Search this site

פיצה היא אחד המאכלים האהובים בעולם, אבל כדי ליהנות מפיצה אמיתית, חייבים לטעום פיצה איטלקית. אצל האיטלקים, הפיצה היא לא סתם עוד מנה, יש להם תשוקה אמיתית לפיצה. מבחינתם פיצה היא אומנות שעוברת מאב לבן, והיא גם הזדמנות לשבת עם אנשים אהובים, משפחה או חברים יש כל מיני השערות לגבי מקור המילה 'פיצה', אחת מהן גורסת כי המקור הוא במילה יוונית מימי הביניים שבוודאי תשמע לנו מוכרת. המילה היא 'פיתה', ומשמעותה היא עוגה או פאי.​ אחרים טוענים כי המקור הוא במילה האיטלקית 'פינזה' שפירושה הידוק או שיטוח, כמו במעשה רידוד הבצק. יש הטוענים שליהודים יש קשר לעניין ומקור המילה הוא בעוגיות כשרות לפסח מקמח מצה, הקרויות פיצרלֵה (pizzarelle), אותן נהגו המתפללים היהודים הרומאים לאכול לאחר תפילות החג עת חזרו מבית הכנסת. ​ יהיה אשר יהיה מקור השם, באיטליה אומרים שיש פיצה ויש פיצה וכדי לחזור עם חוויה קולינרית טובה, צריך לדעת לאכול במקומות הנכונים. בדיוק בשביל זה הכנו לכם מדריך של 7 הפיצריות הטובות ביותר באזור אגם גארדה. את הפיצות הטובות באמת תמצאו דווקא במקומות הקטנים והפחות מתויירים, מקומות שיגישו לכם פיצה העשוייה ממצרכים טריים ועונתיים ויעניקו לכם את האירוח המושלם. ​ אנחנו כבר רעבים, ואתם? דזנצאנו - Desenzano Pizza per Caso Le Quattro Coppe כתובת: Via Cà Vecchie, 13, 25015 Desenzano del Garda BS טלפון: 393-9826058 אתר האינטרנט הפיצרייה נמצאת במלון B&B ומפורסמת מאוד בשל האירוח הטוב שלה וכמובן בשל הפיצות שהיא מגישה. היא פתוחה כל יום מ 18:30 ועד 23:30. היא מציעה תפריט עשיר ומגוון ואפשר אפילו להזמין פיצה ללא גלוטן. בנוסף לשלל הפיצות המוכרות, המקום מאפשר להזמין פיצה בבחירה אישית. מדובר בפיצה אחת שבה כל סועד בוחר תוספות שונות שיהיו בחלק שלו בפיצה. ​ את הפיצות מכינים מבצק קל לעיכול וכולן משולבות עם מרכיבים טריים ומקומיים. זהו מקום נעים ונוח לכל אירוע, הצוות נעים וקשוב וחומרי גלם באיכות מעולה הם הבסיס לעבודה היומיומית במקום. ​ מומלץ להרטיב את הגרון עם בירה קרה, מקומית או בינלאומית. ואם אתם אנשי יין, תוכלו להזמין בקבוק יין משובח ממבחר היינות של האזור. המומלצים: פיצה פריג'יאנה (Pizza Parigina) – עגבניות, מוצרלה, אספרגוס ושקדים קלויים סרמיונה - Sermione Basilico di Rey Bruno כתובת: Via Todeschino, 62B, 25019 Sirmione BS טלפון: 030-916095 עמוד הפייסבוק זהו מקום מושלם לארוחת צהריים או ערב. לא מדובר בפיצרייה בלבד אלא במסעדה שמגישה מנות מהמטבח האיטלקי המסורתי. המקום מתאים למי שחשקה נפשו לא רק בפיצה אלא גם במנות שונות, ראשונות או עיקריות, מהמטבח האיטלקי. ​ המסעדה פתוחה לארוחות צהריים בין השעות 12:00 ל 14:00 ולארוחות ערב בין השעות 19:00 ל 22:30. חשוב להדגיש כי הפיצות מוגשות רק בארוחות הערב. בארוחות הצהריים לעומת זאת תוכלו למצוא מגוון מנות, מ"הים או מהיבשה", נהוג לומר באיטלקית, כשהכוונה היא בשר או דגים, או מוצרים מגידול חקלאי, אדמה כמובן. בימי שני המסעדה סגורה, ואילו בשבת המסעדה נסגרת ב 23:00. המסעדה נמצאת במרחק הליכה מה-Rocca Scaligera (אחת האטרקציות המפורסמות ביותר בסרמיונה) והיא מנוהלת על ידי משפחה נפוליטנית שעברה לצפון איטליה. השימוש במוצרים טריים ובתוצרת ביתית מסורתית ארוכת שנים, היא שהופכת את המסעדה לאחת הפיצריות הטובות ביותר באגם גארדה. צוות המסעדה צעיר ואדיב מאוד, המוצרים טריים והמתכונים שייכים למשפחה ולתרבות הנפוליטנית. המומלצים: פיצה עם קצוות ממולאים בריקוטה, פיצה מטוגנת. פסקיירה - Peschiera del Garda Pizzeria Bellavista כתובת: Via Lungolago Mazzini, 1, 37019 Peschiera del Garda VR טלפון: 045-7553252 אתר האינטרנט עם עיצוב פנים אלגנטי ומוקפד, הפיצרייה הזו היא אחד המקומות האהובים על תושבי פסקיירה. המסעדה פתוחה בכל ימות השבוע לארוחת צהריים בין השעות 12:00-15:00 ולארוחת ערב בין 18:00 ל 23:00. המסעדה עובדת כל השנה, פרט לחודש נובמבר. ​ המקום נמצא במרחק הליכה מקסטלו די פסקיירה (Castello di Peschiera), הוא ממוקם על שפת האגם, ומשקיף עליו. זהו המקום המושלם לקבוצות ומשפחות עם ילדים, ובנוסף יש להם מרפסת חיצונית שסגורה בחלונות לימים של מזג אוויר סוער. ​ אנחנו ממליצים עליו גם לאירועים רומנטיים. יש במקום אזור נפרד עם גזיבו קטן לאירועים מיוחדים (יש צורך בהזמנה מראש). הצוות במקום אדיב ומקצועי וישמח לעזור גם בימי הולדת וחתונות. ​המסעדה פתוחה משנת 1987 ומגישה פיצות מעולות, שעשויות מחומרים טריים ועונתיים. ניתן להזמין במקום פיצה נטולת גלוטן ללא צורך בהזמנה מראש. המומלצים: פיצה מחיטת קמוט, קלה לעיכול. פאצ'נגו - Pacengo Locanda Gallehus כתובת: Via Peschiera, 98, 37017 Pacengo VR טלפון: 045-6490019 אתר האינטרנט מקום כפרי ואלגנטי כאחד. האזור הפנימי מחולק לארבעה חדרים בסגנון כפרי עם אבנים חשופות שאופייניות לאזור ונטו, ובנוסף מרפסת חיצונית גדולה שצופה לאגם גארדה. ​ המסעדה פתוחה לארוחות צהריים מהשעה 12:00 ועד 15:00 ולארוחות ערב משעה 17:30 ועד חצות ומתאימה לבילוי גם בימות הקיץ החמים וגם בחורף הקר.​ את בצק הפיצה מכינים פה מקמח איטלקי משובח שנטחן באבן ריחיים ועובר תהליך תפיחה טבעי מה שהופך אותו לקליל וטעים במיוחד. כל הפיצות נאפות בתנור עץ כמיטב המסורת האיטלקית. המצרכים המקומיים הופכים את הפיצה למעולה. המומלצים: לה מונטה באלדו (La Monte Baldo) –עגבניות, מוצרלה, עולש סגול (רדיקיו) , מילוי מנקניק הלוגנגה (luganega), מונטה ורונזה ( גבינה קשה מקומית). ברדולינו - Bardolino Pizzeria La Boa כתובת: Via Cavour, 7, 37011 Bardolino VR טלפון: 045-2068683 אתר האינטרנט הפיצרייה נמצאת בלב המרכז התיירותי של ברדולינו, באזור שעבר שיפוצים לאחרונה. לא מדובר בפיצרייה רגילה, אלא בפיצרייה - אחת מבין הבודדות באגם גארדה - שמציעה פיצות גורמה. ​ התשוקה והאהבה לחיפוש אחר מוצרים מעולים הם הקו המנחה של בעלי המקום שבמשך השנים פיתחו פיצת גורמה בעלת בצק פריך וקל שעשוי מקמח איטלקי טחון באבן ריחיים ועובר התפחה ארוכה. כל הפיצות מורכבות ממוצרים מקומיים בלבד ובעלי תו איכות (DOP). ​ אם אתם מתלבטים איזו פיצה להזמין, תמיד תוכלו להזמין את "פיצת הטעימות" שמגיעה מחולקת, והיא מתובלת רק לאחר האפייה. כך תוכלו לטעום את הטעמים האותנטיים של המקום. הפיצות של Boa הן גם טעימות וגם יפות מראה. בארוחות הצהריים (עד השעה 15:00) תמצאו - מלבד הפיצות - גם מבחר רחב של כריכים. ארוחות הערב מוגשות בין 18:00 ל 00:30. בימי רביעי הפיצרייה סגורה. המומלצים: פיצת הקיץ (la Pizza Estate) – בורטה (burrata), עגבניות, אנשובי, פירורי לחם וגרידת לימון. לאציזה - Lazise Pizzeria Al Castello כתובת: Via Porta del Lion, 8, 37017 Lazise VR טלפון: 045-6471022 אתר האינטרנט תקרות עם קורות חשופות וקירות אבן הם נקודת החוזק של המסעדה שנמצאת במרכז לאציזה. זהו מקום כפרי בו מגישים מלבד פיצות גם מנות בשר ומנות ים שונות, הכל טרי ומוכן במקום.​ המקום מושך אליו סועדים רבים לארוחות צהריים וערב ולא רק בגלל האוכל האיכותי המוגש שם אלא גם בזכות המחירים. למרות מיקומו המרכזי והתיירותי מחירי המנות אינם מרקיעי שחקים.​ חדר גדול בעל שני מפלסים וגינה מטופחת יקבלו את פניכם. המסעדה יכולה להכיל עד 400 איש והיא מתאימה לכולם, זוגות, משפחות ואפילו קבוצות. היא פתוחה בכל ימות השבוע בין 12:00 ל- 14:00 ובין 18:00 ל- 22:30. ​ הפיצות מוגשות בה כמיטב המסורת האיטלקית: בצק פריך, מצרכים נבחרים, והתייחסות לפרטים הקטנים. כל אלה הופכים את הפיצה הזו לאחת המשובחות שבאגם גארדה. המומלצים: פיצה מעושנת (la Pizza Fumè) – עגבניות, מוצרלה באפלו, ריקוטה מעושנת ובייקון. מאלצ'זינה - Malcesine Bar Pizzeria da Pedro כתובת: Vicolo Porto Vecchio, 9, 37018 Malcesine VR טלפון: 045-7401081 אתר האינטרנט בר-פיצרייה עתיק שעובר מאב לבן כבר שלושה דורות והוא אחד המקומות הפופולריים ביותר במלצ'אזינה. הבר ממוקם לא רחוק מהנמל ועובר דרך ויטה די מלצ'אזינה (viette di Malcesine) מלאת האופי. ​ על בצק הפיצה הקליל תמצאו מוצרים טריים ומקומיים וכל פיצה מקבלת יחס אישי. המקום פתוח רק במהלך העונה בחודשים שבין אפריל לנובמבר. בשאר השנה ניתן ליהנות מהפיצות שלהם רק בסופי שבוע. המקום פתוח לארוחות צהריים בין 11:30 ל- 15:00 ולארוחות ערב בין 17:30 ל- 22:45 (רצוי להזמין מקום מראש). המומלצים: פיצה פרנקי (la Pizza Frenky) – פיצה מסתורית ומיוחדת. בתאבון!

אגם גארדה נפרש בין שלושה מחוזות, וֵנֵטוֹ במזרח טרֵנטִינוֹ בצפון ולומברדיה במערב, כמה מהמקומות המרתקים נמצאים דווקא בחלקו המערבי הלומברדי והפחות מתוייר של האגם הגדול ביותר באיטליה. לפניכם מסלול שנפרש לאורך 95 ק"מ, ובו חמישה מקומות שונים, סַאלוֹ, גַארדוֹנֵה, סירמיונה, דֵזֵנְצַאנוֹ ולִימוֹנֵה. נטבול במעיינות חמים, נסייר בווילות ונריח ריחות הדרים, נגלה כמה סודות של מקומיים, ניסע ברכב, נשוט בסירה וכמובן נאכל טוב סירמיונה והמעיינות החמים (Sirmione) סירמיונה נמצאת 43 ק"מ מורונה. כדי להגיע לסירמיונה נוסעים מורונה על הכביש המהיר A4 מילאנו - ונציה, לכיוון מילאנו ויוצאים ביציאה של סירמיונה – Sirmione באוטוסטרדה. זוהי העיירה הדרומית ביותר של אגם גארדה, זוהי לשון יבשה שאורכה כ- 4 ק"מ, היא עיירת מעיינות חמים מפורסמת. במשך עשרות שנים היא הייתה נקודת תצפית צבאית, וההיסטוריה שלה דומה במובן מסוים לזו של סַאלוֹ (Salò, סבוכה ועשירה) בה נבקר בהמשך. כשמדברים על סירמיונה מבחינה היסטורית, ההקשר הראשון שעולה הוא אל וַלֵריוֹ קַטוּלוֹ - Valerio Catullo המשורר הרומאי הנודע יליד ורונה שהתגורר בוילה על גדת האגם בקצה לשון היבשה. מה לראות בסירמיונה "המערות של קטולו" (“Grotte di Catullo”) הן למעשה שרידיה של ווילה רומית שהייתה משכנו של המשורר הנודע. הווילה בסירמיונה הייתה ההשראה לשיריו והיא מתוארת בהם, כיום שרידי הווילה מכוסים בצמחייה רבה שמשווים לה מראה של מערה, המקום הוא אתר ארכיאולוגי ובשנת 2013 ביקרו בו למעלה מ- 215,000 מבקרים. הוא פתוח לביקורים במהלך השבוע, אך סגור ביום שלישי (ובתאריכים 1 בינואר, 1 במאי ו 25 בדצמבר). כרטיס כניסה לאתר עולה 8 אירו (קיים גם כרטיס מוזל - 4 אירו) לפרטים נוספים. בכניסה לסירמיונה יקבל את פניכם מבצר סְקַלִיגֵ'רוֹ (castello scaligero), הגשר המתרומם הוא נקודת הגישה הרגלית היחידה אל העיר העתיקה. המבצר נבנה בשנת 1278. בימי סתיו שטופי שמש, האור המשתקף במי האגם מחמם את הטירה, ומשרה אווירה נדירה ויפה. ניתן לבקר במבצר כולו, כולל המזח. האתר פתוח כל יום חוץ מיום שני. מחיר הכרטיס נע בין 3 ל 6 אירו (הכניסה לעיר העתיקה ללא תשלום) למידע נוסף. סירמיונה היא גם עיירת מעיינות חמים חשובה. הימצאותם של מי גופרית ידועה כבר מתקופת הרנסנס, אך המים החמים התגלו בפועל על ידי צוללן רק בשנת 1889. זאת הייתה תגלית עליה דיברו כל עיתוני העיר. היום, כמו אז, המעיינות החמים הממוקמים במרכז סירמיונה הם יעד תיירותי פופולרי. שמומלץ לאורך כל השנה, אבל במיוחד בחודשי החורף תוכלו לבחור באחד ממרכזי הספא הנמצאים בתוך בתי המלון: Grand Hotel Terme , Hotel Sirmione e promessi sposi ו Fonte Boiola. ​ בקיץ תוכלו ליהנות משחייה באחד החופים המפורסמים באגם גארדה: "ג'מייקה ביץ' " (“Jamaica Beach”) כבר מהשם אפשר לנחש שהמקום מזכיר פינת גן עדן קטנה עם מים צלולים. בעלייה לכיוון המערות תמצאו שער קטן ליד הבר ופשוט תלכו בשביל שיורד לחוף. מיטות שיזוף ושמשיות ניתן להשיג בבר. הגישה לחוף קלה ונוחה גם עם ילדים שיכולים לשחק באחת מהבריכות הטבעיות הרבות, העצה החשובה ביותר שלנו היא לנעול נעלי גומי כדי למנוע החלקה על האבנים. זהו חוף פתוח ללא תשלום - בדיוק כמו חוף il Lido delle bionde - שחלקו מדשאה וחלקו אבנים, בחוף יש גם מסעדה. העיר העתיקה של סירמיונה כפי שכינה אותה המשורר קטולו "הפנינה של הגארדה" היא בהחלט אחת מהיפות באגם כולו. הליכה רגלית בין הסמטאות תגלה בתים עתיקים, חנויות, גלידריות וגם מיתוס מן העבר הלא רחוק: ווילה הממוקמת בתוך פארק ירוק, וילה שהייתה ביתה של מריה קאלאס, שנחשבה בזכות קול הסופרן שלה לזמרת האופרה הגדולה בכל הזמנים. מריה התגוררה בווילה בין השנים 1952-1959 כשהייתה נשואה לאיש העסקים מנגיני מורונה, היא ריהטה את 21 החדרים בווילה, אך בסירמיונה מספרים על ארוחת ערב שקטה ודרמטית בווילה בה נכחו מריה אונסיס ומנגיני, שבסופה ריב ופרידה של הזוג לטובת איש העסקים אונסיס שבהמשך נפרד ממנה לטובת ג'קלין קנדי. ​ תוכלו גם לבקר בכנסיה של סן פייטרו מאבינו (chiesa di San Pietro in Mavino), מקום של התבוננות פנימית ושקט שמופרע רק על ידי פעמון שמצלצל לזכר הנופלים במלחמות. אם נשארו לכם כמה שעות פנויות, תוכלו להנות משייט אל אי הארנבים (l’Isola dei conigli) והאי של הגארדה (l’Isola del Garda). הראשון הוא אי מיוחד המאוכלס בארנבים בלבד, השני הוא אי פרטי עם וילה המאופיינת בקשתות ובצריחים, הווילה שימשה כמנזר ובה עברו קדושים לנצרות כמו פרנצ'סקו מאסיזי, סאן אנטוניו מפאדובה, וגם המשורר דנטה. הרציף ממנו ניתן לשוט ממוקם בפיאצה קרדוצ'י (Piazza Carducci) במרכז העיר. דֵזֵנצַאנוֹ והנמל העתיק העיירה השנייה היא דזנצאנו (Desenzano). דזנצאנו היא אחת העיירות הגדולות באזור גארדה וכמו כל העיירות האחרות מציעה אפשרויות לבילוי נעים עם חברים או משפחה. היא נמצאת במרחק של 10 ק"מ מסירמיונה. נוסעים על הכביש המהיר A4/E70 ויוצאים ביציאה דזנצאנו. מה לראות בדזנצאנו גם לדזנצאנו יש את המבצר שלה. הוא שימש בעבר להגנה על העיר, וכיום מכנים אותו "המרפסת של גארדה" בשל נוף עוצר נשימה הנשקף ממנו. בשנת 2007 החל שיחזור המבצר, ובימי הקיץ הוא משמש כבמה להופעות תיאטרון תחת כיפת השמיים. ראשיתה של העיר העתיקה בשנת 1500, הרבה מהתכנונים הם של האדריכל ג'וליו טוֹדֵסְקִינִי מהעיר ברֵשְיַה, גם הכיכר המרכזית של פיאצה מַאלוֵוצִי (Piazza Malvezzi). פלאצו טוֹדֵסְקִינִי (Palazzo Todeschini) נמצא במרינה של הנמל הישן, נמל זה נוסד סביב שנת 1200 כשוק תבואה בתקופת הרפובליקה הוונציאנית. חפשו בבניין את "אבן המובטלים", שם נהגו בעבר להכריז על פושטי הרגל. הדואומו (הקתדרלה) של העיירה מוקדש לסנטה מריה מַגדַלֵנַה. למרות שחזיתו עמוסה באלמנטים בארוקיים הוא אחת העדויות החשובות ביותר של הרנסנס בכל מחוז ברשיה, הדואומו נבנה בשנת 1586 על שרידיה של כנסייה עתיקה, בתוך הדואומו נמצאות פנים עבודות של אנדראה צֵ'לֵסטִי (Andrea Celesti) וציורו המפורסם "הסעודה האחרונה" של טְיֵיפִוֹלוֹ (Tiepolo). המוזיאון הארכאולוגי האזרחי ג'ובאני רמבוטי Il museo civico archeologico Giovanni Rambotti) מציג חפצים שנמצאו באזור בֵּנַאקוֹ בצפון מזרח האגם (Benaco) המתוארכים בין התקופה הפליאוליתית לתקופת הברונזה. הוא נחנך בשנת 1990 ובין החפצים השונים ניתן למצוא אגרטלים, צלחות וחלקי קורות. אבל הפריט החשוב ביותר שנמצא בו הוא המחרשה השלמה העתיקה ביותר בעולם משנת 2000 לפני הספירה מידע נוסף ויצירת קשר​ הווילה הרומית (La Villa romana) התגלתה בשנת 1921 ומשתרעת על פני 240 מ"ר, בווילה רצפות פסיפס צבעוניות שנשתמרו בשלמותן ואוסף פסלים עשיר, הווילה היא עדות חשובה לשלהי העת העתיקה בצפון איטליה. הסברה אומרת כי היתה שייכת לאדם בשם דזנצאנו (Desenzano) שעל שמו קרויה העיירה. הווילה מחולקת לשלושה חלקים (a,b,c) ובנוסף יש בה אזור המשמש כמוזיאון ומציג חפצים שהתגלו במהלך החפירות. הווילה פתוחה בימים שלישי-ראשון (סגורה בימי שני). עלות כניסה: 4 אירו. שעות הפתיחה משתנות בהתאם לאזור בו רוצים לבקר. ביום ראשון הראשון של כל חודש ובחגים שעות הפתיחה מתארכות. למידע נוסף ולרכישת כרטיסים המלצה: בכל העיירות הלומברדיות האלה, ניתן לשכור סירה ולהעביר יום או כמה שעות בשייט באגם גארדה, ולעבור מעיירה אחת לשנייה. המחירים והזמנים תלויים במסלול הנבחר. באתר הזה ניתן להיעזר כדי להחליט על מסלול: מאיזו עיירה להתחיל, היכן לעצור בדרך והיכן לסיים. בכל העיירות הללו תוכלו ליהנות ממנות דגים משובחות. המומחיות של האיזורים הללו הם פורל וקרפיון (ריזוטו מעולה!), בִּיגוֹלִי (ספגטי עבים) עם סרדינים, פסטה עם נסיכת הנילוס ופולנטה עם דג זאב הנהרות. את המסעדות תוכלו למצוא בקלות ברחובות השקטים והצבעוניים או בכיכרות מול הנמלים. סַאלוֹ וההיסטוריה שלה... העיירה סַאלוֹ (Salò) נמצאת במרחק של 19 קילומטרים מהיציאה "דֵזֵנצַאנוֹ" באוטוסטרדה. היא שוכנת על גדת אגם גארדה למרגלות הר ברטולומאו (Monte di San Bartolomeo), סאלו היא העיירה המאוכלסת ביותר באזור הברשיאני של גארדה. זוהי עיירה רומית, מקורות שמה מגיעים ככל הנראה מהמילה הלטינית Salodium המתארת את ההיכלים הגדולים בווילות הפאר הפזורות באזור, וגם מהתקופה הרומית בה אחסנו מלח ים. ​ אל תתנו לה להטעות אתכם בשקט הפסטורלי שלה, לעיירה הקטנה היסטוריה מסועפת. בעברה שימשה תפקיד פוליטי חשוב, והיא מוכרת גם בשם "הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית" משטר בובות שהוקם על ידי גרמניה הנאצית והונהג על ידי מוסוליני בין השנים 1943 - 1945. כמעט 100 שנים קודם לכן העיירה שימשה בסיס ללחימה בתנועות איחוד איטליה, עד לכיבושה על-ידי גַרִיבַּלדִי, שעשה זאת בעזרת צבאו הקטן ביוני 1859. באותה השנה ב- 11 ביולי, סאלו הפכה לחלק מממלכת סרדיניה, ובכך קיבלה את התואר עיר, מעט לפני ההכרזה על ממלכת איטליה ב - 1861. כ-500 שנה קודם לכן בשנת 1334 התאחדה סאלו במעין פדרציה אוטונומית עם 33 עיירות אחרות בריביירה של גארדה על מנת להיות עצמאיות מהערים ורונה וברשיה, היא הצטרפה לרפובליקה של ונציה, אך מפאת המרחק מונציה, היא נפלה בשנת 1350 לידם של בית ויסקונטי, שליטי מילאנו. מה לראות בסאלו בפיאצה ויטוריו עמנואלה השני (Piazza Vittorio Emanuele II) נמצא מגדל השעון Torre dell’orologio מבנה אבן מהמאה ה-13 שמשמש כשער הכניסה המערבי לעיר העתיקה. במהלך השנים הוא עבר שינוי ושיקום בגלל התמוטטויות ובלאי, אך נכון לעכשיו הוא במצב מושלם עם שעון גדול המעוטר בספרות רומיות וציור האריה עם הכנפיים כאות כבוד לרפובליקה של ונציה. במרחק כקילומטר ממנו, נמצא שער סן ג'ובאני Porta di San Giovanni (נקרא על ידי כולם כיום Porta del Carmine בגלל שם הרחוב בו הוא נמצא) מבנה ארכיטקטוני בצורת קשת ששימש בעבר כבית המכס והגדיר את גבולה של העיר. פלאצו דֵל פּוֹדֵסטַה (Il palazzo del Podestà) כיום משמש כבניין העירייה. לבניין המרשים הזה יש משמעות היסטורית חשובה, הוא תוכנן על ידי האדריכל גַ'קוֹפּוֹ סַנסוֹבִינוֹ בשנת 1540, הבניין שימש בתקופת הרפובליקה הוונציאנית למקום מושבה של המַגנִיפִיקַה פַּטְרְיַה (Magnifica Patria) איחוד 52 עיירות תחת הרפובליקה הוונציאנית, סמלי 52 העיירות מתועדים בציור על תקרת הבניין. בנוסף תוכלו לאתר את האריה הוונציאני מצויר על הקירות. במהלך תקופת איחוד איטליה ב- 1861 בקירוב, ביקרו בבניין אישים חשובים להיווסדה של איטליה: מציני, גריבאלדי, המלך ויטוריו עמנואלה, והרוזן קמילו בנסו די קאבור. ביקורם הונצח על קירות האבן שם חרוטים שמותיהם. ​ הקתדרלה של סאלו - הדואומו (Il Duomo) מוקדש לסטנה מריה אַנוּנְציַאטַה, מבחוץ נראה המבנה פשוט עם צבעים עדינים, חזיתו לא הושלמה עד היום. אלא שיופיו האמיתי טמון בפנים, בו יצירות אמנות, ציורי בד של מוֹרֵטוֹ (Moretto), וֵרוֹנֵזֵה (Veronese), רוֹמַנִינוֹ (Romanino) הופכים את הקתדרלה של סאלו למקום ראוי לביקור במיוחד לחובבי אמנות. טיילת האגם של סאלו היא אחת היפות בגדה המערבית של האגם. לאורך הטיילת אפשר להנות מהנוף של המפרץ כולו, לאכול בקונדיטוריות והברים הרבים, מומלץ לנסות את עוגת הסְבְּרִיסוֹלוֹנַה (Sbrisolona על בסיס שקדים) ועוגת מִימוֹזַה (Mimosa), שהן עוגות מהמטבח המקומי, או לבקש "פִּירְלוֹ", משקה הדומה לשפריץ הוונציאני. אי אפשר לטייל בסאלו בלי לבקר בגַרדוֹנֵה רִיבְיֵירַה (Gardone Riviera) ובוִיטוֹריַאלֵה די דְ'אַנוּנציוֹ (Vittoriale di D’annunzio). ביתו של הסופר והמשורר המנוח גבריאלֶה ד'אנונציו (Gabriele d'Annunzio) שהוא למעשה מתחם גדול עם מבנים, רחובות, כיכרות, תאטרון תחת כיפת השמיים, גנים ועוד. הבניה התרחשה בין השנים 1921 ל 1938 המקום משמש כמוזיאון וכיעד חובה לאיטלקים, מבקרים בו כ -210,000 איש בשנה. ​ קצרה היריעה מלתאר את חייו של ד'אנונציו או של המבנה בו הוא התגורר, עבד, ואירח אנשים מכל העולם. החוויה אינה מזכירה ביקורים במוזיאונים אחרים. הבית הוא אוסף חדרים שלכל אחד מהם ניתן שם משלו, שם שמבוסס על השימוש בו. למשל חדרי המוזיקה או הגלובוס, בו נמצאים 33,000 טקסטים שנאספו על ידי ד'אנונציו במהלך חייו או האמפיתאטרון שנעשה בו שימוש עד היום בעונת הקונצרטים של הקיץ ונבנה בהשראת זה של פומפיי. מומלץ לקחת סיור מודרך בשפה האנגלית ולנסות להבין את סיפור חיו של ד'אנונציו הסופר, משורר, מחזאי, פוליטיקאי, איש צבא, עיתונאי, סמל של התנועה הדקדנטית ושל מלחמת העולם הראשונה. וִיטוֹריַאלֵה די דְ'אַנוּנציוֹ פתוח לכל אורך השנה, חוץ מהימים 24-25 בדצמבר וגם 1 בינואר ובחודשים נובמבר - ינואר הוא סגור בימי שני. שעות הפתיחה בקיץ הן : 9:00-20:00 ובחורף 9:00-17:00. ניתן לבקש סיורים מודרכים רק בהזמנה מראש ועבור קבוצות של 15 או יותר. פה תוכלו למצוא את כל הפרטים ואת סוגי הכרטיסים לִימוֹנֵה: פנינה על הריביירה לסיום המסלול נבקר בעיירה לִימוֹנֵה (Limone) רחוקה רק 31 ק"מ מגרדונה ריביירה. כבר משם העיירה אפשר לדמיין דבר או שניים על ההיסטוריה שלה. אכן בתקופת דוכסות מילאנו באזור זה גידלו לימונים, הטרסות מעשה ידי אדם הן העדות שנותרה לפרדסים המדורגים הצופים לאגם, המגדלים נהגו לכסות את העצים ביריעות מגן במהלך עונות הכְּפוֹר, ואפילו השתמשו בבורות אש כדי לחממם, כיום לטכניקה זו אין כל יתרון לצורך ייצור מסיבי. גם כיום נותרו כמה פרדסי לימונים בעיירה לימונה. ​ העיירה נותרה מפורסמת בזכות הלִימוֹנַיַה דֵל קַסטֵל ( limonaia del Castel - מוזיאון עם עצי לימון ותערוכות חינוכיות על תולדות העיירה והחקלאות) בהליכה ברחובות, אפשר להבחין באריחים על הקרקע המציינים את הכיוון למוזיאון, גם בזכות הסופר יוהאן וולפגנג פון גֶתה שכתב על לימונה ב "המסע לאיטליה" ״את מכירה את העיירה בה פורחים הלימונים, תפוזים זהובים מאירים בין העלים הכהים, רוח קלה נושבת מהשמים הכחולים, ההדס אינו נע והדפנה צומחת לגבוה, אולי את מכירה אותה ? שם למטה, שם איתך, אהובתי, רוצה הייתי ללכת." 1798 מתוך "העיירה בה פורחים הלימונים" אזור העיר העתיקה, הכפר העתיק (Borgo antico) משקיף על האגם, החנויות מציעות מוצרים על טהרת הלימון, פרחים מרהיבים מעטרים את המרפסות, מפלי בוגנוויליה וגרניום והפרחים הלבנים של הלימון כמו מוסיפים נופך ליופייה המיוחד של לימונה.

