האם ידעתם שאין שום קשר בין הנוזל החמוץ והכהה שנמכר בסופרמרקטים ונקרא "חומץ בלסמי" לבין הדבר האמיתי? אם גם אתם הסתפקתם עד עכשיו בחיקוי התעשייתי והמצער (תנחומיי, אתם לא לבד), הגיע הזמן לשינוי. במאמר שלפניכם נעשה קצת סדר בדברים ונבין מהו בעצם חומץ בלסמי אמיתי, למה נדרשים 5 עצים שונים ו-12 שנה כדי לייצר אתו, ואיפה אפשר לקנות בקבוקים איכותיים של הזהב השחור. ישנם כמה וכמה מאכלים שמזוהים באופן מוחלט עם התרבות הקולינרית האיטלקית – גבינת פרמיג'אנו רג'אנו (Parmigiano Reggiano), לדוגמה. וגם גלידה, פיצה, ויין קיאנטי (Chianti), כמובן. אבל אחד המוצרים הידועים ביותר שיצאו מאיטליה הוא החומץ הבלסמי המסורתי, המיוצר במחוז אמיליה רומניה (Emilia Romagna). האיטלקים חמוצים כבר שנים לאיטליה יש רומן ארוך שנים עם חומץ. ברומא העתיקה שימש החומץ לתיבול אינספור מאכלים, בין השאר משום שהחומציות שלו מנעה מהם להתקלקל. אחד המשקאות הפופולריים באותה התקופה היה גרסה חמצמצה של המשקה הפופולרי מולסום (Mulsum) שהורכבה מיין, דבש וחומץ. המולסום החמוץ נחשב למשקה בריא במיוחד – מרווה, מרענן, ואף מרפא. בימי הביניים הפופולריות של החומץ רק עלתה, וכפי הנראה גרסה מוקדמת (ודומה באופן חלקי) לחומץ המוכר לנו כיום יוצרה כבר במאה ה-11. תהילתו של החומץ המפורסם מאזור אמיליה רומניה הגיעה אפילו לאוזניו של היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. הקיסר הסתקרן, ביקש לטעום, וקיבל מיד אספקה נאה של החומץ באריזה מהודרת – שני שוורים עשויי כסף נשאו חבית עשויה כסף ובתוכה החומץ המבוקש. בתקופת הרנסנס נפוצו בקרב הטבחים של משפחות האצולה מתכונים להכנת חומץ לפי "השיטה הנכונה", שכללה צמצום היין על להבה ארוכה ויישון של הנוזל היקר במשך שנה. ארמונות רבים ניהלו תיעוד מדוקדק של חביות החומץ שעמדו לרשותם. שושלת אסטה, אחת ממשפחות האצולה הידועות בצפון איטליה , תרמה לפרסומו של החומץ הבלסמי. במאה ה-17 אף דאג פרנצ'סקו ד'אסטה לכך שיבנו בארמונו המפואר מתקן לייצור חומץ (ובאיטלקית - אצ'טאיה acetaia). החומץ המקומי הפך למתנה המועדפת עליו, והוא נהג לשלוח חביות מלאות בנוזל היקר למלך ספרד ולמשפחות מלוכה רבות נוספות ברחבי אירופה, ובכך הפך את החומץ למותג גורמה יוקרתי המזוהה עם האזור. למעשה, אחת המעריצות הגדולות של החומץ האיטלקי היתה הצארית קתרינה, מרוסיה. עם זאת, באותם הימים החומץ עדיין לא נודע בשם "חומץ בלסמי". המונח הופיע לראשונה רק באמצע המאה ה-18, והשימוש במילה "בלסמי" נועד להדגיש את הניחוח המיוחד של החומץ המיוחד הזה (פירוש המילה בלסמיקו באיטלקית הוא ארומטי, מבושם). רבים האמינו שלחומץ המיוחד היו גם תכונות מרפא. כך או אחרת, בשלב זה הפך המונח "חומץ בלסמי" לשם הרשמי של המוצר המזוהה עם האזור. במאה ה-19 החומץ הבלסמי כבר לא היה נחלתם של האריסטוקרטים, שאחרי הכיבוש הנפוליאוני איבדו את כוחם. מנוזל יקר שיוצר על ידי האצילים ונשלח לחצרות המלכות, הפך תהליך הייצור לתעשייה משגשגת שנוהלה בידי משפחות בורגניות עם ראש עסקי וכיסים עמוקים. נדמה שמרגע זה כבר אי אפשר היה לעצור את רכבת החומץ הדוהרת, וכאשר סופחה דוכסות אסטה לממלכת איטליה, הפך החומץ ממוצר מקומי למעדן איטלקי וגאווה לאומית. מי מחליט איך מייצרים חומץ בלסמי אמיתי? מעניין לדעת שבעבר, לפני מאות שנים, היו 8 סוגים שונים של חומץ בלסמי: בלסמי, סמי-בלסמי, כמעט-בלסמי, מעודן, רגיל, פשוט, וכפרי. משפחות רבות ייצרו חומץ בלסמי בעצמן לשימוש אישי, וחביות היישון נחשבו לאחד מאוצרות המשפחה ונשמרו בקומה העליונה, מתחת לגג, סגורות מאחורי מנעול ובריח. עד היום, למעשה, רוב האצ'טאיה (acetaie) ממוקמות למעלה, בקומות הגבוהות של הבניינים העתיקים. סט החביות לייצור בלסמי היה חלק בלתי נפרד מההון המשפחתי, ובערים מסוימות היה מקובל שכאשר נולד תינוק חדש, קנו לו הוריו סט של חביות, והעניקו לו אותן ביום חתונתו. רק בשנת 1863 נקבע מתכון רשמי ומאושר לחומץ בלסמי ממודנה, באישורו של האנולוג המפורסם אוטביו אוטאבי (Ottavio Ottavi). הסוגים האחרים בוטלו, והחומץ האחד והיחיד הוצג לראווה בתערוכה הבינלאומית בפריז בשנת 1878. המתכון הסופי, המוכר לנו כיום, נקבע רשמית בתחילת המאה ה-21, ואז גם הוגדרו תהליכי הייצור העדכניים והרלוונטיים על פי חוק. מאז שנת 2000 חומץ בלסמי הוא מוצר מוגן באירופה, ומוגדר כ- DOP. למעשה רק חומץ בלסמי המיוצר באזורים המורשים (פרובינציות מודנה ורג'ו אמיליה) זכאי להיקרא בשם " חומץ בלסמי מסורת י". כל חומץ אחר שישתמש בשם הזה, מסתכן בתביעה. מצד שני, בשנת 2019 קבע בית הדין האירופאי שהמונח "חומץ בלסמי" לבדו (כלומר ללא המילה "מסורתי") איננו מותג מוגן, וגם יצרנים אחרים רשאים להשתמש בו. זו הייתה יריית הפתיחה לסדרה של מאבקים חמוצים (ומרים למדיי...) בין יצרני חומץ בלסמי מסורתי באיטליה ליצרנים במדינות אחרות, וביניהן גרמניה וסלובניה. איטליה היא המדינה עם מספר מותגי המזון המוגנים הגבוה (DOP) באירופה, ואיגודי היצרנים שלה נאבקים ללא הרף נגד זייפנים למיניהם. יהיה מעניין לראות את השלב הבא בקרב... חומץ בלסמי אמיתי כיום תוכלו למצוא בחנויות שלושה סוגים של חומץ בלסמי (אמיתי). הסוג הראשון הוא הפשוט מכולם: חומץ בלסמי "סטנדרטי", מהסוג שקונים בסופר, ונקרא Aceto Balsamico di Modena IGP”". אמנם, גם החומץ הבלסמי הזה הוא מוצר מוגן, שחובה לייצר לפי חוקים מסוימים, אבל מדובר על קטגוריה רחבה מאד. חלק מהמוצרים המוגדרים כחומץ בלסמי IGP הם טעימים ואיכותיים, ואילו אחרים מיוצרים בשיטות תעשייתיות למדיי, בעזרת תוספים. אם אתם מחפשים את הדבר האמיתי, כדאי לכם להתמקד בשני הסוגים האחרים: חומץ בלסמי מסורתי ממודנה (Aceto Balsamico Tradizionale di Modena DOP) וחומץ בלסמי מסורתי מרג'ו אמיליה (Aceto Balsamico Tradizionale di Reggio Emilia DOP). בשביל לייצר חומץ בלסמי צריך ענבים מקומיים, חמישה זנים של עצים, וקילוגרמים על גבי קילוגרמים של סבלנות - אז איך בעצם מייצרים חומץ בלסמי ולמה התהליך נחשב למורכב כל כך? שנית, על פי חוק, מותר לייצר חומץ בלסמי אך ורק מכמה זנים ספציפיים של ענבים, וביניהם למברוסקו (Lambrusco), טרביאנו (Trebbiano), ברזמינו (Berzemino) ואנצ'לוטה (Ancellott). הוראות איגוד יצרני הבסלמי (ה"קונסורציום") קובעות גם איך יש לבשל את התירוש, במשך כמה זמן (לא פחות מ-30 דקות), באיזו טמפרטורה (לא פחות מ-80 מעלות) וכמה זמן צריך ליישן אותו (לא פחות מ-12 שנים). שלישית, תהליך הייצור עצמו הוא מדוקדק ומורכב. הבציר של הענבים נעשה לרוב באופן ידני, ותהליך המעיכה והבישול מתבצע כמעט מיד לאחר מכן, כדי למנוע תסיסה. את התירוש מבשלים במכלים גדולים על אש גלויה, במשך כ-12 שעות לרוב, עד שהתערובת מתמצקת ומתרכזת לאיטה. לאחר שהנוזל (המכונה באיטלקית מוסטו – mosto) הגיע לדרגת הסמיכות הרצויה, מתחיל תהליך התסיסה המבוקר במכלי מתכת גדולים. לרוב נעשה שימוש בשמרים שנבחרו על ידי בעלי האצ'טאיה. לאט לאט יהפכו חיידקי האצ'טובקטר (Acetobacter) את הסוכרים שבתירוש לחומץ אצטט (acido acetico). בתחום החורף או בתחילת האביב, יתחיל השלב הארוך ביותר בתהליך – שלב היישון. שלב זה נעשה בסדרה של חביות עץ, הנקראות בוטיצ'לי (botticelli). ראשית יש למזוג את הנוזל לחבית העץ הגדולה ביותר, המכונה חבית האם (בוטה מאדרה – botta madre). לאחר מכן יש למלא את החביות הנוספות, הקטנות יותר (בסך הכל ישנן חמש חביות, בגודל 60,50,40, 30 ו-20 ליטרים). התהליך דומה לאופן שבו מייצרים יין שרי: בזמן ההתיישנות חלק מהנוזלים מתאדים. כאשר רמת הנוזל בחבית הקטנה ביותר יורדת מתחת לסף מסוים, מוזג לתוכה הייצרן חומץ מהחבית הסמוכה, הגדולה מעט יותר. כעת כמות החומץ בחבית הסמוכה נמוכה, ולכן יש להוסיף לה חומץ מהחבית שליד, הגדולה מעט יותר. כך, בכל פעם, נמזג החומץ מהחבית הגדולה לחבית הקטנה שלידה, עד שתהליך היישון מושלם. מידי שנה ממלאים את החבית הגדולה בחומץ החדש, ותהליך המזיגה מתחיל שוב, וחוזר על עצמו שוב ושוב בשנים הבאות. לאחר 12 שנה, החומץ הבלסמי בחבית הקטנה ביותר מוכן, ואפשר לבקבק אותו. החביות עצמן הן חביות מיוחדות, העשויות מסוגים שונים של עץ. ישנה חבית אחת מעץ אלון, אחת מעץ ערמון, אחת מעץ התות, אחת מעץ המילה ואחת מעץ דובדבן. כל עץ מעניק לחומץ הבלסמי ניחוחות שונים, וטעמים מיוחדים. לכל יצרן יש את החביות המיוחדות שלו, והרכב החביות חשוב לא פחות מהנוזל שבתוכן! כאשר תבקרו באצ'טאיה (מפעל לייצור חומץ בלסמי) תשימו לב בוודאי שלכל חבית יש פתח בחל העליון, המכוסה בבד לבן. הפתח בגב החבית מאפשר לאחראי המומחה לעקוב אחר התפתחות החומץ, ולנוזל עצמו להתחמצן ולהתאדות בצורה נכונה ומבוקרת. בדומה לתהליך ייצור יינות וגבינות, גם יצרני החומץ הבלסמי משתמשים בתרביות חיידקים ושמרים שנבחרו בקפידה כדי להתחיל (ולהמשיך) את תהליך התסיסה באופן אידיאלי. אבל לרבים מהם יש סוד נוסף – החביות עצמן. אם תבקרו באצ'טאיה מסורתית, תראו שרוב החביות אינן חדשות, ולמעשה רובן הן ישנות למדיי. אוכלוסיית השמרים והחיידקים הטיפוסית לכל אצ'טאיה היא מרכיב קריטי בתהליך היישון של החומץ, ובזכותה מצליחים היצרנים להעניק לחומץ הבלסמי שלהם את טעמו המיוחד והטיפוסי. החביות האלה הן אוצרות מיקרוביולוגיים של ממש, והיצרנים שומרים עליהן מכל משמר. חומץ בלסמי בן 25 שנה! כאמור – חומץ בלסמי מסורתי ממודנה לא יכול לצאת לשוק לפני שהוא חוגג בת מצווה. ואם 12 שנים נשמע לכם כמו פרק זמן ארוך, כדאי שתדעו שיש סוג נוסף ויוקרתי אף יותר של חומץ בלסמי, המיושן לא פחות מ-25 שנה! סוג זה נקרא אקסטרה-ווקיו (Extravecchio), ומדובר על מוצר מופלא למדיי, שבדומה ליין איכותי מתגאה בבוקה עשיר של ארומות וטעמים מורכבים. כדי לרכוש בקבוק בגודל כ-100 מ"ל תיאלצו להיפרד מכ-70-80 יורו. אכן, לא זול. ומצד שני, 25 שנות עבודה הושקעו בו. למעשה גם בבקבוקים ה"צעירים" הושקעה עבודה רבה, ובסופו של דבר, מ-100 קילוגרם ענבים מפיקים היצרנים כמו חומץ שמספיקה למלא עשרה בקבוקים בלבד. לצד החומץ המפורסם ממודנה, ישנו סוג נוסף של חומץ בלסמי מסורתי וידוע – החומץ המיוצר ברג'ו אמיליה (Aceto Balsamico Tradizionale di Reggio Emilia). חומץ זה נהנה מיחסי ציבור יעילים מעט פחות, אבל גם הוא ידוע וטעים. שיטת היישון שלו שונה מעט, ובמקום שתי קטגוריות גיל (12 שנה ו-25 שנה) יש לו שלוש קטגוריות: חומץ בלסמי המיושן במשך 12 שנה (בקבוק אדום), 28 שנה (בקבוק כסוף) ו-25 שנה (בקבוק מוזהב). ברור מאליו שאי אפשר באמת להשוות בקבוק של חומץ בלסמי מסורתי ממדונה או מרג'ו אמיליה, שיושן במשך 12 שנה בסדרה של חביות עץ עתיקות, למוצר (טעים) אבל תעשייתי כמו חומץ בלסמי "סטנדרטי" (Aceto Balsamico di Modena IGP) שמיושן לרוב כ-60 יום בלבד. איפה אפשר לטעום חומץ בלסמי אמיתי? אחת הדרכים הטעימות והמעניינות ביותר לגלות את החומץ הבלסמי האותנטי היא לבקר באצ'טאיה (המפעלים המסורתיים המייצרים חומץ בלסמי). בדומה לסיור ביקב, כאן תוכלו לראות את חביות היישון, ולטעום את החומץ הנהדר. ואולי בעצם המילה "חומץ" איננה נכונה... משום שעל פי חוק, החומץ הבלסמי המסורתי (בניגוד לחומץ בלסמי "רגיל") כלל איננו מוגדר כחומץ אלא כתבלין או רוטב. וזה הגיוני מאד. חומץ בלסמי מסורתי איננו פשוט "חומץ שחור", אלא מוצר נפרד ומיוחד, עם פרופיל טעמים מורכב ומרתק. איפה קונים חומץ בלסמי איכותי וחומץ בלסמי מומלץ? טיפים לפני הקנייה אם אין לכם אפשרות לבקר במודנה עצמה, תוכלו לרכוש חומץ בלסמי מסורתי איכותי במעדניות ברחבי איטליה, ובמספר מעדניות נבחרות בארץ. לפני שאתם שולפים את הארנק, זכרו כמה טיפים חשובים, כדי שתדעו לזהות אם הבקבוק שלפניכם הוא הדבר האמיתי, או מוצר תעשייתי: צורת הבקבוק: חומץ בלסמי מסורתי נמכר בבקבוק מיוחד בעל צורה מרובעת מעט, בעיצובו של המעצב האיטלקי ג'ורג'טו ג'וג'ארו (Giorgetto Giugiaro). המדבקה: חפשו את המדבק שעליה סמל ה- DOP בצבע אדום. בנוסף, כל בקבוק של חומץ בלסמי מסורתי אמיתי חתום בתווית ממוספרת. כיתוב: על הבקבוק צריך להיות כתוב Aceto Balsamico Tradizionale di Modena (או Aceto Balsamico Tradizionale di Reggio Emilia). מילת המפתח היא "Tradizionale", כלומר – מסורתי. האם אפשר לבקר באצ'טאיה שמייצרות חומץ בלסמי מסורתי באיטליה? בוודאי! אפשר וגם מומלץ. כיום פועלים כ-500 יצרנים רשמיים הרשאים לייצר חומץ בלסמי מסורתי בפרובינציית מודנה, כך שההיצע הוא רחב. מומלץ לבחור באחד מהיצרנים הידועים, שיוכלו לקחת אתכם גם לסיור מודרך במבנה עצמו, ולהראות לכם את חביות היישון. מבין היצרנים הרבים, ישנם שניים שאני אוהבת במיוחד: האצ'טאיה של משפחת ג'וסטי ( Acetaia Giust i) היא אחת העתיקות במדינה. מאז שנת 1605 מכינה משפחת ג'וסטי חומץ בלסמי איכותי ומופלא, שזכה באינספור פרסים. טווח המוצרים שלהם רחב, וכולל חומץ בלסמי מסורתי (ויקר) לצד חומץ בלסמי פופולרי ו"רגיל" אבל איכותי מאד (המתומחר באופן נגיש בהרבה...) נסו את החומץ הבלסמי עם התווית האדומה (המסומן בשלוש מדליות), או את החומץ המסומן בתווית מוזהבת עם ארבע מדליות – שניהם ישדרגו כל מנה. במהלך הסיור המודרך תבקרו בחדרי הייצור המסורתיים, תוכלו להתרשם מהחביות (חלקן בנות למעלה מ-100 שנה) שבהן מתיישן החומץ, ותגלו פרטים מעניינים על עולם הבלסמי. הסיור מסתיים בטעימה קצרה, שבסופה תוכלו לרכוש את המוצרים שלהם. חובה להזמין מקומות מראש. לחילופין, כדאי להזמין סיור באצ'טאיה וילה סן דונינו ( Acetaia Villa San Donnino ). הווילה המקסימה נבנתה בשנת 1911 בסגנון האר נובו, ומוקפת בפארק רחב ידיים. בשנת 1976 אף צולמו כאן סצינות מסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, "1900" בכיכובם של רוברט דה נירו, דומיניק סנדה, ואחרים. הסיור במקום קצר יותר מהסיור בווילה ג'וסטי אבל מעניין, והמוצרים שלהם טעימים מאד. חובה להזמין מקומות מראש. איך משתמשים בחומץ בלסמי אמיתי? הדרך הטובה ביותר ליהנות מהמוצר הייחודי, הארומטי והנהדר הזה היא להשתמש בו בכמות קטנה, שתדגיש טעמים. נסו למזוג כמה טיפות על גבינת פרמיג'אנו רג'אנו מיושנת, על גלידה, על תותים, ועל בשר. בתיאבון!

