נָחַתֶּם באיטליה, אתם מתרגשים ומוכנים לצאת לדרך, אבל רגע! האם אתם מכירים את כל החוקים הבלתי כתובים של ארץ המגף? לפני שאתם מתרגזים מהאיטלקים ומהכללים ה"ביזאריים" שלהם, מומלץ לקרוא את המדריך הזה. אין ספק שהוא יחסוך לכם עצבים ומבוכה, ויעזור לכם ליהנות ולהבין את המקומיים... אוכל באיטליה שעות הפתיחה במסעדות אולי בעצם עדיף לקרוא לסעיף הזה "שעות הסגירה" של המסעדות... בניגוד לישראל, המסעדות באיטליה לא עובדות רצוף: רוב המסעדות יפתחו לצוהריים בשעה 12:30-13:00 ויסגרו בשעה 15:00 (שימו לב – לרוב לא יושיבו אתכם אחרי השעה 14:00). ארוחת הערב מוגשת משעה 19:00 ועד 22:00 בלילה (אבל לא יושיבו אתכם אחרי 21:00, ברוב המקרים). סדר אכילה המנות במסעדה, או: למה לא מגישים את כל המנות ביחד? האיטלקים אוהבים לאכול והם אוהבים לעשות את זה לאט (דרך אגב – זה גם יותר בריא). ארוחה איטלקית מורכבת מכמה מנות שחייבות להגיע לפי סדר מסוים. לא מגישים הכל ביחד, ובטח שלא מגישים הכל בצלחת אחת. הארוחה היא תהליך מסודר והגיוני, היא בנויה ממנות קטנות בשביל לא לגרום לתחושת עומס ואוי ואבוי למי שמנסה לנפץ אותו. את הארוחה מתחילים עם אנטיפסטי, לאחר מכן תוגש המנה הראשונה (פרימו – ראו הסבר בסעיף הבא), לאחר מכן המנה השנייה (סקונדו) ובסוף הקינוח ולאחריו הקפה. מה זה אפריטיבו ומה זה פרימו? הנה הטרמינולוגיה שעליכם להכיר: אפרטיבו (aperitivo): משקה אלכוהולי המוגש עם נשנושים, לפתיחת התאבון. אנטיפסטי (antipasti): מתאבנים (לעיתים קרובות יוגשו גבינות, נקניקים, ברוסקטות עם ממרחים, ועוד). פרימו פיאטו (primo piatto): מנה ראשונה – מרקים או פחמימות, כמו פסטה, ריזוטו, ניוקי, טורטליני ועוד. סקונדו פיאטו (secondo piatto): מנה עיקרית – מנות חלבון, בשר או דגים (או צמחוני). קונטורנו (contorno): תוספות המוגשות עם מנות עיקריות – ירקות, קטניות או תפוחי אדמה. דולצ'ה (dolce): קינוח מתוק, כמו לדוגמה פירות, גלידות, עוגות. גבינות (formaggi): מוגשות כאנטיפסטי לרוב, ובמסעדות יוקרה גם כקינוח, עבור מי שמעדיף לסיים בטעם מלוח. קפה (Caffè): מוגש בתום הארוחה כדי לשמור את הגוף ער. שימו לב: לא קפוצ'ינו אחרי האוכל! האיטלקים יזמינו אך ורק אספרסו, או מקיאטו. אמרו (amaro): דיז'סטיף סופר אלכוהולי המסייע לעיכול הארוחה. מוגש לאחר הקפה, בדרך כלל גראפה או ליקר עשבים. מה אוכלים? אוכל מקומי, כמובן! המטבח האיטלקי מפורסם בכל העולם, אבל פעמים רבות המנות ה"איטלקיות" המוגשות מחוץ לאיטליה (בעיקר בארצות הברית) שונות מאוד מהמטבח האיטלקי הטיפוסי. ההצעה שלנו: איפה שאתם נמצאים, נסו את המטבח המקומי. השתדלו להזמין מנות טיפוסיות לאזור, גם אם מעולם לא טעמתם אותן בעבר. אל תהססו להיות אמיצים והרפתקנים – זו הדרך הכי מוצלחת והכי טעימה לגלות את המטבח האיטלקי האמיתי, וגם אם המנה לא תמצא חן בעיניכם, לפחות ניסיתם משהו חדש ואותנטי, בטעמים חדשים. במקביל, לכו על המנות הקלאסיות לאזור ואל תתחכמו: בנאפולי , לדוגמה, אוכלים פיצה. זה ברור מאליו, וזו המנה שחייבים לנסות בעיר. בפירנצה נסו את הסטייק פיורנטינה (Bistecca Fiorentina), או פסטה עם ראגו חזיר בר. במילאנו הזמינו קוטולטה אלה מילאנזה (cotoletta alla Milanese) או ריזוטו זעפרן , בסיציליה פסטה אלה נורמה (pasta alla norma) או פסטה עם סרדינים ו קנולו או קסאטה לסיום, וכך הלאה. מתכונים איטלקים - בערוץ המתכונים של אתר באיטליה . צילומים: Depositphotos ארוחת הבוקר האיטלקית היא מתוקה ארוחת הבוקר האיטלקית הקלאסית היא מתוקה ובדרך כלל לא שופעת: קפוצ'ינו וקורנטו (הגרסה האיטלקית לקרואסון) או בריוש זו הקלאסיקה. יש מי שנסחף ומוסיף גם טוסטים עם מעט ריבה וחמאה, אבל שם עובר הגבול. ישראלי ממוצע אוהב לאכול ארוחות בוקר מלוחות וכבדות יותר (סלטים, ביצים, גבינה וכו'), ובתי מלון שעובדים עם תיירים מחו"ל כבר התרגלו לדרישה והחלו להגיש ארוחות בוקר עשירות יותר, אבל אם תבקשו ארוחת בוקר שכזאת במקום איטלקית טיפוסית במקום שלא מגישים, המקומיים ירימו גבה. אוהבים יין אבל לא יודעים מה לבחור? בקשו את יין הבית או עצה מהסומלייה מה לעשות, לא כולנו מומחים ליין. לא פשוט לנווט את דרכנו בסצנת היין האיטלקית (המתגאה בלמעלה מ-700 זנים רשמיים ו-46,000 יצרנים שונים), ולפעמים בחירת בקבוק היין במסעדה מתגלה כמשימה קשה. אז מה עושים? אפשרות אחת היא להמר על יין אקראי מהרשימה (אל דאגה, זה מה שעושים 99% מהתיירים, וברוב המקרים זה עובד ותקבלו יין לא רע). אפשרות נוספת היא להתייעץ עם המלצר שלכם. תתפלאו לגלות עד כמה המלצרים במסעדות יכולים לעזור בדברים האלה ואם יש סומלייה במסעדה בכלל זכיתם. האפשרות השלישית היא לבחור ביין הבית (וינו דלה קאזה – vino della casa). זהו היין הזול ביותר בתפריט, שמגיע היישר מהחבית. אם זו מסעדה ברמה בינונית ומעלה הוא גם יהיה טעים. רוב המסעדות מציעות גם יין הבית אדום וגם יין הבית לבן. אל תבקשו לשנות או להחליף מנות בארץ אולי מקובל או אפשרי לבקש מהמטבח לשנות מנה מסויימת, אבל באיטליה זה מאד לא מקובל. למעשה, זה נחשב למשהו שפשוט לא עושים. ההמלצה שלנו היא ללכת מלכתחילה למסעדה שבה יש מה שאתם מחפשים, במקום לנסות לשנות מנות. האיטלקים גאים באוכל שהם מכינים, וכל מנה, גם אם היא לא לטעמכם האישי, מוגשת כפי שהיא מוגשת מסיבות מדוייקות (בין אם מדובר על מסורת, או על טעמו האישי של הטבח). מה כן אפשר לבקש מבלי להסתכן בהתקף עצבים של השף? אם אתם מטיילים עם ילדים ונכנסים למסעדה, אפשר לשאול אם יש להם פסטה עם רוטב עגבניות פשוט אולי גם ראגו. אם אתם צמחוניים אפשר לבקש להסיר מרכיב בשרי ממנה (בהנחה שהמרכיב הזה איננו חלק בלתי נפרד מהרוטב. לדוגמה: אפשר לבקש פיצה ללא תוספת פרושוטו). אל תנסו להחזיר מנה כי לא טעים לכם, זה מתכון לצרות יכול להיות שהמנה שהזמנתם לא לטעמכם, אבל אלא אם כן משהו ממש לא תקין ואף חריג בה, לא תוכלו להחזיר אותה למטבח. אם תנסו להחזיר את המנה תדרשו להסביר מדוע – הרי הטבח יודע בדיוק מה הוא עושה ומדוע. במקרים מסויימים, כמו למשל סטייק שלא עשוי במידה הנכונה או פסטה עשויה מידי או אוכל קר – המנה תוחלף. אבל אם מדובר על עניין של טעם, קחו בחשבון שזהו קרב אבוד. ולמען האמת, האיטלקים לא בהכרח טועים. עצרו רגע לחשוב – אולי לא טעים לכם משום שאתם פשוט רגילים למשהו אחר? אחד הסיכונים בלטעום אוכל חדש ומקומי הוא שהאוכל לאו דווקא ימצא חן בעיניכם, וזה בסדר. אבל לא כדאי לנסות "לחנך" את האיטלקים שישנו את האוכל שלהם לכבוד התיירים. זמן לאפריטיבו! האפרטיף, או "אפריטיבו" באיטלקית, הוא מנהג שנולד ב-1786 בטורינו והתפשט בכל רחבי איטליה. זוהי יריית הפתיחה לאירועי הערב, החימום לקראת הארוחה. בזמן האפריטיבו נהוג לשתות כוס יין או קוקטייל (בדרך כלל אפרול, קמפרי, פרוסקו או נגרוני), וללוות את המשקה בכמה נשנושים פריכים: זיתים, תפוצ'יפס, בוטנים, וכן הלאה. הזמן הנכון ביותר עבור האפרטיבו הוא בסוף היום, אבל יש גם מי שמגישים אפריטיבו לפני ארוחת הצהריים. המטרה העיקרית של האפריטיבו היא להירגע בסוף היום, ולבלות קצת עם החברים. החשבון לא בכל מסעדה מביאים את החשבון לשולחן, אבל זה לא אומר שהמלצרים מתעלמים מכם. יש מקומות שבהם ניגשים לשלם ישירות בקופה, ויש מקומות שבהם המלצר ישאיר פתק על השולחן, ועם הפתק הזה עליכם לגשת לקופה. איך יודעים מה צריך לעשות? שואלים! על מנת לבקש את החשבון יש לומר: "איל קונטו, פר פאבורה" (il conto per favore), והמלצר כבר יסביר לכם איפה משלמים. טיפ / תשר במסעדות באיטליה אין חובה לתת תשר במסעדה. בחשבון הארוחה תמצאו שורה שנקראת coperto, המכסה גם את השירות. אם תרצו, תוכלו תמיד להשאיר טיפ נוסף (אם לדוגמה היה לכם מלצר נהדר ממש), אבל זה לא נחוץ. לשתות קפה באיטליה כולנו מכירים את הקפה האיטלקי המפורסם. כדאי לדעת שאת הקפה באיטליה שותים בארוחת הבוקר, ובסיום הארוחה. הפורמט של בתי הקפה האיטלקים הועתק גם לישראל, וכמו כל דבר באיטליה, גם כאן יש חוקים בלתי כתובים שאסור לשכוח. כדי להקל על חייכם, הכנו רשימה קצרה עם מונחי בסיס, וכמה טיפים יעילים. ואל תשכחו – מה שאתם מכירים מהארץ לא בהכרח רלוונטי לבתי הקפה באיטליה! קפה (caffè) = אספרסו. אם תבקשו באיטליה "קפה", ההנחה האוטומטית היא שאתם מבקשים אספרסו, וזה מה שיגישו לכם. אם אתם לא רוצים אספרסו, חשוב לפרט איזה מן קפה אחר אתם רוצים. קפה לונגו (caffè lungo) = קפה אספרסו ארוך קפה דופיו (caffè doppio) = קפה כפול ריסטרטו (ristretto) או קורטו (corto) = קפה אספרסו קצר במיוחד מקיאטו (macchiato) = קפה "מוכתם" עם מעט חלב וקצף קפוצ'ינו (cappuccino) = קפה אספרסו עם חלב מוקצף. אמריקנו (americano) = קפה עם תוספת מים חמים קפה קורטו ( caffè corretto) = קפה מתוקן עם אלכוהול לייף סטייל איטלקי איך מתלבשים? אל תנסו להתלבש כמו האיטלקים, זה קרב אבוד מראש. האיטלקים סופגים את הסטייל האיטלקי עוד בבית, והם (לרוב) לא שופטים את התיירים שמתלבשים אחרת מהם. איטליה מלאה בתיירים רוב השנה, והאיטלקים כבר התרגלו לראות את האאוטפיטים הכי מגוונים שאפשר לדמיין. זה נכון שהאיטלקים אוהבים להתלבש בסטייל , אבל הסגנון שלהם לא מוגזם כפי שאיטליה מוצגת לעתים בתקשורת. אולי רק במרכזי אופנה, כמו מילאנו, תוכלו למצוא אנשים בביגוד דרמטי במיוחד. רוב הזמן האיטלקים נוטים להתלבש בסגנון מאופק, אלגנטי, ומוקפד. הם יגהצו את הבגדים, ילבשו חולצה מכופתרת בערב אבל עם כמה כפתורים פתוחים, הנעלים איך לא? מעור תוצרת איטליה, לא תתפסו אותם יוצאים עם שיער רטוב מהבית, רוב הנשים יעשו פן מושקע. בכניסה לשבוע האופנה במילאנו - Depositphotos ההמלצה שלנו היא להביא עמכם בגדים שאתם מרגישים בהם בנוח, ושיתאימו לכל המצבים. לא צריך להסתובב עם שמלת נשף או טוקסידו, כמובן, אבל כדאי גם להינמע מבגדים פשוטים מידי ומכפכפי אצבע. קחו את הזמן.. . אי אפשר לראות הכל באיטליה. הסיבה שבגללה מגיעים לאיטליה 46 מיליון תיירים מדי שנה היא משום שארץ המגף מתפקעת ממש מרוב אטרקציות יפהפיות. איטליה מלאה באומנות , יין , אוכל ו מוזיאונים , זו ארץ מדהימה וגם גם חיים שלמים לא יספיקו כדי לגלות את כולה. כדאי לוותר מראש על הניסיון לדחוס כמה שיותר דברים לתוך טיול באורך שבוע. זה קרב אבוד, וההתעקשות הזאת רק תהרוס לכם את החווייה. האטו את הקצב, התענגו על היופי, העריכו את מה שאתם רואים, ותנו לעצמכם לשקוע בקצב האיטלקי. ברכה לשלום עם שתי נשיקות או שלוש? באיטליה מקובל לברך חברים בשתי נשיקות, תחילה על הלחי הימנית ולאחר מכן על הלחי השמאלית. דרך ברכה זו נפוצה בין שתי נשים או כאשר גבר ואישה נפגשים או נפרדים, בעוד ששני גברים שנפגשים בפעם הראשונה יעדיפו לרוב ללחוץ ידיים. הנשיקות אינן פלירטוט, אל דאגה. רק זכרו: קודם ימינה ואז שמאלה, כדי למנוע אי הבנות מצחיקות. באירועים מיוחדים – כמו חג המולד, ראש השנה או יום הולדת – יתנו האיטלקים שלוש נשיקות במקום שתיים, למזל טוב. מותר לשתות ברחוב, אבל זכרו להתנהג בצורה מכובדת מותר לשתות ברחוב באיטליה, ולא תקבלו על כך קנס. ניתן לשתות בירה, יין, קוקטיילים או משקאות חריפים, אבל זכרו: תרבות השתייה באיטליה היא מכובדת. האיטלקים אמנם שותים הרבה (במיוחד יין) אבל לא אוהבים להיות שיכורים בפומבי, ויסתכלו בזלזול גדול על מי ששותה באופן מוגזם. כוס או שתיים זה בסדר, אבל שמרו על השליטה העצמית שלכם, ואל תמשכו את תשומת הלב של המשטרה. האיטלקים מדברים בקול רם, אל תיבהלו האיטלקים, כמו הישראלים, מדברים לעיתים קרובות בווליום גבוה. מה שבתרבויות אחרות עלול להיחשב כ"דיבור כועס", מתגלה לעיתים קרובות בסך הכול כשיחה נלהבת על משחק כדורגל או על טעם הפיצה. אם מישהו "צועק" עליכם, סביר להניח שהוא רק מנסה למשוך את תשומת ליבכם. תנועת היד המפורסמת בישראל, כאשר מקפלים את אצבעות כף היד פנימה ומזיזים את היד למעלה ולמטה, זו תנועה שמשמעותה: "חכו רגע, רק שנייה". אבל באיטליה משמעות התנועה הזאת שונה לגמרי... כאן הכוונה היא ל-"מה את/ה רוצה?" (בכעס), או אפילו "חכה ותראה מה אני אעשה לך...". מכיוון שהתנועה נחשבת לאגרסיבית, מומלץ לא להשתמש בה בזמן שאתם מטיילים במדינה. צפון איטליה ודרום איטליה – כמו שתי מדינות שונות צפון המדינה ודרומה שונים זה מזה באינספור מובנים כאילו מדובר בשתי מדינות נפרדות, אם תהיו מודעים להבדלים האלה, תוכלו לתכנן את הטיול שלכם בצורה נכונה יותר. הנה כמה ההבדלים שכדאי לזכור: טבע : הצפון הוא גן עדן לאוהבי הרים, הדרום הוא גן עדן לאוהבי הים. זמן : בצפון הדברים מגיעים בזמן, בדרום... פחות. הנמיכו את הציפיות והיפטרו מהשעון, קצב הדברים בדרום שונה לגמרי. אנשים : בצפון איטליה רוב האנשים מסוגרים יותר, ואילו בדרום רוב האנשים פתוחים וחברותיים יותר ולעיתים יצאו מגדרם כדי לעזור לכם. חנויות : בצפון החנויות נפתחות ב-08:00 בבוקר ונסגרות ב-19:00. בדרום הן פועלות בין השעות 10:00-21:00 (או 20:00), עם הפסקות צוהריים באמצע. ארוחת ערב : בצפון ארוחות הערב מתחילות ב-19:00, בדרום אוכלים הרבה יותר מאוחר, בסביבות 21:00. אקלים : דרום איטליה נהנית מאקלים ים תיכוני שבדרך כלל חם יותר ב-5-10 מעלות מהצפון. - לטייל באיטליה - הזמינו כרטיסים למוזיאונים באינטרנט בעונת התיירות רוב המוזיאונים מלאים, ולכן מומלץ מאוד להזמין כרטיסים מראש באינטרנט (כשאפשר) בכדי לחסוך זמן ועמידה בתור. במוזיאונים רבים, כמו האופיצי לדוגמה, יש כניסה נפרדת עבור מי שכבר קנו את הכרטיסים מראש. הקפידו להזמין את הכרטיסים באתר הרשמי של המוזיאון ולא באתרים אחרים (במקרה הטוב – יגבו מכם עמלה מיותרת. במקרה הרע – מדובר על אתרים מזוייפים). מוניות באיטליה לא מקובל לקרוא למונית באמצעות נפנוף ותנועות, למרות שלפעמים זה יכול לעבוד. לא ניתן לעצור מוניות כשהן חולפות ברחוב. אז איך משיגים מונית? יש להתקשר לתחנת המוניות, או להזמין מונית באמצעות האפליקציה. אפשר גם ללכת ברגל לאחת מעמדות המוניות ולעלות שם על רכב. היזהרו מהונאות תיירים בערים הגדולות החדשות הרעות הן שרמאים, למרבה הצער, הם בעיה נפוצה בערים באיטליה. החדשות הטובות הן שקל יחסית להימנע מהם. כל מה שעליכם לעשות הוא להיות מודעים לטריקים הנפוצים, ולהשתמש בשכל הישר. איך תוכלו להגן על עצמכם מפני הונאות ורמאויות בטיול באיטליה? אל תתפתו לקבל "מתנות" מאנשים שאתם לא מכירים (במיוחד בתחנות ובכיכרות מרכזיות) אל תתנו כסף כדי לעזור למישהו להשיג כרטיס רכבת אל תסכימו לקבל עזרה בהנפקת כרטיסים לרכבת. אם אתם לא מצליחים לרכוש כרטיסים במכונה האוטומטית, גשו לדוכן הכרטיסים. אל תקנו ורדים מעוברי אורח אל תקנו ציורים (או כל דבר אחר ברחוב!) כדי לתמוך בארגוני צדקה ודאו שאתם עולים על מוניות רשמית עם מונה אל תקנו מותגי יוקרה אם המחיר נראה זול מידי. אל תקנו בשום פנים ואופן מותגי יוקרה מזוייפים מאנשים שמוכרים אותם ברחוב. אם שוטר יראה אתכם, אתם מסתכנים בקנס של עד 10,000 יורו. כן כן, זו לא טעות. עשרת אלפים יורו. שימו לב: אתם, ולא המוכר, מסתכנים בקנס העצום הזה. איטליה נלחמת בכל הכוח נגד תעשיית הזיופים. שימרו את הארנק בכיס הקידמי, והיזהרו מכייסים בתחנות הרכבת ובמקומות הומי אדם. השאירו מזוודות ותיקים במלון בשמירת חפצים ככלל, אין ממה לחשוש בנסיעה לאיטליה. זו מדינה בטוחה וידידותית. אל תחשדו יתר על המידה, לפעמים אנשים באמת עשויים לרצות לעזור. אבל כן חשוב להפעיל קצת היגיון בריא, ולשמור על עצמכם. אין טעם לשכור רכב כדי לבקר בערים ביקור בערים איטלקיות ברכב זה לא רעיון מבריק במיוחד. מאחר ורוב הכבישים נבנו לפני מאות או אלפי שנים כשעדיין לא היו מכוניות, התנועה יכולה להיות איטית. הכבישים יכולים להיות משובשים, ומציאת חניה יכולה לקחת הרבה זמן. רוב המרכזים העירוניים מכוסים במערכת מצלמות ZTL (אזורי תנועה מוגבלים) שרק לתושבים יש גישה אליהם ואם תכנסו לתוכם תקבלו באופן אוטומטי דו"ח. לקרוא בהרחבה כאן . מימין שלט ומצלמות בכניסה לאזור ZTL, משמאל רחוה טיפוסי בעיירה בטוסקנה - Depositphotos כדי לשמור על שפיותכם, עשו לעצמכם טובה: כאשר אתם מבקרים בערים, לכו ברגל. אפשר כמובן גם לרכוב על אופניים, או להשתמש בתחבורה הציבורית. קנו כרטיסים לתחבורה ציבורית בקיוסקים מרכזי הערים באיטליה מלאים בקיוסקים ודוכני עיתונים. כאן תוכלו למצוא את עיתוני היום, מגנטים זולים, גלויות, סיגריות ועוד. אבל מה שזרים לרוב לא יודעים, הוא שהקיוסקים האלה מוכרים גם כרטיסים לרכבת התחתית, לרכבות ואוטובוסים. אם אינכם יודעים מאיפה להשיג כרטיסים, פשוט שאלו בקיוסק הקרוב. כרטיסים נמכרים גם ברוב חנויות ה: Tabacchi המפוזרות בעיר. באיטליה יש באמת ארבע עונות בשנה, תכננו את הטיול בהתאם! כאשר אתם מתכננים את הביקור שלכם באיטליה, קחו בחשבון את מזג האוויר. אביב (מרץ-מאי): זהו זמן מצוין לבקר כמעט בכל ארץ המגף – הטמפרטורות נעימות מאד, הפרחים פורחים, ואפשר אפילו להתחיל לרחוץ בים (בדרום איטליה, כמובן. לא בצפון). קיץ (יוני-אוגוסט): זה הזמן בו זרם התיירים הבינלאומי מגיע לשיאו ורוב האיטלקים גם יוצאים לחופשות. זו התקופה הנכונה לגלות את הטבע ולהנות מהחיים הטובים: חופים, ים, טיולים באלפים ובאגמים... הערים, לעומת זאת, מזמינות הרבה פחות, ובחודשי הקיץ הן נעשות חמות במיוחד, צפופות מדי, ויקרות יותר. בחודש אוגוסט חנויות מקומיות רבות נסגרות לרגל חופשה. סתיו (ספטמבר-נובמבר): עונה מצוינת לביקור בערים. המחירים משתלמים יותר והטמפרטורות הנוחות הופכות את ההליכה לקלה ומהנה יותר. זו עונה נהדרת גם לסיורים בטבע משום שזו התקופה שבה נערכים בציר אשכולות הענבים ומסיק הזיתים. חורף (דצמבר-פברואר): החורף באיטליה נע בין קר לקפוא. ההליכה ברחובות אינה נעימה, יורד גשם לעתים קרובות, ובאופן כללי אנשים מעדיפים לבלות את זמנם בבית. בחורף, האטרקציות האיטלקיות העיקריות הן ללא ספק הפסגות המושלגות של הרי האלפים ואינספור אתרי הסקי שמתעוררים לחיים מדי חורף. אטרקציה חורפית נוספת היא ביקור בשוקי חג המולד כמובן! אין להיכנס לאתרים דתיים בלבוש חשוף איטליה גדושה בקתדרלות, כנסיות ובזיליקות מרהיבות, ומומלץ מאד לבקר בהן. אבל אם תרצו להיכנס פנימה, שימו לב למה שאתם לובשים או שהשומרים יעצרו אתכם בכניסה (בעיקר באתרים מרכזיים כמו הוותיקן). הכללים פשוטים: אין כניסה במכנסיים קצרים יותר מקו הברך, ובגופיות עם זרועות חשופות. גם חולצות בטן ומחשופים עמוקים מידי אינם מקובלים. ישנם מקומות שבהם יקפידו גם על הנעליים, ולא יאפשרו לכם להיכנס עם כפכפי אצבע. מובן מאליו שאף אחד לא יתן לכם להיכנס לאתר דתי אם תגיעו לבושים בבגדי ים/חוף. מי שתייה בחינם בברזיות הציבוריות הברזיות הציבוריות באיטליה נמצאות בכל מקום ממש (במיוחד בפארקים ובכיכרות מרכזיות) וכולם משתמשים בהן. המים שבהן נקיים וטריים, וחינם לגמרי. אם יש לכם בקבוק פלסטיק רב-פעמי, מומלץ למלא אותו במים בכל הזדמנות (בעונה החמה זה חובה!). אבל לפני שאתם שותים את המים, בדקו שלא מופיעות על המזרקה המילים: "NON POTABILE" שפירושן "לא מי שתייה". אין מה לעשות – איטליה יפהפייה, אבל לוקח זמן ללמוד איך לפענח את האיטלקים... טיול נעים!

