לכל מדינה יש את הזמרים האיקוניים שלה, שדורות שלמים גדלו על המוזיקה שלהם. מיהם, אם כן, השלמה ארצי, יפה ירקוני ואריאל זילבר האיטלקים? מיהם הזוהר ארגוב, ירדנה ארזי וחווה אלברשטיין של ארץ המגף? רשימת היוצרים הגדולים והמשפיעים ביותר באיטליה היא ארוכה במיוחד. בכתבה זו, הראשונה מתוך שלוש, נתמקד בכמה מהיוצרים החשובים ביותר שכל חובב מוזיקה איטלקית חייב להכיר
פברואר הוא ללא ספק החודש המתאים ביותר לדבר על מוזיקה איטלקית, ולו בשל העובדה הפשוטה שבימים אלה משודר פסטיבל סן רמו, מוסד תרבותי שאף איטלקי לא יכול לברוח מפניו. בין אם אתם מעריצים שרופים או שונאי הפסטיבל, דבר אחד בטוח – אין אדם במדינה שלא מכיר את שירי התחרות ושאין לו דעה מנומקת ומפורטת על הזוכה.
מידי שנה מצליחים זוכי פסטיבל סן רמו לעורר מחלקות בקרב צעירים ומבוגרים כאחד, והוויכוחים על השירים הטובים ביותר הם אינסופיים. ועדיין, ישנם כמה זמרים שהתפרסמו לא מעט בזכות הפסטיבל הזה, נכנסו לקונצנזוס, והפכו לנכס צאן ברזל.
לכל מדינה יש את הזמרים הקלאסיים והאהובים שלה, שעליהם גדלו דורות שלמים, וגם לאיטליה יש כמה כוכבי תרבות בלתי מעורערים. בכתבה הזאת, הראשונה מתוך שלוש, נפגוש כמה מהשמות הגדולים והחשובים ביותר שכל חובב מוזיקה איטלקית חייב להכיר.
דומניקו מודוניו, הזמר-המשורר האיטלקי המסורתי
"נפלא, איך אתה לא שם לב עד כמה העולם הוא נפלא..." שר דומניקו מודוניו (Domenico Modugno), ואז מתחיל הפזמון, נוקב ומתוק במידה שווה, של אחד משיריו המפורסמים ביותר – Nel blu dipinto di blu (volare). לאורך הקריירה שלו שר מודוניו שירים בעלי עומק, שהתמקדו כמעט תמיד בנושאים כמו פרידות כואבות והמוות ובכל זאת הצליחו לרתק את המאזינים. השיר הידוע ביותר של מודוניו, שהכתב ביחד עם פרנקו מיליאצ'י (Franco Migliacci), נולד בעקבות שני אירועים: חלום שחלם מיליאצ'י על ציור של שאגאל, ובו ראה פסוקים כתובים על הרקיע, וסופה חזקה שהתפוצצה בשמי רומא והעיפה לאוויר את כל הגיליונות שעליהם כתבו השניים טקסט שבעקבות האירוע עובד מחדש והפך לפזמון המפורסם.
מודוניו היה קנטאאוטורה (cantautore, כלומר זמר-משורר) קלאסי, שכתב, הלחין וביצע את השירים שלו בעצמו. הוא נולד בעיירה היפהפיה פוליניאנו אה מארה בשנת 1928, ולאורך כל חייו המשיך לשאת את מחוז הולדתו עמוק בליבו. גם תושבי המחוז, מצידם, נשאו אותו בליבם ועד היום ניצב על הטיילת בעיר פסל גדול של מודיניו שיצר הפסל הארגנטינאי הרמן מג'ר.
לאורך השנים הקליט מודוניו כ-230 שירים וזכה ארבע פעמים בפסטיבל סן רמו, שיא שאף אחד אחר עדיין לא הצליח לשבור. משפחתו של מודוניו רצתה שהוא ילך בעקבות דודו ויתגייס למשטרה, אבל למודוניו היו תוכניות אחרות, ובמקום שוטר הוא הפך לממציא הפופ האיטלקי, כוכב במדינה שעדיין ליקקה את פצעיה אחרי מלחמת העולם השנייה.
