עשרות מסעדות מתחרות על תשומת לב המבקרים בחמשת הכפרים המפורסמים ביותר באיטליה. אבל מתוך כל אלה, שתיים במיוחד שוות בדיקה. הראשונה נמצאת במנרולה (Manarola), והשנייה? במיקום קצת יותר נסתר... אתם מוזמנים לקרוא את המאמר, ולגלות
את הצ'ינקווה טרה – חמשת הכפרים הצבעוניים המפורסמים ביותר באיטליה – כולם מכירים. מאות אלפי מבקרים נמשכים ליופי הפוטוגני של הכפרים הזעירים התלויים על המצוקים, ומציפים אותם לאורך השנה. אין ספק שריומאג'ורה (Riomaggiore), קורניליה (Corniglia), מונטרוסו (Monterosso), ורנאצה (Vernazza) ומנרולה (Manarola) שופעי קסם. הבעיה היא, שרוב השנה הם גם שופעי תיירים.
לכל אחד מהכפרים יש אופי קצת שונה: קורניליה (Corniglia) הוא כפר זעיר במיוחד, הנמצא במעלה ההר (ולא על קו המים, בניגוד לאחרים), וידוע בין היתר כיעד אהוב על חובבי טרקים: המסלול המחבר בין קורנליה לוורנאצה הוא אחד הפופולריים באזור. גם אם אין לכם שום כוונה לצאת לטרק, עדיין כיף להסתובב בין סמטאות האבן הצרות, לקנות מזכרות קטנות, ולהתיישב לאפריטיבו בפיאצה.
מונטרוסו (Monterosso) הוא היחיד מבין החמישה שמציע חוף של ממש, עם שמשיות וכסאות נוח, ואפשרות לטבול במים (אם אתם מגיעים בעונת הרחצה ומתכננים לקפוץ לים, מומלץ מאד להזמין מקום מראש על החוף).
ריומאג'ורה (Riomaggiore) הוא הכפר הראשון מבין החמישה (אם אתם מגיעים ברכבת מכיוון לה ספציה), ומתאפיין בבתים צרים וצבעוניים. סיורי סירות רבים יוצאים מכאן, ושטים לאורך קו החוף.
ורנאצה (Vernazza) הוא אחד הכפרים היפים ביותר, והמזח הקטן שבקצה הכפר, בו עוגנות הסירות, הוא נקודה פנורמית וקסומה במיוחד.
ומנרולה (Manarola)? במנרולה נמצאת אחת המסעדות המוצלחות ביותר, לטעמי, בחמשת הכפרים. מנרולה עצמו הוא כפר ליגורי טיפוסי – בניינים צבעוניים וגבוהים, שפע של חנויות לתיירים, סמטאות צרות, ובתים זעירים. כדי להתחמק מהתיירים, מומלץ להתחיל לטפס לעבר החלק העליון של העיירה. וכשאני אומרת לטפס, אני מתכוונת באמת לטפס... לתושבי ליגוריה יש סיבולת לב-ריאה מפותחת יותר משל עיזי הרים, והמחוז כולו בנוי בשיפועים בלתי אפשריים. חלקו העליון של הכפר מתגאה בסדרה של טרסות המשקפיות על המפרץ, ומי שיתאמץ ויגיע לכאן יהנה מנוף מרשים במיוחד.
ארוחה שצריך להרוויח
בדיוק כאן, בפסגת הכפר, מתחבאת טרטוריה דה בילי (Trattoria da Billy), הכתובת המועדפת על מקומיים ותיירים כאחד. מבקרים רבים מפספסים את המקום לגמרי, מהטעם הפשוט שכדי לאכול פה, קודם צריך להרוויח במאמץ מיוזע את האוכל... אם לא אכפת לכם לטפס קצת, ולעבוד עבור לחמכם (וליתר דיוק – עבור הפסטה שלכם), תזכו לאכול ארוחה מצויינת במיקום בלתי נשכח. ואפרופו מיקום, כדאי לציין מייד: חובה להזמין כאן מקומות מראש (בשיא העונה אני ממליצה להתקשר שבוע מראש), ומומלץ מאד לבקש שולחן הממוקם קרוב ככל האפשר לנוף.
מה אוכלים?
רמת המנות לא תמיד אחידה, ולכן כדאי להזמין בצורה חכמה: האנטיפסטי של המסעדה (Antipasto misto di Mare) מצויין, וכולל 12 מנות קטנות המבוססות על דגים ופירות ים מהאזור. אנשובי כבושים ומומלחים (מנה טיפוסית לכפר מונטרוסו, המוכרת בכל רחבי איטליה), בצלים מקורמלים, שרימפס עם פולנטה, נתחי דג קטנים, ושאר צלחות קטנות ימלאו את השולחן עד שתתקשו לזוז. בעיני, זו המנה הטובה ביותר פה.
מבין המנות הראשונות (כלומר פסטה), כדאי במיוחד לנסות שתיים ספציפיות: פסטה אלה בילי (pasta alla billy), המוגשת עם רוטב עגבניות, מעט פלפל חריף, ופירות ים, ואת הפסטה עם הלובסטר (לא תמיד זמינה – כדאי לשאול). לחילופין – גם הטרופיה (trofie), פסטה טיפוסית לאזור ליגוריה, המוגשת עם פסטו בעבודת יד, טובה מאד.
המנות העיקריות טובות למדיי, ומנת הפריטו מיסטו (fritto misto), כלומר מנה מעורבת של דגים ופירות ים מטוגנים בטיגון עמוק, טעימה תמיד.
