריצו הייתה מקום מושבה של מחלקת האמבולנסים מספר אחת של הצלב האדום האמריקני. בין הנהגים המתנדבים היה גם חתן פרס נובל לספרות לעתיד ארנסט המינגווי . אגף אחד מהווילה הפך למוזיאון על שמו. באולם הכניסה מקדם הסופר את פני המבקרים עם הרומנים שכתב בהשראת מלחמת העולם הראשונה, ו"הקץ לנשק" בראשם. ​ למעשה, הרומן מבוסס על קורותיו של הסופר. זהו סיפור אהבה ומלחמה שהתרחש במהלך קרב קפורטו באיטליה ולאחריו. בעקבות הרומן הופק גם סרט בכיכובם של רוק הדסון וויטוריו דה סיקה. זהו מוזיאון יחיד במינו בעל תערוכה מעוררת קנאה. הוא מחולק לחמישה חדרים ובהם חמישים ושמונה לוחות תצוגה גדושים בהסברים היסטוריים. המוזיאון מספק עדות ייחודית על השתתפות ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה. ​ המינגווי שהה בווילה בתקופת הקרבות. יש במוזיאון תיעוד מצולם נרחב שלוקט בשקידה במשך שנים, וכן אוסף של יצירותיו בשפות שונות. הסופר חזר לאיטליה שוב ושוב ושהה בה תקופות ארוכות, בייחוד בוונטו, בתור אורחו של הברון ריימונדו פרנקטי באי טורצ'לו, השוכן בלגונה של ונציה. מחלונותיו חדר אירוח הצמוד לווילה אריצו מהמאה ה־15 נשקף נוף הגן והנהר הזורם לצידה. ​ אתר המוזיאון גראפה ומזקקות אם נניח שברנדי הוא תזקיק או תערובת של מים ואלכוהול המתקבלת מתסיסה של חומרי הגלם, נוכל לומר שגראפה היא ברנדי ענבים המתקבל מהזגים (קליפות הפרי המופרדות מבשרו) ומיוצר מענבים שגדלו ותססו אך ורק באיטליה. מקור השם במילה "גְרָאספָּה" – כך כינו את המשקה בטֶרִיוֶונֶטוֹ. המשקה לא קשור להר גראפה או לבסאנו, אף שבעיר שוכנות המזקקות החשובות ביותר. ​ למעשה, בבסאנו נולדו גם הגראפה הראשונה וגם המזקקה הראשונה באיטליה, גראפה נָרְדיני, שהוקמה בשנת 1739. באותה עת נהגו המזקקים לעבור מבית לבית כדי לזקק את הזגים שנותרו לאחר יצור היין. זו הייתה שיטה נפוצה להגדלת ההכנסה. בורטולו נרדיני, יליד טרנטו ויוזם השיטה, הגיע באחד הימים לבסאנו. הוא נקלע לתאונה בעיירה הוונציאנית ולא היה מסוגל לזוז במשך תקופה ארוכה. בתקופת ההחלמה הבין נרדיני את מיקומה האסטרטגי של באסאנו, ששכנה בצומת סחר בין וָלסוּגָנָה לוונציה. בנחישותו החליט להפוך את בית המרזח "דל פונטה" ל"מזקקת הגראפה נרדיני". זו הייתה הפעם הראשונה שהמזקק הפסיק לנדוד בין הבתים, ובמקום זאת הגיעו האיכרים למזקקת הגראפה. נרדיני כינה את הגראפה שלו "אקווה־ויטה די וינאצ'ה", משחק מילים המבוסס על לטינית ואיטלקית ומשמעו מים חיים או שיקוי לחיים ארוכים. המזקקה והבר נמצאים בכניסה לגשר הגשר העתיק או גשר האלפיניסטים – סמלה של בסאנו היחידה האלפינית, יחידת הרגלים ההררית הפעילה הוותיקה ביותר בעולם, הוקמה ב־15 באוקטובר 1872. היחידה התבלטה במהלך מלחמת העולם הראשונה כאשר נלחמה בחזית האוסטרו­־הונגרית. היחידה מכונה גם "נוצות שחורות" בשל נוצת העורב המעטרת את כובע המדים של חיילים. גשר בסאנו מכונה גם גשר האלפיניסטים מכיוון שכינוסי היחידה נערכים בקרבתו. הוא מוכר ברחבי העולם, גם בזכות שירי מלחמות, והוא למעשה הסמל של בסאנו. ​ קיים תיעוד של בניית הגשר החל משנת 1209. במשך חייו הארוכים עבר הגשר שיפוצים ושחזורים רבים, אך הוא עדיין נחשב לגשר איטלקי אופייני הודות לציפוי העץ המכסה את כולו. באוקטובר 1567 נסחף הגשר העתיק בשיטפון של הנהר ברנטה. משימת השחזור הופקדה בידי אנדראה פלאדיו, וזה רצה לבנות את כולו מאבן, אך מועצת העיר חייבה אותו לא לחרוג מהמבנה המקורי. האזכור היחיד שנותר כיום לשפה האדריכלית הוא העמודים הטוסקניים התומכים בארכיטרבים (קורות אבן אופקיות). הגשר הוא סמלה של בסאנו מכיוון שהוא מייצג שני עמודי תווך מרכזים של העיר: היחידה האלפינית, שבסאנו היא המרכז העולמי שלה, והמזקקות. נוסף על מזקקת נרדיני, שוכנת מעבר לגשר מזקקת פּוֹלי, שנוסדה בשנת 1898. אתרים מעניינים כמו לכל עיירה המכבדת את עצמה, גם לבסאנו יש את הפיאצות שלה, הכיכרות המשמשות מקום מפגש ובילוי. הכיכרות הראשיות הן פיאצה גריבלדי ופיאצה דלה ליברטה. הן מוקפות בתי קפה ושכיות חמדה אומנותיות, כמו אכסדרת העירייה ובתים המעוטרים בציורי קיר. יש גם שביל טיול חביב המתאים להליכה ביום סתווי יפה: הדרך הגבוהה של הטבק . השביל יוצא מגשר האלפיניסטים, מהקצה הרחוק ממרכז העיר, וחוצה את עמק ברנטה, שהיה מפורסם בעבר בזכות חוות גידול טבק. הטבע אופף את המטיילים בשביל בשלווה מלאה. מפת מסלול ההליכה המלא - הדרך הגבוהה של הטבק יש לעיירה גם מוזיאון עירוני משלה, העתיק ביותר בוונטו. במוזיאון תוכלו לראות ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופה הפרהיסטורית ומתקופת הברזל. בקצה הגשר נמצאת טברנה אופיינית, ואליה צמוד מוזיאון קטן של היחידה האלפינית (דמי הכניסה הם אירו אחד). בשני חדרי המוזיאון מוצגות מזכרות מהקרבות שהתרחשו באזור. יש בבסאנו גם היכל קבורה בכנסיית סנטה מריה בקולה, שבו טמונים 5,405 חיילים. קרמיקה עד המאה ה־18 בסאנו הייתה בירת הקרמיקה. בחפירות ארכיאולוגיות נחשפו חרסים מימי הביניים ומהתקופה הרומנסקית (המאה ה־11 וה־12 לספירה), צנצנות תרופות, צלחות וכוסות. מוזיאון הקרמיקה מחולק לאגפים שונים, ויש בו תערוכה כרונולוגית ובה 1,200 מוצגים, כולל חפצים ופסלים מהמאה ה־19. ניתן לבקר במוזיאון השוכן בפלאצו שטורם (palazzo Sturm), בית מגורים מהמאה ה־18, ליד נהר ברנטה. המתחם הוגדל בשנת 2010 הודות לתרומתו לאוסף של המרקיז הוונציאני ג'וזפה רוי, שהמוזיאון נקרא על שמו. ניתן לבקר במוזיאון בכל יום בין השעות 10:00–19:00. כרטיס כניסה בתעריף מלא עולה 7 אירו, ובתעריף מוזל – 5 אירו. גישה לנכים. מספר טלפון: 39-04240519940+ . היכן ומה לאכול אם תרצו להספיק לטעום מהמטבח המקומי של בסאנו, לא תוכלו לוותר על מנת ביגולי (פסטה טרייה ארוכה הדומה לספגטי, אך סמיכה וגסה יותר, רצוי ברוטב ברווז) בטרטוריה דה אליצ'ה (trattoria da Alice) ברחוב דה בלאסי (de Blasi). מקרוני ברוטב פלפל ירוק, לעומת זאת, הוא המומחיות של פונדק טריניטה (Osteria Trinità), הרחוק עשר דקות הליכה מהגשר המפורסם. תוכלו גם לדלג אחורה בזמן ולטעום בָּקָלָה אָלָה ויצ"נטינה או פסטה ושעועית בפונדק קאנבה, ברחוב מטאוטי (Matteotti) במרכז בסאנו.

מעטים מכירים את ג'נובה באמת. היא ידועה כעיר נמל סואנת, אבל ג'נובה הייתה פעם אחת הרפובליקות הימיות העשירות והחזקות בים התיכון, ומי שיסייר בעיר היום יזכה לראות בניינים מרשימים המקושטים בפאר עצום, כנסיות מרהיבות, נמל יפהפה בעיצובו של אחד האדריכלים הידועים בעולם, ואת האקווריום הגדול באירופה. הוסיפו לכך את האוכל המעולה המסתתר בסמטאות העיר, ואת החופים הצבעוניים, ותבינו מדוע כדאי לכם להקדיש לג'נובה לפחות יום שלם ג'נובה (Genova), הנקראת לעיתים גם " גנואה " (Genoa) זכתה לכינוי "לה סופרבה " (La Superba), כלומר "המרשימה" או "הגאה", ובצדק. זוהי עיר עם עבר עתיק ומפותל כמו הרחובות הצרים שחוצים אותה. עיר נמל שוקקת חיים, עירם של כריסטופר קולומבוס ופבריציו דה אנדרה (אחד הזמרים-יוצרים החשובים באיטליה במאה ה-20), ורפובליקה ימית לשעבר ששלטה על מי הים התיכון. במאמר זה נגלה את יופייה המיוחד של עיר הבירה של מחוז ליגוריה. ג'נובה היא העיר השישית בגודלה באיטליה, וביתם של למעלה מחצי מיליון איש. נמל העיר הוא אחד החשובים ביותר בים התיכון, ומנוע כלכלי מרכזי במדינה. במשך כשבע מאות שנה (עד 1797) נודעה ג'נובה לא רק כעיר מרכזית אלא כרפובליקה ימית חזקה, ששלטה על נתיבי מסחר מרכזיים בים התיכון. בימי הביניים ובתחילת הרנסנס החזיקו הג'נובזים את אחד הציים הגדולים והחזקים באירופה, ובזכות המסחר המשגשג הפכו את עירם לאחת הערים העשירות בעולם. בין היתר שלטו סוחרי ג'נובה על קולוניות בכל רחבי הים התיכון, והקימו שגרירויות רבות בנקודות מסחר חשובות, וביניהן גם בישראל. עד היום, למעשה, אפשר לבקר ב"רובע הגנואזי" בעיר עכו. הנמל העתיק נתחיל את סיורנו בג'נובה באחד המקומות המזוהים ביותר עם העיר – הנמל העתיק. הנמל הוא תחנת חובה למי שמבקר בעיר. הוא מוגדר כאתר עתיק, אבל למעשה הוא נבנה מחדש בשנות ה-90 של המאה ה-20 לאחר שעיריית ג'נובה הזמינה את יליד העיר, האדריכל הידוע רנצו פיאנו (Renzo Piano שתכנן בין היתר את מרכז פומפידו בפריז, מוזיאון הוויטני בניו יורק ואת מגדל השארד בלונדון) לתכנן מחדש את אחד הסמלים החשובים של עירו. פיאנו קיבל עליו בשמחה את המשימה, והפך את הנמל לרובע תיירותי שוקק חיים, שבו מתקיימים אירועים והפגנות ושבסביבתו אפשר לצאת למסעות שופינג. הנמל הוא נקודת מוקד עבור הג'נובזים (תושבי ג'נובה) וגם עבור התיירים, ומשלב מספר אטרקציות – ניתן לראות פה את ספינת העץ "ואשלו נפטון" (Vascello Neptune), מודל מדויק של ספינת מפרשים ספרדית מהמאה ה-17 שנבנתה בשנת 1985 לכבוד צילומי הסרט "פיראטים" בבימויו של רומן פולנסקי. כדאי לסייר לאורך הטיילת; לבקר ב "גאלאטה- מוזיאון הים " (Galata Museo del Mare) המציג סירות מסוגים שונים ואפילו צוללת; ולשבת לכוס קפה מול הנוף המקסים. בנוסף, ליד קו המים ממש ניתן לעלות על אטרקציה בשם ה"ביגו" (Bigo) – מבנה שתוכנן גם הוא בידי רנצו פיאנו, ומשקיף על העיר. מראש נקודת התצפית אפשר לראות גם את פורטה סיבריה (Porta Siberia), שער המהווה חלק מחומות העיר העתיקות. לאחר מכן תוכלו להתפעל מהסירות הרבות והיפות שעוגנות במתחם. האקווריום של ג'נובה החיבור בין ג'נובה לאקווריום המפורסם שלה הוא בלתי נמנע. עבור אוהבי הים (ולא רק עבורם) זהו יעד מרתק ומעשיר שכדאי לבקר בו. זהו האקווריום הגדול ביותר באירופה, ולמעלה מ-12,000 יצורים ימיים שונים ומרתקים ממתינים לכם באקווריומים כחולים. הדיירים המפורסמים ביותר של האקווריום הם הדולפינים, וניתן לבקר בשעות שבהן מתקיימת ההאכלה מול הקהל. האקווריום ממוקם בקצה הנמל העתיק, ובסמוך אליו, ניצבת גם הביוספרה (Biosfera), כיפה מרשימה העשויה ברזל וזכוכית, גם היא בתכנונו של רנצו פיאנו, ובתוכה מתקיימת מערכת אקולוגית שלמה הכוללת צמחים טרופיים ובעלי חיים, המשגשגים בזכות תנאי האקלים במיוחדים שיוצרת הכיפה. אם אתם מתכננים לבקר באקווריום בסוף השבוע, מומלץ לרכוש כרטיס מראש על מנת שלא תצטרכו לעמוד בתורים הארוכים! ניתן לרכוש מראש כרטיס משולב עבור האקווריום, הביגו (Bigo) והביסופרה. לפרטים: www.acquariodigenova.it הקארוג'י (Carruggi) – הרחובות העתיקים של ג'נובה לאחר שביקרתם בנמל, התקדמו רגלית לעבר המרכז, וסיירו לאורך הקארוג'י המפורסמים. הקארוג'י הם הרחובות הצרים הטיפוסיים לג'נובה, המתפתלים במעלה גבעות העיר. אינספור סופרים ומשוררים איטלקים היללו את ייחודם של הקארוג'י, והסיור ביניהם יוביל אתכם לגלות את האווירה האותנטית ולעיתים מורכבת של העיר – החנויות הוותיקות שמנוהלות בידי משפחות מקומיות מזה דורות רבים, הבוטיקים המיוחדים, והמאפיות הג'נובזיות המפורסמות, כמובן, שבהן תוכלו לטעום פיסת פוקצ'ה לוהטת וריחנית, העשויה לפי המסורת (שימו לב שהמתכון המקורי לפוקצ'ה ג'נובזית כולל שומן חזיר בתוך הבצק). הסיור הרגלי בליבה ההיסטורי של ג'נובה חייב כמובן לעבור לאורך כמה מהצירים המרכזיים בעיר, כמו לדוגמה ויה סן לוקה (via San Luca), וויה דל קאמפו (via del Campo), שבעבר נודע כרחובן של הזונות ואילו כיום הוא נתיב מסחר המחבר את הנמל למרכז העיר. במהלך שיטוטיכם אל תחמיצו את הכנסיות היפות ביותר בג'נובה, ובראשן קתדרלת סן לורנצו (Cattedrale di San Lorenzo) המרהיבה, המשמשת כדואומו של העיר, כנסיית סנטה מריה דלה וינייה (Chiesa di Santa Maria delle Vigne) בת אלף השנים, המעוטרת בפרסקאות מרהיבים ובעושר דקדנטי, והבזיליקה דלה סנטיסימה אנונצייטה דל וסטאטו (Basilica della Santissima Annunziata del Vastato), פנינה של האומנות הבארוקית הג'נובזית, המעוטרת ביצירות מופת עשירות וממוקמת בלב הרובע האוניברסיטאי של העיר. פורטה סופרנה (Porta Soprana) וביתו של כריסטופר קולמובוס פורטה סופרנה (כלומר שער סופרנה) היה אחד מהשערים העתיקים שנפערו בחומות בעיר ואפשרו גישה למרכז ההיסטורי. הוא נבנה מאבן במאה התשיעית, ונותר מרשים ביותר גם כיום. מיד לאחר שתחצו אותו, בנקודה שבה מתחילה הטיילת, תראו את ביתו של כריסטופר קולומבוס (כריסטופורו קולומבו, באיטלקית – Cristoforo Colombo). מספרים שבבית הזה, שהוסב למוזיאון, העביר קולומבוס את ילדותו ונעוריו. הבית שוחזר ונבנה מחדש במאה ה-18, והפך למקום המנציח את זכרו של הימאי המפורסם. תיאטרון קרלו פניצ'ה (Teatro