פלייליסט לשיריו של דומניקו מודוניו:
פרנצ'סקו דה גרגורי ולוצ'ו דאלה – הנסיכים של הזמר האיטלקי
גם אלה שנולדו בשנות חמישים וגם אלה שנולדו בשנות התשעים מזמזמים מידי פעם את אחד השירים הידועים של פרנצ'סקו דה גרגורי (Francesco de Gregori) – שירים שנכנסים ללב ולא יוצאים יותר מהראש.
אם אי פעם יצא לכם להיות באחת ההופעות שלו, בוודאי שמתם לב לכך שקהל המעריצים שלו חובק דורות, ואת השורות ממלאים גם מעריצים שמאזינים למוזיקה שלו עוד מתחילת הקריירה שלו וגם צעירים שגילו אותו רק לאחרונה.
פרנצ'סקו דה גרגורי הוא הרבה יותר מ"סתם" זמר – הוא נחשב למשורר ומספר הסיפורים האיטלקי, והמילים שהוא רוקם עוסקות בנושאים פשוטים ואמיתיים שכולם יכולים להזדהות איתם. בזכות מגע הקסם של הזמר והיוצר הרומאי מצליחים הטקסטים להפוך לפלאים קטנים ומרגשים. השיר המיתולוגי LA DONNA CANONE משנת 1983, אחד השירים הידועים ביותר בשפה האיטלקית, הוא טקסט עשיר מרגש שנולד בהשראת סיפור אמיתי: יום אחד שמע דה גרגורי שקרקס נודד התייתם מהאטרקציה היפה ביותר שלו, לאחר שכוכבת המופע, אישה שנהגו לירות מתוך תותח, עזבה את הקרקס כדי לרדוף אחר הדבר שבו התאהבה. מאותו סקנדל נולד השיר הקלאסי, שמדגיש עד כמה חשוב שנסתמך על האינסטינקטים שלנו ונרדוף אחרי חלומותינו.
כמה מהשירים הידועים ביותר של דה גרגורי הם SEMPRE E PER SEMPRE ו-BUONANOTTE FIORELLINO, וגם היום הוא מצליח למלא אצטדיונים ואולמות בזכות השירה הצרופה שמייחדת אותו כאמן.
פלייליסט לשיריו של פרנצ'סקו דה גרגורי:
לצד דה גרגורי ניצב נסיך נוסף: לוצ'ו דאלה (Lucio Dalla), אחד האומנים החשובים ביותר במוזיקה האיטלקית. דאלה החל את הקריירה שלו כנגן אקודריון וניגן ב-1967 עם ג'ימי הנדריקס. הוא פרץ לקונצנזוס האיטלקי בין השנים 1979-1981 בין היתר בזכות כמה שיתופי פעולה חשובים, והשירים שכתב באותה התקופה נחשבים עד היום לכמה מהטובים ביותר שלו (בעיקר השירים שאת מילותיהם כתב בעצמו), כמו למשל L’anno che verrà המיתולוגי, שמלווה כל תחילת שנה אזרחית חדשה באיטליה. אחד השירים הידועים ביותר שלו הוא Caruso, שנכתב בהשראת זמר האופרה הנפוליטני אנריקו קארוזו (השיר מכר עד היום למלעה מ-38 מיליון עותקים ברחבי העולם).
קארוזו - נכתב בהשראת זמר האופרה הנפוליטני אנריקו קארוזו
לוצ'ו דאלה נולד בבולוניה, והקדיש לעיר הולדתו את השיר Balla balla ballerino, שעסק בפיגוע הנורא שהתרחש בתחנת הרכבת בעיר בשנת 1982. בניגוד לפרנצ'סקו דה גרגורי, שמעולם לא השתתף בפסטיבל סן רמו, דאלה דווקא השתתף בפסטיבל חמש פעמים אבל מעולם לא זכה בו.