מפת גוגל בעברית בה מסעדות, מזנונים, מרכולים ובתי קפה טבעוניים וצמחונים בכל איטליה. המפה היא כלי עזר שימושי לטיול באיטליה, היא מתאימה במיוחד לטבעונים ולצמחונים, אך גם אוכלי כשר יכולו להפיק ממנה תועלת לחצו במפה על הסמל כדי לראות את פרטי המקום בעברית בסלולרי הגדילו את המפה על ידי לחיצה על המרובע בצד ימין כך שהמפה תפתח באפליקציה של גוגל

באיטליה נהוג להזמין את עובדי המשרד או החברה, בסוף דצמבר, לפני חג המולד ולקראת סוף השנה, לארוחה במסעדה. זוהי דרך להודות לצוות העובדים על העבודה המשותפת במהלך השנה. ​האווירה הנכונה, אוכל, יין ומוסיקה יכולים להוציא מקליפתם גם את האנשים הכי סגורים מה לובשים? בדרך כלל ממשיכים מהעבודה ישר אל המסעדה. לכן, הגברים צריכים להגיע לבושים באופן אלגנטי כבר מהבוקר. הנשים מביאות מהבית בגדים להחלפה, כמו נעלי עקב מרשימות או שמלה סקסית. תלוי בבחירת המסעדה ואופי המשרד. על מה מדברים? חשוב יותר, על מה לא. הארוחה אמורה להיות מפגש חברתי, כלומר, כלל ברזל: לא מדברים על עבודה! אך, זה גם בהחלט לא הזמן להשתפך בפני קולגה או הבעלים על עניינים אישיים. מאידך יש להיזהר מיתר רשמיות. שביל הזהב הוא הפעלת מיומנות שיחה בענייני דיומא. שוב, בלי לספר על החיים האישיים. אלכוהול? באיטליה יין, וכל סוגי האפרטיבים והדז'יסטיפים הם חלק בלתי נפרד מהארוחה, אך זה לא אומר שלגיטימי להשתולל. השתכרות פרועה תשאיר רושם רע על הסובבים ותפגע ביחסי העבודה. מקובל לשתות מעט יין, רק כדי לסייע בהתפתחות שיחה מעניינת. בלוגרים איטלקים, ממליצים להמנע מרכילות במהלך הארוחה ומשאלות קיטבג : מתי נגמר? מי בחר את המקום? והתפריט? באותה נשימה הם ממליצים על הארוחה כזמן מושלם ליצירת קבוצות. הזדמנות להכיר טוב יתר את אנשים שביום יום הקשר איתם רופף. זה הזמן לדבר, לשבת לידם, לפתוח בשיחה, ליצור אווירת אחדות ולזרוע זרעים חיוביים לשנה הבאה.

השנה מארחת העיר מילאנו את היריד העולמי ה - EXPO. ה – EXPO, הוא האירוע הבינלאומי השלישי בחשיבותו בעולם מבחינת השפעה כלכלית ותרבותית, קודמים לו גביע העולם בכדורגל והמשחקים האולימפיים ליריד משמעות עצומה עבור מילאנו ואיטליה, בגלל שהמדינה נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי חריף. היריד העולמי, ידוע כמקור הכנסה גבוהה למדינה בה הוא מתקיים. מוקד המשיכה העיקרי של התערוכה הבינלאומית, הוא הביתנים שאותם מקימות המדינות המשתתפות בעלויות של עשרות מליוני יורו. כל אחת מהמדינות מציגה בביתן את הקשר בינה ובין הנושא בו עוסק היריד. במילאנו השנה יציגו כ-147 מדינות, וצפויים להגיע כ – 20 מיליון מבקרים. זוהי הפעם השניה בה איטליה מארחת את היריד העולמי הפעם הראשונה היתה בשנת 1906. הנושא הנבחר של היריד Feeding the planet, energy for life - יצור מזון וקיימות. היריד יעסוק בטכנלוגיה, המצאות, תרבות, מסורת, יצירה בהקשר של אוכל ותזונה. כמו כן ימשיך ויעסוק היריד בנושא המיים שהוצג ב 2008 ביריד סרגוסה בספרד, עם דגש חזק על הזכות למקורות מזון בריא, בטוח ומספק לכל תושבי העולם עד כה נמכרו כ- 8.5 מיליון כרטיסים. הניו יורק טיימס ועיתונים משפעים נוספים המליצו לשלב ביקור באקספו יחד עם טיול לאיטליה, וההערכות הן שכמליון אמריקאים קנו כרטיסים ליריד בעקבות זאת. על אף המשבר ישנה נהירה של מסעדנים ושפים למילאנו הפותחים מסעדות חדשות לקראת הארוע, כל בתי המלון במילאנו עצמה כבר מוזמנים מראש. בשל המחסור בחדרי מלון והפקעת המחירים במרכז העיר מומלץ ללון בערים שכנות כגון בולוניה או טורינו ולהגיע לאקספו בעזרת שרות הרכבות המהירות – freccia שמגיעות עד מרכז מילאנו בפחות משעה. קו רכבות בשם איטלוItalo מופעל נון סטופ ומגיעה ב- 44 דקות מטורינו למרכז מילאנו, חברת הרכבות האיטלקית מציעה כ- 37 רכבות מהירות כל יום ומחברת את מילאנו עם כל אירופה. הרעיון האיטלקי הוא לקשר בין השם מילאנו לבין המילה , 'אוכל' Food באותו אופן שבו העיר מקושרת למילה, אופנה, Fashion, משהו שירשם בזכרון הקולקטיבי של המבקרים וישאר גם לאחר סיום היריד. האיטלקים מקווים לצאת מהמשבר הכלכלי בעזרת האקספו. במהלך ששת חודשי היריד מילאנו תעשה הכל על מנת לצאת מגדרה ותציע מבחר גדול של אטרקציות בכל התחומים למבקרים השונים. מעבר לדאומו של מילאנו, והפרסקו הסעודה האחרונה של של דה וינצ'י , ניתן יהיה לבקר בתאטרון האופרה לה סקאלה שברגיל סגור בתקופת הקיץ. מתוכננות להתקיים בו 140 הצגות יומיות במהלך ששת החודשים. בעיר תתקיים תערוכת ענק לעבודותיו של ליאונרדו דה וינצ'י, ותערוכה נוספת המוקדשת לג'יוטו. כמו כן תערוכה גדולה של אמנים מכל העולם בשם ״האמא הגדולה" - the great mother שתציג 80 עבודות מהמאה ה 20 בנושא אמהות. בככר הדאומו יתקיימו הופעות פופ ורוק חיות בחינם וכמו כן בכל הפארקים בעיר. בנוסף יערכו שווקים לספרים ועתיקות. לאתר האקספו עצמו מבנה של עיר רומאית עם צלב במרכזה, כדי ליצג את איטליה. לא לכל המדינות יהיו ביתנים עצמאיים. חלקם יחלקו בינהם באזורים המשותפים. המדינות שמציגות לבד, מקימות ביתני ענק מפוארים ובהן כאמור, כל מדינה תציג את עצמה ואת הקשר שלה למזון, ולקיימות. הנה כמה דוגמאות לביתנים בתערוכה: הביתן הגרמני – הביתן הגדול ביותר 5000 מטרים מרובעים מעוצבים כמו שדות בחבל בואריה שבדרום גרמניה. בנוסף הגרמנים משחקים על הקלף הטכנולוגי וכל מבקר יוכל להשתמש בגאדג'ט בעזרתו יוכל לראות את העתיד הטכנולוגי של החקלאות הגרמנית. הביתן כולל גם מסעדות ואוכל גרמני מסורתי, המנסה לשבור את הסטיגמה אודות המטבח הגרמני. הביתן האסטוני - הביתן הכי ממוחזר אסטוניה מעוניינת ליצור לעצמה גם בימים כתיקונים, תדמית של מדינה צעירה, מתקדמת טכנולוגית ועסוקה במחשבות על העתיד. גם הביתן שלה מכוון לשם. הביתן נבנה מ-50% חומרים ממוחזרים ומעץ נורדי, הדגש החזק ביותר בביתן האסטוני הוא הטכנולוגיה, הם מתגאים בעובדה שתוכנת סקייפ הומצאה בארצם למשל. כדי לקשר בכל זאת את הביתן עם נושא התערוכה, מוצעת למבקרים ארוחה קלה ארוחה באריזת טייק אווי, שהרי לא על הווי פיי לבדו יחייה האדם. הביתן הצרפתי - הכי יצוגי ביתן מעץ בצורת שוק מקורה בנוי כך שניתן לפרקו ולהעבירו לשימוש נוסף. בפנים אפשר לטעום סוגים שונים של אוכל צרפתי מברסארי עד אוכל גורמה ישירות מהעם שהמציא את הכוכבים והמזלגות שמוענקים למסעדות. הביתן הישראלי - הכי ירוק יציג את אופייה המיוחד של מדינת ישראל והשיגיה בתחום החקלאות המתקדמת והמורשת החקלאית מתקופת המקרא ועד ימינו. השדות של מחר והמאבק הטכנולוגי ברעב ואקולוגיה בעתיד. בירוק ובשלושה מימדים. נפאל - הביתן הרוחני הביתן הנפאלי בנוי בצורת בית נפאלי טיפוסי מעץ בדיוק כמו למרגלות ההימאליה, צורתו מיצגת את מעגל החיים. בתוכו ידובר הרבה על מים ורעב ועל כך שלמרגלות ההימאליה הגידולים המקומיים אינם מספיקים,כדי להזין את כל התושבים. שוויץ - הביתן החינוכי השוויצרים היו הראשונים להודיע שהם משתתפים ביריד ובנו ביתן ובו ארבעה מגדלים שמיצגים מאגרי מזון. השוויצרים רוצים ללמד איך צורכים מזון בצורה חכמה. גם כאן הדגש הוא על רעב עולמי ועל הדרכים למנוע אותו. איך לפעול כדי שיהיה מזון טרי זמין לכל תושבי הפלנטה. הביתן האמריקאי עוצב על ידי הארכיטקט זוכה הפרסים, ג'ימס ביבר ומציג את מסורת החלקאות ארוכת השנים של ארצות הברית. חלק מהביתן בנוי כשדות אופקיים, בנויים לגובה, אשר קציר יערך בהם באופן יומיומי. בנוסף האמריקאים רוצים להציג את טרנד הפוד טראק הרווח בארצם, וקרונות מזון אמריקאים יגישו אוכל מסורתי כמו גם אתני ופיוז'ן. בכל יום חמישי תערך ארוחת חג הודיה מסורתית. הביתן האיטלקי - הביתן ששורד את הזמן האיטלקים, מפני שהמשחק הוא במגרש הביתי שלהם, קיבלו שני בנינים. ה"קארדו" ו "פאלצו איטליה" מטרתם היא להציג עמדה חד משמעית: כשמדובר בתוצרת המקומית של איטליה, כמו גם במסורת הבישול ובמוצרים המוגמרים, מדובר על הטוב ביותר. איטליה=מצויינות בתחום המזון וחומרי הגלם. כבתחומים אחרים הם שואפים לטבוע באופן ברור, גם בתחום המזון, את המושג Made in Italy. להחזיר לו את עטרתו שזוהרה הועם עם המעבר העולמי ליצור בסין. כרטיסים למזמינים מראש אפשר למצוא כאן €32 מבוגר, €41 מבוגר וילד, 69€ שני מבוגרים וילד, 54€ מבוגר + 2 ילדים, 82€ זוג מבוגרים ו 2 ילדים אקספו - יום אחרון - סיכום הגענו לקו הסיום. היום האחרון של היריד העולמי במילאנו בנושא המזון, אחרי 183 ימים של חגיגות, כנסים, דיונים על איך להזין את כדור הארץ והמון אוכל היריד נושם את נשימתו האחרונה. מה קרה באקספו עד עכשיו? נחצה רף של 20 מיליון מבקרים, נאפתה הפיצה הארוכה בעולם: קילומטר וחצי אורכה, ביקרו בו כמעט כל ראשי מדינות העולם או נשותיהם ומפורסמים אחרים כמו למשל בונו, שרון סטון, מישל אובאמה ועוד. זמן ההמתנה בכניסה לביתן היפני עמד על 10 שעות, יותר מטיסה ליפן... מקבץ תמונות מהיום היום האחרון בהחלט של אקספו 2015

על המסכה אמר פיטרו גראדניגו, הדוג'ה- 49 של ונציה: "דבר יפה היא המסכה, מפני שהיא גורמת לכל אדם בכל גיל תחושה של שוויון מול האחרים. כשהם לבושים מעיל שחור ומסכה לבנה, לבני שני המינים ניתנת האפשרות להתנהל בחופשית ולהביא את רעיונותיהם לכדי מימוש. אשמה יישא רק מי שיבלבל בין הטוב לרע באמצעות השימוש בחפץ אשר כשלעצמו הוא חסר פניות" ב - 1268 תועד בונציה לראשונה, חוק האוסר על שימוש במסכה. החוק אסר על גברים במסכות להשליך ביצים שרוקנו ומולאו במיי ורדים על נשים שטיילו ברחובות. עוד קודם לכן, בתרבות הונציאנית המונח "מסכה" שימש כדי לתאר את מי שהדביק על עצמו זקן ושפם מזוייפים. "מסכה" היה גם כינוי לנשים או גברים שהתלבשו בבגדי המין השני כדי להסוות את זהותם. המילה "מסכה" יצגה את הצורך להתמסר ולשקוע במשחק, בתעלול, או באשליה. משמעות ההתחפשות בדמות אחר הייתה הכרזה על חגיגה, על שבירת מוסכמות והתנהגות פרועה. בראשית המאה ה- 14 הלכו והתרבו חוקים שנועדו להגביל את חרותם של הונציאנים ואת השימוש שעשו במסכות. בראש ובראשונה במטרה לעצור את ההתדרדרות המוסרית של תושבי העיר, כוננה הרפובליקה את הקרנבל. כלומר, חוקקה חוקים שהגבילו את השימוש בתחפושות ומסכות רק לתקופתו. מיום סנטו סטפנו ועד חצות הלילה של "יום שלישי השמן" – Martedì Grasso. כמו כן נאסרה נשיאת נשק והתקוטטות המונית בציבור. נאסר על זונות להשתמש במסכות ועל חבישת מסכות בבתי הקזינו, לשם היו מגיעים גברים מחופשים על מנת להתחמק מבעלי חובם. בשלב זה ברור היה כי השימוש במסכה נועד להסתרת הזהות על מנת לנהל עסקים מפוקפקים או יחסים בינאישים בעלי אופי מסויים. ההרגל הונציאני להתחפש, הוליד מוצר חדש - "המסכה הונציאנית", אלו נעשו (ונעשות גם היום) מעיסת נייר. הן יוצרו בדגמים שונים, בצבעים שונים וקושטו באבנים טובות, בדים, וסרטים. עם המוצר התפתח המקצוע – "בונה מסכות" ואל משלח יד זה הצטרפו גם,בוני מיניאטורות, מעצבים ואמני נייר. באופן מפתיע ב – 1773 היו בונציה רק 12 בתי מלאכה רשמיים לבניית מסכות. מספר מועט, אם חושבים על הביקוש מצד המקומיים והתיירים. אופייני לוונציאנים ליצר מסכות בסתר, בסנדאות שקיומן לא דווח לשלטונות, כדי להמנע מתשלום מיסים. בתי המלאכה והסדנאות יצרו מקומות עבודה לאנשים רבים והצליחו להפיץ את "המסכה הונציאנית" בכל רחבי אירופה. במאה ה- 17 נעשה השימוש במסכות נפוץ כל כך עד ש"מועצת ה- 10", הגוף השלטוני של הרפובליקה, החמיר מאוד את העונשים שחלו על החובשים מסכות שלא כחוק. ב – 1776 נחקק חוק אשר דווקא חייב את השימוש במסכה ונועד להגן על כבוד המשפחה - נאסר על נשים ללכת לתאטרון מבלי לעטות מסכה או מטפחת פניהן. אחר נפילת הרפובליקה והעברת השליטה על ונציה לאימפריה האוסטרו הונגרית, לא התיר השלטון האוסטרי שימוש במסכות כלל. (מחוץ לאירועים פרטיים יוצאי דופן) ובכך למעשה חוסל כמעט לחלוטין הקרבנל. מאוחר יותר, התירו האוסטרים מחדש את השימוש במסכות בזמן הקרנבל אך בפעם הזאת גילו הונציאנים חשדנות ולא שמחו לשתף פעולה, אחרי הכל ונציה לא היתה עוד "עיר הקרנבל" אלא רק עיר קטנה בירכתי האימפריה, ועל כן, לא עוד חופשיה.

האם שבריר מן ההיסטוריה היהודית נמצא בעמק קטן וחבוי בצפון איטליה? האם יתכן שבעבר הרחוק מאוד, מבקרים מן המזרח התיכון, שאפשר לכנותם כמעט 'בני מלוכה', נחרתו בזכרונם של איכרים פשוטים, משרתים, וכובסות, בעודם רחוקים כל כך ממולדתם? התשובה היא, יתכן בהחלט. שהרי כך הם פני הדברים תחת אדמת ורונה המכוסה כרמים, המתקמרת לגבעות מוארות באור שמש ומתולמת בשבילים כפריים, מונצח סיפורם של שלושה צעירים יהודים מהמאה ה-3 לספירה. הם מתוארים על גבי ציורי קיר של היפוגאום עתיק בעמק ואלפנטנה - Valpantena. ונדמה כאילו בחרו במקום זה לבית. ואכן מכל הבחינות לא יכלו להיות מונצחים בדברי ימי התרבות, אלא שם. במקדש המציין את ביתם "של כל האלים", VALPANTENA , אשר פירושו, pan=כל Theon=אלים . מדוע צוירו דווקא בורונה? זוהי חידה המנסה לבוא על פתרונה מאז המאה ה- 17. משנות ה-60 עם זאת קיים הסבר היסטורי אשר מתמקד במאות הראשונות של העידן-החדש שאנחנו מכירים גם בשם, נצרות. הדברים התרחשו כך בראשית שנות ה- 60, על קירותיו של מקדש תת קקרעי בכפר ממזרח לורונה, התגלה ציור קיר ובו דמויותיהם של שלושה צעירים יהודים הצועדים על אדמת מסופוטמיה. הציור ניזוק באופן חמור בשל הלחות. ועל כן הובא הדבר לתשומת ליבה של ועדת מורשת התרבותית האיטלקית, אשר יזמה פעולות שחזור. במקור היה המקדש התת קרקעי מערה ובה מוקד נביעה של נחל. בתקופה הפרה - רומאית שימשה לפולחן פגאני (pagos –מסע) לאלוהות המים ולפוריות הנשית, כלומר ל'לימפות' ו'לנינפות'. המערה והמעיין שבה אשר מאמינים פקדו אותה מזה אלפיים שנה, הורחבה בתקופה הרומאית והפכה למקדש תת קרקעי. בנישה לרגלי מדרגות הכניסה הוצב פסלו של קורנליאנו, פטרון המקדש הרומאי. אלה שאז, בין המאה ה- 4 וה-5 לספירה, כמתבקש מן האמונה הרשמית החדשה - הנצרות - עברו החללים שינוי איקונוגרפי פתאומי. ציורי הקיר צריכים היו להתאים כעת לתאורי הברית החדשה ועל המקום היה להפוך קודש לפולחן פלאו-נוצרי. ציורי הקיר שמקשטים את הקירות מאז הם חשובים ביותר מסוגם בצפון איטליה. השינויים שנערכו, ושהתבטאו במראה וביעוד, הפכו את ההיפוגאום מאתר של פולחן פגאני לאתר לפולחן נוצרי. הפרסקו מרהיב. עיני הנערים מצוירות באופן יחודי והן דוגמא ומופת לאסטטיקה שמציגה איחוד בין הברית הישנה לחדשה. במבט העיניים ישנה עצמה כמו גם תמימות גדולה. ומבען משקף אושר שלם, למראה הנס שבזכותו ניצלו מרודנותו הרצחנית של נבוכדנצר; אחד מן המתנגדים הרבים להיות העם היהודי חלק מן העמים המרכיבים את האנושות. בציור מופיע גם נבוכדנצר, מראהו מופתע כמעט עד שיתוק, והוא מסייע בשפלות רוח למלאך השומר אשר נשלח על ידי אלוהים, לצנן את כבשן האש אליו התכונן להשליך את שלושת הצעירים. המלאך נגד האש, דו-קרב אזוטרי. התאור הגרפי; הציור, מפליא לספר את הנרטיב הידוע. מטרת הצייר היתה לחנך את העניים בני המקום, בתקופה שבה דת מונוטאיסטית חדשה, תפסה את מקומם של האלים מן העת העתיקה. על אותם אלים היה להשכח, לשקוע לאבדון בריק התודעות הפרטיות. כדאי לבקר במקדש ולהתבונן בעיניהם מלאות ההקלה של שלושת הנערים החוזים בנס ההתערבות האלוהית, ולבקר ב'דומוס' שלהם, שהינו אחד האוצרות השמורים והלא ידועים של ואלפנטנה. ירידה בחמש עשרה מדרגות תלולות לכיון טבור הגבעה מובילה אל מסדרון צר שאורכו כעשרים מטרים ומסתיימת במספר חללים תת קרקעים גדולים. שם מתגלה האפרסקו המרהיב, מצוייר ברגישות יוצאת מגדר הרגיל. הציורים על הקיר השמאלי שמורים עד היום במצב מצויין: דמויותיהם של המלך נבוכדנצר ושלושת הצעירים העומדים להיות מושלכים אל הכבשן ולהשרף באש. כך מונצח על קירות הקפלה שבהיפוגאום, פלא ההשגחה העליונה, החיים שניצלו מזועת המוות. הפרסקאות בשאר החלל כמו כדי להדגיש רעיונות של שיתוף ואחוות אחים בין הדת היהודית והנוצרית, אחווה שטרם הוכתמה בתסבוכת של פילוג וסגידה לכוח, הם צירוף רב קסם של דמויות נוצריות עתיקות, שמספרות תוך שהן משרות אווירת המשכיות, את סיפורה של 'ישראל' כזו, שיכולה להיות מקור אוניברסלי לתרבות, אהבה, וכבוד מקודש לקיום. מקור העומד כנגד מהללי אי הצדק, רצח-עם, והתעללות. אולי זה המסר החזק שדיוקן הצעירים המהלכים על אדמת מסופוטמיה, ממשיך להדהד לאורך מאות השנים, הישר מגומחת השמחה התת קרקעית בסנטה מריה אין סטלה בורונה.

בעולם התיירות איטליה ידועה בעיקר כמקום שכדאי לבקר בו בשביל לחזות ביצירות אומנות ארכיטקטוניות מן העבר, שרידים רומים עתיקים – כמו פומפי או הקולסאום, אדריכולות רנססית ונאו קלאסית, קתדרלות גוטיות, ובינינים בסגנון הברוק. אך אחת הסיבות העיקריות לבקר ב "מוזה" – Muse, המוזאון למדע וטבע בעיר טרנטו, היא יופיו, יחודיותו וגאוניותו האדריכלית של הבניין שנבנה עבורו, ושצורתו קשורה קשר הדוק לתוכנו את הבניין תכנן האדריכל, רנזו פיאנו. רנזו פיאנו הוא "אדריכל כוכב", ממתכנני מרכז פומפידו בפריז. הוא ידוע בעולם "כאדריכל המוזאונים", זאת משום שידו אמונה על בנייתם של לא פחות מעשרים וחמישה פרוייקטים מוזאלים. למעשה מאז שנת 1995 בנה הסטודיו לאדריכלות שלו מוזאון אחד בשנה. הישג חסר תקדים בעולם הארכיטקטורה. את חיבתו לתכנון מוזאונים הוא מסביר לניו יורק טיימס כך: " אני אוהב לעצב בניין מוזאלי; הוא ישנה את החיים של אנשים לכמה מאות שנים. בניין משרדים יכול להיהרס בעוד 50 שנה, אבל מוזאון בדרך כלל נשאר לנצח" העיר טרנטו נמצאת בצפון מזרח איטליה, לא רחוקה מאוד מהגבול האוסטרי, ומהווה חלק מן המחוז העצמאי טרנטינו אלטו אדיג'ה, אשר מתאפיין בזהות התרבותית של חבל טירול האוסטרי. היא אינה שוכנת בהרים כי אם בתוך קניון, העמק של נהר האדיג'ה, אשר משני צידיו מתנשאים לגובה צוקי הדולומיטים. בשל כך, לנגד עיניהם של תושבי העיר והאזור לעולם אינם נפרשים מישורים. הצוקים הגבוהים והדומיננטים משני צידי עירם מלווים את חייהם כגרם שמים נוסף. מן המצוקים, מפכפכים מפלי מים רבים מגובה עצום, והנהר הגדול עובר בשטחה של העיר, וליד המוזאון. המוזאון נבנה כחלק מפרוייקט גדול יותר, רובע חדש בשם – "עצי הצפצפה" – Le Albere אשר כולל גם שטחי מגורים, משרדים, פרק ציבורי, אולם כנסים, ובית מלון. כולם תוכננו תוך הקפדה ושימת דגש על בניה אקולוגית ברת קיימא. עיצוב בנין המוזאון מבקש לכלול בתוכו את תמצית הקו המנחה על פיו תוכנן הרובע כולו. במבט ראשון המוזה בנוי מסדרה של חללים שנדמה שאינם מקיימים כל קשר זה עם זה, אך למעשה קיים בינהם הגיון פנימי, מערך הסיור במוזאון, כמו גם חיצוני, הקשר עם הנוף הטבעי והעירוני. האלמנט המאחד המשליט סדר הוא המים, אשר הינם המתנה החשובה ביותר שמעניק ההר וכן הבסיס לקיומה של כל צורת חיים על פני כדור הארץ. המבנה עשוי סדרה של משטחי זכוכית ואלומיניום שנראים שבורים. הם מגיחים מראי המים: הנהר הרחב הזורם בסמוך, ומשתקפים זה בזה ובכך משיגים חיות יוצאת דופן, כמעט חריגה. לצידם מתנשאות מאסות אבניות עשיות משיש ורדלו שעבר תהליך של חספוס עד ליצירת פני שטח מחוררים, כדי לתאר את הקשר ההרמוני הקיים בין מים ואדמה – קרחון וצוק סלע – או במילים אחרות, ההר. האדריכל מקדיש את המוזאון "לכל מי שגילה, גם אם באיחור מה, עד כמה שברירית ופגיעה היא האדמה" בתוך המבנה למבקר יש ההרגשה של שהייה בתוך הר חלול. נגטיב של הר. אפשר לערוך את הסיור במוזאון בשתי צורות: המסלול האופקי מסב את תשומת הלב לנושאים הקשורים לגלובליזציה. חללים רבים מוקדשים למעבדות וסדנאות ואלו מאפשרים חווית למידה מקורית דרך התנסות ישירה, שימוש במיצגי וידאו ומולטימדיה. וכמו כן, ביקור בחממת הענק אשר הינה למעשה חלקת יער טרופי לכל דבר. הנרטיב המאונך לעומת זאת מתחיל מן הנקודה הגבוהה ביותר של הבניין, הטרצה שעל הגג – משם אפשר להביט על ההר ולהתוודע אל המפגש בין השמש והקרח. הקומה ה- 4 מפנה את תשומת הלב להבטים ביולוגים וזאולוגים של הסביבה האלפינית. גם כאן משחק תפקיד התכנון הארכיטקטוני, הגובה, העובדה שהקומות אינן מופרדות בינהן על ידי תקרות ורצפות, המבנה הפירמדי של הבניין, כולם תורמים להרגשה שהמבקר נמצא על פסגת הר. התחושה מתעצמת כאשר נכנסים ל"מערת הקרחון" ומתנסים בחוויה אמיתית של ריחוף מעל האלפים. הקומה- 3 מוקדשת לחיים על פני ההר. האלפים והדולומיטים הם בית גידול מגוון ביותר. פסיפס של צמחים ובעלי חיים אשר סביבתם מתאימה להם בדיוק כפי שתכונותיהם עשויות במיוחד על מנת לחיות באותה סביבה. הסיור כאן הוא מעין טיול בטבע הפראי, מפגש עם חיות בר, הקשבה לקולותיהם, צפיה בטורף בשעת פעולה או מעקב אחר טקס חיזור. התצוגה עושה שימוש בשיטות מסורתיות כמו חיות מפוחלצות וכן במגוון של טכניקות וירטואליות ואינטראקטיביות. הקומה ה- 2 – מוקדשת לגאולוגיה – האלפים והדולומיטים הם יחודיים בעולם בשל המבנה הגאו-פלאונטולוגי שלהם ויופיים הטבעי. הם אף נכללים באתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. המוצגים בקומה זו מגלים את הידע אשר נאסף לאורך שנות המחקר אודות התפתחות ההרים. גם כאן, לצד תצוגת מולטימדיה חדשנית, מוצג אוסף אשר נבחר בקפידה של ממצאים גאולוגים- אבנים, מינרלים, ומאובנים. תהליך היווצרות ההר, דחיסת השכבות, התרוממות הקרקע מגובה קרקעית הים אל הגובה העצום מעליו. הקומה ה- 1 - מוקדשת לחיי האדם הקדמון באלפים – מבנה ספירלי מזמין את המבקר אל תוך העולם הפרה היסטורי, מוצגים הממצאים החשובים של המוזאון מתקופת האדם הקדמון באזור ומודגמים השלבים העיקרים בהתפתחות התרבות, הכלכלה, והחברה. קומת הקרקע – באולם זה, שהוא גולת הכותרת של המוזאון – לתצוגה אין כל משמעות אלא אם כן מישהו נוגע בה או מפעיל אותה. כאן צפויה למבוגרים וילדים התנסות חושית מסחררת ומרגשת. כאן יכולים הילדים לעשות את מה שהם כל כך טובים בו: לגעת, להזיז, לפרק, להריח, להסתכל. להיווכח ולהתנסות באופן פעולתם של חוקי הטבע וגילויי המדע דרך החושים. זהו ללא ספק החדר המהנה ביותר במוזאון. קומה – 1- הביקור בקומת המרתף מחזיר את המבקר בזמן, אל רגע הופעתן של המולקולות הראשונות ומשם מתקדם עד להופעת הדינוזאורים והיונקים. בעוד שאולמות אחרים מציגים את תהליכי היוצרות הקרקע באולם זה נסגר המעגל על ידי תאור התהליכים שהביאו ליצירת חיים. אין כל ספק שטיול באזור הצפון מזרחי של איטליה, לא יהיה שלם בלי ביקור בעיר טרנטו ובמוזאון המופלא שנבנה בה. במדינה שבה כה מעטים הם החידושים הארכיטקטונים ושתהילת העולם שלה, בתחום זה, מבוססת באופן מוחלט על עברה, מרענן ומרגש ביותר לראות פרוייקט אשר מקים לתחייה את היצירתיות עוצרת הנשימה, כושר ההמצאה, והייחודיות של העיצוב האיטלקי המודרני, גם בתחום הארכיטקטורה. לאתר המוזאון