לא במקרה פירנצה סוחפת אחריה תיירים מכל העולם. העיר האלגנטית והמרגשת ביום, הופכת לחיית מסיבות פרועה וחסרת גבולות בלילה. פירנצה היא אמנם עיר קטנה, אבל יש לה הרבה מה להציע לבליינים. הנה כמה מקומות ששווה לפקוד בביקור בעיר BLUE VELVET (כתובת: Via Castellod'Altafronte, 16) מועדון דיסקו בעיצוב מרשים ומושקע בהשראת הקסם והמסתורין שיש בצבע הכחול של הלילה. המקום משמש בחלק מהערבים כמסעדה, ולכן אם תרצו להיכנס ישר לעניינים, כדאי להגיע בסביבות השעה 12 בלילה. באמצע השבוע הוייב של המקום הרבה יותר צ'יל וגם כמובן הרבה פחות צפוף, ובימים שישי ושבת מתקיימות המסיבות השוות באמת. המוזיקה מעולה ומגוונת לאורך כל הערב (למעט ערבים שבהם יש קונספסט ספציפי, וזה לא פחות שווה, למשל ערב מחווה לרוקנרול מהניינטיז שהתקיים בחודש שעבר. מומלץ להתעדכן בעמוד הפייסבוק שלהם), הרבה היפ-הופ, לטינית, רגטון ולהיטים עכשוויים. החלל מאובזר בהרבה ספות ומקומות ישיבה, גם כשצפוף, תמיד יש מקום להניח את התיקים ואפילו לשבת לנוח כמה דקות אם שתיתם יותר מדי ואתם צריכים להירגע. אגב, אם כבר אלכוהול, המשקה הראשון – חינם! עלות הכניסה – 10 אירו לאדם. RED GARTER (כתובת: Via dei Benci 33) לא רחוק מהמועדון הכחול, במרחק הליכה קצר (תלוי כמה שיכורים תהיו) תוכלו להגיע גם אל המועדון האדום. רד גארטר הוא מועדון קריוקי שבהחלט שווה ביקור, גם אם אתם לא מתכוונים לעלות לשיר. אחרי חצות אנשים עם אנרגיות טובות והרבה אלכוהול בגוף ישמחו לעשות את העבודה השחורה עבורכם ולעשות שמח. גם אם אתם לא בעניין של קריוקי, יש מתחם נוסף לריקודים, קצת יותר צפוף והמוני, והסיכוי להגיע אל הבר לקנות שתייה בלי לדרוך על אנשים בדרך הוא כמעט אפסי. במתחם הנוסף תוכלו לרקוד למוזיקת היפ-פופ ולהיטים. בקריוקי בר תוכלו להנות משתי קומות של מקומות ישיבה אל מול הבמה ומאיזור צנוע לריקודים לצלילי זיופים ומדי פעם לצלילי אלה שמפתיעים בשואו שלא נופל מהופעה של עומר אדם בהיכל נוקיה. הכניסה חופשית! עמוד הפייסבוק JAZZ CLUB (כתובת: VIa Nuova de Caccini 3) מועדון ג'אז ובלוז נהדר לחובבי הז'אנר וגם לאלה שלא. ממוקם בתוך מרתף נסתר, באווירה ביתית ורגועה, שם תוכלו ליהנות מאומנים מקומיים שמנגנים ושרים לייב בסגנונות ג'אז, RN'B וסול מכל הזמנים. ניתן להגיע וליהנות מהמקום החל מהשעה עשר בערב ועד השעות הקטנות של הלילה. רחבת הריקודים לא גדולה במיוחד. רוב המבלים יעדיפו לשבת בנחת ולהתענג על המוזיקה. מקום מעולה לערב רגוע עם חברים או המשפחה (ידידותי גם לילדים), ואפשר גם לשבת שם לבד אחרי יום עבודה ארוך. אם אתם בחופשה ארוכה ומתכננים להגיע יותר מפעם אחת, מומלץ לעשות כרטיס חבר מועדון ב-6 אירו ולקבל משקה ראשון חינם. לאחר מכן בפעמים הבאות הכניסה היא חופשית.​ עמוד הפייסבוק MOYO PUB (כתובת: Via de benci 23) בר מסעדה קטן בסגנון אמריקאי שאהוב על המקומיים וממוקם בלב העיר, בפיאצה סנטה קרוצ'ה (כיכר ידועה כמקום בילוי מועדף על המקומיים). במקום תפריט מגוון, אוכל טעים וקוקטיילים מושקעים במחירים טובים. אחרי השעה 23:00 המקום מקבל ווייב של מסיבת רחוב, ואם אין גשם ומזג האוויר מאפשר, אנשים מתקהלים גם בחוץ ויש אופציה של ישיבה בחוץ לאלה הרוצים ליהנות מהמוזיקה ולא להידחס בין ההמון. המוזיקה במקום לא רועשת מדי, והאווירה הקלילה והלא מתאמצת מזמינה להתיידד עם המקומיים. המקום כמעט תמיד מלא ולכן מומלץ לבקר בו בערבים רגועים באמצע השבוע, לא בשעות מאוד מאוחרות, כדי שאפשר יהיה ליהנות מהאווירה בלי הצפיפות. עמוד הפייסבוק FLO (כתובת: piazzale michelangelo,84) זהו אחד ממועדוני הדאנס הכי שווים ומוכרים בעיר. בין אם אתם בעניין של סיבוב ברים ובין אם מתחשק לכם להישאר רק במקום אחד כל הערב, זה המקום שלא תרצו לצאת ממנו עד השעות הקטנות של הלילה. שימו לב, המקום פתוח למסיבות המושקעות רק בחודשי האביב והקיץ, החל ממאי. בשאר השנה, המקום עדיין עובד ומקבל קהל באווירה אחרת וקצת יותר רגועה. העובדה שהמקום נמצא בפיאצלה מיכאלנג'לו, משדרגת את חוויית הבילוי והריקודים אל מול הנוף המרהיב של פירנצה כולה. כדאי להגיע בשעות המוקדמות של הערב וליהנות מהפי האוור ואוכל טוב לפני הריקודים, כי לקראת הלילה כשהמקום מתמלא מפסיקים להכניס אנשים. כמובן שאפשר להגיע מאוחר ועדיין ליהנות מהמוזיקה ומהנוף, ולהסתכן באפשרות שלא תוכלו לרכוש שתיה ואוכל. עוד במקום תמצאו מתחם ספות מעוצב ומושקע, וכן מתחם לריקודים תחת כיפת השמיים. עלות הכניסה – 10 אירו. יש אפשרות לרכוש קופון בעלות של 8 אירו שמאפשר לשתות ללא הגבלה כל הערב.​ עמוד הפייסבוק לסיכום: פירנצה פתוחה ומחבקת את כל סוגיי הבליינים ומתאימה לטווח גילאים רחב. רק תבחרו באיזה וייב אתם, ותוכלו ליהנות מערבים רגועים או פרועים. אם אתם בעניין של מסיבות קונספט, מומלץ מאוד להגיע בתקופות כמו האלויין, או כריסמס, כך תוכלו למקסם את החוויה מהעיר ומכל מה שהיא יכולה להציע בכל מה שקשור לחיי הלילה.

פירנצה (כמו איטליה כולה), ידועה כעיר חובבת בשר. היא לא מוכתרת כידידותית לטבעונים ואף עשויה להיות מאתגרת לחובבי טיולים קולינריים, כי בכל זאת, פיצה ללא גבינה זו לא פיצה, ובשביל ספגטי ברוטב עגבניות אפשר להישאר בבית. ועדיין יש בה את דוד של מיכאלאנג'לו וגלריית אופיצי, וכן, גם כמה מסעדות שוות לטבעונים שלא מוכנים להתפשר Pizza Man (כתובת: Via Pacinotti 40/42R) ​ אי אפשר לטוס עד איטליה ולא לאכול פיצה טובה ומפנקת. אצל איש הפיצה תוכלו ליהנות מפיצה מדהימה, עשירה וקריספית עם תוספות מיוחדות (כמו רוטב דלעת וזוקיני מתובל), לצד פיצה מרגריטה הרגילה והמוכרת, והשוס הגדול – גבינת מוצרלה טבעונית! טעימה, נמתחת ובהחלט מספקת. המקום לא טבעוני, ולכן תוכלו להגיע עם פרטנרים שיעדיפו פיצה רגילה. המקום מציע מנות נוספות כמו סלטים, כדורי גבינה ופסטות אבל אם אתם מגיעים במיוחד, אסור לפספס את הפיצה המושלמת. אתר הבית להתרשמות UniversoVegano (Via Pietrapiana, 47 :כתובת) מלבד פיצה, אפשר להגשים עוד כמה חלומות קולינריים שהעיר מציעה. לזניה, פסטה המבורגר מסויה וטורטיה עם סייטן מתובל תוכלו למצוא במרחק הליכה קצר מאיש הפיצה, במסעדה טבעונית בפינת הרחוב. התפריט עשיר ומגוון, ומציע מנות קטנות וגדולות ואפילו קינוחים אישיים. חומרי הגלם איכותיים והתמורה לתשלום כל כך טובה, שככל הנראה תרצו לחזור פעם נוספת. החיסרון היחיד במקום הוא שאינו מתאים לקבוצות גדולות מארבעה אנשים. במסעדה רק שני שולחנות ושאר מקומות הישיבה הם כיסאות בר על דלפק בצמוד לקירות המסעדה. עמוד הפייסבוק של המקום להתרשמות Il Vegano ( Via S. Gallo, 75 :כתובת)​ מסעדה קטנה באווירה ביתית ונעימה עם היצע מרשים לא פחות מהקודמות. גם כאן מדובר בתפריט מגווןֿ של מנות ראשונות, עיקריות, כריכים וקינוחים טעימים. התפריט כתוב בכתב יד על לוח גדול ליד דלפק ההזמנות וצוות המקום ידידותי, וישמח לעזור ואף להציע שינויים בהרכבת המנות במידת הצורך. המקום אהוב במיוחד בעקבות הקינוחים המרשימים: עוגות מוס, סופלה, סירופ בהכנה במקום מפירות העונה ועוד. בהחלט שווה להשאיר מקום למנה אחרונה שתפתיע גם מי שאינו טבעוני. עמוד הפייסבוק להתרשמות Brac (Via deiVagellai,18 :כתובת) מסעדת רואו. בין אם אתם מקפידים על תזונת הרואו ויגן ובין אם לא, המסעדה הזאת בהחלט שווה ביקור! מעבר לעובדה שכל מנה שיוצאת מהמטבח יפיפייה ומושקעת בעיצוב מרשים וצבעוני של ירקות ופירות העונה, המנות מפתיעות, עשירות, טעימות וידידותיות גם לילדים. הכמויות מספקות והמנות משביעות על אף שמדובר בירקות ופירות בלבד. חוויה קולינרית מעניינת ומדליקה בהחלט לא רק לטבעונים. המקום משמש גם כחנות ספרים, וניתן לעיין בספרים תוך כדי המתנה למנות ואף להישאר לקרוא בסיום הארוחה וכמובן גם לקנות. אתר האינטרנט Kawaii (Borgo S. Frediano, 8: כתובת) מסעדה יפנית מעוצבת שממוקמת בצידו השני של הנהר עם כמה מנות טבעוניות מעניינות. המבחר לטבעונים לא גדול, יחד עם זאת, המנות בהחלט מיוחדות ומאפשרות טעימה מרעננת מהמטבח היפני. לצד תפריט האוכל, יוגש לכם גם תפריט שתיה שבהחלט שווה הצצה. המקום מציע מבחר מטורף של קוקטיילים משובחים, וגם סאקה, משקה אלכוהולי יפני שמזכיר בטעמו יין, מתוק או יבש, לבחירתכם. אתר הבית להתרשמות