פלייליסט לשיריו של לוצ'ו דאלה:
לוצ'ו בטיסטי – המשורר
אפשר לומר שמלוצ'ו עד לוצ'ו, לא קם כלוצ'ו. משום שבסופו של דבר, אי אפשר לדמיין בכלל את המוזיקה האיטלקית ללא לוצ'ו בטיסטי (Lucio Battisti).
כשמנסים לכתוב על משוררים בסדר גודל של בטיסטי קשה שלא לחטוא בקלישאות בנאליות, אבל במקרה של בטיסטי השירים שלו מדברים בעד עצמם, והקול שלו, לעיתים שקט כל כך עד שצריך להגביר את הווליום כדי לקלוט את הצלילים העדינים, מבהיר איך גם לחש יכול לבטא עוצמה.
שיריו של בטיסטי, שלעיתים קרובות מעלים חיוך על שפתי השומעים, מדברים על אהבות ועל רגשות עזים שלעיתים נדמים רחוקים מהמציאות שלנו היום. הוא שיתף פעולה לאורך הקריירה שלו עם התמלילן מוגול (Mogol, נולד בשם ג'וליו רפטי) והשניים הפכו לצמד אומנותי. כך הגיעו לעולם שירים ידועים ונפלאים כמו "mi ritorni in mente" ו"il mio canto libero".
כאשר אני חושבת על לוצ'ו אני רואה מיד לנגד עיני את דמותו הקטנה ואת הראש המלא בתלתלים, המראה האיקוני שהיום אהוב כל כך אבל בתחילת הדרך הטריד מאד את חברת התקליטים שלו, עד כדי כך שמנהלי החברה רצו לצלם אותו מהגב, משום שלטענתם בטיסטי לא נראה כמו מישהו שיכול לככב על השער. הוא היה טיפוס דיסקרטי, שהתרחק מאמצעי התקשורת ומחיי הפרסום, ולא אהב להופיע בפומבי. הפעם היחידה שבה השתתף בפטסיבל סן רמו הייתה בשנת 1969, עם השיר Un’avventura.
לוצ'ו בטיסטי – המשורר האיטלקי, פסטיבל סן רמו 1969
פלייליסט לשיריו של לוצ'ו בטיסטי:
לוצ'אנו פאברוטי ואנדראה בוצ'לי: שני ענקי האופרה שכבשו גם את הקהל הרחב
אי אפשר לדבר על המוזיקה האיטלקית מבלי להתייחס לאופרה, שממלאת גם היום תפקיד מרכזי כל כך בתרבות המוזיקלית של המדינה. ואי אפשר לדבר על האופרה באיטליה מבלי להתייחס לשני כוכבים שפרצו מחוץ לגבולות האופרה המסורתית והפכו לשמות המוכרים בכל בית: לוצ'אנו פאברוטי, ואנדראה בוצ'לי.
לוצ'אנו פאברוטי, בעל הקול המבריק והטכניקה המושלמת, מפורסם ברחבי העולם לא פחות מאשר באיטליה עצמה. הופעת הבכורה שלו נערכה בתאטרון לה סקאלה במילאנו בשנת 1965, וכבר 7 שנים מאוחר יותר הוא כיכב על הבמה בניו יורק וכבש את הקהל והמבקרים עם הביצוע שלו לאופרה "בת הגדוד", שבעקבותיו עלה וירד המסך, לקול תשואות הקהל, לא פחות מ-17 פעמים.
אי אפשר היה לעצור את הכישרון של פאברוטי ותהילתו נסקה לכוכבים: ב-1990 הוא ייסד ביחד עם פלסידו דומינגו וחוסה קרראס את "שלושת הטנורים", וההופעה המדהימה הפכה לתקליט הקלאסי הנמכר ביותר בכל הזמנים. ב-1993 הוא הופיע מול חצי מיליון צופים בסנטרל פארק בניו יורק במסגרת פרויקט "Pavarotti & friends" שבמהלכו הזמין אמנים מפורסמים מרחבי העולם לקונצרט שגייס כספים למטרות צדקה. המורשת המוזיקלית הענפה שהשאיר אחריו פבארוטי במותו ממשיכה לרגש מיליוני מעריצים גם היום.