אחת התשובות לשאלות, איך, איפה, ומה כדאי לעשות בביקור בונציה היא להקפיד להכיר את המרפסות שבעיר. משם אפשר להביט על הנוף מגבוה ולהעצים את תחושת ״שכרון היופי״ השועטת בעורקים. את זאת יש לשלב כמובן בשתיה ובאכילה. אם לא נתקלתם בקרן סמטה או על שפת באר בבן אצולה או ברוזנת עטויית מסכה שהזמינו אותכם לסעודה בארמונם, תוכלו במקום, ללכת אל אחת המסעדות הנמצאות בבתי המלון הגדולים. אלה נמצאים במקומות האסטרטגיים ביותר בעיר ושורה בהם אווירה של פאר מהסוג הוונציאני. לרוב המקומות אפשר לבוא לארוחה מלאה או רק לאפריטיף. המוסיקה מסעדת ״לה טרצה״ - “La Terrazza”. המרפסת שלה איננה משקיפה על הגראנד קאנל - היפיפיה, אך המוכרת לעיפה, במקום היא צופה על ה - Bacino Orseolo, המקום שרוב הגונדולות חונות בו. כך שבקלות יכול להווצר מצב שארוחת הצהרים שלכם תלווה בשירת הסרנדות של הגודוליירים. אתר המסעדה הגבוהה ביותר קוקטייל בר המגיש גם פינגר פוד ובופה. בעל המרפסת הגבוהה בעיר נמצאת ב - Molino Stucky Hilton, עוצבה לאחרונה מחדש על ידי הארכיטקט Lucchetta. אפשר להתלבש יפה,לבוא לאפרטיף, לשמוע סטים של D.J שבאים לנגן שם ולהשתתף מסיבות שאמורות להערך במהלך הקיץ. אתר ממש על המים במקום זה נדמה למבקר שהוא עצמו צף על גלי הגראנד קאנל. כדאי להזמין מקומות מראש ב- “la cusina” שבמלון - Westin Europa & Regina. מוגשים שם צ׳יקטי (טאפס ונציאנים) מקומיים מעולים והמטבח מצהיר שהוא מקפיד על שימוש בחומרי גלם עונתיים מאזור ונציה בלבד - המקום נסגר באופן סופי! רומאנס המרפסת של המסעדה המשקיפה על הלגונה של סאן מרקו במלון Danieli נחשבת בעיני רבים למקום הרומנטי ביותר בעיר. אומרים שמי שבוחר במקום כדי להציע נישואים מובטחת לו תשובה חיובית. בתפריט שילוב של מטבח וניציאני וים תיכוני. תמיד מעודכן לפי התוצרת העונתית. אתר שיק בר קאנלה - Bar Canale, נמצא בתוך מלון Bauer. זהו המקום המושלם לאפרטיף. האפרטיף המקובל הוא ה-ספריץ, בגרסאות שונות. קוקטייל העשוי מיין לבן בצירוף מיי סודה ומשקאות כמו אפרול וקאמפרי. בונציה נהוג להניח במרכז הכוס קיסם עץ ארוך עליו נעוץ זית שמן במיוחד, כדי להשיג ניגוד טעמים - מר מתוק בתוך המשקה. כאן בבר קאנלה הספריץ מוגש בסטייל. הנוף משקיף על נקודת המכס היפיפיה והצ׳יקטי הם מעשי ידיו של השף ג׳יובני צ׳ירסה - Giovanni Ciresa. אתר זוהר מסעדת Antinoo’s, בתוך מלון Centurion Palace. הטרצה נושקת למימי הגראנד קאנל. המקום מרוהט בסגנון אולטרה מודרני בצבעים רועשים המהווים ניגוד עז לארמון מהמאה ה- 17 שבתוכו שוכן המלון. המרפסת אירחה את רוב מסיבות ה -VIP במהלך פסטיבל הסרטים בונציה השנה. גם התפריט של השף Livan שווה תשומת לב. הוא זכה במספר פרסים משמעותיים ב- 2013. אתר הבלתי צפוי ליד הארסנלה באזור קצת פחות מתוייר נמצאת הטרצה של מסעדת Algiubagiò, גם היא ממוקמת ממש על המים. מטבח פיוז׳ן מעולה במחירים הוגנים. אתר

אי אפשר לפתוח את המאמר הזה מבלי לצטט כמה דמויות ידועות. ז'וזה סאראמאגו כתב: "המסע אינו מגיע לעולם אל סופו, רק המטיילים מגיעים אל סופם". כלומר, גם כשנדמה לנו שראינו כבר את כל מה שעלינו לראות, אין דומה המראה באביב למראה בקיץ, ואין דומה המראה ביום למראה בלילה. דברים אלו נועדו להסביר שלעיתים עלינו להעמיק עוד ועוד, ואל לנו להגביל את עצמנו למבט שטחי. ואכן, מאמר זה ידון בו ורונה , אך לא יעסוק בעיר המוכרת לנו לבדה, אלא יעמיק עוד בסמלים ובאגדות ומשתחל בין האבנים והחומות של העיר שההיסטוריה והמיתוס שבה שלובים זה בזה. "כדי לראות עיר הסמויה מן העין", אמר קלווינו, "יש להתחקות אחר מנהגים ומסורות שכוחים לעיתים, וכן להתרשם מהמקומות ומהמבנים". סנט'אנסטסיה, הגיבנים והאבירים הכיכר של כנסיית סנט'אנסטסיה נחשבת לריבוע הקסם של ורונה. הכיכר, הנמצאת בקצה הרחוב הרומי העתיק ויה דיי ספולקרי (רחוב הקברים), מציגה לראווה את המבנים המקיפים אותה בדממה סוריאליסטית כמעט. חזית הבזיליקה מעוטרת במלאכים ובצמחים שגולפו בשיש. את פני הנכנסים אליה מקדמים בהדרת כבוד חגיגית עמודי שיש־ורונה לבנים ואדומים. בתוך הבזיליקה הותקנו שני אגני טבילה הנתמכים על ידי גיבנים גמישים להדהים, שפוסלו בין השנים 1495–1591 ומסמלים את תרומת העם להקמת הכנסייה. במשך מאות שנים ליטפו בני ורונה את כפות רגלי הגיבנים, כסגולה למזל טוב, עד ששחקו אותן. לצידה השמאלי של הבזיליקה של סנט'אנסטסיה נמצאת גם כנסיית סן ג'ורג'ו, שבה אפשר למצוא כמה מציורי הקיר החשובים בעיר. בציורי הקיר, שנוצרו במאה הארבע עשרה, מופיעים דיוקנאות ושלטי אצולה של אבירים ברנדנבורגים חמושים, שקיבלו את שמם מהמרקיז ברנדנבורג, רוזן טירול. הילת מסתורין אופפת את האבירים, שהגיעו בשנת 1354 לסייע לקָנגרָנדֶה השני מבית סקאלה במלחמתו מול בני בית גונזגה היריבים, שהציתו מרד נגדו. קנגרנדה השני היה מצביא ופוליטיקאי איטלקי וכיהן כשליט ורונה משנת 1351 ועד מותו. הוא כונה גם קָן רָבּיוזו (כלב זועם) בשל שלטון אגרוף הפלדה שלו. יש המאמינים שרוחות האבירים נפגשות באישון לילה כדי לבקר במקדש הקטן ובפאלאצו דל'אקילה (כיום מלון שני המגדלים), ששימש בעבר מבנה המגורים שלהם. שתיקת הכיכר היא אות הכרת התודה; היא חולקת כבוד לנוכחותם ומנציחה את קרבותיהם. קברי בית סקאלה והסוד של קנסניוריו ארצ'ה סקאליג'רי (הקשתות של בית סקאלה, Arche Scaligere) הן מעין כישוף שהקפיא בזמן את פיאצה דיי סיניורי (כיכר האדונים, Piazza dei Signori) והפך את הכיכר למעין תיבה דמיונית המשמרת ניחוחות קדומים. ארצ'ה סקאליג'רי נבנו בידי חרשי אבן מהאסכולה של קומצ'ינה, שומרי צפונות הטמפלרים, אחד המסדרים הנוצריים הראשונים והמפורסמים ביותר שנולד בארץ הקודש, בלהט המלחמות בין הצבאות הנוצריים והמוסלמיים שפרצו לאחר מסע הצלב הראשון בשנת 1096. תיירים רבים נעצרים ומשתאים מול הארצ'ה סקאליג'רי בניסיון להבין את משמעות העיטורים. הסרקופגים הקדומים ביותר של לאונרדינו, המכונה די מסטינו, ושל קנגרנדה עצמו, מעוטרים בדמויות דתיות, אך לא בצלבים, אף שהיו קתולים. על הסרקופג של מסטינו, בנו של ז'קופינו והפּוֹדֶסטָה של צֶ'רֶאָה, גולף גם עץ חיים, כנהוג על קברי אבירים טמפלרים. ​ דִּנְדּוּן פעמוני כנסיות העיר מעלה בזיכרוננו את תושבי ורונה הקדומים. לקנסניוריו, אחיו של קנגרנדה השני, היה כנראה סוד שלא סיפר עליו לאיש. למעשה, הסרקופג בארצ'ה סקאליג'רי הוא הסיבה לכך שבסולם המצויר על שלט האצולה של המשפחה יש חמישה שלבים, בניגוד לסולם ההיסטורי, שבו יש ארבעה שלבים. מדוע רצה קנגרנדה לשנות את שלט האצולה? התשובה היחידה שניתן להעלות על הדעת היא שהמספר חמש מייצג בתורת הנסתר האזוטרית את העלייה האנכית, את ההתקדמות וההתעלות לרמה גבוהה יותר. הפנטגרם הוא כוכב בעל חמישה קודקודים, ויש לו כוח סודי המשמש להשגת מטרות. ​ הסיבה לכך שזו הייתה צוואתו נותרה חידה עבור החוקרים. האם רצה קנסניוריו להפגין את עליונותו על שאר בני המשפחה? או שמא רצה לרומם את שם בית המשפחה, להתרות בצאצאיו שלא להיכנע ולא להיעצר לעולם? מנהרת הזמן ברחוב סוטוריבה אם יזדמן לכם לבקר ברחוב סוטוריבה בוורונה, תוכלו לשמוע את הצעקות הדמיוניות של הדייגים מהעבר המשדלים את לקוחותיהם. זהו הדמיון המושל באזור הסמוך לגדת הנהר אדיג'ה. נוכל למצוא כאן דמויות כמו המשורר ברטו ברברני והצייר בן ורונה אנג'לו דל'אוקה ביאנקה אשר שיחקו קלפים על שולחנות בתי המרזח באזור. ​ בתחילתו ובסופו של הרחוב, שתחת אכסדרותיו אפשר לחוש בהכנסת האורחים של ורונה, חקוק הסמל האזוטרי המכונה טריפליצ'ה צ'ינטה (חגורה משולשת): שלושה ריבועים קונצנטריים, שאותם חוצים ארבעה קווים היוצרים צלב. מדובר בשרטוטי רשתות עתיקים ששימשו את האבירים הטמפלרים להצפנת מסרים סודיים. קיימות תיאוריות רבות בנוגע לנוכחותם בסוטוריבה. מחקרים שנערכו לאחרונה טוענים שייתכן כי מדובר בלוח משחק הדומה ל'טחנה', שנחקק במטרה להשתעשע מעט מדי פעם בפעם, אך סביר להניח שהם שימשו קמעות הגנה על הרחוב העתיק, שבשל תאוות הבצע של הבונים לא נגעו בו, גם לאחר אין־ספור שיטפונות. ברחוב סוטוריבה נמצאים גם "הראשים על קשתות האבן". אם בעת שיטוט בעיר נדמה לנו שמישהו צופה בנו, ייתכן שהסיבה נעוצה באותם ראשים המסתכלים עלינו מלמעלה, חלקם מגחכים בהבעה מאיימת. נראה כי הראשים הללו שייכים למסורת הקלטית. הקלטים החשיבו את הראש למעלתו הגדולה ביותר של האדם, ולכן בימי קדם נהגו לתלות בחזית הבית את ראשי האויבים המובסים. חרשי אבן של קומצ'ינה עידנו את המסורת: הם פיסלו אין־ספור ראשים, ובכך הפכו את בתי המגורים לקמעות המסוגלים להרחיק סכנה. את רבים מהראשים המגולפים בוורונה, שניתן למצוא גם ברחוב קאבור ובפורטוני בורסרי (שער המוכסים, Portoni Borsari), הזמינו האוסטרים במטרה להגן על ביתם בתקופת הכיבוש של ונטו. האָרֶנָה והשטן מיליוני תיירים מבקרים בכל שנה בארנה המפורסמת של ורונה, והודות לכך היא מוכּרת, מצולמת ומשוחזרת במזכרות קטנות. קשה להעלות על הדעת כמה זוגות נעליים חוצות את השער הראשי כדי לחוש את הוד הקדומים, וכמה עיניים מסתכלות מעלה מבלי לראות מעבר לאבנים. ​ המעטפת החיצונית של האמפיתיאטרון התמוטטה בהדרגה במשך השנים, תחילה בגלל נזק מעשה ידי אדם ואחר כך בגלל פגעי הזמן. במשך השנים נשכחה תקופת ההוד וההדר, ובני ורונה התחילו לראות בארנה יצירה של השטן. האגדה מספרת על אציל שנידון לעריפת ראשו והיה מוכן להציע לשלטונות כל דבר כדי להישאר בחיים. הוא התבקש לבנות בן לילה מבנה להופעות פומביות המסוגל להכיל את כל תושבי העיר. האיש ניהל משא ומתן עם השטן והציע לו את נשמתו, אך לאחר מעשה התחרט וביקש מהמדונה להושיע אותו. באותו יום זרחה השמש שעתיים מוקדם מהצפוי והשדים לא הספיקו לסיים את מלאכתם, ולכן נותרה המעטפת החיצונית בלתי גמורה. הסבר נוסף, אחד מיני רבים, לשאלה מדוע המעטפת החיצונית אינה גמורה, מקורו בטענה שהאבנים פשוט נגנבו לאורך השנים. הארנה שימשה גם לקרבות גלדיאטורים, נושא הקשור לתעלומה נוספת הנרמזת בפסל שנמצא בשנת 1889 באזור שער הכניסה אליה. זהו פסל של ראש גלדיאטור ללא פנים, שרואים מהן רק שתי גומחות בגובה העיניים, כאילו הוא בוהה באוויר מאחורי יריעת בד. אולי דווקא הגלדיאטור המפוחד הזה, שנשמר כיום במוזיאון הארכיאולוגי, ממחיש את סיפורו של האתר. אין ספק שהמופעים הצדיקו את המאמץ בעיני מישהו. הקהל האמיד שמח וצהל, אם כי ייתכן שמנקודת מבטם של הלוחמים הדברים נראו אחרת. "אל פּילוֹטוֹן", החושך, האור והתכנון הגיאומטרי של ורונה על גבעות מונטוריו, לא הרחק משרידי מבצר מימי הביניים, במרחק ארבעה קילומטרים מחומות העיר, ניצב מונוליט לבן שבני ורונה מכנים "אל פילוטון". הוא עשוי אבן גיר לבנה ומתנוסס לגובה של כשני מטרים. במשך אלפיים שנה לפחות הוא מתבלט על רקע האבנים הכהות של הקרקע המקיפה אותו, וניתן להבחין בסמלים נוצרים החרוטים בו. אומברטו גרנצ'לי, חוקר של העיר של ורונה שכתב את הספר "תוכנית היסוד של ורונה הרומית", טען שהאדריכלים הרומים הקדומים מדדו מרחקים ביחס לנקודה זו (ומממנה אל שני מונוליטים דומים אחרים שנמצאים באזור ורונה, בסנטה לוצ'יה ובסן רוקטו די קווינזנו), כדי לבנות את העיר בהתאם לתוכנית. למעשה, הוא הבחין שאפשר למתוח קו דמיוני ישר מהמונוליט לכמה נקודות מפתח של ורונה: כנסיית סן ג'ובאני אין וואלה (המוקדשת ליוחנן המטביל), כנסיית סנטה מריה די קיאוויקה, מבנה האדיקולה הקטן בפיאצה ארבה, שער קורטה פארינה, מנזר סנטה לוצ'יה ההרוס בפורטה פליו והרובע והכנסייה של סנטה לוצ'יה אקסטרה. הקו הדמיוני מתלכד עם כיוון הזריחה ביום של נקודת ההיפוך הקיצית לכיוון צפון מזרח, ועם כיוון השקיעה ביום של נקודת ההיפוך החורפית לכיוון צפון מערב. ​ אפשר לציין שיוחנן המטביל קשור לאור, ואילו סנטה לוצ'יה (שם שנשמע הרבה באזור ורונה) קשורה לחושך. כך מתגנב החשד שאולי שום דבר אינו מקרי. הקו הדמיוני השני חוצה את הקו הראשון באזור קיאוויקה וממשיך דרך רחוב סטלה עד לכנסייה התת־קרקעית סנטה מריה די סטלה, שהתחילה בתור אתר פולחן אלילי ואחר כך הוסבה לכנסייה נוצרית מוקדמת. הקו הדמיוני השלישי מתחיל בפורטה לאוני, חוצה את פיאצה ארבה ומגיע עד מנזר סן רוקטו על גבעות קווינזנו. העיר התפתחה בהתאם למשבצות שהתווה קו ההיפוך, משבצות שהן למעשה הצמתים בין סמטאות ורחובות העיר. חומות העיר ו... שייקספיר ורונה מוקפת בחומות אימתניות שבנה בית סקאלה בתקופה הרומית. בצד אחד הפנים ומהצד האחר החוץ, כלומר הזר, הלא נודע, השונה. החומות תמיד היו סמל להגנה מפני האויב, מחסום שהשרה ביטחון. ​ אך כאשר חוקרים את תולדות העיר, מתברר שפעמים רבות, למרבה הפלא, העדיפו בני ורונה להיכנע ולכרות בריתות עם האויב, במקום לסמוך על הגנת החומות. זה קרה עם פרידריך ברברוסה לנוכח זעמו של הקיסר שארב לוורונה, נכנעה העיר וחברה אליו. זה קרה גם עם מלך סבויה קרלו אלברטו. ​ מדוע לא הועילו הקורבנות וההוצאות שהושקעו בהקמת החומות? ההסבר של חכמי תורת הנסתר מייחס לעיר העתיקה אוסף אנרגיות קוסמיות, הנכונות לשנות את הפזיזים שנכנסים למעגל החומות הקסום. ​ אפילו שייקספיר, שאחת הטרגדיות המפורסמת שלו "רומיאו ויוליה" התרחשה בוורונה היפה, אף שהוא מעולם לא נכנס בין החומות הללו, שאב מהן השראה ליצירתו. "אין שום עולם אחרי חומות ורונה, רק רִיק, עינוי ותופת." [1] אלה המילים ששם המחזאי האנגלי בפיו של רומיאו, שהוגלה מהעיר. המילים הללו נחרטו לדיראון עולם על שלט־לוח בפורטה נואובה, לצד פסל ראשו של המשורר, שחש בחשיבות החומות. הוא הבין שמחוץ לחומות רומיאו, וגם אנשים אחרים, לא ימשיכו להיות כשהיו. החומות, כמו גם היצירה, מסמלות את כוחה של האהבה. ​ [1] מערכה 3, תמונה 3 תרגום דורי פרנס.