Carlo Fenice) ופיאצה דה פרארי (Piazza De Ferrari) נמשיך בסיור מביתו של קולומבוס לפיאצה המפורסמת ביותר בג'נובה: פיאצה דה פרארי (Piazza De Ferrari ). קל לזהות אותה בזכות המזרקה המפוארת שבמרכז הכיכר, הניצבת מול הפאלאצו דוקאלה (Palazzo Ducale ). פיאצה דה פרארי היא נקודת המפגש החשובה בעיר, מקום שבו מתקיימים אירועים והפגנות וכולם חולפים דרכו. זוהי גם נקודה מצוינת לצאת ממנה למסעדות שופינג, וחובבי קניות לא ירצו לפספס את החנויות שלאורך ויה רומא הסמוך (Via Roma) ואת הבוטיקים בגלריה מאציני (galleria Mazzini). בנייתו של הפאלאצו דוקאלה החלה לאחר הניצחון המפואר של רפובליקת ג'נובה על רפובליקת פיזה, באחד הקרבות הימיים החשובים של המאה ה-13 – קרב מלוריה (Meloria). מאז שנת 1339 שימש הפאלאצו דוקאלה כמקום מושבם של הדוג'י (dogi), שליטי העיר. במאה ה-16 הוחלט להעניק למשכן המפואר "מתיחת פנים" שתשקף את כוחה וחשיבותה של ג'נובה, והמלאכה הופקדה בידיו של האדריכל אנדראה צ'רזולה (Andrea Ceresola) שתכנן בשנת 1591 בניין מרשים בסגנון מנייריסטי. כיום משמש הפאלאצו דוקאלה כמוזיאון, ומארח אירועים תרבותיים ותערוכות מתחלפות. לפרטים: https://palazzoducale.genova.it במרחק שני צעדים מהכיכר תוכלו להתפעל מתיאטרון קרלו פליצ'ה (Teatro Calo Felice ), המתפקד כבית האופרה של העיר אך מעלה גם הפקות מוזיקליות מגוונות, החל ממחזות זמר וכלה במופעי מוזיקת פופ. תאטרון קרלו פליצ'ה בג'נובה הסטראדה נואובה (strade Nuove), בנייני הרולי (Rolli) ופאלאצו דל פרינצ'יפה (Palazzo del Principe) ג'נובה מתגאה בבניינים היסטוריים רבים בעלי עיצוב ארכיטקטוני מרשים, וידועים מכולם הם הרולי (Rolli) – מבנים בעלי חשיבות היסטורית משמעותית, שהיו שייכים למשפחות האצולה ושליטי ג'נובה, ושימשו לעיתים קרובות לאירוח מצביאים ודמויות חשובות אחרות שביקרו בעיר. בתי הרולי המפוארים נבנו במאות ה-16 וה-17, ומתאפיינים בארכיטקטורה רנסנסית ובארוקית. הם גבוהים ומלכותיים, ובתוכם גרמי מדרגות רחבים, חצרות פנימיות וחדרים מעוטרים להפליא. 42 מתוך 163 בנייני הרולי היפהפיים שנבנו מוגדרים כאתר מורשת עולמי של אונסק"ו, ביחד עם הסטראדה נואובה (Le Strade Nuove ) – קבוצה קטנה של רחובות מרשימים שבנו משפחות אצולה ג'נובזיות. שמות הרחובות שונו עם השנים, וכיום כמה מהרחובות המרכזיים שכדאי לסייר בהם נקראים ויה גריבלדי (via Garibladi), ויה באלבי (via Balbi) וויה קאירולי (via Cairoli). שלושה מתוך הרולי המפורסמים ביותר הוסבו למוזיאונים ציבוריים, ומומלץ מאד לבקר בהם: פאלאצו רוסו (Palazzo Rosso), פאלאצו ביאנקו (Palazzo Bianco), ופאלאצו דוריה-טורסי (Palazzo Doria-Tursi). מוזיאון-אחוזה נוסף שמומלץ מאד לבקר בו הוא הפאלאצו דל פרינצ'יפה (Palazzo del Principe ). זוהי האחוזה הגדולה ביותר בעיר, והוזמנה במאה ה-16 על ידי אנדראה דוריה (Andrea Doria) – אדמירל ופוליטיקאי ידוע שם ובן למשפחת דוריה רבת העוצמה – אחת ממשפחות האצולה החזקות והעשירות ביותר בהיסטוריה של העיר. היום זהו מוזיאון פופולרי, והגנים המטופחים שבו משקיפים על הים ותורמים לרושם המלכותי שהוא יוצר. הלנטרנה (La Lanterna) אם הקארוג'י הם ליבה של ג'נובה, אז הלנטרנה (Lanterna), או "המגדלור", היא הנשמה של העיר, הסמל האמיתי שלה והמונומנט שלוכד את מהותה. המגדלור מכונה "לה לנטרנה דה זנה" (La lanterna de Zena) וזהו המגדלור הגבוה ביותר בים התיכון ומתנשא לגובה של לא פחות מ-77 מטרים. הוא מקדם את פניהם של המבקרים המגיעים מהים, ונבנה בימי הביניים. מוזיאון המגדלור (Museo della lanterna) מתעד את התפתחותה הארכיטקטונית של ג'נובה, ולאחר שתסיימו להתפעל מהמגדלור עצמו תוכלו לבקר במוזיאון ולהכיר את העיר מנקודת מבט נוספת. עצה קטנה וחשובה: אם אתם הולכים לאיבוד, אל תשאלו את הג'נובזים איפה נמצא "המגדלור" (il farro), משום שהם יעלבו. למגדלור בג'נובה יש רק שם אחד – הלנטרנה (lanterna). רכבת קאזלה (איל טרנינו די קאזלה – il trenino di Casella) רכבת עתיקה, וכל כך צבעונית עד שנדמה שמדובר בצעצוע – זוהי רכבת קאזלה, הרכבת ההיסטורית של ג'נובה הנחשבת לשמורה ביותר באיטליה. הרכבת הקטנה יוצאת לדרך ממרכז העיר ועושה את דרכה (באיטיות, במהירות 30 קמ"ש) אל העיירה קאזלה. הדרך מעניינת הן בזכות הנוף ובשל המאמץ ההנדסי שנדרש כדי לבנות את הרכבת שחוצה מזה למעלה ממאה שנים את 25 קילומטרים שמתפתלים בין עמקים להרים, ומטפסת עד לגובה 458 מטרים מעל פני הים. הרכבת היא ללא ספק הדרך המעניינת ביותר להגיע לעיירה קאזלה, ששימשה בעבר כיעד נופש מועדף עבור המשפחות הג'נובזיות הבורגניות שבנו כאן וילות נופש בניסיון להתרחק מרעשי העיר. מלחמת העולם השנייה הפכה את קו הרכבת לנתיב מילוט ואמצעי להעביר ציוד לעיר. בשנות ה-60 שופץ הקו כולו. מסלולי הליכה רבים מתחברים לתחנות הרכבת, וניתן לשלב בקלות נסיעה במעלה ההר וטרקים שונים. לפרטים על הרכבת ועל מסלולי ההליכה באזור: www.ferroviagenovacasella.it המטבח הג'נובזי: אפריטיבו על הים בבוקאדסה (Bocadasse) הקסומה, וביקור בשוק של ג'נובה ג'נובה היא לא רק פוקצ'ה, פסטה, ופסטו . היא גם פנסוטי (pansoti - פסטה ממולאת עם רוטב אגוזים), ופניסה מטוגנת (מאכל עשוי קמח חומוס ומטוגן בטיגון עמוק), מנות של דגים ופירות ים ואפריטיבו מול המים. ואם אתם רוצים ליהנות מאפריטיבו שכזה, ולהירגע מול הגלים, אני ממליצה לכם להגיע לבוקאדסה (Bocadasse), פינה יפהפייה בקצה העיר (ניתן להגיע רגלית מקורסו איטליה Corso Italia, או במונית). בתים צבעוניים של משפחות דייגים, גלידריות שוקקות חיים וחנויות קטנות יקדמו את פניכם. זה המקום המושלם לא רק לאפריטיבו, אלא גם לארוחה רומנטית במיקום נהדר. נסו למשל את טרטוריה אוסוואלדו (trattoria Osvaldo) המתמחה בפירות ים ובדגים, כמובן. אופציה נוספת ויוקרתית יותר היא מסעדת קאפו סנטה קיארה (Capo Santa Chiara), המציעה לסועדים לא רק אוכל מעולה אלא גם תצפית נפלאה על הים. אם אתם מעדיפים לבשל בעצמכם, או שאתם מעוניינים למלא את המזוודה במטעמים מקומיים אותנטיים, השוק של ג'נובה, הידוע בכינוי " איל מרקטו אוריינטלה " (Il Mercato Orientlae) הוא המקום המוצלח ביותר לרכישות קולינריות. כאן תוכלו למצוא את הירקות והפירות הכי טריים בעיר, דגים טריים וכבושים או מומלחים, מאפים טיפוסיים, פוקצ'ות חמות, צנצנות ממרחים מכל סוג שיעלה על הדעת, עגבניות מיובשות, צרורות ענק של בזיליקום (למקרה שתרצו להכין פסטו), ועוד מטעמים טיפוסיים לעיר. ג'נובזים מפורסמים אין ספק שקולומבוס הוא הידוע מכולם, אבל ג'נובה יכולה להתגאות בכמה וכמה דמויות מפורסמות ילידות העיר. השחקן האיטלקי פאולו וילאג'ו (Paolo Villaggio), אחד השחקנים הקומיים הידועים ביותר באיטליה (והאיש שגילם את דמותו של פנטוצי Fantozzi המיתולוגי) נולד בעיר. גם ניקולו פאגניני (Niccolò Paganini), אחד המלחינים הרומנטיים החשובים ונגן כינור ידוע, נולד בעיר. הוא נודע בכישרונו אבל גם באופיו הסוער – לאחר שניגן בקונצרט, ביקש קרלו פליצ'ה (שעל שמו נקרא התאטרון בו ביקרנו בתחילת המסלול) שפגניני יבצע שוב את אחד הקטעים שאהב. אבל פגניני נהג לאלתר לעיתים קרובות את היצירות שלו, והתחמק מהבקשה עם התשובה האלמותית – "פגניני לא חוזר על עצמו!" גם פבריציו דה אנדרה (Fabrizio De Andrè), המכונה פאבר (Faber), בשל מנהגו לכתוב את המילים לשירים שלו עם עפרונות צבעוניים של המותג פאבר, היה ג'נובזי גאה. דה אנדרה מוכר כאחד הזמרים-יוצרים המשמעותיים והאהובים ביותר באיטליה, ובמשך 40 שנות קריירה סיפר את סיפורם של מורדים ואנשים החיים בשולי החברה. המוזיקה שלו מבוססת על המלודיה ועל קולו העמוק, כאילו שבמקום לשיר, הוא מספר למאזינים דבר שירה. כמה מהשירים הידועים ביותר שלו הם “La Guerra di Piero”, “La canzone di Marinella”, ו-“Bocca di rosa”.

אי אפשר לכתוב מאמר על אהבה לכדורגל ולהתחמק מקלישאות, אבל אני נשבע לכם (ותעיד אשתי שהתעוררה על הספה לצידי מהצעקות) שכשגתה כתב ״לראות את נאפולי ולמות״ (1787) הוא התכוון אלי אחרי השער של הבלם הסנגלי של נאפולי ביום ראשון. רציתי למות. לא פחות . ולפני שכל המצקצקות ששמעו לראשונה על נאפולי כשקראו את ״החברה הגאונה״ של אלנה פרנטה לפני שנתיים יברחו מהמאמר - אתנצל ואסביר שזה בכלל לא טור על כדורגל, זה הסיפור הכי אקטואלי על איטליה של היום. מאת: כרמל לוצאטי כנער בקיבוץ בכלל שיחקתי כדורסל, תמיד הייתי גמלוני מכדי לשחק כדורגל, אבל כשדייגו ארמנדו מראדונה הגיע לנאפולי ולימד כל נער דרומי שכדורגל משחקים באהבה או שלא משחקים בכלל התחלתי לאהוד את הקבוצה התכולה מדרום איטליה, ובמשך שנים ניסיתי להקפיץ את הכדור על הרגל כמוהו. כמובן שהשיא שלי היה שלוש הקפצות אבל התאהבתי בכדורגל מהספה. ״אני רוצה שהילדים הרעבים של נאפולי יאהבו כדורגל כמוני״ אמר דייגיטו כשהגיע לנאפולי ב 1984. אני לא הייתי רעב בקיבוץ, ואהבה למארדונה מיתגה אותי מצוין כאיטלקי (זה לא עזר עם הבנות אבל הסביר למה אני לא הולך יחף ולא שזוף כמו גולן ותמיר שדילגו מטרקטור למלגזה בביטחון של בני קיבוץ) ועכשיו תתחילו להבין למה רציתי למות אחרי שבלם סנגלי צעיר נגח לרשת של האליל של הכדורגל האיטלקי בעשרים השנה האחרונות, השוער ג׳יאנלואיג׳י בופון. רציתי למות כי הפעם האחרונה שזכינו באליפות היתה כשהייתי בצבא לפני שלושים שנה ומאז רק אכזבות, וספק רב אם בכלל נזכה השנה באליפות - ובכל מקרה בסוף השנה הקבוצות העשירות מהצפון יקנו בהרבה כסף את הבלם הסנגלי קוליבאלי (שנגח לשער כשהוא מתרומם לגובה של שני מטרים וארבעים ושמונה סנטימטרים - לאלו שבאמת מתעניינים בפרטים) ואת כל השחקנים האחרים ואנחנו נחזור למרכז הטבלה לעוד שלושים שנה. כי בדיוק כמו ב״החברה הגאונה״ טורינו היא העיר העשירה, האירופית, הנוצצת ונאפולי הרומנטית, הענייה, האלימה. יציע האוהדים של נאפולי ברגע הניצחון יותר משלוש מאות אלף ישראלים הגיעו לטייל באיטליה בשנה האחרונה. אתם מוקסמים מהיופי, התרבות האוכל והטבע. כמה מכם שמו לב שזאת מדינה שמחולקת לשניים? הצפון הנקי והדרום המוזנח, העשירים מול העניים, האירופים מול המזרח תיכוניים, מצביעי ״חמשת הכוכבים״ האנרכיסטית למצביעי ״הברית הצפונית״ הימנית - בדלנית שרוצה לחלק את המגף לשניים. רומא ודרומה - טוסקנה וצפונה. והטורינזים בכלל - הם עוד בטוחים שהם הנעלים מכולם. ש טורינו היא עדיין בירת איטליה. שטורינו היא העיר המפותחת מכל ערי הצפון. לזכותם אודה שמדובר בעיר יפיפייה, מלאת שיק, מוקפת בפסגות לבנות ובליבה מפגש שלוש הנהרות שהם המקורות של נהר הפו שחוצה את המגף לרוחבו. ״הגברת הזקנה״ - יובנטוס היא הסמל לעושרה של העיר: הגדולה והעשירה בקבוצות הכדורגל האיטלקיות, ה״מכבי תל אביב״ בכדורסל - זאת שתמיד מנצחת בזכות ״מתנה״ של השופטים… ״קבוצת הגמדים״ (כך מכנים באיטליה את נאפולי בגלל השחקנים הנמוכים בהתקפה שלה) הגיעה לטורינו למשחק נגד מוליכת הטבלה יובנטוס אחרי שכל העונה השתיים צמודות אחת לשנייה. אני חייב להודות שמעולם לא חוויתי כאוהד-פסיבי עונה כזאת - הייתי ממש עם פרפורי בטן לפני כל סופש - אסור היה להפסיד נקודה. והכדורגל של ״הגמדים״ פשוט מרהיב: מלא תשוקה, סוחף, מסירות קצרות, עיוורות, משחקן לשחקן, בקצב מסחרר. קבוצה בלי כוכבים, מאומנת בידי מאמן שהוא אלמוני מחוץ לאיטליה, בלי כוכבים גדולים. בשבועות האחרונים אשר יגורתי בא: איבדנו נקודות. יובנטוס העשירה ברחה לנו, והמשחק בטורינו היה משחק ההזדמנות האחרונה. והמשחק היה משל לכל סיפורי הדרום-צפון או מעולם הכדורגל משחקי ברזיל-איטליה במונדיאל: דקה אחרי דקה הלחץ ההתקפי של נאפולי על השער של בופון גדל ומתנפץ מול הגנת ברזל איטלקית. במחצית השניה יובנטוס כבר לא עברה את החצי ושום דבר לא עזר, קלחון מימין, אינסינייה משמאל, מיריק מהאמצע - הכל נגמר בהרחקות של המגינים המגודלים או בהדיפות של השוער הטוב בעולם. ולי לא היה אפילו גרעין שחור לפוגג עליו את העצבים כמו ב״טדי״. ואז התרומם הבלם הסנגלי לגובה של 248, אותו בלם שבכל יציעי צפון איטליה אוהבים להעליב בחיקויים של קוף. התרומם ונגח לשער של בופון. הדרום ניצח, לפחות ביום ראשון שעבר. אמנם לא אליפות אבל נאפולי חגגה בזיקוקים כל הלילה. כמו שאמר אוהד נפולטני בסרט הדוקו maradonapoli לפני חצי הגמר במונדיאל ארגנטינה - איטליה ב-1990: ״אנחנו לא איטלקים במשחק הזה - אנחנו בני אלוהים״ ולאלוהים במערכה הזאת קוראים קאלידו קוליבלי והוא מסנגל.