פלייליסט לשיריו של לוצ'אנו פאברוטי:
אנדראה בוצ'לי הוא קול אופראי נוסף. הוא נולד כבד ראייה, ואיבד לחלוטין את מאור עיניו בגיל 12, אך לא נתן לדבר לעצור אותו. בוצ'לי החל את דרכו על בימות התאטרון והפך לשם מוכר בקרב הקהל הרחב (מי לא שמע את הדואט של בוצ'לי עם אד שירן?) ברחבי העולם. בוצ'לי התגלה כבר בגיל 6 כילד פלא שהפליא לנגן בפסנתר, ובאותם הימים עדיין לא ידע שהכלי החשוב ביותר שבבעלותו הוא למעשה הקול שלו.
בוצ'לי התגלה כאשר התייצב לאודישן שערך הזמר ZUCCHERO והתמודד על תפקיד שיועד במקור לפבארוטי. היה זה פארוטי בעצמו שהמליץ על בוצ'לי, ואמר – אני מכיר בחור טוב שמנגן על פסנתר... הפשרה שהתקבלה בסופו של דבר היתה שפבארוטי יקליט את הגרסה הרשמית של השיר Miserere, ואילו בוצ'לי יצטרף ל-ZUCCHERO בסיבוב ההופעות ויבצע את השיר על הבמה. ציידת הכשרונות קתרינה קאזלי זיהתה את הכישרון, החתימה את בוצ'לי ושכנעה אותו להופיע בשנת 1992 בפסטיבל סן רמו עם השיר Il Mare calmo della Sera, ומאותו רגע אי אפשר היה לעצור את זמר האופרה הצעיר שזכה גם להצלחה בינלאומית עם השיר Con te Paritrò.
פלייליסט לשיריו של אנדראה בוצ'לי:
פבריציו דה אנדרה ולואיג'י טנקו – נציגי האסכולה הג'נובזית
שני הזמרים הגדולים האלה נחשבים לנציגי האסכולה הג'נובזית – אותה קבוצה של אמנים שפעלה בשנות ה-60 של המאה ה-20 וחידשה את פני המוזיקה האיטלקית. פבריציו דה אנדרה (Fabrizio de André) התפרסם בזכות שיריו על דמויות מנודות שנדחקו לשולי החברה, וטקטסים שהיו שונים במפגיע מהשירים הרומנטיים והסנטימנטליים הפופולריים באותם הימים. למעשה, הטקסטים שכתב מי שהוכתר כ"משורר המנודים" אף נכללים בתוכניות הלימוד בבתי ספר במדינה מאז שנות ה-70. שירים כמו "La Guerra di Piero" ו-"La canzone di Marinella" הם שניים מהידועים ביותר מהרפרטואר שלו.
דה אנדרה לא פחד לשיר על זונות ועל אנשים חלשים ונשכחים, וגם לא היסס לשיר בניב הליגורי הנפוץ באזור הולדתו. את הכינוי "פאבר" (Faber) העניק לו חברו השחקן פאולו וילאג'ו (Paolo Villaggio) משום שהזמר אהב כל כך לצייר עם עפרונות המותג פאבר.
אנרכיסט, פציפיסט ומרקסיסט, דה אנדרה היה על הכוונת של השירותים החשאיים במדינה ונחשד בתמיכה בבריגדות האדומות. בשנת 1979 נחטפו דה אנדרה ובת זוגו על ידי כנופיה בזמן ששהו בווילה שלו בסרדיניה, ושוחררו רק אחרי 117 יום, תמורת כופר נכבד.