בנאפולי בשנת - 1753 השלים הפסל הנפוליטני הצעיר ג׳וזפה סאנמארטינו (Giuseppe Sanmartiono) את הפסל שהוזמן ממנו, ״ישו המכוסה״ בבד שקוף קליל ומרפרף עשוי שיש. ״הפסל שהונח במרכז הקאפלה של סאנסברו (Sansevero) נעשה לשביעות רצונו המלאה של הפטרון שהזמין את העבודה, הנסיך ריימונדו די סנאגרו ממשפחת סאנסברו. הנסיך היה טיפוס נלהב. הוא היה נחוש בדעתו למלא את הקפלה המשפחתית ביצירות אומנות רבות ויקרות. לא פעם התערב בשיקולי העבודה של האמנים ונטה ״לביים״ בעצמו את תנוחות הפסלים.״ בהזמנת העבודה שנמסרה לג׳וזפה סאנמרטינו הצעיר נכתב: ״פסל את אדוננו ישו, מת, בגודל טבעי מכוסה תכריך שקוף אשר יפוסל מאותו גוש שיש שישמש ליצירת שאר הפסל״ השיש שימש לעיצוב חמש מהיות שונות: יריעת בד שקופה מזרן וכרית, גמישים ורכים למראה גופת אדם על כובדה והאורגניות שלה נזר קוצים צבת ומסמרי מתכת ששימשו לצליבה התכריך השקוף המכסה את הגוף הוא הפריט המכה את הצופה בתדהמה ומאלץ גם את חדי העין לבחון אותו שוב ושוב. הבד עוטף את הגוף בתנועה וברכות מלאות רחמים. תנוחת הקפלים על פניה של הדמות נושאת מקצב עוויתי וחושפת הבעה חדורת יסורים. העיבוד הגאוני של השיש יוצר את הרושם הפרדוקסלי כי הבד מסייע למבטו של הצופה ו׳מראה׳ לו את הגוף העירום באופן ברור יותר מאשר לו היה נגלה לו ללא הכיסוי. את המצח חוצה וריד נפוח, בית החזה שקוע ומשוחרר מן הסבל, ההקלה שהביא המוות נראית בברור. על כפות הידים והרגלים מוצגים לראווה הפצעים שנפערו בהם כתוצאה משליפת המסמרים וההורדה מן הצלב. ולבסוף ׳רוקם׳ בדקדקנות ג׳וזפה סאנמרטינו הצעיר בשולי התכריך, קישוט תחרה. התוצאה היא יצירת מופת של פיסול בארוקי רב רגש. כניעה מוחלטת של החומר לידיו ולכלי עבודתו של היוצר. אנטוניו קאנובה , גדול הפסלים של הסגנון הנאו-קלאסי, ניסה לקנות את הפסל והכריז שהיה מוותר על עשר שנים מחייו לו יכול היה להיות האמן שיצר אותו. הקאפלה היתה לאתר צליינות שוקק עד סוף המאה ה-19. המרקיז דה סאד כתב בספר הזכרונות ממסעותיו: ״התאור המדוייק של התכריך, אופן נפילת קפלי הבד, היופי, הארגון, היחסים הפרופורציונלים הנפלאים בין כל המרכיבים…״ חבר האקדמיה הצרפתית, הקטור ביאנצ׳וטי , על הבד: ״פרוש ובהיר פשר, ספוח אל חללו של הגוף האסיר. דק כהינומה המכסה תלוליות שלג…״ תאורית הקונספירציה או מעשה הנס של יצירת הבד השקוף פטרון העבודה, רימונדו די סנגרו - הנסיך מסאנסברו, היה ידוע כאלכימאי וכמי שערך ניסויים הרפתקנים בתחום זה. במשך זמן רב השתרשה סברה כי הבד המפוסל הנדמה שקוף, הוא תוצאה של תהליך אלכימי שעבר השיש. אך למעשה קיימות הוכחות רבות המעידות כי אין ממש בשמועה זו. הפסל כולו, כפי שאפשר לראות מהתבוננות מדוקדקת בו, עשוי יחידה אחת של שיש. קיימים לפחות שלושה מסמכים בהם מצהיר הנסיך בכתב, כי הפסל נמסר לידיו, בדיוק כפי שהזמין אותו, עשוי מגוש אחד של שיש. הקאפלה קפלה סאנסברו נחשבת לאחד המוזאונים החשובים של העיר נאפולי. היא נבנתה כדי לשמש אחוזת קבר למשפחת הנסיכים של סאנסברו. רבות מן העבודות המוצגות בה הוזמנו בימיי חייו של הנסיך, במחצית המאה ה-18. המבנה ועבודות האמנות שנאספו בתוכו הם דוגמא מובהקת לסגנון הבארוק הנאפוליטני. מצג של דרמטיות המנסה לשבות ולהקסים את עין המתבונן. רב ניגודים ותנועה ועמוס בפרטים ברכת השלום של הנסיך על דלת הקאפלה כתב הנסיך את המסר הבא: ״מי שלא תהיה, עובר אורח, בן העיר, בן הכפר או זר. הכנס והקדש את כל כולך ליצרת המופת המופלאה והעתיקה. מקדש האצילים שיוחד זה מכבר לבתולה, לגבהי גבהים רומם על ידי נסיך סאנסברו דון רימונדו די סנגרו רב הלהט. לתפארת אבותיו וכדי לשמר לנצח את אפרו ואפרם של קרוביו בשנת 1767. התבונן בתשומת-לב ובהערצה בכדי האפר של הגיבורים עטורי התהילה. הרהר בעונג ביצירת הפאר הכבודה והבלתי נשכחת. הרהר במנוחים. ולאחר שתחלוק להם את הכבוד העמוק לו הם ראויים חשוב על כך עוד ואז פנה והתרחק״ שעות פתיחה: ימי חול: 09:30-18:30 יום ראשון וחגים: 09:30-14:00 כניסה אחרונה 20 דקות לפני שעת הסגירה סגור בימי שלישי אתר קפלה סאנסברו

כשחושבים על מילאנו, הדברים הראשונים שעולים לראש הם אופנה, מודרניות והעולם הגדול. בדיוק בגלל זה המוזיאון הראשון בכתבה הוא "מוזיאון המאה ה-20" (il museo del ‘900). המוזיאון שופץ לאחרונה בשנת 2010, ומשתרע על פני כמה קומות שכל יום מארחות אלפי אנשים - סטודנטים, ילדים ותיירים - לטיול חוצה תרבויות שאין כמותו במוזיאון 4500 מטרים של חללי תצוגה, כולל שטח תצוגה לתערוכות המציגות יצירות עכשוויות. כל זה נמצא בויה גוליילמו מרקוני 1 (via Guglielmo Marconi 1) במרחק הליכה מהדואומו המרהיב. מוצגים בו קרוב ל- 400 יצירות אמנות איטלקיות מהמאה ה-20, שטח נרחב מוקדש ל פוטוריזם , ואחד החדרים, המשקיף לפיאצה דואומו (piazza Duomo), מוקדש כולו ל לוצ'יו פונטנה שמנורת ניאון שלו תלויה מהתקרה. במה לוליינית מובילה אל האולמות השונים של המוזיאון. אחד מהאולמות אליהם ישנה כניסה חופשית מוקדש לחוד החנית: ציור "הממלכה הרביעית" (Il quarto stato ) משנת 1901, של ג'וּזֵפֵּה פֵֵּּלִִיצַַה דַַה ווֹלְפֵּדוֹ (Giuseppe Pellizza da Volpedo). הציור, שנפרס על פני 15 מטרים רבועים, משאיר את הצופה בו נפעם מהפאר. הציור מייצג את עליית מעמד הפועלים בחיי החברה במדינה. שמו המקורי של הציור היה "דרכם של הפועלים" (“il cammino dei lavoratori”). ג'וזפה פליצה, כמו אמנים רבים באותה העת, רצה להעמיד את עצמו במבחן השאלה החברתית, ובכך, ציור זה פונה אל העתיד כמו גם העובדים שבציורו, הצועדים אל עבר המחר שלהם. במוזיאון ישנן יצירות חשובות נוספות של אמנים מזרם הפוטוריזם. אחת מעשר יצירות המופת שאסור בהחלט לפספס היא "גמישות" (“Elasticità” ) של אוּמבֵּרטוֹ בּוֹצ'וֹנִי (Umberto Boccioni). האמן הצעיר העלה תיאוריה לגבי הדינמיות הפלסטית של הדמויות, ובציורו זה משנת 1912 ניסה לממש את חזונו. לפי בוצ'וני, האמנות צריכה להציג את התנועה האורגנית והמכנית. וכך המציא את הז'אנר "הפלסטיות הסימולטנית" (plasticismo simultaneo) שבו דמויות ורקע מתמזגים יחד בתנועה אחת. למרות שבוצ'וני מוכר בקרב האמנות הפלסטית והדינמית, הוא היה גם איש של סדנאות עבודה, ובסדנא הרומית של גַ'אקוֹמוֹ בַּלַה (Giacomo Balla) , הוא מצא עצמו מתקרב לגישה של צילום מציאותי. בסדנה הזו הוא צייר ב-1905 את הדיוקן " העלמה וירג'יניה" (Signora Virginia). במוזיאון נמצאות גם יצירות של ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico), שייסד את סגנון האמנות המטאפיזי, שהפך לימים לסגנון הסוריאליסטי, עם דמויות חסרות פנים ודמויות מגבס. יצירתו מהמאה ה-20 " הבן האובד" (Il figliol prodigo ) המוצגת במוזיאון היא דוגמא לסגנונו של ג'ורג'ו, בה הוא מציג חיבוק בין אב ובן. אפשר לספר עוד הרבה על המוזיאון , היריעה קצרה מלהכיל. אם אתם באזור, מומלץ להישאר לסוף שבוע בעיר וליהנות מיצירות האמנות של המאה ה-20 שיש למקום להציע. מידע שימושי אתר אינטרנט: http://museodelnovecento.org/en ​ שעות פתיחה: מוזיאון המאה ה-20 נמצא ב- via Marconi 1 a Milano לפתוח בכל ימות השבוע בשעות 9:00-19:30. *המוזיאון סגור בימי שני בבוקר *בימי חמישי ושבת המוזיאון נסגר בשעה 22:30 מחירים: כרטיס רגיל - 10€ כרטיס מוזל - 8€ ( מגיל 65 ומעלה וסטודנטים ובני 18-25) מנקודת מבט אמנותית, יש למילאנו הרבה מאוד מה להציע. מוזיאון נוסף שאסור להחמיץ הוא "הגלריה לאמנות מודרנית" (Galleria d’arte moderna (GAM)). התצוגה ממוקמת בוילה מסוף המאה ה-18 שנבנתה עבור הרוזן לוֹדוֹבִיקוֹ בַּרבִּיאַנוֹ (Lodovico Barbiano), שרצה אותה במיקום אסטרטגי בין מרכז העיר וקורסו ונציה (corso Venezia), כניסה פיזית וסימבולית למי שמגיע מוינה. הוילה היא יצירה מופת של הניאו-קלאסיזם של מילאנו. האחראי על היצירה הוא לֵאוֹפּוֹלדוֹ פּוֹלַק (Leopoldo Pollak), שבולט מאוד ברציונליות ובאלגנטיות מאופקת. פנים וחוץ המבנה מעוטר חרוזים דקורטיביים והגן מעוצב בסגנון אנגלי. מסלול התערוכה מורכב מכמה אוספים מהמאה ה-19, אוסף "גראסי" (Grassi) ואוסף "ויסמארה" (Vismara ) – הם אוספים של ארבעים יצירות שנתרמו לעיריית מילאנו על-ידי אשתו של האספן ג'וזפה ויסמארה ( Giuseppe Vismara). לאחרונה שני האוספים אוחדו והם מוצגים בקומה השנייה של המוזיאון, כך, מופיעים יחדיו ציורים של רנואר , מאטיס , מודיליאני וואן-גוך . גם הגלריה לאמנות מודרנית מחולקת לחדרים, 40 חדרים בשתי קומות. המסלול שבקומה הראשונה נע בין הניאו-קלאסיזם לבין הרומנטיקה ומסתיים בציוריו הסימבוליים של ג'ובאני סגנטיני (Giovanni Segantini). את אחת מיצירות המופת שלו, "האהבה במקור החיים" (L’amore alla fonte della vita) , הוא צייר כמה שנים לפני מותו במלויה (Maloya), כפר קטן באלפים של גראובינדן . האוספים גראסי-ויסמארה כוללים גם יצירות ייחודיות של מונה וגוגן. גוגן, שהיה מהזרם האימפרסיוניסטי, חיפש משהו חדש, שלימים ימצא בשהותו בטהיטי. כדי למצוא את מבוקשו, עבר גוגן לצרפת, שם, מוקף בטבע, קיבל השראה לציורו משנת 1885 "כפר בברטאן" (Paesaggio in Bretagna) . גם מילאנו, בין משולש האופנה , האורות והתנועה יכולה, בסוף שבוע אחד, להתגלות כתיבת אוצר יקרה של אמנות. בין הדברים המעניינים הרבים שיש למוזיאון להציע, בין מסלולי לימוד וסיורים מודרכים, קיים מסלול אחד שמיועד לעיוורים ונקרא "לראות עם הידיים" (“Guardare con le mani”), בשיתוף עם ארגון "אמנות יחד" (Arte Insieme), שמספק סיורי מישוש מודרכים עבור אלו הסובלים מלקויות ראיה, בחינם. את הסיורים המיוחדים ניתן להזמין דרך: ASSOCIAZIONE ARTE INSIEME - Volontari per l'Arte Onlus טלפון: 02.67625503 המזכירות עובדת בימי רביעי בשעות 15:00-18:00 טלפון נייד: 366.2394221 / 338.8111463 ימים ב'-ו' בין השעות 9:00-12:00. כתובת דוא''ל : info@arteinsiememilano.it אתר האינטרנט: www.arteinsiememilano.it ​ מידע שימושי אתר האינטרנט של המוזיאון: http://www.gam-milano.com/en/home שעות פתיחה רביעי - ראשון: 9:00-17:30 ( כניסה אחרונה שעה לפני הסגירה) המוזיאון סגור בימי שני וימים 25/12, 1/1, יום שני של פסחא ו 1/5. מחירים כרטיס רגיל : 5€ כרטיס מוזל: 3€ ( מגיל 65 ומעלה, סטודנטים ובני 18-25) *כניסה חינם בימי שלישי הראשון והשלישי של כל חודש החל מהשעה 14:00 וכן כל יום ראשון הראשון של כל חודש. (*ילדים מתחת לגיל 18, נכה+ מלווה אחד).

כאשר ביקר הסופר הצרפתי הגדול סטנדל באיטליה בשנת 1817 הוא תיאר חוויה שלימים נקראה תסמונת סטנדל. סטנדל כתב על ביקורו בפירנצה בבזיליקה של סנטה קרוצ'ה, וכתב על תחושת אקסטזה שהרגיש כשעמד מול יצירות האמנות בבזיליקה. הוא כתב על קוצר נשימה שהרגיש, על דפיקות לב מואצות, על תחושה שהוא עומד ליפול יותר ממאה וחמישים שנה מאוחר יותר, בשנת 1989, כתבה פסיכיאטרית מפירנצה על תצפיות שערכה על 106 מבקרים בעיר שנזקקו לאשפוז, חלקם במחלקה פסיכיאטרית. רובם הגיעו לבית החולים באמבולנס מביקור בגלריות ובמוזיאונים של העיר. התסמינים שלהם כללו סחרחורות, דפיקות לב, הזיות, בלבול, אובדן זהות, ותשישות גופנית. תסמונת סטנדל כך אומרים, נגרמת אחרי חשיפה מרוכזת לכמות גדולה של יצירות אומנות. אפשר לקרוא לזה מינון יתר שגורם לחלק מהאנשים, לחוויה עד כדי כך עוצמתית. תסמונת סטנדל מכונה גם היפר-קולטורמיה (אומנותיות-יתר) או תסמונת פירנצה. אבל לא אנשים כמונו שמסתובבים חופשי בירושלים בלי חשש מסינדרום ירושלים, יבהלו מאמנות. הנה כמה הצעות לאמנות המוצגת בונציה דווקא. על שם ונציה אמנם אין תסמונת אבל יש לה את הביאנלה לאמנות ואת "מוות בוונציה" של תומאס מאן. והתעלות כמובן. הנה כמה המלצות למוזיאונים בעיר התעלות. גלריית האקדמיה (Le Gallerie dell’Accademia) מוזיאון ונציאני שנמצא ברובע דוֹרסוֹדוּרוֹ (Dorsoduro) שמתחבר לרובע סן מרקו (San Marco) באמצעות הגשר של המוזיאון. זהו מוזיאון לאומי שמכיל את אוסף האמנות הטוב ביותר בונטו, ומתוארך בין המאה ה-14 למאה ה-18. המתחם הגדול מורכב מכמה מבנים: כנסיית סנטה מריה דֵלַה קַארִיטַה (Santa Maria dellaCarità), מנזר הלַטֵרַנִים , והסקואולה גרנדה- "בית הספר הגדול" (Scuola Grande). המוזיאון נוסד כדי לתעד את ההיסטוריה של העיר והוא נחשב לאחד מהמוזיאונים הפוליטיים החשובים ביותר. בחדרי המוזיאון מוצגות יצירותיהן של טינטורטו (Tintoretto) ו טיֵיפּוֹלוֹ (Tiepolo) ובאירועים מיוחדים, ברי המזל יוכלו לצפות באחת מיצירותיו המוכרות ביותר של ליאונרדו דה וינצ'י- " האדם הוויטרובי " . המוזיאון מחולק לשתי קומות וכל קומה מחולקת לחדרים ובסך הכל כולל המוזיאון 24 חדרים. בין יצירות המופת שאסור לפספס נמצאת יצירתו של טְיֵיפּוֹלוֹ (Tiepolo) - ונציאני מלידה ואחד היוצרים הגדולים ביותר במאה ה-18. שם היצירה הוא "תפארתו של הצלב האמיתי" (L’esaltazionedella Vera croce) , והיא מוצגת בחדר מספר 2 בקומה הראשונה. באותו החדר ניתן למצוא גם את הסקיצה של אותה יצירה ממש. בין אמני הרנסנס הגדולים של ונציה, אי אפשר שלא להזכיר את טִיצִיאנו וֶצֵ'לִי ואת יצירותיו המפוארות שהוצגו במוזיאון " יוחנן המטביל"(San Giovanni Battista) ו"הרחמים" (la Pietà) עבודותיו האחרונות משנת 1576, אותן סיים פַּלמַה אִיל ג'וֹבַנֵה (Palma il Giovane) לאחר מותו של טיציאנו. היצירה תוכננה לקשט את הקפלה של הבזיליקה של סנטה מריה גלוֹריוסה דֵי פְרַרִי (Basilica di Santa Maria Gloriosa dei Frari), שם קיבל הצייר רשות להיקבר. בחדר מספר 23, בקומה הראשונה, נמצאת יצירה שמצליחה לרגש את כל מי שמביט בה – "הסערה", (La Tempesta) ציור משנת 1502 שחולק כבוד לטבע, יצירתו של ג'וֹרג'וֹנֵה - ג'וֹרג'יוֹ גַספַּרִינִי , (di Giorgio Gasparini) צעיר מהיישוב קסטלפרנקו ונטו (Castelfranco Veneto). למרות נוכחותם של פרטים רבים בקדמת הציור, דווקא הכפר הוא גיבור הציור. הגלריות, מלבד יצירות וציורים על בד, מתהדרות בתבליטים רבים כמו גם מגוון גדול של פסלים. בין הפסלים הרבים ניתן למצוא את פסליו של אנטוניו קנובה "האריות" ו "קְרֵאוּגַנטֵה" (il Creugante ), האחרון נתרם למוזיאון על ידי קנובה בעצמו. דיוקנאותיהם של לואיג'י קְרֵספִּי (Luigi Crespi) ופרנצ'סקו אַיֵיץ (Francesco Hayez) מציצים מהחדר הראשון של קומת הקרקע. לקראת אמצע המאה ה- 16, צייר טינטורטו סדרה של ציורי בד, לאולם הראשי בפלאצו דֵי קַמֵרְלֵנְגִי (Palazzo dei Camerlenghi) שמשקיף על התעלה הגדולה . אחד מהציורים בסדרה מציגים את סנט אַנְדְרֵאַה (Sant’Andrea) והירונימוס (San Girolamo) וכיום היא שמורה במוזיאון הגלריה. מידע שימושי מתי ואיך ניתן לבקר במוזיאון? בהזמנה מראש באמצעות האינטרנט או בטלפון. היכנסו לקישור המצורף ותוכלו לסדר לעצמכם את הביקור במוזיאון. בנוסף, תוכלו למצוא באתר מידע לגבי אירועים מיוחדים כמו גם שינויים ביצירות המוצגות. כתובת להזמנת ביקור: http://www.gallerieaccademia.it/prenotazioni כתובת אתר המוזיאון באנגלית : http://www.gallerieaccademia.it/en שעות פתיחה: שני: 08:15-14:00 (מכירת כרטיסים מתאפשרת עד השעה 13:00) שלישי- ראשון: 08:15-19:15 (מכירת כרטיסים מתאפשרת עד השעה 18:15). *המוזיאון סגור בתאריכים: 25/12 , 1/1 , 1/5. מחירים: 12 יורו(+ 1.5 יורו עמלת הזמנה)– כרטיס כניסה מלא 6 יורו (+ 1.5 עמלת הזמנה) –לאזרחים של האיחוד האירופי בני 18-25 כניסה חינם (+1.5 עמלת הזמנה) - ילדים מתחת לגיל 18, נכה והמלווה שלו (מותנה בהצגת תעודה) אם אתם נמצאים בעיר, נצלו את הזמן ותיהנו מטיול בדפי ההיסטוריה של ונציה, בין ציוריהם של האמנים המפורסמים ביותר. סיור המוזיאונים שלנו לא נגמר בגלריית האקדמיה. בכיכר סן מרקו נימצא מוזיאון נוסף, מוזיאון קורר (Museo Correr). האוספים מוצגים באגף הנפוליאוני (Ala Napoleonica), שנבנתה בתקופה בה ונציה הייתה חלק מממלכת איטליה, שהייתה אז בשליטתו של נפוליאון. הבניין הוא מעין ארמון מודרני, בו הצייר ג'וּזֵפֵּה בּוֹרסַטוֹ עיטר את החדרים באינטרפרטציה אישית שלו לסגנון העיצוב הקיסרי ( stile impero ). המוזיאון מציע מסלולים שונים, אחד מהם מוקדש לקיסרית אליזבת (סיסי), נסיכת בוואריה , שנהגה להתארח בו בזמן שהותה בעיר; החדר מעוצב בריפוד אדום-זהב, ריהוט אימפריאלי מקורי ונברשת מזכוכית מוראנו. אחד המסלולים המרתקים ביותר נקרא ''הקוואדריה'' ( משמעות המילה היא ''אוסף ציורים''), נמצא בקומה השנייה. באולם זה נמצאים, בין השאר, ציורים מהמאה ה-15 ומתחילת הסגנון הגותי הבינלאומי. התרחבותה של ונציה באיטליה איפשרה קשרים ויחסי מסחר עם ערי בירה אירופאיות נוספות שהשפיעו רבות על תרבותה של ונציה. בנוסף, אמנים כמו ג'נטילה דה פבריאנו (Gentile da Fabriano) ופיזנלו (Pisanello), שעבדו בחדרי הסדנאות בפלאצו דוקלה (Palazzo Ducale), תרמו רבות להופעתו של הסגנון הגותי הבינלאומי. אחת היצירות הבולטות בסגנון הזה היא ''המדונה עם תינוק'' (la Madonna con Bambino) של מיקאלה ג'יאמבונו (Michele Giambono), בו המדונה עטופה בצעיף כחול. הוכחה לקשרים של ונציה עם צפון אירופה היא כמות הציורים המיוחסים לציירים הפלמיים,שנאספו במאה ה-19 על-ידי תאודורו קורר( Teodoro Correr). במסלול ה''קוואדריויה'' ( “Quadrivia”) חדר שלם מוקדש כולו לסגנון האמנותי הזה, הידוע בפרטים הקטנים שלו, עד כדי כך שיש צורך בזכוכית מגדלת כדי לתפוס חלק מהם. בין הציורים בולטת "הערצת חכמי הקדם" מאת פיטר ברויגל (Pieter Brueghel) . מסלול חשוב נוסף הוא זה המשמר את האוסף של אנטוניו קנובה . המסלול המוקדש לפסל מתחיל מאולם הנשפים, מקום קסום ואגדי עם לוג'יות המוקפות עמודים קורינתיים. המוזיאון מחזיק בנוסף לפסליו, גם רישומים אוטוביוגרפיים. בין יצירותיו החשובות ביותר נמצא ''דדלוואיקארו" (DedaloedIcaro) עבודת המופת הראשונה שלו, שממחישה את הניגודיות בין הסגנון הקלאסי לנטורליזם של המאה ה-18. ואם אנחנו עוסקים במוזיאון קורר, אי אפשר שלא לדבר על ג'ובאני בליני (Giovanni Bellini), שעל עבודתו, ''הצליבה'', המוצגת במוזיאון, לא קיים מידע טרם הגעתה לאוסף תאודור קורר. היצירה נחשבת יצירה מנטנייסטית בשל ההשפעה הניכרת של אנדראה מנטניה ולכן מתוארכת לאמצע המאה ה-15. הזמינו כרטיסים ותשריינו לכם כמה ימים לעיר הלגונה היפהפייה הזו, שתשאיר לכם פינה חמה בלב אליה תוכלו לחזור בכל רגע שתחפצו להעלות זיכרונות. מידע שימושי: אתר האינטרנט של המוזיאון: http://correr.visitmuve.it/en/home שעות פתיחה: בין ה- 1 בנובמבר עד ה- 31 במרץ: 10:00-17:00 ( כניסה אחרונה בשעה 16:00) בין ה- 1 באפריל עד ה- 31 באוקטובר: 10:00-19:00 ( כניסה אחרונה בשעה 18:00) לינק לרכישת כרטיסים: https://muve.vivaticket.it/ita/tour/ingresso-ai-musei-di-piazza-san-marco/570 *הזמנת כרטיס מוזל באינטרנט אפשרית לילדים בגילאי 6-14 , לתלמידים וסטודנטים בגילאי 15-25 ומעל גיל 65. *לכרטיסים מוזלים נוספים ולכניסה חינם, יש צורך להגיע לקופת הכרטיסים עם תעודה רלוונטית. ​ מחירון: כרטיס רגיל : 20 יורו כרטיס מוזל : 13 יורו. כרטיס מוזל ניתן ל: *ילדים בגילאי 6-14. *תלמידים וסטודנטים בגילאי 15-25. *מלווים (מקסימום 2) של קבוצות תלמידים או סטודנטים ( לפחות 15 אנשים). *בני 65 ומעלה. כניסה חינם ל: *ילדים עד גיל 5 * נכים + מלווה * מדריכי תיירים ( בתפקיד) ניתן לרכוש כרטיס Museum Pass בעלות של 32€ לכרטיס רגיל או 26€ לכרטיס מוזל. הכרטיס תקף ל: פלאצודוקאלה (Palazzo Ducale) ולמסלול משולב במוזיאון קורר. המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה (MuseoArcheologicoNazionale), האולם המונומנטליים של הספרייה הלאומית של מַרְצַ'אנַה (Biblioteca Nazionale Marciana). הכרטיס תקף לשלושה חודשים ולכניסה אחת לפלאצו דוקאלה ולמסלול המשולב. פרטים נוספים על הכרטיס בלינק: https://www.venice-museum.com/venice-museum-pass.php