נאפולי עיר השמש, חיה ותזזיתית, כאוטית וצבעונית. כדאי לשים אליה לב גם כשהשמש שוקעת, הערב יורד ומתחילים חיי הלילה שלה. הבמאי הגדול ויטוריו דה סיקה ("מצחצחי הנעליים", "גונבי האופניים", "הגן של פינצי קונטיני"), ממייסדי הזרם הנאו ריאליסטי האיטלקי, קרא לה העיר הקסומה.​ דה סיקה גדל בנאפולי והיה שחקן ובמאי נערץ, הוא היה כריזמטי, אומרים שנשים וגם גברים התאהבו בו, שהוא יכול היה להשתיק אנשים במילה, במבט. פעם, כשצילם בנאפולי את הסרט זוכה האוסקר "אתמול, היום ומחר", קמה מהומה שלמה ברחוב ואי אפשר היה לשמוע את השחקנים. אנשי נאפולי הסוערים גם כך, התרגשו מדה סיקה והוא פנה אליהם במגאפון ואמר להם כך: "כאן ויטוריו דה סיקה המדבר אליכם. עלי לצלם סצנה לסרט הבא שלי עם הגברת סופיה לורן והאדון מרצ'לו מסטרויאני. אני זקוק לשלוש דקות של שקט בבקשה". ​ זה עבד, הרחוב השתתק מיד. דה סיקה צילם את הסצנה שלו ובסופה הרים את המגאפון ואמר להם מילה אחת, תודה. אנשי נאפולי, לא טיפוסים ממושמעים בדרך כלל, ענו לו פה אחד "בבקשה". נאפולי , היא עיר השמש, היא חיה ותזזיתית, היא כאוטית וצבעונית, וכדאי לשים אליה לב גם כשהשמש שוקעת והערב יורד ומתחילים חיי הלילה שלה. היא העיר השלישית בגודלה באיטליה, אחרי רומא ומילאנו. היא בירת החבל האיטלקי דרומי קמפניה, וחיים בה כמיליון תושבים. ביניהם כתשעים אלף סטודנטים, שלומדים באחת מ—13 הפקולטות של האוניברסיטה של נאפולי. ​ זוהי,אם כן, גם עיר סטודנטיאלית והמרכז ההיסטורי שלה שוקק צעירים בכל יום מימות השבוע, וצעירים משמעותם חיי לילה שוקקים. הערב הנפוליטני מתחיל בסביבות השעה שמונה, זמן האפריטיף (המשקה של לפני ארוחת הערב) ובסופי השבוע הוא נמשך עד השעות הקטנות של הלילה. היא מציעה שלל סגנונות בילוי, מברים ומסעדות ומופעי רחוב בככרות ועד מועדונים לקלאברים חובבים. אחד ממקומות המפגש העיקריים של הנפוליטנים הצעירים היא פיאצה בֵּלִינִי, שנמצאת בין רחוב ויה דֵי טרִיבּוּנַלִי המפורסם לבין אחד מרחובות הקניות הארוכים ביותר בנאפולי, ויה טוֹלֵדוֹ.אם יש דבר כזה, נשמה של עיר, בפיאצה בליני אפשר לפגוש את הנשמה של נאפולי. ​ הנאפוליטינים לבביים ופתוחים וכבר אחרי הליכה קצרה באזור, ירגיש המשוטט כמו בבית. ייתכן אף שימצא עצמו מדבר עם אנשים שפגש לראשונה כאילו היו מכרים ותיקים. מי שרוצה להכיר את נאפולי האמיתית, העממית, הפרועה, לא יחמיץ את הכיכר הזאת. היא מוקפת ברים בהם אפשר לקנות משקה במחירים נמוכים. הצעירים בדרך כלל שותים את המשקה שלהם ברחוב, בליווי מוסיקה הבוקעת מהברים. ​ אחד המקומות הפופולריים ביותר הוא האלטר אגו (Alter Ego). זהו לאונג' בר קטן ובו להקה שמנגנת ג'אז. בימי רביעי בוחרים הבליינים עצמם את המוסיקה מתוך ג'וּקְבּוֹקְס בסגנון שנות החמישים. זהו מקום שמתאים לבילוי של לפני ארוחת הערב או אחריה. ​ למידע נוסף . עוד מקום בעל שם מצויין בפיאצה בליני הוא ה"פפה שפריץ" (Peppe Sprits), בר המציע את ה"שפריץ" הפופולרי (האיטלקים אומרים ספריץ מהפועל spruzzare שמשמעותו להשפריץ). השפריץ הוא קוקטייל על בסיס פרוסקו ואפרול וכאן אפשר לשתות אותו במחיר של שני אירו בלבד. את השפריץ המפורסם אפשר למצוא גם ב"קמרוטה" (Cammarota), מקום קטן וזול מאוד, שנמצא ברובע הספרדי באחת מהסמטאות היוצאות מרחוב ויה טולדו ( https://m.facebook.com/PepiVintageRoom/ ). ​ עוד כיכר אהובה במיוחד על הצעירים הנפוליטאנים היא פיאצה סאן דומניקו שנמצאת בלב ליבה של נאפולי, ברחוב שמכונה "ספאקנפולי" (Spaccanapoli) שמשמעותו המילולית היא "חוצה נפולי". משמעות המילה Spaccare באיטלקית היא לחלק או לחצות לשניים. הוא זכה לכינוי הזה משום שמדובר ברחוב צר וצפוף, אורכו יותר מקילומטר, והוא אכן חוצה את העיר לשניים. ​ חוץ ממשקאות, יודעת נאפולי להציע גם מתוקים נפלאים. אחת הקונדיטוריות המפורסמות שלה היא "סקטורקיו" (Scaturchio) שם אפשר למצוא קינוחים נפוליטנים קלאסיים כמו הבאבא (babà), עוגה אישית שהצרפתים קוראים לה סברין ואצל הישראלים הפכה לסברינה, או הספוֹליַאטֵלַה, קונכייה העשויה מרעפים של עלי בצק דקיקים וממולאת בריקוטה מתוקה. ​ מי שחפצה נפשו בגלידה איכותית, ימצא אותה בגלידריית "לַה שִימיַה" ("הקוף", על שם קוף ידידותי שבאמת הוחזק כחיית מחמד אצל מייסדי המקום אי אז) הותיקה שקיימת אז שנת 1922 (La Scimmia). ​ כך יכול להיראות השיטוט בפיאצה סאן דומניקו: ביד אחת משקה השפריץ אפרול, ביד השנייה ספוליאטלה; העיניים מביטות בכנסיית סאן דומניקו שנראית כמו טירה מימי הביניים; האוזניים שומעות את מופעי הרחוב המתקיימים בכיכר, חלק מהנגנים ינגנו מוסיקה נפוליטנית מסורתית, חלקם האחר מוסיקה עכשווית. במרחק כמה דקות הליכה מהכיכר נמצא בר קוקטיילים בשם "פפה וינטאג' רום" (Pepe Vintage Room). זהו מקום עם תשוקה לקצוות. מצד אחד תשוקה לוינטאג' ומצד שני למודרניות מוחצנת. איך מתחברים שני הקצוות הללו? אולי בזכות הקהל של משוגעים על אספנות לצד קהל של אניני טעם שבאים בגלל הקוקטיילים המושקעים ומייצרים ביחד אווירה לא קונבנציונלית. במקום תוכלו לשתות קוקטיילים המשלבים ליקרים עם תבלינים שונים ועשבי תיבול ארומטיים. ( https://m.facebook.com/PepiVintageRoom/ ) ​ גם את מי שמחפש מקומות מעודנים יותר, נאפולי לא משאירה מחוץ למשחק כי היא לא רק עממית ופרועה. אזור הברים של סן פסקואלה (baretti di San Pasquale) בקיאייאה (Chiaia), נמצא במרחק קילומטר אחד מפיאצה דל פלבישיטו (piazza del Plebiscito), ובמרחק הליכה מהעיר העתיקה. ​ באיזור הזה ישנם מקומות בילוי קטנים שבהם אפשר לשבת בבר או לקנות משקה ולשתות אותו בחוץ כשברקע המוסיקה הבוקעת מהברים. צעירי האזור לבושים תמיד בצעקה האחרונה של עולם האופנה, עוברים בין הברים, עליזים וידידותיים ומוכנים תמיד לפצוח בשיחה עם זרים גמורים. בימי חמישי ושישי הקהל במקום מבוגר יותר מאשר בימי שבת המאופיינים בקהל הצעיר. ​ ערבי הבילוי במועדונים ובברים אמנם מתחילים סביב השעה 22:00 ונמשכים עד השעות הקטנות של הלילה, אבל קודם לכן צריך לאכול ארוחת ערב והאזור מציע מגוון רחב של מסעדות בהן מוגש מיטב המטבח הנפוליטני במחיר השווה לכל כיס. ​ אוהבי היין, כדאי שינסו את חנות היינות הותיקה "אֵנוֹטֵקַה בֵּלֵדוֹנַה" (Enoteca Belledonne). מדובר בנווה מדבר אינטימי ושלו, חנות יין שהיא גם מסעדה, בתוך האזור התוסס. אפשר ליהנות שם מכוס יין משובח, גבינות מקומיות, ומסעדה בסגנון קלאסי. למידע נוסף: www.enotecabelledonne.com ​ מקום נוסף שכדאי לפקוד הוא ה"בריל" (Barril) – לאונג' בר שמעוצב בריהוט גן עם תשומת לב לפרטים הקטנים ומציע קוקטיילים במחירים הנעים בין 10-14 אירו. למידע נוסף : http://www.barril.it/ ​ במרחק קילומטר וחצי מקיאיאה לא רחוק מפיאצה אמדאו (piazza Amedeo) , נמצא ה- "לֵה סטַנצֵה" (Le Stanze), ביסטרו בר בסגנון רטרו, בו אפשר ליהנות מארוחת ערב טובה או רק ללגום קוקטייל. במקום מספר חדרים, וכל אחד מהם מעוצב בסגנון שונה, אבל בכולם אווירה רומנטית ונעימה. מומלץ להזמין מקום מראש, במיוחד בימי שבת. המחיר הממוצע לארוחה הוא 40 אירו. הגישה למקום נוחה, דרך קו מס' 2 במטרו של נאפולי בתחנות מרכז העיר מוטנסנטו (Montesanto) וקאבור (Cavour). למידע נוסף. ומה עם הים? הו! הים! אי אפשר לבקר בנאפולי ולא ללכת לחוף הים במפרץ המפורסם ביותר בדרום איטליה. החוף יפיפה באור היום ומלא קסם רומנטי בלילה. בלילה בחוף הים אפשר לראות את הים מצד אחד, את המלונות המפוארים מצד שני, את אורות הכפרים השוכנים על מורדות הוזוב (הר הגעש שהחריב בשנת 79 לספירה את העיר פומפיי), וגם את האורות של פוסיליפו (Posillipo) העשירה, היוקרתית והקסומה. וכמובן בתוך הנוף הציורי הזה לא נשכח את קסטל דל'אובו (Castel dell'Ovo), הטירה המשתרעת על הים ומוקפת בברים ובמסעדות המציעות מנות מיוחדות שמבוססות על דגים טריים. זהו מקום מושלם לארוחה עם ריח ים, בין הסירות העוגנות לבין המבצר העתיק. בהמשך הדרך מקסטל דל'אובו, ברחוב פרטנופה (via Partenope) ישנם ברים, פאבים, מסעדות ופיצריות בשפע. רק צריך לבחור. נאפולי כפי שהבטחנו מציעה גם מגוון רחב לקלאברים. המועדונים במרכז נאפולי פועלים בעיקר בחורף ואילו בקיץ מפזזים כולם באזור החוף. "תיאטרו פוסיליפו" (Teatro Posillipo) הוא אחד הפופולריים ביותר. הוא נמצא על גבעת פוסיליפינה המפורסמת. המקום הוקם בשנות ה-50 כבית קולנוע ותיאטרון, ומאוחר יותר הפך למועדון. זהו מקום ורסטילי ואלגנטי המורכב משני אולמות גדולים, בכל אחד מהם סגנון מוסיקה אחר ויש בו גם מסעדה. המועדון מושך אליו רבים, צעירים ומבוגרים כאחד, שלכולם תשוקה לריקוד ולחיים והוא פתוח כל השנה. כרטיס כניסה עולה 20 אירו - כולל משקה. ( http://www.teatroposillipo.it/ ) הדרך הקלה ביותר להגיע למקום היא במונית מאחר והתחבורה הציבורית לא מגיעה לאזור בשעות הללו. מחיר הנסיעה במונית הוא בין 20-25 אירו ובסוף הערב תמיד קל למצוא מישהו לחלוק איתו מונית חזרה. הזמנות למונית ניתן לבצע באמצעות טל' מס' 390810101+ או דרך האתר http://www.radiotaxilapartenope.it / רוב המועדונים הטובים ביותר של נאפולי והסביבה נמצאים קרוב לים. במהלך היום הם משמשים כחופי רחצה עם מיטות, ספות, גזיבו ושימשיות ובערב הם הופכים למועדוני לילה. ​ בין המועדונים האלה, ה"ארנילה" (Arenile) בולט במיוחד. הוא מוקף בים של בניולי (Bagnoli) , רובע בפרברים של נאפולי ומציע אווירה פרועה ומלאת חיים. לעיתים מארגן המועדון ערבי נושא או הופעות של זמרים מפורסמים, בעיקר איטלקים. המקום פתוח כל השנה. בחורף המסיבות מתקיימות בתוך הבניין ובקיץ על החוף, באוויר הפתוח. ​ מחירי הכניסה משתנים, אך הממוצע הוא 15 אירו. דרכי ההגעה למקום משתנים גם הם ותלויים בשעות. את הנסיעה הלוך אפשר בקלות לעשות ממרכז העיר במטרו בקו מס' 2 או ברכבת עד לתחנת בניולי. בדרך חזרה, מומלץ לקחת מונית. למידע נוסף ולוח אירועים: http://www.areniledibagnoli.it / ​ אם רוצים לצאת קצת מהעיר, בבַּקוֹלִי (Bacoli), עיירת דייגים קטנה שנמצאת 15 קילומטר מערבית לנאפולי, יש מועדוני לילה רבים, הבולט ביניהם הוא ה"נַבִּילַה" (Nabilah) - אחד המועדונים המפורסמים ביותר בקמפאניה (Campania). המקום פתוח מעונת האביב ועד הסתיו. בקיץ הוא עמוס בליינים ולעיתים הדי ג'י המקומי מארח די ג'יי איטלקי או בינלאומי, לשמחת הבליינים. המיקום שלו יפהפה, במיוחד בשקיעה שצובעת את השמיים ואת הים בכתום. העיצוב מעודן, הריהוט בגוון לבן, הספות פזורות לאורך הבריכה. במקום יש שלושה ברים פתוחים עם מבחר גדול של קוקטיילים והסלקציה בכניסה קפדנית כדי להבטיח שהאווירה הרגועה והקסם יישמרו. ​ מחיר הכניסה משתנה ונע בין 10-20 אירו ומחירי הקוקטיילים נעים סביב ה- 10 אירו. בכל יום ראשון המקום מגיש ארוחות בראנץ' שמתחילות בסביבות 15:00 ומסתיימות בערב. ​ גם ל"נבילה" דרכי גישה בתחבורה הציבורית. כדי להגיע יש לקחת את קו מס' 2 במטרו ולאחר מכן רכבת נוספת שמחברת את העיירות סביב נאפולי (Cumana), יש לרדת בתחנת בַּקוֹלִי. אם בחרתם להשתמש בתחבורה הציבורית (ולא ברכב שכור), עדיף להשתתף באירוע הבוקר, מאחר והתחבורה הציבורית מפסיקה את שירותיה לאזור בשעה 22:00 ומחיר המוניות חזרה לנאפולי יכולים להגיע ל60 אירו ויותר. לא ידוע מי הראשון שטבע את הביטוי "לראות את נאפולי ולמות". יש גרסאות רבות להיסטוריה של המשפט הזה. גתה המשורר וההוגה הגרמני הגדול כתב ביומני המסע שלו כי "אינך יכול להיות עצוב לאחר שהיית בנאפולי". השחקנית היפיפייה סופיה לורן, שהפכה בכל העולם לסמל של איטליה אמרה פעם "אני יכולה להתקיים רק בגלל שבתוכי מעל הכל אני נפוליטאנית. נאפולי מתקיימת בתוכי ותמיד תתקיים בתוכי. למזלי בתוכי יש את האוצר הזה, כשאני זקוקה לו אני שולפת אותו החוצה". והסופר הצרפתי גוסטב פלובר אמר עליה שהיא פריז הים-תיכונית. ​ לביקור בעיר הזאת אפשר גם לקחת את אחד מהספרים בסדרת "הרומנים הנאפוליטניים" של הסופרת אלנה פרנטה, שהם סיפור על חברות בין שתי נשים, אבל הם גם שיר הלל לנאפולי ואנשיה. כך או כך, אם נסעתם לנאפולי והלכתם לאחד מהמקומות עליהם המלצנו, או אם בחרתם ללכת למקומות אחרים, נשמח לשמוע על החוויה העממית והפרועה שלכם.

האם ידעתם שאין שום קשר בין הנוזל החמוץ והכהה שנמכר בסופרמרקטים ונקרא "חומץ בלסמי" לבין הדבר האמיתי? אם גם אתם הסתפקתם עד עכשיו בחיקוי התעשייתי והמצער (תנחומיי, אתם לא לבד), הגיע הזמן לשינוי. במאמר שלפניכם נעשה קצת סדר בדברים ונבין מהו בעצם חומץ בלסמי אמיתי, למה נדרשים 5 עצים שונים ו-12 שנה כדי לייצר אתו, ואיפה אפשר לקנות בקבוקים איכותיים של הזהב השחור. ישנם כמה וכמה מאכלים שמזוהים באופן מוחלט עם התרבות הקולינרית האיטלקית – גבינת פרמיג'אנו רג'אנו (Parmigiano Reggiano), לדוגמה. וגם גלידה, פיצה, ויין קיאנטי (Chianti), כמובן. אבל אחד המוצרים הידועים ביותר שיצאו מאיטליה הוא החומץ הבלסמי המסורתי, המיוצר במחוז אמיליה רומניה (Emilia Romagna). האיטלקים חמוצים כבר שנים לאיטליה יש רומן ארוך שנים עם חומץ. ברומא העתיקה שימש החומץ לתיבול אינספור מאכלים, בין השאר משום שהחומציות שלו מנעה מהם להתקלקל. אחד המשקאות הפופולריים באותה התקופה היה גרסה חמצמצה של המשקה הפופולרי מולסום (Mulsum) שהורכבה מיין, דבש וחומץ. המולסום החמוץ נחשב למשקה בריא במיוחד – מרווה, מרענן, ואף מרפא. בימי הביניים הפופולריות של החומץ רק עלתה, וכפי הנראה גרסה מוקדמת (ודומה באופן חלקי) לחומץ המוכר לנו כיום יוצרה כבר במאה ה-11. תהילתו של החומץ המפורסם מאזור אמיליה רומניה הגיעה אפילו לאוזניו של היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הקיסר הסתקרן, ביקש לטעום, וקיבל מיד אספקה נאה של החומץ באריזה מהודרת – שני שוורים עשויי כסף נשאו חבית עשויה כסף ובתוכה החומץ המבוקש. בתקופת הרנסנס נפוצו בקרב הטבחים של משפחות האצולה מתכונים להכנת חומץ לפי "השיטה הנכונה", שכללה צמצום היין על להבה ארוכה ויישון של הנוזל היקר במשך שנה. ארמונות רבים ניהלו תיעוד מדוקדק של חביות החומץ שעמדו לרשותם. שושלת אסטה, אחת ממשפחות האצולה הידועות בצפון איטליה , תרמה לפרסומו של החומץ הבלסמי. במאה ה-17 אף דאג פרנצ'סקו ד'אסטה לכך שיבנו בארמונו המפואר מתקן לייצור חומץ (ובאיטלקית - אצ'טאיה acetaia). החומץ המקומי הפך למתנה המועדפת עליו, והוא נהג לשלוח חביות מלאות בנוזל היקר למלך ספרד ולמשפחות מלוכה רבות נוספות ברחבי אירופה, ובכך הפך את החומץ למותג גורמה יוקרתי המזוהה עם האזור. למעשה, אחת המעריצות הגדולות של החומץ האיטלקי היתה הצארית קתרינה, מרוסיה. עם זאת, באותם הימים החומץ עדיין לא נודע בשם "חומץ בלסמי". המונח הופיע לראשונה רק באמצע המאה ה-18, והשימוש במילה "בלסמי" נועד להדגיש את הניחוח המיוחד של החומץ המיוחד הזה (פירוש המילה בלסמיקו באיטלקית הוא ארומטי, מבושם). רבים האמינו שלחומץ המיוחד היו גם תכונות מרפא. כך או אחרת, בשלב זה הפך המונח "חומץ בלסמי" לשם הרשמי של המוצר המזוהה עם האזור. במאה ה-19 החומץ הבלסמי כבר לא היה נחלתם של האריסטוקרטים, שאחרי הכיבוש הנפוליאוני איבדו את כוחם. מנוזל יקר שיוצר על ידי האצילים ונשלח לחצרות המלכות, הפך תהליך הייצור לתעשייה משגשגת שנוהלה בידי משפחות בורגניות עם ראש עסקי וכיסים עמוקים. נדמה שמרגע זה כבר אי אפשר היה לעצור את רכבת החומץ הדוהרת, וכאשר סופחה דוכסות אסטה לממלכת איטליה, הפך החומץ ממוצר מקומי למעדן איטלקי וגאווה לאומית. מי מחליט איך מייצרים חומץ בלסמי אמיתי? מעניין לדעת שבעבר, לפני מאות שנים, היו 8 סוגים שונים של חומץ בלסמי: בלסמי, סמי-בלסמי, כמעט-בלסמי, מעודן, רגיל, פשוט, וכפרי. משפחות רבות ייצרו חומץ בלסמי בעצמן לשימוש אישי, וחביות היישון נחשבו לאחד מאוצרות המשפחה ונשמרו בקומה העליונה, מתחת לגג, סגורות מאחורי מנעול ובריח. עד היום, למעשה, רוב האצ'טאיה (acetaie) ממוקמות למעלה, בקומות הגבוהות של הבניינים העתיקים. סט החביות לייצור בלסמי היה חלק בלתי נפרד מההון המשפחתי, ובערים מסוימות היה מקובל שכאשר נולד תינוק חדש, קנו לו הוריו סט של חביות, והעניקו לו אותן ביום חתונתו. רק בשנת 1863 נקבע מתכון רשמי ומאושר לחומץ בלסמי ממודנה, באישורו של האנולוג המפורסם אוטביו אוטאבי (Ottavio Ottavi). הסוגים האחרים בוטלו, והחומץ האחד והיחיד הוצג לראווה בתערוכה הבינלאומית בפריז בשנת 1878. המתכון הסופי, המוכר לנו כיום, נקבע רשמית בתחילת המאה ה-21, ואז גם הוגדרו תהליכי הייצור העדכניים והרלוונטיים על פי חוק. מאז שנת 2000 חומץ בלסמי הוא מוצר מוגן באירופה, ומוגדר כ- DOP. למעשה רק חומץ בלסמי המיוצר באזורים המורשים (פרובינציות מודנה ורג'ו אמיליה) זכאי להיקרא בשם " חומץ בלסמי מסורת י". כל חומץ אחר שישתמש בשם הזה, מסתכן בתביעה. מצד שני, בשנת 2019 קבע בית הדין האירופאי שהמונח "חומץ בלסמי" לבדו (כלומר ללא המילה "מסורתי") איננו מותג מוגן, וגם יצרנים אחרים רשאים להשתמש בו. זו הייתה יריית הפתיחה לסדרה של מאבקים חמוצים (ומרים למדיי...) בין יצרני חומץ בלסמי מסורתי באיטליה ליצרנים במדינות אחרות, וביניהן גרמניה וסלובניה. איטליה היא המדינה עם מספר מותגי המזון המוגנים הגבוה (DOP) באירופה, ואיגודי היצרנים שלה נאבקים ללא הרף נגד זייפנים למיניהם. יהיה מעניין לראות את השלב הבא בקרב... חומץ בלסמי אמיתי כיום תוכלו למצוא בחנויות שלושה סוגים של חומץ בלסמי (אמיתי). הסוג הראשון הוא הפשוט מכולם: חומץ בלסמי "סטנדרטי", מהסוג שקונים בסופר, ונקרא Aceto Balsamico di Modena IGP”". אמנם, גם החומץ הבלסמי הזה הוא מוצר מוגן, שחובה לייצר לפי חוקים מסוימים, אבל מדובר על קטגוריה רחבה מאד. חלק מהמוצרים המוגדרים כחומץ בלסמי IGP הם טעימים ואיכותיים, ואילו אחרים מיוצרים בשיטות תעשייתיות למדיי, בעזרת תוספים. אם אתם מחפשים את הדבר האמיתי, כדאי לכם להתמקד בשני הסוגים האחרים: חומץ בלסמי מסורתי ממודנה (Aceto Balsamico Tradizionale di Modena DOP) וחומץ בלסמי מסורתי מרג'ו אמיליה (Aceto Balsamico Tradizionale di Reggio Emilia DOP). בשביל לייצר חומץ בלסמי צריך ענבים מקומיים, חמישה זנים של עצים, וקילוגרמים על גבי קילוגרמים של סבלנות - אז איך בעצם מייצרים חומץ בלסמי ולמה התהליך נחשב למורכב כל כך? שנית, על פי חוק, מותר לייצר חומץ בלסמי אך ורק מכמה זנים ספציפיים של ענבים, וביניהם למברוסקו (Lambrusco), טרביאנו (Trebbiano), ברזמינו (Berzemino) ואנצ'לוטה (Ancellott). הוראות איגוד יצרני הבסלמי (ה"קונסורציום") קובעות גם איך יש לבשל את התירוש, במשך כמה זמן (לא פחות מ-30 דקות), באיזו טמפרטורה (לא פחות מ-80 מעלות) וכמה זמן צריך ליישן אותו (לא פחות מ-12 שנים). שלישית, תהליך הייצור עצמו הוא מדוקדק ומורכב. הבציר של הענבים נעשה לרוב באופן ידני, ותהליך המעיכה והבישול מתבצע כמעט מיד לאחר מכן, כדי למנוע תסיסה. את התירוש מבשלים במכלים גדולים על אש גלויה, במשך כ-12 שעות לרוב, עד שהתערובת מתמצקת ומתרכזת לאיטה. לאחר שהנוזל (המכונה באיטלקית מוסטו – mosto) הגיע לדרגת הסמיכות הרצויה, מתחיל תהליך התסיסה המבוקר במכלי מתכת גדולים. לרוב נעשה שימוש בשמרים שנבחרו על ידי בעלי האצ'טאיה. לאט לאט יהפכו חיידקי האצ'טובקטר (Acetobacter) את הסוכרים שבתירוש לחומץ אצטט (acido acetico). בתחום החורף או בתחילת האביב, יתחיל השלב הארוך ביותר בתהליך – שלב היישון. שלב זה נעשה בסדרה של חביות עץ, הנקראות בוטיצ'לי (botticelli). ראשית יש למזוג את הנוזל לחבית העץ הגדולה ביותר, המכונה חבית האם (בוטה מאדרה – botta madre). לאחר מכן יש למלא את החביות הנוספות, הקטנות יותר (בסך הכל ישנן חמש חביות, בגודל 60,50,40, 30 ו-20 ליטרים). התהליך דומה לאופן שבו מייצרים יין שרי: בזמן ההתיישנות חלק מהנוזלים מתאדים. כאשר רמת הנוזל בחבית הקטנה ביותר יורדת מתחת לסף מסוים, מוזג לתוכה הייצרן חומץ מהחבית הסמוכה, הגדולה מעט יותר. כעת כמות החומץ בחבית הסמוכה נמוכה, ולכן יש להוסיף לה חומץ מהחבית שליד, הגדולה מעט יותר. כך, בכל פעם, נמזג החומץ מהחבית הגדולה לחבית הקטנה שלידה, עד שתהליך היישון מושלם. מידי שנה ממלאים את החבית הגדולה בחומץ החדש, ותהליך המזיגה מתחיל שוב, וחוזר על עצמו שוב ושוב בשנים הבאות. לאחר 12 שנה, החומץ הבלסמי בחבית הקטנה ביותר מוכן, ואפשר לבקבק אותו. החביות עצמן הן חביות מיוחדות, העשויות מסוגים שונים של עץ. ישנה חבית אחת מעץ אלון, אחת מעץ ערמון, אחת מעץ התות, אחת מעץ המילה ואחת מעץ דובדבן. כל עץ מעניק לחומץ הבלסמי ניחוחות שונים, וטעמים מיוחדים. לכל יצרן יש את החביות המיוחדות שלו, והרכב החביות חשוב לא פחות מהנוזל שבתוכן! כאשר תבקרו באצ'טאיה (מפעל לייצור חומץ בלסמי) תשימו לב בוודאי שלכל חבית יש פתח בחל העליון, המכוסה בבד לבן. הפתח בגב החבית מאפשר לאחראי המומחה לעקוב אחר התפתחות החומץ, ולנוזל עצמו להתחמצן ולהתאדות בצורה נכונה ומבוקרת. בדומה לתהליך ייצור יינות וגבינות, גם יצרני החומץ הבלסמי משתמשים בתרביות חיידקים ושמרים שנבחרו בקפידה כדי להתחיל (ולהמשיך) את תהליך התסיסה באופן אידיאלי. אבל לרבים מהם יש סוד נוסף – החביות עצמן. אם תבקרו באצ'טאיה מסורתית, תראו שרוב החביות אינן חדשות, ולמעשה רובן הן ישנות למדיי. אוכלוסיית השמרים והחיידקים הטיפוסית לכל אצ'טאיה היא מרכיב קריטי בתהליך היישון של החומץ, ובזכותה מצליחים היצרנים להעניק לחומץ הבלסמי שלהם את טעמו המיוחד והטיפוסי. החביות האלה הן אוצרות מיקרוביולוגיים של ממש, והיצרנים שומרים עליהן מכל משמר. חומץ בלסמי בן 25 שנה! כאמור – חומץ בלסמי מסורתי ממודנה לא יכול לצאת לשוק לפני שהוא חוגג בת מצווה. ואם 12 שנים נשמע לכם כמו פרק זמן ארוך, כדאי שתדעו שיש סוג נוסף ויוקרתי אף יותר של חומץ בלסמי, המיושן לא פחות מ-25 שנה! סוג זה נקרא אקסטרה-ווקיו (Extravecchio), ומדובר על מוצר מופלא למדיי, שבדומה ליין איכותי מתגאה בבוקה עשיר של ארומות וטעמים מורכבים. כדי לרכוש בקבוק בגודל כ-100 מ"ל תיאלצו להיפרד מכ-70-80 יורו. אכן, לא זול. ומצד שני, 25 שנות עבודה הושקעו בו. למעשה גם בבקבוקים ה"צעירים" הושקעה עבודה רבה, ובסופו של דבר, מ-100 קילוגרם ענבים מפיקים היצרנים כמו חומץ שמספיקה למלא עשרה בקבוקים בלבד. לצד החומץ המפורסם ממודנה, ישנו סוג נוסף של חומץ בלסמי מסורתי וידוע – החומץ המיוצר ברג'ו אמיליה (Aceto Balsamico Tradizionale di Reggio Emilia). חומץ זה נהנה מיחסי ציבור יעילים מעט פחות, אבל גם הוא ידוע וטעים. שיטת היישון שלו שונה מעט, ובמקום שתי קטגוריות גיל (12 שנה ו-25 שנה) יש לו שלוש קטגוריות: חומץ בלסמי המיושן במשך 12 שנה (בקבוק אדום), 28 שנה (בקבוק כסוף) ו-25 שנה (בקבוק מוזהב). ברור מאליו שאי אפשר באמת להשוות בקבוק של חומץ בלסמי מסורתי ממדונה או מרג'ו אמיליה, שיושן במשך 12 שנה בסדרה של חביות עץ עתיקות, למוצר (טעים) אבל תעשייתי כמו חומץ בלסמי "סטנדרטי" (Aceto Balsamico di Modena IGP) שמיושן לרוב כ-60 יום בלבד. איפה אפשר לטעום חומץ בלסמי אמיתי? אחת הדרכים הטעימות והמעניינות ביותר לגלות את החומץ הבלסמי האותנטי היא לבקר באצ'טאיה (המפעלים המסורתיים המייצרים חומץ בלסמי). בדומה לסיור ביקב, כאן תוכלו לראות את חביות היישון, ולטעום את החומץ הנהדר. ואולי בעצם המילה "חומץ" איננה נכונה... משום שעל פי חוק, החומץ הבלסמי המסורתי (בניגוד לחומץ בלסמי "רגיל") כלל איננו מוגדר כחומץ אלא כתבלין או רוטב. וזה הגיוני מאד. חומץ בלסמי מסורתי איננו פשוט "חומץ שחור", אלא מוצר נפרד ומיוחד, עם פרופיל טעמים מורכב ומרתק. איפה קונים חומץ בלסמי איכותי וחומץ בלסמי מומלץ? טיפים לפני הקנייה אם אין לכם אפשרות לבקר במודנה עצמה, תוכלו לרכוש חומץ בלסמי מסורתי איכותי במעדניות ברחבי איטליה, ובמספר מעדניות נבחרות בארץ. לפני שאתם שולפים את הארנק, זכרו כמה טיפים חשובים, כדי שתדעו לזהות אם הבקבוק שלפניכם הוא הדבר האמיתי, או מוצר תעשייתי: צורת הבקבוק: חומץ בלסמי מסורתי נמכר בבקבוק מיוחד בעל צורה מרובעת מעט, בעיצובו של המעצב האיטלקי ג'ורג'טו ג'וג'ארו (Giorgetto Giugiaro). המדבקה: חפשו את המדבק שעליה סמל ה- DOP בצבע אדום. בנוסף, כל בקבוק של חומץ בלסמי מסורתי אמיתי חתום בתווית ממוספרת. כיתוב: על הבקבוק צריך להיות כתוב Aceto Balsamico Tradizionale di Modena (או Aceto Balsamico Tradizionale di Reggio Emilia). מילת המפתח היא "Tradizionale", כלומר – מסורתי. האם אפשר לבקר באצ'טאיה שמייצרות חומץ בלסמי מסורתי באיטליה? בוודאי! אפשר וגם מומלץ. כיום פועלים כ-500 יצרנים רשמיים הרשאים לייצר חומץ בלסמי מסורתי בפרובינציית מודנה, כך שההיצע הוא רחב. מומלץ לבחור באחד מהיצרנים הידועים, שיוכלו לקחת אתכם גם לסיור מודרך במבנה עצמו, ולהראות לכם את חביות היישון. מבין היצרנים הרבים, ישנם שניים שאני אוהבת במיוחד: האצ'טאיה של משפחת ג'וסטי ( Acetaia Giust i) היא אחת העתיקות במדינה. מאז שנת 1605 מכינה משפחת ג'וסטי חומץ בלסמי איכותי ומופלא, שזכה באינספור פרסים. טווח המוצרים שלהם רחב, וכולל חומץ בלסמי מסורתי (ויקר) לצד חומץ בלסמי פופולרי ו"רגיל" אבל איכותי מאד (המתומחר באופן נגיש בהרבה...) נסו את החומץ הבלסמי עם התווית האדומה (המסומן בשלוש מדליות), או את החומץ המסומן בתווית מוזהבת עם ארבע מדליות – שניהם ישדרגו כל מנה. במהלך הסיור המודרך תבקרו בחדרי הייצור המסורתיים, תוכלו להתרשם מהחביות (חלקן בנות למעלה מ-100 שנה) שבהן מתיישן החומץ, ותגלו פרטים מעניינים על עולם הבלסמי. הסיור מסתיים בטעימה קצרה, שבסופה תוכלו לרכוש את המוצרים שלהם. חובה להזמין מקומות מראש. לחילופין, כדאי להזמין סיור באצ'טאיה וילה סן דונינו ( Acetaia Villa San Donnino ). הווילה המקסימה נבנתה בשנת 1911 בסגנון האר נובו, ומוקפת בפארק רחב ידיים. בשנת 1976 אף צולמו כאן סצינות מסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, "1900" בכיכובם של רוברט דה נירו, דומיניק סנדה, ואחרים. הסיור במקום קצר יותר מהסיור בווילה ג'וסטי אבל מעניין, והמוצרים שלהם טעימים מאד. חובה להזמין מקומות מראש. איך משתמשים בחומץ בלסמי אמיתי? הדרך הטובה ביותר ליהנות מהמוצר הייחודי, הארומטי והנהדר הזה היא להשתמש בו בכמות קטנה, שתדגיש טעמים. נסו למזוג כמה טיפות על גבינת פרמיג'אנו רג'אנו מיושנת, על גלידה, על תותים, ועל בשר. בתיאבון!

אחת התשובות לשאלות, איך, איפה, ומה כדאי לעשות בביקור בונציה היא להקפיד להכיר את המרפסות שבעיר. משם אפשר להביט על הנוף מגבוה ולהעצים את תחושת ״שכרון היופי״ השועטת בעורקים. את זאת יש לשלב כמובן בשתיה ובאכילה. אם לא נתקלתם בקרן סמטה או על שפת באר בבן אצולה או ברוזנת עטויית מסכה שהזמינו אותכם לסעודה בארמונם, תוכלו במקום, ללכת אל אחת המסעדות הנמצאות בבתי המלון הגדולים. אלה נמצאים במקומות האסטרטגיים ביותר בעיר ושורה בהם אווירה של פאר מהסוג הוונציאני. לרוב המקומות אפשר לבוא לארוחה מלאה או רק לאפריטיף. המוסיקה מסעדת ״לה טרצה״ - “La Terrazza”. המרפסת שלה איננה משקיפה על הגראנד קאנל - היפיפיה, אך המוכרת לעיפה, במקום היא צופה על ה - Bacino Orseolo, המקום שרוב הגונדולות חונות בו. כך שבקלות יכול להווצר מצב שארוחת הצהרים שלכם תלווה בשירת הסרנדות של הגודוליירים. אתר המסעדה הגבוהה ביותר קוקטייל בר המגיש גם פינגר פוד ובופה. בעל המרפסת הגבוהה בעיר נמצאת ב - Molino Stucky Hilton, עוצבה לאחרונה מחדש על ידי הארכיטקט Lucchetta. אפשר להתלבש יפה,לבוא לאפרטיף, לשמוע סטים של D.J שבאים לנגן שם ולהשתתף מסיבות שאמורות להערך במהלך הקיץ. אתר ממש על המים במקום זה נדמה למבקר שהוא עצמו צף על גלי הגראנד קאנל. כדאי להזמין מקומות מראש ב- “la cusina” שבמלון - Westin Europa & Regina. מוגשים שם צ׳יקטי (טאפס ונציאנים) מקומיים מעולים והמטבח מצהיר שהוא מקפיד על שימוש בחומרי גלם עונתיים מאזור ונציה בלבד - המקום נסגר באופן סופי! רומאנס המרפסת של המסעדה המשקיפה על הלגונה של סאן מרקו במלון Danieli נחשבת בעיני רבים למקום הרומנטי ביותר בעיר. אומרים שמי שבוחר במקום כדי להציע נישואים מובטחת לו תשובה חיובית. בתפריט שילוב של מטבח וניציאני וים תיכוני. תמיד מעודכן לפי התוצרת העונתית. אתר שיק בר קאנלה - Bar Canale, נמצא בתוך מלון Bauer. זהו המקום המושלם לאפרטיף. האפרטיף המקובל הוא ה-ספריץ, בגרסאות שונות. קוקטייל העשוי מיין לבן בצירוף מיי סודה ומשקאות כמו אפרול וקאמפרי. בונציה נהוג להניח במרכז הכוס קיסם עץ ארוך עליו נעוץ זית שמן במיוחד, כדי להשיג ניגוד טעמים - מר מתוק בתוך המשקה. כאן בבר קאנלה הספריץ מוגש בסטייל. הנוף משקיף על נקודת המכס היפיפיה והצ׳יקטי הם מעשי ידיו של השף ג׳יובני צ׳ירסה - Giovanni Ciresa. אתר זוהר מסעדת Antinoo’s, בתוך מלון Centurion Palace. הטרצה נושקת למימי הגראנד קאנל. המקום מרוהט בסגנון אולטרה מודרני בצבעים רועשים המהווים ניגוד עז לארמון מהמאה ה- 17 שבתוכו שוכן המלון. המרפסת אירחה את רוב מסיבות ה -VIP במהלך פסטיבל הסרטים בונציה השנה. גם התפריט של השף Livan שווה תשומת לב. הוא זכה במספר פרסים משמעותיים ב- 2013. אתר הבלתי צפוי ליד הארסנלה באזור קצת פחות מתוייר נמצאת הטרצה של מסעדת Algiubagiò, גם היא ממוקמת ממש על המים. מטבח פיוז׳ן מעולה במחירים הוגנים. אתר

