מרכז היסטורי עתיק בן שבע מאות שנה, ארמון אפיפיורי מרשים, פארק רחב ידיים ובו פסלים מסתוריים מתקופת הרנסנס... אם עוד לא ביקרתם בעיר ויטרבו ובסביבותיה, זה הזמן לארוז מזוודה ולצאת למסע מיוחד
ויטרבו (Viterbo) היא אחת הערים המפתיעות במרכז איטליה, ויעד חובה למי שמתכנן טיולי כוכב מרומא. ויטרבו ממוקמת בלב מחוז לאציו שבמרכז איטליה, וידועה בכינוי "עיר האפיפיורים" משום שבמשך תקופה ממושכת היא שימשה כמשכן לאפיפיורים (במקום רומא). הסיבה למעבר הדרמטי מרומא לויטרבו נבעה מתהפוכות בזירה הפוליטית האיטלקית. באותם הימים (המאה ה-12 וה-13) המלחמה בין שני פלגים פוליטיים יריבים בשם ה"גואלפים" (guelfi) וה"גיבלינים" (ghibellini) הגיעה לשיאה. מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של הסכסוך שעיצב במידה רבה את הפוליטיקה האיטלקית במשך מאות שנים, אפשר לומר בקצרה שהגואלפים תמכו באפיפיור ובערי המדינה העצמאיות של איטליה, ואילו הגיבלינים תמכו בקיסר (ששלט על האימפריה הרומית הקדושה). כאשר השתלטו כוחות גיבלינים על רומא, מעמדו של האפיפיור היה בסכנה. כך הוחלט להעביר את כס האפיפיורות במהרה לויטרבו הסמוכה, שהייתה עדיין תחת שליטה גואלפית ונחשבה לבטוחה יותר.
אבל העבר האפיפיורי של ויטרבו איננו הסיבה היחידה שבגללה מבקרים בה חובבי אומנות ויופי. ויטרבו נוסדה על ידי האטרוסקים, והייתה עיר חזקה ועשירה במיוחד לאורך ימי הביניים. למעשה, בין המאה ה-13 למאה ה-14 שגשגו בה כמעט 50 ארמונות ומבצרים, וחומה מפוארת הקיפה אותה.
המרכז ההיסטורי של ויטרבו נחשב לגדול ביותר באירופה, וחלקים נכבדים ממנו לא השתנו כלל ב-700 השנים האחרונות.
הביקור בכיכרות האבן ובסמטאות העתיקות שלה מאפשר למבקרים לחזור אחורה בזמן.
במהלך הביקור בעיר ובסביבותיה תוכלו לגלות את עברה של ויטרבו במוזיאון דל קולה (Museo del colle), להתרשם מקסמו של רובע סן פלגרינו (San Pellegrino) העתיק, ולטעום את האוכל המקומי המשובח. במרחק קצר מהעיר מחכה לכם אטרקציה מיוחדת נוספת – הפסלים המסתוריים והמוזרים בפארק בומארצו (Parco di Bomarzo).
הקסטרום ויטרבי (Castrum Viterbi)
במעלה הגבעה שעליה ניצב הדואומו (הקתדרלה הראשית של ויטרבו) עומד מבצר שנבנה על ידי הלונגוברדים במאה החמישית, כדי לחזק את אחיזתם בממלכה שהקימו (בעיקר באזור הגבול עם רומא). מנקודה זו התרחבה בהמשך העיר, ונוספו לה רבעים נוספים וחומה. בסמוך לגבעה חלפה הוויה קסיה (via cassia), הדרך העתיקה שבנו הרומאים, והפכה בהמשך לוויה פרנצ'יג'נה (Via Francigena) המפורסמת. צליינים רבים שהשלימו את מסלול הוויה פרנצ'יג'נה מצאו מחסה ומקום לינה בעיר קסטרום ויטרבי (Castrum Viterbi), שממנה נגזר שמה של ויטרבו המודרנית. גם היום חולפים בויטרבו צליינים ומטיילים המשלימים את המסלול בן ה-1800 קילומטר, המתחיל בקנטרברי שבאנגליה ומסתיים ברומא.
הארמון האפיפיורי (פאלאצו דיי פאפי – Palazzo dei Papi)
האוצר הראשון והמרשים ביותר בויטרבו הוא הארמון האפיפיורי, כמובן, הניצב בלב הרובע העתיק של העיר, על כיכר סן לורנצו השקטה. ניתן להגיע למבנה בעזרת מעלית שעולה מעמק פאול (וואלה פאול – valle Faul), ונמצאת ליד החניון. לחילופין, ניתן להגיע לארמון ברגל – יש לעבור דרך המרכז ההיסטורי, ולחצות את גשר הדואומו (פונטה של דואומו - Ponte del Duomo).
