ב-23 בספטמבר 2025 הלכה לעולמה קלאודיה קרדינלה, מהשחקניות הגדולות והמשפיעות בתולדות הקולנוע האיטלקי והאירופאי בכלל. במותה, בעיר מגוריה נמור שבצרפת, קרדינלה היתה בת 87. במשך קריירה בת שישה עשורים היא שיחקה בלמעלה ממאה סרטים קולנועיים באורך מלא, לא כולל הופעות דוקומנטריות וטלוויזיוניות

קלאודיה קרדינלה מתוך הסרט אנטוניו היפה (1960) - צילום: Public domain

קרדינלה נולדה ב-1938 בלה גולט שבטוניסיה למשפחה ממוצא סיציליאני. בהיותה בת 17 זכתה בתחרות "האיטלקיה היפה ביותר בטוניסיה" בחסות הממשל האיטלקי המקומי, תחרות שכלל לא התכוונה להשתתף בה. כפרס, נשלחה לפסטיבל הסרטים של ונציה. מסופר כי בשוכבה בביקיני בחוף לידו נתקלו בה מספר במאים, וקרדינלה סירבה למספר הצעות לשחק בסרטים. רק לאחר חזרתה לטוניסיה גילה אותה ז'אק בארטייה הצרפתי, שצילם אז בטוניסיה את סרטו Goha עם עומר שריף. בארטייה ליהק אותה לתפקיד קטן, שהספיק כדי לפתוח בפניה את דלתם של אולפני הצ'ינֶצ'יטה (עיר הסרטים) של רומא. סרטה השני כבר נחשב לקלאסיקה: קומדיית הפשע היפהפיה והנוגעת ללב של מריו מוניצ'לי מ-1958 "עסקים מלוכלכים ברחוב מדונה" (המתורגם גם כ"החשודים הרגילים"). 

המהירות שבה הפכה לשחקנית קולנוע מצליחה הפתיעה גם את קרדינלה עצמה. היא נזרקה אל עולם הסרטים בלי השכלה פורמלית במשחק, ובהעדר שיטה כלשהי נאלצה להישמע להוראות ולהיעזר באינטואיציה. מהבית דיברה רק צרפתית ואת הלשון הסיציליאנית, השונה מהניב הרומאי והאיטלקית "התקנית". לכן היא התביישה בתחילה לדבר מול המצלמה והעדיפה תפקידים שקטים יחסית – ורבים מתפקידיה המוקדמים דובבו לאיטלקית בידי שחקניות רומאיות. כך היא שיחקה בסרטים חשובים כמו "פיאסקו במילאנו" (1959) של נאני לוֹי (סרט ההמשך של "רחוב מדונה", הנהדר אף הוא), יצירת המופת "רוקו ואחיו" של לוקינו ויסקונטי (1960), ו"אנטוניו היפה" (1960) העילאי של מאורו בולוניני, שם היא מגלמת את הכלה היפהפיה ג'וליה שנישאת לרווק החתיך והשרמנטי אנטוניו (מרצ'לו מסטרויאני) ואז מתלקח סקנדל חברתי שלם על שאנטוניו סובל מאין-אונות ואינו מסוגל לממש את נישואיו עמה; ובעוד סרטים חשובים פחות. ב"קרטוש" (1962) של פיליפ דה ברוקה דיברה קרדינלה צרפתית. 

שנים עברו עד  שקרדינלה החלה לדבר איטלקית בסרטים בקולה שלה. בסרטו המצויין של וולריו זורליני, "נערה עם מזוודה" (1961), קרדינלה לוהקה לראשונה לתפקיד הראשי. היא גילמה שם את איידה זפוני, פרפורמרית שננטשה בידי פלייבוי עשיר שהבטיח לה קריירה זוהרת, והיא מדברת בו בקולה שלה ללא דיבוב. לצדה שיחק ז'אק פּראן הצרפתי, שהיה צעיר ממנה בכמה שנים.

המרכזיות של קרדינלה בקולנוע האיטלקי של שנות השישים והשבעים אומרת דרשני. מצד אחד, קרדינלה שופעת החזה נחשבה לסמל מין מובהק. היא היתה נערת "pin-up" מקובלת (כלומר, תמונות שלה שהודפסו במגזינים נתלו בידי גברים על הקירות במקומות עבודתם), לצד דוגמניות ולצד שחקניות מצודדות אחרות של עידנה כגון סופיה לורן וג'ינה לולובריג'ידה האיטלקיות ובריז'ט ברדו הצרפתיה. בתחילת שנות השישים היא כונתה בעיתונות האיטלקית "החברה של איטליה" וסימלה משאת-נפש רומנטית לאומית. במאים ליהקו אותה לעתים קרובות לתפקיד "היפהפיה". הדוגמה הזכה ביותר לכך היא דמות המוזה החלומית של הבמאי אנזליני (מרצ'לו מסטרויאני), גיבור סרטו של פליני "שמונה וחצי" מ-1963, ברואת-דמיון שכולה אידאל נשי בל-ניתן להשגה. 

מצד שני, שלא כמו "יפהפיות" צעירות רבות שכוכבן זרח לזמן קצר ודעך עם פגעי הגיל, קרדינלה נשארה שחקנית עסוקה ואיקונית במשך שישה עשורים. היא נכנסה לעורק הראשי של הקולנוע בתקופתה בזכות פרסונה נשית נחושה ועצמאית יותר לעומת הרגשנות והכניעות שאיפיינו דמויות נשים רבות בקולנוע של שנות הארבעים והחמישים. אף כי לא התביישה להכיר בו בראיונות, קרדינלה הסכימה להשתמש בסקס-אפיל שלה רק עד גבול מסויים, והתגאתה בכך שמעולם לא חשפה את גופה באף אחד מסרטיה. תווי פניה המעט אקזוטיים שיוו לה מראה אסרטיבי, והיתה לה נוכחות פיזית וווקאלית לא מבוטלת על המסך.