אי אפשר לפתוח את המאמר הזה מבלי לצטט כמה דמויות ידועות. ז'וזה סאראמאגו כתב: "המסע אינו מגיע לעולם אל סופו, רק המטיילים מגיעים אל סופם". כלומר, גם כשנדמה לנו שראינו כבר את כל מה שעלינו לראות, אין דומה המראה באביב למראה בקיץ, ואין דומה המראה ביום למראה בלילה. דברים אלו נועדו להסביר שלעיתים עלינו להעמיק עוד ועוד, ואל לנו להגביל את עצמנו למבט שטחי. ואכן, מאמר זה ידון בו ורונה , אך לא יעסוק בעיר המוכרת לנו לבדה, אלא יעמיק עוד בסמלים ובאגדות ומשתחל בין האבנים והחומות של העיר שההיסטוריה והמיתוס שבה שלובים זה בזה. "כדי לראות עיר הסמויה מן העין", אמר קלווינו, "יש להתחקות אחר מנהגים ומסורות שכוחים לעיתים, וכן להתרשם מהמקומות ומהמבנים". סנט'אנסטסיה, הגיבנים והאבירים הכיכר של כנסיית סנט'אנסטסיה נחשבת לריבוע הקסם של ורונה. הכיכר, הנמצאת בקצה הרחוב הרומי העתיק ויה דיי ספולקרי (רחוב הקברים), מציגה לראווה את המבנים המקיפים אותה בדממה סוריאליסטית כמעט. חזית הבזיליקה מעוטרת במלאכים ובצמחים שגולפו בשיש. את פני הנכנסים אליה מקדמים בהדרת כבוד חגיגית עמודי שיש־ורונה לבנים ואדומים. בתוך הבזיליקה הותקנו שני אגני טבילה הנתמכים על ידי גיבנים גמישים להדהים, שפוסלו בין השנים 1495–1591 ומסמלים את תרומת העם להקמת הכנסייה. במשך מאות שנים ליטפו בני ורונה את כפות רגלי הגיבנים, כסגולה למזל טוב, עד ששחקו אותן. לצידה השמאלי של הבזיליקה של סנט'אנסטסיה נמצאת גם כנסיית סן ג'ורג'ו, שבה אפשר למצוא כמה מציורי הקיר החשובים בעיר. בציורי הקיר, שנוצרו במאה הארבע עשרה, מופיעים דיוקנאות ושלטי אצולה של אבירים ברנדנבורגים חמושים, שקיבלו את שמם מהמרקיז ברנדנבורג, רוזן טירול. הילת מסתורין אופפת את האבירים, שהגיעו בשנת 1354 לסייע לקָנגרָנדֶה השני מבית סקאלה במלחמתו מול בני בית גונזגה היריבים, שהציתו מרד נגדו. קנגרנדה השני היה מצביא ופוליטיקאי איטלקי וכיהן כשליט ורונה משנת 1351 ועד מותו. הוא כונה גם קָן רָבּיוזו (כלב זועם) בשל שלטון אגרוף הפלדה שלו. יש המאמינים שרוחות האבירים נפגשות באישון לילה כדי לבקר במקדש הקטן ובפאלאצו דל'אקילה (כיום מלון שני המגדלים), ששימש בעבר מבנה המגורים שלהם. שתיקת הכיכר היא אות הכרת התודה; היא חולקת כבוד לנוכחותם ומנציחה את קרבותיהם. קברי בית סקאלה והסוד של קנסניוריו ארצ'ה סקאליג'רי (הקשתות של בית סקאלה, Arche Scaligere) הן מעין כישוף שהקפיא בזמן את פיאצה דיי סיניורי (כיכר האדונים, Piazza dei Signori) והפך את הכיכר למעין תיבה דמיונית המשמרת ניחוחות קדומים. ארצ'ה סקאליג'רי נבנו בידי חרשי אבן מהאסכולה של קומצ'ינה, שומרי צפונות הטמפלרים, אחד המסדרים הנוצריים הראשונים והמפורסמים ביותר שנולד בארץ הקודש, בלהט המלחמות בין הצבאות הנוצריים והמוסלמיים שפרצו לאחר מסע הצלב הראשון בשנת 1096. תיירים רבים נעצרים ומשתאים מול הארצ'ה סקאליג'רי בניסיון להבין את משמעות העיטורים. הסרקופגים הקדומים ביותר של לאונרדינו, המכונה די מסטינו, ושל קנגרנדה עצמו, מעוטרים בדמויות דתיות, אך לא בצלבים, אף שהיו קתולים. על הסרקופג של מסטינו, בנו של ז'קופינו והפּוֹדֶסטָה של צֶ'רֶאָה, גולף גם עץ חיים, כנהוג על קברי אבירים טמפלרים. ​ דִּנְדּוּן פעמוני כנסיות העיר מעלה בזיכרוננו את תושבי ורונה הקדומים. לקנסניוריו, אחיו של קנגרנדה השני, היה כנראה סוד שלא סיפר עליו לאיש. למעשה, הסרקופג בארצ'ה סקאליג'רי הוא הסיבה לכך שבסולם המצויר על שלט האצולה של המשפחה יש חמישה שלבים, בניגוד לסולם ההיסטורי, שבו יש ארבעה שלבים. מדוע רצה קנגרנדה לשנות את שלט האצולה? התשובה היחידה שניתן להעלות על הדעת היא שהמספר חמש מייצג בתורת הנסתר האזוטרית את העלייה האנכית, את ההתקדמות וההתעלות לרמה גבוהה יותר. הפנטגרם הוא כוכב בעל חמישה קודקודים, ויש לו כוח סודי המשמש להשגת מטרות. ​ הסיבה לכך שזו הייתה צוואתו נותרה חידה עבור החוקרים. האם רצה קנסניוריו להפגין את עליונותו על שאר בני המשפחה? או שמא רצה לרומם את שם בית המשפחה, להתרות בצאצאיו שלא להיכנע ולא להיעצר לעולם? מנהרת הזמן ברחוב סוטוריבה אם יזדמן לכם לבקר ברחוב סוטוריבה בוורונה, תוכלו לשמוע את הצעקות הדמיוניות של הדייגים מהעבר המשדלים את לקוחותיהם. זהו הדמיון המושל באזור הסמוך לגדת הנהר אדיג'ה. נוכל למצוא כאן דמויות כמו המשורר ברטו ברברני והצייר בן ורונה אנג'לו דל'אוקה ביאנקה אשר שיחקו קלפים על שולחנות בתי המרזח באזור. ​ בתחילתו ובסופו של הרחוב, שתחת אכסדרותיו אפשר לחוש בהכנסת האורחים של ורונה, חקוק הסמל האזוטרי המכונה טריפליצ'ה צ'ינטה (חגורה משולשת): שלושה ריבועים קונצנטריים, שאותם חוצים ארבעה קווים היוצרים צלב. מדובר בשרטוטי רשתות עתיקים ששימשו את האבירים הטמפלרים להצפנת מסרים סודיים. קיימות תיאוריות רבות בנוגע לנוכחותם בסוטוריבה. מחקרים שנערכו לאחרונה טוענים שייתכן כי מדובר בלוח משחק הדומה ל'טחנה', שנחקק במטרה להשתעשע מעט מדי פעם בפעם, אך סביר להניח שהם שימשו קמעות הגנה על הרחוב העתיק, שבשל תאוות הבצע של הבונים לא נגעו בו, גם לאחר אין־ספור שיטפונות. ברחוב סוטוריבה נמצאים גם "הראשים על קשתות האבן". אם בעת שיטוט בעיר נדמה לנו שמישהו צופה בנו, ייתכן שהסיבה נעוצה באותם ראשים המסתכלים עלינו מלמעלה, חלקם מגחכים בהבעה מאיימת. נראה כי הראשים הללו שייכים למסורת הקלטית. הקלטים החשיבו את הראש למעלתו הגדולה ביותר של האדם, ולכן בימי קדם נהגו לתלות בחזית הבית את ראשי האויבים המובסים. חרשי אבן של קומצ'ינה עידנו את המסורת: הם פיסלו אין־ספור ראשים, ובכך הפכו את בתי המגורים לקמעות המסוגלים להרחיק סכנה. את רבים מהראשים המגולפים בוורונה, שניתן למצוא גם ברחוב קאבור ובפורטוני בורסרי (שער המוכסים, Portoni Borsari), הזמינו האוסטרים במטרה להגן על ביתם בתקופת הכיבוש של ונטו. האָרֶנָה והשטן מיליוני תיירים מבקרים בכל שנה בארנה המפורסמת של ורונה, והודות לכך היא מוכּרת, מצולמת ומשוחזרת במזכרות קטנות. קשה להעלות על הדעת כמה זוגות נעליים חוצות את השער הראשי כדי לחוש את הוד הקדומים, וכמה עיניים מסתכלות מעלה מבלי לראות מעבר לאבנים. ​ המעטפת החיצונית של האמפיתיאטרון התמוטטה בהדרגה במשך השנים, תחילה בגלל נזק מעשה ידי אדם ואחר כך בגלל פגעי הזמן. במשך השנים נשכחה תקופת ההוד וההדר, ובני ורונה התחילו לראות בארנה יצירה של השטן. האגדה מספרת על אציל שנידון לעריפת ראשו והיה מוכן להציע לשלטונות כל דבר כדי להישאר בחיים. הוא התבקש לבנות בן לילה מבנה להופעות פומביות המסוגל להכיל את כל תושבי העיר. האיש ניהל משא ומתן עם השטן והציע לו את נשמתו, אך לאחר מעשה התחרט וביקש מהמדונה להושיע אותו. באותו יום זרחה השמש שעתיים מוקדם מהצפוי והשדים לא הספיקו לסיים את מלאכתם, ולכן נותרה המעטפת החיצונית בלתי גמורה. הסבר נוסף, אחד מיני רבים, לשאלה מדוע המעטפת החיצונית אינה גמורה, מקורו בטענה שהאבנים פשוט נגנבו לאורך השנים. הארנה שימשה גם לקרבות גלדיאטורים, נושא הקשור לתעלומה נוספת הנרמזת בפסל שנמצא בשנת 1889 באזור שער הכניסה אליה. זהו פסל של ראש גלדיאטור ללא פנים, שרואים מהן רק שתי גומחות בגובה העיניים, כאילו הוא בוהה באוויר מאחורי יריעת בד. אולי דווקא הגלדיאטור המפוחד הזה, שנשמר כיום במוזיאון הארכיאולוגי, ממחיש את סיפורו של האתר. אין ספק שהמופעים הצדיקו את המאמץ בעיני מישהו. הקהל האמיד שמח וצהל, אם כי ייתכן שמנקודת מבטם של הלוחמים הדברים נראו אחרת. "אל פּילוֹטוֹן", החושך, האור והתכנון הגיאומטרי של ורונה על גבעות מונטוריו, לא הרחק משרידי מבצר מימי הביניים, במרחק ארבעה קילומטרים מחומות העיר, ניצב מונוליט לבן שבני ורונה מכנים "אל פילוטון". הוא עשוי אבן גיר לבנה ומתנוסס לגובה של כשני מטרים. במשך אלפיים שנה לפחות הוא מתבלט על רקע האבנים הכהות של הקרקע המקיפה אותו, וניתן להבחין בסמלים נוצרים החרוטים בו. אומברטו גרנצ'לי, חוקר של העיר של ורונה שכתב את הספר "תוכנית היסוד של ורונה הרומית", טען שהאדריכלים הרומים הקדומים מדדו מרחקים ביחס לנקודה זו (ומממנה אל שני מונוליטים דומים אחרים שנמצאים באזור ורונה, בסנטה לוצ'יה ובסן רוקטו די קווינזנו), כדי לבנות את העיר בהתאם לתוכנית. למעשה, הוא הבחין שאפשר למתוח קו דמיוני ישר מהמונוליט לכמה נקודות מפתח של ורונה: כנסיית סן ג'ובאני אין וואלה (המוקדשת ליוחנן המטביל), כנסיית סנטה מריה די קיאוויקה, מבנה האדיקולה הקטן בפיאצה ארבה, שער קורטה פארינה, מנזר סנטה לוצ'יה ההרוס בפורטה פליו והרובע והכנסייה של סנטה לוצ'יה אקסטרה. הקו הדמיוני מתלכד עם כיוון הזריחה ביום של נקודת ההיפוך הקיצית לכיוון צפון מזרח, ועם כיוון השקיעה ביום של נקודת ההיפוך החורפית לכיוון צפון מערב. ​ אפשר לציין שיוחנן המטביל קשור לאור, ואילו סנטה לוצ'יה (שם שנשמע הרבה באזור ורונה) קשורה לחושך. כך מתגנב החשד שאולי שום דבר אינו מקרי. הקו הדמיוני השני חוצה את הקו הראשון באזור קיאוויקה וממשיך דרך רחוב סטלה עד לכנסייה התת־קרקעית סנטה מריה די סטלה, שהתחילה בתור אתר פולחן אלילי ואחר כך הוסבה לכנסייה נוצרית מוקדמת. הקו הדמיוני השלישי מתחיל בפורטה לאוני, חוצה את פיאצה ארבה ומגיע עד מנזר סן רוקטו על גבעות קווינזנו. העיר התפתחה בהתאם למשבצות שהתווה קו ההיפוך, משבצות שהן למעשה הצמתים בין סמטאות ורחובות העיר. חומות העיר ו... שייקספיר ורונה מוקפת בחומות אימתניות שבנה בית סקאלה בתקופה הרומית. בצד אחד הפנים ומהצד האחר החוץ, כלומר הזר, הלא נודע, השונה. החומות תמיד היו סמל להגנה מפני האויב, מחסום שהשרה ביטחון. ​ אך כאשר חוקרים את תולדות העיר, מתברר שפעמים רבות, למרבה הפלא, העדיפו בני ורונה להיכנע ולכרות בריתות עם האויב, במקום לסמוך על הגנת החומות. זה קרה עם פרידריך ברברוסה לנוכח זעמו של הקיסר שארב לוורונה, נכנעה העיר וחברה אליו. זה קרה גם עם מלך סבויה קרלו אלברטו. ​ מדוע לא הועילו הקורבנות וההוצאות שהושקעו בהקמת החומות? ההסבר של חכמי תורת הנסתר מייחס לעיר העתיקה אוסף אנרגיות קוסמיות, הנכונות לשנות את הפזיזים שנכנסים למעגל החומות הקסום. ​ אפילו שייקספיר, שאחת הטרגדיות המפורסמת שלו "רומיאו ויוליה" התרחשה בוורונה היפה, אף שהוא מעולם לא נכנס בין החומות הללו, שאב מהן השראה ליצירתו. "אין שום עולם אחרי חומות ורונה, רק רִיק, עינוי ותופת." [1] אלה המילים ששם המחזאי האנגלי בפיו של רומיאו, שהוגלה מהעיר. המילים הללו נחרטו לדיראון עולם על שלט־לוח בפורטה נואובה, לצד פסל ראשו של המשורר, שחש בחשיבות החומות. הוא הבין שמחוץ לחומות רומיאו, וגם אנשים אחרים, לא ימשיכו להיות כשהיו. החומות, כמו גם היצירה, מסמלות את כוחה של האהבה. ​ [1] מערכה 3, תמונה 3 תרגום דורי פרנס.

שלושת היינות המפורסמים ביותר באיטליה אינם רק עסק לחובבי יין מדופלמים. הפעם נגלה את הסיפורים המפתיעים מאחורי שלושת המלכים של תעשיית היין האיטלקית – אמרונה, בארולו וברונלו – נבין מדוע החליט מלך איטליה להפוך ליינן, איזה יין העריץ תומס ג'פרסון נשיא ארצות הברית, ואיפה אפשר לטעום את יין האמרונה המשובח ביותר. ישנם לפחות 20 יינות מפורסמים מאד באיטליה, יינות נהדרים ומפתים ואיכותיים שכדאי ומומלץ להכיר (ולטעום!). אבל אם אי פעם תתבקשו לנקוב בשמותיהם של שלושת היינות הכי חשובים והכי מפורסמים בארץ המגף, היינות שמככבים בראש רשימת ההמלצות של מבקרי היין וקוטפים פרסים ומדליות בכל התערוכות הבינלאומיות, התשובה היא פשוטה: אין מלך אחד באיטליה, יש שלושה. ושמם הוא אמרונה דלה ואלפוליצ'לה (Amarone della Valpolicella ובקיצור – אמרונה), ברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino ובקיצור - ברונלו), ובארולו (Barolo). לכל אחד משלושת היינות האלה יש סיפור מרתק, שורשים היסטוריים, ופרופיל טעמים ייחודי שצבר מאות אלפי מעריצים ברחבי העולם. ברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino) מחוז טוסקנה ידוע כאחד ממחוזות היין החשובים באיטליה, ורוב המטיילים מכירים את יין הקיאנטי המפורסם, אבל היין הנחשב מכולם הוא דווקא הברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino DOCG). יין ברונלו מיוצר אך ורק מענבי סנג'ובזה (Sangiovese), וליתר דיוק משיבוט של הזן, שנקרא סנג'ובזה גרוסו (Sangiovese Grosso). כדי לייצר את היין נאלצים היקבים לעמוד בתקנות נוקשות מאד: על פי חוק מותר לייצר ברונלו אך ורק מהכרמים שגדלים באזור גאוגרפי מוגדר – מסביב לכפר מונטלצ'ינו (Montalcino) שבעמק אורצ'ה (Orcia), אחד האזורים היפים ביותר בטוסקנה (כאן, למשל, צולמו מספר סצנות מהסרט "הגלדיאטור" בכיכובו של ראסל קרואו). בנוסף, על מנת להיקרא "ברונלו די מונטלצ'ינו" (מותג מוגן ורשום) היין חייב להיות מיושן במשך ארבע שנים לפחות (שנתיים מתוכן בחביות עץ ומינימום ארבעה חודשים בבקבוק). יינות המוגדרים כ"ברונלו ריזרבה" חייבים להתיישן במשך חמש שנים לפחות. אבל העבודה הקשה והארוכה המושקעת בייצור הברונלו – משתלמת. מי שטעם פעם אחת יין ברונלו טוב, לא ישכח אותו. זהו יין בעל גוף, חמיצות מאוזנת, טאנינים מעוגלים, וטעמים וניחוחות של פירות אדומים ושחורים, וניל, אבן צור וטבק. הענבים עוברים תהליך השרייה מלא במטרה למצות את הטעמים והארומות מהקליפה (קליפת הסנג'ובזה עשירה בלינאלול, שמעניק ליין את ניחוחות הפרחים הטיפוסיים לו), ותהליך היישון ארוך מאפשר לארומות השלישוניות של היין להתפתח. כשביונדי-סנטי התאהב בסנג'ובזה, הענב של טוסקנה אזור מונטלצ'ינו ידוע בזכות היינות האדומים המצטיינים שלו מזה למעלה מ-600 שנה, אבל יין הברונלו עצמו הוא תוספת חדשה בהרבה, שנולדה רק בשנות ה-70 של המאה ה-19, כחלק מהניסויים שערך פרוצ'ו ביונדי-סנטי (Ferruccio Biondi-Santi). ביונדי סנטי היה חייל לשעבר שנלחם בצבאו של גריבלדי למען איחוד איטליה. כששב לביתו הוא פנה כמו רבים פנה לקריירה בתחום החקלאות והמחקר. הוא שכלל טכניקות גידול יין ביקבים של סבו, והחליט להכין יין העשוי 100% סנג'ובזה, ללא זנים אחרים. באותם הימים זה היה מהלך בלתי רגיל ואף מוזר. סנג'ובזה תמיד היה הענב הטיפוסי לטוסקנה (גם היום הוא הענב הנפוץ ביותר במדינה כולה, ולמעשה הזן העשירי הנפוץ בעולם), אבל איש לא חשב שזה אפשר לייצר יין המבוסס אך ורק על הענב שנתפס ביד רבים כגס ופשוט מידי. ביונדי-סנטי התעקש, וגם החליט ליישן את היין בחביות עץ גדולות במיוחד (ולא בחביות עץ חדשות מאלון צרפתי, כפי שנהגו יצרני יין רבים אחרים), על מנת שהעץ לא יהיה דומיננטי מידי, ושום דבר לא יפריע לטעמו של הענב להתבטא באופן מלא. הבקבוק הראשון של ברונלו יצא אל העולם בשנת 1888, והתוצאה, כך מספרים, היתה יין פירותי מאד, מקורי, שנשאר מלא חיים ובועט גם לאחר שיושן במשך פרקי זמן ממושכים (5 עד 10 שנים בחביות). מכיוון שהיין נולד כדרך לבטא את הענבים המקומיים, בחר ביונדי-סנטי בשם ההגיוני ביותר עבור היין שהמציא – הוא קרא לו ברונלו, משום שכך קראו המקומיים לענבי הסנג'ובזה. במשך תקופה ארוכה נשאר יין הברונלו התחביב הפרטי של ביונדי-סנטי, אך עם השנים התמונה השתנתה. בנו של פרוצ'ו, טאנקרדי (Tancredi) היה יינן מוכשר ששכלל את תהליך היצור והעלה את הרמה, ועם הזמן קמו לו מתחרים. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 החלה סצינת היין במונטלצ'ינו להתעורר ויצרנים נוספים הצטרפו לחגיגה. מיין שיש לא הכיר ואיש לא הבין, הפך הברונלו לאחד היינות הנחשבים ביותר במדינה ובזירה הבינלאומית. זהו היין האיטלקי הראשון שזכה לתואר DOCG, הנחשב לתו תקן המעיד על איכות היין ועל החיבור בינו לבין מסורת הייצור באזור מסוים, וברונלו (בציר 1955) הוא גם היין היחיד שזכה לככב ברשימת שניים עשר היינות החשובים של המאה ה-20 של מגזין היין הידוע Wine Spectator. כאשר חגג יין הברונלו 100 שנה להיווסדו הוזמן פרנקו ביונדי-סנטי (נכדו של פרוצ'ו) לפגישה חגיגית במעונו של נשיא איטליה, וכאשר הגיעה המלכה אליזבת לביקור רשמי ברומא, אחד מהיינות שהוגשו לה היה ברונלו, כמובן. איפה אפשר לטעום יינות ברונלו? הדרך הפשוטה ביותר לטעום יינות ברונלו היא באחד מברי היין (ובאיטלקית – אנוטקה enoteca) בעיירה מונטלצ'ינו עצמה. כך תוכלו לטעום כוס או שניים של יצרנים ידועים יותר ופחות, מבלי להתחייב לסיור שלם. אחד המקומות החביבים עליי באופן אישי הוא הבר-מסעדה אלה לוג'ה די פיאצה (Alle Logge di Piazza), שיושב ממש על אחת הכיכרות הראשיות של מונטלצ'ינו – פיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo). האווירה פה נעימה ורגועה, והתפריט אמנם מצומצם אבל כולל מספר מנות קלאסיות ועשויות היטב (נסו את הפיצ'י שלהם – סוג של פסטה טיפוסי לאזור סיינה, או את הטרטר המוגש עם כמהין). אם תבחרו לשבת בחוץ, תוכלו להשקיף על הרחובות מלאי חיים, ואם תשבו בפנים, ליד החלונות העצומים, תהנו מנוף מרהיב של העמק. נסו כוס (או שתיים... או שלוש...) מיינות הברונלו שבתפריט, ותבינו מיד מדוע הפכה מונטלצ'ינו ליעד חובה עבור פודיז וחובבי יין המבקרים באיטליה. לחילופין, תוכלו גם לבקר באחד היקבים הידועים שבאזור, ולהכיר את עולם הברונלו מקרוב. ישנם יקבים רבים שעורכים סיורים מודרכים (כולל טעימות), וסוג הסיור תלוי בטעמכם האישי ובתקציב שלכם (ברונלו איננו יין זול). יקב באנפי (Banfi) הוא אחד הידועים והמרשימים באזור. הסיורים המודרכים שלהם כוללים ביקור בחללי הייצור השונים, וטעימה מודרכת, כמובן. אפשר גם לטעום את היינות המשובחים שלהם באופן עצמאי ללא סיור – האנוטקה היפה שבמקום פתוחה (לרוב) לקהל הרחב. אם אתם מציינים אירוע חשוב, תוכלו לעצור לארוחת ערב טוסקנית מודרנית במסעדה הפועלת במתחם – לה סלה דיי גרפולי ( La Sala dei Grappol i) – שלאחרונה גם הוענק לה כוכב מישלן אחד. אתר מומלץ נוסף הוא קסטלו טריצ'רקי ( Castello Tricerchi ) – מבצר שהוסב לאחוזת יין ומציע יינות ברונלו מורכבים ומאוזנים. הסיורים שלהם מהנים, והנוף הנשקף מחדר הטעימות מקסים במיוחד. יקב ביונדי-סנטי ההיסטורי עדיין פעיל, כמובן, ומנוהל כיום על ידי הדור השביעי לשושלת. הביקורים המודרכים במקום ספורים, ומומלץ להזמין אותם לפחות שבועיים לפני מועד הביקור המתוכנן. בארולו (Barolo DOCG) אם הענב המזוהה ביותר עם טוסקנה הוא הסנג'ובזה, הענב המזוהה ביותר עם מחוז פיימונטה שבצפון מערב איטליה הוא הנביולו (Nebbiolo). בעיניהם של רוב מבקרי היין במדינה זהו למעשה הענב החשוב ביותר באיטליה, ויין בארולו (Barolo DOCG), אחד היינות היקרים והיוקרתיים ביותר במדינה, מיוצר מ-100% ענבי נביולו בלבד. בדומה לברונלו גם הבארולו הוא לא רק יין, אלא מותג – יין למביני עניין ולבעלי כיסים עמוקים. בקבוק סטנדרטי של בארולו ריזרבה מאת אחד היקבים המפורסמים ביותר במחוז – יקב ברונו ג'אקוזה (Bruno Giacosa) יעלה כ- 180 יורו, ואילו מחירם של בקבוקי וינטג' ימריא בקלות ויגיע לאלפי יורו. אפשר כמובן לקנות גם בקבוקי בארולו "רגילים" יותר, במחירים שפויים בהרבה (כ-50 יורו). עוצמתי ומורכב, בעל ניחוח עמוק ומפתה של ורדים ודובדבנים ותבלינים מתוקים, הבארולו ידוע בזכות המבנה והכוח שלו. בכל לגימה באים לידי ביטוי הגוף מלא, החומציות המאוזנת, הטעמים הפירותיים והטאנינים העגולים. על פי חוק חייב הבארולו להתיישן במשך 38 חודשים לפחות לפני שניתן לשחרר אותו לשוק (מתוכם לפחות 18 חודשים בחבית). יינות בארולו ריזרבה, לעומת זאת, מתיישנים במשך 62 חודשים (!) לפחות. ההיסטוריה המפוארת של הבארולו הגבעות שבהן מיוצר היום יין הבארולו מוכרת בשם "גבעו הלאנגה" (Langhe) והן נודעו כאזור שבו מייצרים יינות משובחים כבר לפני 2500 שנה. שבטים ליגוריים, גאליים וכמובן גם הרומאים ייצרו פה יין פופולרי מאד, ואפילו יוליוס קיסר, שחלף באזור לאחר מלחמת גאליה, התרשם מהיין ולקח עימו לרומא כמות מכובדת של חביות. ענבי הנביולו (nebbiolo), שכיום מזוהים באופן מוחלט עם תעשיית היין המקומית, הגיעו לגבעות הלאנגה (Langhe) רק במאה ה-13. שמם של הענבים נובע מתנאי האקלים הטיפוסיים לגבעות הלאנגה, המכוסות לעיתים קרובות בשכבה דקה של ערפל חלבי (באיטלקית, ערפל נקרא "נביה" – nebbia ובלטינית – "נבולה" nebula). כשמלך איטליה החליט להפוך בעצמו לייצרן בארולו בתקופת הרנסנס צמחה תעשיית יין הבארולו באזור, ובמאה ה-18 היין אף הגיע לשולחנם של דיפלומטים חשובים כמו תומס ג'פרסון (שנבחר בהמשך לנשיא ארצות הברית). אבל האמת היא שהיין שטעמו ג'פרסון ואחרים לא היה דומה בשום צורה לבארולו המוכר לנו היום. באותם הימים הבארולו היה יין קליל תוסס ומתוק, המזכיר בטעמו שמפניה. מי, אם כן, הפכו את יין האיכרים המתקתק ליין העוצמתי שנמכר היום במכירות פומביות באלפי יורו? הקרדיט מגיע לכמה תעשיינים ואנשי אצולה איטלקים, שמילאו תפקיד מכריע בהמצאה המחודשת של הבארולו, ולאישה אחת שהעזה להמציא מחדש את חוקי המשחק. המרקיז קרלו טאנקרדי פאלטי (Carlo Tancredi Falletti) היה בנקאי עשיר עם קשרים מכובדים בחצרו של נפוליאון, והבעלים של שטחים נרחבים באזור גבעות הלאנגה. אישתו, ג'ולייט קולבר פאלטי Juliette Colbert Falletti), היתה דמות מוכרת בחברה, פילנתרופית שניהלה מספר ארגוני צדקה חשובים, ויזמת בליבה. לאחר שבעלה נפטר בשנת 1838, רכשה ז'ולייט את הקרקעות שלו ממשפחתו, שכרה את שירותיו של אחד האנולוגים הצרפתיים הידועים של התקופה – לואי אודארט (Louis Oudart) – ויצאה להרפתקה. היא החליטה לנסות לייצר באיטליה את היינות הגדולים של צרפת, ולהשתמש לצורך כך בענבים המקומיים שבבעלותה. התוצאה הייתה כל כך מוצלחת, שמלך איטליה, קרלו אלברטו לבית סבויה (Carlo Alberto di Savoia) התאהב ביין. ז'ולייט פאלטי התגלתה גם כאשת שיווק מוצלחת, וכאשר שמעה שהמלך אהב את היינות שלה היא שלחה לו מיד 325 חביות יין בארולו, חבית לכל יום מימות השנה (ואם אתם תוהים למה 325 ולא 365, התשובה היא שבמהלך 40 ימי התענית שלפני חג הפסחא מאמינים נוצרים לא שותים יין). כך גם הפך הבארולו ליין המזוהה עם בית המלוכה האיטלקי, וזכה לכינוי מלך היינות – איל רה דיי ויני (il re dei vini). למעשה, מלך איטליה אפילו רכש אדמות באזור והחל לייצר יין בעצמו, ובנו, ויטוריו אמנואלה השני, הקים שם בשנת 1858 יקב שפועל עד היום – יקב פונטפרדה (Fontanafredda). האנולוג הצרפתי אודר (Oudart) המשיך לשתף פעולה עם אצילים נוספים באזור, כמו קמילו בנסו רוזן קאבור (Camilo Benso Cavour, שמונה בהמשך לראש הממשלה הראשון של איטליה המאוחדת). בהדרגה פותח המתכון המודרני ליין בארולו, המוכר לנו כיום. יש בארולו, ויש בארולו סיור טעימות באזור יחלוף במספר עיירות מקסימות, המשקיפות על נופים שמרחיבים את הלב והנפש – סרלונגה ד'אלבה (Serralunga d’Alba), בארולו (Barolo), מונפורטה ד'אלבה (Monforte d’Alba), גרינצנה קאבור (Grinzane Cavour) ועוד. לפי חוק, כל יינות בארולו המיוצרים באזורים המורשים הללו מוגדרים כיין בארולו, אבל בפועל, השוני בין היינות המיוצרים בעיירות השונות הוא משמעותי ונובע בין היתר ממבנה הקרקע, תנאי מזג האוויר והחשיפה לשמש. מכאן שגם הציונים שמעניקים מבקרי היין ליינות הבארולו משתנים מאד ממקום למקום, וכך גם המחירים שהיצרנים מרשים לעצמם לדרוש בשוק. כדאי לדעת שיין בארולו טוב, אבל טוב באמת, הוא בעל עוצמה אלגנטית שמעטים היינות האיטלקים האחרים שיכולים להשתוות אליה. זהו יין שיכול להתיישן בקלות במשך 20 שנה, ולכל אזור יש את המעריצים שלו. רבים מסכימים, ואני ביניהם, שיינות הבארולו מאזור מונפורטה ד'אלבה (Monforte d’Alba) הם בין הטובים ביותר שהאזור הזה מציע, ומתאפיינים בעושר טעמים וארומות מסחרר כמעט, ומבנה אלגנטי במיוחד. איפה אפשר לטעום יין בארולו טוב? כתמיד, יש שתי אפשרויות מרכזיות: לצאת לסיור מודרך באחד היקבים הידועים באזור, או לבקר בבר יין (אנוטקה – enoteca) מקומי ולטעום כמה כוסות. כך או כך, זו תהיה חוויה שלא תשכחו. כמובן שגם המסעדות הטובות באזור מחזיקות אוסף מפואר ולעיתים שומט-לסתות של יינות בארולו מעולים. בשל המבנה והעוצמה של היינות האלה מומלץ להזמין אותם לצד המנות הבשריות הטיפוסיות לאזור זה באיטליה, החל מרביולי פלין (ravioli plin) הממולאים בבשר ומוגשים עם ראגו, עבור במנת הבשרים המטוגנים הטיפוסית לפיימונטה (פריטו מיסטו פיימונטזה – fritto misto Piemontese) וכלה בסטייקים איכותיים מפרה פיימונטזית, כמובן. בעיירה בארולו (Barolo) עצמה, נסו את בר היין "לה ויטה טורקזה" ( La vita turchese ) – אוסף הבקבוקים שלהם ישמח כל חובב יינות, ולצד היין אפשר להזמין סוגים שונים של אנטיפסטי טעימים ובאיכות מצוינת. במונפורטה ד'אלבה (Monforte d’Alba) הזמינו (מראש!) מקומות בבורגו סנט'אנה ( Borgo Sant’Anna ), אחת המסעדות הטובות ביותר באזור (ובעלת כוכב מישלן אחד). האוכל פה נפלא, והנוף הנשקף מהחלונות הרחבים שנפתחים אל העמק נפלא לא פחות. שף פסקואלה לארה (Pasquale Laera) אמנם נולד בפוליה שבדרום איטליה, אבל הוא התאהב בצפון ומבשל את מנות פיימונטה במומחיות ובאלגנטיות ועם טוויסט מודרני. אם אתם מבקרים באזור בעונת פטריות הכמהין (ובאיטלקית – טרטופו Tartufo) אתם באמת חייבים להזמין מנת פסטה עם כמהין לבן. אזור אלבה שבפיימונטה הוא אחד משני האזורים המפורסמים ביותר באיטליה בזכות פטריות הכמהין שגדלות פה, ומדובר על מעדן אמיתי ובלתי נשכח. אמרונה די ואלפוליצ'לה (Amarone di Valpolicella DOCG) המלך השלישי הוא יין האמרונה, אחד היינות הידועים ביותר במדינה. אמרונה הוא יין גדול – גדול בטעמים, בעומק, באחוז האלכוהול, במספר המעריצים שלו ובעוצמה שהוא מביא עימו. באופן מפתיע למדיי היין החשוב הזה נולד בטעות... כן, הכול התחיל מחבית שנשכחה. טכניקת ייצור יין האמרונה היא יוצאת דופן ומבוססת על תהליך שנקרא באיטלקית "אפסימנטו" (Apassimento): לאחר שבוצרים את הענבים מניחים להם להתייבש במשך פרק זמן ממושך, עד שחלק גדול מהמים מתנדפים, הענבים נעשים כמעט צימוקים, וריכוז הסוכרים שבתוכם עולה. טכניקת האפסימנטו מוכרת כבר מימי רומא העתיקה, וסייעה למגדלי הגפנים לייצר יינות מתוקים ומרוכזים מאד, כמו יין הרצ'וטו (Recioto) הפופולרי עד היום בין גבעות הואלפוליצ'לה. יום אחד הכין איכר מקומי יין רצ'וטו, ושכח חבית אחת במרתף. לאחר שפתח אותה הוא גילה תופעה מעניינת – הסוכרים שביין הרצ'וטו הפכו לאלכוהול, ובמקום יין מתוק התקבל יין עמוק ומורכב, עם טעם מריר עדין מאד שליווה כל לגימה (משמעות המילה "אמרו" amaro באיטלקית היא מריר). והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה... איך מכינים אמרונה? כמובן שגם לאמרונה יש אזור המוגדר כ"אזור קלאסי", המתפרש בין הכפרים נגראר (Negrar), פומאנה (Fumane) ומאראנו (Marano) בגבעות ואלפוליצ'לה (Valpolicella) במחוז ונטו (Veneto). השילוב בין תנאי האקלים ומבנה האדמה באזור הזה הפך אותו לאחד האזורים החשובים בתעשיית היין באיטליה. על פי חוק, ניתן לייצר אמרונה אך ורק מרשימת זנים מותרים: קורבינה (Corvina), קורבינונה (Corvinone), רונדינלה (Rondinella), מולינרה (Molinara) ואוסלטה (Oseleta). ענבי הקורבינה והקורבינונה, הנקראים כך על שום צבעם הכהה המזכיר את צבע העורב (קורבו, corvo באיטלקית), הם אלה שמעניקים את הגוף והעוצמה ליין. הענבים נקטפים לאחר שהגיעו להבשלה מלאה, ומיובשים בחדרי ייבוש מיוחדים. בעבר נהגו האיכרים לייבש אותם על מחצלות, אבל כיום התהליך כולו מתרחש בחדרים מתוחכמים עם בקרה אקלימית מלאה. זהו אחד השלבים החשובים ביותר בתהליך ייצור האמרונה, ויש לו השפעה מכריעה על טעם היין ועל מבנה הטאנינים שלו. לאחר הייבוש, הסחיטה והתסיסה עובר היין לחביות עץ ליישון ממושך – לפחות שנתיים על פי חוק. רוב האחוזות מיישנות את היין לפרקי זמן ממושכים יותר, ולרוב עוברות לפחות 4-5 שנים מרגע הבציר ועד הרגע שבקבוק אמרונה יוצא לשוק. התוצאה, יש לומר, מצדיקה את ההמתנה הממושכת, משום שאמרונה טוב (ואני מתכוונת לאמרונה טוב באמת ) הוא יין שיגרום לכם לפעור את הפה בהתלהבות ולמזוג לעצמכם מיד עוד כוס. חזק ומורכב, בעל טאנינים מעוגלים, מתיקות רכה, טעמים פירותיים שמחים (תותים, דובדבנים ושזיפים), בלסמיות מעודנת וניחוחות בשלים של פרחי סיגליות וורדים שהופכים את היין הזה לאחד האהובים באיטליה, ולמנצח בתחרויות יין רבות. איפה אפשר לטעום אמרונה? ישנם מספר יקבים נהדרים המתמחים ביינות אמרונה, ונמצאים במרחק קצר מ וורונה (Verona). ההיצע יכול לבלבל, אבל אני אישית מעדיפה את האחוזות ההיסטוריות, שמציעות לא רק חוויית יין מעולה אלא גם הזדמנות לבקר במשכנים מפוארים בעלי ערך אומנותי ותרבותי. אחוזת סנטה מריה די גאטנו בראטני ( Tenuta Santa Maria di Gaetano Bertani ), לדוגמה, היא אחד היקבים היפים ביותר באזור כולו, וחווית הטעימה שלהם תשמח לא רק את בלוטות הטעם אלא גם העיניים והלב. המשפחה מייצרת יינות מזה דורות, ורכשה את אחוזת מוסקוני-ברטאני (Mosconi Bertani) שבלב גבעות ואלפוליצ'לה. חובה להזמין את הסיורים מראש, כמובן! לחילופין, אפשר לשבת לארוחה נהדרת באחת המסעדות הידועות בין גבעות ואלפוליצ'לה, וללוות כל מנה ביינות אמרונה משובחים. במסעדת ואלפוליצ'לה ( Ristornate Valpolicella ) שבעיירה נגראר (Negrar), לדוגמה, האוכל נהדר ותפריט היינות ארוך כמו ספר. מומלץ (ולמעשה חובה) להזמין מקומות מראש.