שלושת היינות המפורסמים ביותר באיטליה אינם רק עסק לחובבי יין מדופלמים. הפעם נגלה את הסיפורים המפתיעים מאחורי שלושת המלכים של תעשיית היין האיטלקית – אמרונה, בארולו וברונלו – נבין מדוע החליט מלך איטליה להפוך ליינן, איזה יין העריץ תומס ג'פרסון נשיא ארצות הברית, ואיפה אפשר לטעום את יין האמרונה המשובח ביותר. ישנם לפחות 20 יינות מפורסמים מאד באיטליה, יינות נהדרים ומפתים ואיכותיים שכדאי ומומלץ להכיר (ולטעום!). אבל אם אי פעם תתבקשו לנקוב בשמותיהם של שלושת היינות הכי חשובים והכי מפורסמים בארץ המגף, היינות שמככבים בראש רשימת ההמלצות של מבקרי היין וקוטפים פרסים ומדליות בכל התערוכות הבינלאומיות, התשובה היא פשוטה: אין מלך אחד באיטליה, יש שלושה. ושמם הוא אמרונה דלה ואלפוליצ'לה (Amarone della Valpolicella ובקיצור – אמרונה), ברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino ובקיצור - ברונלו), ובארולו (Barolo). לכל אחד משלושת היינות האלה יש סיפור מרתק, שורשים היסטוריים, ופרופיל טעמים ייחודי שצבר מאות אלפי מעריצים ברחבי העולם. ברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino) מחוז טוסקנה ידוע כאחד ממחוזות היין החשובים באיטליה, ורוב המטיילים מכירים את יין הקיאנטי המפורסם, אבל היין הנחשב מכולם הוא דווקא הברונלו די מונטלצ'ינו (Brunello di Montalcino DOCG). יין ברונלו מיוצר אך ורק מענבי סנג'ובזה (Sangiovese), וליתר דיוק משיבוט של הזן, שנקרא סנג'ובזה גרוסו (Sangiovese Grosso). כדי לייצר את היין נאלצים היקבים לעמוד בתקנות נוקשות מאד: על פי חוק מותר לייצר ברונלו אך ורק מהכרמים שגדלים באזור גאוגרפי מוגדר – מסביב לכפר מונטלצ'ינו (Montalcino) שבעמק אורצ'ה (Orcia), אחד האזורים היפים ביותר בטוסקנה (כאן, למשל, צולמו מספר סצנות מהסרט "הגלדיאטור" בכיכובו של ראסל קרואו). בנוסף, על מנת להיקרא "ברונלו די מונטלצ'ינו" (מותג מוגן ורשום) היין חייב להיות מיושן במשך ארבע שנים לפחות (שנתיים מתוכן בחביות עץ ומינימום ארבעה חודשים בבקבוק). יינות המוגדרים כ"ברונלו ריזרבה" חייבים להתיישן במשך חמש שנים לפחות. אבל העבודה הקשה והארוכה המושקעת בייצור הברונלו – משתלמת. מי שטעם פעם אחת יין ברונלו טוב, לא ישכח אותו. זהו יין בעל גוף, חמיצות מאוזנת, טאנינים מעוגלים, וטעמים וניחוחות של פירות אדומים ושחורים, וניל, אבן צור וטבק. הענבים עוברים תהליך השרייה מלא במטרה למצות את הטעמים והארומות מהקליפה (קליפת הסנג'ובזה עשירה בלינאלול, שמעניק ליין את ניחוחות הפרחים הטיפוסיים לו), ותהליך היישון ארוך מאפשר לארומות השלישוניות של היין להתפתח. כשביונדי-סנטי התאהב בסנג'ובזה, הענב של טוסקנה אזור מונטלצ'ינו ידוע בזכות היינות האדומים המצטיינים שלו מזה למעלה מ-600 שנה, אבל יין הברונלו עצמו הוא תוספת חדשה בהרבה, שנולדה רק בשנות ה-70 של המאה ה-19, כחלק מהניסויים שערך פרוצ'ו ביונדי-סנטי (Ferruccio Biondi-Santi). ביונדי סנטי היה חייל לשעבר שנלחם בצבאו של גריבלדי למען איחוד איטליה. כששב לביתו הוא פנה כמו רבים פנה לקריירה בתחום החקלאות והמחקר. הוא שכלל טכניקות גידול יין ביקבים של סבו, והחליט להכין יין העשוי 100% סנג'ובזה, ללא זנים אחרים. באותם הימים זה היה מהלך בלתי רגיל ואף מוזר. סנג'ובזה תמיד היה הענב הטיפוסי לטוסקנה (גם היום הוא הענב הנפוץ ביותר במדינה כולה, ולמעשה הזן העשירי הנפוץ בעולם), אבל איש לא חשב שזה אפשר לייצר יין המבוסס אך ורק על הענב שנתפס ביד רבים כגס ופשוט מידי. ביונדי-סנטי התעקש, וגם החליט ליישן את היין בחביות עץ גדולות במיוחד (ולא בחביות עץ חדשות מאלון צרפתי, כפי שנהגו יצרני יין רבים אחרים), על מנת שהעץ לא יהיה דומיננטי מידי, ושום דבר לא יפריע לטעמו של הענב להתבטא באופן מלא. הבקבוק הראשון של ברונלו יצא אל העולם בשנת 1888, והתוצאה, כך מספרים, היתה יין פירותי מאד, מקורי, שנשאר מלא חיים ובועט גם לאחר שיושן במשך פרקי זמן ממושכים (5 עד 10 שנים בחביות). מכיוון שהיין נולד כדרך לבטא את הענבים המקומיים, בחר ביונדי-סנטי בשם ההגיוני ביותר עבור היין שהמציא – הוא קרא לו ברונלו, משום שכך קראו המקומיים לענבי הסנג'ובזה. במשך תקופה ארוכה נשאר יין הברונלו התחביב הפרטי של ביונדי-סנטי, אך עם השנים התמונה השתנתה. בנו של פרוצ'ו, טאנקרדי (Tancredi) היה יינן מוכשר ששכלל את תהליך היצור והעלה את הרמה, ועם הזמן קמו לו מתחרים. בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 החלה סצינת היין במונטלצ'ינו להתעורר ויצרנים נוספים הצטרפו לחגיגה. מיין שיש לא הכיר ואיש לא הבין, הפך הברונלו לאחד היינות הנחשבים ביותר במדינה ובזירה הבינלאומית. זהו היין האיטלקי הראשון שזכה לתואר DOCG, הנחשב לתו תקן המעיד על איכות היין ועל החיבור בינו לבין מסורת הייצור באזור מסוים, וברונלו (בציר 1955) הוא גם היין היחיד שזכה לככב ברשימת שניים עשר היינות החשובים של המאה ה-20 של מגזין היין הידוע Wine Spectator. כאשר חגג יין הברונלו 100 שנה להיווסדו הוזמן פרנקו ביונדי-סנטי (נכדו של פרוצ'ו) לפגישה חגיגית במעונו של נשיא איטליה, וכאשר הגיעה המלכה אליזבת לביקור רשמי ברומא, אחד מהיינות שהוגשו לה היה ברונלו, כמובן. איפה אפשר לטעום יינות ברונלו? הדרך הפשוטה ביותר לטעום יינות ברונלו היא באחד מברי היין (ובאיטלקית – אנוטקה enoteca) בעיירה מונטלצ'ינו עצמה. כך תוכלו לטעום כוס או שניים של יצרנים ידועים יותר ופחות, מבלי להתחייב לסיור שלם. אחד המקומות החביבים עליי באופן אישי הוא הבר-מסעדה אלה לוג'ה די פיאצה (Alle Logge di Piazza), שיושב ממש על אחת הכיכרות הראשיות של מונטלצ'ינו – פיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo). האווירה פה נעימה ורגועה, והתפריט אמנם מצומצם אבל כולל מספר מנות קלאסיות ועשויות היטב (נסו את הפיצ'י שלהם – סוג של פסטה טיפוסי לאזור סיינה, או את הטרטר המוגש עם כמהין). אם תבחרו לשבת בחוץ, תוכלו להשקיף על הרחובות מלאי חיים, ואם תשבו בפנים, ליד החלונות העצומים, תהנו מנוף מרהיב של העמק. נסו כוס (או שתיים... או שלוש...) מיינות הברונלו שבתפריט, ותבינו מיד מדוע הפכה מונטלצ'ינו ליעד חובה עבור פודיז וחובבי יין המבקרים באיטליה. לחילופין, תוכלו גם לבקר באחד היקבים הידועים שבאזור, ולהכיר את עולם הברונלו מקרוב. ישנם יקבים רבים שעורכים סיורים מודרכים (כולל טעימות), וסוג הסיור תלוי בטעמכם האישי ובתקציב שלכם (ברונלו איננו יין זול). יקב באנפי (Banfi) הוא אחד הידועים והמרשימים באזור. הסיורים המודרכים שלהם כוללים ביקור בחללי הייצור השונים, וטעימה מודרכת, כמובן. אפשר גם לטעום את היינות המשובחים שלהם באופן עצמאי ללא סיור – האנוטקה היפה שבמקום פתוחה (לרוב) לקהל הרחב. אם אתם מציינים אירוע חשוב, תוכלו לעצור לארוחת ערב טוסקנית מודרנית במסעדה הפועלת במתחם – לה סלה דיי גרפולי ( La Sala dei Grappol i) – שלאחרונה גם הוענק לה כוכב מישלן אחד. אתר מומלץ נוסף הוא קסטלו טריצ'רקי ( Castello Tricerchi ) – מבצר שהוסב לאחוזת יין ומציע יינות ברונלו מורכבים ומאוזנים. הסיורים שלהם מהנים, והנוף הנשקף מחדר הטעימות מקסים במיוחד. יקב ביונדי-סנטי ההיסטורי עדיין פעיל, כמובן, ומנוהל כיום על ידי הדור השביעי לשושלת. הביקורים המודרכים במקום ספורים, ומומלץ להזמין אותם לפחות שבועיים לפני מועד הביקור המתוכנן. בארולו (Barolo DOCG) אם הענב המזוהה ביותר עם טוסקנה הוא הסנג'ובזה, הענב המזוהה ביותר עם מחוז פיימונטה שבצפון מערב איטליה הוא הנביולו (Nebbiolo). בעיניהם של רוב מבקרי היין במדינה זהו למעשה הענב החשוב ביותר באיטליה, ויין בארולו (Barolo DOCG), אחד היינות היקרים והיוקרתיים ביותר במדינה, מיוצר מ-100% ענבי נביולו בלבד. בדומה לברונלו גם הבארולו הוא לא רק יין, אלא מותג – יין למביני עניין ולבעלי כיסים עמוקים. בקבוק סטנדרטי של בארולו ריזרבה מאת אחד היקבים המפורסמים ביותר במחוז – יקב ברונו ג'אקוזה (Bruno Giacosa) יעלה כ- 180 יורו, ואילו מחירם של בקבוקי וינטג' ימריא בקלות ויגיע לאלפי יורו. אפשר כמובן לקנות גם בקבוקי בארולו "רגילים" יותר, במחירים שפויים בהרבה (כ-50 יורו). עוצמתי ומורכב, בעל ניחוח עמוק ומפתה של ורדים ודובדבנים ותבלינים מתוקים, הבארולו ידוע בזכות המבנה והכוח שלו. בכל לגימה באים לידי ביטוי הגוף מלא, החומציות המאוזנת, הטעמים הפירותיים והטאנינים העגולים. על פי חוק חייב הבארולו להתיישן במשך 38 חודשים לפחות לפני שניתן לשחרר אותו לשוק (מתוכם לפחות 18 חודשים בחבית). יינות בארולו ריזרבה, לעומת זאת, מתיישנים במשך 62 חודשים (!) לפחות. ההיסטוריה המפוארת של הבארולו הגבעות שבהן מיוצר היום יין הבארולו מוכרת בשם "גבעו הלאנגה" (Langhe) והן נודעו כאזור שבו מייצרים יינות משובחים כבר לפני 2500 שנה. שבטים ליגוריים, גאליים וכמובן גם הרומאים ייצרו פה יין פופולרי מאד, ואפילו יוליוס קיסר, שחלף באזור לאחר מלחמת גאליה, התרשם מהיין ולקח עימו לרומא כמות מכובדת של חביות. ענבי הנביולו (nebbiolo), שכיום מזוהים באופן מוחלט עם תעשיית היין המקומית, הגיעו לגבעות הלאנגה (Langhe) רק במאה ה-13. שמם של הענבים נובע מתנאי האקלים הטיפוסיים לגבעות הלאנגה, המכוסות לעיתים קרובות בשכבה דקה של ערפל חלבי (באיטלקית, ערפל נקרא "נביה" – nebbia ובלטינית – "נבולה" nebula). כשמלך איטליה החליט להפוך בעצמו לייצרן בארולו בתקופת הרנסנס צמחה תעשיית יין הבארולו באזור, ובמאה ה-18 היין אף הגיע לשולחנם של דיפלומטים חשובים כמו תומס ג'פרסון (שנבחר בהמשך לנשיא ארצות הברית). אבל האמת היא שהיין שטעמו ג'פרסון ואחרים לא היה דומה בשום צורה לבארולו המוכר לנו היום. באותם הימים הבארולו היה יין קליל תוסס ומתוק, המזכיר בטעמו שמפניה. מי, אם כן, הפכו את יין האיכרים המתקתק ליין העוצמתי שנמכר היום במכירות פומביות באלפי יורו? הקרדיט מגיע לכמה תעשיינים ואנשי אצולה איטלקים, שמילאו תפקיד מכריע בהמצאה המחודשת של הבארולו, ולאישה אחת שהעזה להמציא מחדש את חוקי המשחק. המרקיז קרלו טאנקרדי פאלטי (Carlo Tancredi Falletti) היה בנקאי עשיר עם קשרים מכובדים בחצרו של נפוליאון, והבעלים של שטחים נרחבים באזור גבעות הלאנגה. אישתו, ג'ולייט קולבר פאלטי Juliette Colbert Falletti), היתה דמות מוכרת בחברה, פילנתרופית שניהלה מספר ארגוני צדקה חשובים, ויזמת בליבה. לאחר שבעלה נפטר בשנת 1838, רכשה ז'ולייט את הקרקעות שלו ממשפחתו, שכרה את שירותיו של אחד האנולוגים הצרפתיים הידועים של התקופה – לואי אודארט (Louis Oudart) – ויצאה להרפתקה. היא החליטה לנסות לייצר באיטליה את היינות הגדולים של צרפת, ולהשתמש לצורך כך בענבים המקומיים שבבעלותה. התוצאה הייתה כל כך מוצלחת, שמלך איטליה, קרלו אלברטו לבית סבויה (Carlo Alberto di Savoia) התאהב ביין. ז'ולייט פאלטי התגלתה גם כאשת שיווק מוצלחת, וכאשר שמעה שהמלך אהב את היינות שלה היא שלחה לו מיד 325 חביות יין בארולו, חבית לכל יום מימות השנה (ואם אתם תוהים למה 325 ולא 365, התשובה היא שבמהלך 40 ימי התענית שלפני חג הפסחא מאמינים נוצרים לא שותים יין). כך גם הפך הבארולו ליין המזוהה עם בית המלוכה האיטלקי, וזכה לכינוי מלך היינות – איל רה דיי ויני (il re dei vini). למעשה, מלך איטליה אפילו רכש אדמות באזור והחל לייצר יין בעצמו, ובנו, ויטוריו אמנואלה השני, הקים שם בשנת 1858 יקב שפועל עד היום – יקב פונטפרדה (Fontanafredda). האנולוג הצרפתי אודר (Oudart) המשיך לשתף פעולה עם אצילים נוספים באזור, כמו קמילו בנסו רוזן קאבור (Camilo Benso Cavour, שמונה בהמשך לראש הממשלה הראשון של איטליה המאוחדת). בהדרגה פותח המתכון המודרני ליין בארולו, המוכר לנו כיום. יש בארולו, ויש בארולו סיור טעימות באזור יחלוף במספר עיירות מקסימות, המשקיפות על נופים שמרחיבים את הלב והנפש – סרלונגה ד'אלבה (Serralunga d’Alba), בארולו (Barolo), מונפורטה ד'אלבה (Monforte d’Alba), גרינצנה קאבור (Grinzane Cavour) ועוד. לפי חוק, כל יינות בארולו המיוצרים באזורים המורשים הללו מוגדרים כיין בארולו, אבל בפועל, השוני בין היינות המיוצרים בעיירות השונות הוא משמעותי ונובע בין היתר ממבנה הקרקע, תנאי מזג האוויר והחשיפה לשמש. מכאן שגם הציונים שמעניקים מבקרי היין ליינות הבארולו משתנים מאד ממקום למקום, וכך גם המחירים שהיצרנים מרשים לעצמם לדרוש בשוק. כדאי לדעת שיין בארולו טוב, אבל טוב באמת, הוא בעל עוצמה אלגנטית שמעטים היינות האיטלקים האחרים שיכולים להשתוות אליה. זהו יין שיכול להתיישן בקלות במשך 20 שנה, ולכל אזור יש את המעריצים שלו. רבים מסכימים, ואני ביניהם, שיינות הבארולו מאזור מונפורטה ד'אלבה (Monforte d’Alba) הם בין הטובים ביותר שהאזור הזה מציע, ומתאפיינים בעושר טעמים וארומות מסחרר כמעט, ומבנה אלגנטי במיוחד. איפה אפשר לטעום יין בארולו טוב? כתמיד, יש שתי אפשרויות מרכזיות: לצאת לסיור מודרך באחד היקבים הידועים באזור, או לבקר בבר יין (אנוטקה – enoteca) מקומי ולטעום כמה כוסות. כך או כך, זו תהיה חוויה שלא תשכחו. כמובן שגם המסעדות הטובות באזור מחזיקות אוסף מפואר ולעיתים שומט-לסתות של יינות בארולו מעולים. בשל המבנה והעוצמה של היינות האלה מומלץ להזמין אותם לצד המנות הבשריות הטיפוסיות לאזור זה באיטליה, החל מרביולי פלין (ravioli plin) הממולאים בבשר ומוגשים עם ראגו, עבור במנת הבשרים המטוגנים הטיפוסית לפיימונטה (פריטו מיסטו פיימונטזה – fritto misto Piemontese) וכלה בסטייקים איכותיים מפרה פיימונטזית, כמובן. בעיירה בארולו (Barolo) עצמה, נסו את בר היין "לה ויטה טורקזה" ( La vita turchese ) – אוסף הבקבוקים שלהם ישמח כל חובב יינות, ולצד היין אפשר להזמין סוגים שונים של אנטיפסטי טעימים ובאיכות מצוינת. במונפורטה ד'אלבה (Monforte d’Alba) הזמינו (מראש!) מקומות בבורגו סנט'אנה ( Borgo Sant’Anna ), אחת המסעדות הטובות ביותר באזור (ובעלת כוכב מישלן אחד). האוכל פה נפלא, והנוף הנשקף מהחלונות הרחבים שנפתחים אל העמק נפלא לא פחות. שף פסקואלה לארה (Pasquale Laera) אמנם נולד בפוליה שבדרום איטליה, אבל הוא התאהב בצפון ומבשל את מנות פיימונטה במומחיות ובאלגנטיות ועם טוויסט מודרני. אם אתם מבקרים באזור בעונת פטריות הכמהין (ובאיטלקית – טרטופו Tartufo) אתם באמת חייבים להזמין מנת פסטה עם כמהין לבן. אזור אלבה שבפיימונטה הוא אחד משני האזורים המפורסמים ביותר באיטליה בזכות פטריות הכמהין שגדלות פה, ומדובר על מעדן אמיתי ובלתי נשכח. אמרונה די ואלפוליצ'לה (Amarone di Valpolicella DOCG) המלך השלישי הוא יין האמרונה, אחד היינות הידועים ביותר במדינה. אמרונה הוא יין גדול – גדול בטעמים, בעומק, באחוז האלכוהול, במספר המעריצים שלו ובעוצמה שהוא מביא עימו. באופן מפתיע למדיי היין החשוב הזה נולד בטעות... כן, הכול התחיל מחבית שנשכחה. טכניקת ייצור יין האמרונה היא יוצאת דופן ומבוססת על תהליך שנקרא באיטלקית "אפסימנטו" (Apassimento): לאחר שבוצרים את הענבים מניחים להם להתייבש במשך פרק זמן ממושך, עד שחלק גדול מהמים מתנדפים, הענבים נעשים כמעט צימוקים, וריכוז הסוכרים שבתוכם עולה. טכניקת האפסימנטו מוכרת כבר מימי רומא העתיקה, וסייעה למגדלי הגפנים לייצר יינות מתוקים ומרוכזים מאד, כמו יין הרצ'וטו (Recioto) הפופולרי עד היום בין גבעות הואלפוליצ'לה. יום אחד הכין איכר מקומי יין רצ'וטו, ושכח חבית אחת במרתף. לאחר שפתח אותה הוא גילה תופעה מעניינת – הסוכרים שביין הרצ'וטו הפכו לאלכוהול, ובמקום יין מתוק התקבל יין עמוק ומורכב, עם טעם מריר עדין מאד שליווה כל לגימה (משמעות המילה "אמרו" amaro באיטלקית היא מריר). והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה... איך מכינים אמרונה? כמובן שגם לאמרונה יש אזור המוגדר כ"אזור קלאסי", המתפרש בין הכפרים נגראר (Negrar), פומאנה (Fumane) ומאראנו (Marano) בגבעות ואלפוליצ'לה (Valpolicella) במחוז ונטו (Veneto). השילוב בין תנאי האקלים ומבנה האדמה באזור הזה הפך אותו לאחד האזורים החשובים בתעשיית היין באיטליה. על פי חוק, ניתן לייצר אמרונה אך ורק מרשימת זנים מותרים: קורבינה (Corvina), קורבינונה (Corvinone), רונדינלה (Rondinella), מולינרה (Molinara) ואוסלטה (Oseleta). ענבי הקורבינה והקורבינונה, הנקראים כך על שום צבעם הכהה המזכיר את צבע העורב (קורבו, corvo באיטלקית), הם אלה שמעניקים את הגוף והעוצמה ליין. הענבים נקטפים לאחר שהגיעו להבשלה מלאה, ומיובשים בחדרי ייבוש מיוחדים. בעבר נהגו האיכרים לייבש אותם על מחצלות, אבל כיום התהליך כולו מתרחש בחדרים מתוחכמים עם בקרה אקלימית מלאה. זהו אחד השלבים החשובים ביותר בתהליך ייצור האמרונה, ויש לו השפעה מכריעה על טעם היין ועל מבנה הטאנינים שלו. לאחר הייבוש, הסחיטה והתסיסה עובר היין לחביות עץ ליישון ממושך – לפחות שנתיים על פי חוק. רוב האחוזות מיישנות את היין לפרקי זמן ממושכים יותר, ולרוב עוברות לפחות 4-5 שנים מרגע הבציר ועד הרגע שבקבוק אמרונה יוצא לשוק. התוצאה, יש לומר, מצדיקה את ההמתנה הממושכת, משום שאמרונה טוב (ואני מתכוונת לאמרונה טוב באמת ) הוא יין שיגרום לכם לפעור את הפה בהתלהבות ולמזוג לעצמכם מיד עוד כוס. חזק ומורכב, בעל טאנינים מעוגלים, מתיקות רכה, טעמים פירותיים שמחים (תותים, דובדבנים ושזיפים), בלסמיות מעודנת וניחוחות בשלים של פרחי סיגליות וורדים שהופכים את היין הזה לאחד האהובים באיטליה, ולמנצח בתחרויות יין רבות. איפה אפשר לטעום אמרונה? ישנם מספר יקבים נהדרים המתמחים ביינות אמרונה, ונמצאים במרחק קצר מ וורונה (Verona). ההיצע יכול לבלבל, אבל אני אישית מעדיפה את האחוזות ההיסטוריות, שמציעות לא רק חוויית יין מעולה אלא גם הזדמנות לבקר במשכנים מפוארים בעלי ערך אומנותי ותרבותי. אחוזת סנטה מריה די גאטנו בראטני ( Tenuta Santa Maria di Gaetano Bertani ), לדוגמה, היא אחד היקבים היפים ביותר באזור כולו, וחווית הטעימה שלהם תשמח לא רק את בלוטות הטעם אלא גם העיניים והלב. המשפחה מייצרת יינות מזה דורות, ורכשה את אחוזת מוסקוני-ברטאני (Mosconi Bertani) שבלב גבעות ואלפוליצ'לה. חובה להזמין את הסיורים מראש, כמובן! לחילופין, אפשר לשבת לארוחה נהדרת באחת המסעדות הידועות בין גבעות ואלפוליצ'לה, וללוות כל מנה ביינות אמרונה משובחים. במסעדת ואלפוליצ'לה ( Ristornate Valpolicella ) שבעיירה נגראר (Negrar), לדוגמה, האוכל נהדר ותפריט היינות ארוך כמו ספר. מומלץ (ולמעשה חובה) להזמין מקומות מראש.