חיפוש מתנות מהטיול בחו"ל נתפס כנטל שדוחים לסוף הטיול ואין באמת סבלנות להתעסק בו. לפעמים מביאים בסופו של דבר, בונבוניירה מהדיוטי-פרי, כי עם שוקולד אי אפשר לטעות. לידיעתכם, אפשר גם אחרת ואפילו רצוי. הנה כמה הצעות למתנות אותן תוכלו לרכוש במהלך הטיול, ועל הדרך להנות מן הביקור בחנויות כאילו היו אטרקציה נוספת של העיר Vino al Vino (כתובת :Borgo Ognissanti, 70) אם כבר ללכת על בטוח ולהביא שוקולד, אתם חייבים לצרף למארז גם יין טוסקני משובח. בחנות זו תוכלו למצוא את כל סוגי היין המובחרים והאיכותיים בשוק, במחירי אאוטלט. תמצאו כאן גם יינות אורגניים וטבעיים וגם מבחר של יינות מבעבעים, מתוקים ויבשים, לפי טעמכם. לחובבי יין ומביני דבר, לבעלי המקום ידע עצום על הסוגים השונים, וגם אם לא הגעתם כדי לקנות, הם ישמחו לעשות לכם סיור במקום ולספר לכם על מקור הבקבוקים, ההבדלים בארומות השונות, ואף להתאים לכם יין מדוייק לפי טעמכם האישי. שימו לב: אם תבואו בכוונה לקנות, תזכו לחוויית טעימות מרעננת ומעשירה. בנוסף, במקום תוכלו למצוא מוצרים נוספים כמו סאקה (משקה אלכוהולי יפני), בירות מקומיות וגם חומץ בלסמי איכותי. מומלץ להגיע לא רק כדי לקנות יין, אלא גם כדי לגלות יקביים חדשים, לטעום ולהעשיר את הידע הקולינרי שלכם. המחירים מתחילים מ-5 אירו לבקבוק. אתר הבית להתרשמות AquaFlor (כתובת :Borgo Santa Croce, 6) קרוב מאוד לתחנת הרכבת,נמצאת חנות חלומית למוצרי קוסמטיקה אורגניים וטבעיים. עוד לפני הכניסה לחנות, בעודכם ברחוב, תוכלו להרגיש שאתם עומדים להכנס לגן עדן של ריחות עשירים ומפנקים. בחנות שלושה חדרים ענקיים המוקדשים לקרמים, סבונים, מלחים אורגניים לאמבטיה ויותר מ- 15,000 ניחוחות של בשמים. החנות יפיפייה וצוות העובדים במקום לבבי ובעל ידע רחב על המרכיבים של כל מוצר, אותו ישמחו לחלוק איתכם אם רק תבקשו, כמו כן הם יעזרו להרכיב כל מארז שתרצו. בנוסף, המקום מציע מדי יום סדנאות בקבוצות קטנות לרקיחת בושם/קרם בהתאמה אישית במעבדה ייעודית, בהדרכת מומחה. חוויה מהנה כשלעצמה. עמוד הפייסבוק של המקום להתרשמות Bartolucci (כתובת :Via della Condotta, 12) ידעתם שפינוקיו הגיע מטוסקנה? אם מתחשק לכם לחזור לכמה רגעים לילדות, קרוב מאוד לפיאצה סנטה קרוצ'ה תוכלו למצוא חנות קטנה ומטריפה למוצרי מלאכת יד מעץ. את החנות תזהו בקלות בזכות שפע בובות הפינוקיו ודמויות נוספות מאגדת הילדים שמוצבות בכניסה בגדלים וצורות שונים. מלבד פינוקיו, תוכלו למצוא שם צעצועים לילדים, בובות נוי, פסלים, קישוטי קיר ומדפים, מוביילים יפיפיים, והכל עשוי מעץ בגימור איכותי. אם לאהובים שלכם יש ויטרינה שקופה בסלון, או מחפשים לאבזר מחדש את הבית – זו המתנה המושלמת. ביקור בחנות המופלאה יחזיר אתכם ברגע לילדות. בתיאום מראש, תוכלו להשתתף בסדנת "סבא ג'פטו" ולגלף לכם פינוקיו משלכם בהנחיית איש מקצוע במקום. אתר הבית להתרשמות Flying Tiger (כתובת :Via Panzani, 61/rosso) גם חנות זאת נמצאת באזור הרכבת. מדובר בחנות כל-בו ומתנות במחירים נוחים. לרשת יש ארבעה סניפים בעיר, כולם ממוקמים במרכז. החנות ענקית ונדמה שהמבחר בהאין סופי,החל ממתנות לילדים ועד כלי בית ותבלינים. החנות בסגנון מקס-סטוק המוכרת בארץ, ומציעה בעיקר הרבה דברים שאנחנו לא באמת צריכים אבל הם יפים ובמבצע. אם תתנו למקום הזדמנות, תוכלו למצוא כמה מציאות שוות כמו כדורי קצף לאמבט שילדים אוהבים, משחקי קופסה וחשיבה מעניינים, ובעונה אפשר למצוא גם תחפושות (עד גיל 6-7), משחקי יצירה, ואפילו שקיות של מיקס תבלינים מקומי. באמצע השבוע המקום פחות עמוס, ואפשר לטייל בחנות בנחת בלי הפרעות ולקנות מתנות לכל מי שמחכה לכם בבית- הילדים והמבוגרים. אתר הרשת Cartoleria il Parione (כתובת :Via del Parione, 10) זוהי חנות לא שגרתית, לאנשים שאוהבים ומעריכים מתנות מקוריות במיוחד. החנות מתמחה במוצרי נייר מעוצבים, הדפסות אמנותיות, וכריכות לספרים. תוכלו למצוא מוצרים שעשויים מנייר פלורנטיני ועליהם ציורים עדינים שנעשו בעבודת יד, יומנים, אלבומים, ניירות מכתבים, פנקסי כתובות, מחברות סקיצות, כרטיסי ברכה ועוד. כמו כן, נמכרים כאן ספרים במהדורה מיניאטורית, תיבות נגינה קטנות ומקסימות, מסגרות לתמונות, לוחות שנה ועטים יקרים. תוכלו להדפיס במקום הדפסות אמנותיות מכל הסוגים, שתוכלו "להדביק" על מוצרים שיש לכם בבית. בעלי המקום מקסימים ופתוחים להצעות ולרעיונות חדשים של לקוחות, תוכלו לצאת מהמקום עם מזכרת או מתנה יפיפייה ולא שגרתית. אתר הבית להתרשמות Dreoni Giocattoli (כתובת :Via Camillo Cavour 31) חנות צעצועים ענקית, שתפתיע ילדים וגם מבוגרים. המבחר עצום ויש שם הכל ולכל גיל, ולא פחות חשוב באיכות גבוהה. הביקור בחנות הוא כשלעצמו חוויה נהדרת ומלהיבה גם לילדים שאיתכם. מגוון רחב של מחירים, מאפשר לכל אחד לצאת מהחנות עם צעצוע אחד או שניים. מבין המבחר תוכלו למצוא משחקי יצירה, פנטזיה, מדע וטכנולוגיה, משחקי חשיבה, ואפילו מוצרים מקצועיים לחובבי הרכבת מודלים תלת ממדיים. אם לא מצאתם בשאר החנויות מתנה ראוייה, החנות הזאת תציל את המצב. ​ עמוד הפייסבוק להתרשמות

הצעות לגיוון השהייה בבירת טוסקנה מגיעים הקיץ לחופשה בטוסקנה? אם אתם חובבי טבע וטרקים קצרים ועדיין לא סיימתם לתכנן את הלו"ז, יש לכם הזדמנות לשדרג את החופשה בביקור בכמה מפניני הטבע שיש לאיטליה להציע. הנה כמה יעדים שווים שכדאי לכם להכיר חופשה מוצלחת בטוסקנה תתחיל מבירתה פירנצה. אחרי שתספגו מתרבות הרנסנס האיטלקי, תבקרו בכנסיות מרשימות, מוזאונים חשובים וגלריות, תוכלו להתרחק מעט מהנוף הארכיטקטוני שמאפיין את העיר, אל עיירות שכנות ויעדים עם נופים מרהיבים לא פחות Fiesole - פייזולה עיירת גבעות קטנה צפונית מפירנצה, כעשרים דקות נסיעה ברכב. העיירה לכשעצמה שוקקת חיים בשל היותה שופעת אטרקציות ואתרים היסטוריים למשל האבנים המסיביות המרכיבות את החומות האטרוסקיות, שרידי אמבטיות רומאיות והאמפיתיאטרון הרומי שעדיין משמש במה לאירועי הקיץ של . EstateFiesolana בנוסף, בביקור בעיירה תוכלו להנות מרחובות ציוריים, כנסיות שיופיין נמצא דווקא בפשטותן, פארקים וגנים. אך לבד מן העיירה הכפרית, הרחק מתנועת התיירים הרגילה, ניתן ואף מומלץ להגיע ל Monte Ceceri, יער מופלא בעל נוף מרהיב, שממוקם 295 מטרים מעל פירנצה, ובשל כך נשקפת ממנו פנורמה עוצרת נשימה של העיר. המסלול ברובו נוח, אך חלק מהעליות מעט מאתגרות. מומלץ להגיע למקום עם נעליים נוחות להליכה ומוכנות לטפס, הנוף בסיום וגם לאורך המסלול בהחלט שווה את המאמץ. בחלק מנקודות התצפית ניתן להשקיף גם על פירנצה וההרים מסביב. המסלול לא מאוד מורכב ומותאם גם לילדים (מעל גיל 8). בחלק העליון של ההר ישנם כמה ספסלים ושולחנות כדי לעצור ולנוח לפני שממשיכים ליעד הבא. בסוף המסלול, אם נשארו לכם כוחות מהטיפוס, לא רחוק מ Monte Ceceri מומלץ בדרך חזרה לעבור דרך Laghetto Delle Colonne , פארק חיות בר גדול ומרשים עם נוף מקסים וגישה לחיות - מושלם לילדים. עלות כרטיס הכניסה לפארק היא 7.5 יורו למבקר, ופתוח למבקרים בימים שני-חמישי עד השעה 18:00. Pratolino - פראטולינו כחצי שעה צפונית מהעייריה Fiesole, וכ-12 קילומטר צפונית לפירנצה, נמצאת עיירה קטנה בשם פרטולינו (Pratolino) בה כדאי לבקר. בפארק פרטולינו (Parco di Pratolino) פארק גדול ויפה עם רקע היסטורי, בו תוכלו למצוא את פסל אפנינו, אלוהי ההרים אשר נבנה בסוף המאה ה-16 על ידי הפסל האיטלקי ג'אמבולוניה (Giambolonga) כסמל להרי האפנינים הגסים והמבותרים ואף זכה למעמד של אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. בין המדשאות והצמחייה המטופחת, תוכלו לראות מפות הכוונה בשולי הדרך אל הפסל המרשים בגודלו ומסביבו מעיין תת קרקעי ופרחי לוטוס ענקיים. הפסל מתנשא לגובה של יותר מ - 10 מטרים מעל הקרקע והמסה שלו מכילה כמה חדרים פנימיים נסתרים. ניתן ואף מומלץ לבקש במקום סיור מודרך ולשמוע את סיפורו של הפסל. (על מנת לקבל תאריכי סיור מעודכנים, ניתן לפנות בכתובת המייל parcomediceodipratolino@cittamet burner.fi.it למידע ) כמו כן, בכניסה למקום ניתן לקבל עלון עם הסברים הנוגעים לחשיבותו ההיסטורית, גם באנגלית. במקום יש פארק שעשועים ואטרקציות לילדים, ובמהלך חודש אוגוסט בסופי השבוע בלבד הכניסה לאתר היא בחינם ופתוח למבקרים בין השעות 10:00-20:00. Monteferrato - מונטה פראטו יעד נוסף עם נוף יפה לא פחות, בקרבת העיר פירנצה, נמצא בשולי העיר פראטו (Prato), כחצי שעה נסיעה מפירנצה ברכב. הוא משתרע בין עמקים Agna ו Bisenzio הוא הר Monte Ferrato המתנשא לגובה של כ930 מטר מעל פני הים, מסלול הטיפוס ידידותי ומסומן, ואף ניתן לבחור את דרגת הקושי ואורך המסלול בהתאמה. (בכניסה למסלול מוצב שלט עם אופיי המסלולים השונים, הסימונים הרלבנטיים והקילומטרים) בשונה מהרים אחרים באזור, המסלול מתאפיין במראה ייחודי עם נוף סלעי שירשימו כל חובב טבע אמיתי. המסלול אינו מתאים לילדים קטנים בגלל תנאי השטח ואורכו. מומלץ מאוד לקחת איתכם בתיק סדין או שמיכה, קופסת פירות ומעט נשנושים, כיוון שבסוף הטיפוס תגיעו לנקודת תצפית יפיפייה במישור רחב בו ניתן לשבת מתחת לעץ, לפרוס את השמיכה ולהתרווח מול הנוף ההררי המשגע. Masso of the Maidens ליד אזור הרחצה של נהר צ'צינה (Cecina River), יעד יפייפה בפני עצמו ששווה להגיע אליו בימי הקיץ החמים, כדאי להמשיך מעט לכיוון החוף כדי להנות מאחד המקומות היפים באזור. באיטלקית Masso delle Fanciulle ממוקם ב Berignone Reserve – ליד העיר Volterra. קצת פחות משעתיים נסיעה ברכב מהעיר פירנצה. שם תמצאו אווירה אפופת קסם ורגועה, נוף חלומי ורומנטי. אפשר לטבול טבילה מרעננת במים, מתאים בדיוק לימים החמים של חודש אוגוסט, מושלם לטיול זוגי רומנטי . מומלץ להצטייד במים באוכל ונשנושים קלים מכיוון שאין באזור נקודות התרעננות. Alpi Apuane אוהבי טראקים מורכבים, אל תפספסו את ה: Alpi Apuane, הממוקמים בחלקה הצפון מערבי של טוסקנה, האלפים האפואנים הם אחד המקומות היפים ביותר בטוסקנה, שוכנים בקרבת הים בין Lunigiana ו Garfagnana. יעד מרהיב ביופיו ולא מאוד מתוייר. המקום מונגש למטיילים והשבילים בו מסומנים. האזור עשיר במערות וחללים תת קרקעיים, אגמים מוסתרים ויערות. כדי להנות מכל הטוב שהאזור מציע, מומלץ לשריין יותר מיום אחד ולתת לטבע לסחרר אתכם ביופיו. Monte Forato שקרוב לעיר Lucca, הוא אחד ההרים היפים שמומלץ לבקר בהם. טבעת מונטה פורטו היא מסלול טיול מעגלי עם נוף הררי מקסים. אם מגיעים לאזור אחר הצהריים, יש מעט רוח קרירה לכן מומלץ להצטייד בלבוש מתאים מראש. Monte Tambura הר מרשים נוסף, המתנשא לגובה 1895 מטרים בדרגת טיפוס קלה. נוף סלעי עשיר בצמחייה סבוכה. למרחיקים עד לפסגת ההר צפוי הנוף עוצר הנשימה של הרי האלפים מסביב. Lago Di Vagli הוא אגם מלאכותי קטן פחות מוכר ומתויר, אך נראה טבעי לחלוטין. סביב האגם ישנם כפרים נוספים שבהם ניתן לבקר, כמו Pantano , Piari וגם Fabbriche di Careggine מומלץ לעצור להפסקת התרעננות באחת מהמסעדות באזור לפני שיוצאים לדרך חזרה. המסלול מתאים למשפחות עם ילדים.

אל תאמר לי מי חברייך. אמור לי מה אתה אוכל ואומר לך מי אתה, או לפחות מאיפה הגעת. באיטליה הזכות להגדרה עצמית עוברת דרך הפה - 6 מקומות לאכול שכדאי להכיר בפירנצה מאת: דניאל בינו - מאמר אורח באיטליה האוכל הוא נושא מורכב, לא רק שכל מחוז מתאפיין באוכל מקומי משל עצמו, אלא לעיתים גם לכל עיר או כפר יש מאכלים מסורתיים שלהם בלבד: פסטה מסוג פיצ'י (Picci) אפשר למצוא רק בסיינה, את הפוקצ‘ה המכוסה גבינה לוהטת שמכינים בכפר הקטן קמולי (Camogli) לא תמצאו בשום מקום אחר, העוגה הגבוהה לחג המולד אופיינית למילאנו, וברוח זו לעיר פירנצה, בירת טוסקנה, יש את האוכל שלה – הכירו את הסנדוויצ'ים המקומיים. I Panini Fiorentini. כשר זה לא אבל טעים, זול ומהיר זה כן. איפה תאכלו לפני התור ל"דוד": טוסקנה, אולי אחד המחוזות האיטלקיים הידועים בעולם, טבע מרהיב ואקלים נוח, היסטוריה ותרבות ארוכות שנים וכמובן מסורת אדוקה של בישול. המטבח הטוסקני פשוט בעיקרו, מבוסס על חומרי הגלם האיכותיים הנמצאים בסביבה. המתכונים נצחיים, אופן ההכנה נשמר זהה במשך שנים רבות, ללא שינוי כמעט. ​ אם תגיעו לפירנצה תוכלו כמובן למצוא את האוכל הטוסקני כמו המרק המוכר ה"ריבוליטה" Ribolita, המוגש עם לחם טוסקני ללא מלח ובצל קצוץ, אך קיימות גם מנות אופייניות רק לעיר כמו תבשיל ה-Trippa alla Fiorentina העשוי מחלקים פנימיים שמקורו הקולינרי עוד בימי התרבות היוונית, ה-Lampredotto תבשיל לחי בקר ומנת הדגל המקומית הביסטקה פיורנטינה - La Bisteca Fiorentina , נתח עגל עסיסי שמשקלו מתחיל מחמש מאות גרם. הסנדוויצ'ים I Panini הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהמטבח הפיורנטיני ומתרבות האכילה בעיר ונראה שאי אפשר לבקר בעיר מבלי לאכול לפחות פעם אחת בקיוסקים המוכרים בשמם טריפאי Trippai או לאמפראדוטאי Lampredotti. תמורת 5-10 אירו תוכלו ליהנות מסנדוויץ' עם טריפה או למפרדוטו, כוס יין ובחלק מהקיוסקים גם קפה, אספרסו כמובן. את הלמפרדוטו אפשר למצוא במסעדות מסוימות, אך אין דרך טובה יותר מאשר לאכול אותו כמו המקומיים, ברחוב, בישיבה על ספסל או במהלך הליכה ברחובות המסתוריים של פירנצה. החלטנו לתרום את גופנו לטובת המגזין ויצאנו לבדוק, תמות נפשנו עם פלישתים. אלה שמות המקומות המומלצים ביותר לסנדוויצ'ים בפירנצה: SERGIO E PIER PAOLO, Via de’ Macci אחד מהמקומות היותר מוכרים ומוצלחים בעיר, ממוקם בויה דה מאצ'י Via De'Macci , מרחק של חמש דקות הליכה מפיאצה סנטה קרוצה Piazza Santa Croce. מדובר למעשה בעגלה הממוקמת אל מול המסעדה המפורסמת פיורנטינו Fiorentino והתפריט מציע מגוון סנדוויצ'ים עם תוספות משתנות בהתאם לימי השבוע, בימי רביעי מוגש תבשיל שעועית מקומי, ימי שישי ארטישוק, ובשבתות תבשיל תפו"א. L’ANTICO VINAIO via de'Neri 74R אם אתם לא מפחדים מעמידה בתור (בכל שעה ביום) אתם חייבים לנסות את הסנדוויצ'ים המעולים שהמקום מציע. ישנה אופציה גם למקומות ישיבה במסעדה ממול אבל המחירים יהיו גבוהים יותר בהתאם. הסנדוויצ'ים שהם מציעים הם טוסקניים מסורתיים מתפריט או סנדוויצ'ים בהרכבה עצמית. מנות גדולות ומפנקות בעלות של חמישה יורו. L’ANTICO TRIPPAIO, Via dei Cimatori מוסד קולינרי בעיר, הפעיל כבר כ-90 שנה. העגלה מוצבת בכיכר ברחוב ויה דאי צ'ימאטורי Via Dei Cimatori. קלאסיקה במיטבה. I’ TRIPPAIO FIORENTINO, Via Gioberti בצפון העיר, קרוב לפיאצה באקאריה Piazza Beccaria, התמקמה לאחרונה אחת העגלות היותר מוצלחות. שירות מצוין מלווה בהסברים וחיוכים, סנדוויצ'ים מחומרי גלם איכותיים ומיקום נוח גם למי שמתנהל עם רכב. Da' Vinattieri - Via Santa Margherita 4r מסעדונת קטנטנה ואותנטית בסמטה קטנה בלב העיר, במקום תמצאו גם נקניקים, פרושוטו וסלמי, גבינות מעושנות ומרק טוסקני מסורתי. מקום מתוק. אין מקומות ישיבה, פתוח רק בשעות הצהריים. Da Nerbone - Mercato Centrale מארקאטו צ'אנטרלה Mercato Centrale השוק המרכזי של העיר פירנצה בכיכר סאן לורנצו Piazza San Lorenzo שופץ בשנים האחרונות ובמסגרת הטרנד הגלובלי של שווקי האיכרים הפך גם הוא לאטרקציה תיירותית. מבנה ממוזג בן שתי קומות, בקומת הקרקע שוק לממכר ירקות, פירות בשר וגבינות והקומה השנייה היא מתחם מזון גדול ובו מגוון מסעדות ודוכנים המציעים מאכלים מקומיים. בדוכן Da Nerbone תוכלו למצוא סנדוויץ טריפה במחיר מצחיק של 3.50 יורו, בנוסף ניתן להזמין יין מקומי, מנות פסטה ומרקים משתנים בהתאם לעונה ועוד. השירות כיאה לשוק הוא מהיר ויעיל אז אין מה להיבהל מהתור התמידי.