כל שנה אנחנו מוזמנים למסיבה שהסיבה לעריכתה היא תפוח אדמה מבושל במים... כלומר ארוחת ניוקי! הנה כמה תמונות והסברים ישירות מהמומחים שעמלו שעות ארוכות על ההכנה. בורונה יש מסורת ארוכה של הכנת ניוקי, ואכן הפסטיבל המפורסם של ורונה נקרא הניוקולר, בראשו עומד "פפה דל ניוקו" (אב הניוקי) בכל שנה הם מזמינים את אותם אנשים, אך מידי שנה נענים ומגיעים לשבט הניוקי יותר מוזמנים. כנראה שהשמועה על טעמם עוברת מפה לאוזן. ​ השנה הוכנו 1573 ניוקי והיה גם מי שספר. המתכון לניוקי מורונה: 1 ק"ג תפוח אדמה 1 ביצה 300 גר קמח לבן מלח לפי הטעם השלבים: מבשלים את תפוחי האדמה במים עד שהם רכים (מומלץ להשתמש בתפוחי אדמה בעלי מרקם קמחי) ומקלפים אותם כשהם עדיין חמים. על משטח עבודה מקומח היטב יוצרים גומה בערימת הקמח ולתוכה מועכים את התפוחים החמים בעזרת מועך תפוחי אדמה. מוסיפים את המלח והביצה ולשים עד להווצרות בצק דחוס ללא גושים: מהבצק, על משטח מקומח, יוצרים נקניקים ארוכים, אותם חותכים לחתיכות בגודל 2-3 ס"מ. כל חתיכה נלחצת בתנועת גלגול על גבי מזלג או לחלופין מתקן הניוקי. הלחיצה מעניקה לניוקי אוריריות שעוזרת בבישול וצורה יפה ומסורתית. הניוקי מבושל במים רותחים מומלחים במלח גס דקות ספורות עד שהוא צף: המתקן המיוחד לניוקי או המזלג דורש מיומנות אותה תרכשו ככל שתכינו יותר ניוקי: מתכון ניוקי תפוח"א שלנו: מתכון לניוקי גבינת ריקוטה שלנו:

שמונה הרהורים על אומנות, קוסמולוגיה ואוריינות טכנולוגית במהלך מסע בעיר הצפופה על הענווה להלן כמה הערות שנכתבו ברומא, תמיד במקום כדי לנסות ולזכור את הרגשות כפי שנחוו, ועובדו לאחר מכן, בערבו של כל יום במלון. 1. קבר סיי טוומבלי הלכתי בגשם הגדול בנחישות של לגיונר רומי. רטוב עד התחתונים והגרביים. אבוד עם המפות המפגרות של המלון והג׳פיאס של האייפון אבל בעקשנות קנאית של צייר- לראות את קבורת ישו של קראווג׳יו בכנסיית סנטה מריה אין ואליצ'לה . חשבתי מי בעולם היה מוכן ללכת אתי שעה במבול הזה בשביל לראות ציור? שמחתי שטסתי לרומא לבד. שמחתי בכלל בלבדות. איך אפשר לעמוד מול קראווג'יו בחברת אדם אחר, זהי חוויה כל כך אישית. לאורך כל הטיול הזה התעקשתי על הכלל: אני הולך ברגל. המרחקים ומזג האוויר לא מזיזים לי. לא טסתי הנה כדי לראות את פנים המונית או האוטובוס. וכמעט התחלתי להטיל ספק בחוק שקבעתי כשחשבתי שאתפוס את הצינון שיביא למותי במבול הזה. את הכנסייה מצאתי כמובן בטעות כשכבר אמרתי נואש. הציור היה שווה את זה. הוא מהיפים בתולדות האמנות. לבסוף, כשהסתובבתי עם הגב אליו ראיתי להפתעתי את השלט שמודיע, בלטינית: כאן קבור הצייר האמריקני הדגול. 2. על האינסטליישן המוזיאונים הגדולים בעולם הטעו אותנו ועודם מטעים אותנו לגבי תנאי הצפייה של יצירות מופת. רובן לא נועדו להראות בחלל ממוזג עם מרווח קיר לבן סביבן ממרחק נגיעה. רובן הושקעו בארכיטקטורה. בגומחות בקפלות פרטיות בכנסיות. כחלק ממארג שלם שלעיתים כלל עמודים, כרכובים, פיתוחים. לא פעם פיסול, חלונות, משחקי תאורה, שעות היום, עונות השנה, ריחות הקטורת נגינת העוגב וכו׳. יש משהו צודק בלראות את העבודות האלו ככה ולהבין עד כמה התצוגה המוזאלית אזוקה לאתוס המודרניסטי של הציור, להגיון שלו כסחורה, ועד כמה אמנות המאות ה-15,16,17,18 הבינה מראש את מה שנוסח בזמננו כ- ״יציאה מהקובייה הלבנה״. 3. על אגמי האור חישבו על אדם שהכרתם ומת. עצמו עיניים והעלו את דמותו לנגד עיניכם. נסו לאחוז בדימוי הזה. הוא חמקמק, הוא קיים אך כשלמות מסנוורת ואם תרצו להתבונן בפרט, קמט שליד השפה, ברק שמחה בעין, ייגוז ויעלם. בדומה לכך אומרים שניתן לראות שלטים עיתונים וספרים בחלומות אך לא לקרוא בהם. זהו תפקידם של אגמי האור המבריקים בציוריי המאסטרים. ז׳אן לוק מריון הפילוסוף הקתולי המוזר, בפסקה מפורסמת מתוך ״על העודפות״ מספר על חווייתו מול המרת פאולוס של קראווג׳יו (בסנטה מריה דל פופולו) וכותב כך: ״ אני עוקב מזווית עיניי אחר אגם האור המציף באחת את הצד ההפוך לברק -שנראה כצץ לפני התמונה, ומכאן מאחורי גבי. עד כדי כך שאפילו אמור הייתי להסתובב אחורה בתגובה מתוך רפלקס כדי להבין את מה שקרה לפני התמונה. הנראה לעין אינו הורס כאן את המחזה המצויר אלא מקיף את הצופה...״ זוהי מה שהוא מכנה, תופעה רוויה, עודפת. תחשבו על העיניים שלכם ככוסות מים ועל הנראה כברז. אגמי האור האלו מסמנים את הרגע שהכוס עלתה על גדותיה. שהנראה עודף על היכולת להכיל. האינסטליישן האדיר המכיל את העלייה השמימה של קראצ'י ממול ואת המרת פאולוס של קראווג'יו מימין וצליבת פטרוס שלו משמאל הוא דיסקוטק של משחקי אור. פאולוס נפל מהסוס והתחת הענק שלו פונה אל המריה של קראצ'י. לראות ולא להאמין. מיקום: Piazza del Popolo, Roma 4. על קדושים מעונים בעומדי, בגשם הגדול בקמפו דא' פיורי תחת פסלו של ג'יורדנו ברונו, עלתה בלבי המחשבה שאין שניות בעולם. ברונו כידוע נשרף בחיים על המוקד ב-17 בפברואר 1600 משום שחזה בדיוק מבהיל את התמונה שתיאורית המיתרים משרטטת לנו היום: ריבוי יקומים. בוקר אחד, חשבתי לעצמי הקיץ השרץ מליל חלומות טרופים ולמרבה הזוועה הרי הוא אדם במיטתו: שהרי טרם ראינו חרקים קושרים אחד מבני מינם לזרדים ומביטים בו כשהוא נשרף לנגד עיניהם. ואז מקימים אנדרטה לזכרו. נזכרתי שקראתי אי פעם גם אצל בובר שאין שניות בעולם. שהשניות אלוהים –עולם נפתרת ביהדות, (ובוודאי שנפתרת בשפינוזיזם)- ושאין שניות אני אתה, כלומר בוודאי שיש, אלא שהנפש, והביטוי שלה כאמנות, כמדע, היא הקשת המתקמרת בניהם. נזכרתי כאן בדברים האלו בשל הזיקה בין הקדושים המעונים של המדע והקדושים המעונים של האמנות ובינם לבין האוהבים: הללו במותם נעשים גשר בין האדם לעולם. מיקום: פיאצה Campo de' Fiori 5. פסל המרסיאס העתק רומי משלהי המאה הראשונה לפני הספירה על פי מקור יווני אבוד. באחד ממבני המוזיאון הציבורי הראשון בעולם: Capitoline Museums 400 שנה לאחר עלייתו על המוקד, הכנסייה הביעה צער עמוק מה שהמעתיק הרומי בשיש ורוד שזור וורידים אדומים משורטטים מבעד לממברנות שקופות לבנבנות, כשביס אפרפר כלטיפה על הים (*) - ידע, וביקש למסור לנו, כשהעתיק- ממקור מברונזה- סביר להניח, הוא מה שהאמן היווני ביקש להסתיר. וכאן טמון כל ההבדל בין העולם הרומי, ארצות הברית של העת העתיקה לבין זה היווני: היחס לפן הגרוטסקי של האמת. כי החיים, ובעיקר הייסורים הם נוראים באשר הם מבזים, גופניים, לא אלגנטיים. הו הגוף, עם האוויר הנכנס ויוצא ממנו, עם הנוזלים שהוא מפריש, עם כל הבפנים המתגעש החוצה. היעלה על דעתו מישהו כי היוונים לא ידעו זאת? ידוע ידעו. אך מחויבותם האמנותית לא לאמת החיים הייתה, אלא לחיים כפי שראוי היה שיהיו. בפעם הבאה שנפגוש בסבל האסתטי יהיה זה בגרסה הקתולית הפרוורטית שלו, נוסח גווידו רני: היופי כפרסומת לסבל. לכן שירו שיר הלל למקור הנעלם. שירו לאלגנטיות העצורה והמאופקת. הללו את השקר היפה על פני האמת המגונה. מיקום: (**) Piazza del Campiglio ​ (*)- מאיר אריאל. שם,שם. (**) – הפסקת אוכל: Grzinio Food מעדנייה מקומית, המגישה כריכים וארוחות צהריים. בקשו את השפריץ שלכם קר ולידו Affettati (פרוסות נקניק וגבינה). 6. פסל משה אין סיפוק בעולם. גם הגעת לבאר אינך מסופק. גם הבטת לתוכו אינך מסופק. גם שתית מימיו אינך רווה. ואין בימינו שיתנו לך לגשת לפסל של מיכלאנג׳לו קל וחומר וללטפו. בן בנו של קל וחומר לנשקו. הגעתי לאין וינקולי בשעת המיסה. האורגן הגדול נהם כדרקון. עמדתי מולו וקיללתי את חוש הראיה. כל היום אנחנו רואים מאכלים מגרים ואין שובע מהראיה. רואים נשים יפות ואין נהנה מהראיה. מקולל החוש הזה המביא אל תוך הנפש פנימה את הדבר ללא חומריותו. מקולל. משה הוא פסל של מתחים עצורים. מיתריי קשת טעונים בחץ רועדים כעומדים לפקוע. פרויד הרחיב על הזקן. גומבריך, פנופסקי, בוקהארדט. אבל נדמה לי שרבים פיספסו את עיקרו של הפסל והוא שהבנתי בעומדי מולו שם אפוף נגינת עוגב: משה של מיקלאנג׳לו הוא נפטון. טריטון. פוסידון. הזקן הוא מטאפורה לשליטה בגלים (כמו בפיסול ההלניסטי, כמו בניקה מסמות׳רק שכנפיה הן מפרש וגלי שולי שמלתה הם הים) וכל זאת למה? כי משה הוא האל שחצה את הים. מיקום: Basilica di San Pietro in Vincoli 7. הקפלה הסיסטינית תחת הקפלה הסיסטינית ולאור הבוהק הכחול של יום הדין האחרון הייתי כאלכוהוליסט שהטביעוהו בקוניאק. טובע וממשיך לשתות עד חנק. בדרך לשם עברתי בסטנצה דלה סניאטורה והתאכזבתי מעט מרפאל וכבר הכנתי את עצמי לאכזבה. ציפיתי כי יידחקו בי לצאת. יציקו לי המוני התיירים. צילומי מצלמות. והתקרה תהיה רחוקה ולא ניתן יהיה לראות ולחוות כלום. אך לא היא. התקרה היא המקרה היחיד שאני מכיר של ציור המייצר אינטימיות בעוצמה של מגאפון. היא מסחררת. הדמויות מתגלשות לקראתך. הצבעים העזים. היא מהבהבת. מדלגת מציור של דמויות לציור של ארכיטקטורה לציור של ציורים. כמו התקף אפילפסיה על אל אס די- ובכל זאת היא מגיעה אלך כלחישה בחושך. כשפתי אישה על לחייך. * עליינו להתקמצן בסופרלטיבים בחיינו רק כדי שכשניכנס לקפלה הסיסטינית יהיה ערך למילים ״נורא הוד (*)״ . מיקום: Musei Vaticani, Città fel Vaticano (*) - מעורר כבוד רב, מפואר ומעורר רגש התפעמות- איוב לז כב:"מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה עַל אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד". וכן :" והוא נזיר וקדוש אלוהים ונורא הוד "- ח.נ. ביאליק / מגילת האש,וכן:" נורא הודו / כבדה ידו / זיו כוכביו לאוהביו "- לאה גולדברג / שבחי הלילה. הוא נבנה לפני 1900 שנה. והוא מושלם. הוא אומר משהו על טבור העולם, על מרכז, על אקסיס מונדי, על רוח, על אמנות עכשווית, על אינסטליישן, על טכנולוגיה (עם היעלמו של הידע הרומי, אירופה לא תדע לעשות כיפה כזאת עד לעידן המודרני), על אמנות שנעשתה לא על ידי אמן אלא על ידי ציוויליזציה. על חדר שתקרתו פתוחה לשמים, על רוחניות, על דתיות, על זיקה לזמן ולטבע. על סובלנות. הוא ממקם אותך. ממרכז אותך. כמו חמש שנות תרגול מדיטציה דחוסות לסנטימטר. אין אלוהים הוא אומר לך- אבל יש אלוהי באדם. אתה עומד נוכח האלוהי שבאדם הוא אומר לך,ואתה קונה או משלם במקדמה למפרע, על העלוב שבו. אתה עומד לראשונה בחייך בכאן ובעכשיו המוחלטים- קצת ענווה.

המדריך השלם לסיילים במילאנו ובאיטליה איך להשיג את הפריטים מהחלומות במחירים מציאותיים. עונת הסיילים הקרובה תחל ב- 1 ביולי 2017, ותסתים בדיוק 60 יום לאחר מכן. אך בואו לא נדבר כבר על הסוף… יתרונות בולטים או למה דווקא באיטליה? אם אתם מכורים למותגים, התיחסו לאאוטלטים באיטליה כאל חללית האם שלכם. כלומר כמקום שבו אפשר להשיג את הסחורה היוקרתית ביותר במחירים הטובים ביותר. בדרך כלל הסיילים של מותגי היוקרה הם המשתלמים מכולם, מאחר והם מציעים את פריטי הסמפל שלהם במחירים מוזלים כך שאפשר לקנות מוצר בעל איכות גבוהה מאוד במחיר סביר. טווח ההנחות משתנה מחברה לחברה בהתאם להחלטותיהן, אך הסיילים מתקיימים בכל הקטגוריות, בגדים, נעלים, תיקים, משקפי שמש וכו' טיימניג אישי בשביל להיות בטוחים שאתם מרוויחים את הדילים הטובים ביותר, דעו שבהחלט משתלם להיות מראשוני העומדים בתור מיד עם ההכרזה על פתיחת הסייל- כך בחניות המותג של מעצבי היוקרה, באאוטלטים החשובים, ובבתי הכל-בו. טימיניג ציבורי הדילים הטובים ביותר מתקיימים פעמיים בשנה בהתאם לעונות. אביב-קיץ- סתיו-חורף. בדרך כלל הסייל של החורף מתחיל מיד לאחר חג המולד, כלומר בינואר-פבואר וזמן הסייל של הקיץ מתחיל ביולי ונמשך עד ספטמבר. בכל שנה משתנים התאריכים המדוייקים של הסיילים לכן מומלץ לעקוב. חשוב לדעת מתי מתחיל הסייל כדי להיות ראשונים בתור לפריטים השווים. אלא נחטפים כמובן ראשונים. כמו כן חשוב להתעדכן מתי מסתיים הסייל, מפני שתאריך זה עשוי להשתנות בהתאם לכמות המכירות שנעשו באותה עונה ובהתאם למזג האוויר. זמני הסייל באיטליה טורינו וסביבתה -1 ביולי עד 28 באוגוסט. פירנצה וסביבתה -1 ביולי עד 30 האוגוסט. ג'נובה וסביבתה - 1 ביולי עד 30 באוגוסט. בולוניה וסביבתה - 1 ביולי עד 29 לאוגוסט. ונציה וסביבתה -1 ביולי עד 31 לאוגוסט. רומא וסביבתה- 1 ביולי עד 13 לאוגוסט. נאפולי וסביבתה - 1 ביולי עד 29 לספטמבר. לוקיישן, לוקיישן, לקויישן באזור העיר מילאנו יש שישה אאוטלטים חשובים: Serravalle האוטלט הגדול באירופה Vicolungo - מכונה אאוטלט הסטייל Fidenza FoxTown - קפיצה קטנה לשוויץ Franciacorta Salvagente Milano - נמצא בתוך מילאנו ההסעה לסייל כדי לעזור לכם לחסוך עוד קצת כסף שתוכלו להוציא בסופו של דבר על בגדים (כי הרי לשם כך התכנסנו) אספר לכם על luxury shuttle services זהו השאטל המסיע את כל מי שרוצה, מידי יום ביומו, ממרכז מילאנו ליעדים האהובים עלינו. עלות הנסיעה היא כ- 10 עד 20 יורו. לאאוטלט Salvagente שנמצא בתוך מילאנו מגיעים עם אוטובוס מספר 60 העוצר ב Via Bronzetti פינת Via Archimede. חוק ההחזרות באיטליה חוק ההחזרות באיטליה הוא מאתגר יותר מבמדינות אחרות: פריטים שנקנו בהנחה אינן ניתנים להחזרה אך ניתנים להחלפה. פריטים שנקנו בעונה רגילה ניתנים להחלפה במשך 30 יום פריטים שנקנו בסוף העונה אינן ניתנים להחזרה אלא אם כן הם פגומים. לכן שימו לב למה שאתם קונים, ביגוד או אקססוריז תמיד שימו לב שהפריט או המידה נכונים וללא פגם. לעיתים ניתן לקבל לקבל זיכוי אם המנהל או בעלי החנות לגמרי מסכימים איתכם, ואז דעו שנפל בחלקכם מזל טוב... ההנחות בהתאם לחוקים האיטלקים, ההנחות חלות על פריטים מהעונה הנוכחית ועל הקולקציות האחרונות. ההנחות אינן חלות על הפריטים מהעונות החדשות אין סכום קבוע להנחות, אך הן בטווח של בין 5% ל 70%. ​ לא לשכוח לבקש בקופה ולמלא טפסי - Tax Free כל מי שאינו בעל דרכון אירופאי זכאי להחזר כספי נוסף. התהליך מפורט בכל אחד מאתרי האאוטלטים המלצה אישית החנות המכילה הכל מכל טוב בתוך מילאנו נקראת La Rinascente חנות זו היא אחת החנויות המרכזיות במילאנו ובא ריכוז המותגים הגדול ביותר. ההבדל בינה לבין חניות אחרות הוא אופן התצוגה, המחולק על פי קטגוריות: בגדים, נעלים, אקססוריז, כלי בית, הלבשה תחתונה וכו’ כל אחת מהקטגוריות מוצגת בקומה משלה בדומה לבתי כל-בה גדולים בארה"ב. חנויות אחרות במילאנו ממינות את הסחורה לפי מותגים. (אך על דאגה כל זה לא אומר שמקומם של המותגים נפקד ברינשנטה) כל שנותר כעת הוא לתכנן את צייד הסיילים המושלם! זכרו ככל שתגיעו מוקדם יותר, תמצאו את הדברים השווים ביותר!

היום כשהיא חלק בלתי נפרד מתעשית האופנה במילאנו, חן חורש נזכרת איך עזבה לפני שנתיים משרה בכירה ברשת Pull&Bear בישראל והצליחה להפוך את החלום השאפתני שלה למציאות. ממקומה בלב בירת האופנה מהמשפיעות בעולם, היא מספרת על עצמה, מזהה את הסימפטומים המעידים על שגעון אמיתי לתחום, ולא שוכחת לעדכן לגבי האירועים החשובים בחודש יוני. ביקשו ממני לכתוב על אופנה באיטליה. ובכך בעצם ביקשו ממני לכתוב על הסיבה שבגללה עצרתי את החיים שלי והעברתי אותם למקום חדש. מה היה בחיים הישנים? ובכן, להתעורר כל בוקר בחמש, לפני השמש. לצאת לדרך במכונית, להשתדל לא לשפוך על עצמי את הקפה ולהתקע בפקקים באילון. מסביבי ראיתי נשים כמוני, ממהרות, לחלקן היתה כוס קפה ביד כמו שלי, וחלקן ניסו להספיק להתאפר תוך כדי נהיגה. אל מול החיים הישראלים האלה יעיד כל מי שביקר אי פעם באיטליה - השינוי בקצב אינו מוטל בספק. להתעורר בבוקר ולרדת לפיאצה לשתות כוס קפה. לאכול בריוש, ולהרוויח שקט שאין בשום מקום. אז אם הגעתם למילאנו או בכלל לערי איטליה כדי לקחת הפסקה מהסטרס הישראלי, אני אהיה כאן כדי לספר לכם על אירועי האופנה השווים ביותר. על תצוגות אופנה המתקימות מידי עונה. ועל מקומות שעליהם אף אחד לא יידע להמליץ. פשוט מפני שכדי להיות חלק מתעשיית האופנה בעיר את חייבת להיות חלק בלתי נפרד ממנה בחיי היום יום. השקט והשלווה הם כמובן רק תופעות לוואי. איטליה ידועה כמגרש המשחקים הטוב ביותר לקהל צרכני האופנה. מי שבאמת מבין באיכות יחפש את התווית המפורסמת made in italy וילחץ אם יתקל בתווית המוחבאת של ממלכת החקיינים - סין. וזה בסדר. כי האופנה האיטלקית אינה ממותגת גבוה כל-כך לחינם. רמת המומחיות של החייטים האיטלקים אין דומה לה בעולם. פריטים רבים נעשים בעבודת יד. תעשית האופנה כשמה כן היא, תעשיה, המורכבת מריכוז גדול של בעלי מקצוע מומחים, מתפרות, מעצבים, וחדרי תצוגה. הלייבלים הגדולים כמו ורסצ’ה, פראדה, דולצ’ה וגאבנה ורבים אחרים מתכננים את הקולקציות שלהם כאן במילאנו ומיצרים אותן בפרוורים הסמוכים. לפני שאספר לכם על אירועי האופנה שמתקיימים בעיר במהלך השנה עם התצוגות המושקעות והשוות ביותר, אפתח בעדכון ראשוני על אירועי אופנה חשובים בחודש יוני במילאנו ובפירנצה. שלא תפספסו. FASHION WEEK, PITTI IMMAGINE UOMO 92 Florence June 13 - June 16 2017 פירנצה יריד אופנה בינלאומי לבגדי גברים במבצר לשעבר שנבנה על ידי אנטוניו דה סאנגאלו. זוהי המהדורה ה-92 של היריד, אשר יתקיים במשך שלושה ימים - משלישי עד שישי. ניתן לקנות כרטיסים לארוע באתר FASHION WEEK Milan June 17 - June 20 2017 שבוע האופנה לגברים במילאנו WHITE MAN & WOMAN Milan June 17 - June 19 2017 יריד אופנה לגברים ונשים כאחד בעל אופי יחודי האירוע מתקיים בויה טורטונה - Via Tortona במילאנו. אירוע זה מציג בגדים בסגנון Outodoor כמו גם מגמות חדשניות באופנה. שלל כשרונות חדשים בתעשייה מפציעים עונה אחר עונה.הדור החדש של המעצבים ואמני ההלבשה וסגנון החיים מקבל במה. בנוסף מוכתבות מגמות חדשניות באמצעות בחירה קפדנית וקבועה של קולקציות PITTI IMMAGINE BIMBO 85 Florence June 22 - June 24 2017 שבוע אופנה לבגדי ילדים פירנצה - יריד סחר מרכזי בינלאומי המוקדש לאופנה ולסגנון החיים של ילדים. המהדורה ה -85 של האירוע הדו-שנתי תתקיים בין ה-22 ל -24 ביוני בפירנצה. במהדורת הקיץ בשנה שעברה ביקרו כמעט 10,000 איש בינהם יותר מ-5700 קונים. המהדורה הנוכחית PITTI BIMBO 85 תציג 437 אוספים מכל העולם וצפויה למשוך קהל רב עוד יותר. PITTI IMMAGINE BIMBO קיץ 2017 מהווה פלטפורמה עסקית ייחודית. PITTI IMMAGINE FILATI 81 Florence June 28 - June 30 2017 פירנצה - סדרה של ירידים המתמקדים בחומרי גלם, כגון, חוטים וסיבי טקסטילביצור אורגני, ידידותי לסביבה וסחר הוגן, מציג את המוצרים וההתפחיות החדשות בתעשיה זו. מתקיים בפורטזה דה באסו, מבצר שנבנה על ידי אנטוניו דה סאנגאלו מדיצ'י.