כל שנה אנחנו מוזמנים למסיבה שהסיבה לעריכתה היא תפוח אדמה מבושל במים... כלומר ארוחת ניוקי! הנה כמה תמונות והסברים ישירות מהמומחים שעמלו שעות ארוכות על ההכנה. בורונה יש מסורת ארוכה של הכנת ניוקי, ואכן הפסטיבל המפורסם של ורונה נקרא הניוקולר, בראשו עומד "פפה דל ניוקו" (אב הניוקי) בכל שנה הם מזמינים את אותם אנשים, אך מידי שנה נענים ומגיעים לשבט הניוקי יותר מוזמנים. כנראה שהשמועה על טעמם עוברת מפה לאוזן. ​ השנה הוכנו 1573 ניוקי והיה גם מי שספר. המתכון לניוקי מורונה: 1 ק"ג תפוח אדמה 1 ביצה 300 גר קמח לבן מלח לפי הטעם השלבים: מבשלים את תפוחי האדמה במים עד שהם רכים (מומלץ להשתמש בתפוחי אדמה בעלי מרקם קמחי) ומקלפים אותם כשהם עדיין חמים. על משטח עבודה מקומח היטב יוצרים גומה בערימת הקמח ולתוכה מועכים את התפוחים החמים בעזרת מועך תפוחי אדמה. מוסיפים את המלח והביצה ולשים עד להווצרות בצק דחוס ללא גושים: מהבצק, על משטח מקומח, יוצרים נקניקים ארוכים, אותם חותכים לחתיכות בגודל 2-3 ס"מ. כל חתיכה נלחצת בתנועת גלגול על גבי מזלג או לחלופין מתקן הניוקי. הלחיצה מעניקה לניוקי אוריריות שעוזרת בבישול וצורה יפה ומסורתית. הניוקי מבושל במים רותחים מומלחים במלח גס דקות ספורות עד שהוא צף: המתקן המיוחד לניוקי או המזלג דורש מיומנות אותה תרכשו ככל שתכינו יותר ניוקי: מתכון ניוקי תפוח"א שלנו: מתכון לניוקי גבינת ריקוטה שלנו:

שמונה הרהורים על אומנות, קוסמולוגיה ואוריינות טכנולוגית במהלך מסע בעיר הצפופה על הענווה להלן כמה הערות שנכתבו ברומא, תמיד במקום כדי לנסות ולזכור את הרגשות כפי שנחוו, ועובדו לאחר מכן, בערבו של כל יום במלון. 1. קבר סיי טוומבלי הלכתי בגשם הגדול בנחישות של לגיונר רומי. רטוב עד התחתונים והגרביים. אבוד עם המפות המפגרות של המלון והג׳פיאס של האייפון אבל בעקשנות קנאית של צייר- לראות את קבורת ישו של קראווג׳יו בכנסיית סנטה מריה אין ואליצ'לה . חשבתי מי בעולם היה מוכן ללכת אתי שעה במבול הזה בשביל לראות ציור? שמחתי שטסתי לרומא לבד. שמחתי בכלל בלבדות. איך אפשר לעמוד מול קראווג'יו בחברת אדם אחר, זהי חוויה כל כך אישית. לאורך כל הטיול הזה התעקשתי על הכלל: אני הולך ברגל. המרחקים ומזג האוויר לא מזיזים לי. לא טסתי הנה כדי לראות את פנים המונית או האוטובוס. וכמעט התחלתי להטיל ספק בחוק שקבעתי כשחשבתי שאתפוס את הצינון שיביא למותי במבול הזה. את הכנסייה מצאתי כמובן בטעות כשכבר אמרתי נואש. הציור היה שווה את זה. הוא מהיפים בתולדות האמנות. לבסוף, כשהסתובבתי עם הגב אליו ראיתי להפתעתי את השלט שמודיע, בלטינית: כאן קבור הצייר האמריקני הדגול. 2. על האינסטליישן המוזיאונים הגדולים בעולם הטעו אותנו ועודם מטעים אותנו לגבי תנאי הצפייה של יצירות מופת. רובן לא נועדו להראות בחלל ממוזג עם מרווח קיר לבן סביבן ממרחק נגיעה. רובן הושקעו בארכיטקטורה. בגומחות בקפלות פרטיות בכנסיות. כחלק ממארג שלם שלעיתים כלל עמודים, כרכובים, פיתוחים. לא פעם פיסול, חלונות, משחקי תאורה, שעות היום, עונות השנה, ריחות הקטורת נגינת העוגב וכו׳. יש משהו צודק בלראות את העבודות האלו ככה ולהבין עד כמה התצוגה המוזאלית אזוקה לאתוס המודרניסטי של הציור, להגיון שלו כסחורה, ועד כמה אמנות המאות ה-15,16,17,18 הבינה מראש את מה שנוסח בזמננו כ- ״יציאה מהקובייה הלבנה״. 3. על אגמי האור חישבו על אדם שהכרתם ומת. עצמו עיניים והעלו את דמותו לנגד עיניכם. נסו לאחוז בדימוי הזה. הוא חמקמק, הוא קיים אך כשלמות מסנוורת ואם תרצו להתבונן בפרט, קמט שליד השפה, ברק שמחה בעין, ייגוז ויעלם. בדומה לכך אומרים שניתן לראות שלטים עיתונים וספרים בחלומות אך לא לקרוא בהם. זהו תפקידם של אגמי האור המבריקים בציוריי המאסטרים. ז׳אן לוק מריון הפילוסוף הקתולי המוזר, בפסקה מפורסמת מתוך ״על העודפות״ מספר על חווייתו מול המרת פאולוס של קראווג׳יו (בסנטה מריה דל פופולו) וכותב כך: ״ אני עוקב מזווית עיניי אחר אגם האור המציף באחת את הצד ההפוך לברק -שנראה כצץ לפני התמונה, ומכאן מאחורי גבי. עד כדי כך שאפילו אמור הייתי להסתובב אחורה בתגובה מתוך רפלקס כדי להבין את מה שקרה לפני התמונה. הנראה לעין אינו הורס כאן את המחזה המצויר אלא מקיף את הצופה...״ זוהי מה שהוא מכנה, תופעה רוויה, עודפת. תחשבו על העיניים שלכם ככוסות מים ועל הנראה כברז. אגמי האור האלו מסמנים את הרגע שהכוס עלתה על גדותיה. שהנראה עודף על היכולת להכיל. האינסטליישן האדיר המכיל את העלייה השמימה של קראצ'י ממול ואת המרת פאולוס של קראווג'יו מימין וצליבת פטרוס שלו משמאל הוא דיסקוטק של משחקי אור. פאולוס נפל מהסוס והתחת הענק שלו פונה אל המריה של קראצ'י. לראות ולא להאמין. מיקום: Piazza del Popolo, Roma 4. על קדושים מעונים בעומדי, בגשם הגדול בקמפו דא' פיורי תחת פסלו של ג'יורדנו ברונו, עלתה בלבי המחשבה שאין שניות בעולם. ברונו כידוע נשרף בחיים על המוקד ב-17 בפברואר 1600 משום שחזה בדיוק מבהיל את התמונה שתיאורית המיתרים משרטטת לנו היום: ריבוי יקומים. בוקר אחד, חשבתי לעצמי הקיץ השרץ מליל חלומות טרופים ולמרבה הזוועה הרי הוא אדם במיטתו: שהרי טרם ראינו חרקים קושרים אחד מבני מינם לזרדים ומביטים בו כשהוא נשרף לנגד עיניהם. ואז מקימים אנדרטה לזכרו. נזכרתי שקראתי אי פעם גם אצל בובר שאין שניות בעולם. שהשניות אלוהים –עולם נפתרת ביהדות, (ובוודאי שנפתרת בשפינוזיזם)- ושאין שניות אני אתה, כלומר בוודאי שיש, אלא שהנפש, והביטוי שלה כאמנות, כמדע, היא הקשת המתקמרת בניהם. נזכרתי כאן בדברים האלו בשל הזיקה בין הקדושים המעונים של המדע והקדושים המעונים של האמנות ובינם לבין האוהבים: הללו במותם נעשים גשר בין האדם לעולם. מיקום: פיאצה Campo de' Fiori 5. פסל המרסיאס העתק רומי משלהי המאה הראשונה לפני הספירה על פי מקור יווני אבוד. באחד ממבני המוזיאון הציבורי הראשון בעולם: Capitoline Museums 400 שנה לאחר עלייתו על המוקד, הכנסייה הביעה צער עמוק מה שהמעתיק הרומי בשיש ורוד שזור וורידים אדומים משורטטים מבעד לממברנות שקופות לבנבנות, כשביס אפרפר כלטיפה על הים (*) - ידע, וביקש למסור לנו, כשהעתיק- ממקור מברונזה- סביר להניח, הוא מה שהאמן היווני ביקש להסתיר. וכאן טמון כל ההבדל בין העולם הרומי, ארצות הברית של העת העתיקה לבין זה היווני: היחס לפן הגרוטסקי של האמת. כי החיים, ובעיקר הייסורים הם נוראים באשר הם מבזים, גופניים, לא אלגנטיים. הו הגוף, עם האוויר הנכנס ויוצא ממנו, עם הנוזלים שהוא מפריש, עם כל הבפנים המתגעש החוצה. היעלה על דעתו מישהו כי היוונים לא ידעו זאת? ידוע ידעו. אך מחויבותם האמנותית לא לאמת החיים הייתה, אלא לחיים כפי שראוי היה שיהיו. בפעם הבאה שנפגוש בסבל האסתטי יהיה זה בגרסה הקתולית הפרוורטית שלו, נוסח גווידו רני: היופי כפרסומת לסבל. לכן שירו שיר הלל למקור הנעלם. שירו לאלגנטיות העצורה והמאופקת. הללו את השקר היפה על פני האמת המגונה. מיקום: (**) Piazza del Campiglio ​ (*)- מאיר אריאל. שם,שם. (**) – הפסקת אוכל: Grzinio Food מעדנייה מקומית, המגישה כריכים וארוחות צהריים. בקשו את השפריץ שלכם קר ולידו Affettati (פרוסות נקניק וגבינה). 6. פסל משה אין סיפוק בעולם. גם הגעת לבאר אינך מסופק. גם הבטת לתוכו אינך מסופק. גם שתית מימיו אינך רווה. ואין בימינו שיתנו לך לגשת לפסל של מיכלאנג׳לו קל וחומר וללטפו. בן בנו של קל וחומר לנשקו. הגעתי לאין וינקולי בשעת המיסה. האורגן הגדול נהם כדרקון. עמדתי מולו וקיללתי את חוש הראיה. כל היום אנחנו רואים מאכלים מגרים ואין שובע מהראיה. רואים נשים יפות ואין נהנה מהראיה. מקולל החוש הזה המביא אל תוך הנפש פנימה את הדבר ללא חומריותו. מקולל. משה הוא פסל של מתחים עצורים. מיתריי קשת טעונים בחץ רועדים כעומדים לפקוע. פרויד הרחיב על הזקן. גומבריך, פנופסקי, בוקהארדט. אבל נדמה לי שרבים פיספסו את עיקרו של הפסל והוא שהבנתי בעומדי מולו שם אפוף נגינת עוגב: משה של מיקלאנג׳לו הוא נפטון. טריטון. פוסידון. הזקן הוא מטאפורה לשליטה בגלים (כמו בפיסול ההלניסטי, כמו בניקה מסמות׳רק שכנפיה הן מפרש וגלי שולי שמלתה הם הים) וכל זאת למה? כי משה הוא האל שחצה את הים. מיקום: Basilica di San Pietro in Vincoli 7. הקפלה הסיסטינית תחת הקפלה הסיסטינית ולאור הבוהק הכחול של יום הדין האחרון הייתי כאלכוהוליסט שהטביעוהו בקוניאק. טובע וממשיך לשתות עד חנק. בדרך לשם עברתי בסטנצה דלה סניאטורה והתאכזבתי מעט מרפאל וכבר הכנתי את עצמי לאכזבה. ציפיתי כי יידחקו בי לצאת. יציקו לי המוני התיירים. צילומי מצלמות. והתקרה תהיה רחוקה ולא ניתן יהיה לראות ולחוות כלום. אך לא היא. התקרה היא המקרה היחיד שאני מכיר של ציור המייצר אינטימיות בעוצמה של מגאפון. היא מסחררת. הדמויות מתגלשות לקראתך. הצבעים העזים. היא מהבהבת. מדלגת מציור של דמויות לציור של ארכיטקטורה לציור של ציורים. כמו התקף אפילפסיה על אל אס די- ובכל זאת היא מגיעה אלך כלחישה בחושך. כשפתי אישה על לחייך. * עליינו להתקמצן בסופרלטיבים בחיינו רק כדי שכשניכנס לקפלה הסיסטינית יהיה ערך למילים ״נורא הוד (*)״ . מיקום: Musei Vaticani, Città fel Vaticano (*) - מעורר כבוד רב, מפואר ומעורר רגש התפעמות- איוב לז כב:"מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה עַל אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד". וכן :" והוא נזיר וקדוש אלוהים ונורא הוד "- ח.נ. ביאליק / מגילת האש,וכן:" נורא הודו / כבדה ידו / זיו כוכביו לאוהביו "- לאה גולדברג / שבחי הלילה. הוא נבנה לפני 1900 שנה. והוא מושלם. הוא אומר משהו על טבור העולם, על מרכז, על אקסיס מונדי, על רוח, על אמנות עכשווית, על אינסטליישן, על טכנולוגיה (עם היעלמו של הידע הרומי, אירופה לא תדע לעשות כיפה כזאת עד לעידן המודרני), על אמנות שנעשתה לא על ידי אמן אלא על ידי ציוויליזציה. על חדר שתקרתו פתוחה לשמים, על רוחניות, על דתיות, על זיקה לזמן ולטבע. על סובלנות. הוא ממקם אותך. ממרכז אותך. כמו חמש שנות תרגול מדיטציה דחוסות לסנטימטר. אין אלוהים הוא אומר לך- אבל יש אלוהי באדם. אתה עומד נוכח האלוהי שבאדם הוא אומר לך,ואתה קונה או משלם במקדמה למפרע, על העלוב שבו. אתה עומד לראשונה בחייך בכאן ובעכשיו המוחלטים- קצת ענווה.

המדריך השלם לסיילים במילאנו ובאיטליה איך להשיג את הפריטים מהחלומות במחירים מציאותיים. עונת הסיילים הקרובה תחל ב- 1 ביולי 2017, ותסתים בדיוק 60 יום לאחר מכן. אך בואו לא נדבר כבר על הסוף… יתרונות בולטים או למה דווקא באיטליה? אם אתם מכורים למותגים, התיחסו לאאוטלטים באיטליה כאל חללית האם שלכם. כלומר כמקום שבו אפשר להשיג את הסחורה היוקרתית ביותר במחירים הטובים ביותר. בדרך כלל הסיילים של מותגי היוקרה הם המשתלמים מכולם, מאחר והם מציעים את פריטי הסמפל שלהם במחירים מוזלים כך שאפשר לקנות מוצר בעל איכות גבוהה מאוד במחיר סביר. טווח ההנחות משתנה מחברה לחברה בהתאם להחלטותיהן, אך הסיילים מתקיימים בכל הקטגוריות, בגדים, נעלים, תיקים, משקפי שמש וכו' טיימניג אישי בשביל להיות בטוחים שאתם מרוויחים את הדילים הטובים ביותר, דעו שבהחלט משתלם להיות מראשוני העומדים בתור מיד עם ההכרזה על פתיחת הסייל- כך בחניות המותג של מעצבי היוקרה, באאוטלטים החשובים, ובבתי הכל-בו. טימיניג ציבורי הדילים הטובים ביותר מתקיימים פעמיים בשנה בהתאם לעונות. אביב-קיץ- סתיו-חורף. בדרך כלל הסייל של החורף מתחיל מיד לאחר חג המולד, כלומר בינואר-פבואר וזמן הסייל של הקיץ מתחיל ביולי ונמשך עד ספטמבר. בכל שנה משתנים התאריכים המדוייקים של הסיילים לכן מומלץ לעקוב. חשוב לדעת מתי מתחיל הסייל כדי להיות ראשונים בתור לפריטים השווים. אלא נחטפים כמובן ראשונים. כמו כן חשוב להתעדכן מתי מסתיים הסייל, מפני שתאריך זה עשוי להשתנות בהתאם לכמות המכירות שנעשו באותה עונה ובהתאם למזג האוויר. זמני הסייל באיטליה טורינו וסביבתה -1 ביולי עד 28 באוגוסט. פירנצה וסביבתה -1 ביולי עד 30 האוגוסט. ג'נובה וסביבתה - 1 ביולי עד 30 באוגוסט. בולוניה וסביבתה - 1 ביולי עד 29 לאוגוסט. ונציה וסביבתה -1 ביולי עד 31 לאוגוסט. רומא וסביבתה- 1 ביולי עד 13 לאוגוסט. נאפולי וסביבתה - 1 ביולי עד 29 לספטמבר. לוקיישן, לוקיישן, לקויישן באזור העיר מילאנו יש שישה אאוטלטים חשובים: Serravalle האוטלט הגדול באירופה Vicolungo - מכונה אאוטלט הסטייל Fidenza FoxTown - קפיצה קטנה לשוויץ Franciacorta Salvagente Milano - נמצא בתוך מילאנו ההסעה לסייל כדי לעזור לכם לחסוך עוד קצת כסף שתוכלו להוציא בסופו של דבר על בגדים (כי הרי לשם כך התכנסנו) אספר לכם על luxury shuttle services זהו השאטל המסיע את כל מי שרוצה, מידי יום ביומו, ממרכז מילאנו ליעדים האהובים עלינו. עלות הנסיעה היא כ- 10 עד 20 יורו. לאאוטלט Salvagente שנמצא בתוך מילאנו מגיעים עם אוטובוס מספר 60 העוצר ב Via Bronzetti פינת Via Archimede. חוק ההחזרות באיטליה חוק ההחזרות באיטליה הוא מאתגר יותר מבמדינות אחרות: פריטים שנקנו בהנחה אינן ניתנים להחזרה אך ניתנים להחלפה. פריטים שנקנו בעונה רגילה ניתנים להחלפה במשך 30 יום פריטים שנקנו בסוף העונה אינן ניתנים להחזרה אלא אם כן הם פגומים. לכן שימו לב למה שאתם קונים, ביגוד או אקססוריז תמיד שימו לב שהפריט או המידה נכונים וללא פגם. לעיתים ניתן לקבל לקבל זיכוי אם המנהל או בעלי החנות לגמרי מסכימים איתכם, ואז דעו שנפל בחלקכם מזל טוב... ההנחות בהתאם לחוקים האיטלקים, ההנחות חלות על פריטים מהעונה הנוכחית ועל הקולקציות האחרונות. ההנחות אינן חלות על הפריטים מהעונות החדשות אין סכום קבוע להנחות, אך הן בטווח של בין 5% ל 70%. ​ לא לשכוח לבקש בקופה ולמלא טפסי - Tax Free כל מי שאינו בעל דרכון אירופאי זכאי להחזר כספי נוסף. התהליך מפורט בכל אחד מאתרי האאוטלטים המלצה אישית החנות המכילה הכל מכל טוב בתוך מילאנו נקראת La Rinascente חנות זו היא אחת החנויות המרכזיות במילאנו ובא ריכוז המותגים הגדול ביותר. ההבדל בינה לבין חניות אחרות הוא אופן התצוגה, המחולק על פי קטגוריות: בגדים, נעלים, אקססוריז, כלי בית, הלבשה תחתונה וכו’ כל אחת מהקטגוריות מוצגת בקומה משלה בדומה לבתי כל-בה גדולים בארה"ב. חנויות אחרות במילאנו ממינות את הסחורה לפי מותגים. (אך על דאגה כל זה לא אומר שמקומם של המותגים נפקד ברינשנטה) כל שנותר כעת הוא לתכנן את צייד הסיילים המושלם! זכרו ככל שתגיעו מוקדם יותר, תמצאו את הדברים השווים ביותר!

היום כשהיא חלק בלתי נפרד מתעשית האופנה במילאנו, חן חורש נזכרת איך עזבה לפני שנתיים משרה בכירה ברשת Pull&Bear בישראל והצליחה להפוך את החלום השאפתני שלה למציאות. ממקומה בלב בירת האופנה מהמשפיעות בעולם, היא מספרת על עצמה, מזהה את הסימפטומים המעידים על שגעון אמיתי לתחום, ולא שוכחת לעדכן לגבי האירועים החשובים בחודש יוני. ביקשו ממני לכתוב על אופנה באיטליה. ובכך בעצם ביקשו ממני לכתוב על הסיבה שבגללה עצרתי את החיים שלי והעברתי אותם למקום חדש. מה היה בחיים הישנים? ובכן, להתעורר כל בוקר בחמש, לפני השמש. לצאת לדרך במכונית, להשתדל לא לשפוך על עצמי את הקפה ולהתקע בפקקים באילון. מסביבי ראיתי נשים כמוני, ממהרות, לחלקן היתה כוס קפה ביד כמו שלי, וחלקן ניסו להספיק להתאפר תוך כדי נהיגה. אל מול החיים הישראלים האלה יעיד כל מי שביקר אי פעם באיטליה - השינוי בקצב אינו מוטל בספק. להתעורר בבוקר ולרדת לפיאצה לשתות כוס קפה. לאכול בריוש, ולהרוויח שקט שאין בשום מקום. אז אם הגעתם למילאנו או בכלל לערי איטליה כדי לקחת הפסקה מהסטרס הישראלי, אני אהיה כאן כדי לספר לכם על אירועי האופנה השווים ביותר. על תצוגות אופנה המתקימות מידי עונה. ועל מקומות שעליהם אף אחד לא יידע להמליץ. פשוט מפני שכדי להיות חלק מתעשיית האופנה בעיר את חייבת להיות חלק בלתי נפרד ממנה בחיי היום יום. השקט והשלווה הם כמובן רק תופעות לוואי. איטליה ידועה כמגרש המשחקים הטוב ביותר לקהל צרכני האופנה. מי שבאמת מבין באיכות יחפש את התווית המפורסמת made in italy וילחץ אם יתקל בתווית המוחבאת של ממלכת החקיינים - סין. וזה בסדר. כי האופנה האיטלקית אינה ממותגת גבוה כל-כך לחינם. רמת המומחיות של החייטים האיטלקים אין דומה לה בעולם. פריטים רבים נעשים בעבודת יד. תעשית האופנה כשמה כן היא, תעשיה, המורכבת מריכוז גדול של בעלי מקצוע מומחים, מתפרות, מעצבים, וחדרי תצוגה. הלייבלים הגדולים כמו ורסצ’ה, פראדה, דולצ’ה וגאבנה ורבים אחרים מתכננים את הקולקציות שלהם כאן במילאנו ומיצרים אותן בפרוורים הסמוכים. לפני שאספר לכם על אירועי האופנה שמתקיימים בעיר במהלך השנה עם התצוגות המושקעות והשוות ביותר, אפתח בעדכון ראשוני על אירועי אופנה חשובים בחודש יוני במילאנו ובפירנצה. שלא תפספסו. FASHION WEEK, PITTI IMMAGINE UOMO 92 Florence June 13 - June 16 2017 פירנצה יריד אופנה בינלאומי לבגדי גברים במבצר לשעבר שנבנה על ידי אנטוניו דה סאנגאלו. זוהי המהדורה ה-92 של היריד, אשר יתקיים במשך שלושה ימים - משלישי עד שישי. ניתן לקנות כרטיסים לארוע באתר FASHION WEEK Milan June 17 - June 20 2017 שבוע האופנה לגברים במילאנו WHITE MAN & WOMAN Milan June 17 - June 19 2017 יריד אופנה לגברים ונשים כאחד בעל אופי יחודי האירוע מתקיים בויה טורטונה - Via Tortona במילאנו. אירוע זה מציג בגדים בסגנון Outodoor כמו גם מגמות חדשניות באופנה. שלל כשרונות חדשים בתעשייה מפציעים עונה אחר עונה.הדור החדש של המעצבים ואמני ההלבשה וסגנון החיים מקבל במה. בנוסף מוכתבות מגמות חדשניות באמצעות בחירה קפדנית וקבועה של קולקציות PITTI IMMAGINE BIMBO 85 Florence June 22 - June 24 2017 שבוע אופנה לבגדי ילדים פירנצה - יריד סחר מרכזי בינלאומי המוקדש לאופנה ולסגנון החיים של ילדים. המהדורה ה -85 של האירוע הדו-שנתי תתקיים בין ה-22 ל -24 ביוני בפירנצה. במהדורת הקיץ בשנה שעברה ביקרו כמעט 10,000 איש בינהם יותר מ-5700 קונים. המהדורה הנוכחית PITTI BIMBO 85 תציג 437 אוספים מכל העולם וצפויה למשוך קהל רב עוד יותר. PITTI IMMAGINE BIMBO קיץ 2017 מהווה פלטפורמה עסקית ייחודית. PITTI IMMAGINE FILATI 81 Florence June 28 - June 30 2017 פירנצה - סדרה של ירידים המתמקדים בחומרי גלם, כגון, חוטים וסיבי טקסטילביצור אורגני, ידידותי לסביבה וסחר הוגן, מציג את המוצרים וההתפחיות החדשות בתעשיה זו. מתקיים בפורטזה דה באסו, מבצר שנבנה על ידי אנטוניו דה סאנגאלו מדיצ'י.