הארמון האפיפיורי הוא הסמל הבלתי מעורער של ויטרבו, ומקום נהדר לצלם בו תמונות וסרטוני וידאו. הוא נבנה בשנת 1257, כאשר האפיפיור אלסנדרו הרביעי העביר את כס האפיפיורות לויטרבו.
אולם גדול נבנה בארמון כדי לקיים בו מפגשים ושימועים, וזכה לשם סלה דל קונקלווה (sala del conclave), "אולם האסיפה" בלטינית. שם זה ניתן לאולם בשל אירוע דרמטי שהתרחש בו – שם נערך הקונקלווה (אירוע בחירת האפיפיור החדש על ידי מועצת הקרדינלים) הארוך ביותר בהיסטוריה, שנמשך 33 חודשים ויום אחד, בשל חוסר ההסכמה על זהות המועמד. בסופו של דבר התפשרו הקרדינלים ובחרו אפיפיור חדש אחרי שתושבי העיר ויטרבו איבדו את הסבלנות, כלאו את הקרדינלים בארמון, הסירו את הגג, ומנעו כניסה של מזון ומים למבנה. הלחץ ה"מתון" עבד, והקרדינלים בחרו באפיפיור גרגוריוס העשירי.
מבחינה אדריכלית, הארמון האפיפיורי של ויטרבו נחשב ליצירה מפוארת במיוחד. הקישוטים הרבים הופכים את המבצר הזה לאחד הבניינים האלגנטיים ביותר בעיר. באותם הימים, בתקופה שנחשבה לתור הזהב של ויטרבו, נבנו מבנים מרשימים וחשובים נוספים בעיר, כמו לדוגמה כנסיית סנטה מריה אין גראדי (Chiesa di Santa Maria in Gradi) וארמון השלטון – הפאלאצו דיי קונסילי (Palazzo dei Consigli).
הדואומו (Duomo)
אפשר להתייחס לכנסיית סן לורנצו (קייזה די סן לורנצו – Chiesa di San Lorenzo), הלא היא הדואומו, כבניין המשלים לארמון האפיפיורי. הוא נבנה כבר במאה ה-12 אבל הפך למבנה חשוב ומשמעותי רק באמצע המאה ה-13, כאשר האפיפיור עבר לעיר. נוכחותם של האפיפיורים בארמון הסמוך הפכה את הדואומו למרכז ההתרחשויות ומקום מושבם של אירועים דתיים ופוליטיים חשובים, כמו לדוגמה הנידוי של קונרד השלישי רב העוצמה, והבחירה של שבעה אפיפיורים שונים.
שלוש דלתות ברונזה בעיצובו של רוברטו יופולו (Roberto Joppolo) ניצבות בכניסה המפוארת, והדלת המרכזית נקראית "דלת האור" (לה פורטה דלה לוצ'ה – La porta della luce") ומתארת את הקדושים המגנים של ויטרבו: סנטה רוזה (Santa Rosa) וסן לורנצו (San Lorenzo). בתוך הדואומו עצמו תוכלו להתפעל מהפרסקאות שבקפלת סנטה קתרינה (cappella di Santa Caterina). במרכז הקפלה ניצבת גם רוזטה, שבמקור הוצבה בחזית הכנסייה. מכאן תוכלו להמשיך לקפלה הסמוכה, קפלת בונאפרטה (Cappella Bonaparte), שם שמור אפרה של לטיציה כריסטינה בונפארטה, אחייניתו של נפוליאון.
רובע סן פלגרינו (Quartiere di San Pellegrino)
רובע סן פלגרינו הוא ליבה של ויטרבו – רובע מהמאה ה-13, שהכניסה אליו עוברת דרך פיאצה סן קרלוצ'ו (piazza San Caluccio) המקסימה. אחד המאפיינים הראשונים שקופצים לעין הוא העובדה שלבניינים כאן יש גרמי מדרגות חיצוניים המובילים אל הקומות העליונות. בעבר אלו היו קומות המגורים, ואילו בקומות התחתונות היו חנויות. בנוסף, אי אפשר שלא להתרשם מבתי-המגדלים הצרים, שנבנו כדי להגן על הרובע בתקופה שבה חומות העיר לא הספיקו כדי לשמור על התושבים מפני מתקפות אלימות.
שניים מהמבנים המרכזיים ברובע הם כנסיית סן פלגרינו (Chiesa di San Pellegrino) שנבנתה בשנת 1045, ופאלאצו דלי אלסנדרי (Palazzo degli Alessandri) היפהפה, שהיה מיועד להריסה אבל ניצל על ידי האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי שקבע כי מדובר במבמנה בעל ערך היסטורי ואומנותי נכבד. הפיאצה עצמה והמבנים שסביבה בנויים כולם מאבנים וולקניות מסוג פפרינו (סוג של טוף) ובזלת, המעניקות להם מראה אלגנטי והומוגני.
רובע סן פלגרינו מהמאה ה-13
מוזיאון דל קולה דל דואומו (Museo del Colle del Duomo)
המוזיאון נחנך בשנת 2000 ביוזמת הארכיבישוף של ויטרבו, וכיום הוא נכלל בכרטיס המשולב המאפשר לתיירים לבקר במוזיאון עצמו, בדואומו, ובארמון האפיפיורי. המוזיאון מחולק לשלושה אגפים: האגף הארכיאולוגי, האומנותי, ואומנות קדושה (חפצי קודש נוצריים).
בחלק הראשון ניתן לעקוב אחרי ההיסטוריה של העיר מלידתה בעזרת ממצאיכם ארכיאולוגיים מהתקופה האטרוסקית, הרומית ומימי הביניים. באגף השני ניתן לגלות את האומנות המקומית, כולל יצירות מהמאה ה-13 שהגיעו מכנסיית המדונה דלה קרבונרה (Madonna della Carbonara) - הכנסייה המפורסמת שהייתה שייכת למסדר הטמפלרי, ועברה בהמשך לידיו של מסדר אבירי מלטה.
בחלקו השלישי של המוזיאון, המכונה אוצר האפיפיורים, אפשר להתרשם מחפצים קדושים ותשמישים המדגימים את חשיבותה של ויטרבו כמרכז דתי לאורך המאות. אוצר האפיפיורים מעניין במיוחד, וכולל פריטים כמו צלב מכסף טהור שמספרים עליו שהוא מכיל שבבי עץ מהצלב של ישו, וחפצים שונים ששימשו את האפיפיורים עצמם. המוזיאון מציע למבקרים מדריך קולי מוקלט, ופעילויות אומנותיות מודרכות לילדים. לפרטים כאן.
הפארק הקדוש של בומארצו (Il Sacro Bosco di Bomarzo)
פארק (או יער) בומארצו הוא מתחם מונומנטלי שעוצב ותוכנן על ידי הארכיטקט פירו ליגורי (Piro Ligori), במצוותו של הנסיך פייר פרנצ'סקו אורסיני (Pier Francesco Orsini).
אורסיני, דוכס בומארצו ובן לאחת ממשפחת האצולה החזקות במרכז איטליה, ביקש מהארכיטקט לבנות עבורו מקום שבו ליבו השבור יוכל להתאושש לאחר מותה של אשתו האהובה, ג'וליה פרנזה (Giulia Farnese).
בומארצו הוא פארק רחב ידיים המעוטר בפסלי בזלת עצומים מהמאה ה-16, המתארים חיות מיתולוגיות, אלים ומפלצות. זהו פארק הפסלים העתיק ביותר בעולם המודרני, ומשתרע על שטח של כ-3 קמ"ר. זהו לא הגן האיטלקי הקלאסי, עם השבילים המטופחים והמסודרים. להיפך! זהו פארק בסגנון מנייריסטי וביזארי, שכבש את ליבם של מבקרים רבים לאורך השנים, וביניהם גם את הצייר המפורסם סלבדור דאלי. מחקרים אינספור הקודשו לפארק בומארצו, וניסו לפענח את משמעותו האניגמטית, המשלבת אומנות, ספרות ומאגיה. ועדיין – אלמנטים מסוימים בפארק נותרו בלתי מובנים גם היום. כנראה שהפארק נועד להישאר מסתורי, ולהצית את דמיונו של כל מבקר בצורה קצת אחרת.
הפארק נמצא בצמוד לעיירה בומארצו, לא רחוק מויטרבו. ניתן להגיע אליו ברכב פרטי, באוטובוס, או לשכור רכב עם נהג שיוביל אתכם לפארק. פארק בומארצו פתוח לאורך כל השנה. לפרטים כאן.
מעיינות האפיפיורים (Terme dei Papi)
בימי הביניים היו המעיינות התרמיים (מעיינות חמים) שבקרבת ויטרבו יעד מועדף על אפיפיורים רבים. האפיפיור גרגוריוס התשיעי החל את המסורת בשנת 1235, והאפיפיור בוניפקיוס התשיעי קיבל בשנת 1404 את הזמנתם של ראשי הכנסייה בויטרבו והגיע למעיינות כדי לטפל בכאבי העצמות הקשים שלו בעזרת המים המרפאים והבוץ שבמקום.