אפשר להזמין כאן קינוח, ואפשר גם לדלג על הקינוח, להמשיך לסייר במנרולה, ולאכול גלידה באחת הגלידריות שבחלקו התחתון של הכפר. נסו למשל את ג'לטריה צ'ינקווה טרה (Gelateria 5 Terre), האהובה עליי. הם מצטיינים בהכנת הטעמים הקלאסיים (גלידת שוקולד, גלידת פיסטוק וכו') אבל גם הסורבטים הטריים והחמצמצים שלהם משמחים במיוחד.
פורטוונרה (Portovenere) – בואו לכאן לפני שהתיירים יכבשו כל פינה
המסעדה המומלצת השנייה נמצאת בעיירה הזעירה פורטוונרה (Portovenere). פורטוונרה לא נמנית על חמשת הכפרים, אבל היא נמצאת במרחק קצרצר מהם, ובדומה להם גם היא מוגדרת כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו. מדובר על עיירה מתוקה להפליא, וכיף גדול לסייר כאן: רחובותיה הצרים של פורטוונרה מלאים בחנויות, בתים צבעוניים ומסעדות, והכנסייה המרכזית (כנסיית סן פייטרו – San Pietro) יפה במיוחד ופוטוגנית מאד. הכנסייה נחנכה בשנת 1198, ואילו חלקה ה"חדש" יותר, מהמאה ה-13, מעוטר בפסי שיש שחורים ולבנים שהפכו לסמל של העיר. בקצה פורטוונרה ניצב מבצר דוריה (Doria) המרשים – זהו מבנה צבאי מהמאה ה-15 שבנתה רפובליקת ג'נובה בתקופה שבה שלטה על האזור. בחלקה התחתון של העיירה נמצאת "מערת ביירון", הנקראית על שם המשורר הבריטי הידוע לורד ביירון שביקר באזור.
בשנים האחרונות הפכה פורטוונרה ליעד מבוקש, הרבה יותר מבעבר, כך שכדאי להקדים ולהגיע לכאן, לפני שגדודי התיירים יכבשו אותה סופית (כפי שקרה בצ'ינקווה טרה).
מבין המסעדות הרבות במקום, המסעדה האהובה עליי, ללא כל ספק, היא ריסטורנטה פורטיוונה (Ristorante Portivene). מה מוצלח כאן? הכל. השירות הקשוב והמקצועי, העיצוב המזמין (המסעדה פועלת בשני חללים נפרדים – האחד על קו המים ממש, מול המזח, והשני בסמטה שמעל), והאוכל, כמובן!
מה כדאי להזמין?
התפריט עונתי, כך שכדאי להתייעץ עם המלצר שלכם ולגלות מה המנה המומלצת לאותו השבוע. אנחנו התחלנו עם הקוקטיילים המיוחדים שלהם (מומלץ!), פוקצ'ה טרייה שהוגשה עם פסטו מעולה שהם מכינים בעצמם, וכמה מנות אנטיפסטי.
נסו לדוגמה את טרטר השרימפס האדומים עם מיונז צנוברים ושמן בזיליקום (המושפע כמובן מהמתכון הקלאסי לפסטו), ואת הקלמרי המוגש על מצע קרם שעועית עם קראמבל מלוח. למנה הראשונה (כלומר פסטה) אנחנו בחרנו להזמין פסטה טרייה עם טרטר לנגוסטין, לימון וקוויאר, ספגטי עם צדפות ואנשובי, וניוקי בסגנון סרדיניה, עם קלמרי.
למנה העיקרית הזמנו את דג היום בליווי ירקות, טונה צלוייה עם שקדים ועגבניות, חזה אווז מקורמל, ופילה מרשים של רנה פסקטריצ'ה (rana pescatrice, הנקרא בעברית חכאי גמלוני) – דג מלחיץ למראה אבל טעים ובשרני במיוחד.
מכיוון שאכלנו ואכלנו ואכלנו, ושבענו, אחדים מאיתנו העלו מחשבות כפירה והציעו שנוותר על הקינוח. למרבה המזל המלצר התערב, ומנע מאיתנו לבצע מעשה כה שטותי. הקינוחים פה הם לא פחות ממעולים, ובמיוחד גלידת הפסטו (כן, אני יודעת, זה נשמע נורא. אבל זה נהדר) וגלידת הפרמיג'אנו רג'אנו שהם מכינים בעצמם. באופן לא מפתיע במיוחד, המסעדה הזאת תמיד מלאה, וחובה להזמין מקום מראש.
לאחר האוכל, ולאחר שתסיימו לסייר ברחובותיה הצבעוניים ומלאי החיים של פורטוונרה, מומלץ לצאת לאחד מהסיורים על גבי הסירות המקיפות את האזור – התצפית על פורטוונרה מכיוון הים מרשימה אף יותר, והסיור הנינוח מספק שפע של הזדמנויות לתמונות. אם יש לכם זמן, תוכלו גם לתפוס את המעבורת שחוצה את הנציב הצר המפריד בין פרוטוונרה לאי הזעיר והסמוך – פלמריה (Palmaria). האי הוא יעד פופולרי בקרב מטיילים, ומציע מספר חופים (סלעיים) ומסלולי הליכה החוצים את האי כולו. אם תחליטו להישאר פה ולטייל, כדאי להצטייד מראש במים ואוכל, ולבדוק מתי יוצאת המעבורת האחרונה מפלמריה בחזרה לפורטוונרה (על מנת שלא תתקעו על האי).