נשים אלגנטיות בתסרוקות מטופחות ומנופחות מפגינות לראווה את התיקים המדהימים שלהן בעודן צועדות בצעדים קטנים בעקבי Louboutin. טופפות בעדינות בקבוצות או בזוגות פנימה והחוצה מן החניות ב – Via Montenapoleone. לחנויות חלונות ראווה גדולי מידות ודלתות זכוכית חתוכות בהם. לצד הדלתות עומדים שומרים חמושים ויפי תואר. הם פותחים את הדלתות עבור הנשים ומברכים אותן לשלום. נדמה כי השומרים נבחרו בשל מראם בהתאם לעיצוב החלל ולפריטים הנמכרים בחנות. הסחורות הללו נוטות לשמור על ערכן. כמו זהב. הזיזו את השעון שלושים שנה לאחור ותיק ממותג שנקנה כאן אז, שווה לפעמים יותר בחלוף השנים. הנשים מכירות את הסמטאות הקטנות המקיפות את רחוב מונטנפולאונה ואת החניות החבויות בהן. רחוב מונטנפולאונה הוא כמו שמורת טבע. אפשר להסתובב בו משלומפרים עם תרמיל גב וסנדלי שורש ולהביט ביצורים היפיפיים כשהם מנהלים יחסי גומלין עם סביבת הגידול שלהם. שטרות סגולים ירוקים וכתומים נספרים ונבלעים בקופה הרושמת (איטליה היא אחת המדינות האחרונות באירופה המערבית בהן נעשה עדין שימוש רב בכסף מזומן) אפשר להצטרף אל הלהקה ולהפוך לאחד הפרטים שבה. הכללים ברורים. אך מילאנו כשמורת טבע לקניות היא הרבה יותר מרחוב מונטנפולאונה והסמטאות הקטנות המשתרגות סביבו. מותגי-על במחירים של מטה ברשת האאוטלט בשם D magazine נמכרים בגדי מעצבים במחירים שפויים. יש מציאות ופריטים מעולים שעל פי נהלי השיווק לא היו אמורים להגיע לאאוטלט. מעצבים צעירים וחניות יד שניה אזור קניות בעל אופי מעניין הוא Porta Ticineze. זהו רחוב שהתפתח במהירות בשנים האחרונות. לאורכו אפשר למצוא חניות של מעצבים צעירים המתאמצים להתברג לאט לליגה של מעצבי העל. בנוסף תמצאו שם חניות יד-שניה אשר בהן פריטים אולטרא מיוחדים ומקוריים. אזור זה שונה מאזורי קניות אחרים במילאנו, מפני שקהל היעד שלו הוא צעירים או אנשים המעונינים לפתח סגנון אישי מובחן. (על השמרנות האופנתית במילאנו תוכלו לקרוא כאן ) בהתאם לרוח זאת תוכלו למצוא באזור זה גם מסעדות ובתי קפה שהתפריט שלהן מושפע משלל תרבויות ומטבחים. ב- Via Torino ו- Corso Buenos Aires אפשר למצוא מותגי אופנה צעירה בינלאומית ורשתות איטלקיות. חנויות קונספט - קניות בחללים מעוצבים כהזיה חניות קונספט הפכו בשנים האחרונות לעניין בפני עצמו. מפני שמדובר בעיר שהעיצוב בה הוא מוצר צריכה בסיסי ממש כמו לחם וחלב, חניות הקונספט במילאנו הן מיוחדות עד כדי כך שהן שוות ביקור ולו רק כדי לחזות בעיצוב החלל. Corso Cormo 10 - קורסו קומו 10 הותיקה היא חנות הקונספט הראשונה בעיר וכידוע יש בה גלריית לאמנות מודרנית וחנות לספרי אומנות ומגזינים, בית הקפה המפואר שלה מארח את כל מי ששייך לתעשיית האופנה. אתר החנות DONDUP Casa MILANO Via della spiga 50 חנות קונספט לאופנת בגדי גברים ונשים מאפשרת לנהל ארון וירטואלי בעולם בשם DONDUPVILLE.COM, בו אתם יכולים לאכסן פריטים שמוצאים חן בעינכם, לכתוב תגובות הקשורות לפריטים אלו ולהתעדכן בזמן אמת באשר למחיריהם, מיקומם, וזמינותם. לאתר החנות המסקרן BTcino concept store Viale Gian Galeazzo, 3, Milano ניתן לחנות את החנות "מרחב חוויתי" העוסק בחיים, עבודה, ומגורים. מוכרים מוצרים העוזרים להפוך את הבית ל"חכם". העיצוב של האדריכלים Migliore ו- Servetto לאתר החנות באוויר הפתוח – שוק פעם בחודש, בכל יום ראשון האחרון של החודש מתקיים שוק באזור – Navigli, הדוכנים פרושים לאורכו של נהר הנאבילי הנהר הגדול ביותר בעיר. אם יש לכם סבלנות לליקוט וצייד תוכלו להעביר שם יום שלם ולפשפש בלי סוף. בגדי מעצבים מיד שניה, פרטי וינטאג' לריהוט הבית ואמנות מכל הסוגים. ממולץ ביותר! קניונים בפיאצה דואומו – Piazza Duomo, תמצאו את LA Rinascente דיפרטמנט סטור ענקי וחלומי Excelsior mall הוא מרכז קניות בן 6 קומות בו ניתן לקנות אופנה עילית. בשונה מרינשנטה כאן אפשר למצוא רק בגדים מתוך קולקציות נבחרות של מעצבי-על. לא תמצאו שם את הפריטים שנשלחים לחניות הדגל אלה פריטים מסויימים בעלי אופי אחר, כמו סאמפלים וגג'טים או קולקציות של שיתוף פעולה בין מעצבים. ​ העיפו מבט באתרים של שני מרכזי הקניות האלה, ההנאה מתחילה כבר שם. Brera בררה הוא שם של רחוב הנמצא בסמוך למרכז העיר, ועל שמו נקרא אזור שלם של רחובות קטנים היוצאים ממנו. זהו מעין מדרחוב נעים, אשר בו חניות תכשיטים יפות, בוטיקים קטנים והמון אומנים המוכרים את המוצרים שהם מכינים בעבודת יד. ב-בררה דרים בכפיפה אחת עולם האופנה ועולם האמנות. למרות שיש באזור גם חנויות של מעצבי-על תוכלו להבחין כי בחניות ב-בררה הם מחזיקים פריטים יחודיים בעלי אורינטציה אומנותית מקולקציות מסוימות ביותר. ​ להרגיש בבית את המותגים המוכרים מהארץ ומחו"ל כמו זארה, מנגו, H&M, Pull&bear ועוד אפשר למצוא ב – Corso Emanuele II לצד מותגים קז'ואל איטלקים כמו Tezenis, Sisley, Other Stories ועוד. ​ אז אם אתם מגיעים למילנו ביולי שהוא חודש הסייל קראו גם את הכתבה הבאה המסבירה את חוקי הסיילים במילאנו ותשתדלו לא לזלוג לאוגוסט מאחר והעיר ריקה מאדם ורוב החניות סגורות חוץ מן האזורים המתוירים ביותר. אפשר לשתף בתגובות למטה בחווית השופינג שלכן/ם במילאנו, להוסיף מקומות, ולשאול שאלות אפשר לפנות אלי במייל henhor22@gmail.com או לעקוב באינסטגרם: god bless your style

איך להשיג כרטיס לתצוגת אופנה בשבוע האופנה במילאנו שבוע האופנה הראשון במילאנו התקיים בשנת 1958. ומאז הוא נערך פעמיים בשנה. בסתיו - מציגים את אופנת הקיץ . ובאביב - מציגים את אופנת החורף. עולם האופנה מתקבץ, משתכר, וחוגג ביחד עם תושבי מילאנו את חגה של התעשיה המצליחה של עירם. גם מי שנקלע אל המקום במקרה יתקל בהכרח ברחוב בדוגמנים, דוגמניות, צלמים ופאשנסטים מקומיים. במהלך שבוע אחד מתקיימות כל ה - Sfilate, כך נקראות, באיטלקית תצוגות האופנה. הפירוש המילולי הוא – 'ההליכה בשורות' - ולאחריהן מסיבות VIP סגורות למעצבים וידידיהם. בהתאם לכך השאלה הבוערת היא, איך להשיג כרטיס כניסה לאחד מן האירועים? ובכן, המשימה כמעט בלתי אפשרית. בהנחה שאינכם לקוחות ותיקים של בית האופנה או עובדים בתעשייה כגון קניינים, כוכבי קולנוע או בלוגרים שלהם מיליוני עוקבים. בכל מקרה כדאי להתחיל בעבודה זמן רב לפני מועד האירוע, להשקיע זמן ולקחת את העניין בקלות. יישנן שלוש דרכי פעולה עיקריות שאפשר לנקוט על מנת להכנס לאירועי שבוע האופנה במילאנו להצטייד ב לוח התצוגות השעות והמיקומים שבהן הן נערכות . לגשת אל הכניסה הראשית כמו גם האחורית בשעת התצוגה ולקוות שמוזמן כלשהו לא הגיע ושבשל כך נותרו מקומות פנויים. לפעמים המקומות הפנויים הם מקומות בעמידה. אך בכל מקרה צריך לבסס יחסי ידידות עם אנשי האבטחה ולקוות שיאפשרו להיכנס. הם עושים זאת אם נותרים מקומות פנויים. תצוגות אופנה במהלך שבוע האופנה במילאנו ​אבל מה אם רוצים לשבת בשורה הראשונה? ליד קיט מוס, אנה וינטור או בר רפאלי? באתרי מכירה פומבית ישנם מי שמוכרים את הכרטיסים שלהם למטרות צדקה. לדוגמא כרטיס זה לתצוגה של מיסוני באביב 2015 נמכר ברשת עבור 300 יורו. לכן כדאי להתחיל לחרוש את הרשת כבר מעכשיו בנסיון למצוא כרטיס שעוד לא נחטף. אפשרות שלישית היא, להתנדב ולעבוד בשבוע האופנה, לשם כך יש לשלוח קורות חיים דרך האתר הזה , ולקוות לטוב. בנוסף כדי להקל את החיפוש, האירועים המוקדשים לאופנת הנשים הן נקודות השיא של שבוע האופנה ותצוגות כמו: Womenswear, Milan SS Women Ready to Wear, Milano Moda Donna הן תצוגות אופנה החשובות ביותר.​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​ לסימכומו של דבר, קרוב למסלול או מרחק שני רחובות ממנו, שבוע האופנה במילאנו הוא ארוע שמאחוריו הפקה יקרה ומרשימה ביותר וזו חוויה גדולה לקחת בה חלק. Crazy by Ornette at Emporio Armani Fall/Winter 2013-2014 in Milan

טל ברמן היא מעצבת פנים מפתח תקווה, שחיה "על הקו" בין ישראל לאיטליה מאז שפתחה משרד משלה בבירת העיצוב העולמית מילאנו. "מילאנו בשבילי היא כמו לוח השראה ענק, העיר עצמה מעשירה ומעמיקה את הידע שלי אבל גם הרעיונות שאני מביאה איתי מישראל מתקבלים כאן כחדשניים ומעניינים. במילאנו אלוהים נמצא בפרטים הקטנים: העיצוב מוקפד ונוגע בכל תחומי החיים, כמובן גם בדרך בה מתנהלים טיפולי היופי והאסתטיקה. מאחר וראשי המלא תלתלים דורש טיפול וטיפוח מקצועיים, חיפשתי בעיר את המספרות 'הנכונות' ותיארתי לעצמי שגם בתחום הזה יש מה ללמוד מהאיטלקים." אלדו קופולה - קורסו גאריבלדי 10 סלון השיער של אלדו קופולה בקורסו גאריבלדי 10 הוא מוסד מקומי. האב המייסד אומנם הלך לעולמו בשנת 2013 אך המותג החזק שיצר ושלו הקדיש את חייו, רלוונטי מתמיד. קופולה התחיל לעבוד כבר בגיל 12 במספרה של אביו במילאנו, בשנים בהן עוד השתמשו בקליפסים הקטנים ממתכת שנקראים באיטלקית "מקור אווז" ובסיכות סבתא ורשתות לשיער כדי ליצור תלתלים. משנות השישים חבר לאושיות המרכזיות של עולם האופנה באיטליה, עיצב שיער בתצוגות ובצילומים למגזינים, שיתף פעולה עם לוריאל ובאופן כללי עם כל מי שהיה שם דבר בעיר האופנה. נאמר זאת כך: ה-vips (מבטאים כאן: "וִיפְּס") האיטלקים, הסתפרו רק אצלו. בשנת 1991 עיצב עבורו הארכיטקט פיליפ סטארק את סלון השיער ברחוב גאריבלדי שם ביקרתי. לכל סניף יש מעצב שיער שאישיותו ואופיו הם חלק מהחוויה של הלקוחה, את הסלון המיתולוגי בקורסו גאריבלדי מוביל מאורו סיטורה. עם הכניסה למספרה, אני מרגישה שאני כאילו מצטרפת למופע יחיד או הצגה. אסור להתערב למאורו באמנות שלו. התפקיד שלי הוא פשוט לשבת ולתת לו להגות (ממש כך!) את מה שהכי מתאים לי. הוא גרנדיוזי, הוא חם, הוא מקסים וגם סנוב באותה מידה. כשאני על הכיסא אצלו והוא מתחיל להציף אותי באיטלקית המתנגנת שלו, ללטף את השיער ולהסתכל לי בעיניים, אני מביטה במראה מולי ומרגישה כמו בסצנה מסרט. המרחק מפתח תקווה מעולם לא נראה גדול כל כך. מאורו מצדו, חייבים לומר, מגלם את הדמות בהצלחה. כאקרובט עם מספריים, לכל אחת הוא ממציא שיטת גזירה שונה, קולע צמה או משתמש בסיכות ואזיקונים בתהליך צביעת השיער. התהליך ארוך ומורכב: תספורת, שאטוש (פירוש לשאטוש במסגרת האדומה) ובסופו של דבר סידור סופי של הפריזורה, הכי taylor made. ואז כשהמולת הפן שוכחת. ניעור אחרון, תלתל סורר מוצמד לרעמה, מבט אל המראה ופתאום את מבחינה שנוצר משהו חדש שלא ראית עד עכשיו וחיוך קטן עולה על שפתיך והלב מתמלא שמחה. אח. Hair Therapy אל תאמרו תספורת אמרו מהיום Hair Therapy, אל תאמרו שמפו, אמרו קרם מזין לניקוי, אל תאמרו קונדישנר אמרו מסכה עשירה. מספרות היום הם כבר לא סתם מספרות, אלא מכוני טיפול של ממש העוסקים בריאות השיער והקרקפת, לא פחות. באותה מידה של רצינות שבה מתייחסים לעור הפנים, מתייחסים גם לשיער ולכן עבור כל לקוחה מרכיבים טיפול אישי. מה זה בסיסי. במקרה שלי למשל, מאורו אמר שחשוב מאוד לשקם את השיער ככל האפשר מההבהרה של השאטוש ( € 160) ולכן הרכיבו לי מסכה מצמחים שיש בהם ריכוז גבוה של סוכר שיעזור בהחדרת לחות, בנוסף רקחו עבורי תחליב (אמולסיה) משמן אמלה (€41) להזנת השיער וקולגן (€61) שיתרום לחיזוקו. מאחר ואת החומרים חייבים "להספיג בקרקפת" זכיתי גם בעיסויי לראש וכמובן לתספורת מידיו הגאוניות של מאורו (€70) 60 שניות על שאטוש ואנטילופות שיטת השַאטוּש (shatush) – המבוקשת מאוד אצל האיטלקיות הומצאה על ידי אלדו קופולה עצמו בראשית שנות התשעים. השיטה מייתרת את השימוש בנייר כסף ליצירת גוונים, כאשר במקום מחלקים את השיער לקבוצות, מסרקים אותן "הפוך" ומורחים את החומר המבהיר. המטרה בשימוש בשיטה היא ליצור "לוק של שיער שהיה חודש בים", כלומר שיער שהקצוות שלו הובהרו בשמש בדרך טבעית (לא מדובר על אומברה וכמובן לא על בליאז') על מנת לבצע את "ה-שאטוש" נדרשות זוג ידיים בעלות ניסיון מפני שהטכניקה מבוססת לחלוטין על עבודתן של אלו מאחר ואין אמצעים שעוזרים למעצב לשלוט על פיזור החומר. במובן הזה מעניין לדעת שהמילה שאטוש מגיעה מהשפה הפרסית ומתייחסת לצמר העדין ביותר שניתן לטוות ממנו חוטים והוא נמצא סמוך ביותר לגופן של אנטילופות טיבטיות. כיוון שזן זה מצוי בסכנת הכחדה השימוש בצמר אסור כיום על פי חוק ובכל מקרה צעיפי שאטוש הם כה דקים ועדינים שנדרשת ממוחיות אדירה כדי לטוות אותם. את הצעיפים מכנים "צעיפי טבעת", מפני שאפשר להעביר צעיף שאטוש גדול מאוד דרך טבעת נישואים. אלדו קופולה המציא עזרי עבודה היחודיים רק לו כאחת עם תלתלים אני מכירה את החשש להסתפר בכל מקום, כי רק ספרים מעטים יודעים איך להתמודד עם רעמה רצינית ואם נפלת על המספריים לא הכי חדים בקלמר כמו שאומרים, לוקח לשיער הרבה מאוד זמן להתגבר על התקלה ולצמוח חזרה. אבל כשיצאתי מאלדו הרגשתי סופר מודל, הבחורה הכי יפה במילאנו, הסתובבתי ברחוב בתחושה עילאית. הצבע הנכון, התספורת הנכונה והרגשה כללית טובה. לסיכום: הוא! כה שווה את המחיר טלפון לקביעת תור: 02/655/2144 או: 02/2900/6627 אתר: אלדו קופולה