המעיינות מתפרשים לאורך למעלה מ-11 ק"מ, במקביל לוויה קסיה (Via Cassia), הדרך העתיקה שבנו הרומאים – אחד עשר קילומטרים של סדקים בקרום האדמה, שדרכם עולים מים עשירים במלחים ובגופרית. מבין המעיינות, מעיין אחד הוא הידוע מכולם – מעיין בוליקאמה (Sorgente Bullicame) הוא למעשה בריכה גבוהה ועמוקה מאבן גיר לבנה, והמים המבעבעים בה ידועים בכל האזור. בקומדיה האלוהית של דנטה, בחלק "התופת", מתאר דנטה את מעיין בוליקאמה. גם מיכלאנג'לו בונארוטי, הצייר והפסל הידוע, שעבר במעיינות האלה בדרכו לרומא, הופתע לטובה מיופיים של המעיינות ואף צייר אותם. שני הציורים של מיכלאנג'לו שמורים כיום במוזיאון ויקאר דה ליל (Vicar de Lille) בצרפת.
אם תרצו להתפנק כמו האפיפיורים, תוכלו להזמין טיפול במתחם הספא היוקרתי הפועל במקום, לטבול בבריכות השונות, ולהתרווח במערת האבן (אומרים שהשהות במערה עוזרת לדרכי הנשימה). לפרטים כאן.
המעיינות החמים של האפיפיורים
מה לאכול בויטרבו וסביבותיה?
ויטרבו נמצאת במחוז לאציו, והמטבח של לאציו הוא ללא ספק אחד הידועים באיטליה. כמה מהמנות הטיפוסיות ללאציו התפרסמו ברחבי העולם, וגם העיר ויטרבו עצמה מתגאה בעושר קולינרי שישמח את החך. מנות כמו לומבריקלי (lombrichelli) – פסטה מקמח ומים המבושלת ברוטב חריף העשוי חזיר בר, או ברוטב אמטריצ'אנה או עם נקניקיות שמנמנות בשם סלסיצ'ה (salsiccia); אקוואקוטה אלה מרמאנה (Acquacotta alla maremmana) – מרק עגבניות, לחם וביצים שנולד במחוז מארמה שבטוסקנה; ולה פינייטצ'ה (la pignataccia) – מנה טיפוסית לאזור העשויה מקיבת פרה ותפוחי אדמה, המבושלים בקדירת חרס. המאכל המסורתי הזה מוגש לרוב כחלק מהחגיגות שנערכות לכבודה של הקדושה הפטרונית של ויטרבו, סנטה רוזה. גם מתוקים לא חסרים בויטרבו, ושניים מהידועים שבהם הם הפרנייצ'ה (fregnacce) – מעין קרפ מתוק או מלוח, המוגש בעיקר בתקופת הקרנבל של ויטרבו, וצ'אמבלה אל אניצ'ה (ciambelle all’anice) – סופגניות מטוגנות בניחוח אניס.
אם אתם מחפשים מסעדה טובה לטעום בה כמה מהמעדנים המקומיים הטיפוסיים, נסו את איל גרגולו (Il Gargolo), מסעדה קטנטנה ומודרנית, המתמחה במנות מסורתית ונמצאת במרחק קצר מארמון האפיפיורים. בין המנות המומלצות במקום הן הפיינו (fieno), פסטה מקומית הדומה לטלייאטלה, ומגשי האנטיפסטי הנדיבים, הכוללים שילוב של גבינות ונקניקים מקומיים.
חגה של רוזה הקדושה
מתי הכי כדאי לבקר בויטרבו? בזמן שהעיר חוגגת את חגה של רוזה הקדושה, כמובן!
מזה 750 שנה שבלילה של ה-3 בספטמבר חוגגים תושבי ויטרבו את חגה של סנטה רוזה – רוזה הקדושה, פטרונית העיר. על מנת לכבד את סנטה רוזה, מארגנת העיר מצעד לאורך רחובות ויטרבו ששיאו בהצבת מגדל בגובה 30 מטרים ובמשקל 5000 קילוגרם, המקושט בעשרות לפידים, בפיאצה הראשית.
100 איש סוחבים על גבם את המגדל (המכונה – לה מאקינה La macchina) לאורך קילומטר.
הם מכונים "פאקיני" (סבלים, באיטלקית) לבושים בבגדים לבנים ואדומים, וראשם מכוסה בממחטת בד.
לפני שהם ניגשים להתמודד עם האתגר העצום, הם זוכים לברכה מהבישוף של ויטרבו. מאז שנת 2013, התהלוכה ונשיאת המגדל נכנסו לרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו. המסורת המלאה בפאתוס, המחברת בין אמונה דתית ושואו דרמטי, מושכת מידי שנה מבקרים מכל רחבי העולם. בין השאר השתתפו בחגיגה לאורך השנים האפיפיור יוחנן פאולוס השני, הנסיך צ'רלס מהאנגליה, ראשי ממשלה באיטליה, שחקנים ואמנים. בשנה שבה התקיימה תערוכת האקספו במילאנו, המגדל המעוטר נשלח למילאנו והוצב באירוע הבינלאומי.
Comments