חג המולד, הוא אחת התקופות השמחות, המאושרות, הרומנטיות והמוארות בשנה. תחילתו כחגיגה דתית, אך עם השנים הוא התפשט בכל העולם ויש החוגגים אותו ללא קשר לדת חג המולד, הוא אחת התקופות השמחות, המאושרות, הרומנטיות והמוארות בשנה. תחילתו כחגיגה דתית, אך עם השנים הוא התפשט בכל העולם ויש החוגגים אותו ללא קשר לדת. נתחיל עם קצת היסטוריה. בנצרות, חג המולד מציין את הולדת ישו, אך נראה שהמקורות לכך הם עתיקים יותר משום שהחג הזה לא היה קיים בנצרות בתחילתה. היסטוריונים רבים מאמינים כי האזכורים לחג החלו סביב שנת 360 לספירה (אם כי מחקרים שנעשו לאחרונה מכחישים את הנתונים הללו). יתרה מזאת, בברית החדשה אין עיסוק בנושא לידתו של ישו, ולכן ההנחה היא כי בחירת התאריך היא שרירותית ונעשתה על ידי הקיסרים באותה תקופה, ככל הנראה כדי להקל על ההטפה. ​ למעשה, בחודש דצמבר, ברומא העתיקה, חגגו את הולדתו של "האל הבלתי מנוצח" ( מלטינית Dio Sole Invitto). וחגיגות אלה היו החגיגות האהובות ביותר על התושבים. אם כך, יש להניח כי באותה העת, זו הייתה נראית בחירה חכמה ומתוכננת לקשור את הולדתו של ישו לחגיגות שהיו כבר מוכרות, במועד בשנה בו חגגו ממילא. כדי להראות את הקשר בין החגיגות, מוצג ישו במקרים רבים כשהוא מוקף בשמש או כשהוא מוקף ברקע מוזהב, הצגה שראשיתה בתקופה הניאו-נוצרית. ​ ממקורות היסטוריים אנחנו יודעים שלמרות כניסתו של חג המולד הנוצרי, העמים הפגאניים הקשורים לחגיגות השמש, המשיכו להתקיים עוד שנים רבות, עד כדי כך שבחג המולד של שנת 460, האפיפיור, לאו הראשון הצהיר כך: " דת זו של השמש כה מוערכת, עד כי כמה נוצרים, לפני כניסתם לבזיליקת פטרוס הקדוש שבוותיקן, לאחר העלייה במדרגות, פונים לכיוון השמש, מכופפים ראשיהם וקדים לכבודו של הכוכב הזוהר. אנחנו מוטרדים וכאובים מאוד בשל התנהגות זו שמתחקה אחר ההתנהגות הפגאנית. הנוצרים חייבים להימנע מכל מראה של מתן כבוד לפולחן האלים. " (מתוך דרשת חג המולד של שנת 460). מהצהרה זאת אנחנו יכולים להבין את התמזגות המסורת הנוצרית עם זו הפגאנית, וחג המולד הוא כנראה הדוגמא המשמעותית ביותר לחגיגות פגאניות ישנות שנלקחו על-ידי הנצרות וקיבלו משמעות חדשה. החג לכבוד האלים של השמש, שהפך לחג לכבוד האל הבלתי מנוצח (אל השמש), נלקח מחגיגות עתיקות עוד יותר, חגיגות הסַאטוּרְנַלְיַה (Saturnali) לכבודו של אל החקלאות והקציר, סטורן (Saturno). אחד המקדשים שהוקדשו לו נמצא ברומא בפוֹרוֹ רוֹמַאנו (foro romano) וממנו נשארו כמעט ללא פגע, עמודי גרניט יפהפיים. חג זה נחגג בין ה-17 ל- 23 בדצמבר. החגיגות לכבוד אל השמש נקבעו ל- 25 בדצמבר, כחג שנועל את חגיגות הסַאטוּרְנַלְיַה. ​ חג המולד מזכיר בהרבה מובנים את הסַאטוּרְנַלְיַה. כמה מסורות בולטות זהות לשניהם, למשל החלפת מתנות ועץ חג המולד. ​ בתקופה שקדמה לנצרות, כאשר נקודת היפוך החורף (סולסטיס – בחורף ב- 21 בדצמבר) התקרבה והצמחייה דעכה, הפאגנים נהגו להביא הביתה זרים מצמחייה ירוקת עד, כאות לקסם הנועד להגן על תמצית החיוניות של הצמחים עד האביב. מנהג זה אומץ על-ידי הצפון אירופים, ולבסוף הפך המנהג למה שאנחנו מכירים כיום כעץ חג המולד. כמו שבחגיגות הסַאטוּרְנַלְיַה נהוג היה להחליף מתנות בין בני משפחה וחברים, כך נהוג גם כיום בחג המולד. ​ כמו שכבר הוזכר, בין העמים הלא נוצריים, חג זה נחשב כחג חילוני, שקשור למשפחה, לדמויות פולקלוריות כמו סנטה קלאוס ולחילופי מתנות. לחילופי המתנות יש משמעות גם במובן הכלכלי. בארה"ב בלבד, ההערכה היא כי כמעט רבע מההוצאות האישיות מתבצעות סביב תקופת החג, ועסקים גדולים מקשטים עצמם ברוח החג. האם היו הרומאים אלו שייסדו את חג המולד? ​ בתמונה, פסלו של ג'אמבולוניה המוצב בפיאצה לה סיניורייה בפירנצה, על האגדה המיתולוגית של חטיפת הנשים הסביניות. אחד מסיפורי ייסוד האימפריה הרומית. בסלרנו (Salerno), תוכלו לחוות את רוח החג באופן משמעותי. סלרנו (Salerno) היא עיר חוף במרחק של כשעה נסיעה ברכבת מנאפולי. העיר התפרסמה מאוד בשנים האחרנות בעקבות "מופע האורות האמנותי" (“Luci d’artista”), שמתקיים בכל שנה מתחילת חודש נובמבר ועד סוף ינואר, ובמהלכו העיר כולה מתמלאת אורות מרהיבים שמעוצבים על-ידי אמנים חשובים וטכנאי אורות. המופע מזמין לעיר תיירים רבים, איטלקיים וזרים כאחד. האווירה בעיר בתקופה זו קסומה, מאושרת ורומנטית ומכניסה את הנמצאים בה למצב רוח מרומם ולנסיעה למחוזות הפנטזיה. ​ מופע האורות עוסק בנושאים שונים שמתחלפים משנה לשנה. אחד החלקים היפים ביותר של המופע הוא זה הממוקם בוילה העירונית (villa comunale) שהיא פארק ציבורי קטן, קרוב לעירייה. שם מוקם גן קסום עם דמויות מהאגדות המוכרות ביותר. המקום אהוב מאוד על ילדים ומבוגרים כאחד. בשנה שעברה היו אלה האגדות של סינדרלה, אליס בארץ הפלאות ופיטר פן שכיכבו וכללו כרכרה וסוסים, ארנב לבן, ספינת פיראטים ועוד. ​ האורות משנים את פני העיר והופכים אותה למרתקת, כאילו גל גדול של אופטימיות ובהירות שוטף אותה, מהסמטאות של העיר העתיקה ועד לסלעים שבים. המופע על הסלעים הוא קבוע בכל שנה, מונחת עליהם מושבת פינגווינים מוארים. . גם כל כיכרות העיר מעוטרות אורות נוצצים שבמהלך השנים ציירו בשמיים את הזוהר הצפוני, דרקונים, פנסים סיניים השטיח המעופף של אלאדין ורבים אחרים. מופע האורות מלווה בשווקי חג המולד שפזורים הן בעיר העתיקה והן לאורך קו החוף. דוכני העץ בעלי הגגות המשופעים מציעים מגוון רחב של אוכל איטלקי מסורתי ומאכלים אתניים נוספים, החל בממתקים שאופייניים לתקופת החג ועד חומרי גלם מקומיים: שוקולדים, חטיפי נוגט, עוגות פְַנֵטוֹנֵה, דבש וקונפיטורות בעבודת יד, אוכל רחוב כמו דגים קטנים מטוגנים או כריכים בסגנון דרום אמריקאי, ערמונים קלויים ועוד מאכלים מיוחדים. העיניים נהנות משלל האורות והצבעים, הרחובות מלאים באנשים, במופעי רחוב ובשירי החג המרגשים, החך נהנה ממאכלים שקשה למצוא במקום אחר, ריחות של אוכל מבושל במקום בשילוב ריחו המלוח של הים, במיוחד כשהרוח מנשבת בין הדוכנים, וכל זה יכול להיות נעים עוד יותר כשאתה אוחז בידו של יקירך. מטיול ברחבי נאפולי, אי אפשר לומר שהיא יכולה להתחרות עם האורות של סלרנו, אבל גם בה אפשר לנשום אוויר נעים, חמים וחגיגי של רוח חג המולד המתחיל בחודש דצמבר ונמשך עד המחצית הראשונה של חודש ינואר. בשנים האחרונות, העיר מתמלאת תיירים בתקופת החג. היעדים המועדפים הם ויה די טריבונַלי (via dei Tribunali) וסן גרֵגוֹריוֹ ארמנו (San Gregorio Armeno) שהוא הרחוב בו מוצגות "סצינות המולד" הטובות ביותר. האמנים ברחוב זה מפורסמים בכל העולם בשל עבודתם. מייצג "סצינת המולד" (Presepe) הוא אחד מסמלי חג המולד הנוצרי. במסורת המקורית הוא ייצג את המערה בה ישו נולד. עם השנים הוא הועשר בפרטים עד כדי שיחזור של כפרים שלמים עם בתי מלאכה, בתי מגורים, רועים וגבעות. המומחים בבניית המייצגים מכינים הכל בעבודת יד ומגלפים כל פרט קטן. לאחרונה זכתה נאפולי להירשם בספר השיאים של גינס על המייצג הקטן ביותר בעולם. בשנה שעברה, נדד המיצג בתערוכה בערים רבות באיטליה. המיצג נבנה בגרעין של דובדבן וניתן לצפות בו מבעד לזכוכית מגדלת. זוהי יצירה מקורית וייחודית ביותר. כדי לבקר במקום מומלץ להגיע לפני השעה 10:00 בבוקר, בשעה מאוחרת יותר, בשל הקהל הרב, הליכה של כמה מטרים עשויה להימשך למעלה משעה, מבלי שאפשר יהיה לראות הרבה. ניתן לרכוש גם מזכרות ייחודיות כמו פסלונים קטנים של דמויות היסטוריות או עותקים "חיים" של יצירות אמנות מוכרות כמו הפיצאיולו (מכין הפיצות) ש"ממשיך להכניס פיצות לתנור" או הטווה שאורגת את הבד. תקופת החג באיטליה מתחילה ב-22 בדצמבר ונמשכת עד ה- 6 בינואר. במהלך החג, בכל עיר מוצעים קונצרטים של שירי החג בכנסיות הגדולות ובתיאטראות, בנוסף להצגות רבות ברוח החג, כמו "מפצח האגוזים" שעולה בכל שנה בתיאטרון סן קרלו (Teatro San Carlo). השנה המופע יעלה בין ה-29 בדצמבר ל- 5 בינואר, אם תהיו בנאפולי בתאריכים אלו, מומלץ מאוד לבקר בו החג השני המוכר ביותר, אחרי ה-25 בדצמבר (חג המולד), הוא ה-1 בינואר, ראש השנה. מרבית חגיגות השנה החדשה נחגגות בליל ה-31 בדצמבר. בפיאצה פְּלֵבִּישִיטוֹ (piazza Plebiscito) בנאפולי, כמו גם בכיכר המרכזית של סלרנו, מתקיימים קונצרטים גדולים, לרוב של אמנים איטלקיים והזיקוקים שנורים, בדרך-כלל בקרבת הים, מבשרים על בואה של השנה החדשה. ​ אחד השירים המפורסמים ביותר של עונת החג אומר כך: "בחג המולד אתה יכול לעשות את מה שאתה לא יכול אף פעם לעשות". עבור אנשים רבים זה אכן כך, הם מנצלים את תקופת החג לעשיית דברים שאלמלא החג, לא היו עושים. הם הופכים נדיבים יותר, יוצרים בסיס טוב ולבבי יותר ומראים חיבה לסובבים אותם, ולא רק דרך המתנות, שהן כאמור, חובה!

בתקופה שלפני חג המולד ובמהלך חופשת חג המולד, שמתחילה ב - 23 בדצמבר ונמשכת עד ה - 6 לינואר מתקיימים בכל ערי וכפרי איטליה שווקים לכבוד החג. בשווקים אפשר למצוא מוצרי מזון מתוצרת מקומית כמו גבינות, לחם, דבש, נקניקים, וממתקים. כמו גם מתנות לחג בעבודת יד - לרוב אלו יצירות של אומנות שימושית מבד או מעץ, או אף אומנות פלסטית בנוסף אפשר למצוא גם סחורות זולות מתוצרת סין, או פטנטים לניקוי חלונות, תבניות סיליקון לאפיה מושלמת, ומכשירי פלא לחיתוך ירקות. הסיור בשוק נחשב לחלק ממסורת החג. ככל שמצפינים יותר האוירה הופכת הררית, הדוכנים עשויים קורות אורן עבות ויין חם ומתובל נמכר בקרנות הרחוב. השווקים הללו נועדו לחמם את הלב והבטן ולשפר את מצב הרוח הירוד בשל שעות החשכה הרבות והקור העז. פגאני גם מבלי להתיחס למשמעות הדתית של החג, למי שאיננו נוצרי, אפשר להרחיק עד מקורותיו הפגאנים. מקור החגיגות הפגאניות הוא היום הקצר בשנה, ה -21 בדצמבר. בו כמהו אל האור והחום וכיבדו את שני האלמנטים במשתאות ובנשפים, בציפיה לזריחתם המחודשת. אחד השוווקים המפורסמים ביותר, נמצא בעיר, בולזאנו, Bolzano, ושוק נוסף מוצלח לא פחות, אפשר למצוא בעירה הקטנה יחסית, Bassano del Grappa. שתי הערים נמצאות בצפון מזרח איטליה. כדי להנות מהשוק, חובה להתלבש בבגדים חמים טיפ חשוב: בגדים חמים הם עניין של שכבות. לא של עובי המעיל. ככל שתלבשו יותר שכבות בגדים צמודים לגוף יחם לכם יותר. חמש חולצות הן מספר השכבות המומלץ לפלג הגוף העליון. הכנסת החולצות למכנסיים יחוללו פלאים בכל מה שנוגע לשימור החום. גטקס ומכנסיים בצירוף מגפים טובים יחממו את השאר. מגפיים טובים פירושם, מגפיים בעלי סוליה עבה ומבודדת בצירוף גרבי צמר. למי שמטייל באיטליה או באירופה בחורף שווה להשקיע כסף ולקנות נעלים טובות ומחממות באירופה עצמה. שכן בארץ לא תמצאו נעלים שיוכלו לקור האירופאי. בנוסף לא לשכוח, צעיף, כובע, וכפפות. החום, נמצא בפרטים הקטנים. לעיתים אלו נעלמים ממי שנולד ורגיל לאקלים חם. כדי להנות מהשוק, חובה להתלבש בבגדים חמים. כדי להנות מהשוק, חובה להתלבש בבגדים חמים.

על מנת לעודד תיירות בתקופה פחות פופולרית של השנה, בה רבים ממקומות האירוח נותרים ריקים אחרי הקיץ העמוס, נולד באיטליה ב-2008 רעיון "שבוע הברטר" כיוזמה של פורטל האינטרנט המקומי Bed and Breakfast . עקרון הברטר העומד מאחורי השבוע, הוא בעצם סחר החליפין, שיטת המסחר העתיקה ביותר המבוססת על החלפת סחורות ושירותים בין בעלי עניין ללא שימוש בכסף. באירוע שמתקיים השנה זו הפעם התשיעית, צפויים להשתתף כ-10,000 מטיילים וכ-3000 מקומות אירוח ברחבי איטליה, שיפתחו את שעריהם לתיירות ההחלפה. כך למשל, במקום להעביר תשלום בעבור הלינה בחווה הטוסקנית, תוכלו להציע לבעליה שיעורי אנגלית, סיוע בעבודות הגינון או שיפוץ ותיקון של רהיטים. שבוע הברטר מאפשר WIN-WIN SITUATION בו המטיילים מצד אחד יכולים לצאת לחופשה בתקציב נמוך ובעלי מקומות האירוח מהצד השני יכולים ליהנות משירותים או מוצרים ללא עלות ואפילו ביקור במקומות אחרים. נדמה כי בעידן בו יזמות חברתית הופכת לדרך חיים, עקרון ההחלפה הזה מעניק ערך מוסף לקהילה, על ידי עידוד תיירות אלטרנטיבית, המבוססת על תקשורת חברתית מעצימה, כזו הפותחת אפשרויות רבות וחוויות אותנטיות בפני המטיילים ובעלי מקומות האירוח שאינן מבוססות על כסף. השילוב המתגלה כנוסחה מנצחת יהפוך השנה, בפעם הראשונה, לאירוע בינלאומי הפתוח להשתתפות גם מעבר לגבולות המגף ומעוניינים מכל העולם יכולים להצטרף למסחר. באתר settimanadelbaratto.it תוכלו להירשם גם כבעלי מקום לינה וגם כמטיילים. ההרשמה לאתר פשוטה וחינמית, לאחריה תוכלו לבחור את הקטגוריה לסחר החליפין אותה תרצו להציע, כדוגמת שירותים, מזון ושתייה, מחשבים וכו', תתבקשו לתאר בקצרה את השירות או המוצר אותו אתם מציעים, בחרו העדפה למיקום, המחוז או האזור בו חשקה נפשכם לבקר וזהו. מברוק, הצטרפתם לשוק הווירטואלי! עם מקומות האירוח איתם תהיו מעוניינים להחליף ולהתארח, תוכלו ליצור קשר דרך האתר על מנת להגיע להסכמה ולתאם את הפרטים. כמובן שהמוצר או השרות אותו תציעו בתמורה חייב להיות שווי ערך ללינה במקום, וכאן כמובן נכנסים לפעולה כישורי המיקוח האישיים שלכם. גם בעלת הצימרים רוצה חופשה! מהדורת החדשות של ערוץ RAI פרסמה לקראת השבוע המתקרב נתונים לפיהם כ- 25% מבעלי האכסניות, נוהגים לבקש בתמורה ללינה חופשה במקום אחר, חילופי בתים, 19% מבקשים סיוע בעבודות ידיים שונות ו-15% מעוניינים בסיוע, הקמה או תחזוקה לאתר האינטרנט שלהם. רבים מעוניינים למצוא צלמים מקצועיים היכולים לצלם ולהפיק תמונות וסרטוני תדמית למקום, אולם, עם קצת דמיון ורצון טוב, נראה כי כל אחד יכול למצוא דבר מה להציע שהאחר יכול לרצות. יצירתיות היא שם המשחק כשזה נוגע לסחר החליפין השמיים הם הגבול, שיטוט באתר מעלה הצעות מגוונת וייחודיות מהתמחויות ועבודות יד שונות, דרך תוצרי חקלאות ייחודיים, תרגולי יוגה, פילאטיס או ריקוד, בקשות לתרגום טקסטים לשפות שונות, הדפסת חולצות עם לוגו ועוד אמצעים לקידום העסק ואפילו בקשות למעדנים גסטרונומיים מקומיים ממחוז בואם של המטיילים (אולי מישהו ירצה חומוס אסלי מארץ הקודש? לכו תדעו..). יש שמבקשים יעוץ ממעצבי פנים, חיות משק שונות, אנשי במה המסוגלים להקים מערכת הגברה לצורך קיום מופע ועוד שאר ירקות. אולגה בעלת B&B מרומא מספרת על חילוף מוצלח בשבוע החליפין הקודם בו, דרך האתר, היא מצאה אדם המתמחה בתיקון רהיטים, "היו לנו כמה כורסאות בעלות ערך סנטימנטלי רב, מצאנו בחור שמרפד רהיטים ובתמורה לאירוח הוא תיקן לנו אותן. זה הרגיש מאוד אינטימי ושמחתי שיש באפשרותי להציע לו לינה ואת השירות של האכסניה שלנו בתמורה". השנה למשל, מציע B&B I tre arcangeli בוורונה חופשה קצרה בעיר בתמורה לפסל בעבודת יד של מלאך, משום שבביתם ישנו אוסף של פסלי מלאכים של אומנים מכל העולם. המודעה מופיעה בקטגוריית "אספנות" באתר. כדאי לקחת בחשבון כי לא תמיד יהיה ניתן לבצע את החלפת הסחורות בתקופת שבוע הברטר וכמובן שאת מועד הביצוע יש לתאם בין הצדדים תוך כדי תהליך ההתקשרות. לעיתים התהליך לוקח זמן וכדאי לקחת את העניין בחשבון, אין ספק כי על מנת להוציא את המיטב מסחר החליפין דרושה גמישות ונכונות משני הצדדים - דבר המאפיין את רוח השבוע כולו. מצד יוזמי האירוע אין סינון של בקשות או הצעות באתר, על מנת לאפשר חופש מוחלט למשתתפים והזדמנויות מגוונות. מתאים : אלה שאוהבים לנצל הזדמנויות שהיקום מעניק לנו לא מתאים: אימהות באירוע נדיר של חופשה נטולת ילדים