נדמה שחודש אפריל הוא ה-חודש של העיר מילאנו, עת היא מתעוררת מתרדמת החורף הארוכה ורגע לפני חום הקיץ המעיק. שיאו של החודש בין ה-17 ל-22 באפריל אז מתקיים שבוע העיצוב המפורסם אליו מגיעים כמיליון מבקרים ובמסגרתו נערכים אינספור אירועים, תערוכות וחגיגות. איפה כדאי לבקר, איזה מתחם אסור להפסיד והיכן תוכלו ליהנות מקצת גאווה ישראלית, כל המידע במדריך שכתבה עבורנו נויה פיבר לקראת אחד השבועות המיוחדים במילאנו כמו "ליינאפ" הדוק של תכנית טלוויזיה, מדי שנה בדיוק ב-1 לאפריל פורץ לו האביב במילאנו. הקור נרגע, האפרוריות מתרחקת והטבע מתעורר, העצים והפרחים כולם נקראים לדגל והכול פורח ומלבלב ומוכן בדיוק בזמן, כתפאורה עוצרת נשימה לשבוע העיצוב, אירוע מפואר וגדוש שיק המתקיים בעיר כבר יותר מ-50 שנה. אם השגתם חדר בעיר ותהיו נוכחים בחגיגה כדאי להיערך מראש ולאסוף את המידע הרלוונטי, כי ידע זה כוח (למרות, שאחרי השפריץ אפרול הראשון שתשתו וה"buonasera" הראשון שתשמעו כבר שום דבר לא יהיה באמת חשוב). ובכן, כך תחוו את שבוע העיצוב בצורה המוצלחת ביותר: האירוע מתחלק לשניים, התערוכה המקצועית המקורית Salone del Mobile המתקיימת ב-Rho Fiera Milano, "גני התערוכה" של מילאנו הנמצאים מחוץ לעיר. התערוכה פתוחה לקהל הרחב רק בשבת ובראשון ובה משתתפים יותר מ-2000 מציגים והיא מחולקת לתת קטגוריות ביניהן: טכנולוגיה וחדשנות למטבחים, עיצוב חדרי אמבטיה ומתחם מסקרן שנקרא Salone Satellite המוקדש למעצבים מתחת לגיל 35. איך מגיעים – קו מטרו אדום. מחיר הנסיעה 2.5 אירו. כדאי לקנות כרטיס הלוך ושוב כדי להמנע מהתורים ביציאה מהתערוכה.שימו לב! תעריף הנסיעה עד ל-Rho Fiera Milano יקר יותר מהרגיל וביציאה מהתחנה מחכים פקחים שבודקים כמה שילמתם. כרטיסים קונים במכונות או בחנויות "טבקי" כרגיל. הזמנת כרטיסים מראש לתערוכה- מחיר הכרטיסים באתר זול יותר מהמחיר במקום. במהלך השנים, המחירים להשתתפות בתערוכה המקצועית הפכו גבוהים מאוד ובאומנות כמו באומנות, התפתחה במקביל לתערוכה הרשמית, בתוך העיר מילאנו עצמה, סצנה אלטרנטיבית של מעצבים ואומנים המעוניינים להציג את העיצובים והרעיונות שלהם מבלי לשלם את דמי ההשתתפות הגבוהים. הסצנה הזו, שקיבלה את השם הפרקטי " FOURI SALONE " שמשמעו "מחוץ לסלון" או "מחוץ לתערוכה", חוגגת השנה 15 שנים להיווסדה והפכה עם השנים לשם דבר של ממש, כך שכיום המותגים הנחשבים והמפורסמים בעולם, בוחרים להציג דווקא מחוץ לתערוכה הרשמית, במוקדים השונים בתוך העיר. מיד עם הגעתכם לעיר מומלץ להוריד את האפליקציה של המגזין Interni הכוללת את כל המידע בנוגע לתערוכות, האירועים וכן את מפת העיר המחולקת לאזורים בזמן התערוכה. בנוסף המגזין Interni מציע קטלוג לחנויות ומפה מפורטת של העיר. ​ אפליקציה לאפל / אנדרואיד עמוד הפייסבוק בימי התערוכה העיר מתחלקת לכמה מוקדים עיקריים: רובע העיצוב במרכז העיר, בררה Brera שנחשב לבורגני וממוסד. 5VIE "חמשת הרחובות" שנמצא בחלק העתיק ביותר של מילאנו מה שהופך את חללי התצוגה ליחודים ביותר. איזור טורטנה Tortona שהוא מאסט. האזור ממזרח, למברטה Lambrate Design district וה-Ventura future בין הרחובות via Massimiano, via Ventura, via Conte Rosso המוקדש למעצבים ויזמים צעירים. מתחם BASE Milano , Corso Monforte שיוקדש השנה למותגי התאורה הגדולים. רחוב Monte Napoleone המפורסם. אזור Isola בו כדאי לבקר וגם Piazza Gae Aulenti האזור החדש בו הוקמו גורדי שחקים וגם שם יתקיימו אירועים רבים, בינהם, "שבוע העיצוב האוריינטלי" Oriental Design Week באדיבות הקהילה הסינית. כאמור, אינסוף עניינים. המלצות נוספות: מיצג מעניין שנקרא Living Nature בשיתוף עם חברת התכנון והחדשנות הבינלאומית Carlo Ratti Associati (CRA) יציג ב-Duomo חיסכון באנרגיה במתחם אשר יאפשר למבקרים בתוכו לחוות אקלים של ארבע עונות בו זמנית במעבר בין חלליו השונים. לתערוכה איכות של חוויה אייקונית אך היא מבקשת גם להפוך את העיר ל"ירוקה" יותר, לעודד חשיבה התומכת באיכות הסביבה ולהגביר את המודעות לאפשרות השימוש במשאבים טבעיים. ​ גם ענקית התוכנה גוגל תשתתף השנה באירועי שבוע העיצוב, המיצג שלה נוצר על ידי חוזה הטרנדים לי אדלקורט Li Edelkoort ואפשר יהיה למצוא אותו בגלריה רוזאנה אורלנדי המפורסמת. מיקום : Via Matteo Bandello 14 יש גם גאווה ישראלית: המותג הישראלי-סיני "אבן קיסר" המציג זו השנה השישית ישתף פעולה עם הסטודיו הניו-יורקי: Snarkitecture ויחד יציגו את Altered States ״מצבים משתנים״, תהליך עיצובי בהשראת מצבי צבירה שונים של מים כגון קרחונים, נהרות וגייזרים הבוחן את תפקידו של האי במטבח המודרני. מיקום : Palazzo dell'Ufficio Elletorale di Porta Romana ​ המעצב הישראלי עומרי רבס יציג באיזור למברטה Fuorisalone Mingardo - Separè - space divider / edition Futurdome מיקום : Via Paisiello 6 ​ הצמד הישראלי Raw Edges שקבע את בסיסו בלונדון יציג מנורות המושפעות מריקוד ההורה הישראלי מיקום : Spazio Krizia בררה. סיור במוקדים השונים של ה-Fuori Salone מעניק מכלול חוויות מרשים ומעורר השראה. ביקור בחדרי התצוגה (שואורום בלע"ז) של המותגים והמעצבים השונים, חנויות הפתוחות בשעות לא שגרתיות, מסיבות, קוקטיילים, סדנאות אוכל, הרצאות ואירועים המוקדשים כולם לנושא אחד - עיצוב. מידע מפורט תוכלו למצוא באתר. דרכי גישה: בעיר מלאה באנשים ובהתרחשויות נראה שהדרך הנוחה ביותר להתנייד היא ברגל או באמצעות התחבורה הציבורית. במילאנו פועלים מספר שירותי אופניים בשיתוף, תוכלו להוריד את האפליקציה ולדווש את דרכן ברחובות. פרטים נוספים כאן: אתר אינטרנט של bikemi (השכרת אופניים חשמליים עם רמה אדומה) אתר נוסף של ofo אופציה נוספת היא להצטרף לסיורים מאורגנים המתקיימים במהלך האירוע, האדריכלית הישראלית יפעת שמואלביץ שהתגוררה בעיר ומכירה אותה היטב עורכת סיורים בעברית למעוניינים במהלך ימי שבוע העיצוב. תוכלו ליצור איתה קשר במייל: archifat@gmail.com הטרנדים של 2017

מי אמר העצמה נשית ולא קיבל? כתבת "באיטליה" נויה פיבר בחרה עבורנו שלוש מעצבות שזכו להצלחה עצומה בשנים האחרונות והפכו למוביליות דעת קהל בתחום עיצוב חללים ומוצר. טביעת אצבע נשית בשבוע העיצוב במילאנו, בבחינת רוצו לראות: כריסטינה צ׳לסטינו- Cristina celestino במקור מן העיר פורדנונה שבצפון מזרח איטליה. ב- 2009 עברה למילאנו והקימה את המותג Attico Design לגופי תאורה וריהוט. פרצה לתודעה וביססה את המותג שלה לאחר שהשתתפה ב-2012 ב -SALONE SATELITE, מתחם המעצבים הצעירים הידוע בתוך הסלונה. צ'לסטינו הציגה שם ליין של אגרטלים העשויים בטכניקת עטיפה (wrapping). כחומרים עוטפים השתמשה בסלוטייפ, פחם, סיבי זכוכית וסוגים שונים של עץ. אחד הפרוייקטים החשובים והמסקרנים שלה נקרא, atomizers אוסף בקבוקי בושם שולחנים המיוצר על ידי seletti ומוצג באוסף הקבע של מוזיאון העיצוב במילאנו, הטריאנאלה (עוד מקום חובה לביקור). בימים אלה עבודותיה מוצגות בגלריות ומוזיאונים לעיצוב והיא משמשת כמנהלת קריאיטיב של מותגים כמו פנדי וסרג'יו רוסי. בשבוע העיצוב הנוכחי אפשר לראות את עיצוביה עבור חברות שונות: 1. Abricò - אינטרפטציה של צ'לסטינו לשנדליר עבור סרג'יו רוסי, בבוטיק של המותג ב - via montenapoleone 27 חלל שהיא אחראית גם לעיצוב הפנים שלו. 2. Coralo- הוא מייצג שעוסק בקרון טראם, באלמוגים על צבעם וצורתם ובקולנוע. קרון שעוצב על ידי צ'לסטיני מבחוץ ומבפנים יסע ברחבי רובע בררה. הכרטיסים אזלו אבל שווה לעקוב באינסטגרם. 3. Giardini delle delizie- קו של חיפויים העשויים מן "הקוטו" האיטלקי הידוע עבור Fornace Brioni (חברה שמייצרת את האריחים בעבודת יד בטכניקה המקורית) תוך מתן הפרשנות של המעצבת לאפשרות לגשר בין מסורת העבר לבין עיצוב בסגנון עכשווי. באיטליה האינטרפרטציה הזאת חיונית להישרדותם של אוּמנים המחזיקים בידע שהועבר מדור לדור במשך מאות שנים, על המסורת לקבל אל תוכה תכנים חדשים שישמרו אותה רלוונטיות. אחד הקישורים המקסימים שעושה צ'לסטיני הוא בין צורת האריחים לבין צורתם של ממתקים. 4. גם עבור Gebrunder Thonet, חברה שיוסדה במאה ה- 19 וידועה בשל הרהיטים העשויים בטכניקת bentwood אותם הייתה הראשונה לייצר בקנה מידה תעשייתי, בנתה צ'לסטיני גשר מן העבר אל העתיד. הפרשנויות המודרניות שלה כמו מביטות אל העבר במבט נוסטלגי, בעודן מצילות את היפה והטוב שבו. ניקה זופאק Nika Zupanc מעצבת פנים ומוצר סלובנית, אשר כהגדרתה הצליחה לפרוץ אל עולם העיצוב מפני שהשכילה להבין שבין מילאנו ולובליאנה מפרידות רק 4 שעות נהיגה. "אין דבר פשוט יותר מלהעמיס את תא המטען במוצרים שלך ופשוט לנסוע לשם... " זופאק היא דוגמא קלאסית למי שזכתה להצלחה בזכות שבוע העיצוב במילאנו, בכל פעם שהציגה שם קיבלה הצעות לשיתופי פעולה שקידמו את הקרירה שלה. המוצר הראשון פרי עיצובה שנקנה עבור חברה מסחרית למטרת יצור המוני היה מנורה. חברת Moooi ההולנדית קנתה את העיצוב שנקרא "לוליטה לאמפ" ומאז כל השאר פחות או יותר היסטוריה או היסטריה. זופאק עובדת כמעצבת עצמאית המעורבת על בסיס קבוע בפרויקטים המובילים והיוקרתיים ביותר בתחום, במסגרתם היא מדברת את הפואטיקה העיצובית המיוחדת לה והמזוהה מיד על ידי עוקביה. במגזין- Elle USA הגדירו את הסגנון שלה כ - "פאנק אלגנט", כלומר, פיסות מחוברות בקשרים אסוציאטיבים רופפים של תפיסות אלגנטיות שונות. ניקה מעידה על עצמה כמי ש"מאתגרת את הרציונלי, השקול והמעשי באמצעות הענקת קול לאינטואיטיבי,האקלקטי והאינטימי". חברת De Castelli, אחת מיני רבות איתן שיתפה פעולה, מנסה ללכוד חלק מן הקסם הוויזואלי שלה באמצעות המשפט "הרהיטים של ניקה מאופיינים במגע קל של תאטרליות ובאזכורים מה-"פילם נואר", ובאופן מסוים הם גורמים לאנשים להרגיש כמו שחקנים" אחד משיתופי הפעולה המענגים ביותר שלה הוא זה שנוצר בינה לבין Dior פרויקט שהביא לעולם כיסא עם משענת לולאת פרפר שהפך מפורסם ומבוקש ביותר. לולאת הפרפר, שבמקור הופיעה כהצעה להתכתבות עם הלולאה שמעטרת את צוואר בקבוק הבושם Miss Dior הפכה לצורה החוזרת על עצמה בעיצוביה השונים באינטרפרטציות נשיות משעשעות. כחלק מפרויקט של עיצוב כלי מיטה הנקרא “Love Me More” מציגה ניקה מיטה מהחלומות אזהרת סופר סטאר, שווה לעקוב באינסטוש. כדי להתעדכן במיקומים בהם היא מציגה את עבודותיה השנה יש לעקוב אחר עמוד הפייסבוק שלה ​ פודקאסט בו היא מספרת על עצמה ועל ההצלחה שלה - מומלץ לכל מי שמתכננת את עתידה בספרת העיצוב ולכל מי שמתכננת את עתידה באופן כללי. פאולה לנטי Paola Lenti מעצבת איטלקייה ילידת מחוז פיימונטה, בוגרת הפוליטכניקו Politechnico במילאנו. ב-1994 הקימה את החברה שלה המתמחה ביצור רהיטים עכשויים הכוללים שטיחים, כיסאות וריהוט חוץ. המותג נחשב, מקורי ופורץ דרך בזכות השימוש בחומרים ידידותיים לסביבה, שימוש בבדים וחומרים מן השורה הראשונה, כמו גם, צבעוניות, תחכום צורני וגיאומטרי, מלאכות יד מסורתיות וטכניקות ייחודיות של אריגה, סריגה וקליעה המזוהות מאוד עם המותג. פאולה לנטי ידועה כמי שעיצוביה מבוססים על מחקר יסודי ומעמיק בעל אופי מדעי כמעט שמהווה בסיס מוצק לעולם העיצובי שלה. ההתבוננות בעיצוביה נדמית כהתבוננות דרך זכוכית מגדלת אל פרטי הפרטים של סיבים, של פני שטח אבניים, או של טיפת מים אחת שהאור נשבר בה. הקולקציות של פאולה לנטי מוצגות ונמכרות ב-60 ארצות וביותר מ- 300 חללי תצוגה. בשבוע העיצוב במילאנו 2018 היא תציג קולקציה חדשה במרחב התעשייתי של fabrica orbia 15

מי שמגיע לונציה, מהלך בין התעלות ומשתהה כדי להביט בחזית בניין או כנסיה, מבחין לפתע שהוא מוקף עולם רצוף משמעויות, מלא בדמויות ורמיזות שכולן מספרות סיפור. סיפור הכתוב בשיש ובאבן. העלילה פתלתלה מורכבת ועשירה, כדי לפענח את כולה אנו זקוקים למפתח סימנים שיפצח את הקוד העתיק של הונציאנים ויאפשר לקרוא את הקירות, את הכיפות ואת קשתות הענק. הנה שני סימנים שכדאי לחפש. יש לעשות זאת בצעדים קטנים, בהליכה איטית, בהתבוננות תוך חלום בהקיץ במים ובבניינים לסירוגין המסכות של הארמונות בונציה לפעמים מראשה של קשת אבן, או פשוט מן הקיר, ליד חלון, מביטה מטה אל הולכי הרגל מסכת אבן מכוערת וחורשת רע. על מי הן מבקשות לאיים? בימי הבינים היתה לשטן נוכחות משמעותית בחייהם של הנוצרים. הפחד ממנו היה גדול עד כדי כך שהפך לבן בלי דמות, אפל ונוכח תמיד. בונציה ניכרת מאוד השפעתה של דמות השטן הגותית על חיי המאמינים. הארכיטקטורה הברוקית אף מסייעת לכוחות האופל ללבוש פנים וצורה. בעזרת שלל מסכות אבן המתארות את פניו של השטן, ביקשה הכנסיה להזכיר למאמינים כשהלכו ברחובות העיר או סרו להתפלל, כי הרוע קיים תמיד ובכל מקום. למן המחצית השניה של המאה הארבע עשרה, עוטרה העיר באין ספור פרצופי מסכות, בראשי הקשתות ובחזיתות הבנינים. לשטן מראה של אדם-בהמה. לפעמים צוחק ברשעות. תווי הפנים האנושיות עוותו על ידי הוספת אוזני חיה, זקן תיש, או פיות פעורים שלסתותיהן מאימות לטרוף. המסכות על הבניינים משמשות כאזהרה מאת הכנסיה למאמינה. אזהרה מפני התגלמות הרוע, מפני האפשרות להיכנע וליפול טרף לחולשה האנושית לאכזריות וערמומיות. האריות המכשפים של ונציה האריה הוא סמלו של הקדוש מרקוס, ומרקוס הוא הקדוש הפטרון של ונציה. לכן פסלי אריות רבים מקשטים את העיר. לאריה של סנט מרקוס יש זוג כנפיים והוא מופיע לרוב, כאשר בין כפותיו אחוז ספר פתוח שעל דפיו כתוב בלטינית: "שהשלום יהיה איתך מרקוס, אוונגליסט שלי" PAX TIBI MARC, EVANGELISTA MEUS. בעתות מלחמה פוסלו האריות כשהספר שהם אוחזים סגור ובין טלפיהם חרב שלופה. בתקופה מסויימת היו בונציה אריות בשר ודם. הם הוחזקו בארמונות הפרטיים ואפילו במבני ציבור. בספטמבר 1316, המליטה לביאה אשר נכלאה בחצר הפלאצו דוקאלה שגר גורים. הדבר עורר התרגשות עצומה ונתפס כאירוע המנבא כי הרפובליקה העשירה תהפוך לבעלת הון רב אף יותר. . בפיאצה סאן מרקו הוצג לראווה אריה בכלוב עשוי זהב, אך הוא מת כנראה מפני שליקק את סורגי הזהב. במהלך הקרנבל של 1762 הוצג שוב אריה חי בפיאצה סאן מארקו, אריה זה הונצח בציורו של פיטרו לונגי – “Il casotto del leoe” – בקתת האריה. בציור הוא מוקף בכלבים וחתולים מאולפים. פיטרו לונגי היה צייר ונציאני בן המאה ה- 18. ציוריו המתארים סצנות מחיי היום ומעולם התאטרון של תקופתו, משמשים כעדות לסגנון הלבוש ולמנהגים שרווחו אז. המצאתו של אריה בין חיות התאטרון, אם כן, היא אך טבעית. בימינו, האריה הידוע ביותר בונציה, הוא זה שמתנוסס על אחד משני עמודי האבן בכניסה לפיאצה סאן מרקו. מדובר בפסל עתיק שהובא כמו העמודים בספינה מיוון. אפשר לראות באריה המכונף מעין גלגול של ה"כימרה" המיתולוגית. כשתבקרו בפיאצה סאן מרקו חפשו גם את פסל האבן של האריה על שער הכניסה לפאלצו דוקלה, ארמון הדוג'ה שליט העיר, הבנוי בסגנון גוטי. האריה המכונף אוחז בספר האבן ולמולו כורעת דמותו של הדוג'ה. מתחת לפסלבנויה מרפסת אשר עליה עמד הדוג'ה, כדי לדבר עם נתיניו שהגיעו מכל קצוות האימפריה. סמל האריה צויר או פוסל לרוב בפרופיל, רובץ על ירכיו בנחת. כנפיו פרושות כמניפה; נושא הדגל של הרפובליקה הונציאנית. לא רחוק משם, בכניסה הצפון מזרחית לפיאצה סאן מרקו, נמצאת "כיכר האריות הקטנה" , Piazzetta dei leoncini, ועליה שומרים שני אריות אבן אדומים משיש. (ילדים אוהבים לטפס עליהם וכולם אוהבים להצטלם לידם) אחת מדמויות האריה המפורסמות היא זו של Campanile di s. Apolon, במקרה הזה, פיו של האריה משמש כמזרקה. המים שבקעו מפי האריה סימלו את עליונותה הצבאית של ונציה במים האירופאים. פסל זה שמור כעת במוזאון קורר עם פסלי אריות נוספים. גם בכניסה לארסנלה – Aessenale, נמצאים פסלי אריות עתיקים מאוד. מקורם לא בונציה, הם הובאו אליה דרך הים. על אחד מהם עוד נראית בקושי חריטה של כתב רוני עתיק. שני פסלים אחרים שהובאו מיוון. אחד יושב בשלווה והדר מלכותיים בקאמפו Manin ומהשני אפשר להתפעל ב- Pallazzo Ferro Fini. על הפעמון של קאמפו ס. פולו - Campo S. Polo, מגינים שני אריות מאבן מתפוררת. אחד מהם נאבק בנחש, והשנ מחזיק בין כפותיו ראש אנושי. בנוגע לזהות בעליו של הראש הדעות חלוקות, אך רבים סבורים שזהו ראשו של מאריו פליירו - Mario Faliero, הדוג'ה שבגד ברפובליקה ואשר תמונת דיוקנו בפאלצו דוקלה מכוסה עד ימים אלה בבד שחור.

לפני שלושה ימים, ב- 19 בפברואר, קבוצת אוהדי כדורגל הולנדים מהעיר רוטרדם הגיעה לרומא כדי לעודד את קבוצתם, פיינורד, במשחק שהתקיים נגד הקבוצה המקומית במסגרת ליגת האלופות. המזרקה מלאה באשפה במהלך הערב, האוהדים, שיכורים ותחת השפעת סמים, התפרעו וגרמו נזק רב למזרקת "הסירה הטובעת" – La Baraccia, במרכז רומא. הם שברו חלקים ממנה, פוצצו בתוכה חזיזים, ניפצו בקבוקים על דפנותיה ומילאו אותה באשפה. הפרדוקס המעניין של רומא הינו עובדת היותה עיר בירה של מדינה מערב אירופאית, כאשר בה בשעה פזורים בה, גלויים לעין כל, מוניומנטים עתיקים בעלי ערך שלא יסולא בפז. "החדשים" שבהם נוצרו לפני חמש מאות או שש מאות שנה בערך. את מזרקת "הספינה הטובעת" בנה ותכנן ג'ובני לורנצו ברניני מן הידועים שבפסלי רומא. בן תקופת הבארוק והמנייריזם. המזרקה בימים כתיקונם ברנני אחראי גם על השלמת בנייתה של הבזיליקה של סנט פייטרו (הותיקן) שתכנן מיכאלאנג'לו. ברניני הוא זה שעיצב את מזרקת ארבעת הנהרות שבפיצאה נבונה, והתעתד לפקח על בנייתה של 'פונטנה די טרויי' – Fontana di Trevi , אף היא מן המזרקות המרשימות והמפורסמות ברומא, אך זו נבנתה, בסופו של דבר, לאחר מותו. כל מי שמגיע לרומא ומטייל ברחובותיה נחשף ליופי המופלא של עבודותיו של ברניני. אין צורך להיכנס למוזאון. האווירה סביב המזרקות והפסלים איננה סינטטית ואיננה רחוקה מהקשרה המקורי. אין צורך לדמיין - איך זה היה פעם - אפשר עדין, ביום קיץ לוהט, לרכון אל אגן המים הצוננים להרטיב את הפנים ולשתות מן המזרקות מלאכת המחשבת. הונדליסטים ההולדנים שפגעו במזרקה, זעזעו את הרומאים בכלל ואת שוחרי האמנות בפרט. בעוד שהמעשה העלה מחדש את חרושת הדיונים התמידית המתנהלת באיטליה, אודות איך לשמר את העבר על אוצרותיו העשירים והמפוארים אשר נמצאים באיטליה בשפע רב כל כך שקשה להתמודד איתו. מי שמבקר או ביקר ברומא וצעד בליבו של הצ'נטרו סטוריקו (המרכז העתיק) שלה, נתקל בוודאי במדרגות הספרדיות ובמזרקה שלרגליהן. אולי דווקא מפני שנעשה ניסיון להזיק למזרקה ובגלל הנושא שלה, ספינה טבועה למחצה, זוהי הזדמנות להעמיק ולדעת מעט יותר על כוונת האמן, על האתגרים איתם התמודד במהלך הבניה, ועל היצירה הסופית. מי שיזם את בניתה של מזרקת הסירה - Fontana della Barcaccia היה האפיפיור אורבנו ה- 8. מפני שהיה צורך במזרקה שתאסוף את המים שזרמו במורד הגבעה שהיום בנויות עליה המדרגות הספרדיות. ברניני נבחר לביצוע המשימה בשנת 1627. לחץ המיים הנמוך במקום לא איפשר לשלב מפלים או פרצי מים חזקים בעיצוב המזרקה, בעיה שברניני פתר על ידי כך שבנה מזרקה בצורת סירה טבועה למחצה בתוך אגן מים השקוע בלב הפיאצה, כך שהמים הממלאים אותו נמצאים בגובה מדרך הרגל. הירכתיים והחרטום של הסירה זהים בצורתם ומפוסלים בפרוט רב יותר מזה של הדפנות, הנמוכות באופן מיוחד וכמו מציצות בקושי מעל קו המים של הברכה. במרכז הסירה מתגבה עמוד קטן שבראשו אגן מים, מן העמוד זורמים מים הממלאים את האגן ונשפכים ממנו אל תוך הסירה. שני פסלי שמש בעלי פרצוף אנושי מפוסלים על חלקם הפנימי של החרטום והירכתים מפיותיהם נובעים מים ויחד עם המים הזורמים מן העמוד ממלאים את הסירה עד מעבר לגדותיה ונשפכים אל הברכה שבה היא שקועה. ארבעה חורים - שניים מכל צד של הסירה - מעוצבים כלוע תותח, בצידם החיצוני של החרטום והירכתים מגירים מים ישירות אל תוך הברכה השקועה. סך הכל - ישנן שבע נקודות נביעה במזרקה. היתה זו הפעם הראשונה שבה מזרקה עוצבה בניגוד למסורת, כיצירה פיסולית גרידא, ללא התיחסות לצורה הקלאסית של בריכה או מפל. ברניני בחר כנושא סירה טבועה למחצה, כזכר לסירה שצפה עד לפיאצה בשעה שהטיבר עלה על גדותיו ושנותרה שם גם לאחר שכלו המים. אך היפותזה אחרת מיחסת את נושא העבודה לכך שהמקום שימש בזמן האימפריה הרומית כברכה מלאכותית לקרבות סירות. על כל פנים שמה של המזרקה - Baraccia, מתיחס לכלי שיט טבוע למחצה. על פי אותו עקרון במונח, Barccia השתמשו גם כדי לתאר את סוג הסירה שבה השתמשו בזמן האימפריה הרומית להובלת חביות יין. לסירה זו היו דפנות נמוכות במיוחד, כדי להקל על הפריקה והטעינה.