בפירנצה נולדו בתי אופנת העילית המוכרים גוצ'י ופרגאמו, שהם ממכתיבי הטרנדים הגדולים בתעשייה. המותגים האלה יצאו בעבר בקולקציות והצהרות על שינוי לקו ידידותי יותר לסביבה, האם באמת נהגו כך? הנה כמה נתונים שגם הם חלק מתעשיית האופנה: בכל שנה מבזבזת תעשיית האופנה כמות של 93 ביליון קוב מים. 100 מיליארד פרטי לבוש מיוצרים בתעשייה הזאת, ו-35% אחוז מהם הופכים לפסולת. 85% מהחומרים הכימיים המשמשים בתהליך עיבוד הטקסטיל נפלטים כחומרי פסולת הגורמים לזיהום הקרקע, האוויר ומי התהום וכ-800,000 טון של פסולת כרום נוצרים בייצור של עורות. מדובר בתעשייה של יופי וזיהום. ​ על אף המגמה שמציגה תעשיית האופנה של הליכה לקראת מושגים כמו אקולוגיה, אתיקה וקיימות, ניכר שהפוטנציאל מאחורי קונספט אופנת ה"בר-קיימא" עדיין לא קרוב למיצוי. מותגי אפנה עילית רבים מתהדרים בהצהרות על הפסקת השימוש בפרוות בקולקציות האחרונות, אך יחד עם זאת הם ממשיכים לעשות שימוש בטקסטיל מין החי (עורות, צמר ומשי), ומתעלמים מהנזקים הישירים והעקיפים של התעשיות האלה שמשפיעות על כדור הארץ ועל איכות החיים שלנו. בפירנצה נולדו בתי אופנת העילית המוכרים גוצ'י ופרגאמו, שהם ממכתיבי הטרנדים הגדולים בתעשייה. המותגים האלה יצאו בעבר בקולקציות והצהרות על שינוי לקו ידידותי יותר לסביבה, האם באמת נהגו כך? קבוצת היוקרה העולמית קרינג, שבבעלותה מותגי אופנה גדולים, ביניהם גם בית האופנה האיטלקי, גוצ'י, מעידה כי היא פועלת שנים רבות ברציפות, ביוזמות סביבתיות וחברתיות הכוללות שימוש בטקסטיל ידידותי לסביבה והשקעות בסטארט-אפים עם חזון דומה. לשם כך, חברת גוצ'י הקימה את פורטל "Gucci Equilibrium" , ובו היא מעדכנת אודות הפעילויות החברתיות והסביבתיות של המותג. הפורטל נועד לשקף לצרכן את מה שהחברה מכנה איזון בין אתיקה לאסתטיקה. באתר ניתן לקרוא על בחירות חומרי הגלם, ניהול פסולת ואריזות ועוד. לפי הפרסומים של חברת גוצ'י באתר העקרונות המנחים של המותג הם שמירה על כדור הארץ והגנה על מערכות אקולוגיות קיימות. יחד עם זאת, הם עדיין עושים שימוש בטקסטיל מין החי, כאשר השימוש הנפוץ ביותר הוא השימוש בעור. מאליה עולה השאלה האם הפרסומים של גוצ'י אמינים? תלוי את מי שואלים. בפניה אל מחלקת הקיימות של החברה, נמסר כי על פי התקנות של קבוצת קרינג, גוצ'י ומותגים נוספים תחת הקבוצה, עושים שימוש ב-Metal free leather. מדובר בתהליך ייצור חדש של הטקסטיל מרגע קבלת חומר הגלם מהמשחטות. תפקידו של התהליך החדש הוא להחליף את תהליך החמצון המאסיבי שכולל מתכות ותמיסות, על מנת לשמור על צבעו וצורתו של החומר, בחומרים צמחיים וידידותיים יותר לסביבה. ניתן לקרוא כאן עוד על התהליך. ​ אכן, תהליך היצור החדש מסתמן כידידותי יותר לכדור הארץ, ובכל זאת הייתי מצפה מחברה גדולה שמתיימרת להיות שוחרת אקולוגיה, מוסר ואתיקה לדעת שעצם השימוש בחומר הגלם, גורם לנזקים בלתי הפיכים ועולה לנו במחיר סביבתי שלא נלקח בחשבון: בזבוז מים, פליטת גזי חממה וזיהום אוויר. נוסף על אלה נזכיר את האכזריות. הפשטת העורות מבעלי החיים בעודם בחיים ובגיל ינקות, הם המאפשרים שמירה על איכות חומר הגלם. בחודש אפריל השנה, הושקה במוזאון של בית האופנה פרגמו שבפירנצה תערוכת The Sustainable Thinking , שתהיה פתוחה לקהל הרחב עד מרץ 2020. בתערוכה מציגים מעצבי אופנה ויצרני בדים וחוטים, רעיונות חדשניים לפרויקטים המשתמשים בטכנולוגיות חדשות שמטרתן לשמור על המערכת האקולוגית שלנו. בין המוצגים ניתן לראות מגפיים עשויות חוטי דייג ממוחזרים, קימונו בעבודת יד מצמר אלפקה אורגני, סנדלים מכותנה אורגנית וסוליית עץ ועוד. מדובר במיזם מרגש ומעניין, אך במקביל, בחנויות המותג ממשיכים למכור פריטים עשויים חומרים מהחי. יתרה מזאת, בדו"חות הפיננסיים האחרונים של בית האופנה נרשמה עלייה של 6.8% במכירת מוצרי העור בחנויות. על פי התוכנית העסקית העתידית של המותג, השאיפה היא לקדם בעתיד ליין מקביל לליין הקיים שיפנה אל קהל הצרכנים המבקש לצרוך אופנה אקולוגית ואתית. כלומר, פרגאמו מעוניינים ליהנות משני העולמות. על אף המיזם החדש שקיבל תשומת לב חיובית אצל המבקרים ומגזיני האופנה והאמנות המפורסמים בעולם, נדמה שלפחות במקרה הזה המניעים לא בהכרח טהורים. בתי האופנה האיטלקיים אכן עושים צעדים ראשונים לכיוון טוב יותר מוסרית ואקולוגית. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהתחושה שמדובר בפוליטיקה במיטבה, קפיצה על טרנד שמעלה אותם לכותרות, תורם ליחסי הציבור של המותג, ומושך עוד כמה לקוחות שמתחברים לערכים שבתי האופנה מתיימרים להטמיע. נדמה שחברות האופנה "משחקות" במוחם של הצרכנים והמבקרים, ומלבד תחושת ההחמצה ישנו הדבר עצמו, העובדה שהתעשייה הזו ממשיכה לעשות נזקים עצומים עם השלכות בלתי הפיכות. דוגמה מובהקת לכך היא טרנד ה Fur free, שהביא מותגי אופנה רבים לצאת בהצהרות דרמטיות על כך שהם מורידים את הפרוות מהמדפים ומפסיקים לייצר פרוות בקולקציות הבאות. במקום פרוות הוכנסו פרוות סינטטיות, פלסטיות, שאינן מתכלות ושתהליך הייצור והצביעה שלהן מזיק לא פחות ממכירה של פרוות מין החי. כדי בכל זאת לסיים בנימה חיובית, חשוב לציין שמלבד חינוך לתרבות צריכת אופנה חכמה (קנייה ביד שניה או מיחזור), פותחו בשנים האחרונות טכנולוגיות טקסטיל מרשימות שיוכלו לאפשר תרבות אופנה עשירה ואיכותית. בשנה שעברה הושקה במוזיאון ויקטוריה ואלברט שבלונדון תערוכה מרתקת אודות אותן טכנולוגיות ותהליך הייצור שלהן. בין המוצגים שם היו: דמוי עור שעשוי משאריות של תעשיית היין, בד דמוי משי שעשוי מקליפות פירות הדר, וצביעה של בדים באמצעות תבלינים ופירות. התוצרים הללו הם עמידים, איכותיים, נראים טוב והכי חשוב מתכלים וידידותיים לסביבה. ניתן לקרוא כאן עוד על התערוכה.

אם הגעתם לפירנצה אתם חייבים לבקר ב-Gucci Garden שנפתח החודש במרכז העיר. אומנם רק כרטיס הכניסה עולה 8 אירו אבל היי, תחשבו איזה קולים תהיו כשתחזרו לעבודה ובשיחת הברזייה תספרו שהייתם בחדש של גוצ'י והיה מה זה מדאאים... הנה הפרטים: צילמה והשתתפה בהכנת הכתבה: אילאיל קופלר מותגי אופנה שפותחים לעצמם מוזיאון הם כבר מזמן טרנד עולמי, אם אתה ממש נחשב עכשיו אתה חייב שיהיה לך מוזיאון. ככה זה היום. בפירנצה בתחילת החודש בהשקה נוצצת ומלאה בסלבס וכאילו מעולם לא נפתח בעבר, בית האופנה האיטלקי, גוצ'י, פתח מחדש את בית המקדש למותג, הנקרא עכשיו Gucci Garden בניצוחו של מעצב הבית ההיסטרי שלהם אלסנדרו מיקלה. ​ המוזיאון השוכן בפלאצו דלה מארקנזיה, מבנה עתיק מהמאה ה-14 ששימש בעבר כבית משפט, ממוקם בכיכר סניוריה במרכז הסואן והאופנתי של העיר. בשנת 1921 פתח במקום, המייסד גוצ'יו גוצ'י, את החנות הראשונה של המותג הפיורנטיני וב-2011 נפתח בבניין לראשונה המוזיאון של המותג. אבל בעקבות מתיחת הפנים שבית האופנה עובר בשנים האחרונות, החליטו בהנהלה לפתוח מחדש. 7 שנים לך תזכור.. ​ לחוויה שתעברו בביקור במוזיאון החליטו בגוצ'י לקרוא "Guccification", כאילו המבקר נכנס לרגע אל עולמו של המותג ובסופו אחרי התהליך שיעבור, הוא יוכל להיות חלק ממנו. ממש בכניסה מופיעים שני ציטוטים, בתחילה, הוראה: "אם ראיתם הכל, סגרו את העיניים" ולאחר מכן שאלה למחשבה: "מה אנחנו הולכים לעשות עם כל העתיד הזה?" כך מתחיל התהליך דרך ערבוב הזמנים והחושים, ממש כמו הקו העיצובי של המותג בשנים האחרונות. בינואר 2015, אלסנדרו מיקלה מונה לתפקיד המעצב הראשי של בית האופנה ומאז המותג עובר שינויים רבים. מיקלה, בתפיסתו האקלקטית מצליח לפנות לקהל צעיר וחדש בני דור המילניום והפך לדבר החם בעולם האופנה בנוסף לעלייה המשמעותית שהביא במכירות המותג. לאחרונה כחלק מגישתו ההוליסטית הוא עיצב גם קולקציה משלימה לבית ובה כלי אוכל, טפטים ועוד. במתחם שהוא המשך ישיר לגישה, שתי קומות מעוצבות למשעי. בחירת הפריטים מדויקת ומינימליסטית ומבקשת להציג את הקשר בין העבר, להווה, לעתיד המותג. הקשר בין המעילים של שנות ה-20 למציאות של ימינו, בין הטבע לאובייקטים שיוצרו ממנו, כי אומנם בשנת 2018 הצהירו בבית האופנה שהם מפסיקים לעשות שימוש בפרווה, אך בשנים עברו עשו גם עשו. כך ניתן למצוא מזוודה מעור זברה שעוצבה בשנות ה-50, מעילי עור ופרווה משנות ה-70 וכל זאת לצד הסברים על האב המייסד גוצ'י ואוצרות הטבע שהיוו השראה עבורו. בין הבגדים והתיקים יש מעלית ורודה וגם ספרייה בת 700 כרכים העוסקים באמנות ועיצוב. בימים אלו משמשת הספרייה כחדר קולנוע אפוף בדי פרווה המזמנים את התחושה שבפנים מוצג איזה סרט למבוגרים או לפחות תצוגת אופנה מחתרתית, אם תרצו לנוח זה המקום. אם כבר הייפ אז עד הסוף, כי ברומא וזה. בסיום המסע, מביני עניין יבקשו למצוא לעצמם מקום לשבת בין 25 השולחנות המוצבים ב-Gucci Osteria. לא אחר מאשר השף מאסימו בוטורה, שמסעדתו המפורסמת בעיר מודנה זכתה בשלושה כוכבי מישלן ונחשבת לאחת הטובות אם לא ה- באיטליה, הוא הוא השף של המקום. תפריט המסעדה כולל כרגע מנות כמו המבורגר, סלט ארטישוק, טורטליני וטירמיסו. בהודעה לעיתונות שפרסם הצהיר השף כי התפריט הושפע מהמסעות והטיולים שלו: "כשאנחנו מטיילים בעולם, המטבח שלנו מושפע מהמפגש עם כל מה שאנו רואים, שומעים וטועמים". מנגד יש שיגידו שמדובר במנות פשוטות שיתאימו לחיכן של תיירות יפניות צעירות שהן קהל היעד האמיתי של המקום. לסיכום, הגוצ'י גארדן מרגיש ממש כמו המתקנים של היורודיסני שמשמשים כהקדמה לרכישת כל הבובות, הטי-שירטים ושאר המרצ'נדאייז, רק עם ניחוח איטלקי מעוצב ואיכותי, עם קצת יותר נצנצים והרבה יותר נסיכות. Gucci Garden​ Piazza della Signoria, 10, Firenze​ פתוח בכל יום מ-10:00 עד 19:30 עלות הכניסה: 8 אירו (מחיר השווה לכרטיס כניסה למוזיאון הפיטי או למוזיאון האקדמיה הסמוכים). התשלום עבור הכניסה הוא הפריט הזול ביותר במתחם, אפילו גלויית מזכרת עולה 10 אירו. המסעדה בהזמנת מקומות מראש בלבד בטלפון 3905575927038+

מה בין הצדיק עקיבא בין מהללאל לבין העיר פירנצה מעוז הרנסאנס האיטלקי? בספרו של יצחק לאור "הנה אדם", ישנו רגע של טירוף מוחלט כשצה"ל מחליט לכבוש עיר קטנה באיטליה (קורטונה). במהלך מסעותיי בפירנצה חשבתי הרבה על הרעיון הזה: יש לכבוש את איטליה מידי האיטלקים כשאתה נכנס לפיטי פלאס אתה מיד מדמיין איך כיבוש, נגיד אמריקאי, היה מעביר את התמונות התלויות מהרצפה עד התקרה בחדרים מאורים ברשלנות, למוזיאון ממוזג ומרווח שבו כל הציורים תלויים בגובה העין, עם טקסטים מפורטים באנגלית לצדם. ​ כל פעם שעברתי ליד הדואומו וראיתי את ההמונים, מאות, אם לא אלפים, משתרכים בתורים מתנחשים עד אין קץ בשמש הקופחת חשבתי לעצמי שהיו לאיטלקים חמש מאות שנים לארגן צל לתיירים, עכשיו יבוא הכובש הזר ויארגן זאת. ​ עד הכיבוש האמריקאי המיוחל, מחכה למי שמעוניין ליהנות משכיות החמדה של פירנצה משימה קשה למדי. העיר כולה, מתוכננת אך ורק למטרה האחת הזו: למנוע ממך את ההנאה האמתית מאמנות. מה שהיא רוצה, האופן שבו היא בנויה היא להריץ אותך בין תחנות, בכל תחנה לייבש אותך שעות בתור בשמש, ואז ברגע שנכנסת להאיץ בך לצאת. אל תחווה, קח סלפי וצא. כדי להנות הנאה שלמה מהאמנות, הנאה הכרוכה בנוכחות רוחנית מדיטטיבית מול היצירות ניסחתי לי שלושה חוקים. בעקבות אמירתו המפורסמת של עקביא בן מהללאל: זכור מניין באת: באת מהעמידה הארוכה בתורים בשמש. אל תיתן למנגנון להאיץ בך. אל תיתן למסלול המוכתב על ידי ההיגיון הפנימי של האתר להוליך אותך (הוא יוליך אותך החוצה!). זכור מניין באת: מישראל. עד שתחזור לכאן שוב אלוהים יודע, על כן קח את הזמן, התעלם מסביבתך, מהתיירים, מהשומרים. מכל השלטים האומרים אושיטה-exit. בכל מקום שבו ניתן -שב. עמוד. קח נשימות ארוכות. לך נגד כיוון זרימת נהר התיירים. לך במעגלים. תן ליצירות להפתיע אותך. להתגלות. ולאן אתה הולך: כלל גדול בתיירות הוא לבוא מוכן. לצאת מהברג'לו ולהבין במלון שפספסת שם את דוד של דונטלו בגלל המהומה זו חוויה מתסכלת. דע לאן אתה הולך, דע מה תלוי שם. דע לאן אתה הולך אין משמעותו לסגור את עצמך, בוודאי שבכל מוזיאון אתה חייב להישאר פתוח לתגליות, לגלות אמן או יצירה שנוגעת ללבך אפילו שהיא בלתי מוכרת, אבל דע לאן אתה הולך. הבט בתכניה. בוא בנעליים נוחות. הבא מים. ולפני מי אתה עתיד לייתן את הדין. הרי לא תסלח לעצמך אם תלך לאיבוד בשפע המסנוור. הרי לא תסלח לעצמך אם תובס על ידי מנגנוני הסימום והדיסאוריינטציה. ואפילו אתה כבר עומד מול הבשורה של סימונה מרטיני (1333) יש בך קול מאיץ: "יש עוד מיליון חדרים לראות!". השתק אותו. אחר כך בצאתך תאמר לעצמך לא ספגתי את העדינות הוורודה הזהובה של מרטיני. לא חשבתי מולו מחשבות חדשות. והרי זה לב העניין. אנחנו כלואים במוחנו המטרטר. חושבים ימים שבועות ולעיתים שנים את אותן מחשבות שוב ושוב. זה המקרה הטוב, המקרה הרע - חושבים מחשבות של אחרים. יצירות אמנות, בכוחן להתחיל שרשרת אסוציאציות שיולדת מחשבה חדשה. מימין כנסיית סנטה מריה דל פיורה, משמאל מזרקת נפטון בככר הסניורייה בפירנצה - Depositphotos

דלתות הזהב מעוטרות התבליטים שפיסל גיברטי עבור בית הטבילה שממול הדואומו בפירנצה נמצאות כיום במוזיאון מצדו השני של הכיכר. אבל הנדודים הקצרים האלו מצדה האחד לצדה השני של הקתדרלה היפה מסמן מסע בקנה מידה דרמטי בהרבה. זהו המסע המעביר דבר מה מחזקת אמנות שימושית למעמד השמור לאמנות יפה כידוע מיכלאנג'לו טען שהן ראויות להיות דלתות הכניסה לגן עדן, אך לטעמי מהוות דלתות אלו, שער הכניסה אל הרנסנס האיטלקי. כיוון שאני מאתר בו רגע מעניין שבו נפרדו קבוצה מסוימת של חפצים- אפילו דלתות!- מהסדר של נוי ופולחן וחצבו לעצמם נישה משלהם בעולם: זו של האמנות המערבית בגרסתה המודרנית. המאפיין המובהק שמבדיל יצירות אמנות מאובייקטים של נוי ופולחן הוא הזיקה שלהן ליוצרן, לשמו, לדמותו, ל authorship שלו. גיברטי עבד על הדלתות יותר מרבע מאה והשקיע בהן מחקר אינטלקטואלי וטכני כביר. הן מסמלות שיא של השקעה כלכלית בפרויקטים ציבוריים, דרכה של האצולה החדשה להמיר את ההון הממשי שלה בהון סימבולי. כסף, במעמד חברתי. בעוד שהאציל הימיביניימי היה "יושב" על הכסף שלו, האציל הרנסנסי משקיע. המדיצ'ים השקיעו בבנקים- אבל גם בפרויקטים ציבוריים. בלב הדלתות דיוקנאותיהם של גיברטי האב והבן. דלתות אלו הן לא אובייקט. מי שייצר אותן אינו פועל. אומן, חרש עץ או מתכת. הוא אמן, איש רוח, אינטלקטואל. והוא דורש הכרה. לא, הכרה זה רך מדי, הוא דורש להיות בלתי נפרד מהיצירה. כמו החתימה של מיכלאנג'לו בלב הפייטה היפה, כמו הופעתו של ולסקז ב"לס מנינס", כמו התווים הפותחים את "אמנות הפוגה" המאייתים את השם "באך". ראשו הוא מעין חתימה והוא מעין ידית. ידית הפותחת את הדלת לרנסנס האיטלקי. ראש זה, ראשה של המדונה המתאבלת שנשר מפרסקו ונכלא בתיבת זכוכית במוזיאון שמאחורי הסנטה קרוצ׳ה, הוא מחקר שכזה על ציור הצער: לכן אולי הוא נראה לי כמו פרה היסטורי. כמו חריטה קדמונית על קיר המערה. מנותקת מישו ומכנסיה ובכלל מהציור שאליו נולדה היא אישה מתאבלת אוניברסלית. היא גילום האבל. כמו שיש אישה שהיא המלנכוליה או צרפת או לה פיטורה (״הציור״). היא האבל. היא לא בכי ותלישת שיער וזעקה. היא לא תיאטרון של מופעים של אבל. היא לא איור המילה אבל. היא שפתיים רועדות בדממה. דמעות לוקחות תנופה בכף הקלע של תעלות הדמע. חריטה בסלע. קמט במצח. עין משחירה כמו ענני סערה. זו כבר הפכה לקלישאה בתולדות המחשבה המערבית שכל פילוסוף רואה את עצמו כפילוסוף הראשון האמתי ביוצרו הבחנה שקודמיו כביכול פספסו. ארתור דנטו חשב שזה בלתי נמנע בשל מבנה השיח הפילוסופי: כלומר יצירת הבחנות בין ממשות לתופעה. כל פילוסוף מאשים את קודמיו שניתחו תופעות כממשות ורק ממנו והלאה ניתן יהיה לדבר על הדברים באמת. ​ ג׳יוטו במובן זה, הוא ראשון הציירים. -אני ממשיך כאן את קו המחשבה שפיתחתי סביב גיברטי, אבל הולך אחורה בזמן ולרוחב מבחינת ההיקף-הוא מייצר הבחנה שקודמיו לא ידעו לעשות. הייתי מקביל אותו לסוקרטס. פילוסופים שכתבו לפני סוקרטס או בזמנו אבל כאילו היו לפניו, מכונים פרה סוקרטים. (את בני דורו של ג'יוטו הייתי מכנה פרה-ג'יוטואים). פילוסופים אלו עשו משהו דומה לפילוסופיה אבל בעצם הם היו פילוסופים כמו שזאוקסיס ואפלאס היו ציירים; דמויות מיתולוגיות, או חצי מיתולוגיות. כמו שפיתגורס (שהייתה לו ירך מזהב!) היה מתמטיקאי. ג׳יוטו אם כן, הוא המייסד של הציור המערבי כמו שסוקרטס מייסד את הפילוסופיה המערבית. ההקבלה הזו (כמו ההקבלה בין אפלטון ללאונרדו "הכל אידאות!"- ובין רמברנדט לדקארט "הולדת האני!" ) היא כלי מועיל בתנאי שלא דוחקים אותה יותר מדי. -והוא מייסד אותו על ידי הבחנה חדה בין הציור כאובייקט של נוי ופולחן לבין הציור כדיסקורס אוטונומי. דיסקורס כמו מדע, פילוסופיה, הנדסה, תיאולוגיה. שדה של חשיבה על הניסיון האנושי. ציוריו של ג׳וטו שואלים: ״כיצד לצייר צער, שכול, אובדן, תקווה, חלל, נפח וכו'?״ לפני שהם שואלים כיצד לאייר טקסט קדוש. ובעיקר: ציוריו נושאים את חותמו האישי המובהק. אולי ניתן לומר זאת כך: ראש זה של אישה שרויה בצער מכיל איזשהי אייכות פנימית שמאפשרת לו להתקיים מחוץ לציור שלתוכו צויר. איכות זו שאינה מצויה אצל דוצ'ו או צ'ימבואה היא תרומתו של ג'יוטו לציור המערבי. את הראש היפה הזה, הקשוח, המסיט מבטו מהצופה אל עבר איזשהו עבר קטסטרופלי פיסל מיכלאנג'לו ברגע של משבר היסטורי ופוליטי. הרפובליקה של פירנצה זה עתה הובסה והבמה הוכנה לעלייתה של רודנות. אנחנו ממעטים לחשוב על מיכלאנג'לו כאמן פוליטי. ובכלל אנחנו נוטים לחשוב שאמנות פוליטית היא תופעה מודרנית. אבל מיכלאנג'לו מפסל את רוצחו של הרודן ברגע ההיסטורי הזה על מנת להעמידו כגיבור. האיש שזעק Sic semper tyrannis "כך תמיד (יעשה) לרודנים!" מצליח במשימה המוזרה של לעמוד מולנו ולהיות בפרופיל: כמו ראש על מטבע, כמו קיסר. אחד הדברים המרגשים ב"ברוטוס" הוא הפיסול הגס, ברוח סגנונו המאוחר של מ', סגנון הנון-פיניטו, המדגיש את אבניותה של האבן ולא מסתיר אותה. ההפך מסגנונו המוקדם. זוהי אינה אמנות של אשליה, או מראית עין, או פני הדברים: זוהי אמנות של חשיפת האמת. של חדירה אל העומק. סגנון המדגיש את הפיסול כפסילת הפסולת מהגוש וחשיפת ההיגיון הפנימי, הצורה שתמיד הייתה בו. זה מהמם כי הפיסול עצמו הופך למעין ארכיאולוגיה שמחפירותיה מעלה את רומא, ואת הערכים הרפובליקנים של ברוטוס. וזה מאיר עיניים כי זה מאפשר לנו לראות את מיכלאנג'לו נוטש את סט הערכים והתמות הסיגנוניות שהקנו לו את תהילתו ורודף אחרי האמת שלו: הפוליטית, האמנותית. כמו ראשו של גיברטי בדלתות הזהב, שהראה לנו את המעבר מדלת שפותחת מבנה לדלת שמוצגת במוזיאון, וכמו ראשה של המתאבלת של ג'יוטו שדייקה לנו את ההבנה אודות האוטונומיה של האמנות, כך ראשו של ברוטוס בבארג'לו מנסח את הרגע הגדול והנשגב הזה של הולדת האדם המודרני והאמנות שהוא יצר ברנסנס האיטלקי.