פלייליסט לשיריו של אנדראה בוצ'לי:
לואיג'י טנקו (Luigi Tenco), מוכר לרבים בזכות הפרס על שמו ובשל מותו המסתורי בחדר מלון במהלך פסטיבל סן רמו בשנת 1967. הוא היה אמן ייחודי וכותב אוונגרדי, בין הראשונים שעסקו ישירות בפוליטיקה ובזכויות נשים במדינה. הוא דיבר על דמויות ששרדו בשוליים, וגם הוא בעצמו התקשה לעיתים קרובות להתקבל על ידי המיינסטרים. מבחינות רבות היה טנקו "זמר של זמרים", ועבודתו זכתה להערכה בקרב אנשי המקצוע. דה אנדרה (De André), לדוגמה, העריך מאד את טנקו והחשיב אותו כאחד המנטורים שלו.
השיר הידוע ביותר של טנקו הוא Ciao Amore Ciao, ולזכרו של הזמר נוסד פרס טנקו, שמוענק מידי שנה למי שתרמו תרומה משמעותית למוזיקה האיטלקית.
פלייליסט לשיריו של לואיג'י טנקו:
הנמרה מקרמונה – מינה מאציני
היא מכונה בפשטות "מינה", ואין אדם אחד באיטליה שלא מכיר אותה, את אחת הזמרות הגדולות שקמו פה. הקול הנשי והעדין מצד אחד אך עוצמתי מצד שני הפך אותה לאחת המבצעות האיטלקיות הגדולות של המאה ה-20.
מינה זכתה לכינוי "הנמרה מקרמונה" בזכות כשרונה וגם בזכות האופי החזק והסוער שלה. היא התפרסמה בעקבות שירים כמו "”mi sei scoppiato dentro al cuore ו-"se telefonando", שזכו לעשרות ביצועים וחיקויים בהמשך.
מינה השתתפה לראשונה בפסטיבל סן רמו בשנת 1961 עם השיר “Le mille bolle blue” וכיכבה באופן קבוע בטלוויזיה האיטלקית בשנות ה-60 וה-70. היא הייתה דיווה בלתי נשכחת, אייקון אופנה, אומנית פורצת דרך וכוח טבע שאי אפשר להתעלם ממנו.
בשנת 1978 החליטה להסתגר בביתה שבלוגאנו (שוויץ), ואף שהמשיכה להקליט שירים היא נמנעה מלהופיע בציבור. גם כיום, בגיל 82, נחשבת מינה למיתוס איטלקי.
פלייליסט לשיריה של מינה:
רינו גאטאנו
אף שחלפו למעלה מ-40 שנה מאז שרינו גאטאנו (Rino Gaetnao) נהרג בתאונת דרכים, כשהיה בן 31 בלבד, השירים שלו עדיין אהובים ומוכרים מאד באיטליה.
גאטאנו היה זמר-משורר שכתב שירים אירוניים, שהסתירו רק בקושי את דברי הביקורת החריפים שלו נגד הממסד הפוליטי ועווולות חברתיות. את המילים הקליטות וחסרות-הפחד ממשיכים לשיר גם היום מבוגרים וצעירים במדינה.
הוא הופיע עם השיר Gianna ששר בשנת 1978 בפסטיבל סן רמו, כשהוא לבוש במגבעת שחורה, פראק שחור, חולצת טריקו פסים ונעלי ספורט (לתדהמת המבקרים). באופן אירוני מעט, דווקא השיר הזה, שגאטאנו כלל לא אהב, זכה להצלחה עצומה.
הטקטסים שכתב הקדימו את זמנו לעיתים קרובות, ורק שנים לאחר מותו הוא זכה להערכה מחודשת. כיום הוא נהנה ממעמד של זמר קאלט באיטליה, וערוץ הטלוויזיה הממלכתי RAI אף הקדיש לו מיני-סדרה, בשם ma il Cielo è sempre più blu , על שם אחד משיריו הידועים ביותר.