אם אתם מחובבי הספורט המוטורי, אין ספק שגם אתם צריכים להגיע אל אזור מודנה שבמחוז אמיליה רומאניה. אולי זו התחרות ההיסטורית "למי יש גדול יותר" או אולי משהו בעמק מעורר השראה אצל גברי האזור, אבל העובדה היא שאחד ליד השני צמחו להם בתי החרושת למכוניות המרוץ הטובות בעולם: פרארי, למבורגיני ו- Stanguellini. אילנה לנשון נסעה ברכב שכור לבקר במעוז רכבי היוקרה האיטלקיים, ספידי מקווין מאחורייך! עם השנים וההתמסחרות, הפכו בתי החרושת למכוניות המפורסמות גם למרכזי מבקרים עבור התיירים הרבים שפוקדים את האזור והם מציעים סיור בין הדגמים ההיסטוריים, התנסות בנהיגה בסימולטור וגם את הדבר האמתי – נסיעת מבחן בפרארי. כן, אתם! עם המכונית האדומה והגג הנפתח ב-200 קמ"ש כל הדרך אל השקיעה, רק מרלין מונרו עם מטפחת לראשה תהיה חסרה.. עמק מכוניות העל הראשון בעמק היה אנזו פרארי, יליד העיר מודנה. האגדה מספרת שכבר בגיל 6 הוא בילה במוסך ביתו ותיקן מכוניות במחיצת אביו. היום, במקום שהיה ביתו בתוך העיר, עומד מוזיאון המוקדש לאיש והאגדה. אם תחליטו לבקר, תוכלו לראות במוזאון את חדר העבודה של אנזו וכן דגמים ראשונים ממש של מכוניות המרוץ והמכוניות הקלאסיות שתכנן. המוזאון עצמו בנוי בצורת גג של רכב ספורט בצבע צהוב בוהק, למי יש גדול יותר כבר ציינו?! מוזיאון נוסף למותג שסמלו המפורסם הוא סוס, נמצא מחוץ למודנה, בעיר מראנלו ומוקדש למכוניות עצמן. המוזיאון הוקם לצד מפעל המכוניות שקם בשנות השלושים של המאה ה-20. עד שנות ה-70 יוצרו בו רק מכוניות מרוצים ומאותה שנה ואילך ייצר המפעל גם מכוניות פאר פרטיות. המוזיאון עצמו הוא מתחם ענק עם שלל חללי תצוגה הפורשים בפני המבקר את ההיסטוריה של המותג כמו גם את בשורת העתיד שלו. בתצוגה הקבועה אפשר לראות את הדגמים שיצרה פרארי במהלך השנים, ביניהם גם הנדירים יותר. ב"היכל התהילה" נמצאות המכוניות שזכו בפורמולה 1 מאז 1999, בנוסף תוכלו למצוא סימולטור המאפשר גם לילדים להתנסות בנהיגה במכונית פורמולה 1. תערוכה נוספת מוקדשת לקשר האמיץ שבין פרארי והוליווד, אפשר לראות שם את המכונית בה נהג אל פאצ'ינו בסרט "ניחוח אישה" ואת ה- 275 GTB4 ex של סטיב מקווין. באתר הזה תוכלו להזמין מראש את נסיעת המבחן בפרארי. החברה מציעה אפשרויות שונות, מסיבוב קצר של עשר דקות ועד נסיעה של שעתיים. אם תרצו יפיקו לכם גם סרטון וידאו שמתעד את החוויה. לרשות המזמינים עומדות תשע מכוניות פרארי מדגמים שונים, כך שאפשר לצאת לסיבוב גם בקבוצות. אגב, ניתן להזמין נסיעת מבחן גם במקום. פתוח שבעה ימים בשבוע מ – 9:00 בבוקר עד 19:30 למבורגיני כעשרים דקות נסיעה משם, נמצא מוזאון מכוניות מרשים נוסף של המותג למבורגיני. פרוציו למבורגיני, בן האזור, החל את דרכו כיצרן טרקטורים והצליח מאד בתחום זה. כשהתעשר קנה לעצמו פרארי מהעיירה השכנה, שכבר אז נחשבה לאחת מהמכוניות הטובות בעולם. לאחר שנתקל בבעיות עם הפרארי שלו, החליט כי הוא מסוגל לייצר מכוניות טובה יותר וכך למעשה מותג העל נולד. עד היום הדעות חלוקות בנוגע לשאלה מי מבין השניים הצליח לייצר מכונית טובה יותר, אך נראה שלגבי המוזיאונים התשובה ברורה יותר, המוזאון על שם אנזו פרארי יותר מרשים אבל בעיקר יותר אישי ופחות תעשייתי. במוזאון של למבורגיני תוכלו למצוא את הדגם היחיד המקורי של הג׳יפ הצבאי שיוצר ב-1982 עבור הצבא האמריקאי. העובדה שיצרן מכוניות קטן יחסית מאיטליה ניגש למכרז של הצבא האמריקאי הותירה רושם עז בזמנו והג'יפ נשאר תזכורת לאומץ ולעזות הרוח של פרוציו. Stanguellini אם אתם אוהבי מכוניות אמתיים, אל תפספסו את מוזאון המכוניות ההיסטוריות שנמצא 3 ק״מ ממרכז העיר העתיקה של מודנה. המוזאון מציג מכוניות היסטוריות ייחודיות שלא תראו באף מקום אחר ! משפחת סטאנגוליני היתה אחת הראשונות שהחלה לייצר מכוניות מירוץ באזור ולאחר מות האב, בנו המשיך את דרכו והקים קבוצת מרוצים. בשנות ה-50 השם כבר היה מוכר בכל האזור כשם נרדף ל-מכוניות מרוץ! היום המוזאון מציג מכוניות מירוץ ישנות של המשפחה וכן מכוניות יוקרה וינטג׳ שהיו חלק מהאוסף הפרטי של האב. למרות שהמוזאון לא מרשים במיוחד במראה החיצוני שלו או בארכיטקטורה כמו מוזאון פרארי – אין מעריץ מכוניות שיוותר במודע על ביקור במקום הזה! פסטיבל Modena Terra Di Motori פסטיבל המכוניות השנתי ייערך השנה ב-5-6 למאי. הפנינג ענק לאוהבי הז'אנר, בו מוצגות מכוניות איטלקיות, ותיקות לצד מודרניות. לעיתים אף נחשפים דגמים חדשים שטרם יצאו לשוק. הפסטיבל מוכר בכל העולם וזהו ללא ספק ביקור חובה לכל אוהבי ואוהבות המכוניות.

יודעים להכין קפה בקפטיירה (מוקה) איטלקית? לא בטוח שאתם מכירים את כל הטריקים החשובים. הנה המדריך המלא, כל הסודות של האיטלקים לקפה מושלם כמו באיטליה בסרטון השף דוד שושן מסביר איך להכין קפה בשני סוגי קפטיירה, זו המוכרת לכולנו וגם זו מנאפולי. כמו כן איך לנקות ולטפל במכשיר. צפייה מהנה.

רשימת "אתרי החובה" באיטליה ארוכה. ארוכה מאד, למעשה... ועדיין, ישנם כמה אתרים שבלעדיהם שום טיול לא יהיה שלם – אטרקציות יפהפיות, מפורסמות ועוצרות נשימה שכולם יגידו לכם שאסור להחמיץ. אז מהם המקומות אסור לפספס? התשובות במדריך שלפניכם. חושבים ששכחנו אטרקציה חשובה? כתבו לנו בתגובות! 1. לשוט לאורך הגרנד קנאל (התעלה הגדולה) בוונציה מי שביקר באיטליה ומעולם לא ביקר בוונציה – כאילו לא ביקר באיטליה. ומי שביקר בוונציה ולא שט לאורך הגרנד קנאל – כאילו לא ביקר בוונציה. גדודי התיירים שמציפים אותה לא מצליחים להסתיר עובדה בסיסית אחת: ונציה היא תופעה מדהימה. העיר שנבנתה על המים, ונולדה כמקום מפלט בלב הלגונה מפני מתקפות הברברים, צמחה בימי הביניים המוקדמים למעצמה של ממש. כיום היא נחשבת לאחד מהיעדים הנחשקים והרומנטיים ביותר בעולם. חלק בלתי נפרד מהביקור בעיר הוא שיט לאורך התעלה הגדולה של העיר: הגרנד קנאל (Grand Canal). בין אם תשוטו לאורך התעלה בסירה פרטית או כאחד האדם על גבי הוואפורטו (אוטובוס המים הציבורי) – מדובר על חוויה בלתי נשכחת, במיוחד אם תצאו לדרך בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר האור עדיין רך ורוב התיירים ישנים בשלווה. משני צידי התעלה ניצבים פאלאצי (palazzi, כלומר בתים או ארמונות) מפוארים, דוגמה נהדרת לאדריכלות הוונציאנית האלגנטית שלאורך השנים נמזגו לתוכה השפעות ביזנטיות, גותיות, רנסנסיות, בארוקיות ונאו-קלאסיות. כמה מהמבנים הידועים ביותר שבהם תתקלו לאורך הקנאל הם קא ד'אורו, פונדקו דיי טדסקי, קא לורדאן, קה סגרדו, פאלאצו גרימאני די סן לוקה, קא רצוניקו, ואחרים. בתום השיט רדו בתחנה האחרונה (פיאצה סן מרקו), והשלימו את הביקור בכך שתעלו לראש מגדל הפעמונים (Campnaille) ותוכלו ליהנות מתצפית מרהיבה על הלגונה. צילומים: Didier Descouens 2. ללגום יינות נהדרים בדרך היין (גבעות קיאנטי) שבטוסקנה אחד מאזורי היין החשובים ביותר באיטליה נמצא בטוסקנה , ואחד מאזורי היין הידועים ביותר בטוסקנה נמצא בגבעות קיאנטי. האזור, המכונה בחיבה "דרך היין" על ידי המטיילים, אהוב בזכות הגבעות המכוסות גפנים והיערות המקיפים אותם, המבצרים הקטנים הפזורים בכל פינה והכפרים החינניים, המלאים בחנויות בסגנון של פעם ומסעדות טוסקניות אותנטיות. דרך הקיאנטי נמשכת מפירנצה ועד לסיינה, ולאורכה תמצאו עשרות יקבים המתמחים ביין הידוע ביותר של האזור: יין קיאנטי, המיוצר בעיקר מענבי סנג'ובזה. כדי לחוות את דרך היין כמו שצריך, מומלץ לעצור בכמה מהיקבים ולטעום את היינות, כמובן! אחד היקבים הידועים ביותר בעולם נמצא באזור זה – יקב קיאנטי קלאסיקו של משפחת אנטינורי ( Antinori ), המייצרת יינות מזה 27 דורות. אם תרצו לבקר ביקב הזה, כדאי לכם להזמין מקומות לפחות חודש מראש. 3. לנפוש כמו המיליונרים באגם קומו אגם קומו חביב במיוחד על חוג הסילון, וזה לא מפתיע – מדובר על אתר שנראה כמו גלויה, אלגנטי וקסום ומזמין במיוחד. הבונוס הגדול הוא שהאגם ממוקם במרחק קצר ממילאנו, כך שתוכלו להגיע אליו בקלות ובמהירות. הדרך הנכונה לבקר באגם קומו היא בשלווה וברוגע. אפשר לבקר בעיירות הנעימות שלחופיו ובעיקר בבלאג'ו (Bellagio) – היפה והידועה מכולן אבל גם במנאג'ו (Menaggio) המקסימה. אפשר לצאת לשיט בסירה (סיורים לעת שקיעה, עם כוס פרוסקו מבעבע, מומלצים במיוחד), ואפשר לבקר בווילות ההיסטוריות שמפורסמות לא רק בזכות המבנים עצמם, אלא גם ובעיקר בזכות הגנים הבוטניים המרהיבים שלהן. הגן הבוטני בווילה בלביאנלו ( Villa Balbianello ), למשל, נחשב לאחד היפים בצפון איטליה. בתום היום תוכלו להתרווח במסעדת דגים טובה, לצפות בשקיעה שצובעת את השמיים בגוני ורוד, ולהבין מדוע איטליה מכונה "איל בל פאזה", כלומר – הארץ היפה. 4. לצאת להרפתקה באגם גארדה אגם גארדה שונה בסגנונו מאגם קומו – זוהי ממלכתן של המשפחות, בזכות החופים הנוחים, הפארקים המפורסמים (פארק השעשועים גארדלנד, קאנבה, ועוד) ואתרי הנופש הידידותיים לילדים. אבל אגם גארדה יכול להתאים מאד גם למבוגרים. לאורך האגם תמצאו עיירות חינניות כמו מאלצ'זינה Maslcesine וסירמיונה Sirmione (הידועה בזכות המבצר הפנורמי שלה וסימטאותיה הציוריות), מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, מסעדות מעולות וזוכות פרסים (נסו את מסעדת Lido 84 בעלת כוכב המישלן), סיורי שיט לעת שקיעה, ועוד. ואם תרצו להתחמק מנחילי התיירים, תוכלו להיעזר במסלולים שהכנו לכם, הסוקרים את האטרקציות הידועות יותר וגם את הידועות פחות לאורך האגם. למאמר על הגדה המזרחית . למאמר על הגדה המערבית . 5. לחזור אחורה בזמן בקולוסיאום ובוויה דיי פורי אימפריאלי לעיתים נדמה שרומא כולה היא אתר ארכיאולוגי אחד גדול, וקשה שלא להתרגש כאשר אתם מטיילים בין מקדשים, רחובות וממצאים בני אלפי שנים, שמקימים לנגד עיניכם ממש את האימפריה הרומאית המפוארת. כאן פסעו הסנטורים וכאן נרצח יוליוס קיסר, כאן עמד מקדש מפואר וכאן ניצב השוק המרכזי הסוער, כאן נערכו קרבות גלדיאטורים ולכאן פלשו השבטים שבזזו את רומא הגדולה... האתרים, כאמור, רבים מספור, אבל ישנן שתי נקודות שבאמת אי אפשר לפספס אם אתם מגיעים לרומא, שני אתרים שבלעדיהם חוויית הביקור בעיר לא תהיה שלמה: הקולוסיאום והשדרה הרחבה שנקראת ויה דיי פורי אימפריאלי (via dei Fori Impreiali), המחברת את הקולוסיאום עם פיאצה ונציה. לאורכה של הוויה ניתן לראות מימין ומשמאל את ה-Fori Romani, הפורומים הרומיים השונים וביניהם פורום טראיאנוס, פורום אוגוסטוס ואחרים . חלק בלתי נפרד מהביקור כולל כניסה לקולוסיאום, כמובן – האמפיתאטרון הגדול בעולם, ואחת מהסמלים המוכרים ביותר של האימפריה הרומית. בשיא פארו אכלס הקולוסיאום כ-70,000 צופים, שהגיעו כדי לצפות בקרבות גלדיאטורים, שיחזורי מלחמות ותצוגות אלימות נוספות להן הריעו בגרון ניחר. כדאי מאד לבקר במקום כחלק מסיור מודרך, על מנת שתוכלו להתרשם מהחלקים השונים של המבנה (כולל המנהרות התת קרקעיות). 6. לבקר בכפרים הצבעוניים שבצ'יקווה טרה למרות מספר הגבוה (מידי) של התיירים המגיעים למקום, חמשת הכפרים המפורסמים המכונים " לה צ'ינקווה טרה " (Le Cinque Terre) ממשיכים לשמר את קסמם המיוחד. המראה הנגלה למי שמגיע דרך הים מרשים במיוחד: הגלים התכולים ממסגרים את הצוקים, ועליהם ניצבים עשרות בתים צבעוניים – שילוב בלתי נשכח. בהתאם לזמן שעומד לרשותכם תוכלו לבקר בשני כפרים או יותר (אין סיבה לבקר בכל החמישה, שכן בשלב מסוים הנופים מתחילים לחזור על עצמם), לצאת לשיט, או אולי אפילו ללכת לאורך אחד ממסלולי ההליכה הפופולריים המחברים בין הכפרים. המסלולים מתאימים למי שבכושר טוב יחסית, והנופים המדהימים (באמת מדהימים) מצדיקים לדעתי את המאמץ הנדרש! 7. לשוט לאורך החוף בפוליניאנו אה מארה פוליה היא יעד מושלם לחודשי הקיץ – חופים כה יפים עד כי הלסת נשמטת מולם, עיירות ציוריות שבתיהן הנמוכים צבועים בלבן ובליבן משתרגות סמטאות אבן צרות, אווירה חושנית, אוכל נפלא ולילות חמים ומלאי חיים. בין אם בחרתם להתמקד ביעדים קטנים ומיוחדים כמו אלברובלו ( Alberobello ) או לצ'ה (Lecce), או בערים גדולות יותר כמו בארי , יש כאן שפע של דברים לעשות. אחת האטרקציות בכל חופשה פולייזית אמיתית היא לצאת לשיט לאורך קו החוף של פוליניאנו אה מארה. התצפית הנשקפת היא מהפנטת, וכאשר תביטו בעיירה הלבנה שעל הצוק, שמתחתיה גלים בכל גוני הכחול והירוק האפשריים, תבינו מיד מה סוד הקסם שמושך לכאן מבקרים רבים כל כך. הגיוני ונעים לשלב את השיט עם ביקור באחד החופים המומלצים בפוליניאנו , כמובן! 8. לגלות את סודות הרנסנס בפירנצה פירנצה היא עיר הולדתו של הרנסנס, התנועה ששינתה את העולם והוסיפה לו עשרה קבין של יופי. היא עירם של דנטה ומיכלאנג'לו, בוטיצ'לי ושושלת מדיצ'י, וכל המרכז ההיסטורי של פירנצה מלא בפנינים רנסנסיות שמושכות מיליוני מבקרים מכל רחבי העולם. שלוש מהאטרקציות הרנסנסיות הידועות ביותר הן הפסל 'דוד' של מיכלאנג'לו , הציור 'הולדת ונוס' של בוטיצ'לי (וציורים רבים נוספים בגלריית האופיצי הידועה), כיפת הדואומו של פירנצה, שתכנן פיליפו ברונלסקי. אם תרצו לראות את משכנם של בני שושלת מדיצ'י תוכלו לבקר גם בפאלאצו מדיצ'י ריקרדי , ו בקפלת מדיצ'י המרהיבה , המצופה בשיש צבעוני. 9. לבקר באחת מהכנסיות, הקתדרלות והבזיליקות היפות ביותר באיטליה חלק בלתי נפרד מכל ביקור באיטליה הוא הסיור בקתדרלות המדהימות שברחבי ארץ המגף. בניגוד למדינות שבהן המוזיאונים הם האטרקציה המרכזית עבור חובבי אומנות, באיטליה דווקא הכנסיות, הבזיליקות והקתדרלות הן היעד שאסור לפספס. שם מוצגות כמה מיצירות האומנות הידועות והיפהפיות ביותר, וללא הביקור בהן תתקשו להבין באמת את התרבות האיטלקית. מבין מאות המקומות המרהיבים שברחבי המדינה, ישנם שבעה שהביקור בהן הוא בבחינת חובה – מרשימות, מפוארות ובלתי נשכחות, הן מושכות מיליוני מבקרים מידי שנה. בראש הרשימה ניצבת הבזיליקה של פטרוס הקדוש (Basilica di San Pietro) שברומא, כמובן. זוהי הכנסייה הגדולה ביותר בעולם, והחשובה ביותר עבור הנוצרים הקתוליים. כפי שאפשר להבין מהשם, סן פטרוס איננה קתדרלה אלא בזיליקה (מכיוון שאין בה בישוף). הבזיליקה היא יצירת מופת אדריכלית ומעוטרת ביצירות נפלאות של ברניני , מיכלאנג'לו ורבים נוספים. יעד חובה נוסף הוא בזיליקת סן מרקו שבוונציה . הבזיליקה מתוארכת למאה התשיעית לספירה, מצופה כולה בפסיפסים מוזהבים ונחשבת ליצירת מופת ביזנטית. קתדרלה נוספת שאי אפשר להחמיץ נמצאת בסיינה, שבטוסקנה. קתדרלת סיינה הוקמה כאשר העיר הייתה בשיא כוחה, במאה ה-12, ורצפת השיש המרהיבה שלה מושכת מיליוני מבקרים מידי שנה. החלל הפנימי מעוטר ביצירות מופת של לורנצו גיברטי, מיכלאנג'לו ודונטלו, ואם תרכשו את הכרטיס המשולב, תוכלו לבקר גם בבית ההטבלה הצמוד ולטפס לנקודת תצפית פנורמית. מפורסמות לא פחות הן הקתדרלה של מילאנו (ראו בהמשך), וכנסיית סן ויטאלה שברוונה. רוונה היא עיר הפסיפסים , פנינה קטנה שתרתק חובבי היסטוריה ואומנות. הכנסיות בעיר ידועות בכל שהן מכוסות בפסיפסים יקרי ערך, ואף שמומלץ לבקר בכולן, אין ספק שהמרשימה ביותר היא כנסיית סן ויטאלה. ומהי הבזיליקה היפה ביותר בכל איטליה? על טעם וריח אין להתווכח, אבל בעיני התשובה ברורה – הבזיליקה באסיזי (Basilica di Assisi). הבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי היא אתר צלייני חשוב, ומיליוני מאמינים עולים לרגל לבזיליקה מידי שנה. אליהם מצטרפים מיליוני תיירים, שנותרים נפעמים מול היופי העדין והמסתורי של אסיזי כולה, והבזיליקה בפרט. לאורך הרחובות פוסעים מאות נזירים, נזירות, כמרים ואנשי דת, וביניהם חובבי אומנות ותיירים סקרנים. הבזיליקה היא מקום קבורתו של פרנציסקוס הקדוש, מייסד המסדר הפרנציסקני. החלל הפנימי מעוטר בעבודותיהם של אמנים ידועים כמו ג'וטו (Giotto) וצ'ימבואה (Cimabue). 10. לאכול גרניטה בטאורמינה פלרמו מרשימה, סירקוזה נהדרת, אבל טאורמינה היא פנינה קטנה שאסור לפספס אם אתם מגיעים לסיציליה. האמפיתאטרון של טארומינה הוא אתר תיירותי פופולרי לכל אורך השנה, ובחודשי הקיץ הוא מארח את הפסטיבל הקולנוע המפורסם, שמושך כוכבים הוליוודיים מהשורה הראשונה. לאחר שביקרתם באמפיתטארון, תוכלו לסייר בין הסמטאות הציוריות של טאורמינה עצמה, ולטעום את הגרניטה המצויינת שמכינים בעיר. סיציליה כולה מפורסמת בזכות הגרניטות המעולות שלה (ובמיוחד גרניטת השקדים – granita di mandorle), אבל בטאורמינה נראה שיצרני הגלידות מצטיינים במיוחד. נסו את גרניטות הפירות והשקדים ב- BamBar , המקום המפורסם ביותר בעיר. 11. לטפס לראש הדואומו של מילאנו הדואומו של מילאנו, כפי שכבר ציינו, הוא אחד היפים באיטליה – יצירת מופת גותית, הנחשבת לקתדרלה השנייה בגודלה בעולם (אחרי קתדרלת סביליה). מעבר ליופיו של המבנה עצמו , חלק בלתי נפרד מהחוויה הוא הטיפוס לראש הדואומו, והתצפית על העיר ממרפסות הקתדרלה. בחודשי הקיץ נערכים כאן לעיתים קרובות אירועים, ואת חוויית הצפייה בשקיעה על גגות העיר משלימות הופעות של מוזיקה חיה. מומלץ לבדוק את האתר הרשמי, ולתכנן את הביקור בהתאם. 12. לנהוג לאורך ריביירת אמלפי הכביש המתפתל לאורך הריביירה של אמלפי מושך מיליוני תיירים מידי שנה, ולא קשה להבין מדוע – הנופים כאן עוצרי נשימה, ולאורך הנסיעה תוכלו להשקיף על צוקים נישאים ועל הים הכחול, על עיירות מקסימות ועל מפרצונים זעירים. העיירות שלאורך הריביירה, מסורנטו ועד אמלפי, פוזיטאנו, ראוולו וסאלנטו, נחשבות כולן ליעדי חובה (ופופולריות במיוחד כיעד לירח דבש). בשילוב עם האי הסמוך קפרי , מדובר על יעד יפה להדהים. החיסרון היחיד הוא העומס הגדול בחודשי הקיץ – הכביש צר מאד, וכאשר המוני תיירים "פולשים" לריביירה, לא פשוט לטייל בה. 13. לצאת לטיול רגלי בדולומיטים כמה ממסלולי ההליכה היפים ביותר באיטליה נמצאים בדולומיטים , ואין ספק שזהו גן עדן לחובבי טבע. בחורף מגיעים לכאן כדי לעשות סקי, ואילו הקיץ אפשר להיעזר ברכבלים העולם אל ההרים, ולצאת לטרקים בין הפסגות המרשימות, היערות והאגמים. מסלולי ההליכה כאן רבים מספור, ולכן חשוב לתכנן מראש את המסלול ולבחור את היעד שמתאים לכם. אבל דבר אחד בטוח – כדאי תמיד לשלב גם עצירה באחד האגמים היפים באזור. אגם ברייס , לדוגמה, יפה כל כך עד כי נדמה שאתם מסתכלים על תמונה ולא על אגם אמיתי. 14. לאכול פסטה וטורטליני בבולוניה פסטה היא חלק בלתי נפרד מהתפריט האיטלקי, לא רק בבולוניה אלא בכל רחבי המדינה. ועדיין, בולוניה נהנית ממעמד מיוחד, ועבור רבים הפסטה הטובה ביותר והטורטליני הטובים ביותר, מגיעים מכאן. אינספור תוכניות בישול ומסעות עסקו במעדני הפסטה של מחוז אמיליה-רומניה שבולוניה היא בירתו. כבר במאה ה-13 זכתה בולוניה לכינוי "השמנה" , בזכות המאכלים העשירים שבה. רוטב הבולונז (ראגו) מבולוניה התפרסם בכל רחבי העולם, ובמרכז העיר פועלות עשרות חנויות קטנות ובהן מייצרים פסטה עשירה בחלמונים, בעבודת יד כמו פעם, בעזרת מערוכי ענק. השימוש בביצים הוא נקודה חשובה: בניגוד לפסטה ה"רגילה", העשויה מקמח ומים בלבד, הפסטה באמיליה רומניה מועשרת בחלמוני ביצה המעניקים לה צבע אחר, מרקם אחר וטעם אחר, כמובן. את הפסטה הכינו באופן מסורתי ה"ספולינה" sfogline, נשים שרידדו ידנית את יריעות הפסטה העצומות בעזרת מערוך עץ, ואז חתכו אותן לגודל המתאים. עד היום אחת מחנויות הפסטה הטרייה הידועות בעיר נקראת le sfogline , ותוכלו לעבור כאן ולטעום את הפסטה המעולה. דרך טובה אך יותר לצלול לעומק החוויה היא להירשם לסדנת בישול , וללמוד איך להכין פסטה אמיתית עצמכם! למתכון שלנו לפסטה טרייה ביצים . 15. להחזיק את המגדל של פיזה המגדל הנטוי של פיזה הוא אחת מאטרקציות התיירות המפורסמות ביותר באיטליה, ואם אתם מגיעים לפירנצה ולמחוז טוסקנה, כדאי לכם מאד לקפוץ לביקור זריז גם בפיזה. פיזה קטנה, ותוכלו להגיע הנה בקלות ברכבת מפירנצה ולסייר בנקודות המרכזיות בעיר תוך כשעתיים . המגדל עצמו מרשים מאד מקרוב, והפיאצה המקיפה אותו – ובה הדואומו הלבן הבוהק ובית ההטבלה הנהדר – נחשבת לאחת היפות באיטליה. טיפ: אם תרצו לטפס לראש המגדל, כדאי מאד להזמין כרטיסים מראש, באתר הרשמי .

לרומא, ונציה ופירנצה אין אמנם תחליף, אבל הגיע הזמן לגלות גם את האגמים, היערות וההרים היפים באיטליה. למען חובבי הטבע שביניכם, הרכיבה אלסנדרה לאונרדי רשימה מיוחדת: 25 שמורות הטבע המרהיבות ביותר במדינה איטליה מכונה "איל בל פאזה – Il bel paese", כלומר "הארץ היפה", והתואר הזה מוצדק. ארץ המגף אמנם מפורסמת מאוד בזכות האמנות , האוכל והיין שלה, אבל לא פחות מכך בזכות הנופים היפים. למעשה, באיטליה תוכלו למצוא לא פחות מ-25 פארקים לאומיים, 27 אזורים ימיים מוגנים, 147 שמורות טבע לאומיות, 418 שמורות טבע מחוזיות, ואינספור אתרים נהדרים אחרים, המנוהלים בידי גופים פרטיים. כאשר התבקשתי לכתוב על 25 מפלאי הטבע המומלצים ביותר באיטליה הבנתי מיד שהבחירה תהיה קשה. קשה, אבל לא בלתי אפשרית! לאחר התלבטות ארוכה הצלחתי לרכז לתוך רשימה אחת את המקומות שחובבי טבע לא ירצו בשום פנים ואופן לפספס. אתרי הטבע שבחרתי ממוקמים בכל רחבי המדינה, ואני בטוחה שתתאהבו בהם בדיוק כפי שאני התאהבתי. מונטה ביאנקו – Il Monte Bianco המונטה ביאנקו – המוכר לעיתים קרובות בשמו הצרפתי: המון בלאן (ההר הלבן) – ממוקם במחוז ואל ד'אוסטה , על הגבול שבין איטליה לצרפת. ההר מתנשא לגובה 4810 מטרים ונחשב לגבוה ביותר באיטליה, ולשני בגובהו באירופה כולה. כדי לצאת לטרקים ביעד האלפיני הזה נדרש ניסיון רב, וחובה להיות מלווים במדריך. אם אינכם מטפסי הרים מנוסים, עדיף לבחור ביעד אחר (ומרהיב לא פחות) כמו למשל המסלולים באזור קורמאייר , המציעים גם הם קרחונים מרשימים, יערות ואגמים. לחילופין, דרך נוספת לבקר במונטה ביאנקו מבלי שתצטרכו לטפס או להתאמץ היא להיעזר ברכבל המפורסם, שמבצע לאורך מסלול נסיעתו מספר עצירות, ומאפשר לנוסעים ליהנות מנופים מדהימים. בתחנה האחרונה תמצאו מסעדה, וכיף במיוחד להזמין פה כוס שוקו חם וללגום אותה מול פסגות ההרים המושלגות שמסביבכם. הרכבל איננו זול – כ-60 יורו לכרטיס הלוך ושוב – אבל מדובר על חוויה של פעם בחיים, לא? מומלץ לבדוק את האתר הרשמי על מנת לגלות אם מתכוננים אירועים מעניינים בזמן ביקורכם. איך מגיעים: שדות התעופה הקרובים ביותר למון בלאן ממוקמים בז'נבה (שוויץ), טורינו , ואאוסטה. הפארק הלאומי גראן פרדיסו – Parco Nazionale Gran Paradiso הפארק הלאומי גראן פרדיסו משתרע על פני 720 קמ"ר בהרים האלפיים, בין מחוז פיימנוטה למחוז אאוסטה . זהו הפארק המוגן הוותיק ביותר באיטליה (מאז 1922!) ובליבו ניצבת פסגת הגראן פרדיסו, סמל הפארק, המתנשא לגובה 4061 מטרים. מדצמבר ועד מאי השלג הוא מחזה קבוע, ואילו בחודשי הקיץ הטמפרטורות מתונות. האזור כולו מרהיב – עשרות אלפי עצי אשוח וארזית מכסים את המדרונות, ערבות עצומות מתפרשות לכל עבר, ולאורכם ולרוחבם של חמשת העמקים היפהפיים של השמורה מתרוצצים בעלי חיים ממינים שונים: צפיר האלפים (סמל הפארק), צבאים, מרמוטות, שועלים, וציפורים נודדות. לאורך הפארק מפוזרים גם שרידיהם של מבנים עתיקים – מגדלי שמירה, טירות וגשרים. זהו אזור עשיר במסורת ופולקלור, וידוע גם בזכות המטעמים הטיפוסיים שלו. עבור חובבי הליכה וסיורים, זהו גן עדן של ממש. רשת המסלולים משתרעת על פני 500 ק"מ, וישנם מסלולים לכל דרגות הקושי. אחד המסלולים הפשוטים ביותר (מבחינה טכנית) הוא שביל ואלה די סואנה (Valle di Soana): המסלול מתחיל מ-Campiglia Soana (מחוז טורינו) בגובה 1350 מטר ומגיע ל-1650 מטר. הנופים נפלאים, ותוכלו להגיע לפסגה תוך כשעתיים וחצי. מסלול מומלץ נוסף יוביל אתכם אל Colle del Nivolet, רמה מפורסמת בגובה 2500 מטר. הנוף נהדר, ותוכלו להתפעל מאגמים אלפיניים, בריכות וביצות כבול. זה לא מסלול פשוט, אבל ניתן לצאת לדרך עם רכב מהעיירה Ceresole Reale וכך לצמצם את ההליכה. לפרטים נוספים, ועל מנת להצטרף לאחד הסיורים המודרכים הרבים שנערכים באזור, בדקו את האתר הרשמי . איך מגיעים : שדות התעופה הקרובים ביותר נמצאים בטורינו ובאאוסטה. ארץ האגמים – אגם מאג'ורה ואגם קומו Lago Maggiore & Lago di Como שני האגמים הגדולים האלה ממוקמים במחוז לומברדיה, במרחק קצר זה מזה, והאזור כולו מכונה בחיבה "ארץ האגמים" על ידי התיירים הרבים שמגיעים למקום (ומתאהבים בו מיידית). אגם קומו הוא יעד מרהיב ורומנטי, וג'ורג' קלוני איננו הכוכב היחיד שרכש כאן וילה – מזה מאות שנים שהעשירים והמפורסמים בונים כאן אחוזות ושותלים בהן גנים בוטניים מרהיבים, כמו למשל בווילה מלצי ( Villa Melzi ). לאורך גדות האגם תמצאו כפרים ציוריים ווילות היסטוריות מפוארות, וכמה מנקודות החובה לביקור הן בלאג'ו (Bellagio), קוליקו (Colico), ווארנה (Varenna), אבל אם יש לכם זמן, קפצו לביקור גם בערים הגדולות מעט יותר: קומו (como) ולקו (Lecco). מסלולי ההליכה באזור האגם מושלמים עבור חובבי טבע, וכיף לשלב את סיורי ההליכה עם שיט על המים, בעיקר לקראת השקיעה. איך מגיעים : שדה התעופה הקרוב ביותר לאגם קומו נמצא במילאנו. מכאן תוכלו לקחת את הרכבת, שמגיעה אל האגם תוך כ-80 דקות. אגם מאג'ורה נמצא בין מחוזות לומברדיה ופיימונטה לשוויץ, ונחשב לאגם השני בגודלו באיטליה (אחרי אגם גארדה – ראו בהמשך). לאורכו תוכלו למצוא טבע מרהיב, עיירות קטנות ומקסימות, וחופים נעימים לשחייה. כמה מהחופים המומלצים ביותר נמצאים לא רחוק מלקו – נסו את חוף Abbadia Lariana, או את חוף Riva Bianca di Lierna. גם החוף הציבורי של בלאג'ו מומלץ ופופולרי. במרכז האגם נמצאים האיים הבורומאים, הידועים בזכות הגנים הבוטניים והווילות המפוארות שנבנו עליהם. לפרטים נוספים על האי, היעזרו באתר הרשמי . אגם גארדה – Lago di Garda האגם האיטלקי הגדול ביותר (370 מ"ר) ממוקם בין שלושה מחוזות: לומברדיה, ונטו, וטרנטינו. זהו אחד היעדים הפופולריים באיטליה, בזכות שלל האטרקציות ופארקי השעשועים הידועים (Gardaland, Movies Studios, Parco Natura Viva) אבל כדאי לדעת שאגם גארדה הוא גם יעד מושלם עבור חובבי טבע, הליכה, טיפוס ו רכיבה על אופניים . אחד ממסלולי ההליכה היפים ביותר באזור נקרא Il sentiero del ponale, המבחר בין העיירה ריבה דל גארדה (Riva del Garda) לעמק לדרו (Ledro). המקום האהוב עליי באופן אישי הוא סירמיונה (Sirmione), כפר ציורי שבליבו טירה המשתקפת באגם. אם תרצו להימלט מחום הקיץ ולהתרענן במים, אני ממליצה לכם על חוף ג'מייקה (Lido Jamaica) בסירמיונה, המציע גם תצפית ייחודית. בעיירה דסנצאנו (Desenzano), לעומת זאת, תוכלו למצוא את חוף La Spiaggia d’Oro שבשעות הערב הופך לדיסקוטק. חוף מומלץ נוסף הוא Fonte Torrente San Giovanni בעיירה לימונה סול גארדה. הנוף הנשקף מנקודה זו מרהיב ממש! לפרטים נוספים על אגם גארדה אתם מוזמנים לקרוא את שתי כתבות המסלול באתר: אגם גארדה – הגדה המזרחית , ואגם גארדה – הגדה המערבית . אגם דוביאקו ואגם מיזורינה – Lago di Dobbiaco & Lago di Misurina אגם דוביאקו אמנם ממוקם במחוז טרנטינו-אלטו-אדיג'ה, ואילו אגם מיזורינה נמצא במחוז ונטו , אבל בפועל רק 16 קילומטרים מפרידים ביניהם כך שאפשר לבקר בשניהם ביום אחד. אגם דוביאקו איננו מפורסם (יחסית), אבל אני ממליצה לכם בחום לבקר בו: זהו מקום קסום ממש, שלו ומרגיע, ומראה ההרים התמירים שמשתקפים במים פשוט מהפנט. אם אתם מחפשים מקום מומלץ לארוחת צהריים או ערב פה באזור, אני ממליצה על מסעדת Il Fienile . אגם מיזורינה ממוקם בגובה 1754 מטרים מעל פני הים, ומפורסם בזכות העובדה שלמים כאן יש סגולות מרפא. מסביב לאגם תוכלו למצוא שפע של חנויות מזכרות, מסעדות ובתי מלון, אבל גם מסלולי הליכה מעניינים. מקום טעים במיוחד לארוחת הצהריים הוא Malaga Misurina, חווה ציורית המציעה שולחנות תחת כיפת השמיים, גבינות מחלב הפרות שגדלות בחווה, ונוף נהדר. איך מגיעים : שדות התעופה הקרובים ביותר נמצאים בבולצאנו ובוונציה. יער טארוויזיו – Foresta di Tarvisio היער הייחודי הזה ממוקם במחוז פריולי ונציה ג'וליה, על הגבול עם אוסטריה וסלובניה. יער טארוויזיו משתרע על פני לא פחות מ-24,000 דונם ומוכר כאחד מאזורי הטבע החשובים באיטליה. עצי האשוח שצומחים ביער נחשבים לאיכותיים במיוחד, ומשמשים לבניית כינורות וכלי מיתר נוספים. היער שוקק חיים ומינים רבים של בעלי חיים מתגוררים בו, וחובבי טבע ימצאו כאן אינספור מסלולי הליכה. אם אתם מטיילים מנוסים ובכושר מצויין, נסו מסלול מעגלי באורך 12 קילומטר שנקרא CAI520 ויוצא מהעיירה Rutte Piccolo. שימו לב – יש לצאת לדרך מצויידים, ועם מפות שטח. לפרטים נוספים ניתן לבדוק את האתר הרשמי . איך מגיעים : שדה התעופה הקרוב ביותר נמצא בטרייסטה. הפארק הלאומי הרי הדולומיטים הבלונזים – Parco Nazionale delle Dolomiti Bellunesi הפארק ממוקם במחוז ונטו (Veneto) ויותיר כל חובב טבע חסר נשימה: הרים, עמקים, נהרות ומעיינות, מסלולי הליכה ונקודות תצפית, צמחיה עניפה ובעלי חיים, ומעל הכל מתנוססים הרי הדולומיטים המרהיבים – אתר מורשת עולמית של אונסק"ו מאז 1990. נקודת מוצא אפשרית לסיורים בפארק היא העיירה קורטינה ד'אמפצו (Cortina d'Ampezzo). קורטינה האלגנטית ידועה כאתר סקי חשוב, ובחודשי החורף אפשר למצוא בה למעלה מ-120 ק"מ של מסלולי גלישה, אבל הכיף לא מסתיים כשנמס השלג! בחודשי הקיץ משמשת קורטינה כבסיס לטיולים רגליים , ואחד היתרונות המרכזיים בה הוא המיקום הנוח. גם מי שלא מעוניין לצאת לטרקים ממושכים יוכל ליהנות ממסלולים פשוטים יחסית, כמו מעבר ג'או ( Passo Giau ), או אזור הצ'ינקווה טורי ( Cinque Torri ). איך מגיעים? שדה התעופה הקרוב ביותר נמצא בוונציה. הפארק הלאומי צ'ינקווה טרה – Parco Nazionale delle cinque terre לא כולם יודעים שחמשת הכפרים הידועים הם למעשה חלק מפארק לאומי, המוגדר גם כאתר מורשת על ידי ארגון אונסק"ו, וכולל בתוכו עשרות מסלולי הליכה מרהיבים במיוחד. חמשת הכפרים המרכיבים את הצ'ינקווה טרה – ריומאג'ורה, מנארולה, קורניליה, ורנאצה ומונטרוסו – ציוריים להפליא, והאזור כולו הוא דוגמה מושלמת לשילוב עוצר נשימה בין טבע פרוע ויצירות מעשי ידי האדם: לפני מאות שנים נבנו כאן טרסות בבנייה יבשה, ועד היום הן עומדות ומשמשות את תעשיית היין המקומית. חלק בלתי נפרד מחוויית הביקור הוא לטעום את האוכל והיין המקומיים – אל תפספסו את פשטידות הירקות הטיפוסיות לליגוריה , ואת הפסטה עם פסטו . הכל טעים להפליא – אני מבטיחה לכם! לפרטים נוספים בקרו באתר הרשמי . איך מגיעים? שדות התעופה הקרובים ביותר נמצאים בג'נובה ו במילאנו . שפך נהר הפו – Delta del Po נהר הפו הוא הארוך באיטליה, וחוצה כמעט את כל מחוז אמיליה רומאניה . שפך הנהר משתרע על פני אזור נרחב במיוחד – 64 קמ"ר – ואף מוגדר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו שכן מדובר על שמורת טבע עשירה ומגוונת במיוחד, הכוללת יערות מוצפים (העצים צומחים מתוך המים) וביצות המשמשות כאזורי קינון ומחייה עבור עשרות מיני ציפורים, דגים ויונקים. הדרכים המוצלחות ביותר לחוות את הפארק הן באמצעות שיט בסירה או בקאנו, רכיבה על סוסים או מסלולי הליכה. חובבי צפרות יהנו כאן במיוחד: למעלה מ-350 מיני ציפורים קבעו כאן את מושבן, וביניהן פלמינגו, אנפות, עגורים ובזים. חובבי היסטוריה יהנו מהסיור בין האתרים הארכיאולוגיים שהשתמרו בפינות נסתרות, וגם מהביקור בעיירות מיוחדות כמו קומאקיו (Comacchio) לדוגמה. כמובן שגם האוכל הוא מוקד משיכה רציני – מחוז אמיליה רומאניה הוא אחד ממרכזי הקולינריה החשובים באיטליה! לפרטים נוספים בקרו באתר הפארק , ובאתר לשכת התיירות . איך מגיעים? שדות התעופה הקרובים ביותר נמתאים בבולוניה ובוונציה. הפארק הלאומי של יערות קאזנטינזי, מונטה פאלטרונה, וקאמיפנייה – Parco Nazionale delle Foreste Casentinesi, Monte Falterona e Campigna הפארק הנרחב הזה, שהוקם בשנת 1993, ממוקם על הגבול שבין מחוזות אמיליה רומאניה ו טוסקנה . בזכות שטחו העצום, מציע הפארק מגוון רחב של מסלולי הליכה ופעילויות. בנוסף, ניתן לשלב את הביקור בפארק עם הערים והעיירות שבאזור – ארצו (Arezzo), לדוגמה, היא נקודת פתיחה מצויינת לסיור. כמה מנקודות החובה באזור הן מסלולי ההליכה ביער קאזנטינו עצמו, הביקור בכפר העתיק פופי (Poppi), סיור בכנסייה לה ורנה ( La Verna ) – אתר חשוב עבור המאמינים הנוצרים, וביקור במנזר קמלדולי ( Camaldoli ) היפה, המפעיל גם בית מרחקת יוצא דופן, בו תוכלו לרכוש מוצרי טבעיים שמייצרים הנזירים. לאחר שסיירתם ביערות אפשר גם לעשות קצת שופינג – אזור זה של טוסקנה ידוע בזכות סוג מיוחד של בד לבד מסורתי בשם פאנו קאזנטינו ( panno Casentino ). איך מגיעים? שדות התעופה הקרובים ביותר נמצאים בפיזה ובפירנצה. לפרטים נוספים, הכנסו לאתר הרשמי . מימין הכניסה למנזר, משמאל ציור ההורדה מהצלב של הצייר ג'ורג'ו וזארי הנמצא בפנים הארכיפלג הטוסקני – Parco Nazionale Arcipelago Toscano שני האיים הגדולים באיטליה – סיציליה וסרדיניה – הם אמנם הידועים ביותר במדינה, אבל הם בפירוש לא האיים היחידים שבהם תוכלו לבקר... למעשה, לאורף קו החוף האיטלקי תוכלו למצוא כמה וכמה ארכיפלגים קטנים ובהם נופים מדהימים, אתרי צלילה, ועוד. הארכיפלג הטוסקני מורכב משבעה איים: אלבה (Elba), האי הגדול ביותר, ג'יליו (Giglio), הידוע בזכות החופים היפים שבהם המים צלולים וצבעם טורקיז עמוק, קפראיה (Capraia), האי הפראי והרחוק ביותר מהחוף, פיאנוזה (Pianosa), הידוע בזכות מסלולי ההליכה שבו, גורגונה (Gorgona), אי שעליו פועל בית כלא, והכניסה אליו מותרת רק כחלק מסיור מודרך (לאחר שקיבלתם אישור מיוחד מהמשטרה), מונטקריסטו (Montecristo), אי קטן שרק 75 אנשים יכולים לבקר בו מידי יום (תמורת הסכום ה"צנוע" של 130 יורו), ואחרון חביב – ג'אנוטרי (Giannutri) הסגור למבקרים. מסלולי ההליכה באיים האלה מגוונים ביותר, וניתן גם להצטרך לסיורים מודרכים. מומלץ במיוחד את הסיור עם שחייה בחופים הנהדרים – החופים באי אלבה, לדוגמה, מפורסמים במיוחד. לפרטים נוספים על הארכיפלג הטוסקני, בדקו את האתר הרשמי . איזולה דל ג'יליו - מעט ממעוף רחפן מפלי מארמורה – Cascate delle Marmore מפלי מארמורה, הממוקמים במחוז אומבריה (Umbria) הירוק, נחשבים למפלים המלאכותיים הגבוהים באירופה. המפלים נגישים מאד, וקל לארגן כאן ביקור באורך חצי יום בשילוב עם מסלולי הליכה (ישנם שישה מסלולי הליכה באזור, בדרגות קושי משתנות). זהו יעד שמתאים למשפחות עם ילדים, אבל גם לבני זוג שרוצים ליהנות ממראה המים השוצפים, ולבקר ב"מרפסת המאוהבים" (Il balcone degli innamorati). לפרטים נוספים היכנסו לאתר הרשמי . זוג מאוהב במפלי מארמורה, חוויה חזקה. אגם טראזימנו – Lago di Trasimeno אגם טראזימנו ממוקם באומבריה, בלב ליבה של איטליה. זהו האגם הרביעי בגודלו באיטליה, והמים בו רדודים למדיי כך שהחופים מתאימים גם לילדים. מסביב לאגם תוכלו למצוא מספר כפרים ציוריים ועיירות מקסימות, ובלב האגם ניצבים שני איים הפתוחים למבקרים. אגם טראזימנו הוא יעד שמתאים במיוחד למי שרוצה לשלב טבע עם היסטוריה ואמנות: חלק מהזמן תוכלו לצאת למסלולי הליכה ולשחות, ובשאר הזמן תוכלו לבקר בעיירות העתיקות וההיסטוריות, לטעום את מעדני המטבח האומברי, וללגום את היין הטעים המיוצר באזור . אם אתם מחפשים בסיס לטיולים ולינה, אני ממליצה במיוחד על שתי עיירות: קסטיליונה דל לאגו (Castiglione del Lago) ופאסיניאנו סול טראזימנו (Passignano sul Trasimeno).

ברוכים הבאים לחלק אחר לגמרי של טוסקנה – ארץ המנזרים. כאן, בין הגבעות המכוסות יערות, מתחבאים מנזרים עתיקים וכנסיות עתיקות אף יותר, מבצרים בני אלף שנה וקהילות שחיות את חייהן ברוחניות ואמונה. נשמע לכם מעניין? אתם מוזמנים להאט את הקצב, ולצלול לתוך חווייה טוסקנית שונה ומפתיעה... טוסקנה מושכת מיליוני מטיילים, והסיבות לרומן ארוך השנים ידועות: הנופים הקסומים, הכפרים הציוריים, האוכל, היין... אבל גם אם נדמה לכם שכבר ראיתם את כל מה שיש לטוסקנה להציע, דעו שעדיין מתחבאות בקרבה כמה הפתעות. האזור שצפון וממזרח לארצו Arezzo מוכר לרוב המטיילים הרבה פחות, והאזורים הרוחניים והדתיים שבקמלדולי Camaldoli ויערות קאזנטינו Casentino לא מוכרים כמעט בכלל למי שאינם מקומיים. הדבר הראשון והבולט הוא שקצב החיים כאן שונה לגמרי. בין ההרים פזורים ישובים זעירים ומנזרים שמושכים לא רק צליינים אלא גם מבקרים שמחפשים שקט, או משמעות, או את שניהם. הקהילות הזעירות שפזורות ברחבי העמקים הושפעו מנוכחותם של המנזרים הגדולים. את המסלול המתואר בכתבה הזאת אפשר להשלים בסוף שבוע אחד. נקודת מוצא הגיונית למסלול תהיה מהעיר ארצו Arezzo. מרחקי הנסיעה אינם ארוכים, אבל הדרך מפותלת ולעיתים קרובות גם עולה ויורדת במעלה ההר כדאי לקחת גם את זה בחשבון כאשר מתכננים את הנסיעה, ואת מקומות הלינה המתאימים לכם. קיוזי דלה ורנה – Chiusi della Verna אתחיל, בכוונה, עם האתר החשוב ביותר והמעניין ביותר באזור - מנזר קיוזי דלה ורנה , הממוקם מעל העיירה הנושאת את אותו השם. מנזר קיוזי דלה ורנה הוא מנזר פרנציסקני, המתפקד על פי העקרונות שהתווה פרנציסקוס הקדוש מאסיזי (באיטלקית: סן פרנצ'סקו San Francesco), שהטיף לעוני מכוון (הנזירים אמורים היו להתפרנס מקיבוץ נדבות) וחיי מעשה. ניתן לבקר במנזר באופן עצמאי, אבל אם מזדמן לכם, אני ממליצה להצטרף לסיור פרטי מודרך שיאפשר לכם לחוות את המקום ואורחותיו בצורה מעמיקה ואינטימית יותר. אנחנו נרשמנו לסיור מודרך, ולאחר ביקור ראשוני שנערך בצורה עצמאית בין הקפלות השונות, החל החלק המודרך. המדריך במקרה הזה היה האח אלסנדרו מריה, נזיר צעיר (מתלמד) בן 27, שהוביל אותנו בין חדרים ואולמות שלרוב סגורים לקהל הרחב. ראשית, ביקרנו בבית המרקחת העתיק. בעבר, חלק חשוב מעבודת הנזירים במקום כלל ליקוט צמחי מרפא ועשבים ביער, ומיצויים לצורך הפקת שיקויים ותרופות. מספרים שכך הצליחו הנזירים להכין תרופה שהקלה על תסמיני המלריה, והצילה את קוזימו דה מדיצ'י, שליט פירנצה וטוסקנה, שהגיע לביקור במקום. גם היום ניתן לקנות מוצרים המיוצרים לפי המתכונים העתיקים של הנזירים, כמו למשל ליקרים עם עשבי מרפא, קרמים וגם משחות למיניהם (מתקן הייצור כבר לא ממוקם בתוך המנזר עצמו, על מנת לעמוד בסטנדרטים היגייניים מודרניים, אבל המתכונים נותרו ללא שינוי מאז המאה ה-17). לאחר מכן ביקרנו בספריה העתיקה, ובה למעלה מ-22,000 כרכים, חלקם עתיקים ונדירים כמו תנ"ך שהודפס ידנית במאה ה-16 בארבע שפות: עברית, ארמית, לטינית ויוונית. המנזר נודע כמקום שבו על פי המסורת הקתולית פרנציסקוס הקדוש, אחד הקדושים החשובים בדת הנוצרית, קיבל את סימני הסטיגמטה (כלומר הסימנים שמופיעים בדרך נס על גופם של מאמינים נוצרים, בדיוק במקומות שבהם נפצע ישו כאשר נצלב). פרנציסקוס נודע כסטיגמטיסט הראשון, וכאחד מהמקרים המעטים שבהם הכנסייה הכירה באופן רשמי בסטיגמטה (שאר מאות האנשים שעל גופם "הופיעו לפתע" סימני הסטיגמטה לא זכו להכרה רשמית). המנזר נבנה על הר פנה (Penna), באזור שגם בתקופה האטרוסקית (ובהמשך הרומאית) שימש לפולחן. למרבה האירוניה, הפולחן שנערך כאן הוקדש לדמותה של האלה לאברנה (Laverna), מגינת הגנבים והשודדים. היה זה הרוזן אורלנדו מקיוזי שהעניק את ההר במתנה לפרנציסקוס, ובין השנים 1216-1218 נבנו כאן הכנסייה הראשונה (סנטה מריה דלי אנג'לי Santa Maria degli Angeli) והתאים ששימשו את הנזירים שהלכו בעקבות פרנציסקוס. פרנציסקוס עצמו, כך מספרים, ישן על גבי אבן במערה קפואה, במיקום מבודד בו יכול היה להתפלל ולהרהר, ולאחר שבשנת 1224 קיבל, על פי המסורת, את פצעי הסטיגמטה, הוחלט לבנות מנזר גדול במקום. מידי 17 בספטמבר מציינים במנזר את חג הסטיגמטה, ואלפי מאמינים, נזירים וכמרים מתקבצים במקום. ברחבי מתחם המנזר מפוזרות עבודותיהם של בני משפחת דלה רוביה, שהתפרסמו בזכות יצירות הטרקוטה המזוגגות והצבועות שבהן התמחו. כיום זהו מקום מיוחד ומעורר שלווה. בחודשי הקיץ הלוהטים קריר ונעים כאן, בגובה 1128 מטרים מעל פני הים, בעומק היער. אנחנו אמנם הגענו לסיור רגיל, אבל המנזר היה מלא במבקרים שהגיעו כצליינים, לנו בתאים המתאימים להם, והשתתפו במפגשי לימוד. האזור, כאמור, מבודד למדיי (בכוונה), והמנזר ניצב בקצה ההר על האפנינים המפרידים בין מחוז טוסקנה למחוז אמיליה רומאניה . מסביב למבנה האבן העתיק מתפרשים היערות – הפארק הלאומי קאזנטינו (Parco Nazionale del Casentino). העצים מיערות אלה שימשו את תושבי טוסקנה מזה מאות שנים: חלקים נרחבים מהדואומו של פירנצה נבנו מעצים מיער קאזנטינו, ועצי האשוח של היער שימשו לבניית הספינות הצי של פיזה . הדממה המוחלטת של היערות מטעה – כיום נדמה שקיימת הפרדה כמעט מוחלטת בין היער לבין היישובים, אבל בעבר חיו כאן קהילות קטנות שהתפרנסו מהיער, גידלו חיות משק ועיבדו חלקות אדמה. עם השנים התרוקנו היערות מתושביהם, ובמאה ה-20 יותר ויותר מאנשי הכפרים בחרו להגר אל העיר הגדולה . היום היערות מפתים בעיקר את המטיילים, שמגיעים כדי לסייר לאורכם של עשרות שבילים מסומנים. מאות זנים של עצים, פרחים (כולל למעלה מ-40 זני סחלבים) ופטריות ממתינים להם בכל פינה, לצד בעלי חיים ממינים שונים: חזירי בר, צבאים, איילי הכרמל, ועוד. לקראת סוף יולי מתמלאים היערות בגחליליות, ואם תמצאו פינה חשוכה לגמרי, תזכו למופע מרהיב, שבמהלכו נדמה שעשרות פיות מרקדות מסביבכם. פייבה דלה רומנה – Pieve della Romena תחנה נוספת ומומלצת מאד באזור היא הכנסייה העתיקה והיפהפייה פייבה דלה רומנה ( Pieve della Romena ). הכנסייה הרומנסקית והאלגנטית נבנתה במאה ה-12, על גבי כנסייה עתיקה אף יותר, המתוארכת למאה ה-8 (ניתן עדיין לרדת במדרגות ולראות חלקים מהמבנה העתיק). מספרים שאחת הדמויות הידועות בטוסקנה – מטילדה די קנוסה (Matilde di Canossa), היתה מעורבת בבנייתה. בסמוך מתגוררת קהילה דתית, המפעילה מתחם אירוח ומסעדה קטנה, ומארגנת אירועים עבור המאמינים שמגיעים לכאן כחלק ממסע צליינות או כדי להתנתק מהעולם החומרי ולהתחבר מחדש לאמונה ולנפש. במעלה ההר, במרחק דקות ספורות מהכנסייה, תוכלו לראות את מבצר רומנה ( Castello della Romena ) המשקיף על העמק. הטירה המבוצרת נבנתה על ידי הרוזנים משושלת גווידי (Guidi), כדי להגן על אזור יערות הקאזנטינו האסטרטגי. אף שמדובר על טירה קטנה בהרבה מטירת פופי (ראו בהמשך), כדאי בהחלט לעצור לביקור קצר. מבצר פופי – Castello di Poppi התחנה הבאה היא המבצר הקטן אך המרתק שבעיירה פופי. המבצר נבנה במאה ה-12 ושופץ במאה ה-13. החלל שהיום משמש לתערוכות היה בעבר האורוות, ואילו הכלא הצר והמלחיץ עדיין פתוח למבקרים. בקומות העליונות אפשר לראות את הספרייה, אולמות האירועים, ותערוכות מתחלפות. המאבק הרצחני והאדיר בין הגואלפים לגיבלינים עיצב במובנים רבים את אירופה, וכל צד רשם בין תומכיו ערים שונות בטוסקנה. פירנצה היתה גואלפית מושבעת ואילו ארצו היתה גיבלינית. במסגרת הקרבות הבלתי נגמרים על השליטה בשטח, החליטו הפיורנטינים (אנשי פירנצה) לתקוף את העיר ארצו בדרך לא שגרתית, ולחלוף דרך יערות הקאזנטינו. ההימור המסוכן השתלם, וכאשר הגיע הצבא הפיורנטיני למבצרים בפופי ורומנה (אז עדיין תחת שליטת ארצו) הם כמעט ולא נתקלו בהתנגדות מצד החיילים המופתעים. בין הלוחמים בצבא הפיורנטיני, אגב, היה גם משורר ידוע אחד – דנטה אליגיירי ... מבצר פופי - צילום: אריאלה בנקיר הניצחון הגואלפי סייע לבסס את פירנצה כעיר גואלפית מובהקת, ובקומה העליונה של המבצר מוצגת תערוכה קטנה ובה אפשר לראות מודלים מעץ המדמים את כלי הנשק שבהם השתמשו החיילים. ואם כבר עליתם למעלה, אני ממליצה לכם לעלות גם במעלה המגדל (הצר מאד מאד...) ולהגיע לנקודת העליונה ביותר. הנוף מכאן נהדר, ותוכלו גם לראות את הנקודה שבה הותקן לוכד ברקים – הראשון באיטליה! המכשיר החדשני הגיע לכפר הקטן ביוזמתו של דוכס טוסקנה, פייטרו לאופולדו, שהיה חבר אישי של בנג'מין פרנקלין ותומך נלהב בתנועת הנאורות. שני הלוכדים האחרים הוצבו על ראש מגדל בסיינה , ובליבורנו. טירת פופי, ביחד עם מנזר קמלדולי וטירת סוצ'י (Soci) שימשו תפקיד חשוב בזמן מלחמת העולם השנייה: יצירות אומנות יקרות ערך הועברו לכאן מפירנצה, כדי להגן עליהם מפני ההפצצות. בין השאר החביאו באזור זה ציורים של טיציאן , לאונרדו דה וינצ'י , מיכלאנג'לו ובוטיצ'לי. אבל בסופו של דבר האיום המשמועתי ביותר על היצירות הגיע מכיוון אחר: אבל כאשר הבינו הגרמנים שהם עומדים להפסיד, והחלו לסגת, הם הופיעו במבצר ובמנזרים אחרים והחלו להחרים את היצירות (מתוך כוונה לסחור בהן בהמשך). היצירות שהוחבאו בפופי נלקחו צפונה, לאזור אלטו אדיג'ה ואותרו רק בהמשך, בתום המלחמה. למרבה המזל רוב היצירות הוחזרו לפירנצה, אך חלקן אבדו לנצח – עד היום לא ידוע מה עלה בגורלו של ראש הסאטיר, פסל של שמיכלאנג'לו הצעיר פיסל כשהיה בן 15 בלבד. הפסל מדגים את כשרונו של האומן, ובזכות העבודה הזאת השיג מיכלאנג'לו את תמיכתו של לורנצו דה מדיצ'י כפטרונו. קמלדולי – Camaldoli ויער קאזנטינו Casentino התחנה הבאה במסע שלנו היא מנזר קמלדולי , בלב היער. המנזר מורכב משני חלקים – אחד במעלה ההר, ואחד במרחק כ-6 קילומטר ממנו, במרד ההר, ובו ממוקם בית המרקחת העתיק. בדומה למנזר קיוזי דלה ורנה גם קמלדולי הוא יעד לצליינים, אבל רוב המבקרים במקום מגיעים כתיירים, ומשלבים בביקור סיורים רגליים באחד מעשרות מסלולי ההליכה היפים שחולפים ביערות. זהו אזור מקסים במיוחד, ובחודשי הסתיו, כאשר העלים משנים את צבעם, זוהי אחת מהפינות היפות ביותר בטוסקנה. בדומה לקיוזי דלה ורנה, גם קמלדולי הוא מנזר פעיל, ומזה כ-1000 שנה חיים כאן נזירים בקהילה שמארגנת אירועים, מפגשים ופעילויות. בשונה מקיוזי דלה ורנה, המסדר עצמו הוא אחר – קיוזי דלה ורנה הוא מנזר פרנציסקני, ואילו קמלדולי, כפי שניתן להבין משם, משתייך למסדר הקמלדולזי. את המסדר ייסד רומואלדו הקדוש (San Romualdo), נזיר מתבודד יליד רוונה שהקים ושיקם מספר מנזרים לאורך חייו. כאשר הגיע בשנת 1012 לאזור בו ניצב המנזר כיום הוא קיבל במתנה פיסת אדמה מאדם בשם מאלדוס, לאחר שזה ראה חיזיון ובו נזירים לבושים בלבן עולים לשמיים. החלקים המשמשים למגורי הנזירים המתבודדים אסורים לכניסה. הנזירים מחוייבים לחיי עוני, פרישות, תפילה וציות, וחיים בקהילה זעירה ומתבודדת. הם מעבירים את רוב ימיהם בתאים, בתפילה והרהורים. כל נזיר אוכל לבד (בניגוד לנזירים הפרנציסקים, שאוכלים יחדיו). כל התאים בנויים לפי המודל של תאו של ראומלדוס הקדוש. בעוד שהחלק הדתי של המנזר סגור ומסוגר, חלקים אחרים פתוחים לקהל – ניתן להתארח במקום כמו בבית מלון, לבקר בבית המרקחת העתיק שבו מייצרים הנזירים מוצרי קוסנטיקה וליקרים לפי מתכונים עתיקים (הדבש במייצרים במקום הוא לא פחות ממעולה), ואפילו ליהנות מקוקטייל שפריץ שנקרא "שפריץ קמלדולי", ועשוי עם ליקר מיוחד שרוקחים הנזירים. מסלולי ההליכה במקום, בליבו של היער המכונה "היער הקדוש" (שכן באופן מסורתי הנזירים היו אלה שטיפחו אותו), רבים ומגוונים. אחד המסלולים הפופולריים והנגישים ביותר הוא זה שמוביל לעץ ערמון בן אלף שנה, המכונה Il Castagno Miraglia. ישנם גם סיורי רכיבה על סוסים , ומסלולי רכיבה על אופני שטח ואופניים חשמליים . לפרטים נוספים של היער ועל מסלולים ההליכה והפעילויות הנערכות בו, בקרו באתר הרשמי . איפה אוכלים? ממש מול מנזר קמלדולי (יש לחצות את הכביש, והגעתם) ישנן שתי מסעדות פשוטות אך נעימות, שמשרתות את קהל המטיילים הגדול. אם תרצו סנדוויצ'ים טעימים, או מנת פסטה, זה המקום. אם אתם מחפשים מסעדה מתוחכמת ואיכותית יותר, אני ממליצה על Ristorante Mater , שבעיירה Moggiona הסמוכה. התפריט המודרני מבוסס על חומרי גלם מקומיים, והאווירה נעימה מאד. באזור קיוזי דלה ורנה, נסו את Ristorante Tirabuscio – מקום ביתי, איכותי ומזמין.

לישראלים יש את שביל ישראל, ולאיטלקים יש את הוויה פרנצ'יג'נה – מסלול ארוך החוצה את איטליה מצפון לדרום, ופופולרי בקרב צליינים וחובבי טבע כאחד. מהי הוויה פרנצ'יג'נה ואיך אפשר לטייל לאורכה? כל התשובות מחכות לכם במאמר של נדיה קרישי יש הטוענים שהליכה בטבע היא תרופה טובה למחלות רבות, ואני מסכימה. ואולי יותר משזו תרופה לגוף, זוהי תרופת פלא לנפש ולרוח. אנשים רבים, שיוצאים למסעות רגליים משמעותיים, בוחרים ללכת לאורך מסלולים בעלי ערך היסטורי ותרבותי. הם מעדיפים שבילים שאינם רק יפים, או מעניינים מבחינה גיאוגרפית, אלא מיוחדים בצורה נוספת, ומאפשרים למי שמטייל לאורכם לגלות את עצמו מחדש. אני מזמינה אתכם לגלות ביחד איתי את אחד ממסלולי ההליכה הידועים באיטליה – הוויה פרנצ'יג'נה (via Francigena). אומרים שמי שיוצא למסלול הזה לא חוזר אותו אדם, משום שהוויה פרנצ'יג'נה נמנית על אותו קומץ מסלולים שמצד אחד לוקחים ממך משהו, ומצד שני מעניקים לך משהו בתמורה. האם זה נכון? אתם מוזמנים לגלות... הוויה פרנצ'יג'נה (via Francigena) הייתה אחד משלושת מסלולי הצליינים החשובים באירופה בימי הביניים. שני המסלולים האחרים היו המסלול לירושלים (שחפף בחלקו עם הוויה פרנצ'יג'נה), ודרך סנטיאגו (Camino di Santiago), שהובילה לקברו של יעקב הקדוש (יעקב בן זבדי) בסנטיאגו דה קומפוסטלה שבצפון מערב ספרד. אף שחלפו למעלה מאלף שנה מאז שהחלו הצליינים הראשונים להשלים את המסלולים האלה, הם עדיין פופולריים ומושכים קהל רב. הוויה פרנצ'יג'נה איננה מסלול שאליו יוצאים ככה סתם. כדאי לקרוא (אם תרצו) ספר או שניים על ההיסטוריה של המסלול, וכמובן שגם להתכונן מבחינה טכנית: האינטרנט מלא במידע יעיל, ונקודת ההתחלה ההגיונית ביותר היא האתר הרשמי של המסלול . כמובן שגם המאמר הזה יסייע לכם לעשות סדר בדברים, ולהגיע מוכנים ומודעים יותר לחוויה. מפת גוגל למסלול וויה פרנצ'ג'נה המתחיל באנגליה ומסתיים ברומא מהי הוויה פרנצ'יג'נה? הוויה פרנצ'יג'נה (via Francigena), או שאולי מדויק יותר לומר vie Franciegene, ברבים, הן סדרה של מסלולים שחיברו בימי הביניים את השטחים שנשלטו על ידי הפרנקים (Franchi) לרומא. היום משמש השם כדי לציין מספר רב של מסלולים המתחילים בעיר קנטרבורי (Canterbury) שבאנגליה, חולפים דרך צרפת ושוויץ, מגיעים לאיטליה, מובילים לרומא, וממשיכים ממנה לדרום איטליה (הנקודה שממנה הפליגו הסירות שלקחו את הצליינים לארץ הקודש – טרה סנטה Terra Santa). תיאור המסע שהפך את הוויה פרנצ'יג'נה למפורסמת כל כך היה זה שכתב סיגריק (Sigeric), הארכיבישוף מקנטרברי, שיצא בשנת 990 למסע בן 79 ימים, מקנטרברי לרומא. הארכיבישוף סיגריק לא היה הראשון שהשלים את המסלול, כמובן, אבל הוא כן היה הראשון שתיעד אותו (אחד מחברי הפמליה שלו כתב יומן שתיאר את המסע), וחלקים מאותו מסמך היסטורי חשוב שמורים כיום בספריה הבריטית הלאומית שבלונדון. המסלול של סיגריק נותר גם היום המסלול הנפוץ והפופולרי ביותר. מהם שורשי המסלול? המסלול נוצר מסיבות פוליטיות וצבאיות על ידי הלונגוברדים, שהתחרו על הטריטוריה האיטלקית עם הביזנטים והיו זקוקים לחיבור בטוח בין עיר הבירה שלהם בפאביה לבין הדוכסות שהקימו בדרום איטליה. הדרך שחיברה בין האזורים נקראה ויה דל מונטה בארדונה (Via del Monte Bardone). כאשר כבשו הפרנקים את איטליה מידי הלונגוברדים, שינה המסלול את שמו, והדרך הפכה לקו המקשר המרכזי בין צפון ודרום אירופה. אם תרצו ללכת לאורך הוויה פרנצ'יג'נה המפורסמת, ישנם למעשה שישה מסלולי הליכה אפשריים לבחירתכם. החלק האיטלקי של המסלול משתרע על פני כ-3000 קילומטרים, כולל 45 נקודות עצירה בשבעה מחוזות, וחולף על פני כ-700 ערים, עיירות וכפרים. לא פחות מ-50,000 איש הלכו לאורך הוויה פרנצ'יג'נה בשנת 2022 (מספרם של המבקרים נמצא במגמת עלייה); כמובן שלא כולם השלימו את הוויה פרנצ'יג'נה כולה – רוב המטיילים מקדישים בין חמישה לשבעה ימים למסלול, ובוחרים מקטע מסויים שמעניין אותם. הוויה פרנצ'יג'נה חולפת בין היתר באיבראה (Ivrea), פאביה (Pavia), לוקה (Lucca) , סן ג'ימיניאנו (San Gimignano) , סיינה (Siena) , וויטרבו (Viterbo) לפני שהיא מגיעה לרומא. כך, הנופים האלפיניים מפנים את מקומם בהדרגה לגבעות פיימונטה, ולאחר מכן לשדות עמק הפו המישוריים ואז להרים האפנינים. בהמשך תפגשו את נופי טוסקנה הירוקה ואת מחוז לאציו, ולאחר מכן את הרחובות המפוארים של רומא. אם תחליטו להשלים את המסלול כולו, תוכלו להתקדם מרומא לבארי (Bari) או לברינדיזי (Brindisi), ערי הנמל ששימשו את הצליינים. הדרך לבארי וברינדיזי חולפת לאורך מחוז פוליה, דרך סנטה מריה די לאוקה (Santa Maria di Leuca), הר סנט'אנג'לו (monte San Angelo), אורדונה (Ordona) ומטרה (Matera) , ונחשבת ליפה במיוחד. ברגל, או באופניים... אנשים רבים היו מעדיפים לרכוב לאורך הוויה פרנצ'יג'נה באופניים, אבל חלק גדול מהמסלול איננו מתאים לרכיבה (בין אם בשל תנאי השטח, או בשל העליות ההרריות). משום כך, הוחלט ליצור מסלול מקביל המותאם במיוחד לרוכבי אופניים שנקרא צ'יקלוביה פרנצ'יג'נה (Ciclovia Francigena). המסלול עדיין בשלבי בנייה, ובשלב זה נחנך רק חלקו הצפוני שמתחיל באלפיניאנו (Alpignano) שליד טורינו וחולף דרך 15 ערים ועיירות מעניינות. זהו מסלול שטוח יותר, ופשוט יותר מבחינה טכנית, ולכן הוא מתאים לא רק לרוכבי אופניים אלא גם למי שמתמודד עם קשיי ניידות. מה כדאי לדעת לפני שיוצאים לדרך? לפני שמדברים על העלויות ועל אפשרויות הלינה, כדאי לומר כמה מילים בנוגע למסלול עצמו: הוויה פרנצ'יג'נה לא נחשבת למסלול קשה מבחינה טכנית (אם כי בצפון איטליה ההררי ישנן עליות רבות). הקושי העיקרי נובע מאורכו של המסלול, והמאמץ הפיזי המתמשך הנדרש כדי להשלים אותו. מומלץ בהחלט להתאמן לפני שיוצאים לדרך, ורצוי לתרגל הליכות ארוכות עם תרמיל על הגב. התרמיל יהיה בן הלווייה הנאמן שלכם במשך שעות ממושכות מידי יום, ולפני שתתחילו את ההרפתקה הזאת, כדאי שתבינו אם אתם ערוכים לה מבחניה פיזית ונפשית. דבר נוסף שכדאי לקחת בחשבון הוא שבגלל שהמסלול ארוך כל כך, הוא חולף דרך אזורים שונים לגמרי מבחינת תנאי האקלים ששוררים בהם. מזג האוויר באלפים שבצפון איטליה, בשדות לאציו ובערי החוף של פוליה שונה לגמרי, ועובדה זו תשפיע על הציוד שתצטרכו לארוז, כמובן. בנוסף, לא כל אזורים יהיו נגישים לאורך כל השנה. בעוד שהמקטע הדרומי של המסלול יהיה פתוח כמעט תמיד, מעברי ההרים שבצפון לא יהיו נגישים בחודשי החורף. אחד החלקים הראשונים של המסלול – בין Colle del Gran San Bernardo לפאביה – יהיה מכוסה שלג וחסום בין דצמבר למרץ, ויתכן שגם במהלך חודשים נוספים. כדאי גם להימנע מללכת בהרים בתקופות גשומות – הן משיקולי נוחיות, והן משיקולי בטיחות. איפה לנים? זה תלוי באזור שבו תטיילו, כמובן, אבל כדאי לדעת שלאורך הוויה פרנצ'יג'נה פזורים עשרות מקומות לינה המותאמים במיוחד עבור הצליינים והמטיילים. פתרונות הלינה עבור הצליינים הם פשוטים וזולים, ולרוב מדובר על מנזרים או בתי הארחה נוצריים (לדוגמה – המנזר הפרנציסקני ב-Chatillon במחוז ואל ד'אוסטה, או Hospitale Sancte Eusebi ב-Vercelli שבמחוז פיימונטה). על מנת ללון במקומות האלה יהיה עליכם להוציא מראש מסמך שנקרא Credenziale (ובאנגלית: Pillgrim’s Credential, ראו בהמשך). המסמך גם מקנה לכם הנחה בנקודות אחרות לאורך המסלול. רשימה מלאה של מקומות לינה לאורך המסלול מופיעה (בחלוקה לאזורים גיאוגרפיים) באתר הרשמי. מה כדאי לארוז לדרך? הצליינים הראשונים שהלכו לאורך הוויה פרנצ'יג'נה הביאו איתם פריטים חיוניים באותם הימים: נעליים חזקות, גלימה שהגנה עליהם מפני פגעי מזג האוויר, כובע רחב שוליים, מקל הליכה חזק, ותיק עור (שנקרא באיטלקית סקרסלה scarsella). אם הצליין כבר השלים מסלול ידוע נוסף – דרך סנטיאגו, לקברו של יעקב בן זבדי – הוא נשא עימו צדפה כסמל למסלול שעבר. ואם כבר עלה לרגל לארץ הקודש, הוא נשא עימו כף דקל. הרעיון הבסיסי אז זהה להיום, ורוח הדברים לא השתנתה, גם אם רשימת הפריטים המוגדרים כחיוניים התעדכנה כמובן באלף השנים האחרונות. ראשית כל, מומלץ להמעיט בציוד. ככל שתארזו יותר דברים, כך תצטרכו לסחוב יותר משקל. תרמיל בנפח 50-60 ליטרים אמור להספיק. כדאי לבחור בגדים מתאימים: בגדי טרקינג עמידים לחיכוך, מחומרים מנדפי זיעה. כמו כן תזדקקו לשק שינה, פנס, כובע רחב שוליים, סבון, ונעלי הליכה טובות (רצוי זוג משומש קלות – לא כדאי לכם לנסות לראשונה נעל חדשה כשתצאו למסלול תובעני). כדאי לקחת גם תרופות, משחה נגד שפשפות, וחומר דוחה יתושים. מכשיר ניווט כלשהו הוא כלי הכרחי – אפשר לרכוש מפות נייר דרך האתר הרשמי של הוויה פרנצ'יג'נה, ואפשר להיעזר באפליקציה הייעודית , או במכשיר GPS. ישנן גם אפליקציות ספציפיות לניווט בשטח, המאפשרות לכם לסמן את המסלול שלאורכו הלכתם. כמובן שתזדקקו גם למטען נייד (power bank) שיאפשר לכם להטעין את הפלאפון גם אם אין לכם גישה לחשמל, לפחות עד שתגיעו לנקודת עצירה עם שקע. אין צורך להביא אוהל וציוד לינה מכיוון שלאורך המסלול פזורים הוסטלים צנועים שבהם תוכלו ללון בתקציב מצומצם ביותר (תמורת תרומה קטנה, או עבור סכום סימלי: 15-30 יורו). מהי תעודת ה-Credenziale? בכל לשכת תיירות הממוקמת לאורך הוויה פרנצ'יג'נה תוכלו לבקש מסמך רשמי, שנקרא Credenziale, ומהווה הוכחה לכך שאתם צליינים/מטיילים המשלימים את המסלול הידוע. יש לשאת את המסמך איתכם, ותוכלו להחתים אותו בנקודות השונות שאליהן תגיעו. המסמך יזכה אתכם בהנחות לאורך המסלול, ובמקומות לינה מסויימים, בעיקר הזולים שבהם המיועדים לצליינים, יקבלו אתכם אך ורק אם תציגו את המסמך הזה. כאשר תגיעו לרומא תוכלו לגשת איתו לכיכר פטרוס הקדוש. אם השלמתם את מאה הקילומטרים האחרונים ברגל (או 200 הקילומטרים האחרונים באופניים), תוענק לכם תעודה בשם Testimonium , המאשרת באופן רשמי שהשלמתם את הוויה פרנצ'יג'נה. מסלולים קצרים יותר לאורך הוויה פרנצ'יג'נה בחודשי הקיץ מאורגנים לעיתים קרובות סיורים קצרים יותר, המכסים מקטע מסויים מהוויה פרנצ'יג'נה. לדוגמה: בחודש אוגוסט 2023 תוכלו להשתתף במסלול שנקרא la via Francigena a Piacenza" באזור העיר פיאצ'נצה. נקודת המוצא במקרה הזה תהיה האכסנייה הבנדקטינית בעיירה Orio Litta, והקבוצה תטייל ביחד עד לנהר הפו, תחצה אותו, ואז תמשיך עד למבצר קאלנדאסקו (Calendasco). המסלולים הקצרים הם אלטרנטיבה מצויינת עבור מי שמעוניין לקחת חלק בחווית הוויה פרנצ'יג'נה, אבל לא רוצה או יכול להתחייב למסלול ארוך. לפרטים נוספים בדבר המסלולים הקצרים המתוכננים בחודשי הקיץ, בדקו את הדף הייעודי ( calednario escursioni , או organised tours ) באתר האינטרנט הרשמי. מסלולים נוספים המתוכננים לקיץ הקרוב (2023): רכיבה על אופניים (14 קילומטר) בין יערות אורנים ואתרים ארכיאולוגיים, לאורך הוויה אפיה (via Appia), כולל ביקור בקטקומבות של סן קליסטו (catacomb di San Callisto) והמאוזוליאום של רומולוס (mausoleo di Romolo); מסלול הליכה בקבוצה באורך 8 ימים, מסיינה (Siena) ועד אגם בולסנה (lago di Bolsean), ועוד. אני מקווה שהצלחתי לסקרן אתכם, ולעורר בכם חשק לגלות את אחד המסלולים הידועים במדינה. עכשיו כל מה שנותר לכם לעשות הוא לנעול זוג נעליים, להניף את התרמיל על הגב, ולצאת ולגלות את איטליה דרך הרגליים. אין ספק שמצפה לכם חוויה בלתי צפויה ומיוחדת!

אודרי הפבורן יושבת על המדרגות הספרדיות, אניטה אקברג רוחצת במזרקת טרווי, ג'יימס בונד דוהר בסמטאות מטרה ומכתבי האהבה שהוטמנו בסמוך למרפסת של יוליה בעיר ורונה – אינספור לוקיישנים באיטליה הונצחו בסרטים אהובים, והביקור בהם יאפשר לכם לחוות את קסמה של איטליה בדרך בלתי נשכחת. והפעם – מסע בעקבות איטליה בקולנוע, מצפון ועד דרום! אחת הדרכים לחוות את איטליה בצורה "קצת אחרת" היא באמצעות ביקור בלוקיישנים של הסרטים האיטלקיים המוכרים והאהובים, כמו גם סרטים הוליוודיים שבחרו לצלם סצנות מסוימות בארץ המגף. הצפייה באותן קלאסיקות על-זמניות מעוררת שוב את האהבה למדינה המתועדת בסיפורים הקולנועיים המפורסמים, ומאפשרת לנו, הצופים, לחלום, לאהוב ולחוות באיטלקית. לפניכם מספר לוקיישנים מדהימים שדרכם תועד בקולנוע הקסם האיטלקי. רובם ככולם שווים ביקור! חופשה ברומא (1953) “Rome. By all means. Rome!” הרומן ההוליוודי הקלאסי והבלתי נשכח, בכיכובם של אודרי הפבורן וגרגורי פק, לוקח את הצופה לטיול באתרים היפים ביותר של רומא, בירת איטליה. אפשר אף לומר שהסרט עצמו הוא מדריך להיכרות עם העיר, ולכן מדהים לדעת שמשרד התיירות האיטלקי אסר בתחילה על ויליאם ויילדר, הבמאי, לצלם את הסרט ברומא בטענה שצילומי הסרט בעיר הנצחית "ישפילו את האיטלקים". למרבה המזל האיסור בוטל. באחת הסצנות המפורסמות אן (אודרי הפבורן), הנסיכה המורדת, שמאסה בחיים המוכתבים לה כיורשת עצר, עוצרת לאכול גלידה באחד מאתרי התיירות האייקוניים של רומא – המדרגות הספרדיות. שם היא גם מתוודה בפני העיתונאי ג'ו ברדלי (גרגורי פק) שאכן ברחה מבית הספר, ומקבלת את הצעתו לבלות אתו את היום – היום שבמהלכו יתאהבו השניים. אתרי התיירות האייקוניים של רומא - הקולוסאום, המדרגות הספרדיות, פיאצה ונציה ופאלאצו ברבריני - צילומים: Depositphotos סצנות רבות צולמו בלוקיישן מרהיב במיוחד: פאלאצו ברבריני (Palazzo-Barberini), ארמון מתקופת הרנסנס שנבנה עבור משפחת ספורצה ומשמש כיום כמוזיאון לאומנות עתיקה. סצנה ידועה נוספת צולמה ב׳פה האמת׳ (Bocca della Verità) – אתר שבו נקשרה אגדה מימי הביניים: מספרים כי כל אדם שקרן שמכניס את ידו לפיו של אל הים, יינשך על ידו. למעשה, רשימת הלוקיישנים האייקוניים המככבים בסרט ארוכה: קפה רוקה והפנתיאון (Caffè Rocca & Pantheon); פיאצה ונציה (Piazza Venezia) והקולוסאום (Colosseum); ויה מארגוטה (Via Margutta) ופאלאצו קולונה (Palazzo Colonna)... אלה הם רק כמה מהאתרים הרומאים האייקוניים המככבים ב"חופשה רומאית". לה דולצ'ה ויטה (1960) “We must get beyond passions, like a great work of art. In such miraculous harmony. We should learn to love each other so much to live outside of time... detached.״ מדובר באחד הסרטים האיטלקיים המפורסמים ביותר, בבימויו של פדריקו פליני ובכיכובם של מרצ'לו מסטרויאני , אניטה אקברג, ואנוק אימי. עלילת הסרט מתרחשת בשנות החמישים, ועוסקת בבעל טור רכילות בשם מרצ'לו (מרצ'לו מסטרויאני), המדווח לקוראיו על הרפתקאותיהם של אריסטוקרטים דועכים, כוכבי קולנוע מהשורה השנייה, ודיוות עטויות תכשיטים יקרים. כאשר הוא נשלח מטעם העיתון לסקר את הגעתה לרומא של כוכבת קולנוע מפוקפקת (אניטה אקברג), ניצת בין השניים אחד הרומנים הידועים בקולנוע. הסצנה המפורסמת ביותר בסרט צולמה במזרקת טרווי (Fontana di Trevi): לפני עלות השחר, אקברג, נערת חלומותיו של מרצ׳לו, רוחצת במים הקרירים של המזרקה ולבסוף גם מצטרף אליה מסטרויאני עצמו. כיום הכניסה למזרקה אסורה, אבל תוכלו לבקר באתר נסתר שנמצא מתחתיה – האקוודוקט העתיק שמוביל אליה מים. אתרים מתוך הסרט, מזרקת טרווי, פיאצה דל פופולו ומרחצאות קרקלה לוקיישנים נוספים בהם צולמו סצנות ידועות במיוחד מתוך הסרט הם רחוב ויה ונטו (Via Veneto) – אז לב ליבם של חיי הלילה והמועדונים וכיום רחוב אלגנטי ויוקרתי); פיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo); ומרחצאות קרקלה (Terme di Caracalla) העתיקים והמרהיבים. בכל המקומות האלה ניתן לבקר גם היום. טרילוגיית הסנדק (1972, 1974 ו-1990) "Revenge is a dish that tastes best when it is cold.״ טרילוגיית סרטי הסנדק שביים פרנסיס פורד קופולה שינתה את הנוף הקולנועי, וגם מצליחה לעמוד היום במבחן הזמן. הסרטים מבוססים על הרומן ׳הסנדק׳, שכתב העיתונאי והסופר האמריקאי מריו פוזו, וחלקים נרחבים מהם צולמו בסיציליה. העלילה העוברת כחוט השני בשלושת הסרטים עוסקת במשפחת פשע מאורגן המתגוררת בניו יורק לאחר שהיגרה מהעיר (קורליאונה Corleone) שבסיציליה. לאורך הסיפור משולבים פלאשבקים המתארים את עלילותיהם של דורות המשפחה בסיציליה, רומא, קובה, מיאמי, ניו יורק ולאס וגאס. בראש האימפריה הבלתי חוקית עומד דון ויטו קורליאונה (בגילומו המיתולוגי של מרלון ברנדו), אך רשימת השחקנים שקנו את עולמם בזכות תפקידיהם בסרטי הסנדק ארוכה: אל פאצ׳ינו, ג׳יימס קאן, דיאן קיטון ורוברט דובאל הם כמה מהידועים שבהם. רוב הסצנות שמתארות את איטליה ומתרחשות כביכול בקורליאונה, צולמו בפועל במספר עיירות אחרות בסיציליה וביניהן סבוקה (Savoca) ופורצה ד׳אגרו (Forza d'Agro) שבמחוז מסינה (Provincia di Messina). בכיכר המרכזית של העיירה הסיציליאנית סבוקה עומד ארמון טרימארק (palace Trimarchi), בו צולמו סצנות רבות משלושת הסרטים. בקומת הקרקע לדוגמה, עדיין אפשר ליהנות מבר ויטלי המפורסם, בו מוצגים לראווה כלי מלאכה עתיקים ותצלומים רבים של סצנות מהטרילוגיה ושל השחקנים. גם אחוזת קסטלו דלי סקיאבי (Castello Degli Schiavi), המשמשת כווילה של דון טומסינו (בה התרחשה סצנת החתונה המיתולוגית של מייקל קורליאונה בכיכובו של אל פאצ׳ינו), עדיין עומדת ופתוחה למבקרים. למעשה, אם תרצו תוכלו להצטרף לסיורים מודרכים בין הלוקיישנים של הסנדק! רוב הסרט השלישי צולם בפלרמו (Palermo), בירתה התוססת ומלאת החיים של סיציליה. כל הלוקיישנים בהם צולמו כל אחד משלושת הסרטים עדיין מאפשרים, עם קצת דמיון, ליהנות מהעלילה שמתארת את המאפיה האיטלקית. כל שנותר הוא להגיע, לזמזם לעצמכם את נעימת הסרט המפורסמת של המלחין האיטלקי נינו רוטה, ולהיכנס לאווירה. סינמה פרדיסו (1988) “This film is too highbrow for us. One day is more than enough. Load the reels for tomorrow.״ הסרט כובש הלבבות, בבימויו של ג'וזפה טורנאטורה, מספר את סיפורו של סלבטורה - במאי מפורסם שחוזר לכפר הסיציליאני בו גדל. במשך 30 שנה לא דרכה כף רגלו של הבמאי בכפר הולדתו, אולם לאחר שנודע לו שחברו הוותיק – מקרין הסרטים בקולנוע פרדיסו הישן – נפטר, הוא מחליט לשוב. רובו הגדול של הסרט צולם בסיציליה, וסצנות הנוף כוללות כמה מהחופים מהיפים באיטליה. באמצעות הפלאשבקים הרבים, המתארים את זיכרונות ילדותו של גיבור הסרט, שוזר טורנטורה בסיפור את אופיו המיוחד של האי. בסצנה הראשונה, נוסע סלבטורה הבוגר (ז'אק פרין) לאורך ויה דל קורסו (Via del Corso), בעיר מגוריו רומא, כשברקע האנדרטה הענקית של ויטוריו עמנואלה (Vittorio Emmanuele). שאר הסרט מתרחש בצפון-מערב סיציליה, בכפר הפיקטיבי 'ג'יאנקאלדו', המבוסס על באגריה (Bagheria) - כפר הולדתו האמיתי של הבימאי (הכפר ממוקם בפרובינציית פלרמו, וטורנאטורה שב ועסק בו בסרטו "באגריה"). קולנוע ׳פרדיסו׳ עצמו לא קיים, אלא נבנה במיוחד לרגל הסרט ברחוב ויה נינו ביקסיו (Via Nino Bixio) שבכפר פאלאצו אדריאנו (Palazzo Adriano), הנמצא כ-30 מייל מדרום לפלרמו. סצינות רבות צולמו בפיאצה אומברטו (Piazza Umberto), כיכר העיר המרכזית בכפר. למרות שהסט עצמו לא שרד את הצילומים, עדיין אפשר לזהות נקודה שבה צולמה סצינה ידועה: הבית הסמוך לקולנוע שעליו מקרין אלפרדו (בגילומו של השחקן הצרפתי המיתולוגי פיליפ נוארו) את הסרט ‘I Pompieri Di Viggiu’, עבור הצופים שלא הצליחו להיכנס לבית הקולנוע מפאת חוסר מקום. כמעט 50 קילומטרים צפון-מזרחה משם, בעיירה צ'פאלו (Cefalù) המקסימה, ניתן למצוא את קסטלו דיי ונטימיגליה (Castello dei Ventimiglia) מהמאה ה-14, מבנה ששימש כבית הספר של טוטו (סלבטורה הצעיר, בגילומו של מרקו לאונדרי). החיים יפים (1997) “Silence is the most powerful cry. ״ מי אינו זוכר את הסצנה המפורסמת והמרגשת עד דמעות, על רקע הפסקול הנפלא של ניקולה פיובאני, בה מגיעות בעלות הברית לשחרר את היהודים מהכוחות הגרמניים שנחלו תבוסה? הרגע הזה, בו הילד יהושוע, שבעקבות מאמציו האדירים של אביו (רוברטו בניני) חושב כי זוועות השואה הן בעצם משחק, פוגש את אימו ששרדה ומגיעה על גבי טנק ואומר לה: ״אמא ניצחנו, וזכינו ב-1000 נקודות״, הוא רגע קורע לב שהשפיע על מיליוני צופים. הסרט, בכיכובם של רוברט בניני (שגם ביים את הסרט והשתתף בכתיבת התסריט) וניקולטה בראשי, מתמקד בסיפורה של משפחה יהודייה באיטליה בשנות ה-30. לאחר שנכבשת המדינה בידי הכוחות הגרמניים מנסה אב המשפחה לעזור לבנו לשרוד את התקופה נוראית, ומבקש ממנו לדמיין שהשואה היא משחק, ושהפרס הגדול על הזכייה הוא טנק. האב עצמו נרצח והבן, כמו גם הצופים, חווים את השואה המזעזעת בצורה קצת אחרת. רוברטו בניני הוא יליד טוסקנה, וחלקים חשובים מהסרט צולמו בעיר ארצו (Arezzo), השוכנת בדרום מזרח המחוז ומוקפת בנופים שלווים שנראים כאילו נלקחו מתוך גלויה. במשרד התיירות בעיר ניתן לקבל מפת דרכים ובה מסומנים הלוקיישנים בהם צולם הסרט, וברחבי העיר מפוזרים גם שלטים המציינים אילו סצנות ידועות צולמו בכל מקום: בפיאצה גרנדה (piazza grande), מחוץ לבזיליקת סן פרנצ'סקו (Basilica di San Francesco), ועוד. ארצו איננה היעד היחיד – רגע אייקוני נוסף מתאר את בית האופרה בו מבלים גווידו והפרינצ׳פסה (נסיכה) שלו, אותה מגלמת ניקולטה בראשי. הסצנה צולמה בתיאטרון סיניורלי (Teatro Signorelli), בפיאצה סיניורלי שנמצאת בעיירה קורטונה (Cortona). בסצנות האפלות והעצובות יותר של הסרט, בהן מועברת המשפחה למחנות הריכוז, משתנה המיקום. הסצנות הללו צולמו בסט שנבנה במיוחד על שרידי מפעל כימיקלים נטוש, ליד מפלי מרמורה (Marmore falls) הנמצאים ליד טרני (Terni) שבמחוז אומבריה. מלנה (2000) ״From now on, I'll be at your side. Forever, I promise. Just give me time to grow up״. מוניקה בלוצ'י היפיפייה היא מלנה (Malèna) עוצרת הנשימה, ואת סיפורה חווה הצופה דרך עיניו של רנאטו בן ה-12, ילד שעושה את צעדיו הראשונים בדרך לבגרות. העלילה מתרחשת בכפר איטלקי מנומנם באיטליה של 1940, בימי מלחמת העולם השנייה. בזמן שגיבורת הסרט שביים ג'וזפה טורנאטורה הופכת למושא רכילות בקרב אנשי העיירה התאוותניים ונשותיהם הקנאיות, רנאטו – המעריץ הנלהב ביותר שלה – לומד את סיפורה המסתורי ומתרגש לראות אותה מוכיחה את יכולותיה. סצנות רבות בסרט צולמו בסירקוזה שבסיציליה , ואחד הלוקיישנים המרכזיים בהם ניתן לבקר הוא פיאצה דואומו (Piazza Duomo), שם צולמה הסצנה שבמהלכה רנאטו צופה במלנה החוצה את הכיכר. הבית בו גר רנאטו נמצא ברחוב Via Raffaele Trigona, בעיירה נוטו. תחת שמי טוסקנה (2003) “Never lose your childish innocence. It's the most important thing.״ כל אחת מהסצנות בסרט מאפשרת לצופה לחוות דרך המסך את קסמה של טוסקנה היפיפייה, עם הכפרים הציוריים, בתי האבן והשיש, הכרמים הירוקים, השדות הזהובים, והערים המרשימות כדוגמת פירנצה (Firenze) ו פיזה (Pisa). היופי הזה הוא גם דרכה של הדמות הראשית בספר (שהפך לסרט) למצוא את עצמה מחדש. פרנסס מייז (בגילומה של דיאן ליין) סובלת מדיכאון לאחר גירושיה מבעלה, וכדי לנסות ולהתגבר על המשבר היא מחליטה להתחיל מחדש, ורוכשת וילה מתפרקת בטוסקנה, מחוץ לעיירה קורטונה . על רקע ניסיונותיה של מייס לבנות מחדש את עצמה ואת הווילה שרכשה, היא מתוודעת לתושבי הכפר ולתרבות האיטלקית. דרכה החדשה של כוכבת הסרט מובילה גם לאהבה קסומה, ובמהלך אחת הסצנות הרומנטיות שצולמו בכיכר המרכזית של קורטונה היא פוגשת את רודני (דן בוקטינסקי). לאחר שהיא רוכשת ענבים היא מציעה לו את שירותי הכתיבה שלה, כדי שיוכל לשלוח גלויה לאימו. פרנסס מתחילה לכתוב בעודה חושבת בקול רם, "אמא יקרה. זה יום השוק בקורטונה. ״. הכיכר אותה היא מתארת היא פיאצה פסקריה (Pescheria), שנמצאת ליד רחוב Via Passerini. תיירים רבים עולים לרגל עד היום לווילה שבה צולם הסרט: ווילה לאורה (Villa Laura) - אחוזה משוחזרת להפליא מהמאה ה-17, אותה ניתן גם לשכור. קוונטום של נחמה (2008) ״I'm motivated by my duty״. כל אחד מסרטיו של המרגל הבריטי ג׳ימס בונד (007) מציע עניין, עלילה ואקשן, וברבים מהם מככבת איטליה. הלוקיישנים המדהימים שנבחרו כתפאורה לסצנות רבות, משמשים רקע משמעותי לפעילות החשאית של הבלש הבריטי: הסרט ה-22 בסדרת סרטי ג׳יימס בונד ׳קוונטום של נחמה׳, בבימויו של מארק פורסט ובכיכובו של דניאל קרייג, הוא דוגמה אחת מיני רבות. הסצנה הראשונה בסרט שהיא מרדף מכוניות, מתחילה באגם גארדה (Lago di Garda), וממשיכה למחצבות השיש המפורסמת של קאררה (Carrara Marble). סצנות נוספות בסרט קזינו רויאל צולמו באגם קומו , בווילה באלביאנלו (Villa Balbianello) המרהיבה (כאן למעשה צולם סרט נוסף – "מלחמת הכוכבים"). לוקיישנים ידועים נוספים הם באזור העיר סיינה (Siena) שבטוסקנה, וגם וילה ימי ביניימית בשם טורה דל טאלמונאצ'ו ( Torre di Talamonaccio ) המשקיפה על הים. לאחר שעברה שיפוץ הפכה הווילה לבית נופש אידיאלי המתנוסס על ראש צוק. למעוניינים, מדובר ב- 4 חדרי שינה זוגיים, ובחופשה ייחודית במסגרת חבילת נופש בהשראת 'ג'יימס בונד'. למעשה, רשימת האתרים האיטלקים בסרטיו של ג'יימס בונד נדמית אינסופית: הסרטים ׳מרוסיה באהבה׳ (1963 ) ׳מונרייקר׳ (1979), ו׳קזינו רויאל׳ (2006), צולמו בוונציה ; ׳לעיניך בלבד׳ (1981) צולם ב קורטינה ד'אמפצו (Cortina d'Ampezzo); ׳זמן למות׳ (2021) צולם במטרה (Matera), ׳ספקטרה׳ בוותיקן וברומא, ו׳המרגל שאהב אותי׳ (1977) באי סרדיניה (Sardinia). מכתבים לג'ולייט (2010) “O Romeo, Romeo, wherefore art thou Romeo?” מדובר בסרט שמרגיש לכל אורכו כמו מכתב אהבה לאיטליה, ובמיוחד לעיר ורונה (Verona), עיר האוהבים שבה מתרחש סיפורם הידוע של רומיאו ויוליה. עלילת הסרט עוסקת בסופי (אמנדה סייפריד), בחורה צעירה שעומדת לנסוע לחופשה רומנטית עם הארוס שלה (גאל גרסיה ברנל). גם במהלך הטיול, בדומה לשגרת חייהם, הוא עסוק בעבודה, וכך מחליטה סופי לחקור ולגלות את העיר ומגלה את ה׳קיר של יוליה׳ – קיר שאליו מוצמדים מכתבים שאנשים כותבים לג'ולייט (יוליה), במטרה לקבל עצות בנושא אהבה. סופי מגלה שהמכתבים המוצמדים לקיר נאספים על ידי קבוצת נשים איטלקיות שעונה לכל אחד מהכותבים ( השירות קיים עד היום! ). את מהלך הטיול והעלילה משנה מכתב שנכתב על ידי אישה בשם קלייר (ונסה רדגרייב) לפני חמישים שנה, שמחפשת את אהובה לורנצו. המפגש עם אותה אישה ועם נכדה המעניין מוביל לחיפוש אחר לורנצו, ומשפיע גם על חייה האהבה של סופי. המסע של השלישייה שזור בנופים הקסומים של ורונה וטוסקנה, המשמשים רקע מרהיב לשני סיפורי האהבה. אם אהבתם את הסרט, או את המחזה הידוע של שייקספיר, כמובן, תוכלו לבקר בחצר ביתה של יוליה בוורונה (Casa di Giulietta) שנמצא ברחוב (Via Capello 23). הכניסה לחצר בחינם, והכניסה לבית עצמו בתשלום. בין האתרים המופיעים בסרט תוכלו לראות את הכיכר המרכזית ושוקקת החיים פיאצה דלה ארבה (Piazza delle Erbe); את הארנה (Arena) – אמפיתיאטרון רומי ענק המארח כיום קונצרטים והופעות, וילה ארוודי ,(Villa Arvedi) הממוקמת כחמישה קילומטרים צפונית לוורונה ומשמשת כמרכז כנסים ואירועים; והמלון המפואר (Relais Borgo Scopeto) בו מתאכסנים השלושה כשהם בקפרזו (Caparzo), כמה קילומטרים צפונית לסיינה. לרומא באהבה (2012) "It's me that knows Rome the best, not a traffic policemen or anyone. I see all from here. The romance, the students, the lovers on the Spanish Steps. There are many stories, next time you come״. קומדיית האנסמבל הרומנטית שכתב וביים וודי אלן (בה הוא גם משחק יחד עם פנלופה קרוז), הופכת את רומא לאחד מכוכבי הסרט, וכשאחת הערים היפות בעולם פוגשת את אחד הבימאים המוכשרים, נוצר קסם בלתי יתואר. העלילה מתמקדת בג׳ון האדריכל שמאוהב בחבר הכי טוב של חברתו; במאי אופרה שמוצא כישרון שלא התגלה במקום בלתי צפוי; ובלאופולדו, שהופך מבלי להתכוון לאחד האנשים המפורסמים בעיר. את המבנים והכיכרות, המשלבים ארכיטקטורה מרשימה עם קסם נחבא אל הכלים ניתן לראות בסצנת הפתיחה המתרחשת בפיאצה ונציה (Piazza Venezia), במזרקת טרווי, ובסצנות נוספות שצולמו בסמטאות אייקוניות כמו Via Degli Ibernesi (הסצנה בה מטיילת היילי, בגילומה של אליסון פיל) ובמסעדה הרומנטית אוסטריה מרגוטה (Osteria Margutta) הממוקמת ברחוב Via Margutta 82. בפינת הרחובות ויה דלה סקאלה (Via della Scala) ו-ויה גריבלדי (Via Garibaldi), אחד מהלוקיישנים האייקוניים ביותר של הסרט, נפגשים האדריכל ג'ון (אלק בולדווין) הסטודנט האדריכל ג'ק (ג׳סי אייזנברג), וכאן הם גם ייפרדו בהמשך הסרט. כשמילי (אלסנדרה מסטרונרדי) עוזבת את המלון שלה, היא הולכת לאיבוד במרכז הרחוב הסואן .Via Dei Greci בדרכה מגיעה גם לפיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo), אחת הכיכרות הידועות והמרשימות ברומא. זוהי רק טעימה קטנה, אך משמעותית, מהסרטים והקלאסיקות ששאבו השראה מאזורים שונים באיטליה ומתרבותה העשירה, האמנות הרב גונית, ההיסטוריה, האדריכלות, הקולינריה וסגנון הלבוש הייחודי. אין ספק כי כל סמטה, רחוב ופיאצה (כיכר) מהווים תפאורה נפלאה שמשדרגת כל סצנה. כך, לאורך השנים, הוקסמו מפיקים, כותבים, בימאים ושחקנים, מנופיה המרהיבים של המדינה, מהמגוון העצום שהיא מציעה בכל תחום, ולכן בחרו בה כתפאורה לרבים מיצירותיהם. ההנאה מובטחת! מסע בעקבות חייו של פליני הבמאי הקולנוע האיטלקי פדריקו פליני (1920-1993), שהתחיל את דרכו הקולנועית כתסריטאי, היה אחד מיוצרי הקולנוע המפורסמים והייחודיים לאחר מלחמת העולם השנייה ואיש חזון שחולל מהפכה בסגנונו האישי והייחודי. בין סרטיו המוכרים: ׳לה סטראדה׳, ׳לה דולצ'ה ויטה׳, 'לילות כביריה', 'שמונה וחצי', 'זכרונות' (אמרקורד), 'ג'ולייטה של הרוחות׳, ׳הליצנים׳, ׳רומא׳, ׳קזנובה׳, 'עיר הנשים', ועוד. אם תרצו לבקר באתרים שבהם גדל פליני, ובאתרים שבהם צילם את סרטיו, האפשרויות הן רבות. ראשית כל תוכלו להגיע לעיירת הולדתו, רימיני (Rimini) שם גדל עד שנת 1939 (אז עבר לרומא). העיירה נמצאת במחוז אמיליה-רומאניה (Emilia-Romagna) וידועה בזכות אתרי הנופש הפזורים לאורך קו החוף. כאן תוכלו לבקר (מבחוץ) בבתים שבהם התגורר פליני ב: via Dardanelli, Corso d’Augusto, ו-via Gambalunga. וגם בקולנוע פולגור (Cinema Fulgor), בו ראה פליני את סרטו הראשון עם אביו, ושם החל את דרכו. אתר מומלץ נוסף הוא מוזיאון פליני (Fellini Museum) הממוקם ב-Castel Sismondo, Piazza Malatesta, וכולל שלושה חללים המציעים מרחב של יצירה, אומנות, קולנוע, היסטוריה וחדשנות. הנרטיבים של פליני השזורים בכל חלל, הופכים את האורחים, לרגע אחד, לגיבורים של סרטיו. כך, נתין להיסחף למסע המתאר את חייו ויצירותיו של פליני, עם מיצגים מרשימים, מולטימדיה, ועוד.