פירנצה אינה היעד הראשון שחושבים עליו כאשר מתכננים חופשה משפחתית. התורים הארוכים למוזיאונים, מרכז העיר הצפוף ומיעוט המרחבים הירוקים בעיר יכולים לאיים מעט על משפחות שרוצות לשלב בין אמנות, אוכל טעים וילדים מאושרים. אך אם תתכוננו מראש, החופשה באחת הערים היפות בעולם יכולה להיות נפלאה. ליקטנו עבורכם את המקומות שיהפכו את החופשה המשפחתית למהנה לכל הצדדים Museo Stibbert בקרבת תחנת הרכבת סטטוטו, על גבעה מפותלת, מסתתר לו מוזיאון נפלא לחובבי/ות האבירים! המוזיאון, שהיה ביתו של פרדריק שטיברט, מלא בשריונות אבירים, ציורים, כלי נשק ותלבושות מפוארות. באחד החדרים ניתן אפילו למדוד קסדות אבירים כבדות ולהצטלם איתן בעודכם יוצאים לקרב. הכניסה למוזיאון מלווה בסיור המגלה פרטים מרתקים על ההיסטוריה של המקום. בסיום הביקור במוזיאון ניתן לטייל בגן המרהיב שנמצא מחוץ למבנה. שעות פתיחה: שני-רביעי 10-14 שישי – ראשון 10-18 סגור ביום חמישי כרטיס למבוגר/ת עולה 8 יורו. ילד/ה 6 יורו. סיורים יוצאים כל שעה עגולה.​ לינק לאתר המוזיאון Gelato Festival פעמיים בשנה מתרחש בפירנצה האירוע שכל ילד וילדה לא ירצו לפספס: בעבור כרטיס כניסה במחיר של כשמונה יורו לאדם, תוכלו לטעום כעשרים וחמישה טעמי גלידה שונים ממיטב הגלידריות מרחבי אירופה. באביב מתקיימת התחרות האיזורית של פירנצה במקביל לערים אחרות כמו רומא, טורינו, מילאנו, ורשה, לונדון ועוד. בסתיו מתקיים הגמר האירופאי בפירנצה. בסיום שלב הטעימות תוכלו גם להשפיע! המבקרים יכולים להצביע עבור הטעם האהוב עליהם ביותר. לאתר הפסטיבל. 1950 American Diner via Nazionale angolo via Guelfa אם נמאס לכם מפסטה ופיצה ואתם מאמינים שצ'יפס והמבורגר יכולים להרגיע את הזאטוטים, תוכלו לבקר בדיינר האמריקאי 1950 המגיש המבורגר, צ'יפס ומילקשייק באווירת רטרו לשנות החמישים. המסעדה גדולה מאד והמלצריות ממש כמו באמריקה, על גלגיליות (!) ברקע מוזיקה מהתקופה ובקומה התחתונה יש במקום גם אזור משחקים קטן. אם הגעתם לעיר בליל כל הקדושים (1/11), מתקיימת במקום מסיבת תחפושות עם משחקים ומטעמים ייחודיים לאירוע. בשאר ימי השנה מתקיימים אירועים נוספים ידידותיים לכל המשפחה. לאתר הדיינר Dreoni Giocattoli Via Camillo Cavour, 31/33 r, 50129 Firenze ​ חנות משחקים עצומה הנמצאת במרכז העיר המחולקת לחדרים רבים לפי נושאים שונים. תוכלו למצוא בחנות אוסף מפואר של בובות, לגו, משחקי קופסא, פאזלים וחומרי יצירה. לצד מותגים מוכרים רבים ניתן למצוא בחנות מותגים ייחודיים לאיטליה בכלל ולחנות בפרט. בחנות פזורים גם שולחנות פעילות המציעים מיני סדנאות והפעלות לילדים, אחת האטרקציות המרכזיות היא פינת הכנת הדובים בה ניתן לבחור דובי, בגדים ועיצוב ייחודי בעזרת תכנת מחשב, למלא את הדובי האישי במקום ולקחת אותו הביתה לסיור וירטואלי בחנות​ לאתר החנות Parco delle Cascine Piazzale delle Cascine, 50144 Firenze ​ פארק קסקין שנמצא במערב נהר הארנו הוא מקום נהדר לבילוי משפחתי של כמה שעות. הוא נמצא מחוץ למרכז העיר אך שווה את הנסיעה אליו ברכבת הקלה, שהיא חוויה בפני עצמה. בפארק מרחבי דשא עצומים, מתקני משחקים, בריכת שחייה עירונית במחיר 8 יורו ליום שלם ושווקים שונים. בפארק מתקיימים מעת לעת פסטיבלים, אירועים וקונצרטים. ​לאתר הבריכה​ אתר הפארק הכולל מידע על אירועים, מפה של הפארק ומידע על החיות והצמחייה במקום ​ הקרוסלה בפיאצה דלה רפובליקה Piazza della Repubblica, 50123 Firenze FI ​ פיאצה דלה רפובליקה היפה נמצאת במרכז רחובות שופינג הומים. אם סיימתם את הסיבוב בזארה וב-H&M, זה הזמן לעלות אל הקרוסלה העתיקה שנמצאת במרכזה, לבחור בין סוס לכרכרה וליהנות ממתקן לונה פארק באמצע העיר. Firenze Winter Park Via della Casaccia, 17, 50136 Firenze FI ​ החל מה 26 לאוקטובר ועד ל 25 לפברואר, נפתח פארק החורף של פירנצה בו תוכלו לדמיין לכמה רגעים שהגעתם לארץ קרה במיוחד, בה הכל מושלג כמו בסרטים. בפארק תוכלו למצוא רחבת החלקה על הקרח שמחולקת לרחבה למתקדמים ורחבה למתחילים. אפשר לשכור במקום נעלי החלקה וגם לקחת כמה שיעורי החלקה למי שלא התנסו עדיין בספורט המשמח הזה. הצטיידו בכפפות וביגוד חם. המקום מספק מגנים וקסדה. השכרת אופניים במידה והגעתם לפירנצה עם נוער או ילדים גדולים יותר המסוגלים לרכב על אופניים במידות של מבוגרים, תוכלו לעשות סיבוב בעיר בעזרת Ridemovi, אופניים וקורקינטים חשמליים להשכרה. השירות המלווה באפליקציה נוחה מאד, מציע אופניים כתומים הפזורים ברחבי העיר וקלים לזיהוי. אם תסרקו את הברקוד המופיע עליהם באפליקציה, תוכלו לפתוח את מנגנון הנעילה בצורת מהירה ולצאת לדרך. חצי שעה של שימוש תעלה חצי יורו וברגע שתסיימו את הסיבוב, פשוט משאירים את האופניים בתקומות המסומנים. כל עוד נעלתם אותם ווידאתם שסיימתם את הנסיעה בעזרת האפליקציה. ​ להורדת האפליקציה - אנדרואיד להורדת האפליקציה - אפל חנות השוקולד של LINDT Piazza del Duomo, 15, 50129 Firenze ​ ממש מול כנסיית הדואמו המפוארת הנמצאת במרכז פירנצה, נמצאת חנות השוקולד של המותג השווייצרי לינדט. גן עדן של שוקולד עבור ילדים ומבוגרים. תוכלו כמובן לבחור מבין שלל טעמי השוקולד "הרגילים" כמו וניל, קרמל, עוגיות ועוד רבים, אבל כדאי לכם ממש לנסות את הטעמים העונתיים המתחלפים. בחנות תוכלו למצוא גם גלידה וערכות להכנת שוקולד, עוגות ואבקה להכנת משקה שוקולד איכותי בבית.

לבקר במהלך חופשה במקומות מהסוג שמשחררים את המחשבה מכבליה, מעוררים אותה ומאפשרים לה לדהור חופשיה אל מחוזות שאיננה מגיעה אליהם בימיי חול, איננו דבר מובן מאליו. הנה, כבר בדרך לבדיקות הביטחון בשדה-התעופה, צועד המטייל במסלול תחום ומוגדר. לרוב המסלול בנוי כך שבמקום לצעוד ישירות אל עמדות הבדיקה, מתבצעת תנועת נמר בכלובו, צעידה חסרת טעם הלוך וחזור מפתיע אותו עקרון עלול להתקיים גם במהלך הטיול. איטליה היא מעצמת תיירות וככזאת היא מרושתת בנתיבי טיול עיקריים בהם עוברים מיליוני תיירים בכל שנה. למרות שלכאורה כל מטייל בוחר בעצמו את המקומות שהוא מעדיף לבקר בהם, בכל זאת קיים מסלול - מובלט ותחום בגדרות בלתי נראות - המכוון לאתרים מסוימים ולא לאחרים. סטיה קלה ומתוכננת מן המסלול המוביל לאתרים ההומים עשויה להפוך טיול סתמי לחופשה אמיתית. כזו הכוללת ביקור באחוזתו של משורר מטורף ואקסצנטרי. ארוחה בפיצריה פופולרית בקרב המקומיים בורונה- שתיירים לא מגיעים אליה, ושופינג במחסן וינטג' ענק – שאפילו המקומיים בקושי מכירים. חוף אגם שבתוכו מסתתר עוד חוף, ולסיום מוזאון למכוניות פרארי. המכונית המהירה מכולן והיפה מכולן שהסוס השחור שהוא סמלה, מייצג חופש מוחלט. 1. אצל המשורר "מקדש הנצחונות האיטלקים" Il Vittoriale degli italiani הוא שמה של אחוזה רחבת ידיים המשקיפה על אגם גארדה. ראשיתה בבית שהופקע כשלל מלחמה על ידי האיטלקים מן האוסטרים לאחר מלחמת העולם הראשונה. את הבית שכר המשורר האיטלקי הנודע והשנוי במחלוקת גבריאלה דאנונציו (Gabriele d’Annonzio1863-1938) הוילה בנויה על צלע גבעה ונשקף ממנה נוף מרהיב של אגם גארדה. איטלקים בני זממנו זוכרים את דאנונציו כמשורר וכותב מבריק וכפטריוט עשוי ללא חת ולא זוקפים לחובתו את דעותיו וקשריו עם הממשל הפשיסטי. הפשיסטים עצמם, שהיו מודעים לפופולריות העצומה שלו בקרב העם, העניקו לו קרן של עשרה מיליון לירות מטעם המדינה כדי שיעסוק בטיפוח אחוזתו בצפון, ולא יגיע לרומא לנסות להשפיע על המהלכים הפוליטיים. דאנונציו היה אדם נהנתן, תאוותן וראוותן שניהל פרשיות אהבים רבות. אחוזתו משקפת את אישיותו הססגונית ומלאת התעוזה, את טירופו, את תשוקתו לרהב ולאסתטיקה, את משיכתו למיסטיקה, את אהבתו ואת שנאתו לבני אדם. עיצוב הבית אינו מבקש להשרות נינוחות כי אם לעודד מחשבה. האחוזה מורכבת מגנים רחבי ידיים, בתחומם נבנה אמפיתאטרון בסגנון קלאסי. בגנים נמצא גם המטוס ששימש אותו כששרת כטייס במלה"ע הראשונה, סירת טורפדו שעל סיפונה לחם, uספינת מלחמה נוספת נעוצה בצלע הגבעה.בחניה אוסף מכוניות יפיפה משנות השלושים. בבית המגורים מחדרים רבים המעוצבים בפאר ולעיתים מוקדשים לנושא מסוים, למשל, חדר להרהורים על מוות, או חדר לאורחים רצויים וחדר אחר לאורחים שאינם רצויים ,בו שוכן מוסוליני כשבא לבקר.הדלת לחדר העבודה שלו חסומה בחלקה העליון כך שכדי להיכנס צריך להתכופף ולזחול תחתיה. משמע, לקוד למעשה האומנות? או לדאנונציו עצמו? חדרי האמבטיה מעוצבים גם הם על פי נושאים וחדרי ההסבה מכילים את אוסף הספרים הגדול ואת מאות חפצי האמנות שהיו ברשותו. הארונות עוד מלאים בבגדיו כך שהביקור בבית גם משרה תחושה של חזרה בזמן. נדמה שבעל הבית ירד רק לרגע לבקר בבית הקברות לכלבים שבגן, ומיד ישוב לשתות כוס יין ולסיים את עישון הסיגר שהבדל שלו עוד נמצא במאפרה. כראוי לאדם כותב, עיטר דאנונצ'יו גם את הקירות במסרים למבקריו. בחדר המוקדש לתשמישי קדושה של דתות רבות, כתב על הקיר, "כפי שישנן חמש אצבעות בכף יד, ישנם רק חמישה חטאים שדינם מוות" דאנונציו רצה להבהיר שאיננו מחשיב תאווה ותאוות בצע לחטאים. סיורים מודרכים מתקיימים בבית במהלך כל שעות היום, והביקור באחוזה מתאים לטיול עם ילדים שייהנו מהגנים הרחבים והנעימים למשחק וריצה. כתובת: via Vittoriale 12 - 25083 Gardone Riviera BS אתר האחוזה עוד על דאנונציו רשומה בבלוג של שירי פינצי לב על פאשיזם ודאנונצ'יו 2. מפרץ בנות הים או חוף הסירנות Baia delle Sirene Parco חופי אגם גארדה, ביחוד הדרומיים שבהם מוכי פארקי שעשועים. ואלו מלאים עד אפס מקום בתיירים ומציעים תמורה נמוכה עבור תשלום גבוה.נסו להתייעץ עם אנשים שביקרו בהם, הרוב ידווחו על ציפיות גבוהות לפני ואכזבה לאחר הביקור. (מי רוצה לטוס לאיטליה כדי לעמוד שעות בתורים בחום?) לעומת זאת ככל שמצפינים הופכים חופי האגם נקיים וצלולים יותר. המים קרים והשחייה או הרביצה בהם בימים חמים במיוחד, היא מענגת. חוף הסירנות הוא חוף מסודר במלוא מובן המילה, שלא לומר גן עדן. מומלץ להעביר בו יומיים שלושה לפחות (: יש בו משטחי דשא עצומים, שעלי מנטה גדלים בתכם ומבשמים את האוויר. אזור מיוחד שמור לילדים קטנים, שם ישנה ברכה רדודה המתאימה לתינוקות, פינות יצירה, טרקטורים ומכוניות על מסלול נסיעה, מתקני שעשועים, וארגזי חול. החוף אינו הומה (מלבד סופי שבוע) ואזור הילדים איננו עמוס, הוא גדול ונעים לשהייה גם למבוגרים. עבור ילדים גדולים יותר, ישנם בסמוך לחוף שולחנות פינג-פונג חיי הבר באזור מתנהלים באין מפריע ואפשר לראות אימהות ברבורות וגוזלים מטיילים על החוף ושוחים במים הצלולים. אזור אחר מוקדש לפיקניקים, כך שאפשר להתארגן ולהביא אוכל מוכן (מעדניה מופלאה שאורזת אוכל אורגני אפשר למצוא כאן ולא לשכוח להביא בקבוק יין) בחוף פועל גם קיוסק שמגיש ארוחות קלות. ההמבורגר והצ'יפס טובים למדי. יש גם דוכן גלידה, אוהל שיאצו. ובית קפה המגיש סנדוויצ'ים, עוגות, בירה ויין. ארבע רפסודות גדולות מחוברות לקרקעית האגם ומאפשרות שעות של משחקי קפיצה למים או השתרעות לשיזוף. החוף מושלם לבילויי של יום שלם. מי שיישאר עד מאוחר יוכל לצפות בדמדומים הארוכים שאין כמותם בארץ, הנמשכים עד השעה תשע בערב ויותר. טיפ: משעה שמונה החוף סגור אבל השער פתוח ומותר להיכנס בחינם לשחייה קצרה לפיקניק ולצפייה בשקיעה. בתנאי שלא משאירים בלגן. כתובת: Parco Baia delle Sirene, Località San Vigilio, Garda-VR אתר החוף דף הפייסבוק של החוף 3. פיצה השם הנדוש ביותר למסעדה המגישה פיצה באיטליה הוא “Bella Napoli”, "נפולי היפה". מקור הפיצה הוא בעיר נפולי, והפיצה הטובה ביותר באיטליה מוגשת שם. לכן פיצריות רבות מספור מתהדרות בשם זה ומאותה סיבה השם גם נחשב משעמם ולרוב לא מבטיח טובות. בורונה, ברחוב צדדי הקרוב למרכז העיר יש “Bella Napoli” אחת, שהלכה למעשה הינה הפיצרייה הפופולארית ביותר בעיר. מוסד של ממש, שהוקם לפני כשלושים שנה על ידי מהגרים מהדרום. במשך שנים השתרך תור ארוך בכניסה שאנשים עמדו בו בשמחה ובסבלנות. ב-2009 פתחו, האחים, בעלי המקום, באותו רחוב, מול המסעדה המקורית “Bella Napoli” נוספת, שמטרתה להתמודד עם הביקוש הרב לפיצה שלהם. הפיצה מצוינת. (אם כי הפיצה בנאפולי כמובן טובה יותר) הבצק מותפח בתפיחת שאור, כלומר על ידי שמרים טבעיים ולא תעשייתיים, מה שמקל על העיקול. הפיצה נאפת בתנור עצים, אותו אפשר לראות בכניסה למסעדה, והיא עבה בשוליים, ודקה במרכז. הטעמים עדינים כמצופה מפיצה שמוגשת בצפון איטליה, ובנוסף יש למסעדה תפריט המציע גם מנות פסטה, סלט, ובשר. המחירים ממוצעים וקהל הלקוחות מאוד מגוון, מהסיבה הפשוטה – כולם אוכלים שם! כתובת: Via G. MARCONI 11 Verona טלפון: 0458069182 אתר המסעדה 4. קניות וינטג' טיולים באיטליה מתרכזים בדרך כלל ביופי עוצר הנשימה של נופיה וכן באוצרות האמנות והאדריכלות שהארץ מלאה בהם. אך לאיטליה המודרנית ישנו גם צד תעשייתי ודומיננטי מאוד שכדאי להכיר. בסוף מלחמת העולם הראשונה, איטליה הייתה מדינה ענייה שאזרחיה התפרנסו בעיקר מחקלאות. בזכות הסכמים לשיתוף פעולה שנחתמו אחרי המלחמה בין איטליה לנאט"ו ובין איטליה לארצות הברית, הוזרמו למדינה כספים רבים שסייעו ביצירת מה שנקרא כיום "הבום הכלכלי". הכוונה היא לצמיחתה הפתאומית והגדולה של התעשייה באיטליה בין השנים 1953-1960, בשנים אלה נוצר המותג Made in Italy. בשנים האחרונות אותה תעשיה מפוארת, עומדת לפני קריסה בעקבות המשבר הכלכלי של 2008.אחד האזורים המתועשים ביותר, ועל כן גם המזוהמים ביותר והעשירים ביותר, הוא חבל ונטו - Veneto שבו נמצאת העיר ורונה. תושבי ונטו התעשרו במהירות גדולה במהלך שנות החמישים. אם לפרוט את המילה 'תעשיה' לפרוטות הכוונה היא למפעלי תכשיטים, רהיטים, קרמיקה, זכוכית, אופנה, תיקים, מסגרות משקפים, גופי תאורה ועוד. רבים מן החפצים שיוצרו באותן שנים מוצאים את דרכם למחסן הוינטאג' Mattarà. המקום שייך לקואופרטיב סוציאלי שמטרתו בין היתר לספק תעסוקה לנגמלים מאלכוהול ומסמים. הקופראטיב מקבל תרומות של חפצים מתושבי העיר והסביבה ולכן המחירים אינם גבוהים. השפע הנהדר שנמצא שם, מקורו בשנות הצמיחה הכלכלית והתיעוש, כלומר, אנשים פשוט מביאים את מה שיש להם בבית. אפשר לחטט בשלל חפצים ורהיטים שיוצרו באזור משנות החמישים ועד שנות השמונים כמו גם בגדים, ממותגים מבתי האופנה של ולנטינו, ארמני או פראדה. ישנן ערמות של תקליטי ויניל, תיקים, כלי בית, מראות, כלי נגינה, מכשירי חשמל וגם חפצים מתקופות מוקדמות יותר כמו סוף המאה התשע עשרה. מזכרות ומתנות מהטיול כדאי להביא ממקום כזה, בו המחירים הוגנים והחפצים הם באמת מתוצרת איטליה ומשקפים את תרבותה. כתובת: Via Pontara sandri, San Martino B.A VR 45°25'16.5"N 11°04'19.7"E5 כמה דוגמאות לפריטים שניתן למצוא בחנות יד שניה - צילומים: דורון צויבל 5. פרארי אמנם לא לבקרבת ורונה, אך טוב לדעת כי סקר שנערך לאחרונה ניסה לברר מהו המותג החזק ביותר בעולם? ובכן, "קוקה-קולה" "אפל" "גוגל" כולם מדורגים מן המקום השני ואילך. במקום הראשון נמצא מפעל המכוניות של אנזו פרארי. הסוס השחור פזור הרעמה העומד זקוף על רגליו האחריות, נכון לדהור במלוא המהירות קדימה, הוא סמלה של המכונית היפיפה. המפעל הוקם בשנות השלושים של המאה ה-20 ועד שנות ה-70 יצר מכוניות רק עבור מרוצים. מאותה שנה ואילך ייצר גם מכוניות פאר פרטיות. בסיס החברה נמצא ליד העיר מודנה Modena (המרחק מורונה הוא שעה ועשרים דקות) ובסמוך אליה נמצא מוזאון "פרארי". במוזאון מבקרים כ- 250,000 איש בשנה. הוא שופץ לאחרונה ומכונה כעת, "מוזאון העתיד". שלל חללי התצוגה פורשים בפני המבקר את ההיסטוריה של המותג כמו גם את בשורת העתיד שלו. בתצוגה הקבועה אפשר לראות את דגמים שיצרה פרארי במהלך השנים, ביניהם דגמים נדירים. ב"היכל התהילה" נמצאות המכוניות שזכו בפורמולה 1 מאז 1999. כדאי להצטרף גם לסיור המודרך באוטובוס, שלוקח את המבקרים אל תוך המפעל והמעבדות ומציג בפניהם את תהליכי העבודה. בנוסף סימולטר חצי- מקצועי מאפשר התנסות בנהיגה במכונית פורמולה 1. מסכי ענק מציגים סרטים מן העבר והווה המספרים גם הם את סיפורה של "פרארי" תערוכה נוספת מוקדשת לקשר האמיץ שבין "פרארי" והוליווד. אפשר לראות שם את המכונית בה נהג אל פאצ'ינו בסרט "ניחוח אישה" ואת ה- 275 GTB4 ex של סטיב מקווין. לנהיגת מבחן בפרארי לחצו כאן >> כדי לבקר במוזאון או להשתתף בסיור המודרך באוטובוס צריך להזמין כרטיסים מראש דרך אתר המוזאון. אתר המוזאון כתובת: Via A. Dino Ferrari 43 Maranello