נשים אלגנטיות בתסרוקות מטופחות ומנופחות מפגינות לראווה את התיקים המדהימים שלהן בעודן צועדות בצעדים קטנים בעקבי Louboutin. טופפות בעדינות בקבוצות או בזוגות פנימה והחוצה מן החניות ב – Via Montenapoleone. לחנויות חלונות ראווה גדולי מידות ודלתות זכוכית חתוכות בהם. לצד הדלתות עומדים שומרים חמושים ויפי תואר. הם פותחים את הדלתות עבור הנשים ומברכים אותן לשלום. נדמה כי השומרים נבחרו בשל מראם בהתאם לעיצוב החלל ולפריטים הנמכרים בחנות. הסחורות הללו נוטות לשמור על ערכן. כמו זהב. הזיזו את השעון שלושים שנה לאחור ותיק ממותג שנקנה כאן אז, שווה לפעמים יותר בחלוף השנים. הנשים מכירות את הסמטאות הקטנות המקיפות את רחוב מונטנפולאונה ואת החניות החבויות בהן. רחוב מונטנפולאונה הוא כמו שמורת טבע. אפשר להסתובב בו משלומפרים עם תרמיל גב וסנדלי שורש ולהביט ביצורים היפיפיים כשהם מנהלים יחסי גומלין עם סביבת הגידול שלהם. שטרות סגולים ירוקים וכתומים נספרים ונבלעים בקופה הרושמת (איטליה היא אחת המדינות האחרונות באירופה המערבית בהן נעשה עדין שימוש רב בכסף מזומן) אפשר להצטרף אל הלהקה ולהפוך לאחד הפרטים שבה. הכללים ברורים. אך מילאנו כשמורת טבע לקניות היא הרבה יותר מרחוב מונטנפולאונה והסמטאות הקטנות המשתרגות סביבו. מותגי-על במחירים של מטה ברשת האאוטלט בשם D magazine נמכרים בגדי מעצבים במחירים שפויים. יש מציאות ופריטים מעולים שעל פי נהלי השיווק לא היו אמורים להגיע לאאוטלט. מעצבים צעירים וחניות יד שניה אזור קניות בעל אופי מעניין הוא Porta Ticineze. זהו רחוב שהתפתח במהירות בשנים האחרונות. לאורכו אפשר למצוא חניות של מעצבים צעירים המתאמצים להתברג לאט לליגה של מעצבי העל. בנוסף תמצאו שם חניות יד-שניה אשר בהן פריטים אולטרא מיוחדים ומקוריים. אזור זה שונה מאזורי קניות אחרים במילאנו, מפני שקהל היעד שלו הוא צעירים או אנשים המעונינים לפתח סגנון אישי מובחן. (על השמרנות האופנתית במילאנו תוכלו לקרוא כאן ) בהתאם לרוח זאת תוכלו למצוא באזור זה גם מסעדות ובתי קפה שהתפריט שלהן מושפע משלל תרבויות ומטבחים. ב- Via Torino ו- Corso Buenos Aires אפשר למצוא מותגי אופנה צעירה בינלאומית ורשתות איטלקיות. חנויות קונספט - קניות בחללים מעוצבים כהזיה חניות קונספט הפכו בשנים האחרונות לעניין בפני עצמו. מפני שמדובר בעיר שהעיצוב בה הוא מוצר צריכה בסיסי ממש כמו לחם וחלב, חניות הקונספט במילאנו הן מיוחדות עד כדי כך שהן שוות ביקור ולו רק כדי לחזות בעיצוב החלל. Corso Cormo 10 - קורסו קומו 10 הותיקה היא חנות הקונספט הראשונה בעיר וכידוע יש בה גלריית לאמנות מודרנית וחנות לספרי אומנות ומגזינים, בית הקפה המפואר שלה מארח את כל מי ששייך לתעשיית האופנה. אתר החנות DONDUP Casa MILANO Via della spiga 50 חנות קונספט לאופנת בגדי גברים ונשים מאפשרת לנהל ארון וירטואלי בעולם בשם DONDUPVILLE.COM, בו אתם יכולים לאכסן פריטים שמוצאים חן בעינכם, לכתוב תגובות הקשורות לפריטים אלו ולהתעדכן בזמן אמת באשר למחיריהם, מיקומם, וזמינותם. לאתר החנות המסקרן BTcino concept store Viale Gian Galeazzo, 3, Milano ניתן לחנות את החנות "מרחב חוויתי" העוסק בחיים, עבודה, ומגורים. מוכרים מוצרים העוזרים להפוך את הבית ל"חכם". העיצוב של האדריכלים Migliore ו- Servetto לאתר החנות באוויר הפתוח – שוק פעם בחודש, בכל יום ראשון האחרון של החודש מתקיים שוק באזור – Navigli, הדוכנים פרושים לאורכו של נהר הנאבילי הנהר הגדול ביותר בעיר. אם יש לכם סבלנות לליקוט וצייד תוכלו להעביר שם יום שלם ולפשפש בלי סוף. בגדי מעצבים מיד שניה, פרטי וינטאג' לריהוט הבית ואמנות מכל הסוגים. ממולץ ביותר! קניונים בפיאצה דואומו – Piazza Duomo, תמצאו את LA Rinascente דיפרטמנט סטור ענקי וחלומי Excelsior mall הוא מרכז קניות בן 6 קומות בו ניתן לקנות אופנה עילית. בשונה מרינשנטה כאן אפשר למצוא רק בגדים מתוך קולקציות נבחרות של מעצבי-על. לא תמצאו שם את הפריטים שנשלחים לחניות הדגל אלה פריטים מסויימים בעלי אופי אחר, כמו סאמפלים וגג'טים או קולקציות של שיתוף פעולה בין מעצבים. ​ העיפו מבט באתרים של שני מרכזי הקניות האלה, ההנאה מתחילה כבר שם. Brera בררה הוא שם של רחוב הנמצא בסמוך למרכז העיר, ועל שמו נקרא אזור שלם של רחובות קטנים היוצאים ממנו. זהו מעין מדרחוב נעים, אשר בו חניות תכשיטים יפות, בוטיקים קטנים והמון אומנים המוכרים את המוצרים שהם מכינים בעבודת יד. ב-בררה דרים בכפיפה אחת עולם האופנה ועולם האמנות. למרות שיש באזור גם חנויות של מעצבי-על תוכלו להבחין כי בחניות ב-בררה הם מחזיקים פריטים יחודיים בעלי אורינטציה אומנותית מקולקציות מסוימות ביותר. ​ להרגיש בבית את המותגים המוכרים מהארץ ומחו"ל כמו זארה, מנגו, H&M, Pull&bear ועוד אפשר למצוא ב – Corso Emanuele II לצד מותגים קז'ואל איטלקים כמו Tezenis, Sisley, Other Stories ועוד. ​ אז אם אתם מגיעים למילנו ביולי שהוא חודש הסייל קראו גם את הכתבה הבאה המסבירה את חוקי הסיילים במילאנו ותשתדלו לא לזלוג לאוגוסט מאחר והעיר ריקה מאדם ורוב החניות סגורות חוץ מן האזורים המתוירים ביותר. אפשר לשתף בתגובות למטה בחווית השופינג שלכן/ם במילאנו, להוסיף מקומות, ולשאול שאלות אפשר לפנות אלי במייל henhor22@gmail.com או לעקוב באינסטגרם: god bless your style

איך להשיג כרטיס לתצוגת אופנה בשבוע האופנה במילאנו שבוע האופנה הראשון במילאנו התקיים בשנת 1958. ומאז הוא נערך פעמיים בשנה. בסתיו - מציגים את אופנת הקיץ . ובאביב - מציגים את אופנת החורף. עולם האופנה מתקבץ, משתכר, וחוגג ביחד עם תושבי מילאנו את חגה של התעשיה המצליחה של עירם. גם מי שנקלע אל המקום במקרה יתקל בהכרח ברחוב בדוגמנים, דוגמניות, צלמים ופאשנסטים מקומיים. במהלך שבוע אחד מתקיימות כל ה - Sfilate, כך נקראות, באיטלקית תצוגות האופנה. הפירוש המילולי הוא – 'ההליכה בשורות' - ולאחריהן מסיבות VIP סגורות למעצבים וידידיהם. בהתאם לכך השאלה הבוערת היא, איך להשיג כרטיס כניסה לאחד מן האירועים? ובכן, המשימה כמעט בלתי אפשרית. בהנחה שאינכם לקוחות ותיקים של בית האופנה או עובדים בתעשייה כגון קניינים, כוכבי קולנוע או בלוגרים שלהם מיליוני עוקבים. בכל מקרה כדאי להתחיל בעבודה זמן רב לפני מועד האירוע, להשקיע זמן ולקחת את העניין בקלות. יישנן שלוש דרכי פעולה עיקריות שאפשר לנקוט על מנת להכנס לאירועי שבוע האופנה במילאנו להצטייד ב לוח התצוגות השעות והמיקומים שבהן הן נערכות . לגשת אל הכניסה הראשית כמו גם האחורית בשעת התצוגה ולקוות שמוזמן כלשהו לא הגיע ושבשל כך נותרו מקומות פנויים. לפעמים המקומות הפנויים הם מקומות בעמידה. אך בכל מקרה צריך לבסס יחסי ידידות עם אנשי האבטחה ולקוות שיאפשרו להיכנס. הם עושים זאת אם נותרים מקומות פנויים. תצוגות אופנה במהלך שבוע האופנה במילאנו ​אבל מה אם רוצים לשבת בשורה הראשונה? ליד קיט מוס, אנה וינטור או בר רפאלי? באתרי מכירה פומבית ישנם מי שמוכרים את הכרטיסים שלהם למטרות צדקה. לדוגמא כרטיס זה לתצוגה של מיסוני באביב 2015 נמכר ברשת עבור 300 יורו. לכן כדאי להתחיל לחרוש את הרשת כבר מעכשיו בנסיון למצוא כרטיס שעוד לא נחטף. אפשרות שלישית היא, להתנדב ולעבוד בשבוע האופנה, לשם כך יש לשלוח קורות חיים דרך האתר הזה , ולקוות לטוב. בנוסף כדי להקל את החיפוש, האירועים המוקדשים לאופנת הנשים הן נקודות השיא של שבוע האופנה ותצוגות כמו: Womenswear, Milan SS Women Ready to Wear, Milano Moda Donna הן תצוגות אופנה החשובות ביותר.​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​ לסימכומו של דבר, קרוב למסלול או מרחק שני רחובות ממנו, שבוע האופנה במילאנו הוא ארוע שמאחוריו הפקה יקרה ומרשימה ביותר וזו חוויה גדולה לקחת בה חלק. Crazy by Ornette at Emporio Armani Fall/Winter 2013-2014 in Milan

טל ברמן היא מעצבת פנים מפתח תקווה, שחיה "על הקו" בין ישראל לאיטליה מאז שפתחה משרד משלה בבירת העיצוב העולמית מילאנו. "מילאנו בשבילי היא כמו לוח השראה ענק, העיר עצמה מעשירה ומעמיקה את הידע שלי אבל גם הרעיונות שאני מביאה איתי מישראל מתקבלים כאן כחדשניים ומעניינים. במילאנו אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: העיצוב מוקפד ונוגע בכל תחומי החיים, כמובן גם בדרך בה מתנהלים טיפולי היופי והאסתטיקה. מאחר וראשי המלא תלתלים דורש טיפול וטיפוח מקצועיים, חיפשתי בעיר את המספרות 'הנכונות' ותיארתי לעצמי שגם בתחום הזה יש מה ללמוד מהאיטלקים." אלדו קופולה - קורסו גאריבלדי 10 סלון השיער של אלדו קופולה בקורסו גאריבלדי 10 הוא מוסד מקומי. האב המייסד אומנם הלך לעולמו בשנת 2013 אך המותג החזק שיצר ושלו הקדיש את חייו, רלוונטי מתמיד. קופולה התחיל לעבוד כבר בגיל 12 במספרה של אביו במילאנו, בשנים בהן עוד השתמשו בקליפסים הקטנים ממתכת שנקראים באיטלקית "מקור אווז" ובסיכות סבתא ורשתות לשיער כדי ליצור תלתלים. משנות השישים חבר לאושיות המרכזיות של עולם האופנה באיטליה, עיצב שיער בתצוגות ובצילומים למגזינים, שיתף פעולה עם לוריאל ובאופן כללי עם כל מי שהיה שם דבר בעיר האופנה. נאמר זאת כך: ה-vips (מבטאים כאן: "וִיפְּס") האיטלקים, הסתפרו רק אצלו. בשנת 1991 עיצב עבורו הארכיטקט פיליפ סטארק את סלון השיער ברחוב גאריבלדי שם ביקרתי. לכל סניף יש מעצב שיער שאישיותו ואופיו הם חלק מהחוויה של הלקוחה, את הסלון המיתולוגי בקורסו גאריבלדי מוביל מאורו סיטורה. עם הכניסה למספרה, אני מרגישה שאני כאילו מצטרפת למופע יחיד או הצגה. אסור להתערב למאורו באמנות שלו. התפקיד שלי הוא פשוט לשבת ולתת לו להגות (ממש כך!) את מה שהכי מתאים לי. הוא גרנדיוזי, הוא חם, הוא מקסים וגם סנוב באותה מידה. כשאני על הכיסא אצלו והוא מתחיל להציף אותי באיטלקית המתנגנת שלו, ללטף את השיער ולהסתכל לי בעיניים, אני מביטה במראה מולי ומרגישה כמו בסצנה מסרט. המרחק מפתח תקווה מעולם לא נראה גדול כל כך. מאורו מצדו, חייבים לומר, מגלם את הדמות בהצלחה. כאקרובט עם מספריים, לכל אחת הוא ממציא שיטת גזירה שונה, קולע צמה או משתמש בסיכות ואזיקונים בתהליך צביעת השיער. התהליך ארוך ומורכב: תספורת, שאטוש (פירוש לשאטוש במסגרת האדומה) ובסופו של דבר סידור סופי של הפריזורה, הכי taylor made. ואז כשהמולת הפן שוכחת. ניעור אחרון, תלתל סורר מוצמד לרעמה, מבט אל המראה ופתאום את מבחינה שנוצר משהו חדש שלא ראית עד עכשיו וחיוך קטן עולה על שפתיך והלב מתמלא שמחה. אח. Hair Therapy אל תאמרו תספורת אמרו מהיום Hair Therapy, אל תאמרו שמפו, אמרו קרם מזין לניקוי, אל תאמרו קונדישנר אמרו מסכה עשירה. מספרות היום הם כבר לא סתם מספרות, אלא מכוני טיפול של ממש העוסקים בריאות השיער והקרקפת, לא פחות. באותה מידה של רצינות שבה מתייחסים לעור הפנים, מתייחסים גם לשיער ולכן עבור כל לקוחה מרכיבים טיפול אישי. מה זה בסיסי. במקרה שלי למשל, מאורו אמר שחשוב מאוד לשקם את השיער ככל האפשר מההבהרה של השאטוש ( € 160) ולכן הרכיבו לי מסכה מצמחים שיש בהם ריכוז גבוה של סוכר שיעזור בהחדרת לחות, בנוסף רקחו עבורי תחליב (אמולסיה) משמן אמלה (€41) להזנת השיער וקולגן (€61) שיתרום לחיזוקו. מאחר ואת החומרים חייבים "להספיג בקרקפת" זכיתי גם בעיסויי לראש וכמובן לתספורת מידיו הגאוניות של מאורו (€70) 60 שניות על שאטוש ואנטילופות שיטת השַאטוּש (shatush) – המבוקשת מאוד אצל האיטלקיות הומצאה על ידי אלדו קופולה עצמו בראשית שנות התשעים. השיטה מייתרת את השימוש בנייר כסף ליצירת גוונים, כאשר במקום מחלקים את השיער לקבוצות, מסרקים אותן "הפוך" ומורחים את החומר המבהיר. המטרה בשימוש בשיטה היא ליצור "לוק של שיער שהיה חודש בים", כלומר שיער שהקצוות שלו הובהרו בשמש בדרך טבעית (לא מדובר על אומברה וכמובן לא על בליאז') על מנת לבצע את "ה-שאטוש" נדרשות זוג ידיים בעלות ניסיון מפני שהטכניקה מבוססת לחלוטין על עבודתן של אלו מאחר ואין אמצעים שעוזרים למעצב לשלוט על פיזור החומר. במובן הזה מעניין לדעת שהמילה שאטוש מגיעה מהשפה הפרסית ומתייחסת לצמר העדין ביותר שניתן לטוות ממנו חוטים והוא נמצא סמוך ביותר לגופן של אנטילופות טיבטיות. כיוון שזן זה מצוי בסכנת הכחדה השימוש בצמר אסור כיום על פי חוק ובכל מקרה צעיפי שאטוש הם כה דקים ועדינים שנדרשת ממוחיות אדירה כדי לטוות אותם. את הצעיפים מכנים "צעיפי טבעת", מפני שאפשר להעביר צעיף שאטוש גדול מאוד דרך טבעת נישואים. אלדו קופולה המציא עזרי עבודה היחודיים רק לו כאחת עם תלתלים אני מכירה את החשש להסתפר בכל מקום, כי רק ספרים מעטים יודעים איך להתמודד עם רעמה רצינית ואם נפלת על המספריים לא הכי חדים בקלמר כמו שאומרים, לוקח לשיער הרבה מאוד זמן להתגבר על התקלה ולצמוח חזרה. אבל כשיצאתי מאלדו הרגשתי סופר מודל, הבחורה הכי יפה במילאנו, הסתובבתי ברחוב בתחושה עילאית. הצבע הנכון, התספורת הנכונה והרגשה כללית טובה. לסיכום: הוא! כה שווה את המחיר טלפון לקביעת תור: 02/655/2144 או: 02/2900/6627 אתר: אלדו קופולה