אף על פי שמיעטה לקבל תפקידים ראשיים אחרי "נערה עם מזוודה", קרדינלה כיכבה גם ב"נערתו של בֶּבּוֹ" (1963) של לואיג'י קומנצ'יני, שם היא מתאהבת בלוחם מחתרת שנידון למאסר ארוך (ג'ורג' צ'קיריס). זהו תפקיד דרמטי ורגשי באופן יוצא דופן, וחבל שהסרט המצויין הזה נשכח מלב באופן יחסי. בשנים האלה חלה תפנית בקריירה של קרדינלה, והיא התחילה לשחק בתפקידים משמעותיים או מורכבים יותר, גם אם משניים: הידוע שבהם הוא אולי אנג'ליקה הכפרית הנישאת לאציל טנקרדי (אלן דלון) ב"הברדלס" (1963) של ויסקונטי, על פי הרומן התקופתי של למפדוזה: דמות ממולחת ובעלת מודעות מעמדית, שבעיני ויסקונטי סימלה את "איטליה החדשה" בעידן הריסורג'ימנטו של המאה ה-19, בו מתרחשת העלילה. באותה שנה שיחקה גם בתפקיד דובר האנגלית הראשון שלה (קולה דובב לאנגלית), בקומדיה הקלאסית של בלייק אדוארדס בכיכובו של פיטר סלרס, "הפנתר הוורוד". דמות הנסיכה דאלה, שהיהלום שבמרכז העלילה שייך לה, חרגה מתפקידיה הרגילים כאיכרה או בת מעמד הפועלים בסרטים איטלקיים. 

כאנג'ליקה בסרט הברדלס (1963) - צילום: Public domain

בשנת 1966 כבר דיברה אנגלית בקולה שלה, במבטא קל, במערבון של ריצ'רד ברוקס, "המקצוענים", לצד ג'ק פלאנס, לי מרווין וידידה ברט לנקאסטר (מ"הברדלס"). שנות השישים זימנו לה תפקידים מרכזיים וחשובים נוספים, גם בסרטים משובחים כמו "הקרנן המופלא" (1964) של אנטוניו פייטראנג'לי, לצד אוגו טוניאצי וג'אן מריה וולונטה; "האדישים" (1964) של פרנצ'סקו מאזלי על-פי אלברטו מורביה, לצד רוד סטייגר ותומס מיליאן; והמצליח מכולם - מערבון הספגטי האפי "היו זמנים במערב" (1968) של סרג'יו לאונה. בסרט הזה לאונה לא רק שימר את המומנטום של "הטוב, הרע והמכוער" (1966), אלא אף התעלה עליו במורכבותו. "היו זמנים במערב" הוא לא רק לאונה בשיאו, אלא מערבון הספגטי בשיאו ואחד משיאי סוגת המערבון בכלל. קרדינלה מגלמת שם את ג'יל מקביין, אלמנה טריה בעולם גברי קשוח ומסוכן, ואף כי התפקיד שלה לא גדול, הוא מהווה ציר מרכזי של העלילה. למרות המתח המיני סביבה, הדמות של ג'יל מתעמתת עם דמויות הגברים בסרט (הליהוק הכביר כולל את הנרי פונדה, ג'ייסון רוברדס וצ'רלס ברונסון בין היתר) ומסרבת להיכנע לרצונות שלהם. היא מדברת אנגלית בקולה, עם המבטא, ומשלבת רגישות ונחישות.

קרדינלה כג'יל מקביין בסרט היו זמנים במערב (1968) - צילום: Public domain

ברבות השנים קרדינלה פיתחה קריירה רב-לשונית ומסועפת. היא שבה וכיכבה אצל ויסקונטי ב"סנדרה" (1965) והגיחה בהופעת קמע זעירה ב"תמונה משפחתית" שלו (1974). היא שיחקה בכמה סרטים מסוגת הג'יאלו האיטלקית בשנות השבעים, ובסרטה הטוב של ליליאנה קוואני, "העור" (1981), שם עבדה שוב עם מסטרויאני ועם לנקאסטר. בנוסף היא גילמה את המדאם מולי בסרט ההרפתקאות הענק של ורנר הרצוג הגרמני, "פיצקרלדו" (1982), עם קלאוס קינסקי, והופיעה במגוון סרטים דוברי אנגלית וצרפתית. בשנת 2002 קיבלה פרס מפעל חיים בפסטיבל הקולנוע של ברלין. הספדים עיתונאיים שנכתבו לאחר מותה ציטטו את קרדינלה באומרה: "חייתי יותר מ-150 חיים: זונה, קדושה, רומנטיקנית, כל סוג של אשה, וזה נפלא כשיש את ההזדמנות הזו לשנות את עצמך". 

מה הם הסרטים הגדולים או הידועים ביותר שניתן למצוא בהם את קרדינלה? זוהי שאלה אחת: "עסקים מלוכלכים ברחוב מדונה", "רוקו ואחיו", "שמונה וחצי", "היו זמנים במערב", "פיצקרלדו", "הברדלס". 

יש גם שאלות אחרות: היכן להתחיל עם קרדינלה? מה הם התפקידים הכי טובים שלה עצמה? ומה הן הפנינים הנסתרות, סרטים יוצאי דופן שחמקו מתחת לרדאר? יתכן שהתשובות לשאלות האלו נמצאות כולן באותם כמה סרטים קטנים ואינטימיים יותר: "הנערה עם המזוודה", "נערתו של בבו", "הקרנן המופלא", ואולי "האדישים". 

---