אחד הדברים המיוחדים והמהנים שאפשר לעשות בורונה הוא לצאת בערב לסיבוב ברים. כאשר בורונה מדברים על לשתות מדובר במקומת שמגישים יין. הנה כמה המלצות לברי יין בעיר ורונה ברי יין את העיר מקיפים כרמים ויקבים והאזור הוא אחד מאזורי גידול ויצור היין הראשיים של איטליה. ביקבים מפיקים יינות בעלי שם עולמי כגון, ואלפוליצ'לה - Valpolicella, אמרונה - Amarone ורצ'וטו - Recioto יין קינוח בעל טעם מתוק. סיבוב ברים זה מיועד אם כן, לאוהבי יין. אין מדובר בערב השתכרות אלא טעימות. במרכז העיר פזורים מקומות רבים המיועדים לתכלית זו. מה שמיחד אותם היא העובדה שמבחר היינות המוצעים בהם לשתייה בכוס ובמחיר סביר, הוא מגוון ביותר. בדרך כלל את היין שותים בעמידה תוך טעימת מנות אנטיפסטי כמו נקניקים בליווי ירקות מוחמצים, או גבינות מתוצרת האזור עם ריבות וסוגים שונים של דבש. בחלק מהמקומות אפשר גם להתחיל בשתיה בעמידה ולאחר מכן להסב לארוחת ערב מלאה. כוס יין נקראת באיטלקית, קאליצ'ה - Calice יין אדום הוא, וינו רוסו - Vino Rosso יין לבן, וינו ביאנקו - Vino Bianco יין מבעבע , ספומנטה - Spumante אם תיקחו בחשבון ששתיית יין אורכת לפחות שעה עד שעה וחצי, יספיקו לכם כשלושה מקומות לערב, אלא אם אתם רוצים לשתות רק כוס אחת בבר ולמשיך לבא אחריו. הנה כמה ברים לדוגמה. שימו לב לראשון ברשימה, זהו מוסד ותיק בעיר בעל רשימת יינות נדירה: Antica Bottega del Vino Via Scudo di Francia, 3, 37121 Verona VR Tel: +39 045 800 4535 Enoteca Dal Zovo Oreste Vicolo S. Marco in Foro, 7, 37121 Verona VR Tel: +39 045 803 4369 Enoteca Segreta Vicolo Samaritana, 10, 37121 Verona VR Tel: +39 045 801 5824 Le Vecete Via Pellicciai, 32/a, 37121 Verona VR Tel: +39 045 468 0738

במרכז ורונה, בין קבוצת הבתים הצפופה המשתקפת בנהר האדיג'ה, מאחורי הפיאצה של הדואומו, נמצאת הספריה העתיקה ביותר באיטליה ועל פי דעתם של חוקרים אחדים, העתיקה ביותר בעולם. ספריה יקרת ערך זו ידועה בשם ספריית "Capitolare" מקור השם הוא במילה "Capitolo" אשר בלטינית כוונתה, מגורים, מגורי הכמרים ששירתו בקתדרלה של ורונה. (היא - הדואומו שכאמור נמצא בקרבת מקום) אנשי הכנסיה היו אלו אשר לפני זמן רב החלו לאסוף ולתעתק טקסטים עתיקים ונדירים, ספרותיים כמו דתיים. בכך הצילו אותם משקיעה בתהומות הנשיה, מהזנחה או מהשחתה. עד עצם היום הזה כשעומדים בלב הפיאצה, קשה לאתר את מיקומה המדויק של הכניסה לבניין המחביא בתוכו את הספריה יקרת הערך. הבניין מופרד על ידי חצר קטנה אשר "'מגינה" עליו בכך שהיא חוצצת בינו ובין האווירה העירונית השוקקת אשר מחוץ לו. קל לזהות את החזית הצופה על נהר האדיג'ה. כאשר חוצים את גשר גאריבלדי (Ponte Garibaldi) וממשיכים ללכת על המדרכה המקיפה את הנהר מרחק של חמישים מטר בערך ברחוב: Lungo S. Giorgio. חזית הבניין מזכירה את הארמונות הונציאנים, מעוצבת בה אכסדרה מרכזית שבה ארבע קשתות גדולות, את הקשתות ממסגרים חלונות קטנים הממוקמים בקומת הקרקע ובקומה השניה בתוך הבניין ההיסטורי שוררים שקט ושלווה, ומאוכסנים בו כתבי יד וספרים נדירים אשר הינם לא פחות מאוצר בלום, מה שהופך מוסד ספרותי זה לנקודת ציון תרבותית חשובה ביותר, עבור העיר ורונה ועבור איטליה כולה. בימיי הביניים היה לספריית קפיטולרה תפקיד חשוב בשימור ובהגנה על התרבות דוברת השפה הלטינית עליה איימה סכנה מצפון. כחלק מתהליך נפילתה של האימפריה הרומית פלשו עמי הצפון אל הטריטוריות הדרומיות וקבעו בהן מלכים גרמאנים – ברברים אשר שלטו על האוכלוסיה הרומית לשעבר. הפלישות היו למעשה התקפות ברוטאליות אלימות ביותר, אשר מסמנות עד זמננו אלה, ימים של אימה, בהם שרר חושך על הקיום האנושי. הפגאנים רצחו, אנסו, שרפו וזרעו הרס בכל אשר נקרה בדרכם. כדי לשמור על רמה גבוהה של השכלה בקהילות הקטנות הרחוקות מהמרכז השלטוני, היה צורך להגדיל את כמות הספרים. בתקופה ההיא הטקסטים נכתבו והועתקו באופן ידני ולכן היו נדירים ויקרים מאוד. כדי להשיג עוד ספרים, הוקמו בתי מלאכה ליצירתם. בבית המלאכה למדו את אומנות ההעתקה, הקישוט וכריכת הדפים יחדיו עד ליצירת ספר מוגמר. מהמאה ה- 6 לספירה ועד סוף המאה ה- 12, במשך שש מאות שנה, העיר ורונה בעזרת הנזירים והכמרים שימרו, ספריה ובית ספר קתדרלי, והקימו בית מלאכה ליצירת ספרים. היתה זו פעולת הצלה אשר מנעה חיסול שיטתי של נכסים רוחניים ותרבותיים. בקשר זה מעניין לדעת כי בין הספרים העתיקים אשר בספריה ישנם גם ספרים בעברית אשר התקבלו במתנה לאורך שנות קיומה הארוכות. (מהמאה ה- 6 לספירה ועד ימינו) אפשר למצוא שם חומש וספר נביאים שמקורם במאות ה- 14-15 וחלק ממגילת קלף של ספר תורה מהמאה ה-19 (בראשית א'-מו', ב') שהובאה מרוסיה על ידי חייל איטלקי, לאחר מלחמת העולם השניה. מעבר לאוצר כתבי היד, איפשרה המצאת הדפוס לספריה, לצבור את ליבו ועיקרו של גוף הידע העתיק שהיא משמרת עד היום ושעל פיו נאמד ערכה הרב. הספרים המודפסים החשובים ביותר שנמצאים שם הם: שני ספרי אינקובילה- (נקראים ספרי ערש או עריסה בעברית) אינקובולה הוא כינויי לספרים הראשונים שהופיעו בדפוס (מ- 1445-1500) ספרים אלה נדירים מאוד ויקרים ביותר. הם מבוקשים על ידי אוספים פרטיים וציבוריים כאחד. 38 ספרים מהמאה החמש עשרה. 23 ספרים מהמאה השש עשרה, בינהם עשרה כרכים גדולים שלהפוליגלוטה הקומפלוטנסית , שהודפסה בפאריז סביב שנת 1630. - הפוליגלוטה הקומפלונטנסית היא הספר הראשון שהכיל בתוכו את המקרא ואת הברית החדשה כאשר לצד נוסח המקרא בעברית מופיע גם תרגומו ליוונית, לטינית, וארמית. - 18 ספרים מהמאה השבע עשרה, 9 ספרים מהמאה השמונה עשרה ו-19 ספרים מהמאה העשרים. סך הכל 108 ספרים מודפסים אליהם מוסיפים 56 כתבי יד בעלי חשיבות עליונה, כך שיחד 165 ספרים המהווים את הלוז של הספריה. ספרים אלה כתובים בעברית, יונית, לטינית, סינית, אתיופית ואיטלקית. סרטון על הספריה

אדם מגיע למקום בו כוס של יין זולה מפחית משקה קל. הוא מוקף בשפע של אפשרויות. עליו רק להצביע על הבקבוק הנכון ולבחור. אך איך ידע במה? מה לא כדאי לפספס? על מה אפשר לוותר? כאלה הן הגבעות של ואלפוליצ'לה בצפון איטליה. המכוסות בקילומטרים של כרמים, המנוקדים באין ספור יקבי בוטיק ומספר לא מבוטל של יקבים גדולים. לכאורה רוחב ההיצע, משחק לטובת הצרכן. אך עודפות היצרנים, הייננים, המסעדנים, מוסדות "בר היין" והחנויות שמדפיהן עמוסים מן התקרה עד לרצפה המתמחות בממכר בקבוקים, עלולה לבלבל כל אחד. כל היקבים מייצרים את ארבעת היינות האזורים: ואלפוליצ'לה, ריפאסו, אמרונה- שהוא העידית שבעידית גולת הכותרת של יינות ואלפוליצ'לה, ורצ'וטו, יין הקינוח. האיכויות לעומת זאת, חשוב להדגיש, לא יהיו זהות. כשמדובר ביקבים קטנים יהיו ההבדלים תהומיים, ובקלות רבה אפשר להתקל ב"אמרונה" שאכן הינו "אמרונה" לכל דבר ועניין, אך נעשה בידיים חובבניות ואיננו כלל בן לאותו זן אצילי שהעניק ליין את פרסומו הרב בעולם. "בבית כפר טיפוסי לאזור, ביום התנהלו החיים בקומת הקרקע ובלילה ישנו בקומה הראשונה. מעלינו, בעליית הגג, התייבשו הענבים ומתחתינו תסס והתיישן היין במרתף." אומר סנדרו בוסקיאני היינן העומד בראש יקב "מאסי" הענק, בהקדמה לספרה של קיט סינגלטון "מיסטר אמרונה". מי שלא רוצה להסתכן בבחירה שגויה יבחר ביין של יקב גדול. כמו "מאסי". את יינות "מאסי" אפשר לשתות גם בישראל. אבל, צריך להבין, לא נוסעים לאיטליה כדי לשתות יין שאפשר לשתות בישראל. מי שמגיע לורונה, או לאגם גארדה, כדאי לו למצוא יקב קטן וטוב, המנוהל בידי אנשים היודעים את מלאכתם. סניור לואיג'י פלצה מן העיר ורונה, התחיל בשנת 1974 לגדל ענבים על אדמות חקלאיות שהיו לו בקרבת העיר, אך הוא עצמו, לא עבד בשדות. בצעירותו הקים חברת הובלות ובמשך 50 שנה הובילו המשאיות שלו בדים, נייר ואת בקבוקי המיץ של חברת הענק "זואג" ברחבי צפון איטליה וצפון אירופה. בתקופת השיא העסיק 60 נהגים, ובנוסף היה לחברה מוסך, בה חיכו מכונאים בהיכון 24 שעות ביממה, ממתינים להיחלץ לעזרתה של מי ממשאיות החברה שנתקעה ועלולה לאחר עם המשלוח. משלח יד זה עמד בקנה אחד עם רוח הזמן והמקום. ורונה, מעבר להיותה אזור גידול יין, נמצאת בצפון מזרח איטליה, בשפלה הפאדנית, אחד האזורים המתועשים ביותר באיטליה. התעשייה הגיע לונטו בבת אחת, ושינתה מן היסוד את חייהם של תושביו שהיו איכרים עניים עד לאותו רגע. עם סיום מלחמת העולם השנייה נדמה כאילו לקו כולם במגפת המלך מידאס, כל משלח יד בתחום התעשייה הניב זהב. כולם, זנחו את השדות והשקיעו בתעשייה. "אני זוכרת, כילדה" אומרת, מיקלה פראנדו, כלתו של פלצה, "בכל מקום ראו את המשאיות האדומות של "פלצה", חולפות בכבישים, או את הנגררים הגדולים שעמדו בצמתים ועליהם מתוחים בדים אדומים עם השם "פלצה". השם הזה היה מפורסם למדי באזור" התאומים ג'ובני ורנטו נולדו לתוך המציאות החדשה ובבגרותם הצטרפו לחברה של אביהם וסייעו בניהולה. כל אותו זמן, המשיכה המשפחה בעזרת עובדים שכירים לטפח את הגפנים באדמות החקלאיות, לבצור בסתיו ולמכור את היבול ליקבים הגדולים. מיקלה פראנדו, אשתו של ג'ובני, המופקדת על ארגון מרכז המבקרים ואירועי הטעימות, מגיעה לראיון כשהיא מאופרת בעדינות ולבושה בהידור, שערה מעוצב ומסודר, מכאן היא תמהר למשמרת בחנות הלחם של אביה, תחבוש רשת לשיער ותחגור סינר שיגן על בגדיה מן הקמח. הראיון מתקיים לבקשתה ביקב, בחדר הטעימות שנבנה זה לא מכבר וטרם נחנך. החדר מרוהט בשולחנות עץ ארוכים אשר אליהם מסבים כסאות גבוהי משענת בעלי ריפוד בצבע חום. על הריהוט החדש ניכרות שאריות של אבקת נסורת מהנגריה. במרכזה של כל משענת חומה רקום בחוטי זהב שמו של היקב, Tenuta Falezza "מהו האתגר הגדול שבעבודה בעסק משפחתי?" "הקושי העיקרי מתעורר בהתחלה. כשהילדים הצעירים צריכים ללמוד את העבודה מהדור הקודם. זה לא יותר קל, כפי שאפשר אולי לחשוב. חתני למשל, היה מאוד נוקשה עם התאומים, לא ויתר להם על שום דבר. אם הוא היה צריך לצעוק עליהם, הוא צרח ושאג עליהם פי שלוש ממה שהיה עושה עם עובד שכיר. הקושי הוא בללמוד לחיות ולשלוט על הכעס שלך כלפי ההורה, כשאתה מרגיש שלמרות שאתה בנו הוא מתייחס אליך גרוע מלעובדים האחרים. זה בלט יותר כשעבדו יחד בחברת ההובלות. זה הזיק ליחסים" "מתי הוחלט לעשות הסבה משפחתית מעבודה כמובילים לעבודה חקלאית?" "ברגע מסוים היה על חברת ההובלות להתרחב או להסגר. המשמעות של התרחבות מבחינת הבנים היתה לעבוד יותר. בתנאי לחץ גדולים, עבודה מסביב לשעון. מפני שתמיד יש משאיות בדרכן לספק סחורה. לכן הם העדיפו למכור את החברה הגדלה והולכת ולהשקיע את זמנם בעסק שהיה עד אז משני. היקב. בהתחלה הם המשיכו לגדל ענבים ולמכור אותם ליצרנים הגדולים, אבל מזה כעשר שנים שהם עוסקים גם בתהליך היצור. מגידול הענבים, בצירתם בבציר ידני, סחיטתם ויצירת היינות. הביקבוק והשיווק" "איזה ענבים אתם מגדלים ואילו יינות אתם מייצרים?" "אנחנו מגדלים בעיקר את שלושת זני הענבים מהם עושים את יינות הדגל של האזור, שהם, קורבינה. מורינלה, ורונדינלה. זנים אלה משמשים לעשיית הואלפוליצ'לה, ואלפוליצ'לה סופריורה, ריפאסו, ואמרונה. אלה הם יינות המכונים "סוסי קרב כלכלים" מפני שהם בעלי שם גדול בעולם, ומבוקשים מאוד. התנאי ליצרת יינות אלה, הוא שיגדלו ויעשו באזור. אי אפשר לקנות מאיתנו את הענבים וליצר את היין ברומא לדוגמא. תהליך היצור גם הוא יחודי ומשמעותי לאופי ואיכות המוצר. הוא מתחיל עוד כשהאשכולות על הגפן. שתיל גפן מניב כ- 20 עד 25 אשכולות, צריך לבחור מתוכם את היפים ביותר, את אלה משאירים על הגפן, את הפחות מוצלחים גוזמים ומשליכים. בדרך זו שמונת האשכולות שנשארים על הגפן מקבלים יותר כוח ותזונה מהצמח. הגפנים שלנו שתולים וגזומים בצורה הנקראת בעגה המקצועית, פרגולה, פרגולה מתאימה למי שבוצר בציר ידני, כך אשכול הענבים נתלה מהצמח בלי לגעת בדבר עד שנבצר. את האשכולות הבשלים לאחר הבציר מניחים בארגזים מחוררים ומאוורים, בכל ארגז מניחים 6 עד 8 אשכולות. החלק הייחודי ביצור יינות ואלפוליצ'לה הוא שלאחר הבציר משאירים את האשכולות העסיסים בארגז כדי שיכמשו מעט, כלומר יתייבשו, יאבדו מלחותם. אחר כך סוחטים אותם כדי לקבל את הנוזל ממנו ייוצר היין" באזור ורונה יש המון יקבים כמו שלכם, המון משפחות שיש להן אדמות חקלאיות ושמקימות ייקבי בוטיק, כולכם מייצרים את אותם יינות, מה מיוחד בכם? "כמו כל היקבים, בנוסף ליינות הקלאסים והיוקרתיים, אנו מציעים גם קו של יינות פשוטים יותר, יינות שנקראים באיטליה, "יינות שולחנים". יינות הנשתים מידי יום בבית במהלך ארוחת הצהרים והערב, העלות שלהם מתאימה לשתיה ביום יום ולא דווקא באירועים מיוחדים. במקרה שלנו נעשתה בחירה מסויימת אשר מגדירה את השוני שלנו מול היקבים האחרים. אנחנו בחרנו, במילים פשוטות, להתאמץ יותר. קו היינות השולחנים שלנו שונים לגמרי ממה שמיצרים ביקבים דומים ומהווה אלטרנטיבה מעניינת." מה שונה בו? "השוני הוא שהחלנו גם על יינות אלה את השימוש בשיטות היצור של היינות המובחרים. למרות שזה דורש מאיתנו יותר השקעה ויותר עבודה, גם הקולקציה של היינות השולחנים עוברת תהליך של כמישה ויבוש בדיוק כמו בתהליך יצור האמרונה. משימוש בשיטה זו מתקבלים יינות בעלי אחוז אלכוהול גבוה יחסית,( 13-16.5אחוז) וטעמים מורכבים ומענינים יותר מאלה שאפשר למצוא בדרך כלל ביינות מסוג זה. כך שהיחס בין המחיר לאיכות משתלם ביותר. בנוסף בחרנו להכין חלק מהיינות הפשוטים ממאה אחוז של זן ענבים מסוים. גם זנים לא מקומיים, שגם אותם אנו מכינים באותה שיטת יצור מקומית. בחירה לא נפוצה באזורנו או באזורים אחרים. זוהי אסטרטגיה שיווקית, המטרה שלנו בכך היא לבלוט ולהציע מוצר טוב, שונה מהאחרים ובמחיר מפתיע" מיקלה מציגה את הבקבוקים שנבחרו לטעימה. עיצוב הבקבוקים והתווית מבקש להעיד על תוכנם. התוויות בעיצוב מודרני, אלגנטי, חמור. בצבע שחור או לבן עם כיתוב בזהב, המשדר רצינות והידור . הבקבוק עצמו כבד, מוצק ואפילו מסורבל, בגלל משקלו קשה להרים אותו. גם הבקבוק רוצה להדגיש שהוא אינו מכיל יין שיש להתיחס אליו בקלות דעת. Rosso Veronese - רוסו ורונזה ניחוח: מורכב. רמז לשזיפים, אוכמניות, חמוציות, פטל שחור ומעט תבלינים צבע: אדום רובי עז טעם: יין יבש בעל טנינים מתוקים טעמו מלא ומלטף את החך. מימוש של הבטחת הניחוחות מצייד את היין בכוחם של היינות האדומים הגדולים. הרכב הענבים – 50% קורבינה 50 % קורבינונה 14.5 % אלכוהול Rosso Dei Falezza – רוסו דאי פלזה ניחוח: קווים ארומטים אלגנטים. רמז לשזיפים ותבלינים מבושלים אשר משתלבים עם ניחוחות טבק ועור צבע: אדום רובי מורכב, בעל השתקפויות עדינות של אדום עז טעם: בעל טעם עז בפה. מלא. נעים והרמוני. הטעם מעמיק עם הזמן. רמת האלכוהול ביין מתאזנת אל מול טננינים משיים ורכים. 16.5% אלכוהול הרכב הענבים: 50% קורבינה, 30% קורבינונה, 10% רונדינלה, 10% ענבים אדומים מקומיים "בדיעבד אתם מרוצים היום מהחלטה לחזור ולעסוק בחקלאות?" "מאוד. בניגוד למשאיות ששם העבודה מסתכמת בהבאת הסחורה ליעד והגמול היחידי מתבטא בתשלום עבור השירות. האדמה והכפר, הגפן והיין עצמו, הם כולם חלקים בתוך שלם הדורשים השקעה ותשומת לב. זהו שטר הנפדה לאיטו. על האדמה יש להשגיח לכל אורך השנה, גם כשאינה פעילה. להחליט מתי מגיעה הרגע המתאים בסוף החורף לגזום את הגפנים למשל. היין שאנחנו מייצרים דורש יישון, לכן את פירות העבודה שעשינו ב – 2012 נקצור רק ב-2018. נטעם משהו שנוצר לפני כמה שנים אך בא לידי ביטוי, או מיצוי רק ברגע הטעימה. מעבר לזה, לעבוד באוויר הפתוח, להריח את ניחוחות השדה והגפנים זו עבודה שונה בתכלית מללוות רכבי הובלה בכבישים." ומה החלום שלכם? מה המטרה שלכם לטווח הרחוק? "אני בטוחה שהם (התאומים) לא מעוניינים לעבוד קשה יותר ממה שהם עובדים עכשיו. יחד עם זאת, למוצר שהם מיצרים יש ביקוש בשוק. ואני חושבת שהם רוצים לגרום לכך שהשם הזה" היא מצביע על משענת הכסא עליו רקום השם "פלצה" בזהב, "יהיה ידוע בזכות היין לא פחות משהיה ידוע בימים שהיה מפורסם על הרקע האדום של המשאיות" הבנים רוצים להתעלות על הישגיו של האב? "אולי, כן. אבל חשוב לזכור, הם רוצים להצליח אבל הם לא רוצים לגדול עד כדי כך שאפשר יהיה למצוא את היין שלהם בסופר מרקט. יקבים גדולים מוכרים בסופר מרקט במקביל למכירה במסעדות מתוך אילוץ כלכלי שמכתיב הגודל שלהם ומספר השכירים שהם מעסיקים. כאן ביקב השאיפה היא למכור ישירות לצרכן או למסעדות באיטליה ובעולם." בגלל שהיין של משפחת פלצה לא מיבוא לישראל, הדרך היחידה להנות ממנו היא לעבור ביקב ולטעום מהיינות, לראות את ההתנהלות המשפחתית, את ההקפדה על הפרטים הקטנים, מהבציר ועד לחדר הטעימות המעוצב, שאין ספק שרהיטיו החדשים יהיו ללא רבב כאשר יקבלו את פני הלקוחות.

