יש לכם חברים איטלקים אבל אתם לא תמיד בטוחים איך להתנהל מולם? אתם פוגשים איטלקים בנסיעות עסקים אבל עדיין מנסים להבין מה מקובל ומה לא? חולמים להגר לארץ המגף, ומנסים לפענח את התרבות המקומית? לאחר כ-20 שנה באיטליה, לדורון צויבל יש כמה טיפים יעילים עבורכם...
כמה קרובים, ככה שונים. הישראלים והאיטלקים אולי קרובים מנטלית, אבל הם לא באמת זהים. למרות החום האנושי והקסם האיטלקי המפורסם, עמוק בלב איטליה היא עדיין מדינה אירופאית, על כל המשתמע מכך. וגם אם זה לא נראה ככה בתחילה, האמת היא שבכל רחבי המגף, מצפון ועד דרום, שמים דגש גדול על מסורות ועל נימוסים.
נכון, החום הישראלי, התעוזה, הפתיחות, והישירות הן תכונות נהדרות, ויהיו מצבים בהם יזכו להערכה. אבל לפעמים יש מצבים שבהם התכונות האלה דווקא עלולות להתפרש לא נכון ולהתנגש עם מה שמקובל באיטליה.
בדיוק כפי שלנו הישראלים יש כל מיני "קודים בלתי כתובים" שכולם מכירים (חיבוק כשנפגשים, צ'פחה על הגב, לפתוח את המקרר אצל חברים, להיזרק אצל חבר בסלון על הספה מול הטלוויזיה...), כך גם לאיטלקים יש את הקודים הבלתי כתובים שלהם, שמבהירים אילו התנהגויות נחשבות למנומסות ומקובלות, ואילו לא.
לפעמים קשה לפענח את הקודים האלה, אבל מניסיוני - זה תמיד משתלם.
אם אתם מגיעים לאיטליה ורוצים לשחק לפי חוקי המשחק המקומיים, המאמר הזה מיועד לכם. אולי יפתיע אתכם לגלות מה נחשב לחוסר חינוך וגסות רוח בעיני האיטלקים... וגם אם חלק מהדברים שאכתוב כאן ישמעו לכם משונים ואולי אפילו הזויים, דעו לכם שעבור האיטלקי דווקא ההתנהגות הישראלית היא זו שתיראה משונה והזויה.
אני מודע לעובדה שלנסות "להסביר את האיטלקים" במאמר כה קצר היא משימה קשה במיוחד. ובכל זאת אנסה, אתייחס לכמה נקודות מרכזיות, ול"טעויות" שגם אני בתחילת דרכי באיטליה עשיתי לרוב...
ברכות לשלום
אתחיל בשלום, משום שזה הדבר הראשון שעושים כשנפגשים. האיטלקים הם בדרך כלל אנשים חמים ומלאי חיבה, אבל בניגוד לישראל, חום אנושי לא מיתרגם בהכרח להתנהגות סחבקית ולחיבוקים וצ'פחות על הגב. האיטלקים מעריכים מאד התנהגות מנומסת ומעודנת, והצורה שבה תציגו את עצמכם במפגש הראשון עם מישהו תשפיע על האינטרקציה כולה.
איך מקובל לברך באיטליה? הדרך הפשוטה ביותר לברך מישהו לראשונה היא באמצעות בלחיצת יד. אם אתם מברכים חברים שאתם כבר מכירים, מקובל לנשק אותם לשלום על הלחי (שתי נשיקות – קודם לחי שמאל, ואז לחי ימין).
טיפ חשוב: נשיקות אינן מקובלות בפגישות עסקיות, או בפגישה עם אנשים שאינכם מכירים.
איך מבקרים בבית של איטלקים?