בסוף מאי נפתח לקהל הרחב מתחם ״לבירינת מזונה״ ליד העיר פארמה. כרגע המבוך הגדול בעולם. המבוך משתרע על שטח של 32 דונם. שביליו עשויים מ - 200,000 צמחי במבוק מזנים שונים ובגבהים משתנים. הגבוה שבהם בן 5 מטרים. בניית המבוך היא יוזמה של המו״ל ואספן האמנות האיטלקי, פראנקו מריה ריצ׳י - Franco Maria Rici בהשראת ידידו, הסופר חורחה לואיס בורחס. ״מאז ומתמיד מבוכים ריתקו אותי.״ אומר ריצ׳י. ״מבוכים וגם גנים. אני רואה בהם את היצירות העתיקות ביותר של האנושות. גן העדן, היה מקום יפה כל כך שאדם וחווה שזה עתה נבראו לא חדלו להתבונן בו באהבה ובהתפעלות. הגן מגלם תמימות ושמחה. המבוך לעומת זאת מהווה הפגנה של כוח ומקור לפורענות. הוא משקף את המבוכה שמעוררת בנו המציאות. החלום לבנות מבוך נולד לפני 20 שנה, כאשר התארח בבית הכפר שלי חבר, שהיה שותף גם לעשיה המו״לית, הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס. כידוע, מבוכים, כנושא, העסיקו מאוד את בורחס. בתקופה ההיא כבר סבל מעוורון והיה מהלך סביבי בחדר בצעדים הססנים. זה גרם לי לחשוב על חוסר הודאות שבה אנחנו נעים בשבילי החיים המסועפים והמסתוריים לעיתים. השיחות איתו על הדרכים המשונות המוליכות את האדם בנבכי חייו זרעו את הרעיון ליצירת המבוך. במשך שנים תכננתי להקים את המבוך על אדמות משפחתי ליד פארמה. מפני שרציתי להשאיר עליהן את חותמי, אך הרעיון שהתחיל כמשהו אישי הפך עם השנים לרצון להותיר מורשת גם לקהילה שסביבי, לתושבי האזור שבו גדלתי״ בהתחלה נראה שקל למצוא את היציאה. אך קירות הבמבוק זהים לחלוטין זה לזה, ישנן מעט מאוד נקודות ציון, רק רוחב המעברים עוזר לפענח את המסלול הנכון. במרכז המבוך ישנו קומפלקס בינינים, בינהם מוזאון ובו אוסף האומנות של ריצ׳י הכולל 500 ציורים ופסלים וחפצי אומנות מהמאות ה- 16 עד ה- 20. בין המוצגים גם עבודות רבות של ג׳יאמבטיסטה בודוני - Giambatistta Bodoni, צייר ואמן דפוס מהמאה ה-18 מפארמה. בין הבניינים הציבוריים גם ספריה בת 15,000 ספרים על אמנות הדפוס ועיצוב גראפי. כל אלה מקיפים פיאצה ששטחה 2,000 מטרים רבועים המיועדת לקונצרטים ואירועי תרבות. ריצ׳י בנה גם קפלה המיועדת לארח טקסי נישואין אך בקשר לכך יש לו בעיות עם הכנסיה הקתולית. למן המאה ה-16 נבנו מבוכים בגני הארמונות של בני האצולה באירופה ובאיטליה. אחד המפורסמים שבהם הוא הלבירינת של סטרה - Il Labirinto di strà בריביירה של ברנטה ליד פאדובה, המכונה גם ״מבוך האהבה״. הוא שימש כמשחק משעשע לדוכסים ורוזנות אשר ניסו למצוא בו את דרכם או לעיתים קרובות יותר ללכת לאיבוד בזוגות כדי להנות מפרטיות בחסות המבוך. הלבירינת הראשון מוזכר במיתולוגיה היוונית. את בניתו יזם המלך מינוס מכרתים והוא תוכנן על ידי דאדלוס. המבוך נבנה כדי לכלוא את המינוטאור, יצור בן כלאיים שחלקו אדם וחלקו שור. מינוס האכיל את המפלצת בקורבנות אדם. צעירים וצעירות הוקרבו ונשלחו לשוטט בתוך המבוך עד שנתקלו במינוטאור שטרף אותם. לסיוט בא סוף כאשר תזאוס הרג את המינוטאור והצליח להחלץ מהמבוך בעזרת חוט זהב שנתנה לו אריאדנה בתו של המלך, ושבעזרתו סימן את הדרך החוצה. על כך אומר ריצ׳י ״המבוך נולד על מנת לשמש בית כלא למפלצת וגורל נורא לצעירים שנשלחו אל תוכו. המבוך שאני שאפתי ליצור הוא גרסה מרוככת מאוד של המבוך ״המקורי״ - מקום שאנשים יכולים לשוטט בו, ללכת לאיבוד מפעם לפעם. אך ללא סכנה. שעות פתיחה - 19:00 - 10:30 אתר האינטרנט

הפסיכאטר הידוע מוני אינך רשם פעם לפציאנט הידוע לא פחות שלו, אורסון וולס , ארבע שעות שהייה ביער ליום. אינך ביקש מהבמאי הגאון לשהות לבדו בין עצי היער כדי שנוכחותם תמלא אותו שלווה לה נזקק ביותר. הוא הסביר כי השהייה במחיצת בני-אדם מערבת מעצם טבעה הלכי רוח שונים אלה באלה, מה שגורם לתחושת “ריקון” ומגביר את התשישות. “העצים אינם רוצים דבר הם יכולים רק לתת” של סילברסטיין מחבר הספר הידוע “ העץ הנדיב ” הדגים בספרו את התזה הזאת ואף כתב את השיר הבא המתאר תשוקה לחיות בבית על עץ Tree House A tree house, a free house, A secret you and me house, A high up in the leafy branches Cozy as can be house. A street house, a neat house, Be sure and wipe your feet house Is not my kind of house at all-- Let's go live in a tree house. Shel Silverstein סילברסטיין מתאווה בשירו לחיות בבית על עץ. שם יהיה חופשי. שם תוכל אהבתו ללבלב בסבך הענפים והעלים. למעלה, יהיה הבית סודי נוח ונעים. הוא נזכר בביתו הרגיל הצופה אל הרחוב, בית חמור סבר מעט, ומשתוקק לגור אי שם בגובה הצמרת. לחזור לילדות? לחזור לטבע? לרפא את הנפש? הנה חמישה בתים על עץ בטוסקנה שאפשר ללון בהם כדי לחוות חופשה אחרת הבית אשר בעץ האלון בגבעות שמעל פיזה, במקום שנקרא מונטסקודאיו - Montescudaio, מוצע להשכרה בית על עץ אשר נבנה בצמרתו של אלון עתיק יומין. מחלנותיו נשקף הנוף הטוסקני עד לים. הבית מיועד לחופשה זוגית. מן המרפסת אפשר לצפות על היער מלמעלה. הבית שמעל הכרמים בקיאנטי במרחק עשרים דקות מפירנצה, בלב אזור קיאנטי, בין כרמי זיתים ועצי אורן טוסקני, בית על העץ המחולק לחדר שינה, מטבח, מקלחת ומרפסת ונוף עוצר נשימה. בית הסתיו בסאן ספולקרו (Sansepolcro) בחלקה הדרום מזרחי של טוסקנה בסמוך לגבול אומבריה עומד להשכרה בית על העץ שיש לחצות גשר חבלים טיבטי כדי להגיע אליו, כאן תוכלו להנות מאח עצים וממרפסת מקסימה. מקום מושלם לחופשה איטלקית בסתיו. להביט מן הצמרת על עלי השלכת בנשירתם בית על העץ עם ברכה טבעית גם באזור הפראי יותר של טוקסקנה הנקרא מארמה (Maremma) אפשר למצוא בית על עץ הטובל כולו בירוק הצמרות, בינות לכרמים, מטעי זיתים, ופרדסים. השהייה כאן היא חוויה של איחוד מושלם עם הטבע. בשילוב עם המגורים בבית על העץ אפשר לרחוץ בערוץ הנחל הזורם אל תוך בריכה טבעית. אקסטרים - לישון במיטה מחוזקת לענף ולבסוף למי שבאמת בעניין של שינה על עצים, הזדמנות של ממש לעשות בדיוק את זה: לישון על העץ, במיטות יחיד או במיטות זוגיות אשר הוצמדו לענפים ללא כל מבנה מסביבן בהן ניתן להעביר לילה בין ארץ לשמים במעבה היער. המתקן פועל בין מרץ לספטמבר בהתאם לתנאי מזג האוויר. ממוקם באגרוטוריזמו צפונית לפירנצה

אדמת דרום איטליה, היא בעלת מבנה גאולוגי חם ופעיל. על פי אתר חברת התעופה הלאומית של ישראל, אל-על, באיטליה יש יותר הרי געש מבכל מדינה אירופאית אחרת. אתר האינטרנט פוקוס ג‘וניור מספר כי באיטליה קיימים לפחות עשרה הרי געש פעילים, וכאשר הם כותבים פעילים הם מתכוונים להרים ש”התעוררו“ לפחות פעם אחת בעשרת- אלפים השנים האחרונות. ואלו הם: אתנה - ETANA סטרומבולי - STROMBOLI וזוביו - VESUVIO איסקיה - ISCHIA ליפארי - LIPARI וולקאנו - VULCANO פאנטלריה - PANTLLEERIA קולי אלבני - COLLI ALBANI קאמפי פלגרי - CAMPI FLEGREI איזולה פרדינאנדאה - ISOLA FERNINANDEA ​ שלושה מהם מתיזים מידי זמן-מה אל חלל האויר לבה רותחת ומהווים אתרי תירות. אל הרי הגעש הפעילים ניתן לטפס ולצפות בהתפרצויות או להביט בהן מרחוק בהפלגה בסירה. קיים מתחם געשי אחד אשר טרם התפרץ, אם כי הוא מעלה עשן, ומדאיג את המדענים מאוד. נדבר עליו בהמשך. מהו הר געש פעיל? בכל מקום על פני כדור הארץ, על היבשה או תחת מי הים נמצאת שכבת סלע אדירה שמפרידה בין "למעלה" קרי היבשה או הים לבין "למטה" כלומר בטן כדור הארץ הרותחת והמבעבעת. מה מבעבע? מאגמה. חומר במרקם דמוי בצק (מיונית – מאגמה - Μάγμα – בצק או משחה) חם מאוד ובעל כוח אימתני המנסה לפרוץ החוצה. שכבת הסלע שמפרידה בין "למעלה" ל-"למטה" בולמת לרוב את החומר הרותח מלהתפרץ, אלא שהיא אינה עשויה מקשה אחת. "הארץ" בנויה לוחות. לוחות המכסים את כל שטחה, מקומות המפגש בין הלוחות הם האזורים הרגישים והתנגשות ביניהם גורמת לרעידות אדמה ולעיתים להתפרצות געשית. כשהמגמה גוברת על הלוחות הבולמים אותה היא מצליחה להשתחל מבינהם ופורצת החוצה ואז מתקבל החומר שאנחנו מכירים כלאבה. לאבה היא מאגמה ששינתה מעט את תכונותיה והפכה לנוזל כתום, רותח ומבעבע. שהלאבה מתייבשת היא מתקשה לכדי גושי סלע כהים המוכרים כאבני בזלת. הרי הגעש הפעילים של סיציליה אתנה – Etna הגבוה והפעיל שבהרי הגעש באירופה, שוכן במזרח סיציליה. גובהו קצת פחות משלושה וחצי קילומטרים. חזותו מרהיבה ומבהילה. למה הכוונה? זאת אומרת שבחלקו העליון ישנה התפרצות תמידית של לאבה, אבנים מתעופפות באוויר ועשן שיוצא מלועו דרך קבע ונראה למרחוק. תיירים מכל העולם נוהרים אל ההר בהמוניהם כדי לחזות מקרוב בפלא הטבע הזה. ​ נו וזה לא מסוכן? ​ אז ככה, בדרך כלל שוררים יחסים טובים בין ההר לעיר שלמרגלותיו, קטניה - Catania, זאת למרות שהאתנה החריבה את קטניה מספר פעמים בעבר. הפעם האחרונה היתה לפני כ- 350 שנה. אז נחרבה העיר עד ליסוד ונבנתה מחדש בסגנון בארוקי יחודי באבנים בצבעי שחור לבן. זאת כתוצאה משימוש בחומרי הגלם שהותירה ההתפרצות. בחורף משמשים מורדות האתנה כאתר סקי פופולרי. וולקאנו–בסיציליאנית: Vurcanu; באיטלקית Vulcano הר געש שהוא גם אי. שייך לשרשרת האיים האיאולים הנמצאת בצפון מזרח סיציליה. שבעת האיים הם למעשה הרי געש, אך לא כולם פעילים. שמו של וולקאנו מצלצל מוכר משתי סיבות, ראשית וולקאנו הוא שמו במיתולוגיה הרומית של הפייסטוס אל הנפחות והאש, האל הפיסח מן המיתולוגיה היוונית אשר יצר את מגן אכילס, את תיבת פנדורה וחפצים נוספים ואשר יש משוררים המספרים כי סדנת הנפחות שלו נמצאת מתחת להר הגעש גורמת להתפרצותו. ניתן לבקר באי, על ידי שייט של כשעה וחצי מסיציליה. באי עצמו ניתן להשתכשך בבריכות גופרית חמות, בריאות ומבעבעות, שגם הן כמובן עדות להתרחשויות הגאולוגיות אי שם למטה. ושנית, הסיפור המיתולוגי הביא לכך שהמילה "וולקאנו" פירושה: הר- געש בשפות אירופאיות רבות. סטרומבולי – Sromboli הפעיל בין כל הרי הגעש האייולים אם אתם חסרים את חסדיה של פורטונה, אלת המזל, תאלצו לחכות אולי חצי שעה כדי לראות סילון אדיר של לאבה הניתז מפסגתו. בדרך כלל זה קורה מהר יותר. ואם תבואו ביום טוב תזכו לצפות במטח הכתום כתום הזה מידי כמה דקות. מראה מרשים ביותר. ​ כדי להגיע אל הנקודה ממנה ניתן לצפות במחזה נדרש טיפוס מאתגר אל ההר. לחילופין ניתן להגיע בשייט, אל דאגה, הקפטן ידע לעגון בדיוק במקום הנכון. ​ בחזרה ליבשת ולהר ווזוב. הווזוב אינו גדול יותר מהאטנה ואינו בעל פוטנציאל הרס גדול ממנו. לאורך הזמן גם היה פעיל פחות מהאטנה וגרם לפחות נזקים ואבדות. אבל מה? לא מספיק להרוס, צריך גם לדעת להשאיר רושם. וכאשר הווזוב התפרץ בשנת 79 לספירה הוא הרס באופן בלתי נשכח שתי ערים. את פומפיי ואת הרקולנאום. את שתיהן כיסה באפר געשי סמיך ולוהט בעובי של 20 סנטימטרים וכשהתקרר הפך אותן למעשה לקפסולת זמן. קפסולה שהתגלתה בשנת 1710 ומאפשרת לנו מאז להבין כיצד נראו החיים בערים העתיקות הללו לפני זמן רב כל כך. כל מי שיבקר במקום יוכל לספר כי ישנם שם מקומות שנראים כאילו גרו בהם עד לפני עשר דקות, למרות שלמעשה חלפו להן 1938 שנים... ​ כיום אגב, הוא רגוע ושקט. מכל פינה בעיר נאפולי נראה הווזוב ומדענים עובדים כל העת על דרכים לשפר את המערכות ההתרעה כדי לאפשר פינוי מהיר של תושבי האזור במקרה של התפרצות. נאפולי אחרי הכל, היא העיר הרביעית בגודלה באיטליה ובסביבותיה חיים יותר ממליון בני אדם. אך כפי שסיפרנו בהתחלה, בסמוך לנאפולי נמצא מתחם געשי נוסף, מערבית לווזוב, מתנשף ומחרחר "קאמפי פלגריי" Campi Flegrei - משמעות השם, "השדות הבוערים" הסיוט של המדענים. אזור זה נמצא כל הזמן תחת עינם הפקוחה מפני שאיש אינו יודע מה בדיוק הוא עלול לעשות. מה רואים שם? עשן עולה מהאדמה, בריכות גופרית מבעבעות, סלעים במגוון צבעים – מראה מרהיב ביותר אגב. הר? אין שם. כלומר, עדין. הרי געש נבנים וגדלים בשל התפרצויות חוזרות ונשנות הגורמות להתאספות של לבה הנערמת סביב לנקודת הפריצה – לוע הר הגעש – מכאן שלפני ההתפרצות הראשונה עוד אין הר בנוסף קאמפי פלגריי איננו סתם הר געש רגיל – כלומר וולקנו, כי אם מגה-וולקאנו ​ וולקאנו כמו האתנה והווזוב מסוגלים להחריב עיר או אזור, אולם מגה-וולקנו הוא מתחם געשי המסוגל לייצר אלף קילומטר מעוקב של חומר בפעילות יחידה. כלומר, מגה-וולקנו מסוגל להשפיע על כדור הארץ. להכחיד מינים, לשנות את האקלים לאורך שנים ארוכות בגלל האפר הוולקני שיסתיר את אור וחום השמש דבר שיגרום בין היתר לרעב. כמו כן ישתנה מפלס פני הים, עשויים להגרם שינויים בהרכב מי הגשם ועוד ועוד... ​ התפרצות מגה-וולקנית כזאת הכחידה בעבר 90% מהמינים על פני כדור הארץ והיוותה את יריית הפתיחה לעידן הדינוזאורים שהגיע לאחריה. כמה תועלת יש בדיבורים על מגה-וולקנו? שהרי אם אחד כזה יחליט להתפרץ, אין לנו מה לעשות בנידון. מצד שני העיסוק בתופעת המגה-וולקנו כמו העניין שיש לבני אדם בהרי הגעש מימים ימימה, קשור בשילובם של כוחות טבע אימתניים עם מראות מרהיבים ומעוררי אימה ותחושה של ידיעת הסוף. אנו נמשכים אל האש או אל האפשרות שתתקלח, לא כעש, אלה כמי שזקוקים לקתרזיס עבור תפיסת המציאות שלנו הנמצאת כמעט תמיד בהשהיה.