מפירנצה בימי המגיפה השחורה ועד למרחבי התודעה, המלצות למסעות שאפשר לצאת אליהם מהכורסה וירוס הקורונה משאיר את איטליה בכותרות, שלא בטובתה. מאז שפורסמו החדשות על הנדבק הראשון, גבה הווירוס את חייהם של יותר מ־1,200 אנשים במדינה, וכמעט 15 אלף נדבקו (טבלה מתעדכנת, באיטלקית, אפשר למצוא כאן). סגר כולל הוטל על תושבי המדינה, ומעט התנועה שכן הותרה צריכה להיות מוצדקת ומגובה באישור, תוך שמירה של מרחק של מטר בין איש לרעהו. עיסוק בתרבות ובספרות בפרט על רקע כזה עלול להיראות מיותר, ואולי סר טעם. מצד שני, נראה שאין זמן מתאים יותר לפעילות אינדיבידואלית, על־זמנית, שלא צריך לצאת מהבית בשבילה. הנה אפוא שירות לנצורים, בישראל ובאיטליה, בדמות כמה המלצות קריאה לימי הקורונה: מן הימים האחרונים ומדברי ימי האנושות, על החיים תחת הסגר ועל מסעות ביתיים, בחלל החדר או בחלל התודעה. מאה שעות של בידוד אפשר להתחיל בקולות היוצאים מאיטליה כיום. ככל שהתבהרה התמונה בנוגע לממדי המגפה, כך התרבו סיפוריהם של השוהים בבידוד, ולאחר מכן של השוהים במצור. בתחילה הנימה הכללית הייתה אופטימית, ואפילו חביבה לפרקים, גם אם הנסיבות לא היו סימפתיות. ברשימה ב"ניו יורקר" מסוף פברואר מתאר קנת' רוזן איך יצא לבלוש אחרי חותנו האיטלקי פָּפּי, בן 70 שסולד מהיגיינה, מסרב להישמע להנחיות ובאופן כללי לא מתרגש מהנגיף החדש (שטרם הוכרז כמגפה). משימת המעקב לוקחת את המחבר האמריקני – שגר זה שנים עם משפחתו אצל החותן בפֶלטרֶה, למרגלות הדולומיטים, ועדיין מרגיש כאורח בביתו – ברחבי העיר הסגורה למחצה. בעודו אורב לפפי במגרש חניה, הוא תוהה מהו הצעד הבא. "האם אתעמת איתו? האם אציב בפניו אולטימטום? האם אדווח עליו לרשויות?" הוא שואל את עצמו. "לא. אין מה לעשות מלבד להמשיך להסתכל. ולהתקלח כשאני מגיע הביתה". טים פארקס, סופר ומתרגם ספרות איטלקית בעל שם המתגורר במילאנו, כבר היה משועשע פחות. במאמר מה-9 במרץ הוא מתאר את החיים במילאנו, עיר שבימים כתיקונם היא מנוע כלכלי המושך אנשים ממוצא וממעמד כלכלי שונה, שפתאום, חולקים אחריות וגורל בשל המגפה. "אפשר רק לקוות שההבנה ההדדית הזאת, כמו ריקוד שבו אסור לנו לגעת זה בזה, תישאר גם אחרי הנגיף", הוא כותב. סילביה ביורלי, כתבת האתר "פוליטיקו" ברומא, מספרת איך בילתה המשפחה את יום הולדתה ה־70 של דודה במרחק מטר זה מזה – נסיבות עגמומיות למדי. העיר ריקה, בבתי המרקחת אין מסכות והרעיון הזר כל כך לאיטלקים – להישאר בבית עם הילדים באביב – הולך ונעשה ממשי. רומא למודת ההיסטוריה נראית פעם נוספת כאילו היא בעיצומה של מלחמה. "אני לא חושבת שמשפחות הופרדו בסדר גודל כזה במערב אירופה מאז מלחמת העולם השנייה". מסעות מהכורסה - דקאמרון, ג'ובאני בוקאצ'ו אם ההשוואות ההיסטוריות של הימים האחרונים בלתי נמנעות, המגפה השחורה מאמצע המאה ה־14 היא מועמדת טבעית. כמו הקורונה, גם היא פרצה בסין, התעצמה והתפשטה בשל מסחר גלובלי ער והכתה באירופה ללא רחם. כשחושבים על המגפה באיטליה, אין דוגמה עזה ומשפיעה יותר מדקאמרון ("עשרה ימים" ביוונית). הספר שכתב הנזיר הפלורנטיני ג'ובאני בוקאצ'ו בסוף המאה ה־14 כשעשוע קל שאפילו לא ראוי להיכתב בלטינית, נחשב לאחת מפסגות הפרוזה העולמית ובעיני רבים לספר הפרוזה הראשון בתולדות המערב. הדקאמרון נפתח בפירנצה מוכת המגפה השחורה, והעמודים הראשונים מספקים תיאור מעורר פלצות של ממדי החורבן. מתוך המצור הזה בורחים שבע צעירות ושלושה צעירים אל הגבעות של פייזולה לעשרה ימים של גרסה ימי ביניימית של בידוד. כדי להעביר את הזמן (בלי נטפליקס), הם מחליטים שבכל יום כל אחד יספר סיפור בנושא מסוים. מאה הסיפורים שהצטברו הם אנציקלופדיה חיה של הרעיונות, הערכים, הניבים והאזורים של איטליה כמעצמת מסחר עולה. אותה איטליה היא גם מבשרת התפישה ההומניסטית, שאנחנו חייבים לה לא רק יצירות מרהיבות אלא גם את ההבנה שהיום נראית אינטואיטיבית, ולפיה שבמרכז הקיום עומד האדם. לא בכדי הם מהווים מאז השראה לעשרות יצירות, ובכללן סרטו המדובר של פאזוליני הנושא את אותו שם. הכתיבה המבריקה, ההומור המושחז והרוח החופשית שיצאו מפירנצה הלומת המגפה והיוו השראה לאורך הדורות, יכולים לספק נחמה גם כיום. הדקמרון ראה אור בעברית בתרגום מופתי של גאיו שילוני ז"ל ואריאל רטהאוז, אבל הוא זמין לקריאה ברשת באנגלית ובאיטלקית. מסע סביב חדרי / גזבייה דה מסטר אחד החיבורים הבולטים בספרות הצרפתית במאה ה־18, שבכלל כתב איש צבא רוסיה בטורינו. גזבייה דה מסטר היה צייר וגנרל שפרש מהשירות הצרפתי, התגייס לכוחות הצאר ולבסוף נחת בטורינו, בעקבות אחיו, שהתמנה לשגריר הצאר בפיימונטה. לאחר שהסתבך בדו־קרב הוא נדון ל־42 ימי מעצר בית, וכאילו קרא את המדריכים האינטרנטיים לשוהים בבידוד כיום, הוא החליט לנצל את הזמן כדי לעשות משהו יצירתי. התוצאה: סיפור מסע פרודי המשתמש בכל המושגים והפאתוס של ספרי המסע של תקופתו כדי לתאר את שבתו בבית. למה לצאת למסע סביב החדר? הוא לא עולה דבר, ולפיכך מתאים גם לעניים, אבל גם לעצלנים, לפחדנים ולשבורי הלב. החדר עצמו יתגלה מחדש למטיילים גם הוא: אחרי שדה מסטר ממקם את חדרו על קווי האורך והרוחב של האטלס ומתכנן כמה וכמה מסלולים בתוכו. הוא מתפנה אל קסמיהם של האח, הכורסה והקירות. פרט לרעיון המקורי ולהומור החד, "מסע סביב חדרי" מציע לא מעט תובנות על המרחב הביתי ואישי. בדומה לגיבורי הדקמרון, השהות הרחק מהעיר ההומה מאפשרת לדה מסטר להרהר בחברה שבה הוא חי ובנפש האדם. וכמו בוקאצ'ו, דה מסטר ראה בחיבור שלו שעשוע אינטלקטואלי פעוט, אך לאחר ששלח אותו לאחיו הנערץ, האחרון ראה בו יצירה משמעותית והביא אותו לדפוס. מספר ההמשך – "מסע לילי סביב חדרי", שלאחרונה ראה אור אף הוא בעברית בהוצאת נהר – האח הנערץ כבר פחות התלהב. איך כדאי לחיות / רנה ורבין גם בימינו אפשר לערוך מסעות מבלי לצאת מהבית. אבל אם דה מסטר ביקש להתוודע מחדש אל הגבולות ואל הנוף של חדרו, למה לא לפסוע צעד נוסף פנימה, אל תוך חדרי התודעה? על מסע כזה מדווחת רנה ורבין בספרה החדש. ורבין מגדירה את עצמה כפסיכונאוטית, כלומר חוקרת חלל התודעה. היא ניגשת למשימה עם ציוד מגוון ומשוכלל, הכולל חומרים משני תודעה, כמו אייווסקה ופטריות הזיה, טיפולים בכאב בשיטת גרינברג, וגם כתבים של שפינוזה, ויטגשטיין והרמב"ם. בכל אלו היא משתמשת כדי לרדת לחקרם של מושגים שנראים לנו בסיסיים. מהי אמת? מהי אמונה, ברגע שהיא מתנתקת מן המסורת והמוסר הדתיים? אם מצליחים למשול במחשבות וברגשות החולפים, מה נשאר בתודעה? למה נראה לנו טבעי לאהוב בעת ובעונה אחת את כל ילדינו, אבל לא בני זוג שונים? מתוך החקירה האישית היא מספקת תמונה פנורמית משכנעת של קבוצה חברתית מובחנת: תל אביביים בני 25–45 העוסקים במקצועות חופשיים (בבוהמה או בהייטק), מנוכרים רגשית וחרדים, כמהים לאהבה וחוששים להיפגע. השאלה שמציבה ורבין בכותרת ספרה נותרת פתוחה, והיא במידה רבה גם התשובה שמציע הספר: חיי חקירה (והרי כבר סוקרטס, הפילוסוף הראשון, אמר שלא ראוי לחיות חיים נטולי חקירה). אומנם דמויותיה של ורבין מגיעות לצפון הארץ, לאוניברסיטה העברית, למטפלים שונים ולהודו, אבל החקירה שלהן היא פנימית, ורובה מתבצעת על השטיח במרפסת או אגב הכנת תבשיל במטבח – נסיבות הולמות למדי, למרבה הצער, גם לסגר או לבידוד בן שבועיים.

טרנטו היא בירתה של נפת טרנטינו אלטו אדיג'ה שבצפון איטליה. אדריכלות, אמנות, מוזיאונים וטבע הופכים את טרנטו ליעד טיול שאסור להחמיץ. העיר עשירה בהיסטוריה ובתרבות, נעים לטייל ברחובותיה וכיכרותיה, ובקרבתה נמצאים מקומות שלווים וקסומים, אגמים וטירות מוקפים בירק, באזור שהנוף בו מושך לב בכל עונות השנה. טרנטו: בין היסטוריה לדת העיר נוסדה בתקופה הרומית למרגלות גבעה המכונה דוֹס טרנטו (תל מצוקי שפסגתו מגיעה לגובה 309 מטר מעל פני הים. יחד עם גבעת סן רוקו וגבעת סנט אגתה, הם יוצרים את "שלוש השיניים" (טְרֶה דֶנְטי) שהעניקו לטרנטו את שמה בעת העתיקה: טרידנֶטוּם. על גבעת הדוסו נמצאו שרידי בזיליקה נוצרית מוקדמת וכן שרידי עצמות מהתקופה הנאוליתית. כיום ניתן לבקר במאוזוליאום של צ'זרה בטיסטי, לאומן שתמך בסיפוח שטחים לאיטליה, שם נמצאות גופתו ותערוכת צילומים הקשורה אליו). בימי הביניים נבנתה סביב העיר חומה מרשימה. בסביבות שנת אלף לספירה הקים קיסר האימפריה הרומית הקדושה את הנסיכות-בישופות של טרנטו. העיר הייתה מקום מושבה של מועצת טרנטו, ותור הזהב שלה היה במאה השש-עשרה, הודות לכמה בישופים שקידמו בנייה של מבנים וכנסיות חדשים. במאה התשע עשרה הייתה העיר נתונה במחלוקת בין נפוליאון לאימפריה ההבסבורגית והפכה לזירת קרבות. רק בתום מלחמת העולם הראשונה עברה לממלכת איטליה. פיאצה דל דואומו והקתדרלה של סן ויג'יליו הקתדרלה המרשימה, אחד מסמלי העיר טרנטו, מוקדשת לפטרון שלה, סן ויג'יליו. כבר במאה ה-15 נבנתה הכנסייה הראשונה במקום קבורתו של הקדוש, אבל את המבנה הנוכחי בנה ב-1212 אמאדו ד'ארוניו לבקשת הבישוף פדריקו ואנגה. ​ החזית הצפונית הפונה לכיכר המרכזית מעוטרת להפליא. המונומנט הבולט הוא "שער הבישוף" (פורטה דל וסקובו), שדרכו נכנסה לקתדרלה התהלוכה של הבישוף בעת כינוס מועצת טרנטו. המועצה התכנסה בשנת 1545 כדי להתמודד עם הקשיים שנוצרו בעקבות הרפורמה הפרוטסטנטית של לותר, שהאשים את הממסד הכנסייתי בניוון מוסרי. מרתק לראות את הניגוד בין הסגנון הרומנסקי לגובה הקמרונות המזכירים קתדרלות גותיות. מטרנטו של ימינו ועד טרנטו הרומית, בחלל הארכיאולוגי התת-קרקעי סָס בעיר פרושה רשת תת-קרקעית חשובה, פרי חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בעת שיפוץ התיאטרון החברתי, בין השנים 1990-2000. זהו קומפלקס מרתק המשלב עיר רומית בשטח של 1700 מ"ר עם חללים מודרניים (חלקם מוקצים לפעילות חינוכית ולכנסים) בסגנון "טרידנטום" הרומית, עם פסיפסים, בתים וחצרות. הסרטון "בתוך טרנטו" (Dentro Trento) לוקח את המבקר לסיור באתר הארכיאולוגי בטכנולוגיה של מציאות מדומה. זאת חוויה ייחודית שתאפשר לכם לצאת מהמולת מרכז העיר, לשקוע בדממה של טרנטו העתיקה ולטייל ברחובות הרומיים המקוריים. האתר מכונה S.A.S.S, בדומה לשם הרובע העתיק של העיר סָס (Sas). בעבר היה זה הרובע הקרוב ביותר לתיאטרון, ולכן כונה גם הרובע המוזיקלי, שכן באו אליו זמרים וניצבים של האופרות שהועלו על הבמה. הוא נהרס עד היסוד בשנות השלושים כדי לפנות מקום לפיאצה צ'זרה בטיסטי. מה-1 ביוני ועד ה-30 בספטמבר פתוח חלל התצוגה בימי שלישי עד ראשון בין השעות 9.00-13.00 ו-17:30-14.00. מחיר כרטיס הכניסה הוא 2.50 אירו. נכים ומלווים נכנסים בחינם. ניתן לארגן סיורים מודרכים בהודעה מראש לצוות: (+39-0461-230171 uff.beniarcheologici@provincia.tn.it ) אנדרטה לדנטה בשנת דנטה אי אפשר שלא להזכיר את פסל דנטה שנמצא בכיכר על שמו מול תחנת הרכבת. מדובר באחד מפסלי דנטה היפים ביותר, הן בזכות הערך האמנותי הבולט שלו והן בזכות משמעותו הסמלית. הפסל הוקם בסוף המאה ה-19 על ידי קבוצת פסלים בראשות האמן הפלורנטיני צ'זארה דזוֹקי. דנטה ניצב על הבסיס המתומן המעוטר בדמויות מהקומדיה האלוהית. הדמויות מחולקות לשלושה מפלסים: את התופת מייצג מינוס מכרתים, ששופט לאיזה מדור של התופת יגיעו הארורים שנידונו להתענות בה. את כור המצרף מייצגים דנטה ווירגיליוס שפוגשים את הנשמות שמכפרות על חטאיהן. את גן העדן מייצגים ביאטריצ'ה והמלאכים. אחת מזרועותיה מושטת לעבר האלפים, הגבול הגיאוגרפי של איטליה. הפסל מסמל את הרוח האיטלקית ואת השפה האיטלקית במחוז טרנטינו שהיה בשליטה אוסטרו-הונגרית. מצודת בואונקונסיליו מצודת בואונקונסיליו (Buonconsiglio) היא המתחם המונומנטלי הידוע ביותר במחוז טרנטינו. המצודה היתה מקום משכנם של הנסיכים-בישופים של טרנטו, והיא מורכבת מאוסף בניינים מתקופות שונות. קסטלווקיו ("מבצר ישן", Castelvecchio) הוא האגף העתיק ביותר ומעליו מתנשא מגדל עגול. בקצה הדרומי נמצא טורה אקווילה (מגדל נשר), שבו שמור "מחזור החודשים" המפורסם (המיוחס למאסטרו וֶנצ'סלאו), אחד ממחזורי הציור האיטלקיים המרשימים ביותר מימי הביניים. ארמון מניו הוא הרחבה מהמאה ה-16 שנבנתה ביוזמת הקרדינל ברנרדו קלסיו, וגם בו שמור מחזור ציורים מנייריסטי. כיום מוצגים בו אוספי האמנות והארכיאולוגיה של המחוז.כדי לבקר בו חובה להזמין מקום מראש כאן. ספורט ובילויים: אגמים ומסלולי סקי בקרבת טרנטו טרנטו הוקמה למרגלות מונטה בונדונה. לדברי החוקר אלדו גורפר, ההר הוא מסיב (יחידה גאולוגית קשיחה) אמיתי שנוצר ברובו מסלעי משקע. מאז 1934 פעלה בהר מעלית סקי שכונתה המזחלת, ומסלולי הסקי בבונדונה היו פעילים עוד לפני מלחמת העולם השנייה. האתר ננטש בשנות השבעים, עבר הסבה והוקם בו מצפה כוכבים כדורי המכונה "מרפסת הכוכבים" (Terrazza delle stelle), בניהולו של מוזיאון המדע של טרנטו. ההר גובל ממערב בעמק האגמים, שנקרא כך על שם שבעת האגמים היפהפיים הטובלים בנוף המלבלב של מחוז טרנטינו על הריו המרשימים (בעמק נמצא אגם טובלינו שבו טירה עם מסעדה וטיילת הנושקת לאגם, ואגם למאר המוקף בקירות מצוקים המעניקים לו מראה של בריכת שחייה טבעית). לא חסרות אפשרויות לפעילות תרבותית או ספורטיבית בטרנטו בקיץ וגם בחורף. אם יש לכם כמה שעות לטיול מחוץ לעיר תוכלו לבקר באגם ברָיֶיס המפורסם, בגובה 1496 מטר מעל פני הים. בקיץ בורקים המים כמראת אזמרגד ירוקה ובחורף, כשהאגם קפוא לגמרי, אפשר לצלם תמונות עוצרות נשימה ללא שימוש בפילטר. זהו גן עדן לחובבי אופניים וטיולים רגליים ארוכים, למבוגרים ולילדים. החל מהשנה מוגבל מספר המבקרים. להזמנות כאן. לגולשים מחכים במחוז טרנטו מסלולי סקי באורך כולל של 860 ק"מ. מומחי הסקי מדרגים את מדונה די קמפיליו (Madonna di Campiglio) במקום הראשון, ואחריו את פינצולו ומרילבה (Pinzolo / Marileva). אבל פולגריה (Folgaria) הוא האתר הקרוב ביותר לטרנטו, במרחק שלושים קילומטר, ואפשר להגיע אליו ברכבת ליום גלישה במדרונות ההרים סרדה (Serrada), מצומונטה (Mezzomonte) או סן סבסטיאנו (San Sebastiano). באותו מרחק נמצא גם אגם לברונה (lago di Lavarone), שאפשר לבלות בו יום קיץ מהנה עם שמש, רחצה וסירות פדלים. מסלולי סקי בפולגריה MaRT: המוזיאון לאמנות פוטוריסטית במרחק קילומטרים ספורים מהעיר טרנטו שוכן אחד המוזיאונים המפורסמים ביותר באיטליה. MaRT - המוזיאון לאמנות מודרנית ועכשווית של טרנטו ורוורטו, שהיה סגור תקופה ארוכה בשל המגיפה, נפתח שוב לאחרונה וחנך את עונת התערוכות החדשה עם כתיבת שורות אלו הסתיימה תערוכה המוקדשת לרפאל ולשלושה מהאומנים החשובים ביותר של המאה העשרים: פיקאסו, דה קיריקו ודאלי. התערוכה התעמקה בשאלת ההשפעה האמנותית של רפאל על שלושת האומנים המפורסמים, והוצגו בה מאה יצירות מופת שהושאלו מהמוזיאונים המפורסמים ביותר בעולם, מהאופיצי בפירנצה ועד מוזיאון פיקאסו בפריז. זו רק אחת מהתערוכות המתחלפות במוזיאון, בתקופה בה אפשר ליהנות גם מעצם החזרה לנורמליות ומהאפשרות לחזות באמנות בגודל טבעי.לחזות באמנות בגודל טבעי מוזיאון ה-MaRT מכיל אוסף קבוע של למעלה מ-15,000 יצירות: ציורים, רישומים, תחריטים ופסלים. לבו של המוזיאון הוא אוסף אוונגרד מהמאה העשרים ובו בין היתר יצירות של האמנים קארה ודפרו. בתערוכות מוצגות יצירות מאוספים ציבוריים ופרטיים. ניתן להזמין באופן מקוון כרטיסים לביקור בתצוגה המשתרעת על פני חמשת אלפים מ"ר. בחירת התאריך (גם לאותו יום) תפתח תפריט עם זמני הכניסה השונים (מוגבלים) וציון האזורים במוזיאון הזמינים לאותן שעות. התעריף המלא הוא 11 אירו והתעריף המוזל הוא 7 אירו (מעל 65, צעירים בני 15-26, וקבוצות בהזמנה מראש של עד 10 אנשים) לאתר לחצו כאן. אוכל ויין בטרנטינו לטרנטו תרבות אוכל ויין ייחודית, ותוכלו לומר שהייתם בה רק לאחר שתטעמו מאחת המנות המסורתיות, לצד כוס מרצמינו (Marzemino). המטבח המקומי מציע בשר מיובש מלוח (carne salada), קנדרלי (canederli), ברו ברוזה – (brò brusà) - (מרק על בסיס רביכה מועשר בבייקון ושעועית), חביתת תפוחים (frittata di mele), טורטל תפוחי אדמה – (tortel di patate) - (סוג של לביבה) והפוצונה של מואנה (puzzone di Moena), הגבינה המסריחה המפורסמות. שוטלברוט (schuttelbrot) הוא סוג של קרקר עגול או פיתה פריכה מקמח שיפון, מלח ותבלינים. גבינת הפוצונה של מואנה - puzzone di Moena