אחרי שנוצרים קשרי ידידות או חברות, יש סיכוי לא רע שהאיטלקים יזמינו אתכם לביתם. הפעם הראשונה שבה תבקרו בבית של מישהו היא ביג דיל, ומניסיוני – כדאי לקחת את ההזמנה ברצינות. עבור האיטלקי הבית מסמל המון. המשפט "ביתו הוא מבצרו" נכון מאד באיטליה... זהו צעד חשוב במערכת היחסים שלכם, ולכן אני ממליץ לכם לקחת בחשבון כמה דברים.
ראשית כל – איך נכנסים. צלצלתם בפעמון, פתחו לכם, לכאורה אפשר להיכנס פנימה, נכון? כמעט. לפני שנכנסים בפועל מקובל לומר את המילה פרמסו – Permesso. אם אתם לא דוברי איטלקית זו לא דרישת חובה, המארח לא בהכרח יצפה לזה, אבל אם תאמרו זאת הוא ישמח ויעריך את המחווה. משמעות המילה "פרמסו" היא בקשת רשות כניסה, ואני יודע שזה מוזר לבקש להיכנס אחרי שכבר הוזמנתם ואף פתחו לכם את הדלת... אבל ככה זה עובד.
אומרים "פרמסו" בכניסה - חלק מקוד הנימוס האיטלקי
בדרך כלל כאשר תוזמנו לבית של מישהו זה יהיה לארוחה, או לאפריטיבו. החוק הבלתי כתוב באיטליה הוא די פשוט: אף פעם אל תבואו בידיים ריקות. אם אתם רוצים להשתלב באווירה הכללית אני ממליץ להביא משהו קטן שמכבד את האירוע – בקבוק יין, פרחים, עציץ וכו' (ראו הסבר מפורט בהמשך). לא כדאי להביא אוכל שבישלתם, אלא אם כן התבקשתם באופן ספציפי להביא משהו לארוחה המשותפת – יכול להיות שהמנה שהכנתם מתנגשת עם התפריט שתכננו המארחים, ואז תיווצר אי נעימות. בקבוקי יין ועציצים הם מתנות הרבה יותר ניטרליות וקשה לטעות איתם. לא אשכח את הפעם ההיא שבה הוזמנתי לארוחת ערב והבאתי בהפתעה סלט ישראלי. הצגתי אותו בגאווה למארחים והסברתי להם על גודל חיתוך הירקות, ואז נודע לי שהמארח לא אוהב מלפפון כי זה גורם לו בעיות בעיכול... אתם יכולים לדמיין שהרגשתי נבוך.
אחרי שתכנסו המארח יציג בפניכם את ביתו ויקח אתכם לסיור (שבמהלכו הוא יתנצל על ה"בלגאן", למרות שבפועל הבית יהיה מצוחצח ומסודר למשעי). הסיכויים הם שתראו רק חלק מהבית ולא תחשפו לאזורים אישיים כמו חדר השינה למשל. זה סוג של שואו, ומטרת הסיור היא להראות לכם את הבית ולספר לכם קצת על המארח ועל המשפחה שלו. ההמלצה שלי היא להגיב בהתפעלות מתונה ובחיוכים. אל תשכחו להחמיא מידי פעם לעיצוב, למשפחה ולבית – זה תמיד עוזר!
נימוסי שולחן
הוזמנתם לסעודה? קודם כל זה סימן מצויין. שנית, כדאי לזכור שהאיטלקים לוקחים את האוכל שלהם ברצינות תהומית, וכל סעודה היא עניין חברתי. בישראל האינטרקציות האלה פחות משמעותיות, אבל אחרי שנים רבות באיטליה אני יכול להבטיח לכם – דרך הארוחה המשותפת האיטלקי לומד אתכם.
על מה כדאי לשים דגש? הדבר הראשון שאני מציע לשים אליו לב הוא שכולם קיבלו את המנה שלהם לפני שאתם מתחילים לאכול. לא משנה אם אוכלים בבית או בחוץ, אם תסתכלו על השולחן תשימו לב שאף איטלקי לא יתחיל לאכול לפני שהאוכל הוגש לכולם. לכן, גם אם אתם מתים מרעב, אני ממליץ לחכות (אלא אם כן האוכל כבר מתחיל להתקרר ושאר האנשים בשולחן ממש מתעקשים שתאכלו).