דווקא עכשיו בחורף, כשהיא ריקה יחסית ממיליוני התיירים הפוקדים אותה בקיץ ורגע לפני הוולנטיין דיי, זה הזמן האידאלי לסופ"ש זוגי באחת הערים היפות בעולם. איפה לטייל, לאכול ולהתפלל שלא ייגמר לעולם. מה יש בה, בפירנצה, שהופך אותה ליעד מושלם כל כך לחופשה רומנטית? אולי זו התחושה שאנחנו מסתובבים בתוך מוזיאון אחד גדול, כל פינת רחוב מפוסלת ומעוצבת לסלפי זוגי של "יש לנו אהבה/היית מאמינה/ אחרי כל המדבר הזה/ איזו נחמה" (ערן צור). ​ ופירנצה אכן מנחמת. היא מנחמת עם הפחמימות שלה, היא מנחמת עם כוסות היין והשפריץ אפרול, היא מנחמת עם רחובות העיר העתיקה הצרים, ששופעים חום גם בחורף הקריר. העיר קוראת לנו לאהוב בה, היא ממש מבקשת את זה מאתנו. אחרי שיטוט קצר בין ציורים ויצירות אומנות המדגימים היטב את גן העדן והגיהינום של כולנו, המסקנה המתבקשת היא שרחובות פירנצה הם לבטח גן העדן המובטח ואם נשכיל להתהלך בו, יד ביד במשך כמה ימים, נחזור ממנה עם ניצוצות בעיניים ממש כמו בהתחלה. הנה מסלול זוגי מומלץ בעיר: La Milkeria התחילו את הבוקר במילקריה, בית קפה חמים ונעים במרכז העיר או הדרך המהירה ביותר להזרים פחמימות מנחמות לגוף. עזבו אתכם מארוחת בוקר בריאה מלאה בסיבים ופחמימות מורכבות, אתם בחופש! במילקריה מתמחים בקרפ צרפתי ובוואפל בלגי עם תותים, קצפת, שוקולד והרבה אהבה. אל תשכחו להזמין גם את ה"שוקולטה קלדה" שהוא משקה השוקו החם האיטלקי המפורסם, כאן הוא סמיך וטעים במיוחד ותוכלו לחלוק אותו עם כפית בתקווה להצליח ולסיים אותו יחד. לאתר של המילקריה כתובת: Borgo degli Albizi 87r שעות פתיחה: פתוח כל השבוע מ 8:00 בבוקר ועד 23:30 בלילה. בימי שבת המקום פתוח עד 00:30 בלילה. טיול בעיר העתיקה לאחר ארוחת הבוקר, לכו לשוטט ברחובות העיר העתיקה. הקיפו את הדואמו מכל צדדיו ואם אין תור ארוך במיוחד, כנסו פנימה. הדואמו היא הקתדרלה המפורסמת ביותר בפירנצה והמבנה יגרום להשתאות ברגע שתתקרבו אליו. אם זיעה ומאמץ משותף עושה לכן/ם את זה, טפסו למעלה ב-463 המדרגות אל הקפלה שתכנן ברונולסקי והפרסקו המפעים של ואסארי. שימו לב: הכניסה אל הדואמו היא בחינם, אך הטיפוס במדרגות עולה 15 יורו ומקנה כניסה גם אל מוזיאון הדואמו הנהדר שחבל להחמיץ. מוזיאון הפיטי וגני בובולי רוצים לדמיין איך יראה הארמון המשותף שלכם? להתחיל לתכנן את חדרי הילדים או חדר השינה עטוף התחרה והקטיפה? ארמון ומוזיאון הפיטי הוא המקום בשבילכם. לכו בנעימים בין חדרי המוזיאון ומלבד יצירות האמנות הנפלאות של ארטימיסיה ג'נטילסקי, ורוקיו ובוטיצ'לי שאספה משפחת מדיצ'י, תוכלו לראות גם רהיטים שנשתמרו במקום, מיטות אפיריון וחדרי נשפים. כאשר סיימתן/ם את חוויית המלוכה בתוך הארמון, זה הזמן לצאת לפיקניק זוגי בגני בובולי הסמוכים שהם בעצם חצר הארמון. הגנים נמתחים לגובה ויש בהם מדשאות אינסופיות, צמחייה רבה, מזרקה ובריכה עם ברווזים וגם נוף מופלא של העיר הנשקף מהנקודה הגבוהה ביותר בהם. ​ המוזיאון והגנים פתוחים בימי שלישי-ראשון 8:15 עד 18:50 כרטיס כניסה: למוזיאון 13 יורו ולגני בובולי 7 יורו. תצפית מפיאצלה מיכאלנג'לו נסו להגיע אל התצפית היפה ביותר של פירנצה קצת לפני השקיעה וכך תוכלו להשיג את הפריים המיוחל להעלות לפייס: נשיקה וחיוך על רקע נוף פנורמי עוצר נשימה של העיר כולה. מנקודת התצפית הזו אפשר לראות בימים יפים גם את הערים השכנות! מדי פעם מתקיימים במקום גם אירועים ופסטיבלים ובאופן קבוע תוכלו למצוא שם דוכני מזכרות שאף אחד לא צריך. מומלץ להגיע אל פיאצלה מיכאלנג'לו בקו 13 (רדו בתחנת il david), תנו לאוטובוס לטפס לגובה במקומכן/ם אך להשלמת החוויה נמליץ לכן/ם לרדת את הדרך חזרה ברגל, דרך העצים, המדשאות והשלכת הרומנטית אם הגעתם/ן בתקופת הסתיו. בסוף המסלול תגיעו לנהר הארנו היפה ותוכלו לחצות את הגשר ולהוסיף גם את המנעול שלכם, שיבטיח את אהבתכם הנצחית ממש כמו בפריז. ארוחת ערב במסעדת Cibrèo Trattoria Andiamo avanti, בצדו השני של נהר הארנו נמצאת שכונת סנטה קרוצ'ה היפה. בשעה שבע בערב נפתחת לה הטרטוריה הביתית, צ'יבראו, שאסור לפספס. במסעדה הקטנה הזו יש שולחנות עץ עם אגרטלי פרחים ותפריט כתוב ביד המשתנה מדי יום, לפי החלטת השף. המנות לא גדולות, אך מגיעות עם תוספות מפתיעות המשתנות גם הן מדי יום. אל תוותרו על עוגת הגבינה המשובחת ועל הפנקוטה ברוטב הקרמל האלוהי שיזכיר לכן/ם שהגעתן/ם לגן העדן שחיפשתם/ן והדלת אליו נפתחת בכל ביס מהקינוח של מסעדת צ'יבראו הקסומה Via de’ Macci, 122r מסאג' מרגיע באסמנה Asmana Wellness World Firenze עולם הספא של אסמנה שווה את הנסיעה הקצרה אליו ממרכז פירנצה. זהו ספא שמאפשר כניסה למבוגרים בלבד ומוצעים בו טיפולים מרגיעים רבים כמו מסג' עם שמנים טבעיים, סאונה וחדרי רגיעה. במקום פועל גם חמאם תורכי גדול בו תוכלו להזיע יחד את כל הרעלים ולחזור ממנו הביתה עם אנרגיות מחודשות. אטרקציה מעניינת במקום היא חדר הקצף המיוחד, בו יש גם אמבטיית קיטור. כניסה לשעתיים עם שימוש חופשי בכל מתקני הספא עולה 20 יורו. מסאג' של 20 דקות עולה 30 יורו. ​ Via Salvator Allende, 10 ​ אתר האינטרנט לילה בפייזולה Fiesole אם תרצו להתרחק ללילה אחד מהעיר הצפופה ולפרגן לעצמכם לינה באחת מהווילות המיוחדות באזור, עם כוס יין ונוף טוסקני, פייזולה היא המקום. העלייה היפה לעבר העיירה תפרוש בפניכם כרמים ירוקים ובתים קטנים שנראים כאילו נלקח מתוך גלויית תיירות מעוצבת. דמיינו שאתם אצילים מהמאה הארבע עשרה, מכורבלים ליד האח הבוערת עם מרק חם בחורף או קינוח איטלקי אלוהי בקיץ, חסרי דאגות ומוקפים בכל האמנות האיטלקית הכי יפה. זו האווירה בפייזולה שתדביק אתכם בקיטש נעים. תהנו!

מאז שחברת התעופה ריינאייר פתחה את הקו מתל אביב אל שדה התעופה אוריו אל סריו בברגמו, העיר הפכה ליעד מסקרן שכולם מחפשים מידע אודותיו. כתבת "באיטליה" שרה פראקסטי ילידת העיר, עמלה והמציאה רשימת המלצות למקומות ש"המקומיים" אוהבים. מדריך מקורי לעיר. גסטרונומיה גבינות שמן זית יין מנות טיפוסיות לאזור מתוקים יין בתוך העיר באוויר הפתוח תרבות פסטיבלים אחרי השקיעה ספא שופינג ילדים זהו לא מדריך קלאסי ולא אתאר כאן דווקא את כל מקומות בהם חובה לבקר, אלא אכיר לכם את ברגמו שלי, העיר אותה אנחנו חיים יום יום, אנחנו המקומיים. אתן לכם עצות היכן לבקר, במקומות הכי יפים ואגלה לכם את הסודות הכי כמוסים, לא תתחרטו! הרשמו לקבוצת הפייסבוק שלנו לטיפים ועצות שמי שרה ונולדתי בפרובינציה של העיר ברגמו שהיא עיר מימי הביניים בחבל לומברדיה. מרכזה של העיר ברגמו הוא מהמיוחדים בעולם, העיר מחולקת בין העיר של מעלה לבין העיר של מטה, עילית ותחתית, ושני מרכזי הערים מאוכלסים גם היום בתושבים ומתויירים רוב השנה. האזור בו שוכנת העיר ממגוון מאוד ומצויים בו עמקים, נהרות, אגמים, אזורים הרריים ושפלה אחת גדולה, זו הפאדנית. גסטרונומיה בשביל לחיות את ברגמו כמו המקומיים אני ממליצה להתחיל במטבח, כי הצבא בהחלט צועד על קיבתו. מסורת המטבח בברגמו נעוצה בסגנון הכפרי וההררי האיטלקי, הרבה מהמוצרים המיוצרים בברגמו עשו להם שם והם מיוצאים היום לכל העולם. כך למשל, מימיו המוגזים של המותג האיטלקי המפורסם בכל העולם San Pellegrino נובעים ומתבקבקים בעמק הרמבאנה הסמוך. אם תרצו, תוכלו לבקר במפעל המים בתאום מראש לקבוצות: מאז פרוץ מגפת הקורונה הושעו הסיורים במפעל המים. גבינות גם בתחום הגבינות העיר מצטיינת, אם המון סוגים של גבינות ירדו אל העולם, ברגמו נטלה לעצמה תשעה מהם. לא כדאי לפספס את גבינת ה-Strachitunt שמקורה כבר בשנת 1300, גם הגבינות Taleggio, Branzi הן שם דבר באזור. שמן זית ליד האגם lago d'iseo מיצרים שמן זית מעולה l’Extravergine Sebino DOP. יין בגבעות של העיר מגדלים ענבים ומייצרים יין שכדאי לטעום: Valcalepio DOC גם לבן וגם אדום, ובנוסף יין מוסקט: Moscato di Scanzo DOP. יקבים מומלצים: Il Cipresso Moscato di Scanzo DOCG e Valcalepio DOC Via Cerri 2, Scanzorosciate (BG) Orari: Lun-Ven 8.30-13.30; Sab 8.30-12.00; Dom 10-13, 14.30-18 במקרה של קבוצה גדולה, כדאי להזמין מראש מקום Tenuta Castello di Grumello Via Fosse 11, Grumello del Monte Orari: Lun-Ven 8.30-12, 13-17; Sab 8.30-12; Dom chiuso ניתן להזמין סיורים וטעימות בהזמנה מראש (גם באנגלית) מנות טיפוסיות לאזור המטבח הברגמסקי הוא שם נרדף לפשטות, המרכיבים שבהם עושים שימוש הם אלו שהיו נמצאים בהישג יד בתקופות העוני בעיר. חייבים לטעום: i Casoncelli פסטה בצורת סוכריה ממולאת בבשר, גבינת פרמזן ופרורי לחם. לפי המתכון של סבתא שלי צריך להשתמש בבשר שנשאר מארוחת הצהרים של יום ראשון. איפה לאכול את המנה? לצערי אצל סבתא שלי אין מספיק מקום לארח את כולכם, אבל אל חשש: המון טרטוריות ומסעדות מציעות את המנה הטיפוסית הזו לארוחת צהריים או ערב, בטרטוריה לה טברנטה - Trattoria la Tavernetta הנכדים ממשכים לבשל את הפסטה לפי המתכון של הסבתא שלהם: Trattoria la Tavernetta via Pregaroldi 16B, Bracca 12:00-14:00 19:30-21:30 Tel: 0345 97172 לאתר המסעדה מחיר לאדם בין 20-30 אירו פולנטה בצבעה הצהוב קיימת הפולנטה על שולחנם של הברגמסקים כבר שנים רבות הרבה פעמים היוותה תחליף ללחם, היא אהובה ביותר ונאכלת כאן בכל עונות השנה. תטעמו אותה עם תבשיל בשר ציד או גבינות וחמאה הגרסה הזאת נקראת טראניה - Taragna. איפה לאכול המון מסעדות אם לא בכולן מגישים פולנטה, אבל זה לא אומר שבכל מקום תמצאו את הדבר האמיתי! הנה שני מקומות בהם תוכלו ליהנות מהמתכון המקורי, המקום הראשון זוהי טרטוריה שאליה זורמים הברגמסקים בדרך כלל בימי ראשון בצהריים ביחד עם המשפחה: Trattoria da Ornella via Gombito 15, Bergamo סגור בחמישי: 12:15-15:00 / 19:15-23:00 Tel: 035 232736 לאתר המסעדה מחירים 25-35 אירו לאדם מקום מומלץ לאכול בו את הפולנטה בגרסה עם הגבינות Taragna: La Ca’ della Taragna via Provinciale 3, Valbrembo 12:00-14:00 / 19:30-21:30 Tel: 0345 97172 לאתר המסעדה מחיר 20-30 אירו לאדם מתוק האהבה לפולנטה חצתה את גבולות המלוח ובעיר ניתן למצוא גם גרסה מתוקה לתבשיל המנחם, קינוח הנקרא “Polenta e Osèi” ובתרגום חופשי מדיאלקט "פולנטה וציפורים". הוורסיה המתוקה עשויה מקמח פולנטה, סוכר ושוקולד למעלה, תוכלו לטעום אותה בכל קונדיטוריה בעיר. אחת הקונדיטוריות המועדפת על המקומיים ללא ספק היא Balzer במרכז העיר תחתית, הכול עשוי במקום: Balzer via Portici Sentierone 41, Bergamo 07:00 - 21:00 Tel: 035 234083 לאתר הקונדטוריה גלידה גלידרייה מועדפת עליי היא Marianna בעיר העילית, הכינו את עצמכם לגביע גלידה שלא מהעולם הזה !! La Marianna Pasticceria Largo Colle Aperto 4, Bergamo 07:30 - 00:00 (ביום שני נסגר בשעה 20:30) Tel: 035 237027 לאתר הגלידריה ​ מחיר: גביעים גדולים מתחילים ב 6 אירו יין בתוך העיר על טעם וריח אין מה להתווכח, אני מעדיפה כוס יין טוב על פני קוקטייל או ספריצ או אפילו כוס בירה. כבר ציינתי מה הם סוגי היין המקומיים בברגמו, הנה שני ברי יין שחביבים עלי במיוחד: Vini & Spiriti Via Paglia 9, Bergamo 10:00 - 00:00 (סגור ביום ראשון) Tel: 035 249574 לאתר האינטרנט של הבר היין מחיר: בין 3-5 אירו לכוס יין Red - Caffè Vino Spirito Via Moroni 63, Bergamo שעות פתיחה: בכל יום: 08:00-21:00 ראשון: 17:00-21:00 שישי ושבת: 08:00-24:00 (סגור ביום שני) Tel: 035 233226 לאתר האינטרנט של בר היין מחיר: בין 3-5 אירו לכוס יין באוויר הפתוח לאלו שאוהבים פעילות "אאוטדור" הפרובינציה של ברגמו היא יעד מושלם. ההרים שבקרבת העיר הם יעד מועדף לאלו שאוהבים סקי או הליכות ספורטיביות וטיולים בטבע, טיפוס הרים, טיולים במערות וקניונינג. ​ אסור לפספס את מסלולי רכיבת האופניים הפרוסים לאורך העמקים ויש המון כאלה לרשימה המלאה , במיוחד ה: la ciclovia "דרך האופניים" שאורכה 38 ק"מ ושנבנתה מעל פסי הרכבת הישנים. המסלול מחבר את העיר ברגמו מפיאצה Brembana (שימו לב ישנו חלק לא גמור עדיין המחבר את העיר ברגמו למסלול וצריך לחצות את פארק: Parco dei Colli עד לישוב Villa d'Almè). השכרת אופניים האופציה הספונטנית והזולה היא Bike Sharing ברחבי העיר ברגמו פרוסות 23 תחנות איסוף לאופניים, משכירים דרך אפליקציה. לפרטים המלאים באנגלית ולהורדת האפליקציה כאן. להורדת פלייר הסבר בפורמט PDF ​ BikeFellas Via Giuseppe Gaudenzi, 6, Bergamo Tel: 035 0789328 השכרת אופניים וציוד. פתוח מיום שלישי עד שבת. לאתר החנות ​ Cicli Pesenti Via Fantoni, 1/A – Bergamo Tel: 035 244061 השכרת אופני עיר, הרים, אופניים חשמליות, אופניים לילדים וציוד נלווה. סגור שני בבוקר. לאתר האינטרנט של החנות Bikeme via Pontesecco 12, Bergamo Tel: 035 0632925 השכרת אופניים חשמליות מ - 20 אירו ומגיל 16 בלבד. לאתר החנות תרבות ברגמו עשירה בהצעות תרבותיות, לא רק במרכז העיר ישנם מוזאונים ותערוכות, אפשר דווקא למצוא מייצגים ותערוכות מעניינות גם מחוצה לה, בפרובינציה. כדאי לבקר במוזיאון העץ והנגרות – il Museo del Falegname , מוזיאון הדואר - Museo dei Tasso e della Storia Postale מוזאון ארלקינו - casa-museo di Arlecchino , פארק האסטרונומיה – il Parco Astronomico la Torre del Sole פסטיבלים, שווקים ותערוכות שווקים, תערוכות ופסטיבלים מתקיימים בעיר עצמה ובפרובינציה, בכל עונות השנה. בכפרים המקומיים חוגגים בהתאם לעונות השנה: באוגוסט חוגגים עם הדגים בעיירה Sedrina הבנויה על גדות נהר ה- Giongo שבהחלט שווה ביקור. בספטמבר עם הערמונים, בפסטיבל מושקע ביותר וכמובן שחוגגים גם עם הפסטה Casoncello שהוזכרה קודם. אנשי האזור מאוד מערכים את התוצרת המקומית המיוחדת ומייחסים חשיבות לחגיגות. באתר הזה תוכלו להתעדכן בנוגע לאירועים שונים המתקיימים באזור. אחרי השקיעה כמו בכל עיר המכבדת את עצמה גם בברגמו יש חיי לילה, אלו של לפני ארוחת הערב ואלו שאחרי, תוכלו לבלות ערבים נפלאים בעיר שלי. אפריטיבו דרינק לפני ארוחת ערב? אני יודעת בדיוק מה אתם מחפשים! מקום טרנדי באחד מהרחובות הראשיים של העיר התחתית: il Vox היום מהלאונג' ברים המצליחים בעיר. הקוקטיילים טעימים אבל גולת הכותרת הוא בּוּפה אכול כפי יכולתך, אחרי הדרינק ב- VOX תוכלו לדלג על ארוחת ערב. Vox Bergamo Viale Papa Giovanni XXIII 94, Bergamo 07:00 - 00:00 (יום ראשון נפתח ב 10 בבוקר) Tel: 035 4284353 אתר האינטרנט מחיר: קוקטייל מתחיל ב 5 אירו (כולל את הבּוּפה) גם מחוץ לעיר, בפרובינציה, יש מקומות מהסוג הזה. הבר המועדף עלי הוא Niniva גם כאן יש בּוּפה המלווה את המגוון העשיר של הקוקטיילים. Niniva Via Milano 42A, Almè 05:30 - 02:00 שעות פתיחה Tel: 035 638123 אתר האינטרנט מחיר: קוקטייל מתחיל ב 5 אירו (כולל את הבּוּפה) חיי לילה אם בא לכם אחרי ארוחת הערב לחגוג, אתם יכולים לחבור לרגצי מהאוניברסיטה שכל ערב נפגשים בדיסקוטק Edonè שבפאתי העיר. בין המקומות הנחשבים יותר בימים אלה בעיר: Capogiro, Setai, Bobadilla הנה הפרטים המלאים: Edonè Via A. Gemelli 17, Bergamo שעות פתיחה: משתנה לפי אירוע Tel: 392 927 1755 לאתר האינטרנט ​ Capogiro Joy Club Via Trento 14, Curno שעות פתיחה: שישי 21:30-04:00, שבת: 22:00-04:00, ראשון: 20:30-01:30 Tel: 348 441 1604 לאתר האינטרנט ​ Setai località Portico 21, Orio al Serio שעות פתיחה: שישי, שבת, ראשון 23:30- 04:30 Tel: 338 595 4367 לאתר האינטרנט ​ Bobadilla Via Pascolo 34, Bergamo שעות פתיחה: שישי ושבת 20:30 – 04:30, ראשון 19:00 – 01:00 Tel: 035 561575 לאתר האינטרנט ספא לפעמים צריך לנתק את השְׁטֶקֶר, באזור ברגמו ישנן כמה אפשרויות לעשות זאת, הכי נגיש הוא QC Terme שנמצא ב San Pellegrino Terme בנוסף ישנן גם Sant’Omobono Terme , ו גם Darfo Boario Terme . QC Terme di San Pellegrino Viale della Vittoria 53, San Pellegrino Terme שעות פתיחה: שני – חמישי 10:00 – 23:00, שישי 10:00 – 24:00, שבת 9:00 – 24:00, ראשון 9:00 – 23:00 ​ Tel: 0345 20102 לאתר האינטרנט ​ מחירים: במהלך השבוע 45 אירו, בסופי שבוע 50 אירו, בחגים: 54 אירו (כניסה יומית לאדם). שופינג חפשו את רחוב XX Settembre ואת רחוב Via Sant’Alessandro , הקרוב אליו. שני אלו הם המרכזיים בתחום עם מיטב המותגים. בוטיקים מעניינים עם דברים ייחודיים תוכלו למצוא בעיר העילית ברחוב המחבר בין הרכבל לרחוב alla Rocca. ​ בפרובינציה של העיר תוכלו למצוא את הקניונים, Oriocenter אשר ממוקם ליד שדה התעופה ונחשב לאחד הגדולים, קניון נוסף הוא - la Città Mercato a Curno , וגם il centro Le Due Torri . ילדים מיני איטליה Minitalia-Leolandia : פארק שעשועים ובו איטליה במיניאטורה - Via Vittorio Veneto 52, Capriate San Gervasio (תלוי בעונה) 10:00-18:00 שעות פתיחה: Tel: 02 9090169 לאתר האינטרנט מחיר: מתחיל ב 22 אירו לאדם גן החיות - Parco delle Cornelle: Via Cornelle 16, Valbrembo (תלוי בעונה).09:00 – 17:00 שעות פתיחה: Tel: 035 527640 לאתר האינטרנט מחיר: 15 אירו מבוגר 11 אירו לילד