בעיר בארי השוכנת לחוף הים האדריאטי בדרום איטליה ישנו מאכל אחד עליו יסכימו כולם, הוא אחד מסמלי העיר, הכירו את ה "פנצרוטו" לאורך חוף הים האדריאטי שוכנת העיר בארי, היא ידועה בעיקר בגלל שרידי הקדוש סן ניקולה ובנמל הסחר שלה. בביקור בה מתבקש לבלות לפחות חצי יום בעיר העתיקה, ליבה הפועם של העיר. מומלץ ללכת לאיבוד במבוך סמטאותיה הצרות וכיכרותיה המרוממות. כאן, בין ריח הפוקצ'ות הטריות לבגדים שנתלו לייבוש, נוכל להבחין ולגלות ארומה נוספת זו של ריח הפנצרוטו המטוגן. המנה שהיא מסמליה של העיר בארי הגיעה לעולם עוד במאה ה -16, זה קרה כשעקרת בית אנונימית הפכה שאריות בצק לצורת סהר מעורר תיאבון, אותו היא מילאה במוצרלה ועגבניות וטיגנה אותו והרי לכם: "הפנצרוטו". המנה היא חלק מהרפרטואר האיטלקי בקטגורית "אוכל עני" - ''cibo povero'', במקרה הזה דרומי, כל זאת בגלל העלות הנמוכה של מרכיביה, מנת הפנצרוטו ללא מאמץ מיוחד עשתה דרכה לסצנת אוכל הרחוב האיטלקית. אפשר להקדיש שעות לדבר על כמה שהיא טובה ואיך היא מייצגת את התרבות של תושבי בארי, אבל מה הוא סוד ההצלחה? בערב טיפוסי ושקט בבארי הפנצרוטו לא יחסר, בליווי בירה פרוני קפואה למהדרין, גם בחורף. את הפנצרוטו לא אוכלים בישיבה זקופה ליד השולחן בסכין ומזלג. יש טקס אכילה ברור, צורת העמידה, הבעת הפנים... נוגסים את הנגיסה הראשונה בעמידה כך משחררים את האדים מכיס הפנצרוטו, ואז נשענים קדימה עם פלג הגוף העליון ועומדים ברגליים מפושקות עד הביס האחרון: הפנים מקבלות הבעה די דומה אצל כל אוכלי הפנצרוטו, השפתיים מרמזות על חיוך כאילו כואב, המוצרלה נמתחת וצריך לקרוע אותה עם הידיים. בינתיים הבירה מתחממת. זו הפשטות המאפיינת את הפנצרוטו ואת בארי בה האוכל והעיר נמצאים בסימביוזה מתמדת, מה שהופך את האירוח לאורח חיים. הפנצרוטו הוא אחד המרכיבים של משוואה זו: ידידות, אחווה, שייכות גם הם מרכיבים חשובים. סעו לבארי, תאכלו טוב, עם פנצרוטו בידכם תשיגו שלווה, עד הכווייה... המתכון לפנצרוטי מבארי, למתחילים: מצרכים 250 גרם קמח סולת (סמולה - עדיף טחון פעמיים) 250 גרם קמח לבן 00 300 מ"ל מים פושרים 10 גרם מלח מלח 2 כפיות סוכר 3 כפות שמן זית כתית מעולה 10 גרם שמרי בירה טריים 6 כפות רוטב עגבניות 1 ק"ג מוצרלה שמן בוטנים (לטיגון) אופן ההכנה: שמים בקערה גדולה את שני הקמחים, המלח, הסוכר, השמרים והשמן. יוצקים מעט בכל פעם את המים הפושרים ולשים את הבצק עד שהוא הופך גמיש. מכסים את הקערה בניילון נצמד ונותנים לבצק לנוח בתנור כבוי לפחות שלוש שעות. בינתיים חותכים את המוצרלה לקוביות קטנות ומשאירים אותה במקרר במסננת עם צלחת מתחת, כך שהיא תגיר את הנוזלים. לאחר שלוש שעות לוקחים את הבצק ומחלקים אותו לכדורים קטנים. מרדדים אותם בעזרת מערוך, מניחים מעל את המוצרלה ומלית העגבניות וסוגרים היטב לצורת סהר. מטגנים מיד בשמן חם ומגישים את הפנצרוטו כאשר הוא עדיין חם. מימין המצרכים להכנת הבצק ומשמאל לפני ערבוב - צילומים: סימונה דה ברטולו מימין הבצק לאחר 3 שעות, משמאל לאחר טפיחה של 3 שעות - צילומים: סימונה דה ברטולו מימין הכנת כדורים מהבצק, משמאל כדור מרודד לקראת מילוי - צילומים: סימונה דה ברטולו מימין מילוי הבצק במוצרלה ורוטב עגבניות, משמאל סגירת הכיסון לצורת הפנצרוטו - צילומים: סימונה דה ברטולו מימין טיגון הפנצרוטו בשמן, משמאל הפנצרוטי לאחר טיגון - צילומים: סימונה דה ברטולו סימונה אוכלת את הפנצרוטו בעמידה טיפוסית לאכילת פנצרוטו

מה הופך ארוחה לבלתי נשכחת? אנחנו אוכלים אמנם עם הפה ולועסים עם השיניים, אבל גם העיניים משחקות תפקיד חשוב באכילה. מראה המנות מגיע אל מוחנו והוא מגיב בתיאבון או בתחושת דחייה. זו תגובה אינסטינקטיבית ומהירה, המתרחשת תוך שבריר שנייה עוד לפני שטעמנו את האוכל עצמו, והרגע הזה שבו הזיכרונות והאוכל נפגשים, הוא שמעצב את הזיכרון והחוויה מסעדה: אוסטריה פרנצ'סקנה - Osteria Francescana כתובת: Via Stella, 22, Modena טלפון: 059223912 3 כוכבי מישלן הציפיות לקראת הביקור המתוכנן במסעדתו של אחד השפים המפורסמים בעולם, מאסימו בוטורה, היו גבוהות במיוחד. את ההזמנה היה צריך לבצע כחצי שנה מראש והיה מקום רק לארוחת צוהריים, לצורך הארוחה נסעתי במיוחד לעיר מודנה, ולמרות האכזבות שחוויתי בביקורים קודמים במסעדות עטורות כוכבים, הפעם ציפיתי שהביקור ישאיר חותם כלשהו. השף בוטורה התפרסם בזכות האומץ שלו לפרש מחדש מנות מסורתיות מהמטבח האיטלקי, ובייחוד ממחוז אמיליה רומאניה. לא לחינם היה זה פרק בכיכובו של בוטורה שפתח את העונה הראשונה של סדרת הבישול "שולחן השף" בנטפליקס. כשהתיישבתי במקום הבנתי מיד – בוטורה החליט לשחק לא רק עם האוכל, אלא גם עם התודעה שלנו. בתפריט הטעימות החדש שלו הוא מזמין את הסועדים לקחת חלק במסע קולינרי באיטליה, אבל בעיקר שם לו כמטרה לשבור את המוסכמות. לא רק את אלה של המטבח האיטלקי, אלא של חוויית האכילה בכלל. היכונו למשחקי תודעה דרך אוכל... לא בטוח שבחרתם להשתתף בזה, או שציפיתם לזה, ואף אחד גם לא מבטיח שיהיה לכם טעים, כי הרבה דברים יהיו הפוכים ולא צפויים... מוכנים? עוד לפני הסקירה של הארוחה עצמה, אני רוצה להניח בפני הקוראים שאלה שמטרידה אותי בקשר למסעדות עטורות כוכבים. מה פשר האובססיה עם איזון הטעמים? חבר טבח איטלקי אמר לי פעם: ”בישול זה בסך הכל כימיה עם קצת אהבה“. כשהוא דיבר על כימיה הוא התכוון לאיזון בין הטעמים, ולזה מצטרפת האהבה – המרכיב הסודי, המשתנה הנעלם במשוואה שהופך את האוכל לטעים או לא. עניין פילוסופי? לא, זה פרקטי! זה המרכיב ששובר את האיזון ונותן עוקץ וטעם ייחודי, ועוד אחזור לעניין הזה בהמשך. תפריט הטעימות אצל מאסימו בוטורה (נכון לאוקטובר 2022) מורכב מ-15 עד 18 מנות (תלוי איך סופרים), וניתן להוסיף תפריט טעימת יינות לליווי הארוחה (כתשעה סוגים שונים של יין). ארוחת הצוהריים מוגשת בין 12:30 ל-16:30. קוד הלבוש הוא קז'ואל אלגנט, וכך גם הייתי מגדיר את האווירה: כעשרים שולחנות פרוסים בשני חללים נפרדים, והעיצוב הוא איטלקי מודרני בהשראת אומנות ומוזיקת ג'אז, בשילוב כמה תמונות של מאמות איטלקיות מרדדות פסטה. את המנות מגיש צוות גדול של מלצרים צעירים אך מקצועיים, אשר הפגינו בקיאות בנוגע לכל מנה שהוגשה לשולחן. ארוחת צוהריים - אוקטובר 2022 עלויות: תפריט - 320 אירו / תפריט יינות 210 אירו. להזמנות מראש: אתר האינטרנט התפריט - הגריסיני - השולחן - צילומים: דורון צויבל יש לציין שעל השולחן ניצב תפריט הטעימות בגרסה המודפסת, ובנוסף על שולחן קטן ונמוך יותר היה קוד QR שאותו ניתן היה לסרוק על מנת לקרוא את התפריט הרגיל של המסעדה, alla carta. לא ניתן לערבב בין שני התפריטים באותו שולחן, כלומר אם אחד הסועדים מחליט לאכול מתפריט הטעימות כולם חייבים לעשות כן וכך גם לגבי התפריט הרגיל. כל השולחנות סביבנו החליטו לבחור בתפריט הטעימות, מתברר שהבחירה להציג את תפריט הטעימות על השולחן עצמו גרמה לסועדים לבחור דווקא בו. החלטה שיווקית או תדמיתית? הוגש לנו אפריטיבו על בסיס ג'ין עם מלחים, סלרי, וניל ועלי דפנה. הקוקטייל הוא מחווה ליצרן משקאות מקומי בשם באלדו באלדיניני, המייצר משקאות חריפים בטעמים מיוחדים. המנות הראשונות שהגיעו לשולחן היו זעירות ומפתיעות: פחזניה, פנקייק, ותה. את מקומו של מילוי הקרם המתוק בפחזניה החליף דג בקלה מוקרם (מנה ידועה במחוז ונטו, ובוונציה בפרט); הפנקייק הזעיר נח על מצע הדומה לשוקולד ומעליו פוזרו ביצי דגים שנראו כמו פירות יער, והתה שהוגש בכוסית קטנה היה בעצם ציר של מרק ריבוליטה המזוהה כל כך עם טוסקנה. משחק התודעה החל... בעודנו דנים במנות האלה הגיעה לשולחן מנה מהתלת נוספת - עוגת פאנטונה. מדובר כידוע במאפה מתוק וקלאסי שנאכל בעיקר בתקופת חג המולד. אפשר לטבול את הפאנטונה בקרם, או לאכול אותו כפי שהוא, אבל כאן מגיש אותו בוטורה בגרסה מלוחה ובגודל אישי. הצגת המנה לוותה בהסבר על כך שהיא מכילה את ארוחת חג המולד 365 יום בשנה, ונכללו בה שני מרכיבים נוספים – עדשים וקוטקינו – שני מאכלים מסורתיים שמוגשים תמיד לשולחן בחג המולד. קוטקינו הוא נקניק חזיר מיוחד שמחומם בדרך כלל, אבל כאן במילוי הוא שימש כתוספת מלוחה. מרקם הפאנטונה היה רך להפליא ואדים עלו ממנו כשבצעתי אותו. זה בהחלט היה הפאנטונה האוורירי והקליל ביותר שאכלתי, וגם השילוב המלוח של התוספות היה טבעי ומצוין. עוגת פאנטונה אישית במילוי עדשים ובשר חזיר מלוח - צילומים: דורון צויבל בשלב הזה הגיע בוטורה כרוח סערה לעשות סיבוב נימוסין בין השולחנות, שאל מהיכן אנחנו, והיה מופתע שאנחנו מישראל אך דוברים איטלקית. הוא שידר תחושה שקורים דברים ושהוא ממהר לאנשהו, עבר בין כל השולחנות, דיבר אנגלית במבטא איטלקי חזק, וכשאחד הסועדים החמיא לו על אחת המנות הוא דרש שיכנס למטבח ויאמר זאת לטבחית האחראית בעצמו. המנה הבאה תוארה בתפריט כמרק דגים מהים האדריאטי. בכוס קטנה הוגש מעט ציר דגים ובתוכו כמה פיסות דג (את חלקן לא הצלחתי לזהות). הטעם היה ללא ספק של דגים אך עדין מאוד, והיו גם צמחי ים שהוסיפו פריכות למנה. טעים. המנה הבאה נקראה "בַּצּוֹרֶת בנהר הפו ושינויי האקלים". על מנת להדגים את הנושאים האלה הוגש לשולחן דג ממי נהר הפו, חומוס יבש נמרח על דפנות הצלחת, ואת כל זה שטף נוזל דגים כהה. על הדג הונחו ספק עלים ספק פטריה שעברו תהליך בישול מסתורי שהעניק להם פריכות נעימה, כזו שנתנה קונטרה לרכות בשר הדג. מנה טעימה. לאחר מכן הוגש ריזוטו שרוצה להיות בורלנגו (Borlengo). בורלנגו היא מנה שנולדה בתקופות של עוני ומגיעה במקור מהרי האפנינים באזור מודנה. זהו קרפ דקיק על בסיס מים או חלב המקופל לצורת משולש וממולא בשומן חזיר, שום וגבינת פרמיג'אנו מגוררת. בוטורה עושה מחווה למנה המקומית האלמונית הזו, והתוצאה מצוינת: הריזוטו קרמי כראוי, הטעמים מאוזנים והרכות מנחמת. אי אפשר לוותר על הפסטה, כמובן, ובמקרה הזה שימש הרביולי ככלי קיבול לרעיונותיו של השף. בוטורה מחלק את איטליה באופן סימבולי לשלושה חלקים: רביולו במילוי ריקוטה עם מעט קינמון (צפון), רביולו בשר בליווי ציר (החלק הדרומי של הצפון), ורביולו שבור עם ירקות (דרום). אי אפשר להתעלם מהפיוטיות ברביולו השבור, ומשף צפוני שכך רואה את הדרום. הטעמים במנה היו עזים וכל אחד מהרביולי היה שונה מקודמו. בולטת העובדה שכאן לא חיפשו איזון. המנה הבאה הייתה גרסה אלטרנטיבית לפורקטה. הפורקטה היא מאכל רחוב נפוץ במרכז איטליה – בשר חזיר מבושל ללא עצמות ומתובל בסלסה ורדה. הפורקטה מוגשת בדוכנים ונאכלת לרוב בכריך בעמידה, והניגודיות בין החלק החיצוני והקרנצ'י לבשר הרך הוא סימן ההיכר של המנה. כאן בוטורה משחק קצת עם הרעיון, ומשתמש בדג רומבו (Turbot fish) למילוי הפנימי. את החלק החיצוני והפריך הוא ייצר מחיטה קלויה, והתוצאה אכן הזכירה במראה ובמרקם את הפורקטה. את המנה ליווה רוטב תרד ואורגנו והסלסה ורדה הוגשה מעל. צריך להכיר את המקור בשביל להבין את המשחק ואת האינטרפרטציה שהעניק בוטורה למנה הקלאסית. המשחק בתודעה נמשך: המנה הבאה בתפריט מוצגת כבשר צבי בר על הגריל, והנחנו שבשלב הזה של הארוחה תגיע מנה עיקרית מוקטנת כי אנחנו בכל זאת במסגרת תפריט טעימות גדול. שוב הפתעה – בפועל אין במנה בשר כלל, ואל השולחן הגיעה מעטפת של רדיקיו אדום ממולא בעוד כמה סוגי רדיקיו וקרם פטריות, ומעל פטריות כמהין ורוטב פירות יער המדמה את רוטב הבשר. המנה משקפת טרנד צמחוני שנשזר בקולינריה העכשווית: חיקוי מנות בשריות תוך שימוש בירקות. המראה מבלבל את העין, אבל הטעמים לא, הם שונים. המסקנה היא שאם בוטורה היה רוצה, הוא היה יכול לפתוח מסעדה צמחונית ללא בעיה. המנה הבאה נקראת "Think Green is a State of Mind" אנחנו בשלבים הסופיים של הארוחה ולחשוב שבוטורה יגיש עוד ירק נראית מגוחכת, ואכן לא בירק מדובר. שלושה מרכיבים למנה: סורבה עם נגיעה של עשב לניקוי החך מהטעמים הקודמים, שיבולת שועל קרנצ'ית מאוד, וגֶּבֶן מחלב פרה שנעשה במקום. המנה לא מתוקה אלא ניטרלית, והרעיון כאן הוא להגיש מנה שכל כולה טבע נקי כמעט ללא התערבות, בהחלט מרענן. המנה הבאה נקראה "כמעט ספגטי ברוטב עגבניות". בשלב הזה כבר קשה להיות מופתעים, ואכן, כבר לא הופתעתי לגלות שאין עגבניות במנה. הספגטי היו עשויים מדובדבנים חמוצים ופלפלים, מעל פוזרו שקדים ועל הכל נמזג קרם פרמיג'אנו. המנה טעימה, אך חסרה כאן העגבנייה (משהו שאף פעם לא יחסר כמובן במטבח האיטלקי...). נראה שהגענו לצעדיו האחרונים של המסע באיטליה, והפעם מוגשת לשולחן שלישיה נוספת (הייתה לנו אחת כזו בהתחלה, זוכרים?) – מקרון עם כבד ונציאני, קנולו במילוי קרבונרה, ושוקולד מהגן של מריה לואיג'ה. ההוראות שקיבלנו היו לאכול משמאל לימין, מהמלוח למתוק. שוב אנחנו מטיילים מונציה שבצפון לרומא שבמרכז וסיציליה שבדרום, ומסיימים עם השוקולד הצפוני, המוגש עם עלים מרעננים. הכל מאוד טעים. אחת המנות האייקוניות של בוטורה היא עוגת לימון שעליה מספרים שנפלה במטבח וקיבלה את השם "אופסס נפלה לי עוגת הלימון", היא כלולה בתפריט המסעדה ומוגשת שבורה בכוונה. הסיפור עצמו מסופר באותו פרק של "שולחן השף" אותו הזכרתי בראש הכתבה. כמחווה למנה ההיא, בוטורה סוגר את התפריט עם מנה בשם "אופסס שכחתי את הקפרזה", ואותה עגבנייה שחסרה לנו בספגטי מופיעה כאן כקינוח. כידוע מנת ה"קפרזה" מפורסמת בכל איטליה ומורכבת מפרוסות של עגבנייה טרייה ומוצרלה. והנה השוס, קפרזה בתור קינוח בצורת עגבנייה. העגבנייה עשויה משוקולד בטעם עגבנייה, המילוי הוא מוס שוקולד לבן ותותים עם מוצרלה ועגבנייה, ומנעד הטעמים נע בין מתוק לחמוץ. המראה מדהים, אבל הטעם לא קלע בול אצלי. לסיכום המסע באיטליה עם בוטורה, הנה כמה שאלות ששאלתי את עצמי: היה לי טעים ? כן, חלק מהמנות היו לי טעימות מאד, וחלקן טעימות למדיי אבל היה חסר בהן אלמנט ה"וואו", משהו שישאיר אותי מופתע. הייתה חוויה? בהחלט כן, לא מדובר רק באוכל, יש כאן מחשבה, סיפור אותנטי והשקעה גדולה מאד מאחורי הקלעים. מה הייתי עושה אחרת? הייתי מתמקד יותר, מזמין מהתפריט הרגיל, מנות שבגללן המסעדה של בוטורה דורגה כטובה בעולם לאורך שנים, וגם הבטן שלי הייתה מברכת על כך. זו מסעדת כוכבים טובה? בהחלט כן, בניגוד למסעדות כוכבים אחרות בהן אכלתי לאורך השנים, כאן יש חיבור ברור בין המרכיבים לתוצאה הסופית ולמסורת, כאן לא אוכלים קצף בטעמים... האם הביקור השאיר אצלי חותם? בהחלט אזכור אותו, האמביציה, האג'נדה והיצירתיות של בוטורה מורגשים באוכל שלו, יחד עם נאמנות לשורשים, אך ישארו איתי השאלות, למה הייתה נחוצה כל ההשקעה במשחק התודעה? האם בשינוי מודעות עסקנו? שינוי הרגלי אכילה? או שזה הכל הצגה לסועד? אם הייתה כוונה להשאיר חותם אומנותי זה לא קרה אצלי. הייתי ממליץ למי שנוסע לאיטליה? רק למי שכבר מכיר טוב את המטבח האיטלקי ורוצה לחוות זווית שונה שלו, אחרת זו חצי הנאה, כמו ללכת להופעה בלי להכיר את השירים.