כדאי לזכור שלאיטלקים יש כל מיני קיבעונות מחשבתיים שנוגעים לאוכל. לדוגמה: אלא אם כן אתם מתחת לגיל 6, בעיני האיטלקים זה נחשב הזוי לגמרי לחתוך את הפסטה שלכם בסכין. למה? ככה... כשאתם אוכלים פיצה, לעומת זאת, הסכין שימושי מאד (וגם המזלג).
אם אתם צריכים לקום לכמה דקות (כדי לצאת לעשן או כדי לגשת לשירותים) מקובל להכריז שתיכף תחזרו.
טיפ חשוב: כשאתם מתיישבים בקבוצה, אל תפנו את הגב לאף אחד. ואם אתם חייבים לעשות זאת בגלל סידור הכיסאות – אני מאד ממליץ להתנצל מראש בפני זה או זו שתפנו להם את הגב. כאן באיטליה, אם תשבו לאורך זמן עם הגב למישהו, זה ייתפס כאקט מזלזל ומעליב.
הארוחה מתקיימת בבית של חברים ואתם רוצים להציע עזרה? תנסו לשאול אם אפשר לעזור במשהו, רוב הסיכויים שתתקלו בסירוב, אולי יציעו לכם לעזור בעריכת השולחן, לפנות או להגיש יסרבו, כמו כן גם להוריד את הצלחות מהשולחן, לשטוף כלים? השתגעתם לא יתנו לכם.
עוד מהמורה פוטנציאלית שכדאי לכם לחשוב עליה לפני, היא נושאי השיחה שעולים בארוחה.
מקובל ונעים לשוחח במהלך הארוחה, אבל עם השנים למדתי שכדאי להימנע משיחות על נושאים נפיצים, שעלולות להעכיר את האווירה. לא כדאי, לדוגמה, ליזום שיחה על נושאים טעונים כמו דת, פוליטיקה, גזענות וכו', ואם מישהו מנסה לגרור אתכם לשיחה כזאת (וזה קורה לפעמים...) תחשבו אם מתאים לכם לשתף פעולה איתם. הבעיה בנושאים האלה היא שהאווירה עלולה להשתנות במהירות, ויכול מאד להיות שהמארחים שלכם יעלבו מכך שהארוחה שהם השקיעו בה הפכה לשדה קרב.
מי משלם?
יצאתם למסעדה עם איטלקים, אכלתם, נהנתם והנה – הגיע רגע התשלום. מה עושים? התשובה תלויה בסיטואציה: אם מדובר בארוחה בין חברים, החשבון יתחלק שווה בשווה בין כל המשתתפים (ללא קשר למה שהזמנתם ואכלתם בפועל).
אם הוזמנתם לארוחה על ידי המארח (כפי שקורה לעיתים קרובות בפגישות עבודה ועסקים), המצב שונה. מקובל פה שהאורחים יציעו לשלם יתקלו בסירוב ואז שוב "יתעקשו" לשלם את החשבון, והמארח יסרב. כאורחים מצפים מכם לבקש לשלם, למרות שבפועל, ב-99% מהמקרים תיתקלו בסירוב מוחלט או התעלמות. בסופו של דבר זו ג'סטה, מתובלת בקצת משחקי כבוד... בשלב זה "הרשו" למארח לשלם על האורחים, והוסיפו שכשיבוא לבקר אתכם, החשבון יהיה עליכם.
קוד לבוש
האיטלקים ידועים בחוש האופנתי שלהם, עבורם הבגדים מייצגים את האדם. אצלנו הישראלים לא תמיד שמים דגש כל כך גדול על הדברים האלה, אבל כדאי לדעת שהלוק הזרוק האופנתי הישראלי לא יעבוד בארץ המגף. האיטלקים לוקחים את נושא האופנה ברצינות, ולכל סיטואציה יש את הבגדים המתאימים לה.
למרות ששום דבר לא נאמר בצורה מפורשת (ולכן קשה לפעמים להבין את הדקויות), הציפייה היא שתתלבשו בצורה מסויימת, ושהבגדים שלכם יותאמו לאופי האירוע, העונה, והאזור באיטליה שבו אתם נמצאים.
אם אתם נמצאים במילאנו בעונת החורף ומוזמנים למסעדת יוקרה – השתדלו להתלבש בהתאם. אבל האמת היא שגם אם אתם יושבים במסעדה טובה על הים, בשיא החום, עדיין מומלץ לבחור בגדים קלילים אבל יפים ומכובדים (חולצת פשתן או מוקסינים ישדרגו את הסטייל ויתאימו מאד). הטיפ הכי טוב שאני יכול לתת לכם הוא שלא משנה מה הסיטואציה, אל תתייצבו לשום מקום בבגדים זרוקים. אם אתם מתלבטים מה ללבוש, סגנון קָז'וּאָל-אלגנט בדרך כלל פוגע בול במטרה. בשעות הערב עדיף להדגיש יותר את האלגנט מאשר הקָז'וּאָל.
אתם לא חייבים להיות מתוקתקים כמו האיטלקים, קָז'וּאָל-אלגנט בדרך כלל פוגע בול במטרה.
ענייני שפה
אחד הדברים שמיד תשימו אליהם לב בביקור במדינה הוא שהאיטלקים מתגאים בשפה שלהם ומעריכים מבקרים שעושים מאמץ לדבר באיטלקית. אם תרצו להשתלב באווירה, אני ממליץ לכם ללמוד כמה משפטים בסיסיים ולנסות לתקשר באיטלקית רצוצה. ברור שתטעו קצת (כולנו טועים!) אבל האיטלקים ישמחו מאד ויחשבו שזו מחווה יפה מצידכם.
אם אתם דוברי השפה, המצב קצת יותר מסובך. מרגע שאתם דוברי השפה, יצפו מכם לדבר בצורה נכונה. אף אחד לא יעלב אם תטו פועל בצורה לא נכונה, כמובן, אבל יש משהו אחד שכן כדאי להקפיד עליו וזה הפנייה בגוף נכון. באיטלקית, בניגוד לעברית, קיימות שתי צורות פנייה: בגוף שני לחברים, ובגוף שלישי לאנשים זרים, בעלי תואר ותפקיד, או אנשים מבוגרים מכם. הנושא הזה חשוב לאיטלקים, ומאד צורם להם כשפונים אליהם בגוף שני. יש גם מי שממש נעלב. לכן ההמלצה שלי היא להשתדל להשתמש בתואר גברת (Signora) או אדון (Signore), ולפנות בגוף שלישי, כדי לכבד את האדם עימו אתם משוחחים.
טיפ חשוב: כאשר מדובר באדם שאתם מרגישים קרובים אליו ולא בא לכם לדבר בגוף שלישי, מספיק לשאול בתחילת השיחה: "possiamo dare del tu?" אנחנו יכולים לדבר בגוף שני? ברוב המקרים התשובה תהיה חיובית ותלווה בחיוך.
למקרה שתרצו לקשקש קצת באיטלקית, הנה מילים חיוניות לשיחה:
תודה: גרָצֶיה (Grazie)
בבקשה: פרֶגו (Prego)
שלום: בּוּאוֹנְג'וֹרְנוֹ (Buongiorno)
ערב טוב: בּוּאוֹנָה סֶרָה (Buona Sera)
סליחה: סקוּזָה (Scusa) למי שמכירים, סקוזי (Scusi) לאדם מבוגר או זר.
להתראות: אָריבֶדֶרצ'י (Arrivederci)
רוצים לקרוא עוד על השפה האיטלקית? לחצו כאן.
כבוד למבוגרים
כפי שבוודאי כבר הבנתם, כל נושא הנימוס חשוב פה באיטליה, ואתם תרוויחו הרבה נקודות אם תחליטו לשחק לפי החוקים המקומיים... לדוגמה: כשנכנסים לחדר מנומס לברך קודם את האדם המבוגר ביותר, ולפנות אליהם תמיד בגוף שלישי, כמובן.
מרחב אישי
אחרי כל ההסברים על הנימוס וגוף שני ושלישי, יכול להיות שיפתיע אתכם לגלות שלמרות כל זה, האיטלקים, בהכללה גורפת, הם אנשים חמים! המפגש עם רוב האיטלקים הוא נעים, ומקובל לעמוד קרוב למישהו בזמן השיחה. לא נדיר בכלל שהשיחה תלווה בתנועות ידיים או אפילו נגיעות בזרוע או בכתף, והכל בהתאם לרמת ההכרות, כמובן.
עניין המתנות
עוד חוק בלתי כתוב שגיליתי אחרי שעברתי לאיטליה הוא עניין המתנות. על מה מדובר? הענקת מתנות היא נוהג נפוץ באיטליה, במיוחד בתקופת החגים וכמובן לימי הולדת. אבל גם כאן, כמובן, יש לאיטלקים כמה חוקים... כשאתם קונים למישהו מתנה, אני ממליץ לחשוב אם המתנה מתאימה לאירוע. אם המתנה יפה מאד אבל יקרה מידי, היא עלולה לפעול כבומרנג ולהביך את המקבל (בעיה נוספת היא שמתנות יקרות מידי מעמידות את המקבל במצב בעייתי – הוא יצטרך לקנות לכם מתנה יקרה לא פחות לרגל האירוע הבא). מעבר למתנות לימי הולדת, כמו שציינתי כבר מקובל פה גם להביא מתנה קטנה כשמזמינים אתכם לארוחת ערב או למסיבה. זה נקרא באיטלקית פנסיירינו – Pensierino, כלומר "מחשבה קטנה", וזו מתנה סמלית שמשקפת את העובדה שחשבתם על האדם ואתם מרגישים חיבה כלפיו. אל תדאגו, זו לא צריכה להיות מתנה אישית: עציץ, פרחים, בקבוק יין, חפץ קטן ומקורי בעבודת יד – כל אלה נחשבים ל"פנסייריני" מצויינים שקשה לטעות איתם.
דוגמא למתנה קטנה (פנסיירינו) שלא מביכה
דייקנות
אני יודע, אני יודע, האיטלקים ידועים כנינוחים ורגועים, ואיטליה איננה שוויץ. אבל אל תתבלבלו – מתחת לנינוחות הזאת מסתתרת חיבה גדולה לדייקנות, במיוחד בצפון המדינה. ההמלצה שלי היא לעשות מאמץ ולהשתדל להגיע בזמן לפגישות, במיוחד פגישות עסקיות. אם במקרה אתם נאלצים להתעכב, כדאי להתקשר ולהודיע, ככל שתדרימו האנשים יהיו פחות קפדנים.
אולי הטיפים במאמר הזה יעזרו לכם להבין טוב יותר את המארחים האיטלקים שלכם, ותוכלו לנווט בקלות יותר במהלך המפגשים באיטליה. זה נכון שנימוסים ומחוות עלולים לפעמים להיראות כמו משהו מיושן, אבל כאן באיטליה הדברים האלה עדיין חשובים, אז לפני שאתם מחבקים, נכנסים לאיטלקי למטבח ופותחים לו את המקרר, או נזרקים לו על הספה, עצרו שניה! לדעתי אם תבחרו להתנהג לפי הקודים המקובלים באיטליה, ותשקיעו מחשבה במחוות הקטנות האלה שמשאירות רושם גדול על האדם שאיתו אתם נפגשים, תוכלו להפוך את המפגש כולו לנעים וחיובי הרבה יותר.