פלייליסט לשיריו של רינו גאטאנו:
רפאלה קרה
רפאלה קרה, זמרת הפופ, הרקדנית, והאייקון הלהטב"י עדיין נחשבת לאחד הדברים הטובים שיצאו ממחוז אמיליה-רומניה. היא החלה את דרכה בטלוויזיה, ומילאה תפקידים רבים מספור, לעיתים קרובות כמנחה. ההופעות הססגוניות ושלה נכנסו לפתניאון התלבושות באיטליה (קרה הייתה הראשונה שהופיעה בטלוויזיה בטבור חשוף, ועוררה שערורייה רבתי). לאחר שנפטרה בשנת 2020 החלו פרוייקטים שונים להנצחתה, וביניהם אופרה שלמה שנכתבה לכבודה ומתוכננת לעלות בברגמו בשנת 2023. עד היום אין מסיבת ריקודים באיטליה שבה לא מושמע לפחות פעם אחת השיר המיתולוגי Tanti auguri.
פלייליסט לשיריה של רפאלה קרה:
פרנקו בטאיטו – רומנטיקה שוברת לב
אין כפי הנראה זוג אחד באיטליה שלא שר בשלב מסויים זה לזו את השיר La cura של בטיאטו (Franco Battiato). איכשהו, הפך השיר לצופן קוד שמסמל באיטליה את מלוא החיבה והכבוד שבני זוג רוחשים זה לזה. השיר נכתב במקור לזכרו של חבר קרוב של בטיאטו, אך הפך להמנון הרומנטי הלאומי.
בטיאטו, הזמר עדין הלב, הצליח לכבוש בשקדנות את מקומו בזירה. הוא השתתף בפסטיבל סן רמו כזמר וגם כמחבר – השיר שכתב, Per Elisa (ששרה הזמרת ALICE) זכה במקום הראשון בשנת 1981.
בשנת 1989 הוזמן בטיאטו לשיר בפני האפיפיור, ונהג לספר שהוא כל כך התרגש שלא הצליח לסיים את השיר.
בתחילת הקריירה שלו התמקד בטיאטו במוזיקה אוונגרדית, אך לקראת סוף ה-60 הוא עבר לעולם הרוק, וזכה במספר הגבוה ביותר של פרסי Club Tenco (על שם לואיג'י טנקו). המוזיקה שלו כיכבה ברבים מסרטיו של נני מורטי.
פלייליסט לשיריו של פרנקו בטיאטו:
אלבאנו ורומינה – הצמד המלכותי של המוזיקה האיטלקית
אלבאנו קאריזי (Albano Carrisi) החל את הקריירה שלו בגיל צעיר ביותר, כשעבר מפוליה (מחוז הולדתו) למילאנו כדי לשמש כזמר רקע בהופעות של אדריאנו צ'לנטאנו (זמר מבריק נוסף, שעליו נדבר בכתבה הבאה).
היכולות הווקאליות המרשימות של אלבאנו הובילו אותו במהרה לקדמת הבמה, וכאשר התחתן עם רומינה פאוור (Romina Power), בתם של שני שחקנים אמריקאים ידועים, הפכו אלבאנו ורומינה לפאוור קאפל שכבש את הבמות בשנות ה-80 בכל רחבי איטליה (וגם בחו"ל).
לעיתים קרובות הכישרון של אלבאנו (שאף החליף למשך תקופה את פבארוטי ושר לצד שני הטנורים הידועים חוסה קררה ופלסידיו דומינגו) נדחק למקום משני לטובת התדמית הסלבריטאית הנוצצת של השניים. חייהם של אלבאנו ורומינה היו ספוגים בשערוריות, ורגע השיא היה כאשר בתם נעלמה באופן מסתורי. כיום מנהל אלבאנו יקב עצום בעיר הולדתו, ומייצר מיליוני בקבוקי יין, חלקם נושאים את שמות השירים שלו כמו "Nostalgia" ו-"Felicità".
פלייליסט לשירי הצמד אלבאנו ורומינה:
